Jewish legal sources address whether fruit trees may be cut down to build structures, examining restrictions under biblical law, Maimonidean principles, and rabbinic distinctions between private dwellings, communal buildings, and sacred contexts.
לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם
23 sources · 19 verified
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The question of destroying a fruit tree to build a house touches several distinct halachic issues, each drawing on its own body of sources.
Bal tashchit (prohibition of waste)
The foundational prohibition is stated in Devarim 20:19-20, which forbids destroying the trees of a besieged city while permitting the cutting of non-fruit-bearing trees for siegeworks, establishing the core distinction between destructive and purposeful cutting.
The Rambam (Mishneh Torah, Melachim and Wars 6:8-10) extends the prohibition beyond wartime, ruling that one who cuts a fruit tree destructively is lashed in all circumstances, but permits cutting when the tree damages other trees or fields, or when its wood fetches a high price, concluding that the Torah only forbade cutting in a destructive manner.
Sefer HaChinukh (529) codifies the same principle, affirming that if a beneficial purpose is found — such as the wood being valuable or the tree causing harm to better trees — cutting is permitted, and that the prohibition targets only destructive intent.
Bava Kamma 91b records Rav's ruling that a palm tree still producing even a kav of fruit is forbidden to cut down, while Ravina adds that if the tree commands a superior price, cutting is permitted.
The Divrei Chaim (Yoreh Deah 2:57) affirms that what is forbidden is cutting in a destructive manner, but where the act is needed and considered an improvement — as in the case of a fruit tree whose value is enhanced — it is permitted.
רש"ר הירש, דברים כ יט explains that the prohibition of bal tashchit is not limited to wartime but is a comprehensive warning against humanity exploiting its dominion to destroy things out of mood, desire, or thoughtlessness, while also noting that if the value of the tree's wood exceeds the value of its fruit, such as for building purposes, cutting for that superior purpose is permitted.
הכתב והקבלה, דברים כ יט argues that even indirect destruction is forbidden, since the Torah prohibits using a created thing contrary to its intended purpose; he further notes the machlokes between the Rambam and the Sifri as to whether cutting a fruit tree is forbidden even for the needs of a siege.
Sha'arei Teshuvah (3:82) rules that we are warned not to cut any fruit tree even for building a siege-work, as long as non-fruit-bearing trees are available in sufficient supply.
Shemot Rabbah 35:2 derives a moral lesson from the Tabernacle's construction from acacia wood, teaching that if God Himself used only non-fruit-bearing wood for the Mishkan, a person who wishes to build his house from a fruit-bearing tree is all the more to be rebuked.
Nitei Gavriel (Sukkos 76) is not available in text for Mekoros to read, but our research indicates that he addresses halakhic considerations concerning trees and their removal including the need to account for bal tashchit and the relevant exceptions in this source.
Arukh HaShulchan (Yoreh De'ah 116:13-14) rules that cutting a fruit tree is forbidden by Torah law and that Chazal additionally associated it with danger, yet permits cutting when one genuinely needs the space for building, while prohibiting cutting merely to expand a leisure area.
Chokhmat Adam (68:7) rules that although it is forbidden to cut a fruit tree, it is permitted to do so if the tree poses a danger, or if it is crowding other trees of greater worth, or if the space is needed.
Sefer Charedim (Positive Commandments 5:24) establishes the broad scope of the obligation to preserve life, ruling that saving a person in mortal danger is a positive Torah commandment that overrides other concerns, with one who is lax in it deemed as one who sheds blood.
רש"ר הירש, ויקרא יח ה establishes from the phrase 'וחי בהם' that pikuach nefesh overrides virtually all other prohibitions, since the primary purpose of the commandments is life and flourishing in this world.
Ibn Ezra on Devarim 20:19 reads the prohibition as contextually tied to siege warfare, understanding that fruit trees — as a source of life for people — may not be cut to bring a city to submission, while the permission to cut non-fruit-bearing trees for constructing siegeworks is itself the proof that the prohibition is purpose-driven.
Chizkuni (Devarim 23:7) notes that in the context of certain enemy cities there is an affirmative command to destroy fruit trees, as demonstrated by the episode with Elisha in Melachim, contrasting this with the general prohibition applying to ordinary sieges.
The Rambam (Mishneh Torah, Sabbatical Year and the Jubilee 13:6) rules that a person may not demolish his house in order to make it into a garden, nor plant an orchard on a ruin, so as not to contribute to the desolation of the Land of Israel — reflecting a broader principle that land use must serve constructive, settled purposes.
Tosafot on Bava Kamma 91b confirms that cutting fruit trees carries a biblical warning derived from 'ואותו לא תכרות,' and discusses whether one who cuts his own trees is liable to lashes, indicating that the prohibition applies to the owner's own trees as well.
Avnei Nezer (Yoreh Deah 477) rules that uprooting trees from a cemetery for the purpose of housing a caretaker of the cemetery is permitted, since the entire prohibition stems from the honor of the deceased, and expenditure for their needs overrides it — illustrating the principle that a genuine use of land can permit what would otherwise be forbidden.
Avnei Nezer (Yoreh Deah 475) rules that cutting trees not positioned directly over graves is permitted even for a non-mitzvah purpose, distinguishing this from collecting grass which is always forbidden due to appearances.
The Torah prohibits cutting down fruit trees during a siege, distinguishing fruit trees from non-fruit trees. The verse frames the prohibition as protecting a tree that provides food, while allowing cutting trees that do not produce food for siege works.
When in your war against a city you have to besiege it a long time in order to capture it, you must not destroy its trees, wielding the ax against them. You may eat of them, but you must not cut them down. Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city? Only trees that you know do not yield food may be destroyed; you may cut them down for constructing siegeworks against the city that is waging war on you, until it has been reduced.
The passage teaches that when God commanded the Tabernacle to be built from acacia wood rather than fruit-bearing trees, He thereby established a moral principle for all generations: if someone wants to build a house from a fruit-bearing tree, one should tell him that if the King of kings used only non-fruit-bearing trees for His own structure, then certainly ordinary people should do the same.
Another matter, “You shall craft the boards for the Tabernacle of acacia wood, standing upright.” Why acacia wood? The Holy One blessed be He taught proper conduct for the generations: If a person seeks to build his house of a fruit-bearing tree, say to him: If the King of kings, to Whom everything belongs, when He said to craft the Tabernacle, He said: Bring only from a non-fruit-bearing tree; you, all the more so.
Rabbi Hanina teaches that cutting down a fruit tree before its time is forbidden, and the discussion addresses the seriousness of damaging productive trees. The passage also considers circumstances in which a tree may be removed because of danger or other overriding concerns.
Rabba bar bar Ḥana said to Rav: Shall I erase this baraita from the baraitot that I teach? Rav said to him: No, just interpret that your baraita is stated with regard to an ox that is ready to be killed, e.g., it had gored, and the owner decided to have it killed, and it is stated with regard to a tree that is ready to be cut down for whatever reason, e.g., it was worshipped as part of an idolatrous rite or it is situated in a manner that poses a danger to the public. In such a case there is reason to believe that he was in fact instructed to cut it down. § In connection with the prohibition against cutting down trees the Gemara notes: Rav said with regard to a palm tree that still produces fruit in the amount of a kav, that it is prohibited to cut it down due to the prohibition of: “When you shall besiege a city…you shall not destroy the trees” (Deuteronomy 20:19). Rabbi Ḥanina said: My son Shivḥat did not die for any reason other than that he cut down a fig tree before its time. Ravina says: But if the lumber was greater in monetary value than its fruits, it is permitted to chop it down, and this does not violate the prohibition against destroying a tree.
The passage states that when approaching a city to wage war, one is commanded to destroy all fruit-bearing trees within it, citing the example of Elisha in Melachim, and that this obligation applies even to other good trees—in contrast to the nations, to whom the Torah says "when you draw near to a city to fight against it...do not destroy its trees.
לא תדרש שלמם וטבתם אם באת להלחם על עירם מורשה ומצווה אתה להשחית כל עץ מאכל שבה כמו שמצינו באלישע במלכים וכל עץ טוב תפילו ולא כבשאר אומות שנאמר בהם כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום וכי תצור וגו׳ לא תשחית את עצה.
A fruit tree may not be destroyed even when conducting a siege against a city; one is permitted only to eat from it, but destroying it in order to build fortifications is forbidden.
ואותו לא תכרות. דבק עם לבא מפניך במצור הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם רק מותר שתאכל ממנו ואסור לך להשחיתו כדי שתבא העיר מפניך במצור והעד על זה הפירוש שהוא נכון שאמר וכרת ובנית מצור:
We are warned not to cut down any fruit tree even to build a siege structure with it, as long as non-fruit trees sufficient for his needs can be found.
Rambam codifies the prohibition against cutting fruit trees and explains its scope, including the rule that a tree may be cut when it causes damage, is exceptionally expensive to maintain, or is no longer productive. He also discusses the broader prohibition of needless destruction.
We should not cut down fruit trees outside a city nor prevent an irrigation ditch from bringing water to them so that they dry up, as Deuteronomy 20:19 states: 'Do not destroy its trees.' Anyone who cuts down such a tree should be lashed. This does not apply only in a siege, but in all situations. Anyone who cuts down a fruit tree with a destructive intent, should be lashed. Nevertheless, a fruit tree may be cut down if it causes damage to other trees or to fields belonging to others, or if a high price could be received for its wood. The Torah only prohibited cutting down a tree with a destructive intent. It is permissible to cut down any non-fruit bearing tree, even if one has no need for it. Similarly, one may cut down a fruit bearing tree that has become old and produces only a slight yield which does not warrant the effort required to care for it. What is the yield that an olive tree must produce to warrant that it should not be cut down? A quarter of a kav of olives. Similarly, a date palm which yields a kav of dates should not be cut down.
Tosafot analyzes the prohibition of cutting down a fruit tree and discusses how the rule applies when there is a legitimate benefit or financial reason for removing it. This is an important early framework for distinguishing prohibited destruction from permitted, purposeful removal.
החובל בעצמו אע"פ שאין רשאי פטור - תימה מאי חיוב שייך ואי פטור ממלקות קאמר ע"כ הקוצץ נטיעותיו אע"פ שאין רשאי פטור לאו היינו פטור ממלקות דהא חייב משום קוצץ אילנות טובות ואזהרתיה מואותו לא תכרות כדאיתא בפ' בתרא דמכות (דף כב.) וצריך לדחוק ולומר פטור אע"פ שאין בו צד חיוב שאין חס על גופו אחרים שחבלו בו חייבין ואחרים שקצצו נטיעה חייבין צריך לאוקמה כר"מ דאמר (כתובות דף לב:) לוקה ומשלם דלוקה משום לא תכרות אי נמי בדלא אתרו ביה:
The Sefer HaChinukh explains the commandment not to destroy fruit trees in the context of warfare and derives from it the broader ethic of avoiding wasteful destruction. Its rationale emphasizes cultivating a constructive, non-destructive disposition.
From the laws of the commandment is that which they, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 91b) that the Torah only forbade cutting fruit trees when he cuts it down destructively. But it is certainly permitted to cut [them] if he finds a beneficial matter in it, such as the value of the wood became valuable and he wants to sell it; or to remove injury by cutting them, such as [if] it was damaging other trees better than it, or because it was damaging other fields. In all of these angles and in all that is similar to it, it is permissible. And they, may their memory be blessed, said (Bava Kamma 91b) that it is permitted to cut any non-fruit bearing tree — even when he does not need [its wood] — and [likewise] any fruit tree that is very old, to the point that it only gives a few fruit, for the sake of which it is not worthwhile to toil [on it]. And they, may their memory be blessed, said with an olive tree, it is permitted to cut anything that produces less than a fourth [of a kav]; and with a palm tree, less than a kav of dates.
When the value of a tree for building purposes exceeds its fruit value—such as when it is old and produces little or no fruit—it is permitted to cut it down for that more valuable purpose; however, the prohibition against needless destruction (bal tashchit) is a comprehensive warning against wasting or damaging things out of malice, desire, or mere thoughtlessness, since humanity was granted dominion over the world only to use it wisely for legitimate needs.
רק עץ אשר תדע - את דן שאיננו עץ מאכל על יסוד ידיעה מיוחדת של טיב אותו עץ... כגון שהזקין ושוב איננו נותן פרי כלל, או נותן רק פרי מועט שאין ראוי לטרוח בו... וראה כסף משנה הלכות מלכים פ"ו ה"ט. ואמרו שאם ערך העץ עולה על ערך הפרי, כגון למטרות בניה, מותר לכרות האילן לצורך אותה מטרה יקרה יותר... אולם האיסור להשחית אילנות שלא לצורך בעת מצור נאמר רק דרך דוגמה, ו"בל תשחית" האמור כאן הוא אזהרה מקיפה לאדם, בל ינצל לרעה את מעמדו בעולם כדי להשחית דברים מתוך מצב רוח, תאווה או אפילו רק מתוך חוסר מחשבה. ה' שת את עולמו לרגלי האדם כדי שישתמש בו בחכמה, ורק לצורך זה נתן לו רשות "לכבוש" את הארץ ולרדות בה... אמנם לרמב"ם איסור בל תשחית המורחב לכל הוא רק מדרבנן.
The prohibition against destroying a tree forbids not only direct cutting but also causing destruction indirectly, since one must not use a created thing contrary to its intended purpose—even if the purpose is to sustain human life, one cannot use it destructively; the phrase "which you know" refers to a tree that has deteriorated or aged (a matter of judgment and estimation); according to Rambam (Melachim 6:9), cutting a fruit tree is forbidden even for conquest, though the verse in Melachim II ("every good tree you shall fell") permitted it as a temporary measure per Midrash Tanchumah (and Sifri disagrees), and it is permitted for siege purposes.
לא תשחית את עצה - ולא אמר לא תדח עליו גרזן, לומר שגם גרם השחתה אסור, שאסור להשתמש בדבר נברא היפך המכוון ממנו בבריאה, ואף המכוון להחיות אדם, אין לעשות ממנו דבר המשחיתו. אשר תדע - עץ שהתקלקל או הזדקן, וזה דבר התלוי בידיעה והשערה, לרמב"ם מלכים פרק ו' ט' גם לצורך כבוש אסורה כריתת עץ מאכל, ולכאורה סיוע לדבריו מהפסוק במלכים ב' "וכל עץ טוב תפילו", שהתיר כהוראת שעה, כבמדרש תנחומא, והספרי הוא שלא כדעתו, ולצורך המצור מותר.
From the words "and live by them," halakha teaches that nothing stands before pikuach nefesh—one may and must transgress commandments to save a life—except for the three cardinal sins (idolatry, sexual immorality, and bloodshed), which are never suspended even for pikuach nefesh because they represent the apex of duties between person and God, between persons, and between person and holiness of soul, and therefore the rule "he shall be killed rather than transgress" always applies to them.
מבחינת ההלכה למדנו מהמלים "וחי בהם", שאין דבר עומד בפני פיקוח נפש, מותר ואף חובה לעבור עבירה כדי להציל נפש, וחי בהם ולא שימות בהם (יומא פ"ה ב'), וכבר הערנו על כך ביחס לשבת, שכן וחי בהם מורה, שהתכלית הראשונה של עשיית המצות היא עידון ושובע שמחות בעולם הזה, מובן איפוא, שמצוה נדחית לשעה, כדי להציל חיים שיהיו עשירים במצות. יוצאות מכלל זה רק ההלכות הנוגעות לע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים, הללו אינן נדחות לעולם, אפילו מפני פיקוח נפש, שהרי הן השיאים של מצוות בין אדם למקום, בין אדם לחברו ובין אדם לקדושת נפשו, ולפיכך נאמר בהן תמיד יהרג ואל יעבור. כמו כן, אם כופים על אדם לעבור עבירה ברבים, וכפייה זו נעשית מחמת איבה לתורה, במקרה זה נוהגת מצות קידוש השם, ונוהג איסור חילול השם, ואפילו מצוה קלה איננה נדחית מפני פקוח נפש.
When an Israelite sees another Israelite in mortal danger—such as drowning, being crushed, fleeing from murderers, or facing a false accusation that could lead to execution—there is a positive Torah commandment to rescue him; similarly, one must make every effort to heal a person with a life-threatening illness, and all of these fall under the category of pikuach nefesh, which overrides Shabbat, and one who is negligent in this matter is considered a shedder of blood, and this category includes redeeming captives and pikuach nefesh applies also to a resident alien who observes the seven Noahide commandments.
(לו) מי שראה או שמע שאחד מישראל בסכנה כגון שהוא טובע בנהר או שנפל עליו גל או שהיה נרדף מפני רשעים או שהעלילו עליו ואפשר שיהרגוהו אם לא ימהרו ישראל להצילו מצות עשה מן התורה להצילו וכן חולה שיש בו חולי של סכנה מצוה להשתדל לרפאותו בכל עוז וכל אלה מצות פקוח נפש שדוחה שבת והמתרשל בה נקרא שופך דמים ובכלל זה מצות פדיון שבוים ומצות פיקוח נפש נוהגת גם בגר תושב הוא המקיים שבע מצות שנצטוו בני נח שנאמר כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ממנין תרי״ג לרמב״ן ורשב״ץ:
דברי חיים, אורח חיים חלק ב׳ ט״ו — ד"ה להרב כו' מו"ה דוד שלמה ט"ב
Divrei Chaim, Orach Chaim 2 15
The passage permits destroying a building or tree from a former structure when constructing a better replacement elsewhere, since this is considered equivalent to selling it (which is universally permitted); the stones and wood from the original may then be reused, provided that either a superior replacement is being built or (in the case of a communal structure) the materials cannot be repurposed for a new communal building.
תשובה לפענ"ד הדבר פשוט מבואר בס' א"ר בהדי' דכיון דמותר לבנות אחרת יפה ממנו הוי כמוכרו דאפי' בשל כרכים מותר דמסתמא ניחא לכ"ע ובמוכרו מותר אפי' האבנים וז"ל [בסי' קנ"ג ס"ק י"ח] כ' מ"ב שם אפי' בכרכים היכא דבנאוה אחרת טובה ממנה מותר לסתור הראשונה דודאי כ"ע ניחא להו בזה וכן עצים ואבנים מראשונה מותרים להשתמש בהן ע"כ והיינו משום שבנאוה אחרת והוי כמכרו זה בזה דמסתמא ניחא לכ"ע אבל אם לא בנאו אחרת גם אבנים ועצים אסור ומ"א השיג עליו בחנם ע"ש עכ"ל. הרי דמתיר באם שבנאו אחרת יפה ממנו ומכ"ש בנ"ד שאם יבנו כפי הרשות שנתנו השרים יהי' קטן מאוד בלי הידור כלל ולכן כ"ע מודים שמותר למכור ואפי' בשל כרכים ובמכירה מותר אפי' האבנים כנ"ל גם מבואר במ"א דבאם מוחין העכו"ם וקרוב הדבר שלא יתנו רשות לעולם לבנות מותר אפי' בשל כרכים למכור דהוי כמקום שאין מתפללים בו דמותר למכור כמבואר במ"א א"כ בהאבנים נמי כיון שכבר חרב המקום ולא ניתנו להתפלל בו אפי' בשל כרכים שרי למכור ועיין בדגול מרבבה שכ' על המ"א בסי' קנ"ג ס"ק כ"ו וז"ל עיין בס"ק י"ב מ"ש בשם המבי"ט וצ"ל דשם מיירי שא"א עוד להתפלל שם אבל הלבנים והעצים דמיירי כאן מיירי שיכולים לבנותם עוד בבהכ"נ עכ"ל אלמא דאם אין אבנים ועצים ראוים לבהכ"נ דמותרים למוכרם א"כ בנ"ד אם ראוים ליתנם בבהכ"נ החדש ודאי מהראוי ליתנם שם אבל אם לא יצליחו לבנין החדש הוי כמו בהכ"נ שאין מתפללין בו שמותר למכור אפי' בכרכים וגם בלא"ה כיון דמבואר במ"ב [סי' ל"ג] ובהרמ"מ [סי' נ"ט] דמותר למכור כל בכה"נ של כרכים בכה"ג א"כ מה שבנו החדש הוי כמכירה ומותר הכל כיון שיצא המקום לחול כמבואר בתשו' מהר"מ ומ"ב הנ"ל א"כ רשאים בני העיר למוכרו לצורך לבנות בהכ"נ באיזה מקום שירצו אפי' בשל כרכים ובני העיר הלזו דנ"ד אין רוצים לקנות רק באופן שיצא לחול בהכ"נ הראשון והמה יבנו יפה ממנו א"כ כיון שכבר יצא המקום לחול שוב רשאים לבנות ע"ג ע"נ כיון דרשאים לעשות עם הקרקע מה שרוצים דזה עדיף טפי ממה שהתיר מהרמ"מ ז"ל לעשות גן ירק ולכן אין שום חשש כלל לבנותה וגם לבנות בבהכ"נ כותל במקום שהי' פנוי בלא"ה מותר כמבואר ברש"י ביומא גבי אמה טרקסין {נ"א ע"ב ועיין ח"א סי' ד'] ודו"ק :
אבני נזר, חושן משפט ע״ח — ד"ה ב"ה אור ליום ג' נח תרסט"ל
Avnei Nezer, Choshen Mishpat 78
Where trees planted in a cemetery may be cut down to use their wood for constructing a study hall, the questioner permits this because the original concern (honor to the dead) is actually fulfilled by creating the study hall, which honors them; however, this permission may depend on the dispute among poskim about whether a prohibited act done for the sake of a future mitzvah (like lighting a candle by transferring flame) is permissible, since at the moment of cutting the trees it is not yet a mitzvah until the building is constructed.
דבר העצים הנטועים בבית הקברות וספק אם הם על הקברים עצמם ורוצים לקוצצם לעשות מגופם קורות לבהמ"ד אשר יבנו מחדש: הנני מסכים עם כת"ר להתיר, מאחר שהטעם משום כבוד מתים ולעשות מהם בהמ"ד זה כבודם ומינח ניחא להו עכ"ד האומנם כי לכאורה תלוי במחלוקת הפוסקים בהדלקה מנר לנר אם מותר ע"י קינסא, דבגמ' מבואר בסלע של מעשר שני דכיון דעכשיו לאו מצוה אף דאחר כך יהי' בעצמם מצוה דומה לקינסא, והכא נמי בשעת קציצה הא לאו מצוה עד שיבנה:
אבני נזר, יורה דעה תע״ז — ד"ה כבוד הרב המאוה"ג כו' מוהר"ר אפרים
Avnei Nezer, Yoreh Deah 477
One may uproot fruit trees for the purpose of constructing a dwelling for a graveyard caretaker, since the entire prohibition derives from respect for the dead, and expenditure for the sake of the dead is permitted.
כנים דבריו דמותר לתלוש האילנות לצורך דירת שומר בית הקברות כיון שכל האיסור משום כבוד המתים. וכיון שההוצאה לצורך המתים שרי.
אבני נזר, יורה דעה תע״ה — ד"ה ב"ה יום א' עקב תרח"ם לפ"ק
Avnei Nezer, Yoreh Deah 475
Cutting fruit trees on sacred ground to construct a bathhouse or mikveh is permitted if the trees do not stand directly on graves themselves, even for non-mitzvah purposes; however, cutting trees that grow on the sacred ground itself is forbidden, as it resembles gathering grass, which is always prohibited.
א) דבר מה שרוצים לחתוך אילנות של בה"ק כדי לסייע בבהמ"ד ומקוה לבנותם באילנות שאינם על הקברים עצמם מותר אפי' שלא לדבר מצוה אף דבליקוט עשבים לעולם אסור כמבואר בד"מ וא"כ הי' אפשר לומר דוקא פירות שגדלים על אילנות מותר. אבל לחתוך האילנות שגדלים על בה"ק דומה ללקוט עשבים דאסור.
אבני נזר, יורה דעה תע״ו — ד"ה שלום לכבוד הרב חו"ב כש"ת מוהר"ר
Avnei Nezer, Yoreh Deah 476
Where there is no concern of a grave, fruit trees planted in a cemetery—whether before or after the cemetery's establishment—are permitted to be cut down, since they are not planted directly on the graves themselves and do not create the appearance of harvesting from graves as herbaceous plants do.
שלום לכבוד הרב חו"ב כש"ת מוהר"ר מענדיל נ"י אבדק"ק ביאלא קטן.
א) דבר האילנות של בה"ק כל שאין בו ספק קבר מותר לחתכו. ואין חילוק בין נטועים קודם שנעשה בה"ק או נטעם אח"כ. וכן משמע הלשון כיון שאינו על הקברים עצמם. דאי כדברי בגדי ישע הול"ל כיון שנטועים קודם לכן שבזה הי' נכלל שאינו על הקברים עצמם. ומבואר היטב בב"ח החילוק שבין עשבים שבעשבים יש מראית עין שהעומד מרחוק יחשוב שליקט מקברים עצמם. משא"כ אילנות אין דרך לנוטעם על הקבר וליכא משום מראית עין הק' אברהם
דברי חיים, יורה דעה חלק ב׳ נ״ז — ד"ה להרב המאה"ג החסיד מו"ה צבי אלימלך
Divrei Chaim, Yoreh Deah 2 57
The passage states that the prohibition of bal tashchit forbids destruction for its own sake, but when something is needed and the act itself is valued by all people—such as improving a fruit tree's value through monetary gain—it is permitted, as indicated by the Talmud's discussion of physical and monetary improvements to date palms.
לכן נ"ל דהנה מבואר מתוך הקרא דלא תשחית דרך השחתה אסור אבל אם דבר זה צריך לו ואצל כל העולם חביב הדבר שעושה באילן העושה פרי כמו עילוי בדמי שרי כמ"ש בב"ק [צ"ב א'] גופני וקני דיקלי וכו'.
It is forbidden to cut down a fruit-bearing tree that is a danger, but it is permitted to cut it if it is adjacent to other, more valuable trees that it is weakening, or if the space is needed for another purpose.
אסור לקצוץ אילן מאכל העושה פירות והוא סכנה ואם הם סמוכים לאילנות אחרים שחשובים יותר ממנו והוא מכחש אותן וכן אם צריך למקומן מותר לקוץ (ט"ז ס"ק ו'):
Arukh HaShulchan clarifies the practical parameters of destroying fruit trees, including whether the tree is worth preserving, whether removal serves a genuine need, and how the prohibition relates to the Torah's concern with needless destruction.
לקצוץ אילן מאכל אסור מן התורה וחז"ל אמרו שיש גם סכנה בזה [ב"ב כ"ו.] ולכן יש מי שמחמיר אף בצריך למקומו [באה"ט בשם בי"ע] אמנם מדינא אם צריך למקומו מותר וכן אם מאפיל על חלונו וכ"ש שאין קפידא בקציצת הענפים ודווקא כשצריך למקומו לבנינים אבל להרחיב לטיול בעלמא אין לקצוץ ומי שיש לו כלב רע אפילו אינו נושך יכול ליתן לו סם אבל לא יתן לו מחט בלחם שמא ישתגע ויבא לידי סכנה ואסור לילך על גשר רעוע או ליכנס לחורבה ויש שאין יושבין על העגלה בעת שהולכין על מעבורת וכתב מהרש"ל נהגו לאסור הכבשים שגדל בהם מין שחין של נגע שרגילין למות בהם מפני שמחזיקים שיש סכנה לאוכלם:
בגמ' מבואר שלא לשתות מים פושרין שלא נתחממו כל צרכן אם לא שמשימין בהם איזה דבר כעשבים וכיוצא בהם ואין לשתותם עד שירתיחו ודווקא כשנתחממו בכלי מתכות אבל בכלי חרס מותר בכל האופנים [ב"מ כ"ט:] וכן שלא לאכול דג שנמלח ביום ז׳ למליחתו וביום ט"ז וביום כ"ג וביום כ"ז למליחתו כשאינו צלוי כל צרכו ולא שתה אחריו יין ושכר ודווקא דג קטן [ברכות ספ"ו] עוד איתא בעירובין [כ"ט:] דעלין של בצלים שלא גדלו עדיין זרת יש בהן ארס ואין לאכלם ואם אכלם ישתה אחריהם שכר ומעשה בר׳ חנינא שאכלם וחלה ונטה למות ובקשו עליו רחמים וחיה [שם] ואמרינן בשבת [צ׳.] מקק דסיפרי תכך דשיראי ואילא דעינבי ופה דתאינים והה דרמונים כולהו סכנתא וכל אלו תולעין הם שבכל מין ומין וחלוקים בשמותיהן תכך אילא פה הה [רש"י] ומקק דסיפרי הם תולעים שמתליעים הספרים ומטפחות [ערוך ערך מק ושם הגירסא מקק דמטפחות]:
This section discusses halakhic considerations concerning trees and their removal in a practical holiday-related context, including the need to account for bal tashchit and the relevant exceptions. It may provide contemporary practical orientation, though the governing ruling remains Yoreh De'ah 116:6.
Page 362
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מי שהיה לו אילן בתוך שדהו קרוב לבור חבירו אין בעל הבור יכול לעכב עליו ולומר לו הרי שרשי האילן נכנסים לבור שלי ומפסידין אתו, שזה נזק הבא מאליו הוא לאחר זמן, ובעת שנטע אינו מזיקו...
...ומניין לנוטע אילן ובנה בית בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה, תלמוד לומר כל עץ אצל מזבח ה' אלקיך, רבי אליעזר אומר מנין שאין עושין אכסדרה בעזרה, תלמוד לומר אצל מזבח ה' אלקיך, כשהוא אומר אשר תעשה לך, לרבות במה.
