Sources exploring the spiritual practices and theological foundations of Chai Elul in Chabad tradition, including the significance of farbrengen gatherings, themes of return and renewal, and the inner work of teshuvah during the month of Elul.
וְנִתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
An ancient Chassidic saying, recorded in two versions, captures the spiritual heart of Chai Elul: Likkutei Sichos 29, Chai Elul preserves both traditions — that the day 'brings and continues to bring vitality into the month of Elul,' and that it 'gives vitality to the spiritual labor of Ani L'dodi v'dodi li' — and, on our reading of the cited page, the Rebbe explains these as two complementary paths, one representing a flow of divine light from above associated with the Baal Shem Tov, and the other representing personal inner effort from below associated with the Alter Rebbe, both essential to the work of Elul.
Chai Elul marks the birthday of both founders, and Likkutei Sichos 19, Chai Elul articulates the distinction between their respective contributions with a brief formulation attributed to the Previous Rebbe: the Baal Shem Tov showed how one *must* serve G-d, kindling the soul with desire and faith, while the Alter Rebbe showed how it is *possible* to serve G-d — providing the intellectual and cognitive tools of Chabad Chassidus to internalize and practically execute that service.
Building on that distinction, Likkutei Sichos 4, Chai Elul opens with the point that because the Alter Rebbe took hold of the innermost essence of the Baal Shem Tov's teaching, he is therefore considered his true spiritual 'grandson,' and, on our reading of the cited page, the sicha frames Chai Elul as a moment when essential spiritual light flows into the world through both of these figures simultaneously.
The verse that Chassidic tradition reads as the scriptural anchor of Elul — אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי (Shir HaShirim 6:3) — is itself cited as the source for the month's character, since its initials spell אלול; Shenei Luchot HaBerit, Rosh HaShanah, Ner Mitzva:2 records that Israel customarily observed fasting and Selichot throughout the forty days from Rosh Chodesh Elul through Yom Kippur, relying on this very acronym as well as on the verse in Devarim 30:1 whose initials likewise spell אלול, establishing the month's identity as one of prepared return.
The Tanya itself, completed and first published by the Alter Rebbe and foundational to everything Chabad Chassidus teaches, grounds this spiritual work in the doctrine that G-d desired a dwelling place in the lower worlds — Tanya, Likkutei Amarim 36:1 states this purpose explicitly — while Tanya, Likkutei Amarim 41:3 directs the worshipper to meditate deeply on divine omnipresence before each mitzvah and engagement with Torah, cultivating the awe of one standing before the King, which is precisely the inner posture Elul is meant to develop.
Tanya, Iggeret HaKodesh 26:23 addresses the service of refining and elevating the sparks as the principal mode of Torah study and mitzvah observance during exile, a theme that informs the Chassidic understanding of Elul's preparatory labor; Shem MiShmuel, Erev Rosh Hashanah:2 similarly frames the period from the 25th of Elul onward as one in which the thirteen attributes of divine mercy are opened, because the world's creation began on that date, making Selichot and early-morning awakening the proper response; and Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:4 reads the entire month as preparation — corresponding to the forty days Moshe received the second tablets with the Oral Torah — for the redemption that is to come in Tishrei; while Sukkah 52b:1 supplies the Talmudic background on the daily struggle with the evil inclination that the school of Rabbi Yishmael counsels meeting by drawing it into the study hall, the very inner battle that Chai Elul's infusion of vitality is understood in Chabad Chassidus to reinforce.
שיר השירים ו׳
Song of Songs 6:3
The verse “I am my beloved’s and my beloved is mine” is traditionally read as expressing the reciprocal bond between Israel and God. It is especially suitable for an Elul farbrengen centered on closeness, return, and love.
אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ {ס}
דברים ל׳
Deuteronomy 30:1
The Torah describes return, teshuvah, and the restoration of the covenant as a process in which the heart is redirected toward God. These verses provide a Tanakh foundation for the renewal and return themes of an Elul farbrengen.
וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכׇ֨ל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
סוכה נ״ב ב — ד"ה רַע כׇּל הַיּוֹם״
Sukkah 52b:1
Chazal describe the struggle with the yetzer hara and the escalating stages by which it attempts to overcome a person. This can ground a farbrengen’s practical discussion of inner work, vigilance, and teshuvah.
רַע כׇּל הַיּוֹם״. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּכׇל יוֹם וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתוֹ״, וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעוֹזֵר לוֹ — אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״ה׳ לֹא יַעַזְבֶנּוּ בְיָדוֹ וְלֹא יַרְשִׁיעֶנּוּ בְּהִשָּׁפְטוֹ״. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: אִם פָּגַע בְּךָ מְנֻוּוֹל זֶה — מׇשְׁכֵהוּ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. אִם אֶבֶן הוּא — נִימּוֹחַ, אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ. אִם אֶבֶן הוּא נִימּוֹחַ, דִּכְתִיב: ״הוֹי כׇּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם״, וּכְתִיב: ״אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם״. אִם בַּרְזֶל הוּא מִתְפּוֹצֵץ, דִּכְתִיב: ״הֲלׂא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה׳ וּכְפַטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע״.
evil all day” (Genesis 6:5). All day long his thoughts and desires are for evil. Rabbi Shimon ben Lakish said: A person’s evil inclination overcomes him each day and seeks to kill him, as it stated: “The wicked watches the righteous and seeks to kill him” (Psalms 37:32); the wicked here is referring to the wickedness inside one’s heart. And if not for the Holy One, Blessed be He, Who assists him with the good inclination, he would not overcome it, as it is stated: “The Lord will not leave him in his hand, nor suffer him to be condemned when he is judged” (Psalms 37:33). The school of Rabbi Yishmael taught: If this scoundrel, the evil inclination, accosted you, seeking to tempt you to sin, drag it to the study hall and study Torah. If it is like a stone, it will be dissolved by the Torah. If it is like iron, it will be shattered. The Gemara elaborates: If it is like stone, it will be dissolved, as it is written: “Ho, everyone who is thirsty, come you for the water” (Isaiah 55:1), water in this context meaning Torah; and it is written: “Stones were worn by water” (Job 14:19). If it is like iron, it will be shattered, as it is written: “Is not My word like fire, says the Lord; and like a hammer that shatters rock” (Jeremiah 23:29).
של"ה, מסכת ראש השנה עמוד הדין, וראה שם עוד
Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Rosh HaShanah, Ner Mitzva:2
Jews customarily fast from the beginning of Elul until Yom Kippur, days on which slichot and tachanun are recited, supported by the acrostic of Shir Hashirim 6:3 ("I am my beloved's and my beloved is mine") spelling Elul and numerically corresponding to forty days, and by Devarim 30:6 on circumcising the heart, whose initial letters spell Elul—indicating that this month is prepared for teshuvah, the final month of the year in which one should repair the wrongs committed throughout the year before entering Rosh Hashanah as the day of judgment, so as not to appear abhorrent for his misdeeds.
נהגו ישראל להתענות מראש חודש אלול עד יום הכפורים, שהם ימים שאומרים בהם סליחות ותחנונים. וסמכו על זה (שה"ש ו, ג) אני לדודי ודודי לי ראשי תיבות אלול, וסופי תיבות ד' יודין, כנגד מ' יום. וכן (דברים ל, ו) ומל ה' אלהיך *את *לבבך *ואת *לבב זרעך ראשי תיבות אלול, שחודש זה מוכן לתשובה. ומסתברא מאחר שהוא החדש האחרון מהשנה לעשות בו תשובה על מה שפגם בכל השנה ולא יכנס בראש השנה שהוא יום הדין מתועב ממעשיו הרעים, אלא יתקן בחודש זה מה שעבר.
פרי צדיק, ראש חדש אלול ג, ועיין שם עוד
Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:4
Elul is spiritually aligned with rectifying anger and corresponds to the day Moshe received the second Tablets with the Oral Law; this month serves as preparation for Tishrei, when redemption is anticipated to occur, and Elul is associated with the tribe of Gad, which will reveal the Oral Law in the world to come and liberate all life and teachings contained in the mundane world, thereby completing the rectification and bringing redemption.
והחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא ההכנה לתקן הנעשה בהמ' יום שבו ניתן למשה רבע"ה הלוחות שניות עם התושבע"פ לתקן הרב כעס וזה יהיה הכנה לחודש תשרי שבו עתידין להגאל כאמור. ומשום זה נחשב חודש זה כנגד שבט גד שבא מי שעתיד לגדד וכו' שהוא יגלה כל התושבע"פ שאפשר להגלות בעוה"ז ועל ידו יוציאו כל החיים והתושבע"פ שנמצא באו"ה ואז יהי' גמר התיקון ואז יגאלו:
Likkutei Sichos 4 Chai Elul
Chai Elul marks the birthday of both the Baal Shem Tov and the Alter Rebbe, representing an influx of essential spiritual light, with the Alter Rebbe considered the true grandson of the Baal Shem Tov because he inherited and transmitted the Baal Shem Tov's innermost essence through Chabad Chassidus.
ומאחר שאדמו״ר הזקן נטל את פנימיות תורת הבעש״ט, נטל עם זאת את פנימיות ועצמיות הבעש״ט, ולכן הוא הנכד האמיתי.
In this sichaChai Elul is the birthday of both the Baal Shem Tov and the Alter Rebbe, signifying a flow of essential spiritual light into the world. The Alter Rebbe is considered the true 'grandson' of the Baal Shem Tov because he inherited his innermost essence and integrated it into human comprehension through Chabad Chassidus.
Open the original PDF ↗Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Likkutei Sichos 29 Chai Elul
The passage presents two Chassidic formulations of Chai Elul's significance: one that the day brings vitality to the month of Elul itself, and another that it imparts vitality to the spiritual work of "Ani L'dodi v'Dodi Li," representing complementary modes of service—divine revelation from above and personal inward effort from below—both essential for Elul's preparation.
ישנו פתגם חסידי עתיק בשתי נוסחאות: א) ח"י אלול הוא היום שהביא ומביא חיות באלול. ב) ח"י אלול נותן חיות בעבודה של אני לדודי ודודי לי.
In this sichaThe Sicha explores two different Chassidic traditions regarding Chai Elul: one stating that the day 'brings' vitality to the month of Elul, and the other that it 'gives' vitality to the spiritual labor of 'Ani L'dodi.' The Rebbe explains that these represent two complementary paths of spiritual service—revelation from above (associated with the Baal Shem Tov) and personal internal effort from below (associated with the Alter Rebbe)—both of which are vital for preparation during Elul.
Open the original PDF ↗Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Likkutei Sichos 19 Chai Elul
Chai Elul marks the birthday of both the Baal Shem Tov, founder of general Hasidism, and the Alter Rebbe, founder of Chabad, whose respective paths differ in that the Baal Shem Tov demonstrated how one must serve G-d through inspiring overall desire and faith, while the Alter Rebbe provided the intellectual and cognitive means to internalize and execute this service in detail, showing how it is possible to serve G-d.
ההבדל שבין החסידות הכללית (הבעל-שם-טוב) לבין חסידות חב"ד (אדמו"ר הזקן) ביטא כ"ק מו"ח אדמו"ר בפתגם קצר: הבעל-שם-טוב הראה כיצד צריך לעבוד את ה', ואדמו"ר הזקן הראה כיצד אפשר לעבוד את ה'.
In this sichaThe sichah explores the significance of Chai Elul, the birthday of both the Baal Shem Tov (founder of general Hasidism) and the Alter Rebbe (founder of Chabad). It explains the distinction between their respective paths: general Hasidism inspires the soul with the overall desire and faith to serve G-d, showing 'how one must serve,' while Chabad provides the intellectual and cognitive tools to internalize and execute this service in detail, showing 'how it is possible to serve.'
Open the original PDF ↗Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ו — ד"ה וְהִנֵּה
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:1
Explains the purpose of creation as the revelation of Divine unity in the lower worlds. This foundational Chabad text supplies a central theological theme for a Chai Elul farbrengen: bringing the inner dimension of Torah into lived reality.
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
It is a well-known Rabbinic statement that the purpose of the creation of this world is that the Holy One, blessed is He, desired to have an abode in the lower worlds. Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence.
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים מ״א — ד"ה וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 41:3
Describes the centrality of awe of Heaven and the awareness that one stands before God. It is a classic Chabad source for the inward preparation and spiritual seriousness appropriate to a farbrengen.
וְהִנֵּה ה׳ נִצָּב עָלָיו, וּ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״, וּמַבִּיט עָלָיו, וּבוֹחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב אִם עוֹבְדוֹ כָּרָאוּי. וְעַל כֵּן צָרִיךְ לַעֲבוֹד לְפָנָיו בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה, כְּעוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וְיַעֲמִיק בְּמַחֲשָׁבָה זוֹ וְיַאֲרִיךְ בָּהּ כְּפִי יְכוֹלֶת הַשָּׂגַת מוֹחוֹ וּמַחֲשַׁבְתּוֹ, וּכְפִי הַפְּנַאי שֶׁלּוֹ, לִפְנֵי עֵסֶק הַתּוֹרָה, אוֹ הַמִּצְוָה, כְּמוֹ לִפְנֵי לְבִישַׁת טַלִּית וּתְפִילִּין.
“And, behold, G–d stands over him,” and “The whole world is full of His glory,” and He looks upon him and “Searches his reins and heart” [to see] if he is serving Him as is fitting. Therefore he must serve in His presence with awe and fear like one standing before the king. One must meditate profoundly and at length on this thought according to the capacity of apprehension of his brain and thought and according to the time available to him, before he occupies himself with Torah or a commandment, such as prior to putting on his tallit or tefillin.
תניא, אגרת הקדש כ״ו — ד"ה וְהִנֵּה
Tanya, Part IV; Iggeret HaKodesh 26:23
Discusses the distinctive spiritual power of Torah study and mitzvot in the period of exile, including the way Torah draws Divine vitality into the world. It can frame the Chai Elul emphasis on Torah study and dissemination.
וְהִנֵּה, הִתְלַבְּשׁוּת הַמַּלְכוּת בִּקְלִיפַּת נוֹגַהּ הוּא סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה – ״אֲשֶׁר שָׁלַט הָאָדָם בְּאָדָם כוּ׳״. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא: ״וּבְזִמְנָא דְּאִילָנָא דְּטוֹב וָרָע שָׁלְטָא כוּ׳ אִינּוּן כוּ׳״, דְּהַיְינוּ, בִּזְמַן גָּלוּת הַשְּׁכִינָה שֶׁמַּשְׁפַּעַת לַחִיצוֹנִים שֶׁהֵם בִּקְלִיפַּת נוֹגַהּ, שֶׁהָ״עֵרֶב רַב״ יוֹנְקִים מִשָּׁם, וּמִתַּמְצִיתָן נִיזּוֹנִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים בַּגָּלוּת, וְאָז, עִיקַּר עֲבוֹדַת הָאָדָם וְעִיקַּר עֵסֶק הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוֹת – הוּא לְבָרֵר הַנִּיצוֹצוֹת כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִיזַ״ל. לָכֵן, עִיקַּר עִנְיַן הַלִּימּוּד הוּא בְּעִיּוּן וּפִלְפּוּל הֲלָכָה, בְּאִיסּוּר וְהֶיתֵּר טוּמְאָה וְטָהֳרָה, לְבָרֵר הַמּוּתָּר וְהַטָּהוֹר מֵהָאָסוּר וְהַטָּמֵא – עַל־יְדֵי עִיּוּן וּפִלְפּוּל הֲלָכָה בְּחָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, כַּנּוֹדָע דְּ״אוֹרַיְיתָא מֵחָכְמָה נָפְקַת״, וּבְחָכְמָה דַיְיקָא אִתְבְּרִירוּ, וְהַיְינוּ חָכְמָה עִילָּאָה דַּאֲצִילוּת, הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּמַלְכוּת דַּאֲצִילוּת, סוֹד תּוֹרָה שֶׁבְּעַל־פֶּה (בְּסוֹד ״אַבָּא יָסַד בְּרַתָּא״), הַמְלוּבֶּשֶׁת בְּמַלְכוּת דִּיצִירָה, (וְסוֹד) [סוֹד] הַמִּשְׁנָיוֹת וּבָרַיְיתוֹת הַמְלוּבָּשׁוֹת בִּקְלִיפַּת נוֹגַהּ שֶׁכְּנֶגֶד עוֹלַם הַיְצִירָה, שֶׁשָּׁם מַתְחִיל בְּחִינַת הַדַּעַת [נוסח אחר: הָרַע] שֶׁבְּנוֹגַהּ [נוסח אחר: וְהַבָּרַיְיתוֹת, הַמְלוּבָּשׁוֹת בִּקְלִיפַּת נוֹגַהּ שֶׁכְּנֶגֶד עוֹלַם הָעֲשִׂיָּה, שֶׁשָּׁם מַתְחִיל בְּחִינַת הָרַע שֶׁבְּנוֹגַהּ], כַּנּוֹדָע מֵהָאֲרִיזַ״ל. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין עִנְיַן פֶּלֶא גָּדוֹל מִזֶּה מְאֹד, מַה נַּעֲשֶׂה בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל עַל־יְדֵי עִיּוּן וּבֵירוּר הֲלָכָה פְּסוּקָה מִן הַגְּמָרָא וּפוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים וְאַחֲרוֹנִים, מַה שֶּׁהָיָה בְּהֶעְלֵם דָּבָר קוֹדֶם הָעִיּוּן הַלָּז, כִּי עַל־יְדֵי זֶה מַעֲלֶה הֲלָכָה זוֹ מֵהַקְּלִיפּוֹת שֶׁהָיוּ מַעֲלִימִים וּמְכַסִּים אוֹתָהּ, שֶׁלֹּא הָיְתָה יְדוּעָה כְּלָל, אוֹ שֶׁלֹּא הָיְתָה מוּבֶנֶת הֵיטֵב בְּטַעֲמָהּ, שֶׁהַטַּעַם הוּא סוֹד הַסְּפִירָה חָכְמָה עִילָּאָה, שֶׁנָּפְלוּ מִמֶּנָּה נִיצוֹצִין בַּקְּלִיפּוֹת בִּשְׁבִירַת הַכֵּלִים, וְהֵם שָׁם בִּבְחִינַת גָּלוּת, שֶׁהַקְּלִיפּוֹת שׁוֹלְטִים עֲלֵיהֶם וּמַעֲלִימִים חָכְמַת הַתּוֹרָה מֵעֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא, שֶׁהַקּוּשְׁיָא הִיא מִסִּטְרָא דְרָע.
Now, the investment of malchut in kelipat nogah is the mysterium of the “Exile of the Shechinah,” “That man rules in man …” And this is the meaning of the statement in Raaya Mehemna: “But at the time that the Tree of Good and Evil dominates…, they….” That is, at the time of the exile of the Shechinah [who effuses to the chitzonim that are in kelipat nogah, from where the mixed multitude (erev rav) elicits, and from their extract the scholars of Torah are supported in the exile], the principal service of man, and the purpose of the occupation with Torah and the commandments, is to disencumber the sparks, as known from the Arizal. Therefore, the principal mode of study is in the deliberation and argumentation of the law of issur and hetter, impurity and purity, in order to disencumber the permitted and pure from the proscribed and impure by means of the deliberation and argumentation of the law—with wisdom, understanding, and knowledge. For as known, the Torah derives from chochmah. Thus it is only through chochmah that they shall be disencumbered, i.e., the Supreme chochmah of Atzilut which is vested in malchut of Atzilut [the principium of the Oral Torah (according to the principium of abba founded barta)]—which (in turn) is vested in malchut of Yetzirah, the principium of the Mishnayot (and the Beraytot that are vested in the kelipat nogah which corresponds to the world of Yetzirah, for there begins the aspect of the evil inherent in the nogah), as known from the Arizal. Now, the intelligent will understand something yet more amazing, namely, what happens in Heaven above through the deliberation and elucidation of an adjudged ruling (halachah) of the Gemara and earlier and latter codifiers [which prior to this deliberation was in a state of concealment]: by means of this (deliberation), one elevates this ruling from the kelipot that were hiding and concealing it in such a way that it was not known at all, or that its reasoning was not clearly understood. For the reason (of the halachah) is the principium of the sefirah of the supreme chochmah whence [by the breaking of the vessels] sparks fell into the kelipot. (These sparks) are there in a state of exile because the kelipot domineer over them and hide the wisdom of the Torah from the upper and lower beings. That is why it is stated in Raaya Mehemna that “The problematic query is of the side of evil.”
שם משמואל, זכור ברית — שנת תרע"א
Shem MiShmuel, Erev Rosh Hashanah:2
The passage explains that from the twenty-fifth of Elul onward, the thirteen attributes of mercy are awakened each year (corresponding to the period from Creation of the world through Creation of Adam), and therefore the custom is to rise early for selichot from that date to invoke these thirteen attributes of mercy.
והיינו כי במצ"ע ממשיך שפע אלקי ממעלת ובמצות ל"ת הוא מרחיק כתות חיצונים, ובזוה"ק לית פולחנא אלא לקרבא דרגין קדישין ולרחקא דרגין דלא קדישין, והנה זה היום תחילת מעשיך זכרון ליום ראשון כי בכ"ה באלול נברא העולם ובאחד בתשרי נברא אדה"ר, ע"כ כמו שמכ"ה באלול עד אחד בתשרי הי' הכל בחסד הש"י, כן בכל שנה נפתחים אז י"ג מדות של רחמים, וזהו מנהגינו שמשכימין לסליחות לעורר י"ג מדות של רחמים מכ"ה אלול ואילך
נטעי גבריאל, ראש השנה סי׳ ה׳
Nitei Gavriel, Rosh Hashana, perek 5
The passage presents a directive to strengthen the custom of reciting Tehillim daily during the month of Elul, followed by reciting the Thirteen Attributes at the end of Ashrei with a minyan, and calls for publicizing this practice in places unfamiliar with it; it also mentions a custom in Aboob to recite eighteen chapters daily in order to complete a cycle.
שער א׳ לחזק המנהג הישן לומר תהלים בחודש אלול בכל יום, ולומר אחר התהלים השלש עשרה מדות בסוף היה׳׳ר עם מנין, ואם יש איזה עיר ומקום שלא יודעים מהמנהג הזה ראוי להודיעם. ומנהג באבוב לומר כל יום ח״י קאפיטלעך בדי לסיים גיפ
On this pageThe passage presents a directive to strengthen the custom of reciting Tehillim daily during the month of Elul, followed by reciting the Thirteen Attributes at the end of Ashrei with a minyan, and calls for publicizing this practice in places unfamiliar with it; it also mentions a custom in Aboob to recite eighteen chapters daily in order to complete a cycle.
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
נטעי גבריאל, ראש השנה סי׳ ו׳
Nitei Gavriel, Rosh Hashana, perek 6
During the month of Elul until Yom Kippur, it is proper for a person writing a letter to another to hint at the beginning or end of the letter that the recipient will merit a good writing and signing in the coming days.
כשכותב אדם אגרת לחבירו בחודש אלול עד יו"כ נכון שירמז בו בתחילתו או בסופו שיזכה בימים הבאים לכתיבה וחתימה טובה
On this pageThis chapter outlines several customs observed during the month of Elul leading up to Yom Kippur. These include writing a blessing for a good year in one's letters, having one's tefillin and mezuzot checked, and focusing on prayers for the repentance and return of those who have strayed from the Torah. Additionally, it states that conducting rabbinical court cases (din Torah) is permitted during this month. The text outlines several practices for the month of Elul and the High Holiday period (Chapter 6, sections 5–8): undertaking a 'fast of speech' (avoiding idle chatter) from Rosh Chodesh Elul until Yom Kippur; fasting on the 17th of Elul (the day the spies died); and refraining from eating nuts from the start of Selichot until Hoshana Rabbah. The text outlines customs for the month of Elul, detailing that walnuts are permitted in cooked or baked dishes if their taste is nullified, though some remain strict until Hoshana Rabbah. It also notes the practices of increasing charity, studying Tikunei Zohar and Tomer Devorah, and avoiding moving into a new home within thirty days of Sukkot (starting from the 15th of Elul).
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה משֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי, שֶׁהָיָה אָז גְּמַר כַּפָּרָה. וּמִן אָז הֻקְדְּשׁוּ יָמִים אֵלּוּ לִימֵי רָצוֹן, וְיוֹם עֲשִׂירִי בְּתִֹשְרִי לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. וּמִנְהָג בְּרֹב הַמְּקוֹמוֹת לְהִתְעַנּוֹת בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל וְלַעֲשׂוֹת סֵדֶר יוֹם כִּפּוּר קָטָן, כְּדֵי שֶׁיָּכִינוּ לִבָּם לִתְשׁוּבָה. וְאִם חָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּשַׁבָּת, מַקְדִּימִין לְיוֹם חֲמִישִּׁי שֶׁלְּפָנָיו. הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמָל ה' וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְשׁוּבָה. אֲנִי לְדוֹדִי וְגוֹ' רוֹמֵז לִתְפִלָּה, שֶׁהִיא רִנַּת דּוֹדִים. אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, רוֹמֵז לִצְדָקָה. נוֹהֲגִין לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמַתְחִילִין בְּיוֹם בּ' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְתוֹקְעִין בְּכָל יוֹם לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, חוּץ מֵעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁמַּפְסִיקִין בּוֹ, כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין תְּקִיעוֹת רְשׁוּת לִתְקִיעוֹת מִצְוָה. וְטַעַם הַתְּקִיעוֹת בְּחֹדֶשׁ זֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה, כִּי כֵן הוּא הַטֶּבַע שֶׁל הַשּׁוֹפָר לְעוֹרֵר וּלְהַחְרִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ. עוֹד נוֹהֲגִין בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ מִיּוֹם בּ' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד שְׁמִינִי עֲצֶרֶת, אוֹמְרִים בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב לְאַחַר הַתְּפִלָּה, אֶת הַמִּזְמוֹר לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי. וְהוּא עַל פִּי הַמִּדְרָשׁ, ה' אוֹרִי, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְיִשְׁעִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה, רֶמֶז לְסֻכּוֹת. עוֹד נוֹהֲגִין לוֹמַר תְּהִלִּים בַּצִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם לְפִי מִנְהָגוֹ. מִשֶנִּכְנַס אֱלוּל עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּשֶׁכּוֹתֵב אָדָם אִגֶּרֶת לַחֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לִרְמֹז בָּהּ בִּתְחִלָּתָהּ אוֹ בְסוֹפָהּ שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ עָלָיו וּמְבָרְכוֹ, שֶׁיִּזְכֶּה בִּימֵי הַדִּין, הַבָּאִים לְטוֹבָה, לְהִכָּתֵב וּלְהֵחָתֵם בְּסֵפֶר חַיִּים טוֹבִים (תקפא).
from our library copy — not yet checked against the original
הרמז על אלול אני לדודי ודודי לי. כי הנה בנ"י צריכין להעלות ולתקן כל הברואים. אכן מעלתן גבוה להתיחד אליו ית' כמ"ש בש"ק ביני ובין בנ"י אות היא כו'. השי"ת די לו בעולם בבנ"י להיות מעידין עליו. כמ"ש עם זו יצרתי לי וכ' אתם עדי. רק בנ"י מטוב לבן צריכין להטות כל הברואים אליו ית'. אבל בימי רצון הללו בסוף השנה צריכין להתדבק בשורש העליון. בשגם ע"י שכל השנה מתלכלכין בחטאים ע"י תערובות הרשעים בעולם. צריכין לברוח ולהציל את נפשותינו כענין חייך קודמין. וזהו הרמז ר"ה למעשר בהמה כי כל עניני עוה"ז וודאי יש בהם צורך גבוה. והאדם יש לו חלק בכל כדי לתקן הכל על ידו. אבל בימים אלו צריכין להפריש ולהרחיק מכל עניני עוה"ז כפי היכולת לקיים אני לדודי. ולזכור כי האדם נברא רק לעבודת הבורא ית'. ובחודש אלול (הזה) מתקיים אני לדודי. וע"י כן מתקיים בחודש תשרי ודודי לי. שהוא השפעת חיים וקדושה על כל השנה: הרמז על אלול אני לדודי ודודי לי. כי הנה בנ"י צריכין להעלות ולתקן כל הברואים. אכן מעלתן גבוה להתיחד אליו ית' כמ"ש בש"ק ביני ובין בנ"י אות היא כו'. השי"ת די לו בעולם בבנ"י להיות מעידין עליו. כמ"ש עם זו יצרתי לי וכ' אתם עדי. רק בנ"י מטוב לבן צריכין להטות כל הברואים אליו ית'. אבל בימי רצון הללו בסוף השנה צריכין להתדבק בשורש העליון. בשגם ע"י שכל השנה מתלכלכין בחטאים ע"י תערובות הרשעים בעולם. צריכין לברוח ולהציל את נפשותינו כענין חייך קודמין. וזהו הרמז ר"ה למעשר בהמה כי כל עניני עוה"ז וודאי יש בהם צורך גבוה. והאדם יש לו חלק בכל כדי לתקן הכל על ידו. אבל בימים אלו צריכין להפריש ולהרחיק מכל עניני עוה"ז כפי היכולת לקיים אני לדודי. ולזכור כי האדם נברא רק לעבודת הבורא ית'. ובחודש אלול (הזה) מתקיים אני לדודי. וע"י כן מתקיים בחודש תשרי ודודי לי. שהוא השפעת חיים וקדושה על כל השנה:
from our library copy — not yet checked against the original
ונראה שדוגמתו הוא ענין אלול לפני ר"ה, שבר"ה שרי האומות באין ומקטרגים כבמדרש, ונזקקים להתעוררות מדת דעת העליונה ע"י ישוב הדעת של ישראל למטה, וזהו ענין התקיעות כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה תוקעי לא נאמר אלא יודעי, היינו התיישבות הדעת, בזה מעוררין את מדת דעת העליונה ומסתלק הקטרוג, וזהו ענין חודש אלול ותקיעותיו להכין לבבם בהתיישבות הדעת לסלק כל טירוד ובלבול הדעת ולהרגיל א"ע לכוין בתפילה, וכעין שכתוב והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם, וברש"י סמוך לספר טרם נגשו לשדה המלחמה, וכדוגמתו ר"ה הוא המלחמה עם שרי האומות, שבאין ומקטרגין ואלול הוא סמוך לספר: ונראה שדוגמתו הוא ענין אלול לפני ר"ה, שבר"ה שרי האומות באין ומקטרגים כבמדרש, ונזקקים להתעוררות מדת דעת העליונה ע"י ישוב הדעת של ישראל למטה, וזהו ענין התקיעות כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה תוקעי לא נאמר אלא יודעי, היינו התיישבות הדעת, בזה מעוררין את מדת דעת העליונה ומסתלק הקטרוג, וזהו ענין חודש אלול ותקיעותיו להכין לבבם בהתיישבות הדעת לסלק כל טירוד ובלבול הדעת ולהרגיל א"ע לכוין בתפילה, וכעין שכתוב והי' כקרבכם אל המלחמה ונגש הכהן ודבר אל העם, וברש"י סמוך לספר טרם נגשו לשדה המלחמה, וכדוגמתו ר"ה הוא המלחמה עם שרי האומות, שבאין ומקטרגין ואלול הוא סמוך לספר: וידוע עוד דאלול הוא חודש הששי מתיחס למדת יסוד שעולה עד הדעת וכמו שרמזו ז"ל בהא דאין קישוי אלא לדעת, ובאמת אין לך דבר המבלבל את הדעת כפגם ברית, וידוע בספה"ק דאלול נמתקן לפגם ברית, ולעומת התיקון זוכין לישוב הדעת, והוא הכנה דרבה לר"ה, ובזה ישראל נוצחין דינא:
from our library copy — not yet checked against the original
הרמז לאלול אני לדודי ודודי לי. כי בזמן הזה נתעוררו בנ"י בתשובה וזכו במעשיהם לעורר עת רצון בשמים כמ"ש מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון. וזה נוהג בכל שנה ג"כ כי בפסח ושבועות הי' מתנות שמים כמו שהי' אז ביצ"מ ומתן תורה. וע"י שלא הי' בזכות ישראל לכן לא נשאר ונצרך להיות התעוררות מחדש בכחן של בנ"י עצמם. ואני לדודי ואח"כ דודי לי וזה הוא דבר קיים לעד. וע"ז יש משפט בר"ה ויוכ"פ וזוכין בנ"י לתורה ע"י מעשיהם והוא שמחת תורה בשלימות: הימים הללו מ' יום האחרונים שהיו ברצון הם עצמם מסייעין לבות בנ"י לתשובה. כאשר דור המדבר היו חרדים מאוד לה' בימים אלו. וכמו שהחטא נשאר לדורות כמ"ש אין לך פקידה שאין בה מעון העגל ממילא התשובה שעשו אז ותקנו החטא. בוודאי הי' ג"כ לדורות. ומרע"ה תיקן בשורש נשמות בנ"י בשמים כמ"ש שלא הניח זוית ברקיע שלא נתחבט עלי' והם השרשים של נשמות בנ"י שנמשלו ככוכבים ברקיע. לכן בנקל עכ"פ לנו לתקן גופי החטאים. וע"י שלוחות שניות היו בדרך בעלי תשובות. נשאר ההארה שלהם גם עתה יותר מהימים של הלוחות הראשונות כי בע"ת אתיין בחילא סגי:
from our library copy — not yet checked against the original
ויש לומר נמי שזהו ענין אלול לפני ר"ה, דבזוה"ק דבר"ה דינין קשין מתעברין מעלמא מאן דינין קשין אלו רשעים גמורים, והקדים לזה חודש אלול שמאליהן נפתחין הי"ג מכילין דרחמי, ומחמת זה אין הדינין קשין כ"כ דבקים, ונתפרדים בר"ה כמוץ יסוער מגורן, ואולי לזה הענין קורין פרשת ביכורים באלול קודם ר"ה כדי להסמיך ענין לו, והיא הארה לאדם שלא לישב בחיבוק ידים וישכיל וידע שהגיעה עת מוכשרת, להכין את לבבו לירחא שביעאה באשר קדמה שכינה ואתיא:
from our library copy — not yet checked against the original
Filed under: Shem
Filed under: Yahrzeit
Filed under: Chodesh Elul
Chai Elul (the eighteenth of Elul) holds special significance in Jewish tradition as a day linked to spiritual leaders and the season of repentance. Sources explore the customs, halakhic foundations, and mystical meanings associated with this date and its role in preparation for the High Holidays.
Sources exploring the spiritual significance of Chai Elul (the 18th of Elul) as a day connected to Chassidic teaching and the transmission of Torah wisdom. The sources address themes of receiving teachings from spiritual masters, the enlivening power of wisdom, and the month of Elul as a period of spiritual preparation and divine closeness.
These sources explore the customs, spiritual significance, and themes of repentance and divine closeness that characterize Shabbat Mevorchim Elul, the Sabbath before the new month of Elul. The sources address both the practical observances of Elul and its deeper purpose as a season of heightened readiness for teshuvah and communion with God.
Sources explore the month of Elul as a season of repentance, character refinement, and renewed intimacy with God. The texts address the essential components of teshuvah—regret, abandonment of sin, confession, and moral transformation—alongside the communal practices and prayers through which individuals prepare for judgment.
Sources examine the custom of reciting Psalm 27 from Rosh Chodesh Elul through Yom Kippur, exploring the psalm's themes of seeking God's protection and presence during the season of judgment and repentance. Classical and modern sources interpret the psalm's spiritual content and its connection to the High Holiday period.
The Shelah's teachings on the ingathering of the exiles and the messianic era, exploring how the completion of souls brings about the revelation of the Shekhinah, the restoration of divine light, and the transformation from exile's concealment to redemption's luminous abundance.