Otherכללי

Divine Providence in Overseas Marriage

Jewish sources examine marriages contracted across distant lands through the lens of the patriarchal narratives—particularly Isaac and Jacob's overseas matches. The sources present such unions as occasions for spiritual consideration, divine arrangement, and the continuity of family covenant, though they do not treat overseas marriage universally as an auspicious sign independent of other factors.

בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְּלוֹנִי

14 sources · all verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The sources assembled here speak broadly about how a match comes about and whether omens may be used to confirm a shidduch, but none of them establish that coming from overseas is itself a sign of a good match. Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 179:4 discusses the practice of setting a siman (omen) for a future match, citing the precedent of Eliezer, and records a dispute among the Rishonim about whether such omen-seeking is even permitted.

The Avraham-Eliezer-Rivkah narrative and the Yaakov-Lavan narrative are both about a servant or son traveling abroad to find a wife from the extended family rather than from the local Canaanite population, as commanded in Bereishit 28:1-5 and narrated in Bereishit 24:34. The Kli Yakar on this episode explains that the concern was religious — avoiding the idolatrous influence of the Canaanites among whom Avraham dwelled — not a statement about the virtue of distance or overseas origin as such (Kli Yakar on Bereishit 24:3); similarly the Ramban on both the sending of Eliezer and the blessing of Yaakov frames the journey as a response to Avraham's and Yitzchak's concern about intermarriage with Canaanite women, not as endorsing geographic distance as a good omen (Ramban on Bereishit 24:1, Ramban on Bereishit 28:5).

Several of the Chazal passages instead emphasize that a match is fundamentally a matter of divine providence rather than geography: Bereshit Rabbah 68:4 contrasts Yitzchak, to whom his match came, with Yaakov, who went out to meet his match, framing both as expressions of God's judgment rather than praising the traveling-abroad model; Moed Katan 18b:12-13 teaches that a bat kol announces matches forty days before birth; and Sotah 2a:8-9 states that a match is as difficult as the splitting of the sea and is determined according to one's deeds, not according to the bride's origin.

Rashi on Bereishit 24:50-51 reads Lavan and Betuel's response to Eliezer as an acknowledgment that the matter had clearly come from God, again locating the sign in divine orchestration of the encounter rather than in the fact that Rivkah hailed from Aram; and Bereshit Rabbah 60:13 likewise frames the blessing given to Rivkah upon her departure in terms of fertility and divine favor, not in terms of her foreign origin being auspicious.

Berakhot 8a:9-10 teaches that one should pray to find a suitable wife and links the verb "finding" to the verse "he who finds a wife finds good," a teaching about the value of finding a worthy match generally, with no reference to the bride's geographic origin; and Sefer Chasidim 377 states that it is preferable to marry someone of good character and kind deeds even from the seed of a convert than one of poor character from the seed of Israel, again grounding the virtue of a match in character rather than in originating overseas. Ibn Ezra on Bereishit 24:3-4 merely identifies the geographic locations named in the verse, Charan and Ur Kasdim, without commenting on travel from abroad as a sign of a good match. Taken together, these sources do not bear out the claim that marrying a girl from overseas is itself a good sign.

Source 1 · Tanach
Verified

Genesis 28:1-5

בראשית כ״ח:א׳-ה׳

Genesis 28:1-5

Isaac directs Jacob to marry among the daughters of Laban, his mother's family in Paddan-aram, rather than the local Canaanite women. The overseas match is framed as the proper continuation of the family covenant.

וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֙הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃ ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃

So Isaac sent for Jacob and blessed him. He instructed him, saying, “You shall not take a wife from among the Canaanite women. Up, go to Paddan-aram, to the house of Bethuel, your mother’s father, and take a wife there from among the daughters of Laban, your mother’s brother.

Source 2 · Tanach
Verified

Genesis 24:1-67

בראשית כ״ד

Genesis 24:34

Abraham sends his servant to Aram to find Isaac a wife. The successful meeting with Rebecca, a woman from abroad, is presented as providentially guided and as the means through which Isaac's household is established.

וַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי׃

Source 3 · Chazal
Verified

Genesis Rabbah 68:4

מדרש רבה, בראשית ח ד

Bereshit Rabbah 68:4

The midrash reads Jacob's journey to Paddan-aram as providentially significant, connecting his departure, the encounter at the well, and the establishment of his family.

אֱלֹהִים שֹׁפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים, יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק בָּא זִוּוּגוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, סג): וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע.

See also

  • Sanhedrin 22aunverifiedFiled under: The Jewish View of Marriage – Marrying Your Ezer Knegdo – Soul Mate
  • Genesis 1:27unverifiedFiled under: The Jewish View of Marriage – Marrying Your Ezer Knegdo – Soul Mate
  • Genesis 2:21unverifiedFiled under: The Jewish View of Marriage – Marrying Your Ezer Knegdo – Soul Mate
Source 4 · Chazal
Verified

Genesis Rabbah 60:13

בראשית רבה ס׳:י״ג

Bereshit Rabbah 60:13

On Rebecca's departure from her homeland and marriage to Isaac, the midrash highlights the significance of her leaving her family and land to join the patriarchal household.

וַיְשַׁלְּחוּ אֶת רִבְקָה וגו' וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה (בראשית כד, נט ס), אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ דְּווּיִין וּשְׁפוּפִין הָיוּ וְלֹא הָיוּ מַפְרִינִין אֶלָּא בַּפֶּה. אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה מִפְּנֵי מָה לֹא נִפְקְדָה רִבְקָה עַד שֶׁנִּתְפַּלֵּל עָלֶיהָ יִצְחָק, שֶׁלֹא יִהְיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹמְרִים תְּפִלָּתֵנוּ עָשְׂתָה פֵּרוֹת, אֶלָּא (בראשית כה, כא): עָלַי תָּבֹא זוֹ רִבְקָה, אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה, וְעָמְדוּ מִמֶּנָּהּ אַלּוּפִים מֵעֵשָׂו וּרְבָבָה מִיַּעֲקֹב.

Source 5 · Chazal
Verified

Moed Katan 18b

מועד קטן י״ח ב — ד"ה וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר

Moed Katan 18b:12-13

The sugya discusses the idea that a person's intended match is divinely arranged, including the language of a match being announced before birth. This can support seeing an unexpected or distant match as providential, though it is not a blanket omen about foreign marriages.

וּמִי אָמַר שְׁמוּאֵל שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר? וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: בְּכׇל יוֹם וְיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שְׂדֵה פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי. אֶלָּא: שֶׁמָּא יִקְדְּמֶנּוּ אַחֵר בְּרַחֲמִים. הָכִי אָמַר רַב מִשּׁוּם רַבִּי רְאוּבֵן בֶּן אִצְטְרוֹבִילִי: מִן הַתּוֹרָה וּמִן הַנְּבִיאִים וּמִן הַכְּתוּבִים — מֵה׳ אִשָּׁה לְאִישׁ. מִן הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר״. מִן הַנְּבִיאִים, דִּכְתִיב: ״וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה׳ הִיא״. מִן הַכְּתוּבִים, דִּכְתִיב: ״בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה׳ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת״.

The Gemara raises a question about the ruling itself: And did Shmuel actually say that we are concerned that perhaps another man will come and betroth the woman first? But didn’t Rav Yehuda say that Shmuel said: Every day a Divine Voice issues forth and says: The daughter of so-and-so is destined to be the wife of so-and-so; the field of so-and-so will belong to so-and-so? If this is the case, why should one be concerned lest another betroth her first? It is predestined that he will marry his designated mate. Rather, Shmuel’s statement should be understood as follows: Perhaps another man will come and betroth her first by means of praying for divine mercy. In other words, Shmuel is concerned that the rival may beseech God to cancel the decree of the Divine Voice, and therefore the first man needs to hurry and betroth the woman before the other one has a chance to pray that he should take her from him. Rav said in the name of Rabbi Reuven ben Itzterobili as follows: From the Torah, and from the Prophets, and from the Writings; it implies that the decree that a specific woman is destined to be married to a specific man is from God. From where is this derived? It is from the Torah, as it is written: “Then Laban and Bethuel answered and said: The thing comes from the Lord, we cannot speak to you either bad or good” (Genesis 24:50). From the Prophets, as it is written: “But his father and his mother knew not that it was of the Lord” (Judges 14:4). From the Writings, as it is written: “House and riches are the inheritance of fathers; but a prudent woman is from the Lord” (Proverbs 19:14).

Source 6 · Chazal
Verified

Sotah 2a

סוטה ב׳ א — ד"ה אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק

Sotah 2a:8-9

The Talmud juxtaposes marriage with divine providence and says that matching spouses is as difficult as splitting the sea. The source supports viewing an unusual match as providentially guided, not specifically as a guaranteed good sign because of distance.

אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק: כִּי הֲוָה פָּתַח רֵישׁ לָקִישׁ בְּסוֹטָה, אָמַר הָכִי: אֵין מְזַוְּוגִין לוֹ לְאָדָם אִשָּׁה אֶלָּא לְפִי מַעֲשָׂיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְקָשִׁין לְזַוְּוגָן כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֱלֹהִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת״. אִינִי? וְהָא אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אַרְבָּעִים יוֹם קוֹדֶם יְצִירַת הַוָּלָד בַּת קוֹל יוֹצֵאת וְאוֹמֶרֶת: בַּת פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, בֵּית פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי, שְׂדֵה פְלוֹנִי לִפְלוֹנִי! לָא קַשְׁיָא: הָא — בְּזוּג רִאשׁוֹן, הָא — בְּזוּג שֵׁנִי.

Rav Shmuel bar Rav Yitzḥak says: When Reish Lakish would introduce his discussion of the Torah passage of sota he would say this: Heaven matches a woman to a man only according to his actions, as it is stated: “For the rod of wickedness shall not rest upon the lot of the righteous” (Psalms 125:3), indicating that if one has a wicked wife it is due to his own evil conduct. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: And it is as difficult to match a couple together as was the splitting of the Red Sea, as it is stated in a verse that speaks of the exodus from Egypt: “God makes the solitary individuals dwell in a house; He brings out prisoners into prosperity [bakosharot]” (Psalms 68:7). God takes single individuals and causes them to dwell in a house by properly matching a man to a woman. This is similar to the exodus from Egypt, which culminated in the splitting of the Red Sea, where He released prisoners into prosperity. The Gemara asks: Is that so that a man is matched to a woman according to his actions? But Rav Yehuda says that Rav says: Forty days before an embryo is formed a Divine Voice issues forth and says: The daughter of so-and-so is destined to marry so-and-so; such and such a house is destined to be inhabited by so-and-so; such and such a field is destined to be farmed by so-and-so. This clearly states that these matters, including marriage, are decreed for a person even before he is formed. The Gemara answers: This is not difficult. This statement that Rav Yehuda says in the name of Rav is with regard to a first match [zivug], while this statement of Rabba bar bar Ḥana in the name of Rabbi Yoḥanan is with regard to a second match. A first match is decreed in heaven; a second match is according to one’s actions.

Source 7 · Chazal
Verified

Berakhot 8a

ברכות ח׳ א — ד"ה ״עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ

Berakhot 8a:9-10

The Talmud praises marrying a daughter of a Torah scholar and presents marriage as a major source of blessing and spiritual benefit. It does not specifically discuss overseas marriage, but supplies the Chazal framework for evaluating a match by its religious qualities rather than geography.

״עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא״, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״לְעֵת מְצֹא״ זוֹ אִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב״. בְּמַעְרְבָא כִּי נָסֵיב אִינָשׁ אִתְּתָא, אָמְרִי לֵיהּ הָכִי: ״מָצָא״ אוֹ ״מוֹצֵא״? ״מָצָא״ דִּכְתִיב: ״מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳״, ״מוֹצֵא״ דִּכְתִיב: ״וּמוֹצֶא אֲנִי מָר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה״ וְגוֹ׳.

Having mentioned the verse, “For whoso finds Me finds life,” the Gemara seeks to clarify its meaning. It is said, “For this, let every pious man pray to You in the time of finding, that the overflowing waters may not reach him” (Psalms 32:6). With regard to the phrase, the time of finding, Rabbi Ḥanina said: The time of finding refers to the time one must find a wife, that one should pray to find a suitable woman to marry. As it is said: “He who finds [matza] a wife finds [matza] good and obtains favor from the Lord” (Proverbs 18:22). In Eretz Yisrael, the custom was that when a man married a woman, they would ask him: Matza or motzeh? In other words, they would ask the groom whether the appropriate passage for his wife is the above verse from Proverbs that begins with the word matza, as it is written: “He who finds a wife finds good and obtains favor from the Lord” or whether the more appropriate verse is the one beginning with the word motzeh, as it is written: “And I find [motzeh] the woman more bitter than death” (Ecclesiastes 7:26).

Source 8 · Rishonim
Verified

Rashi on Genesis 24:50-51

רש"י על בראשית כ״ד:נ׳-נ״א

Rashi on Genesis 24:50-51

Rashi explains Laban and Bethuel's response to Abraham's servant as recognition that Rebecca's match was determined by divine providence. The passage directly supports interpreting the distant match as a good providential development.

לא נוכל דבר אליך. לְמָאֵן בַּדָּבָר הַזְֶּה לֹא עַל יְדֵי תְשׁוּבַת דָּבָר רַע וְלֹא עַל יְדֵי תְשׁוּבַת דָּבָר הָגוּן, וְנִכָּר שֶׁמֵּה' יָצָא הַדָּבָר, לְפִי דְּבָרֶיךָ שֶׁזִּמְּנָהּ לְךָ (בראשית רבה):

לא נוכל דבר אליך WE CANNOT SPEAK UNTO THEE — refusing this proposition either by answering you with unpleasant words (i. e. a flat refusal) or by giving you a reasoned reply, for it is evident that the matter proceedeth from the Lord since, according to your statement, He brought her and you together.

Source 9 · Rishonim
Verified

Ramban on Genesis 24:1

רמב"ן, בראשית כד א

Ramban on Genesis 24:1

Ramban discusses Abraham's concern that Isaac not marry a Canaanite woman and the importance of seeking a wife from Abraham's broader family. It presents the foreign journey as a purposeful search for spiritual and familial compatibility.

וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים חָזַר הַכָּתוּב לֵאמֹר כֵּן לְהוֹדִיעַ הַסִּבָּה שֶׁבַּעֲבוּרָהּ הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ, וְאָמַר כִּי רָאָה עַצְמוֹ זָקֵן מְאֹד וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ שֶׁאִם יִשְׁלַח לְאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ אוּלַי טֶרֶם יַחְזֹר הַשָּׁלִיחַ יֵלֵךְ לוֹ אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ, וְלָכֵן הִשְׁבִּיעַ אֶת עַבְדּוֹ אֲשֶׁר יֵלֵךְ יִצְחָק אַחֲרֵי עֲצָתוֹ, כִּי הוּא הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (מ"ח:י"ט) אָמְרוּ כָּאן זִקְנָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ לִכְלוּכִית וּלְהַלָּן זִקְנָה שֶׁאֵין בָּהּ לִכְלוּכִית, יִרְצוּ לְפָרֵשׁ כִּי "בָּאִים בַּיָּמִים" מַתְחִילִים בִּימֵי הַזְּקֵנָה, כִּי "בָּאִים" מוֹרֶה עַל זְמַן עוֹמֵד, כְּמוֹ "הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה" (ירמיהו ז ב), וְכָאן אָמַר שֶׁהָיָה זָקֵן מְאֹד

Source 10 · Rishonim
Verified

recovered from “Ramban on Genesis 28:1”

Ramban on Genesis

רמב"ן על בראשית כ״ח:ה׳ — ד"ה אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בַּעֲבוּר

Ramban on Genesis 28:5

Ramban explains Isaac's instruction that Jacob marry in Aram as preserving the family's identity and avoiding the surrounding Canaanite culture. The match's value depends on lineage and character, not foreignness itself.

אֲחִי רִבְקָה אֵם יַעֲקֹב וְעֵשָׂו בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר שֶׁצִּוָּה יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב לָקַחַת לוֹ אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, הִזְכִּיר הַכָּתוּב שֶׁהָיָה גַּם כֵּן אֲחִי אִמּוֹ שֶׁל עֵשָׂו, וְרָאוּי הָיָה שֶׁיְּצַוֶּה גַּם כֵּן לְעֵשָׂו, אֲבָל מִדַּעְתּוֹ שֶׁבִּרְכַּת אַבְרָהָם תִּהְיֶה לְיַעֲקֹב וּלְזַרְעוֹ עָשָׂה כֵן. וְהִזְכִּיר כִּי עֵשָׂו שָׁמַע שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ שֶׁלֹּא יִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן וְשֶׁיֵּלֵךְ אֶל לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְהוּא שָׁמַע לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו שֶׁלֹּא לָקַחַת אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנַעַן, אַךְ לֹא עָשָׂה כָּרָאוּי שֶׁיִּקַּח מִבְּנוֹת לָבָן אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אֲחִי אִמּוֹ, וְעוֹד הִזְכִּיר שֶׁלָּקַח אוֹתָהּ עַל נָשָׁיו וְלֹא גֵּרֵשׁ אֶת הָרָעוֹת, כִּי הָלַךְ עַל תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ יוֹתֵר מֵרְצוֹן אָבִיו:

THE BROTHER OF REBEKAH, JACOB’s AND ESAU’s MOTHER. Because it stated that Isaac commanded Jacob to get a wife from the daughters of Laban, his mother’s brother, Scripture mentions that he was also the brother of Esau’s mother. It would have been proper for Isaac to have commanded Esau likewise, but since he knew that the blessing of Abraham would apply only to Jacob and his seed, he did so only to Jacob. Now Scripture further mentions that Esau heard that his father had commanded Jacob not to take a wife from among the daughters of Canaan and that he should go to his mother’s brother Laban. He [Esau] heeded his father’s will that one not take a wife from among the daughters of Canaan, but he did not act properly and take a wife from the daughters of Laban, despite his [Laban’s] being his mother’s brother. Scripture further mentions that he took her besides his former wives, and he did not divorce the evil wives since he followed his heart’s desire more than he followed the will of his father. Vayeitzei

Source 11 · Rishonim
Verified

Ibn Ezra on Genesis 24:3-4

אבן עזרא על בראשית כ״ד:ג׳-ד׳

Ibn Ezra on Genesis 24:3-4

Ibn Ezra comments on Abraham's insistence that Isaac's wife not be taken from the Canaanites and be sought from his family. This supports the idea that geographic distance can be worthwhile when it serves the right values.

כי אל ארצי. זאת חרן שדר שם: מולדתי. אור כשדים:

BUT THOU SHALT GO UNTO MY COUNTRY. To Haran where he had once dwelt. AND TO MY KINDRED. Ur of the Chaldees.

Source 12 · Rishonim
Verified

Sefer Chasidim 377

ספר חסידים, שעז

Sefer Chasidim 377

Sefer Hasidim states that it is preferable to marry into the descendants of converts who possess good, modest, charitable, and pleasant qualities than into Israelite families lacking these traits, since the descendants of converts will be righteous and good.

כל שיש לו לב טוב ולוקח אשה שיש לה לב טוב וצנועים וגומלי חסדי' ונעימים במשא ובמתן מוטב להתחתן בזרעם מלהתחתן בזרע ישראל שאין בהם אלה המדות לפי שהזרע של גר יהיו צדיקים וטובים:

Source 13 · Acharonim
Verified

recovered from “Kli Yakar on Genesis 24:7”

Kli Yakar on Genesis

כלי יקר על בראשית כ״ד:ג׳ — ד"ה לָא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי

Kli Yakar on Genesis 24:3

Kli Yakar interprets Abraham's confidence that God would send an angel before the servant as assurance of providential assistance in finding Isaac's wife. The source lends a positive omen-like reading to the overseas search.

לָא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. וְכִי עֲדַיִן לֹא יָדַעְנוּ שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, אֶלָּא שֶׁבָּא לְתָרֵץ בְּזֶה קֻשְׁיָא, וְזֶה כִּי מִסְתָּמָא צִוָּה שֶׁלֹּא יִתְחַתֵּן בִּבְנוֹת הַכְּנַעֲנִי פֶּן יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים ז ג) ״וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם״ וְגוֹ׳ ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ וְגוֹ׳. וְאִם כֵּן, מַה יַּרְוִיחַ אִם יִשָּׂא אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן וּבְתוּאֵל, כִּי גַם הֵמָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ הַכְּנַעֲנִי? עַל כֵּן אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״, וְאָמַר ״פֶּן תָּשִׁיב אֶת בְּנִי שָׁמָּה״, כִּי אָמַר: פְּשִׁיטָא, אִם יִשָּׂא בְּנִי אִשָּׁה מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, מֵאַחַר שֶׁאָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ, מִסְתָּמָא גַּם בְּנִי יָגוּר אֶצְלָם, וְאָז יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. וְאִם יִשָּׂא מִבְּנוֹת לָבָן וּבְתוּאֵל וְיָדוּר אֶצְלָם, אָז יֵשׁ גַּם כֵּן לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִלְמוֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. אֲבָל כְּשֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה מִשָּׁם וְיָדוּר כָּאן, אָז מִמַּה נַפְשָׁךְ אֵין כָּאן בֵּית מֵחוּשׁ, כִּי מִלָּבָן וּבְתוּאֵל לֹא יִלְמוֹד, שֶׁהֲרֵי לֹא יָדוּר אֶצְלָם, וּמִן הַכְּנַעֲנִי לֹא יִלְמוֹד, כִּי לֹא יִהְיֶה לוֹ הִתְעָרְבוּת עִמָּהֶם, וְאַדְּרַבָּה יִשְׂטְמוּ אוֹתוֹ עַל אֲשֶׁר לֹא רָצָה לְהִתְחַתֵּן בָּם. אָמְנָם יֵשׁ חֲשָׁשָׁא אַחֶרֶת, וְהוּא שֶׁטֶּבַע הָאָבוֹת נִמְשָׁךְ גַּם לַבָּנִים, וְזֶה דַּוְקָא בְּאוֹתָן עֲבֵרוֹת הַבָּאִים מִפְּאַת הַחוֹמֶר, כַּאֲכִילָה וְזִמָּה וְכִילוּת וְקִנְאָה וְכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַנִּתְלִין בַּחוֹמֶר, נְגָעִים אֵלּוּ מִתְפַּשְּׁטִים מֵהָאָבוֹת לַבָּנִים, וְתוֹלְדוֹתֵיהֶן כַּיּוֹצֵא בָהֶם. אֲבָל הָעֲבוֹדָה זָרָה, דָּבָר הַתָּלוּי בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, אֵינוֹ מִתְפַּשֵּׁט מֵאָבוֹת לַבָּנִים, כִּי שְׁלֹשָׁה שֻׁתָּפִין בָּאָדָם: הַחוֹמֶר בָּא מִן אָב וָאֵם, לְפִיכָךְ כָּל מַעֲשֵׂה אָבוֹת הַתְּלוּיִין בַּחוֹמֶר יִירְשׁוּ בָּנִים. אֲבָל הָאֱמוּנָה הִיא תְּלוּיָה בְּשִׂכְלוֹ שֶׁל אָדָם, וַהֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בּוֹ נְשָׁמָה וְשֵׂכֶל, לָמָּה יִתְפַּשֵּׁט זֶה מֵאָבוֹת לַבָּנִים? עַל כֵּן הָיָה מַרְחִיק הַכְּנַעֲנִים שֶׁהָיוּ שְׁטוּפֵי זִמָּה וְכַמָּה מִינֵי עֲבֵרוֹת הַנִּתְלִים בְּחוֹמֶר הָאָדָם זוּלַת עֲבוֹדָה זָרָה, וְלֹא הִרְחִיק לָבָן וּבְתוּאֵל שֶׁלֹּא הָיָה בָּהֶם כִּי אִם פְּחִיתוּת הָעֲבוֹדָה זָרָה לְבַד. דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״, רְצוֹנוֹ לוֹמַר בְּתַבְנָא דְלִבָּא אֲנִי יְתִיב, וַאֲנִי כָּל מַעֲשֵׂיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם לְפָנַי בָּאָה, כִּי אוּלַי לְמַרְאֵה עֵינַיִם תִּשְׁפּוֹט, כִּי יֵשׁ בֵּינֵיהֶם צְבוּעִים הָעוֹשִׂים מַעֲשֵׂה זִמְרִי וּמְבַקְשִׁים שָׂכָר כְּפִנְחָס, וְתַחְשׁוֹב כִּי כְּשֵׁרִים הֵמָּה וּרְאוּיִים לְהִתְחַתֵּן בָּם. עַל כֵּן אָמַר כִּי מִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁעָלַי, שֶׁאֵין בָּהֶם עוֹשֶׂה טוֹב גַּם אֶחָד, כִּי אָנֹכִי דּוֹמֶה כְּאִלּוּ אֲנִי יוֹשֵׁב בְּקֶרֶב לִבָּם וְיוֹדֵעַ תּוֹכָם כְּבָרָם. וְעַל כֵּן שִׁנָּה אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ לָבָן וּבְתוּאֵל: ״אִם כֵּן הוּא שֶׁנָּבִיא הוּא וּבוֹחֵן לְבָבוֹת, וַאֲנַחְנוּ רַמָּאִים, אֲבָל לֹא יוֹעִיל לָנוּ רַמָּאוּת שֶׁלָּנוּ, כִּי הוּא יוֹדֵעַ כָּל מַה שֶּׁבְּלִבֵּנוּ״, וְאוּלַי מֵחֲמַת זֶה יִמָּנְעוּ מִלְּהִתְחַתֵּן בּוֹ. עַל כֵּן שִׁנָּה וְאָמַר שֶׁאַבְרָהָם אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁאָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ״ לְמַעֵט גַּם בְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם הוּא יוֹשֵׁב, כִּי סוֹף סוֹף הֵם מִזֶּרַע אָרוּר. וֶאֱלִיעֶזֶר חָשַׁב שֶׁאִם אוֹמֵר כֵּן תָּזוּחַ דַּעְתָּם, כִּי יֹאמְרוּ ״מֻכְרָח הוּא לְהִתְחַתֵּן בָּנוּ, כִּי אֵין לוֹ דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאל״, וְיַכְרִיחוּהוּ לָבֹא אֶצְלָם. עַל כֵּן אָמַר ״אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּאַרְצוֹ״, דְּהַיְנוּ סְתָם כְּנַעֲנִים, אֲבָל אוֹתָן אֲשֶׁר בְּקִרְבָּם הוּא יוֹשֵׁב מֻתָּר לוֹ לְהִתְחַתֵּן בָּם, עַל יְדֵי כָךְ לֹא תָּזוּחַ דַּעְתָּם עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאֶפְנֶה עַל יָמִין אוֹ עַל שְׂמֹאל״ (בראשית כד:מט), לְהוֹרוֹת שֶׁיֵּשׁ יָמִין וּשְׂמֹאל לְפָנָיו. אֲבָל הָאֱמֶת שֶׁלֹּא הִתִּיר לוֹ מִבְּנוֹת עָנֵר אֶשְׁכּוֹל וּמַמְרֵא, וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן.

“Do not take a wife for my son from the daughters of the Canaanites among whom I dwell.” Did we not already know that he was dwelling among them? Rather, this comes to resolve a difficulty: Presumably, he commanded not to intermarry with the Canaanite daughters lest he learn from their ways, as it is stated in the Torah You shall not intermarry with them… for they will turn your son away from following Me (Deuteronomy 7:3). If so, what would be gained by taking a wife from the daughters of Laban and Bethuel, since they too were idol worshippers like the Canaanites? Therefore, he emphasized among whom I dwell and said lest you return my son there. For he reasoned: Obviously, if my son marries a Canaanite woman, since I dwell among them, presumably my son will also live near them, and then there is concern that he might learn from their ways. And if he marries from the daughters of Laban and Bethuel and lives near them, there is also concern that he might learn from their ways. However, if he takes a wife from there but lives here, then from either perspective there is no concern: He won’t learn from Laban and Bethuel since he won’t live near them, and he won’t learn from the Canaanites because he won’t have interactions with them. On the contrary, they will hate him because he refused to intermarry with them. However, there is another concern, which is that the nature of the parents is passed on to the children. This applies specifically to those sins that come from the physical aspect of human nature, such as gluttony, sexual impropriety, stinginess, jealousy, and all negative character traits that are connected to the physical being. These flaws spread from parents to children, and their offspring are similar to them. But idol worship, which depends on a person’s intellect, does not spread from parents to children. For there are three partners in the creation of a person: The physical body comes from the father and mother, therefore all parental actions connected to the physical are inherited by children. But faith depends on a person’s intellect, and since the Holy One, Blessed be He, gives the soul and intellect, why should this spread from parents to children? Therefore, he distanced himself from the Canaanites who were steeped in sexual impropriety and many types of sins connected to the physical nature of humans apart from idol worship, but did not distance himself from Laban and Bethuel who only had the deficiency of idol worship alone. Another explanation: This is why he said among whom I dwell — meaning, I dwell in the inner chambers of their hearts, and I [can see] all their deeds and thoughts before Me. For perhaps you might judge by what your eyes see, as there are among them hypocrites who act like Zimri but seek the reward like Pinchas, and you might think they are proper and worthy to marry into. Therefore, he said that through my prophetic vision with the holy spirit that is upon Me, I see that there is not even one among them who does good. For I am as if I dwell within their hearts and know their inner nature as well as their outer appearance. This is why Eliezer changed [the wording] and said in whose land I dwell, so that Laban and Bethuel would not say, “If so, he is a prophet who examines hearts, and we are deceivers — but our deception will not benefit us because He knows everything in our hearts.” Perhaps because of this they would refuse to arrange the marriage. Therefore, he changed [the wording] and said that Abraham had said in whose land I dwell. And there are those who say that when he said among whom I dwell, it was to exclude even the daughters of Aner, Eshkol, and Mamre, among whom he was dwelling, because ultimately they are from cursed seed. However, Eliezer thought that if he would say this explicitly, they would become arrogant and say, “He has no choice but to arrange a marriage with us, as he has no way to turn right or left,” and they would force him to come to them. Therefore, he [Eliezer] said among whom I dwell in his land referring to the Canaanites in general, but implying that those among whom he dwells [Aner, Eshkol, and Mamre] would be permitted for marriage. Through this, their minds would not become haughty. This is why he said and I will turn to the right or to the left, indicating that there were options of right and left before him. But the truth was that he did not permit marriage with the daughters of Aner, Eshkol, and Mamre, and so explains the Ramban.

Source 14 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 179:4

שולחן ערוך, יורה דעה קע״ט

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 179:4

The passage distinguishes forbidden divination from permissible signs, including success involving a home, child, or wife, asking a child to recite a pasuk, and—according to some opinions—using an anticipated future event as a sign, while citing opposing views and affirming trust in God.

בית תינוק ואשה אף על פי שאין ניחוש יש סימן: הגה אם הצליח אחר זה ג' פעמים או לא (ב"י בשם רש"י) וכן מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקיך (טור) י"א דאדם מותר לעשות לו סימן בדבר שיבא לעתיד כמו שעשה אליעזר עבד אברהם או יהונתן (טור והר"ד קמחי) ויש אוסרין (רמב"ם וסמ"ג) וההולך בתום ובוטח בה' חסד יסובבנו:

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Bava Batra 141aunverified

    דאמר רב חסדא בת תחלה סימן יפה לבנים...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • עשר דברים. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים (שמות כ' ב'). עלי עשור עלי נבל עלי הגיון בכנור (תהלים צ"ב ד') תנא ע"ש ר' יהודה שבעה נימין יש בכנור בזמן הזה על שם שבע ביום הללתיך (שם קי"ט קס"ד) לימות המשיח הם שמונה למנצח על השמינית (שם י"ב א') על נימא שמינית לעתיד לבא הם עשרה על שם הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו (שם ל"ג ב'): [דבר אחר עלי עשור וגו'] אדריינוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניא אמר לו כבוד גדול חלק הקדוש ברוך הוא לאומות העולם (שנתן) [שאותן] חמשה דברות הראשונות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל שמו מעורב בהם כלומר שאם חטאו ישראל הוא קורא אחריהם תגר חמשה דברות (האחרונים) [האחרונות] שנתן לאומות העולם אין שמו מעורב בהם כלומר שאם חטאו אומות העולם אין קורא אחריהם תגר אמר לו צא וטייל (עמו) [עמי] במדינות ובכ"מ ומקום שהיה מוליכו היה רואה איקונים שלו קבועה אמר לו זו מה היא אמר לו איקונים שלי עד שמשכו לבית הכסא אמר לו אדוני המלך רואה אני שבכל המדינה הזו אתה שליט [שבכל מקום ומקום איקונין שלך קבועה] ובמקום הזה אינה קבועה אמר לו את הוא סבא דיהודאי כך הוא כבודו של מלך להיות איקונים שלו קבועה במקום ביזוי במקום משוקץ במקום מטונף אמר לו ולא שמעו אזניך מה שפיך מדבר כך שבחו של הקב"ה להיות שמו מעורב עם הרצחנים עם המנאפים עם הגנבים סילקו והלך לו כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחית לנו מה אתה משיב אמר להם כך עלה על דעתו של הקדוש ברוך הוא בתחילה הלך לו אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לפניו רבונו של עולם מה כתיב בה אמר [להם] לא תרצח אמרו לו וכל עצמם של אותם האנשים לא הבטיחם אביהם אלא על החרב שנאמר על חרבך תחיה (בראשית כ"ז מ') אין אנו יכולים לקבל את התורה אח"כ הלך אצל בני עמון [ומואב] אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לפניו רבונו של עולם מה כתב בה אמר להם לא תנאף אמרו לו וכל עצמם של אותם האנשים אינם באים אלא מניאוף הדא [היא] דכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (שם י"ט ל"ו) אין אנו יכולים לקבל את התורה אחר כך הלך לו אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לפניו רבונו של עולם מה כתיב בה אמר להם לא תגנוב אמרו לו כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים אלא מן הגניבה ומן הגזל הדא היא דכתב יהיה פרא אדם וידו בכל יד כל בו (שם ט"ז י"ב) אין אנו יכולים לקבל את התורה ואח"כ בא לו אצל ישראל אמרו לו נעשה ונשמע הדא הוא דכתב [ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש] מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב') אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים (שה"ש ח' י"ד) ברח דודי ערוק מן ריחא בישא (אית) [ואתא] לך לריחא טבא על הרי בשמים עלי עשור עלינו לקבל את המצות (עשרות) [ועשרת] הדברות עלי נבל עלינו להתנבל עליה בימי השמד ר' שמעון בן לוי אמר בשמחה (ורבנים אמרים) [ורבנין אמרו] שלא (באנגרים) [באנגריא] וכיון שראה הקדוש ברוך הוא דעתם של ישראל שמבקשים לקבל את התורה באהבה וחיבה באימה ויראה ברתת וזיע פתח ואמר אנכי ה' אלקיך: [דבר אחר אנכי ה' אלקיך וגו'] ר' לוי בשם רבי יוחנן משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (תהלים ע"ו ט') אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא אמרה הארץ מצוה אחת נצטווה אדם הראשון ועבר עליה ונתקללתי בעבורו כדכתב ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג' י"ז) כאן מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה על אחת כמה וכמה אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אעפ"כ חזר הקב"ה ופייסה שנאמר ארץ ארץ שמעי דבר ה' (ירמיה כ"ב כ"ט) שמעת שאמרתי ארורה האדמה [בעבורך] בעצבון תאכלנה ולא שמעת שאמרתי לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם (בראשית ח' כ"א) כיון ששמעה כך מיד שקטה. [דבר אחר] אמר רבי חייא בר רבי אבא בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא אמרה הארץ (שמא) תאמר אין ישראל מקבלים את התורה ואני חוזרת למימי כמה שהייתי דאמר רבי בשם רבי אחא נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תיכנתי עמודיה סלה (תהלים ע"ה ד') כבר היה העולם מתמגמג והולך אילולי שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') כבר היה העולם חוזר לתוהו ומי (בישם) [ביסס] העולם אנכי תכנתי עמודיה סלה: ד"א אמר רבי פנחס בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא אמרה הארץ תאמר שהגיע עונתה של תחיית המתים והקדוש ברוך הוא תובע מידי מה שהפקיד אצלי כדכתב וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה (ישעיה כ"ו כ"א) וכיון ששמעה [אנכי מיד שקטה בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה (תהלים שם י') משל למלך שהיה] יוצא בקימפון חרבות מכאן וחרבות מכאן רמחים מכאן ורמחים מכאן והיו הכל אומרים מה אם בשעה שהוא יוצא בקימפון כך כשיוצא למלחמה על אחת כמה וכמה כך שמיעה אחת השמיע הקדוש ברוך הוא את קולו בסיני והרעיש את כל העולם כולו לכשיקום להוכיח את עולמו (כל באי עולם) וליתן שכרם של צדיקים כמה שכתב בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה על אחת כמה וכמה אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן למלך שהיה עומד ומכרכר על פתח פלטין שלו [כיון שראוהו עסוק] דוכוס אומר עמי הוא עסוק (כיון שראו עסוק) איסטרטילוס אומר עמי הוא עסוק כיון שראו אותו אוחז ביד בנו אמרו (בו) עם בנו הוא עוסק כך היה הקב"ה כשעמד ומכרכר על הר סיני שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ' א') מיכאל אומר עמי עסוק גבריאל אומר עמי הוא עוסק כיון שאמר אנכי אמרו עם בנו הוא עוסק ותורה הוא נותן לבניו: [דבר אחר] אנכי ה' אלקיך פנים בפנים [דבר ה' עמכם וגו'] (דברים ה' ד') אמר רבי יוחנן האיקונים הזה (הוא) אלף בני אדם מביטים בה כל אחד ואחד אומר בי היא מבטת כך הקדוש ברוך הוא היה מביט בכל אחד ואחד מישראל ואומר אנכי ה' אלקיך אמר ר' לוי יש לך ללמוד מדרך הארץ ויש לך ללמוד מאיקונין (כמעשה) [יש לך ללמוד מאיקונין כמו שאמרנו] יש לך (ללמד דרך ארץ) [ללמוד מדרך הארץ] בנוהג שבעולם קול אחד נכנס לתוך עשר אזנים שמא עשרה קולות נכנסים לתוך אוזן אחת ומה אם תפלות כל ברייה הוא שומע כולם כאחת שומע תפלות אינו אומר כאן אלא שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו (תהלים ס"ה ג') ולהביט בכל אחד ואחד מישראל ולומר לו אנכי ה' אלקיך על אחת כמה וכמה (אמר רבי יוסי אנכי ה' אלקיך על אחת כמה וכמה): [ד"א פנים בפנים וגו'] אמר ר' יוסי בי רבי אבין אמר רבי מנחם בשם ר' יהושע בן לוי לגיבור שהוא מפלפל בזיינו ומראה פנים לכל צד כך פנים בפנים דבר ה' עמכם: [דבר אחר] אמר רבי יוסי בר אבון למורנס הזה שהוא מראה פנים מכל צד כך פנים בפנים דבר ה' עמכם. [ד"א פנים בפנים וגו'] א"ר לוי בדמיות הרבה נדמה להם לזה עומד לזה יושב לזה בחור לזה זקן כיצד [בשעה] שנגלה הקדוש ברוך על ים סוף לעשות מלחמתן של בניו ולהיפרע מן המצריים לא נראה להם אלא כבחור שאין מלחמה נאה לעשות אלא על ידי בחור שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות ט"ו ג') וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל לא נראה להם אלא כזקן שאין תורה נאה (ונאה) [יוצאה] אלא מפי זקן מה טעם דכתיב בישישים חכמה ואורך ימים תבונה (איוב י"ב י"ב) וכן דניאל אומר חזה הויתי עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב (דניאל ז' ט') אמר ר' חייא בר אבא אם יאמר לך ברא דזניתא תרין אלקים אינון אימר ליה אנא הוא דימא אנא הוא דסיני: [דבר אחר] אמר ר' לוי בפנים הרבה נראה להם הקב"ה בסיני בפנים זעופות בפנים הדופות בפנים מוריקות בפנים שמחות בפנים משחקות בפנים מסבירות כיצד בשעה שהיה מראה להם פורענותם של רשעים היה מראה להם בפנים זועפות בפנים הדופות בפנים מוריקות וכשהיה מראה להם מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבא היה מראה להם בפנים שמחות בפנים (משחקים) [משחקות] בפנים מסבירות אמר רבי חייא בר אבא אם יאמר לך ברא דזניתא תרין אלקים אינון אימא ליה פנים בפנים דברו אלקים אין כתב כאן אלא דבר ה' עמכם: [דבר אחר פנים בפנים וגו'] רבי זכיי דשאב בשם רבי שמואל בר נחמן בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע באותה השעה ניתן להם זיו מזיו שכינה של מעלה מה טעם דכתיב ויצא לך שם בגוים ביופיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמחתי עליך וגו' (יחזקאל ט"ז י"ד): [דבר אחר פנים בפנים וגו'] אמר ר' תנחום בר' חנילאי אילו ניתנה תורה חתוכה לא היתה עמידת רגל למורה שיורה שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו ואם טיהר יש מטהרין כיוצא בו אמר ר' ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה ניתנה לו ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא מניין ודגלו עלי אהבה (שה"ש ב' ד') אמר לו האיך עבידת אמר לו רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן תלמיד וותיק היה לו לר' עקיבא והיה יודע לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים טהור שלא מאותו הטעם אמרין ההוא תלמידא קטא מן טורא דסיני: [דבר אחר פנים בפנים וגו'] אמר רבי חנינא בר פפא פנים בפנים (אימתי) [פנים תרי בפנים תרי הא ארבעה אפין פנים אימות] למקרא פנים בינונית למשנה [פנים] מסבירות לתלמוד פנים משחקות לאגדה: [דבר אחר פנים בפנים וגו'] רבי מנחמן בשם רבי יעקב בן תרדאי כמים הפנים לפנים [כן לב האדם לאדם] (משלי כ"ז י"ט) יש לך (אדם) שהרב רוצה ללמד ותלמיד אינו רוצה ללמוד תלמיד רוצה ללמוד והרב אינו רוצה ללמד ברם הכא הרב רוצה ללמד ותלמיד רוצה ללמוד. [ד"א פנים בפנים וגו'] אמר רבי יהושע בן לוי פנים כנגד הפנים חדא מתרתי או הגבוה הנמיך עצמו או הנמוך הגביה עצמו אלא אמר רבי יהושע בן לוי מן [מה] דכתב וירד ה' על הר סיני (שמות י"ט כ') אנו יודעים שהגבוה השפיל את עצמו וכן אתה מוצא בשעה שהקב"ה נותן לצדיק אינו נוטלה הימינו עד שתרד עמו לקבר דאמר רבי שמעון בן יוחי שאם ינקב נקב מקבורתו של משה אין כל העולם כולו יכול לעמוד באורה ואם כך נקב קבורה מה ואם כך קבורה משה מה: [ד"א פנים בפנים וגו'] א"ר ברכייה אמר משה לישראל בניי כשהייתם בארץ מצרים הייתי אומר לכם ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם (שם ג' י"ג) והייתם אומרים לי מה שמו (שם) ולפי השעה הייתי אומר לכם אהיה אשר אהיה (שם שם י"ד) ברם הכא הא זבינא והא מזבנה הא (פיגמטא הא פרגמטטא) [פרקמטיא הא פרגמטוטא] אפין באפין (אפין) [אתון] שמעון מיניה אנכי ה' אלקיך: [דבר אחר אנכי ה' אלקיך וגו'] רכב אלקים ריבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש (תהלים ס"ח י"ח) אמר רבי אבודימי דמן חיפא שניתי במשנתי עשרים ושנים אלף של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא על הר סיני וביד כל אחד ואחד עטרה לעטר בה כל אחד ואחד משבטו של לוי אמר רבי לוי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שכל השבטים אינם עומדים בשבועתם בתומיהם ושבטו של לוי עומד (בתומיא) [בתומו] לפיכך ירדו עם הקב"ה על הר סיני וביד כל אחד [ואחד עטרה לעטר בה כל אחד ואחד] מבני שבטו של לוי אמר ליה ר' ינאי בריה דרבי שמעון בן ינאי אם כן מיעטתה אלא בשעה שירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות וכל מרכבה כמרכבה שראה יחזקאל. [דבר אחר רכב אלקים רבותים וגו'] אמר ר' יוחנן יום (שעלה) [שנגלה] הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל ירדו עמו ששים ריבוא של מלאכים וביד כל אחד ואחד עטרה לעטר בה כל אחד ואחד מישראל ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן אמר מאה ועשרים ריבוא אחד מלבישו עטרה ואחד מוסרו זונא ר' הונא רבה דציפרין אומר (זונם) [זונאות] שנאמר מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם (איוב י"ב י"ח). [דבר אחר רכב אלקים וגו'] רבי אומר משם אבא בן יוסף כתב אחד אומר היש מספר לגדודיו (שם כ"ה ג') וכתב אחד אומר רכב אלקים ריבותים אלפי שנאן אלא הרי זה מספר לגדוד אבל לגדודים אין מספר ורבנין אמרין אחרת כתב אחד אומר היש מספר לגדודיו וכתב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה ורבוא ריבבון קדמוהי יקמון (דניאל ז' י') אלא עד שלא חרב בית המקדש היה שבחו של הקב"ה משלם משחרב בית המקדש כביכול מיעט הקב"ה בפמליא שלו מנלן אמר ביתי חרב וקילוסי עולה משלם. [ד"א רכב אלקים וגו'] אמר ר' תנחום בן חנילאי (כי לי אדם רכב רבותיים אלפי מי לירדם שלשון לעז) [כיליארים רכב רבותיים אלפי מילירדים שנאן שאינן] עד מקום שאין סופיסטוס יכול לחשוב רבי עזריה ורבי יהודה בי רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ריבותיים שאין להם מניין אלפי שאין להם מספר ורבנין אמרין ירדו שנונים על העולם להחריבו א"ר עזריא הן דמלכא שלמה במסורת שעלה בידם מן הגולה מצאו כתב תרתין רבון דאלפי שנאן דמלאכין ירדו עם הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל אמר רבי אלעזר שנאן הנאין והמשובחים היו אמר רבי יוסי בי רבי חלפתא אילו שרי אומות העולם היו ולמה ירדו ר' חייא בר רבא לכבודה של תורה ור' חייא בר יוסי אמר לכבודם של ישראל אמר רבי אלעזר כל מקום שאתה מוצא אוכלוסים אתה מוצא דחוק ברם הכא שנאן מרווחים: ר' אלעזר בן עזריה ור' אליעזר המודעי הוי יתבי עסקין בהדין פסוק רכב אלקים ריבותים אלפי מתיב רבי אלעזר בן עזריה לרבי אליעזר המודעי מחזיק היה הר סיני אמר ליה חבירא הא כתיב בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקבצו אליה כל הגוים (ירמיה ג' י"ז) אפשר לומר מחזקת היא ירושלים אלא הקדוש ברוך הוא אומר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך כדרך שאמר לסיני הארך אפתי קבלי מלאכי. [דבר אחר רכב אלקים וגו'] רבי ברכיה אמר בשם רבי אבא בר כהנא כתב כה אמר ה' אלקי צבאות (ה') [אדני] (עמוס ה' ט"ז) שמו של הקב"ה (הן) [הוא] צבאות אמר רבי יהודה בר סימן לא סוף דבר כל שמו אלא אפילו אות אחת משמו עושה צבא ככל שמו רבותינו אומרים אמר הקדוש ברוך הוא [אני ה'] הוא שמי (ישעיה מ"ב ז') מה אני בורא עולמות ומחריב עולמות אף שמי בורא ומחריב עולמות אמר ר' יודן למלך שנשבה בנו ולבשה נקמת המלך והלך לפדותו באו שכינים לקרוביו לסייעו אילו בחרבות ואילו ברמחים אמר להם עברו מן הכין ואיני צריך לכם כך כשנגלה הקב"ה לעשות מלחמותן של בניו ולהיפרע מן האומות (המצריים) באו מלאכי השרת (ולסיועו באו) [לסייעו אלו] באבני ברד ואילו בגחלי אש אמר להם עברו מן הכין איני צריך לכם מנוגה [נגדו] עביו נשאו אין כתיב כאן אלא עביו עברו ברד וגחלי אש (תהלים י"ח י"ג) אמר רבי יוסן (נסיין) [נשיין] בנוהג שבעולם מלך בשר ודם כשהוא יוצא (לפיוס) [למיאומס יוצא] בעשרה בני אדם כשיוצא למלחמה יוצא בגייסות ובלגיונות אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא כשנגלה על ים סוף לעשות מלחמתם של בניו לא נראה להם אלא יחידי ה' איש מלחמה (שמות ט"ו ג') וכשירד הקב"ה על הר סיני ליתן תורה לישראל ירדו עמו מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו ובא ה' אלקים וכל קדושיו עמו (זכריה י"ד ה'): ה' בם רבי פנחס בשם רבי יהושע בן לוי אדנותו עליהם מיכאל מרתת גבריאל מרתת ר' פנחס בשם ר' לוי מיכאל וגבריאל ששמו מעורב בהם אמר ר' לוי טבלרין שלו חקוקה על לבם: בהדין סיני בקדש אין אנו יודעין אם סיני טפילה לקודש ואם הקודש טפילה לסיני אלא מן הדא מה דכתב ה' [בם] סיני בקדש אנו יודעים שסיני טפילה לקודש רבי הונא בשם רבי אמי אמר מפני מה מכנים שמו של הקב"ה וקוראים אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולמו ואין אנו יודעים אם הוא מקומו של עולם ואם עולמו הוא מקומו אלא מן מה דכתב ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור (שמות ל"ג כ"א) אנו יודעים שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו אמר רבי יצחק כתב מעונה אלקי קדם (דברים ל"ג כ"ז) אין אנו יודעים אם הוא מעונה של עולם [ואם עולמו מעונו אלא מן מה דכתיב ה' מעון אתה (תהלים צ' א') אנו יודעים שהוא מעונה של עולם] ואין עולמו מעונו אמר רבי יודן לגיבור שהיה רוכב על הסוס (כליו) [וכליו] משופעים מכאן ומכאן הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס וכן הוא אומר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה (חבקוק ג' ח') רבי פנחס בשם רבי יהושע בן לוי אמר למלך שהניח אשתו עוברה והלך לו למדינת הים ושהה שנים (הרבות) [הרבה] ילדה בן וגידלה אותו כשבא המלך ממדינת הים הוציאה את בנו לאנפטי של מלך אביו והיה רואה דוכוס ומביט בו אפרוכוס ומביט בו ואומר זה (הדא) [הוא] זה הוא נתבונן המלך אמר לו בני מה לך מביט באלו אין הנייה מהם אלא אתה בני ואני אביך כך כשירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו והיו ישראל מסתכלים בכל אחד ואחד מהם ואומרים זה הוא זה הוא אמר הקב"ה לישראל בני מה לכם מביטים באילו אין לכם הנייה מהם אלא אתם בניי ואני אביכם [אתם בניי] שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם (דברים י"ד א') ואני אביכם שנאמר והייתי לישראל [לאב] (ירמיה ל"א ט') אתם עמי ואני אלקיכם: אנכי ה' אלקיך אנכי (רב) [רבי יוחנן אמר] אנא נפשי כתבית יהבית ר' יודן בי רבי סמון אומר אנכי אנא נתתי כתבתי עשרת הדברות אמר רבי ברכיה אנא נהוריך כלילך יונתי תקבלון עשרת דברייא: אנכי אלף זה הקדוש ברוך הוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו' ד') נון חמשים כף עשרים הם שבעים איותנטיות שברא הקב"ה בעולמו יוד עשרה אילו עשרה [דורות] ומכולם לא בחר אלא בישראל: אנכי א' זה אברהם אבינו אחד היה אברהם (יחזקאל ל"ג כ"ד) נ' חמשים שבן חמשים הכיר אברהם את בוראו רבי חנינא ורבי יוחנן תרווייהו אמרין בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו ריש לקיש אמר בן שלש שנים עקב [אשר שמע אברהם כקולי וגו'] (בראשית כ"ו ה') מנין אותיותיו של עקב כ' עשרים שחינך את המילה לעשרים דור י' עשרה אילו עשר נסיונות שנתנסה אבינו אברהם ועמד בכולם: אנכי א' זה ישראל אחת היא יונתי תמתי (שה"ש ו' ט') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב' ז' כ"ג) נ' חמשים אלו חמשים יום שבין פסח לעצרת כ' (אילו) עשרים אילו [עשר] מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים י' עשרה אילו עשרת הדברות: [אנכי] אמר רבי שמעון בן יוחי (אינך) [אנך] אין אתה עומד (במימיו) [בטימיו] רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אמר אין (זה) לשון [הזה] אנכי אלא לשון אהבה לשון חיבה למלך ששלח את בנו למדינת הים ולמד לשון בני הים וכשבא ממדינת הים התחיל מדבר עמו בלשונו כך לפי שהיו ישראל בארץ מצרים ולמדו לשונם כיון שבאו לפני הר סיני התחיל הקב"ה מסיח עמהם בלשון אנכי אנוך רבי נחמיה אומר אין לשון הזה אנכי אלא לשון אימה ולשון יראה לאוהבו של מלך שהיה יודע מסטירים שלו פעם אחת נטה למות אמר לו (בני) [לבנו] בא ואני אגלה לך מסטירים של (עיניו) [מלך] תלה עיניו והביט במלך אמר לו בני הזהר בכבודו של מלך כך ויקרא יעקב אל בניו [ויאמר] האספו ואגידה לכם וגו' (בראשית מ"ט א') תלה עיניו והביט בהקדוש ברוך הוא אמר להם בניי הזהרו בכבודו של הקב"ה מה ענו אותו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו' ד') אמר להם בניי סימן זה אני נותן לכם בלשון אנכי הסיח עם זקני אנכי מגן לך (בראשית ט"ו א') ובלשון אנכי הסיח עם אבי [אנכי אלקי אברהם אביך (שם כ"ו כ"ד) ובלשון אנכי הסיח עמי] אנכי האל בית אל וגו' (שם ל"א י"ג) אנכי ארד עמך מצרימה וגו' (שם מ"ו ד') ואף אתם אם בא ואמר (להם) [לכם] בלשון הזה אנכי דעו שהוא שלכם ואם לאו כביכול אינו שלכם כיון שבאו לפני הר סיני ופתח להם אנכי ידעו שהוא שלהם: [אנכי ה' אלקיך וגו'] רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחי פתח של [זכות] פתח להם הקדוש ברוך הוא לישראל כיון שעמדו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') וכיון שאמרו אלה אלקיך ישראל (שם ל"ב ד') ביקש להשמידם שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים ק"ו כ"ג) אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לא לי לבדי אמרת אנכי ה' אלקיך שמא לכל ישראל אמרת אנכי ה' אלקיכם רבי יהושע דסכנים בשם רבי יהושע בן לוי אמר לו הקב"ה משה יפה לימדת סיניגורייא על בני לשעבר הייתי אומר לכם בלשון יחידי אנכי ה' אלקיך מכאן ואילך אני עתיד לומר לכם בלשון רבים אני ה' אלקיכם (ויקרא י"ט ד') בלשון רבים להזהיר את כולכם: תני רבי שמעון בן יוחי אין אנכי אלא לשון ניחומים היך כד"א אנכי ה' (אלקיכם) [אלקיך] אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ"א י"ב) אמר רבי מנחם בשם רבי אבין אין אנכי אלא לשון תנחומים [כתיב] תנחומיך ישעשעו נפשי (תהלים צ"ד י"ט) רבי אבי בשם רבי יוחנן למלך שנשא מטרונת וכתב לה כתובה מרובה כך וכך תסבריות אני נותן לך כך וכך ספינות בים אני נותן לך כך וכך עיירות ביבשה אני נותן לך הניחה והלך לו למדינת הים והיו חברותיה מונות לה ואומרות לה (היבי) [סיבי] ליך בעל עד דאת עלייה עד דחייליך עליך והיתה נכנסת לתוך חופתה ופותחת כתובה וקורא בה ומוציאה אותה כתובה מרובה ומתנחמת לימים בא המלך ממדינת הים אמר לה בתי היאך המתנת לי כל השנים הללו אמרה לפניו אדוני המלך אילולי כתובתי מרובה שכתבת לי כבר היו חברותי מאבדות אותי ממך כך האומות העולם מונין לישראל ואומרים להם עד מתי אתם מתים על אלקיכם ונהרגים עליו ונותנים נפשיכם עליו כמה פורעניות הוא מביא עליכם [כמה] בוזזים מכם כמה מלכיות הוא מביא עליכם שובו לכם אצלינו ואנו עושים אתכם דוכסים ואיפרכים ואסטרטלים וישראל נכנסים לתוך בתי כנסיות ולתוך בתי מדרשות ופותחים ספר תורה וקורין בו ופניתי אליכם והפריתי [אתכם] והרביתי אתכם [וגו'] (ויקרא כ"ו ט') ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם (שם שם י"א) ומתנחמים למחר כשיבא הקץ הקב"ה אומר לישראל בניי תמיה אני האיך המתנתם לי כל השנים הללו וישראל אומרים לפניו אילולי תורתיך שכתבת לנו כבר היו אומות העולם מאבדים אותנו ממך הדא היא דכתב זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו (איכה ג' כ"א) וכן דוד אמר לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי (תהלים קי"ט צ"ב) רבי אבין בשם ריש לקיש למלך שכעס על מטרונת וטרדה מתוך פלטין שלו לימים בקש להחזירה אמרה יכפול לי כתובתי ואני חוזרת אצלו כך אמר הקדוש ברוך הוא בניי בסיני אמרת לכם אנכי פעם אחת אבל בירושלים עתיד אני לומר לכם שני פעמים אנכי אנכי הוא מנחמכם רבי מנחמן בשם רבי אבון אומר הנהימה שניהמתם לפני בהר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') אנכי אנכי הוא מנחמכם: מפני מה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחידי מפני שהיחידים בטלו אותם אנכי ביטל מיכה לא יהיה לך ביטל (מקלל זכור) ירבעם לא תשא ביטל [מקלל זכור ביטל] מקושש כבד ביטל אבשלום לא תרצח ביטל יואב לא תנאף ביטל זמרי לא תגנוב ביטל עכן לא תענה ביטל ציבא לא תחמוד ביטל אחאב הרצחת וגם ירשת (מלכים א' כ"א י"ט): [כתיב] פיתיתני ה' ואפת [חזקתני ותוכל וגו'] (ירמיה כ' ז') אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם פיתיתני עד שנתתה לי את התורה ונתתה על צוארי עול מצות ונענשתי בהם אילו לא קבלתי את התורה הייתי כאחת האומות לא שכר ולא עונש אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שדילתני בסיני ואמרת לי אנכי ה' אלקיך והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל כי אנכי ה' אלקיך אל קנא (שמות כ' ה') שדילתני בסיני ואמרת לי לא יהיה לך אלקים אחרים והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל זובח לאלקים יחרם (שם כ"ב י"ט) שדילתני בסיני ואמרת לי לא תשא והייתי סבורה שהוא רפה וחזקתני כי לא ינקה ה' (שם כ' ז') שדילתני בסיני ואמרת לי זכור את יום השבת הייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל מחלליה מות יומת (שם לא יד) שדילתני בסיני ואמרת לי כבד את אביך חזקתני ותוכל מקלל אביו ואמו מות יומת (שם כ"א י"ז) שדילתני בסיני לא תרצח חזקתני ותוכל שופך דם האדם [באדם דמו ישפך (בראשית ט' ו') שדלתני בסיני לא תנאף חזקתני ותוכל מות יומת הנאף והנאפת (ויקרא כ' י') שדלתני בסיני לא תגנב חזקתני ותוכל וגונב איש וגו' מות יומת] (שמות כ"א ט"ז) שדלתני בסיני לא תענה חזקתני ותוכל ועשיתם לו כאשר זמם (דברים י"ט י"ט) שדילתני בסיני לא (תחטיא) [תחמוד] והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל [אל תחמוד יפיה וגו'] כן הבא על אשת רעהו לא ינקה וגו' (משלי ו' כ"ד עד כ"ט): רבי יקום ורבי יהודא רבי יקום אומר העובר לא תחמוד כאילו עובר על עשרת הדברות לא תחמוד אנכי רבי אבין הוה קרי עוד העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלקיה שכחה (שם ב' י"ז) לא תחמוד ולא יהיה לך תני חזקיה והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ (ירמיה ג' ט') לא תחמוד ולא תשא עליה הכתוב אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה (במדבר ה' כ"א) לא תחמוד זכור אמר רבי תנחומא הרי שזינתה בתו של כהן גדול וילדה בן וגידלה אותו עמד והקריב על גבי המזבח נמצא מחלל את השבת שאין [זה] מקריב לא תחמוד כבד (גיים) גיים מן הגודר ולוקים מן סוסיתה והיו מתגנבים אילו בנשותיהם של אילו (ואילו בנשותיהם) ואילו בנשותיהם של אילו לימים נפלה קטטה ביניהם זה הרג את אביו וסבור שאינו אביו ולא תחמוד לא תרצח סוף שאשתו עושה לו כשפים ורוצחתו לא תחמוד לא תנאף תני חזקיה והיה מקל זנותה [וגו'] (ירמיה ג' ט') לא תחמוד לא תגנב עליו הכתב אומר מים גנובים ימתקו (משלי ט' י"ז) לא תחמוד לא תענה הרי שיודע עדות לאביו סבור שאינו אביו והרי הוא אביו נמצא מעיד על אביו עדות שיקרא לא תחמוד כמשמעו ר' יהודה אומר העובר לא תחמוד עובר על שבעה לאווין שיש כאן לא יהיה לך לא תשא לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה ולא תחמד: נאמרו חמשה [הדברות האחרונים כנגד חמשה] הדברות הראשונים לא תרצח כנגד אנכי אמר הקב"ה אם רצחת מעלה אני עליך כאילו [אתה] ממעט הדמות. לא תנאף לא יהיה לך אמר הקדוש ברוך הוא אם נאפת מעלה אני עליך כאילו אתה עובד עבודה זרה: לא תגנוב לא תשא תני רבי חייא לא תגנובו לא תכחשו איש בעמיתו [ולא תשבעו בשמי לשקר] (ויקרא י"ט י"א וי"ב) שאם גנבת סופך לכחש סופך לשקר סופך לשבע בשמי לשקר: לא תענה זכור אמור הקב"ה שאם העדת עדות שקר על חבריך מעלה אני עליך כאילו העדת עלי (על) שלא בראתי עולמי בששה ולא נחתי בשביעי: לא תחמוד כבד גיים מן הגדר אלקים מן סוסיתה היו (מגנבים נשיתיהם) [מתגנבים אלו בנשותיהם] של אילו ואלו בנשותיהם של אלו לימים נפלה קטטה ביניהם זה הרג את אביו וסבור שאינו אביו: נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם אנכי כנגד ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א' ג') וכתב והיה ה' לך לאור עולם (ישעיה ס' י"ט) לא יהיה לך כנגד ויאמר אלקים יהי רקיע [בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים] (בראשית א' ו') אמר הקדוש ברוך הוא היה מבדיל ביני ובין עבודה זרה שנקראה [מים] מכונסים כדכתיב אותו עזבו מקור וגו' (ירמיה ב' י"ג) לא תשא כנגד ויאמר אלקים יקוו המים (בראשית א' י') אמר הקב"ה המים חלקו לי כבוד ופינו את עצמן ואין אתם חולקים לי כבוד מלישבע בשמי לשקר זכור כנגד ויאמר אלקים תדשא הארץ (שם שם י"ב) אמר הקדוש ברוך הוא מה דתיכול בשבת מוקיר שלא נברא העולם אלא שלא יהיו חוטאים ויהו חיים לעולם ואוכלים גידולי הארץ כבד כנגד ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים (שם שם ט"ו) אמר הקב"ה הא ברייתי לך תרין נהורים אביך ואמך הוי זהיר ביקרהון לא תרצח כנגד ויאמר אלקים ישרצו המים (שם שם כ') אמר הקדוש ברוך הוא אל תהיו כדגים הללו שהגדולים בולעים את הקטנים שנאמר ותעשה אדם כדגי הים וגו' (חבקוק א' י"ד) לא תנאף כנגד ויאמר אלקים תוצא הארץ [נפש חיה למינה וגו'] (בראשית א' כ"ד) אמר הקדוש ברוך הוא הא ברייתי לך זוגך כל חד וחד דבק בזוגיה (במינים) [במיניה] לא תגנוב כנגד ויאמר אלקים הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע וגו' (שם שם כ"ט) אמר [הקב"ה] אחד מכם אל יפשוט ידו בגניבה ובממון חבירו אלא מן ההפקר כעשבים הללו תני רבי חייא הנשמר בגינה אסור משום גזל ושאינו נשמר בגינה מותר משום גזל לא תענה כנגד ויאמר אלקים נעשה אדם וגו' (שם שם כ"ו) אמר הקדוש ברוך הוא הא ברייתי לך חבריתך בדמותי (ואת חבית) [ואתחברת] ודמית (לבילמי) [לצלמי] לא תסהיד על חברך סהדו דשקר לא תחמוד כנגד ויאמר אלקים לא טוב היות אדם לבדו (שם ב' י"ח) אמר הקב"ה הא ברייתי לך זוגך כל חד וחד מינכון ידבק בזוגיה לא (תחמד) [יחמד גבר] מנכון אתתא דחבריה: נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים אנכי כנגד מכת דם ויהפך לדם יאוריהם (תהלים ע"ח מ"ה) אל תאמר כפרעה לי יארי ואני עשיתני (יחזקאל כ"ט ג') אל תאמר שאני בראתי עצמי לא יהיה לך כנגד [מכת] צפרדעים (עלו) [שעלו] בתנורים (חומם) [בחומם] אמר הקב"ה הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד לא תשא כנגד מכת כינים שהשביעם הקדוש ברוך הוא ועלו זכור כנגד מכת ערוב אמר הקב"ה לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד כבד כנגד מכת דבר דכתב למען יאריכון ימיך (שמות כ' י"ב) לא תרצח כנגד מכת שחין אמר הקדוש ברוך הוא אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו לא תנאף כנגד מכת ברד ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט' כ"ד) וכתב היחתה איש אש בחיקו וגו' כן הבא על אשת איש וגו' (משלי ו' כ"ז עד כ"ט) לא תגנוב כנגד מכת ארבה כתב בעד החלונות יבואו כגנב (יואל ב' ט') לא תענה כנגד מכת חושך אמר הקדוש ברוך הוא אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה לא תחמד כנגד מכת בכורות שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים: [אנכי ה' וגו'] רבי יונה בשם ר' לוי בבי"ת נברא העולם מה בי"ת זה סתום מכל צד ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור בר קפרא שמע לה מן הדא כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלקים את האדם על הארץ (דברים ד' ל"ב) יכול מששי ולהלן ת"ל ראשונים ולאחר שריבה הכתב (מיעוט) [מיעט] אנו למדין אותה מששי מה הששי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית אף לא תהיה מביא לו אלא כיוצא בששי הוי אין לך לדרוש מששה ולהלן יכול לידע מה למעלה מן השמים ולמטה מן התהום תלמוד לומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים (שם) אין לך לדרוש אלא עולם שאתה עומד בו דרש רבי יודן בן פזי במעשה בראשית כהדא דבר קפרא: [דבר אחר] מה בי"ת יש בו נקודה אחת מלמעלה ונקודה אחת מלאחוריו אומרים לבי"ת מי בראך והוא מראה להן בנקודה של מעלן זה של מעלן בראני ומה שמו והוא מראה להן בנקודה של אחריו ה' שמו. דבר אחר למה בבי"ת שהוא לשון ברכה ולא באל"ף שהוא לשון ארירה אמר הקב"ה שלא יהא פתחון פה לאותו העולם לומר היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה אלא אני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה והלואי יעמוד. רבי אבהו בשם רבי יוחנן בשני אותיות נבראו שני עולמים העולם הזה והעולם הבא ביו"ד וה"י מאי טעמא כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כ"ו ד') ועדיין אין אנו יודעים איזה מהם נברא ביו"ד ואיזה מהם נברא בה"י אלא מן מה דכתב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב' ד') בה' בראם הוי העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד מה יו"ד נקודה אחת מלמטן רמז שכל המתים יורדים לגיהנם ונקודה אחת מלמעלן רמז שהם עתידים לעלות ה' ממית ומחייה מוריד שאול ויעל (שמואל א' ב' ו') מה ה"א פתוח מכל צד רמז לבעלי תשובה שיש להם פתח פתוח יו"ד כפוף רמז שכל באי עולם עתידים (להיכנף) [להיכפף] דכתיב ונהפכו כל פנים לירקון (ירמיה ל' ו') כיון שראה דוד התחיל מקלס את הקב"ה בשני אותיות הללו ביו"ד ובה"א [דכתיב] הללויה הללו אל בקדשו (כתב) עד כל הנשמה תהלל יה הללויה (תהלים ק"נ א' וכו'): ר' אליעזר בר אבינא בשם רבי אחא כל אותם עשרים (ושתים) [וששה] דורות היה א"לף קורא תגר לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבון כל העולמים אני ראשון של כל אותיות (לא) [ולא] בראת את עולמך בי אלא בבי"ת אמר לו הקב"ה צא כל העולם כולו שלך שכל העולם [ומלואו] לא נבראו אלא בשביל תורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל"ג כ"ה) למחר אני עתיד ליתן תורה לבני ואיני פותח (לכם) [להם] אלא בך אנכי ה' אלקיך: [דבר אחר] למה בא' בר חוסא אמר מפני שהוא (סמוך) [סוכם] לאלף דבר צוה לאלף דור (תהלים ק"ה ח'). אמר רבי שמלאי בכבוד גדול היה העולם עד שלא ניתנה התורה משניתנה התורה כביכול נעשה העולם זוללה הא כיצד את נוטל קנה מאזנים ותן שש אונקיאות מכאן וארבעים מכאן מי מכריע לא ארבעים מכריעים ששה כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים שנאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים (שמות כ' י"א) והתורה ניתנה לארבעים יום והרי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שם ל"ד כ"ח) ואשב בהר ארבעים [יום וארבעים] לילה (דברים ט' ט') לא כ"ש שיהיו הארבעים מכריעים את הששה: ר' אליעזר בשם ר' ברכיה אמר נעשה מים אם ינתשו מים [זרים] קרים נוזלים (ירמיה י"ח י"ד) רבי הונא בשם רבי אחא אומר נמוגים ארץ וכל יושביה [אנכי תכנתי עמודיה סלה] (תהלים ע"ה ד') כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') כבר היה העולם חוזר לתוהו ומי (ביסם) [ביסס] את העולם אנכי תכנתי עמודיה סלה בזכות אנכי ה' אלקיך: אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים חנניא בן אחי ר' יהושע אומר הוצאתיך כתב כביכול אני ואתם יצאנו ממצרים: מבית עבדים ר' תנחום בר חנילאי בשם ר' ברכיה לא נתקלל לעבד אלא כנען [ויאמר ארור כנען] עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט' כ"ה) ומנין שכל משפחותיו של חם קרוין עבדים שנאמר מארץ מצרים מבית עבדים. שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי ומה ראה העבד לירצע באזנו מכל איבריו אמר להם אוזן ששמעה על הר סיני אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים וקיבלה עליה עול מלכות בשר ודם אוזן ששמעה לפני הר סיני לא יהיה לך אלקים אחרים על פני והלך זה וקנה אדון אחר לפיכך תבא האוזן ותירצע שלא שמרה מה ששמעה שעבר היו ישראל עבדים לעבדים מכאן ואילך הם עבדיו של הקדוש ברוך הוא כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו' (ויקרא כ"ה נ"ה): עשר דברים. אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים (שמות כ' ב'). עלי עשור עלי נבל עלי הגיון בכנור (תהלים צ"ב ד') תנא ע"ש ר' יהודה שבעה נימין יש בכנור בזמן הזה על שם שבע ביום הללתיך (שם קי"ט קס"ד) לימות המשיח הם שמונה למנצח על השמינית (שם י"ב א') על נימא שמינית לעתיד לבא הם עשרה על שם הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו (שם ל"ג ב'): [דבר אחר עלי עשור וגו'] אדריינוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניא אמר לו כבוד גדול חלק הקדוש ברוך הוא לאומות העולם (שנתן) [שאותן] חמשה דברות הראשונות שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל שמו מעורב בהם כלומר שאם חטאו ישראל הוא קורא אחריהם תגר חמשה דברות (האחרונים) [האחרונות] שנתן לאומות העולם אין שמו מעורב בהם כלומר שאם חטאו אומות העולם אין קורא אחריהם תגר אמר לו צא וטייל (עמו) [עמי] במדינות ובכ"מ ומקום שהיה מוליכו היה רואה איקונים שלו קבועה אמר לו זו מה היא אמר לו איקונים שלי עד שמשכו לבית הכסא אמר לו אדוני המלך רואה אני שבכל המדינה הזו אתה שליט [שבכל מקום ומקום איקונין שלך קבועה] ובמקום הזה אינה קבועה אמר לו את הוא סבא דיהודאי כך הוא כבודו של מלך להיות איקונים שלו קבועה במקום ביזוי במקום משוקץ במקום מטונף אמר לו ולא שמעו אזניך מה שפיך מדבר כך שבחו של הקב"ה להיות שמו מעורב עם הרצחנים עם המנאפים עם הגנבים סילקו והלך לו כיון שיצא אמרו לו תלמידיו רבי לזה דחית לנו מה אתה משיב אמר להם כך עלה על דעתו של הקדוש ברוך הוא בתחילה הלך לו אצל בני עשו אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לפניו רבונו של עולם מה כתיב בה אמר [להם] לא תרצח אמרו לו וכל עצמם של אותם האנשים לא הבטיחם אביהם אלא על החרב שנאמר על חרבך תחיה (בראשית כ"ז מ') אין אנו יכולים לקבל את התורה אח"כ הלך אצל בני עמון [ומואב] אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לפניו רבונו של עולם מה כתב בה אמר להם לא תנאף אמרו לו וכל עצמם של אותם האנשים אינם באים אלא מניאוף הדא [היא] דכתיב ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (שם י"ט ל"ו) אין אנו יכולים לקבל את התורה אחר כך הלך לו אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לפניו רבונו של עולם מה כתיב בה אמר להם לא תגנוב אמרו לו כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים אלא מן הגניבה ומן הגזל הדא היא דכתב יהיה פרא אדם וידו בכל יד כל בו (שם ט"ז י"ב) אין אנו יכולים לקבל את התורה ואח"כ בא לו אצל ישראל אמרו לו נעשה ונשמע הדא הוא דכתב [ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש] מימינו אש דת למו (דברים ל"ג ב') אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האילים על הרי בשמים (שה"ש ח' י"ד) ברח דודי ערוק מן ריחא בישא (אית) [ואתא] לך לריחא טבא על הרי בשמים עלי עשור עלינו לקבל את המצות (עשרות) [ועשרת] הדברות עלי נבל עלינו להתנבל עליה בימי השמד ר' שמעון בן לוי אמר בשמחה (ורבנים אמרים) [ורבנין אמרו] שלא (באנגרים) [באנגריא] וכיון שראה הקדוש ברוך הוא דעתם של ישראל שמבקשים לקבל את התורה באהבה וחיבה באימה ויראה ברתת וזיע פתח ואמר אנכי ה' אלקיך: [דבר אחר אנכי ה' אלקיך וגו'] ר' לוי בשם רבי יוחנן משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה (תהלים ע"ו ט') אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא אמרה הארץ מצוה אחת נצטווה אדם הראשון ועבר עליה ונתקללתי בעבורו כדכתב ארורה האדמה בעבורך (בראשית ג' י"ז) כאן מאתים וארבעים ושמונה מצות עשה ושלש מאות וששים וחמש מצות לא תעשה על אחת כמה וכמה אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אעפ"כ חזר הקב"ה ופייסה שנאמר ארץ ארץ שמעי דבר ה' (ירמיה כ"ב כ"ט) שמעת שאמרתי ארורה האדמה [בעבורך] בעצבון תאכלנה ולא שמעת שאמרתי לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם (בראשית ח' כ"א) כיון ששמעה כך מיד שקטה. [דבר אחר] אמר רבי חייא בר רבי אבא בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא אמרה הארץ (שמא) תאמר אין ישראל מקבלים את התורה ואני חוזרת למימי כמה שהייתי דאמר רבי בשם רבי אחא נמוגים ארץ וכל יושביה אנכי תיכנתי עמודיה סלה (תהלים ע"ה ד') כבר היה העולם מתמגמג והולך אילולי שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') כבר היה העולם חוזר לתוהו ומי (בישם) [ביסס] העולם אנכי תכנתי עמודיה סלה: ד"א אמר רבי פנחס בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה אלא אמרה הארץ תאמר שהגיע עונתה של תחיית המתים והקדוש ברוך הוא תובע מידי מה שהפקיד אצלי כדכתב וגלתה הארץ את דמיה ולא תכסה עוד על הרוגיה (ישעיה כ"ו כ"א) וכיון ששמעה [אנכי מיד שקטה בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה (תהלים שם י') משל למלך שהיה] יוצא בקימפון חרבות מכאן וחרבות מכאן רמחים מכאן ורמחים מכאן והיו הכל אומרים מה אם בשעה שהוא יוצא בקימפון כך כשיוצא למלחמה על אחת כמה וכמה כך שמיעה אחת השמיע הקדוש ברוך הוא את קולו בסיני והרעיש את כל העולם כולו לכשיקום להוכיח את עולמו (כל באי עולם) וליתן שכרם של צדיקים כמה שכתב בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה על אחת כמה וכמה אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן למלך שהיה עומד ומכרכר על פתח פלטין שלו [כיון שראוהו עסוק] דוכוס אומר עמי הוא עסוק (כיון שראו עסוק) איסטרטילוס אומר עמי הוא עסוק כיון שראו אותו אוחז ביד בנו אמרו (בו) עם בנו הוא עוסק כך היה הקב"ה כשעמד ומכרכר על הר סיני שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ' א') מיכאל אומר עמי עסוק גבריאל אומר עמי הוא עוסק כיון שאמר אנכי אמרו עם בנו הוא עוסק ותורה הוא נותן לבניו: [דבר אחר] אנכי ה' אלקיך פנים בפנים [דבר ה' עמכם וגו'] (דברים ה' ד') אמר רבי יוחנן האיקונים הזה (הוא) אלף בני אדם מביטים בה כל אחד ואחד אומר בי היא מבטת כך הקדוש ברוך הוא היה מביט בכל אחד ואחד מישראל ואומר אנכי ה' אלקיך אמר ר' לוי יש לך ללמוד מדרך הארץ ויש לך ללמוד מאיקונין (כמעשה) [יש לך ללמוד מאיקונין כמו שאמרנו] יש לך (ללמד דרך ארץ) [ללמוד מדרך הארץ] בנוהג שבעולם קול אחד נכנס לתוך עשר אזנים שמא עשרה קולות נכנסים לתוך אוזן אחת ומה אם תפלות כל ברייה הוא שומע כולם כאחת שומע תפלות אינו אומר כאן אלא שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו (תהלים ס"ה ג') ולהביט בכל אחד ואחד מישראל ולומר לו אנכי ה' אלקיך על אחת כמה וכמה (אמר רבי יוסי אנכי ה' אלקיך על אחת כמה וכמה): [ד"א פנים בפנים וגו'] אמר ר' יוסי בי רבי אבין אמר רבי מנחם בשם ר' יהושע בן לוי לגיבור שהוא מפלפל בזיינו ומראה פנים לכל צד כך פנים בפנים דבר ה' עמכם: [דבר אחר] אמר רבי יוסי בר אבון למורנס הזה שהוא מראה פנים מכל צד כך פנים בפנים דבר ה' עמכם. [ד"א פנים בפנים וגו'] א"ר לוי בדמיות הרבה נדמה להם לזה עומד לזה יושב לזה בחור לזה זקן כיצד [בשעה] שנגלה הקדוש ברוך על ים סוף לעשות מלחמתן של בניו ולהיפרע מן המצריים לא נראה להם אלא כבחור שאין מלחמה נאה לעשות אלא על ידי בחור שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו (שמות ט"ו ג') וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל לא נראה להם אלא כזקן שאין תורה נאה (ונאה) [יוצאה] אלא מפי זקן מה טעם דכתיב בישישים חכמה ואורך ימים תבונה (איוב י"ב י"ב) וכן דניאל אומר חזה הויתי עד די כורסוון רמיו ועתיק יומין יתיב (דניאל ז' ט') אמר ר' חייא בר אבא אם יאמר לך ברא דזניתא תרין אלקים אינון אימר ליה אנא הוא דימא אנא הוא דסיני: [דבר אחר] אמר ר' לוי בפנים הרבה נראה להם הקב"ה בסיני בפנים זעופות בפנים הדופות בפנים מוריקות בפנים שמחות בפנים משחקות בפנים מסבירות כיצד בשעה שהיה מראה להם פורענותם של רשעים היה מראה להם בפנים זועפות בפנים הדופות בפנים מוריקות וכשהיה מראה להם מתן שכרם של צדיקים לעתיד לבא היה מראה להם בפנים שמחות בפנים (משחקים) [משחקות] בפנים מסבירות אמר רבי חייא בר אבא אם יאמר לך ברא דזניתא תרין אלקים אינון אימא ליה פנים בפנים דברו אלקים אין כתב כאן אלא דבר ה' עמכם: [דבר אחר פנים בפנים וגו'] רבי זכיי דשאב בשם רבי שמואל בר נחמן בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע באותה השעה ניתן להם זיו מזיו שכינה של מעלה מה טעם דכתיב ויצא לך שם בגוים ביופיך כי כליל הוא בהדרי אשר שמחתי עליך וגו' (יחזקאל ט"ז י"ד): [דבר אחר פנים בפנים וגו'] אמר ר' תנחום בר' חנילאי אילו ניתנה תורה חתוכה לא היתה עמידת רגל למורה שיורה שאם טמא יש מטמאין כיוצא בו ואם טיהר יש מטהרין כיוצא בו אמר ר' ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה ניתנה לו ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא מניין ודגלו עלי אהבה (שה"ש ב' ד') אמר לו האיך עבידת אמר לו רבו המטמאין טמא רבו המטהרין טהור אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן תלמיד וותיק היה לו לר' עקיבא והיה יודע לדרוש את התורה בארבעים ותשע פנים טהור שלא מאותו הטעם אמרין ההוא תלמידא קטא מן טורא דסיני: [דבר אחר פנים בפנים וגו'] אמר רבי חנינא בר פפא פנים בפנים (אימתי) [פנים תרי בפנים תרי הא ארבעה אפין פנים אימות] למקרא פנים בינונית למשנה [פנים] מסבירות לתלמוד פנים משחקות לאגדה: [דבר אחר פנים בפנים וגו'] רבי מנחמן בשם רבי יעקב בן תרדאי כמים הפנים לפנים [כן לב האדם לאדם] (משלי כ"ז י"ט) יש לך (אדם) שהרב רוצה ללמד ותלמיד אינו רוצה ללמוד תלמיד רוצה ללמוד והרב אינו רוצה ללמד ברם הכא הרב רוצה ללמד ותלמיד רוצה ללמוד. [ד"א פנים בפנים וגו'] אמר רבי יהושע בן לוי פנים כנגד הפנים חדא מתרתי או הגבוה הנמיך עצמו או הנמוך הגביה עצמו אלא אמר רבי יהושע בן לוי מן [מה] דכתב וירד ה' על הר סיני (שמות י"ט כ') אנו יודעים שהגבוה השפיל את עצמו וכן אתה מוצא בשעה שהקב"ה נותן לצדיק אינו נוטלה הימינו עד שתרד עמו לקבר דאמר רבי שמעון בן יוחי שאם ינקב נקב מקבורתו של משה אין כל העולם כולו יכול לעמוד באורה ואם כך נקב קבורה מה ואם כך קבורה משה מה: [ד"א פנים בפנים וגו'] א"ר ברכייה אמר משה לישראל בניי כשהייתם בארץ מצרים הייתי אומר לכם ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם (שם ג' י"ג) והייתם אומרים לי מה שמו (שם) ולפי השעה הייתי אומר לכם אהיה אשר אהיה (שם שם י"ד) ברם הכא הא זבינא והא מזבנה הא (פיגמטא הא פרגמטטא) [פרקמטיא הא פרגמטוטא] אפין באפין (אפין) [אתון] שמעון מיניה אנכי ה' אלקיך: [דבר אחר אנכי ה' אלקיך וגו'] רכב אלקים ריבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש (תהלים ס"ח י"ח) אמר רבי אבודימי דמן חיפא שניתי במשנתי עשרים ושנים אלף של מלאכי השרת ירדו עם הקדוש ברוך הוא על הר סיני וביד כל אחד ואחד עטרה לעטר בה כל אחד ואחד משבטו של לוי אמר רבי לוי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שכל השבטים אינם עומדים בשבועתם בתומיהם ושבטו של לוי עומד (בתומיא) [בתומו] לפיכך ירדו עם הקב"ה על הר סיני וביד כל אחד [ואחד עטרה לעטר בה כל אחד ואחד] מבני שבטו של לוי אמר ליה ר' ינאי בריה דרבי שמעון בן ינאי אם כן מיעטתה אלא בשעה שירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו עשרים ושנים אלף מרכבות וכל מרכבה כמרכבה שראה יחזקאל. [דבר אחר רכב אלקים רבותים וגו'] אמר ר' יוחנן יום (שעלה) [שנגלה] הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל ירדו עמו ששים ריבוא של מלאכים וביד כל אחד ואחד עטרה לעטר בה כל אחד ואחד מישראל ר' אבא בר כהנא בשם ר' יוחנן אמר מאה ועשרים ריבוא אחד מלבישו עטרה ואחד מוסרו זונא ר' הונא רבה דציפרין אומר (זונם) [זונאות] שנאמר מוסר מלכים פתח ויאסור אזור במתניהם (איוב י"ב י"ח). [דבר אחר רכב אלקים וגו'] רבי אומר משם אבא בן יוסף כתב אחד אומר היש מספר לגדודיו (שם כ"ה ג') וכתב אחד אומר רכב אלקים ריבותים אלפי שנאן אלא הרי זה מספר לגדוד אבל לגדודים אין מספר ורבנין אמרין אחרת כתב אחד אומר היש מספר לגדודיו וכתב אחד אומר אלף אלפין ישמשוניה ורבוא ריבבון קדמוהי יקמון (דניאל ז' י') אלא עד שלא חרב בית המקדש היה שבחו של הקב"ה משלם משחרב בית המקדש כביכול מיעט הקב"ה בפמליא שלו מנלן אמר ביתי חרב וקילוסי עולה משלם. [ד"א רכב אלקים וגו'] אמר ר' תנחום בן חנילאי (כי לי אדם רכב רבותיים אלפי מי לירדם שלשון לעז) [כיליארים רכב רבותיים אלפי מילירדים שנאן שאינן] עד מקום שאין סופיסטוס יכול לחשוב רבי עזריה ורבי יהודה בי רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי ריבותיים שאין להם מניין אלפי שאין להם מספר ורבנין אמרין ירדו שנונים על העולם להחריבו א"ר עזריא הן דמלכא שלמה במסורת שעלה בידם מן הגולה מצאו כתב תרתין רבון דאלפי שנאן דמלאכין ירדו עם הקדוש ברוך הוא על הר סיני ליתן תורה לישראל אמר רבי אלעזר שנאן הנאין והמשובחים היו אמר רבי יוסי בי רבי חלפתא אילו שרי אומות העולם היו ולמה ירדו ר' חייא בר רבא לכבודה של תורה ור' חייא בר יוסי אמר לכבודם של ישראל אמר רבי אלעזר כל מקום שאתה מוצא אוכלוסים אתה מוצא דחוק ברם הכא שנאן מרווחים: ר' אלעזר בן עזריה ור' אליעזר המודעי הוי יתבי עסקין בהדין פסוק רכב אלקים ריבותים אלפי מתיב רבי אלעזר בן עזריה לרבי אליעזר המודעי מחזיק היה הר סיני אמר ליה חבירא הא כתיב בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקבצו אליה כל הגוים (ירמיה ג' י"ז) אפשר לומר מחזקת היא ירושלים אלא הקדוש ברוך הוא אומר לה האריכי הרחיבי קבלי אוכלוסיך כדרך שאמר לסיני הארך אפתי קבלי מלאכי. [דבר אחר רכב אלקים וגו'] רבי ברכיה אמר בשם רבי אבא בר כהנא כתב כה אמר ה' אלקי צבאות (ה') [אדני] (עמוס ה' ט"ז) שמו של הקב"ה (הן) [הוא] צבאות אמר רבי יהודה בר סימן לא סוף דבר כל שמו אלא אפילו אות אחת משמו עושה צבא ככל שמו רבותינו אומרים אמר הקדוש ברוך הוא [אני ה'] הוא שמי (ישעיה מ"ב ז') מה אני בורא עולמות ומחריב עולמות אף שמי בורא ומחריב עולמות אמר ר' יודן למלך שנשבה בנו ולבשה נקמת המלך והלך לפדותו באו שכינים לקרוביו לסייעו אילו בחרבות ואילו ברמחים אמר להם עברו מן הכין ואיני צריך לכם כך כשנגלה הקב"ה לעשות מלחמותן של בניו ולהיפרע מן האומות (המצריים) באו מלאכי השרת (ולסיועו באו) [לסייעו אלו] באבני ברד ואילו בגחלי אש אמר להם עברו מן הכין איני צריך לכם מנוגה [נגדו] עביו נשאו אין כתיב כאן אלא עביו עברו ברד וגחלי אש (תהלים י"ח י"ג) אמר רבי יוסן (נסיין) [נשיין] בנוהג שבעולם מלך בשר ודם כשהוא יוצא (לפיוס) [למיאומס יוצא] בעשרה בני אדם כשיוצא למלחמה יוצא בגייסות ובלגיונות אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא כשנגלה על ים סוף לעשות מלחמתם של בניו לא נראה להם אלא יחידי ה' איש מלחמה (שמות ט"ו ג') וכשירד הקב"ה על הר סיני ליתן תורה לישראל ירדו עמו מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו ובא ה' אלקים וכל קדושיו עמו (זכריה י"ד ה'): ה' בם רבי פנחס בשם רבי יהושע בן לוי אדנותו עליהם מיכאל מרתת גבריאל מרתת ר' פנחס בשם ר' לוי מיכאל וגבריאל ששמו מעורב בהם אמר ר' לוי טבלרין שלו חקוקה על לבם: בהדין סיני בקדש אין אנו יודעין אם סיני טפילה לקודש ואם הקודש טפילה לסיני אלא מן הדא מה דכתב ה' [בם] סיני בקדש אנו יודעים שסיני טפילה לקודש רבי הונא בשם רבי אמי אמר מפני מה מכנים שמו של הקב"ה וקוראים אותו מקום מפני שהוא מקומו של עולמו ואין אנו יודעים אם הוא מקומו של עולם ואם עולמו הוא מקומו אלא מן מה דכתב ויאמר ה' הנה מקום אתי ונצבת על הצור (שמות ל"ג כ"א) אנו יודעים שהוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו אמר רבי יצחק כתב מעונה אלקי קדם (דברים ל"ג כ"ז) אין אנו יודעים אם הוא מעונה של עולם [ואם עולמו מעונו אלא מן מה דכתיב ה' מעון אתה (תהלים צ' א') אנו יודעים שהוא מעונה של עולם] ואין עולמו מעונו אמר רבי יודן לגיבור שהיה רוכב על הסוס (כליו) [וכליו] משופעים מכאן ומכאן הסוס טפילה לרוכב ואין הרוכב טפילה לסוס וכן הוא אומר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה (חבקוק ג' ח') רבי פנחס בשם רבי יהושע בן לוי אמר למלך שהניח אשתו עוברה והלך לו למדינת הים ושהה שנים (הרבות) [הרבה] ילדה בן וגידלה אותו כשבא המלך ממדינת הים הוציאה את בנו לאנפטי של מלך אביו והיה רואה דוכוס ומביט בו אפרוכוס ומביט בו ואומר זה (הדא) [הוא] זה הוא נתבונן המלך אמר לו בני מה לך מביט באלו אין הנייה מהם אלא אתה בני ואני אביך כך כשירד הקדוש ברוך הוא על הר סיני ירדו עמו מיכאל ודגלו גבריאל ודגלו והיו ישראל מסתכלים בכל אחד ואחד מהם ואומרים זה הוא זה הוא אמר הקב"ה לישראל בני מה לכם מביטים באילו אין לכם הנייה מהם אלא אתם בניי ואני אביכם [אתם בניי] שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם (דברים י"ד א') ואני אביכם שנאמר והייתי לישראל [לאב] (ירמיה ל"א ט') אתם עמי ואני אלקיכם: אנכי ה' אלקיך אנכי (רב) [רבי יוחנן אמר] אנא נפשי כתבית יהבית ר' יודן בי רבי סמון אומר אנכי אנא נתתי כתבתי עשרת הדברות אמר רבי ברכיה אנא נהוריך כלילך יונתי תקבלון עשרת דברייא: אנכי אלף זה הקדוש ברוך הוא שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו' ד') נון חמשים כף עשרים הם שבעים איותנטיות שברא הקב"ה בעולמו יוד עשרה אילו עשרה [דורות] ומכולם לא בחר אלא בישראל: אנכי א' זה אברהם אבינו אחד היה אברהם (יחזקאל ל"ג כ"ד) נ' חמשים שבן חמשים הכיר אברהם את בוראו רבי חנינא ורבי יוחנן תרווייהו אמרין בן ארבעים ושמונה שנה הכיר אברהם את בוראו ריש לקיש אמר בן שלש שנים עקב [אשר שמע אברהם כקולי וגו'] (בראשית כ"ו ה') מנין אותיותיו של עקב כ' עשרים שחינך את המילה לעשרים דור י' עשרה אילו עשר נסיונות שנתנסה אבינו אברהם ועמד בכולם: אנכי א' זה ישראל אחת היא יונתי תמתי (שה"ש ו' ט') ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ (שמואל ב' ז' כ"ג) נ' חמשים אלו חמשים יום שבין פסח לעצרת כ' (אילו) עשרים אילו [עשר] מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצריים במצרים ועשר על הים י' עשרה אילו עשרת הדברות: [אנכי] אמר רבי שמעון בן יוחי (אינך) [אנך] אין אתה עומד (במימיו) [בטימיו] רבי יהודה ורבי נחמיה רבי יהודה אמר אין (זה) לשון [הזה] אנכי אלא לשון אהבה לשון חיבה למלך ששלח את בנו למדינת הים ולמד לשון בני הים וכשבא ממדינת הים התחיל מדבר עמו בלשונו כך לפי שהיו ישראל בארץ מצרים ולמדו לשונם כיון שבאו לפני הר סיני התחיל הקב"ה מסיח עמהם בלשון אנכי אנוך רבי נחמיה אומר אין לשון הזה אנכי אלא לשון אימה ולשון יראה לאוהבו של מלך שהיה יודע מסטירים שלו פעם אחת נטה למות אמר לו (בני) [לבנו] בא ואני אגלה לך מסטירים של (עיניו) [מלך] תלה עיניו והביט במלך אמר לו בני הזהר בכבודו של מלך כך ויקרא יעקב אל בניו [ויאמר] האספו ואגידה לכם וגו' (בראשית מ"ט א') תלה עיניו והביט בהקדוש ברוך הוא אמר להם בניי הזהרו בכבודו של הקב"ה מה ענו אותו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו' ד') אמר להם בניי סימן זה אני נותן לכם בלשון אנכי הסיח עם זקני אנכי מגן לך (בראשית ט"ו א') ובלשון אנכי הסיח עם אבי [אנכי אלקי אברהם אביך (שם כ"ו כ"ד) ובלשון אנכי הסיח עמי] אנכי האל בית אל וגו' (שם ל"א י"ג) אנכי ארד עמך מצרימה וגו' (שם מ"ו ד') ואף אתם אם בא ואמר (להם) [לכם] בלשון הזה אנכי דעו שהוא שלכם ואם לאו כביכול אינו שלכם כיון שבאו לפני הר סיני ופתח להם אנכי ידעו שהוא שלהם: [אנכי ה' אלקיך וגו'] רבי יהושע בן לוי בשם רבי שמעון בן יוחי פתח של [זכות] פתח להם הקדוש ברוך הוא לישראל כיון שעמדו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') וכיון שאמרו אלה אלקיך ישראל (שם ל"ב ד') ביקש להשמידם שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית (תהלים ק"ו כ"ג) אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם לא לי לבדי אמרת אנכי ה' אלקיך שמא לכל ישראל אמרת אנכי ה' אלקיכם רבי יהושע דסכנים בשם רבי יהושע בן לוי אמר לו הקב"ה משה יפה לימדת סיניגורייא על בני לשעבר הייתי אומר לכם בלשון יחידי אנכי ה' אלקיך מכאן ואילך אני עתיד לומר לכם בלשון רבים אני ה' אלקיכם (ויקרא י"ט ד') בלשון רבים להזהיר את כולכם: תני רבי שמעון בן יוחי אין אנכי אלא לשון ניחומים היך כד"א אנכי ה' (אלקיכם) [אלקיך] אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ"א י"ב) אמר רבי מנחם בשם רבי אבין אין אנכי אלא לשון תנחומים [כתיב] תנחומיך ישעשעו נפשי (תהלים צ"ד י"ט) רבי אבי בשם רבי יוחנן למלך שנשא מטרונת וכתב לה כתובה מרובה כך וכך תסבריות אני נותן לך כך וכך ספינות בים אני נותן לך כך וכך עיירות ביבשה אני נותן לך הניחה והלך לו למדינת הים והיו חברותיה מונות לה ואומרות לה (היבי) [סיבי] ליך בעל עד דאת עלייה עד דחייליך עליך והיתה נכנסת לתוך חופתה ופותחת כתובה וקורא בה ומוציאה אותה כתובה מרובה ומתנחמת לימים בא המלך ממדינת הים אמר לה בתי היאך המתנת לי כל השנים הללו אמרה לפניו אדוני המלך אילולי כתובתי מרובה שכתבת לי כבר היו חברותי מאבדות אותי ממך כך האומות העולם מונין לישראל ואומרים להם עד מתי אתם מתים על אלקיכם ונהרגים עליו ונותנים נפשיכם עליו כמה פורעניות הוא מביא עליכם [כמה] בוזזים מכם כמה מלכיות הוא מביא עליכם שובו לכם אצלינו ואנו עושים אתכם דוכסים ואיפרכים ואסטרטלים וישראל נכנסים לתוך בתי כנסיות ולתוך בתי מדרשות ופותחים ספר תורה וקורין בו ופניתי אליכם והפריתי [אתכם] והרביתי אתכם [וגו'] (ויקרא כ"ו ט') ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם (שם שם י"א) ומתנחמים למחר כשיבא הקץ הקב"ה אומר לישראל בניי תמיה אני האיך המתנתם לי כל השנים הללו וישראל אומרים לפניו אילולי תורתיך שכתבת לנו כבר היו אומות העולם מאבדים אותנו ממך הדא היא דכתב זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל לו (איכה ג' כ"א) וכן דוד אמר לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי (תהלים קי"ט צ"ב) רבי אבין בשם ריש לקיש למלך שכעס על מטרונת וטרדה מתוך פלטין שלו לימים בקש להחזירה אמרה יכפול לי כתובתי ואני חוזרת אצלו כך אמר הקדוש ברוך הוא בניי בסיני אמרת לכם אנכי פעם אחת אבל בירושלים עתיד אני לומר לכם שני פעמים אנכי אנכי הוא מנחמכם רבי מנחמן בשם רבי אבון אומר הנהימה שניהמתם לפני בהר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') אנכי אנכי הוא מנחמכם: מפני מה נאמרו עשרת הדברות בלשון יחידי מפני שהיחידים בטלו אותם אנכי ביטל מיכה לא יהיה לך ביטל (מקלל זכור) ירבעם לא תשא ביטל [מקלל זכור ביטל] מקושש כבד ביטל אבשלום לא תרצח ביטל יואב לא תנאף ביטל זמרי לא תגנוב ביטל עכן לא תענה ביטל ציבא לא תחמוד ביטל אחאב הרצחת וגם ירשת (מלכים א' כ"א י"ט): [כתיב] פיתיתני ה' ואפת [חזקתני ותוכל וגו'] (ירמיה כ' ז') אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם פיתיתני עד שנתתה לי את התורה ונתתה על צוארי עול מצות ונענשתי בהם אילו לא קבלתי את התורה הייתי כאחת האומות לא שכר ולא עונש אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם שדילתני בסיני ואמרת לי אנכי ה' אלקיך והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל כי אנכי ה' אלקיך אל קנא (שמות כ' ה') שדילתני בסיני ואמרת לי לא יהיה לך אלקים אחרים והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל זובח לאלקים יחרם (שם כ"ב י"ט) שדילתני בסיני ואמרת לי לא תשא והייתי סבורה שהוא רפה וחזקתני כי לא ינקה ה' (שם כ' ז') שדילתני בסיני ואמרת לי זכור את יום השבת הייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל מחלליה מות יומת (שם לא יד) שדילתני בסיני ואמרת לי כבד את אביך חזקתני ותוכל מקלל אביו ואמו מות יומת (שם כ"א י"ז) שדילתני בסיני לא תרצח חזקתני ותוכל שופך דם האדם [באדם דמו ישפך (בראשית ט' ו') שדלתני בסיני לא תנאף חזקתני ותוכל מות יומת הנאף והנאפת (ויקרא כ' י') שדלתני בסיני לא תגנב חזקתני ותוכל וגונב איש וגו' מות יומת] (שמות כ"א ט"ז) שדלתני בסיני לא תענה חזקתני ותוכל ועשיתם לו כאשר זמם (דברים י"ט י"ט) שדילתני בסיני לא (תחטיא) [תחמוד] והייתי סבורה שהוא רפה חזקתני ותוכל [אל תחמוד יפיה וגו'] כן הבא על אשת רעהו לא ינקה וגו' (משלי ו' כ"ד עד כ"ט): רבי יקום ורבי יהודא רבי יקום אומר העובר לא תחמוד כאילו עובר על עשרת הדברות לא תחמוד אנכי רבי אבין הוה קרי עוד העוזבת אלוף נעוריה ואת ברית אלקיה שכחה (שם ב' י"ז) לא תחמוד ולא יהיה לך תני חזקיה והיה מקול זנותה ותחנף את הארץ ותנאף את האבן ואת העץ (ירמיה ג' ט') לא תחמוד ולא תשא עליה הכתוב אומר והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה (במדבר ה' כ"א) לא תחמוד זכור אמר רבי תנחומא הרי שזינתה בתו של כהן גדול וילדה בן וגידלה אותו עמד והקריב על גבי המזבח נמצא מחלל את השבת שאין [זה] מקריב לא תחמוד כבד (גיים) גיים מן הגודר ולוקים מן סוסיתה והיו מתגנבים אילו בנשותיהם של אילו (ואילו בנשותיהם) ואילו בנשותיהם של אילו לימים נפלה קטטה ביניהם זה הרג את אביו וסבור שאינו אביו ולא תחמוד לא תרצח סוף שאשתו עושה לו כשפים ורוצחתו לא תחמוד לא תנאף תני חזקיה והיה מקל זנותה [וגו'] (ירמיה ג' ט') לא תחמוד לא תגנב עליו הכתב אומר מים גנובים ימתקו (משלי ט' י"ז) לא תחמוד לא תענה הרי שיודע עדות לאביו סבור שאינו אביו והרי הוא אביו נמצא מעיד על אביו עדות שיקרא לא תחמוד כמשמעו ר' יהודה אומר העובר לא תחמוד עובר על שבעה לאווין שיש כאן לא יהיה לך לא תשא לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה ולא תחמד: נאמרו חמשה [הדברות האחרונים כנגד חמשה] הדברות הראשונים לא תרצח כנגד אנכי אמר הקב"ה אם רצחת מעלה אני עליך כאילו [אתה] ממעט הדמות. לא תנאף לא יהיה לך אמר הקדוש ברוך הוא אם נאפת מעלה אני עליך כאילו אתה עובד עבודה זרה: לא תגנוב לא תשא תני רבי חייא לא תגנובו לא תכחשו איש בעמיתו [ולא תשבעו בשמי לשקר] (ויקרא י"ט י"א וי"ב) שאם גנבת סופך לכחש סופך לשקר סופך לשבע בשמי לשקר: לא תענה זכור אמור הקב"ה שאם העדת עדות שקר על חבריך מעלה אני עליך כאילו העדת עלי (על) שלא בראתי עולמי בששה ולא נחתי בשביעי: לא תחמוד כבד גיים מן הגדר אלקים מן סוסיתה היו (מגנבים נשיתיהם) [מתגנבים אלו בנשותיהם] של אילו ואלו בנשותיהם של אלו לימים נפלה קטטה ביניהם זה הרג את אביו וסבור שאינו אביו: נאמרו עשרת הדברות כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם אנכי כנגד ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א' ג') וכתב והיה ה' לך לאור עולם (ישעיה ס' י"ט) לא יהיה לך כנגד ויאמר אלקים יהי רקיע [בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים] (בראשית א' ו') אמר הקדוש ברוך הוא היה מבדיל ביני ובין עבודה זרה שנקראה [מים] מכונסים כדכתיב אותו עזבו מקור וגו' (ירמיה ב' י"ג) לא תשא כנגד ויאמר אלקים יקוו המים (בראשית א' י') אמר הקב"ה המים חלקו לי כבוד ופינו את עצמן ואין אתם חולקים לי כבוד מלישבע בשמי לשקר זכור כנגד ויאמר אלקים תדשא הארץ (שם שם י"ב) אמר הקדוש ברוך הוא מה דתיכול בשבת מוקיר שלא נברא העולם אלא שלא יהיו חוטאים ויהו חיים לעולם ואוכלים גידולי הארץ כבד כנגד ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים (שם שם ט"ו) אמר הקב"ה הא ברייתי לך תרין נהורים אביך ואמך הוי זהיר ביקרהון לא תרצח כנגד ויאמר אלקים ישרצו המים (שם שם כ') אמר הקדוש ברוך הוא אל תהיו כדגים הללו שהגדולים בולעים את הקטנים שנאמר ותעשה אדם כדגי הים וגו' (חבקוק א' י"ד) לא תנאף כנגד ויאמר אלקים תוצא הארץ [נפש חיה למינה וגו'] (בראשית א' כ"ד) אמר הקדוש ברוך הוא הא ברייתי לך זוגך כל חד וחד דבק בזוגיה (במינים) [במיניה] לא תגנוב כנגד ויאמר אלקים הנה נתתי לכם כל עשב זורע זרע וגו' (שם שם כ"ט) אמר [הקב"ה] אחד מכם אל יפשוט ידו בגניבה ובממון חבירו אלא מן ההפקר כעשבים הללו תני רבי חייא הנשמר בגינה אסור משום גזל ושאינו נשמר בגינה מותר משום גזל לא תענה כנגד ויאמר אלקים נעשה אדם וגו' (שם שם כ"ו) אמר הקדוש ברוך הוא הא ברייתי לך חבריתך בדמותי (ואת חבית) [ואתחברת] ודמית (לבילמי) [לצלמי] לא תסהיד על חברך סהדו דשקר לא תחמוד כנגד ויאמר אלקים לא טוב היות אדם לבדו (שם ב' י"ח) אמר הקב"ה הא ברייתי לך זוגך כל חד וחד מינכון ידבק בזוגיה לא (תחמד) [יחמד גבר] מנכון אתתא דחבריה: נאמרו עשרת הדברות כנגד עשר מכות שהביא הקדוש ברוך הוא על המצרים במצרים אנכי כנגד מכת דם ויהפך לדם יאוריהם (תהלים ע"ח מ"ה) אל תאמר כפרעה לי יארי ואני עשיתני (יחזקאל כ"ט ג') אל תאמר שאני בראתי עצמי לא יהיה לך כנגד [מכת] צפרדעים (עלו) [שעלו] בתנורים (חומם) [בחומם] אמר הקב"ה הצפרדעים חלקו לי כבוד ואין אתם חולקים לי כבוד לא תשא כנגד מכת כינים שהשביעם הקדוש ברוך הוא ועלו זכור כנגד מכת ערוב אמר הקב"ה לא תערוב ולידן חולא ושבתא כחד כבד כנגד מכת דבר דכתב למען יאריכון ימיך (שמות כ' י"ב) לא תרצח כנגד מכת שחין אמר הקדוש ברוך הוא אל תהי רוצח ודמו של אותו האיש בגופו לא תנאף כנגד מכת ברד ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד (שם ט' כ"ד) וכתב היחתה איש אש בחיקו וגו' כן הבא על אשת איש וגו' (משלי ו' כ"ז עד כ"ט) לא תגנוב כנגד מכת ארבה כתב בעד החלונות יבואו כגנב (יואל ב' ט') לא תענה כנגד מכת חושך אמר הקדוש ברוך הוא אם אין עדותך מאירה לך כאורה הזאת אל תעידנה לא תחמד כנגד מכת בכורות שהיו המצרים שטופים בזימה ונמצאו כולם בכורים: [אנכי ה' וגו'] רבי יונה בשם ר' לוי בבי"ת נברא העולם מה בי"ת זה סתום מכל צד ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור בר קפרא שמע לה מן הדא כי שאל נא לימים הראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלקים את האדם על הארץ (דברים ד' ל"ב) יכול מששי ולהלן ת"ל ראשונים ולאחר שריבה הכתב (מיעוט) [מיעט] אנו למדין אותה מששי מה הששי מיוחד שהוא מששת ימי בראשית אף לא תהיה מביא לו אלא כיוצא בששי הוי אין לך לדרוש מששה ולהלן יכול לידע מה למעלה מן השמים ולמטה מן התהום תלמוד לומר ולמקצה השמים ועד קצה השמים (שם) אין לך לדרוש אלא עולם שאתה עומד בו דרש רבי יודן בן פזי במעשה בראשית כהדא דבר קפרא: [דבר אחר] מה בי"ת יש בו נקודה אחת מלמעלה ונקודה אחת מלאחוריו אומרים לבי"ת מי בראך והוא מראה להן בנקודה של מעלן זה של מעלן בראני ומה שמו והוא מראה להן בנקודה של אחריו ה' שמו. דבר אחר למה בבי"ת שהוא לשון ברכה ולא באל"ף שהוא לשון ארירה אמר הקב"ה שלא יהא פתחון פה לאותו העולם לומר היאך העולם יכול לעמוד ונברא בלשון ארירה אלא אני בורא אותו בבי"ת בלשון ברכה והלואי יעמוד. רבי אבהו בשם רבי יוחנן בשני אותיות נבראו שני עולמים העולם הזה והעולם הבא ביו"ד וה"י מאי טעמא כי ביה ה' צור עולמים (ישעיה כ"ו ד') ועדיין אין אנו יודעים איזה מהם נברא ביו"ד ואיזה מהם נברא בה"י אלא מן מה דכתב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב' ד') בה' בראם הוי העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא נברא ביו"ד מה יו"ד נקודה אחת מלמטן רמז שכל המתים יורדים לגיהנם ונקודה אחת מלמעלן רמז שהם עתידים לעלות ה' ממית ומחייה מוריד שאול ויעל (שמואל א' ב' ו') מה ה"א פתוח מכל צד רמז לבעלי תשובה שיש להם פתח פתוח יו"ד כפוף רמז שכל באי עולם עתידים (להיכנף) [להיכפף] דכתיב ונהפכו כל פנים לירקון (ירמיה ל' ו') כיון שראה דוד התחיל מקלס את הקב"ה בשני אותיות הללו ביו"ד ובה"א [דכתיב] הללויה הללו אל בקדשו (כתב) עד כל הנשמה תהלל יה הללויה (תהלים ק"נ א' וכו'): ר' אליעזר בר אבינא בשם רבי אחא כל אותם עשרים (ושתים) [וששה] דורות היה א"לף קורא תגר לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבון כל העולמים אני ראשון של כל אותיות (לא) [ולא] בראת את עולמך בי אלא בבי"ת אמר לו הקב"ה צא כל העולם כולו שלך שכל העולם [ומלואו] לא נבראו אלא בשביל תורה שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל"ג כ"ה) למחר אני עתיד ליתן תורה לבני ואיני פותח (לכם) [להם] אלא בך אנכי ה' אלקיך: [דבר אחר] למה בא' בר חוסא אמר מפני שהוא (סמוך) [סוכם] לאלף דבר צוה לאלף דור (תהלים ק"ה ח'). אמר רבי שמלאי בכבוד גדול היה העולם עד שלא ניתנה התורה משניתנה התורה כביכול נעשה העולם זוללה הא כיצד את נוטל קנה מאזנים ותן שש אונקיאות מכאן וארבעים מכאן מי מכריע לא ארבעים מכריעים ששה כל העולם כולו לא נברא אלא לששה ימים שנאמר כי ששת ימים עשה ה' את השמים (שמות כ' י"א) והתורה ניתנה לארבעים יום והרי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה (שם ל"ד כ"ח) ואשב בהר ארבעים [יום וארבעים] לילה (דברים ט' ט') לא כ"ש שיהיו הארבעים מכריעים את הששה: ר' אליעזר בשם ר' ברכיה אמר נעשה מים אם ינתשו מים [זרים] קרים נוזלים (ירמיה י"ח י"ד) רבי הונא בשם רבי אחא אומר נמוגים ארץ וכל יושביה [אנכי תכנתי עמודיה סלה] (תהלים ע"ה ד') כבר היה העולם מתמוגג והולך אלולי שעמדו ישראל לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז') כבר היה העולם חוזר לתוהו ומי (ביסם) [ביסס] את העולם אנכי תכנתי עמודיה סלה בזכות אנכי ה' אלקיך: אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים חנניא בן אחי ר' יהושע אומר הוצאתיך כתב כביכול אני ואתם יצאנו ממצרים: מבית עבדים ר' תנחום בר חנילאי בשם ר' ברכיה לא נתקלל לעבד אלא כנען [ויאמר ארור כנען] עבד עבדים יהיה לאחיו (בראשית ט' כ"ה) ומנין שכל משפחותיו של חם קרוין עבדים שנאמר מארץ מצרים מבית עבדים. שאלו תלמידיו את רבי יוחנן בן זכאי ומה ראה העבד לירצע באזנו מכל איבריו אמר להם אוזן ששמעה על הר סיני אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים וקיבלה עליה עול מלכות בשר ודם אוזן ששמעה לפני הר סיני לא יהיה לך אלקים אחרים על פני והלך זה וקנה אדון אחר לפיכך תבא האוזן ותירצע שלא שמרה מה ששמעה שעבר היו ישראל עבדים לעבדים מכאן ואילך הם עבדיו של הקדוש ברוך הוא כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים וגו' (ויקרא כ"ה נ"ה):

    from our library copy — not yet checked against the original

  • לא תאמר שום נחוש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. (במדבר כג). ובכמה מקומות הזהירה תורה (דברים יח) לא ימצא (מנחש) [וגו' ומנחש] (ויקרא יט) לא תנחשו. ואין לנו שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל. ואם יש לו לאדם לעשות מצוה כגון (להחזר) [לחזור על] מסכתא או להשיב בנו אל הספר לא יאמר אמתין עד ראש חודש או עד הפסח. כי כל יום וכל עת טוב להתחיל ולעשות במצות. ומי שאינו מקפיד לעולם לא יקפידו עמו. אך המקפידים השטן עומד על ימינם לשטנם. להחזיקם בטעותם. לא תאמר שום נחוש כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. (במדבר כג). ובכמה מקומות הזהירה תורה (דברים יח) לא ימצא (מנחש) [וגו' ומנחש] (ויקרא יט) לא תנחשו. ואין לנו שום סימן אלא מה שאמרו חכמינו ז"ל. ואם יש לו לאדם לעשות מצוה כגון (להחזר) [לחזור על] מסכתא או להשיב בנו אל הספר לא יאמר אמתין עד ראש חודש או עד הפסח. כי כל יום וכל עת טוב להתחיל ולעשות במצות. ומי שאינו מקפיד לעולם לא יקפידו עמו. אך המקפידים השטן עומד על ימינם לשטנם. להחזיקם בטעותם.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ויקחו האנשים את המנחה וגו' עד ויגש אליו יהודה. ספ' הכתוב שבאו אחי יוסף עם בנימן למצרים ושצוה יוסף לאשר על ביתו שיביאם הביתה לאכול עמו בסעודת הצהרי' שהיא סעודת הבקר אבל להיותו שר ועוש' מלאכת המלך היה אוכל בצהרים לא בבקר ושהם כאשר ראו שהובאו בית יוסף יראו לנפשם בחשבם שעל דבר הכסף השב באמתחות' בתחלה היו נקראים לבא שמה להתעולל עליהם עלילות ברשע כאלו תאמר שהם גנבו אותו הכסף או שהלכו ולא פרעו בהונאה והנה אמרו לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו לא כדברי הרב המורה שהשוו עצמ' לחמורים אלא להגיד שחששו שאולי האיש או יוסף נתנו עיניהם לאמ' זאת הכת של בחורים עם חמוריהם יהיו טובים לנו לעבו' ולמשא כי דרך עבודת עם החמורי' היה ולכן יעלילו עליה' דבר הכסף ומפני זה ראה שטוב להודות לו ענין הכסף קודם שידבר בו כי יורה זה על הצדק' וכאשר ספרו לו ענין הכסף אשר מצאו אמרו כספינו במשקלו כלומר וזה פלא שנראה שזה עצמו היה הכסף שלנו לא נשתבש בכסף אחר. אבל שנו מפני השלום שלא אמר שאחד מהם בלבד מצא כספו בשקו במלון מפחדם שיאמר האיש למה לא שב הוא בלבד עם כספו משם לכן אמרו שכלם מצאו כספיהם שם ולא היה ראוי שישובו כלם מפני רעבון בתיהם ולכן הלכו לדרכם מדעתם שיביאו כשישובו לשבור אוכל והראיה לזה כי הביאו בידם כסף אחר ואמרו לא ידענו מי שם כספינו באמתחותינו להעיר שמא היה תחבולה. אבל האיש השיבם שלום לכם אל תיראו ר"ל לא קראתי אתכם להתגולל עליכם על זה אלא לשלום ולאכול עם האדון. אם כסף מצאתם הודו לי"י חסדו כי נראה שבדרך נס נתנו לכם כי אני לא ידעתי מזה דבר לפי שכספכם בא אלי. ולפי שהם היו רוצים לראות את שמעון אחיהם שלא ראוהו זה ימים והוא היה במאסר כמו שנזכר למעלה חשב האיש שמא יפחדו בהכניסם אותם לבית המאסר לראות את שמעון מחשש שמא ישארו שם ולזה כדי להסיר ספק מלבותם הוציא אליהם את שמעון ר"ל מהמאסר חוצה. וזה טעם סמיכות הוצאת שמעון באמרו שלום לכם אל תיראו ולזה זכר שדברו אליו פתח הבית כי חשבו שיאסור אותם שמה ולא ירצה לשמוע אליהם ולזה דברו אליו קודם הכנסם שם. וזכר הכתוב שבא יוסף הביתה ושהביאו לו את המנחה ושהוא שאל אותם השלום אביכם הזקן ר"ל איני יודע מענינו וזקנתו אלא מה שאמרת' אלי והם השיבו שלום עודנו חי ויקדו וישתחוו כי עם היות שכבר זכר שבבוא' לפניו השתחוו לו הוצרכו להשתחוות עוד שנית באמרם חן חן למעלתך על שאלתך על שלום אבינו כי אין אנחנו ראוים לכל הכבוד הזה. וכאשר ראה את בנימן שאל עליו הזה אחיכם הקטון אשר אמרת' וברכו באמרו אלדים יחנך בני וענין זה אצלי כך הוא שיוסף הראה את עצמו אליהם שכאשר אמרו לו בתחלה שהיה להם אח אחד ילד זקונים קטן שחשב בלבו שהיה בכמו י' שנים או פחות ולכן צוה להביאו כדי שידע ממנו משיח לפי תומו אמת ענינם ומפני זה עתה כשראה אותו אדם גדול בחור וטוב ושלם בגופו. ובשנית תמה עליהם על מה שקראוהו ילד וקטן ולזה אמר כמלעיג הזה אחיכם הקטון אשר אמרתם שהייתם קוראים אותו קטן באמת גדול הוא ואינו קטן ולפי שלא יזיקהו עין הרע במה שהתפלא על גדלו אמר אלדים יחנך בני ר"ל אלהים יברכך וישמרך ולא יגיעך נזק מעיני ודבורי ועם זם הותרה שאלה הא'. ואמנם בראו' יוסף את בנימן שהי' בירא' ופחד עצו' לא פשעו ולא חטאתו כ"א בפשע שאר אחיו נכמרו רחמיו עליו ויבקש לבכות ר"ל שבקש מקום לבכות לשבע נפשו ויבא החדרה ויבך שמה. כי הנה כשבקש לבכו' על מאסר שמעון לא בקש מקום מיוחד לבכו' אבל שם בהיותו עמהם הסיב פניו מהם ובכה מעט שירדו דמעיו בהסבו פניו לצד אחד אבל כאן רצה לבכות הרבה ולזה בקש מקום מיוחד ולא יראהו אדם בו ויצא מיד ויושם לפניו לאכול לו לבדו כי אין ראוי לאדם שישב ללחום את מושל יחד עמו בקערה כי חרפה היא לו האמנם אכלו בני יעקב לבדם והמצרי' האוכלים על השלחן יוסף לבדם לפי שהמצריים לא היו אוכלים בשר ובני יעקב היו אוכלין אותו ולכן צוה יוסף לאשר על ביתו וטבוח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשי' בצהרים וזהו אמרו כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרי' ר"ל שהיתה התועבה מפני שהעברים אוכלי' בשר ולמצריים היתה תועבה אכילתו והנה שם לחם הנזכר הנה הוא כולל למאכל כמו שימו לחם יזכר הכתוב שצוה יוסף להושיבם לפניו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו מאין ידע יוסף את שנותם כי האנשים אחרי שיצאו מגבול הנערות לא יוכר בהם מי הוא גדול מחבירו שנה או שנתים ולזה תמהו איש אל רעהו והותרה השאלה הב'. וראוי עתה שנא' בהתר השאלה הג' למה רצה יוסף להכניס את בנימן אחיו בצרת הגביע. וכבר ביארתי למעלה לשתי סבות האחד שרצה לשלם אל אחיו מדה כנגד מדה ממה שעשו כנגדו כי טוב שיקבלו ענש' מידו ויתכפרו עונותיהם משיקבלו בידי שמים והנה הם עשו נגדו שלשה עלבונים אחד שחשדוהו רכיל מרגל ומביא דבתם לתכלי' רע אל אביהם. והב' שהשליכו אותו הבורה. והג' שנתנוהו למדינים לעבד עולם וצערוהו הרבה אך לא הרעו לו כי הם במה שעשו לו הטיבו עמו כמו שאמ' ואתם חשבתם עלי רעה אלדים חשבה לטובה. וכן עשה יוסף אליהם כי הוא חשדם ראשונה מרגלים אתם כנגד מה שחשדוהו הם שהיה רכיל ומרגל ואסר את שמעון לעיניהם ושמו למאס' הבור כנגד מה ששמוהו בבור. וכנגד מה שנתנוהו לעבד צוה לקחת את בנימן לעבד בעליל' הגביע. והנה הסכים שיושם הגביע באמתחת בנימן ג"כ להדמות אליו כי הוא היה בן רחל כמוהו ואותו ששלח יעקב לראות את שלום אחיהם ואת שלום הצאן. וכמו שהם לא חששו לזה ונתנוהו למדינים לעבד עולם כן יוסף לא חשש למה ששלח אביו את בנימן לשלום אחיהם ונתן אותו במשפט לעבד. וכמו שלא נתקיים מה שהם עשו נגדו אבל נהפך לטובה ככה לא נתקיים מה שעשה יוסף נגד בנימן ובהפך הכל לטובה. הנה היה כל זה מדה כנגד מדה וזו היא הסבה האחת. ואמנם השנית כי הנה עם כל הנסיון שעשה יוסף לאחיו בעלילת המרגלים עוד נשאר ספק בלבו האם היה להם אהבה עם בנימן או אם היו עדין שונאים את בני רחל אמו ולכן רצה להביא את בנימן בפרט בנסיון הגביע לראות אם ישתדלו להצילו. אבל חשש עם זה אולי יחשבו אחיו שהיה אמת שבנימן גנב את הגביע כמו שרחל אמו גנבה את התרפים לאביה. ואולי מפני זה יאמרו הנפש החוטאת היא תמות ולא ידרשו בעדו בכל כחם לא לשנאתם אותו כי אם לבשתם מרוע המעשה. הנה מפני זה צוה יוסף לשום עם הגביע כסף שברו וכן כספיהם של כלם שבזה יכירו הם שלא היה האשמת בנימן ורשעתו כי אם מעלילת האדון ובידיעתם זה אם יחמלו עליו וישתדלו להוציאו מעבודתו יודע שהם אוהבים אותו ויהיו בעיני יוסף בעלי תשובה גמורים ויתודע אליהם וייטיב עמהם כמו שעשה אבל אם המה יעזבוהו לעבד יודע שעדין המה עומדים במרדם ויתהפך להם יוסף לאויב והוא ילחם בם. הנה התבאר צורך נסיון ענין הגביע ולמה היה בפרט בנימן ולמה הושם כספם באמתחותם והותרו בזה השאלה הג' והד'. וז"ש מלא את אמתחות האנשים אוכל כאשר יוכלון שאת ר"ל שלא יתן בשקיהם הבר במדה במשקל ובמשורה אלא שימלאו אותם בר בלי מדה כל מה שיוכלון שאת ושישימו כסף איש בפי אמתחתו רוצה לומר כל הכסף שהביאו אם כסף המשנה ואם כסף שברו הכל ישים באמתחותיהם. וכפי דרך הרמב"ן ראוי לפרש שהיה הבר נתון אליהם דרך חסד על עמלם ועקב המנחה אשר הביאו לאדון הארץ. ולכן הושב כספם מדעתם ואת גביע האדון המיוחד לו שהיה שותה בו תמיד ישים באמתחת בנימן עם כסף שברו המונח שמה מדעתו. אבל כפי מה שביארתי למעלה הכסף גם כן היה מבלי ידיעתם לאותה סבה שזכרתי. וזכר הכתוב שהבקר אור והאנשים שלחו משם. ואמר המה וחמוריהם להגיד שלא היה הדבר כאשר חשבו שנתן האדון או אשר על ביתו עיניהם בהם ובחמוריהם לקחת אותם לעבדים לעבוד ולמשא כי הנה מבלי עכוב בהשכמת הבקר שולחו המה וחמוריהם. והנה היתה יציאתם בבקר השכם לכוונה כי חשב יוסף לעשות ענין הגביע ותשובתם והתודעו להם בבקר כדי שלא ירגישו המצריים באותו עובדא. ולכן ספר כי מיד כשיצאו משם קודם שירחיקו מן העיר יוסף צוה לאשר על ביתו קום רוצה לומר מהרה רדוף אחרי האנשים האלה והשגתם ואמרת וגו'. ואמר והשגתם לפי שמנהג האנשים הרודפים אחרי הגנב שהם ילכו צועקים בדרך אשר ילכו בה הראיתם גנב אחד שגנב לפלוני כך וסכך רדפו ותפשוהו. לכן הזהיר יוסף לאשר על ביתו שלא ירדוף אחריהם בצעקה וקולות להביאם שם אבל שירדוף אחריהם וכאשר ישיגם אז יאמר אליהם לא לאדם אחר אלא להם בלבד למה שלמתם רעה תחת טובה כי היתה כוונת יוסף שידבר אליהם בסתר ולא בפרסום והותרה בזה השאלה הה'. והנה האשימם בגניבות הזה מג' בחינות. הא' כשגנבו בבית השר האוהב אותם כי הנה האדם אע"פ שיהיה בטבעו גנב אין ראוי לגנוב בבית האוהב אותו שאינו נשמר ממנו ועל זה אמר למה שלמתם רעה תחת טובה. ר"ל יוסף היטיב אתכם וכבד אתכם בשומו אתכם על שלחנו ואתם שלמתם לו רעה כי אחד מכם גנב את גביעו. הבחינה הב' מהאשם היא שגנבת' דבר מורגל שמיד שנגנב היה בהכר' שירגישו בהעדרו והנה סכלות גדול לגנב הוא לגנוב דבר כזה ועליו אמר הלא זה אשר ישתה אדוני. והבחינה הג' מהחטא במה שעשו לפי שגנבו דבר שהאדון מנחש בו ומפני זה ישתדל בעבורו יותר מכדי שויו והוא אמרו כי נחש ינחש בו ולכן חתם הדברים הרעותם אשר עשיתם ר"ל בגנבה הזאת אשר עשיתם לא עשיתם אותה כראוי אבל בהפך כי בעשותה הרעותם ר"ל שלא ידעתם לעשו' אותה כתקנה וענין נחש ינחש בו הוא אצלי כפשוטו שיוסף נחש ינחש ויקח סימן בו כמו שהוא ענין הנחוש. וכמו שאמרו חז"ל (חולין דף צ"ה) בין אשה ותנוק מותר לעשותם סימן ובלבד שלא יכוין מעשיו. ואמרו אם אין נחש יש סימן. ועל זה הדרך היה נחוש יוסף הלזה שהיה דעתו שמיום ששתה בגביע ההוא גדלה מעלתו ושררתו. ואמר זה להגדיל חטאם ולהתנצל על עשותו כל זה ההשתדלו' על גביע אח' של כסף שאין זה לשוויו אלא לפי שהיה שותה בו ויחשב לנחש שבהיותו שותה בו תגדל מעלתו הנה בלקיחת אדם הגביע הזה ידמה לו בנחושו שיקח לו מעלתו וגדולתו הלא תראה שעל כיוצא בזה נענש בלשצר על אשר שתה בכלי בית האלדים לפי שלא היה ראוי לאדם לשתות בכלי בית האלדים כי זה מורה שהיה מתגאה נגדו ורוצה לקחת גדולתו ומעלתו וזהו הנחוש והותרה במה שביארתי בזה השאלה הז'. והנה לא הזכיר בביאור הגביע אבל דבר עמהם כאלו בידוע שהם לקחו הגביע ולכך אמר הלא זה אשר ישתה אדוני בו ר"ל הלא זה אשר לקחתם הוא אשר ישתה אדוני בו והם השיבו כאנשים אשר לא היו יודעים על מהו מדבר ואיך נגנוב מבית אדוניך כסף או זהב. והיתה תשובתם למה ידבר אדני כדברים האלה וגו' הן כסף ר"ל למה תבקש בעלילות האלה עלינו הביטה וראה כי הן כסף וגו'. והוא ק"ו מג' צדדים הא' שהמוצא דבר בשוק ברשות הרבים אינו גנב בלקחו אותו כמו שהוא כשילקחהו מבית אדם אחד. והב' שמה שימצא האדם בכליו כליו קונים לו. והג' שהשבת האבדה לשעתה ובאותו מקום יותר נקלה מהשבת' אחרי ימים וממקו' אחר. ולזה אמרו הן כסף אשר מצאנו ר"ל שהיא מציאה ולא גניבה ובפי אמתחתינו שכלינו קונים לנו השיבונו אליך מארץ כנען שהיא ארץ אחרת ואחרי ימים רבים ואיך א"כ נגנוב שהיא יותר קשה ממציאה ומבית אדוניך שהוא יותר קשה מאמתחותינו כסף או זהב שהיא יותר קשה מלקיחת המציאה. וכדי לאמת צדקתם קנסו עצמם ואמרו אשר ימצא אתו מעבדיך ומת וגם אנחנו שלא ימצא בידינו נהיה לאדוני לעבדים והעבד השיבם גם אתה כדבריכם כן הוא וגו' ופירושו אצלי אינו מוסב למעלה מאשר קנסו עצמם כמו שחשבו המפרשי'. אבל לפי שהם צדקו נפשם מהגנבה ועשו ק"ו מהן כסף וגו' לכן השיבם העבד כמו שבאותה פעם ראשונה צדקתם במעשיכם גם עתה בפעם הזאת כדבריכם כן הוא ר"ל שכללותכם נקים מבלי אשמה בדבר הזה אבל אולי שאיש אחד חטא בזה עצמו ואתם לא ידעת' ממנו דבר ולכן האיש אשר ימצא אתו הגביע יהי' לי עבד כי אחרי שהוא גנב הגביע בכוונה שיקח ממשלתו וגדולתו של אדוני ראוי שיהיה מדה כנגד מדה עבד עולמי לו בהפך מה שחשב להיות לו לאדון. ואתם שכדבריכם כן היא שלא ידעתם מזה דבר תהיו נקיים כי בלי ספק הכללות מכם נקיים אתם בעיני. ולפי שתלה הענין בנסיון מה שימצא עשה החפוש וכדי שלא תראה המרמה בגדול החל ובקטן כלה וימצא הגביע באמתחת בנימן ואין ספק שבני יעקב הכירו וידעו שהיה כל זה תואנה ולכן שבו למצרים לבית יוסף והוא אמר להם מה המעשה אשר עשיתם הלא ידעתם ר"ל מה הפעל המגונה אשר עשיתם הלא ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני כי ישים ניחוש גדולתו בדבר מה והמה כאשר ראו שכלל כלה באשמה באמרו אשר עשיתם הוצרך לדבר בעד כלם. ואמר מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק ר"ל בדבר הזה אפשר לתלות האשמה בך שאתה צוית לעשות כל זה אבל מה נאמר לאדוני בזה ומי יוכל לדון עם מי שתקיף ממנו. או אפשר להורות שאנחנו צדיקים כפי מעשינו מבלי שניחס אשמה לשום אדם לא לך ולא לעבדיך ולכך אמרו ומה נצטדק אבל נאמ' שאין אנחנו פושעים בדבר הזה מבלי תת על אדוני אשמה ולא לאשר על ביתו כי אין דבר יוצא מאתו ולא מאתנו אבל האלדים מצא את עון עבדיך ר"ל אלדינו שבשמים בדק בפנקסו ובספר חובותיו ומצא אותנו חייבים לפניו ועל כן באה אלינו הצרה הזאת ובאמר' האלדים מצא את עון עבדיך רמזו על מכרם את אחיהם יוסף לעבד ומבלי חמלה ובעבור אותו עון הגנוז שפטנו האל מדה כנגד מדה ולכן הננו עבדים לאדוני תחת אשר מכרנוהו לעבד ולפי שהם היו החייבים באותו עון לא בנימן לכן אמרו גם אנחנו שחטאנו בעצם גם אשר נמצא הגביע בידו להצטרפו עמנו עם היותו נקי מאותו עון ורמז ג"כ במאמרם זה שבנימן לא גנב הגביע חלילה לו עם שנמצא בידו ולכן עשו המשפט בכלם שוה לו ולהם כי כמו שהיו הם נקיים כך היה הוא נקי ומפני זה לא אמרו אשר גנב הגביע אלא אשר נמצא הגביע בידו כי כפי האמת כלנו נקיים ממנו אבל נמצא בידו בדרך עונש אלדי' ולזה לא קבלו היותם נקיים מבלתו אלא שיהיו כלם חייבים או כלם פטורי'. ויוסף השיבם חלילה לי מעשות זאת ופירושו אצלי כי למה שהם בדבריה' רמזו שהי' כל זה תחבולה ממנו ותואנה גמורה וכמ"ש מה נאמר לאדוני כמו שפירשתי אמר יוסף חלילה לי מעשות זאת ר"ל זאת התחבולה שחשבתם עלי. ולכן גזר אומר האיש אשר נמצא הגביע בידו יהיה לי עבד כלומר איני יודע אם גנבו אם לא גנבו די לי שנמצא בידו ולכן יהיה לי עבד תשלומי מיתתו שהיה חייב בה כיון שנמצא הגנבה בידו ואתם עלו לשלום אל אביכם כי איני מאשים אתכם ולא מבקש עליכם תואנות. הנה התבאר מזה כלו שאחי יוסף העירו בדבריהם שהיה ענין הגביע תחבולה ממנו ושלא היו רוצים לטעון כפי הדין היותם פטורים ובעבור זה לא טענו מענין הכסף והותרו השאלות הז' והח':

    from our library copy — not yet checked against the original

  • זה לשון הטור סימן תקפ"ג, אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא, אתרוגא קרא רבויא כרתי סלקא ותמרי. רוביא פירש רש"י, תלתן. רוביא, ירבו זכיותינו. כרתי, יכרתו שונאינו. סלקא, יסתלקו עונינו. תמרי, יתמו שונאינו. וקרא מפני שממהר להיות גדל. ומזה רבו המנהגים כל מקום ומקום לפי מנהגו, כמו באשכנז שרגילין לאכול בתחילת הסעודה תפוח מתוק בדבש לומר תתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. ובפרובינצא נוהגין להביא על השלחן כל מיני חידוש. ואוכלין ראש כבש והריאה לומר נהיה לראש ולא לזנב, והריאה לפי שהיא קלה. והר"ר מאיר מרוטנבורק היה רגיל לאכול ראש איל זכר לאילו של יצחק, עד כאן לשונו: אלא הענין הוא, שאין שום רמז באכילת הפרי, רק הפרי היא סימן שיזכור האדם ויתעורר בתשובה ויתפלל על הדבר הזה, רצוני לומר כשמשים רוביא על שלחנו ואכלו, אז הוא לו למזכיר שיתפלל על שירבו זכיותינו. וכשרואה כרתי, אז הוא למזכיר ורמז שיתפלל על הכרתת שונאינו. נמצא העיקר הוא ההתעוררות והתפילה, ולאחר שהתפלל ואוכל דבר זה אז הוא רושם שתתקיים תפלתו: וקרוב לזה הוא מה שכתב הפרדס בשער הגוונים פ"א וזה לשונו, כאשר ירצה לפעול פעולה ויצטרך אל המשכת הדין, אז יתלבש האדם ההוא בבגדים אדומים ויצייר צורת ההוויה באודם, וכן לכל הפעולות וההמשכות. וכאשר יצטרך חסד ורחמים, יתעטף לבנים. ולנו בזה ראיות ברורות מהכהנים שהמשכתם מצד החסד, ובגדיהם בגדי לבן להורות על השלום. וזה ענין כהן גדול ביום הכפורים שהיה מעביר זהבים ולבש לבנים, מפני שעבודת היום בבגדי לבן. ונתנו טעם לדבר, שאין קטיגור נעשה סניגור. הורו בפירוש על הנדרש כו'. והעד הנאמן בזה, אבני החשן י"ב אבנים מתייחסים לפי המשכת י"ב שבטי ישראל ממקום גבוה. ואין להרחיק הענין הזה, שהרי בעלי טבע אמרו, כי אם יביט האדם בעיניו מרוצת המים הרבים יתעורר בו הלבנה, עד שהחולים שאין להם ישוב ושנתם אינה ערבה בעיניהם ירוצו לפניהם סלוני המים כדי שיתעורר הלבינה ויגביר הלחה וישן. וכן הענין בזה, כאשר ישוטט המעיין בשכלו, ימצא אל הענין הזה עשר ידות, כי מהגוונים הנראים לעינים או המצטיירים בשכל בגופני יתפעל הרוחני, והנפש תעורר לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה ממציאות למציאות עד שיתעלה אל מקום יניקתם ויתעורר לפי מציאות ציורם, יען שהם כמים הפנים לפנים, ושעל ידה המקור יראה הפנים באודם ויושפע עליה אודם. וכן אם לובן, לובן, כי ההתעוררות והפנים התחתונים היא ע"י בני האדם, עד כאן לשונו. כלל העולה, העיקר הוא התפלה, ודברים אלו המה למזכיר ולהתעורר מלמעלה:

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Kiddushin 15unverified

    Filed under: נישואין

  • Filed under: סימנים

  • Filed under: נישואין: חופה

Related sheets

Halachaהלכה

Worms in Water and Other Liquids

These sources explore the halakhic treatment of worms and creeping creatures found in water and other liquids, including the biblical categories of שרץ המים, the distinction between creatures that remain in place versus those that separate from their source, and whether the rules applicable to water extend to other beverages.

View Sources83 sources
Machshavaמחשבה

Sin of Mistaken Belief Without Actual Transgression

These sources explore the Torah's treatment of a person who performs an action believing it to be prohibited, yet the act is objectively permitted due to circumstances unknown to them. The sources distinguish between legal culpability for actual violations and the spiritual or moral significance of a person's inner conviction and perceived transgression, examining how the Torah views the alignment between intention, belief, and objective reality.

View Sources76 sources
Shabbatשבת

Salt at the Table: Covenant and Sanctity

Jewish tradition places salt at every meal to commemorate the sacrificial requirement that every meal-offering be seasoned with salt, establishing salt as a sign of God's eternal covenant. The sources teach that salt represents permanence and binding fidelity, and that the home table functions as a spiritual altar, mirroring the Temple's role in atonement and sacred service.

View Sources74 sources
Mussarמוסר

Abraham, Alacrity, and Hineni

Abraham exemplifies zerizut (alacrity and eagerness) through his immediate response to divine commands—rising early for the Akedah, hastening to welcome guests, and answering 'Hineni' (here I am) with full readiness. Biblical and rabbinic sources present Abraham's energetic obedience and decisive action as foundational models for the virtue of prompt fulfillment of mitzvot and divine service.

View Sources70 sources
Machshavaמחשבה

Face and Inner Dimension in Jewish Thought

These sources explore the distinction between the visible, external aspect (panim) and the hidden, inner dimension (penimiyut) of spiritual life. They range from biblical encounters with divine presence to rabbinic and medieval teachings on the priority of inward intention, character formation, and authentic service over mere outward conformity.

View Sources69 sources
Machshavaמחשבה

The Power and Responsibility of Speech

These sources explore how speech shapes outcomes—from conflict resolution to personal safety—and establish the moral weight carried by words. The passages range from practical wisdom about restraint and timing to rabbinic teachings on the proper use of language in sacred contexts.

View Sources61 sources