כלי יקר — ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר

Q — Rashi says 'אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם — אף על פי שיש להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים, אין מבקשים מאת המקום אלא מתנת חינם.' But how could *any* tzaddik tally his merits before Hashem, when even all his mitzvot don't repay a fraction of Hashem's prior chesed?

A — Kli Yakar resolves Rashi's puzzle by relocating the merits. 'Past mitzvot' cannot fund a claim — that's impossible by any honest accounting. But tzaddikim *can* rely on *future* mitzvot, since a tzaddik typically requests benefit (life, entry into Eretz Yisrael) only so as to be able to perform more mitzvot. R. Simlai (Sotah 14a) reads this into Moshe: 'וכי לאכול מפריה היה צריך משה? אלא אמר הרבה מצוות תלויות בארץ.' So the route to a claim exists. Moshe nevertheless refused even that route — asking only for מתנת חינם. The verse's startling word 'ואתחנן' captures both the available higher ground and his decision to take an even higher one.