ספורנו
ספורנו על דברים ד׳:ב׳
Sforno on Deuteronomy 4:2
Q — After commanding "לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו," the Torah immediately invokes Baal Pe'or — "עיניכם הרואות את אשר עשה ה' בבעל פעור." What is Baal Pe'or specifically proving here?
A — For Sforno, Baal Pe'or is the canonical case-study in *גרעון* — subtracting from mitzvot — and specifically in the *rationalization* that produces it. A clever person reasons: "I know the reason for this prohibition; the reason doesn't apply to my case; therefore I can ignore it." Shlomo HaMelech famously thought this about the Torah's limits on royal wives and horses — "אני ארבה ולא אסור" (Sanhedrin 21b) — and was caught. The men who chased the בנות מואב reasoned the same way: their original intent was "לזנות בלבד," not avodah zarah. They knew the Torah forbade this *because* it leads to idolatry (Shemot 34:16), but each one thought "זה לא יקרה לי כלל" — I'm wise enough to stop before that line. The result: "אין גם אחד מהם שנשמר בחכמתו מהכשל בעבודה עצמה." Not one. The Torah's closing line then is no flattery: "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום" — "הייתם כלכם חכמים להשמר." Real wisdom isn't outsmarting the prohibition; it's honoring the boundary even when you "know better."
ולא תגרעו ממנו לשמור. ולא יחשוב החושב שכאשר תסור סיבת האיסור אצלך לא יהיה חטא לגרוע כמו שחשב שלמה המלך אני ארבה ולא אסור אני ארבה ולא אשוב ונכשל (סנהדרין כא, ב). עיניכם הרואות. הנה יעיד על זה מה שראיתם שקרה בענין בעל פעור כי אמנם אותם שחטאו בעבודת בעל פעור לא התכוונו לזה בתחילה אבל היתה תחילת כוונתם לזנות בלבד... ואף על פי שהתורה אסרה זה מפני חשש עבודת גלולים... חשב כל אחד מהם שזה לא יקרה לו כלל. והנה קרה ההפך כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור להדבק בבנותיו אין גם אחד מהם שנשמר בחכמתו מהכשל בעבודה עצמה עד שהשמידו ה' אלהיך.