These sources explore the twin obligations of kavod Shabbat (honoring Shabbat) and oneg Shabbat (delighting in Shabbat), drawing from biblical commandments through rabbinic interpretation and medieval legal codification. They address how these principles are expressed through preparation, dignified conduct, festive meals, and personal involvement in welcoming the day.
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundational pasuk in Yeshayahu 58:13-14 pairs two distinct terms for Shabbat — calling it 'oneg' (delight) and 'mechubad' (honored) — and promises that one who honors and delights in Shabbat will ride the heights of the earth and inherit the heritage of Yaakov, establishing kavod and oneg as two separate but linked components of Shabbat observance rooted in the words of the prophets rather than the Torah's own command to 'remember' and 'guard' Shabbat as in Shemot 20:8-11.
Mishneh Torah, Sabbath 30:1-10 codifies this explicitly: four things are said of Shabbat, two from the Torah (zachor and shamor) and two expounded by the prophets (kavod and oneg), and he details that kavod means preparing one's table and dressing nicely while oneg means enjoying fine food and drink; Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 242:1-2 and Mishnah Berurah 242:1-3 preserve this same twofold structure, tracing it to the baraita that 'mikra kodesh' means both to sanctify and honor Shabbat through clean clothing and to delight it through fine food and drink.
The Gemara in Shabbat 118b:2 and Shabbat 118a:8 grounds oneg in the same verse, teaching that one who delights in Shabbat is rescued from the oppression of exile and receives a boundless inheritance and the fulfillment of his heart's desires, deriving this through a verbal analogy to the pasuk's language of 'bamotei eretz'; the practical content of oneg — fish, rich stews, fine wine — is drawn out there and summarized in Peninei Halakhah, Shabbat 2:3 and Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 242:1.
Kavod, by contrast, is expressed through preparation and dignity rather than appetite: Shabbat 113a:13-14 discusses changing into special garments so that one's Shabbat clothing is not like weekday clothing, in fulfillment of 'v'chibadeto,' and Shulchan Arukh, Orach Chayim 250:1-2 together with Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 250:1 describe rising early Friday to personally prepare for Shabbat as an expression of kavod, while Shulchan Arukh, Orach Chayim 262:1-3 and Shulchan Arukh, Orach Chayim 242 add setting the table, clean clothing, and dressing as though to greet a king or bride as further expressions of kavod distinct from the oneg of eating and drinking.
Shabbat 117b:9-11 and Beitzah 15b:4-5 ground the practical obligation to prepare Shabbat's needs — rising early, doubling the bread — in the verse 'remember the Shabbat day,' linking preparation to the dimension of zachor and kavod rather than oneg per se, while Shabbat 119a:2-4 shows sages going to lengths of expense and dignity to honor Shabbat's arrival, described as going out to greet 'Shabbat the queen.'
The relationship extends to reward and spiritual effect: Shabbat 119b:3-4 describes angels accompanying a person home from the synagogue who bless a house found prepared — lamp lit, table set, bed made — as a sign that such honor earns the blessing of another Shabbat like it, linking the physical preparations of kavod to divine favor.
Revavos Ephraim 6:343 addresses a related practical uncertainty in the liturgy — whether one must repeat Mussaf after omitting Shabbat's mention or reciting incorrect Sukkot offerings — surveying authorities who require repetition against others who rule leniently, and ultimately records a shift toward the lenient position.
Az Nidberu 8:71 holds that the various reasons given for lighting Shabbat candles all fall under the category of oneg, and that the broader mitzvah of oneg itself derives from the obligation of kavod Shabbat, reflected in the liturgical description of Shabbat as a day of splendor, rest, and delight — making kavod the root from which the specific practice of oneg, including candle-lighting, branches out.
B'tzel HaChochma 1:68 sharpens the distinction by arguing that Shabbat carries a rabbinic obligation of oneg but, unlike festivals, has no formal mitzvah of physical simchah; nonetheless spiritual rejoicing through Torah study, song, and praise remains applicable to Shabbat, situating oneg as a category distinct from — and narrower than — the simchah required on Yom Tov.
Responsa on this question
Revavos Ephraim (Revavos Ephraim 4:97) — Revavos Ephraim addresses honor of Shabbat and pleasure of Shabbat in the context of numerous practical halakhic questions regarding Shabbat observance, and does not state a unified position on how kovod and oneg Shabbat should be balanced as general principles.
Az Nidberu (Az Nidberu 8:2) — Az Nidberu holds that lighting Shabbat candles is fundamentally obligatory based on oneg Shabbat (Shabbat pleasure), and that this obligation encompasses both the honor of Shabbat and the provision of light in the home, such that one may fulfill the obligation by lighting electric lights alongside or instead of candles.
·
Source 1 · Tanach
Verified
Isaiah 58:13-14
ישעיהו נ״ח:י״ג-י״ד
Isaiah 58:13-14
Isaiah presents Shabbat as a delight and a day set apart from ordinary pursuits, promising spiritual blessing to those who honor it rather than treating it as a weekday.
If you refrain from trampling the sabbath, From pursuing your affairs on My holy day; If you call the sabbath “delight,” GOD ’s holy day “honored”; And if you honor it and go not your ways Nor look to your affairs, nor strike bargains— Then you can seek GOD’s favor. I will set you astride the heights of the earth, And let you enjoy the heritage of your father Jacob— For GOD’s mouth has spoken.
Remember the sabbath day and keep it holy. but the seventh day is a sabbath of the ETERNAL your God: you shall not do any work—you, your son or daughter, your male or female slave, or your cattle, or the stranger who is within your settlements. For in six days GOD made heaven and earth and sea—and all that is in them—and then rested on the seventh day; therefore GOD blessed the sabbath day and hallowed it.
Thus said GOD: Guard yourselves for your own sake against carrying burdens on the sabbath day, and bringing them through the gates of Jerusalem. Nor shall you carry out burdens from your houses on the sabbath day, or do any work, but you shall hallow the sabbath day, as I commanded your ancestors. If you obey Me—declares GOD—and do not bring in burdens through the gates of this city on the sabbath day, but hallow the sabbath day and do no work on it,
The Talmud derives practices of Shabbat honor from the verse 'and you shall call Shabbat a delight,' including dignified clothing and conduct distinct from the weekday.
And it was taught in the Tosefta: The members of Rabban Gamliel’s household did not even fold their white garments because they had others into which they could change. Rav Huna said: If one has new garments into which he could change on Shabbat, he will change into those garments; and if one does not have garments into which he could change, he lets his garments hang down before Shabbat to beautify himself in deference to Shabbat as it used to be the custom of wealthy people to wear their clothes loosely. Rav Safra strongly objects to this: Doesn’t this appear as haughtiness? The Gemara answers: Since every day he does not do so, and now in honor of Shabbat he is doing so, it does not appear as haughtiness. Rather it is apparent that he is acting in deference to Shabbat. On a related note, the Gemara cites what we learned with regard to the following passage: “If you keep your feet from breaking, from pursuing your affairs on My holy day, and you call Shabbat a delight, the Lord’s holy day honorable, and you honor it by not going your own way, from attending to your affairs and speaking idle words” (Isaiah 58:13). The Rabbis derived from the words “and you honor it” that your dress on Shabbat should not be like your dress during the week, as Rabbi Yoḥanan would refer to his clothing as my honor, indicating that appropriate clothing is a form of deference. The words “going your own way” mean that your walking on Shabbat should not be like your walking during the week. “From attending to your affairs” means it is prohibited to deal with your weekday affairs and to speak about them on Shabbat. However, affairs of Heaven, i.e., those pertaining to mitzvot, are permitted. “And speaking idle words”
The sages describe delighting in Shabbat through honored meals and state that one who delights in Shabbat receives abundant reward; the passage also discusses honoring Shabbat through preparation and food.
Rav Naḥman bar Yitzḥak said: One who delights in Shabbat is rescued from the oppression of exile. He derives it by means of a verbal analogy. It is written here, with regard to Shabbat: “And I will cause you to ride on the heights [bamotei] of the world” (Isaiah 58:14), and it is written there: “You are fortunate Israel, who is like you? A nation redeemed by God, the shield that aids you and the sword of your triumph. Your enemies will try to defeat you and you will trample their high places [bamoteimo]” (Deuteronomy 33:29). Rav Yehuda said that Rav said: With regard to anyone who delights in the Shabbat, God grants him his heart’s desires, as it is stated: “And you shall delight in God and He will grant you your heart’s desires” (Psalms 37:4). This delight in God, which is mentioned in the verse, I do not know what it is. When it says: “And you shall call the Shabbat delight,” one must say: It is the delight of Shabbat. The Gemara asks: With what does one delight in the day of Shabbat? Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, said in the name of Rav: With a dish of beets, and large fish, and heads of garlic. Rav Ḥiyya bar Ashi said that Rav said: Even with regard to a small item and one prepared it in deference to Shabbat, it is a delight. The Gemara asks: What is the small item mentioned? Rav Pappa said: Small fried fish. Rabbi Yosei said: May my portion be among those who eat three meals on Shabbat. Apropos this statement of Rabbi Yosei, the Gemara cites additional declarations. Rabbi Yosei said: May my portion be among those who complete hallel every day. The Gemara is surprised at this: Is that so? Didn’t the Master say: One who reads hallel every day is tantamount to one who curses and blasphemes God. He displays contempt for hallel by not reserving it for days on which miracles occurred. The Gemara answers: When we say this statement of Rabbi Yosei, we are referring to the verses of praise [pesukei dezimra], recited during the morning service, not to hallel (Psalms 113–118) recited on special days.
Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: One who prays on Shabbat evening and recites vaykhullu, the two ministering angels who accompany the person at all times place their hands on his head and say to him: “And your iniquity has passed, and your sin has been atoned” (Isaiah 6:7). It was taught in a baraita: Rabbi Yosei bar Yehuda says: Two ministering angels accompany a person on Shabbat evening from the synagogue to his home, one good angel and one evil angel. And when he reaches his home and finds a lamp burning and a table set and his bed made, the good angel says: May it be Your will that it shall be like this for another Shabbat. And the evil angel answers against his will: Amen. And if the person’s home is not prepared for Shabbat in that manner, the evil angel says: May it be Your will that it shall be so for another Shabbat, and the good angel answers against his will: Amen. Rabbi Elazar said: A person should always set his table on Shabbat eve with all the preparations for an important feast, even if he only needs the table set for an olive-bulk of food. And Rabbi Ḥanina said: A person should always set his table at the conclusion of Shabbat, Saturday night, for a feast in deference to the Shabbat that passed, even if he only needs the table set for an olive-bulk of food. And with regard to the meal at the conclusion of Shabbat, they said: Hot water after Shabbat is a remedy [melugma], warm bread at the conclusion of Shabbat is a remedy. The Gemara relates: They would prepare for Rabbi Abbahu at the conclusion of Shabbat a third-born calf, and he would eat one kidney from it. When his son Avimi grew up, he said to his father: Why do you waste so much? Let us leave a kidney over from Shabbat eve, and you will not need to slaughter an entire calf for that purpose. Indeed, they left the calf and did not slaughter it, and a lion came and ate it. This teaches that one should not be miserly when it comes to honoring Shabbat.
The passage states that Israel is obligated to rest on Shabbat because God created the world in six days and rested on the seventh, blessing and sanctifying it like a completed house celebrated with a festival.
The passage records two interpretations of “חֹק וּמִשְׁפָּט”: Rabbi Yehoshua identifies them with Shabbat and honoring parents, while Rabbi Elazar HaModa‘i identifies them with forbidden sexual relations and laws concerning coercion, fines, and damages.
The Tosefta elaborates on zimun, including when a group is counted together and how the invitation to bless is said. It extends the Mishnah's framework with practical details about communal blessing.
אורחין שהיו מסובין אצל בעל הבית וקדש עליהן היום ועקרו עם חשיכה לבית המדרש, חזרו, ומזגו להם את הכוס, אומרין עליו קדושת היום דברי ר' יהודה. ר' יוסה או' אוכל והולך עד שעה שתחשך.
Chachmei Bavel explain that rinsing the Temple floor on Shabbat was contrary to Rabbi Eliezer’s view that sweeping and sprinkling water are Torah-prohibited labors, whereas the Sages classify them as rabbinic שבות, which does not apply in the Temple.
It was further stated in the mishna that in the same manner that the procedure involving the Paschal lamb was performed during the week, so was it performed on Shabbat, and that even on Shabbat the priests would rinse the floor of blood, contrary to the wishes of the Sages. The Gemara asks: Contrary to the wishes of whom? Which Sage did not consent to this practice? Rav Ḥisda said: It was contrary to the wishes of Rabbi Eliezer, who maintains that rinsing the floor on Shabbat is prohibited by Torah law. As, if one accepts the opinion of the Rabbis, who disagree with him, don’t they say that rinsing the floor is prohibited due to a rabbinic decree? And the principle is that rabbinic decrees do not apply in the Temple. Consequently, it should be permitted to wash the floor in the Temple on Shabbat according to the opinion of the Rabbis. The Gemara asks: What is the source of this dispute? The Gemara answers: As it was taught in the following baraita: One who milks an animal, or sets milk to curdle (Arukh), or makes cheese is liable if he performed the activity in the measure of a dried fig-bulk; one who sweeps the house, or sprinkles water on the floor, or removes honeycombs, if he did so unwittingly on Shabbat, he is liable to bring a sin-offering, as he has performed a labor prohibited by Torah law on Shabbat. And if he did so intentionally on a Festival, he is flogged with forty lashes; this is the statement of Rabbi Eliezer. And the Rabbis say with regard to the cases of sweeping, sprinkling water on the floor, and harvesting honeycombs: Both this, performing these actions on Shabbat, and that, doing so on a Festival, are prohibited only due to rabbinic decrees. According to Rabbi Eliezer, rinsing the floor is the same as sweeping the floor. Therefore, it is prohibited on Shabbat even in the Temple, as there is no allowance to perform a labor prohibited by Torah law that is not essential for the proper sacrifice of the offerings.
Chachmei Bavel state that whoever delights in Shabbat receives a boundless inheritance, based on the verse promising that those who call Shabbat a delight will delight in God and be elevated and nourished.
Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yosei: With regard to anyone who delights in the Shabbat, God gives him a boundless portion, i.e., a very large reward, as it is stated: “If you keep your feet from violating Shabbat, from pursuing your affairs on My holy day, and you call Shabbat a delight, the Lord’s holy day honored, and you honor it by not going your own way, or attending to your own matters or speaking idle words. Then you shall delight in the Lord and I will cause you to ride on the heights of the world, and to feast
Chachmei Bavel describe welcoming Shabbat as a queen or bride and honoring it through elaborate food preparations, appropriate clothing, and personally undertaking various cooking and household tasks.
The Gemara now returns to the issue of delight in and deference to Shabbat. Rabbi Ḥanina would wrap himself in his garment and stand at nightfall on Shabbat eve, and say: Come and we will go out to greet Shabbat the queen. Rabbi Yannai put on his garment on Shabbat eve and said: Enter, O bride. Enter, O bride. The Gemara relates: Rabba bar Rav Huna happened to come to the house of Rabba bar Rav Naḥman. They brought before him three se’a of oiled biscuits. He said to them: Did you know I was coming and prepared all of this in my honor? They said to him: Are you more important to us than Shabbat? The biscuits were prepared in deference to Shabbat. Rabbi Abba bought thirteen plain staters [astirei peshitei] worth half a zuz of meat from thirteen butchers in deference to Shabbat, so that he would have various types of fine meat. And he would place the meats at the door hinge at the entrance to his house to hurry to bring another type of meat. And he said to the cooks, in order to rush them: Hurry and prepare it, hurry and prepare it. The Gemara also relates: Rabbi Abbahu would sit on an ivory chair [takhteka] and fan the fire cooking the food for Shabbat, in order to play a role in preparations for Shabbat. Rav Anan would don a simple black garment for the Shabbat preparations, as the school of Rabbi Yishmael taught: While wearing the garments in which he cooked a pot of food for his master, one should not dilute a cup of wine for his Master. One should wear a garment appropriate for the task at hand. Rav Safra would roast the head of an animal to prepare it for Shabbat. Rava salted a shibuta fish in deference to Shabbat. Rav Huna kindled lamps in deference to Shabbat. Rav Pappa spun the wicks for the Shabbat lamp. Rav Ḥisda cut the beets in preparation for Shabbat. Rabba and Rav Yosef cut wood. Rabbi Zeira prepared thin sticks for kindling. Rav Naḥman bar Yitzḥak would load objects on his shoulder and enter, load objects on his shoulder and exit. He said: If Rabbi Ami and Rabbi Asi happened to visit me, would I not load objects on my shoulder before them? So too, it is fitting to do so in deference to Shabbat. And some say that Rabbi Ami and Rabbi Asi would load objects on their shoulders and enter, load objects on their shoulders and exit. They said: If Rabbi Yoḥanan happened to come to visit us, would we not load objects on our shoulders before him?
Chachmei Bavel teach that one should rise early on Friday to prepare for Shabbat, break bread over two loaves, and use bread associated with one mitzvah for another; the passage also records differing views on the number of Shabbat meals, three or four.
Rav Ḥisda said: A person should always rise early on Friday in order to prepare all of the expenditures for Shabbat, as it is written with regard to the collection of the manna: “And it shall be on the sixth day, and they will prepare that which they have brought” (Exodus 16:5), indicating that the children of Israel would begin preparing the food for Shabbat immediately upon collecting the manna in the morning. Apropos manna, the Gemara mentions other matters derived from it. Rabbi Abba said: On Shabbat a person is obligated to break bread in his meal over two loaves of bread, as it is written: “And it happened on the sixth day, they collected double the bread, two omer for each one” (Exodus 16:22). Rav Ashi said: I saw that Rav Kahana took two loaves in his hand and broke one, not both at once. He said in explanation that it is written: “They collected double the bread,” meaning that one collects and holds two loaves together, but need not break both. Rabbi Zeira would break off a piece that would suffice for his entire meal. Ravina said to Rav Ashi: Doesn’t that appear like gluttony? Rav Ashi said to him: Since on every other day he does not do this and now he is doing so, it does not appear like gluttony. Rabbi Ami and Rabbi Asi, when the bread from the eiruv would happen to become available to them, they would begin and recite the blessing over it. They said in explanation: Since one mitzva was performed with it, let an additional mitzva be performed with it. We learned in the mishna that one may rescue food for three meals on Shabbat. How so? If a fire ignited before the meal on Shabbat evening, one rescues food for three meals; if a fire ignited Shabbat morning, he rescues food for two meals; if a fire ignited in the afternoon, he rescues food for one meal. With regard to meals on Shabbat, the Sages taught in a baraita: How many meals is a person obligated to eat on Shabbat? Three. Rabbi Ḥidka says: Four. Rabbi Yoḥanan said: And both of them derived their opinions from one verse: “And Moses said: Eat it today, for today is Shabbat for God, today you will not find it in the field” (Exodus 16:25). Rabbi Ḥidka holds: These three mentions of the word today allude to the number of meals on Shabbat besides the evening meal, as Moses spoke on Shabbat morning. And the Rabbis hold that these three mentions include the evening meal. We learned in the mishna: If a fire ignited on Shabbat evening,
Chachmei Bavel explain that the eiruv tavshilin was instituted to ensure that Shabbat is remembered when a Festival precedes it and, out of deference to Shabbat, that one selects a choice portion for both Shabbat and the Festival.
GEMARA: The Gemara asks: From where are these matters derived? What is the source of the halakha of the joining of cooked foods and of the halakha that one who failed to prepare such an eiruv may not cook on a Festival for Shabbat? Shmuel said that the source is as the verse states: “Remember the Shabbat day, to keep it holy” (Exodus 20:8); from which he infers: Remember it and safeguard it from another day that comes to make it forgotten. When a Festival occurs on Friday, preoccupation with the Festival and the preparation and enjoyment of its meals could lead one to overlook Shabbat. Therefore, the Sages instituted an ordinance to ensure that Shabbat will be remembered even then. The Gemara asks: What is the reason that the Sages instituted this ordinance in particular to ensure that Shabbat would not be overlooked? Rava said: The Sages did so in deference to Shabbat, and they instituted an eiruv so that one will select a choice portion for Shabbat and a choice portion for the Festival. If one fails to prepare a dish specifically for Shabbat before the Festival, it could lead to failure to show the appropriate deference to Shabbat.
Chachmei Bavel list the Pesach offering procedures that override Shabbat—slaughtering, blood sprinkling, removing its entrails, and offering its fats—while roasting, washing its entrails, transporting it, bringing it from outside the boundary, and cutting away a wart do not, though Rabbi Eliezer permits these as well.
Chachmei Hamidrash describe honoring Shabbat with food, drink, clean clothing, songs, and praise, and relate that Shabbat defended Adam from judgment and Gehinnom while joining him in hymn to the Holy One.
מזמור שיר ליום השבת. (תהלים סח יב) ה' יתן אומר המבשרות צבא רב. בלשון מרובה היה הדבור יוצא ונחלק לשבעה קולות והשבעה קולות לע' לשון. רבי יהושע בן לוי אמר כאדם שהוא מכה על הסדן וניצוצות יוצאות לכאן ולכאן. רבי יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מכה בפטיש על האבן וניצוצות ניתזות לכאן ולכאן. כך המבשרות צבא רב. (שמות כ ח) זכור את יום השבת. והן מכבדין אותו במאכל ומשתה ובכסות נקיה שנאמר (ישעיה נח יג) וקראת לשבת עונג. ולא עוד אלא כשהוא נכנס אנו מקבלין אותו בשירין ובזימרין שנאמר מזמור שיר ליום השבת. בשש שעות בערב שבת נכנס אדם בגן עדן והיו מלאכי השרת מקלסין לפניו ומכניסים אותו. א"ר לוי כשעבר אדם על צוויו של מקום ישב לו בדין לספק לו. כיצד את מוצא בערב שבת נברא אדם הראשון. שעה ראשונה עלה במחשבה. שניה נמלך עם מלאכי השרת. שלישית כנס עפרו. ברביעית גבלו. חמישית עשאו גולם. ששית רקמו. שביעית נפח בו נשמה. שמינית העמידו על רגליו. תשיעית צוהו. עשירית חטא. אחת עשרה נידון. שתים עשרה נתגרש. בא ליתן לו איפופסין נכנס השבת פינהו משם והיו מלאכי השרת קוראין לו (תהלים מט יג) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. נדמו שניהם. בא יום שבת נעשה לו סניגור ואמר לפני הקב"ה רבון העולמים בששת ימי המעשה לא נענש אדם בעולם ובי אתה מתחיל זו היא קדושתי וזו היא מנוחתי. ובשביל השבת ניצל מדינה של גהינם. כיון שראה אדם כחה של שבת בא אדם לומר הימנון לשבת מזמור שיר ליום השבת. אמר לו השבת לי אתה אומר הימנון אני ואתה נאמר הימנון להקב"ה שנאמר טוב להודות ליי': דבר אחר ליום השבת. ליום ששבתו המזיקין מן העולם ליום שישבו עמו בשלום שנאמר (ישעיה לב יח) וישב עמי בנוה שלום. דבר אחר ליום ששבת מן המלחמות. גירש אדם ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששערי גן עדן סמוכין להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח משם שנאמר (בראשית ב טו) ויקח ה' אלקים את האדם. מאי זה מקום לקחו ממקום בהמ"ק. וישב חוץ לגן עדן בהר המוריה שנאמר (שם ג כג) לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. רבי יהודה אומר הקב"ה שמר את השבת בעליונים ואדם שמר אותו ראשון בתחתונים. והיה יום השבת משמרו מכל רע ומכל שרעפי לב שנאמר (תהלים צד יט) ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי. רבי יהושע בן קרחא אומר מן האילן שנחבאו תחתיו לקחו עלים ותפרו שנאמר (בראשית ג ז) ויתפרו עלה תאנה. רבי אליעזר אומר מן העור שנפשט הנחש עשה הקב"ה כתנות כבוד לו ולעזרו שנאמר (שם כא) ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם:
Rambam codifies the dual obligations of honoring and delighting in Shabbat: honor through preparation, clean clothing, and a set table, and delight through food and drink according to one's means.
There are four [dimensions] to the [observance of] the Sabbath: two originating in the Torah, and two originating in the words of our Sages, which are given exposition by the Prophets. [The two dimensions originating] in the Torah are the commandments "Remember [the Sabbath day]" and "Observe [the Sabbath day]." [The two dimensions] given exposition by the Prophets are honor and pleasure, as [Isaiah 58:13] states: "And you shall call the Sabbath 'A delight, sanctified unto God and honored.' A person should prepare his table on Friday, even if he is [to partake] only [of an amount of food] equivalent to the size of an olive. Similarly, a person should prepare his table on Saturday night, even if he is [to partake] only [of an amount of food] equivalent to the size of an olive. [In this manner,] he shows his respect for the Sabbath when it enters and when it departs. One should prepare one's house while it is still day as an expression of respect for the Sabbath. There should be a lamp burning, a table prepared [with food] to eat, and a couch bedecked with spreads. All of these are expressions of honor for the Sabbath. What is meant by [Sabbath] delight? This refers to our Sages' statement that a person must prepare a particularly sumptuous dish and a pleasantly flavored beverage for the Sabbath. All of this must be done within the context of a person's financial status. The more one spends [both financially,] in expenses undertaken for the Sabbath and [in effort,] in the preparation of many good foods, the more praiseworthy it is. If, however, this is not within one's [financial] capacity, even if one merely stews food or the like in honor of the Sabbath, this is considered to be Sabbath delight. One is not obligated to strain oneself or to borrow from others in order to prepare more food for the Sabbath. The Sages of the former generations said, "Make your Sabbaths as weekdays, but do not depend on others."
Tur gathers the rabbinic sources for honoring and delighting in Shabbat, emphasizing food, drink, and the principle that expenses for Shabbat are treated differently from ordinary spending.
גרסינן בפסחים בפ' אלו דברים (פסחים סח:) אמר רבה הכל מודים בשבת דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת עונג פי' משום דבחד קרא כתיב עצרת תהיה לכם ובקרא אחרינא כתיב עצרת לה' אלהיך ופליגי בה רבי אליעזר ורבי יהושע רבי אליעזר סבר או כולו לכם פי' לאכול ולשתות ולשמוח בו או כולו לה' פי' ללמוד ולשנות רבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם וקאמר דבשבת כ"ע מודו דבעינן נמי לכם והא דאמר ר"ע (שבת קיח.) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות היינו בדלא אפשר ליה אבל אפשר ליה צריך לכבדו כפי יכולתו דגרסינן בפרק כל כתבי (שבת קיט.) עשירים שבכל הארצות במה הם זוכים במה שמכבדים את השבת: וגרסינן נמי בההיא פירקא (קיח:) במה מענגו בדגים גדולים וראשי שומין ותבשיל של תרדין והא דא"ר חייא בר אשי א"ר אפי' דבר מועט ועשאו לכבוד שבת הוי עונג ואמר רב פפא אפי' כסא דהרסנא היינו למי שהשעה דחוקה לו וכמה פעמים נשאתי ונתתי בדבר לפני א"א ז"ל כמוני היום שיש לי מעט משלי ואינו מספיק לי וצריך אני לאחרים אם אני בכלל עשה שבתך חול אם לאו ולא השיבני דבר ברור אח"כ מצאתי בפרקי אבות לרש"י שפי' על ההיא משנה דר"י בן תימא אומר הוי עז כנמר שכתב וז"ל תכף לאותה משנה ר"ע אומר עשה שבתך חול שנויה ההיא דבן תימא לאורויי דר"ע לא אמר אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר אבל צריך אדם לזרז עצמו כנמר וכנשר לכבד שבתות ביותר ע"כ. ע"כ צריך כל אדם לצמצם בשאר ימים כדי לכבד השבת ואל יאמר היאך אחסר פרנסתי כי אדרבה אם יוסיף יוסיפו לו כדקתני תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל פרנסתו של אדם קצובה לו מר"ה לר"ה חוץ מהוצאת שבת וי"ט והוצאת בניו לת"ת אם מוסיף יוסיפו לו ואמרי' נמי גבי הוצאת שבת ויו"ט אומר הקב"ה בני לוו עלי ואני פורע וכיון שכן הוא אל ידאג כי נאמן הוא בעל חובו לפרוע לו חובו.
Beitzah 15bunverifiedFiled under: לוו עלי ואני פורע
Source 20 · Rishonim
Verified
Kad HaKemach, Shabbat 1:1
רבינו בחיי, כד הקמח שבת
Kad HaKemach, Shabbat 1:1
Rabbenu Bachya explains that honoring and delighting in Shabbat means preparing superior food and drink while recalling Creation and thanking God, thereby giving pleasure to both body and soul and meriting eternal life; “call Shabbat a delight” also portrays inviting Shabbat like a king to one’s table and receiving divine honor.
וקראת לשבת עונג ענינו שתענג את השבת במאכל ומשתה יותר משאר הימים ומעולה על כולם אז יזכור מעשה בראשית ויתן הודאה להקב"ה שחדש העולם ובראו מאין כי בעשותו זה יקרא את השבת עונג ויתענג עונג הגוף והנפש. עונג הגוף במיני אכילה ושתיה ועונג הנפש בזכרון מעשיו של הקב"ה ונפלאותיו ויהיה לשון וקראת מלשון (צפניה א׳:ז׳) הקדיש קרואיו, כלומר שיזמין את השבת כאדם המזמין את המלך לאכול עמו על שולחנו זהו קראת לשבת עונג. כאלו אמר תזמין את השבת ומלת עונג הוא השכר כלומר אם תעשה מצוה זו שתזמין את השבת תזכה לעונג והוא השכר האמתי לחיי העולם הבא כי הוא רמז אל הגן ואל הנהר והעדן מלשון הכתוב (בראשית ב׳:י׳) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. והנה זה עיקר החיים האמתיים הנצחיים אשר אין להם ערך ודמיון, והוסיף לומר לקדוש ה' מכובד כלומר שיהיה כבוד ה' מחופף עליך ואז תהיה אתה מכובד ממנו כלומר מעוטר ומוכתר מן הכבוד.
The passage explains that one should prepare for Shabbat with diligence and care, drawing from biblical language about making ready and arranging, and teaches that a person must be cautious in honoring Shabbat by refraining from all labor and making efforts to prepare for Shabbat's needs so that one will have a pleasant meal for Shabbat, as the sages said "from one Shabbat to your Shabbat," and the prophet Isaiah states "call Shabbat a delight" meaning one should arrange and take pleasure in it like someone preparing for a guest.
ובמדרש לעשות השבת כל המשמר השבת מלמטה כאלו עשה אותה למעלה, ובאור זה כי המקיים מצות שבת למטה הנה זה עדות שהוא מודה ומאמין בשרשה ועקרה החקוק למעלה והמבטל אותה כאלו מבטל של מעלה ומזה הזכיר לעשות,
This siman codifies the obligation to honor Shabbat with food and drink, with the degree of expenditure shaped by one's financial ability.
להזהר בכבוד שבת. אפילו מי שצריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת ולא אמרו עשה שבתך חול ולא תצטרך לבריות אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד את השבת מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת: הגה נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב [סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה] והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות יש שכתבו שבקצת מקומות נהגו לאכול מולית"א שקורין פשטיד"א בליל שבת זכר למן שהיה מכוסה למעלה [מהרי"ל ולא ראיתי לחוש לזה]:
שולחן ערוך הרב, אורח חיים רמ״ב:א׳-ב׳ — ד"ה לְהִזָּהֵר בִּכְבוֹד שַׁבָּת וּבוֹ י"ג סְעִיפִים
Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 242:1-2
The Alter Rebbe develops the laws of oneg Shabbat and explains how food, drink, and other bodily pleasures are assigned special religious significance on Shabbat.
שולחן ערוך, אורח חיים ר״נ:א׳-ב׳ — ד"ה הכנת הסעודה לשבת
Shulchan Arukh, Orach Chayim 250:1-2
The Shulchan Arukh rules that one should rise early to prepare for Shabbat, presenting preparation itself as an expression of kavod Shabbat.
הכנת הסעודה לשבת. ובו ב סעיפים: ישכים בבוקר ביום הששי להכין צרכי שבת ואפי' יש לו כמה עבדים לשמשו ישתדל להכין בעצמו שום דבר לצרכי שבת כדי לכבדו כי רב חסדא היה מחתך הירק דק דק ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים ורבי זירא היה מדליק האש ורב נחמן היה מתקן הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת ומפנה כלי החול ומהם ילמוד כל אדם ולא יאמר לא אפגום כבודי כי זה הוא כבודו שמכבד השבת: הגה ויש להשחיז הסכין בערב שבת כי זהו מכבוד השבת שמכין עצמו לאכילה (כל בו וב"י בשם ספר חיי עולם): ירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו:
A person should be arise on friday early to prepare for Shabbat; even if he has many servants to serve him he should find something small to do, for the honor (of Shabbat). We see this with Rav Chisda who would cut vegetables finely; Rabah and Rav Yosef, who would chop wood; Rabbi Zeira who would light the flame; And Rav Nachman, who would clean the house and replace the weekday cutlery with cutlery designated for Shabbat. We can emulate these people and one should not say: "It is unbecoming of me," for this is the honor of Shabbat. RAMA: Additionally one should sharpen his knife to ease eating on Erev Shabbat for this honors the Shabbat and helps him eat (Kol Bo; Beis Yosef in the name of Sefer Chayei Olam) A person should have more meat, wine and treats, to the best of his ability.
משנה ברורה רמ״ב:א׳-ג׳ — ד"ה (א) אפילו וכו' - הנה עיקר
Mishnah Berurah 242:1-3
Mishnah Berurah explains the practical parameters of oneg Shabbat, including prioritizing Shabbat needs and the significance of honoring the day through pleasurable meals.
(א) אפילו וכו' - הנה עיקר מצות עונג שבת נתפרש לנו על ידי הנביאים וכמו שנאמר וקראת לשבת עונג ויש פוסקים שס"ל דעיקרו הוא מן התורה שהשבת הוא בכלל מקראי קודש שנאמר וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש וגו' ומקרא קודש פירשו חז"ל בספרא דהיינו לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בעונג אכילה ושתיה והפליגו חז"ל [בשבת קי"ח] מאד במצוה זו ואמרו דכל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים וניצול משעבוד מלכיות וזוכה עבור זה לעשירות ועי"ש עוד כמה מאמרים בענין זה. והנה בגדר מצוה זו יש ג' מאמרי חז"ל בזה א) הא דאמרו דצריך לענגו בדגים גדולים וראשי שומן ותבשיל של תרדין שזה היה מאכל חשוב בזמניהם וכן בכל מקום ומקום לפי מנהגו יענגוהו במאכלים ומשקים החשובים להם עונג [ולפי שמן הסתם רוב בני אדם עיקר ענוגם בבשר ויין ומגדנות לכך איתא בסימן ר"נ ס"ב דירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו]. ב) הא דאמרו דאפילו דבר מועט שעשאו לכבוד שבת קיים מצות עונג שבת ואפי' כסא דהרסנא (היינו דגים קטנים מטוגנין בשמנן) ג) הא דאמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות וחילוק כל אלו המאמרים הוא באופן זה דהיינו למאן דאפשר ליה צריך לכבדו כפי יכלתו ומי שהשעה דחוקה לו ביותר היינו שאין לו רק מזון ב' סעודות לשבת בזה אמר ר"ע עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ואינו מחויב לא בג' סעודות ולא בכסא דהרסנא ומי שיש לו ממון כדי לקנות מזה מזון ג' סעודות ויותר מזה קצת מחויב להוציא אותן על שבת כדי שיקיים ג' סעודות וכסא דהרסנא וה"ה מי שאין לו כלום והוא מוטל הכל על הצדקה הרי הגבאים מחויבים ליתן לו ג' סעודות וכסא דהרסנא עכ"פ ובאדם נכבד הכל לפי כבודו וכמו שנתבאר ביו"ד בסי' רנ"ג. ולא אמרינן בזה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות דלא אמרינן הכי אלא במי שעדיין לא נצטרך ליטול אבל מי שכבר בא לידי מדה זו לפשוט ידו וליטול נותנים לו הכל כנ"ל [ובמקומות שנוהגין הגבאים לקבוע לעניים רק שתי סעודות ולא הסעודה ג' לאו שפיר עבדי ועכ"פ בימות הקיץ בודאי יזהרו בזה] ולזה בא השו"ע לומר דאם יש לו גם מעט משלו צריך לדחוק עצמו לכבד ולענג שבת כראוי כיון דאפשר לו ויש בידו להוציא ע"ז ולא סגי בכסא דהרסנא לחוד ולזה סיים דיצמצם בשאר ימים מהוצאותיו כדי שיהא נשאר לו זה לכבוד שבת. ועיין בט"ז ותוספות שבת ושארי אחרונים שכתבו דאף מי שהשעה דחוקה לו ביותר דהוא פטור מדינא מסעודה ג' וכסא דהרסנא מ"מ נכון מאד שיראה להשתדל להיות עכ"פ מן הכת האמצעית דהיינו בקיום ג' סעודות וכסא דהרסנא: (ב) לכבד את השבת - וטוב ליזהר שלא יפחות משני תבשילין גם טוב שיאכל בכל סעודה מג' סעודות דגים אם לא שאין נאותים לו לפי טבעו או ששונאן ושבת לעונג ניתן ולא לצער וכדלקמן בסי' רפ"ח אם מוכרי הדגים מייקרין השער נכון לתקן שלא יקנו דגים איזה שבתות עד שיעמוד השער על מקומו והנה בבה"ט הביא דלא יעשו תקנה רק אם הוסיפו המקח יתר על שליש מכמו שהיה מקדם אבל בא"ר ובפמ"ג כתבו דאף פחות משליש יוקר יש לעשות תקנה משום עניים. עוד כתב שם דאין בזה משום בטול מצות עונג דיש לענג השבת במאכלים אחרים. אם תקנו לאסור לאכול דגים כמה שבתות ואחד קנה מקודם מותר: (ג) למי שהשעה וכו' - ומיירי כשאין לו משכונות ללות עליהם ובלא משכון אין יכול להשיג דאל"ה צריך ללות כדי שלא לבטל מצות עונג שבת וכמו שאחז"ל שאומר הקב"ה בני לוו עלי ואני פורע:
בית יוסף, אורח חיים רמ״ב:א׳ — ד"ה גרסינן בפ"ק דשבת
Beit Yosef, Orach Chayim 242:1
Beit Yosef analyzes the Talmudic and early halakhic sources underlying the obligation of oneg Shabbat and the special blessing associated with Shabbat expenditures.
גרסינן בפ"ק דשבת (קיח.) א"ר יוחנן משום ריב"ל כל המענג את השבת וכו' ט"ס יש כאן דהני מימרי ליתנהו בפ"ק דשבת אלא בפ' כל כתבי וכל הני מימרי יליף להו בגמ' מקראי וכ' מהרי"א ז"ל דנותנין לו נחלה בלא מצרים הוא מדה כנגד מדה שכשם שהוא מפזר מעות בלא שיעור לצורך שבת כן יתנו לו נחלה בלא שיעור וכן מה שאמרו ניצול משיעבוד מלכיות לפי שמקבל עליו עול שבת מעבירין ממנו עול מלכיות וכן נותנים לו משאלות לבו כדי שיוכל למלא חפצו מכל עונג שירצה: והא דאמר רבי עקיבא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות היינו בדלא אפשר לו כ"כ התוס' ברפ"ב דביצה (טו:) אהא דאמר לוו עלי ואני פורע דהא דאמרינן עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ה"מ כשאין לו לפרוע וכך הם דברי הרמב"ם שכתב בפ"ל אינו חייב להצר עצמו. ולשאול מאחרים כדי להרבות במאכל בשבת אמרו חכמים הראשונים עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:
recovered from “Shulchan Arukh, Orach Chayim 262:1”
Shulchan Arukh, Orach Chayim
שולחן ערוך, אורח חיים רס״ב:א׳-ג׳ — ד"ה לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה
Shulchan Arukh, Orach Chayim 262:1-3
Joseph Karo’s passage instructs one to prepare an orderly table and home, wear clean and attractive clothing, and joyfully welcome Shabbat like a king, bride, or groom; it adds that one should dress in Shabbat clothes immediately after bathing near evening.
לקדש השבת בשלחן ערוך ובכסות נקיה. ובו ג סעיפים: יסדר שלחנו ויציע המטות ויתקן כל ענייני הבית כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבה"כ: הגה ויהיה שלחנו ערוך כל יום השבת וכן המנהג ואין לשנות (טור ס"ס רפ"ט ומרדכי פ' כל כתבי והגהות מיי' פ' כ"ט דשבת): ישתדל שיהיה לו בגדים נאים לשבת ואם אי אפשר לו לפחות ישלשל (פי' ישלשלם כלפי מטה שיהיו ארוכים כמדת העשירים היושבים בביתם רש"י שם) בגדיו למטה דרך כבוד: ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא רבי ינאי אמר בואי כלה בואי כלה: הגה וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו וזהו כבוד השבת ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד (הגהות מרדכי החדשים):
To Sanctify Shabbat With a Set Table and Clean Clothes, 3 Seifim: One should set his table and take his cushions and arrange the appearances of the house, so that we should find it arranged and ordered when he returns from Synagogue. Rema: It is that our tables are kept set all of Shabbat and such is the custom and one shouldn't change it. (Tur; Mordechai; Hagahos Maimoni) One should strive to have good clothing for Shabbat and if is impossible for him to do so, he should at least lengthen (meaning, he should lengthen the hem at the bottom so it is longer like the style of the wealthy who lounge around their homes, Rashi) his clothes at bottom in a respectful way. One should wear nice clothes and celebrate the arrival of Shabbat like the greeting of the king or the greeting of bride and groom. Rebbe Chanina would shroud himself in his garment and stand waiting on the evening approaching Shabbat and say " Come and go out to greet the Shabbat queen" and Rebbe Yannai would say "Come bride, Come bride." Rema: and one should dress himself in Shabbat garments immediately after he bathes himself and this is an honor for Shabbat, and because of this, one should only bathe close to the evening [approaching Shabbat] so that he may dress himself immediately. (The new Hagahos Mordechai)
שולחן ערוך, אורח חיים תקכ״ט:א׳ — ד"ה דיני שמחת יו"ט
Shulchan Arukh, Orach Chayim 529:1
Joseph Karo’s passage states that Yom Tov should be divided between Torah study and eating and drinking, with generous expenditure, honor, and enjoyment like Shabbat, including two loaves, wine, and better clothing than on Shabbat; it also discusses avoiding food before the holiday, kneading bread in its honor, omitting a third meal, and arriving late at and leaving early from synagogue because of Yom Tov joy.
דיני שמחת יו"ט. ובו ד סעיפים: מצות י"ט לחלקו חציו לבית המדרש וחציו לאכילה ושתייה ואל יצמצם בהוצאת י"ט וצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת: הגה ואסור לאכול ממנחה ולמעלה בערב יום טוב כמו בשבת שזהו מכלל הכבוד (רמב"ם פ"ו) מיהו אם עי"ט שבת יכול לקיים סעודה שלישית ויאכל מעט פת לכבוד י"ט ומצוה ללוש פת בערב יום טוב לכבוד יום טוב (מהרי"ל הל' י"ט) כמו בערב שבת כמו שנתבאר לעיל סי' רמ"ב: וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין ובגדי יו"ט יהיו יותר טובים משל שבת ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית וביום טוב מאחרין לבוא לבית הכנסת וממהרין לצאת משום שמחת יו"ט: (גמרא פ' הקורא עומד):
The Laws of Being Joyful on a Yom Tov. Containing 4 paragraphs: It is a holiday mitzvah to spend half the time in the House of Study and half of the time eating and drinking. One should not skimp on holiday expenses; it must be honored and enjoyed like Shabbat. Rema: It is forbidden to eat after Mincha on the day before a holiday, just like for Shabbat, and this is part of honoring it (Rambam chapter 6). However, if the day before the holiday is Shabbat, one can have the third meal and eat a bit of bread in honor of the holiday. It is a mitzvah to knead bread on the day before the holiday in honor of the holiday (Mahari"l laws of a holiday) like on Friday, as was explained above in chapter 342. It is an obligation to eat two loaves of bread and to include wine in the meal. Holiday clothes should be nicer than those for Shabbat. It is not the practice to make a third meal. And on a holiday, we tarry when going to synagogue and quickly leave synagogue because of the holiday joy (Gemara end of chapter "Hakoreh Omed").
Derekh Hashem, Part Four, On Divine Service and the Calendar:4
רמח"ל, דרך ה' חלק ד פרק ז ג
Derekh Hashem, Part Four, On Divine Service and the Calendar:4
Ramhal explains that Shabbat’s oneg and kavod—including its observance at its arrival and departure through Kiddush, Havdalah, and related practices—express proper regard for the holiness bestowed on that day and honor God for granting this gift of closeness and attachment to Him.
עונג שבת וכבודו: ומלבד מה שנאסר שלא לפגום בכבוד הקדש הנשפע ביום זה כמ״ש עוד נצטוינו לכבוד הקדושה הזאת הנשפעת והוא כלל עונג השבת וכבודו בבואו ובצאתו בקידוש ובהבדלה ושאר כל פרטיו כלם ענינים נוסדים בכללם על היסוד הזה שהוא לשמור את עצמנו בערך הראוי לקדושה הנשפעת לנו ולחבב המעלה הזאת וליקרה לכבוד ענינה שהוא קורבה גדולה אליו ית׳ ודביקות גדול בו ולכבוד נותנה ית׳ שנתן לנו מתנה גדולה כזו. ופרטי הענינים מכוונים אל פרטי הקדושה הזאת ובחינותיה דרכיה ותולדותיה כפי מה שהם באמת:
כף החיים (פלאג'י) ל״ו:מ״ח — ד"ה בשבת ויום טוב יבצע לעצמו פרוסת
Kaf HaChaim (Palagi) 36:48
Hayyim Palache states that on Shabbat and Yom Tov one should give oneself a kezayit-sized piece of haMotzi and one’s wife a kezayit-sized piece, and should serve his wife before an honored guest so as not to create separation between them.
בשבת ויום טוב יבצע לעצמו פרוסת המוציא כזית ולאשתו כביצה שהוא כנגד השם כנודע, אפילו נמצא גדול שמסב על השלחן לא יתן לו קודם אשתו שלא לעשות פירוד בין השתי יודין שהוא בינו לבינה כידוע ליודעי ח"ן אספקלריא המאירה דף ק"ז ע"א, ועיין חסד לאלפים סימן רע"ד אות ד'
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 242:1
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רמ״ב:א׳
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 242:1
Yaakov Chaim Sofer states that even one dependent on others should bestir himself to honor Shabbat, and that those who delight in Shabbat are granted an unrestricted inheritance and their heart’s desires; Shabbat delight includes eating especially fatty meat and fish, drinking fragrant beverages, and drinking wine.
א) [סעיף א'] אפי' מי שצריך לאחרים וכו' צריך לזרז עצמו לכבד את השבת. א"ר יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים. אמר רב יהודה אמר רב כל המענג שבת נותנין משאלות לבו. ועונג שבת הוא אכילת בשר שמן ביותר ודגים ומשקה מבושם ושתיית יין.
Joseph ben Meir Teomim discusses whether engaging in commerce before Shabbat may be permitted when it serves Shabbat oneg, weighing the rabbinic obligations of oneg and kavod against Torah-level Sabbath concerns and citing differing positions about when stopping the activity is required.
יש עמ״א בתו״ש אות ה׳ חרה אפו בו בלבוש דהא בס״ד אף שיודע ודאי שיצטרך לחלל שבת במלאכה גמורה (ד״ת) שרי קודם ג״י לרשות ולמצות בע״ש א״צ לטעם זה ולי אין כאן קושיא ל״מ ללבוש דבס״א כתב ומכ״ל מקו״ם פוסק לשבות משמע לריוחא דמילתא ואם א״א שרי כך (עמ״ש באות א׳) ובס״ד כתב ופוסק שם הפסיקה מעכבת מאחר שיש חילול שבת וכאן עונג מדינא שרי עוסק פטור ואף למ״א כנראה דגם כאן מעכב הפסיקה מ״מ הא באות י״ד וך׳ צידד לאסור ההיא דהריב״ש קודם ג״י ומצוה כו׳ מש״ה הביא דעונג לחוד שרי להלכה דעוסק כו׳. וי״ל עוסק במצוה דרבנן וכ״ש סחורה היאך דוחין עונג ד״ת כמ״ש הצ״ץ סימן ס״ח דעוננ שבת ד״ת הן אמת בר״מ פ״ל ה״א ד׳ דברים בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים עונג וכבוד וכבר ידעת ד״ת י״ל שנתפרשו בד״ת ומ״מ דין תורה להם עסי׳ רמ״ב בפתיחה כוללת מזה.
שו"ת רב פעלים, חלק ג, אורח חיים כ״ב:ב׳-ג׳ — ד"ה וראיתי דהרמב"ם ז"ל בה' שבת פרק
Responsa Rav Pealim, Volume III, Orach Chayim 22:2-3
Yosef Hayyim contrasts the Rambam’s classification of Shabbat honor and delight as prophetic elaborations of Torah obligations with sources suggesting that delighting in Shabbat itself is a Torah mitzvah, including the translations and interpretations of Yonatan ben Uziel and the Rashba.
וראיתי דהרמב"ם ז"ל בה' שבת פרק למ"ד ה"א כתב ארבעה דברים נאמרו בשבת שנים מן התורה ושנים מדברי סופרים, והן מפורשים ע"י הנביאים, ושבתורה הם זכור ושמור, ושנתפרשו ע"י הנביאים כבוד ועונג שנאמר וקראת לשבת עונג, ולקדוש ה' מכובד. וכתב עוד בהלכה ז' אי זה הוא עונג זה שאמרו חכמים שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבוסם לשבת הכל לפי ממונו של אדם וכו', וציין הרב המגיד שם על גמרא דשבת דף קי"ח ע"ב דיליף זה הש"ס מפסוק וקראת לשבת עונג ע"ש, ועיין בגמרא דפסחים דף ס"ח אמר רבא בשבת כ"ע מודים דבעינן לכם דכתיב וקראת לשבת ענג ע"ש: מיהו מצינו להתנא הגדול יונתן בן עזיאל בתרגום שלו בפרשת כי תשא על פסוק ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם, שתרגם וינטרון בני ישראל את שבתא למעבד תפנוקי שבתא לדריהון קיים עלם ע"ש, נמצא דס"ל עונג שבת הוא מצוה מן התורה דהא מתרגם קרא בהכי. וכן מצינו בגמרא דיבמות דף צ"ג ע"א תניא למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים אלו שבתות וימים טובים, ופירש רש"י ז"ל הוי למד להזהיר שלא יבטל עונג שבת, בשביל תיקון הטבל ע"ש, וכתבו האחרונים בשם תשובת הרשב"א ח"א סי' קכ"ז שכתב זו היא דרשה גמורה שהתירה תורה להפריש שלא מן המוקף לענג שבת, ולכן אל תתמה לפי סברת התוספות דס"ל אסור מן התורה לתרום שלא מן המוקף, ואיך דחי ענג שבת איסור תורה, דגם זו היא דרשה גמורה שהתירה תורה בפסוק זה דלמען תלמוד לתרום שלא מן המוקף בשביל ענג שבת ע"ש, נמצא לדעת הרשב"א ענג שבת הוא מצוה מן התורה, וכן נראה דעת התנא יונתן בן עזיאל בתרגומו הנז"ל ודוחק לפרש דבריו שהוא אסמכתא בעלמא: ואיך שיהיה אע"ג דיש מן האחרונים דנקטי עונג שבת דרבנן, ובדעת הרמב"ם יש פלוגתא, כיון דנראה עיקר כמ"ד עונג שבת דאורייתא צריך לכוין האדם בלבו בעונג שבת, שהוא מקיים מ"ע מן התורה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
The passage rules that breaking a cake bearing letters or designs in coloring is prohibited as erasing, while breaking one marked with liquids or an impermanent imprint is permitted because the markings are not lasting, despite the usual prohibition of erasing such writing, for the sake of kovod and oneg Shabbos.
עוגה שכתב עליה אותיות או צורות ממיני צבעים אסור לשוברה דהוי כמוחק אבל אם כ' עליה במשקין או בדפוס מעצמה מותר דהוי דבר שאינו מתקיים על דבר שאינו מתקיים אע"ג דבשאר כתיבות גם זה אסור למחוק משום כבוד עונג שבת ל"ג (ע' מגן אברהם סי' ש"מ ובזה לק"מ):
Sefat Emet's opening discussion of creation presents Shabbat as the spiritual purpose and inner completion of creation, illuminating why Shabbat is experienced as a day of holiness and delight.
וזה הי' כל מכוין הבריאה רק לבחי' שבת. וזש"כ תכלית שמים וארץ. וזש"כ רש"י ז"ל הי' עולם חסר מנוחה שהיא השבה וחזרת הכל לשורשו ונשלם בשבת עיקר הרצון בהבריאה וזה ירא שבת להיות בכל דבר היראה מונח ע"פ האדם. ע"י נקודה הפנימיות שנקרא שבת שהיא עיקר החיות.
Tanya teaches that overcoming the evil inclination requires alacrity born of joy and an open, worry-free heart rather than the heaviness of sadness, and that heavenly anxiety arising during work or business is a tactic of the evil inclination, whereas Divine service itself must be performed joyfully.
Truly this should be made known as a cardinal principle, that as with a victory over a physical obstacle, such as in the case of two individuals who are wrestling with each other, each striving to throw the other—if one is lazy and sluggish he will easily be defeated and thrown, even though he be stronger than the other, exactly so is it in the conquest of one’s evil nature; it is impossible to conquer it with laziness and heaviness, which originate in sadness and in a heart that is dulled like a stone, but rather with alacrity which derives from joy and from a heart that is free and cleansed from any trace of worry and sadness in the world. Furthermore, Scripture states it explicitly: “Because you did not serve the L–rd your G–d with joyfulness…”—and everyone is familiar with the commentary of the Arizal on this verse. As for the sadness which is connected with heavenly matters, one must seek ways and means of freeing oneself from it, to say nothing of the time of Divine service, when one must serve G–d with gladness and a joyful heart. But even if he is a man of commerce and worldly affairs, should there enter into him any melancholy or anxiety about heavenly matters during the time of his business affairs, it is clearly a machination of evil impulse in order to lure him afterward into lusts, G–d forbid, as is known. For were it not so, whence would a genuine sadness, which is one that is derived from love or fear of G–d, come to him in the midst of his business affairs?
Shem MiShmuel's Shabbat teachings explore the inner meaning of Shabbat holiness and its capacity to elevate ordinary physical life, providing a Hasidic perspective on kavod and oneg.
ולפי האמור יובנו דברי התנחומא בראשית, שעונג שבת מועיל יותר מאלף תעניות שתענית היא מעין עשי' גופנית, וזה הוא ברוחניות שהנפש מתענגת, אלא בכל מקום יש לעשי' גופנית מעלה שהוא בפועל ובמעשה, אבל עונג שבת ששניהם בו שהוא ברוחניות ומ"מ הוא נחשב מעשה בפועל, א"כ הוא מועיל יותר ויותר, והיינו טעמא דאיתא בהאר"י ז"ל דעיקר תשובה הוא עסק התורה, והפי' שיתענג ויהנה מעסק התורה מחמת שלומד בהתפעלות הנפש עד שדברי תורה נבלעין בדמו, וא"כ הוא עיקר התשובה שהוא בנפש ומ"מ חשוב שהוא בפועל ובמעשה: הנה שם שבת עצמו מורה על תשובה מלשון שב, והתיו נוסף במקום הא כמו שמצינו ביחזקאל (מ"ו י"ז) ושבת לנשיא במקום ושבה, ועיקר התשובה צריכה להיות בראשונה בענין שלשה דברים הנרמזים במלת שבת, ש'בת, ב'רית ת'ורה, והם אבות כל המצות, והם בגוף ונפש ושכל שהם כלל חלקי האדם, ברית היא חותם ושלימות הגוף כברש"י יומא (פ"ה:) מה מילה שהיא תיקון אחד מאיברי האדם הרי שמילה היא שלימות איברי הגוף, ובמדרש פ' מילה כבכורה בתאנה מה תאנה אין בה פסולת אלא העוקץ לבד, עוד שם צפורן של אצבע קטנה גדל קימעה העבר אותה ובטל המום, ממילא כל הגורם ח"ו להמשכת ערלה הוא להיפוך, והתשובה בענין זה היא שלימת הגוף, שבת היא שלימת הנפש, ומקרא מלא הוא שבת וינפש, ופרשו ז"ל שבת לעולמו ממילא מובן שמלת וינפש נמי פירושו לעולמו שנתוסף בהם שלימות הנפש, תורה היא שלימות השכל, ע"כ בתשובה על מה שפגם בשלשה דברים אלו, ובקבלה להבא להיות נשמר ונזהר בדברים אלו, היא רפואה לכל חלקי האדם ומכשרתו לכל המצות שבתורה שלא ימלט שלא יהי' נעשה בחלקו אדם אלו או בקצתם: וכן בק"ש שיש בה רמ"ח תיבין כנגד כל איברי האדם ורמ"ח מצ"ע, נרמזים שלימות גוף ונפש ושכל באשר הם כוללים הכל, כמ"ש והי' אם שמוע וגו' לאהבה את ה' אלקיכם ולעבדו וגו' ובספרי עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו, ושני אלה הם בשכל וגוף עבדוהו בתורתו הוא בשכל, עבדוהו במקדשו הוא עבודת הקרבנות שהיא במעשה ובפועל הגוף, ולאהבה וגו' היא בנפש, כי ענין אהבה היא מכחות הנפש ותוכו רצוף אהבה, לא מכחות השכל ולא מכחות הגוף, הרי נרמזו כאן כל שלשה חלקי האדם הכוללין הכל:
Nachman teaches that Shabbat should be observed with great joy, without sadness or worry, by taking delight in God and increasing in all forms of Shabbat pleasure, including food, drink, and clothing, since Shabbat eating is entirely spiritual and holy.
Shem Mishmuel explains that Shabbat delight is expressed through the meal, with the three meals corresponding to thought, speech, and action and drawing holiness downward, whereas “nega” reverses this order, signifying the withdrawal of holiness upward and the consequent arrival of forces of impurity.
ונראה עוד לומר דהנה עונג שבת הוא בסעודה כאמרם ז"ל אין קידוש אלא במקום סעודה מפני שנאמר וקראת לשבת עונג אין קריאה אלא במקום עונג הרי שהסעודה עצמה היא היפוך נגע ע"כ תלת סעודתי נינהו לעומת תלת קטרין, והנה ענג ר"ת עדן נהר גן, עדן הוא מחשבה, גן הוא במעשה ונהר יונא מעדן להשקות את הגן הוא בחי' דיבור הממוצע בין מחשבה למעשה, והוא המשכת אורות קדושות מלמעלה למטה, וזהו שבת וקראת לשבת עונג שהוא כקורא שיבוא אצלו כן קורין לקדושת שבת שיבוא למטה כן פירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, אך נגע הוא בהיפוך ר"ת נהר גן עדן היינו שנעשה הסתלקות הקדושה ממטה למעלה, ובהתרוקן הקדושה באים במקומה כחות הטומאה, והוא היפוך לגמרי משבת שכלהו ערקין ואתעברו מינה:
The passage argues that, although bat mitzvah celebrations have become customary, holding them on Friday evening or Shabbat risks the spiritual and practical pitfalls associated with public celebrations on Shabbat, and it would therefore have preferred to abolish this scheduling practice.
ו'שפו ב"ה, י"ג תמוז, תשי"ח ברוקלין. הרה"ג וו"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ מו"ה יחזקאל שי' שלום וברכה! לאחרי הפסק הכי ארוך נתקבל מכתבו מערב י"ב תמוז, חג הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. בו מעורר בהמנהג דבת מצוה אשר בשנים האחרונות חדר ג"כ לחוגי היראים לדבר ה', עד שכמעט נעשה לדבר שאי אפשר לבטלו, אלא השאלה היא באיזה אופן טוב יותר לסדר זה, ומזכיר שנוהגים לעשות זה ביום ששי בערב, וכנראה כוונתו בליל ש"ק, - ואי יישר חילי הנה צ במדינה זו צ הייתי מבטל קביעות זו מעיקרא, והרי מצטערים על עריכת בר מצוה
Likutei Halakhot offers a prayer to merit welcoming holy Shabbat with great joy, happiness, honor, delight, holiness, and purity, in accordance with God’s will.
The passage discusses uncertainty over whether one must repeat the Mussaf prayer after omitting Shabbat’s mention or reciting the wrong Sukkot offerings, citing authorities who require repetition and others who rule that one need not repeat, and ultimately records a change from requiring repetition to ruling leniently.
On this pageThe passage discusses uncertainty over whether one must repeat the Mussaf prayer after omitting Shabbat’s mention or reciting the wrong Sukkot offerings, citing authorities who require repetition and others who rule that one need not repeat, and ultimately records a change from requiring repetition to ruling leniently.
Page 424
Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage questions the wording of the Shabbat Musaf prayer, “Those who observe Shabbat and call it a delight,” noting that unlike Yom Tov, Shabbat has no distinct mitzvah of simchah, as stated by the Tosafot in Moed Katan 23b.
On this pageThe passage questions the wording of the Shabbat Musaf prayer, “Those who observe Shabbat and call it a delight,” noting that unlike Yom Tov, Shabbat has no distinct mitzvah of simchah, as stated by the Tosafot in Moed Katan 23b.
Page 193
Revavos Ephraim is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage states that, according to the Arizal, every action undertaken for the honor of Shabbat increases divine abundance, since Shabbat is its source, and connects this with the verses “You shall call Shabbat delight” and “honoring the holy [day] of the Lord,” followed by promises of delight and inheritance.
On this pageThe passage states that, according to the Arizal, every action undertaken for the honor of Shabbat increases divine abundance, since Shabbat is its source, and connects this with the verses “You shall call Shabbat delight” and “honoring the holy [day] of the Lord,” followed by promises of delight and inheritance.
Page 124
Nishmat Shabbat is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage states that the reasons given for lighting Shabbat candles are all included under oneg, and that the mitzvah of oneg stems from honoring Shabbat, as reflected in the prayers describing Shabbat as a day of splendor, rest, and delight.
On this pageThe passage states that the reasons given for lighting Shabbat candles are all included under oneg, and that the mitzvah of oneg stems from honoring Shabbat, as reflected in the prayers describing Shabbat as a day of splendor, rest, and delight.
Page 161
Rav Binyamin Yehoshua Zilber (Bnei Brak, 1916-2008) Az Nidberu is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage states that the matter is solely משום עונג שבת, which encompasses bodily pleasures, including marital intimacy, שלום בית, and avoiding stumbling over wood; it adds that preparing the home before Shabbat and lighting candles fall under כבוד שבת.
On this pageThe passage states that the matter is solely משום עונג שבת, which encompasses bodily pleasures, including marital intimacy, שלום בית, and avoiding stumbling over wood; it adds that preparing the home before Shabbat and lighting candles fall under כבוד שבת.
Page 16
Rav Binyamin Yehoshua Zilber (Bnei Brak, 1916-2008) Az Nidberu is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage explains that Shabbat’s oneg corresponds to three aspects of a person: bodily pleasure through eating and drinking, rest from labor for the soul, and honor associated with the person’s image.
On this pageThe passage explains that Shabbat’s oneg corresponds to three aspects of a person: bodily pleasure through eating and drinking, rest from labor for the soul, and honor associated with the person’s image.
Page 8
The Maharal of Prague (R. Yehudah Loew) Chiddushei Aggadot (Maharal) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage argues that Shabbat has a rabbinic obligation of oneg but no formal mitzvah of physical simchah like festivals, while spiritual rejoicing through Torah, song, and praise does apply.
On this pageThe passage argues that Shabbat has a rabbinic obligation of oneg but no formal mitzvah of physical simchah like festivals, while spiritual rejoicing through Torah, song, and praise does apply.
Page 165
B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Sulam states that at the second Shabbat meal, “then you shall delight in the Lord” refers specifically to a level above Zeir Anpin, when Atika Kadisha is revealed and all the worlds rejoice; through this meal, one participates in Atika’s perfection and joy.
ביומא דשבתא בסעודתא וכו': ביום השבת בסעודה השניה, כתוב, אז תתענג על ה', על ה' ודאי, שפירושו למעלה מז"א, כי בשעה ההיא מתגלה עתיקא קדישא, וכל העולמות הם בשמחה, והשלמות והשמחה של עתיקא אנו עושים. והסעודה שלו היא, ודאי.
Sulam describes Shabbat as a day of universal joy and protection, when the lower point, Malchut, shines and ascends to Abba and Imma, receiving additional illumination while the supernal Keter awakens to influence it.
יומא דשבתא חדוה וכו': יום השבת, הוא שמחה לכל, והכל נשמר למעלה ולמטה. ונקודה התחתונה, שהיא המלכות, מאירה לעלות למעלה לאו"א ביופי ע' עטרות, שמקבלת מז"ת דאו"א שכ"א כלול מעשר, שהם חלקים יתירים מבליל שבת. והזקן מכל הזקנים נתעורר, שהוא הכתר. להשפיע אליה.
Sulam describes the third Shabbat-table practice as eating three סעודות, identifying this with Shabbat delight and warning that neglecting them can turn one’s ענג into נגע; he therefore cites the instruction to borrow for Shabbat, with God repaying, and the promise “then you shall delight in Hashem.
תליתאה למיכל שלשה וכו': תקון השלישי שעל שלחן של שבת, הוא, לאכול שלש סעודות בשבת, כמו שהעמידו חכמי המשנה, שאמר אחד מהם יהי חלקי עם גומרי שלש סעודות בשבת, שהם שלימות שבע ברכות התפלה, שמשלימים עמהם לעשר. וסוד הענג הוא סוד הכתוב, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כי עדן פירושו ענג. וגן היא המלכות, שה"ס שבת. גם ענג הוא ר"ת. עדן נהר גן. ומי שאינו מקיים אותן, ויש לו רשות לקיימן מתהפך לו ענג לנגע צרעת. כי אותיותיהם שוות. ובכדי שלא יבא לזה, אמר הקב"ה, לוו עלי ואני פורע (ביצה ט"ו:) וכתוב, אז תתענג על ה'.
Sulam states that one who completes the three Shabbat meals is proclaimed worthy of the three blessings in Isaiah 58:14, corresponding respectively to Atika Kadisha, the holy apple field (Malchut), and the completed state of Zeir Anpin.
ר' שמעון אמר וכו': רש"א, מי שהשלים שלשה סעודות בשבת, קול יוצא ומכריז עליו, אז תתענג על ה', זהו סעודה אחת כנגד עתיקא קדישא דכל קדישין. והרכבתיך על במתי ארץ, זהו סעודה שניה, כנגד שדה תפוחים הקדושים, שהוא המלכות. והאכלתיך נחלת יעקב אביך, זהו השלמות שנשלם בזעיר אנפין. בסעודה שלישית.
Rav Yitzchak Yosef states that the Shabbat daytime meal should be prepared like the Friday-night meal, beginning with kiddush over wine, followed by handwashing, lechem mishneh, and the meal; he also notes customary verses recited before kiddush and explains that reciting the half-verse “על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו” is permissible.
יהיה שלחנו ערוך ומטה מוצעת יפה ומפה פרוסה כמו בסעודת הלילה ויברך על היין בורא פרי הגפן, והוא נקרא קידושא רבה. ונהגו לומר קודם הקידוש מזמור לדוד ה' רועי לא אחסר וגו', אם תשיב משבת רגלך וגו', ושמרו בני ישראל וגו'. על כך ברך ה' את יום השבת ויקדשהו. ואחר כך יטול ידיו, ויבצע על לחם משנה כמו בלילה, ויסעוד. [שבת א' עמוד שפב. ומה שאומר חצי פסוק על כן ברך וגו' אין בזה איסור, ראה בשו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' קח אות קלג] .
Rabbi Mordechai Eliyahu cites the Kaf HaChaim’s discussion that one should establish a bread-based meal on Rosh Chodesh and recite Birkat HaMazon, preferably eating two loaves to honor the day more than an ordinary weekday.
כתב כה"ח (שם ס"ק ב): "בחידושי הר"ן שבת כ"ד כתב בשם ה"ר יהונתן ז"ל שחייב לקבוע סעודתו בראש חודש על הפת ולברך ברכת המזון, יעו"ש, והביאו פתחי עולם סימן תי"ח אות א'. והגם שכתבנו לעיל ריש סימן תי"ח דאפילו אכל פירות – יצא, מכל מקום ירא שמים יצא ידי כולם. ויש לבצוע גם כן על שתי ככרות כדי לכבדו יותר מן החול, והמכבד את המצות שכרו כפול ומכופל".
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 א׳:ט״ז — ד"ה הכנות לאורחים המזמין לביתו אורחים לשבת
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 1:16
Rabbi Mordechai Eliyahu advises Shabbat hosts to learn their guests’ food preferences and kosher practices in advance, prepare accordingly, and prioritize feeding a hungry guest promptly, illustrating this with a story about the Chafetz Chaim.
המזמין לביתו אורחים לשבת – טוב להתעניין מבעוד מועד בדברים שהם אוהבים לאכול ולהכין סוג מאכלים כפי רצונם, וכן יקנה את מוצרי המזון בכשרות שאורחיו נוהגים לאכול, וזה מה שכתוב: "צדיק אוכל לשובע נפשו" – כפי רצונו של האורח. מסופר על החפץ חיים שהזמין לביתו אורח שהגיע לבית הכנסת. המלאכים יכולים לחכות, אבל האורח מסכן היה רעב, וע"כ מיהרתי לקדש שהאורח יאכל מיד.
מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 ט״ז:כ״ד — ד"ה קידוש "ברוב עם" כאשר ציבור אוכל
Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 16:24
Rabbi Mordechai Eliyahu teaches that when a group eats a Shabbat meal together, such as at a celebration, it is preferable for one person to recite Kiddush on behalf of everyone rather than for each person to recite it individually, based on “berov am hadrat melech.
קידוש "ברוב עם" כאשר ציבור אוכל סעודת שבת יחד, כגון בשמחות – טוב יותר שאחד מהם יקדש ויוציא ידי חובה את השאר מאשר שכל אחד יקדש לעצמו, משום "ברב עם הדרת מלך".
The passage teaches that oneg Shabbat is fulfilled by providing better food and drink than one normally eats during the week, according to one’s means, and that properly enjoying Shabbat through Torah, prayer, and festive meals unites the spiritual and material realms, bringing blessing and protection from harm.
מצווה לענג את השבת במאכלים ותבשילים משובחים ובמשקאות מבושמים, הכל לפי ממונו של האדם, וכל המרבה בהוצאות שבת ובתיקון מאכלים רבים וטובים, הרי זה משובח (רמב"ם, הלכות שבת ל, ז). זהו שנאמר (ישעיהו נח, יג): "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג". אמרו חכמים (שבת קיח, א – קיט, א), כל המענג את השבת זוכה לדברים גדולים: נותנים לו נחלה ללא מיצרים, וממלאים משאלות ליבו, וניצול מחבלי משיח וממלחמת גוג ומגוג ומדינה של גיהנם, ואף זוכה לעשירות. וזאת משום שהחיים והברכה תלויים בקשר שבין עולם החומר לעולם הרוח. אדם חי הוא אדם שנשמתו שוכנת בגופו, ואילו במוות הנשמה נפרדת מהגוף. כשעולם החומר קשור לעולם שמעליו, הרי הוא מתחייה ומתברך משורשו; וכשהוא מתרחק משורש חיותו, מהאמונה וערכי הרוח, חייו מתמעטים והרי הוא הולך ומתנוון והקללה רודפתו. עניינה המיוחד של השבת שיש בה תוספת קדושה שמתגלה בנשמה ובגוף כאחד, בתורה ובתפילה וגם בסעודות השבת. על ידי כך נוצר איחוד גדול בין הרוח לחומר, בין הנשמה לגוף, והחיים מתגברים והברכה שופעת לעולם. לפיכך אמרו חכמים, שהמענג את השבת כראוי זוכה לברכות רבות וניצול מן הפורענות (ע"ע להלן ז, א). צריך אדם להשקיע במאכלי השבת כפי יכולתו וכפי רגילותו במשך השבוע. כלומר, אין צורך לקנות לכבוד שבת את המאכלים היקרים ביותר שקיימים בשוק, אלא צריך לקנות מאכלים יותר טובים מהמאכלים שרגילים לאכול בימי החול, כל משפחה לפי מנהגה. אפשר לומר שראוי שמחיר המאכלים של שבת יהיה לכל הפחות כפול ממחיר המאכלים ביום חול. והמהדרים מרבים יותר בהוצאות שבת, ויש להם על זה שכר גדול.
It is a mitzva to make Shabbat enjoyable through superior food and beverages, depending on one’s means. Spending generously and preparing many tasty foods is praiseworthy (MT 30:7) and a fulfillment of the verse: “Call Shabbat ‘delight’” (Yeshayahu 58:13). The Sages state that whoever fulfills the mitzva of oneg Shabbat (making Shabbat a delight) merits great things: he receives a limitless portion; his heart’s desires are fulfilled; he is saved from the birth-pangs of the Messiah, from the pre-messianic wars, and from hell; and he becomes wealthy (Shabbat 118-119a). This is because life and blessing depend upon the connection between the material and spiritual realms. One is alive if his soul inhabits his body; when one dies, his soul departs his body. When one’s material existence is linked to higher realms, it is invigorated and blessed at its root; when it is distanced from the source of its vitality, from faith and spiritual values, its life is diminished, it deteriorates, and it is cursed. What makes Shabbat special is that it has increased sanctity expressed in both body and soul – through Torah, prayer, and festive meals. This unifies the spiritual and material, the body and the soul. Life is strengthened, and blessing flows to the world. Therefore the Sages state that whoever properly enjoys Shabbat merits many blessings and is saved from evil (see also below, 7:1). One must spend as much as he can on Shabbat food, taking into account his weekday habits. In other words, he need not buy the most expensive foods in the market to honor Shabbat, but he must buy better food than what he and his family normally eat on a weekday. The specifics vary from family to family. It seems reasonable to suggest that one should spend twice as much on food for Shabbat as on food for a weekday. Those who go above and beyond spend even more, and they receive great reward for this.
The passage states that Shabbat reveals the unity underlying creation and reconciles the apparent opposition between body and soul, requiring enjoyment through both spiritual practices such as Torah and prayer and physical pleasures such as festive meals and sleep.
בשבת אנחנו מתקשרים עם מקור חיינו, ועל ידי כך מתגלה השורש האחד של כל הברואים, וממילא נעשה שלום בעולם. הניגוד העמוק ביותר שיש בעולם, הוא הניגוד שבין הרוח והחומר, בין הנשמה לגוף, שבמבט של חול נראה שהם מפריעים ונלחמים זה בזה. אולם בשבת מתגלה שהנשמה והגוף משלימים זה את זה, שעל ידי הנשמה הגוף מתחייה ומתברך, ועל ידי הגוף הנשמה באה לידי ביטוי. לכן מצוות השבת להתענג ברוחניות וגשמיות, בתורה ותפילה ובסעודות ושינה (עי' להלן ב, ה).
On Shabbat we connect with the Source of our life and thereby reveal that all creation has one root. Consequently, the world becomes more peaceful. The most profound opposition in the world is the dichotomy between the spiritual and the physical, between body and soul. When examined using “mundane eyes,” they appear to be fighting and interfering with one another. But on Shabbat it is revealed that the body and the soul complement one another, for the soul brings life and blessing to the body, while the body provides the soul with a way to express itself. Therefore, on Shabbat we are commanded to enjoy ourselves both physically and spiritually, through Torah study and prayer and through festive meals and sleep (see 2:5 below).
The passage questions the Tosafot’s comparison between Shabbat prayer and candle lighting, noting that candle lighting must neither precede nor follow its proper time because it fulfills Shabbat’s kavod and oneg and depends on the day’s sanctity, whereas prayer time depends on the daily offering, which according to Rabbi Yehudah may be brought only until plag haminchah.
והנה לכאורה צריך עיון בקושיית התוס', דמאי קא מדמי תפלת שבת להדלקת נרות, דבהדלקת נרות אמרינן שלא יקדים ולא יאחר משום דהוי מצות כבוד ועונג שבת ותלוי בקדושת היום דשבת, ואילו זמן תפלה תלוי בהקרבת התמיד ולפי ר"י תמיד קרב רק עד פלג המנחה.
להזהר בכבוד שבת. אפילו מי שצריך לאחרים אם יש לו מעט משלו צריך לזרז עצמו לכבד את השבת ולא אמרו עשה שבתך חול ולא תצטרך לבריות אלא למי שהשעה דחוקה לו ביותר על כן צריך לצמצם בשאר ימים כדי לכבד את השבת מתקנת עזרא שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת: הגה נוהגין ללוש כדי שיעור חלה בבית לעשות מהם לחמים לבצוע עליהם בשבת ויום טוב [סמך ממרדכי ריש מסכת ר"ה] והוא מכבוד שבת ויום טוב ואין לשנות יש שכתבו שבקצת מקומות נהגו לאכול מולית"א שקורין פשטיד"א בליל שבת זכר למן שהיה מכוסה למעלה [מהרי"ל ולא ראיתי לחוש לזה]:
וקשה הלא החיוב מדין עונג, ולדברינו ניחא. שהברכה עיקרה על כבוד שבת שמקיים מיד אבל ממילא מועיל נמי על עונג, והדלקה יש בזה תמיד משום כבוד שבת אף שהוא מטעם עונג, כיון שמכין מערב שבת וכמ״ש, אבל כיון שעיקר קיום המצוה כבר
ושתיד, דהם בלשון עונג עיקר העונג הוא הסעודה דאכילת להם כדכתבו בטעם שאין יוצאין סעודת ערבית ושחרית אלא בלהם שד,ם עיקר כבוד שבת דלכן כשרוצד, לשתות יין ולאכול פירות וכל דבר צריך נמי לקדש דר,א הם נמי ענין עונג שבקרא שנאמר
והחילוק בץ כבוד לעונג מבואר בביאור הגר״א א״ח תקכ״ט שעונג הוא בשבת גופא, וכבוד היינו מע״ש כמו כסות נקייה שלובש מע״ש, ואם כן בהדלקה מקיימין מיד מצות כבוד, אבל היא הכשר לעונג, ואם כן מצד כבוד שבת, יש בלאו הכי כבוד בנרות שבת
כתב כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה כך כל ימים טובים שנאמר לקדוש ה׳ מכובד, וכל ימים טובים נקראים מקרא קודש, וכבר ביארנו הכיבוד והעונג בהלכות שבת עכ״ל, ומשם תלמדנו מהו הכבוד ומהו העונג, הכבוד הוא שיסדר שלחנו במוצאי שבת, וכן
וגם מצות עונג הוא משום כבוד שבת שאנו מודים בזה ושמתים שנתן לגו יום קדוקותו ומנוחתו מתנה לכלל ישראל לנות בו ולשמות במלכות שמים, ועיקרו הוא בשבת. ובמה שמכינים עצמנו בערב שבת מקיימים בזה עיקר דין כבוד שבת אבל הדלקת נרות
