מפרשי הפרשה
בהר
Parshas Behar
Leviticus
10 commentaries
כלי יקר
Kli Yakar on Leviticus 25:1
וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃
Q — 'מה ענין שמיטה אצל הר סיני?' — Rashi's famous question. Why does the Torah specifically place shemittah at Sinai when all mitzvot were given there?
A — Kli Yakar maps the structure of mattan Torah onto the structure of shemittah and yovel. Bnei Yisrael counted seven weeks (49 days) to mattan Torah; shemittah comes after seven years counted seven times (49 years) and yovel is the fiftieth. Sinai was forbidden to plowing and planting on the day Torah was given; the land of Eretz Yisrael receives that same prohibition cyclically. The shofar of yovel is a re-enactment of the shofar of Sinai. The chiddush: 'אין תורה כתורת ארץ ישראל והר סיני' — the land of Yisrael shares Sinai's 'אוירא דמחכים' (Bava Batra 158b), so it deserves Sinai's sanctity in its own rhythm. The location-stamp 'בהר סיני' is the reason for the mitzvah, not just its venue.
כשעלה משה אל הר סיני אחר שבעה שבועות שספרו ישראל ארבעים ותשעה יום מן פסח עד עצרת, נתקדש אז אותו הר ונאסר בזריעה וחרישה ביום חמישים שבו ניתנה התורה, והוא זמן משיכת היובל לקרוא דרור וחופשי לכל ישראל חירות על הלוחות ועל ידי קול השופר של מתן תורה... שיש לה דמיון ויחוס עם הר סיני מצד היותה אוירא דמחכים ואין תורה כתורת ארץ ישראל והר סיני, על כן ראוי ליתן גם לארץ ההיא קדושת הר סיני.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Vayikra 25:2
דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָֽה׃
Q — Why is shmittah specifically the mitzvah whose violation triggers galus ("אז תרצה הארץ את שבתותיה")?
A — Rabbeinu Bachya reveals the cosmological scale of shmittah. The seventh year is not just an agricultural ethic; it is the down-payment-in-time of the seventh millennium — the cosmic Shabbos when the world itself rests ("וחד חריב"), the olam ha'ba that follows techiyas hameisim. By letting the earth lie fallow every seventh year, Israel performs in miniature the future state where all adnus (mastery, working, possessing) ceases and only Hashem remains adon. So one who denies shmittah is not merely chumash-derelict; he is denying chidush ha-olam (the world has a beginning and an end), denying the soul's continuation past the body, and denying the very telos of history. That is why the Torah responds with galus specifically — if you will not let the land rest, the land will eject you so that it can rest without you. The shmittah-galus link is not punishment; it is the cosmos enforcing its own structure.
וע"ד הקבלה ושבתה הארץ שבת לה', כנגד וחד חריב, שהוא כלו שבת ומנוחה לחיי העולמים, והוא העוה"ב שאחר התחיה, וזה טעם השמטה שהארץ היא בטלה וחרבה מכל עבודה בשנה השביעית, ומפני זה החמירה תורה בשמיטה יותר מכל חייבי לאוין וגזר עליה גלות... והנה הכופר במצות השמטה ככופר בחדוש העולם ובעוה"ב.
אלשיך
Alshekh on Torah, Leviticus 25:4
Q — Why is the land described as 'resting' on shmitta — 'ושבתה הארץ' — rather than describing the farmer who must refrain? Land is inert matter; what does it mean for it to keep Shabbat? And why does the Torah set this whole parsha at Har Sinai specifically?
A — The chiddush is that Eretz Yisrael is not like other lands. As a person acquires a נפש יתירה every Shabbat, the Land itself acquires added kedushah in the seventh year. The Land genuinely 'rests' — that is a real spiritual event, not a metaphor for the farmer. The Sinai framing answers the obvious objection — 'how can a place have intrinsic kedushah?' — by reminding Israel that Sinai itself was a place where Hashem made matter holy ('כל הנוגע בהר מות יומת'). The same is true here, with three reinforcing reasons: it's a gift from Hashem (so inherently sacred); it's specifically given to you — and one gives one's bechor the best portion; and 'אתם מקדשים אותה' — Israel's presence intensifies the kedushah already there.
כי הארץ תקנה קדושה בשנה השביעית, כאשר האדם קונה נפש יתירה וקדושה ביום השבת... בהזכיר להם סיני כי שם שרתה שכינה והיתה בה קדושה עד צוותו יתברך 'כי כל הנוגע בהר מות יומת', יתנו אל לבם כי גם פה יהי ה' עם הארץ כאשר היה עם סיני... אחד, כי מתנה שאני נותן ודאי כי קדושה היא מצד עצמה, שנית, היות המתנה לכם, כי אין אדם נותן לבנו בכורו אם לא מיטב שדהו ומיטב כרמו... הנה אתם קדושים אשר בארץ, ועל כן אין איכות הארץ אחר בואכם אליה כאיכות שהיה לה מקודם כי הלא אתם מקדשים אותה.
רמב"ן
Ramban on Leviticus 25:5
אֵ֣ת סְפִ֤יחַ קְצִֽירְךָ֙ לֹ֣א תִקְצ֔וֹר וְאֶת־עִנְּבֵ֥י נְזִירֶ֖ךָ לֹ֣א תִבְצֹ֑ר שְׁנַ֥ת שַׁבָּת֖וֹן יִהְיֶ֥ה לָאָֽרֶץ׃
Q — In the shemita verse, 'את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור' — what is 'ענבי נזירך'? Rashi: from נזר/הפרש — grapes you separated and kept (didn't make hefker); the prohibition is to harvest them as in regular years instead of from the hefker portion.
A — Ramban: 'ענבי נזירך' parallels 'ספיח קצירך' as the same idea in two crops — field and vineyard. 'נזיר' describes the vineyard, not a status the owner imposed on his grapes: an unworked, unpruned vineyard, abandoned by its owner ('הזירו והפרישו ממנו כאילו אינו שלו'), so its grapes grew on their own — exactly as ספיח denotes spontaneous grain growth. Onkelos translates 'שבקך' (he abandoned them), reinforcing this. A wonderful linguistic suggestion: an abandoned vineyard may be called 'נזיר' because a nazir is forbidden grapes and wine and consequently doesn't tend his vineyard. Long hair gets the same etymology: 'גזי נזרך והשליכי.'
והנכון בפירוש הכתוב, ש'ענבי נזירך' כמו 'ספיח קצירך', ו'לא תבצור' כמו 'לא תקצור'... והגפן שלא עבדו ולא חפר ולא זמר אותו יקרא 'נזיר' כי הזירו והפרישו ממנו כאילו אינו שלו, מגזרת 'אשר נזורו מעלי בגלוליהם' - פירשו ממני... ויתכן כי המנהג בישראל שהכרם אשר הוא בתה לא יזמר ולא יעבד ועולה שמיר ושית יקראו לו 'נזיר', כלומר שהוא כרם הנזיר, מפני שהנזיר אסור ביין ובענבים לחים ויבשים ואינו עובד כרמו.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Leviticus 25:9
וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכׇל־אַרְצְכֶֽם׃
Q — 'והעברת שופר תרועה' is awkward. If 'שופר' means the instrument, the natural construction would be 'והעברת תרועת שופר' (the sound of a shofar) — like 'הללוהו בתקע שופר.' To save the standard reading, commentators have to repoint and re-vocalize ('בַשופָר תרועה'). HaKtav offers a cleaner solution.
A — HaKtav VeHaKabbalah resolves it via a polysemy rule: many nouns in Tanakh refer to both the instrument and the sound it produces ('נר' = both the lamp and the flame in it). 'שופר' likewise refers to both the ram's horn and the clear, ringing sound it emits. The verse therefore means: 'and you shall pass through a shofar-sound of teruah' — a clear ringing sound, specifically the teruah kind (not tekiah or shevarim). Targum Yonatan's translation 'קל שופר' isn't an addition to the text but a faithful rendering of one of the word's senses. No emendation required.
אין יונתן בן עוזיאל מוסיף מלת קול על לשון המקרא, כי כן הוא המובן במקרא עצמו, כי מלת שופר ישמש על הכלי ועל הקול הנשמע ממנו... והרבה שמות ישמשו על הפועל ועל הפעולה... ובזה יתיישב היטב לשון המקרא 'והעברת שופר תרועה', שאם נפרש שֵם שופר על הכלי היה מן הראוי לומר 'תרועת שופר'... ולזה נדחקו המפרשים שם לשנות פת"ח הפ"א לקמ"ץ ולהוסיף אות ב', כאילו כתיב 'והעברת בַשופָר תרועה'. אמנם אם שופר הונח גם על הקול בעצמו שפיר נסמך שופר אל תרועה, וטעם 'והעברת שופר תרועה' תשמיע קול צלול וברור.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Behar:18
וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכׇל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ׃
Q — What is the peshat of "ואיש אל משפחתו תשובו" — beyond the standard derashah about freeing an eved ivri (which seems out of context)?
A — When a family sells its fields, the members scatter to seek פרנסה elsewhere; the return of lands to their original owners at the יובל forces the family back together around the ancestral fields. The pasuk teaches an additional תועלת of the יובל — the reunification of the family unit, attesting to how highly the Torah values the integrity of the משפחה.
הפיזור בין חיי המשפחה בא ממסבות הזמן אשר מרחק אחים, זה פונה לצפון וזה לדרום לבקש טרפו ומזונו. אמנם אם ישובו איש אל אחוזתו, ישובו בתי האבות לדור במקום הורישום אבותם, ויתלקטו אנשי המשפחה אשר מכרו אחוזותיהם ונתרחקו זה מזה.
אור החיים
Or HaChaim on Leviticus 25:25
כִּֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ הַקָּרֹ֣ב אֵלָ֔יו וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו׃
Q — What deeper message does Or HaChaim find in the law of one who, fallen on hard times, must sell part of his ancestral land?
A — In his characteristic remez approach to legal passages, Or HaChaim reads 'אחיך' — 'your brother' who becomes impoverished (ימוך) — as a daring allusion to God Himself. Drawing on the Gemara (Megillah 11a) that interprets 'בעצלתים ימך המקרה' as referring to God ('the One who roofs His chambers in water'), he teaches that when the lower beings (the people) stray from the good, the divine flow is withdrawn and 'the pillar of holiness is impoverished' — because everything depends on those below. The 'sale of his property' alludes to the diminishing of divine presence in the world caused by Israel's deeds, and the parsha becomes 'a great matter and an alert to the inhabitants of the world.'
כי ימוך אחיך וגו' פרשה זו תרמוז ענין גדול, והערה ליושבי תבל... מך, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות, ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים.
ספורנו
Sforno on Leviticus 25:38
אֲנִ֗י יְהֹוָה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֤ת לָכֶם֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לִהְי֥וֹת לָכֶ֖ם לֵאלֹהִֽים׃
Q — Pasuk 25:38 — "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם... לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים" — closes the section on interest-laws and supporting the impoverished אח. But the preceding verses (25:35-37) are written in singular ("וכי ימוך אחיך... והחזקת בו... אל תקח מאתו"). Why does this concluding verse suddenly switch to plural?
A — For Sforno the switch is the chiddush. The mitzvot in the section are performed by יחידים, but their תכלית — "להיות לכם לאלקים" — is achieved only by Klal Yisrael together. "שיהיה התכלית המכוון ממנו מושג בין כולכם, ולכן ראוי שיהיה סדר המדינות בכם באופן שתוכלו כולכם לחיות זה עם זה ותעזרו זה את זה להשלים המכוון." Social-economic mitzvot — prohibitions on interest, obligations to lift up the impoverished — are not merely ethical add-ons; they are structural preconditions for the goal of the entire Torah. A society where the weak are crushed cannot collectively become a people for whom Hashem is אלקים. The plural ending grounds the whole section: individual acts of chesed and mishpat aggregate into the שלמות הכלל that is the Torah's actual aim.
להיות לכם לאלהים. שיהיה התכלית המכוון ממנו מושג בין כולכם, ולכן ראוי שיהיה סדר המדינות בכם באופן שתוכלו כולכם לחיות זה עם זה ותעזרו זה את זה להשלים המכוון.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Leviticus 26:2
אֶת־שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה׃
Q — The closing pasuk of Behar ("את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו") seems disconnected from everything around it. The parsha is full of social and economic mitzvot — shmitta, yovel, redemption of land, treatment of the slave. How does Shabbat-and-Mikdash fit at the end?
A — Ibn Ezra offers two readings, preferring the second. (1) "שבתותי" = the shmitta years (which Vayikra 25:4 calls "שבת לה'"); "מקדשי" = the year of יובל (which Vayikra 25:12 calls "קדש"). On this reading, the closing pasuk is a thematic bookend recalling the parsha's opening. (2) The pasuk connects backward to the immediately previous pasuk (26:1) forbidding bowing on a stone of figures. The contrast is sharp: bowing on a stone of figures IN YOUR LAND is forbidden; bowing before God IN THE MIKDASH on SHABBAT is required ("מדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני" — Yeshayahu 66:23). The act of הִשתחויה is the same; place and time are determinative. Shabbat is the chosen TIME, mikdash is the chosen PLACE, and together they sanctify the act. The grammatical move Ibn Ezra makes elsewhere (one verse glossing another in disguise) sharpens here: 26:1 forbids the wrong way, 26:2 commands the right way.
ולפי דעתי, שהזכיר את שבתותי מטעם ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני, ולא בעבור שהזכיר להשתחוות עליה. והטעם: שתבואו בכל שבת להשתחוות לפני ולא על אבן משכית, רק מקדשי. והנה הזכיר היום הנבחר, כי הוא נבחר לעבודת ה' כאשר פירשתי, וגם הזכיר המקום הנבחר.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 69:3
Q — Why open with Shemittah's rest of the land? Why add Yovel, with its release of slaves and return of fields? What unites the land's sabbath with human freedom and property?
A — The land's ceasing in Shemittah and Yovel testifies that the land and man alike belong to God, and that no person is absolute master of his holdings. By surrendering cultivation, returning fields to their roots, and freeing slaves, Israel enacts that ownership is a stewardship under God, not a sovereignty. The cycle re-anchors the people in emunah: as Shabbos attests to creation, the sabbatical land and the Jubilee attest that the Master of the world remains the true Owner of its land and its people.
יבאר התועלת המגיע ממספר הסבובים קטנים אמצעיים וגדולים ומשמירת מצותיהן כל אחד לפי ענינו. כי תבאו אל הארץ אשר אני נותן לכם וגו' במדרש (ויקרא רבה פרש' ל"ד) אמרו עליו על הלל הזקן שכשהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
וזה היה כל הבריאה שבני ישראל יתקנו הטבע גם כן, וזה ענין השמטין שכל הגלות על ידי בטולם, כי השמיטה ממשיך הארה מלמעלה מן הזמן תוך הזמן, ושבתה הארץ להיות חיות ודבקות בשורש המנוחה גם בארציות וגשמיות, וזה ענין שמיטין להר סיני, שכל זה בכח התורה וקבלת תורה שבכתב בהר סיני, והמשכת כח התורה בארציות היא תורה שבעל פה וארץ ישראל...
ברש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני כו' מה שמיטה כו' אף כל המצות כו'. ומדתלינהו בשמיטה. משמע שהיא מצוה שכל המצות תלוין בה. כמו שבת דשקולה נגד כל המצות וע"י מצוה זו מקיימין כל המצות. וכתיב כי תבואו כו' שהקב"ה נתן א"כ לבנ"י וסוף הכוונה כדי שבאמצעיות בנ"י יתמשכו כל הדברים להקב"ה. וגם רצון בנ"י להיות שולטין על הכל צריך להיות ג"כ על כוונה זו כדי לבטל עצמם וכל התלוין …
בפסוק כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם. הלשון כפול, לי בני ישראל עבדים הוא מצד בחירת ה' בני ישראל, עבדי הם מצד בחירת בני ישראל לקבל עליהם עול מלכותו ית', וכפי מה שמקבלין להיות עבדי ה', כך מתקיים סוף הפסוק לא ימכרו ממכרת עבד...
וכי תאמרו מה נאכל כו' הן לא נזרע כו'. דענין שבת ושמיטה הוא בחי' הביטול. ודבר זה נוהג בכל פרט ג"כ שצריך לבטל עצמו מפני יראת הבורא ית'. ואף שעי"ז מבטל קצת מקיום המצות ומעש"ט ע"י היראה. אעפ"כ אם הוא לש"ש אינו בא עי"ז לידי חסרון. כי טוב מעט ביראת ה' שעי"ז שורה ברכה במעשיו. וע"ז נאמר יראי א"ה קדושיו כי אין מחסור ליראיו והבן. וז"ש וכ"ת מה נאכל כו' הן לא נזרע כו' א…
בפסוק וכי תאמרו מה נאכל וכו', בספר נועם אלימלך בשם אחיו ז"ל, כי על ידי השאלה יצטרך המקום לצוות את הברכה. וביאור הדברים דמה קושיא היא זו מה נאכל, מאן דיהיב חיי יהיב מזוני. אך כי שאם יהיה קיום בני ישראל על פי נס, ואין כל הדורות ראוין לנסים, לכן יאמרו מה נאכל, והתירוץ שיהיה בדרך ברכה, וברכה היא קצת בטבע, אך באמת צריכין בני ישראל לידע, כי הנסים והטבעים הכל אחד, …
ענין סמיכות פרשת אונאה לשמיטה... אבל באמת עיקר אונאה הוא כדי להיות בני ישראל באחדות, והנה מצות השמיטה אינה מצוה פרטית, אבל כפי האחדות שיש בבני ישראל יכולין לקיים זאת המצוה, כמו שכתוב בזמן שכל יושביה עליה וכו', וכמו בשבת מתיחדין בו ברזא דאחד על ידי השבת... לכן על ידי האחדות באין לשביתת שמיטה, אבל שבת קבוע וקיימא, מביא האחדות מעצמו, ולכן חרב המקדש על ידי שנאת …
במדרש מות וחיים ביד לשון... וכמו כן ימי הספירה לבטל כל המידות אליו ית' זוכין אחר כך לתורה.
בפסוק וכי ימוך אחיך וגו' וחי אחיך עמך... וממשמע שנאמר והחזקת בו, שיש בכח איש להחזיק ביד חבירו שמטה ידו וחי עמך, כי הנקודה חיות יכול להתפשט עד אין שיעור. והקב"ה משפיע בכל יום לכלל הבריאה כל הצטרכות שלהם, הן בנפש הן בגוף, ועל זה מברכין הזן את העולם כולו דייקא, רק שהמקבלים צריכין להתאחד ולתת זה לזה באחדות אחד, ואז אין חמחסור דבר...
בפסוק כ"ל בנ"י עבדים עבדי הם כו'. שטרי קודם. וזה נוהג גם עתה כפי קבלת מלכות שמים שמקבלין כך פורקין שיעבוד מלכיות כמאמרם ז"ל המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו ע"מ. ויש בחי' עבד ובן. כמ"ש במ"א כי בימי המעשה הוא בחי' עבד. ומ"מ כ' עבד משכיל ימשול בבן מביש כדאיתא שת"ח בחול יש לו כ"כ נשמה יתירה כמו ע"ה בשבת. וב' ענינים אלו הם בחי' התורה והמצות כי העוסק בתורה הוא בן…
שמטה הוא זכר ליציאת מצרים ויובל למתן תורה, וכן הזוהר הקדוש, שמטה בחינת תפילין של יד, ואם כן יובל בחינת תפילין של ראש, שדרשו חז"ל, ויראו ממך אלו תפילין שבראש, והוא החירות של העוסק בתורה, אך תחילה צריך לקבל עול מצוות, וכן ביציאת מצרים קבלו תחילה עול מצוות בחודש הזה לכם, וכן הוא בכל שנה.
ענין שמיטין ויובלות להר סיני ע"פ המדרש גבורי כח עושי דברו בשומרי שביעית הכ' מדבר כו'. והשכר לשמוע בקול דברו הוא היובל כי שמיטה הוא זכר ליצ"מ ויובל זכר לקבלת התורה. והענין הוא כמ"ש בזוה"ק בפרשה זו כי שמיטה בחי' תפילין של יד קבלת העול. ומינה כי יובל הוא בחי' תש"ר שדרשו חז"ל עליו וראו כו' ע"ה כי שם ה' נקרא עליך והוא החירות שכל מי שעוסק בתורה הוא בן חורין. ומתחי…
...וכפי התעוררות האדם בכל קומה שלמה שלו לעבודת השי"ת, כך מעורר כל הברואים, וכמו שיש בעולם אילנות מפירות ויש אילני סרק, כך נמצא כזה באדם אברים שהחיות מתרבה בהם ויש שהחיות מועט בהם, וכשהאדם מתקן הכל, וזה כענין החוקים שאין האדם מרגיש הטעם, אף על פי כן נמשך אחר גזירת המלך, ובזה מתקן אותן המקומות שאין החיות מתגלה בהם, וזהו אילני סרק שעתידין לעשות פירות...
ענין שמיטין ויובלות להר סיני... אכן על פי מדרש הנ"ל גבורי כח הם שומרי שביעית, ומסיים עושי דברו על הקדמת נעשה לנשמע, יתכן לפרש כי הקב"ה נהג עמנו מדה במדה, וכשם שבני ישראל קדמו נעשה כן הקדים להם הקב"ה התורה בעבור שעלה לפניו ית' נחת רוח במעשים שיעשו בני ישראל אחר כך, ויהיו שומרי שביעית ויובלות, וזה שאמר "בהר סיני", שכל נתינת התורה סוף מעשה במחשבה תחילה על ידי ו…
ענין שמיטין ויובלות להר סיני, על פי המדרש ברכו ה' מלאכיו וגו' עושי דברו, בשומרי שביעית הכתוב מדבר וכו', וחז"ל דרשו, כשהקדימו בני ישראל נעשה לנשמע, אמר הקב"ה מי גילה לבני רז שמלאכי השרת משתמשין וכו'. כי בני ישראל היו מוכנים בקבלת התורה להיות כמלאכי השרת, כי באמת גם התחתונים שלוחיו של מקום הם, דהכל לכבודו ברא, רק ההפרש הוא, שהמלאך אין בו דבר אחר רק זה השליחות,…
ענין שמיטין ויובלות להר סיני. ע"פ המד' ברכו ה' מלאכיו כו' עושי דברו. בשומרי שביעית הכ' מדבר כו'. וחז"ל דרשו כשהקדימו בנ"י נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה לבני רז שמה"ש משתמשין כו'. כי בנ"י היו מוכנים בקבלת התורה להיות כמלאכי השרת כי באמת גם התחתונים שלוחיו של מקום הם דהכל לכבודו ברא. רק ההפרש הוא שהמלאך אין בו דבר אחר רק זה השליחות. ונק' כולו מלאך ע"ש השליחות. …
ענין שמיטין אצל הר סיני. ע"פ המד' ויקרא. ברכו ה' מלאכיו ולא כל מלאכיו תחתונים שא"י לעמוד בתפקידיו של הקב"ה כו' גבורי כח בשומרי שביעית הכ' מדבר עושי דברו וזה דבר השמיטה ע"ש. כי הנה בנ"י זכו לקבלת התורה ע"י המדבר כמ"ש זכרתי לך חסד כו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. כי התורה היא מעולם העליון וא"י לזכות לתורה עד שמבטלין כל עוה"ז ונמשכין לבטוח בו ית' בלבד. וכן מב…
ענין שמיטין אצל הר סיני... והענין הוא כי הקב"ה נתן לבני ישראל ארץ כנען בכח התורה, כדכתיב כח מעשיו הגיד וכו', כדפרש"י ז"ל פרשת בראשית, שלא יאמרו לסטים אתם וכו', ומה התשובה על זה, אך האמת היא כי כל מה שלמטה תליה בשורש שלמעלה, דבאורייתא איברי עלמא, ובני ישראל שמבררין זאת ומחזירין כל הדברים להראשית והשורש שיש להם בתורה... וכיון שהראשית בידם שזה הוא כח מעשיו של ה…
ענין שמיטין אצל הר סיני. דכתיב ושבתה הארץ שבת לה' פי' בזוה"ק כשיבאו בנ"י שבתה שבת ע"ש. והענין הוא כי הקב"ה נתן לבנ"י ארץ כנען בכח התורה כדכתיב כח מעשיו הגיד כו' כדפרש"י ז"ל פ' בראשית שלא יאמרו לסטים אתם כו'. ומה התשובה ע"ז. אך האמת הוא כי כל מה שלמטה תלי' בשורש שלמעלה דבאורייתא איברי עלמא. ובנ"י שמבררין זאת ומחזירין כל הדברים להראשית והשורש שיש להם בתורה כדא…
בענין השמטה ושבתה הארץ, כי בני ישראל נבראו לתקן העולם והזמן... וכמו כן היה ארץ ישראל מקודם תחת השבעה אומות, ויצאה אחר כך להיות ארץ ישראל, והיא גאולה בגשמיות ורוחניות, וכמו כן בזמן שהזמנים מקודשין היו מעורבין, ואחר כך נבררו שבתות ומועדים מכלל הזמנים, וכל זה נתברר על ידי גאולת בני ישראל, לכן המועדים זכר ליציאת מצרים, כי על ידי יציאת מצרים יצאו הארתן מכח אל הפו…
בענין השמיטה ושבתה הארץ. כי בנ"י נבראו לתקן העולם והזמן דכתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי ואין אדם אלא ישראל כמ"ש אדם אתם. וכמו שיש גאולה בנפש כמו כן כ' גאולה תתנו לארץ. וכמו שהיו בנ"י מקודם מעורבין בכלל האומות ואח"כ נבחרו כדאיתא במד' בורר וחוזר ובורר שע"ז כתי' הבדלתי אתכם מן העמים. וביציאת מצרים נגאלו בגשמיות וברוחניות. וכמו כן הי' א"י מקודם תחת השבעה או…
בענין שמיטין ויובלות... ובכח זה נכנסו להרים כל הטבע אליו ית', וזה עצמו הסמיכות שמיטין להר סיני, לומר שבכח מצוה זו נתעלה כל הטבע והארציות להיות דבוק בשורשו כמו שהיה קודם החטא וכמו שיהיה לעתיד, וישבתם לבטח הוא להיות גם הישיבה בטבע, דבוק בבטחון בשלימות, והיא מעלה גדולה, וכתיב בטחו בו בכל עת, כי יש כ"ח עתים אשר כל הטבע מתנהג בהם, י"ד עתים לטובה וי"ד וכו'. אכן יש…
בענין שמיטין ויובלות. ושבתה הארץ שבת לה' וישבתם לבטח עלי'. כי בנ"י נכנסו לא"י אחר שקיבלו התורה בהר סיני והלכו כל מ' שנה במדבר בהנהגה שלמעלה מהטבע. ובכח זה נכנסו להרים כל הטבע אליו ית'. וזה עצמו הסמיכות שמיטין להר סיני לומר שבכח מצוה זו נתעלה כל הטבע והארציות להיות דבוק בשורשו כמו שהי' קודם החטא וכמו שיהי' לעתיד. וישבתם לבטח הוא להיות גם הישיבה בטבע דבוק בבטח…
בפסוק והארץ ל"ת לצמיתות כו' גרים ותושבים אתם עמדי. שבנ"י צריכין להיות בעוה"ז גרים לידע כי עיקר שלהם למעלה. כדאיתא בחובת הלבבות מענין הגירות בעולם. ופי' עמדי כמו שקדושתו ית' למעלה מכל רק שלפעמים יורד למטה איזה הארה סתים וגליא. כן צריכין להיות בנ"י בעוה"ז בעראי. כמ"ש חסידים תורתן קבע ומלאכתן עראי. ואפי' מי שצריך לעסוק בפרנסה ג' שעות ובתורה שעה א' אעפ"כ צריך לה…
במדרש תנחומא נבהל להון איש רע עין וכו'... דאיתא במשנה ג' דברים מתלמידיו של אברהם אבינו ע"ה, עין טובה וכו'... כי בודאי מי שיש בו ג' דברים הללו הוא סימן שהוא אוהב ה', ומתוך אהבת הבורא ית"ש אינו מדובק בעולם הזה, ולכן אינו מקנא לחברו ואינו מתגאה ומתדשן בטובת עולם הזה, ולכן נוחל ב' עולמות, כי באמת כפי הבטול שנמצא באדם אל הבורא ית', ממילא יש לו הכל...
בענין סמיכת שמיטין להר סיני... והיה זה הכנה שיקיימו אחר כך התורה בארץ ישראל מתוך העושר, והיא העצה שיעצה התורה בשמיטין ויובלות שלא לעשות עיקר מעבודת האדמה ולשבות בשמיטה לשמו ית', וגם הצדקה לעניים... ומה שנותן לנו דעת לקבל המזון כראוי, זה ברכת ארץ ישראל ארץ טובה ורחבה, כי הנה להמאכל נצרך כח הזן והמעכל והדוחה, וזה ענין ג' הברכות. ואמרו חז"ל משה רבינו תיקן ברכת …
עוד ענין בהר סיני. דכ' ושבתה הארץ שבת לה'. דכ' והארץ היתה תהו אח"כ ויהי אור. וכן הי' בסדר הדורות ב' אלפים תהו ואח"כ בכח קבלת התורה תיקנו בנ"י הארץ שע"ז נברא האדם לעשות ישוב בעולם כמ"ש לא תהו בראה לשבת יצרה. וכ"כ וכבשוה שהאדם נברא לכבוש הארץ לתקנה לצאת מתוהו ובהו לבא לידי ישוב. והנה ארץ ישראל הוא יסוד כל הארץ. ובה נמצא התיקון להעלות הארץ להתחבר לשמים. ולא על …
בפסוק לעולם בהם תעבודו ובאחיכם בנ"י כו' לא תרדה בו בפרך. כי אדם לעמל יולד ולכן אין להניח עבד פנוי. והמנוחה היא טוב רק לבנ"י שהם עבדי ה' כמ"ש כי לי בנ"י עבדים. וע"ז אמרו חז"ל אשרי שעמלו בתורה. והמקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו ע"מ ועול ד"א. והנה אדה"ר קודם החטא הי' בגן עדן לעבדה ולשמרה במ"ע ומל"ת ואחר החטא כתי' וישלחהו כו' לעבוד את האדמה כו' פי' את להיות העבו…
ושבתה הארץ... ואמו"ז ז"ל אמר שעל שם זה נקרא שנה שיש בה שינוי משנה שלפניה וכו', כי השפע שבאה לתוך הזמן והטבע משתנה כפי הכנת התחתונים...
ושבתה הארץ כו'. דכתי' לא תהו בראה לשבת יצרה. עיקר בחי' השבת לשוב כ"ד לשורשו כמ"ש שבו איש תחתיו. וזה בכח התורה דכתיב משיבת נפש שמשיב הנפשות אל השורש. ולכן בכח בנ"י לעשות השבת בנפש ובארץ. לכן אחז"ל קודם מתן תורה נק' ב' אלפים תהו. וזה סמיכת שמיטה להר סיני כי בכח התורה נעשה השביתה בארץ. וכמו שנבחרו בנ"י ונתן לנו השבת שהוא עדות שיש לבנ"י דבקות בשורש העליון כמ"ש ב…
בפסוק כי גרים ותושבים אתם עמדי. פי' גרים בעוה"ז ותושבים בעוה"ב. כי הנה א"י דכ' בי' כי לי הארץ ואיתא במד' כ"מ שנאמר לי הוא לעולם ולעולמי עולמים. וכן במשנה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר לעולם יירשו ארץ. הרי כי הארץ היא ג"כ עוה"ב. ולכן כתי' וכרות עמו הברית לתת כו' לתת לזרעו. ב"פ לתת בעוה"ז ובעוה"ב. והם ב' הבריתות דאיתא (נתן) [*כרת] לו ברית בין עשר אצבעו…
כי תבואו א"ה אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ כו'. דכ' לא תהו בראה לשבת יצרה וכתי' והארץ היתה כו'. ובמד' שהארץ מתרעמת עליונים ניזונין מטמיון ותחתונים אם אינם יגעים אין אוכלין. ובנ"י בכח התורה עושין ישוב א"י כדכ' בראשית ברא בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנק' ראשית הי' בריאה הראשונה אח"כ כתי' והארץ היתה תהו. ולכן סמך שמיטה ויובל להר סיני שבכח התורה שקיבלו בהר…
ושבתה הארץ שבת לה' אחז"ל כשם שנאמר בשבת בראשית. כמו דשבת עדות בינו ובין בנ"י ויורד בו נשמה יתירה והוא זכר ליצ"מ שנעשו בני חורין ויכולין לקבל נשמה יתירה שהיא בחי' נחלה בלי מצרים. כמו כן א"י נק' נחלה בלי מצרים כמ"ש בנחלת יעקב הארץ אשר אתה שוכב כו' ופרצת ימה וקדמה. שלפי שזכה בנקודה הפנימיות של א"י שמשם הושתת העולם לכן היא נחלה בלי מצרים ובשמיטה מקבלת הארץ בחי' …
בפסוק כי לי בנ"י עבדים. פי' לי לשמי שבנ"י הם עבדים שלא ע"מ לקבל פרס ואיתא בזוה"ק שיש בחי' בנים ועבדים ע"ש באורך. והנה בחי' עבדים זכו בנ"י ביצ"מ כמ"ש עבדי הם אשר הוצאתי. ובתי' בנים זכו בקבלת התורה. וב' אלו מתחדשין ביום השבת. בחי' זכור ושמור. מוח ולב עבודה בלב. ולכן יש ב' לבבות כי בחי' עבד יש עובד ע"מ לקבל פרס ויש עבד לשמו ית'. וזה הרבותא לי בנ"י עבדים לי לשמי…
במד' מו"ח ביד לשון כו' להיות לשונכם רך אלו לאלו. דהנה עיקר יתרון המדבר מב"ח מה שיש להם צוותא זה לזה ע"י הדיבור כמ"ש בחובת הלבבות. והוא מכח הנפש. וצריכין לשמור זה הכח שלא ישתנה ע"י כוחות הגוף. כי מצד הנפש כל הנפשות יש להם שורש אחד. ולכן בהר סיני שנעשו בנ"י אחדות א' כמ"ש כאיש אחד בלב אחד וקיבלו התורה כמ"ש מורשה קהלת יעקב. וכתי' אמרתי אלהים אתם. שהי' גובר כח הנ…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy