parshaמפרשי הפרשה

הכתב והקבלה — ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגך כי תשמע בקול ה' אלהיך

Verse 1 already states the condition ('אם שמע תשמע'). Why does verse 2 repeat it: 'ובאו עליך כל הברכות... *כי תשמע* בקול ה' אלהיך'? Isn't 'כי תשמע' a redundant restatement?

אין מלת 'כי' תנאי כמו 'כי תפגע שור אויבך', דכבר הזכיר התנאי 'אם שמע תשמע', אבל טעם כמלת 'אשר' שהמשפט הקודם סיבה למשפט הבא כמו 'מי אנכי כי אלך'. ויודיע בזה התכלית המכוון בברכות אלה, שעל ידיהם תהיה דעתכם פנויה לשמוע בקול ה' לשמור מצותיו, כי בזמן שאדם טרוד בחולי ורעבון וכדומה מן הדברים המטרידים את הנפש אין דעתו פנויה להתעסק בתורה ולשמור המצות כראוי, לכן יבטיח בזה שכאשר יהגה בחכמת התורה ויעשה המצות בשמחה ובטובת נפש יוסרו ממנו כל הדברים המונעים אותו מלעשותה.

1 source · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

Source 1 · Acharonim
Verified

הכתב והקבלה

HaKtav VeHaKabalah, Deuteronomy 28:2

Q — Verse 1 already states the condition ('אם שמע תשמע'). Why does verse 2 repeat it: 'ובאו עליך כל הברכות... *כי תשמע* בקול ה' אלהיך'? Isn't 'כי תשמע' a redundant restatement?

A — HaKtav VeHaKabbalah identifies a categorical shift. 'כי' in v.2 is NOT the conditional 'if' (the שלים מ'כי תפגע שור אויבך' type — that was already used in v.1). Here 'כי' functions as 'אשר' in a causal/teleological sense — *so that*, like 'מי אנכי כי אלך' (Shemot 3:11). The blessings aren't reward; they are *enabling conditions*. 'The blessings shall reach you *so that* you may hearken to Hashem's voice' — because when a person is consumed by illness, hunger, and worry, his mind is not free to engage Torah and mitzvot. The blessings clear the bandwidth: 'שכר מצוה בהאי עלמא ליכא,' but the blessings 'גורמות לחיי עד' by removing obstacles to avodah. The chiddush reframes the relationship between the brachot and the mitzvot — not transactional, but instrumental.

אין מלת 'כי' תנאי כמו 'כי תפגע שור אויבך', דכבר הזכיר התנאי 'אם שמע תשמע', אבל טעם כמלת 'אשר' שהמשפט הקודם סיבה למשפט הבא כמו 'מי אנכי כי אלך'. ויודיע בזה התכלית המכוון בברכות אלה, שעל ידיהם תהיה דעתכם פנויה לשמוע בקול ה' לשמור מצותיו, כי בזמן שאדם טרוד בחולי ורעבון וכדומה מן הדברים המטרידים את הנפש אין דעתו פנויה להתעסק בתורה ולשמור המצות כראוי, לכן יבטיח בזה שכאשר יהגה בחכמת התורה ויעשה המצות בשמחה ובטובת נפש יוסרו ממנו כל הדברים המונעים אותו מלעשותה.