Chassidusחסידות

Chassam Sofer on the Journeys of Masei

Sources explore the Torah's enumeration of Israel's wilderness journeys, examining Divine guidance in their travels and the spiritual significance of each encampment and movement. The passages address how the journeys reflect purposeful divine service and the progressive rectification achieved through traversing different locations.

אלה מסעי ב"י וגו' אלה מסעיהם למוצאיהם עפ"י ד'

3 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The Chasam Sofer's most direct treatment appears in Chatam Sofer on Torah, Masei, where he explains the inverted language of the pasuk — "מסעיהם למוצאיהם" and then "מוצאיהם למסעיהם" — by connecting the forty-two journeys to the mystical forty-two-letter Divine Name: Israel encamped at each station until they spiritually outgrew that level and needed to travel to the next station, which corresponded to the next letter of that Name, so that the very act of departure from one rung to another was itself the journey.

Chatam Sofer on Torah, Masei further notes that while only forty-two journeys correspond to that Name, the Torah actually records forty-eight journeys — the additional ones being those stages where Israel backtracked on account of Aharon's death.

The Sefat Emet (Bamidbar, Masei 2) complements this by explaining that each מסע derives its significance not from the arriving but from the leaving — places of this world have no permanence and their very abandonment is what elevates them and gives them a place in the Torah.

Source 1 · Acharonim

Verified

recovered from “Chatam Sofer Masei”

Chatam Sofer on Torah, Masei

פענח רזא, מסעי

Paaneach Raza, Masei

Masei

Rashi interprets "the day after Pesach" as the 15th of Nisan (the first holiday), but this creates a difficulty since regarding entry into Eretz Yisrael the verse states they ate produce "the day after Pesach" on the 16th of Nisan after bringing the omer; the passage presents Saadiah Gaon's resolution that "the day after Pesach" also refers to the 15th of Nisan, explaining that they departed from Ramesses on the 15th to Sukkot, and only afterward did they leave with a mighty hand and outstretched arm when all had gathered at Sukkot.

ובעזר יחדיל מרשעים רוגז ושם ינוחו יגיעי, נתחיל סדר אלה מסעי: ממחרת הפסח יצאו וגו' פירש"י בפ' בא בפסוק ויהי בעצם היום הזה וגו' שבט"ו בניסן יצאו, ותימה דבענין ביאתם לארץ כתיב ביהושע ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח, ואמרו בפ"ק דקדושין דזהו ט"ז בניסן לאחר שהביאו את העומר, א"כ ממחרת הפסח פי' למחרתו של יו"ט דהיינו ט"ז וכאן פי' למחרת אכילת קרבן פסח דהיינו ט"ו עצמו, וי"מ דאין מביאין ראי' מדברי קבלה על דברי תורה, טו"ב: ורבינו סעדיה פי' דגם כאן ממחרת הפסח הוי ט"ז בניסן, כלומר למחרתו של י"ט ראשון דהכי קאמר קרא, ויסעו מרעמסס וגו' בחמשה עשר וגו', דבט"ו יצאו מרעמסס סכותה ואח"כ אמר קרא ממחרת הפסח יצאו ב"י ביד רמה וגו', כלומר ואח"כ כשנקבצו כולם לסוכות יצאו ב"י לעיני כל מצרים ביד רמה:

Full text on Sefaria ↗

Source 2 · Acharonim

Verified

Chatam Sofer on Numbers

חתם סופר על התורה, מסעי

Chatam Sofer on Torah, Masei

Masei

Discusses the Torah’s list of journeys in Parashat Masei, including how the repeated encampments and travels reflect Divine guidance and the spiritual meaning of Israel’s wanderings.

אלה מסעי ב"י וגו' ואלה מסעיהם למוצאיהם עפ"י ד' הרא"ע סבר דעפ"י ה' קאי אמסעי דעפ"י ה' יסעו ורמב"ן כ' דזה אין צריך לומר אלא אויכתוב משה קאי שכתב עפ"י ה' שציוה כן ולפע"ד גם זה פשיטא אבל נ"ל בישוב מ"ש מוצאיהם למסעיהם והדר מסעיהם למוצאיהם דוודאי דרך עולם היציאה ממקומן הוא המסע ע"י שיוצא ממקומו אך מ"ב מסעות במדבר הי' נגד שם של מ"ב ליודע סוד הדברים וא"כ חנו במחנה עד שיצאו ממדרגה זו והגיעו לעלות למדרגה אחרת והוצרך ליסע למקום האחר המרומז לאות אחר שבשם הקדוש ההוא וא"כ הי' מסעיהם למוצאיהם ע"י שיצאו ממדרגה למדרגה נסעו ממקומם אך כל זה באלו המ"ב מסעות אך נכתבו מ"ח מסעות היינו אותם שחזרו לאחוריהם במיתתו של אהרן והחזירום הלוים אותן המסעות הי' כדרך של עולם מוצאיהם למסעיהם ובמ"ב מסעות הי' מסעיהם למוצאיהם ע"כ אמר משה כתב עפ"י ה' אפילו אותן המסעות שהיו מוצאיהם למסעיהם מ"מ צוה שגם אותם יכתוב והיינו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' כי הוא יתברך צוה ואלה גמטריא מ"ב הי' מסעיהם למוצאיהם כנ"ל: ויכתוב מוצאיהם למסעיהם עפ"י ד' ואלה מסעיהם למוצאיהם כי בהיותם במצרים והאמינו לצאת המדברה בזכות אותה האמונה יצאו נמצא הי' מוצאיהם למסעיהם עפ"י ה' בזכות שנתנו לבם ליסע עפ"י ה' הי' מוצאיהם עפ"י אותן מסעיהם שעתידין ליסע אך בהגיעם שם לאותן מקומות במדבר התלוננו זה עשר פעמים ולא שמעו בקולו ונתחייבו שונאי ישראל כלי' ח"ו ומרע"ה התפלל למה יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מא"מ ולמה יאמרו מצרים וכדומה נמצא הי' מסעיהם ע"י מוצאיהם כי לולא כבר הוציאם ממצרים לא זכו לכל מסעיהם הללו:

Full text on Sefaria ↗

Source 3 · Hasidic

Verified

Sefat Emet on Masei

שפת אמת, במדבר, מסעי — תרל"ב

Sefat Emet, Numbers, Masei:2

Masei

The passage presents three interlocking teachings on the journeys: first, that places require traversal and distancing to achieve rectification, with each journey representing elevation that merits Torah mention and transforms through purposeful divine service; second, that the journeys accomplish the conclusion of the exodus from Egypt through progressive distancing, requiring the will to separate from physicality in order to cleave to God while still honoring the physical world for the sake of heaven; and third, that the forty-two journeys and eight returns correspond to the fifty mentions of the exodus in Torah, indicating that the Israelites needed to progress from the gates of impurity to the gates of purity, with each location requiring rectification that was achieved through their passage.

המסעות שנכתבו בתורה מוצאיהם כו' שיש מקומות שאין להם קיום רק ע"י שמתרחק האדם מהם ככל עניני עוה"ז שבטולם זה קיומם. ונק' מסעות שהמסע משם הוא המעלה שעי"ז זכו להיות נזכר בתורה ויש להם מקום ועי"ז עצמו מתוקנים להיות נק' מקום לעצמו כנ"ל. וכן צריך כל אדם לזכור בכל דבר כי הוא לצורך השי"ת וכשעושה לשם שמים מקיים הדבר ונותן לו מקום הן דבר טוב או רע בהתרחקו ממנו כנ"ל. ובמד' כשחוטפין לעצמן כו' ע"ש אצל בני גד וב"ר. שצריך לידע שהוא בכח התורה ועי"ז יש קיום אף לממון וכדומה כו' כנ"ל. וז"ש שלא לעשות הטפל עיקר כנ"ל שכשהוא טפל יש לו מקום כנ"ל: מסעיהם למוצאיהם כו' הלשונות בתחלת הפסוק וסוף הפ' מהופכים. י"ל כי הכתוב תולה המסעות ביצ"מ ונראה שאחר כל המסעות נגמר יציאת מצרים. כי בכל מסע נתרחקו יותר ממצרים עד שבאו לארץ ישראל. וצריך להיות הרצון של האדם בפרישותו מגשמיות כדי להתדבק בהשי"ת שיוכל להיות בר לבב. אבל לא מצד שנבזה בעיניו הגשמיות. ולכך נתן השי"ת חן לגשמיות כדי שיהי' מעשה האדם רק לשם שמים. וזהו מוצאיהם למסעיהם. ואח"כ כפי מה שנוסע האדם ומתקרב להשי"ת נגמר ההוצאה שהפריש עצמו מגשמיות וכל א' מהם מסייע להשני כנ"ל: בפסוק אלה מסעי כו' תלה הכתוב המסעות ביציאת מצרים. כי ידוע שכל אלה המקומות היו צריכין תיקון ע"י הליכות בנ"י שם. וי"ל כי אלה הנ' מסעות מ"ב וח' שחזרו לאחוריהם הם המה הנ' פעמים יצ"מ שנזכר בתורה. דאיתא בזוה"ק חמשין זימנין אידכר. להודיע שהיו צריכין לצאת משערי טומאה לשערי טהרה. ובמצרים הי' כלל כל אלה המקומות ואח"כ הוצרכו לעבור שם בפרט. ותיקנו המקומות כדאיתא במדרש שע"י שקיבלו בנ"י נתעלו. ע"ש. ויתכן לפרש מסעי בנ"י אשר יצאו כי גם המקומות יצאו ממצרים. והענין כי אחר שיצאו אבותינו ממצרים הוציאו משם רכוש גדול והמה ניצוצי קדושה שהיו במצרים ולכן הוצרכו אח"כ לברר אלה הניצוצות בכל אלה המסעות. ופרשנו בזה מ"ש ואמר אלעזר הכהן כו' הבאים למלחמה. והול"ל הבאים ממלחמה. אך הוא אשר דברנו כי אחר המלחמה בכלל יש מלחמה בפרט ואחר שהוציאו ממדין השלל והמלקוח הי' להם מלחמה שנית בלכתם לתקן אלה הניצוצות שנדבקו בהם. וזהו ענין געולי כלי מדין והמכס והקרבת השרי אלפים אצעדה כו' וכומז. ולכן כתיב הבאים למלחמה כנ"ל:

Full text on Sefaria ↗

Find sources for your own idea