Kiddush Levana: Blessing the New Moon

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃ וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃

God said, “Let there be lights in the expanse of the sky to separate day from night; they shall serve as signs for the set times—the days and the years; and they shall serve as lights in the expanse of the sky to shine upon the earth.” And it was so. God made the two great lights, the greater light to dominate the day and the lesser light to dominate the night, and the stars.

וְתַרְוַיְיהוּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן סְבִירָא לְהוּ: הָא לְמִיהְוֵי כִּי יִתְרָא, הָא לְמִיהְוֵי כִּי נָפְיָא. אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא מִדִּיפְתִּי לְרָבִינָא: וְלִיבָרֵיךְ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״! אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ כִּי חָסַר מִי מְבָרְכִינַן ״דַּיַּין הָאֱמֶת״, דִּלְבָרֵיךְ ״הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״? וְלִיבָרְכִינְהוּ לְתַרְוַיְיהוּ? כֵּיוָן דְּהַיְינוּ אוֹרְחֵיהּ, לָא מְבָרְכִינַן.

בר"ח ישבו החבורות של זקנים ושל בלווטין ושל תלמידים (ביום הראשון) מן המנחה ולמעלה עד שישקע החמה וצריך בברכת היין לומר בא"י אמ"ה בפה"ג בא"י אמ"ה אשר גידל חורשי הורם ולמדם זמנים חדשים טובים ירח כליל לבנה מינה נבונים סודרי עתים פילס צורינו קיצי רגעים שבם מתקן אותם חדשים ומועדים דכתיב (תהילים ק״ד:י״ט) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (ואומר (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וחותם בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים וגו' הודו לה׳ כי טוב ביום הזה בירושלם ששים ושמחים כולנו במקום) אליהו הנביא במהרה יבוא אלינו המלך המשיח יצמיח בימינו את הימים בשנים בבנין בית המקדש ירבו שמחות ויענו העם ויאמרו אמן ירבו בשורות טובות בישראל ירבו ימים טובים בישראל ירבו תלמידי תורה בישראל מקודש החודש מקודש בראש חודש מקודש בזמנו מקודש בעיבורו מקודש בתורה מקודש בהלכה מקודש בעליונים מקודש בתחתונים מקודש בא"י מקודש בציון מקודש בירושלים מקודש בכל מקומות ישראל מקודש בפי רבותינו מקודש בבית הוועד הודו לה׳ כי טוב ואומר וכלכם ברוכים ועל כל ברכה וברכה אומר הודו לה׳ כי טוב חוץ מברכת הלוים:

עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו (תהלים ק"ד י"ט) אמר רבי יוחנן לא נברא להאיר אלא גלגל חמה יהי מאורות (בראשית א' ט"ו) מארת כתיב וא"כ למה נבראת לבנה אלא לקדש בה ראשי חדשים וראשי שנים רבי שילא איש כפר תמרתה בשם ר' יוחנן אף על פי שמש ידע מבואו מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה חמה (ושנו) [יוסטי] חבריא בשם ר' ברכיה שנאמר ויסעו מרעמסס בחדש הראשון [בחמשה עשר יום לחדש הראשון ממחרת הפסח וגו'] (במדבר ל"ג ג') אם ללבנה אתה מונה עד כדון לית בה אלא ארבעה עשר משוקעות מכאן שאין מונין ללבנה אא"כ שקעה חמה רבי זעירא בשם רבי חנניא לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד יהי מאורות מארת כתב אם כן למה נבראת לבנה צפה הקדוש ברוך הוא אומות העולם שעתידים לעמוד ולעשות אותן אלהות ואמר אם בשעה שהם שנים והם מכחישים זה את זה אומות העולם עושים אותם אלהות אילו היה אחד על אחת כמה וכמה רבי ברכיה בשם רבי סימון שניהם נבראו להאיר והיו למאורות (בראשית שם ט"ז) ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ (שם שם י"ח) והיו לאותות (שם שם ט"ו) אלו השבתות שנאמר כי אות היא וגו' (שמות ל"א י"ג) ולמועדים (בראשית שם) אלו ימים טובים ולימים (שם) אלו ראשי חדשים ושנים (שם) אלו ראשי השנים שיהיו אומות העולם מונין לחמה וישראל ללבנה החדש הזה לכם:

וְאָמַר רַבִּי אַחָא בַּר חֲנִינָא אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עַד כַּמָּה מְבָרְכִין עַל הַחֹדֶשׁ? עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא פְּגִימָתָהּ. וְכַמָּה? אָמַר רַב יַעֲקֹב בַּר אִידִי אָמַר רַב יְהוּדָה: עַד שִׁבְעָה. נְהַרְדָּעֵי אָמְרִי: עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר.

ברכת הלבנה אמר רב יהודה הרואה לבנה בחידושה אומר בא"י אמ"ה אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם פועל אמת שפעולתו אמת ללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שאף הן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו בא"י מחדש חדשים פי' פועל אמת הקב"ה שפעולתו אמת שבדין מיעט הלבנה ויש גורסין פועלי אמת ופעולתם אמת וחוזר על צבא השמים שפעולתם אמת ואין משנין סדרן א"ר יוחנן עד מתי מברכין על החדש עד שתתמלא פגימתו אבל מכאן ואילך כבר הוא ישן ואינו ראוי לברך על חידושו וכמה פירוש מתי תתמלא פגימתו רב יהודה אומר עד ז' שנתמלא הפגימה והיא כחצי עגולה ונהרדעי אמרי עד י"ו ולא י"ו בכלל שנעשה כולו שלם והלכתא כנהרדעי והני י"ו משעת המולד מונין אותם ולא מיום קביעות החדש תנא דבי רבי ישמעאל אילו לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פ"א בכל חודש דיים אמר אביי הלכך מברכין מעומד מרימר ורב אשי מכתפי להו ומברכי פי' דרך חשיבות להקביל פני שכינה דרך כבוד גרסינן במס' סופרים אין מברכין על הירח אלא במ"ש כשהוא מבושם ובגדיו נאים ותולה עיניו כנגדה ומיישר רגליו ומברך ואומר ג"פ סי' טוב תהיה לכל ישראל ברוך בוראך ברוך יוצרך ברוך מקדשך ורוקד ג"פ כנגדה ואומר בכל פעם כשם שאני רוקד כנגדך ואיני יכול ליגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להזיקני לא יגעו בי ואומר תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן ולמפרע כאבן ידמו זרועך בגדול ופחד אימתה עליהם תפול ואומר כן ג"פ אמן ואמן הללויה ואומר לחבירו ג"פ שלום עליך וילך לביתו בלב טוב וי"א בזה הסדר ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך וסימן יעקב והיא רמז לו:

הָרוֹאֶה קֶשֶׁת בֶּעָנָן מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ. הָרוֹאֶה לְבָנָה בְּחִדּוּשָׁהּ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנֵיהֶם פּוֹעֲלֵי אֱמֶת וּפְעֻלָּתָם צֶדֶק וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ עֲטָרָה תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן שֶׁהֵם עֲתִידִין לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וְעַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָא בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ מְחַדֵּשׁ הֶחֳדָשִׁים: וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּרָכָה זוֹ מְעֻמָּד. שֶׁכָּל הַמְבָרֵךְ עַל הַחֹדֶשׁ בִּזְמַנּוֹ כְּאִלּוּ הִקְבִּיל פְּנֵי הַשְּׁכִינָה. אִם לֹא בֵּרֵךְ עָלֶיהָ בַּלַּיִל הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ עָלֶיהָ עַד שִׁשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ עַד שֶׁתִּמָּלֵא פְּגִימָתָהּ:

A person who sees a rainbow should recite the blessing: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who remembers the covenant, is faithful to His covenant, and maintains His word. When a person sees the moon after it is renewed, he should recite the blessing: Blessed are You, God, our Lord, King of the universe, who created the heavens with His word and all their hosts with the breath of His mouth. He granted them a fixed law and schedule so that they should not alter their tasks. They rejoice and are glad to carry out the will of their Creator. They are faithful servants whose work is righteous. And He instructed the moon to renew itself as a crown of glory to those who are borne [by Him] from the womb, who are destined to be similarly renewed and to glorify their Creator for the name of the glory of His kingdom and for all He has created. Blessed are You, God, who renews the months. This blessing should be recited while standing, for whoever recites the blessing on the new moon at its appropriate time is considered as if he greeted the Divine Presence. If a person did not recite the blessing on the first night, he may recite the blessing until the sixteenth of the month, until the moon becomes full.

ונהגו לקרות בראש חודש מזמור ברכי נפשי את ה', שיש בו פסוק עשה ירח למועדים, ללמדנו שמילואה ומיעוטה אינו לעשות רושם בבני אדם כמו שחושבים החוזים בכוכבים, אלא לספור בחדושה המועדים הנקראים מועדי ה', שצונו לעשות כסדר מהלך כוכבי לכת, להודיענו שהוא יתברך שליט ומושל על הכל... ברכת הלבנה לאמת אצלנו שהכל בא מאתו, והוא ברא הכל ובמאמרו נעשה, ואל יחשב שום אדם שיש ברשות שום נברא לעשות שום דבר בעולם טוב או רע בלתי במאמר קונו, ועל כן אמרו ז"ל שהמברך על החדש כמקבל פני שכינה...

וענין המדרש הזה הוא רמז לכנסת ישראל הנקראת עטרת המקודשת ומיוחדת לישראל שהם עמוסי בטן, ולכך תקנו בברכת הירח עטרת תפארת לעמוסי בטן, ומפני שהמברך ברכת הלבנה הוא מקבל פני שכינה לכך תקנו לברך אותה מעומד ולא מיושב מפני אימת מלכות שמים.

לממשלת היום, ממשלת השמש ביום ולא בלילה כי אין לה אור גם ללבנה וכוכבים לא יראה אורם ביום, ואם ישאל שואל, הלא אמרו חכמי הספירות שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב ונוגה גדולים מהלבנה ואיך כתוב הגדולים, התשובה אין פי' הגדולים על מדתם בגופם רק אל אורם ואור הלבנה כפלי כפלים בעבור היותה קרובה מהארץ, וכן כתוב מאור:

המארת הגדולים. שָׁוִים נִבְרְאוּ וְנִתְמַעֲטָה הַלְּבָנָה עַל שֶׁקִּטְרְגָה וְאָמְרָה אִ"אֶ לִשְׁנֵי מְלָכִים שֶׁיִשְׁתַּמְּשׁוּ בְכֶתֶר אֶחָד: ואת הכוכבים. עַל יְדֵי שֶׁמִּעֵט אֶת הַלְּבָנָה הִרְבָּה צְבָאָיהָ לְהָפִיס דַּעְתָּהּ:

המאורות הגדולים THE GREAT LUMINARIES — They were created of equal size, but that of the moon was diminished because she complained and said, “It is impossible for two kings to make use of one crown” (Chullin 60b). ואת הכוכבים AND THE STARS — Because He diminished the moon, He increased its attendant hosts to mollify it (Genesis Rabbah 6:4).

א"ר יוחנן עד אימתי מברכין על החדש וכו' עד ונהרדעי אמרי עד י"ו גז"ש וכתב הכלבו לכתחלה מברכין עד ז' ואם איחר מברך והולך עד י"ו ולא עוד והטעם כי החמה עומדת כנגד הלבנה בט"ו בחדש ולכך זיו הלבנה בחזקו עומד על מילואה כי חמה במערב ולבנה במזרח רב המקום ביניהם לכך מברכין עד שתתמלא פגימתה כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החדש לחמה יתכסה אורה ולכך מברכין על התוספת ולא על החסרון כי על הטובה יש לנו לברך:

(ב) אלא בלילה - לאפוקי ביה"ש שהלבנה נראית קצת ועדיין הוא יום: (ג) ונהנין מאורה - דהיינו בעת שזריחתה ניכרת ע"ג קרקע. אם נתכסה הלבנה בעבים אם העב דק וקלוש שנראית הלבנה ממנו ונהנה בה מברך ואם הענן עב אינו מברך ואם התחיל לברך ואח"כ נתכסה בעבים גומר הברכה אם לא שהוא משער שתתכסה הלבנה באמצע ברכתו שאז לא יתחיל ברכתו ועיין בה"ל וה"ה אם יש מסך מבדיל בינו לבין הלבנה הדין ג"כ כמו לענין עבים דאם המסך הוא דק וקלוש שעובר ממנו אור הלבנה עד שהוא נהנה ממנה ויכול להכיר מן הדברים שהם ניכרים לאור הלבנה יכול לברך עליו ואם המסך הוא גס ואין נהנה מאור הלבנה אין לברך דהוי ברכה לבטלה ועיין מה שכתבנו בסוף הסימן: (כא) תחת הגג - אלא תחת כיפת השמים והטעם דקידוש הלבנה הוא כקבלת פני השכינה ואין זה דרך כבוד שיהא עומד תחת הגג לפיכך יוצאין מתחת הגג לרחוב כדרך שיוצאין לקראת מלכים ומ"מ כ"ז הוא רק לכתחלה אבל מי שחושש באיזה מיחוש שלא יוכל לצאת לחוץ אי נמי שהמקום אינו נקי או ששרוי בין העכו"ם יקדש בביתו דרך חלון או פתח הפתוח נגד הלבנה:

Only at night - excluding at dusk, when the moon is partially visible but it's still daytime. And we benefit from its light - that is, at the time that its shining is visible over the earth. If the moon is covered with clouds, if the cloud is thin and weak so that the moon is seen from within it and it's possible to benefit from the moon, bless, and if the cloud is thick, do not bless. And if one begins to bless and then the moon is covered by clouds, finish the blessing, except in the case where one estimates that the moon will be covered by cloud in the middle of one's blessing, for in this case one shouldn't begin the blessing. And see Biur Halacha, and this is the ruling of there is a screen dividing one and the moon - the ruling is this too, like clouds, that if the screen is translucent so that one benefits from the moonlight through it, and it's possible to see things in the light of the moon, one can bless over it, and if the screen is thick and one does not benefit from the moonlight, do not bless over it, for that would be a blessing in vain, and see what we write at the end of the siman. Under a roof - rather, under the dome of the heavens. And the reason is that sanctification of the moon is like greeting the face of the Shechina, and this is not honourable to stand under a roof. For this reason, we exit from under the roof to the street, the way one would go to greet kings. And in any case all of this is only lechatchila, but one who has any worry that they would be unable to go outside, such as the place being unclean or living amongst non-Jews, should sanctify in their home via a window or an open door by the moon.

נשים פטורות - דמ"ע שהז"ג הוא ואף על גב דהם מקיימות כל מ"ע כגון סוכה מ"מ מצוה זו אין מקיימים מפני שהם גרמו פגם הלבנה (של"ה) עמ"ש ססי' רצ"ו ובסנהדרין פ"ה אמרי' על ברכת הלבנה הני נשי דידן נמי מברכי משמע קצת דמברכין ואפשר דל"ד נשים אלא לישנא בעלמא נקט: סומא חייב לקדש הלבנה (רש"ל בתשו'): זורחת. שתהא זריחתה ניכרת ע"ג קרקע (מט"מ ש"ג) עסי' תקס"ב, צריך שלא יהיה מסך מבדיל בינו לבין הלבנה אא"כ הוא דבר זך שהלבנ' נראית ממנו שיוכל להכיר דברים הנכרים לאור הלבנה (עססי' זה) וה"ה אם נתכסה בעבים אבל אם נתכסה בעב דק וקלוש מברך ואם התחיל לברך ונתכסה גומר הברכה (רדב"ז ח"א קנ"ז כ"ה) משמע כשיודע שתתכסה תכף לא יתחיל לברך:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם וְגוֹ׳. טַעַם כֶּפֶל ״רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא״ וְגוֹ׳, נִתְכַּוֵּן לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה הוּא רֹאשׁ, פֵּרוּשׁ מֻבְחָר שֶׁבֶּחֳדָשִׁים, עַל דֶּרֶךְ אָמְרוֹ (שמות ל:כג) ״בְּשָׂמִים רֹאשׁ״. וְדִקְדֵּק לוֹמַר לָכֶם, כִּי אֵינוֹ מְשֻׁבָּח וּמְעֻלֶּה שֶׁבֶּחֳדָשִׁים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל. וְתִמְצָא שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה יא.) בְּנִיסָן נִגְאֲלוּ בְּנִיסָן עֲתִידִין לִגָּאֵל, כִּי הַחֹדֶשׁ מְסֻיָּם לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל, וְעַל זֶה ״רִאשׁוֹן הוּא״, רָאוּי לִהְיוֹת לָכֶם שֶׁיִּהְיוּ מוֹנִים מִנִּיסָן לְצַד מַעֲלָתוֹ.

החודש הזה לכם ראש חדשים, "This month shall be for you the beginning of the months." Why did the Torah repeat ראש חדשים and ראשון הוא? I believe the meaning of ראש is that the month of Nissan will be particularly important, the choicest of the months. We find the word ראש used in this sense in Exodus 30,23 when the most important of the spices in the making of oil for anointing is discussed. The Torah stressed the word לכם, for you, to tell us that this month would be special only for the Jewish people. Our sages pointed out in Rosh Hashanah 11 that Israel was redeemed from Egypt in Nissan and that the future redemption would again occur in that month. This is so because this month is a harbinger of good tidings for Israel. It is appropriate that Israel should begin the count of the months of the year by making Nissan the first month.

ברכת הלבנה וזמנה. ובו ד סעיפים: הרואה לבנה בחדושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם וכו': הגה ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה (אגור): אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים: הגה ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחדש אז ממתינין עד מוצאי שבת אבל אם היא אח"כ אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים (ת"ה סי' ל"ה). אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם י"ה (מהרי"ל) ובמוצאי י"כ מקדשין אותה דאז שורין בשמחה אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית (ד"ע) ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו י"ט (מהרי"ל הל' י"ט) ותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור) ואומר שלשה פעמים סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו': הגה ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' ולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים ואומר לחבירו ג"פ שלום עליך (הג"ה החדשות) ומשיב הוי כשואל (טור) ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקים שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות ורקודין בקדוש החדש דוגמת שמחת נשואין: (בחיי פרשת וישב וד"ע): עד אימתי מברכין עליה עד י"ו מיום המולד ולא י"ו בכלל: (ואין לקדש אלא עד חצי כ"ט י"ב תשצ"ג מן המולד) (תשובת מהרי"ל):

Moon blessing and its time - 4 subsections. The one who sees the moon in its newness blesses "Who at Their Word created heavens, and at the breath of Their mouth all their hosts; a law and a time They gave unto them, that they would would not change their duty". Note: one should only sanctify the month at night, at the time that the moon shines and we benefit from its light (Agur). We should only bless regarding the moon on motza'ei Shabbat, when one is perfumed and one's clothes are nice. Rema: and this is specifically when motza'ei Shabbat is before the 10th of the Hebrew month, in this case we wait until motza'ei Shabbat. However, if it's after this we don't wait to motza'ei Shabbat, lest there are 2 or 3 or 4 cloudy nights and the moon is invisible, and the time to bless passes. And when we bless the moon during the week, it's good to put on nice clothes (T"H chapter 35). We don't sanctify the moon before Tisha b'Av or before Yom haDin (Maharil), and when Yom Kippur goes out we bless it, since then we exist in a joyful state - but not when Tisha b'Av goes out, or any other fast (my own opinion), and we don't sanctify it on motza'ei Shabbat which falls on Yom Tov (Maharil, laws of Yom Tov). And one fixes their eyes and straightens their legs and blesses (Standing) (Tur) and says three times: "A good sign it will be for all of Israel, Blessed is your Creator etc." Rema: and dances three times towards it, and says "Just as I dance, etc", and says "Fear and terror will fall on them, etc" (Shemot 15:16), and again backwards, "Like a stone they will be, etc" three times, and says to one's friend three times "Peace be upon you" (Hagahot haChadashot), and responding to this greeting is like saying it (Tur). And we are accustomed to say "David, King of Israel, lives and exists", since his kingdom is compared to the moon and will in the future be renewed like it. And the assembly of Israel will return and cleave to her Husband, who is the Holy Blessed One, the image of the moon who is renewed with the moon - as it is said, "A sword and a shield is God" (Tehillim 84:12), and therefore we make joys and dance in the sanctification of the month, which is an image of the joy of a wedding. (Bachya, parshat vayeishev, and my own opinion). Until when do we bless regarding it? Until the 16th day from the day of the molad, not including the 16th itself. One should not sanctify except until half of 29 days, 12 hours, and 793 chalakim from the molad (Teshuvot Maharil)

ד) שם. הרואה לבנה בחידושה וכו' יורדי הים אין מפליגין עד אחר ה' ימים לחידוש הלבנה. ונזהרין שלא להקיז סמוך לחידושה. והפשתן שימצא במשרה או בתוך היורה לבשל בחידוש הלבנה לוקה וכמה מלאכות צריך שמירה שלא לעשות בעת שהלבנה מתחדשת. הרב החינוך סי' ת"ג. ברכ"י אות ב' שע"ת שם. ועיין לעיל סי' תי"ז או' כ"כ: ה) שם. מברך אשר במאמרו וכו' שלא ישנו את תפקידם. מצוה שצויתם להתנהג בהילוך תקופותיהם. ששים ושמחים כדכתיב ישיש כגבור. פועלי אמת שאינם משנים את סדרם. וללבנה אמר הקב"ה שתתחדש בכל חדש. עטרת תפארת היא זו לעמוסי בטן סי' הוא להם שאף הם שמונים לה עתידים להתחדש בגלותם (והב"ח גרס בגדולתן וכ"כ א"ר אות ב' דאינו ענין לחרבן הבית אלא לחידוש הנשמות) כמותה ולפאר ליוצרם. רש"י סנהדרין מ"ב ע"א. והתו' שם כתבו דאית דגרס פועל אמת ואהקב"ה קאי שבאמת ובדין מיעטה ולהכי קאמר בתר הכי וללבנה אמר שתתחדש עכ"ל וכ"כ הר' יונה פועל אמת שפעולתו אמת לבורא הוא חוזר שהוא אמת וגם הפעולה עצמה היא אמת שהיא קיימת כענין שנאמר ויעמידם לעד לעולם שאם היה חוזר לצבאיו מספיק היה שיאמר פועלי אמת ולמה היה צ"ל עוד שהפעולה שהם פועלים שהיא אמת עכ"ל. ב"י. וכ"כ הב"ח דנקטינן לברך ברכה זו כגירסת התו' יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ג' דהנכון לומר פועל אמת שפעולתו וכו' וכ"ה גירסת גורי האר"י ז"ל ופירשוה על דרך האמת וכ"כ ר' בחיי פ' האזינו עכ"ל והביאו ה"ה בש"ץ דף רל"ב ע"ד. וכ"ה בס' מבו"ש להאר"י ז"ל דף ס' ע"ג ובס' פע"ח ש' י"ט פ"ג ובסי' הרש"ש ז"ל ועי"ש פי' הברכה כולה ע"ד האמת יעו"ש. וראוי להפסיק בין שתתחדש ובין עטרת. א"א אות ט': ח) שם. מברך אשר במאמרו וכו' וכל המברך על החדש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה. סנהדרין מ"ב ע"א: יד) קודם ברכת הלבנה צ"ל הללויה הללו את ה' מן השמים עד חק נתן ולא יעבור. מבו"ש דף ס' ע"ד. פע"ח שער י"ט פ"ג ויעו"ש טעם בסוד. והמנהג לומר קודם כל מזמור השמים מספרים כבוד אל כולו ואח"כ הללויה הללו את ה' מן השמים וכו' עד חק נתן ולא יעבור. ואח"כ יראה הלבנה והכוכבים ויאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וכו' ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ. לשם יחוד וכו' הריני בא לקיים מצות ברכת הלבנה לתקן את שורשה במקום עליון. ויהי נועם וכו' ואח"כ יאמר ברכת הלבנה מילה במילה ובכונה. ועיין לקמן אות ל"ז הסדר שצ"ל אחר הברכה ע"פ הסוד:

ברכת הלבנה להר"א הלוי

יש מצוה התלויה בפה ובעינים וברגלים, והיא מצות קידוש הלבנה, אמר רב יודא הרואה לבנה בחדושה אמר ברוך אתה ה' אמ"ה אשר במאמרו וכו'. כבר כתבתי לעיל שאסור להסתכל בהלבנה בשם רבינו מאיר הלוי, ויש סוד לדבר, רק רואה בה ראיה כשירצה לברך וכשמתחיל לברך אז אין מסתכל בה. ומנהג יפה אנחנו נוהגים פה ירושלים ע"ה תובב"ב לומר מזמור אחר סיום הברכה, ואומרים מזמור של י' הלל, הללו א-ל בקדשו וכו', ונכון הוא מאוד להתעורר אור הלבנה שלמעלה היא מלכות בית דוד שעליה רומזים דוד מלך ישראל חי וקיים, ואחר אנו אומרים תנא דבי ר' ישמעאל אלו לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בכל חודש דיים, אמר אביי הלכך מברכין מעומד, ואחר כך קדיש דרבנן, ומה מאד טוב ויפה הענין, כי לעתיד ילך פגם הלבנה ותהיה אור הלבנה כאור החמה ואז יתגדל ויתקדש שמיה רבא וכו' ויהיה השם שלם והכסא שלם כנודע ליודעי חן. אשר נראה בעיני שמטעם זה מתרחקים הנשים ממצוה זו אף על פי שמקיימין הרבה מצות עשה שהזמן גרמא, ולא ראינו מעולם נשים מקיימות קידוש הלבנה אף שהן נזהרות בכל התפילות, מפני שפגם הלבנה גרמה האשה הראשונה דהיינו חטא חוה, ומתרחקים מפני הבושה, אף על פי שמצאו להם תיקון אחר כך שנתקנו בעגל ועל כן ניתן ראש חדש להנשים...

...מה שכתב רבינו יונה ז"ל, באלפס ברכות סוף פרק תפלת השחר, אמר ר' יוחנן כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה. וכתב ר' יונה ז"ל על זה, מפני שהקב"ה אף על פי שאינו נראה לעין נראה הוא על ידי גבורותיו ונפלאותיו, כענין שנאמר (ישעיה מ"ה) "אכן אתה א-ל מסתתר אלקי ישראל מושיע", כלומר אף על פי שאתה מסתתר אתה הוא אלקי ישראל שעשית עמהם כמה נפלאות, ואתה מושיע בכל עת ובכל שעה... הנראה כונתו, כי הדבר שאם מורגל בו, אינו מתפעל ממנו, כי נראה לעין הבשרי, כי נוהג שבעולם כך הוא, ולא ניכר לעין הבשרי, כי מיד שולחו הוא נשלח. והנה השמש אף שנסתר בלילה אכן ידוע כי תחת הכדור מהלכת בלילה... וכענין שאמרו ז"ל בר"ה פרק שני על הירח, "פעמים מהלכת בארוכה פעמים בקצרה, דכתיב שמש ידע מבואו, מכלל דירח לא ידע". וכיון שאינו ידוע מהלכה, הרי זה כאילו גם לעין הבשרי ניכר, שתשיב אמרים אמת לשולחה, הוא מלכו של עולם, לעשות רצונו להאיר לעולם ולמשול בלילה, כענין שנסדר משמרתה ברקיע כרצונו ית', ומתפעל האדם מעט להבין מלכו של עולם והם משרתים לו כרצונו לשמש העולם התחתון, והרי זה כאילו נתגלה לנו, וכאלו מקבל פני שכינה, ועל זה החסד שנתגלה לנו מעט אנו מברכין על זה ברכת לבנה...

חַיָּבִין לְקַדֵּשׁ אֶת הַלְּבָנָה בְּכָל חֹדֶשׁ. וְאֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ אֶלָּא כְּשֶׁהוּא וַדַּאי לַיְלָה, שֶׁנִּרְאֵית זְרִיחָתָהּ עַל גַּבֵּי הַקַּרְקַע וְרָאוּי לֵהָנוֹת מֵאוֹרָהּ. אִם נִתְכַּסְּתָה בְּעָב, אֵין מְקַדְּשִׁין אוֹתָהּ, אֶלָּא אִם כֵּן הוּא דַק וְקָלוּשׁ. וְאִם הִתְחִיל לְבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ נִתְכַּסְּתָה בְּעָב, גּוֹמֵר אֶת הַבְּרָכָה. אֲבָל אִם הוּא מְשַׁעֵר שֶׁלֹּא יוּכַל לִגְמוֹר אֶת הַבְּרָכָה קֹדֶם שֶׁתִּתְכַּסֶּה, אָסוּר לוֹ לְהַתְחִיל.

עיקר קידוש הלבנה על פי האריז"ל משיעברו עליה שבעת ימים מהמולד מעת לעת, ומיום השמיני והלאה הוא זמן קידוש הלבנה, ויש לקדש בבגדים נאים ובשמחה, כי הוא קבלת פני השכינה הק', ורגליהם רגל ישרה ולצד מזרח דווקא, וכשמגיע לברוך יוצרך, כשם שאני רוקד וכו' אזי יהפוך פניו נגד הלבנה:

אך כאשר מדובר אודות עדות שהיא רק בירור הגיוני, הרי הפגם של קרובים בסוג זה של עדות הוא משום קירוב הדעת שיש ביניהם

אמר אביי הלכך צריך למימריה מעומד דנודע כי מילין דדכורא הוא מעומד ומילין דנוקבא הוא בישיבה כנודע ועל כן כאן בעת קידוש לבנה שאז מתפללת בחינת נוקבא כביכול בדכורא ונקרא דכר ונחשב המצוה מילין דדכורא שהוא מעומד ועל כן נקרא קידוש לבנה בסוד הקידושין כביכול עם דודה:

מעשה שרצה הבעש"ט לנסוע לדרך ומחמת שהיה זמן קידוש לבנה עיכב עצמו עד הלילה ובעת הליכתו לקידוש לבנה הלך עמו אחד מהחברים ורצה להביט אחריו ולא הניח אותו הבעש"ט להביט כי אמר אחד גנב הרסן מן הסוסים. כי הסוסים היו קשורים בעגלה כדי לנסוע תיכף אחר קידוש לבנה. והוא גנב מחמת שאין לו הוצאות שבת. ולאחר קידוש לבנה התחיל הגבאי לצעוק מי גנב הרסן.

מעלתה מעלתה – גדולה מעלת ברכת הלבנה, ואומרת הגמרא שמי שמברך על הלבנה בזמנה כאילו מקבל פני שכינה, וכלשון הגמ': "כל המברך על החדש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: 'החדש הזה', וכתיב התם: 'זה אלי ואנוהו'. תנא דבי רבי ישמעאל: אילמלא (לא) זכו ישראל אלא להקביל פני אביהן שבשמים כל חדש וחדש – דיים. אמר אביי: הלכך נימרינהו מעומד". [הערה 1] שמות י"ב, ב'. [הערה 2] שמות ט"ו, ב'. [הערה 3] עי' סנהדרין מ"ב ע"א. כה"ח סי' תכ"ו ס"ק ח'

לכתחלה אין לברך ברכת הלבנה אלא עד שיגיע זמן צאת הכוכבים ויחשיך באופן שתהיה הלבנה ראויה להנות מאורה. אולם בחדש שזמן הברכה הוא מצומצם ויש חשש שיפסיד הברכה לאותו חדש, אין צריך להמתין שיהיה לילה ודאי, אלא כל שהוא לאחר שקיעת החמה, וראויה הלבנה שיאותו לאורה יכול לברך. ואמנם קודם השקיעה אין לברך ברכת הלבנה. [יביע אומר חלק ה' סימן לו אות ג'. וע"ע בילקו"י שבת ה' עמ' שלה. ושם אם אפשר לברך בבין השמשות] .

אחרי תפילת 'ערבית' מברכים 'ברכת הלבנה', ויש להקפיד לברכה בלב שמח. [הערה 50] – ראה בשו"ע (סי' תכ"ו סעי' ב'), ז"ל: "אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים", והוסיף הרמ"א (שם), ז"ל: "אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם יה"כ, ובמוצאי יוה"כ מקדשין אותה, דאז שורין בשמחה אבל לא במוצאי ט"ב או שאר תענית", וראה עוד בכה"ח (שם ס"ק כ"ט), ז"ל:

לכתחלה אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. ומכל מקום אם חושש שעל ידי שימתין למוצאי שבת יש חשש שיפסיד את המצוה, ובפרט בחודשי החורף שאין רואים את הלבנה מדי לילה, אין צריך להמתין למוצאי שבת, ויכול לברך ברכת הלבנה גם בימי החול. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד שלח] .

מברכים ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב, וטוב שיטעמו איזה דבר קודם הברכה, ולכתחלה ימתינו עד שיגיע זמן צאת הכוכבים ויחשיך באופן שתהיה הלבנה ראויה להנות מאורה. ואם אפשר שהצבור יקבעו זמן לברכת הלבנה אחר הסעודה, טוב שיעשו כן, ויברכו הברכה אחר הסעודה, עם מנעלים. אך אם יש חשש שחלק מהצבור יפסידו הברכה, יברכו מיד אחר ערבית. ולכתחלה אין לקדש את החודש לפני תשעה באב, שבזמן זה אנו שרויים באבילות על חורבן בית המקדש. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמ' שמב] .

לילה אחרון בשבת או ביו"ט – אם הגיע הלילה האחרון שאפשר לקדש בו את הלבנה, והוא ליל שבת או ליל יום טוב – יקרא את נוסח ברכת הלבנה מתוך הגמרא ויכוון לשם מצוות תלמוד תורה. ברכתה בחודשים תשרי ואב – אין מקדשין את הלבנה קודם תשעה באב וקודם יום הכיפורים, ובמוצאי יום הכיפורים יקדשנה מיד כיון ששרוי אז בשמחה. אמנם במוצאי תשעה באב ושאר תעניות לא יקדשנה עד שיטעם משהו, ובמוצאי תשעה באב טוב שיחליף מנעליו קודם שיקדשנה. וכיום שנועלים נעלי גומי בתשעה באב, ואנשים רגילים ללכת בהם גם בשאר ימות השנה – אין צריך להחליף המנעלים.

כשיש ענן דק על הלבנה, אף שהלבנה נראית דרך הענן, מנהגינו להמתין עד שהענן ילך, אלא אם כן יש חשש שיפסיד את הברכה לאותו חודש. והאשכנזים נוהגים לברך. אך בענן עב לכולי עלמא אין מברכים. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד שכ. ושו"ת יביע אומר חלק ה' סי' כד אות ב-ז] .

חודש חורפי שהלבנה מתכסית ברוב החודש בעננים, ובסוף ליל ט"ו לחודש זרחה הלבנה לאחר שכבר עלה השחר, קודם הנץ החמה, עד שאפשר ליהנות מאורה, רשאי לברך ברכת הלבנה בשעה זו, שאף על פי שאחר עלות השחר יום הוא, לענין זה יכול לברך כל שנהנה מזריחתה, ועדיין לא האיר המזרח. [שו"ת יביע אומר חלק ה סימן לו] .

ברכתה קודם צאת הכוכבים – אין לקדש את הלבנה קודם צאת הכוכבים אלא רק לאחר צאתם שאז הלבנה זורחת ונהנין מאורה, ולא שצריך ליהנות מאורה אלא שתאיר היטב. ויכול לברך כל עוד זריחתה ניכרת על הקרקע. עננים – אם יש עננים שמכסים את הלבנה – לא יברך, ואפילו אם הענן הוא דק ביותר. תפילת ערבית וברכת הלבנה – תפילת ערבית קודמת לברכת הלבנה כי תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם.

בברכת הלבנה אנו מודים לה' על שברא את הלבנה שאנו נהנים בלילה מאורה. ברכה זו זכתה ליחס מיוחד של כבוד וחיבה מהמוני בית ישראל, מפני שרמוזים בה עניינים עמוקים אודות עם ישראל. נבאר מעט: מכל גרמי השמיים, הלבנה היא הדומה לנו ביותר. כמו האדם שחייו רצופים עליות וירידות, כך גם ללבנה יש עליות וירידות. באמצע החודש היא נראית מלאה ולקראת סופו מתמעטת ונעלמת. וכמו האדם שהתגאה והתאווה ואכל מעץ הדעת ונענש, כך גם הלבנה לא הסתפקה בכך שאורה היה שווה לאור השמש, וביקשה למלוך על השמש (כמובא לעיל ה). כעונש על גאוותה החליש הקב"ה את אורה, ואף יצר את מחזור הלבנה שבו בכל חודש היא מתמעטת ונעלמת למשך יממה. אולם שלא כמו האדם שמתמעט ומת, הלבנה שייכת לצבא השמים, והיא קבועה ותמידית, ועל כן תמיד היא חוזרת לחיים. וכך ממש הוא טבע האומה הישראלית, שמצד אחד חיה חיים אנושיים הכוללים מורדות ועליות, יצר טוב ויצר רע, ומאידך, הקשר שלה לאמונה ולה' הוא נצחי. ועל כן שלא כמו שאר העמים, עם ישראל חי וקיים. אל הרעיון הזה, אודות נצח ישראל, הננו מתקשרים בברכת הלבנה, בעת שאנו רואים אותה חוזרת וגדלה בכל חודש. יתר על כן, לא רק שהננו מצליחים לשרוד למרות כל המשברים, אלא שמכל משבר ונפילה אנו מתעלים למדרגה גבוהה יותר. דוד מלך ישראל הוא זה שלימד אותנו, איך להפוך את כל הנפילות והמשברים למנוף לעלייה. חז"ל מספרים כי דוד היה הבזוי שבאחיו, וגדל בשדה בין החיות, ומכל דבר השכיל להתפתח ולהתעלות. ואף לאחר נפילתו הקשה בחטא בת שבע, לא התייאש וחזר בתשובה שלימה, עד שאמרו עליו חז"ל (מו"ק טז, ב): "שהקים עולה של תשובה". דוד הפך את המשבר הנורא להתעלות עצומה, ומאז ועד היום כוחה ודרכה של התשובה נלמדים ממנו. בזכות התשובה מלכותו נמשכת לנצח, כמו הלבנה שתמיד אחר שהיא מתמעטת היא חוזרת ומתמלאת.

In Birkat Ha-levana (the Berakha of the Moon), we thank God for creating the moon, from whose light we benefit at night. Many Jews have attached special honor and affection to this berakha, as it alludes to deep concepts concerning the Jewish people. We will explain some of these concepts here. Of all the heavenly bodies, the moon is most similar to us. Just as a person’s life is filled with ups and downs, the moon waxes and wanes through the course of each month. In the middle of the month, the moon appears full, but as it nears the end of the month it dwindles and disappears. And just as Adam, the first man, gave in to his pride and desires and ate from the Tree of Knowledge and was punished, the moon was not satisfied being equally luminous as the sun, asking instead to rule over it (see above, section 5). In retribution for the moon’s arrogance, God reduced its light and even created the lunar cycle in which it wanes every month, eventually disappearing for an entire day. However, unlike man, who eventually fades away and dies, the moon remains part of the heavenly hosts and is fixed and everlasting, always regenerating itself. The Jewish people have the exact same qualities. On the one hand, they lead normal human lives, which include ups and downs, a good inclination as well as an evil inclination. On the other hand, their connection to faith and God is everlasting. Therefore, unlike other nations, the Jewish people will endure forever. We connect to this idea of Israel’s immortality through Birkat Ha-levana, which we recite upon seeing the moon reappear and begin to grow anew every month. Moreover, not only do we manage to survive despite all the hardships that we experience, we actually advance to a higher level as a result of each crisis and setback. King David taught us how to transform each setback into an impetus for greater growth. The Sages relate that David was the lowliest of his brothers, growing up in the fields among the animals, but he succeeded in maturing and improving from every experience. Even after his difficult fall in the sin of Bat-Sheva, he did not despair. Rather, he repented completely, to the point where the Sages say that “he established the yoke of repentance” (Mo’ed Katan 16b). David transformed his awful failure into tremendous self-improvement, and ever since then we learn from him the ways of repentance and the true extent of its power. By virtue of his repentance, David’s kingdom is everlasting, just as the moon always rejuvenates after its decline.

מפני הרעיון הגדול שמבטא חידוש הלבנה, נתקדשה ברכת הלבנה עד שהיא נחשבת למעין קבלת פני שכינה. וזהו שאמר תנא דבי רבי ישמעאל על ברכת הלבנה: "אילמלא לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש (בברכת הלבנה) דים". ומאחר שכן, אמר אביי שיש לכבד את ברכת הלבנה ולאומרה בעמידה (סנהדרין מב, א). מי שקשה לו לעמוד, ישען על מקלו או על חבירו ויברך. ואם גם להישען קשה לו, יברך בישיבה. נהגו לכבד את הברכה ולאומרה במניין, וכשאין מניין טוב לאומרה בשלושה, אולם מצד הדין אפשר לאומרה גם ביחיד. כאשר יש חשש שאם ימתין ליום שיוכל לברך במניין ישכח בסופו של דבר לברך, עדיף שיברך ביחיד (באו"ה תכו, ב, ד"ה 'אלא'). נוהגים לצאת מחוץ לבית כדי לאומרה תחת כיפת השמים. שהרי למדנו שיש בברכת הלבנה מעין קבלת פני שכינה, וכשם שיוצאים לקבל את פני המלך, כך יש לצאת לקראת ברכת הלבנה. אבל חולה או מי שחושש שיתקרר אם יצא מהבית, יכול לראות את הלבנה דרך החלון ולברך (משנה ברורה תכו, כא).

Because of the lofty idea that the moon’s renewal represents, Birkat Ha-levana has been hallowed to the point that one who recites it is viewed as if he is greeting the Shekhina (Divine Presence). Thus, in the academy of Rabbi Yishmael it was taught: “Were the people of Israel privileged to greet the presence of their heavenly Father only once a month (when reciting Birkat Ha-levana), it would have been sufficient for them” (San. 42a). Therefore, Abaye concluded that one must honor the berakha and recite it while standing (San. 42a.). One who finds it difficult to stand should lean on his cane or a friend and recite the berakha. And if leaning is too difficult, he may recite it while sitting. It is customary to honor the berakha by reciting it with a minyan. In the absence of a minyan, it is best to recite it in a group of three, but technically one may recite it alone. If one is concerned that if he puts off reciting the berakha until a minyan can be gathered he will forget to recite the berakha altogether, it is preferable not to wait, but to recite it alone (BHL 426:2, s.v. “ela”). It is customary to go outside and recite the berakha under the open sky. After all, we learned above that Birkat Ha-levana is compared to greeting the Shekhina. Therefore, one should approach reciting this berakha as if one is going out to greet a king. One who is sick or concerned that he might catch a cold if he ventures outside may view the moon through a window and recite the berakha indoors (MB 426:21).

"Who appointed the moon for seasons" (Psalms 104:19). Yoḥanan commented: The orb of the sun alone was created to give light. If so, why was the moon created? "For seasons": in order to sanctify new moons and years thereby.