אלשיך
Alshekh on Torah, Leviticus 4:3
Q — Why does the Torah expend so much detail on shogeg, when by definition the sinner didn't intend the act? And what is the chiddush of 'נפש כי תחטא' — wouldn't 'איש כי יחטא' have been simpler?
A — The Alshich reads 'נפש כי תחטא' as a corrective to a tempting self-justification. A shogeg-sinner is liable to think: 'I'm only human, this could happen to anyone, no real harm done.' The Torah replies: 'nefesh ki techeta' — if shogeg landed in your hand, your *soul* is not in a good state. Hashem doesn't bring stumbling even to the animals of tzaddikim, all the more so to tzaddikim themselves ('רגלי חסידיו ישמור'). A shogeg, therefore, is not innocent randomness; it is a symptom — evidence that some prior aveirah has weakened the person enough that this slip could happen ('אותה עבירה גרמה לו זאת'). The chatat is brought not just for the act but for the deeper aveirah it exposes.
אם המצא תמצא בידם חטא שוגג, ברוך ה' ואעשיר. כי לא ברשע ולא בפשע פעלתי עולה, ולא אתעצב אל לבי על שגגה שיצאה מתחת ידי ואנכי לא ידעתי... ולא מזער הוא, כי קו לקו הלוך ילך ופושט ידו בכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם... 'נפש כי תחטא בשגגה', והוא, כי אין זה לו, כי אם שגם בלא דעת נפש לא טוב. שאם יחטא איש שוגג, אין זה כי אם שנפשו לא טובה היא, מאיזה עון שעשה תחלה, ואותה עבירה גרמה לו זאת. והוא כי אשר אין בידו עון אשר חטא אין שוגג בא על ידו, כי הוא יתברך אפילו בהמתם של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם.