מפרשי הפרשה
שלח
Parshas Sh'lach
Numbers
10 commentaries
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bamidbar 13:2
שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם׃
Q — Why does the Torah send spies at all? Israel was being led by עמוד הענן and fed by מן — the conquest of Eretz Yisrael was already promised. What is the meraglim-mission for?
A — Rabbeinu Bachya formulates a major axiom: "הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע" — a miracle attaches only where nature has been exhausted. Therefore even a people whose victories run on zechus rather than on tactics must first do the natural work — send the spies, identify the access routes, choose the city of first engagement — and only at the point where teva runs out does nes step in. The pasuk shlach lecha is therefore not a concession to fear and not a mistake; it is the operationalization of a halachic-cosmological rule. "התורה לא תסמוך על הנס לעולם" — the Torah never bets on the miracle. Noach must build a teivah even though Hashem could carry him over the flood; Yehoshua sets ambushes at Ai. The meraglim were the obligatory hishtadlus phase; the failure was not in sending them but in the spies' twisting the natural-information stage into the verdict itself.
כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות וענינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו... ואע"פ שישראל לא היו צריכין לזאת, לפי שלא היה נצחונן בדרך המנהג והטבע כי אם על פי הזכות והעונש... מ"מ באה מצות התורה לישראל לעשות כל השתדלותם בהכנות האלה ואחר כך למסור הענין למי שהתשועה לו, כי התורה לא תסמוך על הנס לעולם.
כלי יקר
Kli Yakar on Numbers 13:3
וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה׃
Q — Rashi reads 'שלח לך' as 'לדעתך' — meaning the spy mission was not Hashem's command but a concession to Yisrael's request. So how can the very next verse say 'וישלח אתם משה ממדבר פארן על פי ה''?
A — Kli Yakar parses the grammar surgically: 'על פי ה'' modifies not 'וישלח' but 'ממדבר פארן.' The mission was not Hashem's will, but the location of departure was. Hashem allowed the mission grudgingly, but specifically wanted it launched from Midbar Paran — even though many more stations lay between there and Eretz Yisrael, and it would have been better strategically to send the spies from closer in. Why specifically Midbar Paran? Because that camp came immediately after Chatzerot, where the מעשה של מרים had just occurred. The freshness of Miriam's tzaraat (for לשון הרע about Moshe) was supposed to deter the spies from speaking לשון הרע about Eretz Yisrael. They forgot the lesson.
על פי ה'. לא היה השליחות על פי ה' שהרי אמר לו 'שלח לך – לדעתך'. אלא רצה לומר שהשליחות ממדבר פארן היה על פי ה' מסע הראשון מחצרות, כי לפי דברי ה' יתברך לא היה מסכים לשלוח כלל אך לרוב הפצרתם לא מיחה בהם, ומכל מקום היה לו לאחר זמן השליחות שהרי ממדבר פארן כמה מסעות עד סמוך לארץ והיה לו לשלוח מחניה אחרת הסמוכה לארץ ישראל יותר ממדבר פארן, אלא לפי שחניה זו של מדבר פארן היתה מיד בבואם מחצרות שקרה שם מעשה של מרים.
ספורנו
Sforno on Numbers 13:30
וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ׃
Q — "ויהס כלב את העם אל משה" — Rashi reads "אל משה" as referring to what Kalev said about Moshe (Kalev tricked the people into silence by appearing to mock Moshe). Is there a peshat reading of "אל משה" that doesn't require Kalev to feign criticism?
A — Sforno reads "אל משה" as the direction of attention Kalev wanted the people to take. He silenced them — they were already murmuring before 13:30, as the parallel phrasing in Devarim 1 suggests — so they would hear what Moshe was about to say. Where is Moshe's response? It isn't recorded explicitly in Shelach. But Moshe quotes himself in Devarim 1:29: "לא תערצון ולא תיראון מהם, ה' אלקיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם." That speech, Sforno suggests, was given here — after Kalev hushed the crowd — and Kalev then reinforced it: "עלה נעלה — ראוי לנו לעלות כי לא יתקוממו נגדנו... וירשנו אותה כי יכול נוכל לה — כי אחר שנעלה שם ינוסו מפנינו כי כבר נמוגו כל יושבי כנען." Kalev wasn't feigning anything; he was setting the stage for Moshe and then completing the argument. The narrative compression that obscures Moshe's speech in our parsha is resolved by the parallel account in Devarim.
ויהס כלב את העם. השתיק את העם שהיו מתחילים מאז לתת קולם כמו שעשו אחר כך כאמרו "ותשא כל העדה ויתנו את קולם": אל משה. שישמעו מה ישיב משה... ואולי אז אמר משה מה שהעיד אחר כך באומרו "ואומר אליכם לא תערצון ולא תיראון מהם" (דברים א, כט), וכלב חיזק דבריו באמרו: עלה נעלה. ראוי לנו לעלות כי לא יתקוממו נגדנו למנוע עלייתנו. וירשנו אותה כי יכול נוכל לה. כי אחר שנעלה שם ינוסו מפנינו כי כבר נמוגו כל יושבי כנען.
רמב"ן
Ramban on Numbers 14:17
וְעַתָּ֕ה יִגְדַּל־נָ֖א כֹּ֣חַ אֲדֹנָ֑י כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ לֵאמֹֽר׃
Q — After the meraglim, Hashem says 'סלחתי כדברך' — yet that whole generation dies in the desert. So what was forgiven? Ibn Ezra: 'סלח' here means 'arichut af' — delay, not cancellation.
A — Ramban rejects: 'סלח' means cancellation (per Onkelos and Tehillim 'טוב וסלח'). What was cancelled was the original threat — 'אכנו בדבר ואורישנו ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו.' That national-destruction-and-restart was withdrawn. In its place: the generation dies in the desert, but 'כל אחד בבוא יומו' — no death is hastened, only no one merits the land. The whole arc explains a Devarim puzzle too: Moshe recounts in detail his tefilla after the Egel but never mentions a tefilla for the Meraglim. Ramban: that's because the Meraglim tefilla was not for full absolution — Moshe knew 'הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם' and asked only for arichut af, omitting 'rachum v'chanun.' He omitted that tefilla from Devarim 'כי היו יכולין לטעון עליו' — the people would have complained had they known their leader didn't pray for total acquittal.
והנכון בעיני כי סליחה - הנחת העונש, כדברי אונקלוס, והקרבנות מעלים עונש השוגג מעליו, וכן 'טוב וסלח'. ואמר 'סלחתי כדברך' לעם בכללן, שלא יכם בדבר ויורישם ויעשה אותו לגוי גדול ועצום ממנו והם וזרעם יאבדו מן הארץ, אבל יסלח להם שיירשו בניהם את הארץ, ושלא ימותו הם במגפה, וגזר שיתמו פגריהם במדבר וימותו שם כל אחד בבוא יומו.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Numbers 14:21
וְאוּלָ֖ם חַי־אָ֑נִי וְיִמָּלֵ֥א כְבוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶת־כׇּל־הָאָֽרֶץ׃
Q — Moshe had argued that wiping out Yisrael would cause חילול השם — the nations would say 'מבלתי יכולת.' Hashem responds 'חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ' — but how does the punishment (40 years in the desert) produce kavod Hashem 'את כל הארץ'?
A — HaKtav VeHaKabbalah inverts the apparent tension. The 40-year delay in entering the land is not the suppression of kavod Hashem but its amplification. Consider what the punishment required: 600,000 men plus families fed daily by 'לחם מן השמים' for forty years; rock split to water a desert population; ענני כבוד visible above the camp day and night. No event in history before or since publicized Hashem's existence and providence more dramatically than the wilderness years. The punishment didn't risk chillul Hashem — it was itself the most extended, most public kiddush Hashem the world had ever seen. Hashem's answer to Moshe's worry was: don't worry — the very punishment you're trying to avoid will fill the earth with My glory.
ונגד מה שחשש משה בתפלתו עליהם, שבהענישו את העם יתחלל כבוד ה' לעיני העמים כאמרו 'והמתה את העם ...ואמרו ...מבלתי יכולת,' על זה השיבו לא כן יהיה, כי אעניש אותם ומן העונש עצמו יתילד שיתגדל ויתקדש שמי בכל העמים וימלא כבודי בכל הארץ. וכאשר היה באמת כן, כי על ידי העונש לבלי בוא אל הארץ מיד, והיו צריכים לרעות במדבר ארבעים שנה, כמה נתפרסם בזה כבודו יתעלה, במה שהיה מפרנס מאתים רבוא נפשות בלחם שמים בדרך נס ופלא וכלכלם במן ארבעים שנה, וכן פתח להם צור ויזובו מימיו... וכן בכל משך זמן זה היו ענני כבוד ה' לעיניהם יומם ולילה ואין לך פרסום כבוד ה' בעולם יותר מזה.
אור החיים
Or HaChaim on Numbers 14:24
וְעַבְדִּ֣י כָלֵ֗ב עֵ֣קֶב הָֽיְתָ֞ה ר֤וּחַ אַחֶ֙רֶת֙ עִמּ֔וֹ וַיְמַלֵּ֖א אַחֲרָ֑י וַהֲבִֽיאֹתִ֗יו אֶל־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁר־בָּ֣א שָׁ֔מָּה וְזַרְע֖וֹ יוֹרִשֶֽׁנָּה׃
Q — Calev is singled out for reward because 'a different spirit (רוח אחרת) was with him,' which set him apart from the other spies. But Yehoshua also did not join the spies' slander — didn't he too have a 'different spirit'?
A — Or HaChaim gives a surprising reversal: 'רוח אחרת' does not mean a superior spirit but the presence of an evil inclination working on Calev. Yehoshua had been shielded by Moshe's prayer (the added letter to his name) from the yetzer hara of the spies, so he was never truly endangered. Calev, by contrast, entered the full danger of the evil inclination and its wicked company — an evil spirit stirred within him (proven by his going to prostrate at the patriarchs' graves) — and nonetheless 'fulfilled after Me,' completing God's will. By the principle that one who is confronted by sin and is saved is rewarded as one who performs a mitzvah, Calev's struggle earned him greater reward than Yehoshua, who faced no such test.
פירוש הכתוב הוא על זה הדרך: 'ועבדי כלב', וטעם שאני קורא אותו עבדי הוא, 'עקב - פירוש שכר - אשר היתה רוח אחרת עמו', שהגם שיהושע גם כן לא ניאץ ה' עם המרגלים, אף על פי כן זה היה לו סיבה, תפלת משה הצילתו מיצר הרע... מה שאין כן כלב, שנכנס בגדר סכנת יצר הרע וחברתו הרשעה, ותחל רוח רעה לפעמו... ואף על פי כן 'וימלא אחרי'.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Shelakh:14
וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּֽתְאַבְּל֥וּ הָעָ֖ם מְאֹֽד׃
Q — Why didn't Israel's teshuvah ("חטאנו") save the מעפילים from defeat by Amalek and the Canaani?
A — It was not תשובת המשקל — true תשובה. It came only AFTER the meraglim died in the מגפה and Yehoshua and Calev alone survived; it was תשובה מיראה, not מאהבה. תשובה מיראה heals "מכאן והלאה" but does not uproot the sin retroactively, so it secured general kapparah (the מן and the ענן continued) but could not generate נסים specifically against the very threat they had sinned by fearing — Amalek and the Canaani — so they fell naturally by the sword.
סיפר הכתוב כי לא הועיל להם התשובה שאמרו 'חטאנו', מפני שלא היה תשובת המשקל — התשובה הטהורה. רק אחרי אשר כבר מתו האנשים מוציאי דבת הארץ ויהושע וכלב חיו, וראו כי שקר דיברו בה' ובארצו, לכן אמרו 'חטאנו', ואין זה תשובה גמורה.
אלשיך
Alshekh on Torah, Numbers 15:2
Q — The Torah promises that seeing tzitzit will produce remembrance of all mitzvot — but experience shows this isn't automatic. A person can stare at his tzitzit all day and remember nothing. So what is the promise actually saying?
A — The Alshich gives a parable. People tie a string around a finger to remember something. But if you happen to find a string already tied on your finger that you tied for no reason, looking at it will not remind you of anything — the string only works as a memory aid when it was knotted with the intent of being a reminder. So with tzitzit: 'והיה לכם לציצית' is the conditional. When the tzitzit are worn 'להציץ בו לזכור,' that is, with the kavanah at the time of putting them on that they should serve as a reminder, then 'וראיתם אתו וזכרתם.' Performed as 'מצות אנשים מלומדה,' the same garment leaves you blank. The mechanics of the mitzvah are inseparable from the kavanah behind it.
כאדם הקושר חוט באצבעו לזכור להביט בו דבר פלוני. אך אם תעשו הציצית מצות אנשים מלומדה, שלא בכוונת הציץ בו לזכור - אז ודאי כי כאשר וראיתם אותו לא תזכרו מצות ה'... וזהו אומרו 'והיה לכם לציצית', לומר כאשר יהיה לכם לציצית שהוא כדי להציץ בו לזכור, אז כאשר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Numbers 15:27
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם וְעָשׂ֨וּ לָהֶ֥ם צִיצִ֛ת עַל־כַּנְפֵ֥י בִגְדֵיהֶ֖ם לְדֹרֹתָ֑ם וְנָ֥תְנ֛וּ עַל־צִיצִ֥ת הַכָּנָ֖ף פְּתִ֥יל תְּכֵֽלֶת׃
Q — When should one wear tzitzit? Customary practice is to wear the tallit primarily during davening — but is this actually what the mitzvah is FOR?
A — Ibn Ezra reverses the customary emphasis. The function of tzitzit is to be "אות וסימן" preventing one from sin — "וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם." When is the risk of sin? Not during tefilla — during tefilla one isn't sinning. Risk is in the marketplace, in daily commerce, walking among people. So Ibn Ezra reads the mitzvah as obligating a person to be wrapped in a four-cornered garment ALL DAY — "ולא יסירנו מעליו." The customary minhag of wearing tallit specifically at tefilla arose because Krias Shema mentions tzitzit, but Ibn Ezra says this misses the point: "יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה." R' Avraham ben HaRambam in HaMaspik le'Ovdei Hashem explicitly endorsed this — calling tzitzit during commerce "ראויה ורצויה ביתר הדגשה." Both Rambam and his son did, however, still emphasize the importance of wearing tzitzit during tefilla — a halacha not in tension with Ibn Ezra's pshat but at a different level.
ומרוב חמלת ה' על ישראל, שׂם הציצית לזכר שלא יעשה האדם ביד רמה, או שלא ישכח... והנה מצוה על כל מי שיש לו בגד בארבע כנפים שיתכסה בו ביום תמיד, ולא יסירנו מעליו, למען יזכרו. והמתפללים בטלית בשעת התפלה, יעשו זה בעבור שיקראו בקריאת שמע: והיה לכם לציצית; רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה, למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה, כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 77:2
Q — The Akeidah opens with eight difficulties on the parsha and resolves them with a single unifying principle. Q (the cluster): Why does the Torah juxtapose the meraglim to Miriam (מרים), teaching they should have learned from her tzaraas, rather than to Korach — whose words against Moshe far more closely resemble Miriam's? Why does Hashem initiate "שלח לך אנשים" as if from Himself, when Devarim records that Israel requested it? Why send tribal princes, and why these and not the nesi'im of the chanukas ha'mizbeach? Why pray only for Yehoshua (כה יושיעך)? Why have them verify whether the land is "good" when Hashem already promised it is? Why is the punishment measured year-for-day (יום לשנה)?
A — An act is categorized not by its external form but by the כוונה — the goal — toward which it is done: יקרא כל פועל רק עפ"י פעולתו אשר יעשה בכוונה מיוחדת לה. Korach's words only resembled lashon hara; his real aim was כבוד and כהונה, so he is named a baal machlokes, not a motzi dibah — hence no juxtaposition to Miriam. Miriam and the meraglim, by contrast, spoke for the speech itself, making both true lashon hara — and the meraglim's sin was precisely that they slandered Eretz Yisrael even with nothing to gain, רק עזבו את ה'. On this principle the whole cluster unwinds: Hashem frames the mission as His own command so the sin is located in the slander, not in the request; the most important men were sent so the nation would accept their report בלי עוררין; the year-for-day is not pure midah-k'neged-midah but a lengthening of the decree as a chesed (העריך והרחיק את העונש), spreading the deaths over 40 years so the innocent children could enter.
יבאר כי המרגלים והנמשכים אחריהם לא את הארץ מאסו כי אם אלוה ממעל. ויבאר טעם מצות ציצית. במדרש (במדבר רבה פ' ט"ז) אריב"ל למה ישראל דומין כשאמרו נשלחה אנשים לפנינו (דברים א׳:כ״ב) למלך שזימן לבנו אשה נאה עשירה ובת טובים אמר
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
במדרש, שלוחי מצוה שנותנין נפשם בשליחותם... דקשה להמדרש מה ציווי השליחות מאחר שלא הוטב בעיני ה', רק כי היה עצה להנצל על ידי שהשי"ת עשה מזה מצוה, והיה להם לילך בתורת מצוה, אף כי היה רצונם מעצמם לשלוח מרגלים, מכל מקום עתה שהיה להם ציווי מהשי"ת היו צריכין למסור ולבטל רצונם לעשות רק כדי לעשות רצון השי"ת, וממילא היו ניצולים, ובאופן זה היה טוב השליחות... וכן בכל מצ…
ולא תתורו כו' עיניכם. ברש"י ב' מרגלי הגוף כו'. וזה דבר גדול להיות נמשך תמיד אחר הפנימיות שלא לתור אל הסתכלות החיצוניות שנראה לעיני בשר כך או כך. רק להיות בטל אל השי"ת להסתכל רק מה שהשי"ת צוה להסתכל. והוא חיותו ית' שיש בכל דבר. ובאמת גם חטא מרגלים הי' חסרון אמונה כמ"ש אא"ז מוז"ל ע"ש. כי ודאי הי' נראה לעיני שכלם שאין בכחם לכנוס שהרי באמת לא נכנסו. אבל אם היו מ…
חז"ל דרשו וראיתם אותו... והאמת כי על ידי הביטול להשי"ת בכל לב שכן ענין עטיפה בציצית, וראיתם כפשוטו הוא להיות כל החפץ והסתכלות האדם רק לראות ולהכיר כבוד שמו על ידי זה יוכל לראות זיו יקריה...
במדרש אין חביב לפני הקב"ה כשליח שנשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו שיצליח בשליחותו כו'. נודע דברי אא"ז מו"ר ז"ל כי כולנו שלוחי מצוה שנשתלחנו מהשי"ת בעוה"ז לקיים מצותיו כו'. ובודאי לא הי' אפשרות להמשיך קדושת השי"ת בעוה"ז. רק ע"י בנ"י בעבודתם. והי' העצה שיוכלו להתקיים בעוה"ז בקדושה ע"י המצות כדכתיב שלח אורך ואמתך כו'. דהנה בכל דבר יש קדושה כדכתיב מלכותך מלכות כל עול…
...ונראה שהמצוה שתלויה במעשה גשמי מעוררת יותר האדם, כי קדושת שבת קביעא וקיימא, והמצוות שהם במעשה האדם מביאים קדושה גם למעשה גשמי, כמו שכתוב במדרש שבכל דבר יש מצוה...
ובמדרש יבש חציר וכו', יש לומר בהקדם הגמרא על מ"ש דוד המלך ע"ה בחנני ה' ונסני וכו' ולבסוף נתחרט וכו', כי האבות לא היו צריכין סיוע כמ"ש על פסוק התהלך לפני, אבל דוד המלך ע"ה כתיב ביה "ויתחזק דוד בה'", וכן איתא גברא דמארי סייעיה, והוא חפץ להדמות עצמו להאבות...
במדרש חביב לפני הקב"ה שלוחי מצוה שדוחה השבת כו'. בא לומר כי מצות שליחות מרגלים הי' עצת השי"ת לפי שחטאו בני ישראל באמרם נשלחה הי' זו עצה טובה אם היו מבטלין רצון עצמם לרצון המקום ב"ה לא היו מוציאין דיבה. ובאמת מצוה כזו שהאדם משיג טעם המצוה קשה ביותר לקיים המצוה לשם שמים כראוי כמו חוקה שאדם עושה לשם שמים בלבד. ומכש"כ זה שהי' עומד השליחות לחטא כי הי' חיסור אמונה…
ובמדרש יבש חציר כו' משל למלך שהבטיח מתנה לאחד ומת ונתן לבנו כו'. י"ל בהקדם הגמ' על מ"ש דוד המע"ה בחנני ה' ונסני כו' ולבסוף נתחרט כו'. כי האבות לא היו צריכין סיוע כמ"ש ע"פ התהלך לפני. אבל דוד המע"ה כתיב בי' ויתחזק דוד בה' וכן איתא גברא דמארי' סייעי' והוא חפץ להדמות עצמו להאבות. וכמו כן י"ל בעסק המרגלים כי מסתמא אמרו אמת שנראה להם שלא יוכלו לעלות פי' מצד מעשיה…
בפסוק ועבדי כלב וגו', קשה דמה צריך טעם לשכרו, הלא כיון שלא חטא למה לא יכנוס, על כן נראה כי באמת לא היה דור זה מוכן לארץ ישראל, ומזה השליחות הכיר משה רבינו ע"ה מיד כי אינם מוכנים ליכנוס, לכן לא הוטב בעיניהם... אך כלב שמסר נפשו נגד המרגלים ניתן לו השכר שיכנס לארץ ישראל כנ"ל.
במדרש אין מפליגין בספינה ג' ימים קודם השבת. הפלגה בדרך הוא דרך חדש שרוצה אדם להלוך בו בעבודת הבורא עפ"י מ"ש חז"ל כל הדרכים בחזקת סכנה. ג' ימים קודם לשבת פי' ג' בחי' כמ"ש בספרים שכל תוך ג' מדריגות אינו ריחוק כמ"ש כל ג' כלבוד כו'. אך העצה לזה הדרך אם הוא שליח מצוה אינו ניזוק. וכמו כן המרגלים נודע שהי' דרך מסוכן להם לכן אמר השי"ת שלח לך שעשה מזה מצוה. שאם הי' כ…
ויתורו... האבות זכו לבחינת ארץ ישראל מצד מעשיהם, וכן היו בני ישראל מוכנים לה אחר יציאת מצרים ומתן תורה, אלא שגרם חטא העגל ויתרחקו, ועל ידי נסיון זה היו נכנסים בזכות האמונה...
במדרש חביב לפני המקום מי שנשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו בשליחותו כו'. פי' נותן נפשו לבטל כל הרצונות כשבא לעשות רצון הבורא ית' כמ"ש בטל רצונך מפני רצונו ע"י שיש לאדם רצון אמת להשי"ת יותר מלהבלי עולם נמצא כשעוסק במצוה מתבטלין שאר הרצונות מרוב התשוקה ודביקות ברצון זה. וז"ש ועמך לא חפצתי בארץ. פי' אז כשעוסק ברצון השי"ת אין בו שום תערובות רצון אחר כלל שמתבטלין כל ה…
במדרש יבש חציר כו' ודבר אלקינו יקום לעולם משל למלך שהבטיח לאוהבו מתנה ומת אוהבו נותנו לבנו כו' ע"ש. וקשה הנמשל אינו כמו המשל שהרי השי"ת הבטיח להאבות לתת ארץ כנען לבני ישראל זרעם. אכן ביאור הענין כי האבות זכו לבחי' ארץ ישראל במעשיהם הטובים והיו מוכנים באמת לבחי' ארץ הקדושה כמ"ש ארץ מגוריהם כו'. וגם אמת הדבר כמו שהיו בנ"י אחר יציאת מצרים ומעמד הר סיני היו מוכנ…
לפרשת ציצית... דקשה להבין איך על ידי מעשה גשמי של המצוה יתעוררו הנפשות, דכתיב למען תזכרו וגו' והייתם קדושים וגו'. אבל באמת יש שורש מכל מצוה בנפש ישראל, כמ"ש רמ"ח אברים ושס"ה גידים נגד תרי"ג מצות, אך על ידי הקיום של מעשה המצוה מתעורר הארת השורש שנשרש בנפשות בני ישראל כנ"ל. והנה הגוף הוא רק מלבוש אל פנימיות הנשמה, ולאחר פטירת האדם יתלבש בלבוש עליון, והוא עיקר …
איתא בזוה"ק כי המרגלים חשבו הכא אנן רישין ובארעא לא נזכי להיות רישין. אכן לכאורה נראה כי ודאי כל מה שאמרו המרגלים הי' בעבור כללות בנ"י. וכיון שנבחרו להיות שלוחי בני ישראל ודאי היו בטלין אל הציבור. ואיך נוכל לומר עליהם שדיברו מחמת נגיעת עצמותם. אבל נראה לבאר הענין כי דור המדבר בכלל היו בחי' ראש. כי הדור שיצא ממצרים ושמעו הדברות בסיני הם ראשין לכל הדורות. והדו…
בפסוק כי לחמנו הם... ובודאי היה בידו ית' לתת מיד ארץ ישראל לבני ישראל, רק נתנו מקודם לכנען כדי שיקחו בני ישראל בכח מעשיהם ומעשה אבותיהם, לכך נקרא ארץ ישראל, על שמם, כי זכו במעשיהם לכך, וזה שאמר לחמנו הם רומז גם על המלחמה, שכל כחם רק שיהיה לנו להלחם עמהם. סר צלם, פירוש שאין להם בעצמותם סדר וציור וקיום באמת רק כמו אחיזת עינים...
בפסוק כי לחמנו הם דאיתא ברש"י וכן היינו בעיניהם שהיו אומרים נמלים יש בכרמים כו'. ובמד' איתא החטא שלהם כי מי הגיד להם שמא היו אצלם כמלאכים ע"ש. אבל הכל אמת כי ע"י שהיו שפלים בעצמם כחגבים לכן כן היו בעיניהם כי הכל תלוי בעבודת האדם כמ"ש במ"א בפסוק ולאום מלאום יאמץ. וז"ש כי כל כחות הסט"א רק כדי שיהי' לישראל במי להלחם וכדי שיהי' בזכותם כמ"ש בספרים שהכל מרוב טובות…
במדרש יש שמותיהן וכו'... ואלו המרגלים שהיו מקודם צדיקים ואחר כך לא יכלו לקיים זה השליחות כראוי, כאשר חכמים הגידו בשליחות מרגלים דיהושע, ותצפנו וגו', שפינחס לא היה צריך להסתיר, שנקרא מלאך וכו', הענין הוא, כי המלאך אין לו רק השליחות, לכן נקרא מלאך, כמו כן כל עובד ה' הכהן הגדול והנביאים שנקראו מלאכים, הוא על שם ביטול כל הגוף אל השליחות, כמו שאמרו, נותנים נפשם ב…
במדרש יש שמותיהן כעורים ומעשיהן כעורים אלו המרגלים כו'. נראה כי המד' בא למעט ולהקטין החטא שלהם כי הי' שליחות שלהם בהתלבשות והסתרות כנראה בפסוק שניתן להם שמות אלו על שם השליחות. וכמו כן בעשו וישמעאל להיפוך שהי' להם לבושים טובים ואעפ"כ קלקלו מעשיהם ואלו המרגלים שהיו מקודם צדיקים ואח"כ לא יכלו לקיים זה השליחות כראוי כאשר חכמים הגידו בשליחות מרגלים דיהושע ותצפנו…
לפרשת ציצית, במדרש אור זרוע לצדיק וכו', זרע הקב"ה מצוות, שאין לך דבר שלא נתן בו מצוה וכו', הענין הוא, כמו שהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית, וכמו כן פנימיות החיות שהוא התורה, וזהו ב' הברכות שקודם קריאת שמע, כמו שאמרנו במקום אחר, וכמו כן מתעורר ב' בחינות אלה בבני ישראל ממש, וזה שלא הניח דבר שלא נתן בו מצוה לישראל...
בענין חטא המרגלים כתבתי במ"א כי היו רוצין להשיג הכל בדעתם להיות מוכנים לכך. ובאמת בחי' ארץ ישראל היא בחי' דוד המע"ה דלית לי' מגרמי' כלום. אבל האמת כי מה שמוכנים לקבל הנהגה עליונה הוא גדול מאוד מהשגת האדם. וע"ז רמז המד' בפסוק יבש חציר כו' כמ"ש מקודם כל הבשר חציר כו'. ודבר אלקינו יקום לעולם. נראה כי אם הי' בחסד עליון כרצונו ית' לא הי' הפסק לדבר כמ"ש יקום לעולם…
בפסוק אם חפץ בנו ה' וגו'... והכל תלוי ברצון בני ישראל, שעל ידי תשוקה באהבה רבה להשי"ת מעוררין רצונו ית', ואז אין מניעה מצד הזמן והטבע... ולכן יש לנו ללמוד מזו הפרשה שהגם שבאמת לא היה הזמן, מכל מקום אם היה הרצון בלבות בני ישראל להשי"ת כראוי היו באין. וכמו כן בגלות הזה אם היה לנו תשוקה של אמת לשוב אליו ית' יחיש וימהר גאולתינו.
בפסוק אם חפץ בנו ה' והביא כו'. כי בודאי הרגישו המרגלים כי אינם מוכנים לכנוס לארץ ישראל כמ"ש במ"א דכתיב לכל זמן ועת כו' ולא היו מוכנים לכנוס עד אחר מ' שנה. אך תחת כל השמים כתיב. אבל דור המדבר דורו של מרע"ה הי' כל תהליכות שלהם למעלה מן השמים. וזהו שרמזו חז"ל עלה נעלה אפילו יאמר עשו סולמות לעלות לשמים כו'. הם הדברים שדברנו כי עפ"י הטבע לא היו מוכנים לעלות. וזהו…
בפרשת ציצית אמרו חז"ל שקולה מצות ציצית ככל תרי"ג מצות כמ"ש וזכרתם את כל מצות ה' כו'. והענין כי הד' כנפות רומזים לתכלית וסוף ושורש המלבוש שהוא דביקות האדם בשורש נשמתו וע"י מצוה זו יכול לדבק בשורשו וכפי רצון האדם לזכור תמיד התכלית שהיא לעשות מצות השי"ת. וברש"י כנפי בגדיהם רומז למ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים. דהנה כתיב וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים פי' בזוה"ק ח…
איתא במנחות גדול עונשו של לבן מתכלת חותם של טיט ושל זהב ע"ש. לבאר הענין נראה דהמפרשים כתבו טעם ציצית בכנפי הבגד לזכור המיתה שהוא סוף ותכלית האדם. והוא ביטול הגוף כדאיתא הסתכל בשלשה דברים כו' מאין באת כו' מטיפה סרוחה. ונראה דבאמת הנשמה חלק אלקי ממעל וגם זה נכלל בחשבון מאין באת. וע"י שמבטל הגוף בחושבו מאין ולאן. זוכה לזכור בחלק הנשמה שבאה מלמעלה ושעתידה לחזור.…
בפרשת ציצית... והנה קודם החטא היו שניהם ערומים וגו' ואחר כך כתיב ויעש וגו' כתנות אור וגו', והוא הגוף והמלבוש שמכסה הארת הנשמה. (והוא באמת שמירה להנשמה, רק קודם החטא לא היה צריך שמירה). לכן הציצית רמז לתיקון הגוף שהוא נקרא מלבוש להנשמה...
בפסוק ויהס כלב את העם אל משה כו' עלה נעלה כו'. פרש"י ז"ל מהמדרש אפילו אומר לנו עשו סולמות ועלו לרקיע כו'. הענין הוא כי בודאי המרגלים הבינו וראו כי לא הגיע העת לרשת את הארץ כאשר באמת כך הי' צריך להיות עוד מ' שנה במדבר. אכן כתבתי במ"א ע"פ הפסוק לכל זמן ועת כו' תחת כל השמים אבל למעלה בשמים כמו שהיו דור המדבר נמשכין אחר הנהגת מרע"ה שהוריד להם תורה מן השמים והנהג…
...וסמיכות הפרשיות חלה ונסכים וציצית אחר פרשת המרגלים, כי היה להם במדבר ג' מתנות הטובות, מן ובאר וענני כבוד, ולכן קשה להם לצאת מן המדבר, וניחם הקב"ה אותנו כי נשאר הארה מאלה הג' מתנות, וחלה ונסכים הוא זכר ממן ובאר, וציצית בחינת החסד ענני הכבוד...
בענין נסיון המרגלים. כי הם היו הדור שקיבלו התורה מהר סיני. וכניסת ארץ ישראל הי' תיקון הבריאה כענין שאמרו חז"ל מ"ט פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו כו'. וזה הארת התורה שהיא תוך מעשה בראשית והיא מעלה רמה וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת. ולכן קשה מאוד לתקן מלה דקיימא בעובדא כדאיתא בזוה"ק תרומה. והראי' שהרי היו מוכנים לקבלת התורה ברצון שלם שהקדימו נעשה לנשמע ולבחי' …
בפרשת ציצית במד' אור זרוע לצדיק כו'. דידוע שיש תרי"ג מצות נגד רמ"ח אברים וגידים. והיינו שנמצא הארות פנימיות בנפש ישראל וע"י המצות יכולין לעורר אלה ההארות. ואור זרוע לצדיק הוא בחי' ציצית דכ' בי' וראיתם אותו ודרשו חז"ל כאלו מקבל פני השכינה ע"ש בספרי ובגמ' מנחות. ולישרי לב שמחה הם תפילין כדאיתא בגמ' תפילין קא מנחנא. והענין הוא דיש ברית לשון וברית המעור והמה קבו…
בענין לבן ותכלת הוא בחינת טהרה וקדושה, כי התכלת בחינת קדושה והוא מעין הציץ של כהן גדול, דכתיב עליו קודש לה' והוא גם כן על פתיל תכלת, והלבן דרגא שלמטה בחינת טהור, וקרח שאמר כולם קדושים נטל טלית שכולו תכלת.
בפרשת ציצית על כנפי בגדיהם. וענין עטיפת הטלית להתאחד בשורש האחדות. ובזוה"ק מביא הפסוק מכנף הארץ זמירות שמענו ע"ש. ואיתא בתוספת סנהדרין ל"ז ב' דכתיב שש כנפים בחיות ובכל יום אומרים שירה בכנף אחד ובשבת אומרים אין לנו עוד כנף ואומר הקב"ה יש לי כנף אחד בארץ ע"ש. ויראה שזה ענין מזמור שיר ליום השבת טוב להודות כי השיר הוא ע"י התאחדות. וזאת האחדות אינו בנמצא בעלמא דפ…
עוד פרשנו עלה נעלה וירשנו. כי ארץ ישראל ניתן לבנ"י בזכות האבות שנשבע השי"ת להם וכדאיתא במד' ודבר אלקינו יקום לעולם ע"ש. לכן אעפ"י שראו המרגלים שאין בכחם לעלות אל העם מ"מ אמרו יהושע וכלב שהעיקר צריכין לתקן עצמנו להיות נמשך אחר מעשה אבות כדאיתא בתנא דב"א לעולם יאמר אדם מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. ואז וירשנו אותה בדרך ירושה:
במדרש שלוחי מצוה דוחין השבת כו'. הענין הוא כי בנ"י נשתלחו בעוה"ז לתקן העולם בב' בחינות תורה ומצות. דכ' וייצר כו' עפר מן האדמה ויפח כו' נשמת חיים. והתורה היא תיקון הנשמה. ומצות בעשי' תיקון הגוף. לכן כ' נר מצוה. ונרות הם במקום החושך וההסתר שצריך נר. שהמצות מאירין האיך לתקן כל אבר ואבר. אכן בחי' התורה הוא כולו אור לנשמת אלוקי ממעל והוא בחי' השבת יומא דנשמתין ול…
במדרש לך אכול בשמחה לחמך... כי כל נתינת ארץ ישראל הוא בביטול כל השגת האדם רק ברצות ה'... ובאמת כל החטאים שנעשו באנשים גדולים היה מעין חטא אדם הראשון שהלך אחר עץ הדעת, ועיקר הצלה הוא בביטול דעת האדם לרצונו ית', ובזה יכולין לברר אחר כך בין טוב לרע, וז"ש לך אכול בשמחה הוא לתקן מ"ש בעצבון תאכלנה...
במדרש לך אכול בשמחה לחמך כו' המשך פרשת נסכים וחלה אחר המרגלים ע"ש. כי הנה בודאי כיבוש הארץ הי' דבר גדול מאוד שנתחבטו עליו אבות הראשונים והשי"ת נשבע להם להורישם הארץ. והוא בודאי תיקון כל החטא לברר הטוב מהרע להוציא הארץ מת"י כנען להיות נחלת ה'. והוא אינו בכח אנושי רק כמ"ש ברצות ה' דרכי איש כו' אויביו ישלים כו' לכן פנה כנען ופינה את הארץ כאשר הגיע העת. וכל טעות…
בפסוק ונתנו כו' פתיל תכלת והיה לכם לציצית כו'. ענין לבן ותכלת הוא בחי' אספקלריא המאירה ושאינה מאירה דאיתא תכלת היא לסמא עיני הרשעים וסט"א וע"ז נאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך והוא בחי' אספקלריא שאינה מאירה שניתן לבנ"י כענין שאמרו בנ"י מונין ללבנה. והיא הארה הבאה מתוך החושך. וזהו פי' אספקלריא שאינה מאירה שבאופן זה הוא מאיר אור הגנוז לצדיקים בלבד וז"ש והיה לכם…
במדרש לך אכול בשמחה וגו' זה כניסת ישראל לארץ ישראל. דאיתא במדרש מטות ג' מתנות בעולם, חכמה וגבורה ועושר, וג' אלו נתן לנו הקב"ה ביציאת מצרים, איזהו גבור הכובש יצרו, וביד חזקה הוציאנו ה', ובקבלת התורה החכמה, ומתנת ארץ ישראל הוא העושר, אבל כל הג' צריכין להיות דבוקים בהקב"ה, דכתיב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך נפשך ומאדך, והם שלש אלו... וצריכין לבקש להיות דבוקים בא…
בס' זאת זכרון פי' ויתורו את ארץ כנען מלשון התרת הקשר שארץ כנען עוד הי' מקושר תחת שבעה עממין והי' צריכין המרגלים בהליכתם להתיר זה הקשר. וכן אמרו חז"ל כי ארץ ישראל תליא בבנ"י כמ"ש פשטא לה גמדא לה והיא כפולה ומכופלת. וכשבנ"י דורשין אותה היא נדרשת להם כמ"ש חז"ל ציון דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה. וע"ז כתיב מה רב טובך אשר צפנת כו' ובודאי היא חמדה גנוזה שלא לחנם של…
בפרשת ציצית וראיתם אותו כו' ולא תתורו כו'. מצות ציצית לתקן הראי' כדפרש"י מלשון מציץ מן החרכים וע"י מצוה זו יכולין להביט ולהשיג נפלאות ה' ולכן בק"ש יש מצות תפילין וציצית ואיתא הקורא ק"ש בלא תפילין כמעיד עדות שקר בעצמו. ובר"מ איתא דגם בלי ציצית כמעיד שקר ע"ש בזוה"ק פרשה זו. והענין דכ' בעד או ראה או ידע דיש עדות בראי' או בידיעה כי העדות שבנ"י מעידין אינו בפה בל…
Showing 40 of 65 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy