Divine Will and the Breaking of the Vessels

ואמנם זה שאמרנו שיש בנקודים בחי' עיגולים ובחי' יושר לא היה זה מתחלה אך מתחלת האצילות הנקודים נאצלו בבחי' עיגולים שלהם לבד בלתי יושר ואלו הם בחי' נפש של הנקודים כנ"ל ולכן היתה שבירתן כי לא יצא להם רק בחי' נפש לבד שהם עגולים ולא יכלו לקבל אור העליון ואז היה כל בחי' מיתת המלכים וביטולם כמבואר באורך בפרקין. וז"ס הפסוק אשר עשה אלקי"ם את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים כי א"ק היה בו בחי' יושר וזהו עשה את האדם ישר והמה שהם הנקודים בקשו חשבונות רבים שהם העגולים ולא נעשה בהם בחי' יושר ולכן נשברו ומתו ואח"כ נבאר איך הם בקשו חשבונות רבים שהם בחי' העגולים ולמה יצאו הנקודות כך בעגולים יותר משאר אורות של אח"פ שכולם לא יצאו אלא בדרך יושר.

הנה כבר אמרתי שמעשה הצמצום אינו להמציא ההנהגה הזאת של הבחירה לבד שיתבטל בזמן ההנהגה הבאה שהיא הנהגת התיקון או שיצטרך פעולה אחרת, אלא הוא עצמו מוליד ההנהגה הזאת להגמר בהנהגה הבאה, לפיכך נמצאת באמת הנהגה הזאת תלוי' ונמשכת לפי העתיד לבוא, ולכן נמצא הא"א עצמו בזמן תיקון ז"א כמו שהוא עכשיו כי אריך הוא לפי סוף הרצון שממנו נמצא הרצון של עתה רק שאין סוף הרצון מתגלה עתה אלא כמו טעם אל הרצון של עתה ולכוונה תכליתית ובדרך חשק, כי אין ההנהגה על ידו, וההנהגה ברצון של עכשיו שהוא הנראה בצמצום והוא בז"א, וכשיהי' הז"א כמו הא"א אז יהי' נקרא רצון מגולה באמת, וה"ס לקרוא שנת רצו"ן לה' ויום נקם כו', כי באמת שני הדברים ימצאו הנקם מצד ההנהגה התחתונה, והרצון מצד העליונה.

הנה נת' כי ז' נקודות תחתונים הנקראים ז' מלכים שהם בחי' זו"נ דשם ב"ן הנ"ל שיצאו מנקבי עינים דא"ק כאשר יצאו בחי' הכלים תחילה וכאשר יצאו אח"ך אורות לכנוס בכלים שלהם האלו לא יכלו הכלים ההם לסבלם ונשברו וירדו הכלים למטה במקום שהוא עתיד להיות עולם הבריאה אח"כ והאורות נסתלקו ועמדו למעלה באצילות כמבואר אצלינו לעיל באורך וירידה זו נקרא מיתה לפי שכל שיוצא מעולמו ויורד והולך לעולם אחר זולתו נקרא אצלו מיתה.

מעתה הנה כבר ראית מה שאמרתי לך למעלה כבר, מה נשתנה כח מעלת היחוד הזה מכל שאר המעלות אשר לשלמות - שזה הוא הנותן מקום להילוך הזה של חסרון ושלמות, עבודה וקיבול שכר. כי אמנם אם לא היה רוצה הרצון העליון אלא לגלות מעלות משלמותו, לא היה לו לפעול אלא דברים שלמים לפי השלמות ההוא שהיה רוצה לגלות, ולא היה ראוי שיהיה בהם שום חסרון כלל, כאשר כבר הקדמנו, שלברר כל מעלה אחרת חוץ ממעלת היחוד - אין שייך להראות חסרונות. ואם לא היה חסרון - לא היה מקום עבודה לאדם, ולא מקום שיקבל שכר. אך כשבחר שהמתגלה משלמותו יהיה יחודו ית', אז נמשך מזה שיהיה חסרון בנבראיו, שהרי צריך להראות החסרון כדי להראות שלילתו: אך אין זה עדיין סוף בירור היחוד; אלא שסוף דבר מכח שלמותו יעדר באמת החסרון, וישאר הכל מתוקן בכח ממשלת טובו השולט לבדו, אז נקרא שנגלה בפועל. ואמנם תראי מה יוצא מזה - כי הנה זה ודאי יגרום שאף על פי שהנבראים נבראו בחסרונם, אך לא יהיה החסרון מום קבוע בהם, אלא אדרבה מום עובר, מום שצריך לעבור על כל פנים, אלא שהרבה דרכים ימצאו להעביר אותו: ותביני שרש כל זה, כי הנה החסרון ההוא לא נולד אלא מהסתר פניו של האדון ב"ה, שלא רצה להאיר פניו על נבראיו מתחלה מיד, שיהיו שלמים בתחלה, אלא אדרבה, הסתיר פניו מהם והשאירם חסרים, כי הנה אור פני מלך - חיים ודאי, והסתרו הוא מקור כל רע, ועוד נדבר מזה לקמן בס"ד. אבל כיון שהכוונה התכליתית בהסתר הזה אינה להיות נסתר, אלא אדרבה ליגלות אחר כך, ולהעביר כל הרעה שנולדה רק מן ההסתר ההוא, הנה על כן שם לו חק ומשפט לגלות פני טובו הנסתרים; וזה או על ידי מעשים שיעשו בני האדם, הם המה המשפטים והתורות אשר נתן לנו תורתו תורת אמת, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בחיים הנצחיים, כי שכר מצוה - מצוה, הוא הארת פניו ית"ש, שהסתיר אותם מן האדם בתחלת יצירתו; כי הנה על כן לעמל נברא, בהיות היצר שולט בו, ורבה רעתו עליו בכל מיני חסרונות, והריחוק אשר לו מאור החיים; ומעשי המצוות מאירים עליו האור הגנוז, עד שבהשלימו חק מצוותיו, נשלם עצמו עמהם לאור באור החיים האלה:

From now you have already seen that which I already said to you above, what distinguishes the power of this characteristic of singularity from all other characteristics of perfection - for this is what gives space for this path of deficiency and completeness, effort and the receipt of reward. For indeed if the Heavenly Will didn't want other than the revelation of the characteristics from his perfection, he wouldn't act other than through perfect actions according to this perfection that he wants to reveal, and it would not be appropriate that there be in them any deficiency at all, as we already introduced, for to explain any other characteristic except for the characteristic of singularity - it does not apply to demonstrate deficiencies. And if there were no deficiency - there would be no place for the work of man, and no place that he receive reward. But when He chose to reveal from his perfection, His singularity will be blessed, then it emerges from this that there will be deficiency in his creations, for he needs to show the deficiency in order to show His perfection. But this is not yet the end of the explanation of the singularity; rather in the end from the power of his perfection the deficiency will in truth be absent, and everything will remain repaired through the power of the governance of his goodness which will rule alone, then it will occur that it will be actively revealed. And indeed see what emerges from this - for behold this will certainly cause that even though the creations were created with their deficiencies, nevertheless the deficiency will not be a set blemish in them, rather just the opposite, a temporary blemish, a blemish that must in all circumstances be removed, but that there are many ways to be found in which to cause it to be removed:... And understand the root of all of this, for behold this deficiency did not come to exist other than from the concealment of the countenance of the Master may he be blessed, for he did not want to illuminate his countenance before his creations immediately from the beginning, such that they would be complete from the beginning, rather just the opposite, He concealed his countenance from them and left them deficient, for behold the light of the countenance of the King - is certain life, and the concealment of it is the source of all negativity, and we will discuss this later with the help of heaven. But since the purposeful intention in this concealment was not be hidden, rather just the opposite, to be revealed later on, and to remove all of the bad that comes into existence only from this concealment, behold he therefore placed for Himself a rule and law to reveal the countenance of his goodness which is concealed; and this will either be through the acts performed by mankind, these are the laws and Torahs which he gave to us His Torah, the Torah of truth, which if man shall do them and live through them in perpetual life, for the reward of a commandment - is a commandment, it is the illumination of his countenance may His name be blessed, for He concealed them from may in the beginning of his creation; for behold that therefore for effort was he created, for when the inclination rules over him, and his evildoing is multiple through all kinds of deficiencies, and the distance which he has from the light of life; and the actions of the commandments illuminate upon him the hidden light, until such time that he completes the law of His commandments, he completes himself with them to light with this light of life:

וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.

This is the concept of the hishtalshelut (downward gradation) of the worlds and their descent, degree by degree, through a multitude of “garments” which screen the light and life that emanate from Him, until there was created this material and gross world, the lowest in degree, than which there is none lower in the aspect of concealment of His light, blessed be He; [a world of] doubled and redoubled darkness, so much so that it is full of kelipot and the sitra achara which actually oppose G–d, saying: “I am, and there is nothing else besides me.” Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence.

והענין הוא כי בתורה נברא העולם ואין מקום פנוי מן התורה אבל עצם התורה ניתנה לבנ"י שהיא מים שאין לו סוף ומשם מתפשט מעיינים ונחלים כענין שנאמר כל הנחלים הולכים אל הים כו' ובמד' קהלת כמה פירושים כל הגרים מתכנסין לבנ"י ע"ש. כי מעיין הוא דבוק במקור ונחלים הם רחוקים מן המקור וסיום הפסוק בין הרים יהלכון יש לרמוז כי בכח האבות נתקרבו כל הגרים ונתקן הכל מה שיוכל לקרב אל הקדושה. והענין כי בראשית ברא את השמים ואת הארץ הוא מאמר אחד הכולל כל הבריאה והוא שורש הבריאה הדבוק בראשית ואח"כ דכתיב והארץ היתה תהו התחילו ששת ימי המעשה ומאמר הראשון הוא חופף על הבריאה ומזה המאמר נמשך ברכה וקיום אל הבריאה וז"ש שהתחיל בב' לשון ברכה והלואי שיתקיים פי' כי מאחר שאין עולם הטבע יכול לקבל האלקות לכן ברא השי"ת להיות קיום העולם ע"י ברכה שנמשך מן השורש אלקות אל הבריאה וזו הברכה בשבת וזה זכרון למעשה בראשית הוא המאמר של בראשית ויברך את יום השביעי ויקדש אותו פי' להיות קדוש ונבדל מן הזמן כי גם הזמן נברא ושבת הוא למעלה מן הזמן כמ"ש וקדשתו מכל הזמנים וע"ז דרשו ימים יצרו ולו אחד בהם יום השבת וכ' לו בו' ולא בא' לומר כי הוא בבחי' אין למעלה מן הזמן דבוק באחדות אלקות וז"ש כי ששת ימים עשה את השמים כו' דבכל הימים כתיב ויהי ערב בקר יום אחד שני שלישי. אבל באמת יש לאמרו כי כמו שבכל יום מתחדש מעשה בראשית כן בשבת קודש מתחדש זה השורש של מעשה בראשית כמ"ש ז"ל ויכל ביום השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה באה שבת באה מנוחה ונגמרה המלאכה א"כ שבת הוא גמר המלאכה וזו המנוחה מתחדש בכל שבת ושבת וזה שורש הבריאה כמ"ש לעיל.

וְכָל נִיצוֹץ, לֹא יָרַד לָעוֹלָם הַזֶּה, אַף שֶׁהִיא יְרִידָה גְדוֹלָה וּבְחִינַת גָּלוּת מַמָּשׁ, כִּי גַם שֶׁיִּהְיֶה צַדִּיק גָּמוּר עוֹבֵד ה׳ בְּיִרְאָה וְאַהֲבָה רַבָּה בְּתַעֲנוּגִים לֹא יַגִּיעַ לְמַעֲלוֹת דְּבֵיקוּתוֹ בַּה׳ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ בְּטֶרֶם יְרִידָתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה הַחוּמְרִי, לֹא מִינָּהּ וְלֹא מִקְצָתָהּ, וְאֵין עֵרֶךְ וְדִמְיוֹן בֵּינֵיהֶם כְּלָל, כַּנּוֹדָע לְכָל מַשְׂכִּיל, שֶׁהַגּוּף אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבּוֹל כוּ׳, אֶלָּא יְרִידָתוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה לְהִתְלַבֵּשׁ בַּגּוּף וְנֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית, הוּא כְּדֵי לְתַקְּנָם בִּלְבָד, וּלְהַפְרִידָם מֵהָרָע שֶׁל שָׁלשׁ קְלִיפּוֹת הַטְּמֵאוֹת, עַל יְדֵי שְׁמִירַת שַׁסַ״ה לֹא תַעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן, וּלְהַעֲלוֹת נַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית עִם חֶלְקָהּ הַשַּׁיָּיךְ לָהּ מִכְּלָלוּת עוֹלָם הַזֶּה, וּלְקַשְּׁרָם וּלְיַיחֲדָם בְּאוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, אֲשֶׁר יַמְשִׁיךְ בָּהֶם עַל יְדֵי קִיּוּמוֹ כָּל רַמַ״ח מִצְוֹת עֲשֵׂה בְּנַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית, שֶׁהִיא הִיא הַמְקַיֶּימֶת כָּל מִצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב [בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר כ״ו], כִּי הַנְּשָׁמָה עַצְמָהּ אֵינָהּ צְרִיכָה תִּיקּוּן כְּלָל כוּ׳, וְלֹא הוּצְרְכָה לְהִתְלַבֵּשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְכוּ׳, רַק לְהַמְשִׁיךְ אוֹר לְתַקְּנָם כוּ׳, וְהוּא מַמָּשׁ דּוּגְמַת סוֹד גָּלוּת הַשְּׁכִינָה, לְבָרֵר נִיצוֹצִין וְכוּ׳.

And each spark descended into this world—although it is indeed a profound descent and a state of true exile, for even if one be a perfectly righteous person, serving G–d with fear and a great love of delights, he cannot attain to the degree of attachment to G–d, in fear and love, as before it came down to this gross world, not a fraction of it, and there is no comparison or similarity between them at all, as is clear to every intelligent person, for the body cannot endure, and so on, nevertheless [each spark] descended into this world, to be clothed in a body and vital soul, for the sole purpose of mending them and separating them from the evil of the three impure kelipot, through the observance of the 365 prohibitions and their offshoots, and in order to elevate his vital soul together with its portion that belongs to it of the totality of the world, so as to join and unite them with the light of the En Sof, blessed is He, which the person draws into them through fulfilling all the 248 positive precepts through the agency of the vital soul, the very one that fulfills all the active commandments, as has been explained above. It has also been stated in [Etz Chaim, Portal 26] that the soul itself [neshamah] needs no perfecting at all…and there is no necessity for it to be embodied in this world…except in order to bring down the light to mend them…and this is exactly similar to the esoteric exile of the Shechinah for the purpose of elevating the sparks….

כ"א בהתפלש האור העליון שלהם דרך אותם צינורות הקודש שמפי יוצר כל כוננו להזיל חיים נערכים לכל יצורי עולמים, והם הם הליכות של התורה המתהלכות בכל אותיותיה וקמטי דרשותיה לכל אורחותיהן, כי אם גם משבר המוכרח לבא, החשכה והסתרה של האור, מפני שלא יוכלו הבריות בהשפלתן לקלוט אותו בבהירותו, למען יתן מקום לאור ממועט, שרק הוא יכשיר את החיים באחרונה לאור הגנוז היותר עליון ומגמתי, גם סתירה זו של צורך בנין בנין יקרא לה, וממאור התורה וארחות דרושיה מוכרח להתנוצץ אור זה, המורה דרך, איך להאפיל את האורה העליונה, למטרת הגלותה באחרית הימים, ותאות שאלת מאי דרש לשבר את הלוחות._

מצד דעת גבוה לבדו לא היה צורך לשום קלקול ושבירה שיהיה בעולם. אבל דעת הגבוה הולך הוא ומשתפל עד התאים לדעת תחתון, להכריע עולמים מוגבלים ויצורים בעלי חפץ וכח מצומצם אל השאיפה הבלתי פוסקת של הטוב העליון, שדוגמא וערך, הפסק ותכלית, אין לו. זוהי דעתו של משה המסכימה עם דעת עליון, שהיא מוצאה מטרה בשבירה לשם תיקון, שלפי גודל האיכות של השבירה תוכר האיכות הגדולה הכפולה ומכופלת של התיקון, כדרך שיוכר מהוצאה של איזו הכנה מסחרית על הריוח המקווה בה בהצלחתה. ע"כ דוקא ע"פ דעתו של משה, שהקב"ה מסכים עמו, באה שבירת הלוחות.