מפרשי הפרשה
שופטים
Parshas Shoftim
Deuteronomy
10 commentaries
כלי יקר
Kli Yakar on Deuteronomy 16:18
שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃
Q — 'שפטים ושטרים תתן לך' would naturally continue 'and they shall judge you righteously' — but instead it shifts to 'ושפטו את העם משפט צדק.' Why?
A — Kli Yakar reads the verse as addressed not to the people generally but specifically to the appointer of judges — a king, a community leader, anyone with appointing power. 'תתן לך' means: appoint judges who will judge you — who will not flatter the very person who appointed them. The corollary is automatic: 'ושפטו את העם משפט צדק' — kal vachomer. If they won't flatter their appointer, they certainly won't flatter strangers. The closing phrase is not a command to the judges, it's a consequence of the command to the appointer. Kli Yakar uses this to slam the practice of his time: appointers choose relatives and cronies — 'דומה כאילו התנה עמו בפרוש על מנת שיחניף לו' — and the corrupt precedent becomes binding for the rest of the population too.
ביאור הענין הוא שפסוק זה ציווי למי שיש סיפק בידו למנות דיינים שימנה אותם על מנת שיהיו דיינים ולא יחניפו אפילו לזה הממנה אותם, וזה שאמר 'תתן לך' על עצמך, ונמשך בזה בקל וחומר שישפטו את כל העם משפט צדק כי אם לא יחניפו גם לך קל וחומר לכל העם. לא כמנהג דורינו שכל מי אשר סיפק בידו למנות דיינים בורר לו קרובו או מיודעו, דומה כאילו התנה עמו בפרוש על מנת שיחניף לו וכן עושים.
ספורנו
Sforno on Deuteronomy 16:28
שֹׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן־לְךָ֙ בְּכׇל־שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָׁפְט֥וּ אֶת־הָעָ֖ם מִשְׁפַּט־צֶֽדֶק׃
Q — "צדק צדק תרדוף" — Chazal (Sanhedrin 32b) and Rashi read this as instruction to litigants to seek a quality court. Ramban splits it into commands to judges and litigants. Is there a peshat reading where the verse goes back to the very start of the parsha — "שופטים ושטרים תתן לך"?
A — Sforno reads exactly that. "Tzedek tzedek tirdof" is addressed to the appointing authority — the one who selects judges. The instruction sets priorities: "בחר את היותר שופטי צדק אף על פי שאין בהם כל כך שאר תכסיסים הראוים לדיין כמו שלמות הקנין ושלמות הגוף" — even if they lack wealth or imposing physical stature. The proof-text is the choice of David: "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ" (Shmuel I 16:7). Sforno extends the chiddush across the immediately following dinim — לא תטע אשרה, לא תקים מצבה, לא תזבח בעל מום — as three illustrations of the same principle: "דברים שהם נאים כפי החוש ונמאסים מפני מומם הרוחני." Asherah is pretty but tainted by avodah zarah — like privileging physical bearing over moral character in a judge. Matzevah was acceptable pre-Sinai but disqualified after — like a man whose youthful conduct disgraced him ("זקן שאין פרקו נאה"). Ba'al mum is a valuable animal disqualified by one defect — like a wealthy impressive candidate flawed in one middah. Across all four laws: ruchani trumps gashmi.
צדק צדק תרדוף. כשתתן לך שופטים אתה הממנה את השופטים בחר את היותר שופטי צדק אף על פי שאין בהם כל כך שאר תכסיסים הראוים לדיין כמו שלמות הקנין ושלמות הגוף כענין "אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ" (שמואל א טז, ז)... הביא שלשה דומים מענין דברים שהם נאים כפי החוש ונמאסים מפני מומם הרוחני.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Shoftim:4
צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃
Q — What is the connection between the prohibition of אשרה next to the מזבח and the preceding laws of judging (לא תטה משפט, לא תקח שוחד)?
A — The mizbeach is דומם — inert stone — and a living tree may not be placed beside it, to teach that Hashem is not NOURISHED by korbanot; "לחמי לאשי" does not mean He is fed. The korbanot are for OUR sake, not His. Just as Hashem derives no benefit from the avodah, so a דיין must judge with NO personal benefit — not for money, honor, or fear, but solely for truth. The dayan who judges "דין אמת לאמיתו" thereby becomes "שותף להקב״ה במעשה בראשית," mirroring the One who created the world without self-interest.
צוה יתברך לעשות מזבח אבנים ולא יהיה בו שום עץ, להתבונן כמו שהמזבח — מקום הקרבנות — הוא דבר שאינו ניזון... כן יאות להיות בהמשפט להשופט, שגם הוא ישפוט לא למטרה חוצי, רק להאמת התכליתי יהיה כל עיונו.
אלשיך
Alshekh on Torah, Deuteronomy 17:1
Q — 'והגד לך ושמעת ודרשת' has a curious redundancy — if it was told to you, of course you'd hear it. Why does the Torah specify both 'והגד' and 'ושמעת'?
A — The 'לך' here is addressed to the Beit Din. The Alshich's chiddush is that the verse is encoding a lashon hara distinction: an ordinary person hearing a report that someone has committed idolatry would be obligated to suspect the report itself as motzi shem ra and to refuse to listen ('היה ראוי בל ישמע ממנו'). But when the report is brought to the Beit Din, the situation reverses. 'המגיד לבית דין לא בכונת הוציא דבה עד האלהים יבא דברו' — anyone who takes the trouble to bring a charge to court rather than gossip around town is presumed to be in good faith. Therefore the Beit Din not only may but must listen and investigate ('ושמעת ודרשת'). The two words map different listening obligations: 'והגד' (to the public) → suspect; 'לך... ושמעת' (to the court) → investigate.
כי הנה עם הבית דין ידבר הכתוב, ועל כן יאמר אם היה מגיד המגיד לזולתך היה ראוי בל ישמע ממנו אולי לשון הרע הוא ומוציא דבה הוא זה, אך בהיות ש'והוגד לך' אתה הבית דין ראוי הוא שתשמע ותדרוש וזהו 'ושמעת ודרשת וכו''. כי המגיד לבית דין לא בכונת הוציא דבה עד האלהים יבא דברו, על כן ראוי יחוש וישמע וידרוש.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Deuteronomy 17:3
וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכׇל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי׃
Q — Why does the Torah consistently pair avodah zarah with the verb 'הליכה'? 'וילך ויעבד אלהים אחרים' (here); 'נלכה אחרי אלהים אחרים' (navi sheker, Devarim 13:3); 'נלכה ונעבדה' (meisit, 13:7); 'נלכה ונעבדה' (ir hanidachat, 13:14). Why is walking the verb of choice for idolatry specifically?
A — HaKtav VeHaKabbalah reads the consistent diction as a moral observation. Avodah zarah is the most severe of all transgressions — 'כל המודה בה כופר בכל התורה' (Sifrei). For a Jew, even an ordinary one, to bring himself to throw off ol malchut shamayim takes an enormous, deliberate exertion of will against his own deepest instincts. The verb 'הליכה' in Tanakh is a marker of effortful, energetic action requiring deliberate determination. Wherever scripture wants to convey that an act demanded zeal and force of will, it pairs the action with 'going.' Idolatry, of all transgressions, requires the most strenuous self-overriding — so the Torah pairs it with הליכה every time.
בכל מקום יזכיר קרא בעבודה זרה לשון הליכה, בנביא שקר 'נלכה אחרי אלהים אחרים ...ונעבדם', ובמסית 'נלכה ונעבדה', ובעיר הנדחת 'נלכה ונעבדה'. ויתכן להיותו היותר חמור שבאיסורים שכל המודה בה כופר בכל התורה, וכמה מן ההתאמצות והתחזקות צריכה לנפש הישראלי אף להיותר הדיוט, להעיז פנים לפרוק מעליו עול מלכות שמים, לכן הזכיר לשון הליכה, כי בכל דבר הנצרך לזריזות והתאמצות יתירה דרך המקרא לקשר בו לשון הליכה.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Devarim 17:14
כִּֽי־תָבֹ֣א אֶל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ נֹתֵ֣ן לָ֔ךְ וִֽירִשְׁתָּ֖הּ וְיָשַׁ֣בְתָּה בָּ֑הּ וְאָמַרְתָּ֗ אָשִׂ֤ימָה עָלַי֙ מֶ֔לֶךְ כְּכׇל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר סְבִיבֹתָֽי׃
Q — When Klal Yisrael asks for a king ככל הגוים אשר סביבותי, why is sevivotai — around me — singular?
A — Rabbeinu Bachya reads the singular as a geo-theological claim about Eretz Yisrael's location. ארץ ישראל is the קו האמצעי של מטה — the axial-center of the lower world; every other nation in fact arranges itself around it. Yechezkel says this explicitly: זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות. So when Israel says sevivotai — around me — the language is geographically correct: the seventy nations literally encircle the central point of Eretz Yisrael, in the same configuration that the seventy שרי האומות encircle the kisei haKavod above. RBB then makes the lower-upper mapping precise: Israel and her land are aligned with the קו האמצעי של מעלה — the central axis through which the seventy upper sarim are organized. Asking for a king ככל הגוים is therefore not just political imitation; it is volunteering to flatten the center-periphery topology, putting Israel on the same level as one of the seventy. The pasuk's singular sevivotai already announces, by its grammar, why the king-request is structurally distorted.
טעם סביבותי, מפני שארץ ישראל הוא הקו האמצעי של מטה, וזהו לשון סביבותי כי כל הארצות סובבות אותה, כענין שכתוב (יחזקאל ה, ה) זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות... וזו היא עלוין של ישראל והארץ הקדושה גם כן, שהם מכוונים כנגד הקו האמצעי של מעלה שהוא חלקם של ישראל, ששבעים שרים מקיפין אותו.
רמב"ן
Ramban on Deuteronomy 19:19
וַעֲשִׂ֣יתֶם ל֔וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר זָמַ֖ם לַעֲשׂ֣וֹת לְאָחִ֑יו וּבִֽעַרְתָּ֥ הָרָ֖ע מִקִּרְבֶּֽךָ׃
Q — עדים זוממים are executed only "כאשר זמם ולא כאשר עשה" — only if the plot was DISCOVERED before the accused was killed. If they succeeded in getting him killed, they go free. This seems backwards: a קל וחומר should make them MORE liable when their scheme succeeded. Why the opposite rule?
A — Ramban's hashkafic chiddush: בית דין is a divine venue, not just a human institution. If a second pair of witnesses came in time to discredit the first, that very arrival was Hashem's protection of an innocent man — "כי לא אצדיק רשע." Conversely, if the accused was already executed, we must conclude in retrospect that he was guilty: Hashem would not allow "השופטים הצדיקים העומדים לפניו" to spill innocent blood — "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו." בית דין operates with a divine guarantee against מיתת צדיק. (This is why dayanim are called "אלהים" — see Ramban משפטים כא, ו.)
בזכותו של ראובן שהיה נקי וצדיק בא המעשה הזה אילו היה רשע בן מות לא הצילו ה' מיד בית דין... אבל אם נהרג ראובן, נחשוב שהיה אמת כל אשר העידו עליו הראשונים, כי הוא בעונו מת ואילו היה צדיק לא יעזבנו ה' בידם... שלא יתן ה' השופטים הצדיקים העומדים לפניו לשפוך דם נקי, כי המשפט לאלהים הוא ובקרב אלהים ישפוט.
אור החיים
Or HaChaim on Deuteronomy 20:1
כִּֽי־תֵצֵ֨א לַמִּלְחָמָ֜ה עַל־אֹיְבֶ֗ךָ וְֽרָאִ֜יתָ ס֤וּס וָרֶ֙כֶב֙ עַ֚ם רַ֣ב מִמְּךָ֔ לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם כִּֽי־יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ עִמָּ֔ךְ הַמַּֽעַלְךָ֖ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
Q — Why does the war passage say 'כי תצא למלחמה' with the definite article ('the war'), as if referring to one particular, well-known war?
A — Or HaChaim reads it as alluding to 'the war than which there is none greater' — a person's battle against his yetzer hara. He maps the verse's imagery onto this struggle: the 'horse' (סוס) is the yetzer, trained and ready for war, unlike the inexperienced person; the 'chariot' (רכב) is the human composition (הרכבה) that inclines and craves forbidden things; and 'a people greater than you' (עם רב ממך) is the additional forces of evil a person generates through his own past sins. The Torah comes 'to remove fear from his heart' — reassuring that even against this formidable, experienced enemy, victory is possible with God's help.
כי תצא למלחמה וגו' - אולי שרמז הכתוב מלחמת האדם עם יצרו, ובא להסיר מלבבו מורך... כי תצא למלחמה, וראית בעיני שׂכלך סוס ורכב. סוס - כנגד מה שהוא היצר, סוס מוכן למלחמה, מה שאינו כן האדם. רכב - כנגד הרכבת האדם שנוטה וחושקת לדברים. ואומרו עם רב ממך - כנגד כוחות הרע שניתוספו ממנו מצד מעשיו הרעים.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Deuteronomy 20:5
וְדִבְּר֣וּ הַשֹּֽׁטְרִים֮ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹר֒ מִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁ֨ר בָּנָ֤ה בַֽיִת־חָדָשׁ֙ וְלֹ֣א חֲנָכ֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יַחְנְכֶֽנּוּ׃
Q — Before battle, the shotrim release three categories of men: one who built a house and didn't inaugurate it, one who planted a vineyard and didn't use it, one who betrothed a woman and didn't marry her. Rashi reads the rationale as עגמת נפש — it would be tragic to die before enjoying what you've worked for. Is the concern emotional or operational?
A — Ibn Ezra reads it as battlefield psychology, not pity: "לבו וכל תאותו לחנוך ביתו... לבו לביתו לא למלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים." A soldier whose attention is elsewhere is dangerous — he will flee, and his flight will cascade. The released categories are precisely the men most likely to be psychologically absent from the fight: their hearts are at home (in the new house, the new vineyard, the new marriage), not on the battlefield. The phrase "פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו" is reframed: not a warning about a tragic outcome the army wishes to avoid, but a description of the content of the soldier's own preoccupation — the thought eating at him, the thought that pulls his head off the fight. Sending him home protects the line. The Rambam codifies the underlying principle as halacha (Melachim 7:15): once a soldier enters the battle "ישים נפשו בכפו ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה." Rabbenu Bachye explicitly follows Ibn Ezra. Military discipline emerges from the peshat.
והטעם, כי לבו וכל תאותו לחנוך ביתו. והנה לבו לביתו לא למלחמה, על כן ינוס ויניס אחרים.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 96:1
Q — How is Israel to know a false prophet from a true one? If the test is whether his words come true, what of a prophet who predicts good that fails, or evil that God mercifully averts? Why give a sign at all?
A — The Torah provides a clear criterion — true nevuah is recognized by the fulfillment of its words — while distinguishing the cases: a prophecy of good God will not retract, so its failure exposes a false prophet, whereas a decree of evil may be annulled through teshuvah without impugning the prophet. The sign anchors prophecy in verifiable reality, protecting Israel from imposters, yet it is calibrated to the asymmetry of divine promise and threat, so that mercy's reversal of a harsh decree is never mistaken for falsehood.
יבטל דעת האומר שמדה טובה היוצאת מהקב"ה על פי נביא אינה חוזרת: נביא אקים להם. וכי תאמר בלבבך איכה נדע וגו'.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
בכל מקום שאומרים שהוא עת רצון, כמו באלול ובס"ג בשבת, הגם כי בהשי"ת לא שייך זמן, ע"כ הפירוש שהוא עת רצון באדם שיוכל לקרב עצמו ולדבק בהקב"ה ברצון אמת בפנימיות הלב, כי הקב"ה מלא רצון, ורק מי שזוכה יוכל להתקרב אליו, כי כמים הפנים וכו' וכפי התעוררות רחמים בלב על עצמו איך שיש בו נקודה קדושה מהקב"ה הוא ונטבע בחומר וגשמיות, וכפי התעוררות בלבו ככה מתעורר עליו רחמים ר…
ושפטו וגו'... ומן מה שכתוב צדק צדק תרדוף, מקום שצריך רדיפה למצא הצדק הוא בעניני עולם הזה, שנקרא עלמא דשיקרא, עם כל זה צריך האדם להאמין שיש בכל דבר הארה גנוזה כנ"ל, ועל ידי הרדיפה למצא הצדק מתגלה לו בכל מקום, והוא בתנאי שלא להתדבק בגשמיות.
שופטים בכל שעריך וגו', פירש מו"ז ז"ל כי הם שיעורין דליבא, שידע האדם שכל השערים הנפתחין בלבו הם אשר ה' אלקיך נותן וגו'. ויש לומר עוד באופן הנ"ל, כי השערים בלב הם התפעלות הרוח ונפש שבלב, כי בכל פעולה והרגשה נקרא שער שנפתח בלב האדם. ויש מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, והם הכחות ומחשבות מיצר טוב ויצר הרע, וצריכין שופט שיהיה האדם שופט כל תנועה ופתיחת הלב אם לטוב הוא…
שופטים ושוטרים, שופטים הוא לשפט כל המעשים לפי החכמה והדעת על פי התורה, ושוטרים הוא אף שאין השכל מסכים, כי יש הרבה זמנים שאין זוכין לבא לישוב הדעת כראוי, צריכין צרוף עצמו כמו השוטר שכופה לבעל דין שסובר שהאמת אתו, כן צריך להיות באדם עצמו ב' בחינות, שופטים לבטל החומר להשכל, ושוטרים הוא לקיים גזירת המלך בלי טעם, והיא עבודת האדם בימי העבודה בחול, ובשבת קודש שנתוס…
שופטים וגו' כי כשנפתח שער בלב משערי בינה, יש כנגדו מ"ט פנים טמא, אכן כשזוכין לכנוס להשערים בלב משכיל ורוח טהרה, אין בו מגע נכרי, וצריך להיות בכל השערים שופטים לשפוט איך לכנוס, והוא בשכל ודעת, ושוטרים צריך להיות לשמור שלא להתפשט ליגע בשערים המתנגדים, והוא בלי שכל רק ביראת הבורא...
בפסוק תמים תהיה וגו' כי הגוים וגו', נביא מקרבך וגו' הענין על פי מה שאמר ממנו פנה ממנו יתד וגו', שבני ישראל יש להם כל השלימות כביכול דומין לבוראן, כמו שאמרנו במקום אחר שנקראים השולמית, שמו שנקרא הקב"ה מלך שהשלום שלו, וזה שאמר תמים תהיה, כביכול, עם ה' אלקיך, לא כמו הגוים שצריכין לבקש תחבולות מדבר שחוץ להם, נביא מקרבך, כלומר שבאמת כח הנביא הוא מכללות שבישראל, ו…
בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים האלה כו' נביא מקרבך כו' פי' שאיש ישראל צריך להשיג הכל מעצמו. כענין מעשיך יקרבוך. לכן אין לחפוץ לידע נסתרות ומופתים כתאוות הגוים לדרוש מעוננים וקוסמים. אבל בכח איש ישראל ע"י העבודה בתמימות להשוות הגוף עם שורש נשמתו. וממילא יהי' לו השגה בנסתרות וכן היו באמת הנביאים ע"י עבודת כללות בנ"י. לכן בעונותינו אבדנו הנביאים. כי המה תלוים במע…
...ושמעתי ממו"ז ז"ל שהגיד בשם הרב מפרשיסחא ז"ל, שלא מצינו הרחקה בשום איסור בתורה, רק חכמים תיקנו סייג, זולת בשקר, התורה עצמה אמרה תרחק, להראות חומר האיסור...
בפסוק כי הגוים האלה וגו', כבר כתבנו במקום אחר הענין כי מעוננים וקוסמים הם על ידי כחות הטבע מעשרה מאמרות, ובני ישראל נבחרו באופן נעלה מהטבע והוא עשרת הדברות, וכמו דכתוב עושי דברו לשמוע בקול דברו, שעל ידי ביטול המעשה להנהגות הבורא ית', שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה, זכו לשמוע בקול דברו... וכפי זכות בני ישראל על ידי זה עצמו שאין נמשכים אחר הקוסמים... על ידי זה זוכין…
בפסוק וקראת אליה לשלום, יש לפרש גם על מלחמת היצר הרע, שמקודם צריכין לחפוץ להשלים עמו כפי תנאי הכתוב, יהיו לך למס, שיניח ליתן חלק להשי"ת מכל דבר, ובכח זה יתהפך גם הוא לעבד, וזה הדרך מרוצה ביותר... רק אם רואין שאינו מניח לעבוד ה' צריכין לברח מידו גם לצאת מדרך הממוצע, ובאמת ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו, לכן בתחלה קודם שחוטאין יכולין להיות בשלום עמו...
בפסוק ול"ת שוחד כה"ש יעור כו'. יש ללמוד ק"ו מדה טובה המרובה שע"י עזיבות הנגיעות. והמייגעים עצמם כדי לרדוף הצדק ומתרחקים מן התענוגים. זוכין לפקיחת עינים. כי אם השוחד יעור. רדיפת הצדק מפקח עיני עורים:
בפסוק והיה כקרבכם אל המלחמה וגו' ונגש הכהן וגו', ודרשו חז"ל ד' לשונות נגד פעולות האומות בכלי זיינם וכו'. והענין כי בעת בואם למלחמה לשם שמים ניתן להם התחזקות משמים נתעורר מדת החסד, כמו שכתוב ונגש הכהן. ואלה הכחות לחזק לבם, כמו שהיו האומות מכינים עצמם בכמה עצות בעיני בשר שלהם, כך הכין להם השי"ת, כענין שנאמר רבות מחשבות וגו' ועצת ה' היא תקום. ויתכן גם כן שהתעור…
בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים האלה כו' ואתה לא כן כו'. הענין דאיתא מקומות שהכניס הקב"ה אותנו לשם היו גרועים ביותר. ע"ש בפ' אחרי בת"כ. וכל הע"ז וכשפים היו שביח בשם כי המקום הוא מסייע לפעולות החכמה שיש בעבט. ומזה עצמו הכניסנו הקב"ה לשם שהגם שנדע כל זה נבטל כל החכמות והפעולות כדי להתדבק בהשי"ת כמ"ש רש"י תצפה לו ולא תחקור אחר העתידות ואז תהי' עמו ולחלקו. וזה הדבי…
בפסוק תמים תהיה וגו', דכתיב לא ימנע טוב להולכים בתמים, דבכל דבר יש פנימיות והוא חיות שבא בכח התורה שנקראה טוב, ועל זה נאמר "מה רב טובך וגו' צפנת לחוסים בך נגד בני אדם". פירוש שהקב"ה ברא עולם הזה בבחינת הטבעיות, וזה חלק האומות שיש בטבע גם כן כמה מיני חכמות וכישופים, אבל תכלית בריאת כל אלה הענינים היה שבני ישראל ילכו בתמימות, כמו שכתוב "לא כן נתן לך ה' אלקיך",…
במדרש אני ה' אוהב משפט... כמו שמצינו בגשמיות יש ארץ מגדלת אוכלוסין וכו', כן בפנימיות ארץ ישראל המקום גורם, ונקראו ערי קודש, כדכתיב ערי קדשיך היו מדבר, וכל עיר היה ענין ושער מיוחד, והיתה מגדלת דעת ושופט כדכתיב "רבתי עם", דרשו רז"ל רבתי בדיעות...
בפסוק כי תצא למלחמה כו' לא תירא מהם כו' ה"א עמך המעלך מא"מ כו' ה"א ההולך כו'. להלחם כו' פי' שכל המלחמות הבאים על עובדי ה' הם רק לטובה. והאות יצ"מ שע"י הגלות של מצרים זכו אח"כ לכל המדרגות וכן הוא לעולם. וכתיב ההולך והל"ל הולך. רק שבא לומר שכל המלחמה היא תהלוכות הבורא ית' לטובתינו להוציא בלעם מפיהם כדכתי' שלט האדם באדם לר"ל. וכ"כ ה' ילחם לכם הרמז כנ"ל שכל המלח…
במדרש תנחומא תמים תהיה וגו' כי הגוים וגו'... כי שלימות כל הגוים הוא להשיג חכמת הטבע, אבל בני ישראל שלימותן היא להשיג כח אלקות... והם האומות חכמתן לשאול אוב מארץ, נמצא הם שפלים ודורשים במה שלמטה מהם...
בפסוק תמים תהי' כו' כי הגוים האלה כו' אל מעוננים כו'. פי' כי נמצא חכמה בטבעיות והוא בחי' עשרה מאמרות שנברא בו העולם דכתי' מה גדלו מעשיך כו' ויש חכמה בעולם שנה נפש ומאלו הכחות נמצא בחכמי האומות. מעוננים היא החכמה בזמן. קוסמים במעשה. אוב ידעוני בנפשות. אכן לבנ"י נמשך בכל יום התחדשות למעלה מן הזמן והטבע. וזה ענין עשרת הדברות שנמסר כל ההנהגה ביד בנ"י. כי עשרה מא…
במדרש תנחומא תמים תהי' כו' כי הגוים כו' ואתה לא כן כו'. הה"ד והיית רק למעלה כו' ע"ש כל הענין. כי שלימות כל הגוים הוא להשיג חכמת הטבע. אבל בנ"י שלימותן הוא להשיג כח אלקות כדכתי' תמים תהי' עם ה"א דכתי' וייצר ב' יצירות וכתי' אחור וקדם צרתני במד' תזריע זכה אומרים לו אתה קדמת לא זכה יתוש קדמך שילשול קדמך. והם האומות שכל חכמות שלהם לשאול אוב מארץ. נמצא הם שפלים וד…
תמים תהיה עם ה' אלקיך, כי הקב"ה נקרא מלך שהשלום שלו, פירוש כי השורש והשלימות והתכלית מכל הדברים הוא בו יתברך, וזה בחינת מלך שהשלום שלו, וכח מלכותו יתברך משלים ומנהיג הכל, כמו שכתוב וקונה הכל, וכל הדברים חסרים, ואין יכולין לבא אל השלימות רק בהתחברם אליו יתברך, ולזה מיוחדים בני ישראל שיכולים לקבל השלימות מאתו יתברך, לכן נקרא השולמית, ולפי שנחסר זה השלימות בעול…
תמים תהי' עם ה"א כו'. כי הקב"ה נק' מלך שהשלום שלו. פי' כי השורש והשלימות והתכלית מכל הדברים הוא בו ית' וזה בחי' מלך שהשלום שלו וכח מלכותו ית' משלים ומנהיג הכל כמ"ש וקונה הכל. וכל הדברים חסרים ואין יכולין לבוא אל השלימות רק בהתקרבותם אליו ית' ולזה מיוחדים בנ"י שיכולין לקבל השלימות מאתו ית' לכן נק' השולמית. ולפי שנחסר זה השלימות בעולם לכן המעוננים וקוסמין מבקש…
בפסוק ונגש הכהן כו' ואמר שמע ישראל. ודרשו חז"ל אפי' אין בכם אלא זכות שמע ישראל כו'. הרמז כי באמת כל המלחמות באו אחר החטא שקלקלנו נעשה שמקודם הי' חירות לגמרי. אבל עתה צריך להיות התיקון בבחי' נשמע בלבד. וזה הרמז הירא מעבירות שבידו. כדאיתא הקול קול יעקב. ובתורה אין שם מגע סט"א רק במעשה שולט הסט"א ע"י החטא אבל המתדבק בתורה א"צ להיות ירא מכח הידים ידי עשו. רק שצר…
בענין המלחמה כי תצא וגו'... ועיקר המלחמה שלהם היה לברר מלכותו ית"ש ולעקור ע"ז מעולם... וכן היה הדין אם השלימו שלא לעבוד ע"ז היו מקבלין אותן, ולכן הקדימו קודם המלחמה השלום...
בענין המלחמה כי תצא כו' לא תירא מהם כו' ה"א עמך המעלך מא"מ כו'. כי הנה בנ"י יצאו מא"מ להיות צבאות ה' כמ"ש יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים וכתי' וחמשים עלו מזויינים שנעשו גבורי חיל להלחם מלחמות ה' ועיקר המלחמה שלהם הי' לברר מלכותו ית"ש ולעקור ע"ז מעולם. וז"ש שמע ישראל כו' כי כל המלחמה הי' לברר יחוד השם שבנ"י נבראו להעיד עליו ית' כמ"ש אתם עדי. ולכן צריכין ללחום עם…
לא תקח שוחד וגו' ומדרש לא תטה משפט שהדין א' מעמודי עולם, דע שאתה מזעזע עולם. דאסור ליקח שוחד אפילו לשפוט צדק כדפרש"י ז"ל, והטעם כי המשפט לאלקים הוא והקב"ה נתן לנו כח המשפטים שבתורה, שבזה זוכין לשפוט משפט האמת שנשפט בשמים, דכתיב "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו", פירוש יחדיו כמו צדק צדק שיהיה צדק בעולם הזה וצדק בעולם העליון. שהגם שאין אנו יכולין לידע דעת עליון, אבל ה…
בפסוק תמים תהיה וגו'... הענין הוא כי לכל הדברים יש שורש למעלה, וכל מעשה בראשית בטבע היסודות כל זה נמשך אחר שורש עליון... אבל בני ישראל שניתן להם התורה שבה נברא העולם ולכן נקראו ראשית, לכן יש להם דביקות למעלה ממעשה בראשית, זה לראש ולא לזנב, כי כל הטבע בכלל זנב, ואיש ישראל כולל כל העולמות, ונשמתו חלק אלקי ממעל, והגוף יש בו מהטבע וד' יסודות, והרשעים כל חכמתם במ…
בפסוק תמים תהי' עם ה"א כי הגוים כו'. ובמד' תנחומא ונתנך ה' לראש כו' והיית רק למעלה כשאתה צריך לשאול שאל מלמעלה ולא מלמטה כאוב מארץ כו'. הענין הוא כי לכל הדברים יש שורש למעלה וכל מעשה בראשית בטבע היסודות כל זה נמשך אחר שורש עליון כמ"ש במד' בראשית (כל) [*הן] אלה קצות (הארץ) [*דרכיו] ע"ש. אבל בנ"י שניתן להם התורה שבה נברא העולם ולכן נק' ראשית לכן יש להם דביקות …
בפסוק תמים תהי'. כ' בפרשת מילה שניתנה לא"א ע"ה התהלך לפני והי' תמים. כי בעוה"ז אין נמצא השלימות כי הטבע מכסה הפנימיות. וכמו כן הערלה באדם. ובהסרת הערלה בא א"א ע"ה אל התמימות. וכן הוא כפי מה שיוצאין מן הטבע זוכין אל השלימות וזה ניתן לבנ"י הנהגה עליונה שלמעלה מן הטבע. והנה הגוים אל מעוננים וקוסמים ישמעו כי הם תחת הטבע לכן חכמות שלהם מצד הטבע. אבל אתה לא כן נתן…
כי אתה בא וגו'... דיש ערלה בבחינת עולם שנה נפש, וכמו הערלה בגוף שהיא יותרת שאין דוגמתו למעלה בשורש העליון בקדושה, ולכן הוא מום וחסרון בגוף, ובהסרת הערלה נעשה תמים, כמו כן יש בעולם דברים יתרים שאין בהם שורש בקדושה למעלה, לכן נקראו כשפים שמכחישין כח שלמעלה פירוש שהם דברים שאין בהם שורש. ואם תאמר מהיכן באה יתרת זה, בודאי כל זה נעשה על ידי חטא הראשון שנמשך הערלה…
כי אתה בא כו' ל"ת לעשות כתועבות הגוים כו' ובגלל התועבות כו' מוריש א' מפניך תמים תהי'. עיקר התמימות היא להיות בכל דבר שלמטה דביקות בחלק שלמעלה ואיש ישראל צריך להיות כל מעשיו למטה כמו שנעשה למעלה. וכן במילה כתיב התהלך לפני והי' תמים דיש ערלה בבחי' עולם שנה נפש. וכמו הערלה בגוף שהיא יתרת שאין דוגמתו למעלה בשורש העליון בקדושה. ולכן הוא מום וחסרון בגוף ובהסרת הער…
בפסוק תמים תהיה וגו'...והרשעים להיפוך, בחייהן קרוין מתים, כי גם הנשמה מתבטלת אל הגוף ומאבדין כח הנשמה, ולכן כל הנהגתם גם הנפש שבהם מלמטה, ולכן אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו, שכל אלה המעשים מהטבע שלמטה, אבל בבני ישראל כתוב והיית רק למעלה, פירוש 'רק' שגם הגוף יהיה למעלה, וזהו בחינת תמים כמו שעשה האלקים את האדם ישר, כמו שהיה קודם החטא...
בפסוק אשימה עלי מלך וגו' שום תשים וגו', ובמדרש אין דנין את המלך, מלפניך משפטי יצא, שאין בריה דנה את המלך. אמר הקב"ה אני חשבתי שלא יהיה עליכם אימת מלכות וכו' דהנה מינוי המלך הוא בעבור שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו, אבל אם היו יראים את ה' לא היו צריכין מלך, וה' אלקיכם מלככם, אבל כשחסרה יראת ה' צריכין מלך, כמו שאמר יהי מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, עלובין…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy