תפילה

זמן תפילת המנחה בקבלה

מקורות מן הגמרא, מהקודים ההלכתיים, ומהכתבים הקבליים קובעים את זמני התפילה לתפילת המנחה, מבחינים בין מנחה גדולה למנחה קטנה, וחוקרים את ממדיה הרוחניים על פי הקבלה.

יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה

43 מקורות · 38 מאומתים

נפתח כדף עבודה — חקור, הוסף הערות וייצא.

מה אומרים המקורות

מקור הדין שיצחק אבינו תיקן את תפילת המנחה נלמד מהכתוב שיצא 'לשוח בשדה לפנות ערב' (בראשית כ״ד:ס״ג), וברכות כ״ו ב דורש ש'שיחה' אינה אלא תפילה, ומכאן זמן תפילת המנחה מוגדר כנגד זמן הקרבת התמיד של בין הערביים; מחלוקת חכמים ורבי יהודה אם זמנה נמשך עד הלילה או רק עד פלג המנחה מופיעה גם בברכות כ״ו א ובברכות כ״ז א.

שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג פוסק שבדיעבד מי שהתפלל מנחה משש שעות ומחצה יצא, אך עיקר זמנה מתשע שעות ומחצה עד הלילה, ולרבי יהודה עד פלג המנחה; המשנה ברורה רל״ג והמשנה ברורה רל״ג מוסיפים שיש לחשב שעות אלו כשעות זמניות של היום, ומביאים מחלוקת פוסקים אם מחשבים את י"ב השעות מעמוד השחר ועד צאת הכוכבים או מנץ החמה ועד שקיעתה. הכף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רל״ג:א׳ מדייק מדברי הרמב"ם שלכתחילה אין להתפלל אלא מתשע שעות ומחצה ואילך, וטור, אורח חיים רל״ג והבית יוסף, אורח חיים רל״ג:א׳ והערוך השולחן, אורח חיים רל״ג והערוך השולחן, אורח חיים רל״ג מרחיבים את מקורות המחלוקת ואת האופן שבו יש לנהוג באופן עקבי כאחת השיטות שלא לערבב דין מנחה עם דין ערבית.

מבחינה קבלית, הספר הזהר, תרומה ט׳:ס״א-ס״ב מבאר שתפילת הצהריים קשורה לבחינת 'חושך' האוחז בערב, והזהר, שמות שפג, ועיין שם עוד מסביר שיצחק תיקן את תפילת המנחה כנגד מידת הגבורה, וזהר, בא צג מדגיש שיש להיזהר בתפילת המנחה דווקא משום שזו שעת הדין התלוי על העולם. השער הכוונות, דרושי תפילת המנחה ב׳ והשער הכוונות, דרושי תפילת המנחה ב׳ מוסיפים טעמים קבליים לזמן המנחה הקשורים לעולמות שבצד השמאל ולזהירות בסמיכות לשקיעה, והרקאנטי, וירא ועיין שם עוד מקשר בין זמן תחילת תפילת המנחה (שש שעות ומחצה) למידת הגבורה.

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim רל״ג:א׳ פוסק שלעולם יהא אדם זהיר וזריז בתפילת המנחה ולא ישהה אותה מעבר לזמן מנחה קטנה, אך מציין שהנוהגים להתפלל מנחה גדולה יש להם על מה שיסמוכו, כפי שמבואר בזוהר הקדוש; ומאמר מרדכי לימות החול, כ״ה:י״ב מוסיף שמצווה מן המובחר להתפלל מנחה סמוך לשקיעה, ואילו למי שחושש שישכח או יתעכב עדיף להקדים.

מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״א פ״ה סי׳ ל״ג פוסק שהעובר ומתפלל מנחה לאחר שש שעות ומחצה יצא ידי חובה בדיעבד, אך עיקר זמנה מתשע שעות ומחצה עד הלילה, ולהלכה נוקטים שזמנה נמשך עד צאת הכוכבים.

מנחת יצחק, ח״ד סי׳ נ״ג דן במקור דין פלג המנחה במשנה ובמחלוקת אם זמן תפילת המנחה נמשך עד הערב או מסתיים בפלג המנחה, ומביא את פירושי רש״י והרמב״ם למונח 'עד הערב' ככלי להכרעה בזמן.

אז נדברו, ח״ז סי׳ נ״ח עוסק במעבר בין זמני תפילת מנחה וערבית, וקובע שהדבר תלוי בשיטה הנוהגת: המתפלל ערבית מפלג המנחה צריך להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה, ואילו לפי שיטה אחרת ניתן להתפלל מנחה עד שקיעת החמה או עד שהשמש נעלמת מעיניו.

שאלות מעשיות על גבול זמן זה נדונות אצל פוסקי זמננו: שו"ת במראה הבזק חלק שני ל׳:ג׳-ה׳ דן במי שמקדים קידוש בערב שבת לפני שהתפלל מנחה, ושו"ת במראה הבזק חלק חמישי ל״א:ז׳-ח׳ דן במקרה שהציבור לא יספיק לסיים את תפילת המנחה לפני השקיעה; פניני הלכה, תפילה כ״ד:ז׳ מסכם שלמעשה אין הכרעה במחלוקת חכמים ורבי יהודה, ושצריך לבחור מנהג אחד ולהיות עקבי בו.

מקור 1 · תנ״ך
מאומת

Genesis 24:63

בראשית כ״ד:ס״ג

Genesis 24:63

יצחק יוצא לשוח בשדה לפנות ערב; חז״ל ורבותינו דורשים פסוק זה כמקור לתפילת מנחה, והוא מציין את זמנה הכללי של התפילה לעת ערב.

וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃

And Isaac went out walking in the field toward evening and, looking up, he saw camels approaching.

מקור 2 · חז״ל
מאומת

Berakhot 26b

ברכות כ״ו ב — ד"ה יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה

Berakhot 26b:6

הגמרא קובעת שתפילות אבות תקנום, ולומדת מיצחק את תפילת מנחה; היא דנה גם בזמני מנחה — מנחה גדולה ומנחה קטנה — ובסוף זמנה.

יִצְחָק תִּקֵּן תְּפִלַּת מִנְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב״, וְאֵין ״שִׂיחָה״ אֶלָּא תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר ״תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה׳ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ״. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב — שֶׁהֲרֵי, תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם קָרֵב וְהוֹלֵךְ עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם קָרֵב וְהוֹלֵךְ עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. וְאֵיזוֹ הִיא מִנְחָה גְדוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה. וְאֵיזוֹ הִיא מִנְחָה קְטַנָּה מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וּלְמַעְלָה.

Isaac instituted the afternoon prayer, as it is stated: “And Isaac went out to converse [lasuaḥ] in the field toward evening” (Genesis 24:63), and conversation means nothing other than prayer, as it is stated: “A prayer of the afflicted when he is faint and pours out his complaint [siḥo] before the Lord” (Psalms 102:1). Obviously, Isaac was the first to pray as evening approached, at the time of the afternoon prayer. And why did the Rabbis say that the afternoon prayer may be recited until the evening? Because the daily afternoon offering is sacrificed until the evening. Rabbi Yehuda says that the afternoon prayer may be recited only until the midpoint of the afternoon because, according to his opinion, the daily afternoon offering is sacrificed until the midpoint of the afternoon. The baraita continues and states that there are two times for the afternoon prayer. Greater, earlier minḥa [minḥa gedola] and lesser, later minḥa [minḥa ketana]. The Gemara clarifies the difference between them: Which is minḥa gedola? From six-and-a-half hours after sunrise and on, which is a half an hour after noon and on. It is the earliest time that the daily afternoon offering may be sacrificed, as in the case on the eve of Passover that occurs on Shabbat. Which is minḥa ketana? From nine-and-a-half hours and on, which is the standard time that the daily afternoon offering is sacrificed.

מקור 3 · חז״ל
מאומת

Berakhot 27a

ברכות כ״ז א — ד"ה תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב וְכוּ׳

Berakhot 27a:13-14

The passage מציג מחלוקת אם זמן תפילת מנחה מסתיים בחצות היום ההלכתי או בערב, ומסכם שלא נקבעה הלכה כאחת הדעות, ולכן מי שנהג כאחת מהן — יצא ידי חובתו.

תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב וְכוּ׳. אֲמַר לֵיהּ רַב חִסְדָּא לְרַב יִצְחָק: הָתָם אָמַר רַב כָּהֲנָא הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה, הוֹאִיל וּתְנַן בִּבְחִירָתָא כְּווֹתֵיהּ, הָכָא מַאי? אִישְׁתִּיק וְלָא אֲמַר לֵיהּ וְלָא מִידֵּי. אָמַר רַב חִסְדָּא: נֶחְזֵי אֲנַן, מִדְּרַב מְצַלֵּי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִבְּעוֹד יוֹם, שְׁמַע מִינַּהּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. אַדְּרַבָּה מִדְּרַב הוּנָא וְרַבָּנַן לָא הֲווֹ מְצַלּוּ עַד אוּרְתָּא, שְׁמַע מִינַּהּ אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה. הַשְׁתָּא דְּלָא אִתְּמַר הִלְכְתָא לָא כְּמָר וְלָא כְּמָר, דַּעֲבַד כְּמָר — עֲבַד, וְדַעֲבַד כְּמָר — עֲבַד.

We learned in the mishna: The Rabbis hold that the afternoon prayer may be recited until the evening. Rabbi Yehuda says: It may be recited only until the midpoint of the afternoon. Rav Ḥisda said to Rav Yitzḥak: There, with regard to the morning prayer, Rav Kahana said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, since we learned in a mishna in the preferred tractate, Eduyyot, in accordance with his opinion. Here, what is the ruling? He was silent and said nothing to him, as he was familiar with no established ruling in this matter. Rav Ḥisda said: Let us see and try to resolve this ourselves from the fact that Rav prayed the Shabbat prayers on the eve of Shabbat while it was still day. Learn from this that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, and the time for the afternoon prayer ends at the midpoint of the afternoon, after which time one may recite the evening prayer. The Gemara immediately rejects the proof based on Rav’s practice: On the contrary, from the fact that Rav Huna and the Sages, students of Rav, would not pray until evening, learn from that that the halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Gemara concludes: Now that the halakha was stated neither in accordance with the opinion of this Sage nor in accordance with the opinion of that Sage, one who acted in accordance with the opinion of this Sage has acted legitimately, and one who acted in accordance with the opinion of that Sage has acted legitimately, as this halakha is left to the decision of each individual.

מקור 4 · חז״ל
מאומת

Berakhot 26a

ברכות כ״ו א

Berakhot 26a:11-12

המשנה קובעת שתפילת מנחה מותרת עד הערב, ולדעת רבי יהודה עד פלג המנחה.

מַתְנִי׳ תְּפִלַּת הַשַּׁחַר עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. וְשֶׁל מוּסָפִים כׇּל הַיּוֹם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת.

מקור 5 · ראשונים
מאומת

שוחזר מתוך "Zohar 2:129b-130a"

Zohar, Exodus 129b-130a

ספר הזהר, תרומה ט׳:ס״א-ס״ב — ד"ה וּכְתִיב

Zohar, Terumah 9:61-62

הזוהר מתאר את תפילת מנחה כעת של דין ואת הצורך להתעורר בה בתפילה; הדברים מחזקים את ההקפדה שלא לדחות את מנחה ואת אופייה המיוחד.

וּכְתִיב (תהילים נ״ה:י״ח) עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם וְגוֹ', הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ וְאִתְּמַר, אֲבָל הָכָא עִדָּן עִדָנִין הוּא דִּצְלוֹתָא דְּכָל יוֹמָא. וְחַבְרַיָּיא אִתְּעָרוּ בְּהָנֵי תְּלַת זִמְנִין. עֶרֶב, דָּא הִיא אַסְפָּקָלַרְיָאה דְּלָא נָהֲרָא. וָבֹקֶר, דָּא הִיא אַסְפָּקָלַרְיָאה דְּנָהֲרָא. וְצָהֳרַיִם, (לאו האי אתר דאקרי חשך, אלא אתר איהו דקיימא בין האי להאי, אבל זמנא דצלותא דמנחה) אֲתָר דְּאִתְקְרֵי חֹשֶׁךְ אִיהוּ, דְּאָחִיד בַּעֶרֶב, וְקַיְּימָא דָּא עִם דָּא. וּמַה דְּאִתְּמַר צָהֳרַיִם, דְּאִיהוּ תּוּקְפָּא דְּשִׁמְשָׁא. לִישָׁנָא מַעַלְיָא נָקַט. וְהָכִי אִיהוּ אָרְחָא, לְבַר נָשׁ אוּכָם, קָרָאן לֵיהּ חִוָּור, וְלִישָׁנָא מַעַלְיָא נָקַט, וּלְזִמְנִין לְחִוָּור קָרָאן לֵיהּ אוּכָם, דִּכְתִּיב, (במדבר י״ב:א׳) כִּי אִשָּׁה כּוּשִׁית לָקָח (עמוס ט׳:ז׳) הֲלֹא כִבְנֵי כוּשִׁיִּים אַתֶּם לִי וְגוֹ'.

It is written: “Morning and evening and at noon will I pray and cry aloud ” (Ps. 55, 17). We have referred on another occasion to this verse. It speaks of three seasons for prayer, and the companions have interpreted the significance of the three times in the following way’ “Evening” is the mirror which has no radiance, “morning” the radiant mirror, while “noon” is symbolic of a place which should properly be called “darkness”, because it adjoins the evening, only it is designated by the very opposite by a certain elegance of language, just as, on occasion, black is called white, while sometimes white is called black; we read, for instance, of Moses’ wife that she was black (Num. 12, 1), and Israel are compared to the Aethiopians (Amos 9, 7).

מקור 6 · ראשונים
מאומת

Recanati on the Torah, Vayera:12

הרקאנטי, וירא ועיין שם עוד

Recanati on the Torah, Vayera:12

רקנאטי מבאר שתפילת מנחה רומזת למידת הגבורה ולמפגש עם השכינה, וזמנה מתחיל משש שעות ומחצה, כנגד זמן שחיטת תמיד של בין הערביים.

תפלת מנחה רומזת למדת הגבורה הנקראת לרז"ל שדה של תפוחים. זהו לשוח בשדה כלומר אצילות והמשכה לפעול בשדה. ואמר לפנות ערב כי היא פונה לקראת השכינה הנקראת מדת לילה כאם לקראת בתה. וזמנה מתחיל מו' שעות ומחצה ולמעלה ואז זמן שחיטת תמיד של בין הערבים ותפלת ערבית יעקב תקנה כי הרמז בה לשכינה והוא המשפיע אליה.

מקור 7 · ראשונים
מאומת

Tur, Orach Chayim 233

טור, אורח חיים רל״ג

Tur, Orach Chayim 233

The passage מביא את מחלוקת חכמים ורבי יהודה על זמן תפילת מנחה, ופוסק שניתן לנהוג כשיטה המקצרת או כמאריכה, אך יש להתמיד בשיטה אחת ולהתאים לה את זמן תפילת ערבית; עוד הוא דן בדיני נטילת ידיים וניקיונן קודם התפילה ובברכה עליה.

וזמנה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה דברי חכמים רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע והוא שעה ורביע קודם הלילה ולא נפסק הלכתא בהדיא כחד מינייהו ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עשה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה דכיון דמחשיב אותו יום לענין תפלת המנחה אינו יכול לעשותו לילה לענין תפלת ערבית וכן אם הוא עושה כר"י ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה. וכשיבא להתפלל כתב רב עמרם שנוטל ידיו אין לו מים ליטלם אם יודע שיהיו לפניו עד ד' מילין והוא בדרך ימתין עד מקום המים אפילו אם יעבור זמן התפלה אבל יותר מד' מילין יתפלל מיד ואל יעבור זמן התפלה וה"מ לפניו אבל לאחריו פחות ממיל חוזר אבל מיל אינו חוזר והתוספות כתבו שאין לו להעביר זמן התפלה כדי ליטול ידיו במים ואם אין ידיו נקיות יקנחם בעפר או בצרור וכן לאחריו א"צ לחזור כלל כדי ליטלם אפילו אם יש לו זמן ולענין ברכה על הנטילה אין לו לברך אם לא שעשה צרכיו וקנח או קטנים ושפשף אז צריך לברך:

ראה גם

מקור 8 · אחרונים
מאומת

Shulchan Arukh, Orach Chayim 233

שולחן ערוך, אורח חיים רל״ג

Shulchan Arukh, Orach Chayim 233:1

הסימן פוסק את זמן תפילת מנחה ואת העדיפות להתפלל מנחה קטנה, תוך הבחנה בין דיני הזמן לבין הידור ההקדמה.

מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע: הגה ומשערינן שעות אלו לפי ענין היום ואף אם היום ארוך משערינן לי"ב שעות והם נקראים שעות זמניות וכן כל מקום ששערו חכמים בשעות משערינן בשעות אלו (רמב"ם בפי' המשנה בפ"ק דברכות) ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת המנחה עד הלילה אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה ואם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה יצא ובשעת הדחק יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה: הגה ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך ובדיעבד או בשעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים:

ראה גם

מקור 9 · אחרונים
מאומת

Mishnah Berurah 233

משנה ברורה רל״ג

Mishnah Berurah 233:4

המשנה ברורה מפרט את גבולות הזמן למעשה, את מעלת תפילה במנחה קטנה ואת הצורך להיזהר שלא לאחר עד סמוך לשקיעה.

(ד) ומשערינן שעות אלו וכו' - היינו כל חשבון השעות הנ"ל בין למנחה גדולה בין למנחה קטנה ופלג המנחה דחשבינן בשעות היום מחלקינן היום בין ארוך בין קצר לי"ב חלקים וכל חלק נקרא שעה וע"פ שעות אלו קבעינן זמן מנחה לכל הנ"ל. ושיעור י"ב שעות היום דמשערינן בו יש מחלוקת בין הפוסקים די"א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים וממילא לר' יהודה מותר להתפלל מנחה עד שעה ורביע קודם צה"כ ולרבנן עד הלילה וכנ"ל בסק"ב וכך סתם המחבר בסימן זה ולקמן בסימן תמ"ג וי"א דחשבינן הי"ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה וממילא לר' יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה ולרבנן עד השקיעה:

ראה גם

מקור 10 · אחרונים
מאומת

Shulchan Arukh, Orach Chayim 232

שולחן ערוך, אורח חיים רל״ב:א׳-ב׳ — ד"ה דברים האסורים בשעת המנחה

Shulchan Arukh, Orach Chayim 232:1-2

The passage מפרט איסורים והגבלות סמוך למנחה: אין להתחיל תספורת, מרחץ, בורסקי, דין או סעודה, ואם כבר התחיל אינו מפסיק אלא אם אין די זמן להתפלל לאחר מכן; כן נקבעים זמני תחילת כל עיסוק, ובשעת הדחק מתפללים בלחש ומקצרים את חזרת הש״ץ.

דברים האסורים בשעת המנחה. ובו ג סעיפים: אם השעה דחוקה יתפללו בלחש ואח"כ יאמר ש"ץ מגן ומחיה ויענה קדושה ומסיים האל הקדוש אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות: הגה וי"א שמתפלל השליח צבור עם הקהל בקול רם וכן נוהגים וע"ל סי' קכ"ד סעיף ב': לא ישב אדם להסתפר סמוך למנחה עד שיתפלל ולא יכנס למרחץ ולא לבורסקי (מקום שמעבדין שם העורות) ולא לדין ולא לאכול אפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה ואם התחיל באחת מכל אלו אינו מפסיק אף ע"פ שהתחיל באיסור והוא שיהא שהות ביום להתפלל אחר שיגמור סעודתו או מלאכתו אבל אם אין שהות להתפלל אחר כך צריך להפסיק מיד ומאימתי התחלת תספורת משיניח סודר של ספרים על ברכיו והתחלת מרחץ משיפשוט לבושו העליון והתחלת בורסקי משיקשור בגד בין כתפיו כדרך הבורסקים והתחלת דין אם היו עסוקים בו משיתחילו בעלי דינין לטעון ואם לא היו עסוקים בו משיתעטפו הדיינים ולדידן משישבו אדעתא לדון והתחלת אכילה משיטול ידיו: הגה ויש חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה (טור בשם רבינו תם) וי"א דאפי' סעודה גדולה סמוך למנחה גדולה שרי (בעל המאור והגהות מרדכי פ"ק דשבת) וי"א דסעודה קטנה אפילו סמוך למנחה קטנה שרי (טור בשם ר"י) ונהגו להקל כשתי הסברות דהיינו בסעודה גדולה סמוך למנחה גדולה ובסעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ואפשר הטעם משום דעכשיו קוראין לבה"כ לא חיישינן דלמא יפשע ולא יתפלל (אגודה פ"ק דשבת) (וע"ל סי' פ"ט) מיהו בסעודה גדולה יש להחמיר אפי' סמוך למנחה גדולה ואפי' אם התחיל קודם לכן כשמגיע מנחה קטנה והשעה עוברת צריך לקום ולהתפלל (טור ובית יוסף בשם הפוסקים):

Things forbidden at the time of Mincha. 3 sections: If time is pressing, they should pray quietly and then the prayer leader recites Magen and Mechayeh and the congregation responds with Kedushah, and he concludes with HaEl HaKadosh — if there is not enough time in the day to complete the eighteen blessings. Rema: Some say the prayer leader prays together with the congregation aloud, and this is the custom. See above Siman 124:2. A person should not sit down for a haircut close to Mincha until he has prayed, nor enter a bathhouse, nor a tannery, nor a court of law, nor eat even a small meal close to Mincha Gedolah. If he already began any of these he need not stop, even though he began in a prohibited state — provided there is enough time in the day to pray after he finishes his meal or work. But if there is not enough time to pray afterward he must stop immediately. From when is the beginning of a haircut? From when the barber's cloth is placed on his knees. The beginning of a bathhouse? From when he removes his outer garment. The beginning of a tannery? From when he ties a cloth between his shoulders in the manner of tanners. The beginning of a court case? If they were already engaged in it — from when the litigants begin to argue; if they were not yet engaged — from when the judges wrap themselves, and according to our practice from when they sit with the intention to judge. The beginning of a meal? From when he washes his hands. Rema: Some disagree and hold that a small meal is permitted — only a wedding feast or circumcision feast is forbidden. (Tur in the name of Rabbeinu Tam) Some say even a large meal is permitted close to Mincha Gedolah. (Ba'al HaMaor and Hagahot Mordechai ch. 1 of Shabbat) Some say even a small meal is permitted close to Mincha Ketanah. (Tur in the name of Ri) The custom is to be lenient according to both opinions — meaning a large meal close to Mincha Gedolah and a small meal close to Mincha Ketanah. The possible reason is that nowadays the synagogue announces the time, so we are not concerned one will be negligent and not pray. (Agudah, ch. 1 of Shabbat) (See above Siman 89) However for a large meal one should be stringent even close to Mincha Gedolah, and even if one began before that time — when Mincha Ketanah arrives and the time is passing one must rise and pray. (Tur and Beit Yosef in the name of the authorities)

מקור 11 · אחרונים
מאומת

Kaf HaChaim, Orach Chaim 233

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים רל״ג:א׳ — ד"ה א

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 233:1

מביא את סדרי הקבלה והכוונות הנוגעים לזמן מנחה, ומציג את מעלת מנחה קטנה ואת ההנהגה על פי המקובלים, לצד פרטי הדין.

א) [סעיף א'] מי שהתפלל תפלת המנחה וכו' משמע דדוקא בדיעבד יצא אם התפלל משש שעות ומחצה ולמעלה אבל לכתחלה אין להתפלל אלא מתשע שעות ומחצה ולמעלה. וזהו דעת הרמב"ם פ"ג מה"ת. וכתב שם הטעם משום דתפלת מנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה. ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מט' שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה. ולפי שבערב פסח שחל להיות בע"ש היו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא. ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה עכ"ל ומביאו ב"י יעו"ש. ומיהו כתב ב"י דמדברי הטור והרא"ש נראה דזמן מנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה ולמעלה יעו"ש וע"כ יש נוהגין להקל בעת הצורך להתפלל לכתחלה מו' שעות ומחצה ולמעלה אבל בלא צורך אין להתפלל כ"א דוקא אחר תשעה שעות ומחצה כדעת הרמב"ם ומרן ז"ל. ועיין לקמן אות ג': ג) שם ועיקר זמנה מט' שעות וכו' מפלג המנחה עדיף טפי מתחלת זמן מנחה קטנה כ"כ רבינו חננאל וכ"ש מנחה גדולה שאין להתפלל אותה אלא מתוך הדוחק הרדב"ז סימן רע"ו. ברכ"י אות ד' שע"ת אות א' ועיין לעיל סימן רל"ב אות ז' ולקמן אות יו"ד ודוק: יב) שם ובשעת הדחק וכו' ועכשיו נהגו העולם להקל בכך שאעפ"י שמתפללין תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית ג"כ באותה שעה ואע"ג דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי ואפשר שסומכין על מ"ש הרא"ש לדעת ר"ת ולענין תפלה הקילו. ב"י יעו"ש וכ"כ הב"ח. וכ"כ המ"א סק"ז דעכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סימן רל"ה אבל יחיד שלא התפלל בבהכ"נ ימתין עד הלילה עכ"ל. וכ"כ דה"ח אות ב' חס"ל אות ב' ועיין ש"ץ דק"ס ע"ב שכתב דכן נראה דעת האר"י שהרי (כמ"ש לעיל סימן רל"ב אות ז') היה נזהר מאד שלא להתפלל מנחה אלא עם שקיעת החמה והוא עצמו כתב בענין ג' משמרות הוי הלילה דיש להתפלל ערבית בעת שהוא קרוב ליום ממה שהוא קרוב ללילה כי כל הג' תפילות צ"ל ביום וק"ש יקרא אח"כ בצ"ה. וכן הוא בפי' בז"ח פ' בראשית (דף כ"ג ע"א ושם כתוב דזמן תפלת ערבית משקיעת החמה עד צאת ב' כוכבים יעו"ש) ואיך היה עושה תרתי דסתרי אלא ע"כ לומר דסמך אדעת ר"ת דבתפלה הקלו יעו"ש. והביאו שע"ת לקמן סימן רל"ה:

מקור 12 · אחרונים
מאומת

Sha'ar HaKavanot, Derushei Tefillat Mincha

שער הכוונות, דרושי תפילת המנחה ב׳ — ד"ה דרוש ב'

Sha'ar HaKavanot, Sermons on the Afternoon Prayers 2

האר״י מבאר את כוונות תפילת מנחה ואת ייחודיה, ומקשר את הזמן לתהליכים בספירות; זהו מקור מרכזי להבנת שאלת זמן מנחה על פי הקבלה.

בענין תפלת המנחה מיוסד על פ' ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו כו' ופסוקי' אחרים. הנה נודע מ"ש בזוהר תרומה קס"ו ע"ב ענין אותם הי"ש עלמין דשריין תחות כורסיא ר"ז כמנין אור בסטרא דימינ' וק"ג עולמות בסטרא דשמאלא כו' וביאור הענין הזה נת' במקומו אמנם אותם ק"ג עולמות דבסטר שמאלא הם בגי' מנחה לפי שהם מתעוררים אחר חצות היום אשר אז מתעורר שמאלו של יצחק ולכן נקרא תפלת המנחה גם דע כי הנה כל הדינים הם מגבורות מנצפך ואותיות מ"ן דמנחה הם שני אותיות ראשונות דמנצפך. גם נודע כי כל הה"ג דמנצפ"ך חוזרין להתקבץ בחוטמא קדישא אות ח' אשר שם הוא מקום ומקור כל הדינין והתבסמותם כמבואר אצלינו בפ' ואסף איש טהור את אפר הפרה כו' וע"ש ואח"כ הם נמשכין בפומא קדישא אשר היא אות ה' כנודע וז"ס ב' אותיות ח"ה של מנחה והרי נתבאר איך שם מנחה מורה על מציאות הדינין של הגבור' שהם ק"ג כמנין מנחה. והנה נתבאר כי הזווג דמנחה הוא בסוד אחור באחור כשיעור קומת ז"א כולו. וענין זה לא היה אלא במשכן שילה וזהו מה שרמזו רז"ל אל המנוחה זו משכן שילה ואל הנחלה זו בית עולמים כי שם במשכן שילה היה הזווג ג"כ ע"ד הנז'. ואלו הם אותיות מנוחה מנחה ו' פי' כי המנחה היא בחי' הגבורה דז"א הנק' ו' גם ז"ס וירא מנוחה כי טוב כי הוא נמשך מן הר"ז עולמות דבסטר ימינא שהוא החסד הנק' טוב ובהצטרפו' כולם הם י"ש עולמות והנה אותיות אלו של מנחה המורות על הגבו' והדינים יחזרו לעתיד לבא ויהיו אותיות נחמה. ונחזור לבאר הפסוק שאמר ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו. כי הנה המנחה ה"ס ק"ג עולמות שביד שמאל והיא הגבו'. וזמ"ש ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו אחיו ולא אמר בידיו לשון רבים רק בידו לשון יחיד כי יען היא יד שמאלית דיעקב ז"א ולפי שעשו הרשע נמשך מן הגבו' לכן נתן לו חלקו משם ועשו הרשע רמז לו כי גם הוא אם ירצה יוכל להתאחז ולינק מכל הי"ש עולמות ע"י קטרוגו שיכול לקטרג על ישראל וז"ש אחי י"ש לי רב כלו' כל הי"ש הם לי אם ארצה לקטרג על ישראל: ענין הוידוי של אחר תפלת המנחה גם הוא ע"ד מה שביארנו בוידוי דשחרית שתכה באגרוף על החזה בכל תיבה ותיב' מן תיבות הוידוי ובאותה הכוונה עצמה שביארתי בתפל' שחרית. ענין הקדישים של תפלת המנחה כבר נתבאר לעיל עם שאר הקדישים של תפילת שחרית ושם כתבתי ביאור כוונתם גבי קדיש הודו:

מקור 13 · אחרונים
מאומת

Be'er HaGolah, Well 6 5:8

מהר"ל, באר הגולה ד ד"ה בפרק קמא דע"ז באר ו ד"ה עוד ת"ש עגלה בצפון

Be'er HaGolah, Well 6 5:8

המהר״ל מסביר שזמן תפילת מנחה מתחיל לאחר חצי השעה השביעית, משום שאז היום נחלק, ולא בסוף השעה השישית מפני שהזמן עדיין מדובק.

וזהו טעם דברי חכמים, שאמרו (ברכות כו:) שזמן תפלת המנחה שהוא אחר חצי שבע. ולא יחלק סוף שש להיות חצי היום, מפני שהזמן מדובק. ואמר שזמן שראוי שיהיה מתחלת שבע - הוא אחר חצי שבע, שאז הזמן נחלק.

מקור 14 · אחרונים
מאומת

Derekh Hashem, Part Four, On the Daily Order of Prayer:16

רמח"ל, דרך ה' חלק ב פרק ו ה טז ויז

Derekh Hashem, Part Four, On the Daily Order of Prayer:16

הרמח״ל מסביר שהיום נחלק לבוקר ולזמן שלאחר חצות, ולכן נקבעו תפילות שחרית ומנחה: שחרית ערוכה יותר כנגד התחדשות השפע, ואילו מנחה קצרה יותר ונועדה להשלמת ההמשכה שכבר החלה בבוקר.

וצריך שתדע שהנה בסדרי ההנהגה היום מתחלק לב׳‎ חלקים: והוא הבקר ואחר חצות שהוא בין הערבים. ואמנם בכלם צריך שתמשך הארה והשפעה לעולמות כפי בחי׳‎ חלק הזמן ההוא ועל זה סודרו התפלות במנינם. והיינו כי הנה לב׳‎ חלקי היום תיקנו תפלת שחרית ומנחה והנה בבקר שהוא זמן התחדש השפע כפי בחי׳‎ היום תיקנו הסדר בארוכה כפי כל המצטרך אך לחלק הב׳‎ של היום שנמשך אחר הא׳‎ לא יצטרך אלא קצת השתדלות להשלמת הענין כפי חלק הזמן ההוא ובלילה להיות בענין יותר חידוש מפני השתנות הבחי׳‎ דהיינו בחי׳‎ הלילה שהיא יותר מתחלפת מהיום ממה שהוא בין הערבים מהבקר ע״כ תיקנו סדר יותר בארוכה משל מנחה והיינו בברכות הק״ש אך קצר משל הבקר כי עכ״פ כבר השפע נמשך ובא מהבקר.

מקור 15 · אחרונים
מאומת

Mishnah Berurah 233:1-3

משנה ברורה רל״ג

Mishnah Berurah 233:1-3

הקטע מבאר שזמן מנחה לכתחילה הוא מתשע שעות ומחצה, כנגד הקרבת תמיד של בין הערביים, אך אפשר להתפלל כבר משש שעות ומחצה, ובנסיבות מסוימות אף לכתחילה; הוא מוסיף את דיני התפילה קודם בין השמשות ואת חישוב פלג המנחה.

(א) שהתפלל וכו' - דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום ורק משום כדי שיהיו יכולין להקריב קרבנות יחיד מקודם [שאחר התמיד של בין הערבים אסור להקריב שום קרבן] לכן היו מאחרין הקרבתו בכל יום עד ט' שעות ומחצה לבד מערב פסח שחל להיות בע"ש שהיו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה וע"כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ"ק לא יהיה לו מנין לכו"ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה: (ב) ומחצה ולמעלה יצא - משמע דמקודם לכן לא יצא אפילו דיעבד [כ"כ מ"א ודה"ח וברכ"י] ויש מאחרונים דס"ל דאף דלכתחלה אסור להתפלל קודם שנשלם החצי שעה שאחר חצות מ"מ בדיעבד שהתפלל בזו החצי שעה לא יתפלל שנית. ודע דמש"כ עד הלילה לרבנן לאו דוקא דהא לערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו"ע בכלל בין השמשות הוא כדלקמן בסימן רס"א ואין להתפלל מנחה אז ועיין לקמיה בהג"ה שניה מה שכתבנו בענין זה למעשה: (ג) שהוא עד סוף וכו' - שזמן מנחה קטנה הוא שתי שעות ומחצה [דהלא הוא מט' שעות ומחצה עד סוף י"ב שעות] ונמצא דפלג המנחה הוא שעה שלמה ועוד רביע:

מקור 16 · אחרונים
מאומת

Beit Yosef, Orach Chayim 233:1

בית יוסף, אורח חיים רל״ג:א׳

Beit Yosef, Orach Chayim 233:1

יוסף קארו מביא מחלוקת אם זמן מנחה לכתחילה מתחיל משש שעות ומחצה או מתשע שעות ומחצה: לדעת הרמב"ם, עיקר זמנה מתשע שעות ומחצה, ואילו המתפלל משש שעות ומחצה יצא ידי חובה.

וזמנה משש שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה וכו' בפרק תפלת השחר (ברכות כו:) תניא איזו היא זמן מנחה גדולה מו' שעות ומחצה ולמעלה ואי זו היא מנחה קטנה מט' שעות ומחצה ולמעלה ופירש"י אם בא להקריב תמיד של בין הערבים אינו יכול להקדימו קודם ו' שעות ומחצה דבין הערבים כתיב ביה מכי ינטו צללי ערב משהחמה נוטה למערב דהיינו מו' שעות ומחצה ולמעלה: זמן תמיד של בין הערבים בכל יום מט' שעות ולמעלה כדתנן בפרק תמיד נשחט (פסחים נח.) והתם מפרש טעמא. ובמתניתין (שם:) תנן תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה ופירש"י (שם:) פלג מנחה אחרונה חלוק את ב' שעות ומחצה הנותרים ביום ותמצא פלג אחרון של מנחה מי"א שעות חסר רביע ולמעלה: ומדברי רבינו נראה דזמן מנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה ולמעלה וכן נראה מדברי תשובת הרא"ש שכתב רבינו בסימן שאחר זה אבל הרמב"ם כתב בפ"ג מהלכות תפלה כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תיקנו זמנה ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בט' שעות ומחצה תיקנו זמנה מט' שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בו' שעות ומחצה אמרו שהמתפלל אחר ו' שעות ומחצה יצא ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה והיא הנקראת מנחה גדולה נראה מדבריו שעיקר תקנת זמן תפלת המנחה דלכתחלה היא מט' שעות ומחצה ולמעלה וזמן מנחה גדולה שאמרו היינו לומר שאם התפלל תפלת המנחה משהגיע אותה שעה יצא י"ח וכ"נ ממ"ש אח"כ שהורו הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום:

מקור 17 · אחרונים
מאומת

Ben Ish Hai, Halachot 2nd Year, Vayikra 1-5

בן איש חי, הלכות ב, ויקרא א׳-ה׳

Ben Ish Hai, Halachot 2nd Year, Vayikra 1-5

יוסף חיים כותב שאף מי שרגיל להתענות בכל ערב ראש חודש נכון שיקבל את התענית בשעת מנחה ביום שלפני ערב ראש חודש, ובוודאי שמי שאינו רגיל להתענות צריך לקבלה בשעת מנחה.

אפילו מי שדרכו להתענות בכל ערה ר"ח - נכון לקבל התענית בכל פעם בשעת מנחה ביום שקודם לערב ר"ח; וכל שכן מי שאין דרכו להתענות, שצריך לקבל התענית בשעת מנחה.

מקור 18 · אחרונים
מאומת

Sha'ar HaKavanot, Sermons on the Afternoon Prayers 2:2-4

שער הכוונות, דרושי תפילת המנחה ב׳

Sha'ar HaKavanot, Sermons on the Afternoon Prayers 2:2-4

הקטע מתאר את הקפדתו לומר את תפילת המנחה תחילה בלחש ואחר כך בקול, גם בערב שבת ולפני השקיעה, ולהתפלל אותה סמוך לשקיעת החמה; בנוסף הוא מציין שיש לשלב יד ימין על שמאל ולעצום עיניים בעמידה של מנחה.

גם היה נזהר מאד בתכלית שלא לאומרה בלא חזרה אלא בתחיל' בלחש ואח"כ בקו"ר כמו בתפלת שחרית ומכ"ש בתפל' שחרית ומוסף ואף אם היה סמוך לשקיעת החמה מעט. ולא עוד אלא אפי' אם היה בע"ש קודם לשקיעת החמה היה או' בלחש ואח"כ או' בקו"ר גם היה נזהר מאד שלא לאומרה אלא סמוך לשקיעת החמה כנז' בגמ' על פסוק יראוך עם שמש כו' גם צריך לזהר שבעת העמידם של תפלת המנחה בלבד שתאסו' ותחבק ב' ידיך זו ע"ג זו יד ימנית על השמאלית גם צריך שתעצום עיניך ותסגרם בעת עמידת תפלת המנחה בלבד וכבר נתבאר ב' עניינים אלו וביאור הכוונה שצריך לכוין בשניהם לקמן באותם הדרושים של שינויים שיש בין שלש תפלות וע"ש:

מקור 19 · אחרונים
מאומת

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 233

ערוך השולחן, אורח חיים רל״ג

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 233:1

רבי יחיאל מיכל אפשטיין מבאר שלדעת חכמים זמן תפילת מנחה נמשך עד הערב, ואילו לדעת רבי יהודה עד פלג המנחה, שהוא שעה ורביע קודם הלילה; עם תום זמן מנחה מתחיל זמן תפילת ערבית.

בעניין סוף זמן תפלת המנחה תנן בריש פרק ד': "תפלת המנחה עד הערב, רבי יהודה אומר: עד פלג המנחה", והיינו שעה ורביע קודם הלילה, דזמן מנחה קטנה הוא בתשע וחצי, שתי שעות ומחצה קודם הלילה, ופלג ממנה הוא שעה ורביע. ולרבנן דמנחה עד הערב מתחיל זמן מעריב בערב ולא קודם, ולרבי יהודה מתחיל זמן מעריב מפלג המנחה שעה ורביע קודם הלילה, דזהו דבר פשוט דכשכלה זמן תפלת מנחה מתחיל זמן תפלת ערבית, כן הסכימו רבותינו התוספות והרא”ש והרשב"א וכל הפוסקים.

מקור 20 · אחרונים
מאומת

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 233:4

ערוך השולחן, אורח חיים רל״ג

Arukh HaShulchan, Orach Chaim 233:4

הפסוק דן בדברי הרמב"ם על זמני מנחה ומקשה על פירוש הכסף משנה, שלפיו ניתן להתפלל עד שעה ורביע לפני הלילה או עד שקיעת החמה, משום שפירוש זה אינו מפורש בדבריו ואינו מתיישב עם קביעת זמן תפילת ערבית מתחילת הלילה.

אמנם יש להתבונן בזה בדברי הרמב"ם בפרק ג' דין ד' שכתב: "הא למדת שזמן מנחה גדולה משש שעות ומחצה עד תשע שעות ומחצה, וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע, ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה" עכ"ל. ופירש רבינו הבית יוסף בספרו כסף משנה דהכי קאמר: אם ירצה יתפלל עד שעה ורביע כרבי יהודה, ואם ירצה יתפלל עד שקיעה כרבנן ע"ש. ואי אפשר לומר כן, דאם כן עיקר חסר מן הספר, ועוד דאחר כך כתב: "תפלת הערב זמנה מתחלת הלילה וכו'”, ואי כפירוש זה הלא כשנוהג כרבי יהודה זמנה שעה ורביע קודם הלילה.

ראה גם

מקור 21 · אחרונים
מאומת

Magen Avraham 261:10

מגן אברהם רס״א

Magen Avraham 261:10

הקטע מגדיר את זמן פלג המנחה כשיעור שלפני תחילת השקיעה, דן בשיעורו המדויק ובמחלוקת אם קבלת שבת קודם פלג המנחה מועילה, ומביא שיש להחמיר בדיעבד שלא לעשות מלאכה.

מפלג המנחה. והיא מהלך ד"א קודם תחילת השקיעה (תורת האדם) ובמ"כ כתב שט"ס הוא וצ"ל ד' מאות אמה בקירוב ובאמת היא חלק עשרי' מן השעה ואינו אלא כדי מהלך של"ג אמה ושליש, כת' רי"ו ה' יה"כ דאם קבל קודם פלג המנחה אין קבלתו כלום עכ"ל ומיהו כיון די"א דחשבי' מתחלת השקיעה בדיעבד יש להחמיר שלא לעשות מלאכה כמש"ל בשם הב"ח:

ראה גם

מקור 22 · אחרונים
מאומת

Mishnah Berurah 232:29

משנה ברורה רל״ב:כ״ט

Mishnah Berurah 232:29

The passage מתיר ללכת בערב שבת לבית המרחץ לאחר שהגיע זמן מנחה קטנה במקום שהשמש קורא לבית הכנסת, אך אנשי מעשה מקדימים להתפלל, ובתנאי שיוכרז ליושבי בית המרחץ לצאת מבעוד יום כדי שיוכלו להתפלל בזמנה.

והנה לפ"ז מותר לילך בע"ש למרחץ אפילו כשהגיע זמן מנחה קטנה במקום שהשמש קורא לבהכ"נ. אמנם אנשי מעשה נוהגין להתפלל מקודם שהולכין לבית המרחץ ויש שמדקדקין ליזהר להתפלל מקודם אפילו כשהולכין לבית המרחץ סמוך למנחה גדולה דהיינו אחר חצות כמו שמוזכר במעשה רב אמנם הנוהגין להקל בזה אין למחות בידן דיש להם על מה שיסמכו וכנ"ל אבל כ"ז דוקא אם השמש יכריז גם לאנשי בית המרחץ לצאת מבע"י איזה זמן קודם השקיעה בכדי שיספיק להם העת אחר צאתם להתפלל בזמנה דאל"ה לא נוכל לסמוך ע"ז כלל:

ראה גם

מקור 23 · אחרונים
מאומת

שוחזר מתוך "Mishnah Berurah 692:16"

Mishnah Berurah

משנה ברורה תרצ״ב:י״ג — ד"ה (יג) מפלג המנחה ולמעלה - דהוא

Mishnah Berurah 692:13

הקטע קובע ש״מפלג המנחה״, כלומר שעה ורבע לפני הלילה, נחשב כלילה לעניין זה, משום שבזמן זה אפשר להתפלל ערבית.

(יג) מפלג המנחה ולמעלה - דהוא שעה ורביע קודם הלילה והטעם דכיון דחשבינן ליה לילה לענין תפילת ערבית שיכול להתפלל בזמן ההוא חשבינן ליה לילה גם לענין הזה:

מקור 24 · אחרונים
מאומת

שוחזר מתוך "Mishnah Berurah 562:11"

Mishnah Berurah

משנה ברורה תקס״ב:כ״ז — ד"ה (כז) בתפלת המנחה - דבעינן שיהא

Mishnah Berurah 562:27

The passage קובע שלכתחילה יש לקבל את התענית בתפילת מנחה קטנה, לאחר התפילה או לפניה עקירת הרגליים, ובדיעבד אפשר לקבלה גם במנחה גדולה או בכל זמן שהוא ביום.

(כז) בתפלת המנחה - דבעינן שיהא הקבלה סמוך לזמן התחלת התענית ונראה דלכתחלה יותר טוב שיהיה במנחה קטנה דהוא בט' שעות ומחצה ולא קודם ובדיעבד מהני אפילו במנחה גדולה וכתבו האחרונים שבדיעבד אם לא קיבל בתפלת המנחה יכול לקבלו אח"כ כל זמן שהוא יום: (לב) בשעת תפלת המנחה - ולא קודם דלא עדיף הרהור מהוצאה בפה דלא מהני אם הוציא בפיו קודם תפלת המנחה להתענות למחר ופרטי דינים אלו עיין לקמן בסימן תקס"ג: (לג) וטוב יותר וכו' - קאי אריש הסעיף שכתב אומר בשומע תפלה או אחר וכו' וע"ז קאמר דטוב יותר לקבלו אחר תפלה דהיינו קודם יהיו לרצון או אח"כ קודם שיעקור רגליו:

מקור 25 · מודרני
חיצוני

Rav Ovadia Yosef (Maayan Omer 1:5:33)

מעין אומר בשם הרב עובדיה יוסף, ח״א פ״ה סי׳ ל״ג

Maayan Omer 1:5:33

העובר ומתפלל מנחה לאחר שש שעות ומחצה יצא ידי חובה, אך עיקר זמנה מתשע שעות ומחצה ועד הלילה; להלכה נוקטים שזמנה נמשך עד צאת הכוכבים.

Maayan Omer 1:5:33 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 130

Ma'ayan Omer carries the oral rulings of Rav Ovadia Yosef, recorded in his name by R. Yehuda Naki. Ma'ayan Omer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 26 · מודרני
חיצוני

Avnei Yashfeh 1:56

אבני ישפה, ח״א סי׳ נ״ו

Avnei Yashfeh 1:56

The passage קובע שעדיין אפשר להתפלל מנחה כל עוד לא קיבלו שבת, אך מביא דעות רבות שלפיהן אין להתפלל מנחה לאחר השקיעה.

Avnei Yashfeh 1:56 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 114

Rav Yisrael Pesach Feinhandler (Jerusalem, 1945-2011) Avnei Yashfeh is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 27 · מודרני
חיצוני

Minchas Yitzchak 4:53

מנחת יצחק, ח״ד סי׳ נ״ג

Minchas Yitzchak 4:53

הקטע פותח בבירור מקורו של דין פלג המנחה במשנה, המציגה מחלוקת אם זמן תפילת מנחה נמשך עד הערב או מסתיים בפלג המנחה, ומביא את פירושי רש״י והרמב״ם למונח «עד הערב».

Minchas Yitzchak 4:53 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 408

Minchas Yitzchak is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 28 · מודרני
חיצוני

Nishmat Shabbat vol 7:373

נשמת שבת, ח״ז סי׳ שע״ג

Nishmat Shabbat vol 7:373

The passage states that one who prayed and performed סעודת שלישית before sunset may be lenient regarding אמירה לנוכרי for a mitzvah immediately after sunset, and that one may sometimes pray מנחה before פלג המנחה and ערבית afterward, and sometimes pray מנחה after פלג המנחה.

Nishmat Shabbat vol 7:373 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 364

Nishmat Shabbat is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 29 · מודרני
חיצוני

Az Nidberu 7:58

אז נדברו, ח״ז סי׳ נ״ח

Az Nidberu 7:58

המעבר בין זמני תפילת מנחה וערבית תלוי בשיטה הנוהגת: המתפלל ערבית מפלג המנחה מתפלל מנחה עד פלג המנחה, ואילו לפי שיטה אחרת ניתן להתפלל מנחה עד שקיעת החמה או עד שהשמש נעלמת מעיניו.

Az Nidberu 7:58 — סריקת עמוד ב-HebrewBooks
עמוד 270

Rav Binyamin Yehoshua Zilber (Bnei Brak, 1916-2008) Az Nidberu is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

מקור 30 · מודרני
מאומת

Sulam on Zohar, Noach 282

זהר, שמות שפג, ועיין שם עוד

Sulam on Zohar, Noach 282

הקטע מבאר שאברהם תיקן את תפילת שחרית כנגד מידת החסד השולטת בבוקר, ואילו יצחק תיקן את תפילת המנחה כנגד מידת הגבורה, המבטאת את הדין ואת קיומו של דיין השופט את העולם.

ת"ח אברהם וכו': בוא וראה אברהם תקן תפלת שחרית שהוא כנגד חסד דז"א והודיע מהותו של רבונו בעולם, ותיקן אותו הזמן בתיקוניו כראוי. דהיינו שתקן מדת החסד השולט בבוקר. יצחק תקן תפלת המנחה, שהוא כנגד הגבורה דז"א, והודיע בעולם שיש דין ויש דיין, שיכול להציל העולם, ולדון העולם. דהיינו שתקן מדת הגבורה.

מקור 31 · מודרני
מאומת

Sulam on Zohar, Bo 93

זהר, בא צג

Sulam on Zohar, Bo 93

הקטע מספר שרבי חייא ורבי יוסי עצרו להתפלל מנחה כשהגיע זמנה, ומדגיש שיש להיזהר בתפילת מנחה ולכוון בה, משום שזו שעה שבה הדין תלוי על העולם.

ויהי בחצי הלילה וה' וגו': ר' חייא ור' יוסי היו הולכים מאושא ללוד, והיה ר' חייא רוכב על החמור. א"ר יוסי, נשב כאן ונתפלל. כי הגיע זמן תפלת המנחה. ולמדנו, לעולם יהיה האדם זהיר בתפלת המנחה. ולמה צריך להיות זהיר. משום שהיא השעה שהדין תולה על העולם, וצריך האדם לכוון דעתו. ירד ר' חייא מעל החמור והתפלל.

מקור 32 · מודרני
מאומת

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 21:29)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 כ״א:כ״ט — ד"ה ר"ה בשבת כאשר חל ראש השנה

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 21:29

רבי מרדכי אליהו כותב שכאשר ראש השנה חל בשבת יש להתפלל מנחה ולומר תשליך מוקדם, כדי להספיק לאכול סעודה שלישית מבעוד יום, שכן אוכלים אותה רק לאחר מנחה.

ר"ה בשבת כאשר חל ראש השנה בשבת – יקפידו להתפלל מנחה ולומר "תשליך" מוקדם, כדי שיספיקו לאכול סעודה שלישית מבעוד יום, שהרי אוכלים סעודה שלישית רק אחרי מנחה. ובזמן סעודה שלישית – [ראה לקמן סעיף ט"ו]. [הערה 47] מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק מ' סעי' י"ב). [הערה 48] עיין מאמר מדרכי, למועדים ולימים (פרק מ' סעי' י"ד).

מקור 33 · מודרני
מאומת

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 421:21

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תכ״א:כ״א — ד"ה טעה ולא התפלל מנחה בערב ראש

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 421:21

The passage קובע שמי שטעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חודש, יתפלל ערבית שתיים בליל ראש חודש, ולעניין אמירת «יעלה ויבוא» בשתי התפילות מפנה לעיון בסימן ק״ח סעיף כ״א.

טעה ולא התפלל מנחה בערב ראש חודש, מתפלל ערבית שתים בליל ראש חודש. ואם צריך להזכיר בשתיהם יעלה ויבוא, ראה לעיל סימן קח סעיף כא. [ילקוט יוסף שם עמ' רלא] .

מקור 34 · מודרני
מאומת

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 25:7)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 כ״ה:ז׳ — ד"ה מנחה של חול אחרי שהציבור קיבלו

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 25:7

הרב מרדכי אליהו פוסק שמי שהציבור קיבל שבת מוקדם ועדיין לא קיבל עמו שבת, יתפלל מנחה של חול מחוץ לבית הכנסת; אך אם כבר התחיל להתפלל מנחה בבית הכנסת, רשאי לסיימה שם, ואם קיבל שבת עם הציבור יתפלל ערבית שתיים.

מנחה של חול אחרי שהציבור קיבלו שבת המגיע לבית הכנסת ומצא שהציבור קיבלו עליהם את השבת מוקדם ורוצה להתפלל מנחה ביחיד – יתפלל מחוץ לבית הכנסת. אבל אם התחיל להתפלל מנחה בתוך ביהכ"נ ורק אז קיבלו הציבור שבת עליהם – אינו חייב לצאת תוך כדי תפילה וימשיך בתפילתו בתוך בית הכנסת [וראה עוד מש"כ בפרק י"ד סעי' כ"ח]. "מי ששהה להתפלל מנחה בע"ש עד שקבלו הקהל שבת – לא יתפלל מנחה באותה בהכ"נ אלא ילך חוץ לאותו בהכ"נ ויתפלל תפלה של חול, והוא שלא קבל שבת עמהם, אבל אם ענה וקבל שבת עמהם – אינו יכול להתפלל תפלת חול, אלא יתפלל ערבית שתים.

מקור 35 · מודרני
מאומת

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Limot HaChol 25:1)

מאמר מרדכי לימות החול, כ״ה:א׳ — ד"ה תפילת מנחה וחשיבותה מעלת הזמן –

Maamar Mordechai Limot HaChol 25:1

The passage מדגיש את חשיבות תפילת מנחה ואת הצורך להקפיד עליה מאוד, ומביא טעמים לשמה ולמעלת זמנה, ובהם היותו עת רצון המקביל לזמן הקרבת קורבן המנחה.

תפילת מנחה וחשיבותה מעלת הזמן – אומרת הגמרא: "לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה שהרי אליהו (הנביא זכור לטוב) לא נענה אלא בתפילת המנחה", ולכן צריך להקפיד מאוד מאוד בתפילה זו. תפילת מנחה נקראת כך כיון שזמנה הוא כשהשמש נראית לנו כהולכת למנוחתה, ויש אומרים מפני שזמן זה הוא עת רצון כשעת הקרבת קורבן המנחה, וישנם עוד טעמים לכך.

מקור 36 · מודרני
מאומת

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Limot HaChol 25:12)

מאמר מרדכי לימות החול, כ״ה:י״ב — ד"ה זמן התפילה תפילה כנגד קורבנות –

Maamar Mordechai Limot HaChol 25:12

הפסוק מבאר שעיקר זמן תפילת מנחה הוא מתשע שעות ומחצה, ומצווה מן המובחר להתפלל סמוך לשקיעה; בדיעבד אפשר להתפלל משש שעות ומחצה, ובחשש שיתעכב או ישכח יש להקדים את התפילה.

תפילה כנגד קורבנות – את התפילות תיקנו כנגד הקרבנות, וקרבן תמיד של בין הערביים הוקרב בתשע שעות ומחצה (בשעות זמניות), חוץ מערב פסח שחל להיות בערב שבת שהיו מקדימים להקריבו בשש שעות ומחצה כדי שישחטו את קרבן הפסח ויצלוהו לפני שבת, ולכן עיקר זמן תפילת המנחה הוא מתשע שעות ומחצה, וזוהי הנקראת מנחה קטנה. אמנם בדיעבד אפשר להתפלל מנחה גדולה משש שעות ומחצה. ואעפ"י שמצוותה היא מתשע שעות ומחצה, מצווה מן המובחר להתפלל מנחה סמוך לשקיעה דהיינו עם דמדומי חמה. אמנם אם יש לו חשש שאם ידחה את תפילתו לשעה זאת יתכן שיתעכב ולא יתפלל (כגון שיוצא לדרך וכדו') או אם חושש שישכח – יזדרז להתפלל תפילת מנחה כמה שיותר מוקדם.

מקור 37 · מודרני
מאומת

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 30:7)

מאמר מרדכי הלכות תעניות ובין המצרים, ל׳:ז׳ — ד"ה טוב להקדים תפילת מנחה של שבת

Maamar Mordechai Hilchot Taaniyot U'Vein HaMetzarim 30:7

הרב מרדכי אליהו כותב שטוב להקדים את תפילת מנחה בשבת כדי לאכול את הסעודה השלישית במתינות.

טוב להקדים תפילת מנחה של שבת כדי שיאכל סעודה שלישית במתינות.

מקור 38 · מודרני
מאומת

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 25:9)

מאמר מרדכי הלכות שבת, Chelek 1 כ״ה:ט׳ — ד"ה תפילת מנחה בערב שבת בימים מיוחדים

Maamar Mordechai Hilchot Shabbat, Chelek 1 25:9

הרב מרדכי אליהו קובע שבעשרה בטבת החל בערב שבת יש להתפלל מנחה מוקדם דיו כדי להספיק לקרוא בתורה ולברך ברכת כהנים לפני השקיעה.

תפילת מנחה בערב שבת בימים מיוחדים עשרה בטבת עשרה בטבת בחל ביום שישי – יש להתפלל מנחה מוקדם מספיק כדי להספיק לקרוא בתורה ולברך "ברכת כהנים" לפני השקיעה. [הערה 10] עיין מאמר מרדכי, למועדים ולימים (פרק כ"ד סעי' נ"ו).

מקור 39 · מודרני
מאומת

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 233:10

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim רל״ג:י׳ — ד"ה מותר להתפלל מנחה במקום שהצבור התפללו

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 233:10

רב יצחק יוסף פוסק שמותר להתפלל מנחה במקום שבו הציבור התפלל קודם לכן ערבית, ואף יחיד רשאי לעשות כן; בערב שבת החמירו בכך הפוסקים.

מותר להתפלל מנחה במקום שהצבור התפללו קודם לכן תפלת ערבית. ואפילו יחיד רשאי להתפלל שם מנחה. ורק בערב שבת החמירו בזה הפוסקים. [ילקוט יוסף, דיני ברכות עמוד תרמז] .

מקור 40 · מודרני
מאומת

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 233:1

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim רל״ג:א׳ — ד"ה תפלת מנחה תקנוה כנגד תמיד של

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 233:1

The passage מדגיש שיש להזדרז בתפילת מנחה ולהתפלל מיד כשמגיע זמן מנחה קטנה, אך מאשר שגם מנהג להתפלל מנחה גדולה נכון על פי ההלכה ויש לו על מה לסמוך, ובפרט לפני סעודת הצהריים.

ולעולם יהא אדם זהיר וזריז בתפלת המנחה, שלא ישהה אותה, אלא מיד כשיגיע זמנה [מנחה קטנה] יתפלל [במנין] . אולם הנוהגים להתפלל מנחה גדולה מנהגם נכון על פי ההלכה, ויש להם על מה שיסמוכו, שכן מבואר בזוהר הקדוש. ועוד, שרגילים לאכול ארוחת צהרים, ואסור לאכול סעודה משהגיע זמן התפלה עד שיתפלל. ולכן הרוצה לסעוד ארוחת צהרים לפני תפלת מנחה, ראוי יותר לנהוג להתפלל מנחה גדולה קודם שיאכל.

מקור 41 · מודרני
מאומת

Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Prayer 24:7)

פניני הלכה, תפילה כ״ד:ז׳

Peninei Halakhah, Prayer 24:7

המעשה תלוי בבחירת שיטה עקבית: הנוהג כרבי יהודה יקפיד שלא להתפלל מנחה לאחר פלג המנחה, והנוהג כחכמים יתפלל ערבית רק לאחר צאת הכוכבים; אין לשלב בין שתי השיטות.

למעשה אין הכרעה במחלוקת זו, ומסקנת התלמוד (ברכות כז, א), שרשאי אדם לבחור לנהוג כחכמים או כרבי יהודה. והוסיפו הראשונים, ובתנאי שיאחז מנהג אחד, שאם ינהג כרבי יהודה, אזי יקפיד שלא יתפלל מנחה אחר פלג המנחה. ואם ינהג כחכמים, אזי יקפיד להתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים. אבל אסור להתפלל מנחה אחר פלג המנחה כדעת חכמים, ומעריב לפני צאת הכוכבים כדעת רבי יהודה (עיין להלן כה, ו-ז, שם מבואר שלכתחילה יש לנהוג תמיד כאחת השיטות, ובשעת הצורך אפשר לנהוג כשיטה השניה).

מקור 42 · מודרני
מאומת

B'Mareh HaBazak Volume II 30

שו"ת במראה הבזק חלק שני ל׳:ג׳-ה׳ — ד"ה ל

B'Mareh HaBazak Volume II 30:3-5

The passage קובע שבשעת הדחק אפשר להקל בקידוש מוקדם בערב שבת להוציא אחרים ידי חובה בלי לקבל בכך את השבת, אך אין להפוך זאת למנהג קבוע.

ל. תפילת מנחה בערב שבת אחרי קידוש שנעשה להוציא אחרים שאלה: יש מנהג במקום שהרב מקדש לצורך זקנים הגרים בבית אבות, הקידוש מתבצע מוקדם יחסית לכניסת שבת, אבל אחרי פלג המנחה. בהרבה מקרים אינו מספיק להתפלל מנחה לפני אותו קידוש. האם יש אפשרות להתפלל אחרי הקידוש, או נחשב כאילו קבל על עצמו את השבת ואין להתפלל מנחה אח"כ? תשובה: הרוצה לקדש בערב שבת כדי להוציא אחרים ידי חובה (אנשים זקנים הגרים בבית אבות) לפני שהוא מקבל עליו את השבת (וגם אין רצונו לקבל עכשיו את השבת בקידוש זה שהוא מקדש), ספק אם יכול לעשות כן ובשעת הדחק אפשר להקל בזה, אך אין לנהוג כך מנהג קבוע.

מקור 43 · מודרני
מאומת

B'Mareh HaBazak Volume V 31

שו"ת במראה הבזק חלק חמישי ל״א:ז׳-ח׳

B'Mareh HaBazak Volume V 31:7-8

יש לקבל את השבת לפני השקיעה ולהוסיף מן החול אל הקודש; אם תפילת מנחה בציבור לא תסתיים עד השקיעה, יש להעדיף תפילה ביחידות לפני השקיעה, אף שיש על מי לסמוך להתפלל עם הציבור לאחר קבלת שבת.

1. חובה לקבל את השבת לפני השקיעה ולהוסיף מן החול אל הקודש. לחובה זו אין שיעור-זמן ברור. במקרה שהציבור לא יסיימו שמונה-עשרה של מנחה לפני השקיעה, יש אומרים שלא יקבל על עצמו שבת, ואם יש לו אפשרות לכך, אף יתפלל ביחידות לפני כן, כדי שיוכל לקבל גם תוספת-שבת. אולם יש על מי לסמוך גם למי שיקבל שבת בליבו אף לפני תפילת מנחה, יתפלל מנחה עם הציבור לאחר שקיבל על עצמו שבת. 2. במקרה שהיחיד לא יספיק לגמור את תפילת שמונה-עשרה לפני השקיעה ויש לו אפשרות לחכות למניין שיתחיל לפני השקיעה - יחכה למניין. אבל אם המניין יתחיל רק לאחר השקיעה, עדיף שיתפלל ביחידות לפני השקיעה.

מקורות קשורים· נמצאו 8, טרם אומתוהתחבר כדי לאמת
  • כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁתְּפִלַּת הַמִּנְחָה כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם תִּקְּנוּ זְמַנָּהּ. וּלְפִי שֶׁהָיָה הַתָּמִיד קָרֵב בְּכָל יוֹם בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּקְּנוּ זְמַנָּהּ מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְהִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחָה קְטַנָּה. וּלְפִי שֶׁבְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ שׁוֹחֲטִין אֶת הַתָּמִיד בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, אָמְרוּ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל מֵאַחַר שֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה יָצָא. וּמִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן זֶה הִגִּיעַ זְמַן חִיּוּבָהּ וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחָה גְּדוֹלָה:

    אותו קטע כמו Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 233:1

  • כְּבָר אָמַרְנוּ שֶׁתְּפִלַּת הַמִּנְחָה כְּנֶגֶד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם תִּקְּנוּ זְמַנָּהּ. וּלְפִי שֶׁהָיָה הַתָּמִיד קָרֵב בְּכָל יוֹם בְּתֵשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה תִּקְּנוּ זְמַנָּהּ מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה וְהִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחָה קְטַנָּה. וּלְפִי שֶׁבְּעֶרֶב הַפֶּסַח שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ שׁוֹחֲטִין אֶת הַתָּמִיד בְּשֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, אָמְרוּ שֶׁהַמִּתְפַּלֵּל מֵאַחַר שֵׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה יָצָא. וּמִשֶּׁהִגִּיעַ זְמַן זֶה הִגִּיעַ זְמַן חִיּוּבָהּ וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת מִנְחָה גְּדוֹלָה:

    אותו קטע כמו Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 233:1

  • הָא לָמַדְתָּ שֶׁזְּמַן מִנְחָה גְּדוֹלָה מִשֵּׁשׁ שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה. וּזְמַן מִנְחָה קְטַנָּה מִתֵּשַׁע שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר מִן הַיּוֹם שָׁעָה וּרְבִיעַ. וְיֵשׁ לוֹ לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּשְׁקַע הַחַמָּה:

    אותו קטע כמו Arukh HaShulchan, Orach Chaim 233:4

  • Berakhot 26b:9מאומת

    וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב — שֶׁהֲרֵי, תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם קָרֵב וְהוֹלֵךְ עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד פְּלַג הַמִּנְחָה, שֶׁהֲרֵי תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם קָרֵב וְהוֹלֵךְ עַד פְּלַג הַמִּנְחָה.

    אותו קטע כמו Beit Yosef, Orach Chayim 233:1

  • א) [סעיף א'] מי שהתפלל תפלת המנחה וכו' משמע דדוקא בדיעבד יצא אם התפלל משש שעות ומחצה ולמעלה אבל לכתחלה אין להתפלל אלא מתשע שעות ומחצה ולמעלה. ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מט' שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה. ומיהו כתב ב"י דמדברי הטור והרא"ש נראה דזמן מנחה לכתחלה הוא מו' שעות ומחצה ולמעלה יעו"ש וע"כ יש נוהגין להקל בעת הצורך להתפלל לכתחלה מו' שעות ומחצה ולמעלה אבל בלא צורך אין להתפלל כ"א דוקא אחר תשעה שעות ומחצה כדעת הרמב"ם ומרן ז"ל.

    אותו קטע כמו Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 233:1

  • תְּפִלַּת הַשַּׁחַר, עַד חֲצוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד אַרְבַּע שָׁעוֹת. תְּפִלַּת הַמִּנְחָה עַד הָעֶרֶב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד פְּלַג הַמִּנְחָה. תְּפִלַּת הָעֶרֶב אֵין לָהּ קֶבַע. וְשֶׁל מוּסָפִין כָּל הַיּוֹם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁבַע שָׁעוֹת:

    אותו קטע כמו Berakhot 26a:11-12

  • מי שהתפלל תפלת המנחה לאחר שש שעות ומחצה ולמעלה יצא ועיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן ולרבי יהודה עד פלג המנחה שהוא עד סוף י"א שעות חסר רביע: הגה ולדידן במדינות אלו שנוהגין להתפלל ערבית מפלג המנחה אין לו להתפלל מנחה אחר כך ובדיעבד או בשעת הדחק יצא אם מתפלל מנחה עד הלילה דהיינו צאת הכוכבים:

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • וכתב בבא"ח (ש"ר פרשת ויקהל סעי' ט'), וז"ל: "עד מתי יכולים להתפלל מנחה, הנה נודע גם לסברת המתירים בדוחק – אין להתפלל אחר בין השמשות, וידוע דשיעור בין השמשות הוא שלשה רבעי מיל שהוא שלשה עשר דקים וחצי, ועיין שו"ע סי' רס"א. והנה פה עירנו בגדאד יע"א בחנו ונסו הראשונים וראו שבמקום גבוה שבעיר נראית שקיעת החמה שבעה דקים קודם קריאת המגרב, ועל כל העלתי בסה"ק רב פעלים בתשובה בס"ד דפה עירנו אין רשאין להתפלל מנחה אלא עד ששה דקים אחר קריאת המגר"ב, כי עד ששה דקים הוא נקרא בין השמשות ויכולים להתפלל בו מנחה בשעת הדחק לדעת המתירים, וא"כ לא יתחילו להתפלל אלא עד ארבעה דקים אחר קריאת המגר"ב כדי שתהיה תפלת המנחה רובה בתוך בין השמשות. ויש מקומות ששקיעת החמה אצלם עשרה דקים קודם קריאת המגר"ב, וכמ"ש הרה"ג הרב חיים פלא'גי ז"ל על עיר אחת, והם ישערו זמן בין השמשות כפי המצוי בעירם. ושמעתי מנהג עה"ק ירושלים וחברון תוב"ב אם כבר קרא המגר"ב – אין מתפללין מנחה לא בחול ולא בשבת, והוא כפי עדות הגאון חיד"א ז"ל".

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

דפים קשורים

שבת

האכילה לפני קידוש בליל שבת

הלכה יהודית אוסרת אכילה לפני קידוש בליל שבת. מקורות בתלמוד ובפוסקים קובעים הגבלה זו ודנים בחריגים המותרים, כגון טעימת מאכלים בהכנת הסעודה, ובעיקרון שראוי להיכנס לשבת ברעב.

צפה במקורות10 מקורות
תלמוד

אין מוקדם ומאוחר בתורה — מתי מיישמים את העיקרון

עיקרון זה פותר סתירות כרונולוגיות בטקסט התנ״ך בטענה שסדר התורה משקף סדר רוחני ותפיסתי ולא היסטורי. הדיון משתרע מן הסוגיות הקלאסיות בתלמוד ועד פירושי האחרונים על מבנה התורה העל־טבעי.

צפה במקורות15 מקורות
שבת

מקור חיוב סעודה שלישית בשבת

מקורות חז״ל וירי״שונים קובעים חיוב לאכול שלוש סעודות בשבת, בנתיה דרשה מחזרור לשון "היום" בפרשת המן בתורה. המקורות מפרטים את זמן סעודה שלישית, טיבה, וערכה הרוחני.

צפה במקורות24 מקורות
שבת

טחינה במאכלים מבושלים בשבת

המקורות עוסקים בהלכת דיכוך, טחינה וריסוק של מאכלים רכים או מבושלים בשבת, ובשאלה האם פעולות אלו מהווות את המלאכה האסורה של טחינה, ובאילו מקרים מותר לדוך למאכול מידי.

צפה במקורות11 מקורות
חסידות

חסידות על טבילה בערב שבת

מקורות החוקרים את הממדים הרוחניים והמעשיים של הטבילה לפני שבת, תוך בחינת ההלכה והההכנה הפנימית שהמקווה מייצגת בעת הכניסה לקדושת השבת.

צפה במקורות7 מקורות
הלכה

ברכות על האוכל

מקורות אלו קובעים את המצווה התורית והדינים הרבניים המפורטים המסדירים ברכות ראשונות וברכות אחרונות. הם מפרטים את הנוסחאות הספציפיות לקטגוריות מזון שונות, את העיקרון התיאולוגי שלפיו הנאה מאוכל ללא ברכה מהווה הנאה מרכוש הקדוש ברוך הוא, ואת הכללים המעשיים הקובעים אילו ברכות חלות.

צפה במקורות7 מקורות