Albo discusses the role and limits of human inquiry into divine matters, helping distinguish legitimate theological investigation from speculation that exceeds human capacity or undermines religious foundations.
ואולם אם השגת התארים ההם הוא על הדרך שכתבנו בפרק כ״א מזה המאמר, כבר אפשר שיובן שיש מדרגות מתחלפות בלתי בעלות תכלית בין החכמים כפי השגת כל אחד מהם חלק מה מתארי השלמות הבלתי בעלי תכלית אשר בו יתברך. ואולם אם השגת תארי השלמות אשר בו אינה רק על דרך שלילה וכפי דעת הרמב״ם ז״ל שכתבנו בפרק כ״ב מזה המאמר, הנה תפול בכאן שאלה במה יהיה ההבדל בין החכמים והמעיינים קצתם לקצת, כי אחר שידע האדם שלא יצדק עליו תואר חיובי כלל ושכל השולליות צודקות עליו יתברך כמו שאמרנו שם, כבר ידע כל מה שאפשר שיושג ממנו יתברך, ולפי זה איזה הבדל מדרגה יהיה בין המתחיל בלמוד ובין שלמה עליו השלום שנאמר בו ויחכם מכל האדם, ושקר שנאמר שתהיה מדרגת שניהם שוה ושלא יהיה הבדל בין הנביאים קצתם לקצת ולא בין משה ליהושע משרתו, שהרי הכתוב אומר ואדעך למען אמצא חן בעיניך, אחר שהשיג כל מה שהשיג במתן תורה, שיראה שהיודע יותר ימצא חן בעיני השם יותר, ונמצא לרבותינו ז״ל שאמרו פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה, כלומר שבהשגת האור הרוחני יש חלוף מדרגות כמו שיש בין אור החמה לאור הלבנה, וכן אמרו מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו וכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו וכו׳, שכל זה יורה שיש חלוף מדרגות בין החכמים והצדיקים, וזה דבר צריך באור. וכבר האריך הרב המורה בבאור זה פרק נ״ט מהחלק הראשון, ועדיין אין דבריו מספיקים בזה, כי כבר נשאל ונאמר כי המאמין שכל השלילות צודקות עליו כבר ייחדהו מכל הנמצאים, ומה יתרון לחכם עליו כשידע בפרט שאינו לא דומם ולא צומח ויתר השלילות הפרטיות. ועיקר הבנת זה הענין הוא על זה הדרך, שכל שני הפכים כמו חי ומת וחכם וסכל ודומיהם, לא ישוללו ממנו יתברך על אופן אחד, שאם כן יובן מזה שהוא נעדר, אחר שאינו מת ולא חי, ואבל ראוי שנאמר כי אמרנו בו שאינו מת ישולל ממנו ענין המיתה שלילה אמתית על שההפך והוא החיות נמצא אליו, וכן אמרנו בו שאינו סכל ישולל ממנו הסכלות שלילה אמתית על שההפך והוא החכמה נמצאת לו, לפי שהמיתה והסכלות הם חסרון. ואולם אמרנו בו איננו חי, איננו חכם, שהוא שלילת ההפך האחר, אחר שהמובן אצלנו מחי וחכם הם שלמיות, לא יושללו על הדרך הראשון שנבין מהם שאיננו חי אבל מת, שאיננו חכם אבל סכל, אבל רצוננו לומר שאיננו חי כחיי האדם או כחיים המושגים אצלנו, וכן רצוננו לומר בשאיננו חכם שלא יתואר בחכמה על צד מה שיתואר בה האדם שהוא תואר מקרי נוסף על עצמותו, אבל החכמה בו היא עצמית ואיננה דבר נוסף על העצמות, וכן ביתר התארים שנשלול אותם ממנו ראוי שיובן שיש הבדל בין שלילת ההפך האחד ובין שלילת ההפך האחר. ובזה יהיה יתרון על החכמים זה על זה בידיעת אופני השלילות כיצד הן, אחר שאין כל השלילות נאמרות בו יתברך על אופן אחד, כי אף על פי שכל השלילות צודקות עליו יתברך, אי אפשר לשום חכם לשלול ממנו דבר עד שידע וישכיל תואר החיוב איך יפול על המתואר וצד השלמות אשר בתואר ההוא וצד החסרון אשר בו, ואם יהיה התואר ההוא חסרון יושלל ממנו על אופן אחד, ואם התואר ההוא שלמות במתואר בו יושלל ממנו על אופן אחר, כלומר מצד החסרון אשר בו, לא ששלילת כל דבר מבלי ידיעה והשכל יהיה שלמות בחקו יתברך. אלא שכל התארים שהם אצלנו חסרון כמו מת לואה סכל עני רע ודומיהם, אמנם נשלול אותם ממנו שלילה גמורה, כלומר שלא ימצא לו זה התואר שהוא חסרון כלל אבל ימצא לו ההפך שהוא השלמות, וכשנשלול ממנו ההפך האחר שהמובן אצלנו הוא שלמות, כמו חי יכול חכם עשיר טוב, אין הכונה לומר שלא ימצא בו זה וימצא בו ההפך האחר שהוא חסרון, כי השלילה הזאת לא די שלא תהיה שלמות אלא שהיא חרוף וגדוף, ואמנם הכונה לומר שהשלמות ההוא המובן אצלנו, כחי או יכול או חכם וכיוצא בו, אינו נמצא בו יתברך על הצד שימצא בנו, אבל ימצא בו בצד יותר נכבד ויותר מעולה, עד שאין יחס בין השלמות ההוא אשר אצלנו או המושג והמובן ממנו אצלנו ובין השלמות ההוא כשניחסהו אליו, עד שהשלמות ההוא או השלמיות ההם נאמרים בו יתברך ובאדם בשתוף השם בבחינת ההבדל המופלג אשר ביניהם.
Now if the attributes are to be understood as we explained in the twenty-first chapter of this Book, we can see that there may be an infinite number of degrees in wise men, depending upon each one’s apprehension of a given part of the infinite attributes of God’s perfection. But if the attributes of divine perfection can be understood only in a negative manner, according to the opinion of Maimonides, as we explained in the twenty-second chapter of this Book, then the question arises, what difference can there be among wise men and philosophers? For if one knows that no positive attribute applies to God at all, and that negative attributes do, as we said there, he knows all that can be known of God. What difference would there be, then, according to this, between a beginner and Solomon, concerning whom it is said, “He was wiser than all men?” But it is absurd to suppose that they are both alike, and that there is no difference between one prophet and another, or between Moses and Joshua, his attendant. The Bible says, “That I may know Thee, to the end that I may find grace in Thy sight.” This request Moses made after he had seen all that he had when he received the Law. It appears therefore that the more one knows of God the more favor one finds. Moreover, the Rabbis say, “The face of Moses is like that of the sun, the face of Joshua is like that of the moon,” which means that there is a difference in the degree of apprehension of spiritual light, as there is between the light of the sun and the light of the moon. The Rabbis say, also, “We can learn from this that every righteous man has a separate dwelling, and that every one is scorched by the canopy of the other …” All this shows that there is a difference in degree between one righteous man and another. The matter needs explanation. Maimonides treats of this subject at length in the fifty-ninth chapter of the first part of the Guide, but his explanation is not satisfactory. For we can say, by way of criticism, that one who believes that all negative attributes are applicable to God, has already differentiated God from all other existing things. What superiority is there then in the wise man who knows specifically that God is not mineral or plant, and so on through the specific negations? The proper way to understand this matter is as follows: Two contraries, like living and dead, wise and ignorant, can not be negated of God in the same way. For if He is neither dead nor alive, He is non-existent. The truth is this: When we say He is not dead, we deny death absolutely, because the opposite, which is life, does belong to Him. Similarly when we say, He is not ignorant, we deny ignorance in a true manner, because the opposite, which is wisdom, exists in God, while death and ignorance are defects. But when we say, He is not living, He is not wise, which is the negation of the other contrary, we do not understand the negation as before—He is not living, but dead—He is not wise, but ignorant—for by living and wise we mean perfections. What we mean is that He is not living in the same way as man is living, that His life is not like that which we understand by life. So when we say, He is not wise, we mean that the attribute of wisdom in Him is not, as in man, an accidental attribute, added to His essence, but that His wisdom is essential and not something added to His essence. Similarly in the other attributes which we deny of God, we must differentiate between the manner of negating the one contrary and the manner of negating the other. Herein is the superiority of one wise man over another, in the knowledge of the mode of negation, since not all attributes are negated in the same manner. For although it is true that all negations are predicable of God, still no wise man can negate any attribute unless he knows how the positive attribute applies to the thing characterized by it, and understands the aspect of perfection as well as of defect which the attribute contains. If the attribute denotes a defect, it is negated in one way, if it denotes a perfection, it is negated in another way, namely in respect to its defective element. To deny everything of God without reason or understanding would not indicate God’s perfection. All those attributes which we regard as defects, like dead, weak, ignorant, poor, bad, and so on, we negate absolutely, meaning that such attributes, which are defects, are not found in God, but that the opposite, which is a perfection, is found in Him. But when we negate the other opposite, which denotes a perfection in our estimation, like living, powerful, wise, rich, good, the meaning is not that this attribute does not exist in Him but the opposite, which is a defect, does. Such negation, far from ascribing perfection to God, is insult and blasphemy. What we do mean in the latter case is that the perfections which we understand by the terms living, powerful, wise, and so on, are not found in God as they are found in us but in a manner more honorable and more excellent, so much so that there, is no relation between the perfection in us or as we understand it and the perfection when ascribed to God. The perfection or perfections in question are applied to man and to God as homonyms, considering the enormous difference that there is between them.
