Rav Kook describes teshuvah as a profound return to one's source and to a more elevated relationship with God, not merely regret over wrongdoing. This provides a modern conceptual frame for Psalm 27's repeated seeking of God's face.
יש תשובה מכוונת נגד חטא מיוחד או חטאים רבים. והאדם שם חטאו נוכח פניו, ומתחרט עליו ומצטער על אשר נוקש בפח החטא. ונפשו מטפסת ועולה, עד שהוא משתחרר מהעבדות החטאית, ומרגיש בקרבו את החרות הקדושה, הנעימה מאד לנפשו הנהלאה, והוא הולך ומתרפא. וזהרי אורה של שמש החסד, חסד עליון, שולחים אליו את קויהם, והוא הולך ומתאשר, הולך ומתמלא עונג ודשן פנימי, יחד עם לב נשבר ונפש שחה מדוכאה, שהוא מרגיש בקרבו, שגם רגש זה עצמו, הנאה לו לפי מצבו, מוסיף לו עונג רוחני פנימי ושלמות אמתית. הולך הוא ומרגיש שהוא מתקרב למקור החיים, לאל חי אשר זה לא כבר היה כל כך רחוק ממנו. נפשו הכמהה זוכרת בששון לב את עניה ומרודה הפנימיים, והיא מתמלאת רגשי תודה, בהלל וזמר היא נושאת קול: "ברכי נפשי את ד', ואל תשכחי כל גמוליו, הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי, הגואל משחת חייכי, המעטרכי חסד ורחמים, המשביע בטוב עדיך תתחדש כנשר נעוריכי, עושה צדקות ד' ומשפטים לכל עשוקים". (תהילים קג א-ו) הוי! כמה עשוקה היתה הנפש, בעוד משא החטא, קדרותו, גסותו וסבלו האיום מונח עליה! כמה היתה ירודה וסחופה, גם אם עושר וכבוד חיצוני נפל לה לחבל! מה יועיל כל הון, אם התוך הפנימי, תוך החיים, הוא מדולדל ויבש? ומה מאושרה היא כעת בהרגישה בקרבה כי כבר נרצה עונה, כי קרבת אלהים חיה ומאירה בקרבה, כי הוקל משאה הפנימי, כי היא כבר שלמה נשיה, ואינה עוד מעושקה בעושק וטרוף פנימי, מלאה היא מנוחה ושלוה כשרה: "שובי נפשי למנוחיכי כי ד' גמל עליכי". (תהלים קטז ז)
(2) There is Teshuvah which is directed to counteract a particular sin or many sins. A person puts their sin before their face, regrets it and suffers over having been ensnared in the trap of sin. One's soul climbs and ascends until one becomes free from the enslavement to sin and feels within oneself the holy freedom which is so pleasant to the soul and aura that one becomes increasingly healed. The rays of the light of the sun of Hesed, Supernal Compassion, send out their beams, and a person becomes increasingly happy, and increasingly filled with internal pleasure and delight. This is along with heartbrokenness and a soul swimming in sadness, since even this feeling is beneficial for the person in accord with their situation and can add more internal spiritual pleasure and true wholeness. A person feels themself drawing closer to the Source of Life, to the Living G-d in a way that has not been the case before when they were so far away from G-d. The person's longing soul remembers with heartfelt joy the internal suffering of before and is filled with feelings of gratitude, with thanksgiving and song the soul raises her voice saying " Bless GOD, O my soul, all my being, that holy name. Bless the ETERNAL One, O my soul, and do not forget all God’s bounties. All your sins are forgiven, all your diseases healed. Your life is redeemed from the Pit." You are surrounded with steadfast love and mercy. You are satisfied with good things in the prime of life, so that your youth is renewed like the eagle’s. GOD executes righteous acts and judgments for all who are wronged" (Psalm 103:1-6). (3) Oy! How weighed down was the soul while still carrying the burden of sin, its gloom, gluttony, and the awful burden upon her. How the soul was held down and despised? Even with external wealth and honor, the soul was on the ropes. What good is all the property if the internal experience, the interiority of life, is saggy and dry? How happy is the soul in the moment of feeling within that she is desired, that the closeness of the Living God shines within her, that her inner burden has been made light; that she is whole and no longer oppressed with internal exploitation and insanity, but rather filled with kosher ease and tranquility: Be at rest, once again, O my soul, for GOD has been good to you. (Psalms 116:7)
