חסידות

אור פנימי ואור מקיף בקבלה ובחסידות

מקורות קבליים וחסידיים אלו חוקרים את ההבחנה בין אור פנימי—חיות אלוקית המתלבשת בתוך הכלים ובנבראים על פי מידתם—לבין אור מקיף—הארה אלוקית המקיפה וחוצה את כל הגבולות. המקורות מסבירים יחד כיצד מסגרת זו משקפת את נוכחות האלוקות, את התודעה האנושית, ואת הקשר בין הממד המובן והממד העליון של הרוחניות.

דְּלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵיהּ

33 מקורות · 24 מאומתים

נפתח כדף עבודה — חקור, הוסף הערות וייצא.

מקור 1 · תנ״ך
מאומת

Psalms 36:10

תהילים ל״ו:י׳

Psalms 36:10

״באורך נראה אור״ משמש בחסידות ובקבלה לתיאור האור האלוקי כמקור להשגה ולחיות; ניתן לקשר בין אור הנראה ונקלט לבין הארה עליונה המקיפה את האדם ומאפשרת את ראייתו.

כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר׃

For with Thee is the fountain of life: in Thy light we see light.

מקור 2 · ראשונים
מאומת

Zohar I:20b

ספר הזהר, בראשית ט׳ — ד"ה וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאוֹרוֹת וְכוּ'

Zohar, Bereshit 9:107-109

הזוהר משתמש בלשונות של אור, לבוש והתפשטות כדי לתאר את גילוי האלוקות במדרגות; זהו מקור מוקדם לרקע המושגי שממנו התפתחו הבחנות פנימי ומקיף, אף שהמונחים הטכניים המאוחרים אינם תמיד מופיעים בו.

נְקוּדָה קַדְמָאָה הֲוָה נְהִירוּ פְּנִימָאָה דְּלֵית לֵיהּ שִׁעוּרָא לְמִנְדַע זְכִיכוּ וְדַקִּיקוּ וְנַקְיוּ דִילֵיהּ. עַד דְּאִתְפְּשַׁט פְּשִׁיטוּ. וְהַהוּא פְּשִׁיטוּ דְּהַהִיא נְקוּדָה אִתְעֲבִיד חַד הֵיכָלָא לְאִתְלַבְּשָׁא הַהִיא נְקוּדָה נְהִירוּ דְּלָא יְדִיעַ לִסְגִיאוּ זִכּוּכָא דִילֵּיהּ. הֵיכָלָא דְּאִיהוּ לְבוּשָׁא לְהַהוּא נְקוּדָה סְתִימָא אִיהִי נְהִירוּ דְּלֵית לֵיהּ שִׁעוּרָא. וְעִם כָּל דָּא לָאו דַּקִּיק וְזָכִיךְ אִיהוּ כְּהַהִיא נְקוּדָה קַדְמָאָה טָמִיר וְגָנִיז. הַהוּא הֵיכָלָא אִתְפַּשַּׁט פְּשִׁיטוּ אוֹר קַדְמָאָה. וְהַהוּא פְּשִׁיטוּ אִיהוּ לְבוּשָׁא לְהַהוּא הֵיכָלָא דַּקִּיק וְזָכִיךְ פְּנִימָאָה יַתִּיר. מִכָּאן וּלְהָלְאָה אִתְפַּשַּׁט דָּא בְּדָא וְאִתְלַבַּשׁ דָּא בְּדָא. עַד דְּאִשְׁתְּכַח דָּא לְבוּשָׁא לְדָא וְדָא לְדָא. דָּא מוֹחָא וְדָא קְלִיפָּה. וְאַף עַל גַּב דְּדָא לְבוּשָׁא. אִתְעֲבִיד אִיהוּ מוֹחָא לְדַרְגָא אָחֳרָא. וְכֹלָּא כְּגַוְונָא דָּא אִתְעֲבִיד הָכִי לְתַתָּא. עַד כִּי בְּצֶלֶם דָּא אִיהוּ בַּר נָשׁ בְּהַאי עָלְמָא מוֹחָא וּקְלִיפָּה רוּחָא וְגוּפָא. וְכֹלָּא אִיהוּ תִּקּוּנָא דְּעָלְמָא.

The primal point is the innermost light of a translucency, tenuity, and purity passing comprehension. The extension of that point becomes a “palace” (Hekal), which forms a vestment for that point with a radiance which is still unknowable on account of its translucency. The “palace” which is the vestment for that unknowable point is also a radiance which cannot be comprehended, yet withal less subtle and translucent than the primal mystic point. This “palace” extends into the primal Light, which is a vestment for it. From this point there is extension after extension, each one forming a vestment to the other, being in the relation of membrane and brain to one another. Although at first a vestment, each stage becomes a brain to the next stage. The same process takes place below, so that on this model man in this world combines brain and shell, spirit and body, all for the better ordering of the world.

מקור 3 · ראשונים
מאומת

רבינו בחיי

רבנו בחיי, בראשית ג׳:כ״א

Rabbeinu Bahya, Bereshit 3:21

ש — After Adam's sin, why does Hashem Himself clothe him — and what is the meaning of dressing him in "כתנות עור"?

ת — Rabbeinu Bachya brings the Midrash that in R' Meir's Torah scroll it was written כתנות אור (with an aleph) — garments of light, woven from the supernal radiance of Gan Eden, the same light Moshe attained at Sinai. "You can learn the dignity of the garment from the dignity of the One who dressed him" — the purpose of these garments was "להיותם כמלאכי השרת," to live forever like ministering angels. The chiddush: even immediately after the sin, when Adam's eternity-of-body was forfeit, Hashem still clothed him in a residue of Gan Eden light. The post-sin tikkun begins at the moment of the chet itself, and the original blueprint of man as a being of אור is not erased — only veiled in עור.

וְעַל דֶּרֶךְ הַמִּדְרָשׁ, ״כָּתְנוֹת עוֹר״, בְּתוֹרָתוֹ שֶׁל רַבִּי מֵאִיר הָיָה כָּתוּב: ״כָּתְנוֹת אוֹר״, וְהַכַּוָּנָה שֶׁהִלְבִּישָׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִינֵי מַעֲלוֹת וּמְאוֹרוֹת מִן הָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁהָיוּ בְּגַן עֵדֶן כְּעֵין מֹשֶׁה שֶׁזָּכָה לָהֶן בָּהָר. וּמִמַּעֲלַת הַמַּלְבִּישׁ תּוּכַל לִלְמוֹד מַעֲלַת הַלְּבוּשׁ, כִּי הַכַּוָּנָה בָּהֶם לִחְיוֹת לְעוֹלָמִים וְלִהְיוֹתָם כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת.

Now to a homiletical approach. In Bereshit Rabbah 20,29 the copy of the Torah in the possession of Rabbi Meir, had the word “OR” כתנות עור spelled אור, “light.” The meaning of this comment is that G-d dressed Adam and Chavah in clothing consisting of different degrees of “light.” This “light” was a derivative of the אור העליון, “light in the celestial spheres,” similar to the rays of light which Moses’ forehead emitted when he came down from Mount Sinai (Exodus 34,29). In Gan Eden such light still prevailed. The quality of the clothing given to the person so clothed relates in some degree to the quality of He who provides such clothing, in this instance G-d Himself. It was G-d’s intention for this clothing to exist indefinitely and for the wearers to be similar in stature to the angels.

מקור 4 · אחרונים
מאומת

Etz Chaim, Sha'ar 2, Anaf 3

עץ חיים ב׳:ג׳

Sefer Etz Chaim 2:3

הפרק מסביר את תהליך התפשטות האור והסתלקותו ואת היווצרות הכלים; מכאן מתבאר שאור פנימי פועל באמצעות התלבשות ומידה, ואור מקיף פועל על המדרגה בלי להצטמצם לגבולותיה.

ואחר שביארנו ענין ב' בחי' הנ"ל שהם אורות וכלים, צ"ל עוד פרטים אחרים דרך קצרה. והוא כי בחי' האורות שהם עצמות הנשמה הפנימית שבתוך הכלים כנ"ל הנה אלו האורות מתחלקים לב' בחי' והם או"פ ואו"מ. והענין הוא כי הנה האור המחיה והמאירה בתוך הי"ס הנקרא כלים הנה יש בו בחי' המתלבשת תוך הכלים כדמיון נשמה הנכנסת תוך אברי הגוף ומתלבשת תוך איברי האדם ומחיה אותם ומאיר בהם בפנימיותם וזה יקרא או"פ. אמנם אור זה ממועט להיותו יכול להתצמצם ולהתלבש תוך הכלים. ויש בחי' ב' אור גדול ממנו אשר אין כח בכלים לסובלו ולהגבילו תוך פנימיותם ונשאר בבחי' או"מ עליהם מבחוץ ומאיר להם בהיותו אור מקיף עליהם. וגם ענין זה הוא באדם התחתון כמ"ש במקומו בע"ה כי אין לך שום אור שבכל העולמות כולם שאין בו ב' בחי' אלו שהם בחי' או"פ קטן ואו"מ גדול זה בפנימיות הכלי וזה מקיף סביב מבחוץ לכלי. והנה כמו שבחלק האור יש בו ב' בחי' כן בחלק הכלים יש בהם ב' בחי' כיוצא באלו כי אין לך שום כלי בעולם שאין בו ב' בחי' והם בחי' פנימיות הכלי אשר שם התלבשות והתדבקות האו"פ בו בעצמו בתוכו ועוד יש בחי' ב' חיצוניות הכלי אשר עליו מבחוץ סובב ומקיף אור הנ"ל: והנה כמ"ש שאו"מ גדול מאו"פ כן חיצון הכלי יותר מעולה מפנימיות הכלי ואע"פ שבחוש הראות אנו רואין שפנימיות הכלי הוא יותר זך ומעולה מחצוניות הכלי הענין הוא באופן שנבאר עתה: דע כי הנה האור כולו שוה וכאשר נכנס ונתלבש תוך הכלי אין הכלי יכול לסובלו כולו אז בחי' אור שלא יוכל לישאר בפנים נשאר בחוץ בבחי' או"מ עליו ואז ב' אורות אלו מאירים בכלי כי או"פ מאיר חצי עובי כותל מצד הפנימי ואו"מ מאיר חצי עובי הכותל מצד החיצון וע"י ב' אורות אלו מאיר ומזדכך הכותל של הכלי מבית ומחוץ. והנה האו"פ להיותו מצומצם ובדוחק תוך הכלי ומתדבק בו היטב הנה הוא נכנס ובוקע בחצי כותל של הכלי מצד פנימיותו ונבלע בו ועובר בתוכו ועי"כ מזדכך הכלי ונעשה זך אבל אור החיצון להיותו רחוק ובלתי דבוק בכלי ובפרט שאינו מצומצם אינו בוקע בכותל הכלי מצד חיצוניותיו לעבור ולכנס בתוכו ולהאיר בו ולזככו. ולתקן הענין הזה הוצרך להיות חיצוניות הכלי יותר מעולה וזך וגם האור המאיר בו הוא אור המקיף שהוא יותר גדול ומעולה מן או"פ ועי"כ יוכל לקבל חיצוניות הכלי הארה גדולה אעפ"י שאינו דבוק בחוזק באוה"מ ויהיה מקבל כ"כ הארה מן או"מ עם היותו רחוק ממנו כהארת או"פ בפנימיות הכלי בהיותם יחד דבוקים ועי"ז ישתוו פנימיות הכלי שהוא יותר גרוע עם או"פ הגרוע ויאיר זה בזה היטב מאד להיותם דבוקים אעפ"י שהם גרועים. וכן חיצוניות הכלי שהוא יותר מעולה בהיותו מאיר בו גם אוה"מ המעולה יאיר בו היטב מאד עם היותם רחוקים זה מזה. עוד יש סיבה אחרת גדולה והוא כי הנה או"מ מבחוץ חשקו ורצונו וחפצו להתדבק ולהתקרב עם האו"פ ולהאיר לו. והנה אם חיצוניות הכלי לא היה זך מאד לא היה יכול או"מ לעבור ולבקוע וליכנס באו"פ להאיר לו והיה האו"פ בלתי מקבל הארה הזאת הגדולה לכן הוצרך להיות חצי עובי הכותל מצד חיצון יותר זך מפנימי ועי"כ יוכל האו"מ עם היותו בלתי מתדבק בו לעבור ולבקוע וליכנס עד חצי עובי של הכותל מצד חוץ. ואו"פ להיותו מצומצם תוך הכלי בכח יכול לעבור חצי עובי של הכותל מצד הפנימי ולהאיר בו חצי עובי הפנימי אע"פ שאינו זך כ"כ כמו החיצוני ואז מתדבקים יחד או"פ ואו"מ ומאיר או"מ באו"פ. וגם הכלי עצמו מקבל הארה משניהם ומזדכך מאד. אמנם אם אנו רואים בחוש הראות שהפנימי הוא יותר זך כנ"ל הטעם הוא כי או"פ אע"פ שהוא קטן מאוד מאו"מ עכ"ז להיותו מצומצם ומוגבל בכח תוך הכלי ההוא מאיר הארה גדולה ושלימה בפנימיות הכלי משא"כ באו"מ אע"פ שהוא גדול מאד כיון שהוא בלתי דבוק בחיצוניות הכלי וגם הוא אינו מצומצם ומוגבל בתוכו בכח לכן איננו מאיר בו בשלימות הארה שלימה ועי"כ יראה שפנימיות הכלי יותר זך מחיצוניות ויתבאר זה לקמן בהארת פה דא"ק:

2. And after we have explained the matter of the two aforementioned aspects, which are lights and vessels, we must now briefly mention some additional details. The aspect of the lights, which are the essence of the inner soul within the vessels as mentioned above, is divided into two aspects: Inner Light (Ohr Pnimi, or O"P) and Surrounding Light (Ohr Makif, or O"M). The idea is that the light which enlivens and illuminates within the ten sefirot, called vessels, includes an aspect that becomes enclothed within the vessels, similar to a soul that enters the limbs of the body, becomes enclothed within the human limbs, enlivens them, and illuminates them from within—this is called Inner Light (O"P). However, this light is diminished in order to be able to contract and become enclothed within the vessels. There is also a second aspect, a greater light, which the vessels are unable to contain or limit within their inner being, and it remains as Surrounding Light (O"M) upon them from the outside, illuminating them as a surrounding light. This concept also applies to the lower human being, as explained in its proper place with God's help, for there is no light in all the worlds that does not contain these two aspects: a small Inner Light and a great Surrounding Light—this one within the vessel and this one surrounding the vessel from the outside. And just as the light has two aspects, so too the vessels have two corresponding aspects, for there is no vessel in the world that does not contain two aspects: the inner aspect of the vessel, where the Inner Light is enclothed and clings within it, and a second aspect, the outer part of the vessel, upon which the aforementioned Surrounding Light encircles and encompasses from the outside. 3. And just as it was stated that the Surrounding Light (Ohr Makif) is greater than the Inner Light (Ohr Pnimi), so too the outer part of the vessel is more elevated than its inner part. And although by sensory perception we observe that the inner part of the vessel appears more refined and superior to its outer part, the matter is in a manner that we will now explain. 4. Know that the light itself is entirely equal, and when it enters and becomes enclothed within the vessel, the vessel cannot fully contain it. Therefore, the aspect of the light that cannot remain inside stays outside as Surrounding Light (Ohr Makif) upon it, and thus both of these lights illuminate the vessel: the Inner Light (Ohr Pnimi) illuminates half the thickness of the wall from the inner side, and the Surrounding Light illuminates half the thickness of the wall from the outer side. Through these two lights, the wall of the vessel is illuminated and refined both inside and outside. The Inner Light, being constrained and pressed within the vessel and strongly attached to it, penetrates and is absorbed into half the thickness of the vessel wall from the inside, and passes through it, thereby refining the vessel and making it pure. But the Surrounding Light, being distant and not attached to the vessel—especially since it is not constrained—does not penetrate the vessel wall from the outside to enter and illuminate it and refine it. To correct this matter, the outer part of the vessel had to be more elevated and refined, and the light that illuminates it is the Surrounding Light, which is greater and more elevated than the Inner Light. Therefore, the outer part of the vessel can receive a great illumination even though it is not strongly attached to the Surrounding Light, and it receives such illumination from it despite its distance, similar to the illumination of the Inner Light within the inner part of the vessel, where they are closely bonded. Thus, the inner part of the vessel, which is inferior, together with the inferior Inner Light, illuminates well due to their closeness, even though they are both of lesser quality. Likewise, the outer part of the vessel, which is more elevated, when illuminated by the superior Surrounding Light, also shines greatly despite their distance. There is another great reason: the Surrounding Light from the outside desires and longs to bond and draw close to the Inner Light and to illuminate it. If the outer part of the vessel were not very refined, the Surrounding Light would not be able to pass through and penetrate to reach the Inner Light and illuminate it, and the Inner Light would not receive this great illumination. Therefore, the outer half of the vessel wall had to be more refined than the inner half, so that the Surrounding Light, even though not strongly attached to it, could pass through and penetrate up to half the thickness of the wall from the outside. The Inner Light, being constrained within the vessel with force, can pass through half the thickness of the wall from the inside and illuminate it, even though it is not as refined as the outer part. Then the Inner and Surrounding Lights bond together, and the Surrounding Light illuminates the Inner Light. The vessel itself also receives illumination from both and becomes greatly refined. However, if we observe with our physical senses that the inner part appears more refined, the reason is that the Inner Light, although much smaller than the Surrounding Light, because it is constrained and limited with force within the vessel, it illuminates a great and complete light within the inner part of the vessel. This is not the case with the Surrounding Light, which, although very great, since it is not attached to the outer part of the vessel and is not constrained and limited within it with force, does not illuminate it with complete illumination. Therefore, it appears that the inner part of the vessel is more refined than the outer, and this will be clarified later in the illumination of the mouth of Adam Kadmon.

מקור 5 · אחרונים
מאומת

Sha'ar HaKavanot, Derushei Tefillat Arvit, Derush 2

שער הכוונות, דרושי תפילת ערבית ב׳:ב׳-ג׳ — ד"ה דע כי בזוהר חיי שרה אמר

Sha'ar HaKavanot, Sermons on the Evening Prayers 2:2-3

האר״י מתאר את היחס בין האורות הנכנסים ומתלבשים בתוך הכלים לבין הארה המקיפה את המדרגה ואינה מתלבשת בה כולה; זהו יסוד קבלי להבחנה בין אור פנימי לאור מקיף.

דע כי בזוהר חיי שרה אמר גבי ההוא גברא דאתא למשאל מן רשב"י ע"ה ענין התפלות וא"ל כי בתפלת שחרית הוי ימינו תחבקני ובתפלת המנחה הוי שמאלו תח' לראשי. ובתפלת ערבית אתייהיבת אתתא בין דרועי מלכא. וביאור הענין הוא כי בתפלת שחרית הוא זווג יעקב ברחל. אבל אין זווג ללאה אבל יש שם בחי' ימינו תחבקני הוא בחי' החסד המעורר האהבה ואח"כ בתפלת המנחה אז לאה אתמר בה שמאלו תחת לראשי ובתפלת ערבית אז אתייהיבת לאה בין ב' דרועין דמלכא ואז ז"א מזדווג ממש עם לאה. וז"ס פסוק ויהי בבקר והנה היא לאה. וז"ס תפלת ערבית רשות כי ע"י ב' תפלות שחרית ומנחה כבר אתייהיבת לאה בין דרועי מלכא והזווג מוכן מעצמו אמנם אחר החורבן בזמן הגלות עשאוה חובה והטעם הוא כי רחל אע"פ שיש בה ה"ג ודינים הנה היא עומדות באחורי נ"ה דז"א אשר בתוכה יש חסדים מגולים ומאירי' וממתקי' הגבורות שבראש רחל כי ז"ס מ"ש בזהר תצוה דדינים דנוק' נייחין ברישא כו' כמבואר אצלינו אבל לאה היא דינא קשיא לפי שמקומ' באחורי רישא דז"א עד החזה שכל החסדים אשר שם הם סתומי' ואינן מאירי' ולא עוד אלא שגם השעה גורמת כי בלילה הדיני' מתגברין כנודע לכן קבעוה חובה להתפלל ערבית כדי לגרום לז"א להזדווג עם לאה למתק הגבו' אשר בה ע"י החסדים שנותן בה כנז' באד"ר כי ענין הזווג הוא ה' חסדים דיהיב בה דכורא לבסמא ה"ג שבה. ואמנם בתחילת הלילה בתפלת ערבית עדיין לאה שיעור אתפשטותא אינו אלא עד החזה דז"א וא"כ היסוד דז"א הוא למטה משיעורה ואינו יכול להזדווג עמה. אבל הענין הוא כי כשהגדיל ז"א עלה שליש ראשון דיסוד שלו ונתחבר עם הת"ת שבו וממנו נגדל הת"ת דז"א כנודע ועי"ז השליש דיסוד שעלה לת"ת הוא מזדווג עם לאה. ואמנם אחר חצות לילה אז לאה מתפשט' עד סיום כל קומת ז"א בסיום רגליו והם שוים כחדא והשואה זו היא בסוף הלילה ואז כשמשחיר השחר אז הוא מזדווג עמה כנז' בזוהר בראשי' דף אמנם כפי התפשטו' לאה למטה כך שיעור דחיית רחל למטה שהיא נדחית מעט מעט למטה ונעשית בסו' נקודה ויורדת אל הבריאה לתת מזון לנערותיה אשר שם. וז"ס הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה ושאר חלקים של רחל מתחבר' עם לאה ונכללו' יחד ומתארך פרצו' לאה עד למטה כנז': והואיל ואתא לידן נבאר ענין התרדמה והנסירה של הנקבה כי הכל ענין א' בנסירת לאה ורחל כי שתיהם עומדו' באחוריו כנודע. הנה הכתוב אומר ויפל ה' אלקים תרדמה כו' והענין הוא שאחר שבאו המוחין ונכנסו תוך ז"א בהיותם מלובשי' תוך נה"י דתבונה ועי"כ נגדל ז"א הנקרא אדם וכאשר רצה להגדיל גם את נוקב' שהיתה בסוד נקודה קטנה מאחורי צלעותיו אז מה עשה הפיל תרדמה על ז"א וענין התרדמה הוא שהמוחין שנכנסו בו חזרו להסתלק ממנו כי הם חיותו ונשאר ישן ונרדם ואח"ך נכנסו מאחוריו אל תוך הנקבות ובתחילה יורדין תוך לאה ואח"ך מתפשטין עד תוך רחל וכל זה שלא ע"י ז"א ועי"כ נכללות יחד לאה ורחל ונעשות פרצוף אחד בכל אחורי ז"א וננסרה מאחוריו. וזה שאמר הכתוב ויקח אחת מצלעותיו פי' שנסרה ואח"ך ויביאה אל האדם כי בתחילה בהיותה דבוקה באחוריו קודם הנסירה היה חלק אור המוחין שבתוך ז"א הראוי להגדיל הנקב' נכנס תחילה תוך ז"א ואח"ך יוצא האור מתוכו דרך נקב אחורי החזה לחוץ ובונה הכלים של הנוק' והיתה היא צריכה לקבל ולינק ממנו ולכן לא יכלה להגדיל לגמרי ולכן באה הנסירה והוא שהמוחין ההם נתנם ה' אלקים שהם או"א אל הנקבה עצמה שלא ע"י ז"א כנז' ועי"כ נגדלו עוד הכלים שלה ונעשית פרצוף שלם שלא ע"י ז"א ואחר שנגדלה ויביאה אל האדם פב"פ ונזדווגו יחד וא"ת והרי כיון שנסתלקו המוחין ממנו ונתנו לנוק' איך מזדווג עמה אך הענין הוא כי אותם המוחין הראשונים שהיו לו ע"י הנה"י דתבונ' הם הם שנסתלקו ממנו ונתנו לנוק' ואמנם אז עלה הוא יותר למעלה ונכנסו בו מוחין אחרים חדשים יותר מעולים והם מן הנה"י דאו"א עלאין הנקרא חו"ב ונמצא שע"י הדורמיטא משיג מעלה יתירה וכאשר מזדווג אח"ך עמה הוא בכח המוחין החדשי' היותר מעולים כנזכר וזכור ואל תשכח זה ולא תחשוב שבעת הדורמיטא נשאר ז"א בלי מוחין ומצאתי בקונטרס אדם א' כי אז בעת הנסיר' המשיכ' אימא אל הנוק' דז"א עשרה חסדים שהם הויות דע"ב דיודין כי חסד בגי' ע"ב:

מקור 6 · אחרונים
מאומת

Likkutei Maamarim, On Shimshon:1

ר' צדוק, חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קצה, וראה עוד ידיעת ה'

Likkutei Maamarim, On Shimshon 1

רבי צדוק מבאר שסוד העיגולים והיושר קשור לאור פנימי ולאור מקיף: האור המקיף נובע מאינסופיות ה' שבה אין שייכים עבודה ובחירה, ואילו עיקר עבודת האדם נעשית באמצעות האור הפנימי, המתלבש בצמצומים ובהשגות לפי יכולתו של כל נברא, ולפיו נקבע גם האור המקיף שלו.

ענין שמשון. אמרו חז"ל (ב"ר פצ"ח) שחשב יעקב שהוא משיח, כי אמו הצללפוני כדאיתא בבבא בתרא (צ"א.) היא משבט יהודה [מבני חור שממנו השתלשלות בית דוד גם כן מבצלאל כמו שאמרו ז"ל (שמו"ר פ"מ) כמפורש בדברי הימים וכן המשיח יהיה אביו מיהודה ואמו מדן והוא להיפך, כי ענין יהודה ודן שהם ראש וסוף השבטים כמו שאמרו ז"ל (שם) אין לך גדול כו' וירוד וכו', וחיבורם היינו שמתחבר הראש לסוף נעשה עגול כשלוקחים קו ישר וכופפים הראש לחבר עם הסוף והוא סוד המחול לצדיקים לעתיד לבוא וכל אחד מראה באצבע (תענית ל"א.) וכמה שכתוב אז תשמח בתולה במחול שהוא עיגול, כי יש סוד עגולים ויושר כידוע מהאריז"ל דהיינו בכלל אור פנימי ואור מקיף כי השם יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, סובב כל עלמין הוא מצד שהוא אין סוף ושם אין שייך עבודה ובחירה כלל, וכידוע דכל השמות והכינוים להשם יתברך וכן כל מעשה התורה ומצות הוא רק על ידי סוד הצמצום, היינו שכביכול צמצם אורו האין סוף ובלתי תכלית להיות נעלם ונסתר רק דרך קוים דקים והשגות קצרות ככף איש עד שיוכל שכל אנושי להשיג שיש אלקות, ודבר זה נקרא ישות שהרי אומרים שיש אלה המנהיג הכל וכיוצא בו בתוארים שע"כ אי אפשר לשכל אנושי שהוא תחת הישות להכיר השם יתברך אלא על ידי תוארים והשגות ישות, מה שאין כן עצמות האין סוף אין ואפילו אין יכולים לקרותו וכידוע דא'י'ן נקרא הכתר שכבר הוא מכלל מנין המדות של השם יתברך המתפשטות בסוד הצמצום לבוא לידי גילוי והשגת אדם אלא שמידה זו היא שורש להם לכך נקרא בשם אין, כי התחלת התגלות ההשגה למוח נקרא יש מאין שהוא השגת החכמה שבמוח שכבר הוא ישות וכמו שנתבאר זה במקום אחר ואין כאן מקום להאריך, ועיקר העבודה הוא מצד הזה שהוא ממלא כל עלמין בצמצומים רבים והעלמים, והוא אור פנימי לכל הברואים לכל אחד כפי כח השגתו כשמשיג אמיתות השם יתברך, וכפי מדת האור פנימי של כל הנבראים שהם כלי קיבול לאותו אור כך יש להם אור מקיף כמו שהוא בכלל הבריאה כולה שהתחלתה היה בריאת המקום, [וזה שאמרו שהיה סדר זמנים קודם לכן כי המקום והזמן תכופים זה לזה כששייך מקום שייך זמן וכן שייך נברא שזהו עולם שנה נפש שבספר יצירה, ואין כאן מקומו] היינו שהשם יתברך פנה מקום כביכול שצימצם עצמו והניח מקום ואויר פנוי לקבל נבראים, והנה סביבותיו מכל צד הוא אור אין סוף וממילא הוא אותו מקום תמונת עגול כי הרי ההצמצמות היה בשוה לכל צד כי למה יתצמצם באיזה צד יותר מאחר שהוא אין סוף לא שייך גבי' צד שנאמר דלצד זה נתצמצם יותר וכיון שהוא בכל צד בשוה הוא תמונת עגול וכדור וכך כלל הבריאה שלעינינו משמים וארץ הם עגולים וכדורים, והנה אור אין סוף שסביבו ממש בהכרח גם כו שנתצמצם שלא יתפשט לתוך האויר שבינתים ונמצא שיש באורו יתברך הסובב כל עלמין ענין הצמצום, והנה אותו מקום הפנוי נעשה כלי לקבל אור והשגת השם יתברך בדרך ההתצמצמות כפי כח אותה הכלי, [שאינה דומה תחילתה שסמוכה לסוף ללמטה עד המרכז כידוע שבעגול וכדור המרכז נקרא למטה לגבי הסובב כמו בכדור הארצי כנודע] ואז המשיך השם יתברך אור השגתו לפנים המקום הזה כי אור השם יתברך הוא עדיין נעלם מכלי ולמעלה ממנה כעין אור מקיף והמשיך לה אור ישר לאור פנימי רצה לומר המשיג אור השם יתברך בקרבו ממש הוא האדם והוא היושר של כל העולם שהעגולים הם הרקיעים והארץ והיושר הוא האדם, וכך בכללות בריאת המקום האור פנימי היה בדמות אדם פירוש כי מאחר שאנו רואים שכלל הבריאה הוא האדם שהוא סוף הבריאה ולעולם התכלית של איזה פעולה הוא בסוף, והיינו שלכך היה כל הבריאה כדי שגם האדם הגשמיי יהיה משיג אמיתות השם יתברך ואורו כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה פ"א לגי' ילקוט) בראשית בשביל ישראל :

מקור 7 · אחרונים
מאומת

Kalach Pitchei Chokhmah 28:10

קל"ח פתחי חכמה כ״ח:י׳

Kalach Pitchei Chokhmah 28:10

רמח"ל מסביר שאור פנימי ואור מקיף הם שמות לשתי מדרגות בספירות, ומבארם באמצעות תיאור האין־סוף הנמצא בתוך כל ספירה ומחוץ לכל ספירה.

חלק ד: וזהו אור פנימי ומקיף. אלה הם השמות של שתי המדרגות: של ספירות שהוא סוד הכלי, וזה ביאור כל ענין זה של פנימי ומקיף. והוא מה שפירש ברע"מ פ' אמור על א"ס ב"ה, שהוא בגו כל ספירה ולבר מכל ספירה.

Part 4: This is the Inner and Encompassing Light... These are the names of two levels of the Light …of the Sefirot, which is the underlying foundation of the Vessel. Here we have the explanation of the Inner and Encompassing Light. Thus the Zohar (Raya Meheimna, Emor 109b) states that “He is inside every Sefirah and outside every Sefirah”.

מקור 8 · אחרונים
מאומת

Kalach Pitchei Chokhmah 28:16

קל"ח פתחי חכמה כ״ח:ט״ז

Kalach Pitchei Chokhmah 28:16

הרמח״ל מתאר מראה שבו האורות בנויים מכלים מתוקנים, ואור אין־סוף מצוי בתוכם וסביבם בבחינת אור פנימי ואור מקיף.

ענין זה במראה יראה, האורות בנוים מכלים מתוקנים, ובתוכם וסביבם אור א"ס ב"ה בסוד אור פנימי ומקיף:

In the vision this appears as lights made of perfectly wrought vessels, within and around which is the Light of Eyn Sof, blessed be He, on the levels of Inner and Encompassing Light.

מקור 9 · אחרונים
מאומת

Likkutei Maamarim, On Shimshon:13

ר' צדוק, חלק ג דובר צדק עמוד ז עמוד ריא ועיין שם עוד

Likkutei Maamarim, On Shimshon 13

הקטע מבחין בין אור מקיף המחולק לשלוש מדרגות כנגד נפש־רוח־נשמה, לבין אור מקיף של יחידה המקיף את הכול בשווה, ומסביר את ההבדל בין אור מקיף ביושר לאור מקיף בעיגולים ואת יחסו לאור הפנימי.

והנה ידוע מהר"ב ז"ל דשמיני עצרת הוא נגד שלמה המלך ע כידוד ושלמה לעולם תכופים ואחר הושענא רבה שהוא נגד דוד בא שמיני עצרת נגד שלמה, והיינו שידוע דכל מגמת שלמה המלך ע"ה להשיג אור זה דמשיח ושיהיה בניינו הבנין האחרון המקוה, ובאמת עלתה בידו ברוחניות שקיימא לן (חגיגה ג':) קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא והיינו קדושת שלמה אך לא בגשמיות והתגלות לעיני בני אדם שהרי נחרב, אך החורבן הוא כטעם שבירת הכלים ולעתיד יתגלה כי גם גוף בניינו קיים לעד וכמו שאמרו ז"ל אך מכל מקום למראה בני אדם היה טענה אליו, ולכך נכתב בכתוב עליו מה שנכתב וכן על שמשון כי שניהם אהבו נשים נכריות וכן שניהם נקראו על שמו של הקב"ה כמו שאמרו ז"ל (סוטה י'.) והוא סוד התגלות האור איך באמת לאמיתו גם גשמיות הגוף הוא ממש דבוק בהשם יתברך כי השם הוא שורש החיות וחיות שלהם ממש הקדוש ברוך הוא, ונמצא הכלים גם כן ככלים שלמעלה דידוע באצילות איהו וגרמוהי חד שגם הכלים אלקות כנודע וגם הגוף קדוש, והיינו כידוע מאמר חז"ל (ראש השנה כ"ה:) על פסוק את ירובעל ואת בדן וכו' דשקיל וכו' ושמשון בדורו כאהרן בדורו כי הוא דוגמת אהרן [והאריז"ל אמר דבדן אותיות נדב שהיה גלגולו והוא פנחס ואליהו כנודע] כי השיג האור מקיף וחשב להשיג גם העגולים בהיותו בסוד עגולים אמו מיהודה ואביו מדן כמה שכתוב למעלה, וזהו כי היא ישרה בעיני שאמרו ז"ל (סוטה ט':) שמשון בעיניו וכו' פירוש שהיה מופלג בעיניו והיינו שהיה כל כך קדושה בעיניו עד שאמר מאחר שהיא ישרה בעיני בודאי רצון השם יתברך כך שאי אפשר שעיני יחמידו דבר טמא, ובאמת מפורש בכתוב כי מאת ד' וגו' ואם כן למה נענש רק לפי שנתגאה בעיניו כמו שהמשילוהו לסוטה דבקשה את שאינה שלה, שפירוש עיניו הוא סוד שהגיע לאבני שיש טהור דהוא לקביל תרין עיינין וכו' כמה שכתוב למעלה, כידוע בעץ חיים ריש שער אעל פסוק דהעינים ששם הראיה הוא סוד נשמה לנשמה שהוא אור שארץ ישראל ליכנס בפנים בג' מדרגות דנר"נ שהם ג' מדרגות דראש תוך סוף הנזכר למעלה שהם בפנים הכלי ומה שארץ ישראל ליכנס בפנים נעשה בסוד אור מקיף הנקרא נשמה לנשמה והוא סוד ראיית העיינין שהם יוצאים מהחכמה שבמוח כי זה האור מקיף הוא בסוד החכמה שהוא אור מקיף לכל מדריגה דנר"נ כפי אותה המדריגה ונמצא האור מקיף זה שהוא הנשמה לנשמה חלוק גם כן לג' מדרגות דנפש רוח ונשמה אבל יש עוד אור מקיף הנקרא יחידה שמקיף הכל בשוה במדריגת הנשמה ואין בה חילוק ולכך נקרא יחידה וזהו בסוד הכתר יעוין שם, ונמצא דיש ב' מיני אור מקיף הא' במדריגת יושר והב' במדריגת עגולים והעגולים גדול מן היושר בזה, אעל פסוק שבאור פנימי העגולים במדריגת נפש שהוא למטה ממדריגת רוח דיושר וכן האור מקיף דעגולים שהוא כפי ערך האור פנימי קטן מאור מקיף דיושר שהיא כפי ערך אור פנימי שלו, מכל מקום זהו מצד האור פנימי [והאור מקיף מצד חלוקתו הנמשך מן האור פנימי כמו שיש חילוק דרך משל מן אור מקיף דאדם לאור מקיף דבהמה וכמובן] שמה שהוא מושג בשוה לכל בהכרח הוא פשוט יותר ממה שאינו מושג אלא לכל אחד לפי מה שהוא אדם ובעל שכל, אבל האור מקיף דהיינו העדר השגה לשום נברא שאין בו השגה בפנימיות רק בסוד מקיף אם כן ודאי גדול הוא ההשגה והאור הנעלם בשוה מכל הנבראים אפילו מבעל שכל היותר גדול מאור מהשגה הנעלמת במדרגות כפי איכות הבעל שכל המשיג, ולכן לגבי אור פנימי שהוא אור המושג למקבלים היושר גדול מעיגולים, אבל לגבי אור מקיף שרצה לומר אור הנעלם מכח ההשגה דכלי קבול ונשאר רק בסוד מקיף [כמו דרך משל האדם משיג השמים שרואה בעיניו אבל רחוק הוא מהם להגיע עד תכלית עניינם שקראום הקדמונים גשם חמישי שלא נדע איכות ענין גדם ההוא רק נודע ונראה לנו שיש גשם שמימיי המקיפנו] העיגולים גדול, וכמו שהוא בכלל האור מקיף דכללות העולמות שהוא המקום פנוי ואויר הקדמון שהאור מקיף הוא עצמות אין סוף הוא אור מקיף הכללי בסוד יחידה והוא גדול מאור מקיף הכללי בסוד יחידה והוא גדול מאור מקיף הפרטי המתחלק לכל כלי וכלי מן הכלים שבפנים, וזה סוד נעוץ סופה בתחילתה דראשית הכל מצד האור מקיף הוא עיגולים וכן סוף הכל מצד האור פנימי הוא עגולים ולכך האור מקיף דבוק לעגולים, והאור מקיף דבעגולים שהוא סוד יחידה הוא דבוק ממש בעגולים כי מצד היחוד הזה שהוא יחיד ומיוחד ממש נגלה תיכף אור העיגולים דרצה לומר היחוד גם בפנימיות בענין ממלא כל העולמות דבמדריגת היחוד, על זה א' בספר יצירה לפני אחד מה אתה סופר דלא שייך כלל לומר פירוד וחציצה בשום ענין בעולם וכל העולמות אין חוצצין לפניו כלל דאלו היה חוצצין אם כן אינו יחידה, ואם כן מדריגת יחידה היא עצמה גלוי מדריגת העיגולים שהוא אור פנימי של כל הבריאה כפי התיקון שאין שם שבירה כלל, ואמנם תרין עיינין שהוא האור מקיף בסוד יושר כנ"ל הם נחתין תרין דמעין לימא רבא על שבירת הלוחות כדאיתא שם בתיקונים, ואעל פסוק שמצד המקיף גם שברי לוחות מונחים בארון מכל מקום אור מקיף זה הוא כפי מדת ומדריגת האור פנימי וחלוק למדריגות, ואם כן בשברי לוחות דאין שם אור פנימי רק רשימו גם אור מקיף הזה הוא רק כפי מדריגה זו דאור פנימי שהוא הרשימו דהעדר האור כנ"ל, כך האור מקיף שמהעינים הם התרין דמעין דנחתין לימא רבא היא מדת המלכות כידוע שזה מדת העגולים והשבירה שהוא במידה זו כנ"ל, והיינו שמצטער על השבירה והעדר האור פנימי וצער זה זהו האור מקיף שבמדריגת עיינין ונשמה לנשמה לנשמת האור פנימי שבשברי לוחות וכלים דלכך נקרא נשמה לנשמה שהוא כפי הנשמה כך הוא נשמה לנשמה, והאבני שיש טהור הם לקביל תרין עיינין אלו שמקיפים אותם אך מכל מקום נקראים אבני שיש טהור כי הרי מכל מקום דבוקים באור מקיף זה ואור מקיף זה דבוק באור מקיף דיחידה שהוא מקיפו גם כן וביחידה לא שייך כלל תרין דמעין כי הוא פנימי כלל שבבחי' רוח ונפש דהיינו עיגולים ויושר ששם היתה השבירה שהם נגד ז' תחתונות כידוע, [רק דהכא היה במדת המלכות שהוא מדת העגולים שביושר], אבל הנשמה היא נגד ג' ראשונות ששם לא היתה שבירה והאור מקיף הזה הוא כולו במדריגת אור הנשמה ואין חילוק אצלו על ידי השבירה כלל דלא שייך גבי' וכנ"ל:

מקור 10 · אחרונים
מאומת

Likkutei Maamarim, On Shimshon:3

ר' צדוק, חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד קצז, ועיין שם עוד וערך ידיעת ה'

Likkutei Maamarim, On Shimshon 3

הקטע מתאר שני כלים ושני אופני אור: אור פנימי המתפשט בקו יושר ובהדרגה, ואור מקיף המתפשט בעיגולים ובשיווי לכל; עם זאת, היושר קרוב יותר לעצמות אין־סוף, ואילו האור המקיף גדול ממנו מצד כוחו המקיף.

והנה להיות אור יושר זה בעל מדרגות הנה הכלי קבול שלו הוא בעל מדרגות גם כן בדמותו כצלמו וכמו נפש וגוף האדם ונמצא שלא כל עגולת אותו מקום חלל ופנוי נעשה כלי קבול לאותו אור ישר רק כפי מדת וקומת אותו אור ישר דהיינו כקומת אדם והרי אותו אויר פנוי הוא בדמות עגול וכדור ונמצא נשאר פנוי הרבה חוץ מכלי קיבול של אותו אור, [והיינו כדי שיהיה מקום לעולמות שבאמת לא היה די כלל באותו צמצום ראשון רק צריך מלבושים על לבושים והעלמים על העלמים עד שיגיע לבריאת העולם הזה כידוע] ונמצא יש ב' כלים האחד עגולי ואחד יושר וכן ב' אורות אור פנימי ביושר ואור מקיף בעגולים, והעגול כלי קבול להיושר היינו שהעגול הוא כללות המקום פנוי והוא מקבל בתוכו היושר בחלק ממנו ובעגול אין חילוק מדרגות רק ביושר, והנה אנו מוצאים דוגמתו באדם כי הנה יש בו כח חיוני שבו נבדל מן הבהמה ונקרא בשם אדם, וכח זה הוא מתפשט בכל איבריו בשוה שאפילו צפורן רגלי נקרא צפורן אדם ונבדל מן הבהמה, וכן הוא שוה בכל בני אדם שאפילו הפחות הוא נבדל מבהמה ויש בו גם כן כח שבו הוא נבדל בעצמיותו אבר מאבר וכן בכללות מין האדם נחלק אדם מאדם, וב' כחות אלו שבנפש האדם הם הנקראים נפש ורוח שנפש יש לכל אחד ואחד ומתפשט בשוה בכל איבריו, ורוח הוא המתחלקת למדרגות כמו שאמרו ז"ל (במדבר רבה פכל אחד) שיכול להלוך נגד רוחו של כל אחד ואחד שהחילוק הוא ברוח והנפש לרוח הוא כלי קבול שהנפש מקיף הכל ומקבלת בתוכה הרוח, ואין כאן מקומו ביאור פרטי כחות הנפש רק זהו בכלל והוא מצד חלוקים דעגולים ויושר וזה סוד היושר נקרא רוח והעיגולים נפש שהם ממש דוגמתם, והנה גם בנפש יש השגות אלקות וכמה שכתוב ונפש כי וגו' צמאה לך נפשי וגו' וכדומה, והיינו כי אור היושר הזה הוא כלול גם כן מב' כחות פנימי ומקיף לפי שהוא נמשך מן אור המקיף היינו מן אור המצומצם הממוצע מאותו אור נמשך בדרך משל כמו קו אור פנימה נמצא יש בו גם כן מכח אותו אור המקיף, והנה מצד אותו כח שבו אינו בעל מדרגות רק מצומצם הכל בשיווי ואין יכולת באותו כח ליכנס תוך כלי המוגבלת במדרגות ונתפשט בקו עגולי תוך עיגול האויר הפנוי, ביאור זה כי האור היינו השגת אלקות שרצה השם יתברך שיהיה מושג לנבראים כשהשפיעה ונתנה לתוך הנברא שהוא המקום נתפשטה בב' אופנים הא' בקו יושר היינו במדרגות והא' בעיגול היינו בשיווי לכל כי כך הוא בכח השגה זו בהכרח כפי עניינה שיהיה כח השגה בשיווי לכל וגם כח השגה במדרגות, ולפי שכח השגה זו דשיווי לכל היינו קו העגולי לא נתפשט אלא מן אור היושר נמצא היושר קרוב לעצמות אין סוף יותר מן העגול, ולכך גדולה ההשגה של אור יושר מן ההשגה העגולית כמעלת הרוח על הנפש שגם כן זה בכללות ובשיווי לכל וזה בחילוק מדרגות, [ואמנם באמת על ידי היושר נעשה העגול גם כן בעל מדרגות כפי קירובו אל היושר ואין כאן מקומו ביאור זה], והנה מצד המשכת אותו אור העגולי המקיף באמת הוא גדול מן האור פנימי דיושר שהרי הוא מצד כח המקיף באותו אור דהיינו כח הצמצום הראשון שהיה רק להיות מצומצם מצד א' דהיינו בצד שאצל העגול ובצד הא' הוא א"ס, אבל היושר הוסיף בצמצום אחר צמצום להיות מצומצם מכל מצד ונמצא אותו כח של אור המקיף שיש באור היושר זה יש בו ב' עילות שלא יוכל ליכנס לפנים ביושר א' מצד טבעו להיות בהיקף והב' מצד מעלתו. ומצד מה שטבעו להיות בהיקף נתפשט לאור פנימי בהיקף ועגול אך שם הוא גם כן מצומצם מכל צד על ידי כלי העיגול כמו אור היושר ואינו דבוק באין סוף רק דרך היושר ולכך הוא פחות במעלה מן היושר, ומצד מעלתו שארץ ישראל להתצמצם תוך כלי מכל צד נשאר לאור מקיף סביב הכלי כמו שהוא שורשו שמשם לוקח אור מקיף לכלי ולא תוך הכלי, ומצד הזה מעלתו גדולה באמת מן האור פנימי שבתוך היושר כי ב' כחות שיש לאור המקיף לכללות המקום הא' מה שהוא מקיף ואינו בתוך הכלי והב' מה שהוא בעגול בכח הא' הוא גדול באמת מן האור פנימי, אבל בכח הב' הוא פחות פירוש כי כח הא' הוא מצידו אבל כח הב' הוא מצד המקבל והמקום המקבלו, ומצידם אדרבא זה גדול שמקבלים ממנו יותר [וכמו שאנו רואים ברוח ונפש גם כן ואין כאן מקום להאריך] שנכנס בפנים להאיר להם, ומאחר שהמקבלים מקבלים ממנו יותר מסתמא יש בו כח להשפיע יותר נמצא מצד כח ההשפעה אור הפנימי גדול רק מצד עצמיותו אור הסובב כל עלמין גדול, ולכך נתחלק כח זה של אור הסובב כל עלמין שהיה בקו היושר לב' חלקים הא' כח ההשפעה שבאור הסובב כל עלמין היינו דרך עגול ושיווי נעשה לאור פנימי לעיגולים וכח העצמיי נעשה לאור מקיף בין לכלי העגולים בין ליושר, היינו כל אחד כפי ערך האור פנימי שלו כך נתחלק האור מקיף ונמצאו ב' כלים דעגולים ויושר כל אחד יש לו אור פנימי ואור מקיף, והנה להיות היושר בעל מדרגות והם בכלל י' מדרגות כנ"ל וכן הכלי שלו מסתמא י' מדרגות אלו והוא מחולק לי' נמצא גם האור היוצא ממנו ומתפשט לעגולים מחולק לי', והם י' ספירות דעגולים ויושר דאדם קדמון ומהם מתפשטות שאר העולמות שכללותם גם כן בדמות אדם, וכידוע זה בסתרי המרכבה אשר אין כאן מקום ביאורם כי זה כולל כל סתרי הנסתרות רק בדרך כלל נתבאר ענין היה מדרגות דעגולים ויושר ואור פנימי ואור מקיףף שהם בכל הנבראים שכח הפועל בנפעל כמו שנתבאר:

מקור 11 · אחרונים
מאומת

Peri Tzadik, Chanukah 4

ר' צדוק, פרי צדיק וישלח חנוכה ד

Peri Tzadik, Chanukah 4

רבי צדוק מבחין בין אור שמגיע מאת ה׳, בדוגמת אור הירח המקבל מן השמש ובמקביל לתורה שבכתב ושבעל פה, לבין אור שהאדם יוצר בעמלו, בדוגמת אור האש, המקביל לעבודת המקדש.

הנרות הללו קודש הם באבודרהם כ' שע"כ נקראו הנרות קודש מפני שהם זכר לנרות המקדש ובאמת גם הר"ן ז"ל כ' שמטעם זה אסור להשתמש לאורה שעשאוה כמנורה ע"ש. אך שם שייך שגזרו חכמים שלא להשתמש לאורן לזכר דנרות מקדש שנעשה בהם הנס אבל להיות נקרא הנרות קודש צריך ביאור מה ענינו להקרא קודש משום שהוא זכר למקדש. אך י"ל עפמ"ש הרמב"ן (בהעלותך) על מ"ש במד"ר שא"ל לאהרן לגדולה מזו אתה מתוקן כו' הנרות לעולם כו'. ואף שידוע שבחורבן בהמ"ק גם הנרות בטלין וכ' הרמב"ן שרמזו לנרות חנוכה שנוהג אף לאחר חורבן ע"ש. ודבריו צריכין ביאור מה נחמו בהדלקת נ"ח שיהיה אף לאחר חורבן כיון שנוהג בכל ישראל ולא נעשה כלל ע"י אהרן ובניו. אמנם ענין הדלקת המנורה איתא הלשון במד"ר לא שאני צריך לכם אלא שתאירו לי וכלשון הזה איתא במ"ר (נח ס"פ ל) שאמר לאברהם אע"ה עד שאתה מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה בא והאר לפני בא"י. והיינו מה שפרסם אלהותו ית' לכל העולם דתחלה היה מהלך באפלה דהחושך יכסה ארץ וגו' דר"ל העדר השגת אורו ית' דזהו עיקר החושך בלשון הכתוב והכסיל בחושך הולך ונא' ורשעים בחשך ידמו ועוד דוכתי טובי. וכן האור בלשון הכ' ה' אורי. האר פניך. ועליך יזרח ה'. וכן כי אשב בחשך ה' אור לי ועוד טובי. וכן התורה נקרא אור כמש"נ ותורה אור נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אי' (בתנחומא נח ג) על תושבע"פ וכ"א (מגילה טז:) ליהודים היתה אורה זו תורה דזהו מכוון כל התורה כולה דתרי"ג מצות תרי"ג עטין (זח"ב פ"ב ב) היינו עצות להאיר בלבו אורו ית' וע"כ אמרו לעתיד ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' כי כולם ידעו אותי ובשהש"ר ע"פ ישקני דבדיבור אנכי נתקע ת"ת בלבם ואאע"ה הוא שהאיר אור זה בעולם לפרסם אלהותו ית' וע"ז אמרו (ב"ר פ"ב) אמר הקב"ה עד מתי יהא העולם מתנהג באפלה תבא האורה וי"א יהי אור זה אברהם. והנה בראשית הבריאה ברא הקב"ה החושך והאור ולחושך קרא לילה וברא השי"ת מאורות להאיר חשכת הלילה. מאור הלבנה לממשלת הלילה אך מאור הלבנה אינו רק במקצת החודש וגם כשמאיר אינו מאיר בבית כהוגן וע"ז אמר אדה"ר אך חשך ישופני וכמ"ש (בב"ר פי"א) שזימן לו הקב"ה שני רעפים והקישן זה לזה ויצא מהם אור ובירך עלי' בורא מאורי האש ועז"א ולילה אור בעדני. והנה ב' המאורות האלו נפרדים זמ"ז שאור הלבנה הוא מצד השי"ת שמאיר לכל העולם אמנם בריאת אור האש שע"י היקש הרעפים זה בזה הוא ע"י יגיעת האדם להמציא האור ההוא. ועל דרך זה הוא ג"כ בהארת אורו ית' להאיר חשכת לילה דעוה"ז הדומה ללילה כמ"ש (פסחים ב:) דהנה מאורות הגשמיים שמצד השי"ת הם ב' אור השמש והירח. והשמש הוא אור עצמיי. והירח מקבלת אורה מאור השמש. וברוחניות הם אור תושב"כ ותושבע"פ דתורה אור כנ"ל. והמה מאורות של השי"ת והם ג"כ על דרך ב' המאורות הנ"ל. התושב"כ הוא אור עצמיי מצדו ית' ואין בו חושך כלל ואלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא ה' חומשי תורה וכו' כמ"ש (נדרים כב:) ועז"נ כי ברוב חכמה רוב כעס ובעת נתינת התורה כתיב אני אמרתי אלהים אתם והיינו כמ"ש (ע"ז ה.) שהיה חירות ממה"מ דלא הוו מייתי והוא מה"מ הוא יצה"ר. והיו כמו לעתיד דכ' ולא ילמדו עוד איש את רעהו וגו' והיה די להם תושב"כ שהוא דוגמת אור השמש. דעוה"ב דומה ליום כמ"ש ריש פסחים. וכיון שחטאו חזרו לחשכת עוה"ז הדומה ללילה. וצריכין למאור הלבנה להאיר מתוך החשך. והיינו בחינת תושבע"פ סיהרא דמקבלא משמשא תושב"כ. ואור תושבע"פ הוא ג"כ מאור שבראו השי"ת ואע"פ שהכל הוא מה שחדשו סופרים וחכמי ישראל. הוא רק שנדמה בעיני האדם שהוא הממציא והמחדש האור ההוא אבל באמת הוא מצד השי"ת שמאיר בלבו האור ההוא. וכמ"ש (עירובין יג:) אלו ואלו דברי אלהים חיים (ובחגיגה ג:) כולם כו' מפי אדון כל המעשים וכן (שבת קלח:) לבקש את דבר ה' זו הלכה כו' ולא ימצאו שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום א' הרי דהכל דבר ה'. וע"ז נא' תזל כטל אמרתי אמירה בחשאי כד"א ואמרת בלבבך (זח"א רלד ב) והיינו תושבע"פ שמופיע השי"ת בלב החכמים והוא נדמה כטל שאין אדם רואה ומרגיש בירידתו מן השמים רק אח"כ מוצא הארץ לחה ויודע שירד הטל. וכן הוא התחדשות תושבע"פ אשר אין אדם מרגיש ההארה וההשפעה בלב ונדמה לו שנתחדש בשכלו ובאמת הוא מהשי"ת שמאיר בלבו כמש"נ ודברי אשר שמתי בפיך וכל התושבע"פ כולה לקוחה מהתושב"כ וכמ"ש (תענית ט.) גם על הכתוב בכתובים דליכא מידי דלא רמיזי באורייתא וע"ז אמרו (עירובין כא:) ע"פ קווצותיו תלתלים שיש לדרוש על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות. והוא לעומת מאור הלבנה שנדמה ג"כ שיש בה אור עצמיי ובאמת האור הוא רק מה שמקבלת מהשמש. וזהו ההארה א' שבעוה"ז הדומה ללילה שהוא רק מצד השי"ת שהוא דוגמת אור הירח. ויש עוד אור שמצד האדם והוא כמו מאור האש המאיר בחשיכה והוא מ"ש (ב"ב ד.) דא"ל להורדוס דקטיל לרבנן שהם אור תורה וא"ל הוא כבה אורו של עולם דכ' ותורה אור ילך ויעסוק באורו של עולם דכ' ונהרו וגו' והיינו אור הבהמ"ק שהוא העבודה. והנה ב' המאורות המאירים לנו חשכת עוה"ז הדומה ללילה הם עמודים שהעולם עומד כמ"ש בריש אבות על ג"ד העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח. תורה היינו אור תושבע"פ הנ"ל. ועבודה אור בהמ"ק שהוא אור העבודה ואחר החורבן תפלה במקומו וכמ"ש בפרדר"א (ר"פ טז) ומדרש שמואל רבתא (פ"ב) מקרא די אנת פלח ליה ובגמ' (ברכות כו:) תפלות כנגד תמידין תקנום ובריש (תענית ב.) עבודה שהיא בלב זו תפלה וכן אומרים בברכת עבודה ואשי ישראל ותפלתם כו' כי גם ע"י תפלה שהוא כעומד לפני המלך מאיר חשכות הלב. ועמוד הג' שהוא גמ"ח אינו נחשב לאור בפ"ע. מפני שגם בעכו"ם יש גמ"ח וכתיב וחסד לאומים חטאת כל צדקה שעכו"ם עושין חטא הוא להם שאין עושין אלא להתיהר בו כמ"ש (ב"ב י:) וכיון שאין כונתם לש"ש רק למחשבה אחרת אינו נחשב מצוה כלל. ועיקר עמוד הגמ"ח שנחשב מעמודי עולם הוא רק אם נצמח מב' אורות הנז' שהם עמוד התורה והעבודה כשעושה בעבור מצות השי"ת ואז גם זה עבודה. ואאע"ה שהיה ראש גומלי חסדים אבל עיקר כונתו היה להאירם עי"ז מאור השי"ת כמ"ש (ב"ר ס"פ נד) משהיו אוכלין ושותין א"ל בריכו וכו' ברוך אל עולם שאכלנו משלו וכו' והיינו שכל כונתו היה להאיר על הארץ שהשי"ת הוא גם אלהי הארץ. הוא עמוד של גמ"ח שנצמח מאור תורה. ואאע"ה היה האור תורה דממנו הוא התחלת ב' אלפים תורה ואי' (ב"ר פ' סא) שזימן לו הקב"ה שני כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה. והוא מה שהשי"ת האיר לו וכלשון המדרש (ב"ר פ"ב) הנ"ל אמר הקב"ה כו' ותבא האורה. ויצחק אע"ה היה עמוד העבודה שנעקד לקרבן להשי"ת וכדאיתא בזוה"ק (ח"א קמב א) ויקרא אלהים לאור יום דא אברהם כו' ולחשך קרא לילה דא יצחק כו' ותכהין עיניו מראות. והיינו אור העבודה שבמקדש שמאיר מתוך החשכות דיצחק אמר הא קריבית נפשי קמך. ואור תורה הוא אור עצמיי שמאיר לכל העולם כולו שהשי"ת אלהי השמים ואלהי הארץ. וכמו אאע"ה שהאיר לכל העולם כולו משא"כ אור העבודה הוא המאיר בלבו מתוך החשכות. וכן יצחק אמר רק שנפשי קריבית קמך. ובגמ' (שבת כב:) אמרו שנר מערבי עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל ע"ש. והיינו שענין אור העבודה במנורה הוא כעין אור תורה שמאיר לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל ובשעת מתן תורה כ' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים והיינו שכל ישראל יהיו בבחי' כהנים שהוא כהן העובד וכמו שנברא האדם כמ"ש (סוף קידושין) ואני נבראתי לשמש את קוני וכמו שיהיה לעתיד שנא' ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו וגו' והיינו בזריחת האור תורה לכל העולם כמש"נ כי הנה החשך יכסה ארץ וגו' ועליך יזרח ה' וגו'. ואח"כ נבחרו אהרן ובניו שהם יהיו המאירים לכל העולם שהשכינה שורה בישראל בהדלקת הנרות שבמקדש שמורה ע"ז שהוא עדות לבאי עולם כו' וז"ש במד"ר לגדולה מזו אתה מתוקן בהעלותך את הנרות. וענין בחינת הארה זו ממש הוא ג"כ בעצם בענין הדלקת נ"ח שמאיר ג"כ להאיר חשכת עוה"ז הדומה ללילה. ונמשך מצד בניו של אהרן שמסרו נפשם בשביל כבוד שמים ועמדו כנגד היונים שהיו מולכים בכיפה ובודאי לא היה כונתם שינצלו בנס. וכמו שמצינו בחמו"ע דכתיב והן לא וגו' לאלהך לא איתנא פלחין והיינו בין מציל בין שאינו מציל שזה שנ' והן לא וכמ"ש (מד"ר בהעלותך) והוא כענין עמוד העבודה דיצחק שאמר הא קריבית נפשי קמך. ועי"ז נעשה להם הנס הזה. ואנו מדליקין נר חנוכה להורות כי ה' שוכן בתוך בנ"י והוא המציל מעטים מיד רבים. והוא כהוראת אור המנורה שבמקדש להאיר כל העולם. ובא ע"י כח כהניך הקדושים וז"ש לאהרן לגדולה מזו אתה מתוקן כו' הנרות לעולם והוא מרמז על נ"ח כמ"ש הרמב"ן והנה כיון שיש בנ"ח בחי' ההארה בלב כל א' מישראל שהשי"ת שוכן בלבם מן הדין שיקראו נ"ח קודש בעצם כעין מ"ש (נדה נה.) בזיבה שמטמא מכח ק"ו לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כ"ש. וכעין זה הוא כאן ובפרט דמדה טובה מרובה וכיון שמאיר קדושה בכל לב כ"ש שבעצמו הנרות קודש הם. אמנם בגמ' שם דחו הק"ו שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור. ועוד מצינו בילקוט (חקת מספרי זוטא) הנוגע במת טמא ואין מת עצמו טמא. ויש לומר ההפרש בזה דבזיבה ק"ו פריכא דאפשר לומר שמצד האדם הרואה הוא טמא אבל בזיבה אין בה טומאה בעצם וכמו בשעיר המשתלח. וכן בנוגע במת מצד פעולתו שהיא הנגיעה נטמא. אבל בענין נ"ח אפשר לומר שזה החילוק בין כל המצות לנ"ח שבכל מצוה עיקר המצוה בשעת הפעולה והעשייה וע"כ אף שגורם קדושה להעושה אין ראיה להקרא בשם קדושה עצם המצוה. כי עיקר המצוה היא פעולת האדם והוא כבר עשהו. ואף שע"י המצוה מאיר בלב העושה אין זה ראיה לעצם המצוה שיהי' נקרא קדושה. אבל נרות חנוכה שמצותן כל החצי שעה ואז עושה פעולת ההארה בלב ישראל. שהשי"ת שוכן בתוך בנ"י כעין הארת אור המנורה שבמקדש. ואף שכבר נגמר פעולת האדם מצדו. א"כ עצם המצוה בלי פעולת האדם יש בכחה להאיר בלב ישראל קדושה כעין אור נרות המקדש ושפיר מן הדין להיות הנרות נקראים קודש בעצם מכח ק"ו הנז'. ומובן מ"ש האבודרהם דכיון שהם כמנורה שבמקדש הנרות הללו קודש הם:

מקור 12 · אחרונים
מאומת

Kalach Pitchei Chokhmah 28:15

קל"ח פתחי חכמה כ״ח:ט״ו

Kalach Pitchei Chokhmah 28:15

הקטע מסביר שהשמות הפרטיים ניתנים לפי אופן ההתפשטות, ושביאור התפשטות האור הפנימי והמקיף בדברי האר״י מתייחס להשגחת האין־סוף המתפשטת במדרגות לפי סדר חוקי הרשימו ומדרגותיו.

וכל אלה נקראים בשמות פרטיים לפי דרך התפשטותם. וכל הדרך המבואר בדברי הרב זללה"ה בענין התפשטות אור פנימי ומקיף, הוא רק על ההשקפה הזאת המתפשטת גם היא במדרגות לפי סדר חקות הרשימו ומדרגותיו.

All these are called by their own individual names according to the way in which they spread and extend. The explanation of the spread of the Inner and Encompassing Light in the writings of the ARI relates only to Eyn Sof’s “looking down” over and providential supervision of the different levels in accordance with the laws of the Residue and its ordered levels.

מקור 13 · אחרונים
מאומת

אלשיך

Alshekh on Torah, Genesis 1:26

ש — Was man really created just to be a fisherman, herdsman, and ruler of creeping things? Why does the Torah describe his entire purpose as ruling 'over the fish of the sea and the birds of the sky'?

ת — The Alshich answers that man is composed of all four worlds — body from the lowest physical world, nefesh from the world of the galgalim, ruach from the world of angels, and neshama from the upper world. His function is to draw shefa down through every level of creation. 'וירדו בדגת הים' is not about hunting fish; it expresses that the influence of the three upper worlds present within him reaches all the way down to the lowest yesodot (water, air, earth). Without man as the connector, no shefa from above could reach the lowest matter. The plural 'נעשה אדם' is God addressing all four worlds together — for only their combination can produce an adam capable of unifying them through avodat Hashem and Torah.

אמנם הנה נא ידענו כי הן האדם נברא לקיום העולם כאשר הארכנו בשער מהות האדם הלא כאשר אין איש מתקיים אם לא בעוד רוח אלהים בקרבו. כי כן טבע החומר להיות הווה ונפסד. ולולא נפשו בו לא יתקיים. כן כל כללות העולם החמרי הלז אי אפשר להתקיים אם לא ע"י שפע רחני מהעולם העליון. וא"כ אמור מעתה מי יעלה לו השמימה ויקחהו לו. וגם איזה הדרך תרד שפע אש מן השמים עד למטה לארץ. על כן מה עשה הוא יתברך עשה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. למען ע"י מדרגות הסולם ישתלשל שפע עליון קו לקו יורד ומתעבה. עד יוכן להתקבל עד מטה מטה. הלא המה ג' עולמות. עולם השפל. ועולם הגלגלים. ועולם המלאכים. ולמעלה מהם עולם העליון. כי משם ישתלשל השפע דרך העולמות. ועדיין צריך אשר יהיה מוציא ומביא השפע מלמעלה למטה. כי לא יצא מאליו. ע"כ מה עשה הוא יתברך. ברא אדם על הארץ אשר יוציאהו ואשר יביאהו. כי עשאו ויכוננהו כלול מד' עולמות הגוף מהשפל. והנפש המתנועעת מעולם הגלגלים בעלי התנועה. והרוח מעולם המלאכים כד"א עושה מלאכיו רוחות. והנשמה מעולם העליון. למען ע"י עשות רצון קונו. יתקדשו ארבע חלקיו יחד אשר מד' העולמות. אשר שרשי נפשו ורוחו ונשמתו עודם בהם. ויתעורר עולם העליון להריק שפע. דרך העולמות אשר נתקדשו ונתקשרו על ידו. וכל זה ע"י קיום התורה אשר גם בה ד' בחינות אלה. שקשורים זו עם זו. הפשט כנגד עולם השפל. רמז כנגד השני. דרש כנגד השלישי. סוד כנגד העליון. כמפורש שם בארוכה. הן זאת היתה כוונתו יתברך באומר נעשה אדם ל' רבים. כמדבר אל כל ד' עולמות שבהתחברות כלם יעשה אדם כאשר יבא בס"ד:

מקור 14 · חסידות
מאומת

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 48

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים מ״ח:ג׳-ה׳ — ד"ה וְהִנֵּה

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 48:3-5

האדמו״ר הזקן מסביר שהחיות האלוקית מצומצמת ומתלבשת בנבראים באופן פנימי, ובמקביל מקיפה אותם בהשפעה שאינה נתפסת בהשגה; ההבחנה מבהירה את שני אופני נוכחות האלוקות.

וְהִנֵּה, פְּרָטִיּוּת הַצִּמְצוּמִים, אֵיךְ וּמָה – אֵין כָּאן מְקוֹם בֵּיאוּרָם. אַךְ דֶּרֶךְ כְּלָל, הֵן הֵם בְּחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת, שֶׁלֹּא יָאִיר וְיוּמְשַׁךְ לַתַּחְתּוֹנִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי, לְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶן וּלְהַחֲיוֹתָם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן – כִּי אִם, מְעַט מִזְּעֵר אוֹר וְחַיּוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, שֶׁהִיא הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְאֹד וּמַמָּשׁ כְּלָא חֲשִׁיבֵי לְגַבֵּי בְּחִינַת הֶאָרָה בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וְאֵין בֵּינֵיהֶם עֵרֶךְ וְיַחַס כְּלָל, כַּנּוֹדָע פֵּירוּשׁ מִלַּת ‘עֵרֶךְ׳ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֶחָד בְּמִסְפָּר, יֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ לְגַבֵּי מִסְפָּר אֶלֶף אֲלָפִים, שֶׁהוּא חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אֲלָפִים, אֲבָל לְגַבֵּי דָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וּמִסְפָּר כְּלָל – אֵין כְּנֶגְדּוֹ שׁוּם עֵרֶךְ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֲפִילוּ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִיבּוֹא רְבָבוֹת, אֵינָן אֲפִילוּ כְּעֵרֶךְ מִסְפָּר אֶחָד לְגַבֵּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, אֶלָּא כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי. וְכָכָה מַמָּשׁ הִיא בְּחִינַת הַהֶאָרָה מוּעֶטֶת זוֹ, הַמִּתְלַבֶּשֶׁת בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים לְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶם לְהַחֲיוֹתָם, לְגַבֵּי עֵרֶךְ אוֹר הַגָּנוּז וְנֶעְלָם, שֶׁהוּא בִּבְחִינַת ״אֵין־סוֹף״, וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ וּמַשְׁפִּיעַ בָּעוֹלָמוֹת בִּבְחִינַת גִּילּוּי לְהַחֲיוֹתָם, אֶלָּא מַקִּיף עֲלֵיהֶם מִלְמַעְלָה, וְנִקְרָא – ״סוֹבֵב כָּל עָלְמִין״. וְאֵין הַפֵּירוּשׁ סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה בִּבְחִינַת מָקוֹם חַס וְשָׁלוֹם, כִּי לֹא שַׁיָּיךְ כְּלָל בְּחִינַת מָקוֹם בְּרוּחָנִיּוּת. אֶלָּא רוֹצֶה לוֹמַר, סוֹבֵב וּמַקִּיף מִלְמַעְלָה לְעִנְיַן בְּחִינַת גִּילּוּי הַשְׁפָּעָה, כִּי הַהַשְׁפָּעָה שֶׁהוּא בִּבְחִינַת גִּילּוּי בָּעוֹלָמוֹת – נִקְרֵאת בְּשֵׁם ״הַלְבָּשָׁה״, שֶׁמִּתְלַבֶּשֶׁת בָּעוֹלָמוֹת, כִּי הֵם מַלְבִּישִׁים וּמַשִּׂיגִים הַהַשְׁפָּעָה שֶׁמְּקַבְּלִים, מַה שֶּׁאֵין כֵּן הַהַשְׁפָּעָה שֶׁאֵינָהּ בִּבְחִינַת גִּילּוּי אֶלָּא בְּהֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם, וְאֵין הָעוֹלָמוֹת מַשִּׂיגִים אוֹתָהּ – אֵינָהּ נִקְרֵאת ״מִתְלַבֶּשֶׁת״ אֶלָּא מַקֶּפֶת וְסוֹבֶבֶת. הִלְכָּךְ, מֵאַחַר שֶׁהָעוֹלָמוֹת הֵם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית – נִמְצָא שֶׁאֵין הַשְׁפָּעַת אוֹר־אֵין־סוֹף מִתְלַבֵּשׁ וּמִתְגַּלָּה בָּהֶם בִּבְחִינַת גִּילּוּי, רַק מְעַט מִזְּעֵר, הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְצוּמְצֶמֶת מְאֹד מְאֹד, וְהִיא רַק כְּדֵי לְהַחֲיוֹתָם בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית.

Now, as for the intricate details of the “contractions”—this is not the place for their explanation. But in general they are something in the nature of “occulation and concealment” of the flow of the light and vitality, so that only an extremely minute portion of light and vitality should illuminate and reach the lower creatures in a revealed manner, as it were, pervading them and acting in them and animating them so that they might receive existence ex nihilo and be in a state of finitude and limitation. This constitutes an exceedingly contracted illumination, and it is considered as virtually nothing at all compared with the quality of the limitless and infinite illumination, and there is no reference or relationship between them, as the term “reference” is understood in values, where the figure 1 has a relevancy with the number 1,000,000, for it is one-millionth part of it; but as regards a thing which is in the realm of infinity, there is no number that can be considered relative to it, for a billion or trillion do not attain the relevancy of the figure 1 in comparison with a billion or trillion, but is veritably accounted as nothing. So, indeed, is the quality of the contracted illumination which informs the higher and lower worlds, acting in them and animating them—compared with the quality of the hidden and concealed light that is of an infinite order and does not clothe itself or exercise its influence in the worlds, to animate them in a revealed manner, but it “encompasses” them from above and is called sovev kol almin (the “encompasser of all worlds”). The meaning of this is not that it encircles and encompasses from above spatially, G–d forbid, for in spiritual matters the category of space is in no way applicable. But the meaning is that it “encircles and encompasses from above” insofar as the so-called “revealed” influence is concerned, for influence which is in the category of “revelation” in the worlds is referred to as “investiture,” being “clothed” within the worlds, for the influence that they receive is clothed and comprehended by them; whereas the influence which does not come within the category of “revelation,” but remains in occultation and concealment and is not apprehended by the worlds, is not described as being “invested” but as “encircling and encompassing.” Therefore, since the worlds belong in the order of the finite and limited, it follows that only an extremely minute and contracted reflection of the flow of the light of the holiness of the En Sof, blessed is He, clothes and reveals itself in them in a revealed form, and this only to animate them in a finite and limited state.

מקור 15 · חסידות
מאומת

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 10

תניא, חלק שני; שער היחוד והאמונה י׳:א׳-ג׳ — ד"ה אַךְ מִכָּל מָקוֹם

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 10:1-3

ההבחנה בין ממלא כל עלמין לסובב כל עלמין מוסברת כהבדל בין חיות המותאמת לכל נברא לפי מידתו לבין אור אלוקי שאינו מוגבל לפי ערך הכלים; בכך מתבררים פנימיות ומקיפות.

אַךְ מִכָּל מָקוֹם, הוֹאִיל ״וְדִבְּרָה תוֹרָה כִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם״, ״לְשַׁכֵּךְ אֶת הָאֹזֶן מַה שֶּׁהִיא יְכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ״, לְכָךְ נִיתַּן רְשׁוּת לְחַכְמֵי הָאֱמֶת לְדַבֵּר בִּסְפִירוֹת בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, וְקָרְאוּ אוֹתָן ״אוֹרוֹת״, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הַמָּשָׁל הַזֶּה יוּבַן לָנוּ קְצָת עִנְיַן הַיִּחוּד שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּמִדּוֹתָיו, שֶׁהוּא בְּדֶרֶךְ מָשָׁל, כְּעֵין יִחוּד אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁבְּתוֹךְ גּוּף כַּדּוּר הַשֶּׁמֶשׁ עִם גּוּף הַשֶּׁמֶשׁ – שֶׁנִּקְרָא ״מָאוֹר״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדוֹל וְגוֹ׳״, וְהַזִּיו וְהַנִּיצוֹץ הַמִּתְפַּשֵּׁט וּמֵאִיר מִמֶּנּוּ – נִקְרָא ״אוֹר״, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם״, וּכְשֶׁהָאוֹר הוּא בִּמְקוֹרוֹ בְּגוּף הַשֶּׁמֶשׁ – הוּא מְיוּחָד עִמּוֹ בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, כִּי אֵין שָׁם, רַק עֶצֶם אֶחָד שֶׁהוּא גּוּף הַמָּאוֹר הַמֵּאִיר, כִּי הַזִּיו וְהָאוֹר שָׁם – עֶצֶם אֶחָד מַמָּשׁ עִם גּוּף הַמָּאוֹר הַמֵּאִיר, וְאֵין לוֹ שׁוּם מְצִיאוּת כְּלָל בִּפְנֵי עַצְמוֹ. וְכַדְּבָרִים הָאֵלֶּה מַמָּשׁ, וְיוֹתֵר מִזֶּה, הֵן מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ בְּעוֹלַם הָאֲצִילוּת עִם מַהוּתוֹ וְעַצְמוּתוֹ כִּבְיָכוֹל, הַמִּתְלַבֵּשׁ בְּתוֹכָם וּמִתְיַיחֵד עִמָּהֶם בְּתַכְלִית הַיִּחוּד, מֵאַחַר שֶׁנִּמְשְׁכוּ וְנֶאֶצְלוּ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרֵךְ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל כְּדֶרֶךְ הִתְפַּשְּׁטוּת הָאוֹר מֵהַשֶּׁמֶשׁ. אַךְ לֹא מַמָּשׁ בְּדֶרֶךְ זֶה, רַק בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה וְנִפְלָאָה מֵהַשָּׂגָתֵינוּ, כִּי גָּבְהוּ דְרָכָיו מִדְּרָכֵינוּ. וּמִכָּל מָקוֹם, לְשַׁכֵּךְ הָאֹזֶן, נִשְׁמַע וְנִתְבּוֹנֵן מִמְּשַׁל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, הַמְיוּחָד וּבָטֵל בִּמְקוֹרוֹ וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּשֵׁם כְּלָל בִּפְנֵי עַצְמוֹ, רַק שֵׁם הַמָּקוֹר לְבַדּוֹ – כָּךְ כָּל מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא וּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, אֵינָן עוֹלוֹת וְנִקְרָאוֹת בְּשֵׁמוֹת אֵלּוּ כְּלָל, אֶלָּא לְגַבֵּי הַנִּבְרָאִים עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, שֶׁהֲוָויָיתָם וְחַיּוּתָם וְהַנְהָגָתָם, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא מְהַוֶּה וּמְחַיֶּה אוֹתָם וּמַנְהִיגָם, הוּא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ וּבִינָתוֹ וְדַעְתּוֹ הַמִּתְלַבְּשׁוֹת בְּמִדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ: ״בַּעֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם: בְּחָכְמָה, בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וְכוּ׳, דִּכְתִיב, ׳ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ וְגוֹ׳״. וּכְמַאֲמַר אֵלִיָּהוּ: ״דְּאַפִּיקַת עֲשַׂר תִּיקּוּנִין, וְקָרִינָן לְהוֹן עֲשַׂר סְפִירָן, לְאַנְהָגָא בְהוֹן עָלְמִין סְתִימִין דְּלָא אִתְגַּלְיָין וְעָלְמִין דְּאִתְגַּלְיָין, וּבְהוֹן אִתְכְּסִיאַת כוּ׳״.

However, since “the Torah speaks the language of man” in order “to enable the ear to hear what it can understand,” therefore, permission has been granted to Scholars of Truth to speak allegorically of the sefirot. And they called them “lights,” so that by means of this illustration, the nature of the unity of the Holy One, blessed is He, and His attributes, will be somewhat understood by us. It is, by way of illustration, as the unity of the light of the sun within its orb, with the solar globe, which is called “luminary,” as it is written, “The greater luminary….” And the radiation and the beam which spreads forth and shines from it is called “light,” as it is written, “And G–d called the light—day.” When the light is in its source in the orb of the sun, it is united with it in absolute unity, for there is only one entity, namely, the body of the luminary which emits light, for there the radiation and light is absolutely one being with the body of the luminary which illuminates, and it has no existence by itself at all. Precisely in this manner, and even more so, [is the unity of] the attributes of the Holy One, blessed is He, and His will and wisdom in the world of Atzilut, with His Essence and Being, as it were, Who becomes clothed in them and unites with them in perfect unity, since they were derived and emanated from Him, blessed be He, as for example, the spreading of the light from the sun. However, [His unity with His attributes] is not exactly in this manner, but in a manner which is remote and concealed from our comprehension, for His ways are higher than our ways. Nevertheless, from the illustration which is given in order “to enable the ear to hear what it can understand,” we can perceive and comprehend that just as the light of the sun which is united with and nullified in its source has no name by itself at all, only the name of the source, so all the attributes of the Holy One, blessed is He, and His will and wisdom are not designated and called by these names at all [relative to Him], only in relation to the higher and lower creatures who are brought into existence and given life and guided in their conduct by the Holy One, blessed is He, through His will and wisdom and understanding and knowledge which clothe themselves in His holy attributes. As it is stated in the Midrash, “By means of ten things was the world created: by wisdom, by understanding and by knowledge…as it is written, ‘The L–rd has founded the earth with wisom, He established the heavens with understanding, the depths were split with His Knowledge…,’” and as expressed by Elijah, “You have brought forth ten tikkunim (“garments”), and we call them ten sefirot, through which to direct hidden worlds which are not revealed, and revealed worlds, and through them You conceal Yourself….”

מקור 16 · חסידות
מאומת

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 49

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים מ״ט:ח׳-י׳ — ד"ה וְאֵיךְ יָבֹא הָאָדָם הַחוּמְרִי לְמִדָּה זוֹ

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 49:8-10

מתואר כיצד האהבה וההתבוננות מעוררות הכרה באור האלוקי המקיף והפנימי גם יחד: האדם חי בתוך חיות אלוקית מושגת במידה מסוימת, אך מוקף בהשפעה נעלית לאין־ערוך מהשגתו.

וְאֵיךְ יָבֹא הָאָדָם הַחוּמְרִי לְמִדָּה זוֹ? לְכָךְ, סִידְּרוּ תְּחִלָּה – בִּרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״, וְשָׁם נֶאֱמַר וְנִשְׁנָה בַּאֲרִיכוּת עִנְיַן וְסֵדֶר הַמַּלְאָכִים ״הָעוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם״, לְהוֹדִיעַ גְּדוּלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא, אֵיךְ שֶׁכּוּלָּם בְּטֵלִים לְאוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ, ״וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה כוּ׳, וּמַקְדִּישִׁים כוּ׳, וְאוֹמְרִים בְּיִרְאָה קָדוֹשׁ כוּ׳״, כְּלוֹמַר, שֶׁהוּא מוּבְדָּל מֵהֶן וְאֵינוֹ מִתְלַבֵּשׁ בָּהֶן בִּבְחִינַת גִּילּוּי, אֶלָּא, ״מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ״ – הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לְמַעְלָה וְיִשְׂרָאֵל לְמַטָּה, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְכֵן ״הָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקּוֹדֶשׁ בְּרַעַשׁ גָּדוֹל וְכוּ׳, בָּרוּךְ כְּבוֹד ה׳ מִמְּקוֹמוֹ״, לְפִי שֶׁאֵין יוֹדְעִים וּמַשִּׂיגִים מְקוֹמוֹ, וּכְמוֹ שֶׁאוֹמְרִים: ״כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ״. וְאַחַר־כָּךְ בְּרָכָה שְׁנִיָּה: – ״אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ ה׳ אֱלֹהֵינוּ״, כְּלוֹמַר, שֶׁהִנִּיחַ כָּל צְבָא מַעְלָה הַקְּדוֹשִׁים, וְהִשְׁרָה שְׁכִינָתוֹ עָלֵינוּ, לִהְיוֹת נִקְרָא ״אֱלֹהֵינוּ״, כְּמוֹ ״אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כוּ׳״ כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְהַיְינוּ, כִּי אַהֲבָה דּוֹחֶקֶת הַבָּשָׂר, וְלָכֵן נִקְרָא ״אַהֲבַת עוֹלָם״ – שֶׁהִיא בְּחִינַת צִמְצוּם אוֹרוֹ הַגָּדוֹל הַבִּלְתִּי תַכְלִית, לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת גְּבוּל הַנִּקְרָא ״עוֹלָם״, בַּעֲבוּר אַהֲבַת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְקָרְבָם אֵלָיו, לִיכָּלֵל בְּיִחוּדוֹ וְאַחְדּוּתוֹ יִתְבָּרֵךְ.

But how can physical man attain to this level? It is, therefore, to this end that the blessing of Yotzer Or was introduced first, for [in this blessing] there is said and repeated at length the account and order of the angels “standing in the heights of the universe” in order to proclaim the greatness of the Holy One, blessed is He—how all of them are nullified in His light, blessed be He, and “proclaim in awe…and hallow…declaring in reverence, ‘Holy…’” meaning that He is apart from them, and He does not clothe Himself in them in a “revealed” state, but “the whole earth is full of His glory,” namely, the community of Israel above and Israel below, as has been explained earlier. So, too, “the Ofanim and holy Chayot with a mighty sound…[declare] ‘Blessed be the glory of the L–rd from its place,’” for they neither know, nor do they apprehend His place, as we say, “for He alone is exalted and holy.” Then follows the second blessing, “With an everlasting love You have loved us, L–rd, our G–d.” That is to say that He set aside all the supernal, holy hosts and caused His Shechinah to dwell upon us, so that He be called “our G–d,” in the same sense that He is called “the G–d of Abraham,” as explained earlier. This is because “love impels the flesh.” Therefore it is called ahavat olam (“worldly love”), for this is the so-called “contraction” of His great and infinite light, taking on the garb of finitude, which is called olam (“world”), for the sake of the love of His people Israel, in order to bring them near to Him, that they might be absorbed into His Unity and Oneness, blessed be He.

מקור 17 · חסידות
מאומת

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 7

תניא, חלק שני; שער היחוד והאמונה ז׳:י״ז — ד"ה וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים תִּיקּוּן נ״ז

Tanya, Part II; Shaar HaYichud VehaEmunah 7:17

הפרק מבאר שהחיות האלוקית המהווה את העולם היא פנימית ומתמדת, ואילו בחינת הסובב־כל־עלמין אינה נתפסת כחיות המתלבשת בפרטים; זהו ניסוח חסידי מרכזי להקבלת פנימי ומקיף.

וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתִּקּוּנִים תִּיקּוּן נ״ז: ״דְּלֵית אֲתַר פָּנוּי מִינֵיהּ, לָא בְּעִילָּאִין וְלָא בְּתַתָּאִין״; וּבְרַעְיָא מְהֵימְנָא פָּרָשַׁת פִּינְחָס: ״אִיהוּ תָּפִיס בְּכוּלָּא וְלֵית מַאן דְּתָפִיס בֵּיהּ כוּ׳, אִיהוּ סוֹבֵב כָּל עָלְמִין כוּ׳, וְלֵית מַאן דְּנָפִיק מֵרְשׁוּתֵיהּ לְבַר, אִיהוּ מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין כוּ׳, אִיהוּ מְקַשֵּׁר וּמְיַחֵד זִינָא לְזִינֵיהּ עֵילָּא וְתַתָּא, וְלֵית קוּרְבָא בְּד׳ יְסוֹדִין, אֶלָּא בְּקוּדְשָׁא־בְּרִיךְ־הוּא כַּד אִיהוּ בֵּינַיְיהוּ״, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

And this is stated in Tikkunim, Tikkun 57: “There is no place devoid of Him, not in the upper worlds nor in the lower worlds”; and in Raaya Mehemna, on the portion of Pinchas: “He grasps all and none can grasp Him…He encompasses all worlds…and no one goes out from His domain; He fills all worlds…He binds and unites a kind to its kind, upper with lower, and there is no closeness in the four elements only through the Holy One, blessed is He, as He is within them.”

מקור 18 · חסידות
מאומת

Torah Ohr, Parshat Vayeishev,

תורה אור, וישב ד׳ — ד"ה בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה כו' שכשנכנסו

Torah Ohr, Vayeshev 4:15-16

המאמר משתמש במושגי פנימי ומקיף כדי להסביר את עבודת האדם ואת היחס בין אור שנקלט בנפש לבין הארה שמעוררת ומקיפה אותה מלמעלה.

והנה הנשמה ונפש האלקי' מחמת שהיא בבחי' פנימי' העולמות היא בטלה ונכללת ביחוד עליון ב"ה לגבי אור א"ס ב"ה ממש מחמת ששורה ומאיר עליה אור א"ס ב"ה ומשכלת ומתבוננת ברוממותו ית' איך שאין להעריך אליו ואני ה' לא שניתי כו'. אבל בהשתלשלות וירידת המדרגות עד סוף המדרגות תחתונות דנה"ב המלובשת בגוף הגשמי ממש. הנה הגשמי הוא מסך מבדיל ומפריד היחוד עליון מחמת שנראה לעיני בשר ליש ודבר נפרד ומ"מ ע"י ירידת הנשמה ונפש אלקי' שלא ירדה בשביל עצמה שהרי גם קודם ירידתה היתה בבחי' אשר עמדתי כו' אלא הירידה היא צורך עליי' נפש הבהמית היא להאיר לה הארה מיחוד עליון ב"ה שתוכל גם היא לעלות וליכלל באא"ס ב"ה. והארה והמשכה זו היא מבחי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דהיינו ע"י התבוננות שכל מה שנראה ליש ונפרד אין זה אלא בחי' זיו ושם כבוד מלכותו. ואי לזאת יהיה היש בטל כמו זיו השמש בשמש כו' וכמ"ש במ"א.

מקור 19 · חסידות
חיצוני

the Rebbe Rashab (Hemshech Samech Vov, Maamar 22)

המשך תרס"ו, ח״א מאמר כ״ב

Hemshech Samech Vov Maamar 22

הקטע מבחין בין אור הכלול בעצמות המאור, שאינו מציאות אור אלא יכולת בלבד ואינו בגדר סובב או מקיף, לבין אור המתפשט ומתגלה, שיש לו שייכות לעולמות ומשמש להם מקור ומקיף.

Hemshech Samech Vov Maamar 22 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 248

Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 20 · חסידות
חיצוני

Hemshech Ayin Beis 5674, ש"פ דברים, תרד"ע

המשך תער"ב — ש"פ דברים, תרד"ע

Hemshech Ayin Beis 5674 ש"פ דברים, תרד"ע

הקטע מסביר שאור הוא גילוי הדבוק במקורו ולכן הוא בביטול ובנטייה לעלות ולהיכלל בו, ומבחין בין אור המלובש בכלים לבין עצם ופנימיות האור שלמעלה מערך הכלים ומהתלבשות בהם.

מיני אדם בסופו כו'. וא"כ מובן דביטול זה דכולא קמי' כל"ח זהו בהאור כמו שהוא בהעצם כו' (והאור המתלבש בהכלים זהו כמו בחי' הבינה כו', וכידוע דהש' דבינה הוא הוי' בניקוד אלקי' חיבור האור והכלים כו' כמ"ש במ"א, וכמ"ש בדרוש הנ"ל דהאור המלובש בבחי' בריאה שבכלים נק' ברי' שבאצי' כו'), ובחי' הביטול והאין של האור שהוא בבחי' עלי' והתכללות י"ל שזהו בעצם ופנימיות האור שלמעלה מגדר התלבשות בכלים כו' (דבחי' חכ' שהוא בחי' אור שלמעלה מכלים כנ"ל זהו רק שהיא למעלה מהתלבשות בכלים ומ"מ הוא בערך הכלים (שהרי נקודת החכ' בא

מקור 21 · מודרני
מאומת

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Sukkot 1:7)

פניני הלכה, סוכות א׳:ז׳

Peninei Halakhah, Sukkot 1:7

הקטע מסביר שאור פנימי הוא הארה הנקלטת במחשבה וברגש ומרוממת בעיקר את הממדים הרוחניים של החיים, ואילו אור מקיף הוא הארה שמעבר ליכולת ההכלה, המקיפה את האדם ומעניקה לו השראה עמוקה; מצוות הסוכה קשורה לאור המקיף משום שהיא מקדשת גם את שגרת החיים ומעשיהם הגשמיים.

מיוחדת היא מצוות הישיבה בסוכה, שהיא מקדשת את שגרת חייו של האדם. שהאכילה והשתייה, השיחה והשינה, כיוון שהן מתקיימות בסוכה – הרי הן מתרוממות ומתקדשות למעלת מצווה. ורמזו לזה בעלי הקבלה, שאור הסוכה הוא 'אור מקיף', לעומת רוב המצוות ובכללן ארבעת המינים ששייכים ל'אור פנימי'. נבאר יותר: ההארה שה' מאיר אלינו, היא מעל ומעבר למה שאנחנו מסוגלים לקלוט ולהכיל, ועל כן היא מתחלקת לשני חלקים: אור פנימי ואור מקיף. האור הפנימי הוא החלק הקטן והנמוך שאותו אנחנו מסוגלים לקלוט במחשבה וברגש, ואילו החלק שגדול מיכולת הקליטה שלנו נעשה אור מקיף, שאף שאיננו מסוגלים להכיל אותו, הוא מקיף אותנו ומעניק לנו השראה בעלת השפעה מכרעת על חיינו. על ידי האור הפנימי אנו מסוגלים לרומם ולקדש את הצדדים הרוחניים המוּדעים של החיים. הוא מתגלה בלימוד התורה ובתפילה, ובעיקר במצוות שבין אדם למקום, שמקשרות את האדם אל מה שמעבר לחיים הרגילים, שבהן בולטת יותר הקדושה שמתגלה לנו. לפי תפישת האור הפנימי, ככל שהדבר יותר רוחני כך הוא במדרגה גבוהה יותר, ומנגד, ככל שהוא יותר קשור לענייני המעשה, כך הוא במדרגה נמוכה יותר. ולזה רומזים ארבעת המינים, שכל נטילתם לצורך מצווה בלבד (להלן ד, ב-ג).

The mitzva to dwell in a sukka is special in that it sanctifies routine life. When one eats and drinks, converses and sleeps in a sukka, it exalts and sanctifies these mundane acts, turning them into a mitzva. The kabbalists allude to this when they explain that the light of the sukka is an “enveloping” or “surrounding” light (“or makif”), as contrasted with the light of most mitzvot (including the four species), which is an “inner light.” Let us explain further: The light that radiates from God is above and beyond our capacity to absorb and contain. We can thus speak of two parts: inner light (“or penimi”) and enveloping light. Inner light is the less powerful part, which we can absorb through thought and emotion. The more powerful part, which is beyond our ability to absorb, becomes a light that envelops us; although we cannot contain it, it surrounds us and gives us inspiration that deeply affects our lives. The inner light allows us to exalt and sanctify the more obviously spiritual aspects of our lives. It is revealed by means of Torah study, prayer, and primarily mitzvot between one and God, which connect people to that which is beyond the mundane; their sanctity is more apparent. From the perspective of the inner light, the more spiritual something is, the higher a level it is on, and in contrast, the more practical and routine something is, the lower a level it is on. The four species allude to this, as we take them solely to fulfill a mitzva (below, 4:2-3).

מקור 22 · מודרני
מאומת

Orot HaKodesh I:1:1

אורות הקודש א׳:א׳:א׳

Orot HaKodesh 1:1:1

הרב קוק מתאר את הופעת האור האלוקי בתודעת האדם ובחיים באופן מדורג, ובמקביל את הכוח האידיאלי המקיף את ההכרה ומושך אותה אל מעבר לגבולותיה.

סדר א. חכמת האמת הכוללת חכמת הקודש הפועלת א. חכמת הקודש היא נעלה מכל חכמה, בזה, שהיא מהפכת את הרצון והתכונה הנפשית של לומדיה לקרבם לאותה הרוממות שהיא בעצמה מתעצמת בה. מה שאין כן כל החכמות העולמיות, אף על פי שהן מציירות ענינים נשגבים יפים ואציליים, אין להן אותה התכונה המפעלית, להמשיך את המהות העצמית של ההוגה בהן אל ערכן, ובאמת אין לה יחש כלל ליתר הכחות והעצמיות של האדם, חוץ מכחו המדעי לבד. וטעם הדבר הוא, כי כל עניני הקודש ממקור חיי החיים הם באים, מיסוד החיים המהוה את הכל, ויש בכח התוכן המקודש להוות המון ברואים לאין תכלית, לנטוע שמים וליסד ארץ, וקל וחומר להטביע צורה חדשה ומבולטת על הנפש ההוגה. וכל המדעים של חול אין בהם זה הכח, כי הם אינם מחדשים ומחוללים חדשות מצד עצמם, אלא הם מציירים ומציגים לפני ההשקפה השכלית את מה שהוא נמצא במציאות, ועל כן אינם יכולים גם לעשות את ההוגה בהם לבריה חדשה, לעקור אותו מעצמיות תכונותיו הרעות, ולהעמידו במצב של מציאות חדשה, טהורה וחיה באור החיים האמתיים, העומדים לעדי עד.

מקור 23 · מודרני
מאומת

שוחזר מתוך "Orot HaTeshuvah 6:7"

Orot HaTeshuvah, Chapter

אורות התשובה — ד"ה תשובה טבעית

Orot HaTeshuvah 1

הקטע מתאר תשובה שכלית, פתאומית ועליונה: הכרה בהירה או הארה רוחנית המעוררות שינוי פנימי, הופכות חטאים לזכויות ומגלות טוב אלוהי המקיף את העולמות ומאחד את האדם עם הכלל.

התשובה השכלית היא אותה שכבר רכשה לה את הטבעית והאמונית, שכבר באה למדרגה העליונה, אשר לא רק צער גופני או נפשי ורוחני, ולא רק השפעת המסורת והקבלה, אם מפחד עונש או רשם כל דבר חק ומשפט הבא מהן אל פנים הנפש גורמים הם את התשובה, כי-אם הכרה ברורה, הבאה מהשקפת העולם והחיים השלמה, אשר עלתה למעלתה אחרי אשר התפקיד הטבעי והאמוני כבר רשמו בה יפה את רשומיה. תשובה זו, הכלולה מהקודמות, היא מלאה כבר אור אין קץ, היא באה להפך את החטאים כולם לזכיות, מכל השגיאות היא מוציאה למודים נשגבים, ומכל ההשפלות עליות נהדרות. זאת היא התשובה שעיני כל אליה נשואות. שהיא מוכרחת לבא ושסופה לבא.

(7) Teshuvah of the Intellect occurs when Teshuvah of Nature and Teshuvah of Faith have already been acquired, such that one has already arrived to a higher level. On this level, the cause of Teshuvah is not physical, spiritual, or ethical suffering and it is not simply the influence of what is received from tradition, whether that be fear of punishment or the ethical impression of every law and instruction which comes from tradition. Rather, the cause of this Teshuvah is clear-minded recognition that emerges from a comprehensive view of life and of the world that emerges after the role of Natural Teshuva and Faith-Teshuvah have left a strong impression. This Teshuvah which encompasses the earlier stages is filled with Endless Light and comes to transform all of the sins into merits. From every mistake, this Teshuvah brings to light lofty lessons and from every crushing humiliation wondrous ascents. This is the Teshuvah towards which all eyes are lifted. This is the Teshuvah which must come and which in the end will come.

מקור 24 · מודרני
מאומת

Sulam on Zohar, Bereshit I 128:3

זהר, בראשית קכח, ועיין שם עוד

Sulam on Zohar, Bereshit I 128:3

הקטע מסביר שלפני מיעוט הלבנה גם הלבנה האירה מעצמה כמו השמש, אף שלאחר המיעוט היא מקבלת את אורה מן השמש; עם זאת, אור השמש מוגדר כ״מאורי אור״ ואור הלבנה כ״מאורי אש״.

וזה אמרו שני המאורות, דא מאור ודא מאור. הכ' שני מאורות הגדולים פירושו שהשמש היה מאור והלבנה היתה מאור. כלומר, לא כמו אחר המיעוט, שהלבנה בעצמה איננה כלל מאור, רק שמקבלת אור מהשמש אלא אז היתה גם עצם הלבנה עצם מאיר מעצמה כמו השמש. ובגין כך, אינון נהורין דסלקי לעילא וכו'. ומשום זה, כיון שהלבנה היתה פעם בבחינת עצם מאיר, לא לעדר ממנה מצב הזה גם לאחר המיעוט, כנ"ל. אלא מ"מ גם מבחינה זו, נמצא ההפרש עוד רב ביניהם כי אור השמש הוא מאורי אור, ואור הלבנה מאורי אש.

מקור 25 · מודרני
חיצוני

the Rebbe Rashab (Hemshech Samech Vov, Maamar 16)

המשך תרס"ו, ח״א מאמר ט״ז

Hemshech Samech Vov, Maamar 16

הקטע מסביר שאור מקיף הוא אור שאינו נכנס באדם בגילוי ממש, וממחיש זאת באמצעות הארת ארבעת המוחין העליונים הנמשכת בהנחת תפילין ובולטת מעל הראש.

Hemshech Samech Vov, Maamar 16 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 177

Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 26 · מודרני
חיצוני

Beit Yaakov, Metzora 23

בית יעקב מאיזביצא, מצורע אות כ״ג

Beit Yaakov, Metzora 23

הקטע קובע שאור מקיף גדול מאור פנימי, ומביא בשם כתבי האריז״ל ובית יעקב שאדם הפוגם באור הפנימי שלו עלול להביא על עצמו נגעים.

Beit Yaakov, Metzora 23 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 153

Rav Yaakov Leiner of Izhbitz-Radzin (1814-1878), the Beis Yaakov's author; Bereishis is on Sefaria ("Beit Yaakov on Torah") — this covers only Shemos and Vayikra, held here as page scans. Beis Yaakov (R' Yaakov Leiner of Izhbitz-Radzin) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 27 · מודרני
חיצוני

Beit Yaakov, Metzora 25

בית יעקב מאיזביצא, מצורע אות כ״ה

Beit Yaakov, Metzora 25

הקטע מסביר שכאשר אור פנימי נקבע באדם בקביעות, הוא נעשה גם לאור מקיף החופף עליו ומגן עליו, ושאור מקיף גדול מאור פנימי.

Beit Yaakov, Metzora 25 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 154

Rav Yaakov Leiner of Izhbitz-Radzin (1814-1878), the Beis Yaakov's author; Bereishis is on Sefaria ("Beit Yaakov on Torah") — this covers only Shemos and Vayikra, held here as page scans. Beis Yaakov (R' Yaakov Leiner of Izhbitz-Radzin) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 28 · מודרני
attested

Michtav MeEliyahu (Rav Dessler)

מכתב מאליהו, חלק ג עמוד רסח

Michtav MeEliyahu (Rav Dessler)

הקטע מגדיר את האור כגילוי המסלק את החושך וההסתר ומביא להכרת השם בלב האדם, אך מציין שגם באור עצמו יש בחינת הסתר ומציע לבחון שלוש מדרגות, זו עמוקה מזו.

אור פירושו גילוי, שמסתלק החושך וההסתר מלב האדם ומתגלה ללבו הכרת השי"ת, וזוהי תכלית הבריאה. ויש להבין, מהי בחינת האור שדימו כאן ללבישת השמלה (ב"ר ג'), הרי זו בחינת כיסוי, שהיא היפך הגילוי. משמע מכאן שיש באור עצמו גם כן בחינת הסתר, נתבונן נא ונראה שלש בחינות בענין זה, זו עמוקה מזו.

מקור 29 · מודרני
attested

Michtav MeEliyahu (Rav Dessler)

מכתב מאליהו, חלק ג עמוד רסח

Michtav MeEliyahu (Rav Dessler)

הקטע מסביר שההסתר משמש כלי לגילוי ולקידוש השם: ככל שההסתר והחילול גדולים יותר, כך מתעצמים גילוי אורו של הקב"ה והתגלות חסדיו האינסופיים.

זהו הביאור העמוק יותר ב"עוטה אור כשלמה". הקב"ה מתכסה באור, כי האור שאנו מקבלים מקורו הוא ההסתר כנ"ל. הרי שההסתר הוא כלי לגילוי וקידוש שמו יתברך, וזהו ביאור דברי חז"ל הנ"ל על אורו יתברך "שנתעטף בה כשלמה", שכן על ידי בריאת ההסתר "הבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו". אם כן ההסתר הוא גילוי מצד אחד, שמאיר לנו, ומצד שני הגילוי שבא על ידי ההסתר - הקידוש שעל ידי חילול, יש בו גם כן מהחילול וההסתר. ענוותנותו זו שבהסתר ובחילול, יש בה גילוי עוד יותר בהיר, כי ככל שההסתר והחילול גדולים יותר, כך גדולים יותר הגילוי וקידוש שמו יתברך, בהתגלות חסדיו לאין קץ.

מקור 30 · מודרני
מאומת

Mikdash Melekh, RaMaZ Commentary on Zohar 2:200b:4

מקדש מלך, פירוש הרמ"ז על ספר הזהר ב׳:ר׳ ב:ד׳

Mikdash Melekh, RaMaZ Commentary on Zohar 2:200b:4

הקטע מתאר אורות פנימיים ומקיפים המושפעים על השכינה ומסייעים לה להתעלות לעולמות העליונים, וממשיל אותם גם לתכשיטי כלה המאירים אותה מול החשכה שמטילות הקליפות.

סדורא דשבחן הוא מב"ש עד ישתבח שהוא מסודר על כל פרצוף היצירה וסודו לתקן נשמות של יצירה ופנימיותם וכנגד בחי' של המלאכים אמר קשיטת גרמהא. והם אורות פנימיים ומקיפים המושפעים על השכינה להתעלות עד לעולמו' העליונים. א"נ כעין כ"ד תכשיטי כלה שאמר בשער אריך. שלהיות הקליפו' הנקרא חשך סמוכות למ' ומחשיכות אותה לכן מאירים בה התכשיטין דוגמת תכשיטי הנשים. וז"ש כאיתתא דאיתקשטת לבעלה: ובסדורא דצלותא זהו מיוצר עד העמידה כי יש ביוצר סדר קדושה וקצת תפלות רחם עלינו אדון עוזינו וכו' וכן אהבת עולם רובה תחנונים:

מקור 31 · מודרני
חיצוני

the Rebbe Rashab (Toras Shalom, Sicha 16)

תורת שלום — ספר השיחות, ח״א סי׳ ט״ז

Toras Shalom, Sicha 16

הקטע מסביר שמצד עצם קיומו של ה״מאור״ מוכרח להימשך ממנו ״אור״, כשם שאור השמש נמשך בהכרח מן השמש.

Toras Shalom, Sicha 16 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 160

Toras Shalom — the Rebbe Rashab’s farbrengen sichos (Kehot edition scan). Toras Shalom is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 32 · מודרני
חיצוני

the Rebbe Rashab (Hemshech Samech Vov, Maamar 33)

המשך תרס"ו, ח״א מאמר ל״ג

Hemshech Samech Vov, Maamar 33

הקטע מתאר אור וחיות המתגלים ממש בתוך כלים, כאשר מידת הארתם תלויה בזיכוך ובמעלה של הכלי ובדרגת העולם, ואף באור עצמו יש חלוקה למדרגות.

Hemshech Samech Vov, Maamar 33 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 371

Hemshech "Yom Tov Shel Rosh Hashanah" 5666 — the Rebbe Rashab's foundational maamarim series (Kehot edition scan). Hemshech Samech Vov is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 33 · מודרני
מאומת

Esh Kodesh, Jewish Year 5702, Purim 3

אש קודש, שנת תש"ב, פורים ג׳

Esh Kodesh, Jewish Year 5702, Purim 3

הקטע מציין כי באורות ובספירות יש אור פנימי ואור מקיף.

הענין אפשר כי נודע שבאורות וספירות יש אור פנימי ואור מקיף,

מקורות קשורים· נמצאו 6, טרם אומתוהתחבר כדי לאמת
  • וְהִנֵּה, פְּרָטִיּוּת הַצִּמְצוּמִים, אֵיךְ וּמָה – אֵין כָּאן מְקוֹם בֵּיאוּרָם. אַךְ דֶּרֶךְ כְּלָל, הֵן הֵם בְּחִינַת הֶסְתֵּר וְהֶעְלֵם הַמְשָׁכַת הָאוֹר וְהַחַיּוּת, שֶׁלֹּא יָאִיר וְיוּמְשַׁךְ לַתַּחְתּוֹנִים בִּבְחִינַת גִּילּוּי, לְהִתְלַבֵּשׁ וּלְהַשְׁפִּיעַ בָּהֶן וּלְהַחֲיוֹתָם לִהְיוֹת יֵשׁ מֵאַיִן – כִּי אִם, מְעַט מִזְּעֵר אוֹר וְחַיּוּת, בִּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ בִּבְחִינַת גְּבוּל וְתַכְלִית, שֶׁהִיא הֶאָרָה מוּעֶטֶת מְאֹד וּמַמָּשׁ כְּלָא חֲשִׁיבֵי לְגַבֵּי בְּחִינַת הֶאָרָה בְּלִי גְבוּל וְתַכְלִית, וְאֵין בֵּינֵיהֶם עֵרֶךְ וְיַחַס כְּלָל, כַּנּוֹדָע פֵּירוּשׁ מִלַּת ‘עֵרֶךְ׳ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֶחָד בְּמִסְפָּר, יֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ לְגַבֵּי מִסְפָּר אֶלֶף אֲלָפִים, שֶׁהוּא חֵלֶק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף אֲלָפִים, אֲבָל לְגַבֵּי דָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת בְּלִי גְבוּל וּמִסְפָּר כְּלָל – אֵין כְּנֶגְדּוֹ שׁוּם עֵרֶךְ בְּמִסְפָּרִים, שֶׁאֲפִילוּ אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִיבּוֹא רְבָבוֹת, אֵינָן אֲפִילוּ כְּעֵרֶךְ מִסְפָּר אֶחָד לְגַבֵּי אֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת, אֶלָּא כְּלָא מַמָּשׁ חֲשִׁיבֵי.

    אותו קטע כמו Tanya, Part I; Likkutei Amarim 48:3-5

  • מעתיקא היא להיפך שאור מקיך הוא העיקר . ואחריו הוא אור פנימי עד שהפנימי שהאדם יכול להכניסו בפנימיות לבו הוא הקטן שבכלס . וע״ז מרמזים סדר הבגדים חשן ואפוד ומעיל וכתונת שכל אלו הס אורות מקיפים ואח׳יז מדבר באיר הפנימי קרבנות

  • מבחי׳ פנימיות הכליםי־, אמנם בהאור יש ג״כ פנימיות וחיצוניות, דחיצוניות האור הוא שנמשך בבי״ע ונעשה מקור לבי״ע כידוע־־, ומ״מ ה״ה קדוש ומובדל מבי״ע, וכידוע בענין אין קדוש כהוי׳ כו׳־־, ונשמות דב״ן שרשן בבחי׳ חיצוניות האור*,

  • ת שמתבייש ב מי הפנימיות ועומק האור והטוב שנמצא ט שיודע שאפילו יעשה טוב מאוד לא יהי׳ עדיין כמו הבהירות של המימיות ומזה ראי׳ שנמצא י ה ם מדת יוסף הצדיק שמקשר למש החיצון עם הפנימי . כי עכו״ם ג״כ יש להם תוך ופנימיות ששורש

  • ת שמתבייש ב מי הפנימיות ועומק האור והטוב שנמצא ט שיודע שאפילו יעשה טוב מאוד לא יהי׳ עדיין כמו הבהירות של המימיות ומזה ראי׳ שנמצא י ה ם מדת יוסף הצדיק שמקשר למש החיצון עם הפנימי . כי עכו״ם ג״כ יש להם תוך ופנימיות ששורש

  • ת שמתבייש ב מי הפנימיות ועומק האור והטוב שנמצא ט שיודע שאפילו יעשה טוב מאוד לא יהי׳ עדיין כמו הבהירות של המימיות ומזה ראי׳ שנמצא י ה ם מדת יוסף הצדיק שמקשר למש החיצון עם הפנימי . כי עכו״ם ג״כ יש להם תוך ופנימיות ששורש

  • . ומזה ישיג קדושה בקביעות שיקיפו וזהו אור חוזר . מה שהאדם דוחה ממנו שאין ביכולתו לקבלו . ודוחה ממנו מפני כבוד השי״ת . וזה נעשה מקיף בסוד אור חוזר . כי מה יעקב שהאדם מקבל לתוכו זהו אור ישר ופנימי . ועיקר אור המקיף יבא

דפים קשורים

מחשבה

שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב: אַחְדוּת וְהִבְדָּלוּת

מקורות בודקים את הקשר הקונצפטואלי בין שבת ליום טוב, האם הם מהווים מסגרת אחת של זמן קדוש או נותרים נפרדים מיסודם. כתובים התנ״ך משרטטים גם קטגוריה משותפת (מועדים) וגם מקור שונה — שבת שזה כמו השלמת הבריאה, היום טוב מתוך לוח הקדושה של ישראל. חז״ל בוחנים את הדומה והנבדל בין דיניהם, במיוחד בעניין מלאכת אוכל נפש, וכן שומרים על כך שטקסים משותפים כמו קידוש אינם מחקים את זהותם ומשמעותם המובחנת.

צפה במקורות89 מקורות
מחשבה

תלמוד תורה ודרך ארץ

המקורות דנים ביחס בין לימוד התורה לבין התנהגות מעשית בעולם (דרך ארץ). הם עוסקים בשאלות קלאסיות בחכמת ישראל: האם לימוד התורה צריך להשלב עם עבודה והתנהלות יומיומית, או להיעשות בנפרד, וכיצד הלימוד וההתנהגות משפיעים זה על זה.

צפה במקורות84 מקורות
הלכה

תולעים במים ובשאר משקים

מקורות אלו עוסקים בדיני תולעים ושרצים הנמצאים במים ובמשקים אחרים, כולל הקטגוריות התורניות של שרץ המים, ההבדל בין שרצים שנשארים במקומם לעומת אלו שנפרדים ממקור רביתם, ואם הכללים החלים על מים חלים גם על משקים אחרים.

צפה במקורות83 מקורות
הלכה

עירוב תבשילין בהלכה ומחשבה

המקורות בעדה זו מתחקים אחר עירוב תבשילין מן שורשיו התנ״כיים בהכנסת אורחים של אברהם אבינו דרך הדינים הרבניים וקודים מעשיים. האוסף בוחן את התנאי ההלכתי להכין תבשיל מבושל ואפוי לפני חג החל בערב שבת, את הגזירה התלמודית והעקרונות המשפיעים עליה, וקשרו לערך הרוחני של כבוד שבת והכנסת אורחים.

צפה במקורות78 מקורות
מחשבה

עבירת טעות בדעה ללא עברה ממשית

מקורות אלו חוקרים את הדרך שבה התורה מתייחסת לאדם החוטא במעשה אותו הוא סבור שאסור, בעוד שהמעשה מותר למעשה בגלל נסיבות שלא ידע עליהן. המקורות מבחינים בין אחריות משפטית להפרות ממשיות לבין משמעותה הרוחנית והמוסרית של אמונתו הפנימית של אדם והפרה המדוּמה, וחוקרים כיצד התורה רואה את ההתאמה בין כוונה, אמונה, ומציאות אובייקטיבית.

צפה במקורות76 מקורות
שבת

המלח בשולחן: ברית וקדושה

המסורת היהודית מניחה מלח על כל שולחן כזיכרון לדרישת התורה שכל קרבן מנחה יהיה מומלח, וקובעת את המלח כסימן של ברית אלוקית נצחית. המקורות מלמדים שהמלח מייצג קביעות והנאמנות תמידית, וכי שולחנו של אדם משמש כמזבח רוחני, המחקה את תפקידו של ההיכל בכפרה ובעבודה קדושה.

צפה במקורות74 מקורות