Sources explore the spiritual practices and inner work of Elul, emphasizing teshuvah (return and repentance), renewed closeness to God, and preparation for the High Holidays. Biblical and rabbinic texts present Elul as a season of honest self-examination, abandonment of sin, and heightened prayer and introspection.
יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundation of Elul's character as a time of teshuvah rests on the forty days Moshe ascended Sinai to receive the second Tablets, beginning on Rosh Chodesh Elul and concluding on Yom Kippur — a precedent recorded by the Tur (Orach Chayim 581) and echoed by the Kitzur Shulchan Arukh (128:1), which describes these as days of rachamim and ratzon when teshuvah is especially welcome, and by the Mishnah Berurah (581:1), which derives from the roshei teivot of "אני לדודי ודודי לי" (Shir HaShirim 6:3) both the name Elul and the forty days during which the heart draws near to God and God draws near to accept teshuvah.
The practical avodah of the month, as codified in the Shulchan Arukh (Orach Chayim 581:1–2) and spelled out by the Kitzur Shulchan Arukh (128:2), consists of daily shofar blowing after Shacharit throughout the month and the recitation of Selichot — the shofar serving, as the Kitzur explains, to rouse the people to teshuvah, since it is the nature of the shofar to startle and awaken.
The Mateh Efrayim (581:10–13) gives the month its personal texture: one who fears God should examine his deeds, sit before each meal and before sleep, reckon with his soul to find his wrongdoing, regret it, and confess — adding strength in the fulfillment of mitzvot throughout.
The Rambam's account of what teshuvah actually requires — abandoning the sin, resolving never to return to it, feeling genuine remorse, and verbal confession (Mishneh Torah, Hilkhot Teshuvah 2:2) — extends beyond outward actions: Mishneh Torah, Hilkhot Teshuvah 7:3 stresses that one must also search out bad character traits such as anger, envy, pursuit of money and honor, for these are harder to leave than sins of deed, and Yeshayahu 55:7 is the verse the Rambam anchors this to — "let the wicked abandon his way."
The Hasidic masters deepen the inner dimension: the Shem MiShmuel (Mishpatim 10:14) teaches that in Elul the thirteen attributes of mercy open for Israel and, like water reflecting a face, this divine awakening of love stirs a corresponding awakening of love in the heart of Israel — yet for any supernal light to be retained, one must fashion for it a vessel of mitzvah, which is why the shofar was instituted, to serve as a vessel for that illumination.
The Sefat Emet (Devarim, Elul 12:2) adds that in Elul specifically the revelation of the thirteen attributes of mercy comes through the initiative of Israel — this is the meaning of "אני לדודי," Israel reaching toward God first — while the Sefat Emet (Devarim, Elul 4:2) urges that during these days one must separate from worldly affairs as much as possible in order to fulfill "אני לדודי," remembering that a person was created solely for the service of the Creator.
The Shem MiShmuel (Rosh Hashanah 19:9) reads the Midrash's call to "renew your deeds" in Elul as a directive to see oneself as if born anew today, severing any continuation with past sins, and he teaches that in correspondence with this self-renewal God in His great mercy removes those sins entirely.
The Shem MiShmuel (Shoftim 6:19) frames the entire month as a preparation through yishuv ha-da'at — the settling of the mind — so that one trains oneself to concentrate in prayer and removes all confusion and agitation, since it is through this composed awareness below that the divine attribute of Da'at above is aroused and prosecutorial forces are silenced before Rosh Hashanah.
The Sefat Emet (Devarim, Elul 3:2) situates Elul structurally as the period just before the renewal of the year, when time can receive will and divine influence from the point above time — an "et ratzon" in which even within this world one can cleave to what is beyond it.
The month's suitability for teshuvah is also encoded in its name: the Bnei Yissaschar (Elul 1:1) derives from the final letters of the words in the pasuk "וצדקה תהיה לנו" a gematria pointing to teshuvah, and the Shenei Luchot HaBerit (Rosh HaShanah, Ner Mitzvah 2) adds that the roshei teivot of "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" (Devarim 30:1) spell Elul — signaling that this month is prepared for the circumcision of the heart.
The Peri Tzadik (Rosh Chodesh Elul 3:3) teaches that Elul was created to repair deeds so that they align with chokhmah, and the Peri Tzadik (Rosh Chodesh Elul 3:4) adds that the forty days of the month serve as preparation to repair what was damaged, corresponding to the giving of the second Tablets with the Oral Torah — making the month an intrinsic preparation for the geulah of Tishrei.
On the inner work of self-assessment, the Mesillat Yesharim (ch. 4) calls for continuous contemplation of the depth of divine judgment and the gravity of one's obligations, noting that one who truly grasps how exacting the reckoning is will naturally shudder and be moved to watchfulness — a disposition central to all serious avodah of this season.
The Tanya (Likkutei Amarim 29:6) prescribes setting aside regular times for genuine humility — meditating deeply, including through study of sacred books, until the heart is truly broken within — while the Tanya (Likkutei Amarim 31:9) balances this by directing that after recognizing one's distance from God, one should turn with compassion toward the divine soul within, which is in a state of exile, as a spur to joyful return rather than despair.
Orot HaTeshuvah describes the most inward dimension of teshuvah as a natural movement of the soul: when a person sins and his soul is not wholly corrupted, the inner sense of uprightness pains him and impels him to return and correct what was wronged until he feels his sin erased — a process that is complex, dependent on many internal and external conditions, but remains one of the essential foundations of teshuvah.
מכתב מאליהו, חלק ב עמוד נו teaches that the entire avodah of Elul is to ignite oneself and greatly increase acts of strengthening — swinging from the extreme of laxity to the extreme of chizuk — and that multiplying mitzvot and their details, even beyond one's normal level, prepares the heart and opens the genuine possibility of teshuvah, for only after the "na'aseh" of many deeds can one arrive at true "nishma."
שיר השירים ו׳
Song of Songs 6:3
The verse expresses reciprocal closeness—“I am my beloved’s and my beloved is mine”—a central biblical image for the intimacy and return to God associated with Elul.
אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ {ס}
ישעיהו נ״ה
Isaiah 55:7
Isaiah calls the wicked to abandon their ways and return to God, emphasizing that the time to seek and invoke Him is now—an apt scriptural foundation for Elul’s teshuvah.
יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל־יְהֹוָה֙ וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל־אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי־יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃
דברים ל׳
Deuteronomy 30:1
The Torah describes return to God, renewed obedience, and divine circumcision of the heart, presenting teshuvah as both human turning and divine assistance.
וְהָיָה֩ כִֽי־יָבֹ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כׇּל־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הַבְּרָכָה֙ וְהַקְּלָלָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְפָנֶ֑יךָ וַהֲשֵׁבֹתָ֙ אֶל־לְבָבֶ֔ךָ בְּכׇ֨ל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר הִדִּיחֲךָ֛ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ שָֽׁמָּה׃
תהילים כ״ז
Psalms 27:4
Psalm 27, traditionally recited during Elul and the High Holiday season, moves from trust amid fear toward seeking God’s presence and hoping in Him.
אַחַ֤ת ׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵאֵת־יְהֹוָה֮ אוֹתָ֢הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית־יְ֭הֹוָה כׇּל־יְמֵ֣י חַיַּ֑י לַחֲז֥וֹת בְּנֹעַם־יְ֝הֹוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ׃
דברים ל׳
Deuteronomy 30:11
The mitzvah being commanded is not hidden from you and is not distant from you.
כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃
תהילים כ״ז
Psalms 27:14
The passage states that one should wait for God, strengthen oneself, and take courage in one's heart, then wait for God again.
קַוֵּ֗ה אֶל־יְ֫הֹוָ֥ה חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל־יְהֹוָֽה׃ {פ}
נחמיה א׳
Nehemiah 1:6
The speaker prays that God's ear be attentive and eyes open to hear the prayer offered day and night on behalf of the children of Israel, confessing the sins that Israel has committed and acknowledging that the speaker and his father's house have also sinned.
תְּהִ֣י נָ֣א אׇזְנְךָֽ־קַשֶּׁ֣בֶת וְֽעֵינֶ֪יךָ פְתוּח֟וֹת לִשְׁמֹ֣עַ אֶל־תְּפִלַּ֣ת עַבְדְּךָ֡ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִי֩ מִתְפַּלֵּ֨ל לְפָנֶ֤יךָ הַיּוֹם֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל עֲבָדֶ֑יךָ וּמִתְוַדֶּ֗ה עַל־חַטֹּ֤אות בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֣אנוּ לָ֔ךְ וַאֲנִ֥י וּבֵית־אָבִ֖י חָטָֽאנוּ׃
תלמוד בבלי, ראש השנה יח א
Rosh Hashanah 18a:12
Rabbah bar Abuha identifies the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur as a period of significance, with differing views on their purpose: Rav Yehudah in the name of Rav connects them to ten refusals that Nabal gave to David's servants, while Rav Nachman in the name of Rabbah bar Abuha reiterates that these are the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur.
בְּיָחִיד, אֵימַת? אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. ״וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה׳ אֶת נָבָל״ — עֲשָׂרָה יָמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּנֶגֶד עֶשֶׂר לְגִימוֹת שֶׁנָּתַן נָבָל לְעַבְדֵי דָּוִד. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.
משנה תורה, תשובה פרק ז
Mishneh Torah, Repentance 7:3
Rambam stresses that teshuvah brings a person close to the Divine Presence and was created before the world, making return not merely emergency repair but a foundational possibility.
אַל תֹּאמַר שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מֵעֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּגוֹן זְנוּת וְגֵזֶל וּגְנֵבָה. אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לָשׁוּב מֵאֵלּוּ כָּךְ הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָשׁוּב מִן הַכַּעַס וּמִן הָאֵיבָה וּמִן הַקִּנְאָה וּמִן הַהִתּוּל וּמֵרְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וּמֵרְדִיפַת הַמַּאֲכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַכּל צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְאֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת קָשִׁים מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִשְׁקָע בְּאֵלּוּ קָשֶׁה הוּא לִפְרשׁ מֵהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה נה ז) "יַעֲזֹב רָשָׁע" וְגוֹ':
משנה תורה, הלכות תשובה ב׳
Mishneh Torah, Repentance 2:2
Rambam defines complete teshuvah through abandoning sin, remorse, confession, and a changed response when the same opportunity recurs; this supplies Elul with a practical program of honest self-repair.
וּמַה הִיא הַתְּשׁוּבָה. הוּא שֶׁיַּעֲזֹב הַחוֹטֵא חֶטְאוֹ וִיסִירוֹ מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וְיִגְמֹר בְּלִבּוֹ שֶׁלֹּא יַעֲשֵׂהוּ עוֹד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה ז) "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ" וְגוֹ'. וְכֵן יִתְנַחֵם עַל שֶׁעָבַר שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לא יט) "כִּי אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי". וְיָעִיד עָלָיו יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁלֹּא יָשׁוּב לְזֶה הַחֵטְא לְעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (הושע יד ד) "וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ" וְגוֹ'. וְצָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת בִּשְׂפָתָיו וְלוֹמַר עִנְיָנוֹת אֵלּוּ שֶׁגָּמַר בְּלִבּוֹ:
טור, אורח חיים תקפ״א
Tur, Orach Chayim 581
Records the minhag of blowing shofar from Rosh Chodesh Elul to confound the accuser and warn Israel to repent.
הלכות ראש השנה תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך לרב כהן צדק מנהג ב' ישיבות לומר סליחות ותחנונים בעשרת ימי תשובה וכן אמר רב עמרם בעשרת ימי תשובה משכימין לב"ה בכל יום ומתחיל ש"צ אשרי וקדיש ומתחיל תחנונים ומסיים ואנחנו לא נדע וקדיש ואמר רב האי מנהג לומר תחנונים בהנך עשרה ימים לחוד ושמענא דבמקצת אתרוותא קיימי מר"ח אלול ואמרי דביה סליק משה להר בפעם ג' ונחית בלוחות שניות בי"הכ וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו ואינו מנהגינו כהנך דקיימי מר"ח אלול ומנהג אשכנז כשחל ר"ה ביום ה' או בשבת אז מתחיל ביום ראשון שלפניו לעמוד באשמורת הבקר ואומרי' סליחות ותחנונים ורוב צבור מתענין ומתפללין תפלת תענית וכשחל ר"ה בב"ג אז מתחילין ביום ראשון בשבוע שלפני השבוע שחל ר"ה להיות בתוכה. נוהגין באשכנז להתענות כולם בער"ה וסמוך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה ער"ה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם בי' ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים בי"ה הכל מתענין ומוותר להם הכל במוצאי י"ה עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא י"ט ראשון ראשון לחשבון עונות ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול וגומר ר' חנינא ור' יהושע אומרין איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער"ה ולהרבות מנות בר"ה ומכאן תשובה למתענין בר"ה ונוהגין באשכנז שאין נפילת אפים בער"ה כמו בשאר עי"ט אע"פ שנופלין על פניהם בבקר באשמורת:
See also
פרי צדיק, ראש חדש אלול ג, ועיין שם עוד
Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:3
According to all opinions, if one repents in Tishrei one will be redeemed; for this reason Elul was created—to repair action through wisdom (corresponding to "let there be light" and Torah), so that subsequently in Tishrei thought becomes aligned as God originally created mankind upright.
אבל לכל הדעות אם עושין תשובה בתשרי עתידין להגאל וע"ז נברא חודש אלול באות י' במעשה היינו לתקן המעשה שיהי' בחכמה שהוא מאמר יהי אור והיינו ד"ת וכמו שא' (בר"ר פ"ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. ויד שמאל בנפש שאחר שניתן חודש אלול לתקן המעשה שיהי' ע"פ החכמה אז יהי' כפי המחשבה אשר עשה האלהים את האדם ישר.
פרי צדיק, ראש חדש אלול ג, ועיין שם עוד
Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:4
This month corresponds to the soul and serves as preparation to rectify what occurs on the fortieth day when Moshe received the second Tablets along with the Oral Torah, to rectify great anger; this will be preparation for Tishrei when redemption is destined to come.
והחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא ההכנה לתקן הנעשה בהמ' יום שבו ניתן למשה רבע"ה הלוחות שניות עם התושבע"פ לתקן הרב כעס וזה יהיה הכנה לחודש תשרי שבו עתידין להגאל כאמור.
מטה אפרים תקפ״א:י׳-י״ג
Mateh Efrayim 581:10-13
Mateh Efrayim details Elul and pre–Rosh Hashanah customs, including increased devotion, preparation, and communal prayer, translating the season’s themes into a disciplined routine.
כבר ביארנו כי החודש אלול הוא מעותד לתשובה, והירא את דבר ה' יש לו לפשפש במעשיו, וישב קודם סעודתו וקודם שנתו ויחשב עם נפשו למצא עונו להתחרט ולהתודות עליו ושב ורפא לו. ויוסף אמץ בקיום המצות.
קיצור שלחן ערוך קכ״ח
Kitzur Shulchan Arukh 128:1
The period from Rosh Chodesh Elul through Yom Kippur constitutes days of Divine favor especially suited for repentance, commemorating Moshe's ascent to Mount Sinai on Rosh Chodesh Elul and his descent on the tenth of Tishrei with atonement completed; in most communities the custom is to fast and recite Yom Kippur Katan prayers on the day before Rosh Chodesh Elul (or on Thursday if Rosh Chodesh falls on Shabbos) to prepare spiritually for repentance. The Ari taught that the word Elul itself—formed from the acronym of "if he did not lie in ambush but Hashem made it happen, then I will provide"—indicates this month as a favorable time for accepting repentance for the year's sins, including inadvertent ones, with additional mystical allusions found in various Torah verses.
מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל עַד אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים, הֵמָּה יְמֵי רָצוֹן. וְאַף כִּי בְּכָל הַשָּׁנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִן הַשָּׁבִים אֵלָיו בְּלֵב שָׁלֵם, מִכָּל מָקוֹם יָמִים אֵלּוּ מֻבְחָרִים יוֹתֵר וּמְזֻמָּנִים לִתְשׁוּבָה, לִהְיֹתָם יְמֵי רַחֲמִים וִימֵי רָצוֹן, כִּי בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ אֱלוּל, עָלָה משֶׁה אֶל הַר סִינַי לְקַבֵּל לוּחוֹת שְׁנִיּיּם, וְנִשְׁתֵּהָה שָׁם אַרְבָּעִים יוֹם, וְיָרַד בַּעֲשָֹרָה בְּתִשְׁרִי הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה.
קיצור שלחן ערוך קכ״ח
Kitzur Shulchan Arukh 128:2
Practical digest of the month of Elul: selichot, shofar blowing each morning, and the general call to repentance before the Days of Awe.
נוֹהֲגִין לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּחֹדֶשׁ זֶה. וּמַתְחִילִין בְּיוֹם בּ' דְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ וְתוֹקְעִין בְּכָל יוֹם לְאַחַר תְּפִלַּת שַׁחֲרִית תְּקִיעָה שְׁבָרִים תְּרוּעָה תְּקִיעָה, חוּץ מֵעֶרֶב רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁמַּפְסִיקִין בּוֹ, כְּדֵי לְהַפְסִיק בֵּין תְּקִיעוֹת רְשׁוּת לִתְקִיעוֹת מִצְוָה. וְטַעַם הַתְּקִיעוֹת בְּחֹדֶשׁ זֶה כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת הָעָם לִתְשׁוּבָה, כִּי כֵן הוּא הַטֶּבַע שֶׁל הַשּׁוֹפָר לְעוֹרֵר וּלְהַחְרִיד, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, אִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ.
See also
שולחן ערוך, אורח חיים תקפ״א:א׳-ב׳
Shulchan Arukh, Orach Chayim 581:1-2
The Shulchan Arukh records the custom of rising early for selichot and increasing prayer during the season preceding Rosh Hashanah, giving Elul a communal liturgical expression.
דיני ימי תחנונים וערב ראש השנה. ובו ד סעיפים: נוהגים לקום באשמור' לומר סליחו' ותחנונים מראש חדש אלול ואילך עד יום הכפורים: הגה ומנהג בני אשכנז אינו כן אלא מראש חודש ואילך מתחילין לתקוע אחר התפלה שחרית ויש מקומות שתוקעין ג"כ ערבית ועומדים באשמורת לומר סליחות ביום א' שלפני ר"ה ואם חל ר"ה ב' וג' אז מתחילין מיום א שבוע שלפניו (מנהגים) ואבל אסור לצאת מביתו כדי ליכנס לבהכ"נ לשמוע הסליחות מלבד בערב ר"ה שמרבים סליחות יכול האבל ליכנס לבהכ"נ (פסקי מהרי"א סי' קל"ג) וידקדקו לחזור אחר ש"ץ היותר הגון והיותר גדול בתורה ובמעשים שאפשר למצוא שיתפלל סליחות וימים נוראים ושיהא בן שלשים שנים גם שיהא נשוי (כל בו) מיהו כל ישראל כשרים הם רק שיהיה מרוצה לקהל אבל אם מתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן וכן צריך שיוציא כל אדם בתפלתו ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציאו גם אוהביו אינם יוצאים בתפלתו (הגהות מנהגים ישנים) ויש מקומות נוהגים שהמתפלל סליחות יתפלל כל היום: (כל בו):
We have the custom to get up at the break of dawn to recite Selichot and tachanunim from Rosh Chodesh Elul until Yom Kippur. Rema: The minhag of Ashkenazi Jews is not like that. Instead from Rosh Chodesh on we blow the Shofar after Shacharith, and there are some places where they also blow the Shofar after Arvit. We get up at dawn to recite Selichot from the Sunday before Rosh HaShanah on; and if Rosh HaShanah falls on a Monday or Tuesday, we begin reciting Selichot from Sunday the week before Rosh HaShanah. It is forbidden for a mourner to leave his house in order to hear the Selichot at the synagogue, except on the eve of Rosh HaShanah when we extend the Selichot. On that day, the mourner can go to synagogue (Piskei Mahar"i chapter 133). It is important to search for a prayer leader for Selichot and the Days of Awe who is most fit, one who is learned and does good deeds. He should be at least thirty and married. However, any Jew is kosher for this role, as long as he is liked by the community. If he took the role by force, we do not respond "Amen" to him. He has to be able to fulfill everybody's obligation. If he has an enemy (note: one who hates him) and intends not to fulfill his obligation, even those who like him do not fulfill their obligations (Hagahot and Minhagim Yeshanim). There are places where the person who leads Selichot leads all of that day's prayers (Kol Bo).
של"ה, מסכת ראש השנה עמוד הדין, וראה שם עוד
Shenei Luchot HaBerit, Aseret HaDibrot, Rosh HaShanah, Ner Mitzva:2
Israel customarily fasted from the beginning of Elul through Yom Kippur, days on which selichot and tachanun are recited, and the word Elul itself serves as an acrostic for "and God will circumcise your heart and the heart of your offspring" (Devarim 30:6), indicating that this month is prepared for teshuvah; it is reasonable that as the final month of the year, one should repent during it for what was damaged throughout the year so as to enter Rosh Hashanah—the Day of Judgment—not despised for one's evil deeds, but having corrected what passed.
נהגו ישראל להתענות מראש חודש אלול עד יום הכפורים, שהם ימים שאומרים בהם סליחות ותחנונים. וכן (דברים ל, ו) ומל ה' אלהיך *את *לבבך *ואת *לבב זרעך ראשי תיבות אלול, שחודש זה מוכן לתשובה. ומסתברא מאחר שהוא החדש האחרון מהשנה לעשות בו תשובה על מה שפגם בכל השנה ולא יכנס בראש השנה שהוא יום הדין מתועב ממעשיו הרעים, אלא יתקן בחודש זה מה שעבר.
משנה ברורה תקפ״א
Mishnah Berurah 581:1
The Mishnah Berurah explains the heightened prayer practices of the days before Rosh Hashanah and their connection to preparation for judgment.
נוהגים לקום באשמורת - דסוף הלילה הקב"ה שט בעוה"ז והוא עת רצון ומה שנהגו מר"ח שאז עלה משה בהר סיני לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והוי עת רצון. ואיכא אסמכתא מקרא אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וס"ת עולה מ' כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה ועוד סמך מקרא ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך ר"ת אלול: (א) אלול ואילך - אבל בר"ח גופא א"א סליחות ותחנונים וכן הנוהגים לומר תהלים כל אלול עם תחנונים יה"ר אין להתחיל בר"ח [פמ"ג]:
See also
מסילת ישרים ד׳ — ד"ה אָמְנָם עַל דֶּרֶךְ פְּרָט הַמֵּבִיא לָזֶה
Mesillat Yesharim 4:2
The chapter explains divine judgment and the need to account for one’s actions, cultivating the clear awareness and spiritual seriousness that Elul is meant to awaken.
אָמְנָם עַל דֶּרֶךְ פְּרָט הַמֵּבִיא לָזֶה, הוּא הַהִתְבּוֹנְנוּת עַל חֹמֶר הָעֲבוֹדָה אֲשֶׁר חַיָּב בָּהּ הָאָדָם, וְעֹמֶק הַדִּין עָלֶיהָ. וְיֵצֵא לוֹ זֶה, מִן הָעִיּוּן בַּמַּעֲשִׂים הַכְּתוּבִים בְּסִפְרֵי הַקֹּדֶשׁ וּמִן הַלִּמּוּד בְּמַאַמְרֵי הַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְעוֹרְרִים עַל זֶה. אַךְ הַהֶעָרָה לְכָל הֶהָמוֹן, הִנֵּה הוּא בְּעִנְיַן הַשָּׂכָר וְעֹנֶשׁ עַצְמָם בִּרְאוֹת עֹמֶק הַדִּין עַד הֵיכָן מַגִּיעַ, אֲשֶׁר בֶּאֱמֶת רָאוּי לְהִזְדַּעְזֵעַ וּלְהִתְחָרֵד תָּמִיד, כִּי מִי יַעֲמֹד בְּיוֹם הַדִּין וּמִי יִצְדַּק לִפְנֵי בּוֹרְאוֹ בַּאֲשֶׁר הַשְׁקָפָתוֹ מְדֻקְדֶּקֶת עַל כָּל דָּבָר קָטֹן אוֹ גָדוֹל. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ה): וּמַגִּיד לְאָדָם מַה שֵּׂחוֹ, אֲפִלּוּ שִׂיחָה קַלָּה שֶׁבֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, מַגִּידִים לוֹ לְאָדָם בִּשְׁעַת הַדִּין.
But that which, in particular, brings one to watchfulness is contemplation on the severity of the service which a man is obligated in and the depth of judgment incurred for it. This realization comes from studying the events reported in the holy books, and from studying the statements of our Sages of blessed memory which rouse one on this. But the general masses will be roused to "Watchfulness" through the matter of reward and punishment upon recognizing the extent of the depth of judgment on this. In truth, it is proper to continuously shudder and fear, for who will stand on the Day of Judgment? Who will be found righteous before his Creator, whose sight scrutinizes all things, great and small. Likewise our Sages of blessed memory said on the verse: "Who declares to man his speech" (Amos 4:13) - "even casual talk between a man and his wife is related to a man at the time of judgment" (Chagiga 5b).
אלשיך, דברים כא יג
During the month of Elul, which are days of divine favor, one should weep at least somewhat.
ירח ימים - ...ויבכה לפחות בחודש אלול ימי הרצון.
שם משמואל, שמות משפטים תרע"ח
Shem MiShmuel, Mishpatim 10:14
In Elul, thirteen channels of divine mercy are opened to Israel like face-to-face waters, arousing love in the hearts of Israel to prepare themselves for the service of the seventh month, as the verse states "I am to my Beloved and my Beloved is to me"; yet for all illuminations coming from above, one must perform a mitzvah act as a vessel to hold that illumination, otherwise it departs as it came, and therefore shofar was instituted in Elul to serve as a vessel for this illumination, with Adar serving a similar function before Nisan.
ובאלול נפתחו לישראל י"ג מכילין דרחמי וכמים פנים אל פנים מביא התעוררת אהבה בלב ישראל להכין לבבם לעבודת ירחא שביעאה, וכר"ת אלול אני לדודי ודודי לי, אך ידוע דלכל הארות הבאות מלמעלה צריכין לעשות לו חפץ של מצוה שזה יהי' כלי להחזיק הארה ההיא, ואם לאו לעומת שבא כן ילך, וזהו שהתקינו באלול לתקוע בשופר כדי שיהי' כלי לההארה, ובדוגמא זו היא אדר קודם ניסן ובאלול נפתחו לישראל י"ג מכילין דרחמי וכמים פנים אל פנים מביא התעוררת אהבה בלב ישראל להכין לבבם לעבודת ירחא שביעאה, וכר"ת אלול אני לדודי ודודי לי, אך ידוע דלכל הארות הבאות מלמעלה צריכין לעשות לו חפץ של מצוה שזה יהי' כלי להחזיק הארה ההיא, ואם לאו לעומת שבא כן ילך, וזהו שהתקינו באלול לתקוע בשופר כדי שיהי' כלי לההארה, ובדוגמא זו היא אדר קודם ניסן
שפת אמת, דברים תבא תרמ"א תר"מ
Sefat Emet, Deuteronomy, For the Month of Elul 4:2
In these days one must separate from and distance oneself from worldly matters to the extent possible, remembering that a person was created solely to serve the Creator, and in the month of Elul this work of devotion to the Divine is accomplished.
אבל בימים אלו צריכין להפריש ולהרחיק מכל עניני עוה"ז כפי היכולת לקיים אני לדודי. ולזכור כי האדם נברא רק לעבודת הבורא ית'. ובחודש אלול (הזה) מתקיים אני לדודי.
שם משמואל, ראש השנה תרע"א תרפ"א
Shem MiShmuel, Rosh Hashanah 19:9
A midrash on "blow shofar in this month, renew your deeds in this month, improve your deeds in this month" explains that renewing deeds means each person should regard himself as if he were born today (as in "you are My son, today I have begotten you"), forgetting the past and not calling it to mind; correspondingly, just as one separates and distances himself from sins, the Holy One in His abundant mercy removes his sins from him and casts them into the depths of the sea.
במדרש תקעו בחודש שופר, בחודש זה תחדשו מעשיכם בשופר בחודש זה תשפרו מעשיכם, נראה שחידוש מעשים הוא שכל איש יראה א"ע כאלו היום בא לעולם, כמ"ש בני אתה אני היום ילדתיך, ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב, ולעומת שהוא מסלק ומפריש א"ע מן החטאים, השי"ת ברוב רחמיו מסלק את החטאים ממנו ומשליכם במצולות הים: במדרש תקעו בחודש שופר, בחודש זה תחדשו מעשיכם בשופר בחודש זה תשפרו מעשיכם, נראה שחידוש מעשים הוא שכל איש יראה א"ע כאלו היום בא לעולם, כמ"ש בני אתה אני היום ילדתיך, ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב, ולעומת שהוא מסלק ומפריש א"ע מן החטאים, השי"ת ברוב רחמיו מסלק את החטאים ממנו ומשליכם במצולות הים:
שם משמואל, דברים שופטים תרע"ה תרע"ח
Shem MiShmuel, Shoftim 6:19
In Elul, through the shofar blasts and settling of mind (yshuv hadaat), Israel prepares by clearing confusion and distraction so that when the heavenly attribute of intellect is aroused on Rosh Hashana, the accusations of the nations' princes are forestalled.
ונראה שדוגמתו הוא ענין אלול לפני ר"ה, שבר"ה שרי האומות באין ומקטרגים כבמדרש, ונזקקים להתעוררות מדת דעת העליונה ע"י ישוב הדעת של ישראל למטה, וזהו ענין התקיעות כמ"ש אשרי העם יודעי תרועה תוקעי לא נאמר אלא יודעי, היינו התיישבות הדעת, בזה מעוררין את מדת דעת העליונה ומסתלק הקטרוג, וזהו ענין חודש אלול ותקיעותיו להכין לבבם בהתיישבות הדעת לסלק כל טירוד ובלבול הדעת ולהרגיל א"ע לכוין בתפילה
שפת אמת, אלול תרל"ד
Sefat Emet, Deuteronomy, For the Month of Elul 3:2
During Chodesh Elul, which precedes the renewal of the new year, there is a time of divine favor when the temporal dimension can connect with what transcends time, enabling attachment to the supernal even in this world.
שיש עת רצון שהזמן יכול לקבל הרצון והשפע מהנקודה שלמעלה מהזמן. ובש"ק שיש השפעה מהשי"ת לכל ימי השבוע מתקשר הזמן במה שלמעלה וכן בחודש אלול קודם התחדשות שנה החדשה ולכן אז עת רצון שיכולין להתדבק גם בעוה"ז במה שלמעלה ובמד' ואני תפלתי אוה"ע אוכלין ושותין כו'.
בני יששכר, אלול א׳:א׳
Bnei Yissaschar, Elul 1:1
The month of Elul, through its mystical association with the divine name and the word "tzedakah" (righteousness), is prepared for teshuvah, and the numerical value of certain letters in this configuration alludes to teshuvah, indicating that this month is suited for engaging in repentance.
ואיך הוא החדש אשר הוכן לתשובה. צירוף שם הו"י' של החדש אלול היא ההו"י יוצא מן ס"ת וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י והנה אלו התיבות חוץ האותיות של השם היינו וצד"ק תה"י ל"נ ך' בגימ' בתשובה רמז שהחדש הזה שהצירוף הנ"ל שולט בו הוא מסוגל להתעסק בתשובה.
שפת אמת, דברים תבא תרמ"א תרס"א
Sefat Emet, Deuteronomy, For the Month of Elul 12:2
In Elul, the revelation of the thirteen attributes occurs through the arousal of teshuvah by Israel, manifested as "I am for my beloved.
כמ"ש הנה אנכי כורת ברית וזה הי' ע"י התעוררות התשובה של בנ"י וכן לעולם יש התגלות הי"ג מדות בימים האלה לבנ"י בכח התעוררות התשובה. אבל באלול ההתגלות בכח התעוררות בנ"י וזהו אני לדודי. אבל באלול ההתגלות בכח התעוררות בנ"י וזהו אני לדודי.
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים כ״ט — ד"ה וְלָזֹאת
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 29:6
The Alter Rebbe teaches how to respond to spiritual dullness and self-absorption through breaking the obstruction of the animal soul, offering a model for Elul’s honest self-confrontation.
וְלָזֹאת, צָרִיךְ לְבַטְּשָׁהּ וּלְהַשְׁפִּילָהּ לֶעָפָר, דְּהַיְינוּ, לִקְבּוֹעַ עִתִּים לְהַשְׁפִּיל עַצְמוֹ, לִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״, כַּכָּתוּב, וְ״לֵב נִשְׁבָּר״ – ״רוּחַ נִשְׁבָּרָה״, הִיא הַסִּטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהִיא הִיא הָאָדָם עַצְמוֹ בַּבֵּינוֹנִים, שֶׁנֶּפֶשׁ הַחִיּוּנִית הַמְחַיָּה הַגּוּף, הִיא בְּתָקְפָּהּ כְּתוֹלַדְתָּהּ בְּלִבּוֹ, נִמְצָא – הִיא הִיא הָאָדָם עַצְמוֹ. וְהִנֵּה, כָּל מַה שֶּׁיַּאֲרִיךְ בְּעִנְיָינִים אֵלּוּ בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וְגַם בְּעִיּוּנוֹ בִּסְפָרִים, לִהְיוֹת לִבּוֹ נִשְׁבָּר בְּקִרְבּוֹ, וְ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״ כַּכָּתוּב, בְּתַכְלִית הַמִּיאוּס, וּלְמָאֵס חַיָּיו מַמָּשׁ, הֲרֵי בָּזֶה מְמָאֵס וּמְבַזֶּה הַסִּטְרָא אָחֳרָא וּמַשְׁפִּילָהּ לֶעָפָר, וּמוֹרִידָהּ מִגְּדוּלָּתָהּ וְגַסּוּת רוּחָהּ וְגַבְהוּתָהּ, שֶׁמַּגְבִּיהַּ אֶת עַצְמָהּ עַל אוֹר קְדוּשַּׁת נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית לְהַחֲשִׁיךְ אוֹרָהּ. וְגַם, יַרְעִים עָלֶיהָ בְּקוֹל רַעַשׁ וְרוֹגֶז לְהַשְׁפִּילָהּ, כְּמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה: ״לְעוֹלָם יַרְגִּיז אָדָם יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: רִגְזוּ וְגוֹ׳״, דְּהַיְינוּ, לִרְגּוֹז עַל נֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, שֶׁהִיא יִצְרוֹ הָרָע, בְּקוֹל רַעַשׁ וְרוֹגֶז בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, לוֹמַר לוֹ: ״אַתָּה רָע וְרָשָׁע וּמְשׁוּקָּץ וּמְתוֹעָב וּמְנֻוָּול וְכוּ׳ – כְּכָל הַשֵּׁמוֹת שֶׁקָּרְאוּ לוֹ חֲכָמֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה – בֶּאֱמֶת; עַד מָתַי תַּסְתִּיר לִפְנֵי אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא, הַמְמַלֵּא כָּל עָלְמִין, הָיָה הֹוֶה וְיִהְיֶה בְּשָׁוֶה, גַּם בְּמָקוֹם זֶה שֶׁאֲנִי עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁהָיָה אוֹר אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא לְבַדּוֹ קוֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, בְּלִי שׁוּם שִׁינּוּי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי״, כִּי הוּא לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן וְכוּ׳, וְאַתָּה מְנֻוָּול וְכוּ׳, מַכְחִישׁ הָאֱמֶת הַנִּרְאֶה לָעֵינַיִם, דְּכוּלָּא קַמֵּיהּ כְּלָא מַמָּשׁ בֶּאֱמֶת, בִּבְחִינַת רְאִיָּיה חוּשִׁיִּית״.
Therefore one must crush it and cast it down to the ground, that is to say, by setting aside appointed times for humbling oneself and considering oneself despicable and contemptible, as is written, “A broken heart, a broken spirit”—this is the sitra achara, which is the very man himself in benonim (intermediates), in whose heart the vital soul which animates the body is in its native strength; hence it is the very man himself. The longer he will reflect on these matters in his thoughts, delving deeply also into books, in order to break down his heart within him and render himself shamed and despised in his own eyes, as is written in the Scriptures, so utterly despised that he despises his very life—the more he despises and degrades thereby the sitra achara, casting it down to the ground and humbling it from its haughtiness and pride and self-exaltation, wherewith it exalts itself over the light of the holiness of the divine soul, obscuring its effulgence. He must also thunder against it with a strong and raging voice in order to humble it, as the Rabbis state, “A person should always rouse the good impulse against the evil impulse, as it is written, ‘Rage, and do not sin.’” That is to say, one must rage against the animal soul, which is his evil impulse, with stormy indignation in his mind, saying to it: “You are truly evil and wicked, abominable, loathsome, and disgraceful,” and likewise with all the epithets by which our Sages, of blessed memory, have called it, “How long will you conceal the light of the En Sof, blessed is He, which pervades all the worlds; which was, is, and will be the same, including also this place where I stand, just as the light of the En Sof, blessed is He, was alone before the world was created, without any change, as is written, ‘For I, the L–rd, have not changed,’ for He transcends time, and so forth? But you, who are repulsive, and so forth, deny the truth, which is plain to see, by physical sight, that everything in His presence is truly like nothing at all.”
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״א
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 31:9
One who feels distant from God and defiled should recognize that within him dwells a divine soul—a spark of actual divinity in exile—and should therefore direct all his effort and desire toward freeing and elevating that divine soul from its exile, restoring it to its Father's house as it was before becoming clothed in his body.
״אֱמֶת הוּא כֵּן בְּלִי סָפֵק, שֶׁאֲנִי רָחוֹק מְאֹד מֵה׳ בְּתַכְלִית, וּמְשׁוּקָּץ וּמְתוֹעָב כוּ׳, אַךְ כָּל זֶה הוּא אֲנִי לְבַדִּי, הוּא הַגּוּף עִם נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבּוֹ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ בְּקִרְבִּי ״חֵלֶק ה׳״ מַמָּשׁ, שֶׁיֶּשְׁנוֹ אֲפִילוּ בְּקַל שֶׁבְּקַלִּים, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עִם נִיצוֹץ אֱלֹקוּת מַמָּשׁ הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ רַק שֶׁהִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת, וְאִם כֵּן, אַדְּרַבָּה, כָּל מַה שֶּׁאֲנִי בְּתַכְלִית הָרִיחוּק מֵה׳ וְהַתִּיעוּב וְשִׁיקּוּץ הֲרֵי נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבִּי בְּגָלוּת גָּדוֹל יוֹתֵר, וְהָרַחֲמָנוּת עָלֶיהָ גְּדוֹלָה מְאֹד, וְלָזֶה אָשִׂים כָּל מְגַמָּתִי וְחֶפְצִי – לְהוֹצִיאָהּ וּלְהַעֲלוֹתָהּ מִגָּלוּת זֶה, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, קוֹדֶם שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בְּגוּפִי
אורות התשובה
Orot HaTeshuvah
The soul naturally inclines toward righteousness, and when a person deviates and falls into sin, if the soul is not entirely corrupted, an inner sense of moral distortion causes distress that moves the person to return and correct the wrongdoing until the sin is erased; this natural spiritual repentance is complex, dependent on many internal and external conditions and subject to various pitfalls, yet it remains one of the foundational elements upon which repentance rests.
יותר פנימית היא התשובה הטבעית הנפשית והרוחנית. הוא מה שקוראים "מוסר כליות". טבע הנפש האנושית הוא ללכת בדרך ישרה, וכשסר מן הדרך, כשנפל בחטא, אם נפשו עדיין לא נשחתה לגמרי - הרי החוש הזה של הישרות מדאיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב, והוא מזדרז לשוב לתקן את המעוות, עד אשר ירגיש כי נמחה חטאו. חלק זה של התשובה הוא מסובך הרבה מאד, תלוי הוא בתנאים רבים פנימיים וחצוניים, ויש בו כמה דרכי הטעה, שחובה היא להשמר מהם, אבל מכל מקום הוא אחד היסודות, שתוכן התשובה נשען עליהם.
נטעי גבריאל, ראש השנה סי׳ ד׳
Nitei Gavriel, Rosh Hashana, perek 4
From Rosh Chodesh Elul onward, one recites ten chapters of Tehillim daily with the congregation after prayer, with the intention to complete all of Tehillim twice before Rosh Hashanah according to the number of days; there are various customs regarding the order of reciting Tehillim in this month, but the purpose of all of them is to finish Tehillim at least twice during this month.
לומר בכל יום מר״ח אלול ואילך עשרה מזמורים תהלים בציבור אחר התפלה ומתכוונים לגמור כל התהלים שני פעמים קודם ר״ה כמנין כפ״ר. ויש מנהגים שונים בםדר אמירת תהלים בחודש זה ותכלית כולם לסיים לכל הפחות שני פעמים תהלים בחוחנז זה
On this pageFrom Rosh Chodesh Elul onward, one recites ten chapters of Tehillim daily with the congregation after prayer, with the intention to complete all of Tehillim twice before Rosh Hashanah according to the number of days; there are various customs regarding the order of reciting Tehillim in this month, but the purpose of all of them is to finish Tehillim at least twice during this month.
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
תשובות והנהגות, ח״ד סי׳ קל״ג
Teshuvos V'hanhagos 4:133
All of Israel customarily blow the shofar throughout the month of Elul each day after prayer (Tashrat), a practice not found in the Talmud or most early authorities but derived from Pirkei Rabbi Eliezer, which teaches that on Rosh Chodesh Elul God commanded Moses to ascend the mountain to receive the second Tablets.
נהגו כל ישראל לתקוע בשופר בחודש אלול מדי יום ביומו אחר התפלה, תשר"ת. ולא נזכר בש"ס ורוב קדמונים, אלא דאיתא בפרקי דר' אליעזר (מ"ו) שבר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה לקבל לוחות אחרונות.
On this pageThe author discusses the custom of blowing the shofar during the month of Elul, explaining that while the primary historical enactment likely applied only to Rosh Chodesh Elul itself, Ashkenazic custom has expanded this to the entire month. He explains that on Rosh Chodesh they blow a full sequence (Tashrat, Tashat, Tarat) due to halachic doubts regarding the definition of Teruah, while on other days of the month a minimal blowing is sufficient. Additionally, he notes that this custom is specifically communal (performed with a tzibbur) and is done without a blessing.
Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
נטעי גבריאל, ראש השנה סי׳ ו׳
Nitei Gavriel, Rosh Hashana, perek 6
During the month of Elul until Yom Kippur, it is appropriate to include in letters to others a hint at the beginning or end that the recipient merit a good inscription and sealing in the coming days.
כשכותב אדם אגרת לחבירו בחודש אלול עד יו"כ נכון שירמז בו בתחילתו או בסופו שיזכה בימים הבאים לכתיבה וחתימה טובה
On this pageThis chapter outlines several customs observed during the month of Elul leading up to Yom Kippur. These include writing a blessing for a good year in one's letters, having one's tefillin and mezuzot checked, and focusing on prayers for the repentance and return of those who have strayed from the Torah. Additionally, it states that conducting rabbinical court cases (din Torah) is permitted during this month. The text outlines several practices for the month of Elul and the High Holiday period (Chapter 6, sections 5–8): undertaking a 'fast of speech' (avoiding idle chatter) from Rosh Chodesh Elul until Yom Kippur; fasting on the 17th of Elul (the day the spies died); and refraining from eating nuts from the start of Selichot until Hoshana Rabbah. The text outlines customs for the month of Elul, detailing that walnuts are permitted in cooked or baked dishes if their taste is nullified, though some remain strict until Hoshana Rabbah. It also notes the practices of increasing charity, studying Tikunei Zohar and Tomer Devorah, and avoiding moving into a new home within thirty days of Sukkot (starting from the 15th of Elul).
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
מכתב מאליהו, חלק ב עמוד נו
The avoda of Elul consists entirely of arousing enthusiasm and increasing acts of strengthening oneself from the state of spiritual laxity to the opposite state of spiritual fortitude, which Chazal teach through the practice of heightening care in the precise details of mitzvot even during the Ten Days of Repentance—a change in one's ways that readies the heart and opens before us the possibility of proper repentance, for through such external acts of doing we may eventually arrive at true hearing and understanding, and only through such strengthening can one approach before the King to enter the gates of repentance.
כל עבודת אלול היא להתלהב ולהרבות במעשי חיזוק, מקצה הרפיון שהיינו בו מקודם אל הקצה השני של ההתחזקות. והנה איתא בשלחן ערוך שבעשרת ימי תשובה יש להרבות בזהירות בדקדוקי מצות, אף באלה שאינו נזהר בהן בשאר ימות השנה, כגון שלא לקנות פת פלטר וכדומה, ולכאורה צריך עיון מה הענין בזה, ומה התועלת בזה אם יודע שאחר כך לא יזהר? אלא הענין הוא שבזה הורונו חז"ל את דרך התשובה, שבהתלהבות גדולה צריך להתחזק ולהרבות במעשים טובים ובדקדוקי מצות, אף על פי שעדיין אינם לפי מדרגתנו, כי שינוי דרכינו מהקצה אל הקצה יכשיר את לבבנו ויפתח לפנינו את אפשרות התשובה הנכונה. אחרי "נעשה" של ריבוי המעשים נוכל לבא אל ה"נשמע". רק בהתחזקות כזאת אפשר לבא לפני המלך להכנס בשערי התשובה שהשי"ת הכין לנו בחסדיו לאין קץ.
כבר ביארנו כי החודש אלול הוא מעותד לתשובה, והירא את דבר ה' יש לו לפשפש במעשיו, וישב קודם סעודתו וקודם שנתו ויחשב עם נפשו למצא עונו להתחרט ולהתודות עליו ושב ורפא לו. ויוסף אמץ בקיום המצות.
Same passage as Mateh Efrayim 581:10-13
אלול הוא מהפסוק תקעו בחודש שופר, דהיינו לתקוע חודש שלם בשופר וכתב על זה ״משמע שתוקעין חודש שלם שהוא ל׳ יום״ והיינו, רגם בא׳ דר״ח תוקעין, כי חודעז אלול הוא חסר והוא רק כ״ט יום ודו״ק. בברכת שנה טובה ומבורכת, חנוך העניך
או בםופו שקכה בימים הבאים לכתיבה וחתימה טובה א(• ב. אנשי מעשה נוהגק לבדוק בחודש הזה תפילין ומזתות שלהם וכל אשר ימצא שם בדק בשאר מצות ב(• ג. בחודש אלול נכק לכוק היטב בברכת השיבנו שבתפלת י״ח לד^פלל גם על אלה שנטו מתורת ה׳
ויש לומר נמי שזהו ענין אלול לפני ראש השנה, דבזוהר הקדוש (ח"ג ק') דבראש השנה דינין קשין מתעברין מעלמא, מאן דינין קשין, אלו רשעים גמורים, והקדים לזה חודש אלול שמאליהן נפתחין י"ג מכילין דרחמי, ומחמת זה אין הדינין קשין כל כך דבקים ומתפרדים בראש השנה כמוץ יסוער מגורן, ואולי לזה הענין קורין פרשת בכורים באלול קודם ראש השנה, כדי להסמיך ענין לו, והיא הארה לאדם שלא ישב בחיבוק ידים וישכיל וידע שהגיעה עת מוכשרת להכין לבבו לירחא שביעאה, באשר קדמה שכינה ואתיא.
from our library copy — not yet checked against the original
את לבבך ואת לבב - ראשי תיבות אלול, לכך נהגו להשכים ולהתפלל סליחות מראש חודש אלול ואילך, וכן "לולי האמנתי לראות בטוב ה'" (תהלים כ"ז י"ג), לולא הם אותיות אלול, שמאלול ואילך חרדתי לנגד ה'.
from our library copy — not yet checked against the original
ועל כי השופר הציל את ישראל מהחטא, וחודש אלול הוא חודש המעותד לתשובה, שהוא החודש האחרון מהשנה, וקודם ימי הדין. "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו."ולפיכך נהגו כל ישראל לתקוע בשופר אחר התפלה כל החודש הזה. ומתחילין מיום שני של ראש חודש, מפני שהוא יום הראשון לחדש זה. ולכן נוהגים להרבות בסליחות ותחנונים באשמורת הבוקר בחודש הזה, מפני שאז הוי עת רצון.
from our library copy — not yet checked against the original
התשובה היא על ב' פנים הא' התשובה הנגלית הסיגופים והתעניות וכל תשובת המשקל והכתוב. והב' התשובה הנסתרת, דהיינו התשובה בלב שלם ותשובה מאהבה ולא מיראה, והיא התשובה האמת באמת ובלב שלם, ולזו התשובה נקרא אמת על שם מדת האמת, הרי תשובה בפועל ותשובה אמת תפלה נחבר אליה העבודה, כמאמר רז"ל איזהו עבודה שבלב הוי אומר זוהי תפילה, והתפילה במקום תמידין תקנום. הרי עבודה ותפילה וצדקה היא כפולה דהיינו גמילות חסדים, כי גמילות חסדים וצדקה יחדיו ידובקו...
from our library copy — not yet checked against the original
תניא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מו): בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: והעבירו שופר במחנה; ועל כי השופר הציל את ישראל מהחטא, וחודש אלול הוא חודש המעותד לתשובה, שהוא החודש האחרון מהשנה, וקודם ימי הדין. "אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו."ולפיכך נהגו כל ישראל לתקוע בשופר אחר התפלה כל החודש הזה.
from our library copy — not yet checked against the original
Sources explore the month of Elul as a season of repentance, character refinement, and renewed intimacy with God. The texts address the essential components of teshuvah—regret, abandonment of sin, confession, and moral transformation—alongside the communal practices and prayers through which individuals prepare for judgment.
Chassidic and related sources explore Elul as a month of spiritual preparation and return to God, emphasizing teshuvah as transformation, divine accessibility, and the deepening of the soul's relationship with the Divine. The sources present Elul through the lens of mercy, broken-heartedness balanced with vitality, and the rectification of the soul before the High Holidays.
Sources explore the spiritual significance of the month of Tammuz and the Three Weeks, focusing on themes of repentance, introspection, and restoration of vision after the historical tragedies commemorated on the Seventeenth of Tammuz. The month emphasizes rectifying failures of faith and spiritual clarity through heightened prayer and self-refinement.
Sources explore Elul as a season of introspection, repentance, and spiritual awakening in preparation for the High Holidays. The texts present teshuvah (return) as both a practical turning away from wrongdoing and a deeper restoration of the soul's connection to God.
Sources explore the customary practice of sounding the shofar throughout the month of Elul as preparation for the High Holidays, examining both its halakhic status and its spiritual significance as a call to repentance and self-examination.
Sources address the spiritual and halakhic practices observed during Av, emphasizing the diminishment of joy, fasting on Tisha B'Av, and communal mourning in response to national calamities and the destruction of the Temple. The sources combine biblical expressions of grief, rabbinic law, and codified customs that structure the month's introspective and penitential character.