Divine Favor Among Judean Kings

וְכָמֹ֩הוּ֩ לֹא־הָיָ֨ה לְפָנָ֜יו מֶ֗לֶךְ אֲשֶׁר־שָׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ בְּכׇל־לְבָב֤וֹ וּבְכׇל־נַפְשׁוֹ֙ וּבְכׇל־מְאֹד֔וֹ כְּכֹ֖ל תּוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֑ה וְאַחֲרָ֖יו לֹא־קָ֥ם כָּמֹֽהוּ׃

There was no king like him before who turned back to GOD with all his heart and soul and might, in full accord with the Teaching of Moses; nor did any like him arise after him.

וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥ד אָבִֽיו׃ בַּיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּטָ֑ח וְאַחֲרָ֞יו לֹא־הָיָ֣ה כָמֹ֗הוּ בְּכֹל֙ מַלְכֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַאֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ לְפָנָֽיו׃

He did what was pleasing to GOD, just as his forefather David had done. He trusted only in the ETERNAL the God of Israel; there was none like him among all the kings of Judah after him, nor among those before him.

וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֗לֶךְ בְּכׇל־דֶּ֙רֶךְ֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יו וְלֹא־סָ֖ר יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃ {פ}

He did what was pleasing to GOD and he followed all the ways of his forefather David; he did not deviate to the right or to the left.

וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה דָּוִ֥יד אָבִֽיו׃ כִּֽי־מָעֲל֣וּ אֲבֹתֵ֗ינוּ וְעָשׂ֥וּ הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽה־אֱלֹהֵ֖ינוּ וַיַּעַזְבֻ֑הוּ וַיַּסֵּ֧בּוּ פְנֵיהֶ֛ם מִמִּשְׁכַּ֥ן יְהֹוָ֖ה וַיִּתְּנוּ־עֹֽרֶף׃

He did what was pleasing to GOD, just as his forefather David had done. For our ancestors trespassed and did what displeased the ETERNAL our God—whom they forsook as they turned their faces away from the dwelling-place of GOD, turning their backs on it.

וַיְהִ֥י יְהֹוָ֖ה עִם־יְהוֹשָׁפָ֑ט כִּ֣י הָלַ֗ךְ בְּדַרְכֵ֞י דָּוִ֤יד אָבִיו֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ים וְלֹ֥א דָרַ֖שׁ לַבְּעָלִֽים׃ וַיָּ֨כֶן יְהֹוָ֤ה אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ בְּיָד֔וֹ וַיִּתְּנ֧וּ כׇל־יְהוּדָ֛ה מִנְחָ֖ה לִיהֽוֹשָׁפָ֑ט וַיְהִי־ל֥וֹ עֹשֶׁר־וְכָב֖וֹד לָרֹֽב׃

GOD was with Jehoshaphat because he followed the earlier ways of his forefather David, and did not worship the Baalim, So GOD established the kingdom in his hands, and all Judah gave presents to Jehoshaphat. He had wealth and glory in abundance.

וַיַּ֤עַשׂ אָסָא֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽיו׃ וַיָּ֛סַר אֶת־מִזְבְּח֥וֹת הַנֵּכָ֖ר וְהַבָּמ֑וֹת וַיְשַׁבֵּר֙ אֶת־הַמַּצֵּב֔וֹת וַיְגַדַּ֖ע אֶת־הָאֲשֵׁרִֽים׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ לִֽיהוּדָ֔ה לִדְר֕וֹשׁ אֶת־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבוֹתֵיהֶ֑ם וְלַעֲשׂ֖וֹת הַתּוֹרָ֥ה וְהַמִּצְוָֽה׃

Asa did what was good and pleasing to the ETERNAL his God. He abolished the alien altars and shrines; he smashed the pillars and cut down the sacred posts. He ordered Judah to turn to the ETERNAL God of their ancestors and to observe the Teaching and the Commandment.

וַיַּ֧עַשׂ אָסָ֛א הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּדָוִ֖ד אָבִֽיו׃ וְהַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ רַ֣ק לְבַב־אָסָ֗א הָיָ֥ה שָׁלֵ֛ם עִם־יְהֹוָ֖ה כׇּל־יָמָֽיו׃ {ס}

Asa did what was pleasing to GOD, as his forefather David had done. The shrines, indeed, were not abolished; however, Asa was wholehearted with the Eternal his God all his life.

וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃ וַֽיְהִי֙ לִדְרֹ֣שׁ אֱלֹהִ֔ים בִּימֵ֣י זְכַרְיָ֔הוּ הַמֵּבִ֖ין בִּרְאֹ֣ת הָאֱלֹהִ֑ים וּבִימֵי֙ דׇּרְשׁ֣וֹ אֶת־יְהֹוָ֔ה הִצְלִיח֖וֹ הָאֱלֹהִֽים׃

He did what was pleasing to GOD just as his father Amaziah had done. He applied himself to the worship of God during the time of Zechariah, instructor in the visions of God; during the time he worshiped the ETERNAL, God made him prosper.

וַיַּ֨עַשׂ יְהוֹאָ֧שׁ הַיָּשָׁ֛ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה כׇּל־יָמָ֑יו אֲשֶׁ֣ר הוֹרָ֔הוּ יְהוֹיָדָ֖ע הַכֹּהֵֽן׃

All his days Jehoash did what was pleasing to GOD, as the priest Jehoiada instructed him.

וַיַּ֧עַשׂ יוֹאָ֛שׁ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כׇּל־יְמֵ֖י יְהוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃ {ס}

All the days of the priest Jehoiada, Jehoash did what was pleasing to GOD.

וַיַּ֤עַשׂ הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה רַ֕ק לֹ֖א כְּדָוִ֣ד אָבִ֑יו כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יוֹאָ֥שׁ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃

He did what was pleasing to GOD, but not like his forefather David; he did just as his father Joash had done.

אָנָּ֣ה יְהֹוָ֗ה זְכׇר־נָ֞א אֵ֣ת אֲשֶׁ֧ר הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנֶ֗יךָ בֶּאֱמֶת֙ וּבְלֵבָ֣ב שָׁלֵ֔ם וְהַטּ֥וֹב בְּעֵינֶ֖יךָ עָשִׂ֑יתִי וַיֵּ֥בְךְּ חִזְקִיָּ֖הוּ בְּכִ֥י גָדֽוֹל׃ {ס} שׁ֣וּב וְאָמַרְתָּ֞ אֶל־חִזְקִיָּ֣הוּ נְגִיד־עַמִּ֗י כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵי֙ דָּוִ֣ד אָבִ֔יךָ שָׁמַ֙עְתִּי֙ אֶת־תְּפִלָּתֶ֔ךָ רָאִ֖יתִי אֶת־דִּמְעָתֶ֑ךָ הִנְנִי֙ רֹ֣פֶא לָ֔ךְ בַּיּוֹם֙ הַשְּׁלִישִׁ֔י תַּעֲלֶ֖ה בֵּ֥ית יְהֹוָֽה׃

“Please, O ETERNAL One, remember how I have walked before You sincerely and wholeheartedly, and have done what is pleasing to You.” And Hezekiah wept profusely. “Go back and say to Hezekiah, the ruler of My people: Thus said GOD, the God of your forefather David: I have heard your prayer, I have seen your tears. I am going to heal you; on the third day you shall go up to the House of GOD.

״לְםַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה וּלְשָׁלוֹם אֵין קֵץ וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא בְּצִיפּוֹרִי, מִפְּנֵי מָה כׇּל מֵם שֶׁבְּאֶמְצַע תֵּיבָה פָּתוּחַ, וְזֶה סָתוּם? בִּיקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמָה דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁאָמַר כַּמָּה שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת לְפָנֶיךָ – לֹא עֲשִׂיתוֹ מָשִׁיחַ, חִזְקִיָּה שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ כׇּל הַנִּסִּים הַלָּלוּ וְלֹא אָמַר שִׁירָה לְפָנֶיךָ – תַּעֲשֵׂהוּ מָשִׁיחַ? לְכָךְ נִסְתַּתֵּם. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָיס: גְּנַאי הוּא לְחִזְקִיָּה וְסִייעָתוֹ שֶׁלֹּא אָמְרוּ שִׁירָה, עַד שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ וְאָמְרָה שִׁירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק וְגוֹ׳״. כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה׳ אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי פַּפְּיָיס: גְּנַאי הוּא לְמֹשֶׁה וְשִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁלֹּא אָמְרוּ ״בָּרוּךְ״ עַד שֶׁבָּא יִתְרוֹ וְאָמַר ״בָּרוּךְ ה׳״.

§ Apropos Hezekiah, the Gemara cites that which is stated: “That the government may be increased [lemarbe] and of peace there be no end, upon the throne of David, and upon his kingdom, to establish it and uphold it through justice and through righteousness, from now and forever; the zeal of the Lord of hosts does perform this” (Isaiah 9:6). Rabbi Tanḥum says that bar Kappara taught in Tzippori: Due to what reason is it that every letter mem in the middle of a word is open and this mem, of the word lemarbe, is closed? In the Masoretic text, the letter mem in the word “lemarbe” is written in the form of a mem that appears at the end of a word, closed on all four sides. This is because the Holy One, Blessed be He, sought to designate King Hezekiah as the Messiah and to designate Sennacherib and Assyria, respectively, as Gog and Magog, all from the prophecy of Ezekiel with regard to the end of days (Ezekiel, chapter 38), and the confrontation between them would culminate in the final redemption. The attribute of justice said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, and if with regard to David, king of Israel, who recited several songs and praises before You, You did not designate him as the Messiah, then with regard to Hezekiah, for whom You performed all these miracles, delivering him from Sennacherib and healing his illness, and he did not recite praise before You, will You designate him as the Messiah? It is for that reason that the mem was closed, because there was an opportunity for redemption that was thwarted. It was taught in the name of Rabbi Pappeyas: It is a disgrace for Hezekiah and his associates that they did not recite a song themselves and that a song was not recited until the earth began and recited a song, as it is stated: “From the uttermost part of the earth have we heard songs: Glory to the righteous” (Isaiah 24:16). On a similar note, you say: “And Jethro said: Blessed be the Lord, Who has delivered you out of the hand of Egypt and out of the hand of Pharaoh” (Exodus 18:10). It was taught in the name of Rabbi Pappeyas: It is a disgrace for Moses and the six hundred thousand adult men of the children of Israel whom he led out of Egypt that they did not say: Blessed, until Yitro came and said: “Blessed be the Lord.”

תָּנוּ רַבָּנַן: שִׁשָּׁה דְבָרִים עָשָׂה חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ, עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ, וְעַל שְׁלֹשָׁה לֹא הוֹדוּ לוֹ. עַל שְׁלֹשָׁה הוֹדוּ לוֹ: גָּנַז סֵפֶר רְפוּאוֹת — וְהוֹדוּ לוֹ. כִּתֵּת נְחַשׁ הַנְּחשֶׁת — וְהוֹדוּ לוֹ. גֵּירַר עַצְמוֹת אָבִיו עַל מִטָּה שֶׁל חֲבָלִים — וְהוֹדוּ לוֹ.

The Sages taught: King Hezekiah performed six innovative actions. With regard to three the Sages agreed with him, and with regard to three they did not agree with him. With regard to three actions the Sages agreed with him: He suppressed the Book of Remedies, and they agreed with him. He ground the copper snake through which miracles were performed for Israel (Numbers 21:9), destroying it because it had been used in idol worship (II Kings 18:4), and they agreed with him. He dragged the bones of his evil father, King Ahaz, on a bed of ropes; meaning he did not accord his father a funeral fit for a king (II Chronicles 28:27), and they agreed with him.

אלא לענין שנאמר ויזעק יהושפט וגו' (מלכים א כב לב), ראוי היה יהושפט ליהרג באותה שעה, אלא בשכר זעקה שזעק, תלה לו הכתוב ז' שנים, ועלתה מלכות לבנו, (בשנת) [ובשנת] חמש ליורם בן אחאב מלך ישראל ויהושפט מלך יהודה (מלכים ב ח טז), בחזרתן מן המלחמה, מאחר שהרגו עמון ומואב והר שעיר, באו והמליכו את יהורם בן יהושפט על יהודה, ולו אחים בני יהושפט וגו', ויתן להם אביהם מתנות וגו' (דברי הימים ב כ״א:ב׳)

וּמִי הִתְקִין לָהֶם, שְׁמוּאֵל וְדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ט, כב): הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם. וְהֵם הֶעֱמִידוּ חֲלוּקֵי הַשִּׁיר, וְהָיוּ הַלְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן וּמְזַמְּרִים לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, רְאֵה חִבָּה שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַלְוִיִּם, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַרְבֵּה הַלְוִיִּם חֲבִיבִין לְפָנַי, קַח אוֹתָם לִשְׁמִי לִשְׂרָרָה, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן קַח אֶת הַלְוִיִּם.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דְּבָרָיו שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בַּהַגָּדָה – עֲשֵׂה אׇזְנֶיךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת. ״לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכׇּל הָעַמִּים חָשַׁק ה׳ בָּכֶם וְגוֹ׳״ – אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: חוֹשְׁקַנִי בָּכֶם, שֶׁאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדוּלָּה – אַתֶּם מְמַעֲטִין עַצְמְכֶם לְפָנַי.

והודעתים שהוא יחזיאל, וזאת המלחמה היתה לאדום בימי יהושפט כי עובדיה היה ‏בימיו, וכאשר באו להלחם עמו בני עמון ומואב בהר שעיר, (כאשר הוא מפורש בדברי הימים.) צם ‏יהושפט והתפלל אל אלהיו. וענין קומו בדברי עובדיהו, הוא ענין התיצבו עמדו בדברי יחזיאל, וכאשר שמע ממנו ‏התיצבו, נועצו בזה וחשבו שהוא רצה בעמידה להלל ולהודות, הוא אמרו (שם שם כ"א) ויועץ אל ‏העם ויעמד משוררים לי"י. והפיק בזה רצון הבורא והצילם מן האויב, כאשר החלו להלל ולהודות לו, ‏כמו שאמר (שם שם כ"ב) ובעת החלו ברנה ותהלה וגומר.

ואחר כך עברו דורות עד שעמד מלך אחד שמו בולאן, היה איש חכם וירא ה', בוטח ביוצרו בכל לבו, והעביר את הקודמים ואת עובדי עבודה זרה מן הארץ וחסה בצל כנפיו, ונראה לו מלאך ואמר לו, אי לך בולאן, ה' שלחני אליך לאמר, אי בני, שמעתי את תחינתך, והנה ברכתיך והפריתיך במאד מאד, ואקים מלכותך עד אלף הדורות, ואמסר את כל אויביך בידיך. בבקר עמד והודה לה', והוסיף לו יראה ועבודה, ונראה לו שנית ואמר לו, אי בני, ראיתי את דרכיך ורציתי את מעשיך, ידעתי כי תלך אחרי בכל נפשך ובכל מאדך, והנני חפץ לתת לך חוק ומשפט. והשיב הוא למלאך הדובר אליו, אי אדוני, ידעת מחשבות לבי שלא שמתי בטחוני אלא בך, האומה אשר אנו עליה כופרים הם, לא אדע, יאמינו בי אם לא. אם יתגוללו רחמיך עלי, תראה על פלוני השר הגדול שלהם והוא יעזרני על זאת. הקב"ה עשה רצונו, ונראה אל האיש ההוא בחלום, והשכים בבקר ובא והגיד למלך, והמלך קבץ את כל שריו ועבדיו ואת כל עמו ושם לפניהם הדברים האלה. וקבלו עליהם אז הדין, ובאו ונכנסו תחת כנפי השכינה, לזה הדבר יש שלש מאות וארבעים שנה. ועוד נראה לו ואמר אי בני, השמים והארץ לא יכלכלוני, אף על פי כן בנה לי בית לשמי ושכנתי בו. והשיב לו, אי רבונו של עולם אתה ידעת שאין בידי כסף וזהב, במה אבנה, ואמר לו, חזק ואמץ, וקח עמך כל חיליך, וקום לך אל דרך דאראלן אל ארץ ארדויל, הנה נתתי פחדך ואימתך עליהם ונתתי אותם בידך, הנה זמנתיך שני אוצרות, אחד מלא כסף ואחד מלא זהב, ותקח אותם ואני אהיה עמך... והחרים המדינה ולקח הממון ושב בשלום, וקדשם, ובנה בהם האהל והארון והמנורה והשולחן והמזבחות וכלי הקדש ברחמי ה' בכח ש-די, עד היום קיימים ושמורים בידי. ואחר זאת הלך שמעו בכל הארץ, ושמעו מלך אדום ומלך ישמעאל ושלחו מלאכיהם ושלוחיהם בממון גדול ומנחות רבות עם חכמיהם אל המלך להטותו אל ידיהם, והמלך היה חכם תהא נפשו צרורה בצרור החיים את ה' אלקיו, צוה להביא חכם מישראל, דרש וחקר ושאל היטב ושם אותם יחד לברר בדיניהם, והיו משברים אחד דברי חברו, ולא יכלו לעמוד על דין אחד. כשראה המלך כן, אמר להם, עתה לכו אל אהליכם וליום שלישי תבואו אלי. הלכו לאהליהם, למחר שלח המלך אל כומר אל של מלך אדום ואמר לו, אני יודע שמלך אדום גדול מכל המלכים, ודינו דין נאה ומכובד, ואני חפץ בדינך, אלא אבקש ממך שאלה אחת, אמור לי באמת ואני ארחם עליך ואכבדך, מה תאמר דין של ישראל ודין של ישמעאל, איזה מהם טוב+ ענה הכומר ואמר לו, יחי המלך לעולם, אם שאלת על עסק הדין, לא יש בעולם דין כדין ישראל, הקב"ה בחר בהם מכל אומה ולשון, וקראם בני בכורי... ואחר כל זאת מרדו וחטאו וקלקלו את הדין, וכעס עליהם והגלה אותם... מה דין ישמעאלי בישראל, לא שבת ולא מועד לא מצוות ולא חוקים...

כי. הפסוק הוא כפול במלות שונות: מגיננו הוא מלכנו, והוא דוד המלך ושלמה בנו והבאים אחריו מזרעו, ור"ל כי לה' הוא מלכינו לפיכך היה מצליח ומתגבר על אויביו, ופירוש לה' המלך שהיה ירא את השם וכן מי לה' אלי:

וכמהו לא היה לפניו. ומה שנאמר בחזקיה (לעיל יח ה): ואחריו לא קם כמוהו, הוא בדבר הבטחון בה׳ וכמו שנאמר שם, אבל בדבר התשובה לא היה כיאשיהו ויש מרבותינו ז״ל שאמרו (שבת נו ב):

ואחריו לא היה כמוהו במדת הבטחון, שמ"ש ביאשיהו (לקמן כ"ג כ"ה) שכמוהו לא היה לפניו, הוא במדת התשובה:

יהושפט מלך יהודה: גם כן היה מבקש, ואמר, אני איני יכול לרדוף ולא להרוג אותם, אלא אני אזמר, ואתה תהרוג אותם. והוא משום שלא היה מחפש בחטאיו כל כך כמו אסא. והקב"ה עשה לו כן. שכתוב, ובעת החלו ברנה ותהלה נתן ה' וגו' וינגפו.