כי חלק ה' עמו. בהנחל עליון לכל שר ושר אומה שלו בחר לחלקו את עמו ולקח א"י לנחלה שלו ונתנה לישראל, לכן אמרו כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה לפי שהוא תחת השרים, אבל א"י אין שום ממשלה לע' שרים עלי', לכן אף הכותי הדר בא"י צריכים לקיים כל המצות, כמ"ש אצל הכותים ואת משפט אלהי ארץ, וזהו כי חלק ה' עמו מה שלקח ה' לחלקו נתן לעמו, יעקב חבל נחלתו, פי' ליעקב ובניו נתן חבל נחלתו (הגר"א) ולולי דברי המפרשים בזה הייתי מפרש חלק לשון שעשועים ותענוג (פערגניגען, ערגעטצען) כי שם חלק נרדף עם שרש שעע, שניהם יורו על דבר שוה וישר הבלתי פגום ואין בו עקמימות, חלקת צואריו, חלקי אבנים (שמואל א י״ז:מ׳) תרגומו שעיעי אבנים, וכן הוא בעברי לא רחצתי למשעי (יחזקאל ט״ז:ד׳) שפירשו רשב"ם לא רחצתי להחליק הבשר ולעדנו, ולהיות שכל דבר חלק הוא השתעשעות ותענוג לממשמש בו, לכן שניהם יורו על הנעימות הנמצא בדבר שמשעשע את האדם ומשיגו נחת ומרגוע, כמו החליק אליו בעיניו (תהילים ל״ו:ג׳) תרגומו שעיע לי' בעינו, ידבר דברים הערבים אל לב השומע, ככל דבר חלק המענג את חוש המישוש, בחלק שפתי' תדיחנו (משלי ז׳:כ״א) בשעיעותא דשפותהא, והוא בעצמו לשון שעשועים, ושעשע יונק על חור פתן (ישעיהו י״א:ח׳) שחוק של תענוג ומציאת מרגוע בו, אשתעשע במצותיך, בחקותיך אשתעשע, ואהיה שעשועים יום יום, ואף שלשונות חלק הנמצאים במקראות אינם רק הנעימות למראית עין ובאמת הוא מן הנמאס, הנה כמוהו שרש לקח שישמש על הדבור המגונה בעצם והוא נאה במתק שפתים, כמו הטתו ברוב לקחה, ומ"מ ישמש גם על הדבור היותר משובח כמו יערוף כמטר לקחי, על התורה שבדברי' הנעימים תקח ותמשיך את הנפשות אלי', ככה לשון חלק על נעימות האמת, יאמר המשורר לדעתי, חלקי ה' אמרתי לשמור דבריך, ואמר המשורר אליו ית', חלקי ר"ל שעשועי ותענוג יש לי בשמירת דבריך, וזה לשון חלקנו שאנו מתפללין עליו ותן חלקנו בתורתך, לפי שחכמת התורה נעלמת מאד ולחסרי השגה כמונו מיגעת דעת האדם אשר יעמול להשיג תעלומות חכמתה, לכן מבקשים מאת החונן לאדם דעת, לחונן אותנו במתנת חנם להיות חלקנו כלומר השתעשעותנו בתורתך שנמצא עונג ונחת רוח בהשגת המבוקש, וזה לשון חלק שהזכירו רבותינו "חלק לעולם הבא" ר"ל השתעשעות ועונג הנפשי העליון בעולם הרוחני, והנה מאהבת ה' את יצירי כפיו תאר אותם, ילד שעשועיו (ירמיהו ל״א:כ׳) נטע שעשועים (ישעיהו ה׳:ז׳) וזהו ענין כי חלק ה' עמו, כביכול הוא ית' משתעשע עמהם ונחת רוח לפניו כשעושים רצונו, וקצת סמך לענין זה מדברי רבותינו ברבה (פ' תולדות פרשה ס"ה) ואנכי איש חלק כמה דאת אמר כי חלק ה' עמו יעקב, ע"כ, שתפו חָלק עם חלק: כי חלק ה' עמו. בהנחל עליון לכל שר ושר אומה שלו בחר לחלקו את עמו ולקח א"י לנחלה שלו ונתנה לישראל, לכן אמרו כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה לפי שהוא תחת השרים, אבל א"י אין שום ממשלה לע' שרים עלי', לכן אף הכותי הדר בא"י צריכים לקיים כל המצות, כמ"ש אצל הכותים ואת משפט אלהי ארץ, וזהו כי חלק ה' עמו מה שלקח ה' לחלקו נתן לעמו, יעקב חבל נחלתו, פי' ליעקב ובניו נתן חבל נחלתו (הגר"א) ולולי דברי המפרשים בזה הייתי מפרש חלק לשון שעשועים ותענוג (פערגניגען, ערגעטצען) כי שם חלק נרדף עם שרש שעע, שניהם יורו על דבר שוה וישר הבלתי פגום ואין בו עקמימות, חלקת צואריו, חלקי אבנים (שמואל א י״ז:מ׳) תרגומו שעיעי אבנים, וכן הוא בעברי לא רחצתי למשעי (יחזקאל ט״ז:ד׳) שפירשו רשב"ם לא רחצתי להחליק הבשר ולעדנו, ולהיות שכל דבר חלק הוא השתעשעות ותענוג לממשמש בו, לכן שניהם יורו על הנעימות הנמצא בדבר שמשעשע את האדם ומשיגו נחת ומרגוע, כמו החליק אליו בעיניו (תהילים ל״ו:ג׳) תרגומו שעיע לי' בעינו, ידבר דברים הערבים אל לב השומע, ככל דבר חלק המענג את חוש המישוש, בחלק שפתי' תדיחנו (משלי ז׳:כ״א) בשעיעותא דשפותהא, והוא בעצמו לשון שעשועים, ושעשע יונק על חור פתן (ישעיהו י״א:ח׳) שחוק של תענוג ומציאת מרגוע בו, אשתעשע במצותיך, בחקותיך אשתעשע, ואהיה שעשועים יום יום, ואף שלשונות חלק הנמצאים במקראות אינם רק הנעימות למראית עין ובאמת הוא מן הנמאס, הנה כמוהו שרש לקח שישמש על הדבור המגונה בעצם והוא נאה במתק שפתים, כמו הטתו ברוב לקחה, ומ"מ ישמש גם על הדבור היותר משובח כמו יערוף כמטר לקחי, על התורה שבדברי' הנעימים תקח ותמשיך את הנפשות אלי', ככה לשון חלק על נעימות האמת, יאמר המשורר לדעתי, חלקי ה' אמרתי לשמור דבריך, ואמר המשורר אליו ית', חלקי ר"ל שעשועי ותענוג יש לי בשמירת דבריך, וזה לשון חלקנו שאנו מתפללין עליו ותן חלקנו בתורתך, לפי שחכמת התורה נעלמת מאד ולחסרי השגה כמונו מיגעת דעת האדם אשר יעמול להשיג תעלומות חכמתה, לכן מבקשים מאת החונן לאדם דעת, לחונן אותנו במתנת חנם להיות חלקנו כלומר השתעשעותנו בתורתך שנמצא עונג ונחת רוח בהשגת המבוקש, וזה לשון חלק שהזכירו רבותינו "חלק לעולם הבא" ר"ל השתעשעות ועונג הנפשי העליון בעולם הרוחני, והנה מאהבת ה' את יצירי כפיו תאר אותם, ילד שעשועיו (ירמיהו ל״א:כ׳) נטע שעשועים (ישעיהו ה׳:ז׳) וזהו ענין כי חלק ה' עמו, כביכול הוא ית' משתעשע עמהם ונחת רוח לפניו כשעושים רצונו, וקצת סמך לענין זה מדברי רבותינו ברבה (פ' תולדות פרשה ס"ה) ואנכי איש חלק כמה דאת אמר כי חלק ה' עמו יעקב, ע"כ, שתפו חָלק עם חלק:
from our library copy — not yet checked against the original
וזהו ענין יצחק בן אברהם, כי אברהם מדת החסד ויצחק מדת הדין המדוקדק. ואדרבא יפה כח הבן מכח האב, כי מדת הדין הזה גורם בעצם הרחמים ועומד הקב"ה מכסא דין ויושב על כסא הרחמים, ואז יהיה שם יצחק המורא על הדין ק"ץ ח"י כמו שכתב הזוהר (השמטות רנב, ב), ירמוז יצחק על צחוק ושמחה. זה סוד שם ישחק, כבר כתבנו כמה פעמים כי אברהם הוא סוד בריאת שמים וארץ וכל צבאיהם, אלה תולדות שמים וארץ בהבראם באברהם (ב"ר יב, ו). ויצחק הוא בערך אדם הראשון קודם שחטא, כי הוא הראשון אשר הורתו ולידתו בקדושה בהסרת הערלה שהיא הקליפה, תיקן לאדם שחטא שאמרו רז"ל מושך בערלתו היה (סנהדרין לח, ב). ויצחק הוא מדת הדין מעלת בני עליה, ונתקדש בקדושת אדם הראשון שנלקח מן האדמה אדמת קודש של ב"ה, כן הועל' שם יצחק לעולה תמימה ונתקדש שם באופן שנאסר לו לילך מחוץ לקדושת הארץ: והנה להבינך דבר זה, אקדים מה שנתבאר בזוהר (ח"א ס, א), כשרצה אברהם אבינו לשחוט את יצחק, פרחה נשמתו והוחזר לו אח"כ רוח הקודש ממרום. נמצא מה שחי אח"כ יצחק, היה כענין חיות האדם שלא נוצר מטיפה, כך יצחק אבינו יצתה נשמתו ונתבטל החיות שהיה לו מקודם ועתה נברא בריאה חדשה, ועשה בו הקב"ה דין מדוקדק שפרחה נשמתו ואח"כ רוח ממרום עליו יערה ונתקדש בקדושת הגוף כמו גופו של אדם הראשון שלא נוצר מטיפה, על כן האיל שהוא תמורת יצחק גם כן לא נוצר מטיפה, כי זה האיל נברא בבין השמשות בריאה בפני עצמה (פדר"א ל). וזהו מה שנאמר (בראשית כב, יג) והנה איל אחר, כלומר שנברא אחר כך, כלומר אחר בריאת הבהמות גסה ודקה שנבראו ביום ה' והם פרים ורבים נולדים זה מזה, וזה נברא אח"כ. ואחר שאמר בכאן, הוא כמו (בראשית יח, ה) אחר תעבורו שפירש רש"י אחר כן תלכו, הרי יצחק מורה על ראשית מחשבת הבריאה שתשלם לעתיד: והנה להבינך דבר זה, אקדים מה שנתבאר בזוהר (ח"א ס, א), כשרצה אברהם אבינו לשחוט את יצחק, פרחה נשמתו והוחזר לו אח"כ רוח הקודש ממרום. נמצא מה שחי אח"כ יצחק, היה כענין חיות האדם שלא נוצר מטיפה, כך יצחק אבינו יצתה נשמתו ונתבטל החיות שהיה לו מקודם ועתה נברא בריאה חדשה, ועשה בו הקב"ה דין מדוקדק שפרחה נשמתו ואח"כ רוח ממרום עליו יערה ונתקדש בקדושת הגוף כמו גופו של אדם הראשון שלא נוצר מטיפה, על כן האיל שהוא תמורת יצחק גם כן לא נוצר מטיפה, כי זה האיל נברא בבין השמשות בריאה בפני עצמה (פדר"א ל). וזהו מה שנאמר (בראשית כב, יג) והנה איל אחר, כלומר שנברא אחר כך, כלומר אחר בריאת הבהמות גסה ודקה שנבראו ביום ה' והם פרים ורבים נולדים זה מזה, וזה נברא אח"כ. ואחר שאמר בכאן, הוא כמו (בראשית יח, ה) אחר תעבורו שפירש רש"י אחר כן תלכו, הרי יצחק מורה על ראשית מחשבת הבריאה שתשלם לעתיד:
from our library copy — not yet checked against the original