אלשיך
Alshekh on Torah, Exodus 23:25
Q — Why does the verse shift from plural to singular mid-sentence — 'ועבדתם את ה' אלהיכם' (plural) and then 'וברך את לחמך' (singular)?
A — The shift encodes a complete avodah principle. A flesh-and-blood king commissions ten thousand men to build a city and pays them equally — the work matters, not the worker's state of mind. Not so with Hashem: 'בעבודה לא יחפוץ יהיה כל אחד בפני עצמו רק יחד כלם אם אפשר' — the *doing* is collective, an aguda achat ('ועבדתם' — plural). But 'אין אחד מכלם נוטל בשוה עם חבירו': reward is calibrated to each individual's inner posture — joy vs. greater joy, alacrity vs. heaviness, light kavanah vs. deep kavanah, the one who set aside business vs. the one who was already free. Hence 'וברך את לחמך' — singular. The mitzvah is performed together; the שכר is received alone, scaled to each soul's particular avodah.
הוא יתברך לא כן הוא, כי אם בעבודה לא יחפוץ יהיה כל אחד בפני עצמו רק יחד כלם אם אפשר, כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה. וזהו ועבדתם לשון רבים. אך בשכר, עם שעבדם יחד כלם, לא יהיה שכרם חלק כחלק בשוה. כי גם בהיות אלף איש עושים יחד מצוה אחת, אין אחד מכלם נוטל בשוה עם חבירו, כי פלס ומאזני משפט לה'... פלוני עשה בעצבון ופלוני שלא בעצבון, ופלוני בשמחה ופלוני בשמחה יתירה, ופלוני בכבדות ופלוני בזריזות, ופלוני בכונה קלה ופלוני בכונה גדולה.