Source 3 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Orach Chayim 470
שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע:ב׳ — ד"ה אם חל ערב פסח בשבת יש
Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:2
Establishes the practical law that a firstborn participates in a seudat mitzvah on Erev Pesach and thereby may be exempt from fasting, while presenting the governing framework for the custom and obligation of ta'anit bechorot.
אם חל ערב פסח בשבת יש אומרי' שמתעני' הבכורו' ביום ה' ויש אומרים שאינם מתענים כלל: הגה אבל יש לנהוג כסברא הראשונה ונוהגין כשהאב בכור האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו עד שיגדיל:
Source 4 · Acharonim
VerifiedMishnah Berurah
משנה ברורה ת״ע:י׳ — ד"ה (י) עד שיגדל - ובעוד שלא
Mishnah Berurah 470:10
Discusses participation in a siyum on Erev Pesach and the resulting exemption from the fast, including the need for the participant to hear the siyum and partake of the meal; this is central to evaluating whether the siyum and seudah genuinely qualify.
(י) עד שיגדל - ובעוד שלא נתמלאו לבנו ל' יום אין צריך להתענות בשבילו. ולענין אם מותרים הבכורים לאכול בסעודת מצוה תלוי במנהג המקומות יש מקומות שנהגו להחמיר ולפ"ז אם רוצה לאכול על סעודת פדיון הבן או ברית מילה צריך התרה (דהמנהג חשיב כמו נדר) לבד המוהל והסנדק ואבי הבן יכולים לאכול אף בלי התרה דיו"ט שלהם הוא ואע"פ כן צריכים לפרוע תענית אחר הפסח ויש מקומות שנהגו הבכורים להקל ולאכול בסעודת מצוה וכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתנו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מסכת ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המסכת מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המסכת ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה:
Source 5 · Acharonim
Verifiedrecovered from “Arukh HaShulchan, Orach Chaim 470:7”
Arukh HaShulchan, Orach Chaim
ערוך השולחן, אורח חיים ת״ע:ה׳ — ד"ה על ברית מילה או פדיון הבן
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 470:5
Explains the practice of ta'anit bechorot and the accepted reliance on a siyum masechet as a seudat mitzvah on Erev Pesach, clarifying the communal and practical dimensions of the custom.
על ברית מילה או פדיון הבן – יכול הבכור לאכול. ויש מי שכתב דדוקא השייכים להמצוה, כמו בעל ברית וסנדק ומוהל וכיוצא בהם (מגן אברהם). ויש מי שאומר דהמיקל לכל אדם בסעודת מצוה – לא הפסיד (פרי חדש). אמנם עתה זה כמה דורות שמקילים לגמרי בתענית בכורים, והיינו בסיום מסכתא. ולא לבד הלומד, אלא הבכורים מתקבצים סביב המסיים, ומסיימים עמו ואוכלים. ונתפשט זה בכל המדינות. ואינו ידוע מאין להם להקל כל כך, אם לא שנאמר דמפאת חלישות הדור, והטורח רב בערב פסח, ואכילת המרור גם כן אינו יפה לבריאות. ולכן יחשבו את עצמם כאינם יכולים להתענות. ולפי שבגמרא לא נזכר כלל מזה, וגם בירושלמי המסקנא דאינם צריכים להתענות, ואינו אלא מנהג על פי מסכת סופרים – לכן לא מיחו חכמי הדור בזה. וצריך עיון.
Source 6 · Acharonim
Verifiedrecovered from “Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:20”
Kaf HaChaim, Orach Chaim
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים ת״ע:י׳ — ד"ה י
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:10
Collects halakhic and kabbalistic considerations concerning ta'anit bechorot and participation in a siyum, including requirements connected with the seudah and the validity of relying on it for exemption.
י) הבכורות אעפ"י שמתענין בע"פ יכולין לאכול בסעודת ברית מילה והמחמיר תע"ב. הר"ש הלוי חא"ח סי' ג' כנה"ג בהגה"ט. עו"ש או' א' פר"ח. וכתב שם הפר"ח דהמיקל בבכורות אף בלא התרה בסעודת מצוה לא הפסיד יעו"ש. והמ"א ברסי' זה כתב דבמדינתם נהגו להחמיר שלא לאכול הבכורים בסעודת מילה. ובתשו' חוט השני סי' כ"ה כתב דבעל ברית מילה וסנדקים ואבי הבן מותרין לאכול על המילה ויפרעו תענית אחר או יתיר הנדר יעו"ש. והב"ד בס' א"ז ובספרו א"ר או' א' וכתב כשמתענה בשביל בנו מותר לאכול על המילה אף אותן שאינם בעל ברית יעו"ש. והב"ד ח"י או' ד' וכתב הר"ז או' ח' דהיינו ע"י שאלה וחרטה יעו"ש. נמצא דזה תלוי במנהג דבמקום שנהגו הבכורים לאכול בסעודת מצוה א"צ התרה כיון שמתחלה נהגו אדעתא דהכי דאם יארע סעודת מצוה אוכלין ובמקום שנהגו שלא לאכול בסעודת מצוה הבא לאכול צריך התרה ואפי' אם הוא מבעלי ברית כנז' ועיין בתשו' חו"י סי' ע' ששם האריך הרחיב איזה מיקרי סעודת מצוה וכתוב שם דגם האוכלים בסעודה של מסיים מס' מיקרי סעודת מצוה יעו"ש. מיהו בס' תשו' מאהבה מפקפק בזה כיון שיכול להיות הסיום בזמן אחר יעו"ש. והב"ד הפ"ת. אמנם הרב מ"ב או' יו"ד כתב דכן נוהגין כהיום בכמה מקומות במדינתו להקל ולאכול אף בסעודת סיום מס' ואף שהבכורים בעצמן לא למדו את המס' מ"מ כיון שאצל המסיים הוא סעודת מצוה מצטרפים לסעודתו והמנהג שמתקבצים להמסיים קודם שסיים ומסיים לפניהם המס' ושומעים ומצטרפים עמו בסיומו ואח"כ עושין סעודה יעו"ש. וכ"כ בן א"ח פ' צו או' כ"ה דאם הבכור גמיר וסביר להבין מה שאומרים בעת הסיום מותר לו לאכול שם.
Source 7 · Acharonim
VerifiedMagen Avraham 551:33
מגן אברהם תקנ״א
Magen Avraham 551:33
Abraham Abele Gombiner cites sources regarding a siyum on a tractate and notes that a סעודה is also made upon completing a mitzvah.
וסיום מסכתא. ע' ברמ"מ סי' קי"ט וביש"ש ב"ק פ"ז סל"ז וכתב הר"א [באמרי שפר] פ' מצורע דגם לגמר מצוה עושין סעודה ועמ"ש סי' תקס"ח:
Source 8 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Orach Chayim 470:1
שולחן ערוך, אורח חיים ת״ע
Shulchan Arukh, Orach Chayim 470:1
Joseph Karo’s passage states that firstborn males, whether firstborn through the father or mother, fast on erev Pesach, while noting an opinion that a firstborn female also fasts, though this is not the practice.
שהבכורות מתענין בערב פסח. ובו ג סעיפים: הבכורות מתענין בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה: (ואין המנהג כן) (מהרי"ל):
Source 9 · Acharonim
VerifiedKitzur Shulchan Arukh 61:8
קיצור שלחן ערוך ס״א
Kitzur Shulchan Arukh 61:8
The Kitzur addresses the bar-mitzvah occasion and its religious implications. It helps separate the basic obligation of mitzvah observance from later celebratory customs such as a public discourse.
מִי שֶׁנַּעֲשָׂה בְּנוֹ בַּר מִצְוָה, כְּשֶׁעוֹלֶה לַתּוֹרָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, לְאַחַר שֶׁבֵּרַךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה עַל סֵּפֶר הַתּוֹרָה, מְבָרֵךְ הָאָב וְאוֹמֵר, בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר פְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה (עַיֵּן בספר חיי"א). וּמִצְוָה עַל הָאָדָם לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה בְּיוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה בְּנוֹ בַּר מִצְוָה, דְּהַיְנוּ בְּיוֹם שֶׁנִּכְנַס לִשְׁנַת הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְאִם הַנַּעַר דּוֹרֵשׁ, הֲוֵי סְעוּדַת מִצְוָה אֲפִלּוּ אֵינָהּ בְּאוֹתוֹ יוֹם (רכה).
Source 10 · Acharonim
VerifiedBen Ish Hai, Halachot 1st Year, Re'eh 17:1
בן איש חי, הלכות שנה א, ראה י״ז
Ben Ish Hai, Halachot 1st Year, Re'eh 17:1
Yosef Hayyim states that when a boy reaches thirteen years and one day, his father should recite “Baruch she-petarani” without Shem uMalchut and arrange a festive meal with Torah scholars, at which the boy may deliver Torah words and receive blessings for Torah, yirat Shamayim, and mitzvah observance; this meal is called a seudat mitzvah.
הזכר יתחייב במצות בן י"ג שנה ויום אחד, על כן ביום הראשון של שנת י"ד יתפוס האב את בנו בידו ויאמר ברוך שפטרני מענשו של זה, ויהרהר שם ומלכות בלבבו, וישתדל לעשות סעודה לאוהבים וריעים ויזמין בה תלמידי חכמים וירבה בסעודה ושמחה כיד ה' הטובה עליו שמסעודה זו יהיה סניגוריא גדולה על ישראל שיאמרו מליצי יושר לפני הקב"ה רבונו של עולם ראה בניך כמה הם שמחים על אשר נכנסים בעול מצותיך וסעודה זו נקראת סעודת מצוה והברכה הנזכרת בלי שם ומלכות ויאמר האב אותה בתוך הסעודה והיושבים יברכו את הבן שיזכה לתורה ויראת שמים וקיום המצות, והגדולים שבקרואים יניחו ידיהם על ראשו ויברכו אותו בברכת כהנים, ואם יודע הבן לדרוש בדברי תורה ידרוש דבר בעתו מה טוב
Source 11 · Acharonim
VerifiedMishnah Berurah 225:6
משנה ברורה רכ״ה
Mishnah Berurah 225:6
The Mishnah Berurah codifies the discussion of a bar-mitzvah meal, emphasizing that it is properly considered a seudat mitzvah when it is conducted as a celebration of entering mitzvah obligation and includes words of Torah. This is a practical summary of the earlier Maharshal and Magen Avraham tradition.
(ו) בר מצוה - היינו כשנעשה בן י"ג ויום אחד ועכשיו נהגו שלא לברך עד שעה שהנער מתפלל בצבור בתורת ש"ץ או שהוא קורא בתורה בשבת ראשונה שאז נודע לרבים שהוא בר מצוה. מצוה על האדם לעשות סעודה ביום שנעשה בנו בר מצוה כיום שנכנס לחופה והיינו ביום שנכנס לשנת י"ד וטעם הסעודה משום דעכשיו נעשה איש ישראל שנצטוה במצות התורה. ואם הנער דורש הוי סעודת מצוה אפילו אינו באותו יום:
Source 12 · Acharonim
VerifiedArukh HaShulchan, Orach Chaim 225:4
ערוך השולחן, אורח חיים רכ״ה
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 225:4
Yechiel Michel Epstein states that it is a mitzvah to hold a seudat mitzvah on the day a boy becomes bar mitzvah, and that the meal remains a seudat mitzvah even if he delivers a derashah at it on another day.
ומצוה לעשות סעודה ביום שנעשה בר מצוה, והיא סעודת מצוה (שם). ואם הנער דורש, אפילו אין הסעודה באותו יום - הוי סעודת מצוה (שם בשם ים של שלמה).
Source 13 · Acharonim
VerifiedShulchan Arukh, Yoreh De'ah 246:26
שולחן ערוך, יורה דעה רמ״ו
Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 246:26
Joseph Karo states that completing a tractate is a mitzvah occasion for rejoicing and holding a meal, which is called a seudat mitzvah.
כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וכל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר: הגה כשמסיים מסכתא מצוה לשמוח ולעשות סעודה ונקראת סעודת מצוה (נ"י פ' יש נוחלין ומימרא דאביי פ' כל כתבי) ואסור לעסוק בדברי תורה במקומות המטונפים ולכן אמרו שאסור לתלמיד חכם לעמוד במקומות המטונפים מפני שלא יהרהר בדברי תורה (פשוט פ' מי שמתו) ומ"מ מותר ליכנס למרחץ אף מתוך הלכה שאינה פסוקה (ת"ה סי' ס"א) ולא חיישינן שיהרהר דבמרחץ שומר עצמו מהרהור תורה (סברת הרב דלא כמסקנת ת"ה שמגמגם בזה):
Source 14 · Acharonim
Verifiedrecovered from “Mishnah Berurah 444:8”
Mishnah Berurah
משנה ברורה תמ״ד:כ״ג-כ״ד — ד"ה (כג) למול את בנו - ולסעודת
Mishnah Berurah 444:23-24
The passage states that a brit milah meal is apparently not considered a mitzvah meal for purposes of overriding the mitzvah of removing chametz, while an engagement meal—including a meal held when the bride receives gifts or when tena’im are written—is considered a seudat mitzvah.
(כג) למול את בנו - ולסעודת ברית מילה משמע דלא מיקרי מצוה לענין זה לבטל מצות ביעור: (כד) סעודת אירוסין - וה"ה סעודה שעושין בשעה שהכלה מקבלת סבלונות וכתבו האחרונים דה"ה בזמנינו כשעושין סעודה בשעת כתיבת התנאים ג"כ מקרי סעודת מצוה:
Source 15 · Acharonim
Verifiedrecovered from “Mishnah Berurah 291:5”
Mishnah Berurah
משנה ברורה רצ״א:כ״ב-כ״ד — ד"ה (כב) צריך לעשותה בפת - כיון
Mishnah Berurah 291:22-24
Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) states that the third meal should preferably be made with bread and two loaves, though some opinions permit other foods after the fact, including items requiring a borei minei mezonot blessing.
(כב) צריך לעשותה בפת - כיון דילפינן ג' סעודות מג' פעמים היום דכתיבי גבי מן צריך לעשותה בפת. וגם מצוה לכתחלה להרבות במעדנים כפי יכלתו [אחרונים]: (כג) וי"א שיכול לעשותה בכל וכו' - ולכו"ע למצוה מן המובחר בפת ושני ככרות וכנ"ל בס"ד אלא דפליגי לענין דיעבד אם יצא בזה [מב"ח]: (כד) מאחד מחמשת וכו' - שמברכין עליהם בורא מיני מזונות וטעם דעה זו כיון דאין דרך לאכול סעודה ג' לתיאבון סגי בהכי וזהו ג"כ טעם שאר הדעות שמקילין בזה [תו"ש]:
Source 16 · Acharonim
Verifiedrecovered from “Mishnah Berurah 249:13”
Mishnah Berurah
משנה ברורה רמ״ט:ח׳-ט׳ — ד"ה (ח) בע"ש - וה"ה בעיו"ט דיו"ט
Mishnah Berurah 249:8-9
Israel Meir Kagan (Chafetz Chaim) distinguishes between permitted סעודות on Friday or erev Yom Tov: סעודת אירוסין held on the day of the engagement, weddings, brit milah even when delayed, and pidyon haben even after its due date are treated as meals with a fixed mitzvah time, while a meal for a completed shidduch is not considered sufficiently a seudat mitzvah.
(ח) בע"ש - וה"ה בעיו"ט דיו"ט נמי מצוה לענגו ולכבדו (פמ"ג): (ט) סעודת אירוסין - פי' אם אירס קודם לכן אסור לעשות הסעודה בע"ש דאף דסעודת אירוסין היא מצוה מ"מ היה לו להקדימה אבל אם אירס בע"ש מותר לעשות הסעודה דכיון דאירוסין שריא בע"ש משום שלא יקדמנה /יקדמנו/ אחר ממילא שרי הסעודה לזה ג"כ וחשובה כמו סעודת מילה ופדיון הבן שזמנה קבוע. וכן אם היו הנשואין בע"ש מותר לעשות הסעודה ג"כ ומ"מ לכתחלה טוב ונכון אם אפשר לדחות הסעודה למחר או יום אחר אפילו באירס בע"ש. ודע דכ"ז בסעודת אירוסין אבל בסעודה שעושין בשידוכין שלנו לא הוי סעודת מצוה כ"כ בפמ"ג בסימן תמ"ד ולפ"ז אין לעשותה בע"ש אפילו אם נגמר השידוך באותו יום ומה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה: (יב) ברית מילה - אפילו אם אינה בשמיני ללידתו כגון שהיה חולה בשמיני ונדחית מ"מ מקרי זמנה קבוע דכל שעתא ושעתא זמניה הוא דאסור להניחו ערל אפילו יום אחד וכן בפדיון הבן אפילו עבר זמנו מ"מ כיון שמן הדין אפילו אחר ל' יום כל שעתא ושעתא רמיא חיובא עליה לפדותו ממילא מותר לעשות ג"כ הסעודה: