Pinchas: Zealotry, Covenant, and Peace

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה קַח־לְךָ֙ אֶת־יְהוֹשֻׁ֣עַ בִּן־נ֔וּן אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־ר֣וּחַ בּ֑וֹ וְסָמַכְתָּ֥ אֶת־יָדְךָ֖ עָלָֽיו׃ וְהַֽעֲמַדְתָּ֣ אֹת֗וֹ לִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֖י כׇּל־הָעֵדָ֑ה וְצִוִּיתָ֥ה אֹת֖וֹ לְעֵינֵיהֶֽם׃ וְנָתַתָּ֥ה מֵהֽוֹדְךָ֖ עָלָ֑יו לְמַ֣עַן יִשְׁמְע֔וּ כׇּל־עֲדַ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

And GOD answered Moses, “Single out Joshua son of Nun, an inspired man, and lay your hand upon him. Have him stand before Eleazar the priest and before the whole community, and commission him in their sight. Invest him with some of your authority, so that the whole Israelite community may obey.

פִּֽינְחָ֨ס בֶּן־אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן הֵשִׁ֤יב אֶת־חֲמָתִי֙ מֵעַ֣ל בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל בְּקַנְא֥וֹ אֶת־קִנְאָתִ֖י בְּתוֹכָ֑ם וְלֹא־כִלִּ֥יתִי אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּקִנְאָתִֽי׃ לָכֵ֖ן אֱמֹ֑ר הִנְנִ֨י נֹתֵ֥ן ל֛וֹ אֶת־בְּרִיתִ֖י שָׁלֽוֹם׃ וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

“Phinehas, son of Eleazar son of Aaron the priest, has turned back My wrath from the Israelites by displaying among them his passion for Me, so that I did not wipe out the Israelite people in My passion. Say, therefore, ‘I grant him My pact of friendship. It shall be for him and his descendants after him a pact of priesthood for all time, because he took impassioned action for his God, thus making expiation for the Israelites.’”

וַֽתַּעֲמֹ֜דְנָה לִפְנֵ֣י מֹשֶׁ֗ה וְלִפְנֵי֙ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְלִפְנֵ֥י הַנְּשִׂיאִ֖ם וְכׇל־הָעֵדָ֑ה פֶּ֥תַח אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר׃ אָבִ֘ינוּ֮ מֵ֣ת בַּמִּדְבָּר֒ וְה֨וּא לֹא־הָיָ֜ה בְּת֣וֹךְ הָעֵדָ֗ה הַנּוֹעָדִ֛ים עַל־יְהֹוָ֖ה בַּעֲדַת־קֹ֑רַח כִּֽי־בְחֶטְא֣וֹ מֵ֔ת וּבָנִ֖ים לֹא־הָ֥יוּ לֽוֹ׃ לָ֣מָּה יִגָּרַ֤ע שֵׁם־אָבִ֙ינוּ֙ מִתּ֣וֹךְ מִשְׁפַּחְתּ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין ל֖וֹ בֵּ֑ן תְּנָה־לָּ֣נוּ אֲחֻזָּ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֥י אָבִֽינוּ׃ כֵּ֗ן בְּנ֣וֹת צְלׇפְחָד֮ דֹּבְרֹת֒ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֲחֻזַּ֣ת נַחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ אֲחֵ֣י אֲבִיהֶ֑ם וְהַֽעֲבַרְתָּ֛ אֶת־נַחֲלַ֥ת אֲבִיהֶ֖ן לָהֶֽן׃

They stood before Moses, Eleazar the priest, the chieftains, and the whole assembly, at the entrance of the Tent of Meeting, and they said, “Our father died in the wilderness. He was not one of the faction, Korah’s faction, that banded together against GOD, but died for his own sin; and he has left no sons. Let not our father’s name be lost to his clan just because he had no son! Give us a holding among our father’s kinsmen!” “The plea of Zelophehad’s daughters is just: you should give them a hereditary holding among their father’s kinsmen; transfer their father’s share to them.

אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חֲנִילָאי שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה בַּתּוֹרָה וְהֵן טְהוֹרוֹת, וְעַל יְדֵי מִי נִתְּנוּ עַל יְדֵי שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים יב, ז): וְאֵיזוֹ זוֹ פָּרָה אֲדֻמָּה וּפָרָשַׁת הַמֵּת.

וַיַּעַל מַלְאַךְ ה' מִן הַגִּלְגָּל אֶל הַבֹּכִים, וְכִי מַלְאָךְ הָיָה וַהֲלוֹא פִּנְחָס הָיָה, וְלָמָּה קוֹרֵא אוֹתוֹ מַלְאָךְ, אֶלָּא אָמַר רַבִּי סִימוֹן פִּנְחָס בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שׁוֹרָה עָלָיו, הָיוּ פָּנָיו בּוֹעֲרוֹת כַּלַּפִּידִים.

הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה וְהַמְקַלֵּל בַּקּוֹסֵם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ.

With regard to one who steals a kasva, and one who curses with a sorcerer, and one who engages in intercourse with an Aramean woman, zealots strike him and kill him.

מָה רָאָה? אָמַר רַב: רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה. אָמַר לוֹ: אֲחִי אֲבִי אַבָּא, לֹא כָּךְ לִימַּדְתַּנִי בְּרִדְתְּךָ מֵהַר סִינַי: הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ? אָמַר לוֹ: קַרְיָינָא דְּאִיגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוָונְקָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁאֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳. כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם, אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב. רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: רָאָה שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם.

The Gemara asks: What did Pinehas see that led him to arise and take action? Rav says: He saw the incident taking place before him and he remembered the halakha. He said to Moses: Brother of the father of my father, as Moses was the brother of his grandfather Aaron, did you not teach me this during your descent from Mount Sinai: One who engages in intercourse with a gentile woman, zealots strike him? Moses said to him: Let the one who reads the letter be the agent [parvanka] to fulfill its contents. And Shmuel says: Pinehas saw and considered the meaning of the verse: “There is neither wisdom nor understanding nor counsel against the Lord” (Proverbs 21:30), which the Sages interpreted to mean: Anywhere that there is desecration of the Lord’s name, one does not show respect to the teacher. In those situations, one need not consult his teacher, but must immediately proceed to right the wrong that is transpiring. Therefore, he took the spear and took immediate action. Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Eliezer says: He saw that an angel came and destroyed among the people in punishment for the sin of Zimri, and he realized that he must take immediate action to ameliorate the situation.

ותקרבנה בנות צלפחד – כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי ב"ו רחמי המקום! ב"ו רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא על הזכרים ועל הנקבות, רחמיו על הכל, שנאמר (תהלים קמה) טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו:

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן (במדבר כה, יא), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּדִין הוּא שֶׁיִּטֹּל שְׂכָרוֹ, (במדבר כה, יב): לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁנָּתַן לְפִנְחָס, שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְנַהֵג אֶלָּא בְשָׁלוֹם, וְהַתּוֹרָה כֻּלָּהּ שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יז): דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם. וְאִם בָּא אָדָם מִן הַדֶּרֶךְ שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם, וְכֵן שַׁחֲרִית שׁוֹאֲלִין לוֹ שָׁלוֹם, וּבְאֶמֶשׁ כָּךְ שׁוֹאֲלִין בְּשָׁלוֹם, שְׁמַע יִשְׂרָאֵל חוֹתְמִין פּוֹרֵס סֻכַּת שָׁלוֹם עַל עַמּוֹ, הַתְּפִלָּה חוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם, בְּבִרְכַּת כֹּהֲנִים חוֹתְמִין בְּשָׁלוֹם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא אֵין כְּלִי מַחְזִיק בְּרָכָה אֶלָּא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַחֵס פִּינְחָס אַחַר מַעֲשֶׂה זֶה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַּר זִמְרִי בֶּן סָלוּא, אָמְרוּ חֲכָמִים שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת יֵשׁ לוֹ לְזִמְרִי, זִמְרִי, בֶּן סָלוּא, וְשָׁאוּל, בֶּן כְּנַעֲנִית, וּשְׁלֻמִיאֵל, בֶּן צוּרִי שַׁדָּי. זִמְרִי, שֶׁנַּעֲשָׂה עַל אוֹתָהּ מִדְיָנִית כְּבֵיצָה הַמּוּזֶרֶת. בֶּן סָלוּא, בֵּן שֶׁסִּלָּא עֲוֹן מִשְׁפַּחְתּוֹ. שָׁאוּל, שֶׁהִשְׁאִיל עַצְמוֹ לַעֲבֵרָה. בֶּן הַכְּנַעֲנִית, שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְנָעַן, וּמַה שְׁמוֹ, שְׁלֻמִיאֵל. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּדְקַר זִמְרִי עָמְדוּ הַשְּׁבָטִים עָלָיו וְאָמְרוּ רְאִיתֶם בֶּן פּוּטִיאֵל זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָרַג נָשִׂיא מִיִּשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב לְיַחֲסוֹ: פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן. (במדבר כה, יב): לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם, שֶׁעֲדַיִן הוּא קַיָּם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי ב, ה): בְּרִיתִי הָיְתָה אִתּוֹ הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם וָאֶתְּנֵם לוֹ מוֹרָא וַיִּירָאֵנִי וּמִפְּנֵי שְׁמִי נִחַת הוּא. (במדבר כה, יג): וְהָיְתָה לוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו, וַיְכַפֵּר, וְכִי קָרְבָּן הִקְרִיב שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ כַּפָּרָה, אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשּׁוֹפֵךְ דָּמָן שֶׁל רְשָׁעִים כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן. (במדבר כה, יד): וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית, כְּשֵׁם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְעַסֵּק בְּשִׁבְחָן שֶׁל צַדִּיקִים לְפַרְסֵם בָּעוֹלָם, כָּךְ מִתְעַסֵּק בִּגְנוּתָן שֶׁל רְשָׁעִים לְפַרְסְמָן בָּעוֹלָם, פִּינְחָס, פִּרְסְמוֹ לְשֶׁבַח. וְזִמְרִי, לִגְנַאי. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי י, ז): זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. (במדבר כה, יד): נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי, שֶׁכָּל הַפּוֹגֵם אֶת עַצְמוֹ פּוֹגֵם אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ עִמּוֹ, זִמְרִי בֶּן סָלוּא, הַכָּתוּב מִתַּמֵּהַּ עָלָיו (קהלת י, ח): וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְׁכֶנּוּ נָחָשׁ, אָבִיו קִנֵּא עַל הַזְּנוּת תְּחִלָּה (בראשית לד, כה): וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי, וְזֶה פָּרַץ גָּדֵר שֶׁגָּדַר אָבִיו. (במדבר כה, טו): וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה, רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב וגו', לְהוֹדִיעֲךָ עַד הֵיכָן נָתְנוּ הַמִּדְיָנִים עַצְמָן, שֶׁבַּת מֶלֶךְ הִפְקִירוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, ח): וְאֶת מַלְכֵי מִדְיָן הָרְגוּ עַל חַלְלֵיהֶם, צוּר גָּדוֹל מִכֻּלָּם, מֶלֶךְ הוּא וְהִפְקִיר אֶת בִּתּוֹ, מִי לֹא הָיָה מַפְקִיר, וּלְפִי שֶׁבִּזָּה אֶת עַצְמוֹ וּפִרְסֵם אֶת בִּתּוֹ בְּקָלוֹן גְּרָעוֹ הַכָּתוּב וּכְתָבוֹ שְׁלִישִׁי, אֲבָל הוּא מֶלֶךְ שֶׁבְּכֻלָּם רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא.

“Pinḥas, son of Elazar, son of Aaron the priest, has caused My wrath to be withdrawn from the children of Israel, in that he was zealous on My behalf among them, and I did not destroy the children of Israel in My zealotry” (Numbers 25:11). “Pinḥas, son of Elazar, son of Aaron the priest” – the Holy One blessed be He said: By right, he should receive his reward: “Therefore, say: Behold, I am giving him My covenant of peace” (Numbers 25:12) – great is peace, which He gave to Pinḥas, as the world is conducted only through peace, and the Torah in its entirety is peace, as it is stated: “Its ways are ways of pleasantness, and all its pathways are peace [shalom]” (Proverbs 3:17). If a person comes from the road, one greets him with peace [shalom]. Likewise in the morning, one greets him with peace. And at night, likewise, one greets with peace. Shema Yisrael concludes with the blessing: Who spreads a canopy of peace over His people. One concludes the Amida with peace. One concludes the Priestly Benediction with peace. Rabbi Shimon be Ḥalafta said: The only vessel that holds blessing is peace, as it is stated: “The Lord will give strength to His people; the Lord will bless His people with peace. (Psalms 29:11). What did the Holy One blessed be He see that led Him to trace Pinḥas’s lineage after that incident? When Zimri son of Salu was stabbed, the Sages said that Zimri had six names: Zimri, son of Salu; Shaul, son of the Canaanite woman; Shelumiel, son of Tzurishadai; Zimri – because he became upon that Midianite woman like a rotten [hamuzeret] egg. Son of Salu – a son who magnified [sila] his family’s iniquity. Shaul – as he lent [shehishil] himself for transgression. Son of the Canaanite woman – as he performed a Canaanite act. What was his name? Shelumiel. You find that when Zimri was stabbed, the tribes stood near him and said: Have you seen, this son of Putiel, whose mother’s father fattened calves for idol worship, killed a prince of Israel? That is why the verse came to trace his lineage: “Pinḥas, son of Elazar, son of Aaron the priest.” “Therefore, say: Behold, I am giving him My covenant of peace” (Numbers 25:12). “Therefore, say: Behold, I am giving him My covenant of peace” – as he is still alive. Likewise it says: “My covenant was with him, life and peace, and I gave it to him for the fear that he feared Me, and because he was in awe of My name” (Malachi 2:5). “It shall be for him, and for his descendants after him, a covenant of an eternal priesthood; because he was zealous for his God, and he atoned for the children of Israel” (Numbers 25:13). “It shall be for him, and for his descendants after him…and he atoned” – did he sacrifice an offering, that atonement is stated in his regard? It is, rather, to teach you that anyone who sheds the blood of the wicked, it is as though he sacrificed an offering. “The name of the Israelite man who was slain, who was slain with the Midianite woman, was Zimri son of Salu, prince of a Simeonite patrilineal house” (Numbers 25:14). “The name of the Israelite man who was slain, who was slain with the Midianite woman” – just as the Holy One blessed be He engages in praise of the righteous to publicize it in the world, so, He engages in defamation of the wicked to publicize them in the world. Pinḥas, He publicized him for praise; Zimri, for defamation. In their regard it is stated: “The memory of the righteous is for blessing, and the name of the wicked will rot” (Proverbs 10:7). “Prince of a Simeonite patrilineal house” – as anyone who tarnishes himself, tarnishes his family with him. “Zimri son of Salu” – the verse is astonished in his regard: “One who breaches a fence, a serpent will bite him” (Ecclesiastes 10:8). His ancestor was initially zealous regarding harlotry, as it is stated: “The two sons of Jacob, Simeon and Levi, took [each man his sword…and slew all the males]” (Genesis 34:25), and this one breached the fence that his ancestor had established. “And the name of the Midianite woman who was slain: Kozbi daughter of Tzur; he was head of the nations of a patrilineal house in Midian” (Numbers 25:15). “And the name of the…woman who was slain…he was head of the nations of a patrilineal house…” – to inform you of the extent to which the Midianites devoted themselves [to cause Israel to sin]. They even renounced a king’s daughter, as it is stated: “They killed the kings of Midian among those who were slain [Evi, and Rekem, and Tzur, and Ḥur, and Reva, the five kings of Midian]” (Numbers 31:8) – Tzur was the greatest of them all. He was a king and renounced his daughter; who would not renounce? Because he demeaned himself and publicized his daughter in disgrace, the verse demoted him and wrote him third. But he was the king over all of them: “He was head of the nations of a patrilineal house in Midian.”

את בריתי שלום. שֶׁתְּהֵא לוֹ לִבְרִית שָׁלוֹם, כְּאָדָם הַמַּחֲזִיק טוֹבָה וְחַנּוֹת לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ טוֹבָה, אַף כָּאן פֵּרֵשׁ לוֹ הַקָּבָּ"ה שְׁלוֹמוֹתָיו:

את בריתי שלום [I GIVE TO HIM] MY COVENANT — PEACE — This means: I give him my covenant that it should be to him as a covenant of peace; just like a man who shows gratitude and friendliness to one who has done him a kindness. So here, too, the Holy One, blessed be He, expressed to him His peaceful feelings towards him.

אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. מִמַּלְאַךְ הַמָּוֶת, כְּעִנְיָן ״עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו״ (איוב כה:ב), כִּי אָמְנָם הַהֶפְסֵד לֹא יִקָּרֶה אֶלָּא בְּסִבַּת הִתְנַגְּדוּת הַהֲפָכִים. וְזֶה אָמְנָם נִתְקַיֵּם בְּפִינְחָס, שֶׁהֶאֱרִיךְ יָמִים הַרְבֵּה מְאֹד מִכָּל שְׁאָר אַנְשֵׁי דוֹרוֹ, עַד שֶׁהָיָה הוּא מְשַׁמֵּשׁ בְּמִשְׁכַּן שִׁילֹה בִּזְמַן פִּילֶגֶשׁ בַּגִּבְעָה (שופטים כ:כח), שֶׁהָיָה בְּלִי סָפֵק אַחֲרֵי מוֹת יְהוֹשֻׁעַ וּשְׁאָר הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הֶאֱרִיכוּ יָמִים אַחֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כד:לא).

פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר – הוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיְּשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב לְפִינְחָס עַל קִנְאָתוֹ אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו, וְעַל הַצְּדָקָה שֶׁעָשָׂה עִם יִשְׂרָאֵל לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם וְלֹא מֵתוּ כֻּלָּם בַּמַּגֵּפָה. וְהִזְכִּיר ״וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה״ "וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה" לְהוֹדִיעַ כִּי רָאוּי הָיָה לַשָּׂכָר הַגָּדוֹל הַזֶּה, שֶׁהָרַג נָשִׂיא בְּיִשְׂרָאֵל וּבַת מֶלֶךְ גּוֹיִם וְלֹא יָרֵא מֵהֶם בְּקִנְאָתוֹ לֵאלֹהָיו.

הענין, דפנחס עשה שני דברים, האחד שהרג ישראל בשביל נקמת כבוד ד' שלא יתחלל, וזה קנאין המקנאין לכבוד המקום והאומה פוגעים בו, השני שהפקיר את כל העוה"ב וקנא לטובתן של ישראל, וכמו שאמרו ויעמוד פנחס ויפלל שעשה פלילות עם קונו על אלה יהרגו כ"ד אלף מישראל, ויעוין סנהדרין מ"ד, והנה הראשון מצאנו באלעזר, שכן כשמת אהרן, ונסתלקו העננים וחזרו לאחוריהן, ועמדו בני לוי ולחמו, והרגו ישראל למען כבוד ישראל והקב"ה כדאמר ריש יומא בירושלמי, וכתוב ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן, הרי בצוויו נעשה זה, וזה שיחסו הכתוב בן אלעזר. ובאהרן אמרו רז"ל שרצה להרחיקם עד יום מחר עשה העגל, מוטב שיתלו הסרחון בי ואל יאבדו ישראל, הרי מפני תועליות ישראל השליך כל חלקו בעוה"ב לאהבת ישראל, לכן יחסו הכתוב בן אהרן כו' והיתה לו ולזרעו אחריו וכו' תחת אשר קנא לאלקיו, שהרג ישראל עבור כבוד הקב"ה, ויכפר על בנ"י, זה כפרת דברים שעשה פלילות עם קונו לתועליות האומה ולאהבתה.

לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, נראה לפרש עפי"מ שאמרנו בפרשת בלק במאמר עתה ילחכו הקהל, שהרשעים לא היו מתייראין אלא מחמת כח הקהלה והאחדות שבישראל, והתחכמו לחבר דבר זר למען יתקלקל כל החיבור והאגד כמ"ש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה ודייק לה מדברי הש"ס דאי לולב צריך אגד אי אגיד מין זר גרוע ועומד הוא, וזה עצמו היתה עצה הרעה בשליחת הנשים לחבר דבר חיצוני בעדת ישראל והנה פינחס דחה החיצונית מעדת ישראל ושבה קהלת יעקב לאיתנה והתחברו אחד באחד והיו לאגודה אחת, וזהו השיב את חמתי מעל בני ישראל דהנה כתיב עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו, ושמעתי מכ"ק דודי הרב ר"ד זצללה"ה מקאצק, שכמו עיר פרוצה שאין לה חומה היא מעותדת לנזק מן החוץ אף שבפנים שלום ביניהם, כן האיש שאין מעצור לרוחו אף שטבעו נמשך לטוב, מ"מ נשקפת לו רעה מן החוץ שכחות חיצונים באים ומתדבקים בו ומושכים אותו לכל רע על כרחו שלא בטובתו, עכת"ד, כן נמי יש לומר שבאשר העם אז לא הי' להם מעצור לרוחם נדבקו להם כחות חיצונים שמשכו אותם לרעה עד שהי' מה שהי', ואח"כ פינחס משום שקינא על ברית זכה כמו יוסף הצדיק שאוכלין קדשים בשילה בכל הרואה שכחות החיצונים בורחים מגבולו כן פינחס שמסר נפשו על ברית של כל ישראל הבריח את כחות החיצונים מכל עדת ישראל ויש לומר עוד מפאת שכתוב ויקח רומח בידו ובזוה"ק שהוא רמ"ח תיבין דק"ש הבריח את המזיקין הם כחות החיצונים שנדבקו בעדת ישראל, כידוע שק"ש מבריח את המזיקין ושבה אחדות ישראל לאיתנה, ויש לומר עוד שלעומת שהוא כנס והאסיף את הרמ"ח איברים שבו וכל כחות נפשו ומסר אותם על קידוש שם שמים זכה וזיכה את כל ישראל להתאחד ולהתאגד שנית אחרי הפירוד, ונעשה מן חימה חומה שמקודם הי' כעיר פרוצה אין חומה, עכשיו נעשו כחומה בצורה

בענין הברית שלום שניתן לפינחס וניתוסף לו היו"ד. כי זה חותם אות ברית קודש ונק' שלום שמו של הקב"ה וכמו כן אות השבת שנק' שלום שהוא התכלית של מעשה בראשית כדאיתא במד' משל לטבעת שאין עליו חותם וכשבא שבת נעשה החותם.