Shabbatשבת

Heating and Cooling Food on Shabbat

These sources establish the foundational laws governing the heating and cooling of food and water on Shabbat. They distinguish between permitted warming of fully cooked food and prohibited cooking or reheating, address the use of stoves and insulation, and define the rabbinic restrictions on bathing in and heating water during Shabbat.

אֶחָד הָאוֹפֶה אֶת הַפַּת אוֹ הַמְבַשֵּׁל אֶת הַמַּאֲכָל אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם הַכּל עִנְיָן אֶחָד הוּא

56 sources · 45 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The base prohibition of cooking (bishul) is one of the primary categories of melacha, rooted in the dyeing of materials for the Mishkan, and extends beyond boiling to baking, frying, roasting, and even melting or hardening solid substances with fire, as Shulchan Arukh HaRav (Orach Chayim 318:7) details; the core mishnah of the laws of heating and cooling, Mishnah Shabbat 3:1-2, establishes that a stove or oven heated with straw permits placing cooked food on it, while one heated with wood or olive refuse requires raking or ash-covering first, lest one come to stoke the coals.

Mishneh Torah, Sabbath 3:1-15 and the Tur (Orach Chayim 253-259) explain that these restrictions on leaving food atop a heat source stem from a decree against stirring coals, distinguishing food that is already fully cooked and would only spoil from further cooking from food still underdone or improved by further cooking, the latter being forbidden to leave over an open flame even if placed there before Shabbat.

On reheating already-cooked food, Shulchan Arukh (Orach Chayim 318:4), Mishnah Berurah (318:53), and Arukh HaShulchan (Orach Chayim 318:31-35) draw the key distinction between liquid foods, which carry the rule of cooking after cooking once cooled, and dry solid foods, which may be reheated or placed near a fire even after cooling, since there is no cooking after cooking for a dry item; Shulchan Arukh (Orach Chayim 318:3) extends the same logic to deriviatives of fire and of the sun, forbidding placing an egg beside a hot pot or a cloth warmed by fire, though direct sun is permitted.

The Gemara in Shabbat 37b and Shabbat 39b-40a record the abolition of insulating pots in material that increases heat, even before Shabbat, based on the episode of the people of Teverya, and Shabbat 39a extends the same concern to heating by the sun's derivatives, distinguishing direct sunlight, universally permitted, from heat derived from fire or from objects heated by the sun.

Bathing restrictions form a related application of the same decree: Mishneh Torah, Sabbath 22:2-6 and Shulchan Arukh (Orach Chayim 326:1) forbid washing the entire body in water heated by fire, even water heated before Shabbat, out of concern that bathhouse attendants would secretly heat water on Shabbat itself, while permitting washing the face, hands, and feet, and permitting full bathing in naturally hot spring water; Mishnah Berurah (326:1) affirms this same decree-based rationale.

Beyond bathing, Shabbat 40b-41a records that one may warm himself opposite a bonfire and then rinse in cold water, but not the reverse, since doing so would effectively warm water on his body, and permits heating a towel for stomach pain but forbids placing a hot kettle directly on the body due to danger; it also permits bringing a vessel of cold water near a fire merely to take the chill off, not to heat it.

Warming oneself or one's house by fire carries its own set of distinctions: Shulchan Arukh (Orach Chayim 276:5) permits a non-Jew kindling a bonfire for warmth in cold lands, and Arukh HaShulchan (Orach Chaim 276:6) explains the concern that more wood will be added when more people warm themselves by the same fire; Kitzur Shulchan Arukh (98:29) forbids heating one's house for ordinary comfort unless the cold is severe enough to spoil food, permitting it only through a non-Jew, and Kitzur Shulchan Arukh (80:27) discusses a non-Jew placing cooled food on an oven he heats for the house rather than for the food itself.

Modern authorities extend these heating and cooling categories to household systems: Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (318:35) forbids opening a central-heating valve to draw hot water regardless of whether the system runs on fuel, gas, or electricity, and Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (318:36) likewise forbids opening valves that activate pumps or ignite gas for heating radiators, though permitting it through a non-Jew or when no pump is involved and the cold is unbearable; Peninei Halakhah (Shabbat 10:4) sets the halachic threshold for cooking at 45 degrees and explains that water already above that threshold may continue to be heated under the rule of no cooking after cooking, while Peninei Halakhah (Shabbat 10:23) rules that fully wrapping a pot on a hotplate constitutes forbidden insulation even if only a towel is used, though partial wrapping is permitted.

Electrical heating and cooling devices raise their own distinct concerns: Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (345:6) forbids turning off a fan or air conditioner on Shabbat due to the rabbinic prohibition against causing an electric spark, and Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef (345:48) forbids entering a room where a light or air conditioner switches on automatically upon entry; Maamar Mordechai (Chelek 3 54:22) permits using an electric heating blanket or pad on Shabbat, including one with adjustable settings, since the decree against using a lamp's light does not extend to such heating devices, and permits leaving a kerosene or gas heater burning from before Shabbat.

Igros Moshe (Orach Chayim 1:95) addresses reheating food and insulating it in a thermos, generally permitting placement where the item cannot reach the halachic threshold of cooking and permitting use of a thermos as a cover, while noting stricter views on food transferred to a secondary vessel.

Minchas Shlomo (Tinyana 10) analyzes whether placing hot liquid into a heat-retaining bottle and sealing it constitutes forbidden insulation, concluding that it is permitted according to the Shulchan Arukh and later authorities, preferably after first pouring the liquid into a secondary vessel; B'tzel HaChochma (2:74) similarly concludes that a thermos functions as a secondary vessel since its contents cool somewhat against the walls, permitting pouring hot liquid from the original cooking vessel into it, while treating anything that falls into the thermos as falling into a secondary vessel.

Tzitz Eliezer (11:29) likewise permits pouring hot water or beverages from a kettle into a thermos on Shabbat, based on the rules governing food removed from its cooking vessel and the cooling that occurs in pouring, reviewing and rejecting objections while noting dissenting stringent views.

Minchas Yitzchak (2:52) permits opening a central-heating valve on Shabbat to let hot water flow through radiators, distinguishing this from actively stoking a furnace, though recording stringent opinions concerned that opening the system may lead to adding fuel or cooking residual water.

Be'er Moshe (6:76) addresses systems of water cooling, including those operated by electricity or whose electricity may cease on Shabbat, opening toward a ruling of prohibition in such cases.

Responsa on this question

Igros Moshe (Igros Moshe OC 2:66) — Igros Moshe (OC 2:66) does not treat heating-and-cooling prohibitions as such; it rules that a landlord may rent to irreligious tenants who will use hot water on Shabbos (no lifnei iver or mesayei'a problem when they can heat it themselves, and none where a non-Jewish worker's heating for the building's warmth also heats the water), and only where he must hire a non-Jew to heat the water solely for them does it become forbidden, so the worker should be told to act on his own account.

Source 1 · Tanach
Verified

Genesis 18:6-8

בראשית י״ח

Genesis 18:6-8

Narrates Abraham’s preparation and serving of food to his guests, providing a biblical point of departure for discussing heating and preparing food, though it is not a direct source for Shabbat prohibitions.

וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל־שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַהֲרִ֞י שְׁלֹ֤שׁ סְאִים֙ קֶ֣מַח סֹ֔לֶת ל֖וּשִׁי וַעֲשִׂ֥י עֻגֽוֹת׃ וְאֶל־הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח בֶּן־בָּקָ֜ר רַ֤ךְ וָטוֹב֙ וַיִּתֵּ֣ן אֶל־הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת אֹתֽוֹ׃ וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן־הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן לִפְנֵיהֶ֑ם וְהֽוּא־עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם תַּ֥חַת הָעֵ֖ץ וַיֹּאכֵֽלוּ׃

Source 2 · Tanach
Verified

Exodus 16:23

שמות ט״ז

Exodus 16:23

The manna narrative distinguishes preparation on the eve of Shabbat from activity on Shabbat itself, forming an important biblical background for Shabbat preparation and the prohibition of cooking.

וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהֹוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כׇּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃

Source 3 · Chazal
Verified

Mishnah Shabbat 3:1-5

משנה שבת ג׳

Mishnah Shabbat 3:1-2

Discusses the laws of kirah, stove-heating, and removing or returning food on Shabbat, establishing foundational distinctions between permitted warming and prohibited cooking.

כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל. בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מַחֲזִירִין: תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְקַשׁ וּבַגְּבָבָא, לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כֻּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, הֲרֵי זֶה כְכִירַיִם, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, הֲרֵי הוּא כְתַנּוּר:

Source 4 · Chazal
Verified

Shabbat 40b-41a

שבת מ׳ ב-מ״א א

Shabbat 40b-41a

Discusses bathing and heating water on Shabbat, distinguishing prohibited heating from permitted uses of water that was heated before Shabbat.

תָּנוּ רַבָּנַן: מִתְחַמֵּם אָדָם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה וְיוֹצֵא וּמִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטֵּף בְּצוֹנֵן וְיִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְשִׁיר מַיִם שֶׁעָלָיו. תָּנוּ רַבָּנַן: מֵיחֵם אָדָם אֲלוּנְטִית וּמַנִּיחָהּ עַל בְּנֵי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָבִיא קוֹמְקוּמוֹס שֶׁל מַיִם חַמִּין וְיַנִּיחֶנּוּ עַל בְּנֵי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת. וְדָבָר זֶה אֲפִילּוּ בַּחוֹל אָסוּר, מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. תָּנוּ רַבָּנַן: מֵבִיא אָדָם קִיתוֹן מַיִם וּמַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁתָּפוּג צִינָּתָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְבִיאָה אִשָּׁה פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן וּמְנִיחָתוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּבְשַׁל, אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁיִּפְשַׁר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִשָּׁה סָכָה יָדָהּ שֶׁמֶן וּמְחַמַּמְתָּהּ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, וְסָכָה לִבְנָהּ קָטָן, וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֶחָד שֶׁמֶן וְאֶחָד מַיִם, יָד סוֹלֶדֶת בּוֹ — אָסוּר, אֵין יָד סוֹלֶדֶת בּוֹ — מוּתָּר. וְהֵיכִי דָמֵי יָד סוֹלֶדֶת בּוֹ? אָמַר רַחֲבָא: כׇּל שֶׁכְּרֵיסוֹ שֶׁל תִּינוֹק נִכְוֵית.

The Sages taught: One may warm himself opposite a bonfire on Shabbat and emerge and rinse in cold water as long as he does not first rinse in cold water and then warm himself opposite the bonfire. This is prohibited because he thereby warms the water on his body and renders it lukewarm. The Sages also taught: A person whose intestines are painful may heat up a towel [aluntit] and place it on his intestines even on Shabbat. This is permitted as long as one does not bring a kettle of water and place it on his intestines on Shabbat, lest the water spill and he come to wring it out (Tosafot), which is a prohibited labor on Shabbat. And placing a kettle directly on his intestines is prohibited even on a weekday due to the danger involved. If the water is extremely hot it could spill and scald him. Similarly, the Sages taught: One may bring a jug [kiton] full of cold water and place it opposite the bonfire on Shabbat; not so that the water will heat up, as it is prohibited to cook on Shabbat, rather to temper the cold, as one is permitted to render water less cold on Shabbat. Rabbi Yehuda says: A woman may take a cruse of oil and place it opposite the bonfire; not so the oil will cook, rather, so it will warm until it is lukewarm. Rabban Shimon ben Gamliel says: A woman may smear her hand with oil, and heat it opposite the fire, and afterward smear her young son with the heated oil, and she need not be concerned about cooking on Shabbat. Rav Yehuda said that Shmuel said that the halakha is: With regard to both oil and water, heating either one to the point where the hand spontaneously recoils from it is prohibited. Heating either one to the point where the hand does not spontaneously recoil from it is permitted. The Gemara asks: And what are the circumstances in which a hand spontaneously recoils from it? Not all hands are equal in their sensitivity to heat. The Sage, Raḥava, said: Any water that could cause a baby’s stomach to be scalded is considered water from which the hand spontaneously recoils.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

See also

Source 5 · Chazal
Verified

Shabbat 39b-40a

שבת ל״ט ב-מ׳ א

Shabbat 39b-40a

Presents foundational discussions of heating water and bathing on Shabbat, including rabbinic restrictions surrounding hot water and the prohibition of bathing in water heated on Shabbat.

מִמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְאָסְרִי לְהוּ רַבָּנַן בָּטְלָה הַטְמָנָה בְּדָבָר הַמּוֹסִיף הֶבֶל, וַאֲפִילּוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֲמַר עוּלָּא: הֲלָכָה כְּאַנְשֵׁי טְבֶרְיָא. אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן: כְּבָר תַּבְרִינְהוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא לְסִילוֹנַיְיהוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא: מַאי רְחִיצָה? אִילֵּימָא רְחִיצַת כׇּל גּוּפוֹ — אֶלָּא חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת הוּא דַּאֲסוּרִין, הָא חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת מוּתָּרִין? וְהָתַנְיָא: חַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לְמָחָר רוֹחֵץ בָּהֶן פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֲבָל לֹא כׇּל גּוּפוֹ! אֶלָּא פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו. מַאי ״עוֹבְרֵי עֲבֵירָה״? דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: בַּתְּחִילָּה הָיוּ רוֹחֲצִין בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. הִתְחִילוּ הַבַּלָּנִים לְהָחֵם בְּשַׁבָּת, וְאוֹמְרִים: מֵעֶרֶב שַׁבָּת הוּחַמּוּ. אָסְרוּ אֶת הַחַמִּין וְהִתִּירוּ אֶת הַזֵּיעָה. וַעֲדַיִין הָיוּ רוֹחֲצִין בְּחַמִּין וְאוֹמְרִים: ״מְזִיעִין אֲנַחְנוּ״. אָסְרוּ לָהֶן אֶת הַזֵּיעָה וְהִתִּירוּ חַמֵּי טְבֶרְיָה. וַעֲדַיִין הָיוּ רוֹחֲצִין בְּחַמֵּי הָאוּר, וְאוֹמְרִים: בְּחַמֵּי טְבֶרְיָה רָחַצְנוּ. אָסְרוּ לָהֶן חַמֵּי טְבֶרְיָה וְהִתִּירוּ לָהֶן אֶת הַצּוֹנֵן. רָאוּ שֶׁאֵין הַדָּבָר עוֹמֵד לָהֶן, הִתִּירוּ לָהֶן חַמֵּי טְבֶרְיָה וְזֵיעָה בִּמְקוֹמָהּ עוֹמֶדֶת.

From this action performed by the people of Tiberias and the fact that the Sages prohibited them from using the water, the conclusion is that the practice of insulating a pot in something that increases the heat over the course of Shabbat was abolished on Shabbat. And not only is it prohibited to do so on Shabbat itself, but it is also prohibited while it is still day before Shabbat. Running pipes of cold water through hot water is similar to insulating water in something that adds heat. Ulla said: The halakha is in accordance with the people of Tiberias. Rav Naḥman said to him: The people of Tiberias have already broken their pipes. Even they reconsidered their position. We learned in the mishna with regard to the incident, which related what the people of Tiberias did, that the legal status of water that was heated in the Tiberias hot springs is like that of water heated on Shabbat, and it is prohibited for use in bathing. The Gemara clarifies this matter: What type of bathing is this? If you say that it is referring to bathing one’s entire body, that is difficult. That would indicate that only water heated on Shabbat is prohibited for use in bathing one’s entire body; however, bathing one’s entire body in hot water heated before Shabbat is permitted. That cannot be. Wasn’t it taught in a baraita: With regard to hot water that was heated on Shabbat eve, one may use it the next day to wash his face, his hands, and his feet incrementally; however, not to wash his entire body? Rather, it must be that the bathing prohibited in the mishna with water heated on Shabbat is, in fact, washing his face, his hands, and his feet. And the Gemara asks: What are these transgressors? The Gemara answers: Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said in the name of bar Kappara: Initially, people would bathe even on Shabbat in hot water that was heated before Shabbat. The bathhouse attendants began to heat water on Shabbat and say that it was heated before Shabbat. Therefore, the Sages prohibited bathing in hot water and permitted sweating. And they would still bathe in hot water and say: We are sweating, and that is why we entered the bathhouse. Therefore, the Sages prohibited sweating and permitted bathing in the hot springs of Tiberias. And people would still bathe in hot water heated by fire and say: We bathed in the hot springs of Tiberias. Therefore, they prohibited even the hot springs of Tiberias and permitted them to bathe in cold water. When the Sages saw that their decrees were not upheld by the people because of their stringency, they permitted them to bathe in the hot springs of Tiberias, and the decree prohibiting sweating remained in place.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 6 · Chazal
Verified

Shabbat 37b-38b

שבת ל״ז ב

Shabbat 37b:1

Analyzes the Mishnah’s rules of stoves and ovens, including when food may remain on or be returned to a heat source and how the concern for cooking shapes Shabbat practice.

שְׁמַע מִינָּה מִצְטַמֵּק וְיָפֶה לוֹ מוּתָּר! שָׁאנֵי הָכָא דְּקַטְמַהּ. אִי הָכִי מַאי לְמֵימְרָא?! הוּבְעֲרָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, מַהוּ דְּתֵימָא כֵּיוָן דְּהוּבְעֲרָה הָדְרָא לָהּ לְמִילְּתָא קַמַּיְיתָא, קָמַשְׁמַע לַן.

Source 7 · Chazal
Verified

Shabbat 39a

שבת ל״ט א — ד"ה וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין

Shabbat 39a:2-3

The passage explains that everyone permits heating food directly in the sun and prohibits heating it with derivatives of fire, while the dispute concerns derivatives of the sun: whether they are prohibited as a precaution against derivatives of fire.

וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְּסוּדָרִין: וְהָא דִּתְנַן נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר, וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצָּנְנוּ, וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ — לֵימָא רַבִּי יוֹסֵי הִיא וְלָא רַבָּנַן? אָמַר רַב נַחְמָן: בְּחַמָּה — דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דִּשְׁרֵי. בְּתוֹלְדוֹת הָאוּר — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דַּאֲסִיר. כִּי פְּלִיגִי בְּתוֹלְדוֹת הַחַמָּה: מָר סָבַר גָּזְרִינַן תּוֹלְדוֹת הַחַמָּה אַטּוּ תּוֹלְדוֹת הָאוּר, וּמָר סָבַר לָא גָּזְרִינַן. תָּא שְׁמַע: מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין וְכוּ׳. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ — הַיְינוּ דְּדָמְיָא לְהַטְמָנָה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִפְּנֵי שֶׁמֵּזִיז עָפָר מִמְּקוֹמוֹ — מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

We also learned in the mishna according to the first tanna: And one may not wrap an egg in cloths that were heated by the sun in order to heat up the egg, and Rabbi Yosei permits doing so. And with regard to that which we learned in a mishna that one may place cooked food into a pit on Shabbat to protect it from the heat; and one may place good, potable water into bad, non-potable water so that it will cool; and one may put cold water out in the sun to heat it, the Gemara asks: Let us say that this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei in our mishna and not the opinion of the Rabbis as represented by the first tanna in the mishna. The Rabbis prohibited heating food with the heat of the sun. Rav Naḥman said: With regard to heating food in the sun itself, everyone agrees that one is permitted to place food in the sun to heat it, as it is certainly neither fire nor a typical form of cooking. Likewise, with derivatives of fire, i.e., objects that were heated by fire, everyone agrees that it is prohibited to heat food with them, as heating with them is tantamount to heating with fire itself. Where they argue is with regard to heating with derivatives of the sun, i.e., objects heated with the heat of the sun. This Sage, who represents the opinion of the Rabbis, holds that we issue a decree prohibiting a person to heat with derivatives of the sun due to derivatives of fire, which are prohibited. People have no way of knowing how the cooking vessel was heated. If the Sages permit the use of objects heated in the sun, people will come to permit use of objects heated by fire as well. And this Sage, Rabbi Yosei, holds that we do not issue a decree. Even though it is prohibited to heat with derivatives of fire, heating with derivatives of the sun is permitted. Come and hear a different objection to the opinion of the amora from our mishna: The Sages prohibited the people of the city of Tiberias, who ran a cold-water pipe through a canal of hot water from the Tiberias hot springs, from using the water. Granted, according to the opinion of the one who said that the prohibition is due to a decree lest one insulate food in hot ashes, that is the reason that this was prohibited, as it is similar to insulating. The cold-water pipe was placed inside the hot water and was surrounded by it. However, according to the opinion of the one who said that the reason is because one displaces dirt, what is there to say to explain the prohibition?

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 8 · Chazal
Verified

Beitzah 4

ביצה ד׳ א — ד"ה אוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הֲווֹ

Beitzah 4:16-18

Chachmei Bavel relate that Rav Adda bar Ahava ruled that an egg laid on a Festival may not be roasted that day for eating on Shabbat, since even the lenient view permits it only to be eaten raw the following day, while the egg remains prohibited to move on the day it is laid.

אוּשְׁפִּיזְכָּנֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה הֲווֹ לֵיהּ הָנָךְ בֵּיצִים מִיּוֹם טוֹב לְשַׁבָּת. אֲתָא לְקַמֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ: מַאי לְאַטְווֹיִנְהוּ הָאִידָּנָא וְנֵיכְלִינְהוּ לִמְחַר? אֲמַר לֵיהּ: מַאי דַּעְתָּיךְ, רַב וְרַבִּי יוֹחָנָן — הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לָא קָא שָׁרֵי אֶלָּא לְגוֹמְעָהּ לְמָחָר, אֲבָל בְּיוֹמֵיהּ לָא. וְהָתַנְיָא: אַחַת בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּשַׁבָּת וְאַחַת בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְּיוֹם טוֹב — אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָהּ, לֹא לְכַסּוֹת בָּהּ אֶת הַכְּלִי, וְלֹא לִסְמוֹךְ בָּהּ כַּרְעֵי הַמִּטָּה.

The Gemara relates: Rav Adda bar Ahava’s host [ushpizikhnei] had these eggs that were laid on a Festival that occurred on a Friday, and the host was unsure whether eggs laid on the Festival were permitted from the Festival for use on Shabbat. He came before his guest, Rav Adda, and said to him: What is the halakha with regard to roasting these eggs now, on the Festival, although eating them today is prohibited due to nolad, and let us eat them tomorrow, as they will be no longer be prohibited due to nolad? Rav Adda said to him: What is your opinion that led you to pose this question? You evidently assume that in the dispute between Rav and Rabbi Yoḥanan, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, and therefore an egg laid on one day will be permitted on the following day. However, even Rabbi Yoḥanan permitted one to swallow it only raw, on the next day, when it is no longer prohibited; but on the same day that it was laid, he did not permit one even to move it, and certainly not to roast it. And it is taught likewise in a baraita: With regard to both an egg that was laid on Shabbat and an egg that was laid on a Festival, one may not move it, neither to cover a vessel with it nor to support the legs of a bed with it.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 9 · Chazal
Verified

Ketubot 34a

כתובות ל״ד א — ד"ה סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר

Ketubot 34a:2-4

Chachmei Bavel present the views of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda, and Rabbi Yoḥanan HaSandlar on food cooked on Shabbat, and explain Rabbi Yoḥanan HaSandlar’s prohibition of eating food intentionally prepared through Shabbat desecration by comparing it to the prohibition of eating sacred items, while limiting the penalty to intentional acts.

סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. דְּתַנְיָא: הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג — יֹאכַל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּמֵזִיד — לֹא יֹאכַל עוֹלָמִית. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג — יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ, בְּמֵזִיד — לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית, לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר? כִּדְדָרֵישׁ רַבִּי חִיָּיא אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִיא לָכֶם״, מָה קוֹדֶשׁ אָסוּר בַּאֲכִילָה — אַף מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אֲסוּרִין בַּאֲכִילָה. אִי: מָה קוֹדֶשׁ אָסוּר בַּהֲנָאָה — אַף מַעֲשֵׂה שַׁבָּת אָסוּר בַּהֲנָאָה! תַּלְמוּד לוֹמַר: ״לָכֶם״ — שֶׁלָּכֶם יְהֵא. יָכוֹל אֲפִילּוּ בְּשׁוֹגֵג? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מְחַלְּלֶיהָ מוֹת יוּמָת״, בְּמֵזִיד אָמַרְתִּי לְךָ, וְלֹא בְּשׁוֹגֵג.

The Gemara answers: The tanna of the baraita under discussion holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar, as it is taught in a baraita: With regard to one who cooks on Shabbat, if he did so unwittingly, he may eat the food he cooked; if he did so intentionally, he may not eat it at all. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he cooked unwittingly he may eat at the conclusion of Shabbat, as the Sages penalized even one who sinned unwittingly in that they prohibited him from deriving immediate benefit from the dish that he cooked; if he sinned intentionally, he may not eat from it ever. Rabbi Yoḥanan HaSandlar says: If he did so unwittingly, the food may be eaten at the conclusion of Shabbat by others but not by him; if he did so intentionally, it may not be eaten ever, neither by him nor by other Jews. According to Rabbi Yoḥanan HaSandlar, food prepared by means of intentional desecration of Shabbat is unfit to be eaten. That is true with regard to cooking food on Shabbat and with regard to slaughtering an animal on Shabbat. The Gemara asks: What is the rationale for the opinion of Rabbi Yoḥanan HaSandlar? The Gemara explains: It is as Rabbi Ḥiyya taught at the entrance to the house of the Nasi. It is written: “And you shall observe Shabbat, for it is sacred to you; he who profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14); just as with regard to a sacred item consecrated to the Temple, eating it is prohibited, so too, with regard to food produced through action that desecrates Shabbat, eating it is prohibited. The Gemara asks: If so, perhaps the analogy should be extended to include the following: Just as with regard to a sacred item, deriving benefit from it is prohibited, so too, with regard to the product of an action that desecrates Shabbat, deriving benefit from it should be prohibited. The Gemara answers: The verse states: “It is sacred to you” (Exodus 31:14), indicating that it shall be yours in the sense that one may derive benefit from it. The Gemara asks: Based on the analogy between actions that desecrate Shabbat and sacred items, one might have thought that even if the action was performed unwittingly it should be prohibited to eat its product, as is the case with regard to sacred items. Therefore, the verse states: “He who profanes it shall be put to death” (Exodus 31:14), indicating that it is with regard to one who desecrates Shabbat intentionally that I stated to you this analogy to sacred items, as the verse is clearly referring to one who is liable to receive the death penalty, and not with regard to one who desecrates Shabbat unwittingly, who is not executed.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 10 · Chazal
Verified

Chullin 15b

חולין ט״ו ב — ד"ה אָמַר רַב פָּפָּא

Chullin 15b:5-6

Chachmei Bavel distinguish between slaughtering and cooking for an ill person on Shabbat: meat from an animal slaughtered for the ill person may be eaten by a healthy person, even raw, whereas food cooked for the ill person may not be eaten by a healthy person because of a rabbinic decree lest one cook extra for them.

אָמַר רַב פָּפָּא: פְּעָמִים שֶׁהַשּׁוֹחֵט מוּתָּר, כְּגוֹן שֶׁהָיָה לוֹ חוֹלֶה מִבְּעוֹד יוֹם; מְבַשֵּׁל אָסוּר, כְּגוֹן שֶׁקָּצַץ לוֹ דַּלַּעַת. אָמַר רַב דִּימִי מִנְּהַרְדְּעָא, הִלְכְתָא: הַשּׁוֹחֵט לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת – מוּתָּר לַבָּרִיא בְּאוּמְצָא, מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דְּאִי אֶפְשָׁר לִכְזַיִת בָּשָׂר בְּלֹא שְׁחִיטָה, כִּי קָא שָׁחֵיט – אַדַּעְתָּא דְּחוֹלֶה קָא שָׁחֵיט. הַמְבַשֵּׁל לַחוֹלֶה בְּשַׁבָּת – אָסוּר לַבָּרִיא, גְּזֵירָה שֶׁמָּא יַרְבֶּה בִּשְׁבִילוֹ.

Rav Pappa says: There are times when one slaughters for an ill person on Shabbat and it is permitted for a healthy person to eat the meat on Shabbat, such as where he had a critically ill person in his household before Shabbat and the animal was designated for slaughter while it was still day, before Shabbat; in that case, it was not set aside from use. And there are times when one cooks on Shabbat for an ill person and it is prohibited for a healthy person to eat the food on Shabbat, such as where one cut a gourd that was attached to the ground for the ill person on Shabbat. Because it is prohibited to detach the gourd on Shabbat, it is set aside from use and forbidden. Rav Dimi of Neharde’a says that the halakha is: In the case of one who slaughters for an ill person on Shabbat, it is permitted for a healthy person to eat the raw meat [be’umtza]. What is the reason that it is permitted? Since it is impossible for an olive-bulk of meat to be permitted without slaughter of the entire animal, when he slaughters the animal, he slaughters it with the ill person in mind. Since slaughter of the animal was permitted, all its meat is permitted even for a healthy person. In the case of one who cooks for an ill person on Shabbat, it is prohibited for a healthy person to eat the food on Shabbat. What is the reason that it is prohibited? It is due to a rabbinic decree lest he increase the amount of food that he is cooking on behalf of the healthy person.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 11 · Chazal
Verified

Pesachim 75b

פסחים ע״ה ב — ד"ה מַתְנִי׳ נָגַע בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר —

Pesachim 75b:10-12

The passage states that parts of a Paschal lamb contacting an oven, gravy, or hot flour must be removed according to how they were heated, and gives procedures for handling teruma or second-tithe oil applied to the lamb.

מַתְנִי׳ נָגַע בְּחַרְסוֹ שֶׁל תַּנּוּר — יִקְלוֹף אֶת מְקוֹמוֹ. נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַחֶרֶס וְחָזַר אֵלָיו — יִטּוֹל אֶת מְקוֹמוֹ. נָטַף מֵרוֹטְבּוֹ עַל הַסּוֹלֶת — יִקְמוֹץ אֶת מְקוֹמוֹ. סָכוֹ בְּשֶׁמֶן תְּרוּמָה, אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים — יֹאכֵלוּ. אִם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אִם חַי הוּא — יְדִיחֶנּוּ. וְאִם צָלִי הוּא — יִקְלוֹף אֶת הַחִיצוֹן. סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי — לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָּמִים עַל בְּנֵי חֲבוּרָה, שֶׁאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם. גְּמָ׳ אִיתְּמַר: חַם לְתוֹךְ חַם — דִּבְרֵי הַכֹּל

MISHNA: If the Paschal lamb touched the earthenware surface of an oven, one must peel off its place on the Paschal lamb, as it was roasted by the heat of the oven and not by the fire itself. If some of the gravy of the Paschal lamb dripped on the earthenware and then returned to it, i.e., the gravy splattered back onto the meat, one must remove its place. Peeling off the outer layer is not enough, and one must remove some of the meat underneath the outer layer, because it is considered to have been cooked by the liquid rather than roasted by the fire. If some of the Paschal lamb’s gravy dripped onto hot flour, one must remove a handful of flour from its place, i.e., the place where the gravy landed in the flour, and destroy it. In a case where one smears the Paschal lamb with teruma oil, if the Paschal lamb belongs to a group of priests they may eat it, as they are permitted to eat teruma. If the Paschal lamb belongs to a group of Israelites, then if it is still raw, one must rinse it in order to remove the teruma oil; and if it is roasted, one must peel off the outer layer that has absorbed the oil, so that the Israelites do not eat the teruma, which is prohibited to them. If one smears the Paschal lamb with oil of the second tithe, he may not demand money for it from the members of the group, as one may not redeem second tithe in Jerusalem. Second-tithe produce that is in Jerusalem is meant to be eaten; it may be given as a gift to others, but may not be redeemed or sold. GEMARA: Based on the mishna, the Gemara introduces a general discussion concerning the halakhot of forbidden foods that come into contact with other foods. It was stated that the amora’im disagreed with regard to these matters, but first the Gemara mentions the cases that are clear: If a hot food item falls into another hot item, e.g., hot meat falls into boiling milk or hot permitted meat falls into hot prohibited soup, all agree

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 12 · Chazal
Verified

Shabbat 120b

שבת ק״כ ב — ד"ה אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס

Shabbat 120b:2

Chachmei Bavel explain that Rabbi Shimon ben Nannas permits indirectly causing a fire to extinguish, as inferred from the first tanna’s permitting water-filled new earthenware vessels, while Rabbi Yosei prohibits it; the passage then raises an apparent contradiction with a baraita and explains that although causing extinguishing is permitted in principle, it was restricted because concern for one’s property may lead to direct extinguishing.

אֵימַר דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס ״מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ״, גְּרַם כִּיבּוּי מִי אָמַר? אִין, מִדְּקָתָנֵי סֵיפָא רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִים מַיִם, שֶׁאֵינָן יְכוֹלִים לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵיקָה — מִכְּלָל דְּתַנָּא קַמָּא שָׁרֵי. עוֹשִׂין מְחִיצָה כּוּ׳. לְמֵימְרָא דְּרַבָּנַן סָבְרִי גְּרַם כִּבּוּי מוּתָּר, וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר גְּרַם כִּבּוּי אָסוּר? וְהָא אִיפְּכָא שָׁמְעִינַן לְהוּ. דְּתַנְיָא: עוֹשִׂין מְחִיצָה בְּכֵלִים רֵיקָנִין, וּבִמְלֵאִין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר. וְאֵלּוּ מְלֵאִין שֶׁאֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר — כְּלֵי מַתָּכוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַף כְּלֵי כְּפַר שִׁיחִין וּכְלֵי כְּפַר חֲנַנְיָה אֵין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּבֵּר. וְכִי תֵּימָא: אֵיפוֹךְ מַתְנִיתִין, וְרַבִּי יוֹסֵי דְּבָרַיְיתָא לְדִבְרֵיהֶם קָאָמַר. וּמִי מָצֵית אָפְכַתְּ לַהּ? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר תַּחְלִיפָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: מַאן תָּנָא גְּרַם כִּבּוּי אָסוּר — רַבִּי יוֹסֵי! אִי הָכִי, הָכָא נָמֵי, כְּתִיב: ״לֹא תַעֲשֶׂה [כׇל] מְלָאכָה״ — עֲשִׂיָּיה הוּא דְּאָסוּר, גְּרָמָא שְׁרֵי! מִתּוֹךְ שֶׁאָדָם בָּהוּל עַל מָמוֹנוֹ, אִי שָׁרֵית לֵיהּ — אָתֵי לְכַבּוֹיֵי.

The Gemara asks: Say that Rabbi Shimon ben Nannas said it is permitted to place the goat’s hide on the burning item because it singes and does not burn; did he say it is permitted to indirectly cause the fire to extinguish? The Gemara answers: Yes, Rabbi Shimon ben Nannas permitted that as well, and we learn this from that which is taught in the latter clause in the mishna: Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels that are full of water, because they cannot withstand the fire and will burst and extinguish the fire. This proves by inference that the first tanna, Rabbi Shimon ben Nannas, permits it. We learned in the mishna that one may establish a barrier with all earthenware vessels, and Rabbi Yosei prohibits using new earthenware vessels. The Gemara asks: Is that to say that the Rabbis hold that indirect extinguishing is permitted on Shabbat, and Rabbi Yosei holds that indirect extinguishing is prohibited? Didn’t we hear them state the opposite, as it was taught in a baraita: One may establish a barrier with empty vessels, and with full ones that do not typically break. And these are full vessels that do not typically break; metal vessels. Rabbi Yosei says: Even earthenware vessels from the village of Shiḥin and vessels from the village of Ḥananya do not typically break. Apparently, Rabbi Yosei’s opinion is more lenient than the opinions of the Rabbis. And if you say: Reverse the attribution of opinions in the mishna and attribute Rabbi Yosei’s opinion to the Rabbis, and say that Rabbi Yosei is saying his statement in the baraita in accordance with the opinion of the Rabbis, although he himself disagrees and permits using all vessels. But can you reverse the mishna? Didn’t Rabba bar Taḥalifa say in the name of Rav: Who is the tanna who teaches that indirect extinguishing is prohibited? It is Rabbi Yosei. The Gemara asks: If so, here too, with regard to Shabbat, it is written: “And the seventh day is Shabbat for the Lord your God, you shall not perform any labor” (Exodus 20:9). And here, too, one could derive: Performance is that which is prohibited; indirectly causing a prohibited action is permitted. The Gemara answers: Actually, Rabbi Yosei maintains there is no prohibition in indirectly causing a fire to be extinguished; however, since a person is agitated about his property, if you permit him to indirectly extinguish the fire, he will come to extinguish it directly.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 13 · Chazal
Verified

Shabbat 21b

שבת כ״א ב — ד"ה אֵין זָקוּק לָהּ

Shabbat 21b:1

Chachmei Bavel report that wicks and oils prohibited for Shabbat lighting may be used for Hanukkah lights on weekdays and Shabbat, since if the light is extinguished one need not relight it and its light may not be used.

אֵין זָקוּק לָהּ, וּמוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב מַתְנָה, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב: פְּתִילוֹת וּשְׁמָנִים שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים אֵין מַדְלִיקִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, מַדְלִיקִין בָּהֶן בַּחֲנוּכָּה, בֵּין בַּחוֹל בֵּין בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מַאי טַעְמָא דְּרַב? — קָסָבַר: כָּבְתָה אֵין זָקוּק לָהּ, וְאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרָהּ.

one is not bound to attend to it. Therefore, there is no reason to make certain from the outset to light it with materials that burn well, as even if it is extinguished, he is not required to relight it. However, he also holds that it is permitted to use its light. As a result, he must ensure that the wick burns well on Shabbat; if not, he is liable to come to adjust the flame in order to use its light. The third opinion is that which Rabbi Zeira said that Rav Mattana said, and others say that Rabbi Zeira said that Rav said: The wicks and oils with which the Sages said one may not light on Shabbat, one may, nevertheless, light with them on Hanukkah, both during the week and on Shabbat. Rabbi Yirmeya said: What is Rav’s reason? He holds that if it is extinguished, one is not bound to attend to it and relight it, and it is prohibited to use its light. Therefore, even on Shabbat, there is no concern lest he come to adjust the wick, as it is prohibited to utilize its light.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 14 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Sabbath 3:1-15

משנה תורה, הלכות שבת ג׳:א׳-ט״ו

Mishneh Torah, Sabbath 3:1-15

Codifies the laws of leaving food on a fire, returning it, insulating it, and heating food on Shabbat, including the major categories of cooking-related restrictions.

מַנִּיחִין קְדֵרָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ אוֹ בָּשָׂר בַּתַּנּוּר אוֹ עַל גַּבֵּי גֶּחָלִים וְהֵן מִתְבַּשְּׁלִים וְהוֹלְכִין כָּל הַשַּׁבָּת וְאוֹכְלִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת. וְיֵשׁ בְּדָבָר זֶה דְּבָרִים שֶׁהֵן אֲסוּרִין גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים בְּשַׁבָּת: כֵּיצַד. תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צָרְכָּן אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ אֵין מַשְהִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהֻנַּח מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים בִּשּׁוּלוֹ אוֹ כְּדֵי לְצַמְּקוֹ. לְפִיכָךְ אִם גָּרַף הָאֵשׁ אוֹ שֶׁכִּסָּה אֵשׁ הַכִּירָה בְּאֵפֶר אוֹ בִּנְעֹרֶת פִּשְׁתָּן הַדַּקָּה אוֹ שֶׁעָמְמוּ הַגֶּחָלִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּמְכֻסּוֹת בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא אוֹ בִּגְלָלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִשְׁהוֹת עָלֶיהָ. שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה הַתַּבְשִׁיל וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּאֵשׁ:

A pot may be placed over a fire, or meat may be placed in an oven or over coals [on Friday], so that they continue to cook throughout the Sabbath [with the intent] that they be eaten on the Sabbath. With regard to this matter, however, there are certain restrictions that were enacted lest one stir the coals on the Sabbath. What is implied? When food has not been cooked to the extent that it is ready to serve, water has not been boiled, or food has been cooked to the extent that it is ready to serve, but the longer it cooks the better it tastes, it may not be left over a fire on the Sabbath even though it was placed there before the commencement of the Sabbath, lest one stir the coals to complete the cooking process or to cause it to cook more thoroughly. Accordingly, it is permissible to leave [food cooking] if one removed the coals one covered the coals in the range with ash or with thin chips from the combing of flax, the coals burned low, for then they are covered with ash, or the fuel used was straw, stubble, or the feces of a small animal, for then no coals will remain. [In these instances, it is obvious that] the person has diverted his intention from this food. Hence, a decree was not [enacted forbidding food to be left on the fire] lest he stir the coals.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 15 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Sabbath 22:2-6

משנה תורה, הלכות שבת כ״ב:ב׳-ו׳

Mishneh Torah, Sabbath 22:2-6

Addresses washing and bathing on Shabbat and prohibitions involving hot water, including the treatment of water heated before or during Shabbat.

מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ חֲכָמִים לִכָּנֵס בַּמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת. מִפְּנֵי הַבַּלָּנִין שֶׁהָיוּ מְחִמִּין חַמִּין בְּשַׁבָּת וְאוֹמְרִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת הוּחַמּוּ. לְפִיכָךְ גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ בְּשַׁבָּת אֲפִלּוּ לְהַזִּיעַ. וְגָזְרוּ שֶׁלֹּא יִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין וַאֲפִלּוּ בְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו מֻתָּר. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּחַמֵּי הָאוּר גְּזֵרָה מִשּׁוּם מֶרְחָץ. אֲבָל בְּחַמֵּי טְבֶרְיָא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֻתָּר לְהִשְׁתַּטֵּף בָּהֶן כָּל גּוּפוֹ. וְאָסוּר לִרְחֹץ בְּמַיִם חַמִּין שֶׁבַּמְּעָרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהַמְּעָרָה יֵשׁ בָּהּ הֶבֶל וְיָבוֹא לִידֵי זֵעָה וְנִמְצֵאת כְּמֶרְחָץ: מִתְחַמֵּם אָדָם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה וְיוֹצֵא וּמִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנֵן. אֲבָל אֵינוֹ מִשְׁתַּטֵּף כָּל גּוּפוֹ בְּצוֹנֵן וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה מִפְּנֵי שֶׁמַּפְשִׁיר מַיִם שֶׁעָלָיו וְנִמְצָא כְּרוֹחֵץ כָּל גּוּפוֹ בְּחַמִּין. הַמֵּבִיא סִילוֹן שֶׁל צוֹנֵן בְּתוֹךְ מַיִם חַמִּין אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ חַמֵּי טְבֶרְיָא הֲרֵי אֵלּוּ כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְּשַׁבָּת וַאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה: מֵבִיא אָדָם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וּמַנִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ אֶלָּא כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן. וְכֵן מַנִּיחַ פַּךְ שֶׁל שֶׁמֶן כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה כְּדֵי שֶׁיִּפְשַׁר לֹא שֶׁיֵּחַם. וְסָךְ אָדָם יָדוֹ בְּמַיִם אוֹ בְּשֶׁמֶן וּמְחַמֵּם כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. וְהוּא שֶׁלֹּא יֵחַמּוּ הַמַּיִם שֶׁעַל יָדוֹ עַד שֶׁתְּהֵא כְּרֵסוֹ שֶׁל תִּינוֹק נִכְוֵית בָּהֶן. וּמְחַמֵּם בֶּגֶד וּמַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי מֵעַיִם בְּשַׁבָּת:

Why did the Sages forbid entering a bathhouse on the Sabbath? Because the attendants would heat up water on the Sabbath, and say that it has been heated before the commencement of the Sabbath. For this reason, our Sages decreed that one should not enter a bathhouse on the Sabbath, even to use [merely] as a steam bath. Similarly, they decreed that a person should not rinse his entire body with hot water - even if the water was heated on Friday. One may, however, wash one's face, hands, and feet [with hot water that was heated before the commencement of the Sabbath]. When do the above [restrictions] apply? To water that is heated by fire. One may, however, rinse one's entire body in the hot springs of Tiberias and the like. It is forbidden to bathe in hot springs located in caves, for the cave is filled with hot air, and one will sweat [as in a steam bath]. Thus, it resembles a bathhouse. A person may warm himself before a fire and then go out and rinse his entire body in cold water. He may not, however, rinse his entire body in cold water and then warm himself by a fire. By doing so, the water on his body will become lukewarm, and it would be as if he washed his entire body in warm water. When a person causes a duct of cold water to pass through hot water, even water coming from the hot springs of Tiberias, the water is considered as if it was heated [by fire] on the Sabbath and one is forbidden to wash in it or drink it. A person may bring a cask of water and place it in front of a fire, not in order that it will be warmed, but to dispel its chill. Similarly, one may place a flask of oil in front of a fire so that it will become lukewarm, but not so that it will be heated. A person may dip his hand in water or oil and warm it in front of a fire, provided the water [or oil] on his hand will not become so hot that it could burn an infant's belly. One may warm a cloth and place it on one's stomach on the Sabbath.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 16 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Sabbath 9:1-3

משנה תורה, הלכות שבת ט׳

Mishneh Torah, Sabbath 9:1

Defines cooking and related forms of heating within the Shabbat labor framework, including cooking water and other substances.

הָאוֹפֶה כִּגְרוֹגֶרֶת חַיָּב. אֶחָד הָאוֹפֶה אֶת הַפַּת אוֹ הַמְבַשֵּׁל אֶת הַמַּאֲכָל אוֹ אֶת הַסַּמְמָנִין אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם הַכּל עִנְיָן אֶחָד הוּא. שִׁעוּר הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּיִם כְּדֵי לִרְחֹץ בָּהֶן אֵיבָר קָטָן. וְשִׁעוּר מְבַשֵּׁל סַמְמָנִין כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִין לְדָבָר שֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתָן לוֹ:

Source 17 · Rishonim
Verified

Ibn Ezra on Exodus 35:3

אבן עזרא, שמות לה ג

Ibn Ezra on Exodus 35:3

Ibn Ezra explains that the prohibition against kindling fire on Shabbat applies to baking bread and cooking meat, contrasting it with the festival allowance for food preparation, and mentions Rav Saadia Gaon’s work defending the practice of Shabbat candles.

לא תבערו. בעבור שהזכיר ביום הראשון ובשביעי בחג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם (למעלה יב טז) להתיר אוכל נפש אמר עתה בשבת לא תבערו אש לאפות לחם ולבשל בשר, כי האש צורך לכל מאכל והגאון רב סעדיה חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת:

Source 18 · Rishonim
Verified

Ramban on Exodus 35:3

רמב"ן על שמות ל״ה:ג׳

Ramban on Exodus 35:3

Ramban cites Rabbi Natan’s teaching that the prohibition against kindling fire on Shabbat was stated to forbid lighting lamps, keeping food warm, and making a fire, clarifying that bodily pleasures such as these are not permitted merely because they constitute Shabbat enjoyment.

וְכַלָּשׁוֹן הַזֶּה מָצָאתִי בַּמִּדְרָשׁ (מכילתא כאן) רַבִּי נָתָן אוֹמֵר "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" לָמָּה נֶאֱמַר, לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שׁוֹמֵעַ אֲנִי יְהֵא רַשַּׁאי לְהַדְלִיק לוֹ אֶת הַנֵּר, לְהַטְמִין לוֹ אֶת הַחַמִּין, וְלַעֲשׂוֹת לוֹ מְדוּרָה בְּשַׁבָּת ת"ל "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת". וְזֶה קָרוֹב לְמָה שֶׁאָמַרְנוּ, שֶׁלֹּא הָיוּ מְלָאכוֹת הַלָּלוּ שֶׁהֵן הֲנָאָה לְגוּפוֹ בִּכְלַל אִסּוּר הָרִאשׁוֹן. אֲבָל עֲדַיִן כָּל מְלָאכוֹת שֶׁאָדָם נֶהֱנֶה בָּהֶן וְאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא הֲנָאָה לַגּוּף כְּגוֹן הַדְלָקַת הַנֵּר וּמְדוּרָה וּרְחִיצַת גּוּפוֹ בְּחַמִּין יִהְיוּ מֻתָּרוֹת כִּי זֶה מֵעֹנֶג שַׁבָּת, לְכָךְ נֶאֱמַר "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ" לֶאֱסֹר הַכֹּל:

Source 19 · Rishonim
Verified

Tur, Orach Chayim 253-259

טור, אורח חיים רנ״ג-רנ״ט

Tur, Orach Chayim 253-259

Early codification of the laws governing food left on heat sources, returning food, insulating it, and warming food before and during Shabbat.

כירה שהיא עשויה כקדרה ושופתין על פיה קדרה למעלה ויש בה שפיתת מקום שתי קדרות אם הוסקה בגפת שהוא פסולת של זיתים או בעצים אסור ליתן עליה תבשיל מבע"י להשהותו עליה לצורך הלילה אא"כ נתבשל כל צרכו והוא מצטמק ורע לו או שהיה חי שלא נתבשל כלל דהשתא ליכא למיחש שמא יחתה כיון שנתבשל כל צרכו ובחי נמי מסיח דעתו ממנו עד למחר ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי אבל אם נתבשל קצת אפי' כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישולו ולא נתבשל כל צורכו או אפי' שנתבשל כל צורכו אם הוא מצטמק ויפה לו אסור להשהותו עליה אא"כ גרף פירוש שהוציא ממנו כל הגחלים או קטם פי' שכסה הגחלים באפר למעט חומה דחיישינן שמא יחתה שהרי ראוי בעוד לילה ע"י חיתוי ואם נתן בה חתיכה חיה מותר כאילו היתה כולה חיה שהרי הסיח דעתו ממנה בשביל החתיכה החיה שאינה יכולה להתבשל עד למחר אבל לסמוך לה קדרה בסמוך חוצה לה מותר אפי' אינה לא גרופה ולא קטומה ואם הוסקה בקש או בגבבא מותר לשהות עליה אפי' אינה לא גרופה ולא קטומה ותנור אפי' אם הוסק בקש או בגבבא אסור אפי' לסמוך לו אפי' אם הוא גרוף וקטום וכ"ש לשהות על גבו ותוכו דלא וכופח שהוא מקום שפיתת קדרה אחת אם הוסק בקש או בגבבא דינו ככירה ומותר ע"י גריפה וקטימה ואם הוסק בעצים דינו כתנור ולא מהני ליה גריפה וקטימה ואסור אפילו לסמוך לה כך היא שיטת רב אלפס אבל רש"י ור"י פסקו דכל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אפי' אם הוסקה בגפת ועצים ואפילו אינה גרופה וקטומה ותבשיל שנתבשל כל צרכו אפי' מצטמק ויפה לו מותר גם כן לשהותו עליה אבל להחזיר כגון שהניח התבשיל עליה מבע"י ונטלו ממנו בשבת ובא להחזירו עליה אינו מחזיר עליה אא"כ גרופה וקטומה או שהוסקה בקש או בגבבא ותנור אפי' הוא גרוף וקטום אין מחזירין עליו וכופח אם הוסק בקש ובגבבא דינו ככירה ומחזירין עליו אם הוא גרוף או קטום ואם הוסק בעצים דינו כתנור ואין מחזירין עליו אפי' הוא גרוף וקטום ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכל זה בענין שהייה לצורך הלילה כמו שכתב ר"ח ושיהוי זה אינו הטמנה אלא כעין כסא של ברזל והקדרה יושבת עליו והיא תלויה באבנים וכיוצא בהם אבל הטמנה ע"ג גחלים ד"ה אסור דקי"ל הטמנה בדבר המוסיף הבל אפילו מבע"י אסור: כל דבר שאסור להשהותו אם עבר ושיהה אותו או ששכח ושיהה אותו במקום שלא היה לו להשהותו אסור לכל אפילו למי שלא שהה אותו והרמב"ם ז"ל חילק בשכח בין תבשיל שלא בישל כל צרכו ובין מצטמק ויפה לו כשלא בישל כל צרכו אסור עד מ"ש ובמצטמק ויפה לו התיר ובעבר ושיהה אסור בשניהם ואיני יודע למה חילק ביניהם דהא בגמרא מייתי ראיה מעבר ושיהה לשכח: כירה שהיא גרופה וקטומה ונטל הקדרה מעליה אפילו בשבת מותר להחזירה כל זמן שהיא רותחת ודוקא על גבה כגון על שפתה או על כסוי שעל חללה ובעודה בידו ודעתו להחזירה אבל לתוך חלל הכירה או שהניח הקדרה על גבי הקרקע או אפילו עודנה בידו ולא היה בדעתו להחזירה אסור ואפי' לא הניחה על גבי קרקע אלא שתלאה במקל או שהניחה על גבי מטה או שפינהו ממיחם למיחם אסור ואם אינה גרופה וקטומה אסור להחזירה לא מיבעיא בשבת אלא אפי' מבע"י אחר שנגמר כל בישול הקדירה ומניחה לעמוד על הכירה עד הערב לשמור חומה אם נטלה מן הכירה אסור לו להחזירה אפילו בעודה רותחת אם הוא כל כך ערב שאין שהות ביום להרתיח אם היתה קרה דגזרינן אטו היכא שנטל בשבת דאי שרית להחזירה מבע"י אתי נמי להחזירה כשנטלה בשבת אבל כ"ז שלא נתבשלה או אפילו נתבשלה ויש שהות ביום להרתיחה אילו נתקררה מותר להחזירה ובתנור אסור להחזירה אפילו הוא גרוף וקטום וכופח אם הסיקוהו בקש ובגבבא דינו ככירה בגפת ועצים דינו כתנור: אף על פי שבשר חי מותר לשהותו ה"מ בקדרה שאינה ממהרת להתבשל והסיח דעתו ממנה עד למחר ולא חיישינן שמא יחתה אבל בצלי שאצל האש אפילו חי אסור להניחו סמוך לחשכה שממהר לצלות ואפשר לו לצלות שיהא ראוי בעוד לילה ולא מסיח דעתיה מיניה ואתי לחתויי ואם הוא בתנור טוח בטיט מותר אפילו בשר עז שאין הרוח קשה לו ולא חיישינן שמא יפתח ויחתה כיון שהוא טוח בטיט וגדי שהרוח קשה לו אפילו אינו טוח מותר דלא חיישינן שמא יפתח ויחתה כיון שהרוח קשה לו וכגון שהוא מנותח לאיברים שאז הרוח קשה לו אבל אם הוא שלם או עז אפילו מנותח לאיברים שאין הרוח קשה להם אם אין התנור טוח בטיט אסור. אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי ואין נותנין פת בתנור ולא חררה על גבי גחלים סמוך לחשכה אלא כדי שיקרמו פניה הדבוקין בתנור או פניה שכנגד האש ואם נתן אותה סמוך לחשכה ולא קרמו פניה אם במזיד אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו ואם בשוגג מותר לו לרדות ממנו מזון שלש סעודות ואומר לאחרים בואו ורדו לכם לכל אחד מזון ג' סעודות וכשהוא מרדה לא ירדה במרדה אלא בסכין וכיוצא בו שלא יעשה כדרך שעושה בחול ואם נתנו בשבת אפילו במזיד מותר לו לרדותה קודם שיאפה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה: לא תמלא אשה קדרה מעססיות ותורמסין ותתן לתוך התנור ערב שבת סמוך לחשכה מפני שאלו צריכין בישול רב ולא יספיק להם כל הלילה להתבשל וחיישינן שמא תחתה למהר בשולם ולא ימלא נחתום חבית של מים סמוך לחשכה ויניח בתוך התנור שמא יתקרר סמוך לחשכה במ"ש ויחתה כדי שיתחמם לאלתר לכשתחשך ואם עשו כן אסורין למ"ש עד כדי שיעשו: אין טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל אבל ספק חשכה ספק אינה חשכה טומנין בו ובע"ש מותר להטמין בדבר שאינו מוסיף הבל אבל לא בדבר המוסיף הבל ואלו דברים המוסיפים הבל פסולת של זיתים ושל שומשמין וזבל ומלח וסיד וחול בין לחים בין יבשים ותבן וזגין ומוכין ועשבים לחים אבל יבשים טומנין בהן וטומנין בכסות ובפירות ובכנפי יונה ובנעורת של פשתן ובנסורת של חרשים. אע"פ שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל אם טמן בהם מבע"י ונתגלה יכול לחזור ולכסותו אפילו משתחשך וכן יכול לגלותו בשבת ולחזור ולכסותו בו או להוסיף עליו בשבת או אפילו ליטול כולה וליתן אחר במקומו בין שהב' חם מן הראשון או קר ממנו ובלבד שנתבשלה הקדרה כל צרכה אבל אם לא נתבשלה כל צרכה אפילו להוסיף על הכיסוי נמי אסור שבתוספת זו גורם לה להתבשל אבל אם גלה מבע"י אדעתא שלא לכסותו אסור לכסותו משתחשך והא דאסור להטמין בשבת בדבר שאין מוסיף הבל היינו דוקא בקדרה שנתבשל בה אבל אם פינה התבשיל לקדרה אחרת מותר להטמינו וצונן מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל כגון ליתן קיתון של מים תחת כר וכסת כדי שתפיג צינתו פירש רשב"ם כל מה דאסרי הטמנה דוקא כשלא הגיע למאכל בן דרוסאי אבל אם הגיע למאכל בן דרוסאי שרי ור"ת פי' שיותר יש להחמיר בהטמנה מבשהייה לפי שמטמין לצורך מחר וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר הילכך חיישינן ביה טפי ואסור אפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי: כתב א"א ז"ל יש נוהגין לעשות חפירה אצל מקום האש מרוצפת בלבנים סביב ומסיקין אותה וגורפין אותה ומטמינים בה הקדרה ומכסין אותה ומביאים ראייה למנהגם מהא דאיתא בפ"ק דשבת קדרה חייתא ובשיל שרי ליתן לתוך התנור ולא דמי כולי האי דהתם הוי בתורת שהייה אבל הכא שהוא הטמנה ובדבר המוסיף הבל לא ויש לחלק הא דאסרינן הטמנה בדבר המוסיף הבל היינו משום גזירה שמא יטמין ברמץ ודוקא כעין הטמנה ברמץ שהרמץ נוגע בקדרה סביב אבל בתנור וכן בחפירה זו שיש אויר הרבה בין הדפנות לקדירה לא דמי להטמנה ואין להחמיר בה יותר מבשהייה על גבי כירה ובענין זה היה הוא מטמין היה לו כירה שדפנותיה גבוהין יותר מפי הקדרה ואויר בין דופני הכירה לקדרה ונותן הקדרה לתוכה ומכסה פי הכירה בלוח או בדבר אחר והיה נותן בגדים על הכיסוי והיה אומר שאין זה דרך הטמנה כיון שאין הקדרה נוגעת בשום דבר אלא עומדת על הכירה ואויר בינה לדפנות אבל הטמנה שמטמינין רוב העולם שמניחין הקדרה על הכירה ומכסין אותה וסביבותיה בבגדים איני יודע טעם להתיר דאע"פ שמותר להטמין בכסות כיון שיש תחת הקדרה אש שמוסיף הבל אסור דאמר ר' זירא קופה שטמן בה אסור להניחה על גבי גפת של זיתים אלמא אע"פ שטומן בקופה בהיתר כיון שנתונה על גבי דבר המוסיף הבל אסור כ"ש שהוא אסור כשהקדרה נתונה על גבי האש וגם על הטמנה של א"א ז"ל יש לפקפק מההוא דקופה שטמן וכו' אלא שהוא היה מחלק להתיר כיון שאינו דרך הטמנה כמו בקופה שהוא דרך הטמנה. רשב"ם היה מתיר לתת פירות סביב הקדרה אע"ג שאי אפשר להם שיצלו קודם חשכה דקי"ל כל שהוא כמאכל בן דרוסאי מותר להשהותו על גבי כירה אפילו אינה גרופה וקטומה ופירות כיון שנאכלין חיין חשיבי כמאכל בן דרוסאי ויותר הם טובים בלא בישול כלל מכמאכל בן דרוסאי עד שיתבשלו כל צרכם ומיהו צריך ליזהר כשנותנים שם פירות שלא יחזיר הכיסוי אם נטלו משחשכה ושלא להוסיף עליו עד שיצולו מפני שממהר לגרום בשולם בשבת:

Source 20 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 318

שולחן ערוך, אורח חיים שי״ח:ד׳ — ד"ה תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו

Shulchan Arukh, Orach Chayim 318:4

The governing laws of cooking on Shabbat, including heating food and the restrictions on placing, reheating, and warming cooked foods. The exact application depends on whether food is fully cooked, the heating method, and the vessel used.

תבשיל שנתבשל כל צרכו יש בו משום בישול אם נצטנן: הגה וי"א דוקא אם מצטמק ויפה לו [רבי ירוחם ח"ג] ואם לא נתבשל כל צרכו ואפי' נתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול אפי' בעודו רותח וה"מ שיש בו בישול אחר בישול בתבשיל שיש בו מרק אבל דבר שנתבשל כבר והוא יבש מותר לשרותו בחמין בשבת ואם הוא דבר יבש שלא נתבשל מלפני השבת אין שורין אותו בחמין בשבת אבל מדיחים אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן ומן הדג שנקרא קולייס האספנין שאינם צריכים בישול אלא מעט והדחתן היא גמר מלאכתן: הגה וה"ה כל דבר קשה שאינו ראוי לאכול כלל בלא שרייה דאסור לשרותו בשבת דהוי גמר מלאכה [הגהות מרדכי]: להניח דבר קר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל האש י"א שדינו כמניחו כנגד המדורה וכל דבר שמותר להניחו כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו כגון שיבש מותר להניחו ע"ג מיחם שעל גבי האש וי"א דהוי כמניח על גבי כירה לכתחלה ואסור אפי' אם נתבשל כל צרכו ואפי' אם מצטמק ורע לו אפי' אם נותנו שם לשמור חומו וראשון נראה עיקר ומ"מ אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו אסור לדברי הכל: מותר ליתן קיתון של מים או של שאר משקים כנגד האש להפיג צינתן ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת [פירוש מתחממת ונכוית] בו דהיינו שכריסו של תינוק נכוית בו אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו ואפי' להניח בו שעה קטנה שתפיג צנתן אסור כיון שיכול להתבשל שם: הגה וה"ה בפירות או שאר דברים הנאכלין כמות שהן חיין (מרדכי פ' כירה וע"ל סי' רנ"ד):

4. Food fully cooked which has cooled down may not be reheated because of the Melacha of Bishul (cooking). RAMA some hold that this is only if the food is Mitztamek ve’yafe lo. [R' Yerucham] Food not fully cooked, even if cooked to the degree of Ma’achal ben Derusa’i and even if the food is hot, is nevertheless forbidden to cook any further. The reheating that is forbidden, only applies to food with liquid, but a cooked food item that is a solid (has no liquid), may be immersed in hot water on Shabbos. A solid food item that has not been cooked before Shabbos, may not be immersed into hot water on Shabbos, but one may pour hot water over it on Shabbos, with the exception of aged salted food and a fish called “Kulias ha’ispanin”, which do not require much cooking, and by pouring water over them one completes the Melacha. RAMA: This rule applies to all hard foods that cannot be eaten without first marinating them. Therefore one may not soak them (in hot water) on Shabbos, as it is a completion of a Melacha. [Ha'gahot Mordechai] 8. There are those who say that to place something cold, that is cooked all the way, on a warm vessel that is on the fire - the law is the same as placing something next to the fire. And everything that is permitted to be placed next to the fire, in a place were it is Yad Soledet Bo, such as something dry, is permitted to be placed on top of something warm that is on the fire. There are those who say that if you place something on the Kirah initially it is forbidden, even if the food is cooked all the way and even if cooking it further will make the food worse; even if you placed it there to retain its heat and it seems to be your main purpose. In all cases, if it is a dish that has gravy and by cooking it further it will make the dish better, it is forbidden according to all. 14. One is permitted to place a container of water or other liquids next to a fire in order to remove the chill, as long as the container is distanced from the fire in such a way that it will not reach Yad soledes bo, the degree that would scorch a baby’s stomach. However, it is forbidden to place it so close to the fire where it could become Yad soledes bo even when he one intends to leave it there only for a short while, since it can become cooked there. RAMA: The same rule applies to fruit or other food items which can be eaten raw. (Mordechai, Perek Kirah and see above Siman 254).

See also

Source 21 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 318

ערוך השולחן, אורח חיים שי״ח:ל״א-ל״ה — ד"ה וכיון שבדבר יבש אין בישול אחר

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 318:31-35

Explains the practical structure of the Shabbat cooking prohibition and its application to heating cooked foods, liquids, and food placed on warming surfaces.

וכיון שבדבר יבש אין בישול אחר בישול, לכן דבר שנתבשל כל צרכו והוא יבש שאין בו מרק, אפילו נצטנן כבר - מותר להניחו כנגד המדורה אפילו במקום שהיד סולדת בו. ולמה לא חיישינן שמא יחתה בגחלים, דמפני טעם זה אסרו להשהות על גבי כירה או תנור אפילו בדבר רותח, כמ"ש בסימן רנ"ג סעיף ל"ב. דלא דמי, דכבר נתבאר שם דלסמוך לכירה מותר, כמ"ש שם סעיף ז', ובכאן הוי כסמיכה ולא כהשהה. ואף על גב דלא דמי, דשם בסמיכה יש הפסק הדופן ומינכר ולא אתי לחתויי, ובכאן אין הפסק בין הקדירה להאש, מכל מקום כיון שלא התירו לו על גבי המדורה אלא כנגד המדורה, דהיינו רחוק קצת מן המדורה, אית ליה הכירא ולא אתי לחתויי (מג"א סקל"ח בשם הרא"ש). ואמנם על גבי כירה - אסור משום השהה, כמ"ש שם. וזהו בדבר יבש, אבל בדבר לח - אסור כשנצטנן. ואם לא נצטנן, דעדיין היד סולדת - גם בדבר לח מותר, דבלא נצטנן גם בלח אין בישול אחר בישול. וכתב רבינו הרמ"א בסעיף ט"ו, דיש מקילין לומר דכל שאינו נותנו על האש או על גבי הכירה ממש רק סמוך לו - אפילו נצטנן מותר, ונהגו להקל בזה אם לא נצטנן לגמרי עכ"ל. וזהו לדעת הרמב"ם שבארנו, דאין בישול אחר בישול אפילו בדבר לח שנצטנן, אלא דעל האש ממש אסור מדרבנן כמ"ש בסעיף י"ט, ועל הכירה ממש - הא זהו השהה. וזה שכתב שנהגו להקל בלא נצטנן לגמרי אין בזה טעם נכון, אלא דבנצטנן לגמרי חששו לדעת הסוברים דיש בישול אחר בישול בלח, אבל בדבר יבש מותר. (והמחה"ש סקל"ט כתב דגם ביבש אסור בנצטנן לגמרי, משום דהוי כמניח לכתחלה ואסור שמא יחתה כבסימן רנ"ג ע"ש. ותמיהני, דהתם בתוך התנור מיירינן, כמ"ש שם סעיף ל"ב ע"ש, ואיזה דמיון הוא לכאן ודו"ק) וכתבו רבותינו בעלי הש"ע סעיף ט"ז: "מותר ליתן אינפאנד"א (זהו כמו קוגי"ל שלנו) כנגד האש במקום שהיד סולדת, ואף על פי שהשומן שבה שנקרש חוזר ונמוח. וכל שכן קדירה שיש בו רוטב שנקרש, שכשהשומן נימוח אינו בעין, דשרי. ויש מחמירין, ונהגו להחמיר, מיהו במקום צורך יש לסמוך אסברה ראשונה" עכ"ל. ביאור הדברים: דכיון דבדבר יבש אין בישול אחר בישול, לכן מותר ליתנו כנגד האש, וזה שהשומן חוזר ונימוח - אין זה אסור משום נולד, דהא ממילא קא הוי, וזהו כמו שנותנין שלג וברד בכוס, דמותר, וכמו שאנו נותנים צוקער בכוס של חמין וגם שומן במאכל, וכל שכן בקדירה שהשומן אינו ניכר כשנתערב בהתבשיל. ואף על גב דהאינפאנד"א הוי טיגון, ויש בישול אחר טיגון לשיטה זו, מכל מקום גם עתה אינו בישול אלא טיגון, ואין טיגון אחר טיגון. אבל היש מחמירין אוסרין מטעם שהשומן נימוח והוי נולד, ולא דמי לשלג וברד וצוקער ושמן שנותנין בתבשילין או בחמין, דהתם נמחה ואינו ניכר, מה שאין כן בכאן ניכר השומן לבדו ואסור, וקדירה באמת מותר מטעם שאינו ניכר בפני עצמו. ואפילו לדיעה זו, מכל מקום אין האינפאנד"א עצמה נאסר. ולדינא: לכתחלה נהגו להחמיר, מיהו העיקר כדיעה ראשונה, ובמקום צורך יש לסמוך על דיעה זו. וכל זה אינו ענין לחזרה לתנור או לכירה, דבשם יש איסור אחר שמא יחתה. אמנם לסמוך להקאכלין – מותר, כמ"ש בסימן רנ"ג, ועיין מ"ש בסימן ש"ך סעיף כ"ג. ולכן מותר ליתן לתוך הקאכלין בשר ודגים וטייגאכ"ץ וקאס"א יבישה וקוגי"ל וכיוצא בהם, רק יזהר שלא יהא שם שומן הרבה עד שיהא זב השומן לבדו. ואם צריך לכך הרבה - מותר אפילו בשומן, אבל לתוך התנור – אסור, אם לא שהתנור אין בו חום וגחלים הרבה עד שהוא קרוב להצטנן, דאז גם בתנור אין איסור, וכמ"ש בסימן רנ"ג סעיף ל"ב ע"ש. (ובש"ת סקל"ה הביא בשם מהרי"ט שבעיר קונשטנטינא נותנות השפחות המוליי"א והתרנגולת לחמם בתוך התנור בשחרית שבת קודם אכילה, והתיר המהרי"ט מטעם שתנורים שלנו פתחן מן הצד הוי כמו כנגד המדורה ע"ש וצ"ע) לדעת הטור וש"ע שבדבר לח כשנצטנן יש בישול אחר בישול - אסור להניח כלי שיש בו דבר חם שאין היד סולדת בו על גבי קדירה שהיא חמה כל כך בכדי שהעליון יכול להתחמם מחומה עד כדי שתהא היד סולדת בו, דזהו בישול, דתולדות האור כאור. אבל דבר יבש – מותר, וכן דבר לח שהיד סולדת בו - מותר להניחה על גבי קדירה חמה כזו כדי לשמור חומה שלא יצטנן, דאין בזה בישול כיון שלא נצטננה והיד סולדת בה. ויש מי שאומר דאפילו לא בשיל כל צרכו, דבכהני גווני יש בישול אחר בישול גם בלא נצטנן, כמ"ש בסעיף כ"ג, מכל מקום על גבי קדירה – מותר, משום דעל גבי קדירה אי אפשר לבא לידי בישול גמור (ט"ז סק"ט). ולא ידעתי מנא ליה לומר כן, וכמה גדולים חלקו בזה וכן עיקר, ועיין בסעיף ל"ו. ואפילו הקדירה טמונה בדבר המוסיף הבל - מכל מקום מותר להעמיד על גבה הכלי שיש בה לח שהיד סולדת ונגמר בישולה, דאין זה כהטמנה. וכל זה הוא לשיטת הטור וש"ע, אבל לשיטת הרמב"ם דאין בישול אחר בישול אף בדבר לח, ורבינו הרמ"א הזכיר דיעה זו בסעיף ט"ו וכמ"ש בסעיף ל"א, מותר גם כשהעליון אין היד סולדת בו (וזהו כונת המג"א בסקכ"א ועיין במחה"ש). יש מפרשים דזה שהתרנו להעמיד כלי שיש בו לח שהיד סולדת על גבי קדירה טמונה, זהו אפילו כשהקדירה עומדת על האש. ויש מפרשים שאם התחתון על האש - לעולם אסור, דהוי כמניח על גבי כירה לכתחלה בשבת. ודיעה ראשונה סוברת כיון דהקדירה מפסקת, אין זה כמניח על גבי כירה, דבכירה עומדת על האש ממש. וכן עיקר כדיעה ראשונה, דהאיסור על הכירה הוא מטעם שמא יחתה בגחלים, וכאן שעומדת על הקדירה יש היכר. אמנם זהו ודאי שצריכה להיות רחוק מן האש כשלא נתבשל כל צרכה (ט"ז סקי"א), וזהו למאן דמתיר בסעיף הקודם כשלא נתבשל כל צרכה, אבל כבר בארנו שם דאינו כן. ודע, דאפילו לדיעה האחרונה שאוסרת, אם נטלו העליונה מעל גבי כירה משחשיכה - מותר להעמידה על הקדירה, כמ"ש בסימן רנ"ג, דבכהני גווני ליכא איסור השהה כשמחזירו להכירה, וממילא דהוא הדין על גבי הקדירה (מג"א סקכ"ד). כבר נתבאר שדבר יבש כשנתבשל כל צרכו - מותר ליתנו כנגד המדורה, דאין בישול אחר בישול בדבר יבש. וממילא דהוא הדין להניח דבר יבש וקר שנתבשל כל צרכו על גבי מיחם שעל האש - גם כן מותר, דכל דבר שמותר כנגד המדורה במקום שהיד סולדת בו, מותר גם על גבי מיחם שעל האש. ויש אומרים דאסור, מטעם דזה דומה להנחה על גבי כירה לכתחלה, שאסור מטעם שמא יחתה בגחלים, ואפילו אם נתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו אסור להניח על הכירה לכתחלה בשבת, ומאי שנא מיחם מכירה. ומכל מקום העיקר כדיעה ראשונה, דלא דמי לכירה שאין הפסק בינו לבין האש, אבל על גבי מיחם הא הקדירה מפסקת. וכמו שלא חששו בכנגד המדורה לשמא יחתה, משום דבשם יש היכר שהוא רחוק מהמדורה, כמו כן בכאן יש היכר, כמ"ש בסעיף ל"א. וכתב רבינו הב"י בסעיף ח' בדין זה שנתבאר וזה לשונו: "ומכל מקום אם הוא תבשיל שיש בו רוטב ומצטמק ויפה לו - אסור לדברי הכל" עכ"ל. כלומר כמו שנתבאר דאסור ליתן כלי שיש בו דבר לח שאין היד סולדת בו על גבי קדירה טמונה, כמו כן אסור ליתן על גבי מיחם, אף על גב דאין חום המיחם חזק כחום הקדירה. ומכל מקום קיל הימנה קצת, דאינו אסור רק במצטמק ויפה לו (כן נראה לעניות דעתי כונתו, ובזה מתורץ הקושיא הגדולה של המג"א סקכ"ו ע"ש, ורק במיחם הדין כן ודו"ק) לפיכך אסור ליתן תבלין בכלי ראשון כל זמן שהיד סולדת בו, ולא בצלים ולא שומים ולא כל דבר הצריך בישול. אך מלח התירו חכמים (מ"ב:), משום דמלח צריך הרבה בישול כבישרא דתורא, שאינו מתבשל אלא על האש. ומיהו בישרא דתורא אסור מטעם שכתב הטור, דנהי דהבשר אינו מתבשל, מכל מקום השומן והלחלוחית שבו מתבשל, ועוד יתבארו טעמים בזה. ודע דבגמרא שם יש שני לשונות במלח: האחד כמ"ש, והאחד להיפך, דבישול מלח קל הוא מאד, דאפילו בכלי שני מתבשל כשהיד סולדת שם, ולכן יש אוסרים ליתן מלח אפילו בכלי שני. ולדינא העיקר כמ"ש מקודם, אך המחמיר בזה תבא עליו ברכה. ואם עבר ונתן מלח קדירה כשעומדת אצל האש ועשה איסור דאורייתא - מכל מקום התבשיל לא נאסר, משום דהמלח בטל לגבי המאכל. ואף על גב דעביד לטעמא, והוא דבר שיש לו מתירין, מכל מקום כיון שאינו ניכר בקדירה - אין בו כח לאסור משום מבשל בשבת, כיון שאין הבישול ניכר כלל, וגם הוי זה וזה גורם, שהרי הבשר נמלח מערב שבת. ואף שיש לדון בזה, מכל מקום העיקר לדינא שמותר, דלא כמי שרוצה לאסור, וכן כתבו גדולי אחרונים וכן עיקר. (עיין ט"ז סקי"ד וחלקו עליו, וגם מ"ש המג"א בסקל"א דאם המלח של עכשיו יש בו כדי ליתן טעם בלא המלח של אתמול - אסור ע"ש, לא ברירא כל כך. ומ"ש שמלח של ים אין בו בישול לפי שאין בישול אחר בישול, ולפי זה גם צוקער הדין כן, מיהו יש מפקפקים בזה ועיין ת"ש ודו"ק) כבר כתבנו דאף על גב דאומר הש"ס צריכא מילחא בישולא כבשרא דתורא, ולכן מותר ליתן מלח בכלי ראשון, מכל מקום בישרא דתורא – אסור, מטעם שכתב הטור, דהלחלוחית שבו מתבשל. והרא"ש כתב עוד טעם: דאם מליח ישן הוא ממהר להתבשל ע"ש, ולכן לא זכר הטור טעם זה, דלא שייך במליח חדש כמובן. ורבינו הב"י בסעיף ט' בדין כלי ראשון כתב: דיש אומרים שאסור לתת לתוך כלי זה בשר מלוח אפילו הוא של שור עכ"ל, וכונתו לדברי הרא"ש. ואינו מובן, הא הרא"ש כתב רק במליח ישן. ורבינו הרמ"א כתב עליו וזה לשונו: "ונראה לי דבלא מלוח נמי אסור, אלא דנקיט מלוח, דבלאו הכי אסור משום דם שבו" עכ"ל. כלומר דעיקר הטעם כמ"ש הטור, אלא דנקיט 'מלוח' משום דבהכרח שתהיה מלוח, דאם לא כן בלאו הכי אסור מפני הדם. ודוחק גדול הוא, דאם כן למה לו להזכיר מלוח, ולמה לא כתב טעמו של הטור. ולכן נראה לי דרבינו הב"י דבר גדול דיבר, דהנה לתירוצו של הטור מה נעשה בבשר שנתייבש שאין בו לחלוחית, ולתירוץ הרא"ש מה נעשה למליח חדש, האם נתיר בזה חס ושלום. ולזה התחכם לתרץ דכל בשר מלוח מבשל, דהש"ס לא קאמר רק דצריכא מילחא בישולא כבישרא דתורא, כלומר דטבעי שניהם שוים בבישול, שצריכין בישול חזק, ולא מיירי באיסור והיתר, אלא בענין טבע בישולם. אבל אימתי שוים: בזמן שהבשר לא נמלח, אבל כשנמלח - המלח מרככו ודי לו בבישול כלי ראשון. ואם כן ממילא דאסור לעשות כן בשבת, דאיך יעשה, אם ימלחנו הרי יתבשל, ואם לא ימלחנו יאסור מצד שלא נמלח, ואולי גם כונת רבינו הרמ"א כן הוא. (ובאמת לא ידעתי מי הכריח להרא"ש והטור לבלי לפרש כן, ולפמ"ש אין צריך לכל אריכות הט"ז בסקי"ג, והמג"א בסק"ל א"ש ודו"ק) כתב הרמב"ם בפרק כ"ב דין ה': "אמבטי של מרחץ שהיא מליאה מים חמין - אין נותנין לה מים צונן, שהרי מחממן הרבה, וכן לא יתן לתוכה פך של שמן, מפני שהוא כמבשלו, אבל נותן הוא מים חמין לתוך אמבטי של צונן. מיחם שפינה ממנו מים חמין - מותר ליתן לתוכו מים צונן כדי להפשירן, ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך החמין, והוא שלא יהיו בכלי ראשון, מפני שהוא מחממן הרבה" עכ"ל. (ולשון הגמרא מ"ב. דבית הלל אומרים: בין חמין לתוך הצונן ובין צונן לתוך החמין. במה דברים אמורים: בכוס, אבל באמבטי, חמין לתוך הצונן ולא צונן … סבר רבי יהודה למימר ספל הרי הוא כאמבטי, אמר ליה אביי: תני רבי חייא ספל אינו כאמבטי) יש מפרשים בכונתו דאמבטי היא כלי ראשון (ר"ן וב"י), לפיכך אסור ליתן לתוכה צוננים כדי שלא יתחממו מחום כלי ראשון. אבל ממנה לתוך הצוננים – מותר, חדא דתתאה גבר, ועוד דמסתמא בכלי שנותנים בשם המים מרובים (תוספות שם), דא(י)לו להיפך - מותר מצונן לחמין, ולכן דקדק הרמב"ם לומר אמבטי של מרחץ שהיא מליאה מים חמין, כלומר דאז בודאי הצוננים מועטים. ואחר כך אומר הדין של מיחם שפינה ממנו מים חמין - מותר ליתן לתוכו מים צוננין כדי להפשירן, כלומר שנותן הרבה צוננים. אבל מעט - אסור, ודין זה היא משנה בפני עצמה שם (מ"א.). ואף על גב דמסקנת הגמרא שם שפינוה עם המים, זהו לרבי יהודה דסבירא ליה דבר שאין מתכוין אסור, אבל אנן דקיימא לן כרבי שמעון, אין צריך לזה (ואף שמדקדק מהלשון 'שפינוהו', הלא הרמב"ם לא כתב לשון זה ודו"ק). ואחר כך אומר דמותר לצוק חמין לצונן או צונן לחמין בכלי שני, דכלי שני אינו מבשל. ומה שלא נקיט לשון הש"ס 'כוס', כדי לכלול גם ספל, שלהמסקנא אינה כאמבטי. (ואף על גב דספל ודאי הוי כלי שני, דאם לא כן למה אינה כאמבטי, מכל מקום אמבטי הוה כלי ראשון. ואי קשיא דאם כן היאך הוה סבר לומר דהיא כאמבטי, דיש לומר מפני שהיא לרחיצה החמירו כפירוש רש"י. ומסיק דאינו כן, דאין חילוק, ולכן הזכיר גם הרמב"ם 'אמבטי', להורות דאפילו לרחיצה דוקא בכלי ראשון אסור, ולא בכלי שני. והנה תרצנו שיטה זו מכל מה שהקשו עליה, עיין ב"ח וט"ז סקי"ח ודו"ק) ויש שפירשו בכונתו דהך אמבטי היא כלי שני (מ"מ וב"ח וט"ז שם, וכן כתב התוספות שם). והטעם שאסרו צונן לתוך החמין, דמפני שהמים עומדים לרחיצה מחממין אותה הרבה, כלומר וגזרו חכמים בזה. אבל בשאר כלי שני – מותר, ואפילו בספל שהיא גם כן לרחיצה, מכל מקום לא החמירו בה כבאמבטי, מפני שאין בה מים הרבה. אבל אמבטי שהיא כלי ראשון - אסור אפילו מחמין לצונן (ט"ז שם), דבמים של רחיצה החמירו. ויש מי שאומר דבכלי ראשון אפילו הרבה צונן למעט חמין - אסור (ב"ח), ולא כן דעת רבותינו בעלי הש"ע כמו שיתבאר. ואין לומר דכדי קליפה מבשל מיד כשנפלו להחמין, דזה לא שייך במים שמיד מתערבים ביחד. ובדבר יבש ודאי כן הוא, אפילו בחמין לתוך הצונן, כגון ליתן חתיכת בשר רותח לתוך רוטב צונן, דאדמיקר ליה מבשל כדי קליפה, כדאיתא בפסחים ריש פרק כיצד צולין, וביורה דעה סימן צ"א (מג"א סקל"ה). וזה לשון רבותינו בעלי הש"ע בסעיף י"ב: "מיחם שפינה ממנו מים חמין - מותר ליתן לתוכו מים צונן מרובים כדי להפשירן. ומותר לצוק מים חמין לתוך מים צונן או צונן לתוך חמין, והוא שלא יהיו בכלי ראשון, מפני שמחממין הרבה. ואם המים מרובים כל כך שאי אפשר שיתבשלו רק שיפיגו צינתן - אפילו בכלי ראשון שרי, רק שלא יהיה על האש" עכ"ל, דעל האש או הגחלים במקום שיכול להתבשל - אסור אפילו לגמרי צונן ולסלקם מיד, כיון שהוא מקום שאפשר להתבשל כמו שיתבאר בס"ד. ודע, דבמיחם שפינה ממנו מים חמין או שעדיין יש בו חמין - לא התירו רק מים מרובים, דמועטים יתבשלו. ופירשו בגמרא דזה שהתירו במים מרובים, אף על גב דעל ידי זה מצרף המיחם. כלומר דמיחם הוא של ברזל, וברזל חם כשנותנין עליו צונן מתחזק, והוה מלאכה וזהו גמר מלאכת הצורפין (רש"י מ"א:). מכל מקום התירו, לפי שאינו מתכוין לצירוף, ופסיק רישא אין כאן, דאינו ברור שיבא לצירוף על ידי זה. (מג"א סקל"ו, ודברי המ"מ שהביא דכל שאינו מתכוין לא שייך פסיק רישא שאין בזה מלאכה כלל ע"ש, סותר כמה סוגיות, והמ"מ עצמו בפרק כ"ב גבי צירוף כתב: מפני שאפשר שלא הגיע לצירוף, וכבר תמה עליו הלח"מ בפרק י"ב ע"ש ודו"ק) מותר ליתן קיתון של מים או שאר משקין כנגד האש להפיג צינתן, ובלבד שיתנם רחוק מהאש בענין שאינו יכול להתחמם באותו מקום עד שתהא היד סולדת בו, דהיינו שכריסו של תנוק נכוית בו. ובהיד קשה לשער, דיש שסולד מרתיחה מועטת ויש שאינו סולד אלא ברתיחה מרובה. וכשעומד אצל האש בכהני גווני יכול להניח גם עד שיהיו פושרין, דזהו נכלל בכלל הפגת הצינה (תוספות מ"ח. ד"ה 'מאי'). אבל אסור לקרבו אל האש למקום שיכול להתחמם שתהא היד סולדת בו, ואפילו להניח שם שעה קטנה שרק תפיג צינתו – אסור, כיון שיכול לבא לידי חימום. ונראה לי דהוא הדין בסמיכה לכירה או לתנור, וכמו בקאכלי"ן שלנו הדין גם כן כן, שאם אינו יכול בשם לבא לידי בישול – מותר, וכשיכול לבא – אסור. וכן הדין בפירות הנאכלים חיים כמו תפוחים וכיוצא בהם דברים הנאכלים חיים, שהם קרים מאד ומניחן כנגד המדורה או בהקאכלי"ן להפיג צינתן - אסור להניחן במקום שביכולתן לבא לידי בישול. ואפילו דברים שאין נאכלים חיים, אם נותנם במקום שאין יכול לבא לידי חימום – מותר. ומותר ליתנו אף בכלי עופרת, אף שהעופרת נתחמם מעט לא חיישינן לזה, כיון שאינו מתכוין לכך (עיין מג"א סקל"ז). כתב רבינו הב"י בסעיף י"ז: "אסור ליתן צונן על המיחם אפילו להפשיר, כל שהמיחם חם כל כך שא(י)לו היה מניחו שם הרבה היה בא לידי בישול, דהיינו שיהיה היד סולדת בו, שדין מניח על גבי מיחם כדין מניח כנגד המדורה. ואם אינו חם כל כך - מותר" עכ"ל. ופשוט הוא דכונתו בצונן יבש שלא נתבשל עדיין, דא(י)לו נתבשל הא מותר בכל ענין, דכבר נתבאר דבדבר יבש לכולי עלמא אין בישול אחר בישול. ולכן פשיטא שמותר ליתן בשר או דגים צוננים שתפוג צינתן על גבי קדירה רותחת. אך כונתו לדבר שלא נתבשל עדיין, או בצלי או בטיגון למאן דסבירא ליה דיש בישול אחר צלי או אחר טיגון. ולכן טייגאכ"ץ שהוא מטוגן - אסור לתתו על פי קדירה רותחת אם יכול לבא לשם לידי בישול. אבל מה שאנו קורין בשר צלי גיבראטינ"ס, אין זה אלא מבושל, וצלי אינו אלא בשר שצולין בשפוד על האש שאין אנו יודעין מזה, ואצלינו כל בשר הוה מבושל.

Edition: Arukh HaShulchan, Orach Chayim -- Wikisource — License: CC-BY-SA ↗

Source 22 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 318

משנה ברורה שי״ח:נ״ג — ד"ה (נג) אבל אין מניחין וכו' -

Mishnah Berurah 318:53

A central practical commentary on Shabbat cooking and reheating, clarifying issues such as fully cooked food, returning food to a heat source, yad soledet bo, and different warming arrangements.

(נג) אבל אין מניחין וכו' - דתבשיל שנצטנן קי"ל בס"ד דיש בישול אחר בישול וע"כ אסור אפילו לא הטמינם כלל בשום דבר וה"מ בדבר לח אבל בדבר יבש אפילו נצטנן לגמרי שרי וכדלקמיה בס"ח: (נז) להניח דבר קר - סעיף זה וסעיף זיי"ן ענין אחד הוא ואלו השתי דעות שבסעיף זה הם עצמן שבסעיף זיי"ן אלא דשם מיירי בדבר לח דאם היה מצטנן יש בו משום בישול לכך כתב כלי שיש בו דבר חם והכא איירי בדבר יבש דאפילו נצטנן אין בו עוד משום בישול וכדלעיל בס"ד: (סא) רוטב - דכיון שיש בו רוטב כבר פסק המחבר לעיל בס"ד דבנצטנן יש בישול אחר בישול וממילא אסור ליתנו ע"ג מיחם חם אף אם אינו ע"ג האש וכנ"ל בס"ו:

Source 23 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 326

שולחן ערוך, אורח חיים שכ״ו:א׳ — ד"ה דיני רחיצה בשבת

Shulchan Arukh, Orach Chayim 326:1

Practical laws of washing and bathing on Shabbat, including restrictions concerning hot water and water heated before or during Shabbat.

דיני רחיצה בשבת. ובו יג סעיפים: אסור לרחוץ כל גופו אפי' כל אבר ואבר לבד אפילו במים שהוחמו מערב שבת בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתתף אסור אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו: הגה או שאר איברים כל שאינו רוחץ כל גופו [ב"י בשם הרא"ש פרק תינוקות] והני מילי בחמי האור אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד ואין צריך לומר בצוננין והא דשרי בחמי טבריא דוקא בקרקע אבל בכלי לא דאתי לאיחלופי בחמי האור: אמת המים שהיא חמה אסור להמשיך לתוכה אפילו מערב שבת סילון [פירוש צינור. מרזב וסילון דבר אחד הם של צונן ופי הסילון יוצא חוץ לאמה ומימיו נשפכים לעוקא [פירוש גומא] שבקרקע ואם המשיכו אסורים אפילו המים שנכנסו לה מערב שבת ברחיצה ובשתייה כאלו הוחמו בשבת ואם הביא סילון של מים מערב יום טוב ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורי' ברחיצה ומותרים בשתייה: לא ישתטף אדם בצונן כל גופו ויתחמם כנגד המדורה מפני שמפשיר מים שעליו ונמצא כרוחץ כל גופו בחמין אבל מותר להשתטף בצונן אחר שנתחמם אצל האש:

The Laws of Bathing on Shabbat. Contains 13 Seifim: One is forbidden to wash his entire body, even when washing one limb at a time, even when using water that was heated before Shabbos, whether the water is in a vessel or in the ground. Even pouring water over oneself and washing is forbidden. Nevertheless one may wash his face hands and feet Rema: or other limbs as long as he does not wash his entire body. [Beis Yosef in the name of the Rosh] The above pertains to water heated by fire but one may wash his entire body with Tiberius hot spring water and needless to say that he may wash in cold water. One may only wash in Tiberius hot spring water that is in the ground but not in a vessel so as not to confuse it with regular hot water. When there is a water channel in which water from a natural hot spring flows it is forbidden to run a duct of cold water through it, even from Friday, i.e., the source of the duct’s water is located outside the water channel and its water flows into a [nearby] cavity in the ground, [creating a pool in which to bathe]. (The intent is to warm the water in the duct as it passes through the hot spring’s water). And if one does run (such a duct) it is forbidden, even to use the water that enters it from Friday. If [water] was directed to flow through the duct on the eve of a festival, it is governed by the laws that apply to water that was heated on a festival, i.e., it is forbidden to bathe one’s entire body or the majority of it in [such water]; it is forbidden to rinse one's body in it but it is permitted to drink. One must not pour cold water over one’s entire body and stand next to the fire because he is heating the water on his body and the end result is that it is as if he is washing his entire body with hot water on Shabbos. Nevertheless one may pour cold water over one’s body after warming oneself by the fire.

See also

Source 24 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 318:3

שולחן ערוך, אורח חיים שי״ח

Shulchan Arukh, Orach Chayim 318:3

The governing siman for Shabbat prohibitions involving cooking and heat-related activity. While electricity is not mentioned explicitly, later halakhic literature builds from this siman when classifying electric heating, incandescent filaments, and appliance use.

כשם שאסור לבשל באור כך אסור לבשל בתולדות האור כגון ליתן ביצה בצד קדרה או לשברה על סודר שהוחם באור כדי שתצלה ואפילו בתולדות חמה כגון בסודר שהוחם בחמה אסור גזרה אטו תולדות האור וכן אסור להטמינה בחול או באבק דרכים שהוחמו מכח חמה אבל בחמה עצמה כגון ליתן ביצה בחמה או ליתן מים בחמה כדי שיוחמו מותר:

Source 25 · Acharonim
Verified

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 276

ערוך השולחן, אורח חיים ער״ו

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 276:6

Rav Yechiel Michel Epstein applies the halacha to the cold Eastern European winter, discussing heating stoves via a gentile and who counts as vulnerable to cold.

כתב הטור: דדווקא כשהדליק נר לצרכו, מותר לישראל ליהנות מאורו. אבל אם הדליק אש לצרכו או לחולה שאין בו סכנה - אסור להתחמם כנגדו, שמא ירבה בשבילו עכ"ל. כלומר אם עשה מדורת עצים להתחמם כנגדם מפני הקור, ודרך העולם שבשביל שנים צריך יותר עצים מלאחד, דכשהאור קטן לא יספיק ששנים יתחממו כנגדו - חיישינן שמא ירבה בשבילו. ואף על גב דלקמן בסימן שכ"ה מבואר דרק במכירו חיישינן שמא ירבה בשבילו, מכל מקום במדורה דרך בני אדם כן הוא, שכשיבא איש אחר להתחמם כנגדו - מוסיפין מעט עצים אף באינו מכירו, דכשיושב אצלו נעשה כמכירו להך מילתא, (עיין ב"י) ויש חולקין בזה (מג"א סק"ג).

Source 26 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 276:5

שולחן ערוך, אורח חיים ער״ו

Shulchan Arukh, Orach Chayim 276:5

Joseph Karo permits a non-Jew to make a fire in cold countries for children, allowing adults to warm themselves by it as well; when the cold is severe, this is permitted even for adults because everyone is considered ill under such conditions.

בארצות קרות מותר לעכו"ם לעשות מדורה בשביל הקטנים ומותרין הגדולים להתחמם בו ואפילו בשביל הגדולים מותר אם הקור גדול שהכל חולים אצל הקור ולא כאותם שנוהגים היתר אע"פ שאין הקור גדול ביום ההוא:

See also

Source 27 · Acharonim
Verified

Keren Orah, Shabbat 40a

קרן אורה, שבת מ׳:א׳ (שבת מ׳ ע״א) — ד"ה גמרא ת"ר מביא אדם קיתון מים

Keren Orah, Shabbat 40a

Rabbi Yitzchak Minkovsky of Karlin analyzes whether water may be warmed near a fire merely to remove its chill, contrasting Rashi’s permission even where it could heat further with the Rif’s distinction between a first vessel and a second vessel, and arguing that the Yerushalmi supports Rashi’s view.

גמרא ת"ר מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא כדי שתפוג צינתו ר' יהודא אומר יביא פך שמן כו' אלא בשביל שיפשר כו'. הנה שיטת רש"י ז"ל בזה דאפילו במקום שיוכל להתחמם היינו כנגד המדורה ממש מותר להפשיר כמו שפירש"י ז"ל לפי גירסתו ש"מ הפשירו זהו בישולו גבי עובדא דרבי והראשונים ז"ל נחלקו עליו והוא לגירסת הרי"ף ש"מ הפשירו לא זהו בישולו דאי הוי בישולו אפילו בכ"ש אסור והשתא דלא הוי בישולו בכלי ראשון אסור ובכ"ש מותר אלמא דאסור להפשיר במקום שיוכל להתחמם והביאו ראיה לזה מדברי הירושלמי במתניתין דמיחם שפינוהו במקום שהיד סולדת בו אסור וקרי ליה התם במקום שאין היד שולטת דבמקום שהיד שולטת מותר אלמא דתלוי במקום וקשה לי דאדרבה מד' הירושלמי איכא סייעתא לפרש"י ז"ל דהכי איתא התם תני ריב"נ אומר מניח אדם קיתון של מים כדי שתפוג צינתו יורד אדם וטובל בצונן ובא ומתחמם כנגד המדורה דברי ר' מאיר וחכמים אוסרין אית אמר ר"מ מ"ט דרבנן דמר רב יהודא אסור להפשיר במקום שאין היד שולטת בו דגזרינן הפשר אטו בישול גמור ומש"ה אסרו חכמים להתחמם כנגד המדורה אפילו להפשיר בלבד אלמא דכנגד המדורה היינו כנגד ממש מקום שיוכל להתחמם וא"כ בש"ס דילן דמתיר כנגד המדורה היינו כר"מ בירושלמי ואפילו במקום שאין היד שולטת מותר.

Source 28 · Acharonim
Verified

Kitzur Shulchan Arukh 80:27

קיצור שלחן ערוך פ׳

Kitzur Shulchan Arukh 80:27

Summarizes the practical laws of telling a non-Jew to do work on Shabbat, making it useful for a sheet aimed at applied observance.

וּמִכָּל מָקוֹם בִּימֵי הַחֹרֶף, כֵּיוָן שֶׁמֻּתָּרִין לְהַסִּיק אֶת הַתַּנּוּר כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי, (כְּמוֹ שֶׁאֶכְתֹּב לְקַמָּן סִימָן צ' סָעִיף יח), נוֹהֲגִין שֶׁהָאֵינוֹ יְהוּדִי מַעֲמִיד אֶת הַתַּבְשִׁילִין שֶׁנִּצְטַנְּנוּ, עַל הַתַּנּוּר קֹדֶם שֶׁהוּא מַסִּיקוֹ, וְאַחַר כָּךְ מַסִּיקוֹ. דְּכֵיוָן שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בְּהַסָּקָה זֹאת לְחַמֵּם אֶת הַתַּבְשִׁילִין, אֶלָּא לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת, יֵשׁ מַתִּירִין. וְדַוְקָא שֶׁיַּעֲמִידֵם קֹדֶם הַהַסָּקָה וְלֹא אַחַר כָּךְ. וּפְשִׁיטָא שֶׁאִם אֵין הַכַּוָּנָה בַּהַסָּקָה בִּשְׁבִיל הַבַּיִת אֶלָּא בִּשְׁבִיל הַתַּבְשִׁילִין, וַדַּאי אָסוּר בְּכָל עִנְיָן.

Source 29 · Acharonim
Verified

Kitzur Shulchan Arukh 98:29

קיצור שלחן ערוך צ״ח

Kitzur Shulchan Arukh 98:29

Provides a concise treatment of the relevant Yom Tov rules, including asking a non-Jew to perform work and the restrictions surrounding fire and cooking.

אָסוּר לְהַסִּיק כְּדֵי לְחַמֵּם אֶת הַבַּיִת, אֶלָּא אִם הַקֹּר גָּדוֹל, שֶׁהַמַּאֲכָלִים נִקְרָשִׁים, וַהֲוֵי צֹרֶךְ אֹכֶל נֶפֶשׁ. אֲבָל אִם אֵין הַקֹּר גָּדוֹל, אָסוּר. רַק עַל יְדֵי אֵינוֹ יְהוּדִי מֻתָּר.

Source 30 · Acharonim
Verified

Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 148

שו"ת חתם סופר, אורח חיים קמ״ח:ב׳-ד׳ — ד"ה נפשו אוותה לדעת דעתי הקלושה בחימום

Responsa Chatam Sofer, Orach Chayim 148:2-4

The passage discusses heating a mikveh on Yom Tov for women’s ritual immersion, citing authorities who permit it in certain circumstances and arguing that immersion in cold water is comparable to a medical need because “all are considered ill with regard to cold.

נפשו אוותה לדעת דעתי הקלושה בחימום מקוה בי"ט לטבילת נשים לטהרתן שאלה זו כבר נשאלה לפני שנת תקס"ט לפ"ק לחמם בליל י"ט ב' והיינו לבשל הבשיל אצל האש וגם לשתות ממים חמין ההמה [הוא לעיל סי' קמ"ו] שוב נדפס ס' נודע ביהודא תנינא ושם בא"ח סי' כ"ה התיר בי"ט בע"ש ע"י ע"ת וכבר ראו עיניו וגם דברי פרי מגדים סימן תקי"א במשבצות זהב סק"ב וראוי לסמוך עליהם וכ"ש במקום רפואה מצוי' והגם כי אינני מתיר כי מיראי הוראה אנכי ואני שונא חדשות ומרגלא בפומי החדש אסור מן התורה בכל מקום אבל במקומ' שנהגו להתיר ע"פי הוראת הגאוני' הנ"ל אין מזחיחי' אותם: אמנם מה שפקפק מעלתו על מה שכ' פרי מגדים שחמום הוא לרפואה כמ"ש תוס' בשבת מ"ז ע"ב גבי זיעה וכתב מעלתו התם הוא לרפואה משא"כ הכא רק לשמירת הבריות איפוך אנא זיעה הוא רק לשמירת הבריות וכן מ"ש פני יהושע התם ללמוד מזה היתר לעישון טאבאק הוא רק ג"כ לשמירת הבריות וכ"ע בריאי' נינהו מעישון הטאבאק משא"כ הכא בנכנסת למים צוננים וקיי"ל הכל חולים הם אצל צינה דמשו"ה התירו לחמם בימי החורף בשבת ע"י אינו ישראל וכמבואר בש"ע א"ח סי' רע"ו ומג"א שם סוף הסי' והרי קמן דהוי ס"ד דש"ס במדורה להתחמם אפילו בית שמאי מודה ועיי' בביצה כ"א ע"ב ועיי' שבת ס"א לא שנכפה אלא שלא יכפה עוד שם ס"ו ע"ב יוצא' באבן תקומה וקצת יש לדחות ראיה זו דעכ"פ תכשיט הם ולא משא ומ"מ האמת יורה דרכו שאין לחלק. ומ"ש דזה לא נקרא שוה לכל נפש כיון דלא כל אדם צריכי' לטבילה לא הבנתי פקפוקו הלא לא על הטביל' אנחנו דנים כי אנו מניחי' שהטביל' צריכא רבא שלא תדחה פ"ו לילה א' וממילא שוה לכל נפש כי הנפש הצריך טבילה ומצטנן צריכים להחם לו חמין ומ"ש בביצה דף ל"ב ע"א דהוה לי' למימר בפחמין צריכים לאוליירי' בו רחיצת נדה הנה א"נ נניח שכבר בימי חכמי הש"ס הי' רגילים להחם המקוואות ויעיי' בב"י י"ד ס"סי ר"א ד"ה כ' המרדכי בתשו' בשבועו' זאת אשר השיב וכו' ובש"ע סוף הסימן ומ"מ משמע בתוס' נדה דף ס"ה ע"ב ד"ה אם סמוך וכו' בסה"ד ולרבינו תם כבר נהגו כן בימי הש"ס במקומות הצפוני' הקרים ואם כן תיקשי קושייתו לכאורה דלמא איצטרך לטבילת נדה אמנם בליל י"ט לא אפשר דמחמם לה מבע"י וטובלת מיד בכניסת הלילה (ומי"ט ב' לא מיירי מתני' בסתם) וביום ממש אין טבילת נדה ביום ואפי' אי משכחת לה בדאיכא ארי' וגנבי' ואבולאי בנדה ס"ד ע"ב והא נ"ל לפע"ד דלכ"ע אין להתיר להחם בי"ט ולטבול כיון דכל עצמינו לא התרנו אלא משום שהטבילה הכרחית למצות עונה ופ"ו וכשתהי' זאת המצוה בלילה שהוא חול לא נתיר בי"ט לצורך מצוה שבחול כמבואר סברא במנחות מ"ח ע"א חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת וכו' וא"כ לכאורה לא משכחת ואפשר שזה מדוקדק בלשון הש"ס ב"ו ביו"ם למא"י חז"י דאע"ג דאפשר לצורך הלילה מ"מ אין שום ה"א לרחוץ בי"ט לבעילת לילה של חול ובו ביום הא לא חזי ומ"מ עדיין תקשה דלמא בי"ט שחל להיות ערב שבת וטובלת ביום או בלילה לצורך שבת וע"י ע"ת וכנוב"י אמנם צריכים שתהי' עיקר ההבערה והבישול לצורך שתיי' וע"י הערמה רוחצין בו כמ"ש נב"י וע"כ אין שום צורך פחמים ומבשל לצורך אכילה ושתי' כי אם לאוליירי' שאין מחממים אלא לצורך רחיצה אבל המחממין לאכילה ושתיי' לא בעי פחמי' דאל"ה הו"ל למימר דמתני' דבעי פחמי' לצורך תבשיליו וא"כ ממילא א"א לאוקמי בי"ט בע"ש ולצורך טבילת נדה ע"י ע"ת דניהו דחמום מים אפשר אבל עשיית פחמים א"א: שם מ"ש שעכ"פ בחם לתוך צונן מתבשלים קליפת המים וזהו בישול שלא לצורך שתיי' כלל ועיי' שם במקומו לרוב ראשוני' מים במים המתערבים לא שייך בישול כדי קליפה כלל עיי' שם חי' רשב"א ובר"ן פ' כירה ולשון תוס' פ' כ"ש מ' ע"ב ד"ה האילפס ור"ת בס' הישר ס"סי רמ"ג ולכן אפי' שופכין הרבה מים חמין יותר מהצוננין עכ"פ אין שופכין בב"א וקמא וקמא מתערב ואינו מבשל אלא מפיג צינתן עד שלבסוף מתחממי' אבל בישול אין כאן בשום אופן והשתא אפי' אירע שישפוך שפיכה מרובה לא הוה פסיק רישא דבר שאין מתכוון כן משמע שכ' רש"י זבחי' כ"א ע"ב ד"ה הא ר"ש וגם אין צריכין לגוף הבישול כי מה לו למים מבושלי' רותחין וחמין צריך מבושלת אינו צריך ע"כ אין בכ"ז כדאי לאסור:

Source 31 · Acharonim
Verified

Keren Orah, Shabbat 40b

קרן אורה, שבת מ׳:ב׳ (שבת מ׳ ע״ב) — ד"ה תוס' בד"ה זומר וצריך לעצים

Keren Orah, Shabbat 40b

Rabbi Yitzchak Minkovsky of Karlin analyzes the Tosafot’s distinction between pruning that harms a tree and pruning for intended use, discussing whether cutting wood constitutes harvesting in Shemitah and why the rules for Shemitah differ from those of Shabbat.

תוס' בד"ה זומר וצריך לעצים. הקשו מהא דאמרינן בסנהדרין לעקל ביהב"ד אני צריך ומותר לזמור בשביעית והכא אמרי' דחייב משום נוטע ותירצו דהתם מיירי דהזמירה קשה לאילן ויש לדקדק לפ"ז בלא לעקל ביהב"ד אין בזה משום נטיעה וצ"ל דעכ"פ אסור משום מראית העין ולא הקשו כאן אמאי אינו חייב נמי משום קוצר בשביעית ועי' במהרש"א ז"ל בסנהדרין שהאריך בזה ותוכן דבריו ע"פ דברי התוס' בד"ה וצריך לעצים כו' דבעצים ליכא קשירה כלל אלא דבשבת אי צריך לעצים הוי בכלל מלאכת מחשבת אבל בשביעית ליכא בעצים משום קצירה. ובאמת לא מוכח מדברי התוס' דלא שייכא קצירה בעצים אלא דאם אין צריך לעצים הוי בכלל מקלקל כמש"כ מידי דהוי אקורע ע"מ כו' אף דהכא צריך הזמירה לצורך הנטיעה עכ"פ לענין קצירה לא הוי בכלל קצירה כיון דאין כוונתו לזה וכמו כבשים שסחטן לגופה ועי' במהר"מ ז"ל מה שפי' ע"מ שכתבו התוס' מידי דהוי אקורע ע"מ כו' וא"כ התם בשביעית דליכא בזה משום נטיעה דקשה לאילן ואין כוונתו אלא לקצור בלבד לעקל ביהב"ד שפיר הוי קצירה גמורה אבל באמת יפלא בעיני עיקר דבר זה מה שהצריכו התוס' ז"ל לחלק לענין שבת מחמת מלאכת מחשבת הא בלא"ה לענין שביעית קצירה לעצים אינו בכלל עבודת הארץ ומותר כמבואר בכמה משניות בשביעית ובדברי הרמב"ם ז"ל אבל לענין שבת כל עוקר דבר מגידולו אסור ומה ענין זל"ז.

Source 32 · Acharonim
Verified

Beit Yosef, Orach Chayim 318

בית יוסף, אורח חיים שי״ח

Beit Yosef, Orach Chayim 318:1-2

Analyzes the Talmudic and early halakhic sources underlying the laws of cooking and reheating food on Shabbat, including the status of cooked solids and liquids.

המבשל בשבת חייב פשוט בפ' כלל גדול (שבת עג.) שהוא אחד מאבות מלאכות: ולענין המתבשל ר"מ סובר אם נעשה בשוגג מותר אפילו בו ביום וכו' ור"י סבר בשוגג מותר למ"ש וכו' ור' יוחנן הסנדלר סבר בשוגג אסור לו עולמית וכו' בפ"ק דחולין (טו.) ובפ' הניזקין (גיטין נג.) ובפ' אלו נערות (כתובות לד.) ובפ' מרובה (בבא קמא עא.) והביאו הרי"ף בפ' כירה ואמרינן בפ"ק דחולין (שם) דכי מורו להו רב לתלמידיו מורי כר"מ וכי דריש בפירקא דריש כר"י משום דנפישי עמי הארצות ופסק הרי"ף כר"י וכן פסק הרמב"ם בפ"ו וכתב הר"ן דטעמא משום דע"כ לא מורי להו רב לתלמידיו כר"מ אלא משום דס"ל דלא איתמר בדר"מ ור"י הלכה כר"י אלא מטין איתמר אבל אנן דקי"ל דהלכה איתמר נקטינן כר"י ועוד דרב גופיה כי דריש בפירקא דריש כר"י משום עמי הארץ הא שכיחי עמי הארץ גבן וכתב ה"ה בפכ"ו שכ"כ הגאונים ושכן הכריע הרמב"ן ז"ל ולזה נוטין דברי הרא"ש בפ"ק דחולין אבל התוס' כתבו בפ"ק דחולין (שם) מורי להו כר"מ משמע שכן הלכה וכן דרש רבא בפ' כירה כר"מ וכ"פ סמ"ג וספר התרומה אלא שסמ"ג כתב דכיון דכי דריש בפירקיה דריש כר"י משום עמי הארץ הילכך כר"י נדרוש אנן ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת וגם הגאונים והרמב"ן סוברים כן הכי נקטינן:

Source 33 · Acharonim
Verified

Mishnah Berurah 326

משנה ברורה שכ״ו:א׳ — ד"ה (א) אסור לרחוץ וכו' - גזירה

Mishnah Berurah 326:1

Clarifies the practical restrictions on bathing and washing with hot water on Shabbat, including rabbinic enactments and distinctions among different types of water and washing.

(א) אסור לרחוץ וכו' - גזירה שמא יבואו עי"ז להחם בשבת: (ד) ואפילו לשפוך וכו' - היינו אפילו ממים שהוחמו מע"ש ואפילו הם בקרקע: (ה) בהם - היינו בחמין שהוחמו מע"ש אבל בחמין שהוחמו בשבת אסור אפילו ידיו לבד:

Source 34 · Hasidic
Verified

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 318

שולחן ערוך הרב, אורח חיים שי״ח:ז׳ — ד"ה הַמְבַשֵּׁל הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת

Shulchan Arukh HaRav, Orach Chayim 318:7

Systematic laws of cooking on Shabbat, including heating food, reheating liquids and solids, and the distinctions between cooking, warming, and placing food near or on a heat source.

הַמְבַשֵּׁל הוּא מֵאֲבוֹת מְלָאכוֹת, שֶׁכֵּן בַּמִּשְׁכָּן הָיוּ מְבַשְּׁלִים סַמְמָנִים לִצְבּוֹעַ בָּהּ. וְלֹא בִּשּׁוּל בַּמַּיִם בִּלְבַד, אֶלָּא אַף הַטִּגּוּן וְהָאֲפִיָּה וְהַצְּלִיָּה הֵן בִּכְלַל בִּשּׁוּל. וְכֵן כָּל מִי שֶׁרִפָּה גּוּף קָשֶׁה בְּאוּר, כְּגוֹן הַמַּתִּיךְ אֶחָד מִמִּינֵי מַתָּכוֹת, אוֹ הַמְחַמֵּם אֶת הַמַּתֶּכֶת עַד שֶׁנַּעֲשָׂה גַּחֶלֶת, וְכֵן הַמְמַסֵּס הַשַּׁעֲוָה אוֹ הַחֵלֶב אוֹ הַזֶּפֶת וְהַגָּפְרִית בְּאוּר, אוֹ שֶׁהִקְשָׁה גּוּף רַךְ בְּאוּר, כְּגוֹן הַמַּנִּיחַ כְּלִי אֲדָמָה בְּאוּר עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ כְּלִי חֶרֶס — חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. וּכְשֵׁם שֶׁאָסוּר לְבַשֵּׁל בְּאוּר — כָּךְ אָסוּר לְבַשֵּׁל בְּתוֹלֶדֶת הָאוּר, כְּגוֹן לִתֵּן בֵּיצָה בְּצַד קְדֵרָה שֶׁהוּחַמָּה בְּאוּר, אוֹ לְשַׁבְּרָהּ עַל הַסּוּדָר שֶׁהוּחַם בְּאוּר כְּדֵי שֶׁתִּצָּלֶה מְעַט. וְאִם נִצְלֵית שָׁם כְּמַאֲכַל בֶּן דְּרוֹסָאִי — חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל כְּמוֹ בְּצוֹלֶה עַל הָאוּר. וַאֲפִלּוּ בְּתוֹלֶדֶת חַמָּה, כְּגוֹן בְּסוּדָר שֶׁהוּחַם בַּחַמָּה — אָסוּר, גְּזֵרָה מִשּׁוּם תּוֹלְדוֹת הָאוּר, שֶׁהָרוֹאֶה סָבוּר שֶׁהוּחַם הַסּוּדָר בְּאוּר. וְכֵן אָסוּר לְגַלְגְּלָהּ עַל גַּבֵּי חוֹל וַאֲבַק דְּרָכִים שֶׁהוּחַמּוּ מִכֹּחַ חַמָּה. וְאָסוּר לְהַטְמִינָהּ בָּהֶם אֲפִלּוּ מִבְּעוֹד יוֹם, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַטְמִין בְּרֶמֶץ, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ז. אֲבָל בַּחַמָּה עַצְמָהּ, כְּגוֹן לִתֵּן בֵּיצָה בַּחַמָּה כְּדֵי שֶׁתִּצָּלֶה, אוֹ לִתֵּן מַיִם בַּחַמָּה כְּדֵי שֶׁיּוּחַמּוּ — מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ בִּשּׁוּל בְּכָךְ. וְאֵין לִגְזוֹר עַל חַמָּה מִשּׁוּם אוּר, מִפְּנֵי שֶׁחַמָּה אֵינָהּ מִתְחַלֶּפֶת בְּאוּר: כָּל דָּבָר לַח יֵשׁ בּוֹ בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל. דְּהַיְנוּ, תַּבְשִׁיל לַח שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כְּבָר כָּל צָרְכּוֹ וְנִצְטַנֵּן, וַאֲפִלּוּ לֹא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי אֶלָּא שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, וְחִמְּמוֹ בְּשַׁבָּת עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. אֲבָל אִם הוּא חַם כָּל כָּךְ עַד שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ וּמַרְתִּיחוֹ יוֹתֵר — אֵין בָּזֶה מִשּׁוּם בִּשּׁוּל. וּמֻתָּר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה לְהַרְתִּיחוֹ סָמוּךְ לָאֵשׁ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר (וְאִם מֻתָּר לִתְּנוֹ עַל גַּבֵּי כִירָה אוֹ תַּנּוּר — נִתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאֲפִלּוּ נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי — אֵין בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל. וּמֻתָּר לְהַרְתִּיחוֹ בְּשַׁבָּת סָמוּךְ לָאֵשׁ, בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָחוּשׁ לְחִתּוּי. וְנָהֲגוּ לְהָקֵל אִם לֹא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, אֶלָּא רָאוּי עֲדַיִן לֶאֱכוֹל מֵחֲמַת חֲמִימוּתוֹ. אֲבָל אִם נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי — נוֹהֲגִין כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה אֲפִלּוּ לְעִנְיַן דִּיעֲבַד, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ג. וַאֲפִלּוּ לִתְּנוֹ עַל תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף קֹדֶם שֶׁמַּסִּיקוֹ הַנָּכְרִי, כְּדֵי שֶׁיִּתְחַמֵּם כְּשֶׁיַּסִּיקֶנּוּ — אָסוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שָׁם. וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁיִּתְבָּאֵר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל: תַּבְשִׁיל יָבֵשׁ שֶׁאֵין בּוֹ רֹטֶב כְּלָל — אֵין בּוֹ בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל, אִם נִתְבַּשֵּׁל כְּבָר כָּל צָרְכּוֹ, וַאֲפִלּוּ נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי. וּמֻתָּר אֲפִלּוּ לִשְׁרוֹתוֹ בִּכְלִי רִאשׁוֹן רוֹתֵחַ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִמּוֹחַ שָׁם וְיִהְיֶה דָּבָר לַח. וְאִם הוּא דָּבָר יָבֵשׁ שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת — אֵין שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת בְּחַמִּין שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, אֲפִלּוּ אֵינוֹ נִמּוֹחַ שָׁם כְּלָל. וְאִם שָׁרָה בִּכְלִי רִאשׁוֹן — חַיָּב. וּבִכְלִי שֵׁנִי אָסוּר לִשְׁרוֹתוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִתְבָלִין שֶׁמֻּתָּר לִתְּנָם בִּכְלִי שֵׁנִי כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר, מִפְּנֵי שֶׁהַתְּבָלִין עֲשׂוּיִין לְמַתֵּק הַקְּדֵרָה, וְאֵינוֹ נִרְאֶה כִּמְבַשֵּׁל. וְכֵן כָּל דָּבָר הֶעָשׂוּי לִתֵּן טַעַם בִּקְדֵרָה, כְּגוֹן שׁוּם וּבָצָל — הֲרֵי הֵם כִּתְבָלִין, וּמֻתָּר לִתְּנָם בִּכְלִי שֵׁנִי אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁמִּסְתַּפֵּק בְּבָצָל, שֶׁמָּא הוּא מִתְבַּשֵּׁל גַּם בִּכְלִי שֵׁנִי כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וְנָהֲגוּ לְהָקֵל. וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּכָל דָּבָר יָבֵשׁ שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל לִשְׁרוֹתוֹ בִּכְלִי שֵׁנִי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר בָּזֶה כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה. אֲבָל מֻתָּר לַעֲרוֹת מִכְּלִי שֵׁנִי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ עַל כָּל דָּבָר יָבֵשׁ שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל, חוּץ מִמִּין דָּג שֶׁנִּקְרָא "קֻלְיָס הָאִסְפָּנִין", וּמָלִיחַ הַיָּשָׁן, דְּהַיְנוּ בָּשָׂר אוֹ דָּג מָלוּחַ שֶׁל שָׁנָה שֶׁעָבְרָה, שֶׁאֵלּוּ אֵינָם צְרִיכִים בִּשּׁוּל אֶלָּא מְעַט, וְעֵרוּי זֶה הִיא גְּמַר מְלֶאכֶת בִּשּׁוּלָן, וְחַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. אֲבָל מֻתָּר לִשְׁרוֹתָן וְלַהֲדִיחָן בְּמַיִם צוֹנְנִים. וְכֵן כָּל דָּבָר קָשֶׁה שֶׁלֹּא נִתְבַּשֵּׁל, שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁרִיָּה אוֹ הֲדָחָה בְּחַמִּין, אִם שָׁרָה אוֹתוֹ אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֵׁנִי, אוֹ הֱדִיחוֹ אֲפִלּוּ בְּעֵרוּי מִכְּלִי שֵׁנִי, וְנַעֲשָׂה רָאוּי — חַיָּב מִשּׁוּם מְבַשֵּׁל. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל, שֶׁהוּא מָלוּחַ הַרְבֵּה, וְאֵינוֹ רָאוּי לַאֲכִילָה כִּי אִם עַל יְדֵי שְׁרִיָּה אוֹ הֲדָחָה בְּחַמִּין, אִם שָׁרָה אוֹ הֵדִיחַ בְּחַמִּין — חַיָּב. אֲבָל מֻתָּר לִשְׁרוֹתוֹ וְלַהֲדִיחוֹ בְּצוֹנְנִין, וַאֲפִלּוּ נַעֲשֶׂה רָאוּי עַל יְדֵי כָךְ, שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אֹכֶל מֻתָּר לַעֲשׂוֹתוֹ אֹכֶל בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן שכ"ד: יֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל בְּדָבָר יָבֵשׁ, מִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בִּשּׁוּל אַחַר אֲפִיָּה אוֹ צְלִיָּה, שֶׁהָאָפוּי אוֹ הַצָּלוּי, אִם נְתָנוֹ, אֲפִלּוּ בְּעוֹדוֹ רוֹתֵחַ, בְּתוֹךְ כְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — חַיָּב. וּלְפִי זֶה גַּם בִּכְלִי שֵׁנִי יֵשׁ לְהַחֲמִיר מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וְלָכֵן צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לִתֵּן פַּת אֲפוּיָה אֲפִלּוּ בִּקְעָרָה שֶׁהִיא כְּלִי שֵׁנִי, כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁמִּסְתַּפֵּק וְחוֹשֵׁשׁ מֵחִיּוּב חַטָּאת גַּם בִּכְלִי שֵׁנִי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים רַכִּים שֶׁמִּתְבַּשְּׁלִים גַּם בִּכְלִי שֵׁנִי, וְאֵין אָנוּ בְּקִיאִין בָּהֶן, וְשֶׁמָּא גַּם הַלֶּחֶם נִקְרָא רַךְ לְעִנְיָן זֶה וּמִתְבַּשֵּׁל גַּם בִּכְלִי שֵׁנִי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וְכֵן יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק סָפֵק זֶה גַּם בִּשְׁאָר דְּבָרִים. וְיֵשׁ לְהַחֲמִיר בְּכֻלָּן, לְבַד מִבִּתְבָלִין, שֶׁהִתִּירוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ לִתְּנָם בִּכְלִי שֵׁנִי, וְכֵן מַיִם וְשֶׁמֶן, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְהוּא הַדִּין לִשְׁאָר מַשְׁקִין. וַאֲפִלּוּ בְּבָשָׂר צָלוּי יֵשׁ לְהַחֲמִיר, כֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ בִּשּׁוּל אַחַר צְלִיָּה. אֲבָל בִּמְבֻשָּׁל אֵין לְהַחֲמִיר כְּלָל, אֲפִלּוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן, שֶׁלְּדִבְרֵי הַכֹּל אֵין בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל בְּדָבָר יָבֵשׁ. אֲבָל יֵשׁ מַתִּירִין בְּאָפוּי וְצָלוּי, אֲפִלּוּ צוֹנְנִים, לִתְּנָם אֲפִלּוּ בְּתוֹךְ כְּלִי רִאשׁוֹן רוֹתֵחַ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בִּשּׁוּל אֲפִלּוּ אַחַר אֲפִיָּה וּצְלִיָּה. וְנָהֲגוּ לִזָּהֵר לְכַתְּחִלָּה כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁלֹּא לִתֵּן פַּת אֲפִלּוּ בִּכְלִי שֵׁנִי כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. אֲבָל בְּדִיעֲבַד יֵשׁ לְהַתִּיר אֲפִלּוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן כַּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה: וּלְפִי סְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיֵּשׁ בִּשּׁוּל אַחַר אֲפִיָּה וּצְלִיָּה — יֵשׁ גַּם כֵּן אֲפִיָּה וּצְלִיָּה אַחַר בִּשּׁוּל, דְּהַיְנוּ שֶׁכָּל דָּבָר הַמְבֻשָּׁל אָסוּר לִתְּנוֹ בְּלֹא רֹטֶב סָמוּךְ לָאֵשׁ, בְּמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהִתְחַמֵּם שָׁם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. אֲבָל לְדִבְרֵי הַכֹּל אֵין אֲפִיָּה וּצְלִיָּה אַחַר אֲפִיָּה וּצְלִיָּה, וְדָבָר הָאָפוּי אוֹ צָלוּי מֻתָּר לִתְּנוֹ סָמוּךְ לָאֵשׁ עַל דֶּרֶךְ שֶׁיִּתְבָּאֵר, אֲפִלּוּ נִצְטַנֵּן כְּבָר לְגַמְרֵי: כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר חַם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ — מֻתָּר לְהַנִּיחוֹ בְּשַׁבָּת עַל גַּבֵּי קְדֵרָה הַטְּמוּנָה בַּבְּגָדִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמוֹר חֻמּוֹ וְלֹא יִצְטַנֵּן. וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל כְּשֶׁעוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁמְּמַהֵר לִגְמוֹר בִּשּׁוּלוֹ, מִכָּל מָקוֹם כָּאן אִי אֶפְשָׁר לוֹ כְּלָל לָבֹא לִידֵי בִּשּׁוּל גָּמוּר, וְלֹא אֲפִלּוּ לִידֵי הוֹסָפַת בִּשּׁוּל, אֶלָּא לְהַעֲמִיד חֻמּוֹ בִּלְבַד. וּמֻתָּר לָטוּחַ פִּיו בְּבָצֵק כְּדֵי לְהַעֲמִיד חֻמּוֹ, אִם יֵשׁ לוֹ בָּצֵק שֶׁנִּלּוֹשׁ מֵאֶתְמוֹל. אֲבָל אָסוּר לְהַטְמִינוֹ תַּחַת הַבְּגָדִים, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ג: אֲבָל אֵין מַנִּיחִין כְּלִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ חַם כָּל כָּךְ עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, עַל גַּבֵּי קְדֵרָה שֶׁהִיא חַמָּה כָּל כָּךְ שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לְהִתְחַמֵּם מֵחֻמָּהּ עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, וְהוּא הַדִּין עַל גַּבֵּי מֵחַם שֶׁהוּא חַם כָּל כָּךְ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָעֶלְיוֹן לֹא נִתְבַּשֵּׁל עֲדַיִן כָּל צָרְכּוֹ, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל אַף כְּשֶׁהוּא חַם. אֲבָל אִם נִתְבַּשֵּׁל כְּבָר כָּל צָרְכּוֹ, אֶלָּא שֶׁנִּצְטַנֵּן מְעַט, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ חַם כָּל כָּךְ שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁהוּא חַם קְצָת עַד שֶׁהוּא רָאוּי לֶאֱכוֹל מֵחֲמַת חֲמִימוּתוֹ — כְּבָר נִתְבָּאֵר שֶׁנּוֹהֲגִין לְהָקֵל שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, וּמֻתָּר לְהַנִּיחוֹ עַל גַּבֵּי קְדֵרָה אוֹ עַל גַּבֵּי מֵחַם לְחַמְּמוֹ הַרְבֵּה. וְאִם הוּא דָּבָר יָבֵשׁ שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ, אֲפִלּוּ נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי — אֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, וּמֻתָּר לְחַמְּמוֹ עַל גַּבֵּיהֶן אֲפִלּוּ שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ: וַאֲפִלּוּ אִם הַקְּדֵרָה טְמוּנָה עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ, כְּגוֹן עַל גַּבֵּי כִירָה שֶׁאֵינָהּ גְּרוּפָה וּקְטוּמָה, עַל פִּי הַדְּרָכִים שֶׁנִּתְבָּאֲרוּ בְּסִימָן רנ"ג, וְכֵן מֵחַם שֶׁעַל גַּבֵּי הָאֵשׁ — מֻתָּר לִתֵּן עֲלֵיהֶן בְּשַׁבָּת כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, כְּגוֹן תַּבְשִׁיל יָבֵשׁ אֲפִלּוּ הוּא צוֹנֵן לְגַמְרֵי, אוֹ תַּבְשִׁיל לַח שֶׁלֹּא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, מִטַּעַם שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ג: כְּלִי רִאשׁוֹן, אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁהֶעֱבִירוּהוּ מֵעַל הָאוּר, מְבַשֵּׁל כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. לְפִיכָךְ, אָסוּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ תְּבָלִין. וְטוֹב לִמְנוֹעַ מִלָּתֵת תְּבָלִין בִּכְלִי רִאשׁוֹן אֲפִלּוּ אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת הַרְחָקָה וּסְיָג לַדָּבָר. אֲבָל מֶלַח מֻתָּר לִתֵּן בְּתוֹכוֹ, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִירוֹ מֵעַל הָאֵשׁ, שֶׁהַמֶּלַח צָרִיךְ בִּשּׁוּל רַב כְּמוֹ בְּשַׂר שׁוֹר, וְאֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל אֶלָּא עַל הָאֵש֖. וּמִכָּל מָקוֹם, בְּשַׂר שׁוֹר אָסוּר לִתֵּן בִּכְלִי רִאשׁוֹן, שֶׁאַף שֶׁהַבָּשָׂר אֵינוֹ מִתְבַּשֵּׁל, מִכָּל מָקוֹם הַלַּחְלוּחִית שֶׁעָלָיו מִתְבַּשֵּׁל, אֶלָּא אִם כֵּן שֶׁהוּא יָבֵשׁ שֶׁאֵין עָלָיו לַחְלוּחִית כְּלָל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַמֶּלַח אֵינוֹ צָרִיךְ בִּשּׁוּל אֶלָּא מְעַט, וְאָסוּר לִתְּנוֹ אַף בִּכְלִי שֵׁנִי כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וְהַמַּחְמִיר תָּבֹא עָלָיו בְּרָכָה. וְאִם עָבַר וְנָתַן מֶלַח אֲפִלּוּ בִּכְלִי רִאשׁוֹן, אֲפִלּוּ הוּא עַל הָאֵשׁ שֶׁעָשָׂה אִסּוּר — הַמַּאֲכָל מֻתָּר, לְפִי שֶׁהַמֶּלַח בָּטֵל נֶגֶד הַמַּאֲכָל. וְיֵשׁ חוֹלְקִים, וְאוֹסְרִים עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת: אָסוּר לִתֵּן תְּבָלִין בִּקְעָרָה וְלַעֲרוֹת עֲלֵיהֶם מִכְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁעֵרוּי מִכְּלִי רִאשׁוֹן מְבַשֵּׁל כְּדֵי קְלִיפָה. וְאִם עֵרָה — אֲזַי הַקְּלִיפָה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בְּשַׁבָּת. אֲבָל אִם עֵרָה תְּחִלָּה מֵהַכְּלִי רִאשׁוֹן לְתוֹךְ הַקְּעָרָה — מֻתָּר לִתֵּן אַחַר כָּךְ הַתְּבָלִין לַקְּעָרָה, מִפְּנֵי שֶׁחֹם כְּלִי שֵׁנִי אֵין בּוֹ כֹּחַ לְבַשֵּׁל. וַאֲפִלּוּ לְהַמַּחְמִירִים בִּכְלִי שֵׁנִי לְעִנְיַן אִסּוּר וְהֶתֵּר, שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כֹּחַ לְהַבְלִיעַ וּלְהַפְלִיט כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מִכָּל מָקוֹם אֵין בּוֹ כֹּחַ לְבַשֵּׁל אַף עַל פִּי שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וְאֵינוֹ דוֹמֶה לִכְלִי רִאשׁוֹן שֶׁמְּבַשֵּׁל כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, לְפִי שֶׁכְּלִי רִאשׁוֹן מִתּוֹךְ שֶׁעוֹמֵד (אֵצֶל הָאֵשׁ) עַל הָאוּר — דָּפְנוֹתָיו חַמִּין וּמַחֲזִיק חֻמּוֹ הַרְבֵּה, וּלְכָךְ נָתְנוּ בוֹ שִׁעוּר כָּל זְמַן שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בִּכְלִי שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּפְנוֹתָיו חַמִּין וְהוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵר: אַמְבַּטִּי שֶׁל מֶרְחָץ שֶׁהִיא מְלֵאָה מַיִם חַמִּין, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּלִי שֵׁנִי — אָסוּר לַעֲרוֹת לְתוֹכָהּ מַיִם צוֹנְנִים, שֶׁכֵּיוָן שֶׁהַחַמִּין שֶׁבָּהּ הֵן לִרְחִיצָה — מִן הַסְּתָם הֵן חַמִּין מְאֹד, וְנִתְבַּשְּׁלִים הַצּוֹנְנִים שֶׁמִּתְעָרְבִין בָּהֶן. אֲבָל מֻתָּר לִתֵּן מֵהַחַמִּין שֶׁבָּזוֹ הָאַמְבַּטִּי לְתוֹךְ אַמְבַּטִּי אַחֶרֶת שֶׁל צוֹנֵן. וַאֲפִלּוּ מִכְּלִי רִאשׁוֹן מֻתָּר לַעֲרוֹת לְתוֹךְ מַיִם צוֹנְנִים, שֶׁלֹּא אָמְרוּ שֶׁעֵרוּי מִכְּלִי רִאשׁוֹן מְבַשֵּׁל, אֶלָּא בִּמְעָרֶה חַמִּין עַל גַּבֵּי תְבָלִין וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, שֶׁאֵין הַחַמִּין מִתְעָרְבִין מַמָּשׁ בְּתוֹכָן, אֶלָּא מַכִּין עֲלֵיהֶם בְּקִלּוּחָן וּמְבַשְּׁלִין, אֲבָל מַיִם בְּמַיִם שֶׁמִּתְעָרְבִים מַמָּשׁ — אֵין כֹּחַ בְּקִלּוּחַ לְבַשֵּׁל מַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, אֶלָּא הַתַּחְתּוֹנִים גּוֹבְרִים וּמְצַנְּניִם אֶת הָעֶלְיוֹנִים. אֲבָל אָסוּר לִתֵּן חֲתִיכַת בָּשָׂר חַם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ לְתוֹךְ רֹטֶב צוֹנֵן, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְעָרֵב מַמָּשׁ בָּרֹטֶב — הֲרֵי הוּא מְבַשֵּׁל כְּדֵי קְלִיפָה סְבִיבוֹ טֶרֶם שֶׁיִּתְגַּבֵּר עָלָיו הָרֹטֶב וִיצַנְּנוֹ: מֵחַם שֶׁפִּנָּה מִמֶּנּוּ מַיִם חַמִּין — אָסוּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנְנִין מֻעָטִין שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְחַמֵּם שָׁם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. אֲבָל מֻתָּר לִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם צוֹנְנִים מְרֻבִּים כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. וְאַף עַל פִּי שֶׁעַל יְדֵי נְתִינַת הַצּוֹנֵן לְתוֹכוֹ הוּא מְצָרְפוֹ וּמַחֲזִיקוֹ, וְנִמְצָא מְתַקֵּן כְּלִי, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ צוֹרְפֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל שֶׁמַּנִּיחִים בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת חַמִּים לְתוֹךְ מַיִם צוֹנְנִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּתְקַשּׁוּ וְיִתְחַזְּקוּ, וְזוֹ הִיא גְּמַר מְלֶאכֶת הַצּוֹרְפִים, שֶׁהָאוּר מְפַעְפֵּעַ הַמַּתֶּכֶת וְקָרוֹב לְהִשָּׁבֵר וְהַמַּיִם מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ, מִכָּל מָקוֹם, כֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מִתְכַּוֵּן לְתִקּוּן הַכְּלִי אֶלָּא לְהַפְשִׁיר הַמַּיִם — מֻתָּר, שֶׁאֵין כָּאן "פְּסִיק רֵישֵׁהּ וְלֹא יָמוּת", מִפְּנֵי שֶׁכְּשֶׁמְּצָרְפִין הַכְּלִי מְחַמְּמִין אוֹתוֹ תְּחִלָּה בְּיוֹתֵר, אֲבָל כָּאן אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יַגִּיעַ לְצֵרוּף, מִפְּנֵי שֶׁהַמַּיִם מוֹנְעִים אוֹתוֹ מִלְּהִתְחַמֵּם כָּל כָּךְ: מֻתָּר לַעֲרוֹת מַיִם צוֹנְנִים אֲפִלּוּ מֻעָטִים לְתוֹךְ מַיִם חַמִּין שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ שֶׁבִּכְלִי שֵׁנִי, אֲבָל לֹא לְתוֹךְ חַמִּין שֶׁבִּכְלִי רִאשׁוֹן. וְאִם הַצּוֹנְנִים מְרֻבִּים כָּל כָּךְ שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְחַמְּמוּ עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, רַק שֶׁיָּפִיגוּ צִנָּתָן — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְתוֹךְ כְּלִי רִאשׁוֹן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה עַל הָאֵשׁ: מֻתָּר לְהַעֲמִיד קִיתוֹן שֶׁל מַיִם אוֹ שֶׁל שְׁאָר מַשְׁקִין צוֹנְנִים בְּתוֹךְ כְּלִי שֵׁנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם חַמִּין (וַאֲפִלּוּ לְהַטְמִינוֹ כֻּלּוֹ בְּתוֹכָהּ, שֶׁמֻּתָּר לְהַטְמִין אֶת הַצּוֹנֵן בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ז, וְהַחַמִּין הֵן נִקְרָאִים דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף הֶבֶל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ח). אֲבָל בִּכְלִי רִאשׁוֹן אָסוּר לְהַעֲמִידוֹ אֲפִלּוּ לְהָפִיג צִנָּתוֹ בִּלְבַד, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִשְׁתַּהֶה שָׁם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וַאֲפִלּוּ בְּאַמְבַּטִּי שֶׁהֻמְשְׁכוּ לְתוֹכָהּ חַמֵּי טְבֶרְיָא מִן הַמַּעְיָן — אָסוּר לְהַעֲמִידוֹ בְּתוֹכָהּ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִּכְלִי רִאשׁוֹן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, אֶלָּא יִטּוֹל מֵהָאַמְבַּטִּי בִּכְלִי שֵׁנִי וְיַעֲמִידֶנּוּ בְּתוֹכוֹ: מֻתָּר לִתֵּן קִיתוֹן שֶׁל מַיִם אוֹ שְׁאָר מַשְׁקִין כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה לְהָפִיג צִנָּתָן, וּבִלְבַד שֶׁיִּתְּנֵם רָחוֹק מֵהָאֵשׁ, בְּעִנְיָן שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהִתְחַמֵּם בְּאוֹתוֹ מָקוֹם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, אַף אִם יִשְׁהֶה שָׁם זְמַן מְרֻבֶּה. אֲבָל אָסוּר לִתְּנָם סָמוּךְ לָאֵשׁ בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְחַמֵּם שָׁם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וַאֲפִלּוּ לְהַנִּיחָן שָׁם שָׁעָה מֻעֶטֶת שֶׁתָּפִיג צִנָּתָן בִּלְבַד — אָסוּר, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁכָּחֵם וְיִשְׁהוּ שָׁם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. וְהוּא הַדִּין פֵּרוֹת אוֹ שְׁאָר דְּבָרִים הַנֶּאֱכָלִין כְּמוֹת שֶׁהֵן חַיִּין, שֶׁאַף שֶׁאֵינָם צְרִיכִים בִּשּׁוּל, מִכָּל מָקוֹם אִם נִתְבַּשְּׁלוּ — חַיָּב. לְפִיכָךְ אָסוּר לְהַנִּיחָם בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְבַּשֵּׁל אִם יִשְׁהוּ שָׁם זְמַן מְרֻבֶּה, דְּהַיְנוּ בְּמָקוֹם שֶׁיְּכוֹלִין לְהִתְחַמֵּם עַד שֶּׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ. אֲבָל כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְהַרְתִּיחוֹ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, כְּגוֹן תַּבְשִׁיל לַח שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל כָּל צָרְכּוֹ וְעוֹדֶנּוּ חַם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ אֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, לְפִי הַמִּנְהָג שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה שֶׁנָּהֲגוּ לְהָקֵל בָּזֶה, אוֹ אֲפִלּוּ נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי אֶלָּא שֶׁהוּא דָּבָר הָאָפוּי אוֹ צָלוּי, וְאֵין אֲפִיָּה וּצְלִיָּה אַחַר אֲפִיָּה וּצְלִיָּה אֲפִלּוּ נִצְטַנֵּן לְגַמְרֵי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּמִכָּל מָקוֹם, לֹא הִתִּירוּ אֶלָּא כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה, אֲבָל אָסוּר לִתְּנוֹ עַל הָאֵשׁ מַמָּשׁ, אוֹ אֲפִלּוּ בְּסָמוּךְ לָהּ מַמָּשׁ, אֶלָּא צָרִיךְ לְהַרְחִיק קְצָת, כִּי יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁמָּא יִשְׁכַּח שֶׁהוּא שַׁבָּת וְיָבֹא לַחְתּוֹת בְּגֶחָלִים. אֲבָל כְּשֶׁאָנוּ מַצְרִיכִים אוֹתוֹ לְהַרְחִיק קְצָת — יֵשׁ לוֹ בָּזֶה הֶכֵּר וְזִכָּרוֹן וְלֹא יָבֹא לַחְתּוֹת בְּגֶחָלִים: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמֻּתָּר לְחַמֵּם הָאָפוּי? כְּשֶׁאֵין בּוֹ שֻׁמָּן, אֲבָל פַּת כְּפוּלָה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָהּ חֲתִיכוֹת שֻׁמָּן שֶׁנִּקְרַשׁ (שֶׁקּוֹרִין אינפאנד"ה) — אָסוּר לְהָחֵם אוֹתָהּ אֲפִילוּ רָחוֹק מִן הָאֵשׁ מָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, וַאֲפִלּוּ לְהַנִּיחָהּ בַּחַמָּה, מִפְּנֵי שֶׁהַשֻּׁמָּן שֶׁבָּהּ שֶׁנִּקְרַשׁ חוֹזֵר וְנִמּוֹחַ, וַהֲרֵי זֶה דוֹמֶה לִמְרַסֵּק חֲתִיכַת בָּרָד בִּשְׁבִיל שֶׁיָּזוּבוּ מֵימָיו, שֶׁאָסְרוּ חֲכָמִים מִפְּנֵי שֶׁמּוֹלִיד בְּשַׁבָּת, וְדוֹמֶה לִמְלָאכָה שֶׁבּוֹרֵא מַיִם הַלָּלוּ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּסִימָן ש"כ. וְהוּא הַדִּין לְשֻׁמָּן הַנִּמּוֹחַ. וַאֲפִלּוּ בְּדִיעֲבַד אָסוּר מַה שֶּׁנִּמּוֹחַ בְּשַׁבָּת, כְּמוֹ מַשְׁקִין שֶׁזָּבוּ בְּשַׁבָּת מִפֵּרוֹת הָעוֹמְדִים לְמַשְׁקִין, שֶׁאֲסוּרִים מִשּׁוּם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְחוֹט הַפֵּרוֹת, כֵּיוָן שֶׁהֵם עוֹמְדִים לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. וְאַף שֻׁמָּן זֶה, כֵּיוָן שֶׁדַּרְכּוֹ לִהְיוֹת זָב וְצָלוּל, לְפִיכָךְ כְּשֶׁהוּא קָרוּשׁ הֲרֵי הוּא כְּפֵרוֹת הָעוֹמְדִים לְמַשְׁקִין, וְהַזָּב מִמֶּנּוּ בְּשַׁבָּת — אָסוּר עַד לָעֶרֶב: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁנִּמּוֹחַ שֻׁמָּן הַרְבֵּה כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּזוּב לַחוּץ, וַהֲרֵי הוּא בְּעֵין לְבַדּוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְעֹרָב בְּשׁוּם דָּבָר אֶלָּא הוּא נִכָּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲבָל אִם מַנִּיחָהּ בְּרִחוּק מָקוֹם כָּל כָּךְ בְּעִנְיָן שֶׁאֵין הַרְבֵּה שֻׁמָּן נִמּוֹחַ עַד שֶׁיָּזוּב לַחוּץ, אֶלָּא מְעַט מִמֶּנּוּ נִמּוֹחַ וְנִבְלָע בַּפַּת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ בְּעֵין לְבַד — מֻתָּר אֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה. כְּמוֹ שֶׁמֻּתָּר לִתֵּן חֲתִיכַת בָּרָד לְתוֹךְ כּוֹס שֶׁל יַיִן, אַף עַל פִּי שֶׁהַבָּרָד נִמְחֶה לְשָׁם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְעָרֵב וּמִתְבַּטֵּל בַּיַּיִן שֶׁבַּכּוֹס וְאֵינוֹ בְעֵין, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר שָׁם. וַאֲפִלּוּ אִם מִקְצָתוֹ זָב לַחוּץ מְעַט וְיֶשְׁנוֹ בְּעֵין, כֵּיוָן שֶׁדָּבָר מֻעָט הוּא — אֵינוֹ חָשׁוּב כְּלוּם, וּמֻתָּר. וְלָכֵן מֻתָּר לְהָחֵם בְּשַׁבְּת חֲתִיכַת בָּשָׂר שָׁמֵן, אַף עַל פִּי שֶׁמִּקְצָתוֹ זָב, כֵּיוָן שֶׁדָּבָר מֻעָט הוּא. אֲבָל אָסוּר לְהָחֵם קְדֵרָה שֶׁקָּרַשׁ שַׁמְנוּנִיתָהּ, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רֹטֶב הַרְבֵּה וְנִמּוֹחַ הַשֻּׁמָּן בְּתוֹךְ הָרֹטֶב, מִכָּל מָקוֹם הַשֻּׁמָּן הוּא צָף לְמַעְלָה וְיֶשְׁנוֹ בְּעֵין: אֲבָל יֵשׁ חוֹלְקִים עַל כָּל זֶה, וְאוֹמְרִים שֶׁאֵין אִסּוּר כְּלָל בְּמַה שֶּׁנִּמּוֹחַ הַשֻּׁמָּן עַל יְדֵי שֶׁמַּנִּיחוֹ בְּמָקוֹם חַם. וְלֹא אָסְרוּ גַּבֵּי חֲתִיכַת בָּרָד אֶלָּא לְרַסֵּק בְּיָדַיִם, אֲבָל בְּנִמּוֹחַ מֵאֵלָיו לֹא גָזְרוּ. וְלָכֵן מֻתָּר לְהָחֵם פַּת זוֹ הַמְמֻלֵּאת בְּשֻׁמָּן אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין כָּאן מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, לֹא בַּפַּת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֲפִיָּה אַחַר אֲפִיָּה, וְלֹא בַּשֻּׁמָּן הַקָּרוּשׁ שֶׁנִּמּוֹחַ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בִּשּׁוּל אַחַר בִּשּׁוּל בְּדָבָר יָבֵשׁ אַף עַל פִּי שֶׁנִּמּוֹחַ בְּבִשּׁוּל זֶה הַשֵּׁנִי, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. אֲבָל קְדֵרָה שֶׁקָּרַשׁ שַׁמְנוּנִיתָהּ — אֵין לְהָחֵם אוֹתָהּ אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁלֹּא יוּכַל הַתַּבְשִׁיל לְהִתְחַמֵּם עַד שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁבָּרֹטֶב שֶׁנִּצְטַנֵּן יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְמַעְלָה. וּלְעִנְיַן הֲלָכָה נָהֲגוּ לְהַחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה כַּסְבָרָא הָרִאשׁוֹנָה, אֲבָל בְּדִיעֲבַד יֵשׁ לְהָקֵל כַּסְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה. וַאֲפִלּוּ לְכַתְּחִלָּה יֵשׁ לִסְמוֹךְ בִּמְקוֹם הַצֹּרֶךְ עַל סְבָרָא הָאַחֲרוֹנָה, כִּי כֵן עִקָּר. וְכֵן יֵשׁ לְהָקֵל לִתֵּן פַּת הַמְמֻלֵּאת בְּשֻׁמָּן עַל תַּנּוּר בֵּית הַחֹרֶף קֹדֶם שֶׁהֻסַּק, וּכְשֶׁיַּסִּיקֶנּוּ הַנָּכְרִי גַּם הִיא תִּתְחַמֵּם עָלָיו, לְפִי שֶׁאֲפִלּוּ לְעִנְיַן אִסּוּר בִּשּׁוּל בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בִּשּׁוּל — אֵין בָּזֶה אִסּוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כֵּיוָן שֶׁנּוֹתֵן שָׁם קֹדֶם שֶׁיִּתֵּן הַנָּכְרִי אֶת הָאוּר בַּתַּנּוּר, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר בְּסִימָן רנ"ג, אִם כֵּן כָּאן שֶׁיֵּשׁ מַתִּירִין לְגַמְרֵי — יֵשׁ לְהָקֵל עַל כָּל פָּנִים קֹדֶם שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר. וּמִכָּל מָקוֹם, אֵין לְהָקֵל בִּפְנֵי עַם הָאָרֶץ, וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹת עַל יְדֵי נָכְרִי: וּלְדִבְרֵי הַכֹּל מֻתָּר לִתֵּן שֻׁמָּן מְהֻתָּךְ שֶׁנִּקְרַשׁ עַל גַּבֵּי מִינֵי קְמָחִים וְקִטְנִיּוֹת רוֹתְחִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְרַסְּקֶנּוּ בְּיָדַיִם, אֶלָּא יַנִּיחֶנּוּ עַל גַּבֵּיהֶן אוֹ בְּתוֹכָן וְהוּא נִמּוֹחַ מֵאֵלָיו, שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁנִמּוֹחַ אֵינוֹ בְּעֵין אֶלָּא נִכְנָס בְּתוֹכָן. אֲבָל עַל גַּבֵּי צָלִי חַם — יֵשׁ לְהִסְתַּפֵּק אִם מֻתָּר לִתֵּן עָלָיו שֻׁמָּן קָרוּשׁ שֶׁיְּהֵא נִמּוֹחַ מֵאֵלָיו, שֶׁכֵּיוָן שֶׁאֵין הַנִּמּוֹחַ נִכְנָס בְּתוֹכוֹ אֶלָּא צָף עַל גַּבָּיו — יֵשׁ לְדַמּוֹתוֹ לִקְדֵרָה שֶׁקָּרַשׁ שַׁמְנוּנִיתָהּ שֶׁנּוֹהֲגִין לְהַחֲמִיר לְכַתְּחִלָּה: אָסוּר לִתֵּן צוֹנֵן עַל הַמֵּחַם אֲפִלּוּ לְהַפְשִׁיר, כָּל שֶׁהַמֵּחַם חַם כָּל כָּךְ שֶׁאִלּוּ הָיָה הַצּוֹנֵן מֻנָּח עָלָיו הַרְבֵּה הָיָה בָא לִידֵי בִשּׁוּל, דְּהַיְנוּ שֶׁתְּהֵא הַיָּד סוֹלֶדֶת בּוֹ, שֶׁדִּין מַנִּיחַ עַל גַּבֵּי מֵחַם כְּדִין מַנִּיחַ כְּנֶגֶד הַמְּדוּרָה. אֲבָל אִם אֵינוֹ חַם כָּל כָּךְ — מֻתָּר:

Edition: Vocalized Edition - Kehot Publication Society — License: CC-BY-NC ↗

See also

Source 35 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 40b

שפת אמת על הש"ס, שבת מ׳:ב׳ (שבת מ׳ ע״ב) — ד"ה בגמ' ת"ר כו' שלא ישתטף בצונן

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 40b

Sfas Emes explains that placing a kettle of hot water on a bathhouse floor is prohibited because the resulting heat may cause one to perspire, whereas using a towel is permitted since it does not appear intended to induce perspiration.

שם בגמ' ת"ר מיחם כו' ובלבד שלא יביא קומקומס של חמין ויניח על ב"מ כו' פי' רש"י שמא ישפכו עליו ונמצא רוחץ בשבת בחמין. וקשה דאפי' אם ישפכו עליו מה בכך הא אינו מתכוין לרחיצה ושרי. ולולי פי' רש"י נראה דהיינו טעמא דאסור משום דמזיע ע"י החמימות. ובאלונטית שרי דאין נראה שכוונתו להזיע.

Source 36 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 39b

שפת אמת על הש"ס, שבת ל״ט:ב׳ (שבת ל״ט ע״ב) — ד"ה בגמ' אמר עולא הלכה כאנשי טבריא

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 39b

Sfas Emes explains that Ulla ruled according to the people of Tiberias because he understood Rabbi Yosei to hold their view, rejecting the Talmud’s earlier explanation that their water was heated by passing over the entrance to Gehinnom.

בגמ' אמר עולא הלכה כאנשי טבריא. לכאורה קשה למה פסק כוותיהו כנגד החכמים. ועוד קשה דאם חשיבי אנשי טבריא לחלוק עם החכמים מאי אמרי' לעיל דרבנן מקשי לר' יוסי ממעשה דאנשי טבריא לימא אנא כאנשי טבריא סבירא לי אלא ע"כ דהם לא היו כלל בני תורה לחלק עם החכמים. אבל י"ל דבאמת עולא לא סבר מה דמשני הגמ' לעיל דר"י אהדר לחכמים דתולדות האור הן משום דחלפי אפיתחא דגיהנם וסבר דר"י לא חשש לחכמים וסובר כאנשי טבריא ומשו"ה פסק כוותיהו כיון דר' יוסי סובר כן.

Source 37 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דיני בישול בשבת 318:35

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim שי״ח:ל״ה — ד"ה והוא הדין שאסור לפתוח בשבת את

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דיני בישול בשבת 318:35

Rav Yitzchak Yosef rules that opening a central-heating tap on Shabbat to use its hot water is prohibited, regardless of whether the system operates by fuel, gas, or electricity.

והוא הדין שאסור לפתוח בשבת את ברז ההסקה-מרכזית כדי להשתמש במים החמים שבהסקה. ואין הבדל בזה בין אם ההסקה פועלת על-ידי דלק, או גז, או חשמל. [שם עמ' קע] .

Source 38 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דיני בישול בשבת 318:36

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim שי״ח:ל״ו — ד"ה וכן אסור לפתוח בשבת את הברז

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, דיני בישול בשבת 318:36

Rav Yitzchak Yosef rules that opening central-heating valves on Shabbat is prohibited when it activates a pump or gas, permits doing so through a non-Jew, and allows room for leniency during severe, intolerable cold when the heating system operates without a pump.

וכן אסור לפתוח בשבת את הברז שבצינורות ההסקה מרכזית בכדי לחמם את הדירה, מאחר שהמים החמים מוזרמים לרדיאטור על-ידי משאבה. וכל שכן בזמן הזה שפתיחת הרדיאטורים שבבתים החדשים גורמת להדלקת גז, ולכן אסור גם לפתוח את הברזים המחוברים לגז. ומיהו ע"י גוי יש להתיר לפתוח את ברז ההסקה. ואם מכונת ההסקה פועלת בלי משאבה, יש מקום להקל לפתוח את ברז ההסקה כאשר הקור גדול ולא ניתן לסובלו. [ילקו"י שבת ג' עמ' קעא] .

Source 39 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, עניני חשמל בשבת בקצרה 345:48

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim שמ״ה:מ״ח — ד"ה אסור להיכנס בשבת לחדר שמיד עם

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, עניני חשמל בשבת בקצרה 345:48

Rav Yitzchak Yosef states that one may not enter on Shabbat a room where entering immediately turns on a light or air conditioner.

אסור להיכנס בשבת לחדר שמיד עם כניסת האדם לחדר נדלקת מנורה או המזגן. [ילקוט יוסף שבת כרך ה עמוד ריט] .

Source 40 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, עניני חשמל בשבת בקצרה 345:6

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim שמ״ה:ו׳ — ד"ה כיבוי החשמל בשבת אסור מדברי סופרים

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim, עניני חשמל בשבת בקצרה 345:6

Rav Yitzchak Yosef states that turning off electricity on Shabbat is prohibited rabbinically, including fans, air conditioners without electric lights, and transistor radios, because operating or shutting off electrical power produces a spark; turning on an air conditioner without an indicator light is likewise prohibited rabbinically.

כיבוי החשמל בשבת אסור מדברי סופרים. ואף מאוורר חשמלי או מזגן שאין בו מנורה חשמלית, וכן טרנזיסטור, אסור לכבותם בשבת, שכל הפעלת כח חשמלי, הפעלתו או כיבויו, גורם להוצאת ניצוץ הפורח באויר, שאסור על כל פנים מדרבנן, אף שלא גרם לשלהבת או גחלת. והדלקת מזגן בשבת כשאין בה מנורת בקרה, אסורה מדרבנן. [ילקוט יוסף שבת כרך ה' עמוד קצא, ובמהדורת תשס"ד עמוד תו] .

Source 41 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Shabbat 10:23)

פניני הלכה, שבת י׳:כ״ג

Peninei Halakhah, Shabbat 10:23

The passage prohibits wrapping pots on a hotplate in a towel or blanket, even before Shabbat, because the hotplate adds heat; however, wrapping only most of the pot is permitted, even on Shabbat, since the pot is not fully enclosed.

אסור לעטוף את הסירים שעל הפלטה במגבת או שמיכה, ואפילו אם יעשו זאת בערב שבת. ואף שהמגבת והשמיכה אינן מוסיפות חום מצד עצמן, הואיל והקדירה מונחת על הפלטה, מתווסף בה חום על ידי הפלטה, ולכן דינן כדין הטמנה בדבר שמוסיף חום שאיסורו גם מערב שבת. ואיסור הטמנה הוא רק כאשר טומנים את הקדרה מכל צדדיה, אבל כשאין עוטפים את הקדירה מכל צדדיה אין בזה איסור. לפיכך, מותר לעטוף את רוב הסיר שעל הפלטה במגבת או שמיכה, שכל זמן שאין הסיר עטוף כולו, אין בזה איסור הטמנה ומותר לעשות זאת אפילו בשבת (רמ"א).

Source 42 · Modern
Verified

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Shabbat 10:4)

פניני הלכה, שבת י׳:ד׳

Peninei Halakhah, Shabbat 10:4

The passage states that, because the relevant temperature remains uncertain, one must treat 45°C as capable of cooking, avoid heating water between 45°C and 71°C, and may heat food or water outside that range under the stated conditions, including further heating water already above 71°C.

לדעת הרבה פוסקים, מאחר שהדבר נשאר בספק, צריך להחמיר ככל השיעורים. לפיכך, יש להחשיב חום של 45 מעלות כמסוגל לבשל, ולכן אין להניח מאכל חי בתוך סיר שחומו 45 מעלות ומעלה. וכן אסור להניח מאכל חי בסמוך לאש במקום שבו יוכל להתחמם לטמפרטורה של 45 מעלות ומעלה (שש"כ א, א). הגדרה זו חשובה גם לדין בישול המים. איסור הבישול במים הוא בהעלאת חומם מחום שהיד אינה סולדת בו לחום שהיד סולדת בו. אבל אם המים כבר הגיעו לחום שהיד סולדת בו, הם נחשבים מבושלים וממילא מותר להוסיף ולחמם אותם, ש"אין בישול אחר בישול". וכן אם מניחים את המים בקרבת הפלטה, אם הם במקום שגם אם יעמדו שם יום שלם, לא יגיעו לחום שהיד סולדת בו, אין בזה איסור. לכן למעשה, יש להיזהר שלא לחמם מים, בין הגבולות של 45 מעלות ל-71 מעלות, מפני שאיננו יודעים מהי מידת החום שהיד סולדת בו, ובכל חימום בטווח הזה, יש חשש שמא מעלים את המים לחום שהיד סולדת בו. אבל חימום מחוץ לטווח הזה – מותר, כגון מים שחומם למעלה מ-71 מעלות – מותר להניחם במקום שיתחממו יותר, ש"אין בישול אחר בישול". וכן מותר לחמם מים קרים במקום שבו יוכלו להתחמם לכל היותר לטמפרטורה של 44 מעלות, משום שבחימום כזה אין איסור בישול.

According to many poskim, since the matter remains in doubt, one must be stringent. Heat of 45°C must be considered capable of cooking. Thus, one may not put raw food into a pot that has reached a temperature of 45°C or higher. Similarly, one may not place raw food near enough to a fire that it could reach 45°C or higher (SSK 1:1). This definition is also important for how the laws of Bishul apply to water. One may not raise the temperature of water from below yad soledet bo to yad soledet bo or higher. However, if the water has already reached yad soledet bo, it is considered cooked, and one may continue to heat it further, because of ein bishul aḥar bishul. Cold water may be left near the plata as long as the water is in a place where it would not reach yad soledet bo even if it remained there for an entire day. Thus, in practice, one must be careful not to heat water to between 45°C and 71°C; since we do not know the precise temperature of yad soledet bo, any heating in that range may be considered Bishul. But one may heat outside of this range. For example, if water has been heated to 71°C, one may then put the water in a place where it will get hotter, because of ein bishul aḥar bishul. Similarly, one may put cold water in a place where it will heat up, as long as the water does not exceed 44°C, because this kind of heating does not qualify as Bishul.

Edition: Peninei Halakhah, Yeshivat Har Bracha · Peninei Halakhah, English ed. Yeshivat Har Bracha — License: CC-BY-NC ↗

Source 43 · Modern
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 514:1

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תקי״ד:א׳ — ד"ה אסור לכבות ביום טוב

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 514:1

Rav Yitzchak Yosef states that extinguishing or partially lowering a flame on Yom Tov is forbidden, except that a gas flame may be lowered to prevent food from burning or being spoiled; lowering it merely to conserve gas, and fully extinguishing it after cooking, is forbidden.

אסור לכבות ביום טוב, ואפילו מקצת כיבוי כגון להוריד ולהנמיך את הפתילה של מנורת הנפט או של הגז, אסור. אבל מותר להנמיך את האש של הגז שלא יקדיח את תבשילו, והתבשיל לא ישרף ולא יתקלקל. אבל להנמיך את האש לצורך הפסד הגז אסור. וכל שכן שאסור לכבות את הגז או הפרימוס לגמרי לאחר שכילה לבשל עליהם. [ילקוט יוסף על המועדים עמוד תפח. יבי"א חלק א' סימן לא] .

Source 44 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 53:87)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ג:פ״ז — ד"ה והנה האחרונים רוצים לחלק בדברי מרן

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 53:87

One should forbid pouring hot water into a shrunken stew on Shabbos even if poured directly from a primary vessel, out of concern that it constitutes additional cooking after the initial cooking, since the water's heat is diminished through the vessel and it functions as secondary vessel water, and this prohibition applies regardless of the temperature difference between them.

והטעם הוא, שכיון שכבר נתבאר בעניין דבר שנשרה בערב שבת שאסור לחזור ולשרותו בחמין בשבת, משום תוספת בישול (ראה שו"ע סי' שי"ח סע' ד'; משנ"ב שם ס"ק ל"א ושעה"צ שם), ולכן לעולם יש לאסור גם באופן ששניהם על הפלטה משום החשש שמא יעשה תוספת בישול באחד מהם, כגון: אם לוקח קומקום של מים חמים, ורוצה לשים אותו בתוך תבשיל שהצטמק כדי שלא ישרף, (ואנחנו פוסקים כדעת מרן שיש בישול אחר בישול במים, אפילו שהתחממו ורתחו ואח"כ נתקררו בשיעור פחות מכדי שהיד סולדת בו, וגם הרמ"א לא אומר שבשופי מותר. וכן אם לוקח את המים החמים בתוך כוס, בהכרח שכח המים נשבר על ידי הכוס, ונהפך הכוס לכלי שני, וא"כ לוקח את המים שבכלי שני ושופך אותם לכלי ראשון) ומ"מ יש לאסור אף בעירוי מכלי ראשון ויש לחוש שדינו ככלי שני, ואף בכל הפרש חום שיש ביניהם יש לאסור, וראה עוד בשעה"צ סי' תמ"ד ס"ק ד', וזה אסור (וכך הביא הבה"ל בסי' שי"ח (ד"ה "אם נצטנן") ע"פ הפמ"ג).

Source 45 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 54:22)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 3 נ״ד:כ״ב — ד"ה מכשיר המחובר לחשמל מותר להשתמש בכרית

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 3 54:22

Rabbi Mordechai Eliyahu permits using an electric pillow or sheet for warmth on Shabbat, even when its heat settings can be adjusted, and permits leaving an oil or gas heater lit from before Shabbat; he explains that the relevant rabbinic decree concerned adjusting a light’s flame, not heating, while noting that some authorities prohibit this and that the Taz extended the decree to heating, though this is not the accepted halachah.

מותר להשתמש בכרית או בסדין חשמלי לחימום בשבת [ואין להם דין של מוקצה], אפילו אם אפשר לשנות את דרגות החימוםאין איסור להשתמש בהם, כיון שאינם בכלל הגזירה, כי הגזירה היתה על עיון לאורה ולא על חימום [ואם חושש שישנה וכדו'ראה סעי' כ"ב], ולמרות שיש חשש שיוציאו את התקע מהשקע בשבת, אין זה בכלל גזירת חז"ל שהיתה רק מחשש הטיה ולא מחשש הדלקה או כיבוי, ויש אוסרים, ואין הלכה כמותם. ולכן מותר להשאיר תנור נפט [או גז וכדו'] דולק מערב שבת לחימום. [הערה 36] עיין בט"ז (סי' ער"ה ס"ק ו') שחידש שחז"ל גזרו גם בחימום שמא יבעיר את האש יותר (שאין אנו סוברים כמותו להלכה).

Source 46 · Modern
External

Igros Moshe OC 1:95

אגרות משה, או"ח א׳:צ״ה

Igros Moshe OC 1:95

The passage discusses Shabbat restrictions on reheating food and insulating it in a thermos, generally permitting placement where it cannot reach yad soledet bo and permitting a thermos when it functions as a designated cover, while noting stricter opinions regarding hot food transferred to a secondary vessel.

Igros Moshe OC 1:95 — page scan on HebrewBooks
Page 154

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

See also

Source 47 · Modern
External

Rav Shlomo Zalman Auerbach (Minchas Shlomo Tinyana 10)

מנחת שלמה, תניינא סי׳ י׳

Minchas Shlomo Tinyana 10

The passage analyzes whether placing hot water or food from a pot into a heat-retaining bottle and sealing it on Shabbat constitutes prohibited hatmanah, comparing Rashi’s and Rambam’s approaches and concluding that it is permitted according to the Shulchan Aruch and later authorities, preferably after first transferring it to a kli sheni.

Minchas Shlomo Tinyana 10 — page scan on HebrewBooks
Page 33

Minchas Shlomo is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 48 · Modern
External

Rav Betzalel Stern (B'tzel HaChochma 2:74)

בצל החכמה, ח״ב סי׳ ע״ד

B'tzel HaChochma 2:74

The passage concludes that a thermos bottle retains heat but is treated as a keli sheni, since its contents cool somewhat against the vessel’s walls; it permits pouring hot liquid from a keli rishon into the thermos on Shabbat but treats an issur that falls into the thermos as having fallen into a keli sheni.

B'tzel HaChochma 2:74 — page scan on HebrewBooks
Page 369

B'tzel HaChochma is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 49 · Modern
External

Tzitz Eliezer 11:29

ציץ אליעזר, חי״א סי׳ כ״ט

Tzitz Eliezer 11:29

The passage concludes that pouring hot water or beverages from a kettle or first vessel into a thermos on Shabbat is permitted, based on the rules governing food transferred from its original cooking vessel, the cooling that occurs during pouring, and the thermos’s status as a secondary vessel; it reviews and rejects several objections and notes dissenting views that prohibit the practice.

Tzitz Eliezer 11:29 — page scan on HebrewBooks
Page 79

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 50 · Modern
External

Minchas Yitzchak 2:52

מנחת יצחק, ח״ב סי׳ נ״ב

Minchas Yitzchak 2:52

The passage permits opening a central-heating valve on Shabbat to let hot water flow through radiators, arguing that this differs from actively stoking a furnace, though it records opinions requiring stringency because opening the system may lead one to add fuel or may cook residual water; it also discusses warming oneself near exposed coal embers and burning chametz with coal, gas, paper, or straw.

Minchas Yitzchak 2:52 — page scan on HebrewBooks
Page 394

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 51 · Modern
External

Nishmat Shabbat vol 5:91

נשמת שבת, ח״ה סי׳ צ״א

Nishmat Shabbat vol 5:91

The passage discusses whether one may ask a non-Jew to turn on an air conditioner on Shabbat after forgetting to activate it before Shabbat, and permits this when the heat is difficult to bear or causes significant discomfort.

Nishmat Shabbat vol 5:91 — page scan on HebrewBooks
Page 149

Nishmat Shabbat is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 52 · Modern
External

Igros Moshe OC 2:66

אגרות משה, או"ח ב׳:ס״ו

Igros Moshe OC 2:66

The passage distinguishes between heating water and heating a house, permitting water heating when the heat does not warm the house and is intended solely for the water, but discussing a possible restriction when a worker must be arranged.

Igros Moshe OC 2:66 — page scan on HebrewBooks
Page 260

Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 53 · Modern
External

the Debrecener Rav (Be'er Moshe 6:76)

באר משה, ח״ו סי׳ ע״ו

Be'er Moshe 6:76

The passage lists several issues concerning water cooling, including systems operated by electricity or whose electricity stops on Shabbat, and begins a ruling that something is prohibited.

Be'er Moshe 6:76 — page scan on HebrewBooks
Page 332

Rav Moshe Stern (Debreciner Rav) Be'er Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 54 · Modern
External

Avnei Yashfeh 7:112

אבני ישפה, ח״ז סי׳ קי״ב

Avnei Yashfeh 7:112

The passage states that all heating of water is prohibited, but questions attributing to the Tiferet LaMoshe the view that removing the cold from frozen water, returning it to ordinary cool water, would prohibit bathing in it.

Avnei Yashfeh 7:112 — page scan on HebrewBooks
Page 272

Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 55 · Modern
External

Avnei Yashfeh 1:54

אבני ישפה, ח״א סי׳ נ״ד

Avnei Yashfeh 1:54

The passage discusses covering cold items with clothing and blankets before Shabbat when they are placed on a fire covered with metal, noting that the Shulchan Arukh prohibits this while the Magen Avraham permits it according to the Rema because the items are not considered insulated.

Avnei Yashfeh 1:54 — page scan on HebrewBooks
Page 105

Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 56 · Modern
External

Nishmat Shabbat vol 5:169

נשמת שבת, ח״ה סי׳ קס״ט

Nishmat Shabbat vol 5:169

The passage distinguishes between rabbinic and Torah prohibitions, stating that this case involves a rabbinic prohibition performed by a non-Jew and indirect causation, thus constituting a double rabbinic prohibition permitted for the sake of a mitzvah.

Nishmat Shabbat vol 5:169 — page scan on HebrewBooks
Page 237

Nishmat Shabbat is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • תַּבְשִׁיל שֶׁלֹּא בָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְחַמִּין שֶׁלֹּא הוּחַמּוּ כָּל צָרְכָּן אוֹ תַּבְשִׁיל שֶׁבָּשֵׁל כָּל צָרְכּוֹ וְכָל זְמַן שֶׁמִּצְטַמֵּק הוּא יָפֶה לוֹ אֵין מַשְהִין אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי הָאֵשׁ בְּשַׁבָּת אַף עַל פִּי שֶׁהֻנַּח מִבְּעוֹד יוֹם גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַחְתֶּה בַּגֶּחָלִים כְּדֵי לְהַשְׁלִים בִּשּׁוּלוֹ אוֹ כְּדֵי לְצַמְּקוֹ. לְפִיכָךְ אִם גָּרַף הָאֵשׁ אוֹ שֶׁכִּסָּה אֵשׁ הַכִּירָה בְּאֵפֶר אוֹ בִּנְעֹרֶת פִּשְׁתָּן הַדַּקָּה אוֹ שֶׁעָמְמוּ הַגֶּחָלִים שֶׁהֲרֵי הֵן כִּמְכֻסּוֹת בְּאֵפֶר אוֹ שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא אוֹ בִּגְלָלֵי בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁהֲרֵי אֵין שָׁם גֶּחָלִים בּוֹעֲרוֹת הֲרֵי זֶה מֻתָּר לִשְׁהוֹת עָלֶיהָ. שֶׁהֲרֵי הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה הַתַּבְשִׁיל וְאֵין גּוֹזְרִין שֶׁמָּא יַחְתֶּה בָּאֵשׁ:

    Same passage as Mishneh Torah, Sabbath 3:1-15

  • אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: רַבִּי יְהוּדָה דִּמְבַשֵּׁל הִיא, דִּתְנַן: הַמְבַשֵּׁל בְּשַׁבָּת, בְּשׁוֹגֵג – יֵאָכֵל, בְּמֵזִיד – לֹא יֵאָכֵל, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג – יֵאָכֵל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בְּמֵזִיד – לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית. רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: בְּשׁוֹגֵג – יֵאָכֵל לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת לַאֲחֵרִים וְלֹא לוֹ, בְּמֵזִיד – לֹא יֵאָכֵל עוֹלָמִית, לֹא לוֹ וְלֹא לַאֲחֵרִים.

    Same passage as Ketubot 34a:2-4

  • היתר חם דכלי ראשון, או אפילו איסור צונן לתוך היתר חם, הכל אסור דתתאה גבר על העליון ומחממו עד שמפליט בתחתון. ואין צריך לומר דהיתר צונן לתוך איסור חם, שהכל אסור. אבל אם העליון חם והתחתון צונן, אינו אוסר אלא כדי קליפה,

  • הדחק, מ״מ קשה להתיר, מה דמפורש לאיסור, בשני גדולי הפוסקים'שלפנינו, הלא המה החי׳ אדם והחתם סופר ז״ל. וז״ל החיי״א )כלל קכ״ח סי׳ ח׳(, ולפטמים מחמת הקור גקרשו המים, אסור להטמידם אצל תגור חורף שיפשרו טכ״ל, וביותר מבואר בחת״ס

  • איסור הטמנה בכ״ש אפי׳ בשמתכוון להחזיק חומו אין לנו לברות איסורים מלבנו. וגם לפי דברי החז״א דפי׳ הא השתא ובו׳ ור״ל דלפי׳ אפי׳ בשבוונתו בפירוש לפנות מכלי לכלי שיהא מותר לו להטמין הדי ברוד הוא דמותר, א״ב גם בטרמוס אפי' אם

  • א״כ כש״כ דחום המובלע בתנור מותר, ותירץ ר״י דאין ה״נ מחמת עצמו אין לאסור החום אבל יש נחשוב את החום כפת הנאפה יככוסות וצלוחיות שהוסקו בעצי איסור וה״ג החום הוא חפץ הנתהוה בעצי איסור, והקשו א״כ ראוי באמת לאוסרו ותירצי דגם

  • שהאיסור ליהנות הוא רק מהאש אבל החימום עצמו הוא בהיתר מ״מ כיון שאסור עכ״פ בשתיה בעודו חם מפני שנהנה מהאש ג״כ נעשה כמאכל שהוא אסור לכל השבת, ]ומיהו עדיין צ״ע בדברי הרמ״א והרי הרשב״א כתב בפירוש מפני שאמר לעכו״ם לעשות מלאכה

  • ש ו ם ע ל י ׳ ל כ ת ח ל ה מ א כ ל י ב ש ק ר כ נ ״ ל ( . ^ ^ ^ סימן ע״דז שאלה - בחורף בזמן הקור והרעדיעטע׳׳ר שבחדר סגור אי מותר לסבב הקרא״ן ולפותחו כדי שיכנס לכאן החום. ת שו ב ה - אסור )וע׳׳י עברם מותר(. אבל בזמן קור גדול

Related sheets

Shabbatשבת

The Prohibition of Carrying on Shabbat

Biblical and rabbinic sources establish that transferring objects between different domains—from private to public spaces and vice versa—is a prohibited labor on Shabbat. The sources trace this melachah to the work of the Tabernacle and explain how the halakhic definitions of private, public, and intermediate domains determine what constitutes a violation.

View Sources41 sources
Shabbatשבת

Non-Jewish Labor Set Before Shabbat

These sources address whether an Israelite may instruct or set up a non-Jew to perform labor that will continue or execute during Shabbat. The texts examine the distinctions between explicit instructions, hints, and work begun before Shabbat, as well as questions of benefit and intention.

View Sources29 sources
Halachaהלכה

Eruv Tavshilin: Halacha, Machshava, and Avraham's Legacy

These sources trace eruv tavshilin from its biblical roots in Avraham Avinu's hospitality through rabbinic law and practical codes. The collection examines the halakhic requirement to prepare a cooked and baked dish before a festival that falls on Shabbat's eve, the Talmudic derivation and principles governing it, and its connection to the spiritual value of honoring Shabbat and welcoming others.

View Sources78 sources
Israelארץ ישראל

Jewish Values and American Democracy

These sources explore how foundational Jewish teachings on limited government, human dignity, liberty, and national destiny have resonated with and informed American civic ideals. They trace connections between Torah law, rabbinic wisdom, and the constitutional principles underlying American democracy.

View Sources12 sources
Machshavaמחשבה

How Earthly Judgment Reflects Divine Perspective

These sources explore the correspondence between human judgment and divine judgment, examining how the way people evaluate and judge one another below influences how they are regarded in heaven. The texts draw on mystical teachings about the interconnection of upper and lower worlds, ethical principles of favorable judgment, and the spiritual consequences of human moral reasoning.

View Sources18 sources
Machshavaמחשבה

Divine Tests and True Motivation

These sources explore how God designs personalized trials and circumstances to reveal an individual's inner devotion, true motivations, and commitment to His commandments. The tests serve to expose what lies in the heart and distinguish genuine from superficial obedience.

View Sources14 sources