Jewish law prohibits using another person's property without permission, including leaning a sukkah wall against a neighbor's fence. The sources establish that one may not benefit from a neighbor's possessions or structures without the owner's consent, and that sukkah walls must meet specific halakhic requirements independent of reliance on another's property.
אפי׳ הלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים נקרא גזלן
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
This question actually raises two distinct halachic issues: what materials and construction methods validly constitute sukkah walls, and whether erecting a sukkah wall against someone else's property without consent constitutes a prohibited taking or use of another's property.
The core requirement for sukkah walls is flexible as to material: Shulchan Arukh, Orach Chayim 630:1 rules that all materials are valid for the walls, even if the sukkah's sunlit area exceeds its shaded area due to the nature of the walls, though the Rema cautions against walls that smell badly or will wither within seven days so that the minimum wall measurement is lost. Midrash Lekach Tov, Vayikra 23:42 similarly derives from the phrase "they shall dwell in sukkot" that a sukkah may be made of any material, even boards, provided they are not four tefachim wide, and that this inclusion extends specifically to the walls.
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 630:3 extends this leniency to state that a wall is valid even when made from items unfit for sechach, even items susceptible to tumah such as a crate or vessels, and that walls may be constructed from chests, boxes, or strong materials like stone or iron, so long as rain cannot penetrate through them — only the sechach itself must meet stricter standards.
Mishnah Berurah 634:2 adds that even though a sukkah must be a temporary dwelling, its walls may be built in a permanent manner using materials like branches, because the requirement of temporariness does not extend to the walls themselves.
Regarding using another's property as part of the wall structure itself, Beit Yosef, Orach Chayim 630:24 cites the Rambam's ruling that one may use a fellow's object or structure as a sukkah wall to render the sukkah valid, even on Yom Tov, provided the owner is unaware it was set up there, and distinguishes between using it to complete the kosher measure of the sukkah versus using it where the sukkah was already valid without it. Mishnah Berurah 630:54-55 likewise discusses using another person to stand as a third wall to validate a sukkah, but stresses this works only with a consenting person and not, for instance, with an animal.
Kitzur Shulchan Arukh 134:9-10 cautions that although one may fulfill the mitzvah with a borrowed sukkah, a stolen sukkah is invalid, and forbids constructing a sukkah in the public domain or cutting sechach from someone else's property without obtaining permission from the landowner.
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 315:1 notes that constructing a mechitzah (partition) on Shabbat or Yom Tov is generally permitted even though building a roof is not, except when the mechitzah is being erected specifically to render permissible something previously forbidden, such as completing a sukkah that only has two walls by adding a temporary third wall.
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 637:11 rules directly on point that it is forbidden to take boards intended for construction without the owner's knowledge in order to use them as sukkah walls or sechach, even if one intends to return them immediately after the holiday, because using them without permission constitutes the prohibition of geneivah, and one may not recite a brachah over such a sukkah unless the owner forgives the use or the user intends to pay for the wood.
This is grounded in the general halachah of geneivah: Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 359:5 defines one who borrows an item without the owner's knowledge as a thief, and Arukh HaShulchan, Choshen Mishpat 359:1 elaborates that taking even a small amount without consent is forbidden from either a Jew or non-Jew, though for matters nobody is particular about there is more room for leniency, with the law depending partly on whether the owner is known to be exacting.
Bava Batra 57b:1 draws a distinction relevant to leaning structures against shared or neighboring property: co-owners are not particular about mere temporary placement of items in a courtyard, but they are particular about the construction of a partition, since silence in the face of someone building a wall is treated as a concession of rights in a way that silence about temporary use is not.
Bava Batra 2a:4-5 and Mishneh Torah, Neighbors 2:16 both describe the proper procedure for one who wishes to erect a partition between his property and a neighbor's: he must withdraw into his own land and build there, marking the outer face so as to show the wall was built with his own materials, so that if it later falls, the space and stones remain his; if built with the agreement of both parties, it is built on the boundary itself.
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 153:17-18 addresses related cases of using another's wall without objection, ruling on when inserting a beam into a neighbor's wall establishes a chazakah (presumptive right), distinguishing between silence that constitutes consent-through-non-protest and situations where the use remains merely temporary and does not establish rights.
Underlying the concern for taking without asking is the broader ethical demand of Vayikra 19:18, which commands not taking vengeance or bearing a grudge and to love one's fellow as oneself, a value cited in connection with interpersonal sensitivity even where strict property rights might otherwise be debated.
ויקרא י״ט
Leviticus 19:18
Commands love of one's neighbor; in this context it supports seeking permission and avoiding imposing an unwanted use on the neighbor.
לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
See also
בבא בתרא נ״ז ב — ד"ה הָכָא בַּחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין עָסְקִינַן – דִּבְהַעֲמָדָה
Bava Batra 57b:1
Discusses conduct that affects another person's property and privacy, helping frame whether use of a boundary-adjacent fence imposes an unwanted use or inconvenience on the neighbor.
הָכָא בַּחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין עָסְקִינַן – דִּבְהַעֲמָדָה כְּדִי לָא קָפְדִי, אַמְּחִיצָה קָפְדִי. אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: הָכָא בִּרְחָבָה שֶׁל אֲחוֹרֵי בָתִּים עָסְקִינַן; דִּבְהַעֲמָדָה כְּדִי לָא קָפְדִי, וְאַמְּחִיצָה קָפְדִי. רַב פָּפָּא אָמַר: אִידֵּי וְאִידֵּי בַּחֲצַר הַשּׁוּתָּפִין; וְאִיכָּא דְּקָפְדִי וְאִיכָּא דְּלָא קָפְדִי; גַּבֵּי מָמוֹנָא – לְקוּלָּא, גַּבֵּי אִיסּוּרָא – לְחוּמְרָא.
Here we are dealing with a courtyard belonging to partners, where they are not particular with regard to the mere placing of items in the courtyard, but are particular with regard to the construction of a partition. The presumption of ownership is established only where the lack of a protest indicates that the prior owner concedes that the property is no longer his. The co-owner’s silence in the face of his partner using the courtyard for a temporary purpose does not indicate a concession, but silence in the face of one who constructed a partition is a concession. Rather, Rav Naḥman said that Rabba bar Avuh said: Here we are dealing with a fenced-in yard located behind a group of houses that is used to store items not in regular use, where they are not particular with regard to the mere placing of items but are particular with regard to the construction of a partition. Rav Pappa said: This and that, i.e., the rulings of the mishna in tractate Nedarim as well as the rulings of the mishna here, are stated with regard to a courtyard belonging to partners, and the reason for the difference in the rulings is that there are those who are particular with regard to the other partner placing items in or passing through the courtyard, and there are those who are not particular. Therefore, in the mishna here, which issues a ruling concerning monetary matters, the halakha is to be lenient, and it is assumed that the partner is not particular about placing items in the courtyard, and the presumption of ownership is established. In the mishna in tractate Nedarim, which issues a ruling concerning ritual matters, the halakha is to be stringent, to prevent one from violating a vow.
בבא בתרא ב׳ א — ד"ה אֶלָּא אִם רָצָה
Bava Batra 2a:4-5
Introduces shared-boundary and neighbor-property principles, relevant to distinguishing one's own sukkah construction from reliance on a neighbor's structure.
אֶלָּא אִם רָצָה, כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה, וְעוֹשֶׂה חֲזִית מִבַּחוּץ. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. אִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם – בּוֹנִין אֶת הַכּוֹתֶל בָּאֶמְצַע, וְעוֹשִׂין חֲזִית מִכָּאן וּמִכָּאן. לְפִיכָךְ, אִם נָפַל הַכּוֹתֶל – הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁל שְׁנֵיהֶם.
Rather, if one person wishes to erect a partition, he must withdraw into his own field and build the partition there. And he makes a border mark on the outer side of the barrier facing his neighbor’s property, indicating that he built the entire structure of his own materials and on his own land. Therefore, if the wall later falls, the assumption is that the space where the wall stood and the stones belong only to him, as is indicated by the mark on the wall. Nevertheless, in a place where it is not customary to build a partition between two people’s fields, if they made such a partition with the agreement of the two of them, they build it in the middle, i.e., on the property line, and make a border mark on the one side and on the other side. Therefore, if the wall later falls, the assumption is that the space where the wall stood and the stones belong to both of them, to be divided equally.
משנה תורה, הלכות שכנים ב׳:ט״ז
Mishneh Torah, Neighbors 2:16
Addresses obligations between adjoining property owners and restrictions on using or modifying structures connected to a neighbor's property.
רָצָה לְהַבְדִּיל בִּקְעָתוֹ מִבִּקְעַת חֲבֵרוֹ כּוֹנֵס לְתוֹךְ שֶׁלּוֹ וּבוֹנֶה וְעוֹשֶׂה חָזִית כְּמוֹ אַמָּה בְּסִיד מִבַּחוּץ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ שֶׁהַכֹּתֶל שֶׁלּוֹ. לְפִיכָךְ אִם נָפַל הַכֹּתֶל הַמָּקוֹם וְהָאֲבָנִים שֶׁלּוֹ. וְאִם עָשׂוּ מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם בּוֹנִים הַכֹּתֶל בָּאֶמְצַע וְעוֹשִׂין חֲזִית מִכָּאן וּמִכָּאן.
לקח טוב, ויקרא, פרשת אמור
Midrash Lekach Tov, Leviticus 23:42
Tobiah Ben Eliezer states that a sukkah may be made from any material, including boards narrower than four handbreadths, and that “they sat in booths” includes the sukkah’s walls.
ישבו בסוכות. בסוכה מן כל דבר ואפילו נסרין ובלבד שלא יהו רחבין ארבעה טפחים. ישבו בסוכות. לרבות הדפנות.
רבינו בחיי, כד הקמח סוכה, וראה שם עוד
Kad HaKemach, Sukkah 1:4
Rabbenu Bachya explains that the sukkah symbolizes both this world and the World to Come: its three walls and doorway-shaped opening allude to this world’s structure, while its minimum height of ten handbreadths and covering above that height allude to the World to Come.
אמנם לפרש ולבאר טעם המצוה הזאת על דרך השכל, ידוע כי בחדש הזה בראשיתו נברא העולם ובאמצעיתו נצטוינו לעשות סוכה, ויש בבנין הסוכה רמז וזכרון שני העולמות העוה"ז והעוה"ב, העוה"ז הוא שהסוכה יש לה ג' דפנות רמז לבנין העוה"ז שיש לו שלשה דפנות מזרח ומערב ודרום כי צפון אין לו דופן, ומזה אמר הכתוב (איוב כ״ו:ז׳) נוטה צפון על תהו, ואמרו ז"ל (ב"ב פ"ב דף כה ב) רוח צפונית אינה מסובבת ועוד אז"ל הקרבנות רגל העולם שנא' (ויקרא א׳:י״א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה, משפט הסוכה שיעשה לו צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן זו היא צורת פתח והיא צורת ה"א, וכבר ידעת מאמר רז"ל העוה"ז נברא בה"א וזהו שאמר בגמרא (סוכה פ"ק דף ז) וצריכה נמי צורת פתח, ואמר עוד אינה ניתרת אלא בצורת פתח. העוה"ב כי יש צורך מוכרח להיות גובה הסוכה למעוט עשרה טפחים זהו ששנינו ושאינה גבוהה י' טפחים פסולה, והוכיחו זה בגמרא מן הארון שהיה גבהו עשרה טפחים כענין שאמר הכתוב (שמות כ״ה:י׳) ואמה וחצי קומתו, ועביו של כפרת היה טפח ומשלימו לעשרה והכרובים היו מן הכפרת למעלה סוככים בכנפיהם, ונמצאת למד כי החלל הזה עשרה טפחים והסכך למעלה מעשרה, ובפירוש אמרו העוה"ב נברא ביו"ד
שולחן ערוך, חושן משפט שנ״ט:ה׳ — ד"ה אפי' הלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 359:5
Rules that one may not benefit from another person's property without permission, establishing the core prohibition relevant to using a neighbor's fence as support without consent.
אפי' הלוקח בשאלה שלא מדעת הבעלים נקרא גזלן: איזהו גזלן הלוקח ממון האדם בחזקה כגון שחטף מידו מטלטלים או שנכנס ברשותו שלא לרצון הבעלים ונטל משם כלים או שתקף בעבדו או בבהמתו ונשתמש בהם או שירד לתוך שדהו ואכל פירותיה וכל כיוצא בזה:
See also
שולחן ערוך, אורח חיים תר״ל:א׳ — ד"ה דיני דפנות הסוכה
Shulchan Arukh, Orach Chayim 630:1
Sets the governing practical requirements for sukkah walls, including what qualifies as a valid wall; it should be read together with the property-law sources concerning permission to use a neighbor's fence.
דיני דפנות הסוכה. ובו יג סעיפים: כל הדברים כשרים לדפנות (וא"צ להעמידם דרך גדילתן) (טור) ואפילו חמתה מרובה מצלתה מחמת הדפנות כשרה: הגה מ"מ לא יעשה הדפנות בדבר שריחו רע [ר"ן] או דבר שמתייבש תוך ז' ולא יהא בו שיעור מחיצה [דעת עצמו]: העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד ומילא בין האמירים (פירוש הענפים) בתבן וקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אע"פ שקשרן בטוב זמנין דמינתקי ולאו אדעתי' והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינים טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה: יכול לעשות מחבירו דופן לסוכה להכשירה ואפילו ביום טוב ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם אבל בחול אפי' אם הוא יודע שפיר דמי: הגה ואפי' בי"ט אינו אסור אלא באותן ג' דפנות המתירים הסוכה אבל בדופן רביעית שרי (השגת הראב"ד והמגיד פרק ד' דסוכה) וע' לעיל סי' שס"ב סעיף ה':
The Laws of the Walls of the Sukkah, 13 Seifim: All materials are valid for the walls of the sukkah (and it is not necessary to erect things similar to how they grow) (Tur). Even if the sukkah's sunlit area is greater than its shaded area due to the walls, it is still valid. Rema: In any case, one should not make the sides of the sukkah out of something that smells bad [R"an] or something that will wither within seven days such that it will not have the minimum measurements of a wall (his own opinion). If one makes his sukkah between trees with the trees as its walls, if they are strong or tied and secured such that normal wind will not regularly shake them, and the open spaces are filled in with straw and hay such that the wind will not shake them, and they are tied, it is kosher. Therefore, it is not good to make the walls from sheets of flax without poles even if they are tied well because sometimes they unintentionally get detached and you have a wall that cannot withstand a normal wind. If one wants to use sheets, it is good to weave poles into the walls every three [tefachim]. One can use a friend to constitute a wall in a valid sukkah, even on the holiday, as long as he does not know that he is standing there to be a wall. On a weekday, even if he knows, it is fine. Rema: Even on the holiday, this is only forbidden for the three permitting walls, but it is permitted for the fourth wall (Raavad's notes, Maggid ch.4 of Sukkah). See above 362:5.
See also
ערוך השולחן, חושן משפט שנ״ט:א׳ — ד"ה [איסור גזלה ואיסור לא תחמוד ולא
Arukh HaShulchan, Choshen Mishpat 359:1
Explains the practical contours of unauthorized use of another person's property and the obligation to avoid causing the owner loss or inconvenience.
[איסור גזלה ואיסור לא תחמוד ולא תתאוה ובו י"ד סעיפים]: אסור לגזול או לעשוק אפילו כל שהוא בין מישראל בין מעכו"ם כמ"ש בסימן שמ"ח ואם הוא דבר דליכא מאן דקפיד בזה מותר כמו ליטול מגדר או מחבילה לחצוץ בו שיניו ואף גם זה איתא בירושלמי [דמאי פ"ג] דממדת חסידות יש לחוש גם לזה מטעם דאם כל אחד יעשה כן יסתרו הגדר ובימינו נהגו כשבא לבית חבירו וחבירו שואף עלי מרורים בנחיריו או בפיו שנוטל גם הוא שלא בשאילת הבעלים וכן ליטול עצי גפרית להדליק בו וכן כששותים מים חמים מאנטיכי עם נופת נוטל צלוחית ושותה גם הוא מטעם שאין מקפידין ע"ז אמנם ממדת חסידות ודאי דראוי ליזהר וכ"ש כשיודע שהבעלים הוא גברא קפדנא ואסור מדינא וכן יש ליזהר כשבא אורח לבית ראובן ומכבדו ובתוך כך בא שמעון שאינו אורח ומפני הדרך ארץ מבקש ראובן את שמעון לשתות ולאכול אם אינו יודע בבירור שרצונו באמת ירחיק א"ע מזה וכן כל כיוצא בזה ועמ"ש בסימן רכ"ח: כל הגוזל את חבירו אפילו ש"פ כאלו נוטל נפשו שנאמר כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ואפילו נוטל בשאלה שלא מדעת בעלים נקרא גזלן ואפי' אם הוא בסכנה ובא לגזול את חבירו כדי להציל את נפשו דרשאי לעשות כן מפני פקוח נפש מ"מ צריך שלא יקחנו אלא ע"מ לשלם אבל כשנוטל ע"מ שלא לשלם הרי הוא גזלן דאסור להציל עצמו בממון חבירו אף במקום סכנה אם אין דעתו לשלם: כתיב לא תעשוק ולא תגזול איזהו עושק ואיזהו גזילה גזילה הוא שלוקח ממון האדם או חפציו מידו או מרשותו בחזקה כגון שחטף מידו או נכנס לרשות חבירו שלא ברצון הבעלים ונוטל משם כסף או שוה כסף או שתקף בעבדו של חבירו או בבהמתו ועשה בהם מלאכה או נשתמש בהם או שירד לתוך שדה חבירו ואכל הפירות או נטלן וכל כיוצא בזה כשנוטל לכתחלה באלמות זהו גזלן:
קיצור שלחן ערוך קל״ד:ט׳-י׳ — ד"ה יוֹצְאִין בְּסֻכָּה שְׁאוּלָה
Kitzur Shulchan Arukh 134:9-10
Presents practical sukkah-construction rules in a concise form, useful for the baseline requirements of walls and supports.
יוֹצְאִין בְּסֻכָּה שְׁאוּלָה, אֲבָל לֹא בְסֻכָּה גְזוּלָה. וְלָכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת סֻכָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק שֶאֵין לוֹ סֻכָּה אַחֶרֶת בְּשׁוּם אֹפֶן, יוֹשֵׁב בָּהּ וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ. יֵשׁ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִקְצֹץ הַיִשְֹרָאֵל בְּעַצְמוֹ סְכָךְ לְסֻכָּתוֹ, אֶלָּא יִקְנֶה מֵאַחֵר. וּבִשְׁעַת הַדְּחָק יָכוֹל לִקְצֹץ בְּעַצְמוֹ, אֶלָּא שֶׁיִטּוֹל רְשׁוּת מִבַּעַל הַקַּרְקַע.
You may fulfill your obligation with a borrowed sukkah, but not with a sukkah that was stolen. It is forbidden, therefore, to build a sukkah in a public domain. In extreme situations when there is no other sukkah available under any circumstance you may sit in it and say the berachah in it. You should be careful not to cut the sechach for your sukkah yourself, but you should buy it from someone else. In exterme situations, you may cut it yourself, but you should get permission from the owner of the land.
שולחן ערוך, חושן משפט קנ״ג:י״ז-י״ח — ד"ה היתה הקורה סוכת עראי כל ל'
Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 153:17-18
Joseph Karo’s passage explains when placing a beam on another person’s wall establishes a presumptive right—depending on the duration, the type of sukkah, or securing it with mortar—and discusses the limits of such a right and the evidence required to claim shared ownership of the wall.
היתה הקורה סוכת עראי כל ל' יום לא החזיק בה סתם שהרי ראובן אומר לא מחלתי והנחתיך אלא מפני שהוא עראי לאחר ל' יום החזיק שאין זה עראי ואם סוכת החג היא כל שבעת ימי החג לא החזיק לאחר שבעה החזיק ואם חיבר ראש הקורה בכותל בטיט מיד החזיק והוא שיביא ראיה שראובן סייע עמו או ראה ולא מיחה: מי שהחזיק בכותל זה בקורה אחת אינו יכול להחזיק בקורה שניה שהרי לא מחל לו אלא על אחת בד"א כשהודה שאין כותל זה שלו אלא של חבירו והוא מחל לו על הכנסת הקורה זו אבל אם טען כותל זה אני שותף בה הואיל ונשתמש בקורה אחת נאמן ומשתמש בכולה אחר שישבע שבועת היסת שהיא שתוף בכל הכותל: הגה (ריב"ש סי' ר"י מ"מ שם) וי"א דדוקא כשאומר שמתחלה היתה הכותל שותף בין שניהם אבל אם מודה שמתחלה היתה של חבירו אין נעיצת קורות ראיה על הכותל עצמה אא"כ עשה תקרה עליה וי"א שאין לחלק והוי חזקה לחלק באבני הכותל אם תפול אבל לא על מקום הכותל (כל זה בטור):
משנה ברורה תר״ל:נ״ד-נ״ה — ד"ה (נד) מחבירו וכו' - ודוקא מחבירו
Mishnah Berurah 630:54-55
Explains the sukkah-wall requirements and the status of walls or supports that are not under the builder's control, relevant to relying on a neighbor's fence.
(נד) מחבירו וכו' - ודוקא מחבירו אבל בהמה אסור להעמידה ביו"ט לדופן שלישי להכשיר הסוכה ואפילו אם לא יקשרנה רק ע"י עניבה: (נה) להכשירה ואפילו ביו"ט - כגון שנפל דופן סוכתו והוא רוצה לקיים מצות סוכה לאכול ולשתות שם יכול לבקש אדם שיעמוד שם עד אחר עת אכילתו. ומסתימת הפוסקים משמע לכאורה דבנתרצה לעמוד שם אף שאינו יודע על מה ולמה מ"מ אין לחוש שמא ילך בתוך כך אך על עכו"ם בודאי לא יכול לסמוך בזה:
בית יוסף, אורח חיים תר״ל:כ״ד — ד"ה ויכול לעשות מחבירו דופן לסוכה להכשירם
Beit Yosef, Orach Chayim 630:24
Collects and analyzes the earlier authorities on the construction and validity of sukkah walls.
ויכול לעשות מחבירו דופן לסוכה להכשירם ואפילו בי"ט ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם וכו' כ"כ הרמב"ם בפ"ד וכתב ה"ה זה מבואר בעירובין פרק מי שהוציאוהו (עירובין מד.) ברייתות ואוקימתות והכל מבואר שם חוץ ממ"ש רבינו שאם עשאוה לדעת מותר בשאר ימי החג שאין זה מבואר שם אבל מוכרח הוא ממה שאסרו כן בי"ט ואם האדם אינו עושה מחיצה ואין מחיצתו מועלת כל שהוא לדעת לא נאסר בי"ט ומוכרח הוא שם עכ"ל ודקדק רבינו לכתוב להכשירה לומר דדוקא להכשירה הוא דאסור להעמידו לדעת בי"ט אבל שלא להכשירה כגון שיש לה ג' דפנות ומעמיד האדם בדופן ד' מותר בי"ט מאחר שבלא"ה היתה כשירה :
משנה ברורה תרל״ד:ב׳ — ד"ה (ב) למעלה - ואף דסוכה דירת
Mishnah Berurah 634:2
Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) states that although a sukkah must be a temporary dwelling, its walls may be temporary, even when the sukkah is very large, and it remains valid even if constructed permanently.
(ב) למעלה - ואף דסוכה דירת עראי בעינן מ"מ הא אפילו גדולה הרבה יכול לעשות מחיצותיה עראי בהוצא ודפנא וע"כ אפילו עשאה בקבע כשרה [ב"ח]:
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תרל״ז:י״א — ד"ה יש אנשים שאינם נזהרים מליטול קרשים
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 637:11
Rav Yitzchak Yosef states that using construction boards without their owners’ permission for sukkah walls or roofing is prohibited as theft even if they will be promptly returned, and one may not recite the sukkah blessing unless the owners waive their claim or the user intends to pay for the wood.
יש אנשים שאינם נזהרים מליטול קרשים העומדים לבנין שלא מדעת בעליהם, להעמיד בהם את הדפנות או את הסכך. ואסור לעשות כן אפילו אם בכוונתם להחזיר אותם תיכף אחר החג, כי על כל פנים הוא משתמש בהם באיסור גזל, כי השואל שלא מדעת בעלים גזלן הוי, כדאיתא בש"ע חושן משפט (ר"ס רצב) . ואסור לברך על סוכה כזאת, אלא אם כן הבעלים מחלו לו על כך, או שבדעתו לשלם דמי העצים. (ביאור הלכה) .
נטעי גבריאל, סוכות פרק ד׳
Nitei Gavriel, Sukkos, perek 4
The passage states that a sukkah built on a neighbor’s balcony or land is prohibited without permission, while noting that a stolen sukkah is generally invalid and that laws concerning land theft involve differing rulings in the Shulchan Aruch and its commentators.
On this pageThe passage states that a sukkah built on a neighbor’s balcony or land is prohibited without permission, while noting that a stolen sukkah is generally invalid and that laws concerning land theft involve differing rulings in the Shulchan Aruch and its commentators.
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
חזון איש, ב"ב סי׳ ג׳
Chazon Ish Bava Basra 3
The passage states that if someone builds a permanent wall on jointly owned property without acquiring the other partner’s share, he has no right to occupy the shared area because the wall interferes with the partner’s use, comparable to bringing one’s stones into a partner’s courtyard during the partner’s designated use.
On this pageThe passage states that if someone builds a permanent wall on jointly owned property without acquiring the other partner’s share, he has no right to occupy the shared area because the wall interferes with the partner’s use, comparable to bringing one’s stones into a partner’s courtyard during the partner’s designated use.
Chazon Ish is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim שט״ו:א׳ — ד"ה אסור לעשות אוהל בשבת וביום-טוב
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 315:1
Rav Yitzchak Yosef states that making a permanent tent is prohibited by Torah law and a temporary tent by rabbinic law on Shabbat and Yom Tov; walls alone may generally be erected, except when they newly permit something previously prohibited, such as completing a sukkah with a temporary third wall or creating an eruv boundary permitting carrying.
אסור לעשות אוהל בשבת וביום-טוב. ומן התורה אינו אסור אלא בעושה אוהל קבע, אבל מדרבנן אסור אפילו בעושה אוהל עראי. וכל האיסור הוא בעשיית הגג, אבל מחיצות בלבד מותר לעשות בשבת. אבל אם המחיצה באה להתיר דבר שהיה אסור קודם לכן, אסור לעשותה בשבת, וכגון להכשיר סוכה שאין לה אלא ב' דפנות ורוצה לעשות מחיצת עראי לדופן שלישי. או מחיצה הבאה להתיר טלטול. [שבת קכה: עירובין קב. ש"ע סי' שטו ס"א. ילקו"י שבת ב' עמוד תקכז]
קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תר״ל:ג׳ — ד"ה המחיצה כשרה אף כשהיא עשויה מדברים
Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 630:3
Rav Yitzchak Yosef states that a sukkah’s walls are valid even when made from materials unfit for sekhakh or susceptible to ritual impurity, including boxes, utensils, cabinets, stone, or iron, while only the sekhakh must meet the requirements of valid covering.
המחיצה כשרה אף כשהיא עשויה מדברים שאינם ראויים לסכך, ואפילו הוא דבר המקבל טומאה, כגון ארגז או כלים. ואפשר לעשותה ע"י כלים, ארון, תיבה, ומחומר חזק כאבנים או ברזל ובצורה שלימה שאין הגשם חודר דרכה, ורק בסכך צריכים להקפיד שיהיה סיכוך כשר. [ילקוט יוסף מועדים עמ' קיט. חזו"ע סוכות עמ' א. ואף שדעת הב"ח (סי' תרל) שבעל נפש יחוש לדעת הגהות אשרי בשם או"ז, שהדפנות יהיו מדבר שאינו מקבל טומאה. כבר כתב ע"ז הא"ר שכל האחרונים לא חששו לזה. וכ"ה בראבי"ה. וכ"כ הגר"א, ובברכי יוסף, ובבכורי יעקב, ויד אליהו מלובלין] .
ועושין מחיצה אפילו מבעלי חיים שיקשור שם בהמה לדופן ויכול לעשות מחבירו דופן לסוכה להכשירה ואפילו בי"ט ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם אבל בחול אפילו אם הוא יודע שפיר דמי יש מדקדקין כשעושין דופן מקנים להעמידן דרך גדילתן כדאמרינן גבי לולב שאין יוצאין בו אלא דרך גדילתן וא"צ כיון שדפנות כשרים מכל דבר:
Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 630:1
העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה אם היו חזקים או שקשר אותם וחיזק אותם עד שלא תהא הרוח מצויה מנידה אותם תמיד ומילא בין האמירים (פירוש הענפים) בתבן וקש כדי שלא תניד אותם הרוח וקשר אותם הרי זו כשרה על כן אין נכון לעשות כל המחיצות מיריעות של פשתן בלא קנים אע"פ שקשרן בטוב זמנין דמינתקי ולאו אדעתי' והוי ליה מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה והרוצה לעשות בסדינים טוב שיארוג במחיצות קנים בפחות משלשה:
Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 630:1
ראה אותן רצין אחר מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פרחו ואמר זכתה לי שדי זכתה לו... אמר רב יהודה אמר שמואל והוא שעומד בצד שדהו, ותקני ליה שדהו, דאמר ר' יוסי בר' חנינא חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו, הני מילי בחצר המשתמרת, אבל חצר שאינה משתמרת אי עומד בצד שדהו אין אי לא לא...
from our library copy — not yet checked against the original
סוכה שאולה כשרה, וכן הגזולה כשרה, כיצד, אם תקף על חברו והוציאו מסוכתו וגזלה וישב בה יצא, שאין הקרקע נגזלת, ואם גזל עצים ועשה מהן סוכה יצא, שתקנת חכמים היא, שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד, ואפילו גזל נסרים והניחן ולא חברן ולא שנה בהן כלום יצא, העושה סוכתו ברשות הרבים הרי זו כשרה.
from our library copy — not yet checked against the original
דאמר שמואל גדר גדר והשלימו לעשרה ופרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה הרי זו חזקה...
from our library copy — not yet checked against the original
הנה עיקר לשון שמחה לא נאמר בתורה"ק על יום שמיני עצרת רק שנתרבה מפסוק והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט אחרון של חג. וגם שם בפרשת ראה לא נזכר יום שמ"ע כלום רק חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ושמחת בחגך. כי באמת עיקר השמחה של שמ"ע הוא נובע רק משמחת חג הסוכות. ועיקר השמחה של חג הסוכות אינו שיהי' האדם אומר שלום עלי נפשי מפני שנמחלו עוונותיהם ביום הכפורים ועי"ז יוכל בנייחא ושמחה מצד עצמו מעתה להיות בלב שמח. רק דייקא כש"נ ושמחת בחגך שעיקר השמחה יהי' מצד הענוה ושבירת הלב ועי"ז דייקא נקנה השמחה בלב וכש"נ על הארבעה מינים ושמחתם לפני ה' אלהיכם וכמו שאמרנו ברמז הגמ' אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי שדייקא זה מאמר התורה שיהי' נקנים כל שבעת אורות המדות עפ"י קדושת התורה ע"י שיצא מדירת קבע של כל הנאות ועניני עוה"ז וכדאי' בתנחומא פ' נח שכל מי שמבקש תענוגי עוה"ז אינו זוכה לד"ת. ובכך דייקא הוא זוכה לשמחה האמיתית בהשי"ת וכנזכר בתד"א שמחתי מתוך יראתי. וע"ז יש לרמוז בסיום פרק הישן שהוא הסוף דיני סוכה מסיים בפסוק וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום. מפני שזה דייקא קדושת הסוכה הענוה ושבירת הלב וכש"נ ואל זה אביט אל עני ונכה רוח. ושמחת שמע"צ נרמז ג"כ בפסוק ויספו ענוים בד' שמחה כי שמחת שמע"צ נובע ע"י שנעשה תוספות לחג הסוכות ששרשו ענוה וכדאיתא במדרש (רות"נ פנחס) ע"פ ביום השמיני. הה"ד יספת לגוי נכבדת תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר וכו' ואני תמיד אייחל והוספתי על כל תהלתך וביעקב אע"ה נא' ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות היינו שזה הי' עיקר מגמתו של יעקב אע"ה להיות בכל עניניו חוסה בצלו ית' ויבן לו בית שלו לעצמו עשה לו מקדושה זו בית קבוע שלא תמוט ממנו לעולם. שזה עיקר בית ד' לחסות בו ית' בקביעות רק ולמקנהו היינו לדורות הבאים עשה סוכות הגם שלא יוכלו עוד להגיע למדרגה זו להיות להם קביעות בקדושתו ית' עכ"פ יעשו סוכות שיהי' כל עניני עוה"ז אצלם כדירת עראי. וכרמז הנ"ל צא מדירת קבע ושב בדירת עראי. ועל רמז זה אין צריכין לישב בשמע"צ בסוכה רק בבית כי כבר נקשר הקדושה בפנימיות הלב להיות נקרא בית:
from our library copy — not yet checked against the original
הלכה: תַּנֵּי רִבִּי חִיָיה. אֲוִיר פָּסוּל פּוֹסֵל בִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים. סְּכָךְ פָּסוּל אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. אַף אֲנָן תַּנִּינָן תַּרְתֵּיהוֹן. אֲוִיר פָּסוּל פּוֹסֵל בִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים. דְּתַנִּינָן. הִרְחִיק אֶת הַסִּיכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה. סְּכָךְ פָּסוּל אֵינוֹ פוֹסֵל אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. דְּתַנִּינָן. בַּיִת שֶׁנִּפְחַת וְסִיכֵּךְ עַל גַּבָּיו. אִם יֵשׁ מִן בֵּין כּוֹתֶל לַסִּיכּוּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת פְּסוּלָה. הָא פָּחוּת מִיכֵּן כְּשֵׁירָה. מַהוּ לִישֹׁן תַּחְתָּיו. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשִׁיב. הֲרֵי טִיט הַנָּרוּק מַשְׁלִים בְּמִקְוֶה וְאֵין מַטְבִּילִין בּוֹ. וְהָכָא מַשְׁלִים בְּסוּכָּה וְאָסוּר לִישָׁן תַּחְתָּיו. חִזְקִיָּה אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאִית כְּדוֹפַן עֲקוּמָה. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּדוֹפַן עֲקוּמָה. רִבִּי בָּא רִבִּי חִיָיה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּדוֹפַן עֲקוּמָה. רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם כַּהֲנָא. מִפְּנֵי שֶׁהִיא נִרְאֵית כְּדוֹפַן עֲקוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה לְרִבִּי יוֹסֵי. וְלָמָּה לֵי נָן אָמְרִין. מִשּׁוּם שֶׁאֵין סְּכָךְ פָּסוּל פוֹסֵל אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת.
from our library copy — not yet checked against the original
אך ענין דפנות הסוכה הוא להיפוך מענין הסוכה, שענין הסוכה הוא התפשטות והדפנות ענינם צמצום ודין, היינו לחצוץ ולשום גבול בפני כחות שאינם ראוים לבוא לתוך הסוכה ולקבל את הארות הסכך, ואף שענין הדפנות הוא היפוך מענין הסוכה, מ"מ הם הגורמים להתפשטות אור הסכך דמבלעדם לא היתה חציצה בפני כחות שאינם ראויין, ושוב לא הי' אפשר לאור הסוכה להתפשט למטה כלל, ומ"מ אינו נקרא שם סוכה עליהם, שענין חלות ש"ש על הסוכה הוא התפשטות קדושה, ודפנות הם היפוך מענין התפשטות אלא צמצום ודין, ומצינו לשון זה (גיטין ל"ד.) דפנוי שפירושו הכאה ויסור, הרי שלשון דופן הוא מלשון דינים:
from our library copy — not yet checked against the original
Sources from Torah, Talmud, and medieval halakhic codes define the anatomical structure of the beard (chatimot zaqan) and establish which areas are subject to the prohibition against shaving or destroying facial hair. The beard is divided into five distinct regions, each with separate halakhic significance.
These sources address the halakhic framework for observing Shabbat when ordinary sunset and twilight are absent or extremely prolonged, including the timing of candle-lighting, prayer services, and Havdalah. They establish the role of twilight (bein ha-shemashot) and astronomical markers in determining Shabbat's onset and conclusion.
Jewish texts from Tanakh through the Acharonim address emotional and psychological challenges, including depression, mood fluctuations, and spiritual equanimity. Sources range from biblical narratives of mental distress to halachic frameworks and philosophical teachings on emotional stability.
Jewish sources address the biblical and rabbinic prohibitions against shaving or destroying the beard, analyzing which methods of cutting are forbidden, the structure of the beard's corners, and the practical applications of these laws.
Sources examine whether a sukkah built from stolen materials or occupying another person's property is valid for fulfilling the mitzvah, and distinguish between theft of the sukkah's structure and theft of the land on which it stands. The sources present a foundational dispute over whether a mitzvah can be performed through wrongdoing and address practical remedies available to the owner.
Sources explore the Prophetic image of raising up the fallen sukkah of David—recited in the Harachaman blessing during Sukkot meals—and connect it to the practical halakhic requirements for building and repairing a valid sukkah, including structural integrity of walls and s'chach.