These sources explore the nature of divine and supernal influences that govern specific times of year, particularly the month of Av leading to Tisha B'Av. They discuss whether Jewish people are subject to astrological forces, how different moments carry distinct spiritual qualities, and the relationship between merit, repentance, and the removal of protective barriers during periods of national mourning.
אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The question touches several distinct issues: the nature of mazal and Jewish providence, the spiritual dangers specific to the nine days, and the eschatological significance of this period as redemption draws near.
A foundational machlokes exists over whether Jews are subject to astrological influence at all: the Gemara (Shabbat 156a) records that Rabbi Ḥanina holds there is a constellation that influences Israel, while Rabbi Yoḥanan and Rav derive from a pasuk in Yirmiyahu that Israel is entirely exempt from such influences.
The Sulam on Zohar (Pinchas 65) teaches that before the Torah was given, all creatures depended on mazal, but after the Torah was given to Israel, they were removed from the binding influence of stars and constellations.
The Peri Tzadik (Sukkot 42) resolves this by explaining that the principle of 'ein mazal le-Yisrael' means that the dimension of 'ayin'—that which is beyond human comprehension—is itself the mazal of Israel, operating at a higher source than ordinary astrological influence.
Nevertheless, the Shulchan Arukh (Orach Chayim 551:1) and the Arukh HaShulchan (Orach Chayim 551:9) both rule practically that a Jew who has a legal dispute with a non-Jew should delay it throughout the month of Av, because the mazal is adversely affected during this entire period.
The Sfat Emet (Devarim 20), citing the Zohar, explains that each of the 365 days of the year corresponds to one of the 365 prohibitions and is governed by a specific angel, and that on Tisha B'Av the minister of Esav—identified as the Satan and the angel of death—holds sway, such that eating on Tisha B'Av is compared to eating the sciatic nerve.
Resisei Layla (39:1) adds a broader cosmic principle: no moment in the year is identical to another, and just as there are times of divine favor, so too there are times of the opposite, each moment carrying a particular spiritual quality that a person may use for good or ill.
The Maharal (Netzach Yisrael 2), drawing on the Gemara in Sukkah, explains that the yetzer hara singles out those of greatest spiritual stature—and by extension Israel—precisely because their excellence places them outside the ordinary measure, making them a greater target.
The Rambam (Mishneh Torah, Fasts 5:1–11) frames the fasts and restrictions of this period as tools to arouse the heart toward repentance and to remind Israel that the calamities of the past were caused by conduct that continues to the present, connecting the spiritual vulnerability of the season to ongoing moral and religious failures.
The Gemara (Ta'anit 29a) grounds the specific danger of Tisha B'Av historically, teaching that the decree barring the ancestors from Eretz Yisrael was sealed on the ninth of Av, establishing it as a day structurally marked for misfortune across generations.
The Sfat Emet (Devarim 3) teaches that every generation contributes its portion to the building of the Beit HaMikdash, and that the construction extends across all the years of exile—so that as more generations add their spiritual labor, the cumulative weight of those contributions brings the redemption progressively closer.
The Gemara (Sotah 9a) offers a foundational assurance relevant to eschatological thinking: citing the pasuk in Malachi 'ki ani Hashem lo shaniti,' it teaches that Israel as a nation will never be utterly destroyed, since the arrows of punishment are exhausted before the people are, pointing to an indestructible thread of divine relationship that guarantees ultimate redemption.
Sulam on Zohar, Pinchas 65
After the Torah was given to Israel, they were removed from dependence on the zodiacal influence that governed all other creatures in the world before the Torah's bestowal.
בוא וראה, כל בריות העולם, קודם שניתנה התורה לישראל, היו תלוים במזל, ואפילו בנים חיים ומזון. אבל אחר שניתנה התורה לישראל, הוציאם מן החיוב של כוכבים ומזלות.
משנה תענית ד׳:ו׳
Mishnah Ta'anit 4:6
From the month of Av onward, one diminishes joy.
מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:
שבת קנ״ו א — ד"ה אִיתְּמַר
Shabbat 156a:12
Rabbi Hanina holds that the Jewish people are subject to a constellation's influence, while Rabbi Yohanan and Rav both derive from Tanach that the Jewish people are not subject to astral influence—the nations are affected by the heavens, but not Israel.
אִיתְּמַר, רַבִּי חֲנִינָא אוֹמֵר: מַזָּל מַחְכִּים, מַזָּל מַעֲשִׁיר, וְיֵשׁ מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל. וְאַזְדָּא רַבִּי יוֹחָנָן לְטַעְמֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ וּמֵאוֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה״ — הֵם יֵחַתּוּ, וְלֹא יִשְׂרָאֵל. וְאַף רַב סָבַר אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל, דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מִנַּיִין שֶׁאֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל? — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיּוֹצֵא אוֹתוֹ הַחוּצָה״, אָמַר אַבְרָהָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, ״בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אוֹתִי״, אָמַר לוֹ: לָאו — ״כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ״.
It was stated that Rabbi Ḥanina says: A constellation makes one wise and a constellation makes one wealthy, and there is a constellation for the Jewish people that influences them. Rabbi Yoḥanan said: There is no constellation for the Jewish people that influences them. The Jewish people are not subject to the influence of astrology. And Rabbi Yoḥanan follows his own reasoning, as Rabbi Yoḥanan said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated: “Thus said the Lord: Learn not the way of the nations, and be not dismayed at the signs of heaven; for the nations are dismayed at them” (Jeremiah 10:2). The nations will be dismayed by them, but not the Jewish people. And Rav also holds that there is no constellation for the Jewish people, as Rav Yehuda said that Rav said: From where is it derived that there is no constellation for the Jewish people? As it is stated with regard to Abraham: “And He brought him outside, and said: Look now toward heaven, and count the stars, if you are able to count them; and He said unto him: So shall your offspring be” (Genesis 15:5). The Sages derived from this that Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, “Behold, You have given me no offspring, and one born in my house is to be my heir” (Genesis 15:3). The Holy One, Blessed be He, said to him: No. “And, behold, the word of the Lord came to him, saying: This man shall not be your heir; rather, one that will come forth from your own innards shall be your heir” (Genesis 15:4).
סוטה ט׳ א — ד"ה לְכִדְרַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא
Sotah 9a:7
The sugya describes a measure-for-measure pattern in how sins bring historical calamity, including the destruction of the Temple. It supports the idea that the nine days are not random bad luck but a period marked by recurring national דין.
לְכִדְרַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא. דְּאָמַר רַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאוּמָּה עַד שְׁעַת שִׁילּוּחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּסַאסְּאָה בְּשַׁלְּחָהּ וְגוֹ׳״. אַמֵּימָר מַתְנֵי לְהָא דְּרַב חִינָּנָא בַּר פָּפָּא אַהָא, מַאי דִּכְתִיב: ״כִּי אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם״? ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״ — לֹא הִכֵּיתִי לְאוּמָּהּ וְשָׁנִיתִי לָהּ. ״וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב לֹא כְלִיתֶם״ — הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם״. חִצַּי כָּלִין, וְהֵן אֵינָן כָּלִין.
The Gemara answers: This verse serves to teach the statement as taught by Rav Ḥinnana bar Pappa, for Rav Ḥinnana bar Pappa says: The Holy One, Blessed be He, does not punish a nation deserving of punishment until its time to be banished, i.e., until the time of its final eradication from the world, as it is stated: “In full measure, when you send her away, you contend with her” (Isaiah 27:8). Ameimar teaches that statement of Rav Ḥinnana bar Pappa with regard to this: What is the meaning of that which is written: “For I the Lord change not; and you, sons of Jacob, are not consumed” (Malachi 3:6)? “For I the Lord change [shaniti] not” is interpreted to mean: I did not strike a nation and repeat [shaniti] striking it, as a stricken nation never recovers from the initial strike. “And you, sons of Jacob, are not consumed,” is interpreted to mean: Despite the fact that I strike you many times for your sins, I do not let you perish. This is the same as that which is written: “I will heap evils upon them; I will consume My arrows upon them” (Deuteronomy 32:23), which is interpreted to mean: My arrows are consumed and used up, and they, the Jewish people, are not consumed but will continue to endure despite the many calamities that will befall them.
recovered from “Taanit 29a-30b”
תענית כ״ט א — ד"ה בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא
Taanit 29a:2
The passage establishes that on the ninth of Av, a decree was issued against the ancestors that they would not enter the Land of Israel, connecting this date to the spies' negative report and the subsequent wandering in the wilderness, and also notes that the Temple was destroyed on the ninth of Av.
בְּתִשְׁעָה בְּאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, מְנָלַן — דִּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן״. וְאָמַר מָר: שָׁנָה רִאשׁוֹנָה עָשָׂה מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, שְׁנִיָּה הֵקִים מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן, וְשָׁלַח מְרַגְּלִים. וּכְתִיב: ״וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכָּן הָעֵדֻת״. וּכְתִיב: ״וַתִּשָּׂא כׇּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא״, אָמַר רַבָּה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ לַיְלָה לֵיל תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם — וַאֲנִי קוֹבֵעַ לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. וּבַשְּׁנִיָּה מְנָלַן, דְּתַנְיָא: מְגַלְגְּלִין זְכוּת לְיוֹם זַכַּאי, וְחוֹבָה לְיוֹם חַיָּיב.
§ The mishna taught: On the Ninth of Av, it was decreed upon our ancestors that they would not enter Eretz Yisrael. The Gemara asks: From where do we derive this? As it is written: “And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the Tabernacle was erected” (Exodus 40:17). And the Master said: In the first year after leaving Egypt, Moses built the Tabernacle. At the beginning of the second year, Moses erected the Tabernacle and sent the spies. And it is written: “And it came to pass in the second year in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from the Tabernacle of the Testimony” (Numbers 10:11). And it is further written: “And all the congregation lifted up their voice and cried and the people wept that night” (Numbers 14:1). Rabba said that Rabbi Yoḥanan said: That night was the night of the Ninth of Av. The Holy One, Blessed be He, said to them: You wept needlessly that night, and I will therefore establish for you a true tragedy over which there will be weeping in future generations. And the mishna further taught that the Temple was destroyed for the second time also on the Ninth of Av. The Gemara asks: From where do we derive that the Second Temple was destroyed on this date? It is taught in a baraita: A meritorious matter is brought about on an auspicious day, and a deleterious matter on an inauspicious day, e.g., the Ninth of Av, on which several tragedies had already occurred.
משנה תורה, הלכות תעניות ה׳:א׳-י״א
Mishneh Torah, Fasts 5:1-11
The passage explains that Jews fast on days commemorating calamities to arouse repentance by recalling the wicked deeds of ancestors and the present generation that caused these disasters, and describes customs of the month of Av and the week of Tisha B'Av—including restrictions on haircuts, laundry, wearing pressed garments, eating meat, bathing, and in some places slaughtering—observed until after the fast.
יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם" וְגוֹ': מִשֶּׁיִּכָּנֵס אָב מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה. וְשַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ אָסוּר לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס וְלִלְבּשׁ כְּלִי מְגֹהָץ אֲפִלּוּ כְּלִי פִּשְׁתָּן עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וַאֲפִלּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ לְאַחַר הַתַּעֲנִית אָסוּר. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא לֶאֱכל בָּשָׂר בְּשַׁבָּת זוֹ וְלֹא יִכָּנְסוּ לַמֶּרְחָץ עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַתַּעֲנִית. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לְבַטֵּל הַשְּׁחִיטָה מֵרֹאשׁ הַחֹדֶשׁ עַד הַתַּעֲנִית:
There are days when the entire Jewish people fast because of the calamities that occurred to them then, to arouse [their] hearts and initiate [them in] the paths of repentance. This will serve as a reminder of our wicked conduct and that of our ancestors, which resembles our present conduct and therefore brought these calamities upon them and upon us. By reminding ourselves of these matters, we will repent and improve [our conduct], as [Leviticus 26:40] states: "And they will confess their sin and the sin of their ancestors." When the month of Av enters, we reduce our joy. During the week of Tish'ah B'Av, it is forbidden to cut one's hair, to do laundry, or to wear a pressed garment - even one of linen - until after the fast. It has already been accepted as a Jewish custom not to eat meat or enter a bathhouse during this week until after the fast. There are places that follow the custom of refraining from slaughtering from Rosh Chodesh Av until after the fast.
Resisei Layla 39:1
Each moment in the year is distinct from the others; as the Sages stated, there are times of divine favor and conversely times of readiness (for other influences), and in particular no moment resembles another in regard to souls, with each moment having a unique influence spreading through the world that individuals can utilize for good or otherwise according to their will.
וכך בשנה אין רגע דומה לחברתה וכמו שאמרו ז"ל (סנהדרין קב.) דיש עת רצון וכן בהיפוך יש עת מוכן כו' וזהו דרך כלל, ובפרט מסתמא אין שום רגע דומה לחברתה כמו בנפשות. ובכל רגע התפשטות ענין מיוחד בעולם וכל אחד משתמש בו כרצונו לטב או כו'.
Peri Tzadik, Sukkot 42
Merit from the performance of mitzvah operates through human comprehension and grasp, while mazal is a supernal source beyond human perception; it is a dimension of nothingness, and it is known from the Sages that there is no mazal for Israel because nothingness itself constitutes the mazal for Israel.
וזכותא הוא מעשה המצוה שעפ"י השגה ושכל תפיסת האדם ומזלא הוא המקור שלמעלה מתפיסת האדם והוא בחי' אין. שידוע מסה"ק אין מזל לישראל שבחי' האין הוא המזל לישראל.
דברים רבה ב׳:י״ד
Devarim Rabbah 2:14
This midrash develops the idea that when Israel is distant, harsh דין is aroused, but teshuvah can transform the moment. It is useful for understanding periods like the Nine Days as spiritually charged times of either concealment or return.
דָּבָר אַחֵר, אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁמִּתְכַּנְסִין מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹמַר אֵימָתַי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאֵימָתַי יוֹם הַכִּפּוּרִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם, לִי מָה אַתֶּם שׁוֹאֲלִים, אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ אֵצֶל בֵּית דִּין שֶׁל מַטָּה, מִנַּיִן דִּכְתִיב אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו אֲשֶׁר לוֹ אֻמָּה קְרוֹבָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, הוּא וְכָל פָּמַלְיָא שֶׁלּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד שֶׁלֹא נַעֲשֵׂית אֻמָּה שֶׁלִּי (ויקרא כג, ב):
Another matter: “That has God near it” – Rabbi Yoḥanan said: When the ministering angels gather before the Holy One blessed be He, saying: ‘When is Rosh HaShana and when is Yom Kippur,’ the Holy One blessed be He says to them: ‘Why are you asking Me? Let us, I and you, go to the earthly court.’ From where is this derived? As it is written: “That has God near [kerovim] it” – it is not written here [of God]: “Who has a nation near [Him]” but rather [it is written of Israel]: “That has God near it” – He and His entire entourage.
נצח ישראל — ד"ה סבת הגלות הוא מבואר בעצמו בכתוב
Netzach Yisrael:2
Israel possesses an elevated status that transcends the normal human measure, and therefore a destructive force—the evil inclination—cleaves to them specifically to nullify that extraordinary elevation, just as this force attaches to scholars whose station exceeds that of ordinary people; this dynamic intensified when Israel received the Torah at Sinai and acquired their supreme distinction, at which point sin emerged into actuality as a counterforce to their unprecedented status.
אבל התשובה לשאלה הקשה הזאת, מזקנים וחכמים אתבונן, אשר השיבו על שאלה זאת בפרק החליל (סוכה נב.), "ואת הצפוני ארחיק מעליכם" (יואל ב, כ) זה יצר הרע שעומד צפון בתוך לבו של אדם. "והדחתיו ארץ ציה" (שם) למקום שאין בני אדם מצויין שם להתגרות בהם. "פניו אל הים הקדמוני" (שם) שנתן עיניו במקדש הראשון והחריב והרג תלמידי חכמים שם. "ועלה באשו ותעלה צחנתו" (שם) שמניח אומות עולם ומתגרה בישראל. "כי הגדיל לעשות" (שם), אמר אביי ובתלמידי חכמים יותר מכולם, עד כאן: ויש לשאול, מפני מה דוקא מגרה באותו שיש לו מעלה. ופירוש דבר זה, כי מי שיש לו מעלה גדולה יותר ממה שהוא לשאר אדם, נחשב דבר זה כאילו הוא יוצא מן הסדר והשעור, ובשביל זה דבק בהם כח אשר הוא מבטל מעלתם, אשר הוא חוץ מן שעור המוגבל. ולכך ישראל, אשר ירשו מעלה העליונה היוצא חוץ לשעור, דבק בהם כח הרע, הוא היצר, אשר הוא מוכן לבטל אותה מעלה עליונה, לפי שיוצא מעלתם משאר אדם. וכן תלמידי חכמים, שיש להם עוד יותר מעלה, דבק בהם כח אשר הוא מוכן לבטל המעלה אשר אינה לשאר בני אדם. ודבר זה תמצא מבואר, כי השטן, הוא היצר הרע (ב"ב טז.), היה מגרה בישראל כאשר קנו ישראל המעלה העליונה, והוא כאשר הוציא השם יתברך את ישראל ממצרים ונתן להם התורה, ובזה קנו ישראל המעלה על הכל, עד שהכתוב אמר עליהם (ר' תהלים פב, ו) "אמרתי בני אלקים אתם ובני עליון כלכם אכן כאדם תמותון", וזה נאמר בשעה שקבלו ישראל התורה, שהיו ישראל במעלה היותר עליונה, והיא יוצא מן גדר שאר אדם, והיה דבק בהם הכח המוכן לבטל דבר שהוא יוצא מן הגדר. ולכך באותה שעה שקבלו התורה, שהיה מעלתם על הכל, יצא החטא אל הפעל, לא קודם ולא אחר נתינת התורה:
שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א — ד"ה דין שבוע שחל ט' באב להיות
Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:1
This is the governing halakhic siman for the Three Weeks and Nine Days, codifying the customs of reduced joy and increased mourning from the beginning of Av until Tisha B'Av. It provides the practical frame within which unusual stringencies and communal restraint are observed.
דין שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה. ובו יח סעיפים: משנכנס אב ממעטין בשמחה ובר ישראל דאית ליה דינא בהדי עכו"ם לישתמיט מיניה דריע מזליה: הגה מילה שהיא מר"ח עד ט' באב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשין בגדי שבת (מנהגים) אבל בלאו הכי אסור אפי' בשבת של חזון אין מחליפין ללבוש בגדי שבת כי אם הכתונת לבד (מרדכי הל' ט"ב והגהות אשירי פ"ד דתענית ואגודה ורוקח) אבל פורשין פרוכת של שבת אם לא שאירע ט' באב בשבת ונדחה שאז אין פורשין פרוכת של שבת ומי שיש לו נישואין בשבת נחמו מותר ללבוש בגדי שבת בשבת של חזון: (מהרי"ל)
1. Laws of the Week that Tisha B'av falls within and in it 18 paragraphs. When one enters Av, we reduce in joy. And a Jewish person that has to him a legal dispute with a Gentile, one should delay from (adjuring) because there is bad mazel. Rema: A Bris Milah that is from Rosh Chodesh Av until Tisha B'av, we are accustomed that the Mohel, the Baal Bris (the one who holds the baby), and the father of the son wear Shabbos clothes (Minhagim). But beside for this, it is forbidden even on Shabbos Hazon (the Shabbos prior to Tisha B'av) we do not switch to wear Shabbos Clothes except for undergarments (Mordechai Laws of Tisha B'av and the Haagos Ashiri Chapter 4 of Taanis, and the Agudah, and the Rokeach). But we do spread the Shabbos Parachos Covering (i.e. the sheet cover in front of the Aron with the Torah Scrolls) except if Tisha B'av falls on Shabbos and is pushed off (to Sunday) then we not spread the Shabbos Parachos Covering. One who is marrying the week of Shabbos Nachmu (that is the week after Tisha B'av) is allowed to wear Shabbos Clothes on Shabbos Chazon (Maharil)
ערוך השולחן, אורח חיים תקנ״א — ד"ה אמרו חז"ל בתענית שם
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 551:9
Chazal teach that a Jew who has a legal dispute with a non-Jew should avoid it throughout the month, since the Mazal is bad during the entire month; regarding a circumcision from the beginning of the month until the ninth of Av, the mohel, sandak, and father of the child wear Shabbat clothes, but other people honored with roles (even the kvater) do not wear Shabbat clothes, though women do wear fine garments since this is their primary way to honor the circumcision.
אמרו חז"ל בתענית שם: האי בר ישראל דאית ליה דינא בהדי אינו יהודי – לישתמיט מיניה כל החודש, דריע מזלא בכל החודש. ומילה שהיא מראש חודש עד תשעה באב נוהגין שהמוהל, והבעל ברית שהוא הסנדק, ואבי הבן – לובשין בגדי שבת. אבל שארי בעלי הכיבודים, אפילו הקוואטי"ר – אין לובשין בגדי שבת. אך הנשים נוהגות ללבוש, לפי שזהו עיקר מצוה שלהן, במה שלובשות בגדים יקרים לכבוד המילה (מגן אברהם סעיף קטן ג).
שפת אמת, דברים, דברים כ׳
Sefat Emet, Deuteronomy, Devarim 20
The ninth of Av is a uniquely designated day of retribution, with each of the 365 days of the year governed by a particular angel; on Av 9 specifically, Esau's minister—Satan—rules, such that eating on that day is compared to eating the sciatic nerve, because the 248 positive commandments represent lights flowing to a person and the 365 negative commandments correspond to the sinews that remove the barrier preventing the flow of vitality through all 248 limbs of the body.
והנה ת' באב יום מיוחד לפורעניות כמ"ש בזוה"ק וישלח ששס"ה ימים נגד שס"ה ל"ת ובכל יום שליט מלאך מיוחד. ובט"ב שולט שרו של עשו הוא שטן הוא מה"מ ואומר כי האוכל בט"ב כאלו אכל גיד הנשה ע"ש. דרמ"ח מ"ע הם אורות הנמשכים אל האדם ושס"ה ל"ת נגד הגידין להסיר המסך המבדיל שלא לעכב המשכות החיות מרמ"ח לכל הגוף.
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״א — ד"ה וְהִנֵּה
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 31:7
This chapter distinguishes destructive melancholy from constructive humility and teshuvah. It helps frame the Nine Days as a time when sadness is meant to refine the heart and prepare it for redemption.
וְהִנֵּה, לְעִתִּים צָרִיךְ לְעוֹרֵר בְּחִינַת גְּבוּרוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת כְּדֵי לְהַמְתִּיק הַדִּינִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית וְיֵצֶר הָרָע כְּשֶׁשּׁוֹלֵט חַס וְשָׁלוֹם עַל הָאָדָם, כִּי אֵין הַדִּינִים נִמְתָּקִין אֶלָּא בְּשָׁרְשָׁן. וְלָכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר הַטּוֹב״, וְהַיְינוּ, בְּכָל עֵת שֶׁרוֹאֶה בְּנַפְשׁוֹ שֶׁצָּרִיךְ לְכָךְ. אַךְ שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר, שֶׁהִיא שָׁעָה הַמְיוּחֶדֶת וּרְאוּיָה לְכָךְ לְרוֹב בְּנֵי אָדָם, הִיא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עָצֵב בְּלָאו הָכֵי מִמִּילֵּי דְעָלְמָא, אוֹ כָּךְ בְּלִי שׁוּם סִבָּה, אֲזַי הִיא שְׁעַת הַכּוֹשֶׁר לְהַפֵּךְ הָעֶצֶב לִהְיוֹת מִ״מָּרֵי דְחוּשְׁבָּנָא״ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, וּלְקַיֵּים מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה ״לְעוֹלָם יַרְגִּיז וְכוּ׳״, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל, וּבָזֶה יִפָּטֵר מֵהָעַצְבוּת שֶׁמִּמִּילֵּי דְעָלְמָא.
Thus it is sometimes necessary to awaken the attribute of the holy gevurot in order to ameliorate the stern judgments, arising from the animal soul and evil nature, when triumphing, Heaven forfend, over man. For the stern judgments can be sweetened only at their source. Therefore the Rabbis, of blessed memory, said that “a person should always rouse the good impulse,” that is, whenever he perceives in his soul that he is in need of it. But the propitious time, which is the time specifically fitting for the majority of people, is when one is in any case troubled by mundane worries, or, simply, without apparent cause. Then is the appropriate time to transform the sadness by becoming one of those “masters of account” mentioned earlier and to act on the counsel of the Rabbis that “[a person should] always rouse…,” as has been mentioned above. Thereby will he rid himself of the dejection occasioned by mundane affairs.
שפת אמת, דברים, דברים — תרל"ד
Sefat Emet, Deuteronomy, Devarim:3
The Sefat Emet often reads the destruction and mourning of Av as revealing hidden renewal inside exile. This approach can support the idea that as Tisha B'Av nears, the concealment itself begins to point toward future geulah.
כל דור שאינו נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו. קשה להבין שהיו הרבה דורות צדיקי עליון שנאמר שהי' ראוי להיות נחרב בימיהם. ונראה לפרש כי כל ימי הדורות מצטרפין ומתכנסין כל ההארות של עבודת בנ"י להיות ראוין לגאולה, כי היעלה על הדעת שדור הגאולה יהיו כ"כ ראוין בזכותם בלבד לגאולה. רק שזכות כל דור ודור עוזר ומביא מעט בנין בהמ"ק. והבנין נמשך כל ימי הגלות כמאמר בונה ירושלם. וז"ש שכל דור שאינו מסייע לבנינו. וז"ש שאינו נבנה בימיו שאין ימיו בכלל הבנין כנ"ל. וכל אדם בפרט ג"כ צריך לידע שכל מעשיו הם סיוע לבנין בהמ"ק. וכפי מה שמקבלין ע"ע עול מלכות שמים מסייעין לבנינו כמ"ש הכל מסייעין לבנינו של מלך כו': התוכחות שהוכיחן מרע"ה על החטאים של דור הקודם כי כל דור צריך לתקן חטא הדור שקודם להן. כי כמו שהם יורשים זכות דור הקודם שהניחו להם. לכן הם במקומם לתקן חטאם. וזה ענין פוקד עון אבות ע"ב. ולכן חזר כל החטאים שניתקנו אח"כ. ולכן איתא כל דור שאין בהמ"ק נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו שאם היו מתקנים חטא הקודם הי' נבנה מיד כנ"ל: