מפרשי הפרשה
נשא
Parshas Nasso
Numbers
10 commentaries
כלי יקר
Kli Yakar on Numbers 4:22
נָשֹׂ֗א אֶת־רֹ֛אשׁ בְּנֵ֥י גֵרְשׁ֖וֹן גַּם־הֵ֑ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃
Q — The midrash says Kehat is counted before Gershon (his older brother) because Kehat carried the Aron. But why didn't Hashem simply give the Aron to Gershon the bechor and count him first as is normal?
A — Kli Yakar's answer: Hashem deliberately broke the bechor order to teach a lesson. Had the firstborn Gershon carried the Aron, people would have credited his precedence to his bechor status, not to the Aron — and the principle 'כבוד חכמים ינחלו' would have stayed invisible. By assigning the Aron specifically to the younger Kehat and counting him first, Hashem ensured no one could mistake the cause. The reversal is pedagogy: 'ידעו הכל ליתן כבוד לתורה וללומדיה.' Honor for Torah outranks even firstborn rights.
והקרוב אלי לומר בזה שרצה הקדוש ברוך הוא להראות שכבוד חכמים ינחלו כדי ללמד דעת את העם שיכבדו את לומדי התורה ולקרוא לקדוש ה' מכובד לקדשו בכל דבר שבקדושה, כדרך שמנה את קהת תחילה בעבור משא דבר ה' אשר אתו. ואילו היה נותן הארון לגרשון הבכור הייתי אומר שבעבור הבכורה מנאו תחילה ולא הייתי תולה החשיבות במשא הארון, על כן מסר הארון אל קהת ומנאו תחילה וידעו הכל ליתן כבוד לתורה וללומדיה.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Numbers 5:18
וְהֶעֱמִ֨יד הַכֹּהֵ֥ן אֶֽת־הָאִשָּׁה֮ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ וּפָרַע֙ אֶת־רֹ֣אשׁ הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֣ן עַל־כַּפֶּ֗יהָ אֵ֚ת מִנְחַ֣ת הַזִּכָּר֔וֹן מִנְחַ֥ת קְנָאֹ֖ת הִ֑וא וּבְיַ֤ד הַכֹּהֵן֙ יִהְי֔וּ מֵ֥י הַמָּרִ֖ים הַמְאָֽרְרִֽים׃
Q — Onkelos and Rashi read 'המאררים' as cursing-waters (root אר"ר). But Targum Yonatan renders 'בדוקיא' — testing/examining. How does Targum Yonatan get this meaning out of the same word?
A — HaKtav VeHaKabbalah identifies a linguistic principle: the verb-classes נל"ה (lamed-heh), נע"ו (ayin-vav), and כפולים (doubled-letter roots) routinely interchange — same two-letter core, different vowel-class manifestations, parallel meanings (he cites גלל, דמם, ספה, צור as examples). Targum Yonatan is reading 'מאררים' through the root אור — light, revelation — rather than אר"ר. The Sotah waters don't curse her so much as expose her, bringing into the light what was hidden. 'בדוקיא' (testing) is then a translation of 'revealers' — light-bringers that surface the truth. The seemingly identical word splits into two interpretations along the seam of which root-class you assign it to.
המאררים. תרגם אונקלוס מלטטיא, ורש"י פירש המחסרים אותה. ויונתן בן עוזיאל תרגם בדוקיא. ונראה שפירושו מלשון אור, כי נל"ה ונע"ו וכפולים משתתפים ומתחלפים זה עם זה ויבוא זה תמורת זה, כמבואר בשרשי גלל דמם ספה צור ודומיהם הרבה... ככה ליונתן בן עוזיאל מארר מן אור, אשר יורה על התודעות והתגלות הנסתר והנעלם... לכן ליונתן בן עוזיאל נקראו המים האלה מאררים על שם שמביאים לידי אור והתגלות את הנעלם לנו באשה זו אם טהורה היא אם לא, לכן תרגמו בדוקיא, שהיא נבדקת על ידי זה.
אבן עזרא
Ibn Ezra on Numbers 6:2
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ־אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר לַֽיהֹוָֽה׃
Q — What does "כי יפלִא" mean? And what is the philosophical structure behind the nezirut commandment?
A — Ibn Ezra offers two readings of "יפלִא": (1) "set apart" — from the root פל"ה (compare "והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים"); (2) "do something wondrous" — from פלא — because nezirut goes against the grain of human nature, since "רוב העולם הולכים אחר תאותם." Most people are slaves to desire; choosing nezirut is a "wonder." The root נז"ר means "separation, distance from"; Ibn Ezra cross-references "וִינזרו מקדשי בני ישראל" (Vayikra 22:2) about kohanim and tum'ah. Separation from wine is for the sake of avodat Hashem: "כי היין משחית הדעת ועבודת ה'." The deepest layer: the נזר/keter on the nazir's head (long hair) is the same word as the priestly crown. "המלך האמתי, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, כל מי שהוא חפשי מן התאות." The nazir is sovereign; the rest of humanity, slaves of appetite, are not. The unkempt hair is a crown of inner monarchy. A reading that reorients the entire nezirut institution as a portrait of true freedom.
יפלא - יפריש, או יעשה דבר פלא, כי רוב העולם הולכים אחר תאותם... נדר נזיר - פירוש: נדר להיות נזיר, כי נזיר הוא תאר השם. וינזרו מגזרתו, שירחק מהתאות, ועשה זה לעבודת ה', כי היין משחית הדעת ועבודת ה'... דע כי כל בני אדם עבדי תאות העולם, והמלך האמתי, שיש לו נזר ועטרת מלכות בראשו, כל מי שהוא חפשי מן התאות.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Naso:28
וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַנָּזִ֑יר בְּי֗וֹם מְלֹאת֙ יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ יָבִ֣יא אֹת֔וֹ אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
Q — Why does the Torah write "יביא אתו" — using the hifil to say the nazir brings HIMSELF, requiring a derashah of R' Yishmael's "שלשה את-ים"?
A — The Torah does not fix the LENGTH of nezirut because its purpose is "לגדור עצמו מהתאוות והגאוה והמותרות" — and the time required is unique to each person. How does a nazir know he has succeeded? When he can look at HIMSELF the way he would examine someone else — "כשהוא מסתכל על עניני עצמו כמביט על מפעלות אחרים" — free of self-bias. The verse therefore says "יביא אתו," hinting that the moment to end nezirut is the moment one can relate to oneself as if to another.
זמן הנזירות לא נזכר בתורה בהדיא... וזה לגדור עצמו מהתאוות והגאוה והמותרות, ועל זה אין זמן — הכל לפי מה שהוא אדם. ולכן דבר בלשון שהוא מביא עצמו כמביא איש אחר, ובהשקפה שהוא רואה מעלת זולתו ושקול במאזני צדק, כן ישקיף על עניני עצמו.
רמב"ן
Ramban on Numbers 6:1
וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַנָּזִ֑יר בְּי֗וֹם מְלֹאת֙ יְמֵ֣י נִזְר֔וֹ יָבִ֣יא אֹת֔וֹ אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
Q — When the nazir completes his vow, he brings a chatat among his korbanot. What sin did he commit by completing his nezirut? Chazal (R' Elazar HaKappar): he sinned by depriving himself of wine in the first place. But this assumes nezirut is a sin — and R' Elazar holds the opposite, that the nazir is kadosh.
A — Ramban (following the kadosh view): the chatat doesn't atone for the past abstention but for the decision to end the nezirut. As nazir he stood comparable to a navi — 'ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים' — and 'ראוי היה לו שיזיר לעולם.' Returning to the appetites of ordinary life is a spiritual regression, captured beautifully in the wordplay: the נזיר becomes נזור — separated, then receded — 'נזור מקדושתו.' The chatat is brought 'בשובו להטמא בתאוות העולם.' (Rabbeinu Bachya marvels that this would be a chatat brought on a future decision — but, as Ramban implies, it's a chatat for the present decision to descend.)
ועל דרך הפשט כי האיש הזה חוטא נפשו במלאת הנזירות, כי הוא עתה נזור מקדושתו ועבודת השם, וראוי היה לו שיזיר לעולם ויעמוד כל ימיו נזיר וקדוש לאלהיו, כענין שאמר 'ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים', השוה אותו הכתוב לנביא, וכדכתיב 'כל ימי נזרו קדוש הוא לה'', והנה הוא צריך כפרה בשובו להטמא בתאוות העולם.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Bamidbar 6:24
יְבָרֶכְךָ֥ יְהֹוָ֖ה וְיִשְׁמְרֶֽךָ׃
Q — Birkas Kohanim opens with yivarechecha (give) and immediately follows with v'yishmerecha (guard). Why the second clause — isn't being blessed already protection?
A — Rabbeinu Bachya catches the unique pairing and reads it as a contrast with the limits of any human benefactor. A king of basar va'dam, however generous, has a hard ceiling on what he can do: he can make his friend rich, but he cannot then guard the gift. The midrashic scene RBB cites is precise — the king sends his beloved a hundred litrin of gold, the friend leaves Rome with the treasure, and bandits seize it on the road; the king has no jurisdiction outside his palace. Hashem's brachah carries neither limit. The yivarechecha-AND-v'yishmerecha structure is therefore announcing the metaphysical distinction between human and divine benefaction: a human can give but cannot ride out with the receiver; Hashem gives, and travels with the gift, guarding it on every road it travels. The Kohen channels both — bracha with shemirah.
ע"ד הפשט הברכה תוספת ורבוי טובה, ועם הברכה — שמירה. מה שאי אפשר כן למלך בשר ודם, שיש כח בידו להעשיר את האדם אבל אין בו כח שיהא נשמר בידו. וכן אמרו רז"ל: מלך בשר ודם שיש לו אוהב בסוריא והוא יושב ברומי, שלח המלך אחריו ובא אצלו, נתן לו מאה לטרין זהב, טענן ויצא לדרך, נפלו עליו לסטים ונטלו כל מה שנתן לו המלך וכל מה שהיה אצלו — שמא יכול לשמרו מן הלסטים.
אור החיים
Or HaChaim on Numbers 6:25
יָאֵ֨ר יְהֹוָ֧ה ׀ פָּנָ֛יו אֵלֶ֖יךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ׃
Q — What does the priestly blessing 'יאר ה' פניו אליך' — 'May the Lord shine His face upon you' — actually bestow?
A — Or HaChaim explains that the kohanim bless Israel that there be no 'separating screen' (מסך המבדיל) between Israel and their Father in Heaven, so that the light of the Shechinah illuminates them directly, without intermediaries. He connects this to the deepest yearning of all creation: 'every created and existing being longs and pines with all its desire to cleave to the living God.' There is no longing in the world sweeter, dearer, or more cherished to creatures — especially to the spiritual soul that recognizes the light of divinity — than cleaving to His light. The blessing is for unmediated dveikut.
יאר ה' - פירוש שלא יהיה מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים, שבזה יאיר אור שכינתו על ישראל... כי כל נברא והווה תכסוף ותכל תאוותו להדבק אל האלהים חיים ברוך הוא... שאין תשוקה בעולם ערבה וחביבה ונחמדה ונאהבת ונתאבת ומקווות לנבראים... כהדבקות באורו.
ספורנו
Sforno on Numbers 7:2
וַיַּקְרִ֙יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רָאשֵׁ֖י בֵּ֣ית אֲבֹתָ֑ם הֵ֚ם נְשִׂיאֵ֣י הַמַּטֹּ֔ת הֵ֥ם הָעֹמְדִ֖ים עַל־הַפְּקֻדִֽים׃
Q — The Torah identifies the נשיאים with a double title — "הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים." Why both? And why does the Torah repeat each nasi's identical korban list TWELVE times, almost word-for-word?
A — For Sforno the double title and the repetition share one root. The two roles — נשיא and מפקד — gave each nasi two assets that together generated this avoda. As "העומדים על הפקודים," supervising the personal count of his שבט, each nasi developed intimate knowledge of his tribesmen — including their faults: "הרגיש כל אחד מהם בשבטו שקצתו חשוד בעבירות." As "נשיאי המטות" they bore communal responsibility and "הסכימו לעמוד בפרץ ולהקריב קרבנות לכפר בעדם" — to stand in the breach for their people. The repetition is then not redundant: although the korbanot are identical in form, each nasi brought his with different kavanot, "לכפר על פרטי חטאים שידע בשבטו." Twelve times the same offering, twelve times distinct atonement — same shape, different soul. The chiddush reveals what real מנהיגות looks like: knowing your people well enough to see their failings, and caring enough to atone for them in person.
הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים. ומצד מה שהיו כך הקריב כל אחד מהם בעד שבטו ואנשיו; כי מצד מה שעמדו על הפקודים הרגיש כל אחד מהם בשבטו שקצתו חשוד בעבירות, ומצד מה שהיו נשיאים הסכימו לעמוד בפרץ ולהקריב קרבנות לכפר בעדם... וסיפר קרבן כל אחד מהם לבדו להורות שכל אחד מהם כיון לכפר על פרטי חטאים שידע בשבטו וזה בכל אחד מפרטי קרבנו לרצון להם לפני ה'.
אלשיך
Alshekh on Torah, Numbers 7:7
Q — The Torah lists the twelve nesi'im offering on twelve consecutive days in a near-identical refrain. But the titles differ: Nachshon ben Aminadav (Yehudah) is given no 'נשיא' title at all, Netanel ben Tzu'ar (Yissachar) gets 'נשיא' but tucked in, and only from Zevulun onward does the standard 'ביום... נשיא לבני...' template appear. Why?
A — A halacha from Berachot 34b clarifies: a Hediot bows five times in Shemoneh Esrei, a Kohen Gadol bows at the start and end of every bracha, and the king bows once and doesn't lift his head until he finishes — 'כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו.' Yehudah carries the keter malchut, so 'יורה יותר הכנעה' — and the title is dropped entirely. Yissachar has the lesser elevation of chochmah, so the title is mentioned but de-emphasized. The other tribes don't need such drastic markers. The verse layout is a visible diagram of the principle that greater rank requires greater self-effacement.
יהודה שהוא כתר המלכות, לא יזכר בו אפילו תואר נשיא. ויששכר שבו מעלת חכמה שהוא מעלה, אך לא כמלך בעולם הזה, יורה גם הוא הכנעה, אך לא כל כך כמלך. לכן, ביששכר הזכיר בו נשיא, כלאחר יד, ואמר נשיא יששכר. ויתר השבטים לא יצטרכו לכך... למען כל היותר עליון, יורה יותר הכנעה לפני קונו.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 73:3
Q — Why does the Torah spell out the nazir's wine prohibition in four separate forms? Why such detail for one who has merely vowed abstinence? What does the nazir's discipline teach the rest of us?
A — The Torah details each particular of the prohibition to teach that perishus requires fences and safeguards — the nazir must keep far not only from wine but from grape, skin, and seed, lest he drift toward the very indulgence he renounced. The fourfold specification models that genuine self-restraint guards the approaches, not merely the act. The nazir is a case study in measured separation: holiness through bounded abstinence, distancing from the extreme rather than a reckless leap, so that the vow elevates rather than distorts.
יבאר היות האדם בטבע לוחם מלחמות השם ומה הם ראשי צבאיו. ויתן עצה להיותו תמיד נוצח במלחמתו. איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם בדרש (סוטה ב'.) למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה לומר לך שכל הרואה סוטה בנוולה יפריש עצמו מן היין.
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
איש כי יפליא, פירוש נזיר להיות נבדל מעניני עולם הזה, אף כי גם הוא עושה דברי העולם הזה, אבל בכח האדם להתדבק עצמו בכח השורש של כל דבר, שהוא חיות הפנימיות, ונקרא פלא... פירוש על ידי אלו הבחינות חב"ד יוכל האדם להתדבק בפנימיות חיות השי"ת שברא העולם, ונשתוקק להתשוקה של הנבראים... אך מעשה עולם הזה מרחקים ומסתירין כח הפנימיות, ועל ידי חכמה שהוא הביטול אליו ית', על י…
במדרש, "ישא ה' פניו"... אך ודאי אין להקב"ה לישא פני איש, כי אין צריך לכבד שום בריה כי הוא מלך הכבוד, רק מי שיש בו נקודה פנימיות הוא מכיר ונושא פניו ממש, דלא כתיב ישא פנים רק ישא פניו וכו', והוא שנושא פנים לישראל שהכרת פניהם הוא חיות אלקי ממעל, כמו שכתוב, "כל רואיהם יכירום" וכו', ולכן מעט הנקודה הזאת נותנת כח להאדם שיוכל לגמור, כי בלי סיוע עליון אי אפשר לגמור…
במדרש ישא ה' פניו, וכתיב לא ישא פנים, כאן כשעושין רצונו של מקום, וכתבנו כבר מזה במקום אחר, כי כשעושין רצונו של מקום מה צורך לנשיאת כפים, רק שיקבל הקב"ה המעט עבודה כמו הרבה, והוא עצמו מה שאמר במדרש הן נושאין לי פנים וכו', פירוש הכלל כפי מה שאדם עצמו שמח במעשה הטוב וחביב בעיניו שזכה לעשות רצון המקום הן רב הן מעט, כמו כן מקבל הבורא יתברך ממנו בסבר פנים יפות, וה…
...שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו וכו', כלתה נפשי וגו' כי עיקר קיום העולם זאת התשוקה שיש להנבראים להתדבק בבוראם, אך יש בעולם הזה תשוקות אחרים מסט"א, ולכן אין הכסיפה וחשוקה מראה יופיו, ובבא יום שבת קודש מתעברין מיניה כל סט"א כמו שכתבו חז"ל גם עם הארץ אימת שבת עליו, ולכן מתברר בשבת קודש זאת התשוקה, והוא קיום העולם...
באבות, משה קבל תורה מסיני וכו', הגם שהתורה ניתנה לכל ישראל, אמנם יש ב' ענינים בתורה, א' היגיעה שיכול כל איש ישראל למצא על ידי יגיעה בתורה כל אחד כפי השגתו, אך יש עוד סגולה בתורה לחכמים ראשי הדורות להשיג מה שאינו על פי שכל אנושי, והוא הירושה שניתן לנו... ולכן אמונת חכמים הוא יסוד התורה, ולכן הקדימו חכמים זאת המשנה באבות לומר שאלה הדברים שהגידו אבות העולם לא י…
במדרש וישלחו מן המחנה... בא להראות איך יכולין בעולם הזה להפשיט עצמו מהטומאה ולברר כל המעשים על ידי שיש בכח נפשות בני ישראל זה הבירור, שכבר נזדככו פעם אחת בעמדם בהר סיני, דכתיב פנים בפנים דיבר, נפשי יצאה בדברו, ואז נבדל מהם כל מיני פסולת, כדכתיב כהמס דונג מפני אש וכו', וממילא אף שאחר החטא חזרו למומם, עם כל זה שוב לעולם בנקל לחזור ולתקן עצמם...
במדרש יקרה היא מפנינים מכ"ג שנכנס לפני ולפנים ד"א מפנינים מבכור אין פנינים אלא תחלה שנאמר וזאת לפנים בישראל כו'. הענין הוא שהתורה ניתנה בעוה"ז להמשיך אור התורה גם בעניני הגשמיות למצוא הפנימיות בכל דבר בכח התורה ומצותי' וממילא כשנתעורר הפנימיות תוך החיצוניות הוא יקר מאוד נעלה יותר מהפנימיות כשהוא בלי לבוש. וכמו כן סגולת התורה להדביק הכל אל השורש והראשית. לכן …
במדרש יקרה היא מפנינים, ממי שנכנס לפני ולפנים וכו', דיש להבין כיון דתלמיד חכם קודם לכהן גדול למה לא יכנוס לפני ולפנים. אכן ב' מדריגות הם, כי התורה יורדת למקום נמוך, וזה עיקר כח התורה להמשיך מהנסתר להנגלה, וכל מה שחסר יותר לאדם ומייגע בתורה וימלא החסרון שלו, כל כך מתגלית לו יותר ויותר, וגדלה הרבה יותר מעלת העוסק בתורה לשמה יותר מכל המדריגות. והתורה היא שלימות…
במדרש ישא ה' פניו, וכתיב אשר לא ישא פנים, ומתרץ כשעושין רצונו של מקום. וקשה אם כן מה צורך לנשיאת פנים? ונראה לפרש, שהקב"ה רואה שעל ידי הנשיאת פנים והתקרבות נשוב אליו ית', לכן הוא מקרב אותנו הגם שאין ראויים, וזה שאמר עושין, רוצה לומר שעושין אחר כך...
במדרש כה תברכו וגו' ואעשך לגוי גדול והיה ברכה. הענין הוא שהקב"ה וב"ש אמר לאברהם אבינו ע"ה לך לך מארצך, וכו' וביטל כל הטבע ופירש עצמו מכולם, ועל ידי זה עצמו נעשה הוא הברכה, ונמשך קיום העולם על ידו, להודיע כי קיום כל הטבע על ידי הביטול אליו ית', וכמו כן נתקיים בבני ישראל בכלל שהם הנפרשין מאנשי הטבע, ובפרט במדבר שנמשכו אחריו ית' למקום מדבר שממה, ולכן נמסרה הברכ…
בפרשת נזירות כל ימי נזרו קדוש הוא... וגם מצות תפילין כל יום איתא בזוהר הקדש שמתגלה ציור האדם על ידי התפילין, ובמדרש הדעת מתחלק בד' מקומות, עיין שם, ורמז לד' פרשיות שבתפילין שהוא התפשטות הדעת בד' מקומות, ודרשו חז"ל שם ה' נקרא עליך זה תפילין שבראש, ותפילין של יד הוא ביטול הגוף, שעל ידי זה יכול להתגלות כח הנשמה כמו בנזיר על ידי הפרישה...
בפרשת נזירות כל ימי נזרו קדוש הוא א"כ לעולם נגנז הקדושה בלב איש ישראל רק שכפי הפרישות מן הגשמיות מוציא הארת הקדושה מכח אל הפועל. דכתיב וייצר שתי יצירות ויש ציור הנשמה ומתלבש בציור הגוף. רק שצריך האדם לראות למצוא התגלות ציור הפנימי. וז"ש איש כי יפליא דאיתא במדרש בראשית בפסוק גדול אתה ועושה נפלאות ע"ש שדורש על רוח האדם שבקרבו. והוא כמ"ש רמ"א בש"ע או"ח סי' ו' פ…
במדרש איש וכו'... וזה היה המכוון בבריאת העולם להיות לפניו ית' נחת רוח בזה שמבטלין הבל העולם עבור קדושת שמו ית', לכן כתיב בשבת קדש ויכולו וכו', שזה היה עיקר תכלית שמים וארץ זאת התשוקה לבטל כל המעשים אליו ית', שהשי"ת ברא הכל כדי שיבואו בני ישראל וישליכו כל זה ויתדבקו בו ית' שיהיה עדות על חבתן של בני ישראל... ובמה נוכל לעבוד אותו רק על ידי שנמצא יצר הרע והבלי ע…
במדרש איש כו' כי יפליא שוקיו עמודי שש זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראותו שנאמר ועלי תשוקתו כו' ויכלו לשון תאוה. כדכתיב נכספה כו' כלתה נפשי כו'. פי' עוה"ז הוא המדריגה התחתונה ונק' שוקיו אבל הכל עומד ע"ז המדריגה התחתונה. והכל לזכותן של ישראל. כמ"ש ועלי תשוקתו פי' אותו התשוקה שנשתוקק לברוא העולם הי' כדי להוציא מכח אל הפועל זכותן של ישראל. והיינו דכתיב בראשית בשביל …
בפרשת התשובה, והתודו הוא בכח התורה שניתן לבני ישראל שכחן בפה, דכתיב תורת ה' וגו' משיבת נפש, דיש נפש רוח נשמה, וכל פגם החטאים הם בנפש, כמו שכתוב "ואשמה הנפש ההיא", אבל הרוח אם האדם חוטא נכנס בו רוח שטות כמאמרם ז"ל, ולכן בכח הפה בתורה ותפלה שהוא בחינת רוח ממללא יכול לתקן כל החטאים. ועיין בזהר הקדש ריש פרשה זו בפסוק לא יחשוב וגו' לו עון, כשאין ברוחו רמיה, רומז …
בפרשת נזיר... כי הנה הדעת הוא שצריך בירור שנאמר בו הדעת טוב ורע... כי הדעת הוא התחברות גוף ונפש התקשרות רוחניות וגשמיות... וכן בשבת אין צריכין תפילין, כי הוא יומא דנשמתין ויורדת בו נשמה יתירה, פירוש שכח הנשמה שליט על הגוף בשבת, ואין צריך בירור כי שבת הוא בחינת עץ החיים, דבימי המעשה כתיב ערב ובקר, ובשבת כולו טוב, ולא עוד אלא שבשבת שולט עץ החיים על עץ הדעת, ומ…
בפרשת נזיר מיין ושכר יזיר כו'. במדרש הדעת מתחלק לד' מקומות בפה ולב וכליות. לכן בד' כוסות יוצא הדעת כו'. כי הנה הדעת הוא שצריך בירור שנא' בו הדעת טוב ורע. והוא רמז היין כדאיתא יש כוס יין לטובה וכוס יין לרעה. כי הדעת הוא התחברות גוף ונפש התקשרות רוחניות וגשמיות. [לכן הזיווג שמוליד גוף ונשמה נקרא דעת וכמו כן בקרוב כתיב מודע לאישה כי התקרבות בני משפחה הוא ג"כ בג…
בענין ברכת כהנים, הג' ברכות הם בחינת ג' אבות, כי יש ג' ברכות בכל מכל כל, ופירשנו כי מכל הוא ברכה נפרדת, בכל הוא דבוק יותר בשורש, כל הוא שורש מקור הברכה עצמו. והם בחינת נפש רוח נשמה. והנה יברכך הוא בחינת יצחק, זה שאמר רש"י ואברכך בממון, שהיא ברכה נפרדת קצת, ושם כתיב ואברכך, זה שאומרים אלקי יצחק. והתחיל בברכה זו כי שורש הברכות נמסרו ביד יצחק, ולכן כתיב כאן ויש…
במדרש מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יוצא ממנה בן כאברהם שנאמר בו ואנכי עפר וכו', בשכר שאמר אברהם אבינו ע"ה ואנכי עפר ואפר זכו בניו למצוות עפר סוטה. עבר כתבנו בזה, כי עפר הוא יסוד הכל, כמו שכתוב הכל היה מן העפר והכל שב וגו', ואברהם אבינו ע"ה עליו העולם עומד כמו שכתוב בהבראם, בה' בראם, באברהם, וב' הפירושים אמת, כי אברהם זכה לאות ה' שנברא בו העולם על יד…
במדרש מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה זכתה יוצא ממנה בן כאברהם שנאמר בו ואנכי עפר כו' בשכר שאמר אברהם אע"ה ואנכי עפר ואפר זכו בניו למצות עפר סוטה כו'. כבר כתבנו בזה כי עפר הוא יסוד הכל כמ"ש הכל הי' מן העפר והכל שב כו'. ואאע"ה עליו העולם עומד כמ"ש בהבראם בה' בראם באברהם. וב' הפירושים אמת כי אברהם זכה לאות ה' שנברא בו העולם על ידי הביטול שזה כח העפר שמבלה הכל …
והנה בכל שבת יש גם כן הארה מקבלת התורה, והיא בחינת נשמה יתרה שאמרו חז"ל בפסוק וינפש, וי אבדה נפש, מכאן שניתן לאדם נשמה יתרה. ומקשין העולם דאם כן במוצאי שבת צריך להיות וינפש, אבל הרמז הוא כנ"ל, כי כשבאה הנשמה יתירה רואין מה שאבדנו על ידי החטא, כי אין יכולים להשיג הרצון והתשוקה של הנפש האמיתי עד שבא השבת ורואין מה שאבדנו, לכן וי אבדה נפש...
במדרש יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, תלמיד חכם קודם. כי הגם שיש סדר מדריגות בעולם, אבל התורה היא שמותיו של הקב"ה שנקרא שלום, וכתוב תורת ה' תמימה, פירוש תמימה שלימות, שיש בכל אות הכל, ולכן אין מוקדם ומאוחר בתורה, כי היא אחדות באלקי אחד, ולכן נסמכו פרשיות הללו מבחירת הלוים שהיו לפנים מהדגלים, והכהנים במדריגה פנימיות יותר וכהן גדול למעלה מכולם, …
בענין ברכת כהנים... ובאמת התחתונים רחוקים מקדושה עליונה ואינם יכולין לקבל הברכה רק על ידי עבודה במקדש, וכמו כן תפלה במקום תמידין, ועל ידי שמעלין ריח ניחוח לה', אז יש מקום לקבל הברכות, כדכתיב ביצחק "ראה ריח בני וגו' ויתן לך" וגו', והכהן המקריב קרבן מלמטה להעלות ריח מתחתונים לעליונים בזה נעשה הכנה לקבל הברכות...
בענין ברכת כהנים. כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. ובאמת התחתונים רחוקים מקדושה עליונה ואינם יכולין לקבל הברכה רק ע"י עבודה במקדש. וכמו כן תפלה במקום תמידין. וע"י שמעלין ריח ניחוח לה' אז יש מקום לקבל הברכות כדכתיב ביצחק ראה ריח בני כו' ויתן לך כו'. והכהן המקריב קרבן מלמטה להעלות ריח מתחתונים לעליונים בזה נעשה הכנה לקבל הברכות. ובמד' כתיב ישא ה' פניו וכתיב לא י…
במדרש וישלחו מן המחנה, הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, שבקבלת התורה נתרפאו מהמומין והצרעת, עיין שם, כי בהר סיני נעשו בני ישראל כלים לעבודת הבורא, לכן הוצרכו מקודם להתברר במצרים בכור הברזל, כי כל זמן שמתערב הפסולת בכסף אי אפשר להתחבר להעשות כלי...
במדרש וישלחו מן המחנה הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי שבקבלת התורה נתרפאו מהמומין והצרעת ע"ש. כי בהר סיני נעשו בנ"י כלים לעבודת הבורא. לכן הוצרכו מקודם להתברר במצרים בכור הברזל. כי כל זמן שמתערב הפסולת בכסף אי אפשר להתחבר להעשות כלי. וכן אמרו במד' על השבת דכ' ויכולו שנעשו מעשה בראשית כלי ע"י שנתברר מן הפסולת. דבכל יום כ' ויהי ערב ולכן כל יום דבר בפ"ע ובשבת דלא…
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy