Reciting a Blessing on Shiluach Haken

כִּ֣י יִקָּרֵ֣א קַן־צִפּ֣וֹר ׀ לְפָנֶ֡יךָ בַּדֶּ֜רֶךְ בְּכׇל־עֵ֣ץ ׀ א֣וֹ עַל־הָאָ֗רֶץ אֶפְרֹחִים֙ א֣וֹ בֵיצִ֔ים וְהָאֵ֤ם רֹבֶ֙צֶת֙ עַל־הָֽאֶפְרֹחִ֔ים א֖וֹ עַל־הַבֵּיצִ֑ים לֹא־תִקַּ֥ח הָאֵ֖ם עַל־הַבָּנִֽים׃

מַתְנִי׳ שִׁלְּחָהּ וְחָזְרָה, אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים – חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם״. אָמַר: הֲרֵינִי נוֹטֵל אֶת הָאֵם וּמְשַׁלֵּחַ אֶת הַבָּנִים – חַיָּיב, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם״. נָטַל אֶת הַבָּנִים וְהֶחְזִירָן לָהּ, וְאַחַר כָּךְ חָזְרָה הָאֵם עֲלֵיהֶן – פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּחַ. גְּמָ׳ אֲמַר לֵיהּ הָהוּא מֵרַבָּנַן לְרָבָא, וְאֵימָא: ״שַׁלֵּחַ״ – חֲדָא זִימְנָא, ״תְּשַׁלַּח״ – תְּרֵי זִימְנִין.

MISHNA: If one sent away the mother bird and it returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ] the mother” (Deuteronomy 22:7). The doubled verb indicates that one must send away the mother bird multiple times if needed. If one said: I am hereby taking the mother and sending away the offspring, he is still obligated to send away the mother even if he sent away the offspring, as it is stated: “You shall send the mother.” If one sent away the mother and took the offspring and then returned them to the mother’s nest, and thereafter the mother returned and rested upon them, one is exempt from sending away the mother bird. GEMARA: The mishna teaches that if the mother bird returned to rest on the eggs, even if it returned four or five times, one is obligated to send it away again, as it is stated: “You shall send [shalle’aḥ teshallaḥ].” With regard to this, one of the Sages said to Rava: But say instead that the word “shalle’aḥ” indicates that one must send away the mother once, and the word “teshallaḥ” indicates that one must do so twice, and beyond that there is no obligation.

עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָהוֹר. בִּשְׁלָמָא עוֹף טָמֵא רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי טָהוֹר – בָּעֵינַן ״צִפּוֹר״ וְלֵיכָּא, אֶלָּא עוֹף טָהוֹר רוֹבֵץ עַל בֵּיצֵי עוֹף טָמֵא – הָא ״צִפּוֹר״ הוּא! כִּדְאָמַר רַב כָּהֲנָא: ״תִּקַּח לָךְ״ – וְלֹא לִכְלָבֶיךָ, הָכָא נָמֵי: ״תִּקַּח לָךְ״ – וְלֹא לִכְלָבֶיךָ. וְהֵיכָא אִיתְּמַר דְּרַב כָּהֲנָא? אַהָא דְּתַנְיָא: אִם טְרֵפָה – חַיָּיב בְּשִׁילּוּחַ, אֶפְרוֹחִים טְרֵפוֹת – פָּטוּר מִשִּׁילּוּחַ. מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַב כָּהֲנָא: דְּאָמַר קְרָא ״תִּקַּח לָךְ״ – וְלֹא לִכְלָבֶיךָ.

§ The mishna states: If a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, or a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, one is exempt from sending away the bird. The Gemara objects: Granted, it is understandable that one is exempt in a case where a non-kosher bird is resting upon the eggs of a kosher bird, since we require a kosher bird, as the verse uses the word “tzippor” (Deuteronomy 22:6) in this context, which the Gemara earlier (139b) interpreted as a reference to a kosher bird, and this bird is not kosher. But in a case where a kosher bird is resting upon the eggs of a non-kosher bird, it is a tzippor, a kosher bird, and one should be required to send it away. The Gemara responds that this is in accordance with that which Rav Kahana said in a different context: The verse states: “But the young you may take for yourself” (Deuteronomy 22:7), indicating that one is required to send away the mother only if the eggs are fit for consumption, but not if they are fit only for your dog. Here too, with regard to non-kosher eggs, the mitzva applies only if you may take for yourself, but not if they are fit only for your dog because they are not kosher. The Gemara asks: And where was this statement of Rav Kahana stated? The Gemara answers that it was stated with regard to that which is taught in a baraita: Even if the mother bird is a tereifa, one is obligated to send away the mother from the nest. But if the fledglings are tereifot, one is exempt from sending away the mother. From where is this matter derived? Rav Kahana said: As the verse states: “You may take for yourself,” indicating that you are required to send away the mother only if the fledglings are fit for consumption, but not if they are fit only for your dog because they are tereifot.

״שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח״, אֵימָא: ״שַׁלֵּחַ״ חֲדָא זִימְנָא, ״תְּשַׁלַּח״ תְּרֵי זִמְנֵי! אֲמַר לֵיהּ: ״שַׁלֵּחַ״ – אֲפִילּוּ מֵאָה פְּעָמִים מַשְׁמַע. ״תְּשַׁלַּח״ אֵין לִי אֶלָּא לִדְבַר הָרְשׁוּת, לִדְבַר מִצְוָה מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״תְּשַׁלַּח״, מִכׇּל מָקוֹם.

The Gemara cites additional mitzvot where the Torah employs the compound verb form, and the Sages derived additional halakhot from the phrasing of the verse. With regard to the mitzva of dispatch of the mother bird from the nest before taking its eggs or fledglings, the verse states: “You shall dispatch [shalle’aḥ teshallaḥ] the mother, but the young take for yourself; that it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7). The Gemara understands that from the use of the compound form of the verb, “shalle’aḥ teshallaḥ,” the Sages derive that one must dispatch the mother bird multiple times if it returns. The Gemara asks: Say that from “shalle’aḥ” one derives the obligation to dispatch the mother once, and from “teshallaḥ” one derives the obligation to dispatch the mother twice, and beyond that there is no obligation. Rava said to him: “Shalle’aḥ” indicates that one must dispatch the mother even one hundred times. “Teshallaḥ” teaches another matter: I have derived only the obligation to dispatch the mother bird in a case where one takes the eggs or the fledglings and wants to take the mother bird for a non-compulsory matter, e.g., to eat it. In a case where one takes the eggs or the fledglings and needs the mother bird for a matter involving a mitzva, e.g., the purification of a leper, from where is the halakha that he must dispatch the mother derived? The verse states: “Teshallaḥ,” to teach that in any case one must dispatch the mother bird.

מַתְנִי׳ שִׁילּוּחַ הַקֵּן נוֹהֵג בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ, בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת, בְּחוּלִּין אֲבָל לֹא בְּמוּקְדָּשִׁין. חוֹמֶר בְּכִסּוּי הַדָּם מִשִּׁילּוּחַ הַקֵּן, שֶׁכִּסּוּי הַדָּם נוֹהֵג בַּחַיָּה וּבָעוֹף, בִּמְזוּמָּן וּבְשֶׁאֵין מְזוּמָּן, וְשִׁילּוּחַ הַקֵּן אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בָּעוֹף, וְאֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בְּשֶׁאֵינוֹ מְזוּמָּן.

בְּשִׁילּוּחַ הַקֵּן נָמֵי כְּתִיב: ״לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים״, לִיתְנֵי נָמֵי הָא! תְּנָא וְשַׁיַּיר. תָּנֵי תַּנָּא: ״אֵלּוּ דְּבָרִים״, וְאַתְּ אָמְרַתְּ תְּנָא וְשַׁיַּיר?!

Rava asked: With regard to the dispatch of the mother bird from the nest it is also written: “That it may be well with you, and that you may prolong your days” (Deuteronomy 22:7), so let him also teach this mitzva. Rav Naḥman answered: He taught some cases and omitted others, i.e., the tanna did not list everything. Rava said to him: The tanna taught: These are the matters, which indicates that only these mitzvot are included, and yet you say that he taught some and omitted others?

[ד] "ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע" – שיהא אדם אוכל הרבה ושבע, דברי ר' יהודה. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הוא אינו סימן ברכה. אם כן למה נאמר "ואכלתם לשבע"? אוכל ולא ניסי (ס"א גוסי). דבר אחר: "ואכלתם לשובע" – שלא יהא דבר חסר משולחנו שלא יהיה עולה לו. "וישבתם לבטח" – ולא מפוזרים ולא מפוחדים. "עליה" – ולא גולים.

שילוח הקן כתיב כי יקרא קן צפור לפניך וגו' שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך שכל מי שימצא קן מעוף טהור אפילו אם האם טרפה ורובצת על האפרוחים או על הביצים שלה בין אם יש בקן ביצים או אפרוחים הרבה בין אם אין בו אלא ביצה או אפרוח אחת ואין הביצים מוזרות ולא האפרוחים מפריחים ואינו מזומן אצלו כגון יוני שובך ועלייה וצפורים שקננו בטפיחין ובבירות ואווזין ותרנגולין שקננו בפרדס בכ"מ שימצאנו בין ברה"ר בין ברשות היחיד אפי' ברשותו בין באילן בין בארץ או בבורות שיחין ומערות ואפי' מצאו בים או על ראשו של אדם אסור ליקח האם מעל הבנים אפי' הוא לצורך מצוה אלא צריך לשלחה עד שתצא מתחת ידו ואח"כ יקח הבנים ואם רוצה לחתוך כנפיה קודם ששלחנה כדי שלא תוכל לפרוח ויקחנה מיד אינו רשאי אלא ישלחנה מיד עם כנפיה כדי שתוכל לפרוח ולאחר שתצא מתחת ידו יקחנה אם ירצה ואם חתכן ישהנה עד שיגדלו כנפיה וישלחנה ואם רוצה ליקח האם ולשלוח הבנים אינו רשאי שלחה וחזרה אפי' כמה פעמים חייב לשלחה אבל אם שלחה ונטל הבנים והחזירן לקן וחזרה האם עליהם פטור מלשלח ואם נטל האם מעל הבנים ולא שלחה ישלחנה עדיין ופטור אבל קן המזומן לו כגון יוני הרדיסאות ואווזין ותרנגולין שקננו בבית ועוף טמא שרובץ על ביצי עוף טהור ועוף טהור שרובץ על ביצי עוף טמא או שהביצים מוזרות או האפרוחין מפריחין או שהן טרפה או שהזכר רובץ על הביצים פטור מלשלח אפי' הוא קורא זכר וכן אם האם רובצת על ביצים שאינן שלה פטור ודוקא עוף דעלמא אבל קורא נקבה שרובצת על ביצים שאינם שלה חייב לשלח והרמב"ם כתב אפי' כל אם שרובצת על ביצים שאינם שלה חייב לשלח אלא שאינו לוקה והכי מסתברא ואם מטלית או כנפי נוצה מעוף אחר או ביצים מוזרות מפסיק בינה לקן או שיש ב' סדרי ביצים זה על זה או שזכר על הביצים ונקבה על גביו בכולהו מיבעיא אם חייב לשלח אם לאו ולא איפשיטא ולחומרא כתב הרמב"ם שחט קצת סימניה בתוך הקן קודם שיקחנה חייב לשלח ואם לא שלח אינו לוקה היתה מעופפת על הקן אם כנפיה נוגעין בקן חייב לשלח ואם לאו פטור אע"פ שנוגעין מן הצד והרמב"ם כתב שחייב אם נוגעת מן הצד היתה יושבת בין הביצים או בין האפרוחין אפילו נוגעת בהן פטור היתה יושבת על ב' ענפי אילן והקן תחתיה רואין כל שאילו תשמט ונופלת עליהם חייב ואם לאו פטור:

כמה דינים משלוח הקן. ובו י"ג סעיפים: שלוח הקן אינו נוהג אלא בעוף טהור אפילו אם האם טרפה ואפילו אין שם אלא אפרוח אחד או ביצה אחת חייב לשלח: קן המזומן אצלו כגון יונים שדרכן ליגדל עם בני אדם בבתים ואווזים ותרנגולים שקננו בבית פטור אבל יוני שובך ועלייה וצפרים שקננו בטפיחים (פירוש כלי חרס הבנוי בכתלים אשר שם צפרים יקננו) ובבורות ואווזים ותרנגולים שקננו בפרדס חייב והוא שלא הוגבהה האם מעל הביצים כלל משהטילם אבל אם הוגבהה האם מעליהם אם המקומות הללו שלו זכתה לו חצירו והוה ליה מזומן ופטור:

The mitzvah of sending away the mother bird applies only to a kosher bird, even if the mother is a terefah (mortally injured), and even if there is only one chick or one egg, one is obligated to send her away. A nest that is considered “prepared” for him—for example, doves that usually grow up with humans in houses, and geese or chickens that made their nests in a house—he is exempt. But doves of a dovecote or an attic, and birds that made their nests in tapichim (clay vessels built into walls where birds nest), and in pits, and geese and chickens that made their nests in an orchard—he is obligated to send away the mother. This applies only if the mother has not been lifted from the eggs at all since she laid them. But if the mother was lifted from them, then if those places belong to him, his courtyard acquires them for him, making it “prepared,” and he is exempt.

ואין לשאול דא"כ למה לן כלל הך קרא דואת הבנים תקח לך די"ל דצריך לדרשא לך ולא לכלביך דכשהבנים טריפה פטור משילוח כמו שיתבאר וגם אין לשאול דאם אין חובה בלקיחת הבנים למה באמת פטרה תורה כשהן טריפה דאין זה שאלה כלל דאטו טעמי התורה גלויים לנו והרי גזירת מלך היא והגם שמפרשי התורה נתנו איזה טעמים זהו לאסבורי בעלמא אבל באמת נעו מעגלותיה לא תדע ומ"מ מי שזיכהו ד' במצוה זו יקיים קרא כדכתיב דכל רשות שבתורה היא כמצוה רק לגבי חובה רשות קרו לה ועוד דלפי טעמי החכמה שנאמרו במצוה זו בפי' הרמב"ן ובחיי וביותר בזוהר ותקונים בדווקא הוא ליקח את הבנים.

ומה שלא מברך על שלוח זה באופן הראשון מיושב ג"כ ע"פ מה שכתב הרשב"א שם לפני זה דאין מברכים על מצוה שאינה תלויה כולה ביד העושה מפני שאפשר שלא יתרצה בה חבירו ונמצא מעשה מתבטל כגון מתנות עניים וכו' ע"ש. ובזה יש ליתן טעם ג"כ שלא מברך על שלוח הקן באופן ראשון דבשעה שמברך עובר לעשייתה יש ספק שמא תפרח האם מאליה מעל הקן מבלי שישלחה והוי ברכה לבטלה ולכן לא הזכיר הרשב"א רק מאופן השני שלוקחה תחלה דבזה אין חשש שמא תפרח אבל בזה הרי מצוה שבאה ע"י עבירה ולכן בכל אופן אין מברכין על שלוח הקן.

מי שמוצא האם רובצת על הבנים על אדן החלון או כל מקום אחר ברשותו, אינו מקיים מצות שילוח הקן