Yamim Tovimימים טובים

The Chanukah Miracle: Light Burning and Persisting

Sources explore the Chanukah miracle—one day's worth of oil burning for eight days—as an interplay between finite physical substance and transcendent divine intervention. Classical and Hasidic sources develop this paradox: the oil simultaneously operated within natural limitation and beyond it, making Chanukah a revelation of hidden holiness within material reality.

פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶל־הַמְּנוֹרָה כִּי־אִם יוֹם אֶחָד וְנִשְׁמַר־הַנֵּס

41 sources · 39 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The most direct address of simultaneous burning and consuming is the Mishneh Torah's basic account: the Chashmonaim found a single sealed pach of oil sufficient for only one day's burning, yet it fed the menorah for eight days, with the miracle of persistence occurring alongside the ordinary physical process of consumption (Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3), a point sharpened by the Meiri (Shabbat 21b:7), who stresses that the miracle intensified and renewed itself anew each day rather than being a single static suspension of nature.

The Maharal directly confronts the paradox the question raises: if the pach held enough for one day, the miracle should only cover seven days, yet he explains that the oil was placed whole in the menorah and each day an eighth of it was miraculously burned, so that burning (consumption of real oil) and the miracle of non-depletion operated together on each of the eight days (Maharal, Ner Mitzvah (Ner Mitzvah, Volume II 6-12)). The Sfas Emes al HaShas raises the same difficulty from the Beit Yosef and resolves it by positing that the oil burned through seven full day-night cycles including the night of the eighth day, so that the first day's burning was itself already part of the necessary miracle (Sfas Emes al HaShas, Shabbat 21b).

Likkutei Sichos frames this most explicitly as a miracle that occurred specifically through, not despite, the natural property of oil to be consumed by fire: lighting the menorah according to halacha necessarily consumes oil, and the miracle of the oil remaining full was achieved precisely by means of that combustive process rather than by suspending it (Likkutei Sichos 15, חיי שרה (שבת מברכים כסלו) 5).

The Sefat Emet develops the paradox in terms of the miracle remaining bound up with nature and time rather than floating free of it: he notes that though the oil could have burned miraculously without any oil at all, a single pach was deliberately left so that the miracle would stay attached within nature, allowing the hidden light to be found specifically through the physical candles (Sefat Emet, Bereishit, For Chanuka 3:4), and elsewhere he links this to the ner ma'aravi's continuing to burn in its hidden, buried state even now, a light that burns though not visibly consumed (Sefat Emet, Bereishit, For Chanuka 1:3), and to the Chanukah miracle's revealing concealed light specifically within darkness and exile (Sefat Emet, Chanukah 1:9-10).

The Shem MiShmuel locates the same tension between concealment and revelation in the very substance of oil, contrasting oil's hidden, inward quality with wine's openness, and reading the miracle of the undefiled pach as rooted in oil's capacity to function discreetly even when the overt public realm has been overtaken (Shem MiShmuel, Chanukah 8:2-3); he further describes the light of Chanukah as a lofty, elevated light that constantly streams forth above while being screened from below, so that the kindling below operates to remove the barriers rather than to generate the light itself, a simultaneity of ever-present supernal light and apparent absence below (Shem MiShmuel, Chanukah 1:9-10), and elsewhere he connects the ner mitzvah to the union of speech, thought, and deed that the Greeks had sought to sever (Shem MiShmuel, Chanukah 28:4).

Earlier sources establish the background pattern of a menorah burning beyond its natural capacity: the Midrash Tanchuma recounts a kohen's testimony that the menorah, once lit from Rosh Hashanah, would not go out until the next year, and that on an occasion when the olives failed to yield oil the menorah was nonetheless found burning more brightly than all year (Midrash Tanchuma, Tetzaveh 3); Midrash Lekach Tov likewise connects the command for pure oil that needs no constant tending to the future institution of Chanukah over the oil (Midrash Lekach Tov, Bamidbar 8:2); and Tractate Soferim records the text of the hoda'ah recited for the miracles of the Chashmonaim (Tractate Soferim 20:8).

Halachically, the Shulchan Arukh records what is actually restricted and instituted for these eight days—prohibition of eulogy and fasting, permission for labor except among women while the lights burn, and the practice of increased festive meals and dairy foods recalling the miracle wrought through milk (Shulchan Arukh, Orach Chayim 670:1-2).

Rav Kook, in Ein Aya, extends the paradox of burning and not-burning to the Chanukah light's symbolic candidates: oils and wicks that are themselves imperfect or drawn from foreign admixture are nonetheless rendered fit for the ner Chanukah, since this is among the miracles 'not given to be written,' showing light cast even through flawed vessels amid the darkness of exile (Rav Kook (Ein Aya, Shabbat 2:5)).

Torah Ohr situates the choice of light specifically against the Greek assault on Torah rather than on the body, reading the ner mitzvah of Chanukah through the pasuk comparing mitzvah to a candle and Torah to light, distinct from the commemorations chosen for Pesach and Purim (Torah Ohr, Miketz 3), while the Rashba addresses a related technical concern over the purity-status of the sealed pach found amid the defilement of the Greeks (Rashba on Shabbat 21b:7).

Among the modern poskim, the Tzitz Eliezer treats the practical requirement of a prescribed measure of oil for the Chanukah lamp, addressing the Shev Yaakov's resolution of a question about lighting with oil otherwise designated for burning in the course of discussing publicizing the miracle (Tzitz Eliezer (1:20)).

Source 1 · TanachPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Ecclesiastes 3:1-8

קהלת ג׳

Ecclesiastes 3:1-3

Kohelet presents apparently opposing realities—birth and death, weeping and laughter, mourning and dancing—as each having its proper time, framing polarity as part of the order of existence.

לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכׇל־חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃ {ס} עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת        וְעֵ֣ת לָמ֑וּת        עֵ֣ת לָטַ֔עַת        וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃ עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙        וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא        עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ        וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃

Source 2 · TanachPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Isaiah 45:7

ישעיהו מ״ה:ז׳

Isaiah 45:7

God is described as forming light and creating darkness, making peace and creating evil; the verse holds contrasting poles within divine sovereignty, though its translation and theological implications require care.

יוֹצֵ֥ר אוֹר֙ וּבוֹרֵ֣א חֹ֔שֶׁךְ עֹשֶׂ֥ה שָׁל֖וֹם וּב֣וֹרֵא רָ֑ע אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה עֹשֶׂ֥ה כׇל־אֵֽלֶּה׃ {פ}

I form the light, and create darkness: I make peace, and create evil: I, the Lord, do all these things.

Edition: Miqra according to the Masorah · The Koren Jerusalem Bible — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · TanachPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Genesis 32:25-31

בראשית ל״ב:כ״ה-ל״א

Genesis 32:25-31

Jacob simultaneously emerges wounded and victorious from his struggle with the angel: he limps, yet receives the name Israel and a blessing, embodying transformation through unresolved opposition.

וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

And when he saw that he did not prevail against him, he touched the hollow of his thigh; and the hollow of Ya῾aqov’s thigh was put out of joint, as he wrestled with him. And he said, Let me go, for the day breaks. And he said, I will not let thee go, unless thou bless me. And he said, Thy name shall be called no more Ya῾aqov, but Yisra᾽el: for thou hast contended with God and with men, and hast prevailed.

Edition: Miqra according to the Masorah · The Koren Jerusalem Bible — License: CC-BY-NC ↗

Source 4 · TanachPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Exodus 14:13-14

שמות י״ד

Exodus 14:13-14

At the sea, Israel is told both to stand still and to move forward, a paradox of trust and action that rabbinic interpretation develops in different directions.

וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֮ אַל־תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת־מִצְרַ֙יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד־עוֹלָֽם׃ יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִשֽׁוּן׃ {פ}

Source 5 · Chazal
Verified

Midrash Tanchuma, Tetzaveh 3

מדרש תנחומא, תצוה ג

Midrash Tanchuma, Tetzaveh 3

The passage describes miraculous Temple menorah lights that remained lit from Rosh Hashanah until the following year; when the olives once failed to produce oil and the priests began extinguishing them, one menorah was found burning more brightly than it had throughout the year.

אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּמַעֲשֵׂה נִסִּים הָיָה בַּמְּנוֹרָה. מִשֶּׁהָיוּ מַדְלִיקִין אוֹתָהּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה, לֹא הָיְתָה מִתְכַּבָּה עַד שָׁנָה אַחֶרֶת. וּפַעַם אַחַת לֹא עָשׂוּ הַזֵּיתִים שֶׁמֶן, הִתְחִילוּ הַכֹּהֲנִים לְכַבּוֹת. אֲנִי הָיִיתִי בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּמָצָאתִי מְנוֹרָה דְּלֵקָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיְתָה דְּלֵקָה כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.

Source 6 · ChazalCHANUKAH MIRACLE
Verified

Megillat Antiochus 1

מגילת אנטיוכוס א׳

Megillat Antiochus 1

The narrative recounts the Greek persecution, the Maccabean revolt, and the rededication of the Temple, providing an early Jewish retelling of the Chanukah story. It emphasizes the miraculous deliverance of Israel and the restoration of Temple worship.

וַהוָה בְיוֹמֵי אַנטְיוּכַס מַלכָא דְיָוָן מַלַך רַב וְתַקִיף הוה וְחַסִין בְשֻּׁלטָנוּתֵיה וְכָל מַלכַיָא יִשׁתַמעוּן לֵיה׃

And it came to pass in the days of Antiochus, king of Greece, the great and mighty monarch, firm ruler over his dominion, to whom all kings hearkened.

Edition: the Open Siddur Project - Aramaic · the Open Siddur Project — License: CC-BY-SA ↗

Source 7 · ChazalCHANUKAH MIRACLE
Verified

Pesachim 117a

פסחים קי״ז א

Pesachim 117a:18-20

The Gemara discusses the formula of thanksgiving, including the requirement to give thanks for miracles and deliverance. This passage provides the Talmudic framework for Chanukah’s praise and thanksgiving.

תָּנוּ רַבָּנַן: הַלֵּל זֶה מִי אֲמָרוֹ? רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עַל הַיָּם. הֵם אָמְרוּ: ״לֹא לָנוּ ה׳ לֹא לָנוּ״, מְשִׁיבָה רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ וְאָמְרָה לָהֶן: ״לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: יְהוֹשֻׁעַ וְיִשְׂרָאֵל אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמְדוּ עֲלֵיהֶן מַלְכֵי כְנַעַן. הֵם אָמְרוּ: ״לֹא לָנוּ״, וּמְשִׁיבָה וְכוּ׳: רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: דְּבוֹרָה וּבָרָק אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם סִיסְרָא. הֵם אָמְרוּ: ״לֹא לָנוּ״, וְרוּחַ הַקּוֹדֶשׁ מְשִׁיבָה וְאוֹמֶרֶת לָהֶם: ״לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה״. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: חִזְקִיָּה וְסִייעָתוֹ אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם סַנְחֵרִיב. הֵם אָמְרוּ: ״לֹא לָנוּ״, וּמְשִׁיבָה וְכוּ׳. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע. הֵם אָמְרוּ: ״לֹא לָנוּ״, וּמְשִׁיבָה וְכוּ׳. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר אֲמָרוּהוּ בְּשָׁעָה שֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע. הֵם אָמְרוּ: ״לֹא לָנוּ״, וּמְשִׁיבָה וְכוּ׳. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: נְבִיאִים שֶׁבֵּינֵיהֶן תִּיקְּנוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל כׇּל פֶּרֶק וּפֶרֶק וְעַל כׇּל צָרָה וְצָרָה שֶׁלֹּא תָּבֹא עֲלֵיהֶם לְיִשְׂרָאֵל. וְלִכְשֶׁנִּגְאָלִין, אוֹמְרִים אוֹתוֹ עַל גְּאוּלָּתָן.

The Sages taught: This hallel, who initially recited it? Rabbi Eliezer says: Moses and the Jewish people recited it when they stood by the sea. They said: “Not to us, God, not to us, but to Your name give glory” (Psalms 115:1). The Divine Spirit responded and said to them: “For My own sake, for My own sake, will I do it” (Isaiah 48:11). Rabbi Yehuda says: Joshua and the Jewish people recited it when they defeated the kings of Canaan who stood against them (see Joshua 12:7–24). They said: Not to us, and the Divine Spirit responded: For My own sake. Rabbi Elazar HaModa’i says: Deborah and Barak recited it when Sisera stood against them (see Judges 4–5). They said: Not to us, and the Divine Spirit responded and said to them: For My own sake, for My own sake, will I do it. Rabbi Elazar ben Azarya says: Hezekiah and his company recited it when Sennacherib stood against them (see II Kings 18–19). They said: Not to us and the Divine Spirit responded: For My own sake. Rabbi Akiva says: Hananiah, Mishael, and Azariah recited it when the wicked Nebuchadnezzar stood against them (see Daniel 3). They said: Not to us, and the Divine Spirit responded: For My own sake. Rabbi Yosei HaGelili says: Mordecai and Esther recited it when the wicked Haman stood against them. They said: Not to us, and the Divine Spirit responded: For My own sake (see the book of Esther). And the Rabbis say that hallel was not established for any specific event, but the Prophets among them instituted that the Jewish people should recite it on every appropriate occasion, and for every trouble, may it not come upon the Jewish people. When they are redeemed, they recite it over their redemption.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 8 · ChazalPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Berakhot 54a

ברכות נ״ד א

Berakhot 54a:3

The Mishnah and Gemara require blessing God for the bad just as for the good, articulating not emotional equivalence but a religious stance that can hold painful and providential dimensions together.

עַל הַגְּשָׁמִים, וְעַל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב״. עַל בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ דַּיַּין הָאֱמֶת״. בָּנָה בַּיִת חָדָשׁ, וְקָנָה כֵּלִים חֲדָשִׁים, אוֹמֵר: ״בָּרוּךְ … שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּימָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״. מְבָרֵךְ עַל הָרָעָה מֵעֵין עַל הַטּוֹבָה, וְעַל הַטּוֹבָה מֵעֵין עַל הָרָעָה. חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה כְּשֵׁם שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּכׇל לְבָבְךָ וְגוֹ׳״. ״בְּכָל לְבָבְךָ״ — בִּשְׁנֵי יְצָרֶיךָ, בְּיֵצֶר טוֹב וּבְיֵצֶר הָרָע. ״וּבְכׇל נַפְשְׁךָ״ — אֲפִילּוּ הוּא נוֹטֵל אֶת נַפְשְׁךָ. ״וּבְכׇל מְאֹדֶךָ״ — בְּכָל מָמוֹנְךָ. דָּבָר אַחֵר: ״בְּכָל מְאֹדֶךָ״ — בְּכָל מִדָּה וּמִדָּה שֶׁהוּא מוֹדֵד לְךָ הֱוֵי מוֹדֶה לוֹ.

For rain and other good tidings, one recites the special blessing: Blessed…Who is good and Who does good. Even for bad tidings, one recites a special blessing: Blessed…the true Judge. Similarly, when one built a new house or purchased new vessels, he recites: Blessed…Who has given us life, sustained us, and brought us to this time. The mishna articulates a general principle: One recites a blessing for the bad that befalls him just as he does for the good. In other words, one recites the appropriate blessing for the trouble that he is experiencing at present despite the fact that it may conceal some positive element in the future. Similarly, one must recite a blessing for the good that befalls him just as for the bad. The mishna articulates a general principle: One is obligated to recite a blessing for the bad that befalls him just as he recites a blessing for the good that befalls him, as it is stated: “And you shall love the Lord your God with all your heart, with all your soul, and with all your might” (Deuteronomy 6:5). The mishna explains this verse as follows: “With all your heart” means with your two inclinations, with your good inclination and your evil inclination, both of which must be subjugated to the love of God. “With all your soul” means even if God takes your soul. “And with all your might” means with all your money, as money is referred to in the Bible as might. Alternatively, it may be explained that “with all your might” means with every measure that He metes out to you; whether it is good or troublesome, thank Him.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 9 · ChazalPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Ta'anit 21a

תענית כ״א א

Taanit 21a:11-12

The account of Nahum Ish Gam Zu—whose response to every apparent misfortune is 'This too is for the good'—offers a classic rabbinic model for discovering good within what appears evil.

וְאַמַּאי קָרוּ לֵיהּ נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ — דְּכׇל מִילְּתָא דַּהֲוָה סָלְקָא לֵיהּ, אֲמַר: גַּם זוֹ לְטוֹבָה. זִימְנָא חֲדָא בְּעוֹ לְשַׁדּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל דּוֹרוֹן לְבֵי קֵיסָר, אָמְרוּ: מַאן יֵיזִיל — יֵיזִיל נַחוּם אִישׁ גַּם זוֹ, דִּמְלוּמָּד בְּנִיסִּין הוּא. שַׁדַּרוּ בִּידֵיהּ מְלֵא סִיפְטָא דַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת. אֲזַל, בָּת בְּהָהוּא דִּירָא. בְּלֵילְיָא קָמוּ הָנָךְ דָּיוֹרָאֵי וְשַׁקְלִינְהוּ לְסִיפְטֵיהּ וּמְלוֹנְהוּ עַפְרָא. כִּי מְטָא הָתָם, שְׁרִינְהוּ לְסִיפְטֵי, חֲזָנְהוּ דִּמְלוּ עַפְרָא. בְּעָא מַלְכָּא לְמִקְטְלִינְהוּ לְכוּלְּהוּ, אֲמַר: קָא מְחַיְּיכוּ בִּי יְהוּדָאֵי. אֲמַר: גַּם זוֹ לְטוֹבָה. אֲתָא אֵלִיָּהוּ אִדְּמִי לֵיהּ כְּחַד מִינַּיְיהוּ, אֲמַר לֵיהּ: דִּלְמָא הָא עַפְרָא מֵעַפְרָא דְּאַבְרָהָם אֲבוּהוֹן הוּא, דְּכִי הֲוָה שָׁדֵי עַפְרָא — הָווּ סַיְיפֵי, גִּילֵי — הָווּ גִּירֵי, דִּכְתִיב: ״יִתֵּן כֶּעָפָר חַרְבּוֹ כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ״.

The Gemara inquires: And why did they call him Naḥum of Gam Zu? The reason is that with regard to any matter that occurred to him, he would say: This too is for the good [gam zu letova]. Once, the Jews wished to send a gift [doron] to the house of the emperor. They said: Who should go and present this gift? Let Naḥum of Gam Zu go, as he is accustomed to miracles. They sent with him a chest [sifta] full of jewels and pearls, and he went and spent the night in a certain inn. During the night, these residents of the inn arose and took all of the precious jewels and pearls from the chest, and filled it with earth. The next day, when he saw what had happened, Naḥum of Gam Zu said: This too is for the good. When he arrived there, at the ruler’s palace, they opened the chest and saw that it was filled with earth. The king wished to put all the Jewish emissaries to death. He said: The Jews are mocking me. Naḥum of Gam Zu said: This too is for the good. Elijah the Prophet came and appeared before the ruler as one of his ministers. He said to the ruler: Perhaps this earth is from the earth of their father Abraham. As when he threw earth, it turned into swords, and when he threw stubble, it turned into arrows, as it is written in a prophecy that the Sages interpreted this verse as a reference to Abraham: “His sword makes them as the dust, his bow as the driven stubble” (Isaiah 41:2).

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 10 · Geonim
Verified

Tractate Soferim 20:8

מסכת סופרים, כ ג וראה שם עוד

Tractate Soferim 20:8

The passage prescribes Hanukkah prayers of thanksgiving recalling the miracles of Mattathias, Yohanan, the Hasmoneans, and their descendants, followed by Torah readings from the offerings of the tribal leaders, with specified Shabbat and concluding readings.

ואומרים בהודייה והודאת פלאות ותשועת כהנים אשר עשית בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול וחשמונאי ובניו וכן עשה עמנו ה' אלהינו ואלהי אבותינו נסים ונפלאות ונודה לשמך לנצח בא"י הטוב ונסים מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה ושניהן נזכרין בברכת המזון: ואחר כך מוציאין ספר וקורין בנשיאים ויהי המקריב ביום הראשון וכן לכל יום יומו עד יום השמיני ובשבת שבתוכו קוראו ויהי ביום כלות משה עד כן עשה את המנורה וכן ביום השמיני עד וזה מעשה המנורה כל הפסוק ומפטיר בותשלם כל המלאכה (מלכים א ז׳:נ״א):

Source 11 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3

Maimonides recounts the Hasmonean victory, the rededication of the Temple, and the institution of eight days of praise and candle-lighting. His formulation emphasizes that the lights publicly disclose the deliverance and miracle.

וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ"ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר: וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ"ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס.

Source 12 · Rishonim
Verified

Meiri on Shabbat 21b

מאירי על שבת כ״א ב — ד"ה ונחזור לענין הנס והוא שפך זה

Meiri on Shabbat 21b:7

Meiri explains that the oil initially sufficed for only one night, but the flask did not run out while the priests traveled to obtain and press pure oil, so the miracle continued and increased each night; he rejects the view that they deliberately divided the oil among eight nights, since relying on a miracle from the first night would have been improper.

ונחזור לענין הנס והוא שפך זה לא היה בו להדליק אלא לילה אחת והדליקו ליל כ"ה שהיה יום ראשון לנס ומחרתו הלכו לתקוע שמשם היו לוקחין שמן למקדש וכמו שאמרו תקוע אלפא לשמן ר"ל ראשון ומבכר כמו אלף שהיא אות ראשונה והיה שם מהלך ד' ימים וכתשו שם ביום מהלכן וכתשו זתים בטהרה והוציאו שמן טהור וחזרו ושמן הפך לא כלה עד שהיה להם זה שהדליקו בו ולשנה אחרת קבעום ימים טובים ולא לבטול מלאכה אלא ליאסר בהספד ובתענית ולהודאה בתפילה ולגמור את ההלל ואע"פ שבגאולת מצרים אין גומרין את ההלל אלא יום ראשון ולא אמרו לגמור בח' ימים של חג אלא שהקרבנות חלוקים לעצמם בכל יום חנוכה שאני שבכל יום ויום היה הנס מתרבה ומתחדש יותר ולילה הראשון שלא היה שם נס השמן מברכין על הגאולה ועל הודאת מציאת הפך ושאר הלילות על נס השמן ויש מי שפירש שאף הם הרגישו במיעוט השמן וחלקוהו לשמנה לילות כשיעור ההליכה והחזרה ואין נראה לי שא"כ היאך היו הם סומכים על הנס בלילה ראשונה:

Source 13 · Rishonim
Verified

Rashba on Shabbat 21b

רשב״א על שבת כ״א ב — ד"ה שהיה מונח בחותמו של כהן גדול

Rashba on Shabbat 21b:7

The Rashba discusses the Chanukah oil narrative and the legal-historical basis of the festival. His treatment belongs alongside the later debate over whether the miracle occurred in the quantity of oil, its duration, or both.

שהיה מונח בחותמו של כהן גדול. ואף על גב דעכו"ם עשאום כזבים וכלי חרס מטמא בהסט. איכא למימר שמצאוהו בקרקע שאין לחוש להסט. אי נמי מגולה וקודם גזירה היה.

Source 14 · Rishonim
Verified

Midrash Lekach Tov, Numbers 8:2

לקח טוב, בהעלותך

Midrash Lekach Tov, Numbers 8:2

Tobiah Ben Eliezer states that the command for pure olive oil indicates that the lamps should continue shining once lit without constant tending, and that Israel would later establish a festival concerning the oil, namely Chanukah.

אמר הקב״ה הבא שמן זית זך שלא יהו צריכין חיזוק ותיקון בכל שעה. אלא כיון שהדליקו יהו מאירין והולכין. למה נאמר (ויקרא כ״ד:ב׳) ויקחו אליך שמן זית זך לפרשת המועדים מלמד שהיו ישראל עתידין לחדש יום טוב להם על עסק השמן ואיזה זה זו חנוכה.

Source 15 · RishonimCHANUKAH MIRACLE
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:2-3

Rambam describes the Greek oppression, the Hasmonean victory, the rescue of Israel from the Greeks, and the restoration of Jewish sovereignty, followed by the Temple’s rededication. He presents Chanukah as an eight-day commemoration of salvation and praise.

וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ"ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר: וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ"ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים.

Source 16 · RishonimCHANUKAH MIRACLE
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12-14

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ד׳:י״ב-י״ד

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12-14

Rambam codifies the lighting of Chanukah lamps and explains that the mitzvah publicizes the miracle. The laws make the miracle’s public remembrance the defining purpose of the observance.

מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק: הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פְּרוּטָה אַחַת וּלְפָנָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַקְדִּים לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה עַל הַיַּיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם. הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מוּטָב לְהַקְדִּים נֵר חֲנֻכָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִכְרוֹן הַנֵּס:

The mitzvah of kindling Chanukah lamps is very dear. A person should be very careful in its observance to publicize the miracle and thus increase our praise of God and our expression of thanks for the miracles which He wrought on our behalf. Even if a person has no resources for food except [what he receives] from charity, he should pawn or sell his garments and purchase oil and lamps to kindle them [in fulfillment of the mitzvah]. When a person has only a single prutah and he [is required to fulfill both the mitzvot of] sanctifying the [Sabbath] day and lighting the Chanukah lamp, he should give precedence to purchasing oil to kindle the Chanukah lamp over [purchasing] wine to recite kiddush. Since both [of these mitzvot] are Rabbinic in origin, it is preferable to give precedence to the kindling of the Chanukah lamp, for it commemorates the miracle.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 17 · Acharonim
Verified

Maharal, Ner Mitzvah, chapter

נר מצוה, חלק ב ו׳-י״ב — ד"ה ואם תאמר

Ner Mitzvah, Volume II 6-12

The Maharal explains Chanukah as the restoration of Israel’s spiritual and national identity against Greek materialism. The menorah and its oil represent an inner light whose reality is not exhausted by physical measures, making this a major conceptual source for the miracle’s paradox.

ואם תאמר, כיון שהיה בו להדליק יום אחד, אם כן אין נס רק לז' ימים. ואין לומר, שהיו מחלקין שמן הפך לח' ימים, דזה אינו, דכיון דכתיב (ויקרא כד, ג) "יערך אותו אהרן מערב עד בוקר", צריך לתת שמן שיהיה דולק כל הלילה, וטוב שיעשו מצוה אחת כתקנה להדליק יום אחד, ואף אם לא יהיה להם להדליק אחר כך, יותר טוב משלא יקיימו אף יום אחד. אבל לא קשיא, כי נתנו הכל במנורה, וכל יום ויום נדלק שמינית מן השמן, והיה נס בכל יום ויום, ולא קשיא מידי. כנגד ימים הנכנסים. פירוש, (-כ-)שהולך אחר הימים הנכנסים, כי הראשון הוא התחלה אל הכל, לכך הוא יותר במעלה, וכאלו בכחו שאר הימים שהם אחריו. ולפיכך יש להדליק שמונה, כנגד ימים הנכנסים. לכך פרי החג היו מתמעטין, כי יום הראשון מן ימי החג הוא יותר עליון, ולכך הוא יום טוב והוא קדוש (ויקרא כג, לה). אבל יום האחרון, אף שהוא גם כן יום טוב (שם פסוק לו), הוא רגל בפני עצמו (סוכה מח.), ולכך ביום הראשון מקריבין פרים יותר מן הימים האחרונים. ולמאן דאמר כנגד ימים היוצאים, כי מתחילין בקטן ומסיים בגדול, דמעלין בקדש ואין מורידין. כי הקדושה היא מעלה עליונה, ואין מגיע אל מדריגה הזאת העליונה מתחלה, רק כי עולה אליה מדרגה אחר מדרגה עד האחרון, מצד כי האדם מתעלה באחרונה אל קדושה יותר. ולפיכך האדם אשר הוא מקבל הנס, תחלה הוא מעט, והוא יותר מתעלה ויותר מוסיף ביום האחרון מן הראשון. ואמרו מאי חנוכה (שבת כא:), דתנו רבנן, בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון, ודלא למגזר בהון תענית. שכשנכנסו יונים בהיכל*, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה יד* מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. ונעשה* בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ח' ימים*, בהלל ובהודאה*. ואם תאמר, וכי בשביל שנעשה להם נס בהדלקה, שלא תהיה בטילה ההדלקה, היו קובעין חנוכה. כי מה שחייב להודות ולהלל, זהו כאשר נעשה לו נס בשביל* הצלתו, ולא בשביל שנעשה לו נס לעשות המצוה, כי אין המצוה הנאה אל האדם. ולפי הדברים אשר בארנו למעלה, כי כוונת היונים לבטל התורה והקדושה של ישראל, כי המצוה לנו היא המעלה שכלית האלקית, ובודאי בטול התורה הוא בטול ישראל, וכל העולם היה בטל, ולפיכך נעשה להם הנס במצות הדלקה, שהיא מצוה אחת מן מצות התורה, שבאו היונים לבטל התורה ומצותיה מן ישראל. ומצוה זאת גם כן היא בבית המקדש, אשר כל כוונת היונים היה לבטל התורה השכלית והקדושה מישראל, ועיקר הקדושה הוא בית המקדש. ולפיכך קבעו הדלקת הנרות, זכר לנס שנעשה להם במצות ההדלקה. ועוד יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך. ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל, וכמו שאמרו בכל מקום (עבודה זרה נב:) אבני המזבח ששקצו* אנשי יון, וכן בכמה מקומות. והשם יתברך ראה רשעתם שטמאו היכל שלו, וגם כן גזרו שמד לבטל התורה ומצותיה, ונתן כח ביד חשמונאי שהם כהנים עובדי השם בהיכלו, ואלו נצחום דוקא, ולא אחרים. כאשר נצחום, טהרו את המקדש. וכאשר לא היה להם שמן, נעשה להם נס, שיוכלו לטהר ולחנך הבית. ולכך נקרא 'חנוכה', שהיו מחנכין את בית המקדש, אחר שטמאו אותו בני יון. ולפיכך הנס הזה שנעשה בשמן, הוא הנצחון שנצחו ישראל היונים, כי הניצוח היה בשביל שטמאו את ההיכל, והשם יתברך רצה בעבודת ישראל, ולכך נעשה הנס בנרות. כי היונים היו מטמאים את ההיכל שכך כח יון מיוחד להתגבר על ההיכל יותר מכל האומות. וסימן לדבר 'היכל' עולה למספרו ס"ה, ו'יון' מספרו ס"ו, להורות כי יש למלכות יון כח גובר על ההיכל, ובזה מטמאים את ההיכל. כי מצד ההיכל בלבד גובר עליו כח יון. ולכך כשגברו על ההיכל, טמאו את כל השמנים שבהיכל. ודוקא שמנים, כי השמן הוא מיוחד לקדושה. וראיה לזה, שבשמן מקדשין ומושחין הכל (שמות ל, כו-לג), והוא עיקר הקדושה, ואף בזה שלטו יון, וטמאו את כל השמנים. ולא נשאר רק פך אחד קטון, שהיה מונח בחותם של כהן גדול (שבת כא:). כי כהן גדול יש לו קדושה על קדושה, כי כהן גדול נכנס לפני ולפנים לקודש* הקדשים, וזהו* קדושה על קדושה, ומצד זה אין ליונים כח על ההיכל. ובשביל מעלה זאת, שהיא קודש הקדשים, לא היו יכולים לשלוט יון באותו פך קטון שהיה בחותמו ובהסתר של כהן גדול. כי באות הה"א של הֵיכל, שיש בה הצירי, יש יו"ד נחה, והיא יו"ד נעלמת, שנשמע בקריאת הצירי. והוא מורה על מעלה עליונה נסתרת שיש בהיכל, והיא מעלת קודש הקדשים. ובזה לא שלטו היונים, כי היו"ד שהיא נח נעלם, מורה על קודש הקדשים שהוא נסתר ונעלם בהיכל, ושם לא שלטו על קודש הקדשים, שהוא נסתר. אבל הכהן שולט אף על קודש הקדשים, שהרי כהן גדול נכנס לקודש הקדשים. לכך 'כהן' הוא במספר 'היכל', עם יו"ד הנעלמת, שהיא כנגד קודש הקדשים. ולפיכך היה נשאר פך קטון מונח בחותמו של כהן גדול, שלא שלטו שם יונים. כי ה'היכל', כל אותיות שלו בנראה*, שהם כתובים, רק היו"ד שהיא נח נעלם, שהוא בהסתר. והיו"ד מורה על מדרגה קדושה, כי העשירי הוא קודש בכל מקום. והיו"ד הנחה בצירי שתחת הה"א, מורה על קדושה נעלמת נסתרת, והיא מדרגת קודש הקדשים שהוא נסתר, וזה לא מצאו היונים. אבל 'כהן' במספר ע"ה, והוא נכנס בנסתר ובנגלה של היכל, ולפיכך היה פך קטון שהיה מונח בהצנע של כהן גדול. ולא היה בו להדליק אלא יום אחד, ונעשה נס להדליק בו ח' ימים (שבת כא:). כי אלו ח' ימים שנעשה נס באור, דבר זה בא ממעלת קודש הקדשים, ששם לא שלטו היונים במעלתו שיש לו, והוא הצנע של כהן גדול. ולכך הדליקו בו ח' ימים, כי קודש קדשים הוא אחר שבעה, וזהו השמיני. ולמה קודש הקדשים אחר שבעה, כי הנהגת עולם הטבע הוא תחת מספר ז', כי בז' ימים נברא העולם הזה הטבעי. ולפיכך מה שאחר הטבע הוא תחת מספר שמונה, כי* שמונה הוא אחר ז' ימי הטבע. ולכך המילה שהיא על הטבע, שהרי לפי הטבע האדם נולד ערל, וזה מפני כי הטבע נותן שיהיה ערל, והמילה הוא על הטבע, ולכך המילה ביום הח' (ויקרא יב, ג). ומפני שכל דבר שהוא קדוש, הוא* נבדל מן הטבע, שהיא גשמית חמרית, ולכך קודש הקדשים שהוא נבדל לגמרי, הוא גם כן אחר הטבע.

Source 18 · Acharonim
Verified

Shulchan Arukh, Orach Chayim 670:1-2

שולחן ערוך, אורח חיים תע״ר

Shulchan Arukh, Orach Chayim 670:1-2

Joseph Karo states that Chanukah begins on 25 Kislev, lasts eight days, prohibits eulogies and fasting but permits work, and that the customary extra meals are generally optional, though some regard them as mitzvah meals and associate Chanukah with eating cheese because of the miracle involving Yehudit.

דברים האסורים והמותרים בחנוכה. ובו ג סעיפים: בכ"ה בכסליו (מתחילים) שמונת ימי חנוכה ואסורים בהספד ותענית אבל מותרין בעשיית מלאכה ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ויש מי שאומר שאין להקל להם: ריבוי הסעודות שמרבים בהם הם סעודות הרשות שלא קבעום למשתה ושמחה: הגה וי"א שיש קצת מצוה בריבוי הסעודות משום דבאותן הימים היה חנוכת המזבח [מהר"א מפראג] ונוהגין לומר זמירות ושבחות בסעודות שמרבים בהם ואז הוי סעודת מצוה [מנהגים] י"א שיש לאכול גבינה בחנוכה לפי שהנס נעשה בחלב שהאכילה יהודית את האויב [כל בו ור"ן]:

Source 19 · AcharonimCHANUKAH MIRACLE
Verified

Ner Mitzvah, Volume II:9

מהר"ל, חידושי אגדות שבת כא ב

Ner Mitzvah, Volume II:9

ועוד יש לומר, שעיקר מה שקבעו ימי חנוכה, בשביל שהיו מנצחים את היונים, רק שלא היה נראה שהיה כאן נצחון הזה על ידי נס שעשה זה השם יתברך ולא היה זה מכחם וגבורתם. ולפיכך נעשה הנס על ידי נרות המנורה, שידעו שהכל היה בנס מן השם יתברך, וכך המלחמה שהיו מנצחין ישראל היה מן השם יתברך. ודוקא נס זה נעשה, כי עיקר רשעת היונים שטמאו את ההיכל, וכמו שאמרו בכל מקום (עבודה זרה נב:) אבני המזבח ששקצו* אנשי יון, וכן בכמה מקומות. והשם יתברך ראה רשעתם שטמאו היכל שלו, וגם כן גזרו שמד לבטל התורה ומצותיה, ונתן כח ביד חשמונאי שהם כהנים עובדי השם בהיכלו, ואלו נצחום דוקא, ולא אחרים.

Source 20 · AcharonimCHANUKAH MIRACLE
Verified

Ner Mitzvah

נר מצוה, חלק א

Ner Mitzvah, Volume I 16-19

Maharal analyzes the Greek oppression and the spiritual meaning of Chanukah, presenting the miracle as the victory of Jewish holiness and Torah over Greek materialism and cultural domination. He also discusses why the festival is eight days.

והמלכות שאחריו ראה אותו דניאל כנמר. מפני כי מלכות זה הוא כנגד חלק הג' שבאדם, כי חלק הג' הוא השכל. שהמלכות הזה היה בו החכמה והתבונה, וכמו שיתבאר זה באריכות. כי כל ענין המלכות זה שהיו מבקשים החכמה, וכמו שהוא מבואר מן היונים, וכמו שיתבאר. ולכך היו נותנים דעתם על התורה ולבטל אותה מישראל, כי לא היו רוצים שתהיה החכמה, בפרט שהיא יותר חכמה והיא יותר עליונה מן החכמה האנושית שהיה להם, כמו שהיא התורה שהיא החכמה על הכל. והחכמה הזאת שהיא על הכל לא שייך אל האומות, כמו שהוא מבואר במדרש. וכך אמרו במדרש (איכ"ר ב, יג) "מלכה ושריה בגוים אין תורה"* (איכה ב, ט), אם יאמר לך אדם* יש חכמה בגוים, תאמין, שנאמר* (עובדיה א, ח) "והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו". אם יאמרו* יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב "מלכה ושריה בגוים אין תורה"*. ולכך המלכות, הם היונים, לא היו מתנגדים לישראל כי אם בתורתם, וכמו שיתבאר ענין זה. וזה שראה דניאל מלכות השלישי הזה שהוא דומה לנמר, כי זאת החיה היא עז ביותר, וכמו שאמרו (אבות פ"ה מ"כ) הוי עז כנמר. וזאת המדה היא שייכת אל אשר הוא מוכן אל החכמה, כמו שאמרו ז"ל (אבות פ"ב מ"ה) ולא הביישן למד. ולכך מדת ישראל היא עזות, כמו שאמרו במסכתא ביצה (כה:) תנא משמיה דרבי מאיר, מפני מה נתנה תורה לישראל, מפני שהן עזין. תנא דבי רבי ישמעאל, (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו", אמר הקב"ה ראויין הללו שתנתן להם דת אש. איכא דאמרי, דתיהם של אלו אש, שאלמלא נתנה תורה לישראל, אין כל אומה ולשון יכולין לעמוד בפניהם. והיינו דאמר רבי שמעון בן לקיש, ג' עזין הן; ישראל באומות וכו'*. פירוש, בשביל שיש להם התורה, ובשביל זה דתיהם של אלו הוא אש, אשר האש יש לו התוקף והוא עז, ולכך ישראל הם עזים באומות. ודע כי החומר הוא מתפעל, ולכך בני אדם שהם בעלי חומר אינם עזים וקשים. אבל ישראל שנתנה להם התורה, הם עזים וקשים לגמרי, ודבר זה בארנו בכמה מקומות*. ולכך ראה דניאל אומה זאת, שהיא מוכנת אל החכמה ביותר משאר אומות, ראה אותה נמר, שהוא היותר עז. ולפיכך האומה הזאת בקשו שיכתבו להם חכמים התורה יונית, כמו שמפורש במגילה (מגילה ט.). אף כי בודאי אין לאומה הזאת חלק בתורה, כמו שאמרנו, ומכל מקום בקשו לכתוב להם התורה בלשון שלהם. וזה מורה שהחכמה שייך להם ביותר מן שאר האומות. ולכך דרשו ז"ל "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם" (בראשית ט, כז), ופרשו ז"ל (מגילה ט:) אמר רב חייא בר אבא, היינו טעמא, דכתיב "יפת אלקים ליפת"*, מיפיותו* של יפת יהא* באהלי שם. כלומר מן היופי של בני יפת, וזהו לשון יוני, שהוא היפה יותר, יהיה התורה באהלי שם, כי מותר להיות התורה בלשון שלהם, וכל זה מפני שיש לה החכמה יותר משאר אומות. והקירוב הזה עצמו היה גורם שרצו לאבד מהם התורה, כי אין גבור מתקנא אלא בגבור שכמותו, ולפיכך רצו לאבד מהם התורה. ולכך אמר כי מלכות שלישית מתיחס אל חיה שהיא נמר שיש לה ד' כנפים (דניאל ז, ו), כי החכמה הוא מתפשט בכל צדדין לרוחב ולאורך, ואין לה גבול כלל, רק מתפשט בכל מקום. ולכך היה מדמה זה לנמר שיש לו ד' כנפים, שהכנפים מורים על התפשטות בכל ד' רוחות, וכבר בארנו זה במקום אחר, וזה מבואר בכל מקום. ולכך אמר על אומה זאת "די תשלט בכל ארעא" (דניאל ב, לט), מאחר כי האומה הזאת יש בה החכמה, הרי השכל מתפשט בכל העולם, כי כך ענין השכל. ולכך כפי מדת השכל, היה ממשלתם בכל העולם, והכל היה כפי המדה. ולכך המלכות הזאת לא היו מתנגדים לישראל רק מצד התורה השכלית ומצות* התורה האלקית. וכך היה כל ענין מלכות שלישית, לבטל מישראל מעלת התורה האלקית, וכל דבר אלקי בפרט. [ש]היה רוצה אומה זאת שלא היה חס ושלום לישראל מעלה אלקית. וזה אמרם במדרש (בראשית רבה ב, ד) כי* מלכות שלישית אומרת לישראל כתבו על קרן השור דוקא.

Source 21 · AcharonimCHANUKAH MIRACLE
Verified

Bach, Orach Chayim 670

ב"ח, אורח חיים תע״ר

Bach, Orach Chayim 670:1-3

The Bach explains why Chanukah was established for eight days, discussing both the military salvation and the miracle of the oil. His analysis addresses how the sages understood the festival’s duration and its commemorative focus.

מאי חנוכה וכו' פי' בפרק ב"מ קא מפרש תלמודא הלכות חנוכה ובתר הכי קאמר מאי חנוכה כלומר על איזה נס קבעוה וכן פירש"י ולפ"ז התשובה היא דתניא וכו' ושמעתי דיש מפרשים דמאי חנוכה דתניא וכו' כל זה הוא לשון השאלה והתשובה הוא שכשנכנסו עו"ג כו' וטועין דהא במגלת תענית כתובה ברייתא זו בלשון זה בכ"ה בכסליו יומי חנוכה אינון וכו' וכן בסמ"ג ומגיד משנה הובאה בלשון זה והא דנקט תלמודא לשון שאלה טפי בחנוכה וקאמר מאי חנוכה זהו לפי שכל המועדים וכן ימי פורים וד' צומות מפורש בכתוב משא"כ חנוכה: ה"ג שהיה מונח בחותמו של כ"ג וכו' ופי' שהיה מונח בהצנעו בקרקע וניכר שלא הסיטו הכלי וגם היה חתום בחותם של כהן גדול וניכר שלא פתחוהו ונגעו בשמן וכן פירש"י והתוס' ע"ש ובהגהות החדשות למרדכי כ' י"א שהיה מונח בתוך שידה קבועה בכותל שלא היה יכולים האויבים להסיטה והיה פתחה סגור וחתום בחותמו של כהן גדול ובסגירת הפתח בחותם הכירו שלא נגעו בפך וי"א שזה היה קודם שגזרו עליהם עכ"ל וע"ש בתוס' ועיין עוד בביאורי הרא"ם שעל הסמ"ג ואפשר עוד לומר שהיה פיו צר שאינו יכול לכנוס בו אצבעו וכיון שאי אפשר ליטמא במגע בעודו בכלי אינו מטמא נמי בהיסט דלהכי אפקיה רחמנא להיסט בלשון נגיעה לומר לך שכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט וצריך שיהיה חתום דאם לא כן איכא חששא שמא הוציאו קצתו ונטמא והחזירוהו בתוכו א"נ נטמא באהל המת כשלא היה צמיד פתיל עליו ועיין במ"ש הרא"ם בזה גם מ"ש ב"י שח' ימים הוצרכו להמתין מפני טומאה שבעה ימים וכו' כל אלו הפירושים כתב הרא"ם לשם. והא דכתב ב"י וכן בכל לילה ולילה חוזר גם לפירוש השני שכתב מקודם. ובהגהות החדשות למרדכי כתב טעמים אחרים לקביעות שמנה ימים: קבעום ועשאום כתב הרא"ם לפי גירסא זו קבעום קאי אהדלקה דלעיל ועשאום קאי אהלל והודאה אבל לספרים שלא כתבו בהן אלא וקבעום לבד קשיא ממה שלא הוזכר גם הדלקה שהוא העיקר ע"ש: ומ"ש ולא היה בו אלא כדי להדליק יום אחד וכו' איכא להקשות היאך היו הכהנים מדליקין הנרות בטומאתן תירץ הרא"ם שהדליקוה על ידי פשוטי כלי עץ שאינן מטמאין ומה שהקשה הלא גם המנורה היתה טמאה תירץ שהחשמונאים עשו מנורה של עץ כדמוכח בפרק כל הצלמים בפירוש רש"י אך קשה הלא נטמאה המנורה בגמר עשייתה וי"ל דלא נטמאו כל ישראל ומי שהיה טהור עשאה ולא קשה אם כן יעשו הטהורים גם כן שמן דאפשר שלא היו בקיאין בעשיית שמן כשר למנורה וכן צריך לומר להר"ן שכתב שהיה להם שמן טהור והוצרכו ח' ימים בין הליכה וחזרה דקשיא ג"כ דהו"ל לעשות שמן מיד אלא צ"ל שלא היו בקיאין בעשייתו והשתא אין צריך לפרש שהדליקום ע"י פשוטי כלי עץ אלא הכהן שלא נטמא הדליקם דהדלקת נרות אין צריך כ"ג ותדע דהא קשיא היאך נתנו השמן לתוך הבזיכין הלא נטמא מיד כשאחז בפך אלא ודאי דכהן טהור אחז בו ונתנו לבזיכין. ומה שק' הלא הדלקת נרות דוחה את הטומאה תירץ הרא"ם דשאני עשיית השמן שהוא ממכשירי ההדלקה ואינה דוחה דומיא דמכשירי מילה בשבת ע"ש:

Source 22 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chanukah 1

שם משמואל, חנוכה א׳:ט׳-י׳ — ד"ה להבין ענין כבתה אין זקוק לה

Shem MiShmuel, Chanukah 1:9-10

The Shem MiShmuel presents the oil and menorah as symbols of an inner holiness that can persist under concealment and reappear through redemption. The Chanukah miracle thus joins physical burning with a deeper, hidden mode of non-extinguishing sanctity.

להבין ענין כבתה אין זקוק לה שלא מצינו כה"ג בכל המצות, ונראה דהנה בזוה"ק פ' בשלח ואתם תחרישון לא תתערון מלה דבעתיקא תליא מילתא, והפי' שמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצ"ל הרכ"מ ששם בעתיקא מחמת גובה המקום אין בכח האדם לעורר בתפילה, וזה לשון עתיקא שנעתק מהגיע שם התעוררת האדם ע"כ, והנה ידוע דבחנוכה מאיר אור רם ונשא וגבה מאד, וצריך להבין איך אנו יכולין לעורר זה בהדלקתנו הנרות, אך י"ל דלמעלה תמיד שופע אור ההוא משעה שהדליק אהרן את המנורה כדבעינן למימר לקמן, אך יש מסכים רבים המסתירים שלא יאיר למטה, ובהדלקתנו מעוררים רק להסיר המסכים, ושוב ממילא האור מאיר למטה, והוא כענין והאבן גדולה על פי הבאר וגו' וגללו את האבן, ויש לומר שזכינו לכך שיהי' בכח הדלקתנו להסיר המסכים מפאת גודל מסירת הנפש שהי' אז כמבואר ביוסיפון, וכמו שמסרו את גופם וחיצוניות שלהם בשביל קדושת שמו יתברך, לעומת זה זכו שלא יהי' שום חיצוניות עומד בפני הדלקת הנרות שנתקן לזכר לנס ההוא ויסורו כל מונע ומבדיל המסתיר את אור הגדול הנ"ל: ולפי הדברים האלה יובנו דברי המדרש הובא ברמב"ן ריש בהעלותך א"ל הקב"ה למשה לך ואמור לאהרן כו' לגדולה מזאת אתה מוכן הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגין אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, והנה ידוע דכשאין בהמ"ק קיים והקרבנות בטלין מפני חרבנו אף הנרות בטילות, והרמב"ן פי' שרומז לנ"ח, ולכאורה קשה הלא נ"ח אינם במנורה ומה זה שאמר המדרש אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, ולפי דרכינו י"ל שזה קאי על נרות של מעלה שמשם האור שופע למטה שבשעה שהדליקם אהרן לעולם הם דולקין והולכים והדלקה בחנוכה היא רק כנ"ל להסיר את מסך המבדיל, ובזה יובן הטעם דכבתה אין זקוק לה דברגע הדלקה הוסר את מסך המבדיל ושוב אף שכבתה מ"מ האור שלמעלה מעצמו מאיר והולך, אך לפי"ז עדיין צריכין למודעי למה במקדש כבתה זקוק לה, וי"ל דהנה בירושלמי וכל אדם לא יהי' באוהל מועד, וכי כה"ג לאו אדם הוא, ותירץ שבאמת כה"ג נעתק אז ממדריגת אדם למדריגת מלאך, והנה גם בכל יום פורשין בשעת הקטרה ושייך קושיית הירושלמי וצריכין לומר כתירוצו, והנה קטורת ונרות בני בקתא חדא נינהו, וכן כתיב שמן וקטורת ישמח לב, שפי' הזוהר על נרות וקטורת, ע"כ במקדש כשנעתק ממדריגת אדם למדריגת מלאך הי' בכחו לעורר גם במקום גבוה כזו כמו שהי' אהרן בכח לעורר בהדלקתו את המנורה העליונה כנ"ל אבל אנחנו בגבולין דיינו שבהדלקתנו מסלקים רק המסך והמסתיר את האור, ע"כ אם כבתה אין זקוק לה:

Source 23 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Chanukah 1”

Sefat Emet, Chanukah

שפת אמת, בראשית, לחנוכה ב׳ — תרל"ב

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 2

The Sefat Emet’s Chanukah teachings develop the relationship between the limited physical vessel and the supernal light revealed through it. The miracle is understood not merely as extra oil, but as an opening through which hidden holiness becomes manifest in the material world.

(ליל א) הנס דחנוכה הי' באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י"ל מ"ש אא"ז מוז"ל על הגמ' דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו'. וגם בנס זה לא הי' יציאה וביטול לכל מלכות יון. ולהנ"ל ע"י הנס הרגישו שהם עבדי ה' אף שהיו בגלות וזה עצמו הנס שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך כנ"ל. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה"ז. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו'. ויל"ד דהול"ל שמונה ימים. מהו ימי שמונה. ונראה שהם ימים בבחי' שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי' שמונה כנ"ל: דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו. וכיון שאין להם פטורים. וזה חיבה יתירה שהקב"ה חפץ להיות הארת נרות המנורה ע"י הדלקתינו. ונשאר ג"כ לדורות שיש סיוע. בימים הללו לבני ישראל לעשות רצונו ית' יותר מן הסדר וההנהגה בכל השנה. בדרך נס ופלא: (ליל ג) טמאו כל השמנים. אף שנשאר פך אחד. אם הי' נגנז בקרקע א"ש דלא הי' בהיכל. אכן נראה שזה באמת הנס אף שטמאו כל השמנים נשאר פך זה ואותו פך שהי' בנס נתעלה ויצא מן הגשם ולא היה ממשות של שמן וכן כל נס שיוצא מן הגשמיות וא"ש שהי' הנס בליל א' ג"כ שנודע שהי' למפרע נס בפך זה. ואדמו"ז ז"ל אמר שפך זה רמז שלעולם נשאר נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה שלא יש שם מגע נכרי וע"ז נאמר מגן אברהם. בחותמו של כ"ג רמז על אברהם אתה כהן כו' אדם הגדול כו' והוא ג"כ כנ"ל רק שנקודה זו צריכה חיפוש על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה וחופש בכל כחו נמצאת לו וכ"כ בדקו ולא מצאו רק פך אחד מכלל שצריכה חיפוש. וזה עצמו נרות חנוכה שמאירין שנוכל למצוא נקודה הגנוזה כי כמו כן בגלות זה נמצא נקודה גנוזה שלא נטמאת כנ"ל. וכן בנפש כל איש ישראל יש נקודה נשמת אלוה ממעל. והמצות הם נרות שנוכל למצוא נקודה הנ"ל. וכ' נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ובזמן זה שיש מצוה בנרות נפתחים כל דברים שנקראים נרות כי כן הם ענין המצות שכל דבר שיש לו אחיזה בהמצוה בשם או ברמז. יש לו עלי' ע"י המצוה וז"ש דרושים לכל חפציהם:

Source 24 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 3:4

שפת אמת, חנוכה תרל"ג ליל ב

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 3:4

The Sfas Emes explains that the Chanukah miracle remained connected to nature through the preservation of a flask of oil, enabling the hidden light to be found through the Chanukah candles and the mitzvah’s illumination.

ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר ואפשר לכך נשאר פך אחד אף כי הי' יכול להיות דולק בנס בלי שמן רק שיהי' שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל להיות נשאר לעולם. וע"י הנרות יכולין למצוא הארה הגנוזה בימים אלו שזה ענין המצות להאיר למצוא על ידן אור הגנוז בעוה"ז ומצות נר חנוכה שמיוחד לימים אלו הוא ע"י שיש אורות מיוחדים בימים אלו שצריכין חיפוש בנרות כנ"ל.

Source 25 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 21b

שפת אמת על הש"ס, שבת כ״א:ב׳ (שבת כ״א ע״ב) — ד"ה בגמ' קסבר כבתה אין זקוק לה

Sfas Emes al HaShas, Shabbat 21b

Sfas Emes explains that although the oil initially sufficed for only one day, the menorah’s lamps miraculously burned continuously for seven full 24-hour periods, including the eighth night, since they could not be extinguished; thus, the first day’s burning was also part of the miracle.

שם בגמ' ולא הי' בו אלא להדליק יום אחד כו'. והקשה הב"י (בסי' עת"ר) דא"כ הי' הנס רק על ז' ימים. ותי' בס' זית רענן על הילקוט פ' בהעלותך ע"פ מה שהוכיח מן הספרי דאסור לכבות נרות המנורה. וא"כ הי' הנס שדלקו ז' מעל"ע שלימים יומם ולילה עם ליל ח' ג"כ. ונמצא דמה שהי' דולק בנס כל יום ראשון הי' נצרך להנס.

Source 26 · Hasidic
External

לקוטי שיחות חט"ו, חיי שרה (שבת מברכים כסלו) (ה)

Likkutei Sichos 15 חיי שרה (שבת מברכים כסלו) 5

The passage states that the Chanukah oil miracle occurred through the menorah’s natural halachic burning process, which normally consumes the oil, while the oil nevertheless remained full.

הנס התרחש דוקא על-ידי כך שהדליקו את הנרות במקדש כהלכה, וכיון שאור המנורה חייב לבוא משמן, שכלה באש כדלעיל, יוצא, שהנס של „מצאו נרות מלאים שמן” (שלא נגרע השמן) התרחש דוקא על-ידי שהוא היה בעל תכונה של כליון השמן.

In this sichaThe miracle occurred specifically through the opposing natural quality of the vessel. Just as the miraculous nature of the Ark ("not of the measure") stemmed from its defined physical measurements, the Chanukah miracle of the oil remaining full occurred specifically because lighting the menorah according to Halacha naturally consumes oil. Thus, the miracle was brought about precisely through the natural process of combustion and consumption.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 27 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chanukah 8

שם משמואל, חנוכה ח׳:ב׳-ג׳ — ד"ה כשנכנסו יוונים בהיכל טמאו כל השמנים

Shem MiShmuel, Chanukah 8:2-3

This Chanukah discourse explores how a limited human act becomes the site of divine intervention. It supports reading the miracle as simultaneous natural action and transcendent preservation, while retaining the distinction between the two.

כשנכנסו יוונים בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכו' ולא נשאר בו רק פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג, הנה יין נפסל במגע נכרי ושמן אינו נפסל ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי יין הוא באתגליא ומשנכנס יין יצא סוד ע"כ יש להם אחיזה בו, אבל שמן הוא דבר שבחשאי, ומאחר שהגוים הם באתגליא כבש"ס עירוכין סתם גוי מפעא פעי אין להם כח לפסול את השמן עכ"ד, והנה במד"ר פ' מטות שלשה מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל כל חמדת העולם חכמה, גבורה, עושר, והנה עושר הוא כל ענינו בהתגלות כי הוא חוץ לגוף האדם גבורה הוא יותר פנימי שאיננו ניכר כ"כ מבחוץ, ולפעמים ימצא מי שמבנה גופו איננו גדול מסתם בני אדם ועכ"ז יש בו כח גדול, חכמה היא פנימית לגמרי שהשכל יושב בחדרי חדרים, והנה בשלשה אלה הי' אחיזה לשלשה מלכיות הראשונות, בבל מדתה הכח הגבורה פרס ומדי מדת העושר, בהראותו את עושר וגו', יון מדת החכמה שהעמידו פלסופים וחכמי יון כידוע, ובאשר הי' להם אחיזה בפנימית שהוא חכמה לכן יכלו לטמאות את כל השמנים שבהיכל שהוא פנימית, שכל שמן הוא בחשאי, ועוד שהוא בהיכל: אך הנה יש תעלומות חכמה שהוא פנימית שבפנימית שם לא הי' להיוונים שום אחיזה, ויראה דעל תעלומות חכמה נאמר והחכמה מאין תמצא, וע"כ אי אפשר להשיגה רק מי שהוא אפס ואין בעצמו, וזה שאמרו ז"ל שאמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה שבאשר סודה גבוה מאד אי אפשר להשיגה רק משה רבינו ע"ה שהוא הי' ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, ובכלל זה הם כל תעלומות חכמה, שלעומת מדתו בבחי' אין, בה במדה הוא זוכה לתעלומות חכמה, וע"כ תמצא שהלכה כב"ה מפני שהיו ענוים ביותר כבש"ס שבת, ע"כ כיוונו ביותר לתעלומות החכמה והלכה, וזהו פך השמן שהי' מונח בחתמו של כה"ג כי אהרן הי' נמי ענו ושפל בעיניו מאד כמאמר הכתוב ואהרן מה הוא וגו' ואנחנו מה ונכלל אהרן עם משרע"ה בזה, וזה עצמו הי' צריך לכהונה כמ"ש האר"י לכך נבחרת, לכך דייקא משום שאתה בוש, וכל בחי' מדה זו שהי' נמצא אז בישראל הי' באמצעות הכהנים, ויורו משפטיך ליעקב, ולזה לא הי' להיוונים שום אחיזה שהרי הם לגמרי היפוך מזה שמדתם עזות כידוע, ע"כ משם בא הנס:

Source 28 · Hasidic
Verified

Torah Ohr, Miketz

תורה אור, מקץ ג׳ — ד"ה ענין חנוכה

Torah Ohr, Miketz 3

The discourse on Miketz links the symbolism of oil and illumination with the revelation of divine light within darkness. Although not a narrative account of the Chanukah miracle, it supplies a Chabad framework for understanding light as both materially present and spiritually beyond ordinary limitation.

ענין חנוכה. הנה קבעו הנס בנרות. משא"כ בשאר נסים בפסח ביציאת מצרים תאכלו מצות בפורים ימי משתה ושמחה כנגד הגלות שהיה ג"כ גופני במצרים בחומר ובלבנים ובימי המן בקש להשמיד כו' ושללם לבוז משא"כ בחנוכה שהיו ישראל שרוים על אדמתם ולא גלו מארצם רק גלות התורה להשכיחם תורתך ולהעבירם חוקי רצונך לפיכך קבעו בנרות על שם הפסוק (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. ולהבין ענין פסוק זה וגם סיפא דקרא דכתיב ודרך חיים וגו'. צריך ביאור איזה דרך חיים הוא מלבד התורה והמצות האמורה למעלה בפסוק. והענין כי מה שהמשיל המצוה לנר והתורה לאור הוא מובן שכמו שהנר נקרא על שם השמן כלשון רז"ל נר של שמן נר של שעוה. הנה אע"פ שהשמן אין בו אור מצד עצמו ואדרבה הוא מכבה את אור הנופל לתוכו מ"מ ממנו ועל ידו נמשך להב שלהבת האור הנאחז בפתילה במעט שמן הנמשך אחר הפתילה שהרי בכלות השמן נכבה האור. ככה ממש היא המצוה הגם שהוא רצון המלך בלי שום טעם ודעת ואין בה שום השגה מ"מ ממנה ועל ידה נמשך ונתגלה אור החכמה זו תורה שבע"פ דאורייתא מחכמה נפקת והחכמה והבנה בתורה שבעל פה הוא רק להבין ולהשיג פי' וטעם המצות כל מסכת לפי ענינה. וביאור ענין זה דרך פרט בעבודת ה'. הנה כתיב (שמות ל) בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה. ולהבין למה גבי בבוקר כתיב בהטיבו ובבין הערבים בהעלות. הנה כנסת ישראל מקור נשמות ישראל נקרא' בשם מנורה והיא מקשה שכל ישראל הם באחדות והיא מתחלקת לשבעה נרות. כי דרך פרט יש ששים רבוא נצוצו' כלליי' שכל ניצוץ מתחלק לששים רבוא נצוצות פרטיות כמבואר בתניא ודרך כלל נכללו בשבעים נפש שירדו אבותינו למצרים. ת"ר מצות נר חנוכה כו'. בש"א יום ראשון מדליק ח' מכאן ואילך פוחת והולך (כמו בפרי החג). ובה"א יום ראשון מדליק א' מכאן ואילך מוסיף והולך (מעלין בקודש כו'). להבין מה ענין נר חנוכה לפרי החג נקדים מ"ש נר מצוה ותורה אור שהמצות נק' נר וגם כתיב נר ה' נשמת אדם שהנשמה נק' נר. ובזוהר מבואר שהמצות נק' לבושין אשר הנשמה מתלבשת בהן בג"ע וצריכה הנשמה לקיים תרי"ג מצות בכדי שיהיה המלבוש בשלימות ואם חסר א' מהמצות חסר לבושו לכן צריכה לבא עוד לקיים המצוה ההיא שחסרה בכדי להשלים המלבוש.

Edition: Kehot Publication Society · Sefaria Community Translation — License: CC-BY-NC ↗

Source 29 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 1:3

שפת אמת, חנוכה תרל"א נר א

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 1:3

Sfas Emes explains that because the Menorah burned miraculously during the Chanukah dedication, it continues to burn in the place where it was hidden, and the mitzvah of Chanukah lights established by Chazal serves to awaken and kindle this hidden light.

ובאמת הלא המשכן נגנז וכן המנורה וא"כ בימים האלו שהי' ההדלקה אז עפ"י נס גם עתה היא דולקת. וכעין זה אמר אא"ז מו"ר זצלה"ה על נר מערבי כיון שדולק בנס. דולק גם עתה במקום שנגנז כנ"ל. ורק לעורר ולהדליק זה ע"י מצות נר חנוכה שתקנו חז"ל.

Source 30 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chanukah 28:4

שם משמואל, בראשית וישב תרע"ט תרע"ו ליל א

Shem MiShmuel, Chanukah 28:4

Shem Mishmuel contrasts Greek external wisdom, which denied the need to unite speech and action, with the victory of the Hasmoneans, through which Israel merited the Chanukah lamp as a symbol of combining thought, speech, and deed.

והנה היוונים ימ"ש שהי' ענינם חכמה אבל חכמה חיצונית והכחישו צורך הדיבור והמעשה, וכמ"ש להשכיחם תורתך נגד הדיבור, ולהעבירם מחקי רצונך הוא חלק המעשה, שחוקים מתיחסים למעשה, ובכח טומאתם החשיכו עיני ישראל שהי' קשה להם מאד לחבר ולקשר את דיבור ומעשה בהרהור ומחשבה, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום זכו לעומתם למצות נר חנוכה שהוא דוגמא לצירוף ארבעת אלה, [ויש לומר שזה רומז בתיבת חנוכה חנו כה, חית רומז לחכמה שהיא המחשבה, נון לבינה שהיא בהרהור ועיין רמב"ן שמות ל"ג סוף פסוק י"א, ואו לקול, כה למעשה כידוע ליודעים]:

Source 31 · Hasidic
Verified

Sfas Emes al HaShas, Pesachim 53b

שפת אמת על הש"ס, Pesachim נ״ג:ב׳ (Pesachim נ״ג ע״ב) — ד"ה בגמ' מה ראו חמ"ו שמסרו עצמן

Sfas Emes al HaShas, Pesachim 53b

Sfas Emes explains that Chananyah, Mishael, and Azaryah relied on the precedent of the frogs, which entered the ovens to fulfill their Creator’s command and were saved from the fire, reasoning that those who willingly enter the fire to fulfill a divine command should likewise merit a miracle.

בגמ' מה ראו חמ"ו שמסרו עצמן לכבשן כו' כל הסוגיא תמוה חדא דהא מחויבין למסור נפשם על ע"ז כמ"ש בתוס' ולתי' התוס' דלא הוי ע"ז קשה מה הפי' אנו שמצווין על ק"ה אך זה י"ל דהכי קאמר אנו ששייך בנו מצות ק"ה בע"ז ממילא יש לנו להחמיר גם בכל מצוה קלה. אבל עוד קשה מה דאמרי' ומה צפרדעים שאין מצווין על קדושת השם הלא להם הי' הציווי כך ועלו ובאו כו' ובתנוריך ובודאי מה שמצוה הקב"ה לעשות אפי' לילך תוך כבשן האש מחויבין למסו"נ ולא שייך בזה וחי בהם כמו שנתחייב יצחק אבינו לשמוע לאביו שנצטוה מפי הקב"ה להעלותו לעולה ואפ"ל קצת בדוחק לפמ"ש (במד' שה"ש) בפסוק זאת קומתך דמתה לתמר דמתחילה מסרו עצמם חמ"ו ע"ד לעשות להם נס ע"ש ולפ"ז י"ל כוונת הגמ' מה ראו כו' היינו ע"מ סמכו שיעשה להם נס וזה למדו מדכתי' בצפרדעים בתנורך ובמשארותיך דמשמע שאחר שבאו לתנור חם יצאו אח"כ לעיסה א"כ ניצולו הם מן האש ע"י שעשו שליחות בוראם אע"ג דהם לא נצטוו על ק"ה. היינו שהם עשו רק בטבע שכך גזר השי"ת אעפ"כ כיון שעשו מצות בוראם ניצולו מן האש אנו שנצטוינו ועושין לקיים מצותו ית' על אחת כו"כ שיעשה לנו נס

Source 32 · HasidicCHANUKAH MIRACLE
Verified

Shem MiShmuel, Chanukah 41:2

שם משמואל, חנוכה תרע"ז ליל ח

Shem MiShmuel, Chanukah 41:2

ענין נרות חנוכה, יש לומר היות כי משונה הי' מפלת מלוכת יון ממלכיות הקודמות, שבבל ופרס ומדי נתבטל מלכותם ונפסק ממשלתם בהגיע זמנם ולא מחמת התגברות ישראל עליהם, וכמו גלגל העולה עד מרום קצו משם הוא יורד והולך, אבל מלכות יון אם לא גברו עליהם ישראל עדיין הי' ממשלתם קיימת, ומפלתם לא הי' בסדר הטבע, אלא מן למעלה מהטבע ובאמת שהי' זה מחמת מסירת נפש ששארית ישראל מסרו נפשם על התורה ועל המצות עד להפליא כמבואר ביוסיפון וע"כ לעומתם הערה עליהם מן השמים רוח עוז וגבורה למעלה מהטבע, שמתי מעט מהכהנים והחסידים שלפו חרב מלחמה נגד המון רב של היונים שהי' אלפי אלפים פעמים ככה, שאין זה מדרך הטבע כלל ללבוש עוז כזה, ומסירת נפשם זה עורר עוד למעלה ישועה ממקום גבוה מאד למעלה משבעת ימי הבנין, וסדר הבריאה ובכח זה הרם והנשא נצחו את היונים שמציאתם הוא רק מסדר הטבע והבריאה, וכדי להודיעם מאין בא להם ישועה זו, הי' נס בנרות המנורה שמונה ימים, וידוע ששבעה הוא כמספר ימי בריאת העולם, ושמונה הוא למעלה מסדר הבריאה, וב"ד של חשמונאים התבוננו בה בינה ותקנו לעומתם לדורות שמונת ימי חנוכה, וזהו שבזמר לחנוכה בני בינה ימי שמונה קבעו שיר ורננים, קבעו הוא נרות חנוכה כמו שפי' הסמ"ג, אהא דקבעום ועשאום י"ט בהלל והודאה

Source 33 · HasidicCHANUKAH MIRACLE
Verified

recovered from “Sefat Emet, Chanukah 1883”

Sefat Emet, Chanukah

שפת אמת, בראשית, לחנוכה י״ג

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 13:3

Sefat Emet develops the idea that Chanukah reveals enduring divine light within Israel even amid darkness and exile. The historical miracle becomes a recurring spiritual possibility through the mitzvah of lighting.

לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט. מקשין למה לא בשנה הראשונה. והענין הוא כי הנה כל אלה הימים אשר המה קבועים לדורות המה עמודים שהעולם עומד עליהם וכמו הג' רגלים שהם ממש רגלים שכל השנה נשען עליהם רק בדורות הקדמונים הי' די להם בג' רגלים. ודורות האחרונים שהי' גלוי וידוע לפני אבינו שבשמים שלא הי' לנו תקומה ח"ו והוסיף לנו מועדות אלו. ואנו נתקיים בנו אין שוטה נפגע. אבל חכמים הראשונים ועובדי ה' באמת. בלי ספק מרגישין ורואין שבבוא זמנים הללו א"א להתקיים בלי סיוע היו"ט הזה והמצוה של הנרות שהמה מאירין בתוך החושך. ולפי דעתי נראה בנוסח הלשון בימים ההם בזמן הזה ומדקדקין על כפל הלשון. ול"נ לפמ"ש. כי זה הנס הי' בעתו. הן לפי סדר הדורות פי' שעד אז הי' להם די בימים טובים הראשונים עד שראה הקב"ה שנצרך לנו עוד רגל כנ"ל. דכתיב הכל עשה יפה בעתו. והקב"ה מקדים רפואה קודם למכה ומסתמא התחיל אח"כ חשכות וראו והבינו חכמי הדור בני בינה כי הקב"ה הכין להם בשנה הקודמת זה הנס והמצוה דנרות חנוכה לתשועה. לכן לשנה אחרת קבעום שהבינו למפרע שהוא א' מעמודי השנה. ובערך הדורות אמרו בימים ההם. וכמו כן בכל שנה בזמן הזה ממש קודם חודש טבת נצרך לנו בכל שנה ושנה הארת הימים הללו וע"ז אמרו בזמן הזה. ובודאי הרגלים שבתורה המה במעלה עליונה כענין ההפרש בין נבואת מרע"ה בזה הדבר אספקלריא המאירה. ורגלים אלו דחנוכה ופורים שהמה רק דברי קבלה ותורה שבע"פ לכן נק' חנוכה כה בחי' שאר נביאים כמ"ש בס' קדושת לוי. אכן נראה לי כי אפשר לנו לזכות יותר ברגלים אלו שאותם יכולין לקיים בשלימות. כי ברגלים חסר לנו עליות רגל שזה הי' עיקר שמחת החג. וימים טובים דחנוכה ופורים יכולין לקיים בשלימות. הגם כי בודאי גם עתה השיריים בימי הג' רגלים המה רב מאוד מכל הרגלים דחנוכה ופורים. אבל בצד זה יש מעלה לחנוכה ופורים שמקיימין אותן המצות בשלימות. וברגלים הי' באמת עליות נפשות בנ"י כמ"ש יראה כל זכורך והיו משתנים באמת ונתעלו ממדריגה למדריגה שזה לשון עליית רגלים וכאשר רמזו חז"ל צריך אדם לטהר עצמו ברגל ובמ"א הארכנו בזה. אבל בימים אלו יכולין לקבל הארת היום טוב כמו שאנו עומדין בלי שינוי. וזה רמז חנוכה כה כמו שהם. כי ברגל מתעלין בנ"י להקדושה ועתה הקדושה בא לנו לתוך מקום החושך ולכן המצוה למטה מי' ומבחוץ כמ"ש בספרים מזה: ימים טובים בהלל והודאה. שבאמת בני ישראל נבראו רק להודות לה' כמ"ש עם זו יצרתי כו' תהלתי יספרו. ובגלות אינם יכולים לברר כבודו ית' בעולם כראוי. כדכתיב איך נשיר כו' שיר ה' על אדמת נכר. ובימים האלו מתנוצץ הארות מבית המקדש ויכולין לעסוק בהלל והודאה כי הנרות הם הארות ממנורה שבמקדש. וע"י שהיונים רצו להשכיח תורת ה' וגם בזמן שהי' המקדש קיים פרצו בו פרצות וטמאו שמנים שבהיכל. לכן כשנקם הקב"ה וב"ש את נקמתינו. עשה לנו זכר במצות נר חנוכה להיות נמשך קדושת ביהמ"ק גם בזמן הזה שהמקדש חרב. ויכולין בימים אלו למצוא הארת קדושה וטהרה גם מבחוץ. ואמרו קבעום ועשאום לשון כפול. שהחכמים פעלו שיהיו ימים טובים בשמים. ושיתמשך התגלות הקדושה שיורדת הארה מן השמים בימים אלו. וגם פעלו שיהיו ימים טובים למטה בנפשות בנ"י שיתעורר לבבם בנקל באלה הימים. וב' אלו הם בחי' הלל והודאה התגלות האור הוא הלל. והכנעת טהרת הלב שבגוף האדם הוא הודאה. וזהו ענין המחלוקת מוסיף והולך פוחת והולך כאשר שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי הנר הוא מאיר ושורף והוא ב' בחי' הנ"ל שבימים אלו התגברות הארת הנשמה והכנעת הגוף. כמו שכ' מרבה כבוד שמים וממעט כבוד עצמו זהו הלל והודאה:

Source 34 · HasidicCHANUKAH MIRACLE
Verified

Sfas Emes al HaShas, Pesachim 50a

שפת אמת על הש"ס, Pesachim נ׳:א׳ (Pesachim נ׳ ע״א) — ד"ה במשנה מקום שנהגו לעשות כו' עושין

Sfas Emes al HaShas, Pesachim 50a

אך בל"ז י"ל דהנה טעם הנוהגין שלא לעשות כל היום נ"ל דהיו"ט שעשו חכמים מחצית הוסיפו הם מתחילה היום] [וכ"מ מדברי הה"מ (פי"ח מה' יו"ט ה' י"ט) דמצד גדר נגעו בה ע"ש] אבל לנהוג מעצמם לאסור כל היום לא שייך. וא"כ שפיר מקשי מאי אריא ע"פ כו' כיון דחז"ל לא הוצרכו לתקן בע"פ איסור מחצות מטעם הק"פ דהרי בל"ז אסור ועומד ככל עיו"ט (דאסור מזמן מנחה גדולה כמ"ש המהרש"ל ומהרש"א דהיינו מחצות.

Source 35 · HasidicPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Tanya 41

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים מ״א

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 41:13-14

Fear and love are presented as simultaneous dimensions of serving God, with awe shaping and guarding love rather than replacing it.

רַק שֶׁיִּרְאָה זוֹ נִקְרֵאת ״יִרְאָה תַּתָּאָה״ וְ״יִרְאַת חֵטְא״ שֶׁקּוֹדֶמֶת לְחָכְמָתוֹ, וְ״יִרְאָה עִילָּאָה״ הוּא ״יְרֵא בֹּשֶׁת״ כוּ׳, דְּ״אִית יִרְאָה וְאִית יִרְאָה כוּ׳״, אֲבָל בְּלִי יִרְאָה כְּלָל, לָא פָרְחָא לְעֵילָּא בְּאַהֲבָה לְבַדָּהּ, כְּמוֹ שֶׁהָעוֹף אֵינוֹ יָכוֹל לִפְרוֹחַ בְּכָנָף אֶחָד, דִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ הֵן תְּרֵין גַּדְפִין [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתִּיקּוּנִים]. וְכֵן הַיִּרְאָה לְבַדָּהּ – הִיא כָּנָף אֶחָד, וְלָא פָרְחָא בָּהּ לְעֵילָּא, אַף שֶׁנִּקְרֵאת ״עֲבוֹדַת עֶבֶד״. וְצָרִיךְ לִהְיוֹת גַּם כֵּן בְּחִינַת ״בֵּן״, לְעוֹרֵר הָאַהֲבָה הַטִּבְעִית עַל כָּל פָּנִים, הַמְסוּתֶּרֶת בְּלִבּוֹ, שֶׁתְּהֵא בְּהִתְגַּלּוּת מוֹחוֹ עַל כָּל פָּנִים, לִזְכּוֹר אַהֲבָתוֹ לַה׳ אֶחָד בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּבִרְצוֹנוֹ, לְדָבְקָה בּוֹ יִתְבָּרֵךְ.

However, such fear is termed yirah tataah (“lower fear”) and yirat chet (“fear of sin”) which precedes wisdom, while the higher fear is the fear of shame…, “For there are two kinds of fear….” Without any fear at all, however, it does not soar on high through love alone, just as a bird cannot fly with one wing, for fear and love are the two wings [as has been explained in the Tikkunim]. Similarly, fear alone is but one wing, and one’s service cannot ascend on high with it, although it is termed the “service of a servant,” for there must also be the filial quality, in order to awaken, at least, the natural love that is hidden in his heart, to become conscious of it in his mind at any rate, to be aware of his love of the One G–d in his thought and desire to cleave to Him, blessed be He.

Edition: Kehot Publication Society · Kehot Publication Society (English Translation) — License: CC-BY-NC ↗

Source 36 · HasidicPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Tanya 34

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ד

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 34:8-9

The Alter Rebbe holds together profound divine distance and intimate divine indwelling: the finite world is insignificant before God, yet God's purpose is realized within it.

וְהִנֵּה, בְּכָל פְּרָטֵי מִינֵי שִׂמְחוֹת הַנֶּפֶשׁ הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל – אֵין מֵהֶן מְנִיעָה לִהְיוֹת ״נִבְזֶה בְעֵינָיו נִמְאָס״, וְ״לֵב נִשְׁבָּר״, וְרוּחַ נְמוּכָה – בִּשְׁעַת הַשִּׂמְחָה מַמָּשׁ, מֵאַחַר כִּי הֱיוֹתוֹ נִבְזֶה בְעֵינָיו וְכוּ׳ – הוּא מִצַּד הַגּוּף וְנֶפֶשׁ הַבַּהֲמִית, וֶהֱיוֹתוֹ בְּשִׂמְחָה – הוּא מִצַּד נֶפֶשׁ הָאֱלֹהִית וְנִיצוֹץ אֱלֹהוּת הַמְלוּבָּשׁ בָּהּ לְהַחֲיוֹתָהּ, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל [בְּפֶרֶק ל״א]. וּכְהַאי גַּוְנָא אִיתָא בַּזֹּהַר: ״בְּכִיָּה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא, וְחֶדְוָה תְּקִיעָא בְּלִבַּאֵי מִסִּטְרָא דָא״:

All the abovementioned particulars regarding the diverse joys of the soul do not preclude the person from considering himself shameful and loathsome, or from having a contrite heart and humble spirit, at the very time of the joy. For the sense of shame, and so on, is occasioned by the aspect of the body and animal soul, while his joy comes from the aspect of the divine soul and the spark of G–dliness that is clothed therein and animates it, as has been discussed above [ch. 31]. After this manner it is stated in the Zohar, “Weeping is lodged in one side of my heart, and joy is lodged in the other.”

Edition: Kehot Publication Society · Kehot Publication Society (English Translation) — License: CC-BY-NC ↗

Source 37 · HasidicPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Tanya 27

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים כ״ז

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 27:6-8

The Alter Rebbe reframes inner struggle itself as spiritually valuable: intrusive thoughts may remain present, while the person's chosen response expresses victory and service.

וְלָכֵן, אַל יִפּוֹל לֵב אָדָם עָלָיו, וְלֹא יֵרַע לְבָבוֹ מְאֹד, גַּם אִם יִהְיֶה כֵּן כָּל יָמָיו בְּמִלְחָמָה זוֹ, כִּי אוּלַי לְכָךְ נִבְרָא, וְזֹאת עֲבוֹדָתוֹ לְאַכֽפָּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא תָּמִיד. וְעַל זֶה אָמַר אִיּוֹב: ״בָּרָאתָ רְשָׁעִים״; וְלֹא שֶׁיִּהְיוּ רְשָׁעִים בֶּאֱמֶת חַס וְשָׁלוֹם, אֶלָּא שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם כְּמַעֲשֵׂה הָרְשָׁעִים בְּמַחֲשַׁבְתָּם וְהִרְהוּרָם לְבַד, וְהֵם יִהְיוּ נִלְחָמִים תָּמִיד לְהַסִּיחַ דַּעְתָּם מֵהֶם, כְּדֵי לְאַכֽפַּיָא לְסִטְרָא אָחֳרָא, וְלֹא יוּכְלוּ לְבַטְּלָהּ מִכֹּל וָכֹל, כִּי זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי צַדִּיקִים. וּשְׁנֵי מִינֵי נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ לְמַעְלָה: אֶחָד – מִבִּיטּוּל הַסִּטְרָא אָחֳרָא לְגַמְרֵי, וְאִתְהַפְּכָא מִמְּרִירוּ לְמִתְקָא וּמֵחֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא, עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים. וְהַשֵּׁנִית – כַּד אִתְכַּפְיָא הַסִּטְרָא אָחֳרָא בְּעוֹדָהּ בְּתָקְפָּהּ וּגְבוּרָתָהּ וּמַגְבִּיהַּ עַצְמָהּ כַּנֶּשֶׁר, וּמִשָּׁם מוֹרִידָהּ ה׳ בְּאִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא עַל יְדֵי הַבֵּינוֹנִים.

Therefore, no person should feel depressed, nor should his heart become exceedingly troubled, even though he be engaged all his days in this conflict, for perhaps because of this was he created and this is his service—constantly to subjugate the sitra achara. It is concerning this that Job said, “You have created wicked men”—not that they shall actually be wicked, G–d forbid, but that they shall share the temptations of the wicked in their thoughts and meditations alone and that they shall eternally wage war to avert their minds from them in order to subdue the sitra achara; yet they would not be able to annihilate it completely, for that is accomplished by the tzaddikim. For there are two kinds of gratification before Him, blessed be He: one, from the complete annihilation of the sitra achara and the conversion of bitter to sweet and of darkness to light by the tzaddikim; the second, when the sitra achara is subdued while it is still at its strongest and most powerful and soars like an eagle, whence the L–rd brings her down through the effort of the benonim below.

Edition: Kehot Publication Society · Kehot Publication Society (English Translation) — License: CC-BY-NC ↗

Source 38 · Modern
Verified

Rav Kook (Ein Aya, Shabbat 2:5)

עין איה, שבת ב׳:ה׳ (שבת כ״א ע״ב) — ד"ה פתילות ושמנים דמתניתין לענין חנוכה

Ein Aya, Shabbat 2:5

Kook likens Chanukah-valid oils and wicks to strained or partially purified ideas and national forces that helped preserve Torah and Jewish identity in exile; their inner Torah-oriented core is sacred, but their temporary, externally expanded lights need not be rekindled once extinguished.

ע"כ השמנים שאינם נמשכים אחר הפתילה, כלומר הדיעות שרק בדוחק ולחץ יש לחברן עם תורת-ד'-תמימה בגופי מצותיה, והפתילות שהאור מסכסכת בהן, כלומר כחות לאומיים נקלטים מרוח העמים, שרק מעט הטהרו ויצאו מחשכת העמים וילבשו מחלצות ישראליות, אמנם האירו לנו גם באורם הכהה את חשכת הגלות אבל אינם מהאורה הקיימת, כשרים הם לנר חנוכה, שהיתה כבר מהניסים שלא נתנו להכתב, כי האורות הללו הם רק כסמוכות לחולי הגלות והדלדול. אמנם קודש הם, כי צריך להכיר גם בזה יד ד' וחסדיו, כי הכין מחסה שלא תפוג תורה ולא יאבדו דרך המון בנים הנוטים לרוח השורר, להיות להם גורל בקהל ד', לשמור מצות ד' כתורה וכמצוה, ושלא להפרד מאלהי ישראל ומעמו. כי סוף כל סוף יש בתוכן הפנימי שבהם הפונה לדרכה של תורה גרעין חתום בחותמה של תורה, דכתיב בה אמת, פך שמן חתום בחותמו של כה"ג, אבל המתפשט ומתרחב לאורות המתחדשים בגלות בהתערבות בין העמים. המה אף בהסכמתם אל התורה, אורות של שעה, שאם כבתה אינו זקוק לה.

Source 39 · Modern
External

Tzitz Eliezer 1:20

ציץ אליעזר, ח״א סי׳ כ׳

Tzitz Eliezer 1:20

The passage discusses publicizing the miracle and cites the Shev Yaakov’s resolution of the Sha’ar Efrayim’s question about lighting a Chanukah lamp with oil designated for burning, given the requirement that a Chanukah lamp contain a prescribed measure of oil.

Tzitz Eliezer 1:20 — page scan on HebrewBooks
Page 96

Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

See also

Source 40 · ModernCHANUKAH MIRACLE
Verified

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 670:1

קיצור שלחן ערוך ילקוט יוסף, Orach Chaim תר״ע:א׳ — ד"ה בתקופת הבית השני גזרו מלכי יון

Kitzur Shulchan Arukh Yalkut Yosef, Orach Chaim 670:1

וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדום, היה זה ביום כ"ה בכסליו, ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור להדליק המנורה שבבית המקדש, אלא פך אחד של שמן, שלא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד, ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור. ומפני זה התקינו רבותינו שבדור ההוא, שיהיו שמונה ימים אלו, החל מיום כ"ה בכסלו והלאה, ימי שמחה והלל. ומדליקים בהם נרות בכל לילה משמונת הלילות לפרסם הנס ולגלותו.

Source 41 · ModernPARADOX OF SIMULTANEOUS OPPOSITES
Verified

Ein Aya, Berakhot 9:130

עין איה, ברכות ט׳:ק״ל (ברכות נ״ח ע״ב) — ד"ה שמואל רמי כתיב עושה עש כסיל

Ein Aya, Berakhot 9:130

שמואל רמי כתיב עושה עש כסיל וכימה וכתיב עושה כימה וכטיל, הא כיצד, אלמלא חמתה של כסיל לא מתקיים עלמא מפני צנה של כימה, ואלמלא צנה של כימה לא מתקיים עלמא מפני חמתה של כסיל, כו'. יסוד קיומו של עולם ושכלולו תלוי תמיד בכוחות מנוגדים הפועלים אלה על אלה בדרך חיוב ושלילה. וזהו המורה ביותר על עצה עמוקה של יוצר כל בחכמה, המאחד כל ההפכים באחדות שליטתו העליונה. שיסוד הקיום צריך דוקא לחיבורם והתמזגם בדרך של ערך נאה ומסודר, שזה יורנו דעת על הדר האחדות שבמציאות כולה, המעידה על יוצרה האחד.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָוֽנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

    Same passage as Ner Mitzvah, Volume II 6-12

  • וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ"ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר:

    Same passage as Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3

  • אכן נראה שזה באמת הנס אף שטמאו כל השמנים נשאר פך זה ואותו פך שהי' בנס נתעלה ויצא מן הגשם ולא היה ממשות של שמן וכן כל נס שיוצא מן הגשמיות וא"ש שהי' הנס בליל א' ג"כ שנודע שהי' למפרע נס בפך זה. ואדמו"ז ז"ל אמר שפך זה רמז שלעולם נשאר נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה שלא יש שם מגע נכרי וע"ז נאמר מגן אברהם. בחותמו של כ"ג רמז על אברהם אתה כהן כו' אדם הגדול כו' והוא ג"כ כנ"ל רק שנקודה זו צריכה חיפוש על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה וחופש בכל כחו נמצאת לו וכ"כ בדקו ולא מצאו רק פך אחד מכלל שצריכה חיפוש. וזה עצמו נרות חנוכה שמאירין שנוכל למצוא נקודה הגנוזה כי כמו כן בגלות זה נמצא נקודה גנוזה שלא נטמאת כנ"ל.

    Same passage as Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 2

  • ולא נשאר רק פך אחד קטון, שהיה מונח בחותם של כהן גדול (שבת כא:). כי כהן גדול יש לו קדושה על קדושה, כי כהן גדול נכנס לפני ולפנים לקודש* הקדשים, וזהו* קדושה על קדושה, ומצד זה אין ליונים כח על ההיכל. ובשביל מעלה זאת, שהיא קודש הקדשים, לא היו יכולים לשלוט יון באותו פך קטון שהיה בחותמו ובהסתר של כהן גדול. כי באות הה"א של הֵיכל, שיש בה הצירי, יש יו"ד נחה, והיא יו"ד נעלמת, שנשמע בקריאת הצירי.

    Same passage as Ner Mitzvah, Volume II 6-12

  • (ליל א) הנס דחנוכה הי' באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ובזה י"ל מ"ש אא"ז מוז"ל על הגמ' דבפורים לא קבעו הלל דאכתי עבדי דאחשורוש כו'. וגם בנס זה לא הי' יציאה וביטול לכל מלכות יון. ולהנ"ל ע"י הנס הרגישו שהם עבדי ה' אף שהיו בגלות וזה עצמו הנס שהם עבדי ה' בהתגלות אף בתוך החושך כנ"ל. ונשאר גם לדורות הרגשה ממה שלמעלה מן הטבע אף בעוה"ז. וז"ש בני בינה ימי שמונה קבעו כו'. ויל"ד דהול"ל שמונה ימים. מהו ימי שמונה. ונראה שהם ימים בבחי' שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי' שמונה כנ"ל:

    Same passage as Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 2

  • (ליל א) הנס דחנוכה הי' באור והוא למצוא ההארה הגנוזה גם בחושך ובגלות. ונראה שהם ימים בבחי' שמיני שלמעלה מהטבע ובכל יום יש בחי' שמונה כנ"ל: דבר פלא בנס דחנוכה שהיה כדי שיוכלו לקיים מצות מנורה והלא לא לאורה צריך רק לעשות רצונו. וזה חיבה יתירה שהקב"ה חפץ להיות הארת נרות המנורה ע"י הדלקתינו.

    Same passage as Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 2

  • שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָוֽנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים.

    Same passage as Ner Mitzvah, Volume II 6-12

  • כמו כן, על נס פך השמן להדלקת המנורה נאמר בגמרא: "שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול; ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". [הערה 4] שבת (כא ע"ב).

    Same passage as Ner Mitzvah, Volume II 6-12

Related sheets

Halachaהלכה

Lighting Chanukah Lamps: Direct vs. Indirect Flame

Chanukah

Classical rabbinic sources explore the distinction between lighting one Chanukah lamp directly from another and lighting through an intermediary (such as a plain candle), grounding the practice in the principle that mitzvah objects warrant special respect. The Gemara, early commentaries, and medieval codifiers debate whether the concern is disrespect to the mitzvah itself or improper use of the sanctified flame.

View Sources25 sources
Otherכללי

Lighting Chanukah Lamps and the Role of the Shamash

Chanukah

The Talmudic and rabbinic sources address whether one Chanukah lamp may be lit directly from another, the distinction between direct transfer and lighting through an intermediate flame, and the purpose and placement of an additional light (shamash) alongside the mitzvah lamps. These sources also establish that Chanukah lights are reserved for their mitzvah and may not be used for ordinary purposes.

View Sources47 sources
Chassidusחסידות

The Mitteler Rebbe on Chanukah Light

Chanukah

Sources exploring the spiritual and metaphysical dimensions of Chanukah light, tracing how divine illumination reveals itself within darkness through both prophetic vision and Hasidic teaching on divine vitality and the soul's service.

View Sources14 sources
Chassidusחסידות

Sfas Emes on Joseph, Chanukah, and Hidden Light

Chanukah

The Sfas Emes draws a profound parallel between Joseph's descent into Egypt and the spiritual darkness of exile, connecting both to Chanukah's triumph of light over concealment. Through Hasidic interpretation, Joseph emerges as a tzaddik whose hidden divine light—like the Chanukah flames—illuminates the deepest darkness and cannot be extinguished.

View Sources9 sources
Chassidusחסידות

The Sefas Emes on Vayeshev and Chanukah's Hidden Light

VayeshevChanukah

The Sefas Emes draws a profound connection between the portion of Vayeshev and the festival of Chanukah, teaching that both speak to the preservation of an inner, inextinguishable point of holiness in darkness and spiritual exile. Joseph's maintenance of his faith and purity in Egypt parallels the Maccabees' discovery of the pure oil, illustrating how divine light endures even when hidden from perception.

View Sources5 sources
Chassidusחסידות

The Sefat Emet on Publicizing the Chanukah Miracle

Chanukah

The Sefat Emet develops the theme of pirsumei nisa (publicizing the miracle) across multiple teachings on Chanukah, exploring how the act of lighting candles and reciting praise serves not merely as commemoration but as a spiritual mechanism through which divine light is drawn into the world and perpetuated across generations.

View Sources10 sources