מקור חיוב סעודה שלישית בשבת

כֵּיצַד? נָפְלָה דְּלֵיקָה כּוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: כַּמָּה סְעוּדוֹת חַיָּיב אָדָם לֶאֱכוֹל בַּשַּׁבָּת — שָׁלֹשׁ. רַבִּי חִידְקָא אוֹמֵר: אַרְבַּע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וּשְׁנֵיהֶם מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ: ״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלוּהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה׳ הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה״. רַבִּי חִידְקָא סָבַר: הָנֵי תְּלָתָא ״הַיּוֹם״ לְבַר מֵאוּרְתָּא, וְרַבָּנַן סָבְרִי: בַּהֲדֵי דְּאוּרְתָּא. תְּנַן: נָפְלָה דְּלֵיקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת

We learned in the mishna that one may rescue food for three meals on Shabbat. How so? If a fire ignited before the meal on Shabbat evening, one rescues food for three meals; if a fire ignited Shabbat morning, he rescues food for two meals; if a fire ignited in the afternoon, he rescues food for one meal. With regard to meals on Shabbat, the Sages taught in a baraita: How many meals is a person obligated to eat on Shabbat? Three. Rabbi Ḥidka says: Four. Rabbi Yoḥanan said: And both of them derived their opinions from one verse: “And Moses said: Eat it today, for today is Shabbat for God, today you will not find it in the field” (Exodus 16:25). Rabbi Ḥidka holds: These three mentions of the word today allude to the number of meals on Shabbat besides the evening meal, as Moses spoke on Shabbat morning. And the Rabbis hold that these three mentions include the evening meal. We learned in the mishna: If a fire ignited on Shabbat evening,

חַיָּב אָדָם לֶאֱכל שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת בְּשַׁבָּת אַחַת עַרְבִית וְאַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בְּמִנְחָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּשָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת אֵלּוּ שֶׁלֹּא יִפְחֹת מֵהֶן כְּלָל. וַאֲפִלּוּ עָנִי הַמִּתְפַּרְנֵס מִן הַצְּדָקָה סוֹעֵד שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְאִם הָיָה חוֹלֶה מֵרֹב הָאֲכִילָה אוֹ שֶׁהָיָה מִתְעַנֶּה תָּמִיד פָּטוּר מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת. וְצָרִיךְ לִקְבֹּעַ כָּל סְעֻדָּה מִשְּׁלָשְׁתָּן עַל הַיַּיִן וְלִבְצֹעַ עַל שְׁתֵּי כִּכָּרוֹת. וְכֵן בְּיָמִים טוֹבִים:

ויהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית דאר"ש בן פזי א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המקיים ג' סעודות ניצול מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמות גוג ומגוג וא"ר יוסי יהא חלקי עם מקיימי ג' סעודות בשבת ואף אם הוא שבע הרבה יכול לקיים אותה בכביצה ומיהו אם אי אפשר לו כלל לאכול אינו חייב לצער עצמו וכ"כ הרמב"ם ז"ל ואם הוא חולה מרוב אכילה או שהוא מתענה פטור מג' סעודות והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבקר כדי ליתן מקום לסעודה ג' וזמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה ולא קודם הילכך אותם שמפסיקין בסעודת שחרית לחלק לשנים ועדיין לא הגיע זמן המנחה אינן מקיימין מצות ג' סעודות אבל הגיע זמן המנחה יכולין לעשותה מיד אחר סעודת שחרית וכן היה עושה א"א הרא"ש ז"ל היה מברך ברהמ"ז והיה נוטל ידיו ומברך עליהם ומברך המוציא והיה אומר שיותר טוב לעשות כן כיון שנמשכה סעודת הבוקר עד אחר המנחה ואם לא היה עושה מיד השלישית לא היה יכול לאכול אחר כך אלא אכילה גסה ור"ת הנהיג שלא לאכול בשבת בין מנחה לערבית משום דאיתא במדרש כל השותה מים בשבת בין השמשות כאילו גוזל המתים וע"כ הנהיג לעשות סעודה שלישית קודם המנחה והרמב"ם ז"ל כתב הולך לבה"מ וקורא עד המנחה ומתפלל מנחה ואח"כ קובע סעודה ונראה דהכי עדיף טפי דכיון שהגיע זמן המנחה אסור לאכול עד שיתפלל וכתב הרמב"ם ז"ל שגם בסעודה שלישית קובע על היין ובוצע על שתי ככרות וא"א הרא"ש ז"ל לא היה מברך על היין קודם משום דאיתקש יום ללילה לענין קידוש מה לילה סגי בחד זימנא אף ביום נמי בחד זימנא אבל היה בוצע על ב' ככרות ואיתא בירושלמי במכילתא דבסעודה שלישית צריך לפחות ככר אחד שלם משום דביום ו' ירד לכל אחד שני עומרים ומכל עומר עשו שתי ככרות הרי ד' לשני עומרים אכל אחד בע"ש ואחד בליל שבת ואחד בבוקר הרי נשאר לו אחד שלם לסעודה שלישית וי"א שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא פירוש מאכל העשוי מחמשת מיני דגן כדאמרינן גבי סוכה לרבי אליעזר שצריך י"ד סעודות בסוכה ואם השלים במיני תרגימא יצא ור"י היה אומר כיון דילפינן ג' סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשותה בפת:

ויש לך לדעת כי שלש סעודות של שבת זמניהם חלוקים, האחד בליל שבת, והשני בשחרית, והשלישי במנחה, לא כאותן שעושין סעודה שלישית בשחרית אחר סעודה וברכת המזון שפורסין מפה וחוזרין ועושין סעודה שנראה סעודת שבת לחצאין ואין כאן הכרה בסעודה שלישית הנפלאה העליונה. אלא זמן הסעודה השלישית בשעת מנחה הוא מדתנן בפרק כל כתבי הקודש (דף קי"ז ב) נפלה דליקה בליל שבת מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית מצילין מזון שתי סעודות. במנחה מצילין מזון סעודה אחת.

דִּין שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת וּבוֹ ח' סְעִיפִים: יְהֵא זָהִיר מְאֹד לְקַיֵּם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וְאַף אִם הוּא שָׂבֵעַ — הֲרֵי יָכוֹל לְקַיֵּם אוֹתָהּ (בְּיוֹתֵר מִכְּבֵיצָה מְעַט אֲבָל) כְּבֵיצָה. וְאַף שֶׁכְּבֵיצָה הִיא סְעֻדַּת עֲרַאי (וְאֵינוֹ [יוֹצֵא בָּהּ]), מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ כְּדֵי שְׂבִיעָה — נִקְרָא סְעֻדָּה (וְיוֹצֵא בָּהּ). (וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ בִּכְזַיִת יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ לְכַתְּחִלָּה בְּכָל אַחַת מִשָּׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן תרל"ט. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אִם אֶפְשָׁר לוֹ). וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לֶאֱכוֹל כְּלָל — אֵין צָרִיךְ לְצַעֵר אֶת עַצְמוֹ לֶאֱכוֹל, שֶׁסְּעֻדּוֹת הַשַּׁבָּת לְעֹנֶג נִצְטַוּוּ וְלֹא לְצַעַר. אֲבָל הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ שֶׁלֹּא לְמַלֹּאת בִּטְנוֹ בִּסְעֻדַּת הַבֹּקֶר, כְּדֵי לִתֵּן מָקוֹם לִסְעֻדָּה שְׁלִישִׁית: זְמַן סְעֻדָּה ג' הוּא מִשֶּׁיַּגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה עַד הָעֶרֶב, דְּהַיְנוּ מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְאֵילַךְ. וְאִם עֲשָׂאָהּ קֹדֶם לְכֵן — לֹא קִיֵּם מִצְוַת סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְשַׁךְ בָּהּ עַד אַחַר הַמִּנְחָה, שֶׁאָכַל (יוֹתֵר מִ)כְּבֵיצָה אַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה, אֲבָל לְכַתְּחִלָּה גַּם הַתְחָלַת הַסְּעֻדָּה תְּהֵא אַחַר שֵׁשׁ וּמֶחֱצָה. וּלְהָאוֹמְרִים שֶׁמִּשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן מִנְחָה גְדוֹלָה אָסוּר לִקְבּוֹעַ אֲפִלּוּ סְעֻדָּה קְטַנָּה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל מִנְחָה תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִמָּן רל"ב — צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל לְעוֹלָם מִנְחָה קֹדֶם סְעֻדָּה שְׁלִישִׁית. וְכֵן נוֹהֲגִים בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ. אֲבָל הַמַּתִּירִים לִקְבּוֹעַ סְעֻדָּה קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה אוֹמְרִים שֶׁבְּשַׁבָּת טוֹב לֶאֱכוֹל סְעֻדָּה ג' קֹדֶם תְּפִלַּת הַמִּנְחָה, לְפִי שֶׁבֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת אָסוּר לִשְׁתּוֹת מַיִם בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה אוֹ אַחֲרֶיהָ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לִזְמַן חֲזָרַת הַנְּשָׁמוֹת לְגֵיהִנֹּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, וְהַשּׁוֹתֶה אָז מַיִם מֵהַנָּהָר — הֲרֵי זֶה גוֹזֵל אֶת הַמֵּתִים, שֶׁמִּתְקָרְרִים בְּמַיִם קֹדֶם חֲזָרָתָם, וְיֵשׁ חֲשַׁשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר. וּלְפִי מִנְהָגֵנוּ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים בֵּין מִנְחָה לְמַעֲרִיב — יֵשׁ לָנוּ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת אָז מַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ אָז מֵהַנָּהָר, אֶלָּא מַיִם שֶׁבַּבַּיִת שֶׁנִּשְׁאֲבוּ קֹדֶם לְכֵן מֵהַנָּהָר, אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִסּוּר זֶה שֶׁל שְׁתִיַּת מַיִם מֵהַנָּהָר בְּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת הוּא בְּעֶרֶב שַׁבָּת, שֶׁמִּתְקָרְרִים כְּשֶׁיּוֹצְאִים מֵהַגֵּיהִנֹּם. וְטוֹב לָחוּשׁ גַּם לְדִבְרֵיהֶם:

ויהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית, ואמרו חז"ל (קי"ח:): דכל המקיים סעודה שלישית - נצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי עם מקיימי ג' סעודות בשבת. והלבוש כתב שהם מן התורה, כדכתיב תלתא 'היום' ע"ש. ואם אפשר שאינן ממש מן התורה - מכל מקום וודאי מתקנת משה רבינו הם, שכן קיבל מסיני. והם מרמזים נגד ג' אבות, נגד תורה נביאים וכתובים, ובשעה שניתן להם המן - ניתן להם על ג' סעודות, כדאיתא במכילתא שהביא כאן הטור, והבאנוהו לעיל סימן רע"ד ע"ש. ודברים גדולים ונוראים תלוים בג' סעודות אלו, ומבוארים בזוהר בכמה מקומות. ולכן יהא זהיר בזה, וכך אמרו חכמים: חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת, ואפילו אם הוא שבע - דיו שיאכל פת בכביצה ומעט יותר, דכביצה הוי אכילת עראי. ואף על גב דבגמרא (קי"ט:) משמע דדי בכזית, ומטעם זה יש חולקין באמת על זה (א"ר בשם מעיו"ט) - אמנם כבר כתבנו בסוף סימן רע"ד דזהו מצד הדוחק וודאי יצא בכזית, אבל לכתחלה צריך יותר מכביצה ע"ש. ואם אי אפשר לו כלל לאכול - אינו חייב לצער את עצמו, והחכם עיניו בראשו ולא ימלא בטנו בסעודת הבוקר, כדי ליתן מקום לסעודה שלישית, וחלילה לבטל המצוה הגדולה הלזו. ומי שלא אכל בליל שבת - יאכל הג' סעודות ביום, וכן ביום טוב: מי שלא אכל בלילה - יאכל שני סעודות ביום, וגם יאמר הקידוש של לילה (מג"א סק"ב).

(א) יהא זהיר מאד - וכדאיתא בגמרא חייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת ואסמכוהו אקרא דכתיב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה ותלתא היום כתוב בקרא זה ואחז"ל כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמת גוג ומגוג שנאמר וגו'. ואף לעני העובר ממקום למקום צריך ליתן לו כל הג' סעודות בשבת וכדאיתא ביו"ד בסי' ר"נ ועיין לעיל בסימן רמ"ב במ"ב דאף בשביל סעודה שלישית כשמשיג באיזה מקום ללוות צריך ללוות: (ב) בכביצה - לאו דוקא אלא מעט יותר מכביצה דכביצה מקרי עדיין אכילת עראי כמ"ש סוף סימן רל"ב ולא חשיב סעודה [מ"א] וי"א שאפילו בכזית יוצא ידי הסעודה ונכון להחמיר לכתחלה אם אפשר לו:

(ג) לאכול שלש סעודות בשבת דהכי דרשו ז״ל בפרק י״ז מס׳ שבת מדכתיב תלתא היום במאכל שבת ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה׳ היום לא תמצאוהו בשדה ופרש״י תלתא היום למנין שלש סעודות בא ע״כ משמע מלשונו דדבר תורה הוא ולא אסמכתא ועונש המבטל סעודה אחת משלשתן גדול ובפ׳ פקודי רנ״ב בהיכל הזכות אמרינן דכל שלחנות של ישראל מסדרין המלאכים באותו השבת ואלף אלפין ורובא רבבן ממונים על השולחנות ומשגיחין איך סדרו עונג שבת וחיה א׳ על ד׳ שרפים אם ראה השלחן בכל מיני עונג מברך השלחן אז תתענג על ה׳ אז תקרא וה׳ יענה אז יבקע כשחר אורך הנה כי כן יבורך גבר וכל המלאכים עונין אמן וכשלא ענגו בשבת דוחין אותו שלחן חוצה למקום הנקרא נגע הפך אותיות ענג ומקללין אותו ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו ינקש נושה לכל אשר לו כו׳ אל יהי לו מושך חסד כו׳ רחמנא לשזבן ע״כ לכן החרדים אל דבריו יזדרזו.

זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית:

וקראת לשבת עונג, האריכו רז"ל מאד בזה לענג את השבת, לשון הרמב"ם בהלכות שבת פרק ל' איזה עונג, זה שאמרו חז"ל שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר... התענוג של לחם הוא לחם משנה, משנה כמשמעו ומשונה בטעמו ישתנה למעליותא. ומצאתי צריך ליזהר בכל סעודה מג' סעודות שיהיה לו בשר ודגים, ויש רמז בתיבות האלו כי ראשית תיבות שלהם דהיינו בי"ד עולה במספר קטן ז', וכן אמצע תיבות שלהם דהיינו שי"ג עולה גם כן במספר קטן ז', וכן סופי תיבות דהיינו ר"ן עולה גם כן ז'. ונודע כי שאר השביעיות הוא המובחר ושבת שהוא יום ז' ראש לכולם. וג' פעמים מספר רומז לג' סעודות, על כן נראה ראוי לנהוג גם כן בסעודה שלישית בלחם משנה כדעת קצת הפוסקים. ואמרו רז"ל כל המענג את השבת ולא אמרו כל המענג בשבת, כי האדם לא יהיה כוונתו על עצמו לענג רק יעשה העונג בשביל כבוד שבת, זה וקראת לשבת עונג, כענין מי שמזמין אורח חשוב וגדול שעושה סעודה לכבודו, ובלא האורח היה קשה עליו ההוצאה והתענוג וכן פירוש הזוהר וקראת לשבת דיזמון ליה לפתורא מתתקנא כדקא יאות במיכלא ובמשתיא וכסות נקייה. ועל כן אותן הממלאין בטנם כסוס וכפרד אין הבין לילך אחר הערב ורווחא לבסומא שכיחא, ואחר כך מרוב מאכלם נפל תרדמה עליהם ומכלים מוחם אלו אין נקראים מענגים את השבת, אלא הם מענגים את עצמם בשבת. על כן יכלכל דבריו במשפט, והחכם עיניו בראשו כשיושב לאכול בוקר אף על גב שיאכל וישתה כראוי, אין הכונה למלאות בטנו כי לא מנוחה ועונג יקרא לזאת אלא איבוד המאכל והגוף גם הפסד לנפש שלא יוכל לעמוד על עמדו מרוב שביעתו כדי לעסוק בתורה ובמצות כאשר ביארנו.

טל) [סעיף ח'] סעודה ג' בשבת דינה הר"ח. וכ"פ הלבוש. ואע"ג דלקמן סי' רצ"א הכריע מרן ז"ל דיש לעשות סעודה ג' בפת י"ל דפסק בשניהם לחומרא דהיינו לכתחלה צריך לעשותה בפת ולענין חזרה אינו חוזר משום חומרא דלא תשא דשמא איני חייב לאכול פת וא"צ לחזור ועובר על לא תשא. ב"ח. עו"ת אות ד' ט"ז סק"ו. מ"א ס"ק ט"ז. מש"ז אות ו'. ר"ז אות ט"ו. ח"א כלל מ"ז אות כ"א. בי"מ אות ז'. דה"ח אות י'. והגם דבשער הכוו' השווה כל ג' סעודות דשבת ביחד דצריך לאכול פת וק"ל דכנגד דברי האר"י ז"ל לא אמרינן סב"ל י"ל ה"ד כשאומר בהדיא האר"י ז"ל לברך אבל כאן שלא אמר כ"א דצריך לאכול פת י"ל ה"ד למצוה אבל לא לענין דצריך לחזור אם לא הזכיר שבת דהא גם מרן ז"ל כתב בסי' רצ"א דהעיקר צריך לאכול פת ואפ"ה לענין חזרה כתב דאינו חוזר. וא"כ אין לזוז מדברי מרן ז"ל והאחרונים שהסכימו דאינו חוזר. ומ"מ יש לאומרה בתוך הרחמן. מש"ז שם:

ערב פסח שחל להיות בשבת, נהג ר"ת לעשות סעודה ג' במצה עשירה. אבל במדינות שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, אזי יקבע סעודה ג' בבשר ודגים. ואם קובע סעודה על פירות, אזי יקח פירות שהם מז' מינים וכמו שכתב הבית יוסף בטור אורח חיים סימן רצ"א, ויוצא בשבת זו בסעודה ג' בענין הזה, כי כן יש אומרים שיוצאים בכל שבת במיני תרגימא כמבואר בטור אורח חיים סימן רצ"א. ונהי דלא קיימא לן הכי בשאר שבתות, עתה בשעת הדחק שאני:

וי"ל שבדוגמא ושמץ מנהו יש בכל אדם ביום השבת שע"י שאדם מתאמץ בכל ששת ימי המעשה להיות נזהר מדבר איסור שמוצאם מג' עבירות הנ"ל ואביזרייהו זוכין בשבת לשלש סעודות שהם בזכות אברהם יצחק ויעקב שהם תקנו חטא אדה"ר שהי' פתיך בי' ג' עבירות אלו והם הורישו לבניהם אחריהם שיהי' להם הכח להתאמץ לבל להמשיך אחר כחות רעות המושכין לג' עבירות אלו ואביזרייהו, וע"כ הנזהר מהם זוכה לרוחניות ג' סעודות אלו, והוא כעין ג' מלאכים כנ"ל, אך בשכר היות מקדש עצמו במותר לו זוכין בשבת לעצם עונג שבת שהוא בצד מה דוגמת מראה השכינה לאאע"ה:

למרות זאת ידוע המנהג של רבותינו נשיאינו שנהגו בדרך כלל לא לאכול פת בסעודה שלישית. הם נהגו לצאת ידי חובת סעודה זו בטעימה כלשהי.

שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת ראוי לעשות בו מצוה אחרת, ויש נוהגין שלא לבצוע עליו עד סעודה שלישית של שבת כדי לעשות בו מצוות הרבה

שתי מצוות ישנן בסעודות השבת. האחת מצוות עונג שבת, שנאמר (ישעיהו נח, יג): "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג", ועיקרה מתקיים בסעודות, אולם גם במה שטועמים בין הסעודות, וגם בשינה של שבת מקיימים את מצוות עונג שבת. המצווה השנייה היא מצוות שלוש הסעודות, שלמדו חכמים מרמזי הפסוקים, שמצווה לקיים בשבת שלוש סעודות (שבת קיז, ב). סעודה ראשונה מקיימים בליל שבת, שנייה ביום השבת בשחרית עד חצות, וסעודה שלישית מחצי שעה אחר חצות היום ועד השקיעה. והאוכל סעודה שלישית לפני כן – לא יצא (שו"ע או"ח רצא, ב). מי שלא אכל סעודה ראשונה בליל שבת, יאכל שלוש סעודות ביום השבת. ומי שלא הספיק לאכול סעודה שנייה עד חצות היום, יאכל שתי סעודות אחר חצות, שיש סוברים שאין זמן הסעודות מעכב, ובדיעבד יש לסמוך עליהם (בה"ג, רמ"א, או"ח רצא, א).

There are two mitzvot pertaining to the Shabbat meal. One is oneg, the mitzva to delight in Shabbat, as it is written: “Call Shabbat ‘delight’ (oneg)” (Yeshayahu 58:13). Oneg is fulfilled primarily through the meals, but snacks and a Shabbat nap are parts of it as well. The second mitzva is to partake of three meals. The Sages saw this hinted at in various verses (Shabbat 117b). The first meal is held on Friday night, the second on Shabbat morning before midday, and the third on Shabbat afternoon from half a seasonal hour after midday until shki’a. If one eats the third meal prior to this, he has not fulfilled his obligation (SA 291:2). One who did not eat dinner on Friday night should eat three meals on Shabbat day. If one was unable to eat the second meal before midday, he should eat two meals afterward, for some maintain that the timing of the meals is not critical, and be-di’avad one may rely upon them (Behag; Rema 291:1).

נשים חייבות בסעודה שלישית, שהנשים שוות לאנשים לכל עניני שבת. ואם הן אוכלות לבדן, צריכות גם לבצוע על לחם משנה. [ילקוט יוסף שבת כרך א' עמוד תי] .

[הערה 21] ועיין בזוה"ק (יתרו דף פ"ח) שכתוב, וז"ל: "ועל דא בעי בר נש לאתענגא תלת זמנין אלין דהא בהא תליא מהימנותא דלעילא בעתיקא קדישא ובזעיר אנפין ובחקלא דתפוחין. ובעי בר נש לאתענגא בהו ולמחדי בהו. ומאן דגרע חד סעודתא מנייהו אחזי פגימותא לעילא ועונשיה דההוא בר נש סגי וכו', רבי שמעון אמר:

ר' שמעון אמר וכו': רש"א, מי שהשלים שלשה סעודות בשבת, קול יוצא ומכריז עליו, אז תתענג על ה', זהו סעודה אחת כנגד עתיקא קדישא דכל קדישין. והרכבתיך על במתי ארץ, זהו סעודה שניה, כנגד שדה תפוחים הקדושים, שהוא המלכות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך, זהו השלמות שנשלם בזעיר אנפין. בסעודה שלישית.

תליתאה למיכל שלשה וכו': תקון השלישי שעל שלחן של שבת, הוא, לאכול שלש סעודות בשבת, כמו שהעמידו חכמי המשנה, שאמר אחד מהם יהי חלקי עם גומרי שלש סעודות בשבת, שהם שלימות שבע ברכות התפלה, שמשלימים עמהם לעשר. וסוד הענג הוא סוד הכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כי עדן פירושו ענג. וגן היא המלכות, שה"ס שבת. גם ענג הוא ר"ת. עדן נהר גן. ומי שאינו מקיים אותן, ויש לו רשות לקיימן מתהפך לו ענג לנגע צרעת. כי אותיותיהם שוות. ובכדי שלא יבא לזה, אמר הקב"ה, לוו עלי ואני פורע (ביצה ט"ו:) וכתוב, אז תתענג על ה'.