רמב"ן
רמב"ן על בראשית מ״ו:כ״ט
Ramban on Genesis 46:29
Q — At the reunion, who falls on whose neck and weeps? Rashi (citing Chazal) says it was Yosef falling on Yaakov, while Yaakov was reciting Shema. What does Ramban say, and why?
A — The subject shifts mid-pasuk: Yosef appeared (וירא אליו), but Yaakov fell on Yosef's neck and wept. Three arguments: (1) If it were all about Yosef, 'וירא אליו' is redundant; on Ramban's reading it actually means 'was recognized' — Yosef in Egyptian viceregal mitznefet was unrecognizable, and Yaakov's eyes were already dimming with age. The moment of recognition is the moment of falling. (2) דרך ארץ: a son bows to a father, doesn't fall on his neck (Yosef himself bows lower in chapter 48). (3) 'עוד' means 'additional,' not 'much' — Yaakov added this weeping to the years of mourning he had cried for Yosef ('וימאן להתנחם'). And a human truth: 'מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר היאוש והאבל, או הבן הבכור המולך'? The aged father grieving his lost son weeps; the viceroy son holds it together.
והנכון בעיני כי כבר היו עיני ישראל כבדים קצת מזוקן, וכשבא יוסף במרכבת המשנה ועל פניו המצנפת כדרך מלכי מצרים, לא היה ניכר לאביו וגם אחיו לא הכירוהו, לפיכך הזכיר הכתוב כי כאשר נתראה אל אביו שהביט בו והכירו נפל אביו על צוארו ובכה עליו עוד, כאשר יבכה עליו תמיד עד היום הזה כשלא ראהו... ודבר ידוע הוא מי דמעתו מצויה, אם האב הזקן המוצא את בנו חי לאחר היאוש והאבל, או הבן הבכור המולך.