Halachaהלכה

Changing Location During a Meal

Jewish law addresses whether moving to a different location while eating requires reciting a new blessing before eating or benching (Grace after Meals) before leaving the original spot. The sources discuss the distinction between minor location changes within the same area versus moving between separate rooms or domains, and the practical implications for continuing to eat.

היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר

37 sources · 31 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The core rule governing this case is that changing one's physical location in the middle of a meal is treated as an interruption: the Shulchan Arukh (Orach Chayim 178:1-2) rules that one who was eating in one house and moves to another must recite a retroactive blessing (birkat hamazon-type) on what he already ate and then recite a fresh HaMotzi before continuing, while moving within the same room from corner to corner does not require a new blessing. The Shulchan Arukh HaRav (Orach Chayim 178:1) explains the reasoning: standing up and relocating itself constitutes a conclusion of that eating, so the continuation in the new place is considered a new act of eating requiring a new blessing, even if one had no intention of ceasing to eat.

However, bread is explicitly treated as an exception to this rule: the Kitzur Shulchan Arukh (42:19-21) states that although one should not leave his place before reciting birkat hamazon, if he does go out — whether he finishes eating in the new location or returns to the first — he need not repeat HaMotzi, because once a meal was established on bread (kevi'ut seudah al hapas), the whole meal is considered one continuous unit despite the change of place; he need only be sure to eat at least a kezayit of bread in the place where he will ultimately recite birkat hamazon.

This fits the classic distinction drawn by the Gemara and codified by the Tur and Shulchan Arukh between foods that require a concluding blessing in their place (bread, grain-based foods) and foods that do not: Pesachim 101b records Rav Chisda's ruling that the requirement to re-bless after a change of location applies only to foods lacking a blessing-after-eating tied to the original place, such as water or fruit, but not to foods like bread that require such a blessing there, since one's original fixed intention to eat there still stands; Rav Sheshet disagreed and held a new blessing is needed in both cases. The Tur (Orach Chayim 178) and Beit Yosef (Orach Chayim 178:4-5) lay out this machloket and its application, and the Bach (Orach Chayim 178:2) notes that the Rosh sided with Rav Chisda's view, which is the position followed in halacha for bread.

The Mishnah Berurah and later commentators sharpen what counts as a genuine 'change of place' sufficient to trigger this concern: the Mishnah Berurah (178:1) frames the change-of-location question as requiring analysis of what counts as a move from house to house or room to room, which foods are susceptible to this rule, and what the law is once one has moved, while the Arukh HaShulchan (Orach Chaim 178:10-11) holds that a single room, however large, is considered one place, and even moving between rooms is not considered a change of place if one can still see part of the original location from the new one — a leniency that could be highly relevant in an airport setting with sightlines between areas.

Practical compendia apply these principles directly to a scenario like the one described: Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (Orach Chaim 178:1) rules that one should ideally not get up from a meal before reciting birkat hamazon even if he intends to return or to continue eating elsewhere, lest he forget to bentch, but if he must move, he may bentch where he is and then begin a new meal with a new brachah in the new place; and Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (Orach Chaim 178:5) adds that one who did move and continue eating elsewhere need not return to the first place to bentch, but may recite birkat hamazon wherever he finishes, even if the move was deliberate.

A key leniency raised by the contemporary Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Berakhot 3:11) is that travelers who have no fixed place may, lekhatchilah, intend when reciting HaMotzi to begin eating in one place and continue in another, so that the original brachah covers the continuation in the new location — a principle directly suited to someone eating in an airport, though he notes that some Sephardic custom requires bentching before moving to a new place and starting a fresh meal there.

Igros Moshe (Igros Moshe OC 5:16) addresses leaving one's place to walk to a distant area during a meal, noting that the Mishnah Berurah treats this as an interruption for bread-eating but not necessarily for eating fruit or drinking, whereas the Shulchan Arukh HaRav and Arukh HaShulchan do not draw that same distinction — bearing directly on how strict one must be about moving within a large space such as an airport.

Shevet HaLevi (Shevet HaLevi 10:47) takes up the very question of eating in a second location without a new blessing, holding that the original brachah can cover the continuation, though he cites an opposing view that would forbid reciting a concluding blessing in the first location specifically in order to permit a fresh opening blessing in the second, and raises uncertainty about whether one must consciously intend this outcome at the time of the first blessing.

The broader principle that a meal already fixed on bread is not broken by relocation also appears in the Mishneh Torah (Blessings 4:1-2) and Shulchan Arukh (Orach Chayim 184:1-2), which address the parallel case of forgetting to bentch and having to relocate — ruling that if one still has bread left, he may eat a small amount in the new place and then recite birkat hamazon there, retroactively covering what was eaten in the first location, which is directly analogous to carrying the sandwich's bread-brachah across to the new spot in the airport.

Responsa on this question

Igros Moshe (Igros Moshe OC 1:100) — Igros Moshe (OC 1:100) does not directly answer whether to bless again when moving to another spot, but it discusses the Rashba and Rosh view that if one ate and moved before benching, the blessing is not repeated for foods, like wine and the seven species, that require the after-blessing "in its place," since the original blessing is treated as still applying. For other foods, which do not require blessing in their place, he cites Rav Chisda that one who changes location must bless again.

Igros Moshe (Igros Moshe OC 2:57) — Igros Moshe (OC 2:57) rules that someone who began eating a food and then moves to a different place need not make a new blessing on the same item if he does not pause more than about toch k'dei dibbur, since that counts as a single act of eating, though if he pauses longer, or begins eating other pieces or items, a new blessing is required under the Chayei Adam's view, which the Shulchan Aruch follows. It does not address benching or an airport setting.

Source 1 · Chazal
Verified

Berakhot 42b

ברכות מ״ב ב — ד"ה הָיוּ יוֹשְׁבִין כׇּל אֶחָד וְאֶחָד כּוּ׳

Berakhot 42b:11-13

The central sugya for שינוי מקום, discussing whether a change of location interrupts a meal and the implications for blessings. It forms the basis for the later codified rules.

הָיוּ יוֹשְׁבִין כׇּל אֶחָד וְאֶחָד כּוּ׳. הֵסַבּוּ — אִין, לֹא הֵסַבּוּ — לָא. וּרְמִינְהוּ: עֲשָׂרָה שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ, אַף עַל פִּי שֶׁכּוּלָּם אוֹכְלִים מִכִּכָּר אֶחָד — כׇּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ. יָשְׁבוּ לֶאֱכוֹל, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל מִכִּכָּרוֹ — אֶחָד מְבָרֵךְ לְכוּלָּם. קָתָנֵי ״יָשְׁבוּ״ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֵסַבּוּ! אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: כְּגוֹן דְּאָמְרִי ״נֵיזִיל וְנֵיכוֹל לַחְמָא בְּדוּךְ פְּלָן״. כִּי נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב, אֲזוּל תַּלְמִידֵיהּ בָּתְרֵיהּ. כִּי הָדְרִי, אָמְרִי: נֵיזִיל וְנֵיכוּל לַחְמָא אַנְּהַר דָּנָק. בָּתַר דְּכָרְכִי, יָתְבִי וְקָא מִיבַּעְיָא לְהוּ: ״הֵסַבּוּ״ דַּוְקָא תְּנַן, אֲבָל יָשְׁבוּ לָא, אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דְּאָמְרִי ״נֵיזִיל וְנֵיכוֹל רִיפְתָּא בְּדוּכְתָּא פְּלָנִיתָא״ — כִּי הֵסַבּוּ דָּמֵי? לָא הֲוָה בִּידַיְיהוּ.

The mishna distinguished between a case where several people were sitting to eat, which is not a joint meal, and each and every diner recites a blessing for himself; and a case where they were reclined on divans, which renders it a joint meal, and one recites a blessing on behalf of all of them. The Gemara infers: If they reclined, yes, it is considered a joint meal; if they did not recline, no. And the Gemara raises a contradiction: Ten people who were walking on the road, even if they are all eating from one loaf, each and every one recites a blessing for himself. If they sat to eat, even if each and every one is eating from his own loaf, one recites a blessing on behalf of them all as it is considered a joint meal. In any case, it was taught: If they sat to eat, even though they did not recline. Apparently, sitting together is enough to render it a joint meal and reclining is not required. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: With regard to those walking along the road, it was in a case where they said: Let us go and eat in such-and-such a place. Since they designated a specific location to eat together in advance, it is considered a joint meal. On a similar note, the Gemara relates: When Rav died, his students went after his casket to the city where he was to be buried. When they returned, they said: Let us go and eat bread on the banks of the Dannak River. After they ate, they sat, and raised a dilemma: Did we learn in the mishna specifically if they reclined, it is considered a joint meal; however, if they merely sat together, no, it is not considered a joint meal? Or perhaps, since they said: Let us go and eat in such-and-such a place, it is considered as if they reclined? It was not within their capability to resolve this dilemma.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 2 · Chazal
Verified

Berakhot 53b

ברכות נ״ג ב — ד"ה מִי שֶׁאָכַל וְכוּ׳

Berakhot 53b:13

Chachmei Bavel state that one who left after eating without benching must return to the original place when this was intentional, while recounting debates between Beit Hillel and Beit Shammai and Rabbah bar bar Ḥanah’s ruse to return and bench.

מִי שֶׁאָכַל וְכוּ׳. אָמַר רַב זְבִיד וְאִיתֵּימָא רַב דִּימִי בַּר אַבָּא: מַחֲלוֹקֶת בְּשָׁכַח, אֲבָל בְּמֵזִיד, דִּבְרֵי הַכֹּל — יַחְזוֹר לִמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. תַּנְיָא, אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּאי: לְדִבְרֵיכֶם, מִי שֶׁאָכַל בְּרֹאשׁ הַבִּירָה וְשָׁכַח וְיָרַד וְלֹא בֵּרַךְ, יַחְזוֹר לְרֹאשׁ הַבִּירָה וִיבָרֵךְ?! אָמְרוּ לָהֶן בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: לְדִבְרֵיכֶם מִי שֶׁשָּׁכַח אַרְנָקִי בְּרֹאשׁ הַבִּירָה לֹא יַעֲלֶה וְיִטְלֶנָּה? לִכְבוֹד עַצְמוֹ הוּא עוֹלֶה, לִכְבוֹד שָׁמַיִם לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! רַבָּה בַּר בַּר חָנָה הֲוָה קָאָזֵל בְּשַׁיַּירְתָּא, אֲכַל וְאִשְׁתְּלִי וְלָא בָּרֵיךְ. אֲמַר: הֵיכִי אַעֲבֵיד? אִי אָמֵינָא לְהוּ ״אִנְּשַׁאי לְבָרֵךְ״, אָמְרוּ לִי: בָּרֵיךְ, כׇּל הֵיכָא דִּמְבָרְכַתְּ — לְרַחֲמָנָא מְבָרְכַתְּ. מוּטָב דְּאָמֵינָא לְהוּ: אִנְּשַׁאי יוֹנָה דְּדַהֲבָא. אֲמַר לְהוּ: אִנְטַרוּ לִי, דְּאִנְּשַׁאי יוֹנָה דְּדַהֲבָא. אָזֵיל וּבָרֵיךְ וְאַשְׁכַּח יוֹנָה דְּדַהֲבָא.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · Chazal
Verified

Pesachim 101b

פסחים ק״א ב — ד"ה וְתוּ

Pesachim 101b:4-5

Chachmei Bavel record Rav Ḥisda’s view that changing location requires a new blessing for foods without an after-blessing in their original place, but not for foods requiring such a blessing, while Rav Sheshet requires a new blessing in both cases.

וְתוּ, יָתֵיב רַב חִסְדָּא וְקָאָמַר מִשְּׁמֵיהּ דְּנַפְשֵׁיהּ: הָא דְּאָמְרַתְּ שִׁינּוּי מָקוֹם צָרִיךְ לְבָרֵךְ, לָא אֲמַרַן אֶלָּא בִּדְבָרִים שֶׁאֵין טְעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן, אֲבָל דְּבָרִים הַטְּעוּנִין בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶן בִּמְקוֹמָן — אֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ. מַאי טַעְמָא, לְקִיבְעָא קַמָּא הָדַר. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צָרִיךְ לְבָרֵךְ.

And furthermore, Rav Ḥisda sat and said in his own name, not in the name of his teachers: That which you said, that after a change of place one must recite a new blessing, we only said so with regard to one who eats items of food that do not require a blessing after them in their original place, e.g., water or fruit. In a case of this kind, exiting one’s location indicates that he has concluded his meal, and when he begins to eat again, this is considered a new meal that requires a new blessing. However, this is the ruling if one is eating items of food that require a blessing of significance, i.e., Grace after Meals and its abridged version, after them, e.g., one of the seven species: As this blessing must be recited in their original place, i.e., where one ate these foods, he has not completed his meal by exiting that location. Therefore, if he changes location and continues to eat, he need not recite a new blessing. What is the reason for this halakha? He returns to the originally established meal when he continues eating, as he certainly intended to continue that meal. And Rav Sheshet said: Both in this case and that case, whether or not one is eating food that requires a blessing afterward in the place where he ate, if he changes location and continues eating he must recite a new blessing.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 4 · Chazal
Verified

Berakhot 45b

ברכות מ״ה ב — ד"ה אָמַר אַבָּיֵי

Berakhot 45b:15-17

Chachmei Bavel state that two people who ate together may separate to recite individual blessings, while among three people one may interrupt his meal to join two others for zimmun, but two generally need not interrupt to join one; an exceptional interruption was performed beyond the letter of the law.

אָמַר אַבָּיֵי: נְקִיטִינַן שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת — מִצְוָה לֵיחָלֵק. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: שְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת — מִצְוָה לֵיחָלֵק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם סוֹפְרִים, אֲבָל אֶחָד סוֹפֵר וְאֶחָד בּוּר — סוֹפֵר מְבָרֵךְ, וּבוּר יוֹצֵא. אָמַר רָבָא: הָא מִילְּתָא אַמְרִיתָא אֲנָא, וְאִיתַּמְרָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי זֵירָא כְּווֹתִי: שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת, אֶחָד מַפְסִיק לַשְּׁנַיִם, וְאֵין שְׁנַיִם מַפְסִיקִין לָאֶחָד. וְלָא? וְהָא רַב פָּפָּא אַפְסֵיק לֵיהּ לְאַבָּא מָר בְּרֵיהּ אִיהוּ וְחַד! שָׁאנֵי רַב פָּפָּא, דְּלִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין הוּא דַּעֲבַד.

With regard to the halakhot of zimmun, Abaye said that we have a tradition: Two people who ate as one, it is a mitzva for them to separate and for each to recite a blessing for himself. This was also taught in a baraita: Two people who ate as one, it is a mitzva for them to separate The baraita, however, adds: In what case are these matters stated? Specifically when both individuals are learned people [soferim] and capable of reciting prayers and blessings. However, if one of them was a learned person and the other an ignoramus, the learned person recites the blessing and the ignoramus thereby fulfills his obligation. Rava said: This is a statement that I said and it was stated in the name of Rabbi Zeira in accordance with my opinion: Three people who ate as one but did not conclude their meals together, one interrupts his meal in order to join the other two in a zimmun, but two do not interrupt their meal to join the other one in a zimmun. The Gemara challenges: And do two really not interrupt their meal to join the other one in a zimmun? Didn’t Rav Pappa interrupt his meal to enable Abba Mar, his son, to recite the zimmun blessing; and, in that case, it was Rav Pappa and one other person? The Gemara responds: The case of Rav Pappa is different, as he acted beyond the letter of the law.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 5 · Chazal
Verified

Berakhot 45a

ברכות מ״ה א

Berakhot 45a:4

Chachmei Bavel state that three people who ate together must form a zimun, and they list several people or foods—including one who ate demai, redeemed ma’aser sheni or hekdesh, a servant who ate a kezayit, and a Samaritan—for whom a zimun may be made.

מַתְנִי׳ שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת, חַיָּיבִין לְזַמֵּן. אָכַל דְּמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְּרוּמָתוֹ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַשַּׁמָּשׁ שֶׁאָכַל כְּזַיִת, וְהַכּוּתִי — מְזַמְּנִין עָלָיו.

Source 6 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Blessings 4:1-2

משנה תורה, הלכות ברכות ד׳:א׳-ב׳

Mishneh Torah, Blessings 4:1-2

Rambam codifies the laws of interrupting a meal and changing place, including when a person may continue eating and when a blessing must be repeated.

כָּל הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אוֹ בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַל. אָכַל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁפָּסַק וִיבָרֵךְ. אָכַל כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. שָׁכַח לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְאִם הָיָה מֵזִיד חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּמְבָרֵךְ. וְאִם בֵּרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְכֵן אִם בֵּרֵךְ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד אוֹ כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְלֹא בְּרָכָה שֶׁמֵּעֵין שָׁלֹשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּבַמָּקוֹם שֶׁאָכַל:

Everyone who recites grace or the single blessing that includes the three [blessings of grace] should recite these blessings in the place where he ate. If he ate while walking, he should sit down where he concluded eating and recite the blessings. If he ate while standing, he should sit down in his place and recite grace. If a person forgets to recite grace and remembers before his food becomes digested, he may recite grace in the place where he remembers. If he intentionally [did not recite grace in the place where he ate], he should return to his place and recite grace. Should he recite grace in the place where he remembers, he fulfills his obligation. Similarly, a person who recites grace while standing or while walking fulfills his obligation. Nevertheless, at the outset, a person should not recite grace or the single blessing which includes the three [blessings of grace] except when he is seated in the place where he ate.

Edition: Torat Emet 370 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 7 · Rishonim
Verified

Tur, Orach Chayim 178

טור, אורח חיים קע״ח

Tur, Orach Chayim 178

Presents the foundational codification of the laws of changing places during a meal and the effect on continuing to eat or requiring a new blessing.

בני חבורה שהיו מסובים ויצאו ממסיבתן לב"ה או לבה"מ אם היסבו על דברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן מיד כששינו מקומן מחדר לחדר אם רוצין לאכול שם צריכין לברך ברכה ראשונה על מה שרוצים לאכול אבל אינן צריכין לברך ברכה אחרונה על מה שאכלו דשינוי מקום חשוב כמו היסח הדעת והיסח הדעת מזקיק ברכה ראשונה על מה שרוצה לאכול אבל למפרע על מה שאכל כבר לא אבל אם שינו מקומן בחדר אחד מזוית זו לזוית אחרת אין צריכין לברך ואם היתה מסיבתן על דבר שצריך ברכה לאחריו במקומו דהיינו לרשב"ם ז' המינין ולר"י דוקא מין דגן לרבינו שמואל בר מאיר אין צריכין לברך כששינו מקומם ולר"י צריכין לברך אא"כ הניחו שם מקצת החברים וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדעת רשב"ם ולענין דברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן כתב כר"י דוקא פת ומיני דגן: כתב ה"ר י"ט בר' יהודה אדם שנזכר בתוך הסעודה שלא התפלל ועמד והתפלל כשהוא חוזר צריך ליטול ידיו ולברך ברכת המוציא הואיל וצלויי ומיכל בהדי הדדי לא אפשר כדאיתא בפ' כיסוי הדם משתיא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר והר"י אומר שא"צ דלא אמרינן הכי אלא גבי ברה"מ שהוא סילוק והיסח הדעת על מה שאכל ושתה:

Source 8 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 178

שולחן ערוך, אורח חיים קע״ח:א׳-ב׳ — ד"ה איזה דברים קרוים הפסק בסעודה

Shulchan Arukh, Orach Chayim 178:1-2

The governing laws of changing location during a meal: leaving one's original place generally interrupts eating, but the rules depend on whether one made an intentional departure, whether others remain, and whether the food is carried or available in the new location.

איזה דברים קרוים הפסק בסעודה. ובו ז סעיפים: היה אוכל בבית זה ופסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו ויצא לו לפתח ביתו וחזר הואיל ושינה מקומו צריך לברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך בתחלה המוציא ואח"כ יגמור סעודתו אבל אם דבר עמו בתוך הבית אע"פ ששינה מקומו מפנה לפנה אינו צריך לברך (ועיין לקמן סי' רע"ג אם היה דעתו לאכול במקום אחר לא מיקרי שינוי מקום והוא שיהיו שני המקומות בבית א' וע"ל סי' קפ"ד): חברים שהיו יושבים לאכול ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה אם הניחו שם מקצתן חוזרים למקומן וגומרים סעודתן ואינם צריכים לברך שנייה ואם לא הניחו שם אדם כשהם יוצאים צריכין ברכה למפרע וכשהם חוזרים צריכים ברכה לכתחלה וכן אם היו מסובין לשתות או לאכול פירות שכל המשנה מקומו הרי פסק אכילתו ולפיכך מברך למפרע על מה שאכל וחוזר ומברך שנית על מה שהוא צריך לאכול והמשנה מקומו מפנה לפנה בבית אחד אינו צריך לחזור ולברך אכל במזרחה של תאנה זו ובא לאכול במערבה צריך לברך : הגה ויש חולקים בכל מה שכתוב בסי' זה רק סוברין ששינוי מקום אינו אלא כהיסח הדעת ולכן אם שינה מקומו למקום אחר אין צריך לברך אלא לפני מה שרוצה לאכול אבל לא על מה שכבר אכל (תוס' ורשב"ם והרא"ש ומרדכי פרק ע"פ וטור) ודוקא שלא הניח מקצת חברים בסעודה ואכל מדברים שאין צריכים ברכה במקומן אבל אם הניח מקצת חברים או אפילו לא הניח ואכל דברים שצריכין ברכה במקומם אפי' מה שרוצה לאכול אחר כך אין צריך לברך (סמ"ק וא"ז) ולכן מי שפסק סעודתו והלך לבית אחר או שהיה אוכל וקראו חבירו לדבר עמו אפי' לפתח ביתו או למקום אחר כשחוזר לסעודה א"צ לברך כלל דהא פת צריך ברכה במקומו לכולי עלמא מיהו אם הסיח דעתו כשחוזר ודאי צריך לברך על מה שרוצה לאכול אח"כ (ב"י ורשב"א) ואין חילוק בין חזר למקום שאכל כבר ובין סיים סעודתו במקום אחר (רמב"ם פ"ד ור"ן) וכן נוהגין במדינות אלו מ"מ לכתחלה לא יעקור ממקומו בלא ברכה דחיישינן שמא ישכח מלחזור ולאכול (הר"ר מנוח ור"ן) מיהו לצורך מצוה עוברת כגון שיגיע זמן תפלה מותר (כל בו הל' פסח ועסי' קפ"ד):

Which things are considered an interruption during a meal. Containing 7 paragraphs: If one was eating in one house and interrupted his meal and went to another house, or if he was eating and his friend called him to speak with him and he went out to the entrance of his house and returned — since he changed his location he must recite a blessing retroactively for what he already ate, and then recite HaMotzi again and complete his meal. But if his friend spoke with him inside the house, even if he changed his spot from corner to corner, he need not recite a blessing again. (See below §273 — if he had in mind to eat in another place it is not called a change of location, provided both places are in the same house; and see above §184.) Friends who were sitting to eat and went out to greet a groom or bride — if some of them remained behind, they return to their places and complete their meal without needing to recite a second blessing. If no one remained when they left, they must recite a blessing retroactively, and when they return they must recite a blessing again. The same applies if they were reclining to drink or eat fruit, for whoever changes his location has interrupted his eating, and therefore he blesses retroactively for what he ate and blesses again for what he is about to eat. One who changes his spot from corner to corner within a single house need not recite a blessing again. If one ate on the east side of a fig tree and comes to eat on the west side, he must recite a blessing. Rema: Some disagree with everything written in this section and hold that a change of location is only equivalent to a lapse of attention — therefore if one changed his location he need only bless before what he wishes to eat next, but not retroactively for what he already ate. (Tosafot, Rashbam, Rosh, Mordechai, ch. Erev Pesach, and Tur) This applies specifically when he did not leave some companions at the meal and ate things that do not require a blessing in their place; but if he left some companions, or even if he did not but ate things that do require a blessing in their place, he need not bless even for what he wishes to eat afterward. (Semak and Or Zarua) Therefore, one who interrupted his meal and went to another house, or was eating and his friend called him — even to the entrance of his house or to another place — when he returns to the meal he need not bless at all, since bread requires a blessing in its place according to all opinions. However, if he had a lapse of attention, when he returns he certainly must bless for what he wishes to eat afterward. (Beit Yosef and Rashba) There is no distinction between returning to the place where he ate and finishing his meal in a different place. (Rambam ch. 4 and Ran) This is the custom in these lands. Nevertheless, one should not initially leave his place without a blessing, since we are concerned he may forget to return and eat. (R. Manoach and Ran) However, for the sake of a passing mitzvah, such as the time for prayer arriving, it is permitted. (Kol Bo, Laws of Pesach, and see §184)

Source 9 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 178

שולחן ערוך הרב, אורח חיים קע״ח:א׳ — ד"ה אֵיזֶה דְּבָרִים קְרוּיִים הֶפְסֵק בַּסְּעוּדָה

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 178:1

Gives a detailed practical treatment of changing location during a meal, including intentional relocation, returning, and the role of one’s original intention when beginning the meal.

אֵיזֶה דְּבָרִים קְרוּיִים הֶפְסֵק בַּסְּעוּדָה, וּבוֹ ט' סְעִיפִים: הָיָה אוֹכֵל בְּחֶדֶר זֶה וְנָטַל הַמַּאֲכָל בְּיָדוֹ וְהָלַךְ לְחֶדֶר אַחֵר לֶאֱכֹל — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמַד וְהָלַךְ לְמָקוֹם אַחֵר — עֲמִידָתוֹ זוֹ הִיא גְּמַר אֲכִילָתוֹ, וְזוֹ אֲכִילָה אַחֶרֶת הִיא, וּטְעוּנָה בְּרָכָה בַּתְּחִלָּה אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ בֵּינְתַיִם. וַאֲפִלּוּ חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ לֶאֱכֹל — צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁשִּׁנָּה מְקוֹמוֹ בֵּינְתַיִם הִפְסִיק אֲכִילָתוֹ. אֲבָל בְּחֶדֶר אֶחָד מִזָּוִית לְזָוִית אֵינוֹ נִקְרָא שִׁנּוּי מָקוֹם, אֲפִלּוּ הוּא טְרַקְלִין גָּדוֹל. וְאִם מִתְּחִלָּה כְּשֶׁבֵּרַךְ בְּחֶדֶר זֶה הָיָה בְּדַעְתּוֹ לְשַׁנּוֹת מְקוֹמוֹ מֵחֶדֶר לְחֶדֶר בְּאֶמְצַע אֲכִילָתוֹ, אֲפִלּוּ אוֹכֵל בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי מַאֲכָל אַחֵר שֶׁבִּרְכָתוֹ כְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי הַחֲדָרִים בְּבַיִת אֶחָד, אֲבָל מִבַּיִת לְבַיִת אוֹ אֲפִלּוּ מִבַּיִת לְחָצֵר — אֵין דַּעְתּוֹ מוֹעֶלֶת כְּלוּם, אֲפִלּוּ נוֹטֵל הַמַּאֲכָל בְּיָדוֹ כְּשֶׁהוֹלֵךְ וְחוֹזֵר וְאוֹכְלוֹ בְּלֹא הֶסַּח הַדַּעַת בֵּינְתַיִם. וּמִכָּל מָקוֹם, אִם בַּמָּקוֹם שֶׁאוֹכֵל יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכַל שָׁם, אֲפִלּוּ דֶּרֶךְ חַלּוֹן, וַאֲפִלּוּ מִקְצָת מְקוֹמוֹ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ אֲפִלּוּ מִבַּיִת לְחָצֵר, וַאֲפִלּוּ לֹא הָיָה כֵן בְּדַעְתּוֹ כְּשֶׁבֵּרַךְ, וַאֲפִלּוּ עַל מַאֲכָל אַחֵר שֶׁבִּרְכָתוֹ כְּבִרְכַּת הָרִאשׁוֹן, אִם הָיָה בְּדַעְתּוֹ לֶאֱכֹל כְּשֶׁבֵּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ר"ו: וְכָל זֶה בִּדְבָרִים שֶׁאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם בִּמְקוֹמָם, כְּגוֹן כָּל אֹכֶל וּמַשְׁקֶה שֶׁבִּרְכָתָם הָאַחֲרוֹנָה הִיא "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת", שֶׁאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה בִּמְקוֹם אֲכִילָה אוֹ שְׁתִיָּה, אֶלָּא רַשַּׁאי לַעֲמֹד מִמְּקוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיְּבָרֵךְ וְלֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר לְבָרֵךְ שָׁם, לְפִיכָךְ, עֲמִידָתוֹ מִמְּקוֹמוֹ לֵילֵךְ — זֶהוּ גְּמַר סְעוּדָתוֹ, וּכְשֶׁחוֹזֵר וְאוֹכֵל אוֹ שׁוֹתֶה בְּמָקוֹם אַחֵר אוֹ לְאַחַר שֶׁחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ — סְעוּדָה אַחֶרֶת הִיא, וּטְעוּנָה בְּרָכָה שֵׁנִית אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בֵּרַךְ עֲדַיִן בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל סְעוּדָה הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל דְּבָרִים הַטְּעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם בִּמְקוֹמָם, כְּגוֹן פַּת, אוֹ אֲפִלּוּ מַעֲשֵׂה קְדֵרָה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִים, אוֹ אֲפִלּוּ פֵּרוֹת מִז' הַמִּינִים וְיַיִן, שֶׁבִּרְכָתָן הָאַחֲרוֹנָה הוֹאִיל וְהִיא מֵעֵין ג' בְּרָכוֹת שֶׁל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן — הִיא חֲשׁוּבָה לְהַצְרִיךְ וּלְבָרֵךְ בִּמְקוֹם אֲכִילָה אוֹ שְׁתִיָּה כְּמוֹ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, לְפִיכָךְ, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד מִמְּקוֹמוֹ לֵילֵךְ לְמָקוֹם אַחֵר — אֵין עֲמִידָתוֹ גְּמַר סְעוּדָתוֹ, שֶׁהֲרֵי צָרִיךְ הוּא לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ לְבָרֵךְ בְּרָכָה הָאַחֲרוֹנָה, לָכֵן כְּשֶׁחוֹזֵר וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם אַחֵר, עַל דַּעַת סְעוּדָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה הוּא אוֹכֵל מִשּׁוּם לְסַיֵּם סְעוּדָתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּשֶׁחוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה אֲפִלּוּ לֹא הִנִּיחַ מִקְצָת חֲבֵרִים. וְהוּא שֶׁאָכַל כְּבָר כַּזַּיִת, אֲבָל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת דִּינָם כִּדְבָרִים שֶׁאֵין טְעוּנִים בְּרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם בִּמְקוֹמָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמִּין דָּגָן לְבַד טָעוּן בְּרָכָה לְאַחֲרָיו בִּמְקוֹמוֹ, מִפְּנֵי חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁנִּקְרָא מָזוֹן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים פַּת בִּלְבַד. וּלְכַתְּחִלָּה יַחֲמִיר בְּכָל שִׁבְעַת הַמִּינִים לְבָרֵךְ בִּמְקוֹמוֹ, וְכֵן בְּדִיעֲבַד אִם שִׁנָּה מְקוֹמוֹ — אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ, שֶׁסְּפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל: וְכָל זֶה כְּשֶׁהוֹלֵךְ לְבַיִת אַחֵר לֶאֱכֹל שָׁם, אֲבָל אִם אֵינוֹ הוֹלֵךְ לֶאֱכֹל שָׁם, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ מִתְּחִלָּה לֵילֵךְ שָׁם — אָסוּר לוֹ לַעֲקֹר מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיְּבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וַאֲפִלּוּ הִנִּיחַ מִקְצָת חֲבֵרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח מִלַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ לְבָרֵךְ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהוֹלֵךְ לֶאֱכֹל שָׁם, שֶׁמְּבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁגּוֹמֵר סְעוּדָתוֹ אִם שׁוֹכֵחַ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ, וְאֵין לָחֹש אֶלָּא לַעֲקִירָה מִמְּקוֹם אֲכִילָה בְּלֹא בְּרָכָה אִם אֵין דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וּלְבָרֵךְ וְלֹא הָיָה דַּעְתּוֹ עַל זֶה מִתְּחִלָּה:

Edition: Vocalized Edition - Kehot Publication Society — License: CC-BY-NC ↗

Source 10 · Acharonim
Verified

Kitzur Shulchan Arukh 42

קיצור שלחן ערוך מ״ב:י״ט-כ״א — ד"ה אָסוּר לָצֵאת מִמְּקוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיְבָרֵךְ בִּרְכַּת

Kitzur Shulchan Arukh 42:19-21

A concise practical presentation of the laws of changing place during a meal and the consequences for continuing to eat and reciting blessings.

אָסוּר לָצֵאת מִמְּקוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, וַאֲפִלּוּ לָלֶכֶת בְּאֶמְצַע הַסְּעוּדָּה לְחֶדֶר אַחֵר לִגְמוֹר שָׁם סְעוּדָּתוֹ אוֹ שֶׁיַּחֲזוֹר אַחַר כָּךְ לְכָאן לִגְמוֹר סְעוּדָּתוֹ. וַאֲפִלּוּ לָלֶכֶת רַק חוּץ לְפִתְחוֹ וְלַחֲזוֹר אַחַר כָּךְ לְכָאן לִגְמוֹר סְעוּדָּתוֹ, יֵשׁ לִזָּהֵר מִזֶּה. עָבַר וְיָצָא, בֵּין שֶׁהוּא גּוֹמֵר סְעוּדָּתוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהוּא שָׁם, בֵּין שֶׁהוּא חוֹזֵר לְכָאן לִגְמֹר סְעוּדָּתוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזוֹר וּלְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא, דְּכֵיוָן שֶׁקָּבַע סְעוּדָּתוֹ עַל הַפַּת, אַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה מְקוֹמוֹ, מִכָּל מָקוֹם נֶחְשָׁב הַכֹּל לִסְעוּדָּה אַחַת, רַק שֶׁיִּזָּהֵר לֶאֱכוֹל לְכָל הַפָּחוֹת כַּזַּיִת פַּת בְּמָּקוֹם שֶׁיְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבָרִים (שֶׁאֵינָם פַּת) אֵינוֹ כֵן. אִם אוֹכְלִין בַּחֲבוּרָה וְיָצְאוּ קְצָת מֵהֶם עַל דַּעַת שֶׁיַּחְזְרוּ לְכָאן, כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁאַר אֲפִלּוּ רַק אֶחָד מֵהֶן כָּאן בִּמְקוֹמוֹ, לֹא נִתְבַּטְלָה הַקְּבִיעוּת. וּכְשֶׁחוֹזְרִין, לִקְבִיעוּתָן, חוֹזְרִין וְלֹא הֲוֵי הֶפְסֵק. אִם בִּשְׁעַת בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא הָיְתָה דַעְתּוֹ לָלֶכֶת אַחַר כָּךְ לְבַיִת אַחֵר לִגְמֹר שָׁם סְעוּדָּתוֹ וּלְבָרֵךְ שָׁם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, נוֹהֲגִין לְהַתִּיר. וְצָרִיךְ לִזָּהֵר לֶאֱכוֹל גַּם שָׁם לְכָל הַפָּחוֹת כַּזַּיִת פַּת. וְאֵין לַעֲשׂוֹת כֵּן אֶלָּא לְעֵת הַצֹּרֶךְ לִסְעוּדַּת מִצְוָה.

It is forbidden to leave your place before reciting Birkas Hamazon (see Chap. 44). [It is forbidden] even to go to another room, in the middle of the meal, to finish the meal there, or to return to the original room to finish the meal. Even to walk out the door and return afterwards to finish the meal, should be avoided. If, however, you do go out, whether you finish the meal where you are presently, or you return to your original place to finish your meal, you do not have to repeat the berachah Hamotzi, because since the meal was set on bread, even though you changed places, it is considered all one meal; but you must be sure to eat at least a kazayis of bread at the place you will recite Birkas Hamazon. However, when food other than bread is involved, the laws are not the same. If a group of people eat together and some of them leave the table with the intention of returning, even if only one of the group remains at the original place, there is no disruption to the status of the place they established; and when they return, they return to their original status and their leaving is not considered an interruption. If, at the time you recited the berachah, Hamotzi, you had in mind to go to another place to complete the meal and recite Birkas Hamazon there, the custom is to permit this practice, but you must make sure to eat at least a kezayis of bread at the new place. But this should not be done unless it is necessary to attend a mitzvah repast.

Edition: Torat Emet 357 · Kitzur Shulchan Aruch, trans. Rabbi Avrohom Davis, Metsudah Pub., 1996 — License: CC-BY ↗

Source 11 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 184

שולחן ערוך, אורח חיים קפ״ד:א׳-ב׳ — ד"ה לקבוע ברכה במקום סעודה ועד כמה

Shulchan Arukh, Orach Chayim 184:1-2

The governing laws of Birkat HaMazon, including when one must recite Grace after Meals and the requirement to do so in the place where one ate, with rules concerning having left before benching.

לקבוע ברכה במקום סעודה ועד כמה יכול לברך ומי ששכח ולא בירך. ובו ו סעיפים: מי שאוכל במקום אחד צריך לברך קודם שיעקר ממקומו (הגה ועיין לעיל סי' קע"ח) ואם יצא ממקומו ולא בירך אם היה במזיד יחזור למקומו ויברך ואם בירך במקו' שנזכר יצא: הגה ודוקא לדעת הרמב"ם אבל לדעת הרא"ש דס"ל דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחלה במזיד אף בדיעבד לא יצא [טור] ואם היה בשוגג להרמב"ם יברך במקום שנזכר ולהר"ר יונה והרא"ש גם הוא יחזור למקומו ויברך: במה דברים אמורים כשאין לו פת עוד אבל אם יש לו פת עוד יאכל במקום השני מעט ויברך רק שלא יהא רעב מאכיל' ראשונ':

Source 12 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 178

משנה ברורה קע״ח:א׳ — ד"ה הנה מפני שהסימן הזה יש בו

Mishnah Berurah 178:1

Explains the practical distinctions in leaving during a meal, including cases of going from one room or place to another, returning to the original place, and when a new blessing is required. Airport terminals may raise questions analogous to moving between distinct domains or areas.

הנה מפני שהסימן הזה יש בו פרטים רבים ע"כ אקדים לזה הקדמה קצרה כדי להקל על המעיין: הנה בענין שינוי מקום [היינו שהתחיל לאכול והלך למקום אחר ורוצה לאכול שם או שרוצה לחזור למקומו הראשון ולאכול שם] קי"ל דצריך לחזור ולברך ויש בזה ג' דברים שצריך לבאר. א) מהו שינוי מקום אם מבית לבית או מחדר לחדר. ב) באיזה דברים שייך דין שינוי מקום. ג) אם שינה מקומו מה דינו בזה ונחזור לבאר אחד אחד. ענין שינוי מקום הוא לא מיבעיא אם הלך באמצע אכילתו מבית זה לבית אחר בודאי הוי שינוי מקום ואפילו אם יצא רק חוץ לפתח ביתו בתוך אכילתו ג"כ בכלל שינוי מקום הוא ואינו מועיל אפילו היה דעתו לזה בשעת ברכה שישנה מקומו ואפילו אם שינה רק מחדר לחדר ג"כ סוברים הרבה פוסקים דהוא שינוי מקום [ועיין במש"כ בזה בבה"ל] אך בזה יש חילוק דאם היה דעתו בשעת ברכה לשנות המקום מחדר לחדר מותר כיון שהוא תחת גג אחד. ומזוית לזוית אפילו טרקלין גדול לא הוי שינוי מקום כלל כיון שהוא חדר אחד ואין צריך כלל דעתו לזה. ובאיזה דברים שייך שינוי מקום איתא בזה פלוגתא בגמרא [פסחים ק"א ע"ב] דרב ששת סבר בין אם אכל פת ובין שאכל פירות ושארי משקין דינם שוה בזה דצריך לחזור ולברך ורב חסדא סבר דוקא אם אכל דבר שאין טעון ברכה במקומו ר"ל כגון פירות ומשקין שאין מחויב דוקא לברך ברכה אחרונה שלהן במקומו הראשון וע"כ אמרינן דתיכף שעקר ממקומו נתבטל קביעתו וצריך לחזור ולברך כשירצה לאכול עוד אבל אם אכל פת [וי"א דה"ה כל דבר שהוא משבעת המינים] שהוא דבר שצריך לברך במקומו דוקא וע"כ אמרינן בהו דאפילו אם עקר ממקומו עדיין לא נתבטל קביעותו הראשונה וכל היכא שאוכל על דעת קביעות הראשונה הוא וכאלו יושב במקומו דמי ואין צריך לברך עליו המוציא ונחלקו הפוסקים בזה הרמב"ם וסייעתו פסקו כרב ששת דבכל גווני צריך לברך וזהו טעם שני סעיפים הראשונים והרא"ש וסייעתו פסקו כרב חסדא וזהו דעת הגהת הרמ"א שהובא בסוף סעיף ב'. וכל זה הוא לענין לחזור ולברך אבל לכתחלה אין לעקור ממקומו לכו"ע בכל גווני. ומה דינו של שינוי מקום נחלקו הפוסקים ג"כ בזה הרמב"ם וסייעתו סוברים דמשחזר למקומו בתחלה צריך לברך בהמ"ז [או הברכה אחרונה כשאכל דבר שחייבין עליו לברך ברכה אחרונה] על האוכל שאכל מקודם ואח"כ יחזור לברך ברכה ראשונה על מה שהוא רוצה לאכול עתה וזהו המוזכר בסעיף א' ושארי פוסקים סוברים דאין צריך לברך רק הברכה ראשונה על מה שהוא רוצה לאכול אבל הברכה אחרונה יוצא במה שמברך אחר אכילה השניה ויהיה קאי על שניהן וזהו המוזכר בריש הג"ה שבסוף ס"ב ולמעשה נקטינן הכל כדעת הפוסקים המובא בהג"ה ויתר פרטי הדינים המסתעפים לזה יבואר הכל אי"ה בתוך הסימן ועתה נתחיל לבאר את דברי הסימן: (ב) והלך וכו' - ואפילו לא נשתהא שם כלל שתיכף חזר למקומו הראשון אפ"ה שינוי מקום מקרי וכדלקמיה וכ"ש אם רוצה לגמור סעודתו במקום השני: (יא) אם היה דעתו - ר"ל שבשעת ברכה חשב לאכול גם במקום ההוא: (יב) בבית אחד - היינו תחת גג אחד ואפילו מחדר לחדר או מבית לעליה ואף שאין רואה מקומו וה"ה אם רואה מקומו הראשון שאכל שם אפילו דרך חלון ואפילו מקצת מקומו נמי מועיל אף שלא היה דעתו מתחלה. ודוקא מחדר לחדר באותו בית אבל מבית לבית אף שסמוכין זה לזה מסתפקים האחרונים דאפשר דאין להקל ע"י ראית מקום. ודע שלפי המבואר לקמן בהג"ה דאנו נוהגין כהפוסקים שלא לברך ע"י שינוי מקום כשעומד באמצע סעודת פת תו אין נ"מ לדינא כל החילוקים האלו שהזכרנו לענין שינוי מקום רק לענין מסובין לאכול פירות ושארי משקין דבהם לכו"ע שייך דין שינוי מקום: (כג) אינו צריך וכו' - ואף ששינה מקומו לגמרי לאכול בזוית האחרת א"צ לחזור ולברך דזה אינו נחשב שינוי מקום ואף שאין רואה מקומו הראשון כגון שמפסיק תנור וכיו"ב כיון שהוא בחדר אחד: (לג) לכתחלה לא יעקור - ר"ל אף שעומד באמצע סעודת פת ורוצה לצאת ע"מ לחזור ולאכול ולברך דלדעה זו אינו מצריך שום ברכה ביציאתו מ"מ לכתחלה לא יצא דחיישינן שמא ישכח לחזור ולאכול ולברך במקומו [או שישהא עד שירעב ויפסיד בהמ"ז לגמרי] ואם מזמינים לו לאכול פת במקום אחר דאז לא שייך האי חששא כיון שהולך לאכול שם ויברך שם אחר אכילתו כמ"ש בס"ד אפ"ה לכתחלה לא יעקור ממקומו עד שיברך דרק בדיעבד כשכבר יצא אמרינן דמותר לו לאכול ולברך במקום השני דגם שם מקומו הוא אבל לכתחלה מצותו לברך במקומו שאכל קודם שיצא אם לא שהיה דעתו בשעת המוציא לאכול גם שם דאז חשיבי שניהם מקומו ומותר אף לכתחלה ואפילו מבית לבית מהני מחשבתו לדעה זו וכן נהגו כשהולכין לסעודת נשואין שמכוון מתחלה לאכול שם: (מב) הולכי דרכים - דהם לכו"ע מותר להם להלוך ולאכול ואף אם אין רואין מקומן הראשון מחמת מרחק הדרך או שמפסיקין אילנות משום דהם לא קבעו עצמן לכתחלה לאכול במקום שברכו ורק לילך ולאכול ולכן אין נחשבין כלל עי"ז עוקרין ממקומן ואם היה דעתן לאכול סעודתן במקום שברכו המוציא ונמלכו לגמור סעודתן דרך הליכתן כ"ז שרואין מקומו הראשון מותר להם לאכול דחשיב מקום אחד אבל באין רואין מחמת מרחק הדרך או מחמת הפסק אילנות חשיב שינוי מקום ובפירות צריך לברך שנית ובפת ג"כ אף לדעת הגהה לעיל עכ"פ לכתחלה אין להם לעקור ממקומן בלא ברכה כמבואר שם. אך אם מתחלה חשב לאכול מעט במקומו והשאר לאכול בדרך מהני ואף בהפסק אילנות דרק מבית לבית לא מהני דעתו באכילת פירות אמנם אם התחיל לאכול בבית והלך לדרך הרי הוא כמו מבית לבית דלא מהני דעתו בפירות וצריך לחזור ולברך ובפת מהני דעתו ואף לענין לכתחלה:

Source 13 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 178

ערוך השולחן, אורח חיים קע״ח:י׳-י״א — ד"ה מה נקרא "שינוי מקום"

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 178:10-11

Systematically explains the laws of שינוי מקום and applies them to distinctions between rooms, houses, and situations where the move is part of the meal plan.

מה נקרא "שינוי מקום"? הנה בחדר אחד אפילו הוא גדול מאוד מקרי הכל מקום אחד. וכשאוכל בפינה זו יכול לאכול בפינה אחרת, או לצאת לפינה אחרת ולדבר שם דחד מקום הוא. וכן אפילו מחדר לחדר, אם רואה מחדר זה מקצת מקום הראשון בהחדר שאכל שם – לא מקרי שינוי מקום. ואפילו מבית לחצר – לא מקרי שינוי מקום בכהאי גוונא, כמו שכתבתי בסימן רע"ג לעניין קידוש במקום סעודה. ושם נתבאר דגם מבית לסוכה לא מקרי שינוי מקום. ויתבארו שם איזה פרטים בזה. ויראה לי דבבתים שלנו כל החדרים הפתוחים לבית האוכל מקרי חד מקום, דלא ימלט שלא יראו מקצת המקום של בית האוכל בהחדר. ולכן נראה לי דהאוכל פירות בחדר זה, או שותה חמין – יוכל לגמור האכילה או השתייה בחדר האחר הפתוח לו, ולא מקרי שינוי מקום. עוד יתבאר שם דאם היה דעתו לאכול במקום אחר – לא מקרי שינוי מקום. וכתב רבינו הרמ"א דזהו דווקא בבית אחד, כלומר מחדר לחדר בבית אחד, אף שאינו רואה מזה לזה – מהני דעתו. אבל לבית אחר לגמרי – לא מהני דעתו. ומבית לעלייה או להיפך – מהני גם כן, כיון דשניהם בבית אחד הם. ובלבוש מבואר כאן ובסימן רע"ג דמהני דעתו אפילו לבית אחר. וצריך עיון (גם האליה רבה תמה עליו), דדין זה הוא מתוספות ורא"ש על פי ע"ש, וכן כתב הטור לקמן סימן רע"ג. מיהו זהו וודאי דכל שתחת גג אחד מקרי בית אחת, לעניין זה שתועיל דעתו אף שהם בתים בפני עצמם, כגון שמפסיק בית שער ביניהם שקורין "פיר הויז". ולכן הרוצה לשתות חמין בכמה חדרים, יהיה דעתו בעת הברכה שלא ישתה במקום אחד, רק ישתה כאן מעט וכאן מעט, ואז יכול לשתות על סמך ברכה זו בכל חלקי הבית שתחת גג זה. והוא הדין באכילת פירות. ודבר זה צריך מאוד, לפי זמנינו ששוהין בשתיית חמין, ומפנין את עצמנו מחדר לחדר. ולכן נכון שתהא דעתו מתחילה לכך.

Edition: Arukh HaShulchan, Orach Chayim -- Wikisource — License: CC-BY-SA ↗

Source 14 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 184

משנה ברורה קפ״ד:א׳ — ד"ה (א) קודם שיעקור - ומפינה לפינה

Mishnah Berurah 184:1

Clarifies the obligation and preferred procedure for reciting Birkat HaMazon after eating bread, including the laws when a person leaves the place of eating and whether one must return or may recite elsewhere.

(א) קודם שיעקור - ומפינה לפינה אפילו הבית גדול מותר ואפילו כשאין רואה מקומו הראשון כגון אחורי הפארא"וון וכיו"ב ואם היה לו מניעה שלא יוכל לברך בהחדר שאכל מותר לברך בחדר שסמוך לו אם יכול לראות מקומו שאכל ואם דעתו היה בשעת ברכת המוציא לברך בחדר אחר בבית זה אפשר דיש להקל בשעת הדחק [כגון שמקום שאכל אינו נקי לברך שם] אפילו אינו רואה מקומו הראשון: (ח) יאכל במקום השני - ואפילו במזיד מהני האי תקנה שיאכל כאן פת דבר מועט וא"צ לברך תחלה ברכת המוציא ולא ברכת המזון על מה שכבר אכל ואחר אכילת פת שבכאן יברך בהמ"ז ויעלה להאכילה שאכל במקום אחר: (ט) מעט - היינו אפילו פחות מכזית דמ"מ מצטרף זה לאכילה שאכל במקום הראשון. ודוקא אם במקום השני אכל ג"כ פת אבל פרפרת וכיסנין מצדד בפמ"ג דאפילו כזית לא מהני:

See also

Source 15 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 178

בית יוסף, אורח חיים קע״ח:ד׳-ה׳ — ד"ה ומ"ש אבל אם שינו מקומם בחדר

Beit Yosef, Orach Chayim 178:4-5

Analyzes the Talmudic and Rishonic basis for whether a change of place interrupts a meal, distinguishing relevant categories of meals and departures.

ומ"ש אבל אם שינו מקומם בחדר אחד מזוית זו לזוית אחרת אין צריכין לברך היינו מאי דא"ר חסדא (פסחים קב.) משמיה דרב הונא לא שנו אלא מבית לבית אבל ממקום למקום לא ומשמע לרבינו דהיינו דוקא מזוית לזוית וכ"כ הרמב"ם בפ"ד וכן פירשו התוספות והרא"ש גבי הא דא"ר ענן (קא.) ואפי' מאגרא לארעא הוה מקדש דגרסינן בהדיא אבל מפנה לפנה לא וכן גורס הר"ן ולאפוקי מרש"י שפירש ממקום למקום מבית לעלייה: כתב הר"ן אבל מפנה לפנה לא ואע"ג דלעיל גבי אין קידוש אלא במקום סעודה מסקינן (שם:) דאפילו מפנה לפנה היינו טעמא משום דקביעות סעודה לא הוי אלא במקום סעודה ממש שאין דרך בני אדם לקבוע סעודה בתוך כל הבית אבל גבי שתיית יין אין אדם מיוחד מקום מיוחד בבית לשתייה הלכך משמע דבפת ומיני דגן דאדם קובע באכילתן מקום מיוחד כל ששינהו אפילו מפנה לפנה צריך לברך עכ"ל ודבר פשוט שדברים אלו אינם אלא לדעת הרי"ף והרמב"ם שפוסקים כרב ששת דאילו לפוסקים כרב חסדא אפילו מבית לבית נמי אינם צריכים לברך בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם: גרסינן בירושלמי פרק כיצד מברכין אכל במזרחה של תאנה ובא לאכול במערבה צריך לחזור ולברך וכתבו הרמב"ם בפ"ד ואע"ג דמזוית לזוית לא הוי שינוי מקום שאני התם שכותלי הבית מקיפים לשתי הזויות הלכך חשיבי כמקום אחד מה שאין כן באכל במזרחה של תאנה ובא למערבה שהתאנה במקום שאין בה מחיצות היא ולפ"ז במקום שאין בו מחיצות אפילו שינוי מקום כל דהו הוי שינוי דתאנה דנקט אורחא דמילתא נקט ולאו דוקא ומיהו איפשר דבמקום שאין בו מחיצות כל שרואה מקומו הראשון לא הוי שינוי מקום ומזרח תאנה ומערבה שאני דכיון דתאנה מפסקת הוו להו ב' מקומות וזה נראה יותר. וכתב הראב"ד על דברי הרמב"ם בדין היה אוכל במזרחה של תאנה וכו' והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך. ונ"ל שדעת הראב"ד כדעת רבינו נסים שכתב רבינו בסימן רע"ג לענין קידוש וז"ל א"ח מי שהיה בפרדס או בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילן ואילן כיון שבירך על אילן אחד א"צ לברך על האחרים דה"ל כמפנה לפנה אבל מגן לגן ודאי צריך אפי' היו סמוכים זה לזה ואפי' אם היה דעתו לילך לשני ואפי' בגן א' אם מתחלה לא היה דעתו אלא באחד מברך והיינו שכתב הרמב"ם היה אוכל במזרחה של תאנה וכו' והגיה הראב"ד והוא שלא היה דעתו מתחלה לכך עכ"ל: ומ"ש ואם היתה מסיבתן על דבר שצריך ברכה לאחריו במקומו וכו' לרשב"ם א"צ לברך היינו משום דרשב"ם כתב דתניא כוותיה דרב חסדא דאמר אבל דברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם א"צ לברך משום דלקיבעיה קמא הדר אלמא ס"ל דהלכה כרב חסדא וכבר נתבאר שכן דעת התוספות והרא"ש: ומ"ש רבינו דדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם לרשב"ם היינו ז' מינין ולר"י דוקא מין דגן ושהרא"ש הסכים לדברי ר"י פשוט בדברי התוס' והרא"ש שם גבי הא דא"ר חסדא לא אמרן אלא בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם וכו': ודע שדעת הרי"ף שם דדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם היינו פת ומיני דגן דוקא וכדעת ר"י והרא"ש אבל הרמב"ם סובר כדברי רשב"ם שכתב בפ"ד כל המברך בהמ"ז או ברכה אחת מעין שלש צריך לברך אותה במקום שאכל והר"ן כתב בפרק ע"פ שאין דעת זה מתחוור מסוגיית הגמרא. ובהגהת מיימונית פ"ד כתב דאין טעון ברכה לאחריו במקומו אלא פת שצריך לברך אחריו בה"מ ע"כ ומשמע לי דפת דנקטו לאו דוקא דה"ה למיני דגן וכן בה"מ לאו דוקא ג' ברכות דה"ה לברכה מעין ג' שהרי כתבו בהגהות החדשות שכ"כ הרי"ף והוא ז"ל בפרק ע"פ כתב בהדיא דמיני דגן דינם שוה לפת: וכתבו התוספות ולכל הפירושים אם הלך באמצע סעודה למקום אחר יכול לשתות יין או מים בלא ברכה דכיון שהוא בתוך הסעודה לקיבעיה קמא הדר ע"כ וזהו לפי דעת הפוסקים כרב חסדא אבל לא לדעת הפוסקים כרב ששת: ובסימן קפ"ד כתב רבינו בשם הר"ף דהא דטעונים ברכה לאחריהם במקומם דוקא כשאין לו עוד מאותו המין לאכול במקום השני אבל אם יש לו עוד מאותו המין לאכול שם יאכל שם מעט ויברך רק שלא יהא רעב מאכילה ראשונה וזה כדעת הפוסקים כרב חסדא דאילו לדעת הפוסקים כרב ששת כיון שאינו יכול לאכול עד שיברך למפרע על מה שאכל ודאי שהוא צריך לחזור למקומו לברך על מה שאכל ודבר פשוט הוא דרב חסדא נמי לא קאמר אלא בשלא היה לו היסח דעת בינתים דוקא וכ"כ רשב"ם דר' יוחנן דאמר שינוי מקום א"צ לברך היינו דוקא כשלא היה לו היסח דעת בינתים: כתב סמ"ק בסימן קמ"ט אם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר שצריך לחזור ולברך במקומו הראשון בה"מ ולכך א"צ לברך במקום שני ואחר כך נסתפק הרבה בדבר ובסוף העלה שאינו מברך אלא במקום שני וכמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתן: כתב עוד סמ"ק חבורה שהיו יושבים מסובים ועקרו רגליהם ללכת כשהניחו מקצת חבירים אין טעונים ברכה לא למפרע בה"מ ולא לכתחלה ברכת המוציא אפי' בדברים שאין טעונים ברכה לאחריהם במקומם דאילו בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם אפילו לא הניחו מקצת חבירים נמי דשינוי מקום א"צ לברך לפניהם בדברים הטעונים עכ"ל ולשונו אינו מכוון שכתב אין טעונים ברכה לא למפרע בה"מ ולא לכתחלה ברכת המוציא דמשמע דאיירי בפת ואח"כ העמידה בדברים שאין טעונים ברכה במקומם. ז"ל ספר אהל מועד המפסיק בתוך סעודתו בדבר הרשות א"צ לחזור ולברך שאין זה חשיב הפסק וכ"כ ר"מ גבי הצריך לנקביו ויש מהגאונים שמצריכין אותו לחזור ולברך עכ"ל:

Source 16 · Acharonim
Verified

Orach Chaim 178

ב"ח, אורח חיים קע״ח:ב׳ — ד"ה ואם היתה מסיבתם על דבר שצריך

Bach, Orach Chayim 178:2

Yoel ben Shmuel Sirkes analyzes whether leaving a meal temporarily—such as to go to the synagogue—requires a new first blessing or a concluding blessing upon return, distinguishing between foods that require a blessing afterward in their place and those that do not, and examining whether prayer constitutes an interruption.

ואם היתה מסיבתם על דבר שצריך ברכה לאחריו במקומו וכו' כבר נתבאר דפלוגתא דרב חסדא ורב ששת הוא ורשב"ם פסק כרב חסדא והרי"ף פסק כרב ששת והרא"ש הכריע כרשב"ם והשיג על הרי"ף וכ"כ סמ"ג שכך תופסין רבותינו שבצרפת עיקר אלא דאיכא לתמוה על מ"ש בסמ"ג אח"כ וז"ל עוד מסקינן התם דאם עקרו רגליהם לילך לבה"כ כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לא למפרע ולא לכתחלה אם הניחו שם חבירים אע"פ שהתפללו בינתים עכ"ל דכיון דפסק כרב חסדא אין חילוק בין הניחו שם חבירים ללא הניחו דבדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם צריך לברך ברכה ראשונה אפילו הניחו חבירים ובדברים שטעונין א"צ לברך לרב חסדא אפילו לא הניחו ונלפע"ד ליישב דדעת הסמ"ג היא להורות דלדברי הכל אין התפלה חשיבא הפסקה ועקירה להצריכו לחזור ולברך ברכה ראשונה שהרי אף להך ברייתא דת"כ דרב ששת דבדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן ועקרו לילך לבה"כ אם לא הניחו שם חבירים חוזר ומברך ברכה ראשונה לא משום דהתפלה חשיבא הפסקה ועקירה מקביעות הראשון צריך לברך שהרי כשהניחו חבירים אין צריך ברכה כלל לא למפרע ולא לכתחלה אלמא דלדברי הכל אין התפלה הפסקה אבל במאי דפליגי רב חסדא ורב ששת ס"ל לסמ"ג דהלכה כרב חסדא כמ"ש הסמ"ג תחלה דכך תופסים חכמי הצרפתים עיקר כנ"ל פשוט אבל בסמ"ק צ"ע שכתב בסי' קנ"א וז"ל וחבורה שהיו מסובים ועקרו רגליהם ללכת לבה"כ או לקראת חתן כשהניחו מקצת החבירים כשחוזרים אין טעונין ברכה למפרע ברכת המזון ולא לכתחלה ברכת המוציא עכ"ל בפנים. ובהגה"ה כתב ואפילו בדברים שאין טעונין ברכה לאחריהם במקומן דאילו בדברים הטעונין ברכה לאחריהם אפילו לא הניחו מקצת חבירים נמי דשינוי מקום אין צריך לברך לפניהם בדברים הטעונים וכו' עכ"ל ומביאו ב"י וכתב עליו ולשונו אינו מכוון שכתב אין טעונין ברכה לא למפרע ברכת המזון ולא לכתחל' ברכת המוציא משמע דאיירי בפת ואח"כ העמידה בדברים שאין טעונין ברכה במקומם עכ"ל ותו קשיא לי טובא היאך אמר דאילו בדברים הטעונים אפי' לא הניחו מקצת חברים וכו' והלא בהך ברייתא מפורש דדוקא בהניחו אין צריך לברך אבל בלא הניחו צריך לברך אכן לפע"ד נראה פשוט דבפנים פסק כרב ששת וכאלפסי והרמב"ם וכמרדכי שכתב שכך פסק ר"ח ורבינו יואל הלוי אבל בהגה"ה חולק על מ"ש בפנים ולכן אמר תחלה דהא דתניא בדברים הטעונין אין צריך לברך למפרע לאו דוקא בדברים הטעונין אלא אפילו בדברים שאין טעונין אין צריך לברך למפרע על מה שאכל אלא ברכה ראשונה לבד צריך לברך לכתחלה על מה שיאכל ואילו בדברים הטעונין אפילו לא הניחו חברים אין צריך לברך אפילו לפניהם ואין צריך לומר דאין צריך לברך למפרע דהלכה כרב חסדא ודלא כמה שפסק בפנים כרב ששת וכהך ברייתא דת"כ דרב ששת דליתא אח"כ פי' עוד בהגה"ה זו ואמר דמה שמזכיר בברייתא דאין טעונין ברכה למפרע כשהניחו מקצת חברים אפילו לרב ששת צריך לומר דלאו דוקא בשביל שהניחו חבירים דאפי' לא הניחו אין היסח הדעת גורם חיוב ברכה למפרע וכו' וכל זה הוא ע"פ שיטת התוס' והרא"ש והכי נקטינן ודלא כמ"ש בפנים ודו"ק. עוד כתב לשם בסמ"ק בפנים וז"ל ואם אכל פת במקום אחד וחזר ואכל פת במקום אחר צריך לחזור ולברך במקומו הראשון ברכת המזון ולכך אין צריך לברך במקום שני לפניו עכ"ל וכתב בהגה"ה עליו דטעמו שהוא מפרש הא דקאמרינן מ"ט לקיבעא קמא קא הדר שהוא צריך לחזור למקום קיבועו הראשון לברך ברכת המזון אחר שאכל במקום שני והשיג עליו ואמר דפי' לקיבעא קמא קא הדר היינו לומר כיון דאם לא היה אוכל כאן היה צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך אחריו בדברים הטעונים אם כן לא אסח דעתיה מאכילה הראשונה בשינוי מקום ואין צריך לברך לפניו במקום שני וכשגמר לאכול כאן מברך במקום שני ברכת המזון על שתי האכילות ואין צריך לחזור למקומו הראשון אע"פ שאכל בקביעות במקום הראשון וכמו שפי' רשב"ם ולפ"ז הא דאיתא בסוף פרק אלו דברים דרבב"ח אזל בשיירתא וחזר למקומו הראשון לברך שם ברכת המזון צריך לומר שלא היה בידו פת במקום שני שאילו היה בידו פת היה אוכל מעט ממנו במקום שנזכר ומברך שם ולא היה נסמך על הנס לומר לבני שיירא אנטירו לי דאנשאי יונה דדהבא וכן כתב עוד בהגה"ת סמ"ק סי' ק"ט וכן כתב רבינו לקמן בסי' קפ"ד ע"ש הר"פ והכי נקטינן:

Source 17 · Acharonim
Verified

Ben Ish Hai, Halachot 1st Year, Beha'alotcha

בן איש חי, הלכות שנה א, בהעלותך א׳-י״ב

Ben Ish Hai, Halachot 1st Year, Beha'alotcha 1-12

Discusses relevant meal and blessing procedures, including practical issues of changing place and continuing an eating session according to Sephardic practice.

כשם שהסח הדעת מעכב באכילה ושתיה לענין ברכה, כן שנוי מקום מעכב לענין ברכה, ומאחר דרבו הדעות בזה ואנו קימא לן ספק ברכות להקל אפילו נגד מרן ז"ל שקבלנו הוראותיו, לכן נזכיר פסק ההלכה מה שהעלו האחרונים לצאת ידי חובה הכלל של ספק ברכות להקל, והוא שאם סעד במקום אחר שבירך המוציא ואכל פת, ובתוך סעודתו שינה מקומו אפילו שהלך לבית אחר ואפילו לא הניח שום אדם בשולחן, אם הסיח דעתו מלאכול אז יברך על דברים שאינם מחמת הסעודה אם ירצה לאכול, בין שאוכלם בבית השני בין שאוכלם במקומו הראשון לאחר שחזר אליו אח"כ, אבל דברים שהם באים מחמת הסעודה לא יברך עליהם בין בבית השני בין כשחזר למקומו בבית הראשון ואע"פ שהסיח דעתו, מפני דכל שהוא בתוך סעודתו לא חשיב גמר סעודה יען דהפת צריך שיברך עליו ברכת המזון במקומו, לפיכך כשהוא עומד ממקומו לילך למקום אחר אין עמידתו גמר סעודתו, אע"פ שהסיח דעתו מלאכול שהרי צריך הוא לחזור למקומו לברך ברכת המזון, ולכך כאשר חוזר ואוכל דברים שהם באים מחמת הסעודה על דעת סעודתו הראשונה הוא עשה כדי לסיים סעודתו, ולכך אין לברך עליהם בתחלה, וכל שכן כשחוזר ואוכל במקומו הראשון שהוא מקום סעודתו שאין לברך תחלה: וכל זה איירי בעבר ושינה מקומו, אבל לכתחילה צריך ליזהר שלא לעקור מסעודתו ולגמור אותה במקום אחר עד שיברך ברכת המזון, אפילו אם הניח מקצת חברים על השלחן, יען דכל דבר הטעון לאחריו ברכה במקומו מפני חשיבותו, צריך לברך אחריו קודם שיעקר ממקומו, כי כמו שמועלת חשיבותו שלא לברך במקום אחר, כך מועלת חשיבותו לדבר זה שוא לברך קודם שיעקר ואע"פ שהוא אוכל גם כן במקום השני ומברך שם דנמצא גם כן מברך ברכת המזון במקום אכילה, עם כל זה מה מועיל בכך לאכילה הראשונה שהיתה טעונה ברכה במקומה לכתחילה קודם שיעקור משם משום חשיבות, אלא שאם כבר עקר אין צריך לחזור ולברך תחלה על מה שאוכל במקום השני, שבזה לא יתקן את אשר עיוות בעקירתו, אלא משום שצריך לברך במקום אכילה אוכל הוא מעט במקום השני כדי לברך אח"כ ברכת המזון, ועל כן לכתחלה לא יעקור בלא ברכה, ואפילו דאם הניח מקצת חברים אין זו עקירה אם היה עתיד לחזור אליהם, מכל מקום כשהולך לגמור סעודתו בבית אחר הרי זה עוקר מחבורתו: וזה אינו אלא בהיכא שלא היה בדעתו בתחילה כשבירך המוציא לגמור במקום אחר דאז הוי קביעות סעודתו מתחלה במקום זה, ולכך צריך לברך ברכת המזון במקום זה ולא במקום אחר, אבל אם מתחלה כשברך המוציא היה בדעתו לגמור בבית אחר מותר לברך במקום אחר, שהרי מתחלה לא קבע במקום זה כל סעודתו, וכמו שנוהגים הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכים במקום סיום אכילתם והיינו מפני שלכך נתכוונו מתחלה שלא לקבוע מקום לאכילתם במקום שברכו בו המוציא והתחילו שם לאכול: במה דברים אמורים? כשעוקר ממקומו הראשון וגומר סעודתו במקום השני, אבל אם הולך למקום השני על דעת לחזור למקומו הראשון לגמור סעודתו אין זו עקירה אפילו לא הניח מקצת חברים, ומכל מקום אסרו חכמים לעשות כן משום דחיישינן שמא ישכח מלחזור למקומו לברך, ולא התירו לעשות כן אלא רק בהיכא שהולך לבית אחר ואוכל שם, דמאחר שאוכל שם אז ודאי לא ישכח הברכה ולא שכיח שיקום וילך לדרכו בלא ברכה כלל, ולכך אמרינן ודאי כשיקום אחר אכילה מבית השני יחזור למקומו הראשון כדי לברך, ומכל מקום טוב שגם בכהאי גוונא יזהר לכתחלה להניח אחד על השלחן במקום הראשון כאשר הולך משם למקום השני, ואפילו אם לא נזדמן לו אדם שיאכל עמו שם יניח אדם אחר אע"פ שלא אכל עמו שם: מיני מזונות שברכתן האחרונה היא מעין שלש, וכן פירות של שבעת המינים וכן יין, דברכתן גם כן מעין שלש, דינם כפת לענין עקירת מקום דאסור לעקור ממקומו עד שיברך ברכה אחרונה, משום דיש אומרים כמו שהפת צריך ברכה במקומו כן אלו צריכין ברכה אחרונה במקומן, לפיכך לענין שנוי מקום אזלינן לקולא בספק ברכות ואמרנין דינם כמו שאמרנו לעיל גבי פת, והוא דאם עמד ממקומו הראשון והלך לחצר אחרת אין עמידתו נחשבת גמר סעודתו אע"פ שהסיח דעתו מלאכול, מפני שצריך לחזור למקומו לברך ברכה אחרונה ולכן כשחוזר ואוכל ושותה אפילו במקום אחר על דעת סעודתו הראשונה הוא עושה לסיים סעודתו, וכל שכן אם חוזר למקומו הראשון ואוכל שאין צריך לברך ברכה ראשונה, אפילו לא הניח מקצת חברים: אוכלין ומשקין שברכתם האחרונה היא בורא נפשות רבות, אלו לכולי עלמא אין צריך לברך ברכה אחרונה במקום האכילה או השתיה, אלא רשאי לעמוד ממקומו קודם ברכה אחרונה ויברך הברכה אחרונה במקום אחר, לפיכך עמידתו ממקומו לילך זהו גמר סעודתו, וכשחוזר ואוכל במקום השני צריך לברך ברכה ראשונה, ואע"ג דלא בירך עדיין ברכה אחרונה על אכילה דמקום הראשון, ואפילו שהיה בדעתו במקום הראשון ללכת למקום השני ולאכול שם עם כל זה מאחר דשינה מקומו מבית זה לבית אחר צריך לברך על מה שאוכל בבית השני, וכן נמי אם אחר שהלך לבית השני חזר למקומו הראשון ואכל צריך לברך על מה שאוכל: וכל זה אם שנוי המקום היה מבית לבית, אבל אם היה מחדר לחדר בבית אחד אם היה בדעתו מעיקרא לאכול בחדר השני אין צריך לחזור ולברך, ואם לא היה בדעתו מעיקרא לאכול בחדר השני אלא אח"כ נמלך והלך לחדר השני ואכל צריך לחזור ולברך:

Source 18 · Hasidic
External

Siddur Im Dach 125a

סידור עם דא״ח קכ״ה, א

Siddur Im Dach 125a

The passage discusses someone who intended when reciting Hamotzi to change locations during the meal, stating that if they ate bread there and do not wish to return to eat bread at the first location, they recite Birkat Hamazon where they finished eating, but ideally should not leave their place before reciting it.

Siddur Im Dach 125a — page scan on HebrewBooks
Page 431

R. Schneur Zalman of Liadi (the Alter Rebbe, d. 1812), Kehot 5779 (2019) edition; cited by the leaf and column of the Kehot 5725 (1965) print, which this edition gives in its margin Siddur Im Dach is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 19 · Hasidic
External

Siddur Im Dach 125c

סידור עם דא״ח קכ״ה, ג

Siddur Im Dach 125c

The passage states that travelers who eat while walking may sit and recite Birkat HaMazon where they finish eating because they initially intended to do so, but one who is not traveling to eat there must recite Birkat HaMazon before going, even if he had originally planned to go there.

Siddur Im Dach 125c — page scan on HebrewBooks
Page 431

R. Schneur Zalman of Liadi (the Alter Rebbe, d. 1812), Kehot 5779 (2019) edition; cited by the leaf and column of the Kehot 5725 (1965) print, which this edition gives in its margin Siddur Im Dach is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 20 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Berakhot 3:11)

פניני הלכה, ברכות ג׳:י״א

Peninei Halakhah, Berakhot 3:11

The passage states that travelers may begin eating in one place and continue elsewhere, with the initial blessing covering the other locations; it adds that many permit intentionally planning such a move, while some Sephardi customs require Birkat HaMazon before starting anew unless one begins the meal near the doorway to establish oneself as a traveler.

הולכי דרכים, רשאים לכתחילה להתחיל לאכול במקום אחד ולהמשיך לאכול בדרכם. שהואיל והם הולכי דרכים, אין להם קביעות מקום, וממילא הברכה שבירכו בתחילה מועילה להם לכל המקומות (שו"ע או"ח קעח, ד). לדעת רבים, לכתחילה מותר לאדם להתכוון בשעת ברכת 'המוציא' להתחיל את סעודתו במקום אחד ולהמשיכה אח"כ במקום אחר. וכך עושים כאשר רוצים להצטרף אחר הסעודה לסעודת שבע ברכות, או כאשר רוצים לסיים את הסעודה בדיבוק חברים. וכך מנהג יוצאי אשכנז וחלק מיוצאי ספרד. ולמנהג חלק מיוצאי ספרד, הכוונה בברכת 'המוציא' אינה מועילה, והרוצה להמשיך את סעודתו במקום אחר, צריך לברך תחילה ברכת המזון ואח"כ יתחיל סעודה חדשה במקום השני. אמנם גם למנהג זה ישנה עצה, שיברך 'המוציא' סמוך לפתח ביתו, ורק אח"כ ישב לאכול על שולחנו. שבזה שהתחיל את סעודתו על פתח ביתו, הראה בעצמו שהוא כהולך דרכים, וממילא יהיה לו מותר להמשיך אח"כ את סעודתו במקום אחר.

Edition: Peninei Halakhah, Yeshivat Har Bracha — License: CC-BY-NC ↗

Source 21 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:9

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קע״ח:ט׳ — ד"ה האוכל פירות ועקר לחדר אחר

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:9

Rav Yitzchak Yosef states that one should ideally recite the after-blessing before moving to another room, but after moving within the house, one may continue eating the same food and drinks without repeating the initial blessing; leaving the house requires a new initial blessing.

האוכל פירות ועקר לחדר אחר, ובדעתו לחזור למקומו הראשון ולהמשיך לאכול מאותם פירות, ראוי שלא יצא לחדר אחר עד שיברך ברכה אחרונה, שמא ישכח מלברך. אך בדיעבד אם שינה מקומו מחדר לחדר, ורוצה להמשיך ולאכול שם את אותם מאכלים ומשקים, אינו צריך לחזור ולברך ברכה ראשונה, ורק אם יצא חוץ לבית, חוזר ומברך. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות עמוד ריט] .

Source 22 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:1

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קע״ח:א׳ — ד"ה היושב בסעודה

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:1

Rav Yitzchak Yosef advises that one should ideally not leave the place where a meal began, even if planning to return or had intended to continue eating elsewhere, but if necessary one may recite Birkat HaMazon before leaving and then resume the meal with a new blessing.

היושב בסעודה, לכתחלה יזהר שלא לעקור מסעודתו ללכת לחדר אחר, עד שיברך ברכת המזון, אפילו אם הניח מקצת חברים על השלחן, ואפילו אם דעתו לחזור למקום סעודתו ולסיים סעודתו ולברך ברכת המזון, שאם יעקור ממקומו, יש לחוש שישכח לברך ברכת המזון. ואפילו הולך לאכול במקום אחר, לכתחלה אין לו לעקור ממקום שהתחיל לאכול שם. ואפילו אם בשעה שבירך המוציא היה בדעתו להמשיך אכילתו גם במקום אחר, גם בזה לכתחלה אין ראוי לעקור ממקומו. ואם בכל זאת יש לו הכרח לעקור ממקומו, ורוצה לברך ברכת המזון קודם שיעקור ממקומו, ואחר כך חוזר לסעוד בברכה, רשאי לעשות כן.

Source 23 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:12

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קע״ח:י״ב — ד"ה במה דברים אמורים

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:12

Rav Yitzchak Yosef states that one who eats bread, pastries, or fruit while walking from place to place may continue the entire meal based on the initial blessing, and the same applies to someone drinking beverages while walking.

במה דברים אמורים, כשהיה יושב ואוכל במקום אחד, אבל אם לא קבע עצמו לאכול במקומו, אלא היה הולך ממקום למקום ואוכל בדרך הילוכו, פת או עוגות או פירות, יכול להמשיך כל אכילתו על סמך ברכה שבירך בתחלה, וכן הדין במי שהיה שותה משקין בדרך הילוכו. [ילקוט יוסף על הלכות ברכת המזון וברכות, עמוד רכ] .

Source 24 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 184:1

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קפ״ד:א׳ — ד"ה מי שאכל במקום אחד צריך לברך

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 184:1

Rav Yitzchak Yosef states that one who ate in one place should recite Birkat Hamazon there before moving; if one moved without reciting it, the required response depends on whether the move was intentional or accidental, with an accidental mover who still has bread eating a kezayit without reciting Hamotzi and then reciting Birkat Hamazon where he remembers.

מי שאכל במקום אחד צריך לברך ברכת המזון במקום שאכל, קודם שיעקור ממקומו למקום למקום אחר. ואם יצא ממקומו ולא בירך ברכת המזון, אם עשה כן במזיד, יחזור למקומו ויברך. ואם בירך במקום שנזכר יצא. ואם עשה כן בשוגג, אם יש לו עוד פת, יאכל במקום השני כזית פת, ולא יברך המוציא, ואחר כך יברך ברכת המזון במקום שנזכר. ואם החמיר על עצמו וחזר למקומו ובירך ברכת המזון, תבוא עליו ברכה. [ילקוט יוסף ברכות עמוד רעד] .

Source 25 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:26

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קע״ח:כ״ו — ד"ה הנצרך לנקביו באמצע אכילת פירות ומגדנות

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:26

Rav Yitzchak Yosef rules that someone who leaves during a meal to use the restroom and then returns to continue eating fruit must repeat the initial blessing, because people generally divert their attention from eating in the restroom, creating an interruption even if the restroom is in the same home and even if a kezayit was eaten beforehand.

הנצרך לנקביו באמצע אכילת פירות ומגדנות, כשחוזר לחדר ורוצה להמשיך לאכול שם פירות, יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך על הפירות, אחר שמעיקר הדין מותר לאכול בבית הכסא [רק לא לברך שם] . אולם לדינא אף אם השירותים באותה הדירה צריך לחזור לחזור ולברך שוב ברכה ראשונה על הפירות, אחר שדרך בני אדם להסיח דעתם מאכילה בבית הכסא, ויש כאן הפסק, והדין כן אפילו אם אכל בתחלה שיעור כזית. וכן עיקר כסברא שניה.

Source 26 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Berakhot 9:6)

פניני הלכה, ברכות ט׳:ו׳

Peninei Halakhah, Berakhot 9:6

The passage states that one may continue eating under the original blessing as long as one still intends to eat, but after deciding to stop and then changing one’s mind, one must recite a new initial blessing; in a doubtful case, it recommends either refraining from eating or reciting a concluding blessing, briefly leaving, and then making a new blessing upon returning.

בירך על מאכל מתוך מחשבה שאולי ירצה להמשיך לאכול ממנו וממאכלים הנפטרים בברכתו, כל זמן שהוא עדיין מתכוון להמשיך לאכול, אפילו אם הפסיק כל היום כולו, יכול להמשיך לאכול על סמך ברכתו הראשונה. אבל אם גמר בדעתו שלא לאכול יותר, הסיח דעתו מהאכילה, ואם אח"כ יחזור בו וירצה להמשיך לאכול, צריך לברך שוב ברכה ראשונה על מה שירצה לאכול. וכדין אכילה כך דין שתייה (רמב"ם ברכות ד, ז). לפעמים אדם נמצא במצב של ספק 'היסח-דעת', כגון מי שמכיר בעצמו, שגם לאחר שיחליט שלא לאכול יותר, הוא עלול לחזור בו. וכן מי שקבע סעודתו על מיני מאכל שונים שאינם לחם, שגם אם החליט לסיים סעודתו, הואיל ואנשים שקובעים סעודה נוטים להיגרר לאכול עוד, יש ספק אם הסיח דעתו לגמרי. במצב כזה של ספק 'היסח-דעת', אם יתעקש להמשיך לאכול, יאכל בלא ברכה, כי אולי הברכה שבירך בתחילה עדיין מועילה לו. אבל לכתחילה עדיף שלא יאכל עוד, כדי לצאת מן הספק. ואם בכל זאת ירצה לאכול ולברך בלא ספקות, עדיף שיברך ברכה אחרונה על מה שאכל, ואח"כ יצא מביתו לטיול קצרצר, וכשיחזור, אם ירצה להמשיך לאכול, יברך ויאכל.

Edition: Peninei Halakhah, Yeshivat Har Bracha — License: CC-BY-NC ↗

Source 27 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Berakhot 9:7)

פניני הלכה, ברכות ט׳:ז׳

Peninei Halakhah, Berakhot 9:7

The passage states that one may continue eating after a long interruption based on the initial blessing, but changing locations generally requires a new blessing; if the original place remained visible, no new blessing is made after the fact, whereas a public thoroughfare separating the locations necessitates another blessing.

כללי ברכה ראשונה / איזה שינוי מקום מחייב ברכה חדשה כפי שלמדנו, המברך על מאכל, כל זמן שהוא עדיין מתכוון לאכול ממנו, אפילו אם הפסיק כל היום כולו, יכול להמשיך לאכול על סמך ברכתו הראשונה. אבל אם שינה את מקומו, מתעוררת שאלה גדולה, האם עליו לברך שוב במקומו החדש. ובדין זה ישנו הבדל בין סוגי המאכלים. אם יצא לחצרו או לרחוב או לבית אחר, כיוון ששינה את מקומו, אם ירצה להמשיך לאכול – עליו לברך. ואם בכל משך יציאתו יכל לראות את המקום שהתחיל לאכול בו – בדיעבד לא יברך. אבל אם היתה רשות הרבים מפסיקה בין המקום שהתחיל לאכול בו לבין המקום שיצא אליו, עליו לברך על המשך אכילתו (משנה ברורה קעח, יב).

Edition: Peninei Halakhah, Yeshivat Har Bracha — License: CC-BY-NC ↗

Source 28 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:5

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קע״ח:ה׳ — ד"ה מי שהתחיל לאכול במקום אחד

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:5

Rav Yitzchak Yosef rules that one who began eating in one place and continued eating elsewhere may recite Birkat Hamazon where he finished, even if he moved intentionally; but if he ate only in the first place and wishes to bless elsewhere, he must return if he moved intentionally, while one who moved inadvertently need not return, though doing so is praiseworthy.

מי שהתחיל לאכול במקום אחד, ועקר ממקומו והמשיך סעודתו במקום אחר, אין צריך לחזור למקומו הראשון כדי לברך שם ברכת המזון, אלא יכול לברך ברכת המזון במקום שסיים סעודתו. והדין כן אפילו במזיד, אחר שהמשיך באכילות במקום השני. אבל אם אכל במקום אחד, ורוצה לברך במקום אחר, ולא אכל שם כלל, אם הוא במזיד חייב לחזור ולמקומו ולברך, ואם הוא בשוגג אין מחייבים אותו לחזור למקומו ולברך. והמחמיר לחזור למקומו גם בשוגג, תבוא עליו ברכה. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות ח"ג עמו' ריח. הליכות עולם חלק ב' עמוד מא. ומה שכתבנו והמחמיר וכו' הוא על פי דברי מרן החיד"א שהובא בהליכות עולם שם] .

Source 29 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 18:6)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 י״ח:ו׳ — ד"ה שינוי חדר בסעודה לחדר נראה המקדש

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 18:6

Rabbi Mordechai Eliyahu rules that when one changes from the room where Kiddush was recited to a visible adjacent room or balcony, a second Kiddush is not required, though ideally one should first eat a kezayit of bread or drink a revi'it of wine where Kiddush was recited.

שינוי חדר בסעודה לחדר נראה המקדש בחדר אחד וחשב לאכול שם, ושינה דעתו ורוצה לשנות מקום ולאכול בחדר אחר או במרפסת, והחדר שרוצה לעבור אליו נראה מהחדר בו קידש – יש אומרים שצריך לקדש פעם נוספת, ויש אומרים שאין צריך לקדש פעם נוספת [למרות שלכתחילה לא טוב לעבור אפילו למקום הנראה ממקום הקידוש], וכן ההלכה. ומ"מ לכתחילה – יאכל כזית לחם או ישתה רביעית יין באותו מקום שקידש. [הערה 9] ראה משנ"ב (סי' רע"ג ס"ק ז'), כה"ח (שם ס"ק י"ד).

Source 30 · Modern
Verified

Kaf HaChaim 178

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים קע״ח:ד׳-ה׳ — ד"ה ד

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 178:4-5

Collects and evaluates the relevant Ashkenazic and Sephardic authorities on changing place during a meal, including the practical effect of intention and the status of the food remaining.

ד) שם בהגה. אם היה דעתו וכו' וה"ה כשרואה מקומו לא מיקרי שינוי מקום כמ"ש רסי' רע"ג. מ"א סק"ב וכתב שם המ"א סק"ג דאפילו רואה דרך חלון או אפילו רואה מקצת מקומו לא הוי שינוי מקום. וכ"כ המחה"ש סק"ב ר"ז אות א' ח"א שם אות ו' מיהו בס' אבן העוזר חולק וכתב כל שהולך לחדר אחר אפילו רואה מקומו הראשון שינוי מקום מיקרי הן לענין שצריך לחזור למקומו הראשון לברך שם בהמ"ז והן לענין שצריך לחזור ולברך בדברים שאין טעונין ברכה במקומם יעו"ש והביאו הזכ"ל אות ס' שע"ת אות א' ונראה דלכתחלה יש ליזהר ובדיעבד יש לסמוך אדברי מ"א משום סב"ל: ה) שם בהגה והוא שיהיו שני המקומות בבית אחד כתב הב"ח דלא כתב כן בהגה אלא לדברי הרמב"ם שפסק כרב ששת דבשינוי מקום צריך לברך למפרע ובתחלה אפילו בדברים הטעונים ברכה במקומם אבל לרב חסדא דבדברים הטעונים ברכה במקומם א"צ לברך כלל בשינוי מקום לא למפרע ולא בתחלה אפילו לא היה דעתו לאכול במקום אחר אעפ"י דלכתחלה ודאי אין לעקור ממקומו הראשון לאכול במקום אחר כדכתב בכלבי מ"מ אם מתחלה כשקבע לאכול במקומו הראשון היה דעתו לאכול במקום אחר רשאי לכתחלה לילך למקום אחר ולגמור סעודתו אפילו בב' בתים או יותר. וכתב שכן נוהגין יעו"ש וכ"כ הלבוש עו"ת אות א' ט"ז סק"ז וסק"ט. ועיין לקמן אות ח' ואות כ"ג יעו"ש: חי) שם בהגה. והלך לבית אחר וכו' משמע אפילו שני המקומות אינם בבית אחד והא דכתב רמ"א לעיל ס"ה והוא שיהיו שני המקומות בבית א' היינו לדעת הרמב"ם שפוסק כרב ששת דאפילו בפת צריך לברך למפרע אבל ליש חולקין דקיימי השתא כרב חסדא שבפת הוי קביעות אפילו בבית אחר לגמרי. ט"ז סק"ז. וכ"כ לעיל אות ה' יעו"ש:

Source 31 · Modern
External

Igros Moshe OC 5:16

אגרות משה, או"ח ה׳:ט״ז

Igros Moshe OC 5:16

The passage discusses leaving one’s place for a distant field, stating that according to the Mishnah Berurah this interrupts a meal but not eating fruit or drinking, whereas the Shulchan Aruch HaRav and Aruch HaShulchan do not mention this distinction.

Igros Moshe OC 5:16 — page scan on HebrewBooks
Page 74

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

See also

Source 32 · Modern
External

Igros Moshe OC 1:100

אגרות משה, או"ח א׳:ק׳

Igros Moshe OC 1:100

The passage states that even foods requiring a blessing afterward in their original place necessitate a new blessing when one changes location, citing the rulings of the Rambam and the Mechaber, and applies this to eating bread and grain foods in a place different from the main meal.

Igros Moshe OC 1:100 — page scan on HebrewBooks
Page 160

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 33 · Modern
External

Rav Shmuel Wosner (Shevet HaLevi 10:47)

שבט הלוי, ח״י סי׳ מ״ז

Shevet HaLevi 10:47

The passage states that one may eat in the second location without another blessing because the initial blessing already covered it, but cites a view forbidding a concluding blessing in the first location in order to enable a new initial blessing in the second, and raises uncertainty about intending this when blessing in the first location.

Shevet HaLevi 10:47 — page scan on HebrewBooks
Page 43

Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 34 · Modern
External

Igros Moshe OC 2:57

אגרות משה, או"ח ב׳:נ״ז

Igros Moshe OC 2:57

The passage rules that one may continue eating the same piece of fruit or candy after moving without a new blessing, even after a substantial interruption if there was no change of location after stopping, but generally requires a new blessing for other pieces eaten in the second location; if the food was eaten continuously and the pause was no longer than toch kedei dibbur, no new blessing is required.

Igros Moshe OC 2:57 — page scan on HebrewBooks
Page 246

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

See also

Source 35 · Modern
Verified

Rav Kook (Ein Aya, Berakhot 6:43)

עין איה, ברכות ו׳:מ״ג (ברכות מ״ב ע״ב) — ד"ה קם ר"א ב"א אהדר לקרעיה לאחוריה

Ein Aya, Berakhot 6:43

The passage explains that agreeing to move and eat in a specified place is treated like forming a shared meal, warranting zimun even before Birkat Hamazon is completed, and connects this communal agreement with the pursuit of perfection and increasing divine honor.

קם ר"א ב"א אהדר לקרעיה לאחוריה וקרע אחרינא אמר נח נפשיה דרב וברכת מזונא לא גמרינן, עד דאתא ההוא סבא רמי להו מתניתין אברייתא ושני להו כיון דאמרי ניכול לחמא כדוך פלן כי הסבו דמי. וברכת מזונא לא גמרינן. עד דאתא ההוא סבא והעלה שכיון שאמרו ניזול וניכול לחמא בדוכתא פלניתא, הרי הושוו בהסכמת השכל בקיבוץ החכמים שכמותם, ודאי יביאם ג"כ לתכלית העליון שהוא החירות הגמורה שעליו מורה ההסבה שבמשנה. וכיון שאמרו כן כהסבו דמי, וראוי לברך בזימון כי קיבוצים כאלה סופם לברכה, ומהם תתרבה השלימות ויגדל כבוד ד', וראוי לאמר על כמותם "גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו"י שמזה למדנו ברכת הזימון, וה"נ הסכמת השכל אל נטיית השלימות היא עיקר הנטיה המביאה ג"כ לההסכמה הטבעית.

Source 36 · Modern
Verified

Rav Kook (Ein Aya, Berakhot 6:42)

עין איה, ברכות ו׳:מ״ב (ברכות מ״ב ע״ב) — ד"ה כי נח נפשיה דרב אזלי תלמידיה

Ein Aya, Berakhot 6:42

Kook explains that establishing a place for eating reflects the mind’s settled intention and preparation for the elevated freedom associated with reclining, but the passage leaves unresolved whether such preparation suffices for zimun before the diners fully attain that level.

כי נח נפשיה דרב אזלי תלמידיה בתריה, כי הדרי אמרי ניזל וניכול לחמא אנהר דנק, בתר דכריכו יתבי וקא מבעיא להו, הסבו דוקא תנן אבל ישבו לא, או דלמא כיון דאמרי ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא כי הסבו דמי, לא הוי בידייהו כו'. אמנם קבעו מקום, קביעות המקום מורה על התישבות השכל והסכמתו, להורות שאין אכילתם מהמשכה בהמית חלילה, כ"א מהסכמה שכלית שהיא מדרגה למעלת החירות של הסבה. ע"כ הסתפקו אם בכיו"ב ראוי לזמן, מפני שעכ"פ יש בזה הכנה אל התכלית המעולה, או דילמא כ"ז שלא באו למדת החירות יש בהתחברות האכילה ג"כ חלקים מצד החרפה הבהמית שמתעוררת כ"ז שלא בא האדם לדת הקדושה הגמורה, ע"כ לא הוה בידייהו.

Source 37 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:6

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim קע״ח:ו׳ — ד"ה הנמצא באמצע סעודתו

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 178:6

Rav Yitzchak Yosef rules that one who eats fruit during a meal, recites a blessing, and then moves to another room to eat more fruit need not recite another blessing, especially if the move was intended מראש.

הנמצא באמצע סעודתו, ואוכל פירות לקינוח ובירך עליהם ברכת הנהנין ואכל מהם, ויצא לחדר אחר, ורוצה ליקח משם עוד פרי ולאכול שם, אין צריך לברך על הפרי שאוכל בחדר השני. וכל שכן אם היה בדעתו לאכול שם שאין צריך לברך. [ילקו"י, דיני ברהמ"ז וברכות עמ' ריח] .

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • מי שאוכל במקום אחד צריך לברך קודם שיעקר ממקומו (הגה ועיין לעיל סי' קע"ח) ואם יצא ממקומו ולא בירך אם היה במזיד יחזור למקומו ויברך ואם בירך במקו' שנזכר יצא: הגה ודוקא לדעת הרמב"ם אבל לדעת הרא"ש דס"ל דאף בשוגג יחזור למקומו לכתחלה במזיד אף בדיעבד לא יצא [טור] ואם היה בשוגג להרמב"ם יברך במקום שנזכר ולהר"ר יונה והרא"ש גם הוא יחזור למקומו ויברך:

    Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 184:1-2

  • כָּל הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אוֹ בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלֹשׁ צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַל. אָכַל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם שֶׁפָּסַק וִיבָרֵךְ. אָכַל כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְלֹא בְּרָכָה שֶׁמֵּעֵין שָׁלֹשׁ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּבַמָּקוֹם שֶׁאָכַל:

    Same passage as Mishneh Torah, Blessings 4:1-2

  • אכל פת במקום אחד וחזר ואכל במקום אחר, אינו מברך בהמ״ז אלא במקום השני, כמו שנהגו הולכי דרכים שאוכלים דרך הילוכם ויושבים ומברכין במקום סיום אכילתם״. לפי זה חשבתי שאפשר לאכול במקום אחד על דעת לברך במקום אחר. וכנראה מו״ר

  • בפוסק מלאכול והולך למקום אחר, אך אם אוחז הפרי בידו ואוכל והולך, ליכא שינוי מקום, ומברך ברכה אחרונה במקום סיום אכילתו, וכמו שנהגו הולכי דרכים לאכול דרך הילוכם, ומברכים במקום סיום אכילתם, ומותר לכתחילה לאכול דרך אכילתו

  • )ואם אכל שם.פת ואין רוצה לחזור ולאכול פת במקומו הראשון מברך בהמ״ז במקום שנמר אכילת הפת( ומ״מ לכתחלד. אסור לעקור ממקומו עד שיברך בר.מ״ז

  • במקום סעודד■ שלכן סובר כן גם שאינו בדין שינוי מקום לברכה וא״כ הי״ל לכתוב בסימן קע״ח ג״כ די״א שבדעתו לכך א״צ לחזור ולברך, ועיין בסעיף ג׳ שכתב המחבד יש מי שאומר שאם היה בגן ורוצה לאכול מפירות כל אילו ואילן כיון שבירך על

  • אין להקל אפילו לצורך מצוה עוברת כגון לברך שם בזימון :(כ ) ■ 1 ( ואם במקום הראשון אכל פחות מכזית ואח״כ הלך לאכול לחדר אחר צריך לחזור ולברך המוציא )ו(. ואפילו אם חוזר לאכול במקומו יש לפעמים שצריך לחזור ולברך המוציא והרי זה

  • ג עמוד יז[ להלכה. וראה עוד בספר ״רבינו״ ]עמוד שנז ושצט[ שמו״ר בירך על מצה ברכת המוציא לחם מן הארץ. יד דעת מרן ]או״ח סימן קעח׳ א׳-ב׳[ שאם בשעת הסעודה יוצא ממקום אכילתו, חייב לברך ברהמ״ז כשיוצא. וכשחוזר לאכול, צריך לברך

Related sheets

Machshavaמחשבה

Shabbat and Yom Tov: Unified Yet Distinct

Sources explore the conceptual relationship between Shabbat and Yom Tov, examining whether they form a single sacred-time framework or remain fundamentally separate. Biblical texts establish both their shared category as מועדים and their distinct origins—Shabbat rooted in creation's completion, the festivals in Israel's calendar. Rabbinic sources analyze their legal parallels and differences, particularly regarding permitted labor, while also noting that shared rituals like Kiddush do not erase their separate identities and meanings.

View Sources89 sources
Machshavaמחשבה

Torah Study and Worldly Conduct

These sources explore the relationship between Torah learning and practical life engagement (derekh eretz). They address classical Jewish views on whether Torah study should be combined with work and ordinary conduct, or pursued independently, and how learning and behavior inform each other.

View Sources84 sources
Halachaהלכה

Worms in Water and Other Liquids

These sources explore the halakhic treatment of worms and creeping creatures found in water and other liquids, including the biblical categories of שרץ המים, the distinction between creatures that remain in place versus those that separate from their source, and whether the rules applicable to water extend to other beverages.

View Sources83 sources
Halachaהלכה

Eruv Tavshilin: Halacha, Machshava, and Avraham's Legacy

These sources trace eruv tavshilin from its biblical roots in Avraham Avinu's hospitality through rabbinic law and practical codes. The collection examines the halakhic requirement to prepare a cooked and baked dish before a festival that falls on Shabbat's eve, the Talmudic derivation and principles governing it, and its connection to the spiritual value of honoring Shabbat and welcoming others.

View Sources78 sources
Machshavaמחשבה

Sin of Mistaken Belief Without Actual Transgression

These sources explore the Torah's treatment of a person who performs an action believing it to be prohibited, yet the act is objectively permitted due to circumstances unknown to them. The sources distinguish between legal culpability for actual violations and the spiritual or moral significance of a person's inner conviction and perceived transgression, examining how the Torah views the alignment between intention, belief, and objective reality.

View Sources76 sources
Shabbatשבת

Salt at the Table: Covenant and Sanctity

Jewish tradition places salt at every meal to commemorate the sacrificial requirement that every meal-offering be seasoned with salt, establishing salt as a sign of God's eternal covenant. The sources teach that salt represents permanence and binding fidelity, and that the home table functions as a spiritual altar, mirroring the Temple's role in atonement and sacred service.

View Sources74 sources