Sources explore the metaphor of a human being likened to a tree, examining how spiritual qualities—Torah study, good deeds, and moral character—correspond to a tree's roots, branches, and ability to endure. The sources address both the structural analogy (roots as foundation, branches as manifestation) and its ethical implications for human flourishing and moral stability.
אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאילן
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The pasuk in Devarim 20:19 — "כי האדם עץ השדה" — supplies the textual anchor for the entire comparison, and Netzach Yisrael (Netzach Yisrael:7) builds directly on it, explaining that man is an inverted tree: whereas an ordinary tree is rooted below in the earth because it draws its life from the ground, the human being is rooted above because his soul — his true root — comes from the heavens, with his body serving as the trunk and his limbs as branches.
Chazal develop the comparison as a moral measure: Pirkei Avot 3:17 teaches that one whose deeds exceed his wisdom resembles a tree with few branches but many roots, unmoved by any wind, while one whose wisdom exceeds his deeds resembles a tree with many branches but shallow roots, easily uprooted — and Avot DeRabbi Natan 22:1 applies the same contrast specifically to Torah study joined with good deeds versus Torah study without them.
The anchor image drawn upon by both Pirkei Avot and Avot DeRabbi Natan is Tehillim 1:3, which portrays the person of integrity as "a tree planted beside streams of water, which yields its fruit in season, whose foliage never fades," and מלבי"ם, הכרמל explains why the metaphor uses a tree (עץ) rather than grass: the tree endures for many years, blossoms, and bears seed year after year, whereas grass springs up briefly and perishes — so the perfect person is likened to a tree whose roots are planted above and whose branches extend downward, the brain being the root from which sensation flows to the limbs as branches.
Kiddushin 40b extends the analogy into the realm of reward and suffering, comparing the righteous to a tree rooted entirely in a pure place whose branches alone extend into impurity — when those branches are cut the whole tree stands pure — thereby using the tree's structure to illuminate how present affliction purifies the righteous for the World-to-Come.
תהילים א׳:א׳-ג׳
Psalms 1:1-3
The righteous person is compared to a tree planted beside channels of water: rooted in Torah, fruitful, and enduring in season.
וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֮ שָׁת֢וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י־מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ׃
Such a one is like a tree planted beside streams of water, which yields its fruit in season, whose foliage never fades, and whatever it produces thrives.
דברים כ׳:י״ט-כ׳
Deuteronomy 20:19-20
The Torah uses the question 'is the tree of the field a human?' while legislating wartime tree-cutting, creating an explicit comparison and ethical limit on destroying trees.
כִּֽי־תָצ֣וּר אֶל־עִיר֩ יָמִ֨ים רַבִּ֜ים לְֽהִלָּחֵ֧ם עָלֶ֣יהָ לְתׇפְשָׂ֗הּ לֹֽא־תַשְׁחִ֤ית אֶת־עֵצָהּ֙ לִנְדֹּ֤חַ עָלָיו֙ גַּרְזֶ֔ן כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ תֹאכֵ֔ל וְאֹת֖וֹ לֹ֣א תִכְרֹ֑ת כִּ֤י הָֽאָדָם֙ עֵ֣ץ הַשָּׂדֶ֔ה לָבֹ֥א מִפָּנֶ֖יךָ בַּמָּצֽוֹר׃
When in your war against a city you have to besiege it a long time in order to capture it, you must not destroy its trees, wielding the ax against them. You may eat of them, but you must not cut them down. Are trees of the field human to withdraw before you into the besieged city?
ישעיהו ס״ה:כ״ב
Isaiah 65:22
The prophet describes lasting human flourishing through the image of longevity like the days of a tree, linking human life with rooted, fruitful endurance.
לֹ֤א יִבְנוּ֙ וְאַחֵ֣ר יֵשֵׁ֔ב לֹ֥א יִטְּע֖וּ וְאַחֵ֣ר יֹאכֵ֑ל כִּֽי־כִימֵ֤י הָעֵץ֙ יְמֵ֣י עַמִּ֔י וּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶ֖ם יְבַלּ֥וּ בְחִירָֽי׃
They shall not build for others to dwell in, Or plant for others to enjoy. For the days of My people shall be As long as the days of a tree, My chosen ones shall outlive The work of their hands.
איוב י״ד:ז׳-ט׳
Job 14:7-9
Job contrasts a tree's capacity to sprout again with the apparent finality of human death, making the tree a symbol for—and challenge to—human mortality and renewal.
כִּ֤י יֵ֥שׁ לָעֵ֗ץ תִּ֫קְוָ֥ה אִֽם־יִ֭כָּרֵת וְע֣וֹד יַחֲלִ֑יף וְ֝יֹנַקְתּ֗וֹ לֹ֣א תֶחְדָּֽל׃ אִם־יַזְקִ֣ין בָּאָ֣רֶץ שׇׁרְשׁ֑וֹ וּ֝בֶעָפָ֗ר יָמ֥וּת גִּזְעֽוֹ׃ מֵרֵ֣יחַ מַ֣יִם יַפְרִ֑חַ וְעָשָׂ֖ה קָצִ֣יר כְּמוֹ־נָֽטַע׃
There is hope for a tree; If it is cut down it will renew itself; Its shoots will not cease. If its roots are old in the earth, And its stump dies in the ground, At the scent of water it will bud And produce branches like a sapling.
Avot DeRabbi Natan 22:1
A person with good deeds who studies much Torah is like a tree standing by water with few branches and many roots—even strong winds cannot move it; conversely, one without good deeds who studies Torah is like a tree in the desert with many branches and few roots—the wind uproots and overturns it.
ראב"ע אומר אם אין תורה אין דרך ארץ וכו' הוא היה אומר אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה לאילן שעומד על המים ענפיו מועטין ושרשיו מרובין אפי' ארבע רוחות העולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו שנאמר (תהילים א׳:ג׳) [ירמיהו י״ז:ח׳] והיה כעץ שתול על (פלגי) מים וגו'. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה לאילן שעומד במדבר ענפיו מרובין ושרשיו מועטין כשרוח נושבת בו עוקרתו והופכתו על פניו שנא' (ירמיהו י״ז:ו׳) והיה כערער בערבה וגו'.
משנה אבות ג׳:י״ז
Pirkei Avot 3:17
Rabbi Elazar ben Azariah teaches that wisdom without deeds cannot endure, comparing learning and action to a tree whose branches and roots must be balanced.
הוּא הָיָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקַרְתּוֹ וְהוֹפַכְתּוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז) וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב. אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמַה הוּא דוֹמֶה, לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג
To a tree whose branches are few but roots are many, so that even if all the winds in the world come and blow upon it, they cannot move it out of its place, as it is said, “He shall be like a tree planted by waters, sending forth its roots by a stream. It does not sense the coming of heat, its leaves are ever fresh.
קידושין מ׳ ב — ד"ה גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק
Kiddushin 40b:6
The Talmud teaches that the decisive factor is action, not merely intention or study; this gives substance to the tree analogy's distinction between roots, branches, and fruit.
גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: לְמָה צַדִּיקִים נִמְשָׁלִים בָּעוֹלָם הַזֶּה – לְאִילָן שֶׁכּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טׇהֳרָה, וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טוּמְאָה. נִקְצַץ נוֹפוֹ – כּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טׇהֳרָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵבִיא יִסּוּרִים עַל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁיִּירְשׁוּ הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר וְאַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד״. וּלְמָה רְשָׁעִים דּוֹמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה – לְאִילָן שֶׁכּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טוּמְאָה וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לִמְקוֹם טׇהֳרָה. נִקְצַץ נוֹפוֹ – כּוּלּוֹ עוֹמֵד בִּמְקוֹם טוּמְאָה. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁפֵּיעַ לָהֶן טוֹבָה לָרְשָׁעִים בְּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְטוֹרְדָן וּלְהוֹרִישָׁן לְמַדְרֵיגָה הַתַּחְתּוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי מָוֶת״.
GEMARA: Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, says: To what are the righteous in this world compared? To a tree that is standing entirely in a pure place and its branches hang over an impure place. If its branches are cut, it will stand entirely in a pure place. So too, the Holy One, Blessed be He, brings afflictions upon the righteous in this world to cleanse them of their few sins. He makes them suffer so that they will inherit the World-to-Come entirely, as it is stated: “And your beginning was in pain, your end shall greatly increase” (Job 8:7). And to what are the wicked in this world compared? To a tree that stands entirely in an impure place and whose branches hang over a pure place. If its branches are cut off, it stands entirely in an impure place. So too, the Holy One, Blessed be He, bestows good upon the wicked in this world for the few mitzvot they have performed, in order to expel them and banish them to the lowest level of Gehenna in the future, as it is stated: “There is a way which seems right to a man, but its end are the ways of death” (Proverbs 14:12).
תענית ה׳ ב — ד"ה כִּי הֲווֹ מִיפַּטְרִי מֵהֲדָדֵי
Taanit 5b:11
Rabbi Yoḥanan interprets Joseph's blessing as a metaphor of a person who rises above the eye's ordinary reach like a fruitful tree, connecting human stature with generative blessing.
כִּי הֲווֹ מִיפַּטְרִי מֵהֲדָדֵי, אֲמַר לֵיהּ: לִיבָרְכַן מָר! אֲמַר לֵיהּ: אֶמְשׁוֹל לְךָ מָשָׁל, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְהָיָה רָעֵב וְעָיֵף וְצָמֵא, וּמָצָא אִילָן שֶׁפֵּירוֹתָיו מְתוּקִין וְצִלּוֹ נָאֶה וְאַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתָּיו. אָכַל מִפֵּירוֹתָיו, וְשָׁתָה מִמֵּימָיו, וְיָשַׁב בְּצִילּוֹ. וּכְשֶׁבִּיקֵּשׁ לֵילֵךְ, אָמַר: אִילָן אִילָן, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ? אִם אוֹמַר לְךָ שֶׁיְּהוּ פֵּירוֹתֶיךָ מְתוּקִין — הֲרֵי פֵּירוֹתֶיךָ מְתוּקִין, שֶׁיְּהֵא צִילְּךָ נָאֶה — הֲרֵי צִילְּךָ נָאֶה, שֶׁתְּהֵא אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ — הֲרֵי אַמַּת הַמַּיִם עוֹבֶרֶת תַּחְתֶּיךָ, אֶלָּא: יְהִי רָצוֹן שֶׁכׇּל נְטִיעוֹת שֶׁנּוֹטְעִין מִמְּךָ
The Gemara relates: When they were taking leave of one another, Rav Naḥman said to Rabbi Yitzḥak: Master, give me a blessing. Rabbi Yitzḥak said to him: I will tell you a parable. To what is this matter comparable? It is comparable to one who was walking through a desert and who was hungry, tired, and thirsty. And he found a tree whose fruits were sweet and whose shade was pleasant, and a stream of water flowed beneath it. He ate from the fruits of the tree, drank from the water in the stream, and sat in the shade of the tree. And when he wished to leave, he said: Tree, tree, with what shall I bless you? If I say to you that your fruits should be sweet, your fruits are already sweet; if I say that your shade should be pleasant, your shade is already pleasant; if I say that a stream of water should flow beneath you, a stream of water already flows beneath you. Rather, I will bless you as follows: May it be God’s will that all saplings which they plant from you
חובות הלבבות, שער רביעי - שער הביטחון ה׳ — ד"ה וְהַשְּׁלִישִׁי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים וְאִם יִתְעַסֵּק
Duties of the Heart, Fourth Treatise on Trust 5:5
The discussion of trust presents a person as dependent on an ordered world while still responsible for appropriate effort, paralleling roots, nourishment, and human agency.
וְהַשְּׁלִישִׁי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים וְאִם יִתְעַסֵּק בְּסִבּוֹת לֹא יִסָּמֵךְ בְּלִבּוֹ עֲלֵיהֶן וְלֹא יְקַוֶּה מֵהֶן תּוֹעֶלֶת וְלֹא נֶזֶק מִבִּלְתִּי רְצוֹן הָאֵל אַךְ מִתְעַסֵּק בָּהֶן לִבְחֹר בַּעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא אֲשֶׁר צִוָּה לְהִתְעַסֵּק בָּעוֹלָם לְיַשְּׁבוֹ וּלְזַיְּנוֹ. וְאִם תַּגִּיעֵהוּ תּוֹעֶלֶת אוֹ יִדְחֶה בָּהֶן הַנֶּזֶק יוֹדֶה הָאֱלֹהִים לְבַדּוֹ עַל זֶה וְלֹא יוֹסִיף בָּהֶן אַהֲבָה וְחִבָּה יְתֵרָה וְלֹא תָּנוּחַ נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶן יוֹתֵר אַךְ יֶחֱזַק בִּטְחוֹנוֹ בֵּאלֹהִים וְיִסָּמֵךְ לִבּוֹ עָלָיו מִבַּלְעֲדֵי הַסִּבּוֹת. וְאִם לֹא יוֹעִילוּהוּ הַסִּבּוֹת יֵדַע כִּי יְבוֹאֵהוּ טַרְפּוֹ כְּשֶׁיִּרְצֶה יְיָ מֵאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁיִּרְצֶה וְלֹא יִמְאַס בָּהֶן בַּעֲבוּר זֶה וְלֹא יַנִּיחַ לְהִתְעַסֵּק בָּהֶם לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא. וְהַחֲמִישִׁי כִּי הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים הוּא מִתְעַסֵּק בְּסִבּוֹת הָעוֹלָם לְהָכִין מֵהֶם צֵידָה לְאַחֲרִיתוֹ וְסִפּוּק לְבֵית מוֹעֲדוֹ וּמָה שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ בּוֹ הַצָּלַת תּוֹרָתוֹ וְעוֹלָמוֹ מִתְעַסֵּק בּוֹ וּמָה שֶׁיִּהְיֶה בּוֹ שׁוּם הֶפְסֵד בְּתוֹרָתוֹ אוֹ מֵבִיא לְהַמְרוֹת הַבּוֹרֵא אֵינֶנּוּ מִתְעַסֵּק בּוֹ שֶׁלֹּא יָבִיא לְעַצְמוֹ מַדְוֶה תַּחַת הָאֲרוּכָה.
(3) One who trusts in G-d, even while he is engaging in the means for earning a livelihood, his heart will not rely on them, and he will not hope to receive profit or loss from them unless it is the will of G-d. Rather, he engages in them as part of his service of G-d who commanded us to occupy ourselves with the world, to maintain it and make it more habitable. If these means will yield him profit or help him avoid a loss, he will thank G-d alone for this, and he will not love and cherish the means more for this, nor will he rely more on them on account of this. Rather, his trust in G-d will be strengthened, and he will come to rely on Him and not the means. And if the means do not yield any benefit, he knows that his livelihood will come to him when G-d wants, and through whatever way He wants. Therefore, he will not reject the means because of this, nor abandon employing them, and thus he will serve his Creator (as above - TL). (5) One who trusts in G-d engages in a means of livelihood, in order to also prepare provisions for his end, and needs for his appointed home (in the afterlife). Only a means of livelihood which is clear to him that it is safe for fulfilling his torah study and fulfilling his religious service will he engage in it. But a livelihood which will bring any loss of torah observance or mislead him to rebel against G-d, he will not engage in, so as not to bring on himself spiritual sickness instead of healing.
מלבי"ם, הכרמל
A tree, whose roots grow upward (representing the mind from which sensations emanate to the limbs as branches), is used by the divine poet as a metaphor for the complete person, in contrast to grass which sprouts in spring, produces seed, and then withers—whereas a tree endures many days, flowering and bearing fruit year after year.
שם עץ מציין הצומח המתקיים ימים רבים יפרח ויוציא ציץ וישא פרי וזרעו בו שנה שנה, לא כן העשב, כי העשב הוא צץ בימי האביבי ומוציא פרחו וזרעו למינהו, ואז יבול ואינו עוד. ולזה המליץ המשורר האלקי על האדם השלם "והיה כעץ שתול על פלגי מים", כי נשכיל את האיש השלם כעץ אשר שרשיו נטועים למעלה וענפיו נוטים למטה, כי שורש האדם הוא המוח אשר ממנו יוצאים ההרגשות אל האברים שהם כענפים...
נצח ישראל — ד"ה אשקא דריספק חרב ביתר
Netzach Yisrael:7
A person is called a "tree of the field" (Devarim 20:19), but inverted—whereas a physical tree's roots are planted below in the earth and draw life from the ground, a person's root is above, namely the soul, which comes from heaven; the hands and feet are the branches and sub-branches, and the body is the trunk. This inversion teaches that a person's strength comes not from external sources but from attachment and planting with God, which is realized through tefillin worn on the brain and opposite the heart (the seat of life-force), thereby establishing an upper planting with God—and when punishment came upon the defenders of Beitar, tefillin were found on their heads specifically, because tefillin is fitting for them according to their level, since through tefillin the name of God is called upon one.
כי באמת האדם נקרא "עץ השדה", דכתיב (דברים כ, יט) "כי האדם עץ השדה", רק שהוא אילן הפוך, כי העץ שורשו למטה תקוע בארץ, ואילו האדם שרשו למעלה, כי הנשמה הוא שורש שלו, והיא מן השמים. והידים הם ענפי האילן, הרגלים הם ענפים על ענפים, גופו עיקר האילן. ולמה הוא אילן הפוך, כי העץ שורשו למטה, כי העץ חיותו מן האדמה, והאדם חיות נשמתו מן השמים. וכל ענין של ביתר עם הנטיעה הזאת, להראות הדביקות עם השם יתברך, שזהו חוזק ותוקף האדם, כי אין העיר גורם, רק החבור והנטיעה עם השם יתברך גורם החוזק. וזהו ענין התפילין, לנטוע את האדם עם השם יתברך. ולפיכך התפילין הם על המוח, ששם שורש החיות, וכנגד הלב שגם שם שורש החיות, עד שיש להם נטיעה עליונה עם השם יתברך. וכאשר הגיע העונש - נחרבו. ולכך נמצא בראש הרוגי ביתר דוקא תפילין, כי התפילין ראוי לאנשי ביתר כפי מעלתם ומדריגתם, כי הם על המוח, ועל ידי התפילין נקרא שם ה' עליו, כדכתיב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך":
מסילת ישרים א׳ — ד"ה וְהִנֵּה עַל הָעִקָּר הַזֶּה הֶעִירוּנוּ זִכְרוֹנָם
Mesillat Yesharim 1:14
Ramchal defines the purpose and proper direction of human life, making the tree image a way to distinguish mere growth from growth directed toward a goal.
וְהִנֵּה עַל הָעִקָּר הַזֶּה הֶעִירוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ קֹהֶלֶת (רבה, ז) שֶׁאָמְרוּ, זֶה לְשׁוֹנָם: רְאֵה אֶת מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים וְגוֹ' (קהלת ז), בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, נְטָלוֹ וְהֶחֱזִירוֹ עַל כָּל אִילָנֵי גַּן עֵדֶן וְאָמַר לוֹ, רְאֵה מַעֲשַׂי כַּמָּה נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים הֵן, וְכָל מָה שֶׁבָּרָאתִי בִּשְׁבִילְךָ בָּרָאתִי, תֵּן דַּעַתְךָ שֶׁלֹּא תְּקַלְקֵל וְתַחֲרִיב אֶת עוֹלָמִי.
Our sages roused us to this fundamental principle in Midrash Kohelet saying: "see the work of G-d." (Ecc. 7:13), "when the Holy One, Blessed be He, created Adam, He took him and led him to pass before all the trees of the Garden of Eden and said to him: 'see how beautiful and excellent are my works. All that I have created, I have created for your sake. Be careful that you do not become corrupt and destroy My world.'"
אגרות משה, יו"ד ב׳:כ״ז
Igros Moshe YD 2:27
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Meshekh Chokhmah, Shoftim:4
Q — What is the connection between the prohibition of אשרה next to the מזבח and the preceding laws of judging (לא תטה משפט, לא תקח שוחד)?
A — The mizbeach is דומם — inert stone — and a living tree may not be placed beside it, to teach that Hashem is not NOURISHED by korbanot; "לחמי לאשי" does not mean He is fed. The korbanot are for OUR sake, not His. Just as Hashem derives no benefit from the avodah, so a דיין must judge with NO personal benefit — not for money, honor, or fear, but solely for truth. The dayan who judges "דין אמת לאמיתו" thereby becomes "שותף להקב״ה במעשה בראשית," mirroring the One who created the world without self-interest.
צוה יתברך לעשות מזבח אבנים ולא יהיה בו שום עץ, להתבונן כמו שהמזבח — מקום הקרבנות — הוא דבר שאינו ניזון... כן יאות להיות בהמשפט להשופט, שגם הוא ישפוט לא למטרה חוצי, רק להאמת התכליתי יהיה כל עיונו.
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ג׳
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 3:4
Tanya describes the soul's faculties as an ordered structure through which inner life becomes expressed in thought, speech, and action, strongly supporting a roots-to-fruit model of the person.
וְחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת נִקְרְאוּ אִמּוֹת וּמָקוֹר לַמִּדּוֹת, כִּי הַמִּדּוֹת הֵן תּוֹלְדוֹת חָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת: וְהֵן הֵם ״אָב״ וָ״אֵם״ הַמּוֹלִידוֹת אַהֲבַת ה׳ וְיִרְאָתוֹ וּפַחְדּוֹ.
Chabad [the intellectual faculties] are called “mothers” and source of the middot, for the latter are “offspring” of the former. These [chochmah and binah] are the very “father” and “mother” which give birth to love of G–d, and awe and dread of Him.
Sulam on Zohar, Balak 314
One who labors in Torah is described in Scripture as delighting in God's Torah and meditating on it day and night, thereby becoming like a tree; the passage further clarifies that one who toils in Torah day and night will not be like a dry tree but like a tree planted by streams of water.
מי שמשתדל בתורה, מה כתוב בו, כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה והיה כעץ. ומשיב, אלא מי שמשתדל בתורה יומם ולילה, לא יהיה כעץ יבש, אלא כעץ שתול על פלגי מים.
ועליו כתוב והיה כעץ שתול על מים וגו', והיה עלהו רענן וגו' כי עשה פירות (דהיינו מעשים טובים), ונטע שרשים כראוי, (למעלה בעולם העליון, שמכל מצוה מתגלה כנגדה שורש רוחני למעלה), וגוף הקודם שלא עשה פירות ולא נטע שרשים, עליו כתוב, והיה כערער בערבה, ולא יראה כי יבא טוב וגו', כי יבא טוב זהו תחיית המתים.
...וכן המשל, בישראל שמקבלים השפע על ידי הקב"ה שהוא השורש עץ החיים הנטוע בתוך הגן, והם הענפים נצר מטעיו, הנה שורש השרשים תמיד ידו פתוחה להשפיע שפע שבע רצון, רק לפעמים הענפים המקבלים מתקלקלים על ידי העונות ונסתמו צנורי נשמותיהם הרוחניים המקבלים החיות מהשרש, ואם כן החסרון הוא בענפים... אבל באומות העולם שמקבלים שפעם על ידי השרים, ולפעמים יראה האדון שהכל שלו רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן בשרשו שלמעלה ומזלו עומד לו, אזי צריך לעקרו עם השרש...
היש בה עץ - אדם כשר שיגין עליהם בזכותו.
כי האדם עץ השדה, היינו כי זה (התלמיד חכם) נקרא אדם הנודע למעלה ולמטה, עץ השדה, הוא אילן גדול וחזק של אותו שדה אשר ברכו ה', (שהוא המלכות הנקראת שדה), שהיא סמוכה עליו, (כי התלמיד חכם מזין אותה), שהוא עץ הנודע לשדה ההוא תמיד. לבא מפניך במצור, דבר זה חוזר לתחלת הכתוב, שכתוב, לא תשחית את עצה, שפירושו אותו שנותן להם עצה ומתקן בני העיר הוא נותן להם עצה. לבא מפניך במצור, דהיינו להתתקן ולחזור בתשובה, ומתקן להם כלי זיין, חצוצרות ושופרות, לבא מפניך, היינו לבא לפני ולהכנס, מפניך, מפני הפחד שלך, במצור, היינו במקום שעליונים ותחתונים אינם יכולים לבא שמה, ומה הוא, הוא המדרגה שבעלי תשובה נכנסים שמה, ומי הוא, הוא תשובה, (שהיא בינה), זו היא מצור, שהוא מקום חזק וסלע חזק...
פרי עץ הדר - עומד בהדרו, כי פירותיו עומדים בו כל השנה.
הוא היה אומר כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו... אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה, לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי.
ועל דרך הקבלה... וענף עץ אבות הגדולה והגבורה והתפארת, וזהו שדרשו בספר הבהיר ענף עץ עבות משל לאדם שיש לו זרועותיו ובהם יגן על ראשו, הרי זרועותיו שנים וראשו שלשה, והיינו ענף לשמאל עבות לימין, נמצא עץ באמצע, ולמה נאמר בו עץ מפני שהוא שורש האילן, והדס דומה לעינים... וצריך שתשכיל כי מפני שהלולב ירמוז לצדיק כתמר הפרישו חכמי האמת בדין קטימת הלולב וההדס, כי הלולב נקטם ראשו פסול, ובהדס אפילו ג' קטומים כשר, וידוע כי הקטימה רמז לקצוץ, ובהדסים אין לחוש לקצוץ, שהרי בידוע שהאחד כלול מן השנים גם השנים הפכים הם מקבלים ויונקים מלמעלה מן הבינה, ולכך אין לטעות בהדסים ואין לחוש בהם חשש קצוץ, אבל בלולב שהוא צדיק יסוד ויודעין בו שהשפע שלו מקבלו מיד מיוחד והמיוחד מן השנים והשנים מן הבינה, לכך יש לטעות בו ולחוש לקצוץ שמא יאמר בו אדם שאינו צריך לכח שיש מן הבינה ולמעלה שהוא ראשית האצילות...