The Name Ariel in Biblical Context

וְהַהַרְאֵ֖ל אַרְבַּ֣ע אַמּ֑וֹת (ומהאראיל) [וּמֵהָאֲרִיאֵ֣ל] וּלְמַ֔עְלָה הַקְּרָנ֖וֹת אַרְבַּֽע׃ (והאראיל) [וְהָאֲרִיאֵ֗ל] שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו׃

and the height of the altar hearth shall be 4 cubits, with 4 horns projecting upward from the hearth: 4 cubits. Now the hearth shall be 12 cubits long and 12 broad, square, with 4 equal sides.

הוֹי אֲרִיאֵל. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מַדְבְּחָא דַה׳״, וְאַף יְחֶזְקֵאל קְרָאוֹ כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל מג:טז): ״וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה״, עַל שֵׁם אֵשׁ שֶׁל מַעְלָה שֶׁהָיְתָה רוֹבֶצֶת כַּאֲרִי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּסֵדֶר יוֹמָא (כא ב). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ עַל הַהֵיכָל, שֶׁהָיָה צַר מֵאַחֲרָיו וְרָחָב מִלְּפָנָיו: קִרְיַת חָנָה דָוִד. ״דְּאִתְבְּנֵי בְּקַרְתָּא דִּשְׁרָא בַּהּ דָּוִד״ (תרגום יונתן):

Woe, Ariel Jonathan renders: Altar of the Lord. Ezekiel, too, called it that, as it is said (43: 16): “And the altar (וְהָאֲרִיאֵל) twelve [cubits] in length,” [because of the heavenly fire that lay like a lion atop the altar, as we learned in Tractate Yoma (21b)]. Our Sages, however, explained it in reference to the heichal (the Temple proper), which was narrow from the rear and wide in the front. the city wherein David encamped The altar that was built in the city wherein David encamped [from Jonathan].

המזבח נקרא אריאל, וכן בספר יחזקאל ומהאריאל ולמעלה קרנות ארבע, וכן תרגם יונתן ווי מדבחא מדבחא דבני בקרתא דשרא בה דוד, ורבותינו ז"ל אמרו שההיכל צר מאחריו ורחב מלפניו ודומה לארי, שנאמר הוי אריאל מה הארי הזה צר מאחריו ורחב מלפניו וכו', וכפל אריאל כדרך הנוהים שכופלים דבריהם כי הנביא היה נוהם עליו, ואמר עליו הוי. קרית חנה דוד. כתרגומו, או יהיה אריאל השני סמוך לקרית, וקרית אינו סמוך אלא התי"ו במקום ה"א במוכרת, כמו חלת מצה אחת, חמת למו, ציצת נובל והדומים להם, וטעם שזכר דוד בספור הזה לפי שלדוד נראה מקום המזבח תחילה בהר המוריה והיה קרבנו שם ונעתר שם באש ונעצרה המגפה, אבל מה שמקריבים עתה שם אינו לרצון כמו שאמר עולותיכם לא לרצון כיון שמעשיהם רעים גם זובחים גם כן לאלהים אחרים והשוחט שם נחשב לו כאלו נוקף ועורף

הוי אריאל. יש אומר כי נקראת ירושלם כן על שם המזבח, כמו וההראל, והאריאל (יחזקאל מ"ג ט"ו וט"ז), כי אותיות יהו"א מתחלפות, ויש אומרים שנקראת כן בעבור שמזלה אריה, וזה רחוק:

Ariel. Jerusalem. According to some, Ariel is the name of Jerusalem, on account of the altar therein, which is called הראל and also אריאל Harel and Ariel (Ez. 43:15, 16); for the letters אׄ הׄ וׄ יׄ interchange; according to others, on account of her planet being the lion; but this is absurd.

אריאל - כתרגום יונתן, ולרז"ל שלא הניח כמותו במקדש ראשון ושני (שנקרא אריאל).

אריאל - יש אומרים ירושלים על שם המזבח הנקרא הראל, ויש אומרים על שמזלה אריה, וזה רחוק.

שבעים שמות לירושלים, ירושלים, שלם, מוריה, ה' יראה, יבוס, גלעד, לבנון, צאן, כסא י-ה, עיר ה', יפה נוף, ירכתי צפון, קרית מלך רב, כלילת יופי, משוש לכל הארץ, בעולה, חפצי בה, אבן מעמסה, אפרתה, שדה יער, מנוחה, אריאל, הר מועד, סף רעל, בתולה, כלה, אשת נעורים, רבתי עם, שרתי במדינות, רבתי בגוים, בית תפלה, עיר שחברה לה יחדו, מגדל עדר, שגל, מצודה, גולה, וסורה, עדן, גן אלקים, הר דרום, מקודשת, ידידות, דרושה, עיר לא נעזבה, עקרה, מוראה, העיר היונה, הר גבוה, עיר צדק, קריה נאמנה, גיא חזיון, דלתות העמים, במות, נחלה, בשן, כרמל, ה' שמה, רמת, הר הקודש, הר חמד, גבעת הלבנון, רחל, ארמון, טבור הארץ, החדרך, יער הנגב, הר מרום ישראל, שם חדש אשר פי ה' יקבנו.

וטעם כרע רבץ כאריה, שמנהג האריה אחר שטרף ישב על כרעו וירבץ, ואילו היה עובר כל מין חיות לא יקום מפניהם שיברח:

הוי אריאל, (מתחיל לבאר הנמשל של המשל הקודם בפרטות, כי לא לעולם יחרוש החורש לזרוע, ולא לעולם יתמידו הצרות, רק יכריחם לשוב בתשובה, ואז יושעו) אריאל אריאל אומר ירושלים החשובה אם מצד עצמה, שהוא חוזק ישראל וגבורתם, אם מצד מלכה קרית חנה בה דוד הצדיק, וא"כ היה לך לעסוק ביראת ה' ועבודתו, ותהי להפך כי ספו שנה על שנה, תוסיפו שנים כאילו עקר חייכם רק להוסיף שנים לא לקנות בהם איזה שלמות, ובמשך השנים האלה שני חייכם חגים ינקופו, יקיפו תמיד ימי חג ושמחות של הבל אבל דעו כי אחרי אשר.

אֶת הַכֹּל. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תורת כהנים כאן) לְרַבּוֹת הַקַּרְנַיִם וְהַטְּלָפַיִם. וְקָשֶׁה, לָמָּה לֹא הִקְרִיב אַבְרָהָם אֶת הַשֶּׂה לְעוֹלָה בְּקַרְנָיו וְגוֹ׳ (בראשית כב:יד) וְהִנִּיחַ קַרְנָיו לְשׁוֹפָרוֹת כְּמַאֲמָרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פרקי דרבי אליעזר לא). וְאוּלַי שֶׁהִקְרִיב הַכֹּל וּפָקַע מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, כִּדְתְּנַן (זבחים פו.) וְכֻלָּן שֶׁפָּקְעוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יַחְזִיר.