Halachaהלכה

Prohibitions Not Nullified in Any Amount

Jewish law recognizes certain categories of prohibited items that cannot be nullified through mixture with permitted food, even in large quantities. These sources establish the principles and specific examples of such non-nullifiable prohibitions across biblical and rabbinic law.

כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמִינוֹ — בְּמַשּׁוּ

23 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The foundational statement is the rule cited by Rav and Shmuel in Pesachim 29b-30a: anything Torah-forbidden that becomes mixed with its own type, so that it cannot be distinguished, is not nullified by any amount, while a mixture with a different type is only forbidden if its flavor is detectable — and this is why leavened bread during Pesach remains forbidden even in a minuscule quantity when mixed with matza of its own type.

Mishnah Avodah Zarah 5:8-9 generalizes this principle explicitly, stating that a substance of its own type is forbidden in any amount while a substance of a different type requires only enough to impart flavor, and it lists items that are forbidden and render mixtures forbidden in any amount regardless of type — wine used for a libation, an item of idolatry, hides of a stabbed animal, a stoned ox, a heifer whose neck was broken, birds of a leper, hair of a nazirite, the firstborn donkey, meat cooked with milk, the scapegoat, and non-sacred animals slaughtered in the Temple courtyard.

A separate category of total non-nullification, even in a thousand, is drawn in Nedarim 58a-58b: any item "that has a permitter," meaning its prohibition is temporary and will lapse on its own (such as untithed produce, second tithe, consecrated items, or new grain before the omer), is never nullified by mixture with permitted items, because there is no need to rely on nullification when the prohibition will end by itself; by contrast, items with no such built-in permitter, like teruma, challah, orlah, and mixed species of the vineyard, were given a fixed measure by the Sages. Beitzah 3b applies this same logic to an egg of uncertain festival-status, ruling that since its prohibition is temporary it is not nullified even by a thousand eggs, and drawing a further distinction for items normally sold by count, which are not nullified even under rabbinic prohibition, all the more so under Torah law.

A third category, items that are inherently significant ("chashuv") and thus never batul regardless of type, is catalogued in Mishnah Orlah 3:1-9, which lists cracked-shell nuts, pomegranates of Badan, sealed casks, beet stalks, cabbage-heads, and Greek gourds — later codified by Mishneh Torah, Forbidden Foods 15:1-8 and Mishneh Torah, Forbidden Foods 16:1-3 as the seven items that are forbidden in any amount when mixed with their own type, and brought likewise in Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:1 and Tur, Yoreh De'ah 110.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 101:1-2 extends this non-nullification to a piece of meat that is fit to be honored (a guest dish), ruling that such a piece is not nullified even by a thousand, equating its status to that of a berayah (a complete creature), and the gloss there adds that this holds even for rabbinic prohibitions.

The later commentators work out the scope and boundaries of these non-nullified categories: Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 110:1-30 explains that the non-nullification of a significant item is only rabbinic in force, so that doubts about its significance are resolved leniently; Beit Yosef, Yoreh De'ah 110:17 discusses how, once such a non-nullified mixture is itself further diluted or one piece is lost at sea, the whole becomes permitted; and Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:1-8 and Turei Zahav on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:1-4 debate whether the chashuv-item rule applies only within its own type or also across types, and whether an item merely sold by count (like an egg) is included.

Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The First Gate 6 traces the underlying Gemara analysis of the list of items forbidden in any amount, noting the question of whether the governing criterion is that the item is sold by count or that it is forbidden for benefit, and that some items require both factors together.

Among the Zevachim sources, Zevachim 73b:5 records a case of sacrificial birds whose categories became intermixed where, even at a ratio of one in ten thousand, all must be destroyed, extending the concept of total non-nullification into the sacrificial domain.

Modern treatment of these same categories appears in Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 34:9), which organizes the non-nullified classes as a berayah, a piece fit to be honored, and significant items sold by count, none of which are nullified even in a thousand whether mixed with their own type or another type, adding that chametz on Pesach and items of idolatry are likewise never nullified due to their extra severity; and in Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 34:11), which clarifies that this status attaches only to foods customarily sold by individual count due to their importance, not to foods sold by weight or volume, or counted merely for pricing convenience.

Separately, Pesachim 21b:10-11 addresses a related but distinct question — not nullification but scope of prohibition, establishing that Torah prohibitions phrased only in terms of eating are nevertheless understood to forbid deriving benefit as well, which is a different doctrinal strand from the any-amount nullification question.

Sefer HaChinukh 229:1 likewise addresses a distinct principle, that the Torah prohibition against theft applies even to less than a peruta in value even though the biblical penalty does not, illustrating the general concept of a prohibition that applies below a halachic threshold, though this is not the same doctrine as non-nullification in a mixture.

Vayikra 7:18 and Bamidbar 15:22-31 are pesukim bearing on piggul and intentional transgression respectively, and do not themselves address the mechanics of nullification in mixtures.

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 102:1 confirms the Nedarim principle in practical form, ruling that an egg laid on a holiday, if mixed with other eggs, is never nullified even by a thousand, because its prohibition is temporary and will lapse the next day, while if mixed with a different type of food it is nullified by sixty.

Source 1 · Tanach
Verified

Leviticus 7:18

ויקרא ז׳:י״ח

Leviticus 7:18

The Torah declares that sacrificial meat left beyond its permitted time is פיגול and will not be accepted; its eating carries liability. Chazal use this verse as a model for prohibited sacrificial matter that is not treated as ordinary permitted material through mixture.

וְאִ֣ם הֵאָכֹ֣ל יֵ֠אָכֵ֠ל מִבְּשַׂר־זֶ֨בַח שְׁלָמָ֜יו בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁי֮ לֹ֣א יֵרָצֶה֒ הַמַּקְרִ֣יב אֹת֗וֹ לֹ֧א יֵחָשֵׁ֛ב ל֖וֹ פִּגּ֣וּל יִהְיֶ֑ה וְהַנֶּ֛פֶשׁ הָאֹכֶ֥לֶת מִמֶּ֖נּוּ עֲוֺנָ֥הּ תִּשָּֽׂא׃

If any of the flesh of that sacrifice of well-being is eaten on the third day, it shall not be acceptable; it shall not count for the one who offered it. It is an offensive thing, and the person who eats of it shall bear the guilt.

See also

Source 2 · Tanach
Verified

Numbers 15:22-31

במדבר ט״ו:כ״ב-ל״א

Numbers 15:22-31

The Torah distinguishes between an inadvertent communal error and a deliberate individual act, teaching that certain intentional transgressions are not treated as inadvertent violations that can be remedied through the ordinary sin-offering framework. This is a foundational biblical passage for the limits of atonement and nullification in halakhic discussions.

וְהַנֶּ֜פֶשׁ אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֣ה ׀ בְּיָ֣ד רָמָ֗ה מִן־הָֽאֶזְרָח֙ וּמִן־הַגֵּ֔ר אֶת־יְהֹוָ֖ה ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃ כִּ֤י דְבַר־יְהֹוָה֙ בָּזָ֔ה וְאֶת־מִצְוָת֖וֹ הֵפַ֑ר הִכָּרֵ֧ת ׀ תִּכָּרֵ֛ת הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא עֲוֺנָ֥הֿ בָֽהּ׃ {פ}

But whether citizen or stranger, the person who acts defiantly reviles GOD; that person shall be cut off from among their people. Because GOD’s word was spurned and God’s commandment violated, that person shall be cut off—and bears the guilt.

Source 3 · Chazal
Verified

Pesachim 29b-30a

פסחים כ״ט ב-ל׳ א

Pesachim 29b-30a

The sugya discusses chametz in mixtures and derives stringent treatment from the Torah's language, including the prohibition of chametz that remains mixed and the special rules applying to it during Pesach. It is a central Talmudic source for the category of איסורו במשהו.

אֶלָּא בְּמַשֶּׁהוּ. חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ אָסוּר, רַב לְטַעְמֵיהּ, דְּרַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה, בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ, שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — בְּנוֹתֵן טַעַם. אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא חָמֵץ בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — אָסוּר בְּמַשֶּׁהוּ, כְּרַב. שֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ — מוּתָּר, כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

Rather, this case is dealing with any amount, a minimal quantity of leavened bread that has been mixed with a large quantity of matza. The halakha in this case is that leavened bread during its time of prohibition is forbidden, whether it is mixed with its own type of substance or with another type of substance. This statement of Rav conforms to his line of reasoning as follows: As it is Rav and Shmuel who both say: With regard to any foods forbidden by the Torah that become mixed with permitted foods, if the permitted food is of its own type, such that it is impossible to distinguish one from another, then even any amount of the prohibited substance renders the entire mixture prohibited. However, if the forbidden food was mixed with another type of substance, then the mixture becomes prohibited only when there is enough of the forbidden item to give flavor to the mixture. Rava said: The halakha is that with regard to the prohibition against eating a mixture of leavened bread during its time of prohibition, i.e., during Passover, regardless of whether it is mixed with its own type or with another type, it is forbidden, even if any amount becomes mixed in, in accordance with the opinion of Rav. Not during its time of prohibition, but rather after the conclusion of Passover, regardless of whether the leavened bread was mixed with its own type or with another type, it is permitted, even when it gives flavor to the mixture. This is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who states that leavened bread owned by a Jew during Passover is permitted after Passover.

See also

  • Pesachim 27aunverifiedFiled under: Annulment of a Prohibited Item in a Mixture - Bitul in a Taarovet
  • Pesachim 65bunverifiedFiled under: Annulment of a Prohibited Item in a Mixture - Bitul in a Taarovet
  • Pesachim 115aunverifiedFiled under: Annulment of a Prohibited Item in a Mixture - Bitul in a Taarovet
Source 4 · Chazal
Verified

Mishnah Orlah 3:1-9

משנה ערלה ג׳:א׳-ט׳

Mishnah Orlah 3:1-9

The Mishnah lists several categories that are not nullified in ordinary mixtures, including orlah and kil'ei ha-kerem, and discusses the special quantitative standards applicable to them. This is the clearest tannaitic source for non-battul prohibitions.

שֶׁהָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לִמָּנוֹת, מְקַדֵּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא שִׁשָּׁה דְבָרִים בִּלְבָד. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שִׁבְעָה. וְאֵלּוּ הֵם, אֱגוֹזֵי פֶרֶךְ, רִמּוֹנֵי בָדָן, וְחָבִיּוֹת סְתוּמוֹת, וְחֻלְפוֹת תְּרָדִין, וְקֻלְסֵי כְרוּב, וּדְלַעַת יְוָנִית. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף כִּכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. הָרָאוּי לְעָרְלָה, עָרְלָה. לְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, כִּלְאֵי הַכָּרֶם: כֵּיצַד. נִתְפַּצְּעוּ הָאֱגוֹזִים, נִתְפָּרְדוּ הָרִמּוֹנִים, נִתְפַּתְּחוּ הֶחָבִיּוֹת, נִתְחַתְּכוּ הַדְּלוּעִים, נִתְפָּרְסוּ הַכִּכָּרוֹת, יַעֲלוּ בְּאֶחָד וּמָאתָיִם:

For Rabbi Meir used to say: anything that is normally [sold] by counting causes [a mixture] to become consecrated [in even the smallest amount]. But the sages say only six things consecrate [a mixture in even the smallest amount], and Rabbi Akiba says seven [things]. And these are they: Nuts with soft shells; badan pomegranates; stopped-up casks; beet shoots; cabbage-heads; Greek pumpkins. Rabbi Akiba says: also loaves [baked by] a householder. To those to which orlah applies [they prohibit the mixture] as orlah, [to those of which] kilayim of the vineyard apply [they prohibit the mixture as] kilayim of the vineyard. How so? If the nuts cracked, or if the pomegranates burst open, or the casks became unstopped, or the pumpkins were cut, or the loaves were broken up, they become neutralized in two-hundred-and-one.

Source 5 · Chazal
Verified

Mishnah Avodah Zarah 5:8-9

משנה עבודה זרה ה׳:ח׳-ט׳

Mishnah Avodah Zarah 5:8-9

The Mishnah discusses wine and other prohibited substances that become mixed, including categories subject to special rules rather than standard one-in-sixty nullification. It is a major early source for the treatment of yayin nesekh and related prohibitions.

יֵין נֶסֶךְ אָסוּר, וְאוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּיַיִן וּמַיִם בְּמַיִם, בְּכָל שֶׁהוּא. יַיִן בְּמַיִם וּמַיִם בְּיַיִן, בְּנוֹתֵן טָעַם. זֶה הַכְּלָל, מִין בְּמִינוֹ, בְּמַשֶּׁהוּ. וְשֶׁלֹּא בְמִינוֹ, בְּנוֹתֵן טָעַם: אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן. יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִפֹּרֵי מְצֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְחֻלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בָעֲזָרָה, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכָל שֶׁהֵן:

Wine used for a libation is forbidden, and any amount of it renders other wine forbidden if they are mixed together. Wine used for a libation that became mixed with wine, or water that was used for an idolatrous libation that became mixed with ordinary water, renders the mixture forbidden with any amount of the forbidden wine or water; but wine used for a libation that became mixed with water, or water used for a libation that became mixed with wine renders the mixture forbidden only if the forbidden liquid is sufficient to impart flavor to the mixture, i.e., for the wine to flavor the water or for the water to dilute the wine to an extent that can be tasted. This is the principle: A substance in contact with the same type of substance renders the mixture forbidden with any amount of the forbidden substance, but a substance in contact with a different type of substance renders the mixture forbidden only in a case where it imparts flavor to it. These following items are themselves forbidden, and any amount of them renders other items with which they become mixed forbidden: Wine used for a libation; and objects of idol worship; and hides with a tear opposite the heart, indicating the idolatrous practice of sacrificing hearts of live animals. And this halakha also applies to an ox that has been condemned to be stoned (see Exodus 21:28), from which it is prohibited to derive benefit even before its sentence is carried out; and it applies to a heifer whose neck is broken when a person is found killed in an area between two cities and the murderer is unknown (see Deuteronomy 21:1–9), which is likewise forbidden from the time it is taken down to the river to be killed. In these cases, if the animal becomes mixed in a herd of similar animals, all of the animals in the herd are forbidden. And this halakha also applies to birds designated for the purification of a leper (Leviticus 14:1–6), and the shorn hair of a nazirite (Numbers 6:18), and a firstborn donkey (Exodus 13:13), and meat that was cooked in milk (Exodus 23:19), and the scape-goat of Yom Kippur (Leviticus 16:7–10), and the meat of a non-sacred animal that was slaughtered in the Temple courtyard. All of these are forbidden themselves, and any amount of them renders a mixture forbidden.

Source 6 · Chazal
Verified

Nedarim 58a-58b

נדרים נ״ח א — ד"ה כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין

Nedarim 58a:1-2

The discussion of onions grown during the sabbatical year explains the principle that a prohibited item whose growth is renewed can remain prohibited even after substantial change or multiplication. This sugya is a key source for the rule of דבר שיש לו מתירין and its relationship to bittul.

כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, כְּגוֹן טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ וְחָדָשׁ — לֹא נָתְנוּ בָּהֶן חֲכָמִים שִׁיעוּר. וְכׇל דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין, כְּגוֹן תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה וְעׇרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם — נָתְנוּ בָּהֶם חֲכָמִים שִׁיעוּר. אָמְרוּ לוֹ: וַהֲלֹא שְׁבִיעִית אֵין לָהּ מַתִּירִין, וְלֹא נָתְנוּ בָּהּ חֲכָמִים שִׁיעוּר. דִּתְנַן: הַשְּׁבִיעִית אוֹסֶרֶת כׇּל שֶׁהוּא בְּמִינָהּ! אָמַר לָהֶן: אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא לְבִיעוּר.

For any item that can become permitted, i.e., a forbidden object whose prohibition can or will lapse, for example, untithed produce that can be permitted through tithing, and second tithe that is permitted through redemption or bringing it to Jerusalem (Deuteronomy 14:24–26), and consecrated items that are also permitted through redemption, and produce of the new crop that is permitted after the sacrifice of the omer offering (Leviticus 23:14), the Sages did not determine a measure for their neutralization, and no mixture with any quantity of permitted items neutralizes their prohibition. And for any item that cannot become permitted, for example, teruma, and teruma of the tithe, and ḥalla (Numbers 15:20–21); fruit of a tree during the first three years after its planting [orla]; and forbidden food crops in a vineyard (Deuteronomy 22:9), the Sages determined a measure for their neutralization. The Rabbis said to Rabbi Shimon: But isn’t Sabbatical-Year produce an item that cannot become permitted, and nevertheless, the Sages did not determine a measure for its neutralization, as we learned in a mishna (Shevi’it 7:7): The Sabbatical-Year produce prohibits permitted produce of its own species with which it is mixed in any amount. Rabbi Shimon said to them: I too said that Sabbatical-Year produce prohibits permitted produce in a mixture and permitted growths that develop from it only with regard to the removal of the produce. Sabbatical-Year produce may be eaten only as long as produce of that species remains in the field, after which it must be removed from one’s possession. Since it is permitted to eat the produce before that time, its legal status during this period is that of an item that can become permitted.

Source 7 · Chazal
Verified

Beitzah 3b

ביצה ג׳ ב — ד"ה אִי הָכִי

Beitzah 3b:9-10

The passage explains that an egg whose prohibition is temporary is not nullified even among a thousand permitted eggs, and attributes the broader rule that counted items are not nullified—even when prohibited rabbinically, and certainly when prohibited by Torah law—to the tanna of the halakha of a litra of dried figs.

אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: נִתְעָרְבָה בְּאֶלֶף — כּוּלָּן אֲסוּרוֹת. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא סָפֵק יוֹם טוֹב סָפֵק חוֹל, הָוֵי דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין, וְכׇל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ מַתִּירִין — אֲפִילּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטֵיל. אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ סְפֵק טְרֵפָה, דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ מַתִּירִין הִיא, וְתִבְטַל בְּרוּבָּא! אָמַר רַב פָּפָּא: הַאי תַּנָּא — תַּנָּא דְּלִיטְרָא קְצִיעוֹת הוּא, דְּאָמַר: כׇּל דָּבָר שֶׁבְּמִנְיָן, אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לֹא בָּטֵיל, וְכׇל שֶׁכֵּן בִּדְאוֹרָיְיתָא.

The Gemara raises a difficulty with this response: If so, say the latter clause of that same baraita: If it became intermingled with a thousand other eggs, they are all prohibited. Granted, if you say that there is uncertainty whether the egg was laid on a Festival and uncertainty whether it was laid on a weekday, then it is an object whose prohibition is temporary, as the egg will be permitted on the following day, and the principle is: Any object whose prohibition is temporary is not nullified, even by a thousand permitted items. Since its prohibition will lapse on its own, there is no need to make use of the option of nullification. However, if you say that the egg referred to in the baraita is an uncertain tereifa, it is an object whose prohibition is not temporary, as there is no way to permit the prohibition of tereifa, and it should therefore be nullified by a simple majority. Rav Pappa said: According to Rabbi Yoḥanan, this tanna, who said that an egg cannot be nullified, is the tanna of the halakha concerning a litra of dried figs, who, based on his statement, said: Any item that is counted, even if it is prohibited by rabbinic law, cannot be nullified, and all the more so items prohibited by Torah law, e.g., the egg of a tereifa.

Source 8 · Chazal
Verified

Zevachim 73b

זבחים ע״ג ב — ד"ה אָמַר רָבָא

Zevachim 73b:5

Chachmei Bavel record Rava’s ruling that although none of the intermingled animals should be sacrificed, sacrificing one does not effect acceptance for its owner, followed by Rav Huna bar Yehuda’s objection from the case of a bird sin offering mixed with a bird burnt offering, where even one among ten thousand causes all to die.

אָמַר רָבָא: הַשְׁתָּא דְּאָמְרִי רַבָּנַן לָא נַקְרֵיב, אִי (נַקְרֵיב) [מַקְרֵיב] – לָא מְרַצֵּי. אֵיתִיבֵיהּ רַב הוּנָא בַּר יְהוּדָה לְרָבָא: חַטָּאת שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּעוֹלָה, וְעוֹלָה שֶׁנִּתְעָרְבָה בְּחַטָּאת, אֲפִילּוּ אַחַת בְּרִיבּוֹא – יָמוּתוּ כּוּלָּן.

§ Rava said: Now that the Sages say in the mishna that we do not sacrifice any of the animals, if we did sacrifice one of them, the offering does not effect acceptance for the owner. Rav Huna bar Yehuda raised an objection to Rava from a mishna (Kinnim 22b): With regard to a bird sin offering that was intermingled with a bird burnt offering, or a bird burnt offering that was intermingled with a bird sin offering, even if the ratio is one in ten thousand, they all must die, as there is no remedy for these birds. It is not known which is which, and their sacrificial rites are performed differently.

Source 9 · Chazal
Verified

Pesachim 21b

פסחים כ״א ב — ד"ה בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר

Pesachim 21b:10-11

Chachmei Bavel explain that Rabbi Meir derives the prohibition against benefiting from Torah prohibitions from the verse permitting benefit from an animal carcass, while Rabbi Yehuda derives it from “You shall cast it to the dogs” regarding tereifa.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: אֶחָד גֵּר וְאֶחָד גּוֹי, בֵּין בִּמְכִירָה בֵּין בִּנְתִינָה. מִדְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמִישְׁרֵא נְבֵילָה בַּהֲנָאָה — הָא כׇּל אִיסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה אֲסוּרִין בֵּין בַּאֲכִילָה בֵּין בַּהֲנָאָה. אֶלָּא לְרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: לִדְבָרִים כִּכְתָבָן הוּא דַּאֲתָא — הָא כׇּל אִיסּוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה מְנָא לֵיהּ דַּאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה? נָפְקָא לֵיהּ מִ״לַּכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אֹתוֹ״.

The Gemara applies this discussion to the previously mentioned topic. Granted, Rabbi Abbahu’s opinion is reasonable according to Rabbi Meir, who said that one may transfer an animal carcass to both a convert and a gentile, both through selling and through giving. From the fact that a verse was necessary to permit one to derive benefit from an animal carcass, one can learn that with regard to all other prohibitions in the Torah about which it states only that one may not eat an item, it is prohibited both to eat it and to derive benefit from it. However, according to Rabbi Yehuda, who said that the word “or” comes to teach that the matters are to be understood as they are written, from where does he derive with regard to all prohibitions of eating mentioned in the Torah that it is prohibited to derive benefit as well? The Gemara answers: He derives it from another verse. It is stated with regard to an animal with a condition that will cause it to die within twelve months [tereifa]: “And you shall be sacred men to Me, therefore you shall not eat any flesh that is torn of beasts in the field; you shall cast it to the dogs” (Exodus 22:30).

Source 10 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Forbidden Foods 15:1-8

משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט״ו:א׳-ח׳

Mishneh Torah, Forbidden Foods 15:1-8

Rambam codifies the general laws of mixtures and the exceptional categories that are not nullified, including prohibited items that are intrinsically significant, items sold by count, and things that have a permitted use or status preventing ordinary bittul. This is a systematic halakhic presentation of the topic.

נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁכָּל אִסּוּרִין שֶׁבַּתּוֹרָה. בֵּין אִסּוּרֵי מַלְקוֹת. בֵּין אִסּוּרֵי כָּרֵת. בֵּין אִסּוּרֵי הֲנָיָה. שֶׁנִּתְעָרְבוּ בַּמַּאֲכָל הַמֻּתָּר מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם. מִין בְּמִינוֹ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הַטַּעַם שִׁעוּרוֹ בְּשִׁשִּׁים אוֹ בְּמֵאָה אוֹ בְּמָאתַיִם. חוּץ מִיֵּין נֶסֶךְ מִפְּנֵי חֻמְרַת עַבוֹדָה זָרָה. וְחוּץ מִטֶּבֶל שֶׁהֲרֵי אֶפְשָׁר לְתַקְּנוֹ. וּמִפְּנֵי זֶה אוֹסְרִין בְּמִינָן בְּכָל שֶׁהֵן. וְשֶׁלֹּא בְּמִינָן בְּנוֹתֵן טַעַם כִּשְׁאָר כָּל הָאִסּוּרִין: כֵּיצַד. טִפַּת יֵין נֶסֶךְ שֶׁנָּפְלוּ עָלֶיהָ כַּמָּה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן הַכּל אָסוּר כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְכֵן כּוֹס שֶׁל יֵין טֶבֶל שֶׁנִּתְעָרֵב בְּחָבִית הַכּל טֶבֶל עַד שֶׁיַּפְרִישׁ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת הָרְאוּיִין לְתַעֲרֹבֶת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בִּמְקוֹמוֹ:

Thus we learn from this that [the following laws apply] with regard to all of the prohibited substances in the Torah, whether those punishable by lashes or punishable by kerait or substances from which it is forbidden to benefit that become mixed with permitted substances. If the substances are of different types, [the mixture is forbidden] if the flavor is detectable. If the substances are of the same type and thus it is impossible to detect the flavor [of the forbidden substance], we measure [whether there was] 60, 100, or 200 [times the amount of permitted substances]. The only exceptions are wine poured as a libation to a false deity, because of the severity [of the prohibition against] worship of a false deity and tevel, because it can be corrected. For that reason, even the slightest mixture of them with a substance of their type is forbidden. If they become mixed with substances of a different type, the matter is dependent on whether their flavor is detectable. What is implied? When several barrels of wine fell over a drop of wine that was poured as a libation, the entire mixture is forbidden, as will be explained. Similarly, if a cup of wine which is tevel becomes nixed into a barrel [of wine], the entire [barrel] is considered tevel until the amount of terumah and tithes that are appropriate to be separated are separated as will be explained in the appropriate place.

Source 11 · Rishonim
Verified

Tur, Yoreh De'ah 110

טור, יורה דעה ק״י

Tur, Yoreh De'ah 110

The Tur organizes the laws of items that are not nullified because they are countable, honor-worthy portions, living creatures, or otherwise significant. It serves as a bridge between the Talmudic sugyot and the Shulchan Arukh's practical formulation.

חתיכה הראויה להתכבד ושאר הדברים החשובים כגון בעלי חיים ודברים שדרכן למנות שנתערבו בהיתר אינן בטלים לעולם אפילו באלף ופירש ר"י דוקא דברים שלעולם אין מוכרין אותם אלא במנין דהלכה כר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות שנינו פירוש שלעולם אין מוכרין אותו אלא במנין אבל דברים שלפעמים מוכרין אותו באומד בטל ברוב לכך כתב שביצה בטלה שפעמים מוכרין סל מלא ביצים ביחד ובעל העיטור כתב שביצה אינה בטילה והרמב"ם פסק כחכמים דאפי' דבר שדרכו למנות לעולם בטל דז' דברים לבד הן שאינן בטלים כגון רימוני בדן ואגוזי פרך ומיהו כתב כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקום מן המקומות לפי הזמן ולפי המקום שהוא שם אינו בטל ואוסר בכל שהוא:

See also

Source 12 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Forbidden Foods 16:1-6

משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות ט״ז

Mishneh Torah, Forbidden Foods 16:1-3

Rambam continues with special mixture rules, including substances whose prohibition is particularly severe and cases involving chametz and consecrated matter. The chapter helps map which exceptions derive from Torah law and which are rabbinic enactments.

כָּל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלּוּ שְׁנָּתְנוּ חֲכָמִים לְדָבָר הָאָסוּר שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמִינוֹ הַמֻּתָּר בְּשֶׁלֹּא הָיָה הַדָּבָר הָאָסוּר מְחַמֵּץ אוֹ מְתַבֵּל. אוֹ דָּבָר חָשׁוּב שֶׁהוּא עוֹמֵד כְּמוֹת שֶׁהוּא וְלֹא נִתְעָרֵב וְנִדְמָע בְּדָבָר הַמֻּתָּר. אֲבָל אִם הָיָה מְחַמֵּץ אוֹ מְתַבֵּל אוֹ דָּבָר חָשׁוּב אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא: דָּבָר חָשׁוּב שֶׁהוּא אוֹסֵר בְּמִינוֹ בְּכָל שֶׁהוּא שִׁבְעָה דְּבָרִים וְאֵלּוּ הֵן.

Source 13 · Rishonim
Verified

Torat HaBayit HaAroch, Sha'ar

תורת הבית הארוך, הבית הרביעי, השער הראשון ו׳ — ד"ה אבל הרב אלפסי ז"ל לא כתבה

Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The First Gate 6

Rashba analyzes the principles of bittul and the exceptional status of significant prohibited items, including חתיכה הראויה להתכבד and דבר שבמנין. His treatment is an important Rishon-level conceptual and halakhic source behind the later codification.

אבל הרב אלפסי ז"ל לא כתבה בהלכות לומר שאין הלכה כן. ונראה שסמוך לו הרב ז"ל על מה ששנינו בפרק בתרא דע"א דתנן התם אלו אסורין ואיסורן בכל שהו יין נסך וע"א ועורות לבובין ושור הנסקל ועגלה ערופה וצפרי מצורע ושער נזיר פטר חמור ובשר בחלב וחולין שנשחטו בעזרה הרי אלו אסורין ואיסורן בכל שהו. ואקשינן עלה בגמרא תנא מאי קא חשיב אי דבר שבמנין חשיב ליתני נמי חתיכת נבלה אי איסורי הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח. ופריק ר' חייא בר אבא ואיתימא ר' יצחק נפחא האי תנא תרתי אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה. ונראה שהרב ז"ל מפרש האי תנא לית ליה אסור בכל שהוא אלא כל היכא דאית ביה תרתי דהיינו איסורי הנאה ודבר חשוב אבל איסורי הנאה ולא דבר חשוב כגון חתיכה קטנה של חמץ בפסח ואי נמי דבר חשוב ולא איסורי הנאה כחתיכת נבלה אינן אוסרין תערובתן בכל מה שהן ובודאי לכאורה כפירושו משמע מדקאמר האי תנא תרתי אית ליה אלמא בחדא בלחוד לית ליה אוסר בכל שהו. ותו מדקתני סופא הרי אלו אסורין ואוסרין בכל שהן. ואמרינן עלה בגמרא הרי אלו למעוטי מאי למעוטי דבר שבמנין ולא איסורי הנאה אי נמי איסורא הנאה ולאו דבר שבמנין דאלמא כל שאינו דבר חשוב ואי נמי דבר חשוב ולאו אסורי הנאה ליתנהו בהאי דינא דאוסרין בכל שהן. ולפיכך כתב הרב אלפסי ז"ל דליתיה להאי כללא דההיא מתניתין דע"א דהא איכא חמץ בפסח דאוסר תערובתו בכל שהוא. וכענין זה פירש רש"י ז"ל ואם כן מתניתין דע"א פליגא אמתניתין דגיד הנשה וההיא דע"א עדיפא ועלה סמכינן דהיא במקומה וגבי הלכתא פסיקתא. אבל הראב"ד ז"ל פירש דלא פליגאן והכא הכי קאמר האי תנא לית ליה לאורויי במתניתין אלא איסורי הנאה ודבר חשוב אבל התם בפרק גיד הנשה איירינן אפילו בדבר שאינו אסור בהנאה והוא שיהא דבר חשוב כחתיכה הראויה להתכבד בפני אורחין. והא דאמרינן הרי אלו למעוטי דבר שבמנין ולאו איסורי הנאה הכי קאמר משום הכי סתם האי תנא את דבריו כך לומר שאלו בלבד ראויין לשנות כאן אבל דבר שבמנין ואיסורי אכילה אינן ראויין לשנותן כאן דבאיסורי אכילה שאוסרין את תערובתן באכילה כיוצא בהן לא מיירי ושאר איסורי הנאה נמי אין ראוי לשנותן כאן דכל איסורי הנאה שאינו דבר שבמנין אינו אוסר תערובתן בהנאה אבל דבר שבמנין ואיסורי הנאה אוסרין את תערובתן במה שהן. ולעולם דבר שבמנין אוסר תערובתו באכילה אפילו בשאר האיסורין שאינן אסורין בהנאה. והכי מוכח במסכת תמורה פרק כל האוסרין דקא מקשי התם ומאי שנא לענין תערובת קדשים דתני איסורי הנאה ואיסורי אכילה בהדי הדדי דהתם קתני הרובע והנרבע דלאו איסורי הנאה נינהו ואוסרין בכל שהן דאלמא כל איסורין שבמנין עושין תערובתן כיוצא בהן. ותערובת דחולין פסיק ותני איסורי הנאה לחוד ואיסורי אכילה לחוד. פירש דבמתניתין דע"א דמיתניא בחולין לא קתני אלא איסורי הנאה. ופריק כי קאי בע"א משום דבעי לפרושי איסורי דיין נסך פריש נמי כל איסורי הנאה דדמיין ליה. כי קאי הכא משום דבעי לפרושי מוקצה ונעבד אתנן ומחיר מפרש נמי כל האיסורין לגבי מזבח דדמו להו. אלמא כי קתני הכא איסורי הנאה הוא הדין לאיסורי אכילה שדינן כן שעושין את תערובתן כיוצא בהן בדבר שבמנין. וגרסינן נמי התם בע"א בירושלמי למה לא תנינן עמהון נבלה אמר ר' יוסי לא אתינן מתני אלא שאסור בהנאה התיבין הרי חמץ בפסח. ומשני חמץ בפסח יש בו כרת ואלו אין בהן כרת. וכן פסק גם הרמב"ם ז"ל ודוקא חתיכה שאסורה מצד עצמה כחתיכת נבלה וחתיכת דג טמא וכיוצא בה אבל חתיכת היתר שקבלה טעם מן האיסור בטלה היא בששים ואפילו למאן דאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה שהרי האיסור הבלוע אינו דבר חשוב ולא אמרו בבב"ח בדבר חשוב שאינה בטלה כדתנן התם בפרק בתרא דע"א אלא משום דבבשר בחלב כל שנתבשלו זה עם זה חזר הכל להיות כגוף אחד של איסור משא"כ בשאר האיסורין. וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל ועיקר. ואי זו חתיכה תקרא ראויה להתכבד בפני האורחין. כל שדרכן של בני אדם להניח בפני אורח אחד שהיא חתיכה בינונית שאינה קטנה ולא גדולה יותר מדאי שאלו קטנה אינה חשובה ואין אדם מתכבד בה בפני אורח נכבד. וכן הגדולה עומדת היא לחתוך שאין דרכן להניחה כולה בפני אורח אחד אלא ראוי ובינונית. ותדע לך מדאמרינן התם בפרק התערובות וליבטלו ברובא ומשני משום דבע"ח לא בטלי אלמא שחוטה בדכוותיה בטל (דף קד) ובאיזה אורח א"ת בפני אורח ישראל והלא נבלה אינה ראויה להניח בפני ישראל וא"ת בפני אורח נכרי והלא אף בשר בחלב בדבר שבמנין אוסר בכל שהוא ואעפ"י שאינה ראויה להתכבד בפני שום אורח שהרי היא אסורה בהנאה. וא"ת שלא אמרו אלא כל שכמוה ראויה להתכבד בה בפני האורחין. אכתי תיקשי לן דהא תניא ביבמות פרק הערל חתיכת חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין כולן אסורות. חתיכת חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות טהורות כולן מותרות. ואמאי מותרות דהא אף שכמותה ראויה להתכבד בפני האורחין. תירצו בספר התרומות שכל החתיכה שאם תתבטל בתוך ההיתר תהיה ראויה להתכבד בפני האורחים ישראלים חשובה היא זו ואינה בטלה. ולפיכך חתיכת בב"ח לכשתתבטל מותרת היא לכל ולפיכך אם חתיכה חשובה היא אינה בטלה ולפיכך חתיכת חטאת טהורה שנתערבה בחתיכה של חולין כולן אסורות שהרי אם תתבטל ראויה היא להתכבד בפני אורחים ישראלים שהרי חזרה להיות כחולין שנתערבה בהן אבל חתיכת חטאת טמאה שנתערבה בחתיכות של חטאת טהורות כולן מותרת שהרי לכשתתבטל לגבי החתיכות של חטאת טהורה חזרה להיות כחטאת טהורה ואסורה לזרים ולכל אדם חוץ מזכרי כהונה בלבד ומשום זכרי כהונה בלבד לא חשבינן לה ראויה להתכבד בפני האורחים ומכל מקום חתיכה הראויה שאינה בטלה מצד חשיבותה אם לאחר מיכן נחתכו החתיכות וחזרו חתיכות שאינן ראויות חזרו והותרו ברוב או בששים כשאר האיסורין שהרי בטל חשיבותה וכדתנן בפרק אחרון של מסכת ערלה נתפצעו האגוזים נפרדו הרמונים נפתחו החביות נחתכו הדלועים נתפרסו הככרות יעלו באחד ומאתים ודוקא כשנחתכו בשוגג אבל במזיד הרי הן אסורות כמו שהיו דתניא בגיטין פרק הניזקין נפלו ונתפצעו אחד שוגג ואחד מזיד לא יעלו. דברי ר"מ כלומר דר' מאיר קניס שוגג אטו מזיד ור' יהודה ור' יוסי ור' שמעון אומרו בשוגג יעלו במזיד לא יעלו כלומר דר' יוסי לא קניס שוגג אטו מזיד אבל מזיד גופיה קניס ואפילו בדרבנן דהא הכא חד בתרי בטיל ורבנן הוא דגזור ואפילו הכי קניס ר' יהודה וקיימא לן כוותיה חדא דר"מ ור"י הלכה כר"י ועוד דהוו להו ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון רבים לגבי ר' מאיר. ותניא בתוספתא דמסכת תרומה חתיכה שנתערבה בחתיכות אפילו הן אלף כולן אסורות והרוטב בנותן טעם אם נמחת הרי זה בנותן טעם וכל שכן הרוטב של חתיכה הראויה שהוא בטל בששים וכדתנן במתניתין חתיכת נבלה וחתיכת דג טמא שנתבשלו עם החתיכות בזמן שמכירה כולן מותרות והרוטב בנותן טעם ובזמן שאין מכירה כולן אסורות והרוטב בנותן טעם. ומן הדברים שאינן בטלים בריה אסורה ומכל מקום אינה כשאר האסורין האחרים שאמרנו שאין להן ביטול לעולם שזו בטלה היא בתשע מאות וששים כמו שאכתוב למטה. אבל עד אותו שיעור אינה בטלה. דתנן בפרק גיד הנשה גיד הנשה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו זורקו ואוכל את השאר והרוטב בנותן טעם ואם אינו מכירו כולן אסורין והרוטב בנותן טעם. ואקשינן עלה וליבטיל ברובא ומשני בריה שאני. ואיזו בריה שאינה בטלה דוקא שאיסורה מחמת עצמה כגון נמלה או גיד וכיוצא בהן שאסורין מצד עצמן מתחלת ברייתן אבל בריה מותרת אלא שקבלה איסור מחמת דבר אחר כגון שור הנסקל וצפרי מצורע וכיוצא בזה. וכן תרנגולת טרפה או תרנגולת שנתבשלה עם הנבלה אין זו בריה שאינה בטלה. ותדע לך מדאמרינן בשילהי פרק כל הבשר אבל צפור טהורה בחייה בכל שהוא. כלומר חייב בכל שהוא אפילו אין בצפור אלא בשר כל שהו משום דקסבר דבהמה בחייה לאיברים עומדת והרי זה חייב משום אוכל אבר מן החי. במיתתה כלומר שנתנבלה אינו חייב עד שיהא בה כזית. צפור טמאה בין בחייה בין במיתתה בכ"ש כלומר דבריה היא וחייב משום אוכל בריה אסורה כאוכל נמלה. אלמא אוכל צפור טהורה שנתנבלה אינו חייב משום אוכל בריה אסורה. ואי קשיא לך אם כן חלב שנאסר מתחלת בריאתו יהא נאסר בכ"ש כגיד הנשה. כבר כתב רבנו יצחק ז"ל דכל שיחלק ושמו עליו כגון חלב דכל דהוא שלם נקרא חלב וחתיכה קטנה ממנו נקרא חלב אין זה קרוי בריה אבל כל שיחלק ואין שמו עליו זהו בריה כגון צפור טמאה דבעודנו שלם נקרא צפור ואם נחתך אינו קרוי אלא חתיכה של עוף טמא. וכן גיד כשנחלק נקרא חתיכת גיד. וכן אין קרוי בריה אלא ברית נשמה כגון צפור או גיד שהיה לו חיות בעודנו בבהמה אבל בריה שאין לה נשמה לא מקריא בריה דגרסינן בפרק אלו הן הלוקין כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב ר"ש אומר כל שהו וחכמים אומרים כזית אמר להן ר"ש אי אתם מודים באוכל נמלה כל שהיא שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה אמר להן אף חטה אחת כברייתה ורבנן סברי ברית נשמה חשיבה. וקיימא לן כרבנן. ואי לאו דחטה לאו בריית נשמה אלא ברית נשמה ושאיסורה מתחלת ברייתה ושיחלק ואין שמו עליו. וזו היא שאמרו שאינה בטלה אפילו באלף. ומיהו דוקא בעודו שלם ולא נתרסקה צורתו הוא דאינו בטל ואפילו מת אבל אם נתרסק ונחתך ממנו קצתו תו לא מיקרייא בריה ובטלה היא בששים כשאר האיסורין שאינה קרויה בריה אלא כשהיא שלמה ואין צריך לומר שאין פליטתה אוסרת תערובתה משום בריה שאין הטעם בריה וכדתנן גבי גיד הנשה אם אינו מכירו כולן אסורין והרוטב בנותן טעם. וכשהוא מרוסק עד שנפסדה צורתו נמי אמרינן במסכת מכות ריסק תשעה נמלים ואחד חי והשלים לכזית לוקה שש וחי דקתני התם היינו שלם ואפילו מת. ואמרינן נמי במסכת מעילה לוקה על אכילת שאר שרצים שאינן מובדלין בכזית בשאינן שלמים. פירוש מובדלין שמונה שרצים שהבדילן הכתוב לטמא משאר שרצים כדכתב אשר הבדלתי לכם לטמא אלמא אינו קרוי בריה אלא בשלימה והא דתנן האיברים אין להם שיעור אעפ"י שאין בהן כזית כמו שיש בהן כזית לענין טומאה קאמר אבל אכילתה עד שיהא בהן כזית כדאיתא בירושלמי והרי איברי בהמה טהורה מטמאין כל שהן ואכילתן בכזית. והכין הוא ודאי דבהדיא תנינן בה הכין דתנן התם בפרק קמא של מסכת אהלות האיברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכזית מן הנבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין טומאתן. אלמא לענין טומאה שנינו אבל לענין אכילה עד שיהא בו כזית בשר. ודוקא בשאר שרצים אבל בשמונה שרצים המטמאין שטומאתן בכעדשה אכילה נמי בכעדשה לענין מלקות כדאמרינן במעילה פרק קדשי מזבח וכן הדין לאיברים שלהן שמטמאין בכל שהן אף איסור אכילתן כן ודוקא במיתתן אבל בחייהן כיון שאינן מטמאין כך בשרץ אינה לוקה בפחות מכזית. דגרסינן התם אמר ר' יהודה אמר רב אכילת שרצים לוקה עליו בכזית מאי טעמא אכילה כתיבא בהו והא תני ר' יוסי בר חנינא קמיה דר' יוחנן והבדלתם בין הבהמה הטהורה לטמאה ובין העוף הטמא לטהור פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה מה טומאה בכעדשה אף אכילה בכעדשה וקלסיה רבי יוחנן אמר רב יוסף לא קשיא כאן במיתתן כאן בחייהן. ואקשינן על ר' יוחנן דקלסיה מיתיבי האיברין אין להן שיעור ואפילו פחות מכזית נבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין ואמר ר' יוחנן אין לוקין עליהן אלא בכזית אמר ליה במובדלין דבר הכתוב פירוש הא דקלסיה ר' יוחנן בשרצים הטמאין קאמר שהן מובדלין לטמא ומה טומאתן במיתתן בכעדשה אף אכילתן בכעדשה. והא דאמר ר' יוחנן בכזית בשאר שרצים מכל מקום אלו ואלו אין רואין האיברין שבהן ככולן לאסור תערובתן במינו שלא נאמרו דברים אלו אפילו בשרצים המובדלים אלא ללקות על אבר שלהן אעפ"י שאין בו כזית בשר כאלו יש בו כזית. והרמב"ן ז"ל כתב בנחתך ממנו אבר בעיא ולא איפשטיא במסכת נזיר גבי מלקות והוא הדין לאיסור. ומיהו בריה דלא בטלה דרבנן הוא ולקולא ואין צריך לומר מרוסק ונחתך ממנו אבר שנשמתו תלויה בו דודאי בטלה ונמצא בתשובה לרבנו הגדול ר' יצחק ז"ל אם נמצא מכל הרמשים בקדירה בין שנפל בחמין בין שנפל בצונן אם נפסק מאותו שרץ שיעורו בששים כשאר האיסורין שבתורה. ונשאל גאון ז"ל בעכבר שנפל לשמן של בית הכנסת ואמר אם השרץ נימוח בשמן משערין ליה בששים בשמן רותח ומותר באכילה ואין צריך לומר להדלקה ואי צונן הוא מעבירו במסננת ושרי אפילו באכילה ולא בעי ששים. ולגבי נרות בית הכנסת אם הוא מענין שאסור אסור בהדלקה משום שנאמר הקריבהו נא לפחתך ע"כ. ולקמן נאריך יותר בעזרת השם בדין זה שאמר הגאון בעכבר שנפל לקדירה רותחת אם אוסר תערובתו בפליטתו אם לאו. שנינו במסכת תרומה בפרק בצל שנתנו לתוך עדשים דג טמא שכבשו עם דג טהור כל גרב שהוא מחזיק סאתים אם יש משקל של עשרה זוז ביהודה שהן חמש סעלים בגליל. פירוש בשנתערב גופו של דג טמא בתוך גרב של דגים טהורין דאוסר את השאר משום בריה דאלו מחמת פליטתו בטל הוא בששים כשאר האיסורין וכמו שכתבנו. וכדתנן בזמן שמכירו זורקו ואוכל את השאר והרוטב בנותן טעם אלא בשנתערב בגרב גופו של דג אסור שלם דאוסר את כולן משום דבריה לא בטלה. וכן פירש רבנו שמשון ז"ל. ואם יש בדג האסור משקל חמש סלעים אוסר כל הגרב שמחזיק סאתים. וכתב רבינו שמשון ז"ל שבירושלמי מפרש שהוא אחד מתשע מאות וששים. וקאמר בירושלמי הורי ר' יוסי בעכברא אחד לאלף. כלומר מצא אחד לאלף והתיר. וכתב רבנו שמשון ז"ל דהוא הדין לתשע מאות וששים שהיה מתיר והאי דבעי שיעורא כל כך משום דבריה לא בטלה. ומכאן יש ללמוד דאע"ג דאמרינן בריה לא בטלה בתשע מאות וששים בטלה ואין ללמוד מכאן לשאר האיסורים שאמרו שאוסרין במשהו כגון דבר שיש לו מתירין שהרי אמרו דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל. ובבעלי חיים אמרו שור הנסקל שנתערב בין השוורים אפילו אחד בריבוא ימותו כולן. בסתם יינן שאוסר בתוספתא דטיפה אחת של יין נסך אסורה ואוסרת כל יין שבחבית ושבבור. ומן הדברים שאוסרין בספיקן בכל מה שהוא ההיתר. איסור קבוע שנודע וניכר מקומו ואעפ"י שהאיסור מן הדברים שאינן אוסרין תערובתן בכל מה שהן. דתנן תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ואינו (דף קה) יודע מאי זה מהן לקח אסור ובנמצא הלך אחר הרוב. לפי שכיון שמקומו ניכר אמרינן ביה כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אבל אם לא היה מקומו ניכר ונודע אין אומרין בכי הא קבוע דהיינו כל ביטולי האיסורין אלא אם כן האיסור שנתערב דבר שבמנין או בריה או חתיכה הראויה להתכבד בפני האורחין אי נמי בע"ח וכמו שכתבנו למעלה אינן בטלין וכיון שאינן בטלין הוו להו בתוך תערובתן קבועין וכמחצה על מחצה דמי. ומה שאמרו כל קבוע כמחצה על מחצה דמי הני מילי בשלקח הוא מן הקבוע לפי שהספק נפל לו בקבוע אבל אם לקח אחד מן הקבוע ונפל מידו או שהניחו במקום חוץ ממקום קביעותו ולא נודע אם מן ההיתר המרובה או מן האיסור המועט אין זה קבוע שהרי לא נפל לנו הספק בקבוע אלא בפורש ובכל כי הא אמרינן כל דפריש מרובא פריש והיינו סיפא דתניא ובנמצא הלך אחר הרוב ואעפ"י שדלתות מדינה נעולות ואין בשר נכנס למקום זה אלא מאותן חנויות וכל שבא לכאן מאותן חנויות בא אפילו הכי מותר דהא לא נפל לנו הספק בקבוע אלא בדפריש. וכדאמרינן בשילהי פרק קמא דכתובות אמר ר' זירא אעפ"י שדלתות מדינה נעולות. והני מילי בשלא ראינוהו יוצא מן המקולין אבל ראינוהו לוקח ויוצא מן המקולין הרי נפל לנו הספק בקבוע ואסור וכדאמרינן בפרק קמא דפסחים תשעה צבורין של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ולא ידעינן אי חמץ שקל אי מצה שקל היינו תשע חנויות. פרש ואתא עכבר היינו סופא ובנמצא הלך אחר הרוב. ועוד אכתוב יותר מזה בסוף השער השני של בית זה בעזרת השם ויש איסור אוסר בריחו דגרסינן בפסחים פרק כיצד צולין אמר רב בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש אסור מאי טעמא מפטם ליה האי להאיך והדר האיך מפטם ליה להאי. והא דנקט בשר שחוטה שמן שצלאו עם בשר נבלה כחוש לריבותא נקטיה לומר שאעפ"י שאין בשר נבלה כחוש לריבותא נקטיה לומר שאעפ"י שאין בשר הנבלה שמן אלא שנתפטם מריח שמנו של שחוטה אפילו הכי אסור וכל שכן אם היה בשר נבלה שמן ולוי אמר אפילו בשר שחוטה כחוש שצלאו עם בשר נבלה שמן מותר מאי טעמא ריחא בעלמא הוא וריחא לאו כלום. מכל מקום משמע דתרווייהו מודו בששניהם כחושין שהוא מותר דריחא כי האי לאו כלום הוא. ואקשינן עלה מברייתא דקתני אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות מאי לאו מפני תערובת טעמים. ופריק לא מפני תערובת גופין והא דאסר רב דוקא בשלצאן בתנור אחד שאין מקום לריח להתפזר אבל בשני תנורין לכולי עלמא שרי. מדאקשינן עליה דרב מסיפא דברייתא דקתני אין צולין שני פסחים כאחד מפני התערובות ואפילו גדי וטלה אי אמרת בשלמא מפני התערובת גופין כלומר כדי שלא יתחלפו זה בזה וכדתריץ לוי היינו דקתני ואפילו גדי וטלה דאפילו גדי וטלה נמי אעפ"י דלא מיחלפי זימנין דלאו אדעתיה ומיחלפי ליה אלא אי אמרת מפני תערובת טעמים מה לי גדי וגדי מה לי גדי וטלה אלא לימא תהוי תיובתיה דרב. אמר ר' ירמיה אמרי בי רב כגון שצלאו בשתי קדרות בשתי קדרות סלקא דעתך אלא אימא כעין שתי קדרות. והכי קאמר אין צולין שני פסחים כאחד מפני תערובת גופין ואפילו כעין שתי קדרות דליכא תערובת טעמים אסור מפני תערובת גופין ואפילו גדי וטלה. ובשם רבנו תם ז"ל דדוקא בתנור שהוא מקום צר אבל במקום רחב מותר. וכן כתב הרב ר' זרחיה הלוי ז"ל דיש שהתיר בפורני רחבה דהא שליט בה אוירא טובא. וכן נמי דוקא בצלי אבל בקדירה ליכא למיחש כלל וכדאמרינן הכא כעין שתי קדרות לא דכיון דכל אחד בקדירה בפני עצמה ליכא ריחא כולי האי. ואמרינן נמי בפרק קמא דע"א לא הלכת לצור מימיך וראית ישראל ונכרי ששפתו שתי קדרות זו אצל זו ולא חשו להם חכמים. עבד לוי עובדא בבי ריש גלותא בגדי ודבר אחר. אמר רב מארי כתנאי הרודה פת חמה ונתנה על גבי חבית של יין של תרומה ר' מאיר אוסר ור' יהודה מתיר ורבי יוסי מתיר בשל חטים ואוסר בפת שעורים מפני שהן שואבות מאי לאו תנאי נינהו דמר סבר ריחא מילתא היא ומר סבר ריחא לאו מילתא היא. אמרי ללוי ודאי תנאי היא לרב מי לימא תנאי היא. לאו איתמר עלה דההיא ארבב"ח אמר ריש לקיש בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסורה בפת צוננת וחבית סתומה דברי הכל מותרת כי פליגי בפת חמה וחבית סתומה והא נמי כפת חמה וחבית פתוחה דמיא. תני רב כהנא בריה דרב חיננא סבא פת שאפאה עם צלי בתנור אסור לאכלה בכותח. ההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא אסרה רב מפרזקיא למיכלה בכותחא אמר מר בר רב אשי אפילו במלחא נמי אסירה דקשי' לריחא ולדבר אחר. ויש מי שפירש דלוי אפילו לכתחילה שרי מדאקשינן עליה מברייתא דקתני אין צולין שני פסחים כאחד מפני תערובת. ואם איתא מאי קושיא דהא ברייתא אין צולין קתני. כלומר לכתחילה ובהא אפילו לוי מודה והא דשרי לוי בי ריש גלותא לצלות בשר ודבר אחר לכתחילה הוא דעבד עובדא. אבל הרב אלפסי ז"ל פירוש דלוי מודה הוא דאסור לעשות כן לכתחילה. וכן פירוש הראב"ד ז"ל. והא דאקשינן עליה מברייתא דאין צולין שני פסחים כאחד הכי אקשו ליה אם איתא דלגבי ריחא דאסורא בדיעבד שרי דינא הוא לגבי שני פסחים דתרווייהו להיתירא וליכא למיקם אטעמא שיהא מותר אפילו לכתחילה. והרב בעל הלכות גדולות כן כתב דלוי לא התיר אלא בדיעבד הא לכתחילה מודה דאסור. אבל הרמב"ן ז"ל כתב דלוי ודאי אפילו לכתחילה שרי והכין איתא בגמרא דבני מערבא דגרסינן התם מהו לצלות שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבלה בתנור אחד רב ירמיה בשם רב אסר שמואל בשם לוי מתיר. מתניתא פליגא על רב אין צולין שני פסחים כאחד וכו'. ולענין פסק הלכה יש מן הגאונים ז"ל שפסקו כרב משום דאמרינן דהא דבשר שחוטה ובשר נבלה כפת חמה וחבית פתוחה דמיא ובפת חמה וחבית פתוחה הא אמר ריש לקיש דכולי עלמא לא פליגי בה דאסור ודריש לקיש לא אשכחן מאן דפליג בה הילכך קיימא לן בהא דצלי כרב דאמר דריחא כי הא מילתא היא. ורבנו תם ז"ל הביא ראיה בספר הישר דבהא דריש לקיש ליכא מאן דפליג בה מדפליגי אביי ורבא בפרק בתרא דע"א בבת תיהא דישראל ונכרי אביי אמר אסור ריחא מילתא היא ורבא אמר מותר ריחא לאו מילתא היא ואתיא לאוקומי פלוגתייהו בתנאי דהרודה פת חמה ונתנה על פי חבית של יין של תרומה ואמרינן לרבא ודאי תנאי היא לאביי מי לימא תנאי היא. ודחינן אמר לך אביי לאו מי איתמר עלה אמר רבב"ח אמר ריש לקיש בפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסורה והא נמי לדידי כפת חמה וחבית פתוחה דמיא. ומדקאמר הא לדידי כפת חמה וחבית פתוחה דמיא משמע דרבא מודה דבפת חמה וחבית פתוחה דברי הכל אסורה כריש לקיש אלא דלאביי ההיא דבת תיהא לההיא דחבית פתוחה דמיא ולרבא לא דמיא דכיון דלא מיכוין אלא לבדוק את היין אם טוב ולא להנאתו כפת חמה וחבית סתומה דמיא. וכן דעת הר"ז הלוי ז"ל בספר המאור. ועוד הביאו ראיה דהלכה כרב מדתני רב כהנא בר חיננא סבא פת שאפאה עם הצלי אסור לאכלה בכותח וההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא ואסרה רבא מפרזקיא לאכלה בכותח דאלמא כרב סבירא להו. והרב אלפסי ז"ל כתב בפרק גיד הנשה משמן של גאונים ז"ל דהלכה כלוי משום דאביי ורבא פליגי בההיא בת תיהא בריחא אי מילתא היא אם לאו אביי אמר מילתא היא ורבא אמר לאו מילתא היא. וקיימא לן כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם וזו אינה מהם. אלמא ריחא לאו מילתא היא. ואף הרב אלפסי ז"ל כן פסק. ואי משום ההיא דריש לקיש רבא דהוה בתרא לא סבר לה כוותיה אלא כי פליגי אפילו בפת חמה וחבית פתוחה פליגי. ורב כר' מאיר ולוי כר' יהודה ור"מ ור"י הלכה כר' יהודה ועוד דר' יוסי נמי בפת חטים כר' יהודה סבירא ליה ולא פליגי אלא בשל שעורים מפני שהן שואבות גופו של יין ולא ריחא בלחוד הוא. ועוד דהא דתניא אין צולין שני פסחים כאחד כלוי דיקא מדקתני סיפא ואפילו גדי וטלה ורב הא איצטריך לחסורה ולתרוצה לטעמיה ושנויא דחיקא היא. והא דתני רב כהנא פת שאפאה עם הצלי אסורה לאכלה בכותח. וההיא ביניתא דאיטויא בהדי בישרא ואסרה רבא מפרזקיא למיכלה בכותחא. הנהו לכתחילה קא אסרי להו ולוי נמי מודה בהו הואיל ויכול לאכלן בהדי בישרא. ועוד דחה אותה הרב ז"ל משום דהוי כדבר שיש לו מתירין ואין דבריו עולין כהוגן בטעמים אלו שדחה בהו דרב כהנא ורבא מפרזקיא. דלוי ודאי משמע מגמרא דבני מערבא דאפילו לכתחילה קאמר וכמו שכתבנו. וכן לא אמר דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל אלא כשנתערב במינו הא שלא במינו לא וכדמוכח בהדיא בנדרים וברייתא דהטבל ומעשר שני והקדש וחדש דמייתי התם וכדאיתא בירושלמי בהדיא. מכל מקום שאר דבריו וטעמיו שכתבנו נכונים הם. והא דמייתי ראיה דהא דריש לקיש כולי עלמא מודו בה מדקאמר אביי והא לדידי כפת חמה וחבית פתוחה דמיא דמשמע דלדידיה דמיא הא לרבא לא דמיא דאי דמיא מודה הוה בה דאסור. לא היא דברוב נוסחאי ליתיה כלל לההיא גירסא אלא הכי גרסינן והא כפת חמה וחבית פתוחה דמיא ובודאי הכי הוא דלדידיה דמיא אלא דרבא לא סבירא ליה כריש לקיש אלא בדידה פליגי ור' יהודה מתיר ור' יוסי נמי כר' יהודה בשל חטים דאינן שואבות דליכא גופו של יין אלא ריחא בעלמא וריחא לאו מילתא היא. ונראה לי ראיה על זה מדאמרינן אמר רבא מנא אמינא לי דריחא לאו מילתא היא דתנן תנור שהסיקו בכמון של תרומה ואפו בו את הפת הפת מותרת מפני שאין טעם כמון אלא ריח כמון ודחה אביי שאני התם דמיקלא קלי אסורא. אלמא הא דכמון ריח גמור איכא כפת חמה וחבית פתוחה ואפילו הכי שרי ולרבא לא שנא מיקלא קלי ולא שנא לא קלי שרי ולאביי הוה אסור דכוותיה בעלמא אלא דהכא שני ליה משום דמיקלא קלי איסורא אלמא רבא ל"ל דריש לקיש וזו נראה לי בראיה גמורה ודרב כהנא ורבא מפרזקיא אפשר דבשר בחלב שאני דגזרו בי טפי משום דהיתר והיתר הוא ולא בדילי אינשי מינייהו וגדרו בה גדר ולא ראיה לדרב הביאו כאן אלא ענין לו הביאו לומר דלגבי בשר בחלב אסרו אפילו בריחא. ולכשתמצא לומר דכרב אתיאן לית הלכתא כוותייהו מדקיימא לן כרב בבת תיהא דלגבי אביי הלכתא כוותיה. ומר בר רב אשי דאסר בינתא דאיטויא בהדי בישרא לאו משום דרב אסרה אלא משום נזק דידה ואפילו במלחא אסור. ולדידי קשיא לי בטעמיה דרב היאך אפשר לאסור מין בינו בריחא בעלמא והרי הוא בעצמו מדאורייתא שרי חד בתרי ואי משום דרב סבירא ליה כר' יהודה דאמר מין במינו לא בטיל הא לא אפשר דהוי טעמיה דרב בהא מדרב יהודה דהא אדרבה אתינן לאוקומי פלוגתייהו בתנאי בחבית של תרומה ורב כר' מאיר ולוי כר' יהודה ועוד דאם איתא למה לי למישקל תנאי מעלמא לוקמא בפלוגתא דר' יהודה ורבנן דמין במינו וכיון שכן אפילו מדרבנן ליבטיל דריחא לגבי גופו של בשר מיעוטא דמיעוטא הוא ואפילו אחד מאלף לא הוי וניחא ליה דאלו הוי דכוותיה בשאינו מינו הוא טעמיה נרגש ונטעם כאלו נתערב מממשו של איסור יתר מאחד בששים ומכל מקום מדברי כולם (דף קו) נלמוד דלכתחילה אסור לעשות כן אלא שמדברי הירושלמי נראה דללוי אפילו לכתחילה שרי וראוי לחוש לדברי הראשונים ז"ל שאסרו לעשות כן לכתחילה אבל בדיעבד נראה דהלכה כלוי. וכן הסכימו רוב הפוסקים הראשונים והאחרונים ז"ל. ויש איסור בטל בששים. ומן החלק הזה רוב כל האיסורין שבתורה ושל דבריהם דגרסינן התם אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יהושע בן לוי משום בר קפרא כל איסורי תורה בששים. וגרסינן בפרק בתרא דע"א רבי יוחנן וריש לקיש דאמרי תרווייהו כל איסורין שבתורה בין במינן בין שלא במינן בנותן טעם. ונותן טעם היינו ששים. ובשל דבריהם נמי כן דגרסינן התם אמר רב נחמן גיד הנשה בששים ואין גיד מן המנין ולא גיד ממש קאמר דהא קיימא לן כמאן דאמר אין בגידין בנותן טעם כדבעינן למיכתב קמן ורב נחמן דבתרא הוא א"א דסבירא ליה כמאן דאמר יש בגידין בנותן טעם אלא משום שמנו ומשום קנוקנות שבו דאסורין מדרבנן קאמר. וכחל שהתירו בששים וכחל מן המנין היינו משום דגופו של כחל בשר הוא וראוי הוא להצטרף עם הבשר לבטל החלב שבו וכמו שכתבנו למעלה והטענה לשיעור ששים מפני האיסורין נרגשין ונטעמין בתערובתן עד שיהא בהיתר ששים כנגדן.

Source 14 · Rishonim
Verified

Sefer HaChinukh 229:1

ספר החינוך, קדושים מצוה רכט, וראה שם עוד

Sefer HaChinukh 229:1

Chinuch states that Torah law prohibits taking even less than a perutah’s worth, although the specific prohibition of “You shall not steal” applies only to property worth at least a perutah; taking less remains a Torah prohibition, like a half-measure for which lashes are not given.

מָה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין נז א) שֶׁאִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא לִגְזֹל אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. אֲבָל לָאו דְּלֹא תִגְזֹל אֵינוֹ חָל אֶלָּא בְּשָׁוֶה פְּרוּטָה, כִּי הַתּוֹרָה לֹא תְּחַיֵּב אֶלָּא בְּדָבָר שֶׁהוּא מָמוֹן, וּפָחוֹת מִשְּׁוֵה פְּרוּטָה אֵינוֹ נִקְרָא מָמוֹן. אֲבָל מִכָּל מָקוֹם אָסוּר הוּא דְּבַר תּוֹרָה, כְּמוֹ חֲצִי שִׁעוּר שֶׁאֵין לוֹקִין עָלָיו וְהוּא אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא.

Source 15 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110

שולחן ערוך, יורה דעה ק״י:א׳ — ד"ה דין ספק טריפות שאירע בבשר

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:1

The Shulchan Arukh codifies the laws of דבר שבמנין, בעלי חיים, חתיכה הראויה להתכבד, and other items that are not nullified because of their significance. It is the governing practical source for the standard list of non-battul categories.

דין ספק טריפות שאירע בבשר. ובו י' סעיפים: דבר חשוב אוסר במינו בכל שהוא והם ז' דברים ואלו הם אגוזי פרך ורמוני בדן וחביות סתומות וחלפות תרדין וקלחי כרוב ודלעת יונית וככרות של בעל הבית וכן בעלי חיים חשובים הם ואינם בטלים אבל שאר דברים אף על פי שדרכן לימנות הרי אלו עולים כשיעורן: הגה ויש אומרים דכל דבר שבמנין דהיינו שדרכו למנותו תמיד אינו בטל (טור בשם ר"י וב"י) וכן נוהגין. הא דדבר חשוב אינו בטיל אינו אלא מדרבנן ואזלינן בספיקו לקולא (ארוך כלל כ"ה והרמב"ם פי"ז דמאכלות אסורות ותוספות דזבחים סוף דף ע"ג ואגודה שם ורא"ש פרק ג"ה ורשב"א בת"ה ונ"י פ' הערל ועוד הרבה פוסקים כמו שיתבאר בסי' זה בכמה דוכתי): כל דבר שהוא חשוב אצל בני מקו' מהמקומות כגון אגוזי פרך ורמוני בדן בארץ ישראל באותם הזמנים הוא אוסר בכל שהוא לפי חשיבותו באותו מקום ובאותו זמן ולא הוזכרו אלו אלא לפי שהן אוסרים בכל שהן בכל מקום וה"ה בכל כיוצא בהן בשאר מקומות: בעלי חיים ושאר דברים החשובים שנתערבו בהיתר שאינם בטלים אפי' באלף אפי' אם פירש אחד מן הרוב אחר שנודעה התערובת אסור והוא שהפרישו במתכוין אבל אם פירש ממילא שרי: הגה והא דאסור אם הפרישו במתכוין היינו שלא פירש רק מעט ונשארו מקצת האיסורים במקומם דאז חיישינן שמא יקח מן הקבוע גם כן אבל אם נתפרשו כולן ביחד ולא נשארו במקומן ובשעת עקירתן פירשו קצתן אותן שפירשו אז מותרים (דברי קבלה מחמיו הגאון מהר"ר שכנא ז"ל) רק שנים האחרונים אסורים (טור ס"ס נ"ז) ואם נתערבה תרנגולת טרפה בכשרות ונמצא ביצה ביניהם הביצה מותרת אע"ג דהתרנגולים חשובים ולא מתבטלין לגבי ביצה אזלינן בתר רובא (ארוך כלל כ"ו):

On Doubtful Prohibitions A very small quantity of a presentable forbidden food prevents the use of a permitted food with which it has been mixed. Presentable foods include seven, namely: Pheroch nuts, Don pomegranates, commodities stored in barrels, eggplants, pineapples, watermelons, and homemade bread. Additionally, living animals are considered presentable foods that cannot be annulled. As for other foods, even those usually sold by piece, they are considered foods that can be dissolved with a quantity sixty times greater. A very small quantity of a highly valued forbidden product by the inhabitants of the country, such as Pheroch nuts and Don pomegranates in Palestine, prohibits the use of a permitted food; one relies on the appraisal of the people of the region. GLOSS: According to another opinion, any food usually sold by piece cannot be annulled. This is the accepted practice in such cases. However, this prohibition regarding the highly valued food that cannot be annulled is rabbinical; therefore, in case of doubt, it can be applied less stringently. Forbidden animals or other highly valued and non-nullifiable foods have been mixed with other permitted foods, then one of the parts composing this mixture has separated from the majority; this part is forbidden if the separation was done voluntarily, otherwise, it is permitted. GLOSS: However, in the case of deliberate separation, when a small part of the mixture has been separated alone and the rest remains in the same state as before, one may fear falling on the forbidden food; but if the separation of the various parts of the mixture has been complete, the small quantity first separated is permitted, the rest is forbidden. This is the opinion of the author's father-in-law, the illustrious Grand Rabbi Shachno. A forbidden chicken has been mixed with other permitted chickens; any egg laid by one of them, without knowing which one, is permitted; yet, chickens are considered highly valued foods that cannot be nullified even by a quantity a thousand times greater, but for the eggs, the majority rule is applied.

See also

Source 16 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 101:1

שולחן ערוך, יורה דעה ק״א

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 101:1-2

Joseph Karo states that a piece fit to serve to an honored guest is treated like a whole creature and is not nullified even in a mixture of a thousand, including when its prohibition is only rabbinic or when it is forbidden for benefit; if it is uncertain whether the piece qualifies, the ruling is lenient, even when it is prohibited by Torah law.

חתיכה הראויה להתכבד דינה כבריה דאפילו באלף לא בטלה ואפי' אם היא אסורה בהנאה כיון שאם תתבטל היתה מותרת וראויה להתכבד: הגה ואפילו אינה אסורה רק מדרבנן אינה בטילה (ב"י בשם הרמב"ן) ואם הוא ספק אם היא ראויה להתכבד או לא אזלינן לקולא (ארוך כלל כ"ה) אפילו היא אסורה מדאורייתא:

Source 17 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 110:1-30

ערוך השולחן, יורה דעה ק״י:א׳-ל׳

Arukh HaShulchan, Yoreh De'ah 110:1-30

Arukh HaShulchan explains the taxonomy of non-nullifiable items and discusses whether each category is biblical, rabbinic, or dependent on local significance and customary practice. It provides a clear later synthesis of the topic.

הא דדבר חשוב אינו בטל אינו אלא מדרבנן כמו בריה וחה"ל והולכין בספיקו להקל כלומר אם יש בו ספק אם הוא דבר חשוב אם לאו הולכין להקל ואין זה ספק דחסרון ידיעה כיון שהחשיבות אינו שוה לכל בני אדם יש שדבר קטן חשוב אצלו ויש שגם דבר גדול אין לו חשיבות ומי יוכל להכריע רצון רוב בני אדם ולכן הוה ספק גמור וכן אפילו ודאי הוא דבר חשוב ויש ספק אם נפל להיתר ג"כ הולכין להקל [פמ"ג סק"י] אמנם גם בזה יש ספיקות שהולכין להחמיר ויתבאר בסי' זה בס"ד: הלכה פסוקה היא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי בין לחומרא ובין לקולא [כתובות ט"ו.] וזהו גזירת התורה וחז"ל למדוה מקרא דוארב לו וקם עליו כמבואר שם וביאור הדברים כן הוא שזה שאמרה תורה אחרי רבים להטות ואזלינן בתר רובא זהו כשהאיסור אינו ניכר במקומו שהם מעורבין האיסור וההיתר דאז בטל ברוב ואפילו מדרבנן אם אין זה מדבר חשיבות כמו בריה וחהר"ל ובע"ח ודבר חשוב שבהם החמירו רבנן כמו שנתבאר אבל כשהאיסור ניכר במקומו וההיתר ניכר במקומו אלא שלקחו מהם ואינו ידוע אם מהאיסור לקחו או מההיתר לקחו אפילו יש אלף מקומות של היתר ואחד של איסור לא אזלינן בתר רובא אלא הוה כמחצה על מחצה ואסור כדין ספיקא דאורייתא דהולכין להחמיר וכן לקולא אם היו רוב מקומות של איסור ואחד של היתר ולקחו ואינו ידוע מאיזה מקום לקחו אין הולכין אחר הרוב לדונו כודאי איסור אלא כספק איסור ולכן אם היה איסור דרבנן הולכין להקל כגון תשע צבורין של חמץ ואחד של מצה ואת החמץ ביטלו דמדאורייתא בביטול בעלמא סגי ומדרבנן צריך בדיקה כדאיתא בריש פסחים ונטלו ממקום אחד ואינו ידוע אם לקחו מחמץ או ממצה הוה ספיקא דרבנן והולכין להקל וא"צ בדיקה וכן כל כיוצא בזה [פר"ח א"ח סי' תל"ט] וגם בד"נ כן הוא כדאיתא בכתובות שם ע"ש ועמ"ש בסי' קי"ד סעיף כ"ג:

Source 18 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 102

שולחן ערוך, יורה דעה ק״ב:א׳ — ד"ה דין דבר שיש לו מתירין

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 102:1

Joseph Karo’s passage states that an egg with a permitted status for the following day is not nullified, even in a mixture of a thousand eggs, when mixed with the same kind, but is nullified at a ratio of sixty when mixed with a different food; the gloss adds that it remains forbidden when used to whiten, season, or improve a dish.

דין דבר שיש לו מתירין. ובו ד' סעיפים: כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולדה ביום טוב שראויה למחר אם נתערב' באחרות בין שלימה בין טרופה אינה בטלה אפילו באלף ואפי' ספק אם נולדה בי"ט ונתערבה באחרו' אסורו' ואם נתערבה בשאינה מינה בטלה בס' (טור וש"ד ותשו' הרא"ש ור' ירוחם והגהות ש"ד ורש"ל ורוקח וכנ"ד סמ"ג וסמ"ק בהל' י"ט וכ"כ או"ה כלל כ"ו בשם סמ"ג ות"ח כלל מ"ג ולא כב"ח וסמ"ק סימן רי"ד וכ"מ באגודה ומרדכי ריש ביצה בשם ראבי"ה וכ"כ טא"ח סימן תקי"ג והאגור בשמו והאו"ה כלל כ"ה בשם מרדכי ריש ביצה בשם ראבי"ה ולא כב"ח): הגה מיהו אם לבנו בה מאכל או נתנו בקדרה לתקן הקדרה כגון שמלאוה בתרנגולת אינה בטלה (הגהת ש"ד ובארוך) ועיין בא"ח סימן תקי"ג:

On Foods That May Be Permitted A food, for example, an egg laid on a holiday, may be permitted for the next day. But if it was, either whole or broken, mixed with other eggs, it cannot be dissolved even if the other eggs represent a quantity a thousand times greater. Similarly, when it is unknown if it was laid on a holiday, one cannot use the eggs with which it was mixed. But if the same egg was mixed with another food of a different nature, the mixture is permitted if the permitted food represents a quantity sixty times greater. GLOSS: However, the mixture is forbidden when this egg was used for a sauce or to enhance the quality of a dish.

See also

Source 19 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Yoreh De'ah 110

בית יוסף, יורה דעה ק״י:י״ז — ד"ה דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון

Beit Yosef, Yoreh De'ah 110:17

Beit Yosef surveys the relevant Talmudic passages and the views of the Rishonim concerning דבר שבמנין, חתיכה הראויה להתכבד, בעלי חיים, and other exceptions to bittul. It is especially useful for distinguishing Torah-based rules from later rabbinic policies.

דבר שאינו בטל מחמת חשיבותו כגון ב"ח ובריה וחתיכה הראויה להתכבד שנתערב באחרים ונאכל אחד מהם או נפל לים וכו' בפרק התערובות (דף עד.) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה טבעת של עכו"ם שנתערב בק' טבעות ונפלה אחד מהם לים הגדול הותרו כולן דאמרי' הך דנפל היינו דאיסורא וגרסינן תו התם (שם) אמר ריש לקיש חבית תרומה שנתערבה בק' חביות ונפלה אחד מהם לים המלח הותרו כולן דאמרינן הך דאיסורא נפל ולמדו מזה הרשב"א בת"ה והרא"ש בתשובה כלל כ' דין י"ו והר"ן בפרק ג"ה לכל איסורים שאינם בטלים מחמת חשיבותן שנתערבו באחרים ונפל אחד מהם לים הותרו כולן וכתב הרשב"א דה"ה לדבר שיש לו מתירין ופירשו טעמא משום דמדאורייתא ברובא בטיל אע"פ שהוא דבר חשוב ורבנן הוא דאסרוהו הילכך כשנפל אחד מהם לים תלינן לקולא ולפ"ז אפילו לא נתערב הדבר החשוב אלא עם שנים ואח"כ נפל אחד מהם לים הותרו השנים הנשארים מטעמא דאמרן אבל מצאתי בת"ה הקצר אפילו נפלה חתיכה לתוך עשרים ואפילו היתה חתיכה הראויה להתכבד או משאר איסורים שאינם בטלים לעולם ונפלה אחד מהם שוגג לים הותרו כל השאר והיה נ"ל שצריך להגיה ולכתוב אפי' נפלה חתיכה לתוך שתים והסופר מצא כתוב בי"ת ונדמית לו כ"ף וכתב עשרים אבל כן מצאתי בנוסחא אחרת וגם בת"ה הארוך מצאתי שכתב ג"כ עשרים וכן כתב בשם גירסת הירושלמי ולכן נ"ל דעשרים לאו דוקא דה"ה לשתים ודע דבגמרא גרסינן אמר רבא לא התיר ר"ל אלא חבית דמינכר נפילתה אבל תאנה לא ורב יוסף אמר אף תאנה כנפילתה עלייתה כלומר כשם שתחלת נפילתה תוך ההיתר נחשבת בעיניך לאסור אותה אף כשעלתה מתוכן יחשב בעיניך מקום עלייתה להתיר וכתב הר"ן בפרק בתרא דע"ז גמרא יין נסך שנפל לבור דלפום פשטא דסוגיא זו משמע דאפילו לאכילה תלינן להתיר ושרו אלא דאיכא נוסחי דגרסי אמר רבא לא הכשיר ר"ל אלא בטבעת אבל תאנה לא ולפי זה לא שריא בהכי אלא לענין איסורי הנאה אבל לאכילה לא וכן דעת הרמב"ם אבל בירושלמי דמסכת תרומות משמע דאפי' לאכילה שרי עכ"ל והרשב"א פסק הלכה כדרב יוסף וכתב שהראב"ד והרמב"ן ז"ל כתבו גירסת הירושלמי בזה ואתיא כדרב יוסף דאפילו תאנה נמי מהניא:

Source 20 · Acharonim
Verified

Shakh on Yoreh De'ah 110:1-8

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה ק״י:א׳-ח׳

Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:1-8

The Shakh gathers and evaluates earlier authorities on non-nullifiable items, addressing the classification of חתיכה הראויה להתכבד, דבר שבמנין, בעלי חיים, and related cases. It is a central commentary for tracing the rule's legal sources.

במינו כו'. כל הסעיף הוא לשון הרמב"ם ר"פ ט"ז מהמ"א וכ"כ האו"ה כלל כ"ה די"ז דדוקא במינו אבל הרב בת"ח כלל מ' ד"ו השיג על האו"ה בזה ופסק דאפילו שלא במינו אוסר בכל שהוא וכ"פ בהג"ה לעיל סימן ק"א סוף ס"ו וצ"ע למה לא הגיה כאן כלום אדברי המחבר ונראה דס"ל דהרמב"ם והמחבר לא נקטו מינו אלא משום דלא משכחת לה שלא במינו דהא יהא ניכר האיסור ונמשך אחר הטור ס"ס ק"ט שכתב דדבר יבש שלא במינו היינו כגון שנפרך לחתיכות דקות א"כ דבר חשוב שאינו נפרך לחתיכות דקות לא משכחת לה שלא במינו ובת"ח ובהג"ה שם דכתב דאפילו שלא במינו אינו בטל לא נקטיה אלא משום בריה דאיירי התם שנתערב במרק ותבשיל דבריה אע"פ שהיא קטנה אינה בטלה זהו נ"ל בדעת הרב ומ"מ אף שלא במינו אוסר דבר חשוב בכל שהוא ומשכחת לה שפיר נתערב שלא במינו כמ"ש בסי' ק"ט סק"ח ע"ש: בכל שהוא. כלומר אפילו בכמה אלפים אינו בטל. ודע דאיתא בש"ס פרק בתרא דעבודת כוכבים (דף ע"ד ע"א) דדברים החשובים האסורים בהנאה אם נתערבו אפילו באלף כולן אסורות בהנאה וכן מוסכם מכל הפוסקים מיהו כתבו התוס' ביבמות פ' הערל (יבמות דף פ"א ריש ע"ב) ובזבחים (דף ע"ג ע"ב) בשם הירושלמי דמותר למכרן לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבהן (כדלקמן סי' קל"ד גבי יין נסך) אם הוא בענין שאין לחוש שהעובד כוכבים ימכרנו אח"כ לישראל וכ"כ רבינו שמשון והברטנורא בסוף ערלה וכן הוא באגודה פרק התערובות ובנ"י פ' הערל וכ"כ הר"ן ס"פ כל הצלמים וכן כתב בפרק בתרא דעבודת כוכבים בשם הראב"ד והסכים כן וכ"כ הראב"ד בהשגות פי"ו מהמ"א ד"ז ובכ"מ שם כתב דגם הרמב"ם סובר כן ודלא כבעל מגדול עוז שכתב שם דברים מעורבבים בלא טעם מיהו מה שכתב הראב"ד בהשגות שם דה"ה דתקנתא דר' אליעזר דהיינו יוליך הנאה לים המלח מהני בכל האיסורים הוא כדעת הרשב"ם שהביאו התוס' ור"ן שם אבל אין כן דעת התוס' והפוסקים הנ"ל שם אלא ס"ל דדוקא בעבודת כוכבים שתופסת דמי' סגי ליה בפדיון הולכת הנאה לים המלח ולא בשאר איסורים וכן דעת הרא"ש ס"פ כל הצלמים דלא כהלבוש בא"ח סימן תמ"ה ס"ב שכתב גם גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דנ"ל דסגי בהולכת הנאה לים המלח ומותר בהנאה עכ"ל דליתא דלא קי"ל הכי אלא בעבודת כוכבים דתופסת דמי' ועמ"ש בא"ח ר"ס תמ"ז ולקמן סי' קמ"ב ס"ק ח':

Source 21 · Acharonim
Verified

Taz on Yoreh De'ah 110:1-4

טורי זהב על שולחן ערוך יורה דעה ק״י:א׳-ד׳

Turei Zahav on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 110:1-4

The Taz discusses the halakhic logic and scope of the principal categories that are not nullified, especially significant portions and counted items. His glosses help identify when the rule is a formal rabbinic exception rather than a general Torah principle.

וי"א דכל דבר שבמנין כו'. היינו כרבי יוחנן בגמרא אליבא דרבי מאיר דסבירא ליה את שדרכו למנות שנינו פירוש שלעולם אין מוכרין אלא במנין מה שאין כן ביצה שפעמים מוכרים סל מלא ביצים זהו בטל ולא כריש לקיש דסבירא ליה כל שדרכו למנות שנינו וביצה אסורה אינה בטילה וזהו דעת הטור שהביא דעה זו וכן סמ"ג בשם ריצב"א אבל בש"ד סי' מ"ב וכן בהג"ה שם בשם רוב הגאונים פסקו כר"ל וכ"פ רש"ל בא"ו שלו והש"ע שפסק כאן בתחילת הסימן דדוקא דבר חשוב כו' אינו בטל ודבר שבמנין בטל היינו כר' עקיבא בגמרא דפליג עם ר"מ ותימה עליו שבסימן פ"ז סעיף ג' פסק כמו ר"ל דכאן דביצה אינה בטילה והאידנא הוה ביצה דבר שמוכרין תמיד במנין ואפילו רבי יוחנן מודה וכן כתב רש"ל ולענין הלכה כיון דמילתא דרבנן היא כדאי הם המתירים לסמוך עליהם במקום הפסד וכמו שכתב רמ"א דלא מקרי דבר שבמנין רק אם לעולם אין מוכרין אלא במנין כר' יוחנן וכתב רש"ל דכרכשתא אף על פי שהאידנא אין מוכרין אותה אלא במנין בטילה כיון דאין אוכלין אותה אלא על ידי מילוי והוא מדברי המרדכי בפרק שני דביצה:

Source 22 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 34:9)

פניני הלכה, כשרות ל״ד:ט׳

Peninei Halakhah, Kashrut 34:9

The passage explains that although ordinary prohibitions are nullified in sixty parts of permitted substance, especially significant items—בריה, חתיכה הראויה להתכבד בה, and things counted individually—are not nullified even in a thousand, as are chametz on Pesach and objects of avodah zarah because of their exceptional severity.

היסוד לכך שהאיסורים בטלים בשישים, שכלפי כמות גדולה כזו של היתר, האיסור מתבטל בעוצם מיעוטו, עובדה שגם טעמו אינו ניכר בכמות שמרובה ממנו פי שישים. אבל כאשר יש באיסור חומרה או חשיבות יתירה, אפילו בתערובת גדולה מאוד, שמו ניכר ובתודעתו של האדם הוא לא מתבטל. ולכן תקנו חכמים שדברים חשובים במיוחד אפילו באלף לא יתבטלו, ואלו הם: א) בריה (להלן י), ב) חתיכה הראויה להתכבד בה (להלן יא), ג) דברים חשובים שבמניין (להלן יב). וכל האיסורים הללו אינם בטלים בין אם התערבו במינם ובין התערבו במין אחר. עוד תקנו שחמץ בפסח ואיסור עבודה זרה, מפני חומרתם היתירה, לא יתבטלו אפילו באלף, בין במינם ובין במין אחר (שו"ע או"ח תמז, א; יו"ד קמ, א; פנה"ל פסח ז, א-ב).

Source 23 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Kashrut 34:11)

פניני הלכה, כשרות ל״ד:י״א

Peninei Halakhah, Kashrut 34:11

The passage states that foods ordinarily sold individually because of exceptional importance, as well as a whole creature or a respectable piece of food, are not nullified even in a thousand, but if one item may have been lost or rendered permanently inedible, the prohibition can be nullified under the usual majority or one-in-sixty rules, subject to eating two pieces together.

מאכלים חשובים במיוחד עד שלרוב חשיבותם רגילים תמיד לסופרם אחד אחד, אינם בטלים. דוגמא לכך נתנו חכמים: רימון מיוחד שנקרא 'רימון בדן' (מבידאן שליד אלון מורה), או אגוז מיוחד שנקרא 'אגוז פרך' (מפוריךּ שליד שכם), קלחי כרוב גדולים ומיוחדים, חבית גדולה וסתומה של יין, וכן כל דבר שרגילים למוכרו תמיד במניין מפני חשיבותו. אבל דברים שמוכרים לפי משקל או נפח בטלים כשאר איסורים. וכן דברים שרגילים למוכרם במניין לצורך חישוב מחירם ולא מפני חשיבותם, כמו חבילות אורז וסוכר, קופסאות שימורים ובקבוקי יין – בטלים כשאר איסורים. דוגמא לדבר חשוב בימינו, בקבוק יין או וויסקי איכותי במיוחד, שמחירו מאות שקלים. כל מה שהורו חכמים להחמיר בדברים חשובים ובריה וחתיכה הראויה להתכבד בה, שאינם בטלים אפילו באלף, הוא כאשר התערובת נותרה כשהייתה, שאז מפני חשיבות האיסור – אינו בטל. אבל אם אחד מהתערובת נפל לים או התערב בתבשיל טרף, באופן שאין עוד אפשרות שישראל יאכל אותו לעולם, תולים לומר שאולי האיסור הוא שנפל ואבד, וממילא כבר אין באיסור חשיבות יתירה והוא בטל כפי הכללים המקובלים, ברוב או בשישים. אמנם הוסיפו חכמים תנאי להיתר, שבכל פעם יאכל מהתערובת שתי חתיכות יחד, ואם הן גדולות, שבכל אכילה יאכל משתיהן יחד, כדי שתמיד תהיה וודאות שאחת מהחתיכות שהוא אוכל היא היתר ואזי חברתה נגררת אחריה (זבחים עד, א; שו"ע יו"ד קי, ז).

Related sources· 9 found, not yet verifiedSign in to verify
  • מַתְנִי׳ אֵלּוּ אֲסוּרִין, וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּ: יֵין נֶסֶךְ, וַעֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹרוֹת לְבוּבִין, וְשׁוֹר הַנִּסְקָל, וְעֶגְלָה עֲרוּפָה, וְצִיפּוֹרֵי מְצוֹרָע, וּשְׂעַר נָזִיר, וּפֶטֶר חֲמוֹר, וּבָשָׂר בְּחָלָב, וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, וְחוּלִּין שֶׁנִּשְׁחֲטוּ בַּעֲזָרָה — הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין וְאוֹסְרִין בְּכׇל שֶׁהוּא.

    Same passage as Torat HaBayit HaAroch, The Fourth House, The First Gate 6

  • כׇּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִנְיָן – אֲפִילּוּ בִּדְרַבָּנַן לָא בָּטֵיל, וְכׇל שֶׁכֵּן בִּדְאוֹרָיְיתָא.

    Same passage as Beitzah 3b:9-10

  • Pesachim 99bunverified

    ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך... מאי איריא ערבי פסחים, אפילו ערבי שבתות וימים טובים נמי...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • חמץ שנתערב בדבר אחר תוך הפסח, בין במינו בין שלא במינו הרי זה אוסר בכל שהוא...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור, בית שמאי אומרים אף מטמא, ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה... ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו, כיצד שאור של חיטים שנפל לתוך עיסת חיטים ויש בו כדי לחמץ, בין שיש לו לעלות באחד ומאה בין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור, אין בו לעלות באחד ומאה, בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור. להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד, גריסים שנתבשלו עם עדשים ויש בהן בנותן טעם, בין שיש בהן כדי לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה אסור. אין בהן בנותן טעם בין שיש בהן לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה מותר...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Pesachim 98unverified

    Filed under: Mixed-Up Offerings

  • Ketubot 9aunverified

    Filed under: Nullification

  • Temurah 28aunverified

    Filed under: Mixed-Up Offerings

Related sheets

Mussarמוסר

Refining Character Traits in Jewish Practice

Jewish sources across the tradition address the spiritual obligation to examine and refine one's character traits (middos) as part of serving God. These teachings span from foundational rabbinic discussions of balanced temperament to systematic Mussar frameworks that integrate character development into religious life.

View Sources9 sources
Machshavaמחשבה

Rav Kook's Intellectual Foundations in Earlier Jewish Thought

These sources explore how Rav Kook's teachings on the holiness of Israel, redemption, and the integration of spiritual and national life draw upon and develop themes from classical Jewish philosophy and mysticism. The texts examine conceptual continuities between Rav Kook's vision and the thought of the Ramchal, Maharal, Shelah, and Gra regarding Torah's relationship to the Jewish people, divine governance, and character refinement.

View Sources28 sources
Mitzvotמצוות

The Origin of the Challah Mitzvah

These sources trace the biblical and rabbinic foundations of the mitzvah to separate challah from dough. The obligation originates in Numbers 15, where God commands the Israelites to set aside a portion as a gift to the kohen, with the Rambam clarifying that it is biblically mandated only in the Land of Israel and rabbinically observed in the diaspora.

View Sources7 sources
Mitzvotמצוות

Gratitude and the Mitzvah of Bikkurim

Sources examine how the mitzvah of bikkurim—bringing first fruits to the Temple—functions as an exercise in gratitude. The ritual requires the farmer to publicly acknowledge divine providence, recognize that material success stems from God's promise rather than human effort alone, and articulate the chain of dependence connecting present blessing to ancestral covenant and redemption.

View Sources28 sources
Halachaהלכה

Rambam on the Red Heifer Laws

The Rambam's comprehensive treatment of the parah adumah covers its preparation, the requirements for the animal, the gathering and division of its ashes, the creation of purification waters, and the paradoxical nature of the ritual—in which those who prepare it become impure while those sprinkled with it become pure. Sources emphasize the detailed halakhic procedures and cite this as a classic example of a divine decree whose underlying reason remains hidden.

View Sources9 sources
Halachaהלכה

The Laws of Tzitzit: Garments and Corners

These sources codify the halakhic requirements for tzitzit, including which garment materials and sizes obligate the mitzvah, how to determine which corners of a garment receive fringes, and the status of borrowed or altered garments.

View Sources29 sources

Explore more