Understanding Yesod in Kabbalah

עשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד שלש אמות ושבע כפולות ושתים עשרה פשוטות:

Ten SEFIROT BELIMAH and Twenty-Two Letters of Foundation: Three Mothers, Seven Pairs, and Twelve Simple Letters.

(נ"א וליקריה ולהיכליה ולתושבחתיה). הֵיכָלָא דָא אִקְרֵי אֱלהִים, וְרָזָא דָא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים. זֹהַר דְּמִנֵּיהּ כֻּלְהוּ מַאֲמָרוֹת אִתְבְּרִיאוּ בְּרָזָא דְאִתְפַּשְׁטוּתָא דִנְקוּדָה דְּזֹהַר סָתִים דָּא. אִי בְּהַאי כְּתִיב בָּרָא, לֵית תְּוָוהָא דִּכְתִיב, (בראשית א׳:כ״ז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ,

The Zohar was hidden and withdrawn so long as the building was within and yet to bring forth, and the house was extended only so far as to find room for the holy seed. What is this seed? It consists of the graven letters, the secret source of the Torah, which issued from the first point.

מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם הֲוָה תְּבִיר לִבֵּיהּ. דִּכְתִיב, (בראשית מ״ב:א׳) כִּי יֵשׁ שֶׁבֶר בְּמִצְרַיִם. וְעַל דָּא מָטָא, וַיְחִי יַעֲקֹב בְּמִצְרַיִם, וְלָא הֲוָה חָדֵי.

Simeon has laid down in the esoteric Agadah that the exalted inheritance of that other land is acquired by none save him who is called “righteous.” For the Matron cleaves to the Righteous One and finds delight in him, and the Righteous One assuredly inherits the Matron. So God in His love for Israel called them righteous and they are therefore meet to inherit the Matron. The reason is that they are circumcised, according to the dictum: “Whoever is circumcised and enters into the covenant and observes it becomes attached to the Body of the King, and enters into the Righteous One”, and they are therefore called righteous, and so “they shall for ever inherit the land”, to wit, the “land of the living”.

ולא לגמרי כמו הראשון אלא נעשה פרצוף א' אחר התיקון (פי' שזכתה להעשות פרצוף שלם עם היותה רק בחי' נקודה א' מה שלא זכו הו"ק להעשות כל א' פרצוף א' כנ"ל) כמו שנבאר לפי שלא קבלה כל האור רק החלק שקבל היסוד לתת לה גם שלא קבלה ע"י צנור. ופי' מה שאמרנו שנשברו המלכים פי' כי האורות נסתלקו למעלה למקומן ועכ"ז עדיין נשארו קצת ניצוצי קדושה בכלים ונפלו באלו מאנין תבירי למטה ומהם נתהוו שורש הקלי'. ואע"פ שנתברר האוכל מהפסולת ועלה למעלה עכ"ז עדיין ניצוצי הקדושה נשארו בתוכם. וזהו מה שנשאר לנו לתקן ע"י תפלה ומע"ט וכן ע"י נשמת הצדקים כשהם נפטרים מעוה"ז עוברים בעולם העשיה ומעלין מהם ניצוצי קדושה שבקליפה ליצירה וכן עד"ז בעלותם מיצירה לבריאה ומבריאה לאצילות ומחזירין האור הגדול למקומם. וז"ס מ"ן וז"ס עשרה הרוגי מלוכה שהיו בזמן החרבן והעונות גרמו שאז גברה הקליפה ולא היה כח להעלות מ"ן שהם הניצוצין ההם והיה העולם שמם ומתמוטט לכן מסרו גופם למלכות והיו מ"נ למלכות ונפשותם העלו למ"ן לאו"א אותן הניצוצין שבתוך הקלי'. וז"ס כך עלה במחשבה לפני הנז' אצל ר"ע וז"ס ג"כ סבת המלכים שמלכו ומתו וז"ס בונה עולמות ומחריבן.

When the light reached Yesod, two lights came together — one its own, and one to be given to Malkhut. Its own portion, being too great, it could not bear, and it was annulled like the others. But the portion it had received to give to Malkhut remained within it and was not annulled — this is the secret of "the son of Jesse lives upon the earth," and this is why Yesod is called the Living One. When Yesod then gave Malkhut her portion, had it been given through a channel there would have been strength in Malkhut to receive it. But since Yesod had shattered, the light was exposed and came from Yesod openly and with force to Malkhut, and so she too shattered — though not completely as the others had, for after the rectification she became a complete Partzuf.

וזהו ענין הרשעים בחייהם קרוים מתים (ברכות דף י"ח ע"ב) כי נסתלק מהם נפש הקדושה מאלהים חיים ושרוי עליו המות הנקרא אבי אבות הטומאה, וכמו כן כאשר יקיים האדם שס"ה מצות לא תעשה בהמנעו מלעשותם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קידושין דף ל"ט ע"א) ישב אדם ולא עבר עברה נותנים לו שכר כעושה מצוה, יש כח אל המזון הרוחני הנזכר בקיימו מצות עשה להמשך דרך צנורות שהם שס"ה גידים של הנפש להחיות הרמ"ח איברים שלה, וכאשר יעבור על איזה עבירה מהם אז יסתם הצנור הפרטי ההוא המתיחס אל אותה העבירה על ידי הזוהמא של מזון הקליפה הנדבקת שם וכשיבש הצנור גם כן מתיבש האבר ההוא אף על פי שלא יוסר לגמרי כענין מי שיחסר ממנו איזה מצות עשה אמנם יפול בו מום:

This is the meaning of the statement, “The wicked are considered to be dead during their lifetime.” This is because the holy soul from the Living God has withdrawn from them. Rather, death, which is called, “The ultimate source of impurities,” rests upon them. Conversely, regarding a Jew who desists from transgressing the 365 negative mitzvot, the sages stated, “A person who desists from transgressing a negative mitzvah is rewarded as if he performed a positive mitzvah.” In other words, by not transgressing, he empowers the spiritual sustenance that is drawn through the positive mitzvot, as mentioned above, to flow through the “pipes,” which are the 365 veins of the soul, thus enlivening its 248 organs. However, if he transgresses any of them, the pipe specific to that transgression becomes blocked due to the contamination of the sustenance from the Kelipah, which adheres to the walls of the pipe. When the pipe withers, the organ that receives from it withers with it. This is so, even if the life-force is not totally withdrawn from it, similar to one who lacks a positive mitzvah. Nonetheless, it becomes blemished.

נ"ל בצירוף הפסוק "יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך", דאיתא בגמרא "מיום שנברא העולם לא היה אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם אבינו ע"ה וקראו אדון", לכאורה מה רבותא בזה שקראו אדון? אך נראה דהנה אנחנו צריכין ליחד השני שמות הוי"ה ואדני ואז נקרא שמו יתברך אדון, ע"ד שאנו אומרים "אל אדון על כל המעשים", ד"אל" הוא חסד כמש"ה "חסד אל כל היום", וע"י שאנו מיחדים שמו יתברך, אנו גורמים וממשיכים החסדים והרחמים לעולם וזהו "אל", ר"ל כאשר אנו מעוררים החסדים ע"י שאנו מיחדים שמו יתברך אז הוא "אדון על כל המעשים".

Yet, see that we need to unify the names Havaya"h and Ad-nai and then God's Blessed Name is called Adon, through what we sing "El Adon over all His Deeds", that "El" is Chesed as it is written "El's faithfulness [chesed] never fails" (Ps. 52:3), and through our unifying of the Blessed Name we cause and continue lovingkindness [chasadim] and compassion to the world, and this is "El", meaning when we arouse lovingkindnesses through our unifying of God's Blessed Name then God is "Adon over all His deeds". And this is "and YHV'H in His holy abode— be silent before Him all the earth" (Habakuk 2:20), that the name Adona'i is the abode for the name Havaya'h, Blessed, as known.

ו) גם צריך אדם להתנהג בכל דבר שמביא עליו יתברך יקבל ממנו בנחת ובשמחה על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נד.) בכל מאדך (דברים ו, ה) בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאד מאד, ויאמר כל מה דעביד רחמנא לטב עביד ויבטח ויאמין שיש בזה טובה גדולה, כי מאתו לא תצא רעה חס ושלום כנחום איש גם זו שברוב הבטחתו ואמונתו בו יתברך אמר על כל דבר גם זו לטובה ובזה הוא ממתיק הדינים מעליו והופך אותם לרחמים ועושה מרע טוב ויש גם בזה הדרך העלאת נצוצות בסוד (דברים ח, טו) המוציא לך מים מצור החלמיש, כי מים מרומז על חסדים ורחמים, וצור הוא לשון תוקף ועוז והוא המוציא לך מים, כלומר חסדים מצור החלמיש, כלומר מתוקף משפט שבא עליך לסוף הוא נהפך לטובה על ידי מחשבתך הטהורה והנאמנה שאתה מאמין בו יתברך שהכל הוא עושה לטובה ובזה אתה מורה אהבה עזה ועצומה בו יתברך. וזה הבטחון והאמונה תפס יעקב אבינו עליו השלום ועל דא וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ופירש רש"י ז"ל ביקש לישב בשלוה, כלומר תמיד היה דרכו בכך שביקש לישב בשלוה ונחת רוח ולקבל הכל לטובה אפילו בארץ מגורי אביו, כלומר אפילו כשבא מגור ופחד שהוא מדת אביו כנודע קבל הכל בשלוה ונחת רוח מרוב צדקתו והבטחתו בו יתברך: ויהי בעת לדתה ויתן יד וכו'(בראשית לח, כז) ויהי כמשיב ידו וכו' (בראשית לח, כט) ואחרי כן יצא אחיו וגו' ויקרא שמו פרץ וגו' ויקרא שמו זרח (בראשית כה, כו-כז). הנראה לנו בזה, דהנה ידוע מאמר חכמינו ז"ל (נדה ל:) בשעה שהתינוק דר במעי אמו נר דלוק על ראשו ובו צופה מסוף העולם ועד סופו, דהיינו שהוא עדיין עומד בקדושתו כאשר היה מקודם צאתו ממקומו ואחר כך בא מלאך וסטרו על פיו ואז שוכח מה שהיה יודע עד עתה ואז בבא עת צאתו לאויר העולם אז נתעורר עליו אתערותא דלעילא בפתיחתו ואז יכולת בידו לדבק מחשבתו רק בעבודת השם יתברך בלי שום מניעה כלל.

Another approach to the verse above, which appears to be a ‎prelude to Yaakov experiencing painful experiences apparently ‎linked to his settlement on holy soil.‎ We have a rule, (Avot 6,10) that all of G’d’s creations ‎were designed only for His honour, from which it follows that all ‎of man’s activities must be aimed at pleasing his Father in ‎heaven. In order to illustrate what the author of the statement in ‎the Mishnah had in mind when he said that whatever G’d created ‎was designed to enhance His honour, consider that even when we ‎sit down to perform a necessary activity such as eating in order to ‎keep our bodies healthy we must at the same time have in mind ‎that by remaining healthy we can better serve our Creator. [If we ‎do this consciously, every meal we eat is a ‎סעודת מצוה‎, a meal that ‎has been sublimated from being merely a mundane activity to ‎performance of a sacred duty. Ed.] Such hallowing of what appear ‎on the surface to be secular activities, also enables us to help the ‎‎“sparks” of the “Shechinah” which had been condemned to ‎enter our domain, to return to their origin having proved to their ‎Creator that they had put their sojourn on earth to good use. ‎‎(Compare our comments in square brackets on page 21).