Sources exploring the spiritual significance of the month of Elul through Chassidic and classical Jewish thought, emphasizing teshuvah (repentance) as a return to God, divine closeness, and the preparatory work of the High Holy Days.
אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The foundational theme of Elul across these sources is that the month carries a uniquely receptive quality of divine favor: the Chayei Adam (138:1) grounds this in the historical precedent of Moshe ascending Har Sinai on Rosh Chodesh Elul to receive the second Tablets and remaining there forty days until Yom Kippur, establishing these as enduring days of divine acceptance, while the Sefat Emet (Devarim, Elul 3:2) explains that Elul, as the month preceding the new year, constitutes an עת רצון not because of any change in the Divine but because time itself becomes capable of receiving the divine will and overflow from the transcendent source.
The verse from Shir HaShirim 6:3, אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, is read by the Hasidic sources as the central emblem of Elul's reciprocal love: the Mishnah Berurah (581:1) cites it as the classical scriptural allusion — its initials spelling אלול — signifying that when the heart draws near to its Beloved in teshuvah, the Beloved draws correspondingly near, and the Shem MiShmuel (Mishpatim 10:14) develops this into a full Kabbalistic principle that in Elul the thirteen attributes of mercy are opened to Israel, kindling a reciprocal awakening of love from below.
The Hasidic sources read the month's spiritual structure through the sefirotic map: the Shem MiShmuel (Shoftim 6:19) identifies Elul as the sixth month, aligned with the attribute of Yesod which extends to Da'at, and teaches that during Elul the blemish of the covenant is rectified and clarity of mind is restored — itself the great preparation for Rosh Hashanah — while the Bnei Yissaschar (Elul 1:1) demonstrates through gematria and letter combinations that the month's divine Name and its root verses encode both teshuvah and the sweetening of the harsh judgments of Tammuz and Av, as well as the twin qualities of love and awe associated with Avraham and Yitzchak.
The shofar blown throughout Elul is understood by these sources not merely as a legal institution but as the essential vessel for the month's spiritual illumination: the Tur (Orach Chayim 581) records that the Sages instituted the daily blowing from Rosh Chodesh Elul in every generation to arouse Israel to teshuvah — anchored in the original blowing when Moshe ascended the mountain — and the Shem MiShmuel (Mishpatim 10:14) explains that every supernal illumination descending from above requires a physical vessel to contain it, and the shofar of Elul is precisely that vessel for the light of the thirteen attributes.
The Hasidic reading of teshuvah in Elul is not merely legal regret but an interior renewal: the Shem MiShmuel (Rosh Hashanah 19:9) expounds the Midrash's call to renew one's deeds through the shofar as requiring each person to see himself as if born anew today, severing connection to prior sins so that God in His great mercy removes those sins and casts them into the depths of the sea, and Likutei Moharan (6:10) extends this into a full Kabbalistic contemplation, identifying the general kavanot of Elul with the verse "Who makes a way through the sea" (Yeshayahu 43:16), the task being to illuminate the aspect of "way" — corresponding numerically to twice the Name Yabok and to the two Names KaSA and SaG — into the "sea."
The practical customs that give structure to the month in halacha reflect the same spiritual priorities: the Mateh Efrayim (581:10) prescribes daily self-examination before meals and sleep, confession and regret, renewed vigor in mitzvot, and the widespread custom of checking one's tefillin and mezuzot during Elul as an expression of heightened conscientiousness, while the Mishnah Berurah (581:2) records the Ashkenazic custom of reciting Psalm 27 — לְדָוִד ה' אוֹרִי — morning and evening throughout the entire period from Rosh Chodesh Elul through Shemini Atzeret.
The Peri Tzadik (Rosh Chodesh Elul 3:4) notes the Arizal's alignment of Elul with the tribe of Gad and connects the month's inner dimension to the figure of Eliyahu HaNavi, who will reveal all of the Oral Torah that can be revealed in this world — linking Elul's restorative power to the ultimate disclosure of hidden teaching.
Likkutei Sichos (2, Devarim Elul) addresses, on our reading of the cited page, how the spiritual descent of exile and the destruction of the Temple is ultimately a necessary preparation — through the parable of a teacher who withdraws to allow a student to receive a profound new concept — for the drawing down of the supreme, eternal light of the future Redemption.
The broader ethical and philosophical ground for this month of return is laid by the classic voices of teshuvah literature: the Sha'arei Teshuvah (1:10) describes the first and foundational element of teshuvah as heartfelt regret — understanding that abandoning God is bitter and evil, that punishment follows sin, and asking oneself "what have I done?" — while the Mishneh Torah, Repentance (2:6) rules that though teshuvah is always beneficial, it is most excellent and immediately accepted during the ten days between Rosh Hashanah and Yom Kippur, deriving this from Yeshayahu 55:6, "Seek God while He can be found, call upon Him while He is near."
שיר השירים ו׳
Song of Songs 6:3
"I am my beloved's and my beloved is mine" is read in Chassidic Elul teaching as an image of reciprocal closeness between Israel and God, especially during the month preceding the High Holy Days.
אֲנִ֤י לְדוֹדִי֙ וְדוֹדִ֣י לִ֔י הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃ {ס}
ישעיהו נ״ה:ו׳
Isaiah 55:6
The prophetic call to seek God—"Seek the Lord while He may be found"—is a foundational text for Elul's recurring themes of teshuvah, divine availability, and spiritual preparation.
דִּרְשׁ֥וּ יְהֹוָ֖ה בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃
Seek GOD while you can, Call out while [God] is near.
See also
דברים ל׳
Deuteronomy 30:11
The mitzvah that is commanded today is neither hidden from you nor distant from you.
כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא׃
טור, אורח חיים תקפ״א
Tur, Orach Chayim 581
Records the minhag of blowing shofar from Rosh Chodesh Elul to confound the accuser and warn Israel to repent.
הלכות ראש השנה תניא בפרקי ר"א בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה שאז עלה לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ג והקב"ה נתעלה באותו שופר שנאמר (תהילים מ״ז:ו׳) עלה אלהים בתרועה וגו' לכן התקינו חז"ל שיהו תוקעין בר"ח אלול בכל שנה ושנה וכל החדש כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג׳:ו׳) אם יתקע שופר בעיר וגו' וכדי לערבב השטן וכן נוהגין באשכנז לתקוע בכל בוקר וערב אחר התפלה ויש מי שמרבין לומר סליחות ותחנונים מר"ח אלול ואילך לרב כהן צדק מנהג ב' ישיבות לומר סליחות ותחנונים בעשרת ימי תשובה וכן אמר רב עמרם בעשרת ימי תשובה משכימין לב"ה בכל יום ומתחיל ש"צ אשרי וקדיש ומתחיל תחנונים ומסיים ואנחנו לא נדע וקדיש ואמר רב האי מנהג לומר תחנונים בהנך עשרה ימים לחוד ושמענא דבמקצת אתרוותא קיימי מר"ח אלול ואמרי דביה סליק משה להר בפעם ג' ונחית בלוחות שניות בי"הכ וכל המוסיף לבקש רחמים זכות הוא לו ואינו מנהגינו כהנך דקיימי מר"ח אלול ומנהג אשכנז כשחל ר"ה ביום ה' או בשבת אז מתחיל ביום ראשון שלפניו לעמוד באשמורת הבקר ואומרי' סליחות ותחנונים ורוב צבור מתענין ומתפללין תפלת תענית וכשחל ר"ה בב"ג אז מתחילין ביום ראשון בשבוע שלפני השבוע שחל ר"ה להיות בתוכה. נוהגין באשכנז להתענות כולם בער"ה וסמוך לזה ממדרש ר' תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות משל למדינה שחייבת מס למלך ולא נתנו לו בא אליה בחיל לגבותו כשנתקרב אליה בעשרה פרסאות יצאו גדולי המדינה לקראתו ואמרו לו אין לנו מה ליתן לך הניח להם שליש כיון שנתקרב יותר יצאו בינוני העיר לקראתו הניח להם שליש השני כשנתקרב יותר יצאו כל בני העיר לקראתו והניח להם הכל כך המלך זה הקב"ה בני המדינה אלו ישראל שמסגלים עונות כל השנה ער"ה הגדולים מתענין ומוותר להם שליש עונותיהם בי' ימים בינונים מתענין ומוותר להם ב' שלישים בי"ה הכל מתענין ומוותר להם הכל במוצאי י"ה עוסקים במצות סוכה ולולב ואין עושין עונות לכך קורא י"ט ראשון ראשון לחשבון עונות ורוחצין ומסתפרין ע"פ המדרש א"ר סימון כתיב כי מי גוי גדול וגומר ר' חנינא ור' יהושע אומרין איזו אומה כאומה זו שיודעת אופיה של אלהיה פי' מנהגיו ודיניו שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו לפי שאינו יודע איך יצא דינו אבל ישראל אינן כן לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ומגלחין זקנם ומחתכין צפרניהם ואוכלין ושותין ושמחים בר"ה לפי שיודעין שהקב"ה יעשה להם נס לפיכך נוהגין לספר ולכבס בער"ה ולהרבות מנות בר"ה ומכאן תשובה למתענין בר"ה ונוהגין באשכנז שאין נפילת אפים בער"ה כמו בשאר עי"ט אע"פ שנופלין על פניהם בבקר באשמורת:
See also
קיצור בעל הטורים על דברים ל׳:ו׳
Kitzur Ba'al HaTurim on Deuteronomy 30:6
The custom arose to rise early and recite selichot from Rosh Chodesh Elul onward, and this is supported by the acrostic spelling of the word Elul found in the verse "Had I not believed to see the goodness of the Lord, had I not...
את לבבך ואת לבב ר"ת אלול. לכך נהגו להשכים להתפלל סליחות מר"ח אלול ואילך. וכן לולא האמנתי לראות בטוב ה', לולא, אותיות אלול. שמאלול ואילך חרדתי נגד ה':
שערי תשובה א׳
Sha'arei Teshuvah 1:10
Rabbeinu Yonah lays out the initial stages of repentance—recognition, regret, confession, and resolve—offering a systematic framework for the inner avodah of Elul.
הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן – הַחֲרָטָה: יָבִין לְבָבוֹ כִּי רַע וָמָר עָזְבוֹ אֶת ה', וְיָשִׁיב אֶל לִבּוֹ כִּי יֵשׁ עֹנֶשׁ וְנָקָם וְשִׁלֵּם עַל הֶעָוֹן, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לב, לה): וְיִתְחָרֵט עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים, וְיֹאמַר בִּלְבָבוֹ: מֶה עָשִׂיתִי? אֵיךְ לֹא הָיָה פַּחַד אֱלֹקִים לְנֶגֶד עֵינַי, וְלֹא יָגֹרְתִּי מִתּוֹכָחוֹת עַל עָוֹן וּמִן הַשְּׁפָטִים הָרָעִים, כִּי רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע? לֹא חָמַלְתִּי עַל גּוּפִי, וְלֹא חָסָה עֵינִי עָלָיו מִשַּׁחֲתוֹ מִפְּנֵי הֲנָאַת רֶגַע אֶחָד, וְנִמְשַׁלְתִּי לְאִישׁ שֶׁיִּגְזֹל וְיַחְמֹס וְיֹאכַל וְיִשְׂבַּע
משנה תורה, תשובה פרק ב
Mishneh Torah, Repentance 2:6
Maimonides describes the spiritual power of communal repentance and the obligation to cry out and perform teshuvah in times of trouble, emphasizing repentance as active return rather than mere emotion.
אַף עַל פִּי שֶׁהַתְּשׁוּבָה וְהַצְּעָקָה יָפָה לָעוֹלָם. בַּעֲשָׂרָה הַיָּמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים הִיא יָפָה בְּיוֹתֵר וּמִתְקַבֶּלֶת הִיא מִיָּד שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה ו) "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ". בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּיָחִיד אֲבָל צִבּוּר כָּל זְמַן שֶׁעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה וְצוֹעֲקִין בְּלֵב שָׁלֵם הֵם נַעֲנִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד ז) "כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו":
See also
משנה תורה, הלכות תשובה ג׳
Mishneh Torah, Repentance 3:4
Rambam presents shofar as a symbolic wake-up call: it says, in effect, awaken sleepers from spiritual slumber and examine your deeds. This is directly relevant to Elul's preparatory ethos.
אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם.
משנה ברורה תקפ״א
Mishnah Berurah 581:1
The standard practical companion to Orach Chayim 581, explaining customs of Elul and the preparations for Rosh Hashanah, including communal and devotional practices.
נוהגים לקום באשמורת - דסוף הלילה הקב"ה שט בעוה"ז והוא עת רצון ומה שנהגו מר"ח שאז עלה משה בהר סיני לקבל לוחות אחרונות והעבירו שופר במחנה משה עלה להר שלא יטעו עוד אחר ע"ז והוי עת רצון. ואיכא אסמכתא מקרא אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול וס"ת עולה מ' כנגד ארבעים יום מר"ח אלול עד יוה"כ כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה ועוד סמך מקרא ומל ד' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך ר"ת אלול: (א) אלול ואילך - אבל בר"ח גופא א"א סליחות ותחנונים וכן הנוהגים לומר תהלים כל אלול עם תחנונים יה"ר אין להתחיל בר"ח [פמ"ג]:
See also
חיי אדם, שבת ומועדים קל״ח
Chayyei Adam, Shabbat and Festivals 138:1
This section addresses the laws and practices of the month of Elul and the period leading into Rosh Hashanah, making it a practical Acharonim source for Elul customs and preparation.
באהבת הקב"ה את עמו ישראל הרבה להטיב אותנו וצונו לשוב לפניו בכל עת שנחטא ואף שהתשובה טובה בכל עת מ"מ חדש אלול הוא מובחר ומוכן יותר שמקובל תשובתו משאר ימות השנה לפי שימים אלו הם ימי רצון מעת נבחרנו לעם שכשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות בי"ז בתמוז ואח"ז עלה משה בהר והתפלל ואמר לו הקב"ה פסל לך ונתרצה ליתן לו לוחות שניות ואז עלה בר"ח אלול ונשתהה שם עד יום כפור שהיה גמר כפרה ואיתא בתנא דבי אליהו ישראל היו נוהגים כל אותם הימים צום ותענית ויום אחרון שבכלם דהיינו בעשרה בתשרי גזרו תענית ולנו בתענית ולפיכך נקבע אותו יום דהיינו יום הכפורי' לכפרה לעול' ולפי שהיו ימים אלו ימי רצון מאז לכן בכל שנה ושנה מתעורר עוד הרחמים למעלה והם ימי רצון ולפי שכשעלה משה תקעו בשופר במחנה להודיע לישראל שלא יטעו עוד לכן גם אנחנו נוהגים לתקוע בשופר בכל יום מר"ח אלול ותוקעין בכל החודש חוץ מער"ה כדי להפסיק בין תקיעת רשות לחובה ויש מקומות שתוקעין גם במנחה ויש מתחילין מיום א' דר"ח ויש מיום ב' ועיקר התקיעות הוא לעורר לב העם ולהחריד לבותם שיעוררו לבותם לתשובה כי כן טבע קול השופר להחריד כמש"כ אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו.
See also
מטה אפרים תקפ״א
Mateh Efrayim 581:10
This passage discusses concrete preparations and devotional customs during the period before Rosh Hashanah, reflecting the established minhagim of late Elul.
כבר ביארנו כי החודש אלול הוא מעותד לתשובה, והירא את דבר ה' יש לו לפשפש במעשיו, וישב קודם סעודתו וקודם שנתו ויחשב עם נפשו למצא עונו להתחרט ולהתודות עליו ושב ורפא לו. ויוסף אמץ בקיום המצות. ויש אנשי מעשה נוהגין שבחודש הזה מפשפשים בדקדוקי מצוה להיות בודק ובוחן תפילין ומזוזות שלהם, וכל אשר ימצא שם בדק בשאר מצות, והוא מנהג טוב:
משנה ברורה תקפ״א
Mishnah Berurah 581:2
In the custom of the author's region, from the first of Elul until Yom Kippur, Psalm 27 ("L'David Hashem ori") is recited daily after the completion of each prayer service morning and evening, followed by Kaddish, and this practice extends through Shemini Atzeret inclusive; on days with a Mussaf service, Psalm 27 is said after the morning prayer and after the afternoon prayer, and in places where it is recited after the completion of the morning prayer on Rosh Chodesh, the Psalm "Barchi nafshi" should be said first, as should the daily psalm when it is customary to recite it after the morning prayer.
(ב) עד יוה"כ - ונוהגין במדינתינו מר"ח אלול עד יוה"כ לומר בכל יום אחר גמר התפלה מזמור לדוד ד' אורי וכו' בוקר וערב ואומרים אחריו קדיש ואנו נוהגין לומר עד שמע"צ ועד בכלל. וביום שיש בו מוסף אחר גמר תפלת שחרית קודם אין כמוך ובערב אחר תפלת המנחה ובמקומות שאומרים אותו אחר גמר התפלה בר"ח יש להקדים מזמור ברכי נפשי וכן במקומות שאומרים אותו אחר תפלת שחרית ונוהגין ג"כ לומר שיר של יום אחר תפלת שחרית יש להקדים השיר של יום [אחרונים]:
See also
פרי צדיק, ראש חדש אלול ג, ועיין שם עוד
Peri Tzadik, Rosh Chodesh Elul 3:4
The Ari Hakadosh corresponded the twelve months to the twelve tribes, assigning Elul to the tribe of Gad, based on a teaching in Bereishit Rabbah that Gad will be the one to cut through the foundations of the Other Side, identified as Elijah; this month corresponds to a soul that will reveal all the hidden interpretations possible in the world, as indicated by the teaching that Elijah is destined to expound this portion, and the acronym Tishbi refers to one who will resolve difficulties and complexities.
והאר"י הק' שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים חשב חודש אלול כנגד שבט גד והוא ע"פ שא' (בר"ר פ' ע"א) בא גד בא מי שעתיד לגדד משתיתן של או"ה ומנו אליהו. והיינו שחודש זה הוא כנגד נפש זה שהוא יגלה כל התושבע"פ שיכול לגלות בעוה"ז כמו שמצינו (מנחות מ"ה.) פרשה זו אליהו עתיד לדרשה וכן תיק"ו ר"ת של תשבי יתרץ קושיות והויות.
תומר דבורה א׳ — ד"ה האדם ראוי שיתדמה לקונו
Tomer Devorah 1:1
The opening chapter develops the imitation of God's thirteen attributes of mercy, providing a practical model of mercy and character refinement suitable for Elul preparation.
האדם ראוי שיתדמה לקונו: הָאָדָם רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה לְקוֹנוֹ וְאָז יִהְיֶה בְּסוֹד הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה צֶלֶם וּדְמוּת, שֶׁאִלּוּ יְדֻמֶּה בְּגוּפוֹ וְלֹא בִּפְעֻלּוֹת הֲרֵי הוּא מַכְזִיב הַצּוּרָה וְיֹאמְרוּ עָלָיו צוּרָה נָאָה וּמַעֲשִׂים כְּעוּרִים. שֶׁהֲרֵי עִיקָר הַצֶּלֶם וְהַדְּמוּת הָעֶלְיוֹן הֵן פְּעֻלּוֹתָיו, וּמַה יוֹעִיל לוֹ הֱיוֹתוֹ כְּצוּרָה הָעֶלְיוֹנָה דְּמוּת תַּבְנִית אֵבָרָיו וּבַפְּעֻלּוֹת לֹא יִתְדַמֶּה לְקוֹנוֹ. לְפִיכָךְ רָאוּי שֶׁיִּתְדַּמֶּה אֶל פְּעֻלּוֹת הַכֶּתֶר שֶׁהֵן י"ג מִדּוֹת שֶׁל רַחֲמִים עֶלְיוֹנוֹת. וּרְמוּזוֹת בְּסוֹד הַפְּסוּקִים (מיכה ז, יח) מִי אֵל כָּמוֹךָ. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ. תִּתֵּן אֱמֶת. אִם כֵּן רָאוּי שֶׁתִּמְצָאֶנָּה בוֹ י"ג מִדּוֹת אֵלּוּ. וְעַכְשָׁו נְפָרֵשׁ אוֹתָן הַפְּעֻלּוֹת י"ג שֶׁרָאוּי שֶׁתִּהְיֶינָה בוֹ:
Chapter 1 - That it is fitting for a person to resemble his Creator: It is fitting for a person to resemble his Creator and then he will be [configured] in the secret of the Highest Form, [both] in image and likeness. As if he is alike in his body but not in his actions, he betrays the Form; and they will say about him, "A lovely form, but ugly deeds." As behold, the essence of the Highest Image and Likeness is His actions. And what will it benefit him to have the structure of his limbs like the Highest Form, but not resemble his Creator in his actions? Therefore it is fitting that he should [make his actions] resemble the actions of the Crown (Keter), which are the thirteen highest traits of mercy. And they are hinted to in the secret of the verses (Michah 7:18-20), "Who is a power like You; He will again have mercy on us; You shall give truth." If so, it is fitting that these thirteen traits [also] be found in man. And now we will explain these thirteen actions that are fitting to be with him.
ליקוטי מוהר"ן ו׳ — ד"ה שַׁיָּךְ לְעֵיל
Likutei Moharan 6:10
Rabbi Nachman links teshuvah with the restoration of divine honor and with discerning God's presence within worldly experience, offering a broader Chassidic framework for Elul's return to God.
וְזֶה סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל. שָׁמַעְתִּי קְצָת כְּטִפָּה מִן הַיָּם. עַיֵּן שָׁם בַּכַּוָּנוֹת שֶׁל אֱלוּל, מְבֹאָר שָׁם, שֶׁכְּלָל כַּוָּנוֹת אֱלוּל הוּא, "הַנּוֹתֵן בַּיָּם דֶּרֶךְ" – שֶׁצְּרִיכִין לְהָאִיר בְּחִינַת דֶּרֶךְ בַּיָּם וְכוּ', וְזֶה הַדֶּרֶךְ הוּא בְּחִינַת שְׁתֵּי פְּעָמִים הַשֵּׁם יב"ק, כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק עוֹלֶה דֶּרֶךְ, וְזֶה נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁהֵם קס"א ס"ג, כִּי אֵלּוּ שְׁנֵי שֵׁמוֹת קס"א ס"ג הֵם עוֹלִים בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק, שֶׁהוּא בְּגִימַטְרִיָּא דֶּרֶךְ כַּנַּ"ל. וְעַתָּה בּוֹא וּרְאֵה וְהָבֵן אֵיךְ כָּל הַכַּוָּנוֹת הַנַּ"ל מְרֻמָּזִים וְנֶעֱלָמִים בְּדֶרֶךְ נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד בְּתוֹךְ הַתּוֹרָה הַנַּ"ל. כִּי מְבֹאָר שָׁם, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁנֵי בְּקִיאוּת, הַיְנוּ בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַיֵל וְנָפִיק, בְּחִינַת: אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּרָצוֹא, וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בָּקִי בְּשׁוֹב וְכוּ', כַּמְבֹאָר לְעֵיל, עַיֵּן שָׁם. וְעַל־פִּי סוֹד נֶעְלָם בָּזֶה סוֹד כַּוָּנוֹת אֱלוּל הַנַּ"ל, כִּי בָּקִי הוּא בְּחִינַת שֵׁם יב"ק הַנַּ"ל, שֶׁהוּא אוֹתִיּוֹת בָּקִי, וְזֶה שֶׁזּוֹכֶה לִשְׁנֵי הַבְּקִיאוּת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם שְׁתֵּי פְּעָמִים בָּקִי, דְּהַיְנוּ בָּקִי בְּרָצוֹא בָּקִי בְּשׁוֹב, עַל־יְדֵי־זֶה זוֹכֶה לְדֶרֶךְ הַתְּשׁוּבָה, כִּי שְׁתֵּי פְּעָמִים בָּקִי, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק הַנַּ"ל, עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא דֶּרֶךְ כַּנַּ"ל. כִּי עַל־פִּי הַכַּוָּנוֹת נַעֲשֶׂה זֶה הַדֶּרֶךְ מִבְּחִינַת סֶגּוֹל דְקס"א וְחִירִיק דְס"ג, שֶׁהֵם בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים יב"ק, כַּנַּ"ל.
This is the hidden meaning of the kavanot (meditations) of Elul. I heard a little about this [from Rebbe Nachman], but it was only like a drop in the sea. Study the meditations of Elul, where it is explained that the general kavanot of Elul are [based on the verse] (Isaiah 43:16), “… Who makes a way through the sea.” For one must take the aspect of “way” and shine it into the “sea.” This derekh (way) is the aspect of two times the Holy Name Yabok, because twice Yabok equals derekh. This proceeds from the aspect of two Holy Names, KaSA [and] SaG. For these two names, KaSA and SaG, have a numerical value equal to two times Yabok, which is the numerical value of derekh. 11. And now! come see and understand how, in a fantastically awesome manner, all the above kavanot are hinted at and concealed in the above Torah lesson. For there it is explained that a person who wants to repent must have two types of expertise: at running and at returning. This is the aspect of ascending and descending, corresponding to “If I ascend to heaven, You are there”—the expertise of running; “and if I make my bed in Hell, here You are”—the expertise of returning. See above, where this is explained. 12. Based on Kabbalistic teaching we know that concealed in this is the hidden meaning of the kavanot of Elul. For baky is the aspect of the above mentioned Holy Name YaBoK, which has the same letters as BaKY. When a person attains the two types of expertise mentioned earlier, which is twice baky —i.e., baky b’ratzo (running) and baky b’shov (returning)—he also attains the derekh (way) of repentance. This is because twice baky, which is the aspect of twice the Holy Name Yabok, is equal to the numerical value of derekh. For by following the method of the kavanot, this derekh is made from the segol of KaSA and the chirik of SaG, which [also] have the numerical value of twice Yabok.
שם משמואל, שמות משפטים תרע"ח
Shem MiShmuel, Mishpatim 10:14
In Elul, thirteen channels of divine mercy open to Israel as face-to-face illumination that awakens love in the Jewish heart to prepare themselves for service in the seventh month; though the verse states "I am my beloved's and my beloved is mine," every illumination from above requires a vessel of mitzvah to contain it, and if one does not prepare the vessel the illumination departs as it came, which is why the shofar is sounded in Elul as a receptacle for this illumination—and similarly in Adar before Nissan, when Nissan is the time Israel makes lower arousal through their service (as written regarding the paschal service), the sages ordained that the new month brings an offering from new produce, for it is a time of renewal of service; just as in Elul upper arousal comes to stir hearts to prepare for Tishrei, so too in Adar upper arousal comes and the beloved's voice knocks upon the strings of Israel's heart to awaken
ובאלול נפתחו לישראל י"ג מכילין דרחמי וכמים פנים אל פנים מביא התעוררת אהבה בלב ישראל להכין לבבם לעבודת ירחא שביעאה, וכר"ת אלול אני לדודי ודודי לי, אך ידוע דלכל הארות הבאות מלמעלה צריכין לעשות לו חפץ של מצוה שזה יהי' כלי להחזיק הארה ההיא, ואם לאו לעומת שבא כן ילך, וזהו שהתקינו באלול לתקוע בשופר כדי שיהי' כלי לההארה, ובדוגמא זו היא אדר קודם ניסן דניסן הוא זמן שישראל עושין אתערותא דלתתא בעבודתם וכמ"ש ועבדת את העבודה הזאת בחודש הזה בפסח מצה ומרור והשבתת שאור, ומה"ט נמי אמרו ז"ל חדש והבא קרבן מתרומה חדשה, שאז הוא זמן התחדשות עבודה לעשות אתערותא דלתתא, וכמ"ש בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, פירש"י בשביל שאקיים מצוותיו, והיינו דהמצות צורך גבוה, אך כמו באלול בא אתערותא דלעילא לעורר את הלבבות להכין עצמן לתשרי כן נמי באדר בא אתערותא דלעילא וקול דודי דופק על מיתרי לב ישראל לעורר ישינים ולהקיץ נרדמים, וכמו שבאלול תקנו כלים לההארה תקיעת שופר של אלול, כן נמי תקנו באדר ההשמעה על השקלים והוא בגוונא חדא, אלא ששם משמיעין בכלי הוא השופר, וכאן משמיעין בפה:
בני יששכר, אלול א׳:א׳
Bnei Yissaschar, Elul 1:1
The passage presents mystical letter-combinations (tzirufim) of the Divine Name associated with Elul, interpreting the words "ve-tzedek tehi'ah lanu ki" as an acrostic and numerical equivalent pointing to repentance as the work of this month, notes that the harsh judgments of Tammuz are sweetened in Elul, emphasizes that one who repents must be especially careful to speak truthfully, and derives further hints from the acrostics and gematrias of these words alluding to Abraham and Isaac representing love and fear of God.
צירוף שם הו"י' של החדש אלול היא ההו"י יוצא מן ס"ת וצדק"ה תהי"ה לנ"ו כ"י והנה אלו התיבות חוץ האותיות של השם היינו וצד"ק תה"י ל"נ ך' בגימ' בתשובה רמז שהחדש הזה שהצירוף הנ"ל שולט בו הוא מסוגל להתעסק בתשובה. ר"ת של הארבעה תיבות הם ותל"ך בגימ' תמוז א"ב רמז שהדינים של תמוז א"ב נמתקים באלול וכתבו הראשונים שהבעל תשובה יהיה נזהר מאד שלא לשנות דיבורו ויהי' דובר אמת ע"כ אמצעי התיבות הנ"ל הי"ן צדק. ע"ד שאמרז"ל שיהיה הין שלך צדק וכו' עוד נרמז ר"ת של אלו התיבות בגימ' אברהם יצחק. הן הנה אהבה יראה.
שפת אמת, אלול תרל"ד
Sefat Emet, Deuteronomy, For the Month of Elul 3:2
During the afternoon of Shabbat and similarly in the month of Elul, there are times of favor; though the Holy One is changeless and transcends time, the change occurs in time itself—specifically, certain times possess the capacity to receive divine will and abundance from that which transcends time, and on Shabbat this happens because influence from the Divine radiates to all days of the week, connecting time with that which is above it, and likewise in Elul before the renewal of the new year, when it is a time of favor in which one can attach oneself even in this world to that which is above, as expressed in "my prayer is for a time of favor.
במנחה בשבת עת רצון וכן בחודש אלול ימי רצון. והלא השי"ת אין בו שינוי והוא למעלה מן הזמן. רק הפי' שהשינוי הוא בהזמן. שיש עת רצון שהזמן יכול לקבל הרצון והשפע מהנקודה שלמעלה מהזמן. ובש"ק שיש השפעה מהשי"ת לכל ימי השבוע מתקשר הזמן במה שלמעלה וכן בחודש אלול קודם התחדשות שנה החדשה ולכן אז עת רצון שיכולין להתדבק גם בעוה"ז במה שלמעלה ובמד' ואני תפלתי אוה"ע אוכלין ושותין כו'.
שם משמואל, דברים שופטים תרע"ה תרע"ח
Shem MiShmuel, Shoftim 6:19
Elul corresponds to the sefirah of Yesod, which rises to Daat; just as the sages indicated that only Daat is subject to impairment, and truly nothing confuses the mind like a covenant-blemish, and it is known from Kabbalistic sources that Elul rectifies a covenant-blemish, and through this rectification one merits settling of the mind, which serves as preparation for Rosh Hashanah, whereby Israel overcomes judgment.
וידוע עוד דאלול הוא חודש הששי מתיחס למדת יסוד שעולה עד הדעת וכמו שרמזו ז"ל בהא דאין קישוי אלא לדעת, ובאמת אין לך דבר המבלבל את הדעת כפגם ברית, וידוע בספה"ק דאלול נמתקן לפגם ברית, ולעומת התיקון זוכין לישוב הדעת, והוא הכנה דרבה לר"ה, ובזה ישראל נוצחין דינא:
שם משמואל, ראש השנה תרע"א תרפ"א
Shem MiShmuel, Rosh Hashanah 19:9
The midrash interprets "sound the shofar in the month, renew your deeds in the month, improve your deeds in the month" to mean that renewal of deeds consists of each person regarding himself as if he were born today (as in "You are My son, today I have begotten you"), forgetting the past and not bringing it to mind, and just as he separates and distances himself from sins, so too the Holy One in His abundant mercy removes the sins from him and casts them into the depths of the sea.
במדרש תקעו בחודש שופר, בחודש זה תחדשו מעשיכם בשופר בחודש זה תשפרו מעשיכם, נראה שחידוש מעשים הוא שכל איש יראה א"ע כאלו היום בא לעולם, כמ"ש בני אתה אני היום ילדתיך, ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב, ולעומת שהוא מסלק ומפריש א"ע מן החטאים, השי"ת ברוב רחמיו מסלק את החטאים ממנו ומשליכם במצולות הים: במדרש תקעו בחודש שופר, בחודש זה תחדשו מעשיכם בשופר בחודש זה תשפרו מעשיכם, נראה שחידוש מעשים הוא שכל איש יראה א"ע כאלו היום בא לעולם, כמ"ש בני אתה אני היום ילדתיך, ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלנה על לב, ולעומת שהוא מסלק ומפריש א"ע מן החטאים, השי"ת ברוב רחמיו מסלק את החטאים ממנו ומשליכם במצולות הים:
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״א
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 31:9
A person may console himself by recognizing that although his individual self is distant from God and despicable, within him there exists a divine soul—a genuine spark of divinity clothed within it—which is in exile; therefore his divine soul's exile is even greater and calls for greater mercy, and he should direct all his intention and desire toward elevating and redeeming this divine soul from its exile, returning it to its Father's house as it was before it became clothed in his body.
דְּהַיְינוּ, שֶׁזֹּאת יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ לְנַחֲמוֹ בְּכִפְלַיִים, אַחַר הַדְּבָרִים וְהָאֱמֶת הָאֵלֶּה הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, לֵאמֹר לְלִבּוֹ: ״אֱמֶת הוּא כֵּן בְּלִי סָפֵק, שֶׁאֲנִי רָחוֹק מְאֹד מֵה׳ בְּתַכְלִית, וּמְשׁוּקָּץ וּמְתוֹעָב כוּ׳, אַךְ כָּל זֶה הוּא אֲנִי לְבַדִּי, הוּא הַגּוּף עִם נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבּוֹ, אֲבָל מִכָּל מָקוֹם, יֵשׁ בְּקִרְבִּי ״חֵלֶק ה׳״ מַמָּשׁ, שֶׁיֶּשְׁנוֹ אֲפִילוּ בְּקַל שֶׁבְּקַלִּים, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית עִם נִיצוֹץ אֱלֹקוּת מַמָּשׁ הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ רַק שֶׁהִיא בִּבְחִינַת גָּלוּת, וְאִם כֵּן, אַדְּרַבָּה, כָּל מַה שֶּׁאֲנִי בְּתַכְלִית הָרִיחוּק מֵה׳ וְהַתִּיעוּב וְשִׁיקּוּץ הֲרֵי נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית שֶׁבִּי בְּגָלוּת גָּדוֹל יוֹתֵר, וְהָרַחֲמָנוּת עָלֶיהָ גְּדוֹלָה מְאֹד, וְלָזֶה אָשִׂים כָּל מְגַמָּתִי וְחֶפְצִי – לְהוֹצִיאָהּ וּלְהַעֲלוֹתָהּ מִגָּלוּת זֶה, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ, קוֹדֶם שֶׁנִּתְלַבְּשָׁה בְּגוּפִי
Likkutei Sichos 2, Devarim Elul
The passage explains that the future Redemption, being a complete and true redemption with no exile following it, will certainly create an entirely new light and new essence in which exile has no place whatsoever.
כל שכן הגאולה העתידה, שהיא גאולה שלמה ואמיתית שאין אחריה גלות – ודאי הדבר שגאולה זו יוצרת אור חדש לגמרי, מהות חדשה, שבה אין כל מקום לגלות.
In this sichaThe sicha explains that the spiritual descent of exile and the destruction of the Temple is ultimately a necessary preparation for a greater ascent. Through the parable of a teacher who temporarily withdraws to prepare a student to receive a profound new concept, the Rebbe illustrates how the darkness of exile facilitates the drawing down of the supreme, eternal light of the future Redemption.
Open the original PDF ↗Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אורות התשובה
Orot HaTeshuvah
Repentance operates at a deeper level through natural spiritual and psychological conscience—termed "mussar of the kidneys"—wherein the human soul's inherent inclination toward righteousness causes pain and distress when it has strayed into sin, motivating it to return and correct its transgression until it senses the sin has been erased, though this aspect of repentance is complex, dependent on many internal and external conditions, contains potential pitfalls to avoid, yet remains a foundational element upon which the substance of repentance rests.
יותר פנימית היא התשובה הטבעית הנפשית והרוחנית. הוא מה שקוראים "מוסר כליות". טבע הנפש האנושית הוא ללכת בדרך ישרה, וכשסר מן הדרך, כשנפל בחטא, אם נפשו עדיין לא נשחתה לגמרי - הרי החוש הזה של הישרות מדאיב את לבבו והוא מתמוגג מכאב, והוא מזדרז לשוב לתקן את המעוות, עד אשר ירגיש כי נמחה חטאו. חלק זה של התשובה הוא מסובך הרבה מאד, תלוי הוא בתנאים רבים פנימיים וחצוניים, ויש בו כמה דרכי הטעה, שחובה היא להשמר מהם, אבל מכל מקום הוא אחד היסודות, שתוכן התשובה נשען עליהם.
נטעי גבריאל, ראש השנה סי׳ ו׳
Nitei Gavriel, Rosh Hashana, perek 6
During Elul until Yom Kippur, when writing a letter to another person, it is fitting to hint at the beginning or end of the letter that the recipient will merit a good inscription and signing in the coming days.
כשכותב אדם אגרת לחבירו בחודש אלול עד יו"כ נכון שירמז בו בתחילתו או בסופו שיזכה בימים הבאים לכתיבה וחתימה טובה
On this pageThis chapter outlines several customs observed during the month of Elul leading up to Yom Kippur. These include writing a blessing for a good year in one's letters, having one's tefillin and mezuzot checked, and focusing on prayers for the repentance and return of those who have strayed from the Torah. Additionally, it states that conducting rabbinical court cases (din Torah) is permitted during this month. The text outlines several practices for the month of Elul and the High Holiday period (Chapter 6, sections 5–8): undertaking a 'fast of speech' (avoiding idle chatter) from Rosh Chodesh Elul until Yom Kippur; fasting on the 17th of Elul (the day the spies died); and refraining from eating nuts from the start of Selichot until Hoshana Rabbah. The text outlines customs for the month of Elul, detailing that walnuts are permitted in cooked or baked dishes if their taste is nullified, though some remain strict until Hoshana Rabbah. It also notes the practices of increasing charity, studying Tikunei Zohar and Tomer Devorah, and avoiding moving into a new home within thirty days of Sukkot (starting from the 15th of Elul).
Nitei Gavriel is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אני לדודי ודודי לי. ר״ת אלול. והענין כי באלול מתחיל בחי׳ אני לדודי דהיינו בחי׳ אתערותא דלתתא עד ר״ה ויוה״כ שהם בחי׳ המשכת אלהותו ית׳ למטה בבחי׳ התגלות, כמ״ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שמר״ה עד יוה״כ הוא בחינת שמאלו בחי׳ יראה לפי שאז הוא זמן התגלות מלכותו ית׳. ולכן קוראין לו המלך כי מלכותך מלכות כל עולמים. פי׳ שאפילו בעולמות הנעלמים תפול עליהם אימת המלך ופחדו (עיין בזהר פנחס דף רי״ד ע״ב ובהרמ״ז שם). ומזה נמשך גם למטה על כללות נשמות ישראל לקבל עול מלכות שמים עליהם ותהיה יראתו על פניהם כל השנה כי יראת ה׳ ואהבתו אינו עשויה ונטוע בלב האדם מכח עצמו כ״א מכח ההארה הנמשך עליו מלמעלה בעת וזמן התגלותו דהיינו בר״ה בחי׳ יראה כו׳ (ועמ״ש בפ׳ תבא סד״ה ויקרא משה וע״פ כי תצא וע״פ לא תהיה משכלה ועקרה בפ׳ משפטים), וזהו בחי׳ ודודי לי רק שצריך תחלה לעורר את האוי״ר על ידי אתערותא דלתתא שהיא באלול. והנה נודע שבאלול הוא זמן התגלות י״ג מדות הרחמים, ולהבין זה כי למה הם ימות החול ואינם יו״ט כמו שבתות ויום טוב שבהם התגלות אלהות בחי׳ הארת אלהותו ית׳ ובפרט בעת וזמן י״ג מדות שהם הארת העליונות מאד והם מתגלים ביוהכ״פ ובודאי יש הפרש גדול בין יוה״כ ובין אלול. אך הנה יובן ע״פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו הוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם. ובלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו. ואח״כ בבואו להיכל מלכותו אין נכנסים כ״א ברשות ואף גם זאת המובחרים שבעם ויחידי סגולה. וכך הענין עד״מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית׳ בשדה, כי הנה כתיב יאר ה׳ פניו אליך שהוא ענין הארת י״ג מדות שיהי׳ פנים בפנים דהיינו שיאיר גילוי פנימיות רצונו ית׳ למקור נש״י ע״י שיהיה עיקר פנימיות רצונו אליו ית׳ לדבקה בו בלב ונפש מעומקא דליבא במסירת נפש כמ״ש במ״א, והארה זו היא נמשכת מבחי׳ אל שהוא ראשית כל הי״ג מדות ומקורן וכללותן, וכמ״ש אל ה׳ ויאר לנו שהוא בחי׳ אור א״ס ב״ה עצמו ממש וכמ״ש כי הוי׳ אלהיך אש אוכלה הוא. פי׳ כמו למשל זיו ואור האש היוצא מן האש עצמו שבכללותו אין בו שום התחלקות בינו לזיו ואור הנמשך ממנו. כך כביכול הארת פנים המאיר לכללות ישראל הוא מבחי׳ אל שהוא בחי׳ אור א״ס ב״ה עצמו ממש (עמ״ש בביאור ע״פ וכל העם רואים את הקולות בפי׳ מן המצר קראתי וע׳ בד״ה אתם נצבים במש״ש ולכן נק׳ אל עליון כו׳ ובד״ה להבין פי׳ וענין י״ג מדות ובד״ה וארשתיך לי בענין לבי ובשרי ירננו אל אל חי), ולכן נק׳ ישראל מלשון שר אל והיו״ד מורה על התמדת הפעולה כמו ככה יעשה כו׳. ופי׳ שבחי׳ אל הוא שר ומושל בקרבו (ועיין בזהר קדושים דפ״ו ע״א בראשית דף ח׳ ע״א ויגש ד׳ ר״ה ע״ב נשא קל״ב א׳ ובפי׳ הרמ״ז ר״פ שמיני), דהיינו שיש בכל נפש מישראל ניצוץ אלהות ממש המחיה נפשו האלהית ומושך בטבעו למעלה לאור באור החיים למסור נפשו אליו ית׳ והוא למעלה מן החכמה ודעת שבנפשו, כי על ידי החכמה והדעת לא היה משיג בחי׳ זו לבטל ולהפקיר א״ע מכל וכל בשבילו ית׳ וזהו בנים אתם להוי׳ אלקיכם כי ברא כרעא דאבוה הוא שנכלל ברצונו של אביו בלי שום טעם ודעת כמו בחי׳ רגל שבטל לגבי ראש ואין לו רצון שלו כלל. וזהו בטל רצונך מפני רצונו שבכדי שיאיר אל האדם בחי׳ פנימיות רצונו ית׳ צריך לבטל כל רצונותיו שלא יהי׳ לו רצון אחר כלל: אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים. הנה שושנה יש בה תליסר עלין כנגד י״ג מכילין דרחמי שבפסוק מי אל כמוך ושבפסוק אל רחום כו׳ שמשם הוא מקור התשובה להיות נושא עון כו׳ והם המתגלים בר״ח אלול שאז הוא בחי׳ עת רצון כי מר״ח אלול עד אחר יוה״כ הם מ׳ יום שעלה משה רבע״ה למרום לקבל לוחות האחרונות ומה ימים הראשונים ברצון כו׳, וז״ש הרועה בשושנים אצל אני לדודי ודודי לי שהוא ר״ת אלול.
from our library copy — not yet checked against the original
הרמז על אלול אני לדודי ודודי לי. כי הנה בנ"י צריכין להעלות ולתקן כל הברואים. אכן מעלתן גבוה להתיחד אליו ית' כמ"ש בש"ק ביני ובין בנ"י אות היא כו'. השי"ת די לו בעולם בבנ"י להיות מעידין עליו. כמ"ש עם זו יצרתי לי וכ' אתם עדי. רק בנ"י מטוב לבן צריכין להטות כל הברואים אליו ית'. אבל בימי רצון הללו בסוף השנה צריכין להתדבק בשורש העליון. בשגם ע"י שכל השנה מתלכלכין בחטאים ע"י תערובות הרשעים בעולם. צריכין לברוח ולהציל את נפשותינו כענין חייך קודמין. וזהו הרמז ר"ה למעשר בהמה כי כל עניני עוה"ז וודאי יש בהם צורך גבוה. והאדם יש לו חלק בכל כדי לתקן הכל על ידו. אבל בימים אלו צריכין להפריש ולהרחיק מכל עניני עוה"ז כפי היכולת לקיים אני לדודי. ולזכור כי האדם נברא רק לעבודת הבורא ית'. ובחודש אלול (הזה) מתקיים אני לדודי. וע"י כן מתקיים בחודש תשרי ודודי לי. שהוא השפעת חיים וקדושה על כל השנה: חודש אלול שניתקן לתשובה קודם ר"ה שהיא קבלת מלכותו יתברך כמ"ש אמרו לפני מלכיות. ואיתא דמאן דכפות באחרא א"י לקבל עליו עומ"ש לכן צריכין בחודש הזה לצאת משיעבוד הסט"א ויצה"ר להיות נקי לקבל עומ"ש [לכן נקרא מזל חודש הזה בתולה] וזה ג"כ הקדמת מחיות עמלק קודם מצות ביכורים שהיא קבלת עומ"ש:
from our library copy — not yet checked against the original
הָרַב אֲדוֹנֵנוּ רַבִּי יִצְחָק לוּרְיָא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּתַב, וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל, לוֹמַר כִּי חֹדֶשׁ זֶה, הוּא עֵת רָצוֹן לְקַבֵּל תְּשׁוּבָה עַל הַחֲטָאִים שֶׁעָשָׂה בְּכָל הַשָּׁנָה. וְגַם רֶמֶז שֶׁגַּם עַל הַשְּׁגָגוֹת צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה. עוֹד אָמְרוּ דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת, וּמָל ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי, רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. וְכֵן אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים רָאשֵׁי תֵּבוֹת אֱלוּל. רֶמֶז לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, שֶׁהֵם, תְּשׁוּבָה, תְּפִלָּה וּצְדָקָה, שֶׁצְרִיכִין לְהִזְדָּרֵז בָּהֶם בְּחֹדֶשׁ זֶה.
from our library copy — not yet checked against the original
ויש לומר נמי שזהו ענין אלול לפני ר"ה, דבזוה"ק דבר"ה דינין קשין מתעברין מעלמא מאן דינין קשין אלו רשעים גמורים, והקדים לזה חודש אלול שמאליהן נפתחין הי"ג מכילין דרחמי, ומחמת זה אין הדינין קשין כ"כ דבקים, ונתפרדים בר"ה כמוץ יסוער מגורן, ואולי לזה הענין קורין פרשת ביכורים באלול קודם ר"ה כדי להסמיך ענין לו, והיא הארה לאדם שלא לישב בחיבוק ידים וישכיל וידע שהגיעה עת מוכשרת, להכין את לבבו לירחא שביעאה באשר קדמה שכינה ואתיא:
from our library copy — not yet checked against the original
אבל לכל הדעות אם עושין תשובה בתשרי עתידין להגאל וע"ז נברא חודש אלול באות י' במעשה היינו לתקן המעשה שיהי' בחכמה שהוא מאמר יהי אור והיינו ד"ת וכמו שא' (בר"ר פ"ג) ה' פעמים אורה כנגד ה' חומשי תורה. ונמצא דבר"ח כלול כל קדושת החודש שבו הי' עיקר מעשה בראשית וכולם בחכמה עשית.
from our library copy — not yet checked against the original
כבר ביארנו כי החודש אלול הוא מעותד לתשובה, והירא את דבר ה' יש לו לפשפש במעשיו, וישב קודם סעודתו וקודם שנתו ויחשב עם נפשו למצא עונו להתחרט ולהתודות עליו ושב ורפא לו. ויוסף אמץ בקיום המצות.
from our library copy — not yet checked against the original
Filed under: Chodesh Elul
Filed under: Chodesh Elul
Sources explore the biblical commandment to honor and revere one's father and mother, examining what honor entails, how it applies in practice, and where parental authority ends when it conflicts with Torah obligations or divine law.
Sources examine the spiritual dangers of excessive material accumulation and luxury, presenting material abundance as a test of faith and warning that worldly attachment can obstruct spiritual development and divine service. The teachings emphasize that wealth brings worry rather than fulfillment, and that ultimate focus should remain on Torah and the World to Come.
Sources address the limits of the commandment to honor parents, establishing that children are not bound to obey parental directives that contradict Torah law. The classical rabbinic and later authorities develop the principle that obligations to Heaven supersede filial duty in cases of transgression.
These sources explore the relationship between trust in God and practical human effort in Jewish thought. They address how faith is expressed through decisive action rather than passive waiting, while maintaining that ultimate success depends on divine blessing rather than human striving alone.
These sources establish the biblical commandment to honor and revere parents and explore its practical scope, including the distinction between honor (active service and material provision) and reverence (respectful conduct and speech), the limits of filial obedience when parental commands conflict with Torah, and illustrative examples of exceptional parental honor.
Jewish sources explore teshuvah as a multifaceted return—to exclusive covenantal dependence on God, from destructive conduct to righteous behavior, and from spiritual distance to closeness with the Divine Presence. The sources emphasize both inward transformation (abandoning sin from thought and intent) and outward reorientation (renewed obedience, confession, and righteous action).