Partnership and Firstborn Animal Sanctity

תָּא שְׁמַע: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמְקַבֵּל בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָלְדָה — מַעֲלִין אוֹתוֹ בְּשׇׁוְויוֹ, וְנוֹתֵן חֲצִי דָּמָיו לַכֹּהֵן. וְהַנּוֹתֵן בְּקַבָּלָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי — קוֹנְסִין אוֹתוֹ עַד עֲשָׂרָה בְּדָמָיו, וְנוֹתֵן כָּל דָּמָיו לַכֹּהֵן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל זְמַן שֶׁיַּד הַגּוֹי בָּאֶמְצַע — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.

The Gemara suggests: Come and hear a resolution to the dilemma of whether selling an animal to a gentile with regard to the rights to its fetuses is permitted from a baraita: Rabbi Yehuda says that in the case of one who receives an animal from a gentile to care for and receives a portion of the offspring in exchange for his work, and it gave birth to a firstborn, they assess its value, and the Jew gives half of its value to the priest to redeem his portion, which is considered to have the sanctity of a firstborn. And in the case of one who gives the gentile an animal in receivership even though he is not permitted to do so, the Sages penalize him by requiring that he purchase the gentile’s portion of the animal for up to ten times its value, and he gives all of its value to the priest. And the Rabbis say: As long as the ownership of the gentile is involved, in that he possesses at least partial ownership of the mother or the fetus, the animal is exempt from its offspring being counted a firstborn.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כׇּל זְמַן שֶׁיַּד הַגּוֹי כּוּ׳. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ, ״כׇּל בְּכוֹר״. רַבָּנַן סָבְרִי: ״בְּכוֹר״ — מִקְצָת בְּכוֹר מַשְׁמַע, כְּתַב רַחֲמָנָא ״כׇּל״ — עַד דְּאִיכָּא כּוּלֵּיהּ. וְרַבִּי יְהוּדָה סָבַר: ״בְּכוֹר״ — כּוּלֵּיהּ בְּכוֹר מַשְׁמַע, כְּתַב רַחֲמָנָא ״כׇּל״ — דַּאֲפִילּוּ כׇּל דְּהוּא. אִיבָּעֵית אֵימָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא ״בְּכוֹר״ רוּבָּא מַשְׁמַע, מָר סָבַר: ״כׇּל״ מַשְׁמַע לְמַלּוֹיֵי אֲתָא, וּמָר סָבַר: לְגָרוֹעֵי אֲתָא.

§ A previously cited baraita (2b) states that if one receives an animal from a gentile to care for and receives a portion of the offspring in exchange, Rabbi Yehuda holds that the Jew’s portion is sanctified with firstborn status. And the Rabbis say that as long as the ownership of the gentile is involved, i.e., he owns a portion of the firstborn animal, it does not have firstborn status. Rabbi Yehoshua said: And both of them interpreted the same one verse in accordance with their opinions. The verse states: “Sanctify to Me all the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” (Exodus 13:2). The Rabbis hold that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that even when a Jew owns part of the firstborn, it is subject to the obligations of firstborn status. Therefore, the Merciful One wrote: “All the firstborn,” which teaches that it is not subject to the obligations of firstborn status unless the entire animal is owned by a Jew. And Rabbi Yehuda holds that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that only if the entire firstborn is owned by a Jew would it be subject to the obligations of firstborn status. Therefore, the Merciful One wrote the word “all” to demonstrate that even if any amount of the animal belongs to a Jew, it has firstborn status. If you wish, say instead that everyone agrees that the words “the firstborn, whatever opens the womb, among the children of Israel” indicate that if the majority of the animal belongs to the Jew, it is subject to the obligations of firstborn status. One Sage, i.e., the Rabbis, holds that the word “all” indicates that it comes to fill the Jewish portion of ownership, meaning that it has firstborn status only if the entire animal belongs to a Jew. And one Sage, i.e., Rabbi Yehuda, holds that the word “all” comes to detract from the necessary Jewish ownership, indicating that the animal has firstborn status even if it is partially owned by a Jew.

הָהִיא גִּיּוֹרְתָּא דַּהֲווֹ מָסְרִין לַהּ אַחֵי חֵיוְתָא לְפַטּוֹמַהּ, אֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרָבָא, אֲמַר לַהּ: לֵית דְּחַשׁ לַהּ לְהָא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: שׁוּתָּפוּת גּוֹי חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה. רַב מָרִי בַּר רָחֵל הַוְיָא לֵיהּ הָהִיא חֵיוָתָא, הֲוָה מַקְנֶה לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי, וְאָסַר לְהוּ בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה, וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים, וּכְלַאי חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי בַּר רָחֵל. וְכִי מֵאַחַר דְּאָסַר לְהוּ בְּגִיזָה וַעֲבוֹדָה, וְיָהֵיב לְהוּ לְכֹהֲנִים, אַמַּאי מַקְנֶה לְהוּ לְאוּדְנַיְיהוּ לְגוֹי, דִּלְמָא אָתֵי בְּהוּ לִידֵי תַקָּלָה? אִי הָכִי, מַאי טַעְמָא כְּלוֹ חֵיוָתָא דְּרַב מָרִי? מִשּׁוּם דְּמַפְקַע לְהוּ מִקְּדוּשְׁתַּיְיהוּ.

§ In connection with the dispute between Rabbi Yehuda and the Rabbis whether an animal owned in partnership with a gentile has firstborn status, the Gemara relates the following incident: There was a certain female convert whose gentile brothers would give her animals to fatten and would then divide the profits with her. She came before Rava to ask whether firstborn status applies to the firstborn of these animals. Rava said to her: There is no one who is concerned with this ruling of Rabbi Yehuda, who says an animal owned in partnership with a gentile is obligated, i.e., subject to counting its first offspring a firstborn. The Gemara relates another incident: Rav Mari bar Raḥel had a certain flock of animals. He would transfer ownership of the ears of the firstborn fetuses to a gentile in order to exempt them from the obligations of firstborn status. But nevertheless he prohibited them from being sheared and used for labor, and gave them to the priests, halakhot that apply to a standard firstborn animal. And ultimately, the animals of Rav Mari bar Raḥel died. The Gemara asks: But since he prohibited them from being sheared and used for labor and also gave them to the priests, why did he initially transfer ownership of their ears to the gentile, abrogating their firstborn status? The Gemara answers that he did so lest the priests come to experience a mishap with them, improperly shearing them or using them for labor. The Gemara asks: If so, what is the reason that the animals of Rav Mari died as a punishment? The Gemara answers: It was because he abrogated their sanctity by selling their ears.

אֶלָּא אָמַר רָבָא: אִידֵּי וְאִידֵּי דְּלָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אוּנְסָא וְזוֹלָא, וְהָכָא גַּבֵּי בְּכוֹרָה הַיְינוּ טַעְמָא, דְּאִילּוּ אָתֵי גּוֹי בָּעֵי זוּזֵי וְלָא יָהֵיב לֵיהּ — תָּפֵיס לַהּ לִבְהֵמָה, וְאִי לָא מַשְׁכַּח לַהּ לִבְהֵמָה — תָּפֵיס וְלָדוֹת דִּידַהּ, וַהֲרֵי יַד גּוֹי בָּאֶמְצַע, וְכֹל יַד גּוֹי בָּאֶמְצַע — פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה.

Rather, Rava rejected this explanation and said: Both this case in the mishna here and that case in Bava Metzia are discussing a situation where the owner did not accept upon himself responsibility for losses due to an accident or depreciation. And here, with regard to the firstborn, this is the reason that the offspring are exempt from the halakhot of a firstborn: Since, if the gentile comes and wants his money, and the Jew does not give it to him, the gentile will seize the animal, and if he does not find the animal he will seize the offspring, this means that the hand of a gentile is in the middle, i.e., even though the animals stand in the possession of the recipient, the gentile has some degree of ownership over the bodies of the offspring. And there is a halakha: In every case where the hand of a gentile is in the middle, the animal is exempt from the halakhot of a firstborn.

מַתְנִי׳ הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נׇכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, וְהַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְּקַבָּלָה — פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״בְּיִשְׂרָאֵל״, אֲבָל לֹא בַּאֲחֵרִים. הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם חַיָּיבִים, שֶׁלֹּא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר.

פָּרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין חֲמוֹר, וַחֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר פֶּטֶר חֲמוֹר פֶּטֶר חֲמוֹר, שְׁנֵי פְעָמִים, עַד שֶׁיְּהֵא הַיּוֹלֵד חֲמוֹר וְהַנּוֹלָד חֲמוֹר. וּמָה הֵם בַּאֲכִילָה. בְּהֵמָה טְהוֹרָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְמֵאָה, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וּטְמֵאָה שֶׁיָּלְדָה כְּמִין בְּהֵמָה טְהוֹרָה, אָסוּר בַּאֲכִילָה, שֶׁהַיּוֹצֵא מֵהַטָּמֵא, טָמֵא. וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר, טָהוֹר. דָּג טָמֵא שֶׁבָּלַע דָּג טָהוֹר, מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וְטָהוֹר שֶׁבָּלַע דָּג טָמֵא, אָסוּר בַּאֲכִילָה, לְפִי שֶׁאֵינוֹ גִדּוּלָיו:

בְּעוֹ מִינֵּיהּ מֵרָבָא: בֶּהֱמַת אַרְנוֹנָא חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה, אוֹ אֵין חַיֶּיבֶת בִּבְכוֹרָה? כֹּל הֵיכָא דְּמָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ בְּזוּזֵי — לָא קָא מִיבַּעְיָא לַן דְּחַיָּיב. כִּי קָא מִיבַּעְיָא לַן — הֵיכָא דְּלָא מָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ בְּזוּזֵי, מַאי? אֲמַר לְהוּ: פְּטוּרָה. וְהָתַנְיָא: חַיֶּיבֶת! הָתָם דְּמָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: בֶּהֱמַת אַרְנוֹנָא פְּטוּרָה מִן הַבְּכוֹרָה, וְאַף עַל גַּב דְּמָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ. עִיסַּת אַרְנוֹנָא חַיֶּיבֶת בְּחַלָּה, וְאַף עַל גַּב דְּלָא מָצֵי מְסַלֵּק לֵיהּ.

They raised a dilemma before Rava: Is the owner of an animal born into a herd from which the royal tax [arnona] is collected obligated in the mitzva to give the firstborn animal to a priest, as the animal still belongs to a Jew? Or perhaps he is not obligated to give the firstborn animal to the priest, as the obligation does not take effect on an animal partly owned by a gentile. The Gemara elaborates on the parameters of raising the dilemma: In any case where the Jew could dismiss the gentile tax collector with money in lieu of the animals, we do not raise the dilemma, as he is clearly obligated in the mitzva of the firstborn. The authorities own no part of the animal; the Jew merely owes them a monetary debt. Therefore, the animal is the property of the Jew exclusively. The situation when we do raise the dilemma is specifically where the Jew cannot dismiss the gentile tax collector with money. What is the halakha is this case? He said to them: The owner is exempt from the mitzva of the firstborn. The Sages raised a difficulty: But wasn’t it taught in a baraita that he is obligated in the mitzva of the firstborn? He replied: There it is speaking of a case where the Jew could dismiss the gentile tax collector with money. Some say that Rava said: The owner of an animal born into a herd from which the royal tax is collected is exempt from the mitzva of a firstborn, even though the Jew could dismiss the gentile tax collector with money. However, the owner of dough from which the royal tax is collected is obligated in ḥalla, despite the fact that the owner of dough partially owned by a gentile is generally not obligated. This is the halakha even though the Jew cannot dismiss the gentile tax collector by paying him the value of the dough.

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״יִהְיֶה לְךָ״ — וְלֹא שֶׁל שׁוּתָּפוּת. יָכוֹל אֲפִילּוּ קָנוּ בִּתְפִיסַת הַבַּיִת? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״יִהְיֶה״. וְהַאי בִּבְכוֹר כְּתִיב! אִם אֵינוֹ עִנְיָן לִבְכוֹר, דְּהָא אִיתֵיהּ בְּשׁוּתָּפוּת, דִּכְתִיב: ״וּבְכוֹרוֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם״, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה.

GEMARA: The Sages taught in a baraita: The verse states: “That you shall set apart for the Lord all that opens the womb; every firstborn male that emerges from an animal that shall be yours belongs to the Lord” (Exodus 13:12). This teaches that the obligation of animal tithe applies only to an animal that belongs to you, i.e., to one owner, but not to an animal owned by partners. One might have thought that the obligation of the tithe does not apply to the animal even if brothers acquired the animals through inheritance from the property in the possession of their father’s house. Therefore, the verse states: “Shall be,” to include animals acquired through inheritance in the obligation of animal tithe. The Gemara asks: But this verse is not referring to animal tithe; rather, it is written with regard to firstborn animals. The Gemara answers: If it is not needed for the matter of firstborn animals, as the mitzva of sanctifying a firstborn animal does apply in a case of partnership, as it is written, in the plural form: “And you shall bring there your burnt offerings, and your offerings, and your tithes, and the offering of your hand, and your vows, and your gift offerings, and the firstborn of your herd and of your flock” (Deuteronomy 12:6), apply the verse to the matter of animal tithe, teaching that it does not apply to an animal owned by partners.

הָאַחִין הַשּׁוּתָּפִין, כְּשֶׁחַיָּיבִין בַּקָּלְבּוֹן – פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה; כְּשֶׁחַיָּיבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה – פְּטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן.

אֲמַר לֵיהּ רַב סָפְרָא לְאַבָּיֵי: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ בְּהֶמְתָּם, בֶּן לֵוִי דַּהֲוָה לֵיהּ שֶׂה דְּאַפְקַע — לַיפְקַע, דְּלָא הֲוָה לֵיהּ שֶׂה דְּלַיפְקַע — לָא לַיפְקַע!

Rav Safra said to Abaye: According to your opinion, that you say the animals of the Levites did not have firstborn status due to the a fortiori inference, then with regard to a Levite who had a lamb, which abrogated the sanctity of the firstborn donkeys of the Israelites, let the firstborn status of his animals be abrogated. But with regard to one who did not have a lamb that would abrogate their sanctity, the status of his animals should not be abrogated.

בֶהֱמַת הַשֻּׁתָּפִין חַיֶּבֶת בִּבְכוֹרָה. לֹא נֶאֱמַר (דברים יב יז) (דברים יד כג) "בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ" אֶלָּא לְמַעֵט שֻׁתָּפוּת הַנָּכְרִי שֶׁאִם הָיָה שֻׁתָּף בַּפָּרָה אוֹ בָּעֻבָּר אֲפִלּוּ הָיָה לַנָּכְרִי אֶחָד מֵאֶלֶף בָּאֵם אוֹ בַּוָּלָד הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. הָיָה לוֹ בְּאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם אֵיבָר אֶחָד כְּגוֹן יָד אוֹ רֶגֶל. רוֹאִין כָּל שֶׁאִלּוּ יֵחָתֵךְ וְהָיָה בַּעַל מוּם הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְאִם אֶפְשָׁר שֶׁיֵּחָתֵךְ אֵיבַר הַנָּכְרִי וְלֹא יִפָּסֵל. הֲרֵי זֶה חַיָּב בִּבְכוֹרָה:

כהנים ולוים חייבין בבכור בהמה טהורה ויפרישנו הכהן ויעכבנו לעצמו השותפין חייבין אבל שותפות הנכרי פוטר הילכך המוכר עובר פרתו לנכרי או לוקה ממנו עובר פרתו פטור מהבכורה ואפילו אין לו עמו שותפות אלא באזן בין באם בין בעובר פטור והרמב"ם כתב היה להנכרי שותפות באם או בעובר אפילו באחד מאלף פטור מהבכורה היה לו באחד משניהם אבר אחד כגון יד או רגל או כל שאילו יחתך ויהיה בעל מום פוטר ואם אפשר שיחתך ולא יהיה בעל מום אינו פוטר ואיני יודע למה כתב היה לו באחד משניהם אבר אחד דה"ה נמי אפילו אם אין לו אלא כל שהוא ביד או ברגל פטור שא"צ שיהיה לו כל האבר בהמת ארנונא פירוש שהמלך נוטל ממנה המעשר חשיב יד נכרי באמצע ופטור מהבכורה ובזמן הזה מצוה לשתף עם הנכרי באזנו וכיוצא בו קודם שיצא לאויר העולם כדי לפוטרו מהבכורה אע"פ שמפקיע קדושתו הכי עדיף טפי כדי שלא יבא לידי מכשול ליהנות ממנו בגיזה ובעבודה ואם יקנה לעכו"ם אזן העובר אין הקנין חל לפי שאין אזן העובר בעולם והיה צריך להקנות לו האם שהיה בעולם כדי לקנות אזן העובר ואין הכל בקיאין בזה לכך טוב יותר להקנות לו אזן האם שהיא בעולם ולרש"י שפירש שמעות קונות בנכרי צריך להקנות לו במעות ולר"ת דמשיכה קונה בנכרי צריך שימשוך הבהמה לרשותו או לסימטא הילכך לצאת ידי שניהם צריך שיתן הנכרי מעות וגם ימשכנה לרשותו והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מהנכרי ומקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו האזן המקבל צאן ברזל מהנכרי אע"פ שהמקבל מקבל עליו האחריות חשוב ביד נכרי באמצע ליפטר מהבכורה ומיהו אין כל הולדות פטורין לעולם אלא לרב הונא הרביעי לאם שקבל חייב ליתנו לכהן ולרב יהודה החמישי וכתב הרמב"ן ולא אפסיקא הלכתא כמאן הילכך הוי הרביעי ספק וא"א הרא"ש ז"ל פסק כרב הונא וכן כתב הרמב"ם ואם העמיד ולדות תחת אמותיהן שאמר לנכרי אם ימותו האמהות יהיו ולדותיהן תחתיהן ויהיו בידו עד הזמן שקצב כאשר היו האמהות והשתא שייכא בה יד נכרי טפי הלכך דור שלישי לולדות שהוא רביעי לאם גם הוא שלו והרביעי לולדות הוא לכהן לרב הונא ולרב יהודה החמישי ופירש"י שמקבל הצאן לזמן ידוע ושם אותם בדמים להחזירם לו לאחר זמן אף אם ימותו ומה שילדו תוך הזמן יחלקו הולדות וצריך לומר לפירושו דאפילו לאחר שחלק עם הנכרי בולדות חלקו פטור עד דור שלישי ומה שתלד השלישי דהיינו רביעי לאם יתן לכהן ולרב יהודה עד דור רביעי וכתב הרמב"ם ז"ל המקבל בהמה מן הנכרי להיות מטפל בה והולדות ביניהן או שהנכרי קבלם מישראל בזה פטורין המקבל צאן בדמים קצובין ופוסק עמו שיהיה השכר ביניהם ואם פחתו פחתו לישראל אע"פ שברשות ישראל הן והם בקנינו הואיל ואם לא ימצא הנכרי מעות לגבות ממנו יגבה מן הבהמות האלו או מולדותיהן נעשה כמי שיש לו אחריות עליהן ועל ולדותיהן והרי יד נכרי באמצע ופטורין הן וולדותיהן אבל ולד ולדות חייבין שהרי של ישראל הן ואין לנכרי עליהן רשות ע"כ יראה שר"ל אפילו אין לנכרי חלק כלל בולדות אלא שנותן לו חלקו מהריוח בדמים אפ"ה מה שילדו הולדות פטורין ומה שילדו ולדי הולדות חייבין:

דִּינֵי הַמִּצְוָה. כְּגוֹן שֻׁתָּפוּת הַנָּכְרִי אוֹ מְקַבֵּל חֲמוֹר מִמֶּנּוּ לְהִטַּפֵּל בּוֹ, וְדִין גּוֹי שֶׁהִפְרִישׁ פֶּטֶר חֲמוֹר מַה דִּינוֹ, וְדִין חֲמוֹר שֶׁיָּלְדָה כְּמִין סוּס, וְדִין לוֹקֵחַ חֲמוֹר מִגּוֹי, וְעִנְיַן סָפֵק אִם בִּכְּרָה מַה דִּינוֹ, וְדִין נוֹתֵן הַחֲמוֹר בְּעַצְמוֹ לַכֹּהֵן, וְיֶתֶר פְּרָטֶיהָ, מְבֹאָרִים בְּמַסֶּכֶת בְּכוֹרוֹת (ה, ב יא, א יב, א) (יו"ד סימן שכ"א).

The laws of the commandment — for example, the partnership of a gentile or if he receives a donkey from him to take care of; the law of a gentile who separated out a [firstborn] donkey as to what is its law; the law of a donkey that gave birth to a type of horse; the law of one who buys a donkey from a gentile; what is the law in the matter of a doubt if it already gave birth to a firstborn; the law of one who gives the donkey itself to the priest; and the rest of its details — are [all] elucidated in Tractate Bekhorot. (See Tur, Yoreh Deah 221.)

הַלּוֹקֵחַ טְלָאִים שֶׁנּוֹלְדוּ בְּשָׁנָה זוֹ אוֹ שֶׁנִּתְּנוּ לוֹ בְּמַתָּנָה הֲרֵי הֵם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר עַד שֶׁיִּוָּלְדוּ בִּרְשׁוּתוֹ. לְפִיכָךְ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁנִּשְׁתַּתְּפוּ בִּבְהֵמוֹת וְהֵבִיא זֶה מֵאָה טְלָאִים וְזֶה מֵאָה טְלָאִים וְעֵרְבוּם וְנִשְׁתַּתְּפוּ בָּהֶן הֲרֵי הַמָּאתַיִם פְּטוּרִים מִן הַמַּעֲשֵׂר שֶׁכָּל טָלֶה מֵהֶן כְּמָכוּר.

מי הם החייבים בבכור בהמה טהורה ודיני שותפות העובד כוכבים. ובו ז' סעיפים: כהנים ולוים חייבים בבכור בהמה טהורה ויפרישנו הכהן ויעכבנו לעצמו: בהמת השותפין חייבת בבכורה: שותפות העובד כוכבים פוטר שאם היה העובד כוכבים שותף בפרה או בעובר אפי' היה לו אחד מאלף באם או בולד הרי זה פטור מהבכורה לפיכך המקבל בהמה מן העובד כוכבים להיות מיטפל בה והולדות ביניהם או עובד כוכבים שקבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מהבכורה שנאמר פטר רחם בבני ישראל עד שיהיה הכל מישראל:

בהמה של שני בע"ב חייבת בבכורה ואע"ג דכתיב כל הבכור וגו' בבקרך ובצאנך דמשמע לשון יחיד ולא של שותפות מ"מ הא כתיב באידך קרא ובכורת בקרכם וצאנכם דאפילו של שותפות והא דכתיב בבקרך ובצאנך למעוטי שותפות בן נח (חולין קל"ה:) דאם הישראל שותף עם הבן נח בבהמה פטורה מן הבכורה דלא קרינן בה פטר רחם בבני ישראל ואפילו יש לו להב"נ חלק קטן באם או בעובר פטורה מן הבכורה ואפילו רק האוזן של האם או הולד שייך לו פטורה (בכורות ג') דכתיב קדש לי כל בכור וגו' בבני ישראל אבל כשיש לאחר חלק כל שהוא אין זה כל בכור בישראל וכן כתיב כל מקנך תזכר פטר שור ושה שיהא כל מקנך והיינו האם שלך ומזה למדנו דאין הבהמה חייבת בבכורה אא"כ כל העובר וכל הבהמה שייך רק לישראל (שם): ודע דזה שכתבנו אפילו רק האוזן שייך לו פטורה כתבנו ע"פ לשון הגמ' שם שאומר וכמה תהא שותפות וכו' אמר רב הונא אפילו אזנו אבל רש"י פי' אפילו אין לו שותפות אלא באוזן אינו קדוש וכ"כ הטור וז"ל ואפילו אין לו עמו שותפות אלא באוזן בין באם בין בעובר פטור ע"ש וס"ל לרבותינו דלאו דווקא שכל אזנו יהיה של העכו"ם אלא אפילו חלק בהאוזן דמאי נ"מ בזה (ואף שאומר שם מתקיף לה ר"נ ולימא ליה שקול אזנך וזיל דמשמע שכל האוזן שלו ס"ל דלפי המסקנא דקיי"ל כר"ה משום דבעינן כל בכור וכל מקנך אין נ"מ בין כל האוזן למקצתו כן נ"ל לומר לפי פירש"י וכל הפוסקים ודו"ק).

השותפין חייבים כתבו התוס' בריש בכורות [ב.] דבת"כ יליף לה מדכתיב בכורות בקרכם וצאנכם: (ב"ה) וברא"ש פרק ראשית הגז (חולין קלה.) הוא פלוגתא דתנאי ופסק כת"ק: ומ"ש אבל שותפות נכרי פוטר משנה ברפ"ב דבכורות [יג.]:

כהנים ולויים חייבים וכו' משנה ריש פ"ב דבכורות כהנים ולויים חייבים לא נפטרו מבכור בהמה טהורה אלא מפדיון הבן ומפטר חמור פי' בפדיון הבן למדנו ק"ו אם פטרו הלויים בכורי ישראל במדבר כ"ש שיפטרו את עצמן ופטר חמור למדנו מדכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה והפטור מבכור אדם פטור מבכור בהמה טמאה כדאיתא פ"ק דבכורות (דף ד') אבל בבכור בהמה טהורה כיון דליכא קרא לפטור כהנים ולויים אם כן ממילא חייבים הם להפרישו מדכתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך וגומר ומפרישו ומעכבו לעצמו וכשיפול בו מום יאכלנו ובזמן הבית היה מקריב דמו ואיבריו ואוכל שאר הבשר בתורת בכור כ"כ הרמב"ם בפ"א מהל' בכורות: השותפין חייבין כו' בר"פ ראשית הגז (חולין דף קל"ה) אמר רבא בכורה אף ע"ג דכתיב בבקרך ובצאנך דידן אין דשותפות לא כתב רחמנא ובכורות בקרכם וצאנכם אלא בקרך וצאנך למה לי למעוטי שותפות נכרי ואע"ג דבתר הכי [דף קל"ו] מייתי תנאי דפליגי בה דתניא בהמת שותפות חייבת בבכורה ורבי אלעאי פוטרה קי"ל כת"ק דמדתנן ברפ"ב דבכורות דהמשתתף עם הנכרי פטור מן הבכורה שנאמר בישראל אבל לא באחרים מכלל דשותפים דישראל חייבים והלכה כסתם משנה:

השותפין חייבין בראשית הגז. והוא שיהיה להם עשרה צאן בשותפות שיגיע לכל אחד כשיעור, דגבי כל חד קרינן "צאנך". אבל אם לא יגיע שיעור לכל אחד, דליכא "צאנך" גבי חד – פטורין.

בכור הבהמה מתקדש כאשר הוא נולד לבהמה ששייכת לישראל, ואפילו אם היא שייכת לשותפים, אם כל השותפים יהודים – הבכור קדוש. אבל אם הבהמה שייכת לנוכרי, או שיש לנוכרי שותפות בה, אין קדושה בבכור שהמליטה.