Eating in the Sukkah on Shemini Atzeret Without a Blessing

לְבָרוֹכֵי. לְמַאן דְּאָמַר שְׁבִיעִי לְסוּכָּה — בָּרוֹכֵי נָמֵי מְבָרְכִינַן, לְמַאן דְּאָמַר שְׁמִינִי לָזֶה וְלָזֶה — בָּרוֹכֵי לָא מְבָרְכִינַן. אָמַר רַב יוֹסֵף: נְקוֹט דְּרַבִּי יוֹחָנָן בְּיָדְךָ, דְּרַב הוּנָא בַּר בִּיזְנָא וְכׇל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר אִיקְּלַעוּ בְּסוּכָּה בִּשְׁמִינִי סְפֵק שְׁבִיעִי. מֵיתַב הֲווֹ יָתְבִי, בָּרוֹכֵי לָא בָּרִיכוּ. וְדִלְמָא סְבִירָא לְהוּ כְּמַאן דְּאָמַר: כֵּיוָן שֶׁבֵּירַךְ יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שׁוּב אֵינוֹ מְבָרֵךְ? גְּמִירִי דְּמֵאֲפָר אֲתוֹ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בָּרוֹכֵי — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא מְבָרְכִינַן. כִּי פְּלִיגִי, לְמֵיתַב. לְמַאן דְּאָמַר שִׁבְעָה לְסוּכָּה — מֵיתַב יָתְבִינַן, וּלְמַאן דְּאָמַר שְׁמִינִי לָזֶה וְלָזֶה — מֵיתַב נָמֵי לָא יָתְבִינַן. אָמַר רַב יוֹסֵף: נְקוֹט דְּרַבִּי יוֹחָנָן בִּידָךְ, דְּמָרָא דִשְׁמַעְתָּא מַנִּי — רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת, וּבִשְׁמִינִי סְפֵק שְׁבִיעִי לְבַר מִסּוּכָּה יָתֵיב. וְהִלְכְתָא: מֵיתַב יָתְבִינַן, בָּרוֹכֵי לָא מְבָרְכִינַן.

with regard to whether or not to recite the blessing over residing in the sukka. According to the one who says that the status of the eighth day is like that of the seventh day with regard to the mitzva of sukka, we also recite the blessing: To reside in the sukka. However, according to the one who says that its status is like that of the eighth day both with regard to this and to that, we do not recite the blessing. Rav Yosef said: Take the statement of Rabbi Yoḥanan that on the eighth day outside Eretz Yisrael one does not recite the blessing: To reside in the sukka, in your hand, i.e., adopt it as your practice. As Rav Huna bar Bizna and all the prominent scholars of the generation happened to visit a sukka on the eighth day, with regard to which there was uncertainty that it might be the seventh day, and they were sitting in the sukka, but they did not recite the blessing. The Gemara suggests: And perhaps the reason they did not recite a blessing is that they hold in accordance with the opinion of the one who said: Once he recited the blessing on the first Festival day he does not recite it again on the subsequent days, and not because it was the eighth day. The Gemara answers: That is not the reason that they did not recite the blessing, as the Sages learned through tradition that these Sages were coming from the fields, where they had been herding their flocks, and that was the first time during the Festival that they sat in a sukka. Some say a different version of the dispute: Everyone agrees that we do not recite the blessing; when they disagree it is with regard to whether to reside in the sukka. According to the one who says that the status of the eighth day is like that of the seventh day with regard to the mitzva of sukka, we reside in the sukka. However, according to the one who says that its status is like that of the eighth day both with regard to this and to that, neither do we reside in the sukka. Rav Yosef said: Take the statement of Rabbi Yoḥanan in your hand, as who is the Master responsible for dissemination of the halakha? It is Rav Yehuda, son of Rav Shmuel bar Sheilat, and on the eighth day, with regard to which there is uncertainty that it might be the seventh day, he himself resides outside of the sukka. The Gemara concludes: And the halakha is that we reside in the sukka on the eighth day, with regard to which there is uncertainty that it might be the seventh day, but we do not recite the blessing.

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לוּלָב שִׁבְעָה, וְסוּכָּה יוֹם אֶחָד. מַאי טַעְמָא? לוּלָב דְּמַפְסְקִי לֵילוֹת מִיָּמִים, כׇּל יוֹמָא מִצְוָה בְּאַפֵּיהּ נַפְשֵׁיהּ הוּא. סוּכָּה דְּלָא מַפְסְקִי לֵילוֹת מִיָּמִים, כּוּלְּהוּ שִׁבְעָה כְּחַד יוֹמָא אֲרִיכָא דָּמוּ. וְרַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: סוּכָּה שִׁבְעָה, וְלוּלָב יוֹם אֶחָד. מַאי טַעְמָא? סוּכָּה דְּאוֹרָיְיתָא — שִׁבְעָה, לוּלָב דְּרַבָּנַן — סַגִּי לֵיהּ בְּחַד יוֹמָא. כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה שִׁבְעָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: נְקוֹט דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָה בִּידָךְ, דְּכוּלְּהוּ אָמוֹרָאֵי קָיְימִי כְּווֹתֵיהּ בְּסוּכָּה.

§ Rav Yehuda said that Shmuel said: The blessing over the mitzva of lulav is recited seven days and the blessing over the mitzva of sukka is recited one day. What is the rationale for this distinction? It is written explicitly in the Torah that the mitzva to sit in the sukka applies all seven days. The Gemara explains: With regard to the lulav, where the nights are distinct from the days, as the mitzva of lulav is not in effect at night, each day is a mitzva in and of itself. A separate blessing is recited over each mitzva. However, with regard to sukka, where the nights are not distinct from the days, as the mitzva of sukka is in effect at night just as it is during the day, the legal status of all seven days of the Festival is like that of one long day. But Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: The blessing over the mitzva of sukka is recited seven days and the blessing over the mitzva of lulav is recited one day. What is the rationale for this distinction? The Gemara explains: The mitzva of sukka is a mitzva by Torah law all seven days of the Festival. Therefore, a blessing is recited for seven days. However, the mitzva of lulav, other than on the first day, is a mitzva by rabbinic law, as the Sages instituted an ordinance to take the lulav for all seven days to commemorate the practice in the Temple. Therefore, it is enough to recite the blessing one day, on the first day. When Ravin came from Eretz Yisrael to Babylonia, he said that Rabbi Yoḥanan said: One recites a blessing over both this, the mitzva of sukka, and over that, the mitzva of lulav, all seven days. Rav Yosef said: Take the statement of Rabba bar bar Ḥana in your hand, as all the amora’im who transmitted statements of Rabbi Yoḥanan hold in accordance with his opinion in matters related to sukka.

הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמֹנָה כֵּיצַד. מְלַמֵּד שֶׁחַיָּב אָדָם בַּהַלֵּל וּבַשִּׂמְחָה וּבִכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג, כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג. סֻכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד. גָּמַר מִלֶּאֱכֹל, לֹא יַתִּיר סֻכָּתוֹ, אֲבָל מוֹרִיד אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, מִפְּנֵי כְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג:

לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ — פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת — פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ, נִפְרְצוּ עָלָיו — פָּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו — כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יַאַגְדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִינֵי הַר הַבַּרְזֶל — כְּשֵׁירוֹת. לוּלָב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ — כָּשֵׁר.

ליל ח' ערבית מתפללין ג' ראשונות וג' אחרונות וקדושת היום באמצע ואומר ותתן לנו את יום שמיני חג עצרת הזה ומקדש בב"ה ונפטרין לבתיהם לשלום ואוכלין בסוכה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה שא"כ היינו עושין אותו חול אלא שאנו יושבין בה מספק ולא שייך בישיבתו בה לומר היאך נעשנו חול שכך דרך בני אדם לפעמים לישב בצל סוכה אפילו שלא לשם מצות סוכה ומקדשים ואומרים זמן וכן למחר יושבין בה עד לאחר הסעודה ויש נוהגין שלא לישב בה בליל שמיני וביום השמיני יושבין בה ואינו מנהג בבקר משכימין לב"ה ומתפללים יוצר כמו בערבית וגומרין ההלל ומוציאין שני ספרים וקורין באחד ה' בראה כל הבכור ואם הוא שבת קורין שבעה ומתחילין עשר תעשר ויש שמתחילין לעולם עשר תעשר לפי שהוא זמן אסיפה ומתנות עניים והמפטיר קורא בשני ביום השמיני עצרת עד סוף הסדר ומפטיר במלכים ויהי ככלות שלמה ומחזיר הספרים ואומר קדיש ומכריז משיב הרוח ומוריד הגשם ואין פוסקין כדלעיל בתפלת החול:

בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים. יוֹשְׁבִין בַּסֻּכָּה שְׁמוֹנָה יָמִים. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שֶׁהוּא יוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל שְׁמִינִי עֲצֶרֶת יוֹשְׁבִין בָּהּ וְאֵין מְבָרְכִין לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה. וְכֵן טֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס לְעוֹלָם אֵין מְבָרְכִין לֵישֵׁב בַּסֻּכָּה מִפְּנֵי שֶׁהֵן חַיָּבִים מִסָּפֵק וְאֵין מְבָרְכִין מִסָּפֵק:

גמ' א"ר יוחנן אתרוג בשביעי אסור בשמיני מותר. סוכה אפי' בשמיני אסורה ור"ל אמר אתרוג אפי' בשביעי מותר א"ל רב פפא לאביי לר"י מ"ש סוכה מ"ש אתרוג א"ל סוכה דחזי לבהש"מ דאי מתרמי ליה סעודתא בעי למיתב בגוה ומיכל איתקצאי לבין השמשות ומיגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא דשמיני אתרוג דלא חזי לבין השמשות ולא איתקצאי לבין השמשות לא איתקצאי נמי ליומא דשמיני וא"ת אתרוג נמי ממה נפשך בין השמשות אסור דשמא יום הוא וכיון דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי נמי לכל היום וי"ל דבכה"ג לא שייך למימר מיגו דאיתקצאי לבין השמשות כיון שלא נאסר בין השמשות אלא מחמת ספק יומא שעבר:

איכא דאמרי ברוכי כ״ע לא פליגי דלא מברכינן בסוכ׳‎ בשמיני לדידן כי פליגי במיתב רב סבר מיתב מיהא יתבינן ורבי יוחנן סבר מיתב נמי לא יתבינן. תמיהא מלתא לר׳‎ יוחנן היכי אפשר דלא יתבינן בסוכה בח׳‎ דכיון דספק ז׳‎ הו״ל ספיקא דאוריתא ולחומרא. י״ל דכי לא ידעי בקביעא דירחא אה״נ דלכ״ע מיתב יתבינן כי פליגי בזמן הזה דידעינן בקביעא דירחא ולא עבדינן תרי יומי אלא משום מנהג אבותינו וסבר רבי יוחנן שאע״פ שאבותינו דלא ידעי בקביעא דירחא יתבי בסוכה בח׳‎ מספיקא אנן לא אזלינן במנהג דידהו בהא כי היכי דלא לזלזלו בח׳‎ שהוא י״ט מן התורה לדון אותו כז׳‎ שהוא חול ויהיו מקילין בקדושתו ורב סבר דכיון דבלא ברכה יתבינן בה הא מינכרא מלתא שאינה ז׳‎ ממש אלא ספק ולא יזלזלו בקדושתו וזה סיוע לרבינו אלפסי ז״ל שכתב דטעמא דלא מברכין בשמיני בסוכה משום דאתו לזלזולי בח׳‎ ויש שהקשו עליו למה לי מהאי טעמא ת״ל דהא כתב איהו ז״ל גבי ערלה כבושה והכי נמי סברי רובא דרבוותא ז״ל דכל ספק מצוה דאורייתא דברכה דידה דרבנן חזר ועושה המצוה מספק דהוי ספיקא דאורייתא ואינו חוזר ומברך דהוי ספק ברכה דרבנן וכדאמרינן בברכות בספק קרא ק״ש וספק קרא אמת ויציב דבדאורייתא חוזר ובדרבנן אינו חוזר וברכת סוכה דרבנן בח׳‎ שהוא ספק אין לו לחזור ולברך לאו מלתא היא שא״כ היאך אנו מברכין ומקדשין ביום שני שהוא ס׳‎ אלא שיש לך לומר שאין ספק זה כשאר ספקות שהחכמים שאמרו לנו לעשות יום שני תקנו לנו שנברך בו כיום ראשון שאם לא נברך ונקדש בו יזלזלו בקדושתו לפיכך אמר הרי״ף דכיון שכל עיקר לא חייבונו חכמים לברך על ספק יום שני יותר משאר ספקות אלא כדי שלא יזלזלו בקדושתו כדאיתא בפרק במה מדליקין לגבי ברכת סוכה מוקמינן לה אדינא דשאר ספיקות שאין לברך בו כדי שלא יזלזלו ביום שמיני דאדרבה אם אנו מברכין בישיבת סוכה בשמיני ספק שביעי יזלזלו בקדושתו לדונו כשביעי שהוא חול ויש שהקשה עליו דהא יום ב׳‎ דפסח ודאי שהוא חול ואע״פ שאנו עושין אותו ספק יום ראשון שהוא קדוש ולא חיישינן שמא יזלזלו בקדושתו בשני גמור ולא דמי כלל דהכא שהוא ח׳‎ בודאי וקדוש מדאורייתא וברכה של סוכה אינה מדין עצמו אלא מושאלת היא לו מדין ספק שביעי בעי׳‎ למיעבד גדר וסייג שלא לברך כשאר ספיקות כדי שלא יזלזלו בקדושתו של תורה אבל התם שיום שני הוא חול גמור מן הדין אין אנו מונעין ממנו ברכה הראויה לו לעצמו מפני שלא יזלזלו בקדושה שאינה שלו אלא מדין ספק ראשון וזה טעם נכון וברור ונתקיימו דברי ר׳‎ אלפסי ז״ל: והלכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכי׳‎ ואתיא דלא כרב אסי דאמר מבדיל ומקדש מיומא טבא לחבריה ולא חייש לזלזולא די״ט שני רק הא קיל״ן דלית הלכתא כרב אסי:

אמר רבי טוביהו ברבי אליעזר ז״ל חזרתי על כל עניני המועדות ולא מצאתי חג שבועות שנקרא עצרת. ורבותינו ז״ל קראו בכל מקום עצרת לחג השבועות והוא לשון תרגום דאמר אנקלוס הגר בעצרתכון. נאמר עצרת בשביעי של פסח ונאמר עצרת בשמיני של חג להקישו ללינה דכתיב (דברים ט״ז:ט״ז) בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות הוקשו זה לזה:

סדר תפלת ליל שמיני ויומו. ובו ב סעיפים: ליל שמיני אומר בתפלה ותתן לנו את יום שמיני חג העצרת הזה: הגה ואנו נוהגין שאין אומרים חג בשמיני דלא מצינו בשום מקום שנקרא חג אלא אומרים יום שמיני עצרת [מנהגים] ובחוצה לארץ אוכלים בסוכה בלילה וביום מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכים על ישיבתה ומקדשים ואומרים זמן:

בחוץ לארץ אוכלים בשמיני עצרת בסוכה, בלילה וביום, מפני שהוא ספק שביעי. ואין מברכין על ישיבתה. ומקדשין ואומרים זמן, דהוא רגל בפני עצמו. והנה כך איפסיקא הלכתא בגמרא (מז א) דבשמיני מיתב יתבינן, ברוכי לא מברכינן. ומכל מקום ראינו בזה בפוסקים מנהגים שונים: המרדכי בשם הראבי"ה כתב דאסור לישן בשמיני בסוכה משום "בל תוסיף". דבשלמא באכילה – יש היכר מה שאינו מברך. אבל בשינה ליכא היכר (מגן אברהם). ואף על גב ד"בל תוסיף" גמור ליכא, כמו שכתבתי בסימן תרסו, ד"בל תוסיף" שלא בזמנו בעי כוונה, מכל מקום מיחזי כ"בל תוסיף". ועוד: שהרי באמת יושב לשם מצוה, מפני הספק. ומכל מקום היכר צריך, כיון דאנן בקיאין בקביעת החודש. ויתבאר זה בסעיף ה בסייעתא דשמיא. ומטעם זה נהגו לצאת מיד מהסוכה אחר סעודת שחרית (שם). ויש שבלילה אין יושבין, וביום יושבין (שם), ואין זה מנהג (טור). ויש שעושין קידוש, וטועמין בסוכה, והולכין לבית לאכול. והנה על כל אלה הדברים כבר צווחו כמה גדולים דאין לעשות כן. דכיון דבגמרא נפסקה ההלכה שיושבין בשמיני עצרת בסוכה, אם כן צריכין לישב כל הלילה וכל היום. וגם צריכין לישן בסוכה, ובלי שום הבדל מכל החג. ולפי זה – אתי שפיר הכל. דוודאי במדינות החמים כמו בבבל, ובמדינות המערביות והדרומיות, דבסוכות האויר ממוזג וטוב – וודאי דחייבים לאכול ולישן בשמיני עצרת, כמו בכל החג. אבל במדינות הצפוניות כשלנו, דעל פי הרוב הזמן הוא קר; אך אם אנו נפטור עצמינו בכל חג הסוכות מטעם קרירות בטלה מאתנו מצות סוכה, ובעל כרחנו אנו צריכים לישב ולישן בכל חג הסוכות, ובאמת משינה רובם פוטרים עצמם מטעם זה, כמו שכתבתי בסימן תרלט. מיהו בשמיני עצרת שצוו חכמים עלינו לישב בה, ובאופן שלא יהא ניכר שהיא לשם מצוה, וזהו דבר שאי אפשר כמעט במדינות שלנו. ולכן חלילה לנו לבטל תקנת חכמים, אבל מכל מקום בהכרח לעשות איזה היכר שהיא שלא לשם מצוה, והיינו: דמי שישן בסוכה כל ימי החג – לא יישן בשמיני עצרת. ומי שאינו ישן בסוכה דהשתא לא הוי זה היכר, בהכרח לעשות איזה היכר אחר, והיינו: או שלא לאכול בלילה, או לאכול מקצת סעודה ביום חוץ לסוכה. אך שני הדרכים האלה פגומים הם. לכך ההיכר הטוב הוא לצאת מיד לאחר הסעודה של שחרית מן הסוכה, להראות שאין אנו עושים זה לשם מצוה. וזה כל דברי המנהגים קיימים (כן נראה לעניות דעתי).

In the diaspora we eat in the sukkah on Shimini Atzeret, at night and during the day, for it is possibly truly the seventh day of Sukkot And we do not recite a blessing on sitting in the sukkah. And we do say a "she'hechiyanu" blessing during kiddush on Shimini Atzeret night since it is a distinct holiday. And, indeed this is the conclusion of the Gemara (Sukkah 47a) that we sit in the sukkah on the eigth day but do not recite a blessing on sitting in the sukkah. Nonetheless, we find in the halakhic writings many different customs: The Mordechai in the name of Ravyah writes that it is forbidden to sleep in the sukkah on Shimini Atzeret because of "bal tosif" [the prohibition against adding to mitzvot]. For when it comes to eating in the sukkah on Shimini Atzeret there is a means of distinguishing that Sukkot is over in the absense of the blessing on sitting in the sukkah. But when it comes to sleeping in the sukkah, what means of distinguishing could there be? (Magen Avraham). And even though this is not fully "bal tosif" as I wrote above in Siman 666 for "bal tosif" at the wrong time for the original mitzvah requires intention to violate the prohibition nonetheless it looks like "bal tosif." Furthermore, in truth one is sitting in the sukkah to do a mitzvah out of doubt concerning the date and so some sort of distinguishing is needed since we truly do now the date of the month's start. And I will explain this in paragraph 5 with God's help. And for this reason we leave the sukkah after our morning meal on Shimini Atzeret. And there are some who do not eat in the sukkah on Shimini Atzeret at night but do eat in the sukkah on Shimini Atzeret during the day but this is not a valid practice (Tur). And some will make kiddush and eat a little bit in the sukkah and then go home for their meal. And this practice was loudly criticized by many great scholars since the Gemara concludes that the halakhah is that we do sit in the sukkah on Shimini Atzeret and if so we must sit in the sukkah all night and all day and we should also sleep in the sukkah without any distinction with the other days of Sukkot. And according to this, all is well. For certainly in warm climates like Babylonia, and the western and southern lands, where it is warm and mild during Sukkot, certainly they must eat and sleep in the sukkah on Shimini Atzeret just like on Sukkot itself. But in northern lands like ours, where it is mostly cold on Sukkot, if one did not force oneself into the sukkah despite the cold, one would miss the mitzvah entirely. And we force ourselves to eat and sleep in the sukkah on Sukot and indeed, most avoid sleeping in the sukkah because of the cold as I wrote earlier. However, on Shimini Atzeret, where the sages commanded us to sit in the sukkah in a way that makes it clear we have no mitzvah to sit in the sukkah is something that is nearly impossible in our lands. Heaven forfend that we would ignore the enactment of the sages, but we still have to make it clear that we are not sitting in the sukkah out of obligation. This means that one who sleeps in the sukkah during Sukkot should not sleep in the sukkah on Shimini Atzeret and one who does not sleep in the sukkah on Sukkot would now have no distinguishing feature and so must find some other distinguishing feature such as not eating in the sukkah at night or to eat part of his meal outside of the sukkah. These two distinguishing features are not ideal and it would be best to simply leave the sukkah after the daytime meal to show that the meal was not eaten in the sukkah for a mitzvah. And in this way all of the customs are upheld (and so it seems in my humble opinion).

ואוכלין בסוכה מפני שהוא ספק שביעי ואין מברכין על ישיבתה וכו' מסקנא דגמ' שם (מז.) והילכתא מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן וכתב הרא"ש והיינו טעמא דלא מברכינן דכיון דיום שמיני עצרת הוא א"א לברוכי בסוכה דקשיין אהדדי אי יום סוכה הוא לאו שמיני עצרת הוא ואי שמיני עצרת הוא לאו יום סוכה הוא ומשום ספקא דתרווייהו עבדינן לחומרא יתבינן בסוכה ולא מברכינן ונוהגים בו מנהג י"ט דהוא יום שמיני עצרת ועבדינן לחומרא אבל בלולב לא רצו לתקן שיטלוהו בלא ברכה מספק מפני שהוא מוקצה לטילטול ומינכרא מלתא שהוא נוהג בו מנהג חול אבל סוכה פעמים שסוכתו עריבה עליו ואוכל בה בי"ט האחרון כתב המרדכי יתובי יתבינן ברוכי לא מברכינן פי' ראבי"ה כיון דאיכא היכירא דלא מברך כאשר עשה כל ז' ימים לא הוה כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור משום דמיחזי כמוסיף ע"כ . ואין נראה כן דעת הפוסקים שסתמו ולא חלקו בכך:

(ה) בלילה וביום - אבל לאחר שאכלו סעודתן ביום מנהג העולם שנפטרין מן הסוכה ויושבין בבתיהם [מ"א] אבל אי איתרמי ליה לאכול אפילו בין השמשות צריך לאכול בסוכה: (ו) מפני שהוא ספק שביעי - ומטעם זה הרבה אחרונים מצדדין דצריך ג"כ לישן בסוכה וכן הוא ג"כ דעת הגר"א ויש אחרונים שסוברין שאין כדאי לישן בסוכה בשמ"ע לא ביום ולא בלילה דעושה אותו כחול דבשלמא גבי אכילה לא מנכר שכן דרך ב"א לפעמים לישב בצל סוכה אפילו שלא לשם מצוה משא"כ בשינה. ומנהג העולם להקל בשינה. ודע דלדעת הפוסקים שסוברין דאין ישנים בסוכה בשמ"ע י"א דה"ה דאין אוכלין אז פירות וה"ה פת פחות מכביצה בסוכה. כללו של דבר כל דבר שא"צ לברך עליו ברכת לישב בסוכה בשאר ימי סוכה אין אוכלין בסוכה בשמ"ע ויש מקילין בזה וכן מסתברא דבאכילת פירות וכה"ג דברים שאין חייבים מצד הדין יכול לעשות בשמ"ע כמה שירצה בבית או בסוכה: (ז) ואין מברכין וכו' - דכיון דיום שמ"ע הוא א"א לברוכי בסוכה דקשיין אהדדי אם יום סוכה הוא לאו שמ"ע הוא ואם שמ"ע הוא לאו יום סוכה הוא ומשו"ה עבדינן לחומרא. והסכימו האחרונים דאין לאכול בערב עד שחשיכה אכן בדיעבד אם נטל ידיו ובירך המוציא לא יברך לישב בסוכה דכבר קיבל שמ"ע בתפלתו ובקידוש:

ח) שם. ובחו"ל איכלים בסוכה וכו' ומשמע בכל הפו' דצריך לאכול כל אכילות של אותו היום בסוכה ואפי' איתרמי ליה סעידה ביה"ש צריך לאכול בה דהא מה"ט אסרינן נוי סוכה בט' ואם הוא שבת צריך לאכול סעודה ג' בסוכה. מ"א סק"ב. א"ר אות ח' א"א אות ב' ח"א כלל קרג אות ה' מ"ב אות ה' ומיהו בסעודת ברית מילה יש להקל כמ"ש הא"ר בסי' תר"מ אות י"ט וא"א בסי' זה אות ב' ובדברינו לסי' תר"מ אות ס"א יעו"ש. וכן באכילת פירות וכדומה שאין חיוב מן הדין לאכול בסוכה כמ"ש לעיל סי' תר"מ סעי' ב' בש"ע יש מקילין לאכול חוץ לסוכה אפי' המחמירין: ט) שם. מפני שהוא ספק שביעי. והא דלא תיקנו בלולב נמי ליטלו בשמיני בלא ברכה מפני שהוא ספק שביעי חדא דלולב בגבולין דרבנן וסוכה מדאו' ועוד דבלולב איכא טלטול אבל בסוכה לא עביד מידי. הר"ן על הרי"ף בסוף מס' סוכה. וכ"כ הלבוש. מט"מ סי' תתק"ט. ב"ד סי' תס"ג. ער"ה או' ג': י) שם. ואין מברכין על ישיבתה. ולכן אין לאכול בלילה עד שחשיכה שאם יאכל בעוד יום היה צריך לברך על הסוכה שעדיין יום ז' של סוכות הוא. הגה"מ וב"ח ולבוש ורש"ל בתשו' סי' ס"ח ומט"מ סי' תתק"ט. מ"א סק"ג. ומ"ש הט"ז להשיג על דברי רש"ל הנז' כתב עליו הא"ר או' ג' דראיותיו וסברותיו קלושין ויש לדחותם וכבר נהגו כן ע"פ מ"ש כן בהגמ"נ וממ"ט ורש"ל וב"ח ומ"א עכ"ל וכ"כ הברכ"י אות ה' על דברי הט"ז הנז' שאין דבריו מכריעות והעיקר כדעת מהרש"ל והאחרונים. וכן הסכים החמ"מ. ער"ה אות ד' ח"א כלל קנ"ג אות ה' בן א"ח פרשת וזאת הברכה אות י"ג. מ"ב אות ז' ומ"מ אם אכל (ר"ל מחמת איזה סיבה. ועיין מחה"ש) לאחר תפלת ערבית מבע"י לא יברך לישב בסוכה. תשו' רש"ל שם. מ"א שם. א"ר שם. ער"ה שם. ח"א שם. מ"ב שם. וכן בליל ש"ת צריך לילה ודאי בקידוש בשביל ישיבת סוכה דאין יושבין בה ואוכלין בחוץ. בן א"ח שם:

נשאלתי אם יש בידי להכריע במה שנחלקו רש"ל וט"ז סוף סימן תרס"ח אם יוכל לאכול בכניסת יום ש"ע עד הלילה. הנה אם אמנם מי אנכי להכריע בין הרים גדולים בכל זה אחרי שדפקת על דלתי בית המדרש לא אשיבך ריקם. הנה כל דברי הט"ז במחכ"ת יש להשיב על דבריו דמ"ש דאם כן היה אסור לכנוס באותה שעה ל"ק כלום דל"מ אם נימא דיכול לפטור עצמו אם בדעתו בפירוש שיפטור עצמו ועיין בסי' תרל"ט במג"א ס"ק י"ז פשיט' דלא קשה מידי אלא אף אם נימא דל"מ מ"מ כיון שאינו סותר עצמו שפיר יוכל לברך ומה בכך וע"כ לא כתב רש"ל רק באותו קידוש של ש"ע דאז סותר ברכת לישב בסוכה דאם שמיני אין כאן שביעי משא"כ בזה. ובזה נדחה גם כן מה שהקשה בכל יום עד יו"ט בערב שבת יהי' אסור באכילה עד הלילה דלא יוכל לומר יעלה ויבא דזה אינו דמה בכך הא יוכל לומר יעלה ויבא וגם רצה וכעין מ"ש בסי' קפ"ח סי"ו שם אין כאן סתירה דיוכל להיות שהוא יו"ט ושבת אבל כאן יש סתירה דאם שמיני אין שביעי ואם שביעי אין שמיני וכו'. ומה שכתב הט"ז דכיון דקיבל עליו קדושת ש"ע אם כן הוי כל קדושת ש"ע עליו ואין כאן מצות סוכה כלל. במחילת כבודו זה אינו רק לחומרא ולא לקולא ועיין בהגהת ד"מ ואני מוסיף עוד שהט"ז בעצמו סי' תרע"ג כתב בהדיא בס"ק ט' דלקולא לא הוי כן ע"ש ועיין בט"ז סי' רצ"א ס"ק ו' שחולק גם כן על רש"ל וגם שם דברי רש"ל נכונים וכמ"ש בגליון הט"ז שם בזה"ל עיין לקמן סי' תע"ב בט"ז ס"ק א' שכתב בשם אא"ז מהר"ל מפראג כרש"ל ועיין תוס' פסחים דף צ"ט ע"ב ד"ה עד שתחשך ודו"ק ועיין מג"א סי' רס"ז ועיין בהר"ן פרק ע"פ גבי שבת אינה קובעת עד שתחשך עכ"ל. וכעת מצאתי בפר"ח סי' תע"ב שהאריך גם כן בזה ע"ש עכ"פ דברי הט"ז אינם נכונים ובגוף דברי אא"ז הרש"ל קשה לי טובא דאיך יפרנס הא דאמרו בסוכה דף מ"ו ע"ב א"ל ר"פ לאביי לר"י מ"ש סוכה ומ"ש אתרוג א"ל סוכה דחזיא לבין השמשות דאי איתרמי ליה סעודתא בעי מיתב בגווה ומיכל בגווה איתקצאי לבין השמשות וכו' ולדברי רש"ל איך מצי אכיל בין השמשות הא סתרי אהדדי דפשיטא דבין השמשות צריך לברך לישב בסוכה. והנה בשגגה נשאר המקום חלק שהכותב בחוה"מ הניח חלק ואמרתי לבאר כעת דבמה שתמהתי על הרש"ל והט"ז נתיישב לי היטב הא דאמרו במשנה סוכה דף מ"ח סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו ופירש"י לא יתיר אגדים שלה לסותרה דהא כל היום חובתה לישן ולשנן ואי איקלע ליה סעודתא אכיל ליה בגוויה. ושאל אותי החריף מו"ה מרדכי מיזיש נ"י ולמה לו לרש"י טעם זה הא באמת אתקצאי ביום השביעי ואתקצאי לכולי יומא והש"ס לא אמר בדף מ"ו דאי איקלע ליה סעודה רק לענין זה דנימא דאתקצאי בין השמשות אתקצאי לכולי יומא דשמיני אבל בשביעי הרי איתקצאי לכל היום והיא הערה עצומה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אם נימא כשיטת רש"ל דאסור לאכול בסוכה בשביעי לעת ערב כשקידש היום של שמיני ואם כן שוב לא אתקצאי על כל היום דהרי לא היה דעתו ע"ז ולכך כתב רש"י דז"א דבאמת מחויב לאכול עד ערב בסוכה ואם כן שוב באמת אתקצאי על כל יום השביעי וגם אתקצאי אף על יום השמיני וזה ברור כשמש ומה מאוד שמחתי שראיתי ברמב"ם פ"ו מסוכה הי"א שכתב גמר מלאכול ביום השביעי בשחרית לא יתיר סוכתו וכו' ואם הוצרך לסעוד בשאר היום צריך לאכול בסוכה שמצותה כל שבעה. והראב"ד בהשגות כתב א"י מה זהו. והנה גם לפירוש הה"מ בדברי רבינו ובלח"מ האריך שם בפירוש כוונת הראב"ד. אכתי תימה על הרמב"ם מה השמיענו בזה. ולפמ"ש טובא קמ"ל דה"א דאסור לו לאכול מן המנחה ולמעלה בסוכה קמ"ל דחייב לאכול כל היום השביעי בסוכה אף שקדש יום השמיני וז"ב ופשוט: והנה על דברי הרש"ל הקשיתי למעלה מדברי הש"ס והגידו לי שבספר חמד משה הקשה כן אמנם באמת על דברי הרש"ל יש ליישב דמשכחת לה שישב כל היום בסוכה ולא צריך לברוכי או דאזיל הש"ס כמאן דס"ל דלא מפסקי לילות מימים ואין צריך לברוכי לישב בסוכה. אמנם על דברי הט"ז קשה יותר שהוא כתב שכל יום השמיני חלף ועבר מצות סוכה כל שקבל עליו קדושת שמיני אם כן כל שהוא ביהש"מ א"צ לברוכי לישב בסוכה כלל ואיך שייך מיגו דאתקצאי. אמנם גם דברי הרש"ל תמוהין דבאמת עכ"פ מוקצה לא שייך בזה דהא באמת אסור לישב בסוכה. אמנם נראה דהנה בהא דאמרו בדף מ"ז לל"ב דלמ"ד שמיני לזה ולזה מיתב נמי לא יתבי נתקשה הריטב"א בחידושיו דהא הוי ספיקא דאוריי' דשמיני ספק שביעי הוה דאוריי' ולמה לא צריך לישב בסוכה מספק ומ"ש הריטב"א בזה דדוקא בעת שלא היו בקיאין בקביעא דירחא הוא דהיה ספק דאוריית' אבל לדידן דבקיאין בקביעא דירחא לא הוה ספק שביעי כלל רק משום שמנהג אבותינו היא ודלמא גזרו שמד ע"כ תקנו יו"ט שני ואם כן אינו רק גזירה דרבנן אם כן הוה רק ספק דרבנן ע"ש וכן נראה מהר"ן שכתב גם כן דאינו ספק תורה וכוונתו גם כן כמ"ש הריטב"א אבל אני תמה מאד שהרי הרמב"ם ביאר בהלכות קידוש החדש פ"ה דהחשבון שאנו מחשבין היא מסוף חכמי הגמר' ועד ימי אביי ורבא על קביעת א"י היו סומכין ע"ש בהלכה ג' ובה"ד שם ביאר דבזמן שסמכו על קביעת ב"ד והיו קובעין על הראיה היו שאר מקומות שאין שלוחי תשרי מגיעין אליהם היו עושין שני ימים מספק אבל בזמן הזה שסומכין על חשבון היה מה"ד שלא יעשו רק יום אחד יו"ט רק תק"ח היה שיזהרו במנהג אבותיהם שבידיהם ולפ"ז בימי הגמרא בימי רב יוסף ומכ"ש בהקודמים לו היו מקדשין על פי הראיה והיה יו"ט שני מספק ואם כן היה ספק דאוריית' ולמה לא מיתב יתבינן ולא עוד אלא שההפוך מבואר דר"י בריה דר"ש בר שילת לבר מסוכה הוה יתיב ולדידן קי"ל דמיתב יתבינן. ולפמ"ש אדרבא איפכא מסתברא דבימי חכמי הש"ס הי' צריכין לישב מספק ולדידן לא ניתיב בסוכה עכ"פ דברי הריטב"א ברורים. ובזה אמרתי מ"ש המרדכי וכן הוקבע בש"ע סי' תרס"ח בהא דקי"ל מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן דהטעם דלא מברכין דיש היכר על ידי שאין מברכין ולכך אינם עוברים על ב"ת ולכך אין ישינים בסוכה דבשינה לא הוה היכר והדבר תמוה לפענ"ד דאם כן מאי טעמא דמ"ד דגם ברוכי מברכין לל"ק בדף מ"ז שם ובשו"ת נו"ב מהד"ק חלק או"ח סי' מ"ם הבין דאותן מ"ד לא חשו לב"ת כלל והיא תימה דלמה לא חשו לב"ת וגם הקשה בנו"ב שם דאם כן גם לישן בסוכה היו צריכין וא"כ מאי פריך שם ודלמא רבנן ס"ל כמ"ד דאם בירך יום ראשון א"צ לברך וקשה למה לא היו ישינים בסוכה ע"ש אבל לפענ"ד נראה דהדבר נכון דהנה באמת לכאורה לא שייך ב"ת כמ"ש הסמ"ק והמ"א סי' ל"א דכל שעושין מספק לא שייך ב"ת וכתבתי על הגליון דכן הוא בתוס' ר"ה דף כ"ח ד"ה ומנא תימרא ובתוס' ישינים ביומא דף נ"ז ד"ה ת"ל אך זה דוקא כשלא היו בקיאין בקביעא דירחא אבל לדידן דבקיאין בקביעא דירחא ואינו ספק כלל רק מנהג בעלמא שייך ב"ת לזה הוצרך המרדכי לחדש דלדידן יש היכר במה דלא מברך אבל בימי חכמי הש"ס לא שייך כלל ענין ב"ת ודו"ק. ועכ"פ יקשה קושית הריטב"א לל"ב דאף מיתב לא יתבינן וקשה מ"ט ואדרבא בזמן הש"ס דהיה ספק דאוריית' דלא בקיאין בקביעא דירחא היה מותר לישב ולא שייך ב"ת כלל ואם כן יקשה למה לא ישבו אמנם נראה דלפמ"ש הרש"ל דכל דיושב ואינו מברך לישב בסוכה הוה עון גדול יותר מאם לא ישב כלל וכוונתו דבאמת בשב ואל תעשה יש כח ביד חז"ל לעקור אבל לישב ולא לברך זה ודאי לא מסתבר ולפ"ז לכך ס"ל דלא יתבינן דבאמת הוה ספק דאוריית' והיה צריך לברך מספק וכיון שאם יברך לישב בסוכה ומקדש של שמיני הוה סתירה גמורה כמ"ש הרי"ף דלכך ברוכי לא מברכינן וכ"כ הרש"ל שם ואם כן יהיה זלזול גדול לכך תקנו שלא יברך כלל וזה טוב יותר דיש כח ביד חז"ל לעקור משום זלזול בקדושת שמיני וגם הוה סתירה ביחד כמ"ש הרש"ל לכך ס"ל שלא ישב כלל וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הנו"ב שם שהקשה בהא דאמרו ללישנ' בתרא נקוט דר"י בידך דר"י בר שילת לבר מסוכה הוי יתיב ותמה בנו"ב מה רבותא דר"י בריה דר"ש ב"ש טפי מר"ה בר ביזנא וכל גדולי הדור דהוו יתבי בשמיני ספק שביעי רק דלא מברכי ולמה יהי' עושין כר"י והרי כל גדולי הדור לא פסקו כן. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל הטעם דלא יתבי בסוכה אף דהוה ספק תורה היא משום דהוה סתירה דהרי מקדשין בשמיני ולפי"ז זהו בלילה דהוה סתירה גלויה אבל בקידוש היום אין כאן שום סתירה אף שיברך ולכך שם דמיירי שבאו ביום ולכך שפיר הוה יתבין ולא היה סתירה ובלא"ה כיון דהם לא ברכו אם כן לא היה שום סתירה ושפיר יתבי אבל ר"ש ס"ל דהוה עון אז ישבו ולא ברכו ואם כן כל שיצטרכו לברך שוב הוה סתירה גלויה וז"ב. ומ"ש הגאון מוהראו"ו ז"ל ראיה מהרשב"א וריטב"א לפמ"ש אין ראיה דהם אזלו בשיטתייהו דאף בספק עוברים על ב"ת אבל לדידן דקי"ל כתוס' הוצרך המרדכי לחדש דע"י ברכה איכא היכר. ובזה מיושב היטב דברי הרש"ל דלכך בזה"ז כיון שבקיאין בקביעא דירחא ואינו רק מנהג שפיר אסור לישב בסוכה דהוה סתירה אבל בימי חכמי הש"ס דהוה ספק אם כן בעוד יום היה ספק ספיקא ספק שמא עוד יום הוא והוה שביעי וחייב בודאי בסוכה ואת"ל שמא לילה שמא היא שביעי דלא בקיאין בקביעא דירחא ואם כן פשיטא דלא חשו לזלזול וסתירה כל דהוה ספק ספיקא לחיוב סוכה ושפיר הוה מוקצה וז"ב. ובזה עכ"פ דברי הט"ז נדחים דעכ"פ אי אפשר לומר דחלף מצות סוכה דהרי באמת לענין סוכה הוה ספק ספיקא לחיוב ולענין שמיני אין כאן רק ספק אחד ואיך שייך שידחה מצות סוכה שהרי אף ביום השמיני הוה ספק שביעי ואולי גם הט"ז לא כתב רק לדידן אבל בימי הש"ס לא אמר כן ובאמת גם מצד הסברא כן דבשלמא בזמן הזה דאינו רק מכח מנהגא אם כן יש לומר דכל שקיבל עליו קדושת שמיני יותר עדיף וחלף מצות סוכה כיון דבאמת יום השמיני מוכן ועומד לחול אבל בזמן הש"ס איך יוכל לקבל קדושת שמיני מה שיום השמיני בעצמו הוא בספק שביעי וז"ב. ובחידושי אמרתי בישוב קושית הריטב"א דאיך לא ישבו בסוכה הא הוה ספק תורה דהנה באמת חיוב מצות סוכה היא בכביצה והנה הטור כתב בסי' תרל"ט דבלילה הראשונה חייב בכזית דכמו דחשוב לענין אכילת יו"ט ועיין שעה"מ שהאריך דסעודת יו"ט קובע ע"ש. ולפ"ז נראה לפענ"ד דאם אכלן כזית כזית באופן שלא יצטרפו בכדי א"פ שוב אינו עובר בשמיני ספק שביעי דבאמת עד כביצה מצי לאכול בלי סוכה וא"ל דסעודת יו"ט קובע דזה אינו דממנ"פ אם היא שמיני שוב א"צ סוכה וז"ב כשמש. ואם כן יש לומר דמאי דס"ל דלא יתבינן עושין כן ואין אוכלין בפ"א רק פחות פחות מכביצה ואם כן גם ר"ש דלבר מסוכה יתיב היה עושה כן. ובזה מיושב היטב קושית הנו"ב הנ"ל דלמה שביק דברי ר"ה בר ביזנא וכל גדולי הדור והכריע כר"י בריה דר"ש ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דהם אכלו בכביצה ויותר ולכך הוצרכו לישב בסוכה משא"כ ר"י בריה דר"ש ודו"ק היטב. והנה התוס' הקשו מלולב דלמה לא תיקנו ליטול בשמיני מספק והנה באמת גם לי היה קשה וישבתי דשאני לולב דאינו רק ספק דרבנן דבגבולין אינו רק ביום ראשון לבד ומצאתי בר"ן שכ"כ אבל אם נימא דבאיתחזיק איסורא גם בדרבנן אסור ואם כן אין מקום לתירוצו ועכו"פ בבית הספק שדייק מדברי הר"ן דלא ס"ל דבאיתחזיק איסורא בדרבנן אסור ולפ"ז הר"ן לשיטתו ודו"ק:

ע"ד המבואר בש"ע סי' תרס"ח שאוכלין בסוכה בשמיני מספק ואין מברכין ודעת המרדכי דאין ישנים בסוכה דבשלמא גבי אכילה איכא היכירא במה שאינו מברך משא"כ בשינה דליכא הכירא והגאון מוהראו"ו ז"ל חולק ע"ז ודעתו דגם ישינים בסוכה ושאלת לחוות דעתי בזה. והנה מה אני להכריע. אמנם בכל זאת הרשות נתונה לתלמוד לחוות דעתו במקום שידו מגעת. הנה הגאון בעל נודע ביהודא הקשה בהא דאמרו בסוכה דף מ"ז ודלמא ס"ל כמ"ד כיון שבירך יו"ט ראשון שוב אינו מברך והקשה היאך אפשר דס"ל כן א"כ איך ישבו בסוכה הא אין להם היכר כלל דהא בלא"ה לא היו מברכין רק יום א' ע"ש מ"ש בזה והוא דחוק. ולפענ"ד דל"מ לפמ"ש בטור סי' תרס"ח יש נהגו שלא ישבו בסוכה בליל שמיני וביום שמיני יושבים וכתב הב"י הטעם דהם פירשו דמה שאמרו מיתב יתבינן היינו ביום דוקא דבלילה שמברכין זמן אכילתו בסוכה סותרת את הברכה ולפ"ז פשיטא דהיה צריך שיברך על אכילתו ביום דכל הטעם דסוכה רק יום א' בלבד משום דלא מפסקי לילות מימים כדאמרו בדף מ"ה ע"ב וכאן הא מפסקי לילות בליל השמיני שלא אכלו וכיון שצריך לברך ביום שפיר יכול לישב ולא יברך ויהיה היכר. ובזה הן נסתר מחמתו דברי הנוב"י שם ע"ש אף מה שנהגו לישב גם בליל שמיני כמ"ש בטור וש"ע שם מ"מ לק"מ דלהס"ד שם דס"ל כרב דברוכי נמי מברכינן וע"כ דל"ח לבל תוסיף כלל לרב והטעם נ"ל דרב סובר כיון דבקידוש מברך זמן א"כ בזה גופא ניכר שאינו יושב בסוכה רק מספק ומספק ל"ש בל תוסיף עיין מג"א סי' ל"א. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה מיתב דלכך בלילה לא תקנו שישב בסוכה בספק דלא מבעיא לרב אינו היכר כלל בלילה וגם לר' יוחנן כל שאינו מזכיר הזמן דש"ע לא סמכינן על מה שאינו מברך כיון דלרב מברכין ולא חיישינן על ב"ת א"כ שפיר ישבו בסוכה אף דלא מברכין דלא חיישינן לב"ת כלל וע"כ לא כתב המרדכי רק לדידן דקיי"ל דברוכי לא מברכינן דחיישינן לב"ת ובעי היכר אם כן לכך בשינה דליכא היכר אסור לישן משא"כ לרב: ובזה מיושב הא דאמרו דף מ"ה רי"א סוכה שבעה מ"ט סוכה דאורייתא והדבר תמוה אטו לא ידעינן דסוכה דאורייתא דעיקר הטעם לא אמר ועיין בריטב"א ולפמ"ש אתי שפיר כיון דבעי שבעה יומי דסוכה א"כ אין מברכין רק יום א' יהיה אסור לדידן בשמיני ספק שביעי וא"כ לא נשב מספק רק ששה ימים דדלמא יום שני עיקר וצריך לישב בשמיני ובאמת אסור לישב דאין לנו היכר בברכה דהא אין מברכין רק יום א' וכעין סברא זו כתב הרא"ש פ"ד דסוכה סי' ב' לענין זמן בליל ב' ודו"ק. וכן משמע בר"ה בהא דאמרו בדף כ"ח אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ולא קאמר האוכל או יושב בסוכה ילקה ולפ"ד המרדכי אתי שפיר דבישיבה או אכילה איכא היכר ממה שאינו מברך משא"כ בשינה דליכא היכירא ועיין בתוס' שם ד"ה ר"י שכתבו דלר"י לא ישב בסוכה בספק שמיני. ולפמ"ש אתי שפיר דהישיבה מותר רק בשינה אסור דליכא היכירא. ובזה יש ליישב קושית הפנ"י שם ודו"ק וכן משמע קצת מדברי רש"י בסוכה דף מ"ח בד"ה לא יתיר כתב דכל היום חובתו ובד"ה האילן כתב לפי שצריך לישב בה למחר ולא נקיט לישן ש"מ דלישן אסור וגם לפי מה דקיי"ל דלעבור על בל תוסיף בזמנה לא בעי כוונה א"כ בשלמא באכילה וכדומה שפיר יכול לאכול ולא יכוין לעבור עליו על ב"ת ואז אינו עובר דמכוין בפירוש שלא לשם מצוה רק מחמת ספק משא"כ בשינה דבעת שישן אינו מכוין מידי. וזה נכון. שוב ראיתי שנית בנוב"י והנה הוא לא כך הקשה רק דלמה לא היו ישנים בסוכה ג"כ כיון דלא חיישינן להיכר וזה אינו קושיא כלל ולפמ"ש הא דלרב ברוכי מברכין ולא חיישינן לבל תוסיף הוא משום דעכ"פ ההיתר הוא להזכירו יום השמיני בקידוש ולפ"ז בשינה דליכא היכר פשיטא דגם לרב לא ישינים בסוכה ודו"ק:

והנה בשמיני עצרת כ' עצרת תהיה לכם וכאן כ' עצרת לה"א ונחלקו בזה ר"א ור' יהושע (שם סח:) והנה בתנחומא (פסחס טו) איתא על שמיני עצרת והיתה ראויה להיות אחר החג נ' יום כשם שעצרת אחר החג נ' יום אלא אמר הקב"ה חורף הוא כו', נראה מזה שחג שבועות הוא כמו שמיני עצרת אחר סוכות כן שבועות אחר פסח, ובאמת בתורה לא נקרא כלל שבועות בשם עצרת רק שביעי של פסח נקרא בתורה עצרת, רק בלשון חז"ל נקרא שבועות עצרת והאר"י הק' ז"ל כ' דעצרת הוא לשון קליטה שהקדושה נקלטת אז, ויתכן דקדושת הפסח מצד ישראל עיקר הקליטה בחג שבועות ומשו"ה נקרא בלשון חכמים שבועות עצרת, וכמו כן בשמיני עצרת הוא עצרת לכם קליטת קדושת חג הסוכות, מה שאין כן מצד השי"ת נקרא שביעי של פסח עצרת לה"א שהיה צופה תיכף בז' ש"פ שכבר נקלטה הקדושה דחה"פ, דקדושת הפסח אמר רה"ק זצוק"ל בשם רבינו ר"ב מפשיסחא זצוק"ל שהיא כמו ראית חתן וכלה ושבועות היא הקנין ולולא הקלקול אני אמרתי אלקים אתם והי' אז התיקון בשלימות, ואז הוא עצרת מצד ישראל ולכן נקרא בלשון חז"ל שבועות עצרת ואז מקריבין שאור וחמץ אף שבכל השנה אסור להקריב שאור אך אז כבר נתברר שזהו השאור שמיעוטן יפה כמ"ש (ברכות לד.) אבל השי"ת העיד על ישראל בשביעי ש"פ שכבר נקלט אצלם הקדושה וראתה שפחה וכו' וזש"נ עצרת לה"א, מה שאין כן שמיני עצרת נאמר עצרת תהיה לכם שאז נקלט הקדושה מחג הסוכות אף מצד ישראל ומש"ה שינה הכ' בשמיני עצרת תהיה לכם, וכאן עצרת לה"א, וזה שזכר כאן שאכילת מצה רשות שבאמת אם היה כאן הקנין והקליטה היה מותר כאן אף אכילת חמץ כמו בחג השבועות, רק מטעם כיון שמצד ישראל, לא נגמר הקליטה עדיין אז שאח"ז נסתר מהם האור כנ"ל עדיין נוהג איסור חמץ, אך עכ"פ כיון שהוא עצרת לה"א למדה התורה כאן שאכילת מצה רשות וממנו נלמד לשאר הימים שהוא רשות בדבר שהיה בכלל וכו':

(לא) ירדו גשמים וכו' - וכשם שמפנין מפני הגשמים כך מפנין מפני השרב ויתושים ואפילו אין האדם מצטער בכך אלא שהמאכל מתקלקל בכך וה"ה אם העת קר שהמאכלים השמנים נקרשים לפניו יכול לאכלו בבית וא"צ לחזור עד שיגמור סעודתו אפילו אוכל אח"כ מאכלים אחרים שאינם נקרשים וכמו בס"ז בפינה מפני הגשמים שא"צ לחזור עד שיגמור סעודתו אפי' פסקו הגשמים וכתב בבכורי יעקב דאם אפשר לתקן בלא טורח גדול שלא יקרשו המאכלים כגון שיניחם על קערה שמים חמים בתוכה צריך לתקן ואינו פטור ע"י כך מסוכה:

(ב) שמונת - ולדידן גם בט' שהרי בשמונה עדיין מחוייב לאכול בסוכה וכיון דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולי יומא ואם חל שבת אחר יו"ט נוהגין שלא להסתפק ממנו גם בשבת דהוי כמכין מיו"ט לשבת:

אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה אפי' אכל כזית פת יצא י"ח מכאן ואילך רשות רצה לאכול סעודה סועד בסוכה רצה אינו אוכל כל ז' אלא פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל כדין אכילת מצה בפסח: הגה ולא יאכל בלילה הראשונה עד שיהא ודאי לילה [ב"י בשם א"ח] ויאכל קודם חצות לילה [מהרי"ו ומהרי"ל] ולא יאכל ביום מחצות ואילך כדי שיאכל בסוכה לתיאבון [מהרי"ל] דומיא דאכילת מצה:

וכן מצוה זו דהיינו סוכה יש בה שני חלקי המצוה דהיינו בליל א' של סוכות מ"ע לאכול כזית בסוכה ומחויב לחזור אחר סוכה ואם אינו רוצה לאכול אינו מועיל כי הוא מחויב לאכול כמו מצה ותפילין ואם לא קיים המ"ע בלילה ראשונה עשה נגד רצונו ית"ש. ובשאר הלילות וימים אם רוצה אינו אוכל ואינו יושב בסוכה ואין שוב חיוב עליו כמו ציצית אך אם אוכל מ"ע לאכול בסוכה ומקיים רצונו ב"ה אבל אם אינו אוכל אין חיוב וגם בשני מצות הללו הוא בציור ג"כ שמבטל המצוה ועושה נגד רצונו כמו שאינו מניח תפילין כגון אם לובש בגד של ד' כנפות ואינו מטיל ציצית אז עובר על המצוה וכן אם אוכל אכילת קבע חוץ לסוכה עובר על המצוה. הכלל דאם עושה המצוה מקיים בכ"ע המצוה ועושה רצונו ב"ה ויש שאינו מקיים המצוה ועובר על רצונו כגון בלובש בגד של ד"כ או אוכל קבע חוץ לסוכה ויש שאינו מקיים המצוה וגם א"ע כגון באינו לובש הבגד ואינו אוכל כלל וז"פ.

יש להמתין מלקדש בליל שמיני עצרת עד הערב, ואף על פי שבכל שבת ויום טוב יכול לקבל תוספת שבת ויום טוב מבעוד יום, בשמיני עצרת אין לקדש ולאכול מבעוד יום, כדי שלא להכנס בספק איסור תורה. ולכן לא יקדש ולא יאכל בליל שמיני עצרת עד שתחשך ויצאו ג' כוכבים, כי אם יקדש ויאכל מבעוד יום, יצטרך לאכול בסוכה.

תא חזי כתיב וכו': בוא וראה, כתוב, ביום השמיני עצרת. מהו עצרת. ומשיב, אלא במקום ההוא שהכל מתקשרים שם יחד נקרא עצרת. שהוא מלכות המקבלת מכל הספירות. כי מה פירושו של עצרת. קיבוץ. ואם תאמר, כאן שנקרא עצרת, מהו הטעם. ומשיב, אלא בכל אלו הימים של סוכות, היו ימי סעודה של ענפי האילן, דהיינו ע' שרים, הנמשכים מז"א, מחיצוניותו, וע"כ הם ע' פרים שהקריבו בז' ימי סוכות, לאחר כך, בשמיני עצרת, שמחת האילן ממש, דהיינו ז"א עצמו, ובשבילו הוא יום אחד עצרת. שהוא שמחת התורה, שמחת האילן, שהוא הגוף, דהיינו ז"א.

ולכן אם היה יושב ואוכל בסוכה, וירדו גשמים, נפטר מן הסוכה, ונכנס לביתו ומסיים סעודתו. ומאימתי מותר לצאת לביתו, משירדו טיפות גשמים לתוך הסוכה כשיעור שאילו היו נופלים לתוך תבשיל יפסל לאכילה, ואפילו היה תבשיל של פול שבנקל מתקלקל (רש"י סוכה כט.) . ואפילו אין לפניו תבשיל שמתקלקל רשאי לצאת מן הסוכה. (סמ"ג) . [ומש"כ שיכול לצאת ולאכול חוץ לסוכה, הוא ע"פ דברי הרא"ש (סי' יב) והובא בב"י (סי' תרמ), והוסיף, שבארחות חיים (הל' סוכה אות לב) כתב בשם רבינו פרץ דמצטער פטור, דוקא לישן חוץ לסוכה, אבל לאכול לא, והרב רבינו שלמה כתב שפטור אף מאכילה. וכן דעת רוה"פ. וראה בחזו"ע שם] .