The Shofar's Broken Blasts and Repentance

וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe a sacred occasion: you shall not work at your occupations. You shall observe it as a day when the horn is sounded.

דַּבֵּ֛ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ יִהְיֶ֤ה לָכֶם֙ שַׁבָּת֔וֹן זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה מִקְרָא־קֹֽדֶשׁ׃

Speak to the Israelite people thus: In the seventh month, on the first day of the month, you shall observe complete rest, a sacred occasion commemorated with loud blasts.

אַשְׁרֵ֣י הָ֭עָם יֹדְעֵ֣י תְרוּעָ֑ה יְ֝הֹוָ֗ה בְּֽאוֹר־פָּנֶ֥יךָ יְהַלֵּכֽוּן׃

Happy is the people who know the joyful shout; O ETERNAL One, they walk in the light of Your presence.

וּמִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה נַסְּכוּ מַיִם בֶּחָג — אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: נַסְּכוּ לְפָנַי מַיִם בֶּחָג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ לָכֶם גִּשְׁמֵי שָׁנָה. וְאִמְרוּ לְפָנַי בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת. מַלְכִיּוֹת — כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם, זִכְרוֹנוֹת — כְּדֵי שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנְיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה, וּבַמֶּה — בְּשׁוֹפָר. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: לָמָה תּוֹקְעִין בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל? אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תִּקְעוּ לְפָנַי בְּשׁוֹפָר שֶׁל אַיִל, כְּדֵי שֶׁאֶזְכּוֹר לָכֶם עֲקֵידַת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם, וּמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִילּוּ עֲקַדְתֶּם עַצְמְכֶם לְפָנַי. וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק: לָמָּה תּוֹקְעִין בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה? לָמָּה תּוֹקְעִין?! רַחֲמָנָא אָמַר תִּקְעוּ! אֶלָּא: לָמָּה מְרִיעִין? מְרִיעִין?! רַחֲמָנָא אָמַר ״זִכְרוֹן תְּרוּעָה״! אֶלָּא: לָמָּה תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין,

And for what reason did the Torah say: Pour water onto the altar in the Temple on the festival of Sukkot? The Holy One, Blessed be He, said: Pour water before Me on the festival of Sukkot so that the rains of the year, which begin to fall after Sukkot, will be blessed for you. And recite before Me on Rosh HaShana verses that mention Kingships, Remembrances, and Shofarot: Kingships so that you will crown Me as King over you; Remembrances so that your remembrance will rise before Me for good; and with what will the remembrance rise? It will rise with the shofar. Similarly, Rabbi Abbahu said: Why does one sound a blast with a shofar made from a ram’s horn on Rosh HaShana? The Holy One, Blessed be He, said: Sound a blast before Me with a shofar made from a ram’s horn, so that I will remember for you the binding of Isaac, son of Abraham, in whose stead a ram was sacrificed, and I will ascribe it to you as if you had bound yourselves before Me. Rabbi Yitzḥak said: Why does one sound [tokin] a blast on Rosh HaShana? The Gemara is astonished by the question: Why do we sound a blast? The Merciful One states in the verse: “Sound [tiku] a shofar” (Psalms 81:4). Rather, the question is: Why does one sound a staccato series of shofar blasts [terua] in addition to a long continuous shofar blast [tekia]? The Gemara is still surprised by the question: Sound a terua? The Merciful One states: “In the seventh month, in the first day of the month, shall be a solemn rest unto you, a memorial proclaimed with the blast of horns [terua]” (Leviticus 23:24). Rather, Rabbi Yitzḥak asked about the common practice in Jewish communities, which is not explicitly stated in the Torah: Why does one sound a long, continuous shofar blast [tekia] and then a staccato series of shofar blasts [terua] while the congregation is still sitting before the silent prayer,

אָמַר אַבָּיֵי: בְּהָא וַדַּאי פְּלִיגִי, דִּכְתִיב: ״יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם״, וּמְתַרְגְּמִינַן: ״יוֹם יַבָּבָא יְהֵא לְכוֹן״. וּכְתִיב בְּאִימֵּיהּ דְּסִיסְרָא: ״בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב אֵם סִיסְרָא״. מָר סָבַר גַּנּוֹחֵי גַּנַּח. וּמָר סָבַר יַלּוֹלֵי יַלֵּיל.

Abaye said: In this matter, the tanna’im certainly disagree. Although the first baraita can be reconciled with the mishna, this second baraita clearly reflects a dispute. As it is written: “It is a day of sounding [terua] the shofar to you” (Numbers 29:1), and we translate this verse in Aramaic as: It is a day of yevava to you. And to define a yevava, the Gemara quotes a verse that is written about the mother of Sisera: “Through the window she looked forth and wailed [vateyabev], the mother of Sisera” (Judges 5:28). One Sage, the tanna of the baraita, holds that this means moanings, broken sighs, as in the blasts called shevarim. And one Sage, the tanna of the mishna, holds that it means whimpers, as in the short blasts called teruot.

מִן הַטּוֹבוֹת אֲשֶׁר הֵיטִיב הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עִם בְּרוּאָיו, כִּי הֵכִין לָהֶם הַדֶּרֶךְ לַעֲלוֹת מִתּוֹךְ פַּחַת מַעֲשֵׂיהֶם וְלָנוּס מִפַּח פִּשְׁעֵיהֶם, לַחְשֹׂךְ נַפְשָׁם מִנִּי שַׁחַת וּלְהָשִׁיב מֵעֲלֵיהֶם אַפּוֹ, וְלִמְּדָם וְהִזְהִירָם לָשׁוּב אֵלָיו כִּי יֶחֶטְאוּ לוֹ, לְרֹב טוּבוֹ וְיָשְׁרוֹ כִּי הוּא יָדַע יִצְרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כה, ח): "טוֹב וְיָשָׁר ה' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ", וְאִם הִרְבּוּ לִפְשֹׁעַ וְלִמְרוֹד וּבֶגֶד בּוֹגְדִים בָּגָדוּ, לֹא סָגַר בַּעֲדָם דַּלְתֵי תְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ו): "שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה".

In explanation of repentance and its principles Among the good things which God, may He be blessed, has bestowed upon His creations is the path which He prepared for them to ascend from the baseness of their actions, to escape the trap of their inequities, to hold their souls back from destruction and to remove His anger from upon them. Because of His goodness and uprightness, He has taught them and warned them to return to Him when they sin against Him - for He understands their nature, as it is stated (Psalms 25:8), "Good and upright is the Lord; therefore He shows sinners the way." [Even] if they greatly sin and rebel and act like treacherous betrayers - He does not close the doors of repentance to them

אַף עַל פִּי שֶׁתְּקִיעַת שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה גְּזֵרַת הַכָּתוּב רֶמֶז יֵשׁ בּוֹ כְּלוֹמַר עוּרוּ יְשֵׁנִים מִשְּׁנַתְכֶם וְנִרְדָּמִים הָקִיצוּ מִתַּרְדֵּמַתְכֶם וְחַפְּשׂוּ בְּמַעֲשֵׂיכֶם וְחִזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְזִכְרוּ בּוֹרַאֲכֶם. אֵלּוּ הַשּׁוֹכְחִים אֶת הָאֱמֶת בְּהַבְלֵי הַזְּמַן וְשׁוֹגִים כָּל שְׁנָתָם בְּהֶבֶל וָרִיק אֲשֶׁר לֹא יוֹעִיל וְלֹא יַצִּיל, הַבִּיטוּ לְנַפְשׁוֹתֵיכֶם וְהֵיטִיבוּ דַּרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם וְיַעֲזֹב כָּל אֶחָד מִכֶּם דַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה.

Even though the sounding of the shofar on Rosh HaShanah is a decree, it contains an allusion. It is as if [the shofar's call] is saying: Wake up you sleepy ones from your sleep and you who slumber, arise. Inspect your deeds, repent, remember your Creator.

הַיְלָלָה הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין תְּרוּעָה. וְהָאֲנָחָה זוֹ אַחַר זוֹ הִיא שֶׁאָנוּ קוֹרְאִין אוֹתָהּ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים. נִמְצָא סֵדֶר הַתְּקִיעוֹת כָּךְ הוּא. מְבָרֵךְ וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה וְאַחֲרֶיהָ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים וְאַחֲרֶיהָ תְּרוּעָה וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה. וְחוֹזֵר כְּסֵדֶר זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה וְאַחֲרֶיהָ שְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה וְחוֹזֵר כַּסֵּדֶר הַזֶּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. וְתוֹקֵעַ תְּקִיעָה וְאַחֲרֶיהָ תְּרוּעָה וְאַחֲרֶיהָ תְּקִיעָה וְחוֹזֵר כְּסֵדֶר זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. נִמְצָא מִנְיַן הַתְּקִיעוֹת שְׁלֹשִׁים כְּדֵי לְהִסְתַּלֵּק מִן הַסָּפֵק:

The crying refers to what we call teru'ah. The repeated sighs refer to what we call three shevarim. Thus, the order of blowing the shofar is as follows: First, one recites the blessing and sounds a teki'ah; afterwards, three shevarim; and afterwards, a teru'ah; and afterwards, a teki'ah. He repeats this pattern [until he completes] three series. [Then,] he sounds a teki'ah; afterwards, three shevarim; and afterwards, a teki'ah. He repeats this pattern [until he completes] three series. [Then,] he sounds a teki'ah; afterwards, a teru'ah; and afterwards, a teki'ah. He repeats this pattern [until he completes] three series. Thus, there are a total of thirty shofar blasts, in order to remove any doubt.

אִם כֵּן, אֵפוֹא, אֵיךְ יוּכַל הָאָדָם לְהַעֲלִים עֵינָיו מִמַּעֲשָׂיו אוֹ לְמַעֵט הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּזֶה אִם אַחַר כָּךְ וַדַּאי יֵצֶר לוֹ בִּזְמַן שֶׁלֹּא יוּכַל לְתַקֵּן אֵת אֲשֶׁר עִוְּתוֹ.

We will not strain ourselves just to enter into the innermost chambers of Gan Eden.

ומה הוא הדבר הזה, כי האדם יש לו לחשוב על דרכיו. כלומר וכי אין אתם יראים כי תלכו מן העולם בלא תשובה, ולכך יש לכם להתחרט על מעשיכם.

וּמַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה טז:) שֶׁשּׁוֹפָר מְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן, מִצַּד הֱיוֹתוֹ סָבוּר שֶׁמָּא הוּא שׁוֹפָר שֶׁל מָשִׁיחַ, אֵין הַשָּׂטָן נִבְעָר מִדַּעַת כָּל כָּךְ, וְכִי לֹא יֵדַע שֶׁחֹק הוּא לְיִשְׂרָאֵל מִיָּמִים יָמִימָה וַעֲדַיִן מָשִׁיחַ לֹא בָּא, וְקָרוֹב לוֹמַר כֵּיוָן דְּדָשׁ דָּשׁ? אֶלָּא שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כִּי מִצְוַת ה׳ עָלֵינוּ, וְגַם הוּא יוֹדֵעַ טַעַם הַמִּצְוָה כְּדֵי לְעוֹרֵר עַל הַתְּשׁוּבָה, וְהַתְּשׁוּבָה מְקָרֶבֶת הַגְּאוּלָּה. עַל כֵּן הוּא בָּהִיל דִּלְמָא אָתֵי מְשִׁיחָא, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁבַּשָּׁנִים הַקּוֹדְמִים לֹא נִתְעוֹרְרוּ עַל הַתְּשׁוּבָה כְּהִלָכָתָם, סוֹף סוֹף יִהְיֶה הַזְּמַן שֶׁיִּתְחָרְטוּ עַל רָעָתָם וְיַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה. לְכָךְ הוּא מִתְיָרֵא בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁמָּא עַכְשָׁיו יֶחֶרְדוּ וְיָשׁוּבוּ. וּלְפִי שֶׁהַקֶּרֶן הוּא מְקוֹם הַחֵטְא, עַל כֵּן יִהְיֶה גַּם מְקוֹם הַתִּקּוּן, דּוּגְמַת עֲלֵי תְּאֵנָה שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, כִּי בְּמָה שֶׁקִּלְקֵל נִתְקַן. כָּךְ בַּקֶּרֶן נִתְקַלְקֵל וְעַל יָדוֹ יִתָּקֵן, וְהַקָּטֵגוֹר יֵהָפֵךְ לְסָנֵגוֹר, כִּי כָל בַּעַל תְּשׁוּבָה הַזְּדוֹנוֹת נֶהֱפָכִים לוֹ לִזְכֻיּוֹת. כָּךְ קֶרֶן זֶה מְקוֹם הַזְּדוֹנוֹת, וְעַל יָדוֹ יָבוֹא אֶל הַזְּכֻיּוֹת.

And regarding what our Sages said (Rosh Hashanah 16b) that the shofar confuses Satan, because he thinks perhaps it is the shofar of the Messiah — Satan is not so devoid of knowledge. Doesn’t he know that this is a prescribed law for Israel from ancient times, and still the Messiah has not come? And it would be logical to say that since it’s routine, it’s routine [i.e., there’s nothing special about it]. Rather, Satan knows that these are God’s commandments upon us, and he also knows the reason for the commandment — to awaken [people] to repentance, and repentance brings the redemption closer. Therefore, he is anxious that perhaps the Messiah will come, because even though in previous years they did not properly awaken to repentance, eventually there will come a time when they will regret their evil ways and perform complete repentance. Thus, he fears in each and every year that perhaps now they will become fearful and repent. And since the horn is the place of sin, it will also be the place of rectification, similar to Adam’s fig leaves, for through that which was corrupted comes the correction. Just as [sin came] through a horn, so through it will come rectification, and the prosecutor will transform into an advocate. For every penitent person, their intentional sins are transformed into merits; similarly, this horn, which is the place of intentional sins, will become the means through which merits are achieved.

כמה דקב"ה אחלף וכו': כמו שהקב"ה מחליף צבאות וזמנים בככבי השמים, יום זה כך וליום אחר כך, שכפי האדם העליון שבפנימיות כל מעשיו, וכן הם נראים ברקיע הזה, כן נראה בעור הזה של אדם הזה התחתון, שהעור שלו המכסה על כל, הוא רקיע.

וּמִדְּקָאָמַר ״מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם״ בְּבֵי״ת, שְׁמַע מִנַּהּ שֶׁמְּדַבֵּר בְּצוֹרֵר שֶׁהוּא תּוֹךְ הָאָרֶץ, וְזֶה יֵאוֹת לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁתּוֹקְעִין בּוֹ בְּשׁוֹפָר לְעַרְבֵּב הַשָּׂטָן הַצּוֹרֵר הַפְּנִימִי אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, לְאַפּוֹקֵי סְתָם צוֹרֵר הוּא חוּצָה לָאָרֶץ. וְעוֹד, מָה לִי צוֹרֵר חִיצוֹנִי מָה לִי פְּנִימִי. וּלְפִי זֶה יָפֶה נִרְמַז בִּפְסוּקִים אֵלּוּ סֵדֶר שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

And from the fact that it says war in your land with the letter bet [preposition “in”], we can derive that it speaks of an oppressor who is within the land, and this is appropriate for Rosh Hashanah, when we blow the shofar to confuse Satan, the internal oppressor who is within the land, as opposed to a typical oppressor who is outside the land. Furthermore, what difference does it make whether the oppressor is external or internal? According to this, the order of Rosh Hashanah is beautifully alluded to in these verses.

ונצטוינו לתקוע שני מיני תקיעות, שהם תקיעה ותרועה, וכל אחד מורה ענין מיוחד כי ההתעוררות אשר יעורר אותנו לחפש את דרכנו ולחקור ולשוב אל ה' יהיה בשני פנים, [א] ע"י יראת העונש, ממה שידענו כי באש ה' נשפט ונכונו מהלומות לגו כסילים, [ב] ע"י יראת הרוממות, שנכנע מהדר גאונו ורוממותו. והנה התרועה בא לעורר פחד ורעדה מאימת הדין ומיראת העונש, ובאה תרועה שברים מצד הספק אם גנוחי גנח או ילולי יליל, שכ"ז מציין פחד העונש, והתקיעה מורה על השמחה, שכן היו תוקעים כשמשחו מלך חדש וכשבא המלך בין העם מרוב שמחתם, וכמ"ש וכי תבואו מלחמה בארצכם והרעותם בחצוצרות, וביום שמחתכם ובמועדיכם ותקעתם בחצוצרות, מבואר שהתרועה היה סימן השבר והצרה, והתקיעה היה סימן השמחה.

במדרש היום זה ראש השנה.

וירא אליו ה' כו'. נקדים לפרש פסוק "ואברהם זקן בא בימים". דהנה העולמות העליונים נקראים 'ימים', והצדיק בקדושתו מגיע עד העולמות העליונים, וזהו "ואברהם זקן" זה קנה חכמה, "בא בימים", ר"ל עד שהגיע אל העולמות העליונים, וכן בדוד המלך ע"ה נאמר "ודוד זקן בא בימים כו'", וזהו "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים", דהנה הצדיק, החיים שיש לו בעוה"ז אינו אצלו רק כמו דבר הנשאל לפי שעה, ומחמת זה הולך ומתגבר תמיד בקדושה מחמת שמחשב תמיד שמא היום הוא החזרת השאלה, וזהו "חיים שאל ממך", פירוש הצדיק שמחשב שהחיים אינם אלא שאלה ששאל ממך, לכן "נתת לו אורך ימים", עי"ז זוכה לאריכות ימים הוא עוה"ב. וזהו "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב כו' כחום היום", ר"ל דגם שהיה אברהם למטה, אבל עיקר ישיבתו באמת היה בעולמות העליונים, וזה רמז 'כחום היום', ר"ל שהיה בחמימות קדושה ודביקות כמו החמימות והדביקות של עולם עליון הנקרא 'יום' כנ"ל. וק"ל.

And Hashem appeared to him etc (Genesis 18:1) - we have to explain first the verse "And Avraham was old, entered in days" (Genesis 24:1). Behold, the upper worlds are called "days" and the tzadik in their kedusha reaches up to the upper worlds, and this is "Avraham was old/zaken" as in "this one acquired wisdom"/Zeh Kanah chochmah" (Sifra, Kedoshim 7:12); "entered in days" meaning, until he reached the upper worlds, and so too about King David, peace be upon him, it was said "And David was old, entered in days etc" (I Kings 1:1) and this is "He asked from You life; You granted him many days" (Ps. 21:5). That behold regarding the tzadik, the life they have in this world is not his, rather, it is as a borrowed thing for one hour, and because of this the tzadik goes and strengthens themself always in holiness, since the tzadik always thinks that lest today it will be the day of returning what was borrowed, and this is "he asked from You life", meaning, meaning, the tzadik who thinks that life is only borrowed from You, therefore "You granted him many days", through this the tzadik merits many days, which are the life in the world to come. And this is "and Hashem appeared to him at the terebinths of Mamre", meaning, that thought Avraham was on the bed, the essence of his sitting really was on the upper worlds, and this is hinted to in "in the heat of the day", meaning, in the heat of holiness and clinging to God, since the heat and the clinging of the upper world is called 'day', as we explained. And this is easy to understand.