Source 40 · Hasidic
VerifiedBnei Yissaschar, Maamarei Chodshei Kislev-Tevet 1
בני יששכר, כסלו-טבת א׳:א׳-ג׳ — ד"ה בו ידובר מענין צירופי שמות הקדש
Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 1:1-3
R. Tzvi Elimelech of Dinov presents Kislev–Tevet as a season of hidden providence, miracle, and the revelation of holiness through the lights of Hanukkah.
בו ידובר מענין צירופי שמות הקדש של החדשים הנ"ל ומהות החדשים ולהיות ימי חנוכה המה מחוברים בב' חדשים הנ"ל ע"ב חיברתם ביחד ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכ"ה: צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסל"ו הוא ויה"ה יוצא מר"ת הפסיק ו"ירא י"ושב ה"ארץ ה"כנעני וגו' בפ' ויחי אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה ולפי הקבלה בידינו הי' הדבר בכסל"ו בימי חנוכ"ה כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' בסוכות כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק ויעקב נסע סכות"ה ונשלמים השבעים יום בחנוכ"ה ע"כ נרמז שם הצירוף של חדש כסלי"ו נ"ל ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה: צירוף השם הנכבד של חדש טב"ת הוא היה"ו יוצא מס"ת הפסוק גדלו ל"ה את"י ונרוממ"ה שמ"ו יחדיו ג"ל להיות זה החודש ג"כ מצורף לימי חנוכ"ה עם החדש כסל"ו וניתנו הימים להודות ולהלל הנה נרמז צירוף השם של החדש בפסוק גדלו לי"י אתי ונרוממה שמו יחדיו ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה: בספר יצירה המליך אות ס' בשינ'. וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זו"נ עוד שם המליך אות ע' ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם גדי בעולם וטבת בשנ' וכבד בנפש זו"נ ע"כ הנה ידובר בזה אי"ה במאמרי חנוכ"ה הנ' אלו הב' חדשי' היו מסוגלי' מבראשי' לנ"ר מצוה הנה סמ"ך עי"ן בגימ' נ"ר ויבואר אי"ה להלן:
Source 41 · Hasidic
VerifiedBnei Yissaschar, Maamarei Chodshei Kislev-Tevet 2
בני יששכר, כסלו-טבת ב׳:א׳-י״ח — ד"ה בו ידובר מענין הנס דחנוכ' ורמיזתו
Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 2:1-18
A focused Hasidic treatment of the spiritual meaning of Hanukkah and its lights, drawing together rabbinic, Kabbalistic, and calendrical motifs associated with Kislev.
בראשית ידוע דבתיבת בראשי"ת התחלת התור"ה יש בתיב' תש"ך צירופים וכבר ידוע מהקדמונים דבתש"ך צירופים אלו נרמזים מצות התור' וסודותי' ואוריי' ודרבנן וכל מה שעתיד להיות ולא נעלם מכל המשכילים דברי התיקוני זוהר והנה גם אנחנו בעניינו רמזנו בר"ת הרבה עניינים בתש"ך צירופים וכתבנו שם בראשי"ת יצורף יר"ת בש"א 'ישועה 'רבה 'תהיה 'בזמן 'שימלוך אנטיכוס א' נטיכוס (הוא היה המלך יון הרשע שדחק את ישראל ורצה להעבירם על דת והש"י נקם את נקמתם) ועוד בצירוף יר"ת שב"א 'ישועה 'רבה 'תהי' 'שינצחו 'בני 'אהרן ואי"ה להלן תתבונן למה רמזתי לך הענין בבראשי': כתב הרב עיר וקדיש אשר דבריו דברי קבלה וקיב"ל מאליה"ו ז"ל ה"ה בעל הרוקח וז"ל בפרשת אמור אל הכהני"ם. התחיל שבת ורגלים פסח ועצרת ר"ה ויוה"כ סוכות וידבר משה את מועדי י"י אל ב"י וסמיך לי' ויקחו אליך שמן זת זך כתית למאו"ר רמז לחנוכ"ה שמן זית מצוה מן המובחר עכ"ל. ונ"ל דלשם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן כשתוסיף הכולל והוא דבר נחמד כאשר כבר השמעתיך שאלו הג' חדשים תשר"י מרחשו"ן כסל"ו המה מסוגלים לחנוכ"ת הבי"ת כי הן המה החדשים המתייחסים לבני' של רח"ל (עקרת הבי"ת) אפרי"ם מנש"ה בנימי"ן. והנה כסל"ו לבנימי"ן והנה מה שהמקובלים נוהגין להוסיף הכולל במקום המצטרך מקובל היא בידם בסמיכה על המקרא שבתורה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והנ' ראוב"ן ושמעו"ן בגימ' אפרי"ם מנש"ה כשתוסיף הכולל על ראובן שמעו"ן ממילא נפקא לן מן התורה דבר זה מן אפרי"ם מנש"ה והנה החנוכ"ה הזאת בימי מתתיהו יהי' לבנימי"ן שהוא כמו אפרי"ם ומנש"ה הגם שלא היה גאול' שלימ'. עכ"ז נחשב לחינוך כמו החנוכי' הגדולים שבחדש אפרים ומנש'. ע"כ נצטרך להוסיף בכאן הכולל שהיא נלמד מן אפרי"ם ומנשה. ולא יהי' הדבר הזה קל בעיניך: ועוד אומר לך דבר נכון צ"ו את בני ישראל הוא יותר א' מן מספר בימי מתתיה"ו בן יוחנ"ן להורות כי האור ההוא אשר ניתקן בימי מתתיהו בן יוחנן הוא הארה מן האור שנברא ביום א' (כאשר אכתוב לך להלן אי"ה אשר האור הניסיי בימים ההם בזה"ז היה אור ניסיי והאור מן הארת אור הגנוז. וכ"ה למשמרת בכל שנה ושנה) והנה האור הגנוז נגנז בתורה כמו שכתבתי כ"פ מפי קדמונינו ז"ל וע"כ האור ונר מצו"ה רומזים לתור"ה אוריית' מחכמה נפקת והנה רצו היונים לבטל את התור"ה או"ר וע"כ נעשה הנ"ס בשמ"ן רמז לחכמ"ה כמשארז"ל כ"פ ששמ"ן זית מצוי שם החכמה מצוי' ולמדוהו מן המקרא וישלח יואב תקוע"ה ויקח משם אשה חכמ"ה (משם דייקא כי תקיע"ה אלפ"א לשמן) ונעשה הנס במנורה ג"כ רמז לחכמ"ה הרוצה להחכי"ם ידרי"ם (ומנור"ה בדרו"ם אותן הרוח היא תמיד אור בקיץ ובחורף משא"כ שאר הרוחות) הנה ידוע אות א' רמז לחכמ"ה כמד"א ואאלפ"ך חכמ"ה וע"כ תבין לפי"ז. בימי"י מתתיה"ו בן יוחנן עם א' (היינו עם הארת הא' שנעשה בימיו) הוא בגימ' צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל (אז) ויקחו אליך שמ"ן זי"ת זך כתית למאו"ר: ועפ"י הדברים האלה תבין לפרש בגמ'. והיכן צונ"ו ר' אוויא אמר מלא תסור וכו' ר' נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והנה ידוע מה דהקשו מ"ש דהקש' הש"ס כאן יותר משאר מצות דרבנן היכ"ן ציונ"ו ותו יש להתבונן במאי פליגי ר' אוויא ור"נ ויש לפרש עפ"י הדברי' הנ"ל דהיה מקובל ביד' כקבלת הרוקח ז"ל דנרמזת המצוה בתור' בפ' אמו"ר אל הכהני"ם ושם נאמר ג"כ ולרמז המועד אשר יתחדש ע"י הכהנים והמצוה אשר תתחדש וכמו שרמז הרוקח ז"ל צ"ו א"ת בנ"י ישראל וסמוך לי' ויקחו אליך שמן זית זך וכמו שרמזתי צ"ו א"ת בנ"י ישראל בגימטריא בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן. והנה המקשה שהקשה היכן ציונ"ו היא משום דהי' ג"כ מקובל בידו הרמז הנ"ל בסדר אמו"ר אל הכהני"ם צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנן. ע"כ שפיר שייך לברך וצונ"ו. אבל הוקש' לו כיון דקבלתינו הוא מן צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' כנ"ל הרי חסר א' וצריכין להוסיף כולל. ומהיכן נרמז לנו הוספת הכולל בחשבון. הנה אמר ר' אוויא מלא תסו"ר מכ"ל הדברי' אשר יגידו לך ימי"ן ושמא"ל רמז לנו הכתוב הענין שאמר יעקב בעת עשייתו מימי"ן שמא"ל. ומשמא"ל ימי"ן ואמר על שמא"ל שהוא ימי"ן וכו' דהיינו באפרי"ם ומנש"ה ושם נאמר אפרי"ם ומנש"ה כראוב"ן ושמעו"ן יהיו לי ומשם בארה שמוסיפין הכולל והדבר הזה צודק לחנוכ"ה ללמוד חדשו של בנימי"ן בחנוכת"ו מן אפרי"ם ומנש"ה כנ"ל. ר' נחמיה אמר שאל אבי"ך ויגד"ך היינו הטעם הב' שכתבתי לעיל. מה שמקובל להוסיף א' על מספר בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ואז יעלה למספר צ"ו את בנ"י ישרא"ל הוא להורות הוספת הארת א' בימ"י מתתיה"ו היינו הארת החכמ"ה נק' אב"א ואאלפ"ך חכמ"ה וכמו שכתבתי לעיל (פטטייא דאורייתא טבין אינון) וזה שאמר שאל אבי"ך ויגדך היינו הארת אבא חכמה וכן זקניך ויאמרו לך זק"ן זה שקנה חכמ"ה: עוד כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל וז"ל ואמר (שם בפ' אמור) להעלות נר (ואח"כ) יערוך את הנרו"ת ללמד לילה הראשונה נר אחד ואח"כ נרו"ת עכ"ל. אנן נמי נימא שם נאמר כתית למאו"ר בגימ' זר"ע הוא שאמרז"ל הרגיל בנ"ר הווין לי' בנים ת"ח והנה כמה מהראשונים אסברו לה על נ"ר חנוכ"ה כיון שבכאן רמז נ"ר חנוכ"ה וכמ"ש הרב הקדוש הנ"ל: עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל סמך שמ"ן ונרות לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים. ומעת' אזדא להו קושיית הפוסקים למה קבעו גם ביום הראשון יו"ט והדלק' הרי בו לא נעשה הנס הנה נ"ל לפי הנ"ל דודאי חכמי הדור כשקבעו המצו' לדורות האיר הש"י את עיניהם למצוא הסמך בתור'. והנה ראו שהסמיך הש"י פ' הנרות לסוכות הבינו ברוח קדשם שהוא כדי ללמוד מסוכות ח' ימים וזהו הנרצה במגילת תענית ובגמרא אומרם ז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' ולמה לא תיכף בשנ' ראשונה אבל הוא באמת בשנה הראשונה ידוע ג"כ מן סמיכת התור' שצריכין לעשות ולהדליק ח' ימים אבל לא ידעו מהיכן יתחילו הח' ימים דסברו דילמא תדלק המנור' ט' ימים ויהיו ח' ימים ניסים וא"כ קביעות הח' ימים יתחילו מן יום כ"ו דכסליו אבל אח"כ כאשר ראו דהמנור' לא דלק' רק ח' ימים ואעפ"כ סמיכת התור' מרמז שצריכין להדליק ולקבוע מועד ח' ימים ע"כ רצון הש"י שגם יום הראשון יעשו יו"ט וידליקו וא"כ מתחילין הח' ימים מן יום כ"ה: על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה חנ"ו כ"ה להורות שיתחילו הימים מן יום כ"ה וזהו שצודק שפיר בגמרא מא"י חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה דכסליו יומי דחנוכ"ה תמני"א אינו"ן וכו' לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' ולמה לשנ"ה אחר"ת דייקא קבעו"ם הוא מטעם הנ"ל ע"כ קראו שמו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה כנ"ל: זית זך כתית למאו' להעלו"ת. ר"ת בגימ' בהלל והודא"ה כלשון הש"ס הנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח הנ"ל אשר בנוסח ההודא' יש קכ"ה תיבות כמנין כהני"ם ואינו יודע נוסחתו (ואי"ה אפרש במקומו המאמר) ולפי נוסחתינו הוא עד סיום תיבת להודו"ת פ"ט תיבות מנין חנוכ"ה שהוא ההודא"ה שקבע ורק לימי חנוכ"ה ומסיים אח"כ ולהלל לשמך הגדול היינו להורות שצריכים ג"כ לומר הלל הנאמר בכל המועדים ובזה תמצא טוב טעם למה יש שינוי בהודא' מלשון הגמ' שבגמ' אמרו בהל"ל והודא"ה ובנוסח ההודא' אמרו להודות ולהלל (ויתבאר אי"ה במקומו במאמר הנ"ל) והנה כפי נוסחתינו יש בהודא' צ"ב תיבות מנין הנ"ל והודא"ה: והנה בצירוף נוסח על הניסים י"ו תיבין הנה יש ק"ח תיבין נ"ל לרמז על ריבוי האור כי טוב הייני ריבוי טו"ב זה על זה (כנהוג בין המקובלים) כזה ט' פעמים ו' הוא נ"ד ב' פעמים נ"ד הוא ק"ח כמספר תיבות ההודא' כנ"ל ולרמז שהמצוה הזאת מצלת מן דינה של גיהנ"ם בגימ' ק"ח ויתבאר אי"ה: עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל זא"ת חנוכ"ת המזבח בגימ' זא"ת יהי"ה בימ"י החשמונאי"ם עכ"ל ואוסיף לומר י זא"ת חנוכ"ת בגימטריא א"ל מתתיה"ו ויתבאר אי"ה: עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל תקנו ל"ו נרות כנגד האור הראשון ששימש לאדה"ר ל"ו שעות כמשארז"ל בפסיקתא וכתב עוד שעל אות ט' של וירא אלקים את האור כי טו"ב יש על הט' ד' תגין להורות ד' פעמים ט' היינו רמז אל ל"ו נרות של חנוכ"ה ע"ש עוד בדבריו והנך רואה ידידי דברי עיר וקדיש שכל דבריו דברי קבלה מפי אליהו ז"ל אמר שהארת המצוה נ"ר חנוכ"ה הוא מהארת אור הגנו"ז (וממילא תבין כיון שבימי הנס בזמן החשמונאים דלקה המנורה באו"ר שלא כטבע רק בנס והנה המנור"ה רמוז לחכמת התור"ה הרוצה להחכים ידרי"ם ומנור"ה בדרו"ם א"כ ע"כ האור' באה מן האור הגנוז שנגנז בתורה) וכיון שנקבע לדורו"ת ברוה"ק הוא מפני שידעו בכל שנ' יתגל' האו"ר ההוא עיין עוד בסי' י"ב: על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה שהיא חינוך והרגל על לעתיד גאולה העתידה שאז יתגלה לנו האו"ר הגנו"ז בשלימות כמשארז"ל וגנזו לצדיקים לע"ל כדכתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עול"ם והנה זה יהיה אחר שתשלם הגלות החל הזה מלכות רביעית והנה עוד בהשלמת מלכות יון מלכות שלישית האיר לנו הש"י במעט קט מן האור ההוא אחר שנפסק' הנבוא"ה בכדי שיעמוד לנו האו"ר ההוא בגלות החל הזה במקום נבוא' כי האור הזה אדם מביט בו מסוף העולם וע"ס ע"כ נקר' נ"ר חנוכ"ה נ"ר חינוך והרגל לאור עולם בגאול' העתיד' שיתגל' אור הגנוז נאמר בי' יה"י אור (רל"ב ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) וזהו והי"ה לך הוי"ה לאו"ר עול"ם היינו השם הוי"ה בד' מילואיו כנ"ל בגימ' יה"י אור ונגנז בתור' והנה נ"ר חנוכ"ה חינוך והרגל להאור ההוא וע"כ הוא מסוגל לתור"ה ע"כ הרגיל בנ"ר (אמרו לשון הרגי"ל מרגיל א"ע לאור העתיד) הוויין לי' בנים תלמידי חכמים: ומתוק האו"ר לעיני אחרי רואי בדברי הרב הקדוש הנ"ל כתב תקנו ל"ו נרות (כנגד השעות ששימש האו"ר הראשון כנ"ל) כנגד לשון או"ר ומאורו"ת ונ"ר נזכר בתור' ל"ו פעמים ע"ש הוא מ"ש שהאור הגנוז נגנז בתור' והיא ששימש ל"ו שעות (נגד מנין ה' פעמים או"ר שנזכר בתור' ביום א' בגימ' אלף ל"ה ובהחזרת אלף לאל"ף (סוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף) הנה הם אל"ה בגימ' ל"ו. והנה נגנז בתור' כשרצו היוונים לבטל התורה אשר בה אור הגנוז הלזה. הנה הש"י התנוסס להאיר להם בנר מצוה ותור' אור' הוא אור התורה מן הארת אור הגנוז וע"כ נזכר בתור' ל"ו פעמים אור ונ"ר ומאורו"ת כנ"ל וע"כ תקנו ל"ו נרות אשרי העם שככה לו: והנה מ"ש הרב הקדוש הנ"ל שעל האות ט' של האור כי טו"ב יש בה ד' תגין לרמז על ל"ו נרות ד"פ ט' הנה אוסיף על דבריו הנה שארי האותיות של טו"ב הם ו"ב בגימ' ח' לרמז על ח' יומין דחנוכ"ה ידליקו ל"ו נרות ומה שנחלקו הח' ימים לאות ו' ולאות ב' היא לרמז שמדריגות יש באותן הימים כי יום א' ויום ח' רבו יתירא אית להו כמ"ש המהרי"ל ז"ל שנהגו שלא לעשו' בהם מלאכה והטעם נ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל לכוין בהדלקות הנרו' אל הי"ג מדות היינו ביום א' למד' הראשונ' א"ל ובליל ב' רחום וכו' עד בליל ח' מן ונוצ"ר עד ונק"ה ע"כ יום ראשון אית לי' רבו יתירא שהוא המד' הראשונה שהוא א"ל כתיב חסד א"ל כל היום והנה ממדת החס"ד משם שורש הכהני"ם אנשי החס"ד אשר על ידם נעשה הנס (והנה הראשונה כחה בכל המדות כאשר תדע בתפילי"ן יש בהם ת"ג תיבות כמנין י"ג פעמים א"ל הבן) ויום הח' ג"כ רבו איתייהב לי' שבו מאירין מזל עליון ומזל תחתון נוצ"ר ונק"ה ע"כ בתיבת טו"ב יתחלקו הח' ימים לשתי מערכות אות ו' בפ"ע ואות ב' בפ"ע כנ"ל: והנה כשבאתי לכלל זה הנה אומר לך הדבר אשר מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכ"ה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין רא"ש השנ"ה: הנה לדעתי עיקר הענין עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זאת חנוכ"ה אשר כוונתו מן נוצ"ר עד ונק"ה מזל עליון ומזל תחתון ובני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזל"א תליא מלתא ואעפ"כ יש לרמז על כל ימי חנוכ"ה ותבין מתוך הדברים שיתבארו להלן אי"ה ואומר לך כעת מתתיה"ו בגימ' רא"ש השנ"ה ודי בזה כעת: בחלום שרא' נבוכדנצר ופתר לו דניאל הנה שם מבואר זהב רמז למלכות בבל אנת הוא רישא דדהב"א כס"ף מלכות מדי ופרס נחש"ת רמז למלכות יו"ן נק' נחש"ת וכן דרשו רז"ל בכמ' מקומות ויתבאר אי"ה. והנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל פ' תרומה מסיימת בתיבת נחש"ת רמז למלכות יו"ן ומתחיל תיכף ואת' תצוה את ב"י ויקחו אליך שמ"ן זי"ת וכו' רמז שבמלכות יו"ן יתחילו הנ"ר מצו"ה ע"כ ע"ש והנני מוסיף דלפ"ז יתכן ואתה תצו"ה את ב"י סופך לצוות (כפרש"י) דעיקר הציוו היה בפ' אמור אל הכהני"ם ושם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ע"ה. וכמו שכתבתי לעיל נחש"ת ר"ת נ"ר חנוכ"ה ש"ם תדליקי"ו: והנה כתבתי לך לעיל סימן ח' סימן ט' אשר נ"ר חנוכ"ה הוא מבחי' או"ר הגנו"ז וכתבתי לך בזה דברי עיר קודיש בעל הרוקח ז"ל שקיבל מאליהו ז"ל בסמיכות מן דברי תורה עם הפרפראות שחנן הש"י אותנו הנה אוסיף שנית ידי' דברי קדוש עליון קרוב לזמנינו מפורסים ברוח קדשו ה"ה הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצק"ל בכדי שיהיו הדברים קשורים אל לבך וענדם על גרגרותיך ותדע עד היכן מגיע קדושת נ"ר המצו"ה הזאת והטובה הגדולה הנפלא' אשר הפליא הש"י בחסדו לבניו הקדושים במצו' הלזו: הנה אמר הקדוש מהר"פ הנ"ל (מצאתי בכתבי תלמודיו) ל"ו נרות של חנוכ"ה הם כנגד ל"ו מסכתות כי התור"ה או"ר עכ"ד (הנכתבים מפי תלמידיו) ונ"ל לבאר ע"פ מ"ש דהיונים רצו לבטל חכמת התור"ה שנק' או"ר (ובתוכה גנוז האור הראשון כנ"ל) ולהגביר חכמות החיצוניות הנקרא חש"ך (מפני שכל החכמות החיצוניות המה כסילות נגד חכמת התורה וכתיב כסיל בחש"ך הולך משא"כ חכמ"ה נק' או"ר חכמת אדם תאיר פניו ע"כ מלכות יו"ן נק' חש"ך כמשארז"ל בפסוק והארץ היתה תהי (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) ע"פ תהום (מלכו' הרביעי') עכ"פ מלכות יון נק' חש"ך ויתבאר אי"ה בארוכה) והנה בעת הישועה ליהודים היתה אור"ה (ע"י המנורה (חכמת התור' הרוצה להחכי"ם ידרים ע"כ מנור"ה בדרו"ם (עיין בלק"ת להאריז"ל פ' בהעלותך) חכמת נשים בנת' בית"ה חצבה עמודים שבעה ונעשה הנס בשמן הטהור כמש"ל כ"מ ששמ"ן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' (וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמ"ן ואם עיני שכל לך תבין מה שלקח יואב דייקא אש"ה ולא אי"ש) והנה נמשך שמ"ן החכמ"ה אל המנור"ה היא ע"ד הכתוב בפסוק: מה רבו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית מלאה האר"ץ קניניך (דייקא אר"ץ אשר י"י אלקיך דורש אותה תמיד עיני י"י אלקיך בה וכו') קניניך ה"ס אב"א יסד ברת"א. ע"כ תמצא טוב טעם ודעת מה שבימים ההם בזמן ההוא לקחו הכהנים הגדולים את המלכו"ת דהנה כבר ידעת כה"ן גדו"ל רמז לחכמה ויירשו המלכו"ת לעת כזאת סוד המשכת השמן אל המנור"ה ה"ס תור"ה שבע"ל פ"ה ע"כ ניתקן לדורות ל"ו נרו"ת נגד ל"ו מסכתו"ת שבתור' שבעל פ"ה המפורשת: הג"ה ומזה תתבונן גודל האיסור והפגם הנעש' בנפש מי שעוסק ח"ו בשחוק הקארטי"ן (בגימ' שטן) אשר המציא' הקליפה בימי שליטת היונים ל"ו קלפי' זה לעומת זה שרצו לבטל עי"ז התורה הנתונה בידינו בל"ו מסכתות מפורשת ורצו להגביר חכמות החיצוניות לא באלה חלק יעקב ליהודים היתה אור"ה זו תור' ואת' דע לך: והנה ע"פ הדברים האלה תתבונן בנוסח ההודא' אומרין ואח"כ באו בניך וכו' והדלק"ו נרו"ת בחצרות וכו' מהו השייכות להודא"ה שהדליקו נרות דייקא יאמרו סתם שעשו עבודה בבית המקדש. וע"פ הנ"ל תבין. ואבאר לך את אשר רמזנו לעיל וישלח יואב תקוע"ה (שהיא אלפא לשמן ע"כ שם החכמה מצוי') ויקח משם אש"ה חכמ"ה (דייקא ולא אי"ש חכ"ם) והוא דבר נפלא דהנה יואב רצה אז לפייס את המל"ך דו"ד שהוא מרכבה למדת מלכו"ת והנ' מדת מלכו"ת היא בחי' נוק' כידוע והנה כשנתמלאת ח"ו בדינין וגבורות כשנמשך לה סוד השמ"ן חכמ"ה מתמתקים הדינין. והנה ע"פ סגולה זו עשה יואב כשרצה לפייס את המלך שלח למקו' השמן ויקח אש"ה חכמה דייקא ה"ס המשכ' השמ"ן (חכמ"ה) אל המנור"ה (מלכו"ת) ועי"ז נמתקין הדינין של המלכו"ת והנה בכאן כשטיהרו הביהמ"ק ורצה הש"י להודיע להם שכבר נמתקו הדינין דמלכו' נזדמן להם עבוד' הראשונ' הדלקת המנור"ה בשמ"ן הטהו"ר אז נתבשרו וידעו כי כבר נמתקו דינ"י המלכו"ת כסגולת יואב בפייסו למלך הבן. ומעתה יתורץ לך ג"כ בטוב טעם מה שהקשו הראשונים והאחרונים מה היה הנס ביום הראשון. וע"פ הדברים הנ"ל תבין כי עיקר תוקף הנס הי' ביום הראשון מה שהזמין להם הש"י שמ"ן טהו"ר לעבוד' הראשונה בכדי לבשר להם שנמתקו דינ"י המלכות וז"ש בהודא"ה ואח"כ באו ברך וכו' והדליקו נרו"ת וכו' וקבעו שמנ"ת ימי חנוכה שמנ"ת דייקא להודות ולהלל וכו' כי רוב תודות להש"י גם ביום הראשון שנתבשרו שנמתקו הדינין באו"ר פני מל"ך חיי"ם: עיין בסימן ח' מ"ש בשם הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל שכתב שתיקנו נ"ר חנוכ"ה ל"ו נרו"ת נגד האו"ר הראשון הגנוז ששימש ל"ו שעות והנה כן מצאתי ג"כ בספרי התלמידים של הקדוש מהר"פ זצוק"ל. והנה כעת אבאר לך את אשר עם לבבי האור הראשון היו מביטין בו מסוף העולם וע"ס כמשארז"ל וגנזו הקב"ה לצדיקים והיכן גנזו בתורה כמ"ש קדמונינו בעלי רוה"ק (וכל) מה שהאדם רואה בכל פעם דבר חדש בתורה הוא מהאור הגנוז ע"כ נקרא התורה או"ר וע"כ חכם (בחכמת התור') עדיף מנביא כי ע"י התור"ה יתגלה לו אור הגנוז בכל פעם. לכ"א לפי עסקו ועמלו בתורה וע"י אור הגנוז יכול להביט בכ"פ נסתרות מסוף העולם וכו' (משא"כ הנביא לא בכל פעם תתגלה לו הנבואה) והנה לבעבור זה רואין הצדיקים ראי' רוחניות למרחוק גם בעולמות העליונים כ"א כפי השגתו בתורה וכפי מה שמשיג שם מאותו האור הראשון הגנוז) והנה היונים הרשעים רצו לבטל התורה אור אשר בה נגנז האור הראשון הנה בעת הישועה ליהודים היתה אור"ה בנס להראות התגברות אור התור' אשר האור הראשון גנוז בה ע"כ ניתקן ל"ו נרות נגד אור הגנוז ששימש ל"ו שעות וכבר כתבתי לך לעיל ובזה יתורץ ג"כ קושיית הראשונים והאחרונים למה תקנו להדליק ולהודות ביום הראשון הרי לא היה הנס רק מיום ב' ואילך אבל הוא שתקנו להדליק להודות ולהלל לי"י כי טוב על התגברות אור התורה שבה נגנז האור הראשון והאיר לישראל באור הנסיי הזה הבן הדברים ועל כן מוסיפין והולכין כבית הלל להורות כל מה שמוסיף האדם ימי התעסקות בתורה יתרבה לו האור הגנוז וטהר ידים יוסיף אומץ: ותשכיל ותדע לפי"ז למה הנ"ס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב בדברי נבואה כשארי הניסים (כמשארז"ל) דהנה הנס הזה נעשה בזמן הפסקת הנבוא' וכדי שלא יאמרו ישראל ח"ו אבד' תקותינו באין חזון נפרץ ואין נביא וחוזה הנה עשה הש"י בזמן ההיא את הנס הזה להורות על מעלת התור"ה שהוא עדיפא מנבוא' ועל ידה רוא' האיש הישראלי כל הנסתרות ע"י האו"ר הגנוז בה. הנה לבעבור זה הנס ל"א ני"תן לכתו"ב בדברי נבוא' כי זה כל עיקרו של הנס להתוודע ולהיגלות אשר שגב' מעלת אור התור' ברבו יתיר' מדברי נבוא' והבן הדב': ועוד תבין לפי"ז ל"א נית"ן לכתו"ב הנ"ס הזה באותיות כי הוא רומז לאור הראשון קודם שנגנז בהאותיו' והיו הדברים האל"ה (אל"ה ל"ו נרו"ת נגד האור הראשון ששימש לאדה"ר ל"ו שעות וגם אל"ה בהחזרת האלף לאלף בגימ' ה' פעמים או"ר הנזכרים ביום ראשון של מ"ב וכמש"ל) אשר אנכי מצוך היום על לבבך הבן הדבר ועוד יתבאר אי"ה: עוד אמר הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל שבכל חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת נתגלה האו"ר הגנוז והיא אור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח עכ"ד ונ"ל רמז הדבר עפ"י דברי התורה כפי מה שדרשו חז"ל (יתבאר אי"ה בארוכה) והארץ היתה תה"ו (בב"ל) ובהו (מד"י) וחשך (יו"ן) ע"פ תהו"ם (אדו"ם) ורוח אלקים מרחפת וכו' (זהו רוחו של מלך המשיח וסמיך לי' ויאמר אלקים יה"י או"ר הנה היא בריאת האור הא' שנגנז והנה כבר כתבנו (יתבאר אי"ה) שע"כ קראו לימים האל' חנוכ"ה לשון חינו"ך (כמו שמחנכין הנערים למצו' קודם הזמן של החיוב כדי שיכירו וידעו בעת החיוב) שהוא חינוך להגאולה שתהיה אחר מפלת מלכות הרשע' וע"כ נעש' הנס באור ההיא אור הגנוז מעין האור העתיד אור של מלך המשיח אור הגנוז שיתגל' בשלימו' ב"ב והוא ברמז הכתו' (יתבא' להלן אי"ה): כהניך' (החשמונאי"ם) ילבשו צד"ק (מלכות לשעת') וחסיד"ך רנן ירננו (בהלל והודאה) שם אצמיח קר"ן לדו"ד (היינו אור של מלך המשיח דקאתי מבית דוד) וז"ש ערכתי נר למשיחי וכו' הבן הדבר: הדבר להבין לפי"ז בנוסח ההודא' כשעמד"ה מלכות יון וכו' למה תקנו בלשון עמיד"ה ולא אמרו נתגבר"ו או שלט"ו אבל תדע עפ"י כתבי האריז"ל כתב הצלם דקליפ' היא כך מצרי"ם (כתר דקליפה) בב"ל (חב"ד שבה) פרס ומדי ב' ידים חו"ג לכן מינייהו מלכי ומינייהו איפרכי) יון (ת"ת שבה) אדו"ם וישמעאל (רגלין דקליפה) והנה תתבונן להיות יו"ן בחי' ת"ת שבקליפה הנה בחי' ת"ת כולל כל הגוף ממילא היה בה ג"כ כח מלכות הרביעית שהיא בחי' רגלי"ן ע"כ במפלתה נעשה נס באור מעין אור העתיד שיהיה בעת מפלת מלכות אדום שיתגלה אז בשלימות אור הגנוז אשר ממנו יבהק אורו של מלך המשיח ע"כ תקנו בהודאה לשון כשעמד"ה מלכו"ת יון וכו' שהי' בה ג"כ כח הרגלי"ן ע"כ בעת הישועה באו בניך לדביר וכו' והדליק"ו נרו"ת וכו' מעין דוגמת הגאולה העתידה ב"ב ולפי"ז תבין ג"כ למה תקנו בנוסח ההודאה כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל ובנוסח ההודאה דפורים תקנו כשעמד עליה"ם וכו' ולא אמרו על עמ"ך ישרא"ל אבל בדקדוק גדול אמרו בכאן על עמך ישרא"ל דכיון שמלכות יון היא ת"ת דקליפה ניגוד לת"ת ישרא"ל הנה עמד' על עמך ישרא"ל וגם להשכיחם תורתי"ך דייקא שהיא תפאר"ת ישרא"ל סוד התור' הבן הדבר: הנה לפי מ"ש לך לעיל בשם הרב עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל שהאור הניסיי הלז הוא האר' מן האור הגנוז וכן נראה מדברי הגאון הקדוש מהר"ל מפראג בספרו אור חדש (כאשר יתבאר אי"ה) וכ"כ הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל וכמו שכתבתי לך ועוד הוסיף הקדוש הנ"ל לומר שבכל חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת מתגל' (האר' מן) האור הגנוז והוא אור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח וכמו שהבאתי דבריו בסמוך והנני אומר לך עוד דברים המשיבים את הנפש הנה הקשו הראשונים ואחרונים למה תקנו ח' ימים חנוכ"ה הרי הנס לא הי' רק ז' ימים והרבה טעמים נאמרו ע"ז גם אנחנו בעניינו אמרנו וענינו כמה טעמים והנה כעת אומר לך עוד הנה ידוע מן הזהר ומתלמודא דידן דברכתא דלעילא אינה פחותה מאלף הג"ה במקום אחר כתבתי טעם לזה משום דמספר אלף הוא בלי גבול דמספר אלף הנה הוא חוזר לאלף וא"כ הוא דבר שאין לו גבול וסוף (ותתבונן הדבר באלפא בית"א דאי"ק בכ"ר עד עצ"ץ הנה הוא ט' מאות ותשעי' ותשע' ושוב הא' משלים מספר אלף. הבן) וע"כ תמצא הברכה שבירך יצחק ליעקב יש בה קי"א אותיות מנין תיבת אלף להורות שהוא מבלי גבול וסוף כנ"ל: וא"כ בכאן כששרתה הברכה העליונה על הפ"ך עכ"פ לא הי' פחות מאלף וא"כ לפי"ז הפך הטבעי' לא היה לו מציאות והי' כלא היה כי נתבטל באלף וע"כ תקנו ח' ימים הבן הדבר ולפי"ז כיון שבאנו לידי מחקר הלז בע"כ הברכ' לא היתה פחותה מאלף פכים והוה ליקח מהם שמנ"ה פכים להאיר בשמנת ימ"י חנוכ"ה והנה נשאר לברכ' ברכת עולם אשר אור צדיקים ישמח ב"ב בנ"ר ישרא"ל שהיה הרומז למלכו"ת (כמו שכבר ידעת הג' יחודין שבה בגימ' נ"ר) וכמו שאמרו לדו"ד שהוא מרכב' למלכות שמים ולא תכבה את נ"ר ישראל ע"כ סך הפכ"ים (שנשארו לברכ' בגניז') הם תתקצ"ב בגימ' עו"ל מלכו"ת שמי"ם הוא היום המקוו' לי"י והלכו גוים לאור"ך ומלכים לנוגה זרחך ויעביר הש"י הגלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכו"ת שדי יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל ל' וכו' ויקבלו כולם את עול מלכות"ך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד והוא בגימ' באו"ר ש"ל מל"ך המשי"ח אשר על ידו יקבלו כל באי עולם עו"ל מלכו"ת שמי"ם חושבני דדין כחושבני' דדין תתקצ"ב מנין הפכי"ם הנשארים לברכה בגניז' תתקצ"ב. ומעתה תשכיל ותדע דברי חז"ל שדרשו יה"י או"ר זה אור"ו של מלך המשי"ח ותבין מה שאמר הקדוש מהר"פ זצוק"ל אשר בכל שנה ושנה בימי חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת נתגלה (הארת) האור הגנוז והוא אורו של מלך המשיח יהא רעוא שנזכה ב"ב להאור הנערב ההוא מה רב טוב"ך אשר צפנת ליריאך:
Source 42 · Hasidic
VerifiedKedushat Levi, Chanukah
קדושת לוי, בראשית, דרושים לחנוכה א׳-ג׳ — ד"ה בכסליו הוא חנוכה
Kedushat Levi, Genesis, Homilies for Chanukah 1-3
R. Levi Yitzchak of Berditchev reads the Hanukkah lights as a manifestation of divine compassion and the elevation of ordinary physical existence toward holiness.
בכסליו הוא חנוכה, כי כסליו הוא נגד יעקב ועל ידי יעקב הם הניסים כנודע ולכן היה נס בחודש הזה והוא חודש השלישי מתשרי התחלת שנה שהוא נגד לוי שלישי שבשבטים ולכן היה בו הנס על ידי הכהנים חשמונאי ובניו שכהנים הם שבט לוי: הכלל הוא, בראש השנה ויום הכפורים הקדוש ברוך הוא פוקד את ישראל לטובה, רק בחנוכה ישראל רואין הטובה בשכל והוא במחשבה. כי עיני עדה, פירש רש"י ז"ל חכמי העדה, ולכך בחנוכה בנרות כי הוא לשון ראיה ואחר כן פורים הוא הדיבור כי קורין את המגילה ובפסח הוא במעשה שאוכל מצה ולכך חנוכה שהוא על הראיה והוא בחודש כסליו הצירוף הוא וירא יושב הארץ הכנעני, שמורה על הראיה: חינוך המשכן היה בראש חודש ניסן. החנוך מבית ראשון היה בתשרי, החינוך מבית שני היה בכסליו כל אחד לפי בחינתו. הניסים שהיו אז בשעת המשכן היו סמוך לניסן לכך היה בו החינוך ובבית שני שהיה הנס חשמונאי בכסליו ולכך היה החינוך בכסליו, והחינוך של בית ראשון היה בתשרי. הכלל המשכן היה מה שהגוף משיג שיש בורא עולם ברוך הוא, ובית המקדש הוא מה שהנשמה משיג שיש בורא עולם. וזהו שהנשמה משיג שיש בורא עולם הוא בתשרי מחמת מחילת העונות אז הנשמה משגת הבורא עולם ובניסן הגוף משיג שיש בורא עולם כי על ידי ניסים ונפלאות הגוף הוא משיג ולכך נקראת בית המקדש בית עולמים (מלכים א' ח, יג) כי הנשמה הוא קיום והגוף אינו קיום. וזהו הרמז מה שאמרו חכמינו ז"ל (עירובין ב.) מנין למקדש שנקרא משכן ומשכן נקרא מקדש, כי באמת זה שהגוף נהנה הוא גם כן מה שהנשמה נהנית, כי על ידי קיום הגוף הוא קיום הנשמה בזה העולם לעבוד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו ומה שהנשמה עושה שעובדת את הבורא ברוך הוא הוא גם כן נחת להגוף. וזה משכן שהוא המרומז על הגוף נקרא מקדש, ומקדש נקרא משכן ודו"ק: בחנובה אנו מדליקין ל"ו נרות ובעובדא דלתתא איתער לעילא כנגדו נדלק למעלה ל"ו נרות ול"ו דלמעלה עם ל"ו דלמטה הוא ע"ב כנגד שם ע"ב ברוך הוא, ועם השמש שבכל לילה נרות חנוכה הם מ"ד ונגדם למעלה מ"ד הרי למעלה ולמטה פ"ח. הרמז בזה הפ"ח נשבר ואנחנו נמלטנו (תהלים קכד, ז) על ידי הפ"ח שנשבר מלכות אנטיוכוס אנו גורמים להדליק למטה ולמעלה פ"ח נרות ולכן כתב האר"י ז"ל שראשי תיבות נפשינו חכתה לה' (שם לג, כ) הוא פ"ח וכן להדליק נר חנוכה ראשי תיבות פ"ח עיין שם משום הכי ראשי תיבות דברכות נר חנוכה פ"ח רמז לפ"ח נרות כנ"ל: בנוסח הברכה אומרים, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כי כל הניסים היו למעלה מהזמן כמו ניסי מצרים וים סוף וירדן וכל הניסים היו למעלה מהטבע. מה שאין כן נס חנוכה ופורים היה בתוך הטבע דחשמונאי ובניו עשו מלחמה ובפורים היתה אסתר המלכה לכן מברכין בחנוכה שעשה ניסים כו', בזמן הזה. רצה לומר בתוך הזמן שהוא עולם הזה בתוך הטבע עשה ניסים שהכל היה מאתו יתברך ולכן נקרא חנוכה שרבותינו ז"ל אמרו משה נתנבא בזה, וכל הנביאים בכה, כי בחינת כה נקרא מה שהוא בעולם הזה, מה שאין כן משה רבינו עליו השלום היה דבוק תמיד למעלה מזמן נקרא זה ולכן נקרא חנוכה, רצה לומר חנוכ"ה בבחינת כה היה חניתם, היינו מנוחתם שהיה הנס בתוך הטבע ובכל שנה בימים הללו מתגלה הנס ההוא והשם יתברך ברוך הוא משפיע בימים הללו לעמו תשועה ופדיון. וזהו שאנו אומרים בשמונה עשרה ולעמך ישראל עשית כו' כהיום הזה, כהיום דייקא, רצה לומר דגם היום התשועה ופדיון בימים ההם כמו בעת ההוא: הטעם שאנו מברכין בחנוכה ובפורים שעשה ניסים וכו' ואין מברכין ברכה זו בפסח שנעשה בו גם כן נס. ונראה, דהנה הנס של חנוכה ופורים נעשים על ידי אשה. ונראה דהנה הקדוש ברוך הוא עושה נס למעלה מן הטבע כמו שעשה במצרים שהכה מצרים בדצ"ך עד"ש באח"ב וקרע את הים ויש נס שהקדוש ברוך הוא עושה בהטבע כמו בחנוכה שנתנה לו חלב וישן והרגתו וכן באסתר שמתחלה אהב את המן ואחר כך אהב את אסתר ונמצא הנס נעשה בהזמן שהוא הטבע. וזהו שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. וזהו בחנוכה שנעשה הנס בהזמן שהוא הטבע אבל בפסח שנעשה הנס למעלה מן הזמן ולכך אין מברכין ברכה זו שנעשה הנס למעלה מהטבע ולכך נעשה הנס על ידי אשה, כי זה העולם הוא בבחינת מקבל כי השם יתברך הוא המשפיע והעולם הוא המקבל. וכבר כתבנו שהנס נעשה בזה העולם בהטבע וזה העולם הוא בבחינת מקבל ולכך נעשה הנס על ידי אשה שהיא בבחינת מקבל: למה כל הימים טובים במילוי לבנה כגון פורים פסח סוכות חוץ מחנוכה וכן יום טוב של ראש השנה הוא גם כן בתחילת ימי הלבנה. אכן ראש השנה שהוא יום המשפט אין להחשב. הכלל הוא, כי לפעמים עושה השם יתברך נסים ונפלאות לעמו ישראל לעשות נקמה בהקמים עליהם מחמת שרוצים לעשות רעה לישראל ולפעמים השם יתברך הוא עושה נסים ונפלאות לעמו ישראל להנקם מהקמים עליהם מחמת שרוצים להעביר ישראל מתורתו אף על פי שאינם רוצים לעשות רעה לישראל עצמם. וכמו שהיה בימי חשמונאי ובניו שהיה אנטיוכוס רוצה להשכיח ישראל מתורתו הקדושה אף על פי שלא היו רוצים לעשות לישראל עצמם שום רעה. וזה הוא הרמז מה שאנו אומרים ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, כלומר זה היה צרתם מה שרצו להשכיחם מתורתך אף על פי שאינם רוצים לעשות להם רעה בגופם זה היה צרתם מה שרצו להשכיחם אותם מתורת ה'. והנה כתיב (תהלים פד, יב) כי שמש ומגן ה' צבאות, וכנסת ישראל נקראו לבנה, כי השמש משפיע אור ללבנה. והנה כל הניסים ונפלאות שעשה ה' לנו כגון פורים פסח ושאר ימים טובים עיקר הנס היה מחמת שרצו לעשות לישראל רעה בגופם לכך הימים טובים הם במלוי לבנה לרמוז על ישראל כו'. אבל כאן בחנוכה היה עיקר הנס מחמת שקמו האויבים על התורה להעביר ישראל ממנו חס ושלום ואינו מרומז על הלבנה לכך הנס זה אינו במילוי לבנה. וכן ביום טוב של שבועות הוא על נתינת התורה לכך הוא גם כן אינו במילוי לבנה וחנוכה אינו במילוי לבנה רק בחסרון ובתחלת (ימי מלואים)[ימים מלאים]: ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות (בראשית מג, לד). הנה ידוע שישראל עם קדושו מכונים בשם ימין, כידוע שכל השפעת שפע טוב אשר נשפע לעמו ישראל הוא על ידי בחינת ימין, והשפעת שאר האומות הוא על ידי בחינת שמאל (זוה"ק ח"ג לז, א; תיקו"ז תיקון סט). והנה בנס דחנוכה שגברה יד ישראל על האומות, הוא על ידי שגברה יד ימין על יד שמאלמד. וזהו ותרב משאת בנימי"ן, שהוא מרומז על נס דחנוכה, כלומר ב"ן ימי"ן, שאנו נקראים בנים למקום (דברים יד, א; אבות פ"ג משנה יד), בבחינת ימי"ן. ממשאת כולם היינו משאר האומות. חמש ידות פירוש בחמש נסים שגברה בחינת יד ימי"ן, היינו: מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך (נוסח ועל הניסים), באלו חמש גברה יד ימין;
Source 43 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Chanukah 5631
שפת אמת, בראשית, לחנוכה ב׳ — תרל"ב
Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 2
The Sefat Emet interprets Hanukkah as the revelation of an inner Jewish point of holiness that persists even under Greek cultural and spiritual domination.
(ליל ז) בס' קדושת לוי פי' בזמן הזה שגם עתה מתעורר הנס ע"ש. וי"ל כי הנס למעלה מן הזמן והטבע. כי הזמן תוך הטבע שנסתר חיות השי"ת הפנימיות וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה. וז"ש בזמן הזה שהי' הנס תוך הזמן שהרי כמה נסים נעשו ולא נעשה יו"ט מהם רק כי חז"ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשאר בזמן והוא זמן בירור ונק' זמן הזה כנ"ל וז"ש בימים ההם שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונק' ההם לשון נסתר ומ"מ נעשו בזמן הזה כנ"ל. גם מ"ש נר חנוכה משמאל הוא ג"כ כנ"ל שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין כמ"ש ז"ל ימינך ימינך כשעושין רצונו של מקום השמאל ג"כ ימין. וכ"כ בסה"ק כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת כו' ע"ש. פי' טבת נראה ג"כ שצריכין לעשות אותם טוב ברש"י ז"ל טבת כ' חסר כשמטיבין אותם ע"ש פ' בראשית. משמע כי טבת חסר וא"ו הפירוש שנעשין טוב על ידי פעולה כנ"ל: (ליל ב) בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה שהנס מתחדש בכל שנה ע"ש. והיינו שנס הקבוע בזמן נקבע הארת הקדושה תוך הזמן לדורות אף כי כל נס הוא למעלה מהזמן מ"מ שורש הזמן והטבע דבוק בלמעלה. וצריך האדם להאמין שאין שינוי וז"ש בימים ההם בזמן הזה שהכל זמן אחד הוא רק שעתה נסתר בהטבע ואז הי' מתעלה לשורשו כנ"ל. ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר ואפשר לכך נשאר פך אחד אף כי הי' יכול להיות דולק בנס בלי שמן רק שיהי' שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל להיות נשאר לעולם. וע"י הנרות יכולין למצוא הארה הגנוזה בימים אלו שזה ענין המצות להאיר למצוא על ידן אור הגנוז בעוה"ז ומצות נר חנוכה שמיוחד לימים אלו הוא ע"י שיש אורות מיוחדים בימים אלו שצריכין חיפוש בנרות כנ"ל. וכן אמר מו"ז ז"ל ע"פ זכר עשה לנפלאותיו שבסיבת המצות נעשה זכר להתעורר הנפלאות שהיו בימים האלו כנ"ל: (ליל ג) טמאו כל השמנים. אף שנשאר פך אחד. אם הי' נגנז בקרקע א"ש דלא הי' בהיכל. אכן נראה שזה באמת הנס אף שטמאו כל השמנים נשאר פך זה ואותו פך שהי' בנס נתעלה ויצא מן הגשם ולא היה ממשות של שמן וכן כל נס שיוצא מן הגשמיות וא"ש שהי' הנס בליל א' ג"כ שנודע שהי' למפרע נס בפך זה. ואדמו"ז ז"ל אמר שפך זה רמז שלעולם נשאר נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה שלא יש שם מגע נכרי וע"ז נאמר מגן אברהם. בחותמו של כ"ג רמז על אברהם אתה כהן כו' אדם הגדול כו' והוא ג"כ כנ"ל רק שנקודה זו צריכה חיפוש על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה וחופש בכל כחו נמצאת לו וכ"כ בדקו ולא מצאו רק פך אחד מכלל שצריכה חיפוש. וזה עצמו נרות חנוכה שמאירין שנוכל למצוא נקודה הגנוזה כי כמו כן בגלות זה נמצא נקודה גנוזה שלא נטמאת כנ"ל. וכן בנפש כל איש ישראל יש נקודה נשמת אלוה ממעל. והמצות הם נרות שנוכל למצוא נקודה הנ"ל. וכ' נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ובזמן זה שיש מצוה בנרות נפתחים כל דברים שנקראים נרות כי כן הם ענין המצות שכל דבר שיש לו אחיזה בהמצוה בשם או ברמז. יש לו עלי' ע"י המצוה וז"ש דרושים לכל חפציהם:
Source 44 · Hasidic
VerifiedShem MiShmuel, Chanukah
שם משמואל, חנוכה ג׳ — ד"ה ליל ג'
Shem MiShmuel, Chanukah 3
The Sochatchover teaching presents Kislev and Hanukkah as a process of inner purification, restoring the sanctuary of the person and revealing holiness within concealment.
כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג, הנה שמן הוא חכמה כבהש"ס מפני ששמן זית מצוי להם לפיכך חכמה מצוי' בהם, וכתיב ראשית חכמה יראת ה', והיינו כי חכמה הבאה לאדם היא רק שפע אלקי, וזולתה איננה נקרא חכמה רק דרך השאלה, כדכתיב כי השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וע"כ אי אפשר לאדם לקבל החכמה מהש"י רק ע"י יראה שהוא עומד מרחוק כדכתיב מרחוק ה' נראה לי, וכמ"ש במשה רבינו ע"ה אסורה נא ואראה את המראה וגו' ופירשו המפורשים במלת אסורה לעמוד מרחוק היינו להתרחק עוד יותר עי"כ ואראה את המראה, ויראה הוא אותיות ראי', היינו באותה מדה שיש בו מדת יראה זוכה לבחי' ראי' וחכמה הוא בחי' ראי' שהוא ראית השכל וחכז"ל השתמשו תמיד במלת ראי' על החכמה נראין דברי פלוני רואה אני את דברי פלוני היינו שחכמתו ודעתו מסכימים לזה, והנה היכל הוא במספר ס"ה כמספר שם א"ד שהוא מרות ואדנות שהוא שם של יראה, וע"כ חכמה אלקית שבישראל מכונה בשם שמנים שבהיכל, והיוונים הארורים הם לגמרי בהיפוך זה שמדתם חוצפה ועזות שהוא היפוך מדת היראה והרמב"ן הביא על אריסטו שחשב הוא ותלמידיו הרשעים שכל שאינו משיג בשכלו איננו אמת, והם כששלטו על ישראל הכניסו מדתם זה בישראל היפוך מדת היראה וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל וטומאה הוא מלשון טמטום כבש"ס יומא אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמטם בם שפירש"י עבירה אוטמת וסותמת הלב מכל חכמה, והיוונים הארורים במה שהכניסו מדתם מדת העזות שהוא היפוך היראה בלב ישראל אטמו השפעת שפע חכמת אלקית מישראל ורצו להכניס בהם חכמתם חכמת חיצונית אשר באמת אין ראוי לקראותו חכמה כי הוא בנוי על שכל אנושי שבמה נחשב הוא, שהרי קצת חכמות תמצא גם בבע"ח הטבעיים כמו שספרו חכמי הטבע, וכמו שאנו רואין מבנין הכוורת של דבורים, ותחבולת בע"ח לצוד קצתם את קצתם, ומעט חכמה שנמצא בהם בחקירות אלקית שאיננה נמצא מסוג זה בבע"ח גנוב הוא אתם מספרי שלמה המלך ע"ה שהגיעו ליד אריסטו וגרע והוסיף והתליף לפי הֵלך רוחו עד שנהפכה לו לרועץ וכל שאר חכמתם שנמצא גם ביתר בע"ח בזה מעט ובזה מעט על אופן אחר זה לעד אמת שאיננה נקרא חכמה בהחלט אלא דרך השאלה, וחכמה שראוי לקראותו חכמה הוא רק חכמה אלקית שמשיג בכח הנשמה שבו ולא מפאת כח הגוף והרגלו, וזהו הוא שטמאו כל השמנים שבהיכל עד שלא נמצא אלא פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, היינו כדכתיב באהרן הכהן ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא, וכן מצינו בו מדת היראה מאד ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, וספרו ז"ל שהי' רואה את המזבח בדמות עגל והי' מתירא לקרב אליו ופי' הרמב"ן שכ"כ קיים בעצמו וחטאתי נגדי תמיד עד שמחמת יראתו מחטא העגל נדמה כאלו העגל עומד ומעכב בקרבנותיו, והנה כה"ג הוא נקודה הפנימית שבישראל, ובכח קדושת הכה"ג עורר נקודה הפנומית שבישראל ושם שוכן מדת היראה למעלה מהשכל והדעת רק מצד עצם נפש ישראל ומן נקודה זו התפשט שוב מדת היראה בכל ישראל ונתרבה החכמה מאד, וע"כ נעשה הנס בשמן להורות ענין נכבד הזה: ולא הי' בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, הקשה הב"י למה עושין חנוכה שמונה ימים הלא על יום אחד הי' בו להדליק וא"כ לא הי' הנס רק על ז' ימים, ונראה דהנה כל גשם הוא בעל גבול ששה קצוות ד' רוחות מעלה ומטה ואינו יוצא מגדר גבולו, אך כשנעשה בו נס, ונס הוא לשון הגבהה כמ"ש שאו נס אלא עמים ארים נסי, נעשה מוגבה מגבול הגשם ופשט צורת הגשם בעל גבול ולבש צורה נסית בלתי בעל גבול, וע"כ הי' בו להדליק כמה ימים, ובודאי אם לא הי' להם עוד שמן טהור אחר שמונה הי' דולק והולך יותר, וכמו שנראה מדברי הר"ן שגם בנר המערבי בזמן עדות קבועה אלמלא כיבו אותו והטיבוהו מחדש הי' דולק והולך לעולם, והכל מטעם הנ"ל שהנס עשאהו בלתי בעל גבול, רק שלא הוצרכו יותר לא רצו להשתמש בנס יותר, וא"כ לפי"ז שפיר מובן שכל שמונה ימים הי' הנס ודלק שמן נסיי ולא שמן טבעי כלל שהרי כבר פשט צורה הטבעית ולבש צורה הנסית והבן הדברים שאי אפשר לפרש בכתב יותר: הנה בטור שו"ב ר"ח הם כננד י"ב שבטים, ולפי סדר השבטים הכתובים באבני האפוד כמ"ש הרמב"ם בה' כלי המקדש, ר"ח טבת הוא נגד שבט אשר, ונראה שיש בו רמז שר"ח שלו הוא תמיד בחנוכה, בברכת יעקב מאשר שמנה לחמו, ובברכת משה וטובל בשמן רגלו, ונרמז שבר"ח שלו יהי' בו ברכת שמן, ונראה עוד דברכת שמן הוא ענין נכבד מאד, דהנה בזוה"ק ח"א פ"ח. דבשעה שהשיבה אשת עובדי' לאלישע אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, אמר לה נחמתני וכו' אבל השתא דאית לך שמן דא הוא אתר לאשתכחא בי' ברכאן מנלן דכתיב כשמן הטוב וכו' עד שמן לסטר ימינא ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא עי"ש כל המאמר, ונראה דבחנוכה שהי' הנס בשמן, זה מורה שהגיעו למקור הברכה דמתמן נפקי ברכאן לעלמא וכל הנסים שהי' בנצחון היוונים הכל נכלל בנס ברכת השמן, ומיושב מה שמקשין העולם מה רבותא כ"כ שהי' נס במקדש הלוא עשרה נסים נעשים בכל יום במקדש, ואפי' בגבולין הי' מלומדים בנסים וההולך למוד את גרנו אמר יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה, ואח"כ מודה על שנשלח לו ברכה בכרי הזה, הרי שהי' ברכה מצוי' אצלם בתמידיות ומאי אולמא דנס חנוכה, ולהנ"ל ניחא שעיקר רבותא שבאו למקור הברכה, ושוב נשלח ברכה לכל הפרטים בכל ענינים, ולא הי' ברכה פרטית בדבר אחד בלבד:
Source 45 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Genesis, For Chanuka 1
שפת אמת, בראשית, לחנוכה א׳:ג׳-ה׳ — ד"ה (ליל א) אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר
Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 1:3-5
Sfas Emes teaches that the miraculous illumination of the Temple menorah remains present during Chanukah, and that lighting the Chanukah candles through the mitzvah awakens this hidden light within each Jew; perceiving it requires withdrawal from immersion in nature and physicality.
(ליל א) אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר מה שמברכין שעשה נסים על ראיית נר חנוכה. כי הארת הנסים הם בהנרות. ובאמת כ' הנרות הללו קודש הם. ונראה כי מאחר שהיה הדלקת המנורה בימים אלו עפ"י נס אף שלא הי' שמן לבנ"י להדליק. א"כ גם עתה אף שאין לנו מנורה ושמן טהור. ג"כ שייך ההדלקה עפ"י הנס. מאחר שנס זה נשאר לדורות. רק הכלי להדלקה הזו הוא מצות הדלקת נר חנוכה דכתיב נר מצוה ותורה אור. הפי' נר הוא כלי לקבל שמן ופתילה ואור. כן המצות נגד רמ"ח איברים ויראה ואהבה גי' נר כ"כ בתיקונים. והוא שהמצות הם במעשה. ואור התורה נתלה בהם. שהרי המצות כתובים בתורה ועי"ז יתוקן המעשה ג"כ. והוא תיקון גוף איברי האדם. והתורה להביא דעת וחכמה לאדם. וגם לשון נר חנוכה שתיקנו חז"ל בברכת המצוה ג"כ כנ"ל דלא כ' להדליק נר בחנוכה. רק שיש נר חנוכה. ועל ידי קיום המצוה מדליקין זה הנר הידוע. ובאמת הלא המשכן נגנז וכן המנורה וא"כ בימים האלו שהי' ההדלקה אז עפ"י נס גם עתה היא דולקת. וכעין זה אמר אא"ז מו"ר זצלה"ה על נר מערבי כיון שדולק בנס. דולק גם עתה במקום שנגנז כנ"ל. ורק לעורר ולהדליק זה ע"י מצות נר חנוכה שתקנו חז"ל. שע"י המצוה נזכר הארת הנס. [וכן הלשון בטור להזכיר הנס ולא לזכור ע"ש סי' תרע"ט] וכל אלו הענינים משכן ומנורה הם נמצאים ברמז בכל איש מישראל שזה מה שיש לכל אחד מישראל חלק בתורה [והארת המנורה שגנוזים כמו כן באדם ובימים הללו יכולין לעורר ההארות הנ"ל שהם בחי' המדות]: בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה ממש עתה שיש בכל שנה הארה מהנסים שהי' אז ע"ש. אך מ"מ להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע. וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות יכולין להרגיש. כי נס הוא למעלה מהטבע. ומ"מ ע"י המצוה נ"ח להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע. שזה עיקר בחי' המצות לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע. אף שעושה עניני עוה"ז מ"מ יוכל להיות נדבק ע"י אור המצות שהם בבחי' עשי' גשמיות כנ"ל. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר קבעום ימים טובים בהלל והודאה. שתקנו שע"י הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו. וכן פירש זכר עשה לנפלאותיו להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם עכ"ד ז"ל: (ליל ב) כתיב נר ה' נשמת אדם חופש כו' חדרי בטן. ובגמ' חיפוש מנרות. נר מנר. אחפש ירושלים בנרות כו' ע"ש. כי ענין המשכן וביהמ"ק נמצא בכל איש ישראל ג"כ כענין ושכנתי בתוכם. וכפי מה שמברר האדם אצלו כי כל החיות מהנשמה שאומרים כל יום נשמה שנתת בי טהורה כו'. והיינו שיש נקודה א' טהורה בכל איש ישראל רק שהיא נסתרת וגנוזה באמת. ובזמן שהיה ביהמ"ק קיים הי' זה נגלה כי כל החיות מהשי"ת. וזה ענין השראת השכינה עדות הוא שהשי"ת שורה בישראל. ועתה שהמשכן נגנז. מ"מ יכול להיות נמצא ע"י חיפוש בנרות כנ"ל. ופי' נרות המצות כמ"ש לעיל והיינו כשמחפשין בכל לב ונפש לעשות המצוה בכל החיות. שנר הוא נפש רוח וג"כ רמ"ח איברים העושין המצוה בדחילו ורחימו שגי' נר כנ"ל. אז הוא הכנה וכח למצוא ע"י בחי' המשכן שהוא לבוא לנקודה הגנוזה כנ"ל. ומכש"כ בימים הללו שנעשה נסים שיהי' להדליק הנרות עפ"י נס אף שגם בחי' הנרות הי' חסר לבנ"י אז. ממילא ההארה גם עתה למצוא סיוע ע"י מצות נר חנוכה למצוא ע"י הנרות בחי' הנגנז. ועיקר גניזה הוא בחושך שצריכין נרות לחפש ולמצוא כנ"ל. ובספר קדושת לוי פי' חנוכה בחי' כה כי משה נתנבא בזה הדבר והיא הארה המבוררת. ונביאים בכה אף שנסתר הוא אספקלריא דלא נהרא. ובחנוכה יש הארה גם לבחי' כה להיות מנוחה גם במקום החושך וההסתר כנ"ל. ועכ"פ מאחר דכתיב אחפש כו' בנרות. מבואר כי יש למצוא גם עתה בחי' ביהמ"ק וירושלים ע"י החיפוש. וכ"כ דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. והוא ע"י כח המצות שאדם עושה בכל החיות נתעורר החיות הפנימיות שהיא נקודה הטהורה ועליה נאמר חופש כל חדרי בטן שיוכל למצוא בכח הפנימיות הארה הגנוזה בכל חדרי בטן כנ"ל. [וזה ענין כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. וכשאדם מתקן עצמו כן. נאמר ועשו לי כו' ושכנתי בתוכם ממש כנ"ל]:
Source 46 · Hasidic
VerifiedTanya, Part I; Likkutei Amarim 36
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ו:ד׳-ה׳
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:4-5
The chapter’s account of the purpose of creation as the revelation of divine unity in the lower realms provides a broad Chabad metaphysical lens for understanding Hanukkah’s light within darkness.
וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
This is the concept of the hishtalshelut (downward gradation) of the worlds and their descent, degree by degree, through a multitude of “garments” which screen the light and life that emanate from Him, until there was created this material and gross world, the lowest in degree, than which there is none lower in the aspect of concealment of His light, blessed be He; [a world of] doubled and redoubled darkness, so much so that it is full of kelipot and the sitra achara which actually oppose G–d, saying: “I am, and there is nothing else besides me.” Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence.
Edition: Kehot Publication Society · Kehot Publication Society (English Translation) — License: CC-BY-NC ↗
Source 47 · Hasidic
VerifiedTorah Ohr, Miketz
תורה אור, מקץ א׳ — ד"ה ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם
Torah Ohr, Miketz 1
The Alter Rebbe’s discourse on Miketz, traditionally read in the Kislev season, explores the descent of divine vitality into concealment and its eventual disclosure—an important Chabad framework for the month’s symbolism.
וזהו שאמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ויהי מקץ פי' כי ע"י ולא זכר בחי' יוסף שהוא להרבות תענוג לפניו ית' נתהוה עי"ז ויהי מקץ לשון סוף ותכלה לבחי' שנתים ימים פי' שיכלה ח"ו אצלו בחי' התורה שהיא בחי' שנתים ימים כמ"ש ואהיה שעשועים יום יום אלפים שנה קדמה התורה לעולם. והיינו כמ"ש בתיקונים חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא בחי' חכמה תשב"כ בחי' בינה תשבע"פ כי מחמת שכוונתו בשביל עצמו אינו חושש לגנוז האור בכלי ודי לו בהתגלות האור לבד בתפלה. אך במשך הזמן נעשה ופרעה חולם פי' שאפילו בחי' התגלות בחי' יין הנ"ל שיש לו אינן אמתיים כ"א דרך דמיון וחלום שגורם הסתלקות האור כו'. ולכן נופל לבחינת מדות שהמדות הן נרגשות בנפשו שבע פרות הטובות כו' ומיד עולות אחריהן שבע פרות אחרות ותאכלנה כו' ולא נודע כי באו אל קרבנה פי' שנסתלק ונתעלם האור כ"כ עד שנדמה לו כאלו לא התפלל מעולם. משא"כ בבחי' יוסף שהוא מוסיף ומרבה תענוג ונח"ר לפניו ית' להיות מכון לשבתו ולהיות לו דירה בתחתונים ואז אין המדות נרגשות בנפשו כלל לא שבע פרות הטובות כו' ומכש"כ שאין רע יורד מלמעלה רק טוב גנוז בתוכו: והנה עומד על היאור. שממנו ג"כ נמשך בחי' המשכה לשבע פרות הטובות שהם ז' מדות אהבה ויראה וכו' הטבעיי' שיהיה אחר התפלה מחמת זה בסור מרע ועשה טוב. אך אחר זה הנה שבע פרות אחרות כו'. ותאכלנה כו' ולא נודע כו'. שבערך זמן רב אחר התפלה יוכל להתעורר מדות ותאוות גשמיות ומשכחות לגמרי את מדות הטובות אהוי"ר כו' שבשעת התפלה. משא"כ בבחי' הטעמים שהם בחי' שירה וזמרה הנ"ל. ע"ז אמרו (ע"ז ג) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי שחוט של חסד ואהבה עליונה באה עליו מלמעלה אהבה חדשה יותר מכדי טבעו של נפש אלקות לדבקה בו ית' בחי' אהבה בתענוגים ומשם נמשך יאור והמשכה לבחי' נקודה ברישי אתוון שהיאור הוא עומד על החולם וממשיך עליו הארה רבה ועצומה שלא יהיו פרות הרעות כלל כי אין רע יורד מלמעלה כו':
Edition: Kehot Publication Society · Sefaria Community Translation — License: CC-BY-NC ↗
Source 48 · Hasidic
VerifiedShem MiShmuel, Chayei Sara 3:2
שם משמואל, ראש חודש כסלו תרע"ב
Shem MiShmuel, Chayei Sara 3:2
Shem Mishmuel links Kislev first to Gad through the tribes’ birth order and to Benjamin through the דגלים, associating the month with victory over enemies and the subsequent dedication of the Temple; following the Arizal, it explains these achievements through Benjamin’s role as the earthly tzaddik, whose longing elevates Israel’s prayer and service, reflected in the name Kislev and Benjamin’s desire for the Temple.
הנה לפי סדר לידת השבטים מתיחס חודש כסלו לגד, ולפי סדר הדגלים [שלפי קבלת האר"י מתיחסים החדשים אל השבטים כפי סדר הדגלים] מתיחס לבנימין, והנה גד מתברך מיאע"ה וממרע"ה בגבורה ובניצוח האויבים, גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב, ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקוד, והרמב"ן במדבר הביא מדרש בענין דגל ראובן, ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו ובנימין מתברך בענין בהמ"ק בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל, ובתרגום בארעי' תשרי שכינתא ובאחסנתי' יתבני מקדשא וגו' ובברכת משה חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן, והנה בשניהם זכו ישראל בחודש כסלו בימי היונים, ניצוח האויבים, ואח"כ חנוכת בהמ"ק ונרות חנוכה, ולפי קבלת האר"י ז"ל שאין חודש כסלו מתיחס אלא לבנימין, יש לומר דגם ניצוח האויבים בא מכח בנימין והיינו דהנה ידוע שיוסף הוא צדיק דלעילא ובנימין הוא צדיק דלתתא, וענין צדיק דלעילא הוא להמשיך השפעה ממעלה למטה כמ"ש ויכלכל יוסף וגו', וענין צדיק דלתתא הוא להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים ולהעלות את תפילתם ועבודתם לרצון לפניו יתברך שמו ממטה למעלה, וזה עצמו הוא שם החודש כסלו והוא נגזר מלשון כסל כסלים והכליות נקראו כסלים, ותשוקה בא מן הכליות ובאבן עזרא ויקרא ג' שנקראו כליות בעבור כח התאוה והוא מגזירת נכספה וגם כלתה נפשי, וכתיב איוב ל"א אם שמתי זהב כסלי שפירש"י תקותי ומתשבותי ובתרגום אין שויתי על דהב סכויי, הרי שפירושו תשוקה ותאוה, ומדה זו מצינו בבנימין כמו שאמרו ז"ל והי' בנימין הצדיק מצטער עלי' לבולעה שנאמר חופף עליו כל היום ופירש"י יומא (יב) כאדם המתחכך מפני שאינו משיג תאותו
Source 49 · Hasidic
VerifiedSefat Emet, Leviticus, Parashat HaChodesh 6:3
שפת אמת, ויקרא החודש תרל"ה
Sefat Emet, Leviticus, Parashat HaChodesh 6:3
Sfas Emes explains “this month is for you” as granting Bnei Yisrael the power, through Torah, to bring renewal to the world and continually renew the work of Creation, with this renewal beginning with them before reaching all creatures.
וזה עצמו פי' החודש הזה לכם שניתן לבנ"י כח לעורר התחדשות דאיתא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. פי' שהקב"ה מחדש ע"י בנ"י בכל יום מעשה בראשית. וז"ש החודש הזה לכם שביד בנ"י להביא התחדשות לעולם בכח התורה באמת דאין כל חדש תחת השמש וכדאיתא אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי. וי"ל לכם ראש חדשים כי וודאי מגיע מזה התחדשות לכל הברואים אבל הראשית והתחלה היא לכם:
Source 50 · Hasidic
VerifiedShem MiShmuel, Noach 4
שם משמואל, נח ד׳:ח׳-י׳ — ד"ה הנה בזוה"ק דנח הוא שבת
Shem MiShmuel, Noach 4:8-10
Shem Mishmuel explains that Noach could not save his generation because they scorned him, whereas people who honor and love a rebuker are more receptive to his influence; by analogy, Shabbat counters the external forces that dominate during the weekdays and are associated with the generation of the Flood’s spiritual and moral corruption.
הנה בזוה"ק דנח הוא שבת, ובודאי צריכין למצוא דוגמא דידהו, ונראה דכמו דנח הי' מוכיח את דורו כבמדרש כרוז אחד עמד לי בדור המבול והוא נח, ובודאי אם הי' נכנעין אליו הי' מוציא אותם משאול תחתית שהי' טבועין בו, וכבר אמרנו שמפני שהי' מבזין אותו, היפוך שהי' להם להיות נכנע אליו, ע"כ לא הי' יכול להושיעם ותוכחתו לא פעל בהם מאומה, כי מה שדבריו של המוכיח יכולין לחדור תוך לב השומעים, אף שלא חידש להם מאומה מה שלא הי' יודעים בעצמם, הוא מחמת קישור הנפשות, והם שהי' מבזין אותו הי' נפרדים ממנו לגמרי ע"כ אפס מהם כל תקוה, וכן הוא בפרשת התוכחה שבתורת כהנים מואס באחרים העושים, וכבמדרש איכה אי קציפא אית סבר דכל מאן דרתח סופי מתפייס ואי מאיסה לית סבר, ע"כ באשר הגיע לגדר מיאוס שהי' מבזין אותו, לא הי' יכול להושיעם עוד לעולם [וממוצא הדברים נשמע שכל כמה שהשומעים אוהבים ביותר את המוכיח ונכבד בעיניהם כן יכול ביותר להושיעם ומקבלין תועלת ממנו]: ובדוגמא יש לומר שכן היא שבת לעומת ששת ימי המעשה, דהנה אמרנו במאמר הקדום שדור המבול הי' מקולקלים בד' דברים בגוף ונפש ושכל וצלם אלקים, היינו שהי' בהם כוחות רעות שנדבק בהם שהי' מושכים אותם לע"ז פגם השכל, ג"ע פגם הגוף שפ"ד פגם הנפש, גזל וחמס ומה שהי' נזקקין לשאינן מינן הוא פגם צלם אלקים, והוא כלל כל כוחות הרעות הנמצא בעולם ואביהם של כולם, והנה בכל ימי החול ידוע שיש שליטה לכוחות חיצוניות בעולם ובשבת כולם ערקין לנוקבא דתהומא רבא, וע"כ מנהג ספרדים לומר בע"ש קודם מנחה הודו שמוזכר בו ארבעה שצריכים להודות, תעו במדבר, יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל, כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות, יורדי הים, ויש לומר שארבעה אלו הם מעין ארבעה כוחות חיצוניות שנדבקו בדור המבול, תעו במדבר הוא רומז לתועה מדרך השכל, והוא מחמת פגם השכל, יושבי חשך וצלמות הוא מחמת פגם הגוף, כל אוכל תתעב נפשם הוא מחמת פגם הנפש, ויובן זה עם מה שאיתא בספרים שכל מאכל מצפה מתי יגיע להאכל לאדם שבזה הוא קונה שלימותו שנעשה מצומח חי למדבר, אבל כשהנפש פגום והמאכל מתקלקל בו עוד יותר, ע"כ ממאן המאכל להאכל לאיש ההוא וזה כל אוכל תתעב נפשם היינו שהאוכל מתעב את נפש מקולקל זה להאכל לו, יורדי הים וגו' ויעמד רוח סערה ותרומם גליו הוא מחמת פגם צלם אלקים, ויתבאר זה עפ"י דברי הזוה"ק פ' ויקהל (קצ"ט.) שדורש פסוקי יונה על הנשמה שהוא בגוף וכדין אזיל בר נש בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא כד"א והאני' חשבה להשבר ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי וכו' וכדין אטיל קב"ה רוח סערה תקיפו דא איהו גזרת דינא דקיימא תדיר קמי קב"ה וכו' כיון דאתפס בר נש על ידא דההיא סערה וכו', וכבר אמרנו במאמר הקדום שצלם אלקים הוא המחבר את גוף ונפש ושכל, וזה הוא קיומו של אדם בזה העולם כד"א אך בצלם יתהלך איש, ורוח הסערה תקיפא הוא היפוך מזה, והנה נתבאר שיסורי ארבעה אלו ר"ל נסתעף בשביל כוחות חיצוניות המושכים לפגם גוף ונפש ושכל וצלם, וקדושת שבת מוציא מזה, ע"כ אומרים קודם מנחה מזמור זה, להורות שניצולין מכל אלה וצריכין להודות לה' וכמו שכתוב מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה': וממוצא הדברים ששבת לעומת ששת ימי המעשה הוא בערך נח נגד דור המבול, ויש לומר עוד דכיון שאתה מקישו תקישו לכל צד דכמו דדור המבול מפני שלא הי' נכנעין לנח לא הי' יכול להושיעם, וכל כמה שהשומעים אוהבים להמוכיח ונכבד בעיניהם ודבקים בו, כן באותו מדה מקבלים טובה ותועלת ממנו, בדוגמא זו הוא בשבת דבאותו מדה שמשתוקקים להשבת ושמחים בבואו ודבקים בקדושתו בו במדה מקבלין תועלת מהשבת ודו"ק:
Source 51 · Hasidic
Externalלקוטי שיחות ח"א, וישלח יט כסלו
Likkutei Sichos 1 וישלח
The passage examines Rashi’s interpretation that “גרתי” alludes to Jacob’s observance of the 613 mitzvos, asking how this homiletic reading connects with the word’s plain meaning of dwelling as a stranger.
על הפסוק: "עם לבן גרתי" – מוסיף רש"י "ותרי"ג מצות שמרתי", כי אותיות "גרתי" הן "תרי"ג". דברי רש"י אלו טעונים הבהרה: א) כיצד, בכל זאת, משתלב פירושה הפשוט של המלה "גרתי" – שהוא במובן של גרות – עם הדרשה של תרי"ג?
In this sichaThe sicha addresses Rashi's commentary on Jacob's statement to Esau, "I have sojourned with Laban" ("עם לבן גרתי"), which notes that the letters of "גרתי" equal 613, indicating he kept the mitzvos. It questions how this homiletic interpretation connects with the literal meaning of sojourning as a alien, why Jacob needed to inform Esau of this, and what timeless instruction it holds for daily life.
Open the original PDF ↗Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Source 52 · HasidicKISLEV IN KABBALAH
VerifiedBnei Yissaschar, Kislev-Tevet, Maamar 1
בני יששכר, כסלו-טבת א׳
Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 1:1
The Bnei Yissaschar presents Kislev and Chanukah as a season of hidden light, spiritual renewal, and the revelation of holiness within darkness.
בו ידובר מענין צירופי שמות הקדש של החדשים הנ"ל ומהות החדשים ולהיות ימי חנוכה המה מחוברים בב' חדשים הנ"ל ע"ב חיברתם ביחד ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכ"ה: צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסל"ו הוא ויה"ה יוצא מר"ת הפסיק ו"ירא י"ושב ה"ארץ ה"כנעני וגו' בפ' ויחי אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה ולפי הקבלה בידינו הי' הדבר בכסל"ו בימי חנוכ"ה כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' בסוכות כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק ויעקב נסע סכות"ה ונשלמים השבעים יום בחנוכ"ה ע"כ נרמז שם הצירוף של חדש כסלי"ו נ"ל ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה: בספר יצירה המליך אות ס' בשינ'. וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זו"נ עוד שם המליך אות ע' ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם גדי בעולם וטבת בשנ' וכבד בנפש זו"נ ע"כ הנה ידובר בזה אי"ה במאמרי חנוכ"ה הנ' אלו הב' חדשי' היו מסוגלי' מבראשי' לנ"ר מצוה הנה סמ"ך עי"ן בגימ' נ"ר ויבואר אי"ה להלן: כסל"ו. עיין להלן במאמרים הבאים הגם של או"ר המנור"ה אשר בחדש הזה הי' מבחי' אור הגנו"ז שנגנז בתורה ועיין שם מ"ש בשם הרוקח שע"כ ניתקנו ל"ו נרות כנגד ל"ו או"ר ונ"ר ומאורו"ת שנזכרו בתורה הוא רמיזת אור הגנוז ששימש ל"ו שעות לאדה"ר ואח"כ נגנז ונתכסה בתורה ולדעתי ע"כ שם החדש (שהאיר בו הארה מן האור הגנוז ומכסה בתורה נקרא כסל"ו כ"ס ל"ו כיסו"ו ל"ו או"ר ונ"ר ומאורות נתגלה הארה בחדש הזה ומצורף לאור הזה טב"ת. או"ר כי טו"ב:
Source 53 · HasidicKISLEV IN KABBALAH
VerifiedMe'or Einayim, Miketz
מאור עינים, מקץ
Me'or Einayim, Miketz 3-5
The reading of Miketz, traditionally occurring during Kislev, is interpreted through the descent into concealment and the emergence of divine purpose from hiddenness.
וזהו ויהי מקץ שנתים ימים שנתים לשון שינה ויהי מסוף כלות ימי השינה שנתעורר האדם משינת הזמן ולומד במוחו שכל ופרעה הוא התגלות חולם הוא לשון בריאות הדר חלים, שנתחזק התגלות הנסים והנה עומד על היאור היא התורה. והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות וטובות כי אדם ובהמה תושיע ה׳ הם בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמם כבהמה כי האדם מגרמיה לית ליה כלום ומה שיש בו איזה דבר טוב ומעלה הוא מן השם הוא זה כי ה׳ יתן חכמה מפיו וגו׳ והנה שבעה מדות הם אהבה לאהוב את השם ויראה לירא מלפניו ותפארת לפאר את השם נצח לנצח את היצר הרע לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע והוד להודות את השם ויסוד שיהא מקושר אל כל המדות הנ״ל ומלכות הוא ליתן ממשלה ושררות להשם להמליכו על כל העולם לכן נקראו המדות בשם פרות שצריך האדם להשים עצמו כבהמה ותרעינה באחו ומתרגם באחווא כי מה שאדם שונא את חבירו הוא מחמת גדלות ודומה לו שלו ראוי הכבוד והגדולה ומקנא לחבירו אבל אם משים עצמו כבהמה אז הוא אוהב את כל העולם ואין לו שום שנאה על חבירו: והנה שבע פרות אחרות ג׳ כי היצר הרע בא להחטיאו בשבעה המדות לאהוב חמדת ממון ושארי תענוגים ולירא את העונש ולהתפאר בעצמו ולנצח את שונאו ולהודות את עצמו ויהא מקושר בכל דבר הנ״ל ולהשתרר הוא בעצמו ותבלענה הפרות גו׳ כי גם כל המצוות שאדם עושה הוא נותן כח בקליפה רחמנא ליצלן וזהו ותבלענה כי הקליפה בולע רצה לומר את התורה והמצוות. ולא נודע כי באו אל קרבנה וגו׳ ולכן בעשות האדם תשובה זדונות נעשין זכיות היינו שהזכיות שעשה מוציא אותם מתחת יד הקליפה. ויקץ פרעה והנה חלום כשמקיץ אדם משינת הזמן והנה חלום לשון הדר חלים כנ״ל ומהאי טעמא קורין פרשה הנ״ל בחנוכה כי התורה הוא עצה כמו שאמר הכתוב (משלי ח׳, י״ד) לי עצה שמייעצת לאדם איך לעבוד את השם ולשוב אליו נשמט לכן אסור להשתמש לאורה כי לא יהיה לאדם שום פנייה בלתי להשם לבדו לא בשביל עולם הזה גם לא בשביל עולם הבא: זמן שיעור הדלקת נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק כי מאן דרגיל בנר זוכה לבנים זכרים תלמידי חכמים ובודאי תלמידי חכמים אינם יוצאים לשוק כי אם עוסקים בתורה וזהו שתכלה רגל מן השוק. עד שתכלה רגלי דתרמודאי כי ידוע כל המצוות זמניות בבוא הזמן של המצוה נתעורר הדבר שהיה בעת הראשון כשנצטוה המצוה בחג המצות יצאנו ממצרים והעיקר שיצאנו מן מ״ט שערי טומאה וכמו כן בכל עת בא חג הנ״ל יוצאים אנחנו בני ישראל כל אחד מקליפיות כי לולא היה חג המצות בכל שנה לא היה באפשרי לאדם להתחזק בהשם וכן בשבועות מקבל כל האדם את התורה דהיינו שבאיזה שכל ילך לעבוד את השם באותה שנה ובסוכות אנו מוקפין בחסד אל וחסד יסובבנו כמאז ומקדם שהיינו מוקפין בענני כבוד ובפורים הוא עת וזמן מפלת עמלק גם עתה בכל דור הוא מפלת רשעי אומות העולם ובחנוכה בהיות שהיו משניאי הדת ורצו לבטל את ישראל מתורה ולהעבירם מן החוקים ונעשו להם נסים שעמדנו בתורתינו ובחוקים שלנו וכן בכל דור ודור בבוא הזמן הוא מסוגל לזה שנחזיק בתורתינו ובחוקים שלנו. ועל כל זה מה שאנו יכולים להתחזק בדברי תורה ובחוקים הוא מחמת שהראשונים התפללו על זה כי ידוע כי האבות התפללו בימיהם על העתיד להיות עד ביאת המשיח במהרה בימינו לכן כתיב באברהם וירדוף עד דן שם תשש כחו והתפלל על הדבר כן רמז אברהם אבינו עליו השלום על חנוכה באומרו (בראשית כ״ב, ה׳) שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה, הוא כ״ה בכסליו שהתפלל שינצחו את היונים בימי מתתיהו וכמו כן יוסף הצדיק חרד על הדבר ורמז בדברו עם בנימין אלהים יחנך בני (שם מ״ג, כ״ט) יחנך לשון חנוכה שיעשה השם ניסים ונפלאות בחנוכה ובכל שנה ושנה יש מפלת הרשעים של אומות העולם שונאי הדת עד שיפלו ויתבטלו לגמרי ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו וזהו ערכתי נר למשיחי (תהלים קל״ב, י״ז) מן נר חנוכה הוא הערכה שיבוא משיח צדקינו ויתבטלו כל הקליפות וזהו עד שתכלה רגלי דתרמודאי הוא הקליפה כדכתיב תרמוד בהרים:
Source 54 · HasidicBRIDGE
VerifiedTanya 36
תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ו
Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:1
Tanya’s discussion of the purpose of creation and the revelation of divine unity in the lower realms supplies a broader Chabad framework for understanding Chanukah’s illumination, though the chapter is not specifically about Kislev.
וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
It is a well-known Rabbinic statement that the purpose of the creation of this world is that the Holy One, blessed is He, desired to have an abode in the lower worlds. This is the concept of the hishtalshelut (downward gradation) of the worlds and their descent, degree by degree, through a multitude of “garments” which screen the light and life that emanate from Him, until there was created this material and gross world, the lowest in degree, than which there is none lower in the aspect of concealment of His light, blessed be He; [a world of] doubled and redoubled darkness, so much so that it is full of kelipot and the sitra achara which actually oppose G–d, saying: “I am, and there is nothing else besides me.” Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence.
Edition: Kehot Publication Society · Kehot Publication Society (English Translation) — License: CC-BY-NC ↗
Source 55 · HasidicKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
VerifiedKedushat Levi, Chanukah
קדושת לוי, בראשית, דרושים לחנוכה
Kedushat Levi, Genesis, Homilies for Chanukah 2-3
The Kedushat Levi interprets the Chanukah lights as a means of drawing holiness into the physical world and publicizing God's unity. Its focus on blessing, praise, and illumination makes it a central Hasidic source for Kislev.
הכלל הוא, בראש השנה ויום הכפורים הקדוש ברוך הוא פוקד את ישראל לטובה, רק בחנוכה ישראל רואין הטובה בשכל והוא במחשבה. כי עיני עדה, פירש רש"י ז"ל חכמי העדה, ולכך בחנוכה בנרות כי הוא לשון ראיה ואחר כן פורים הוא הדיבור כי קורין את המגילה ובפסח הוא במעשה שאוכל מצה ולכך חנוכה שהוא על הראיה והוא בחודש כסליו הצירוף הוא וירא יושב הארץ הכנעני, שמורה על הראיה: חינוך המשכן היה בראש חודש ניסן. החנוך מבית ראשון היה בתשרי, החינוך מבית שני היה בכסליו כל אחד לפי בחינתו. הניסים שהיו אז בשעת המשכן היו סמוך לניסן לכך היה בו החינוך ובבית שני שהיה הנס חשמונאי בכסליו ולכך היה החינוך בכסליו, והחינוך של בית ראשון היה בתשרי. הכלל המשכן היה מה שהגוף משיג שיש בורא עולם ברוך הוא, ובית המקדש הוא מה שהנשמה משיג שיש בורא עולם. וזהו שהנשמה משיג שיש בורא עולם הוא בתשרי מחמת מחילת העונות אז הנשמה משגת הבורא עולם ובניסן הגוף משיג שיש בורא עולם כי על ידי ניסים ונפלאות הגוף הוא משיג ולכך נקראת בית המקדש בית עולמים (מלכים א' ח, יג) כי הנשמה הוא קיום והגוף אינו קיום. וזהו הרמז מה שאמרו חכמינו ז"ל (עירובין ב.) מנין למקדש שנקרא משכן ומשכן נקרא מקדש, כי באמת זה שהגוף נהנה הוא גם כן מה שהנשמה נהנית, כי על ידי קיום הגוף הוא קיום הנשמה בזה העולם לעבוד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו ומה שהנשמה עושה שעובדת את הבורא ברוך הוא הוא גם כן נחת להגוף. וזה משכן שהוא המרומז על הגוף נקרא מקדש, ומקדש נקרא משכן ודו"ק: בנוסח הברכה אומרים, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כי כל הניסים היו למעלה מהזמן כמו ניסי מצרים וים סוף וירדן וכל הניסים היו למעלה מהטבע. מה שאין כן נס חנוכה ופורים היה בתוך הטבע דחשמונאי ובניו עשו מלחמה ובפורים היתה אסתר המלכה לכן מברכין בחנוכה שעשה ניסים כו', בזמן הזה. רצה לומר בתוך הזמן שהוא עולם הזה בתוך הטבע עשה ניסים שהכל היה מאתו יתברך ולכן נקרא חנוכה שרבותינו ז"ל אמרו משה נתנבא בזה, וכל הנביאים בכה, כי בחינת כה נקרא מה שהוא בעולם הזה, מה שאין כן משה רבינו עליו השלום היה דבוק תמיד למעלה מזמן נקרא זה ולכן נקרא חנוכה, רצה לומר חנוכ"ה בבחינת כה היה חניתם, היינו מנוחתם שהיה הנס בתוך הטבע ובכל שנה בימים הללו מתגלה הנס ההוא והשם יתברך ברוך הוא משפיע בימים הללו לעמו תשועה ופדיון. וזהו שאנו אומרים בשמונה עשרה ולעמך ישראל עשית כו' כהיום הזה, כהיום דייקא, רצה לומר דגם היום התשועה ופדיון בימים ההם כמו בעת ההוא:
Source 56 · HasidicKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verifiedrecovered from “Sefat Emet, Chanukah Chanukah, 5658”
Sefat Emet, Chanukah, 5658
שפת אמת, בראשית, לחנוכה כ״ו
Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 26:3-4
This teaching emphasizes that Chanukah reveals enduring divine light beyond ordinary natural limits, and that human beings participate through lighting, praise, and thanksgiving. It frames Kislev as a time of renewed attachment to God.
איתא במדרש וישלח חדשים לבקרים רבה אמונתך ממה שאתה מחדשנו בכל בוקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים. וממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלינו. כמו שבכל יום נעשין בריה חדשה וכל סדר הלילה הוא בשביל זה ההתחדשות. כן כל גלות כדי להביא התחדשות כמ"ש לעיל בפ' ויצא על פסוק ואומר אך חושך כו' ולילה אור בעדני. גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. פי' כי גם בלילה יש אור רק שהוא בדרך נסתר. אור הבא מתוך החושך. ובגלות יון שנק' חשך כמ"ש במדרשים והי' הכנה להתחדשות אור בעדינו ולכן נקרא חנוכה על התחדשות שנעשה אחר זה המלכות יון. ואיתא שאומרים בכל יום מזמור שיר חנוכת בשביל הארה שנתחדש בכל יום ונפשות שנתבררין בכל יום מחושך לאור. כי הקב"ה עושה פלא. ובכל יום נמצא רמז מתחלת העולם ועד סופו. כמ"ש מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומ"ב כולל כל הבריאה עד תחיית המתים ועוה"ב וע"י חדשים לבקרים צריך האדם להחזיק באמונתו ית"ש. ומכש"כ כשנתחדש גאולה מבוקרן של מלכיות שהוא לחזק אמונת בני ישראל: איתא בחנוכה קורין בנשיאים. והענין הוא כמ"ש במשכן וידעו כי אני ה' כו' הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. שהשראת השכינה במשכן הי' גמר ותכלית יציאת מצרים. כמו כן בכל גאולה ממלכות אחד זוכין אח"כ להשראת השכינה. וכן הי' בחנוכה גילוי שכינה. ולכן עשו חנוכה כמו בשעת בנין הבית. כי אחר שנטהרו מטומאת היונים הי' השראת השכינה בבית המקדש. ונאמר עוד כי מאחר שתקנו שמונה ימים. ראי' שהי' זה בבחי' בעלי תשובה. ולפי שבמקום שבע"ת עומדין אין צדיקים יכולין לעמוד. א"כ נגלה להם אח"כ אור חדש ביותר ממה שהי' מקודם. ולכן עשו חינוך עתה. וגם המשכן היה בבחי' בעלי תשובה. והנה נשאר מזה חנוכה לכל שנה ושנה שנפתחין שערי תשובה בימים האלו. ולכן המצוה על הפתח. לומר שנפתח פתח לקבל הרוצה לשוב בתשובה בימים אלו ולחדש מעשיו לטובה:
Source 57 · HasidicKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verifiedrecovered from “Sefat Emet, Chanukah Chanukah, 5654”
Sefat Emet, Chanukah, 5654
שפת אמת, בראשית, לחנוכה כ״ב
Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 22:4-5
The Sefat Emet presents Chanukah as the revelation of an inner point of holiness that survives foreign domination. The lights disclose the hidden sanctity of Israel and transform physical darkness into spiritual perception.
שם חנוכה על שם חנוך לנער על פי דרכו. וזהו ענין מזוזה מימין ונ"ח משמאל. ומה שתקנו בהלל והודאה. כי באמת התורה שנתן לנו הקב"ה משמים היא העיקר ואם היו בני ישראל מחזיקים כראוי בתורת ה' לא היו נמסרין ביד מלכיות כמ"ש על עזבם את תורתי. כי התורה ניתנה לדור דיעה שהיו בעצמם מוכנים לקבל התורה. ואחר החטא ששלטו בנו ד' מלכיות. מה שהקב"ה עשה עמנו נסים ונפלאות להאיר לנו מתוך החשיכה. זה חסד לפנים משורת הדין. והוא ממש כמו שמחנכין הנער לידע לילך בדרך הישר אשר הוא מכח חסרון דעת הנער. כמו כן מה שהחשיכו הרשעים עינינו בגלות הוא מצד חסרון הדעת שלנו. זה לא הי' בדין על הקב"ה שהוא דבר המוטל עלינו. ואף על פי כן הקב"ה ברוב רחמיו האיר לנו כמ"ש גם שם ידך תנחני. והוא בחי' נר חנוכה משמאל. וע"ז צריכין הודאה כמ"ש גבי לאה שנתנה הודאה שנטלה יותר מחלקה. וימי חנוכה המה מסייעין לבנ"י לתקן מעשיהם ולהאיר עיניהם מתוך החושך: עוד יובן שם חנוכה וענין מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל הוא בחי' התורה וביהמ"ק שזה ב' המתנות הגדולות שזכו בנ"י. והם בחי' יששכר וזבולון. יששכר בתורה. וזבולון כמ"ש בנה בניתי בית זבול לך. והתורה היא מן השמים. ובנין ביהמ"ק הוא שזכו בנ"י לבנות בנין במעשה בעוה"ז שישרה בו השכינה לכן זה בימין וזה בשמאל. והנה בנין ביהמ"ק אינו מוכן רק לבנ"י ולכן בית שני שהי' בו חלק לבני יפת לא שרתה בו שכינה בשלימות כמ"ש חז"ל יפת אלקים ליפת אעפ"כ ישכון רק באהלי שם. ולכן אחר מפלת יון נעקר אותו חלק שהי' לכורש במקדש. ויתכן לומר שנתחנך הבית ממש אז. שהרי הנס דמנורה עדות שהשכינה שורה בישראל לכן נק' חנוכה. והנה כל זה עדות שאין שייכות לביהמ"ק רק לבנ"י. ולכן אפילו מה שזכה יפת להיות לו קצת שייכות לא נתקיים. ובאמת אם הי' מבטל עצמו לגמרי כמו שהי' כוונת נח באמרו וישכון באהלי שם שיהי' בטל אליו. הי' טוב. כי מסתמא בנין בית שני הי' במדריגה קטנה מבית ראשון והיה צריך להיות הבנין בבחי' שמאל. וכיון שעמדה מלכות יון על בני ישראל ודימו להם כי המה עיקר כמו בנ"י הי' להם מפלה והוצרכו בנ"י לעמוד גם במקום חלק זה שהי' ליפת. ורמז לדבר דכתיב ביון וירכתי' די נחש. ופי' החיזוק שהי' לו מכח חלק שהי' לו בביהמ"ק. מול זה כתיב בזבולון וירכתו על צידון. וי"ל עוד רמז כמ"ש ועוררתי בניך ציון על בניך יון. וצידון כולל ציון ויון. הגם כי נכתב חסר תיבת צידון בתורה מ"מ י"ל כן. לכן מצות נר חנוכה מבחוץ כמ"ש שמח זבולון בצאתך. והוא הארת הקדושה אפילו למי שעוסק בסחורה כדי להחזיק לומדי תורה כמ"ש בשמאלה עושר וכבוד:
Source 58 · HasidicKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verifiedrecovered from “Bnei Yissaschar, Kislev–Tevet Kislev–Tevet 2”
Bnei Yissaschar, Kislev–Tevet, Maamar 2
בני יששכר, כסלו-טבת ב׳:א׳
Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 2:1
This discourse explores Chanukah's light as a revelation that reaches into spiritual darkness, linking the festival's practices with deeper patterns of holiness, Israel's endurance, and the sanctification of the month.
בו ידובר מענין הנס דחנוכ' ורמיזתו בפסוקי התורה ונביאים וכתובים ויתבארו בהם כמה עניינים ע"פ כמה הקדמות ויתבאר אשר הנס הזה רמז לאור תורה אשר רצו היונים לבטל והש"י הפר עצתם וליהודים היתה אורה זו תורה ונק' או"ר תור"ה: נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כמשארז"ל) רק הוא בבחי' תור' שבע"פ והטעם יתבא' לפנינו אי"ה במאמרי' הבאים כיד י"י הטובה עלינו אבל עכ"פ ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא תורה שבכתב. ע"כ אבאר מקודם כמה עניינים ברמיזה ובדרך הדרש בפסוקים בתורה ובנביאים בענין הנס דחנוכה ובענין הנר מצוה שתיקנו החכמים בעלי רוה"ק שבדור ההוא לדורות עולם לזכרון לבני ישראל לפני י"י ע"ע ויתבאר שהאור הוא מבחי' אור הגנוז ע"כ הוא בתורה רק בגניז' ויתבררו בצירוף מאמרי הזוה"ק אשר נרמז בו שמציל מדינ' גיהנ"ם ומסוגל לתחיית המתים:
Source 59 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
VerifiedBnei Yissaschar, Kislev-Tevet, Maamar 3
בני יששכר, כסלו-טבת ג׳
Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 3:4-14
This discourse develops the inner meaning of Chanukah’s light and its relationship to Israel’s spiritual identity, emphasizing illumination that appears precisely amid darkness.
והנה אמרז"ל דו"ד ושלמ"ה שנמשחו בקר"ן נמשכה מלכות"ם שאול ויהיא שנמשחו בפ"ך לא נמשכה מלכותם ומהראוי להבין מהו הרמז בפ"ך וקר"ן כבר כתבנו במ"א קר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד מורה על קיום המלכות לעד ומורה שהוא מרכבה למלכות שמים דכתיב י"י ימל"ך לעל"ם וע"ד משא"כ פ"ך בגימ' ימל"ך בלבד מורה רק על מלוכה לשעת' ואינה מקויימת לעד והנ' דוד שנמשח בקרן מן הסתם שהיו מושחין בו היה קר"ן השו"ר כי עיקר שבח הקר"ן הוא בשו"ר כענין שנא' שור פר מקרין מפריס: והנה מלכות יון אמרה לישראל כתב"ו לכם על קרן השור אין לכם חלק וכו' (היינו שהיה אומרים להם שיכפרו לגמרי במלכו' בית דו"ד היינו בביאת משי"ח הבא מן דו"ד ב"ב אחרי כלות כל המלכיות ובזה לא יהיה להם ח"ו חלק וכו' כענין שאמרז"ל איש לאהלי"ך ישראל איש לאלקי"ך וכו' והיו אומרים בלשון כתב"ו לכם כי מלכותא דדו"ד ה"ס תורה שבע"פ מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. והנה הכפיר' הוא כפיר' בתורה שבע"פ ע"כ היו אומרים כתב"ו לכם דייקא רק מה שבכתב הוא אמת והבן. והנה היוצר כל הוא אלקינו בעת הישוע' הראה לישראל ע"ק הענין המקוו' ב"ב עם היות שלא הגיע עדיין זמן החזרת המלוכה לדו"ד (כי זה יהי' בביטול עש"ו אזי הו"י' ימל"ך לעל"ם וע"ד בגימ' שט"ו) אז יהפוך אל עמים שפה ברורה וכו' והי' הוי' למלך על כל הארץ ובית דו"ד (שנמשח בקר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד) יהי' נכון לפני הוי' עד עולם והנה כעת בביטול יון עדיין לא הגיע זמן החזרת המלוכה לדוד. עכ"ז הרא' להם הש"י אז ענין המקוו' לעתיד ב"ב ע"כ הרא' הש"י אותותיו בפ"ך ליתן מלוכ"ה לחשמונאי"ם לפי שעה כמש"ל כי פ"ך בגימ' ימל"ך אבל לא לעל"ם וע"ד. כי תחזור המלוכה לבעלים לדוד ולזרעו ע"ע והנה קר"ן נוסף על הפ"ך מספר נ"ר. ע"כ כאן נוסף על מציאת פ"ך נס של הנ"ר להורות על הקר"ן היינו מלכות בי"ת דו"ד שיהי' ב"ב והנ' לפ"ז אדרבא מן הענין הזה נתוודע להם בקיום מלכות משי"ח הבא בן דו"ד הבן הדבר: וזה שאמר דוד ברוה"ק כהני"ך (היינו החשמונאים) ילבשו צד"ק (היינו מלכות שיקחו המלוכ' לשעת') וחסידך ירננו (בהלל והודא') ובקש בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך (היינו שביקש ושאל מאת הש"י שלא ישיב פני משיח"ו היינו שלא יסברו ח"ו שאין משיח לישראל כשיראו שהכהנים לקחו המלוכה והנ' ביקש דוד שלא ישיב פני משיחו ויתוודע לכל עריכת נ"ר לבן ישי משיחו) וז"ש אח"כ נשבע י"י לדו"ד אמת לא ישוב ממנ' מפרי בטנך וכו' והנ' סיים ברוה"ק כהני"ה אלביש יש"ע (בגדי יש"ע היינו בגדי מלכו"ת) וחסידי' רנן ירננו (בהלל הוודא' הנה) שם אצמיח קר"ן לדוד (היינו בהוספת נס של נ"ר על פ"ך הנה יתהווה קר"ן לרמז על דוד שנמשח בקר"ן. וז"ש) ערכתי נ"ר בהוספ' על פ"ך הוא למשיחי והיינו להורות על משי"ח אלקי יעקב שנמשח בקר"ן וכנ"ל) אויביו אלביש בשת (שהיו אומרים כתבו לכם על קר"ן השור כמש"ל) ועליו יצין נזר"ו הנזר והעדות: (טעם א' מה שהנס דחנוכ"ה לא ניתן לכתו"ב): הנה יצא לך מכל דברינו הנ"ל טוב טעם למה נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתו"ב רק הוא בתור"ה שבע"פ שהרי היוני' בקשו שיכפרו במלכות בית דוד שה"ס תורה שבע"פ מ"לכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה ע"כ אמרו כתב"ו לכם כנ"ל ע"כ הנס הזה שהי' בזמן הישועה לא ניתן לכתו"ב רק הוא בדרגא דתורה שבע"פ: (טעם א' למה המליכו את החשמונאי') ותתבונן טע"ם על מה סמכו א"ע החשמונאים ליקח מלוכה לעצמם כיון שהמלוכה שייכת לבית דוד וגם חכמי הדור על מה סמכו א"ע להמליכם והוא על שמצאו פ"ך שמור' על מלוכה לשעת' בגימ' ימל"ך ותוספת נס נ"ר על פ"ך יהי' קר"ן הנה נרמז על מלוכה עולמיית שתהי' לבית דו"ד שנמשח בקרן בגימ' ימל"ך לעולם וע"ד: (טעם א' על מציאת פ"ך דייקא: וג"כ תתבונן טוב טע"ם למה מצאו בנס דייקא כלי ששמו פ"ך נרמז על מלוכה לשעתה פ"ך בגימ' ימל"ך כנ"ל: (טעם א' על לשון הודא"ה): וג"כ תתבונן למה תקנו הימים האלה רק להודא"ה כי הודא"ה הוא על תוס' טוב' מן הראוי נלמד מן לא"ה אמנו שאמר' בלידת יהודה הפעם אוד"ה את י"י. והוא על שנטלה יותר מהמגיע לה והוא תוס' טובה הנה אמרה לשון הודא"ה וכן היא בחנוכ"ה ניתקן לשון הודא"ה על תוספת טובה דהגם שלא הגיע עדיין זמן מלכות יהודה עד שתכלה מלכות אדו"ם עכ"ז תוספת טובה ניתן לישראל גם בזמן מפלת מלכות יו"ן מלוכה לשעת"ה ע"כ ניתקן לשון הודאה המורה על תוספת טובה: טעם ב על לשון הודאה שהיו מודים על מלכות בית דוד במה שרצו היונים שיכפרו וכאן בזמן הישוע' ניתן להם אות ומופת ע"ז. בהוספת נ"ר על. הפ"ך כנ"ל רמז על צמיחת קר"ן לדוד ועריכת נ"ר לבן ישי הנה אז הודו כולם כאחד וזהו לשון הודאה: וג"כ תבין למה לא תקנו משת"ה ושמח"ה כי שמח"ה לא שייכא רק במלכות בית דוד כדכתיב בד"ה בעת שהמליכו את דו"ד וגם הקרובים וכו' מביאים לחם וכו' וצמוקי' ויין ושמן ובקר וצאן לרוב כי שמח"ה בישראל. וכן בשלמ' אוכלים ושותים ושמחי"ם וטעם הדבר דלא שייכא שמח' אלא במלכות בית דוד (טעם א' לזה לא תקנו משת' ושמח') הוא כי במלכות בית דוד מרכב' למלכות שמים וכתיב שמחת לב אשה אשת חיל יראת י"י ירא את י"י בני ומלך (הבן מה שרמזתי לך): ובאלה הדברים (תבין טעם רביעי) עיין סי' א' ב' ג' למה קראו לימים האלה חנוכ"ה שבכאן היה רק מלוכה לשעתה ולרמז בה המלוכה המקיימת והוא כמו חינוך שעושין לקטן בכדי שידע להתנהג בגדלותו. ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה: ויתפרש בזה ג"כ מה דשאל מסדר הש"ס מא"י חנוכ"ה (עיין מש"ל סימן א' ב' ג') דשאל השואל מהו שם חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה כסל"ו וכו' כשנכנסו היוני' וכו' וכשגבר' מלכות בית חשמונאי וכו' לא מצאו אלא פ"ך וכו' והנה במגילת תענית כתבו י"ד בית חשמונאי ובגמ' שינו לכתוב לשון מלכו"ת להורות על המכוון הנ"ל להיות שמצאו פ"ך הבינו ברוח קדשם אשר מן השמים הוא ליתן מלוכה לשעת' לחשמונאים שמסרו נפשם על קדושת השם ונעשה הנס בהדלקת הנ"ר להורות החזרת המלוכ' לעתיד לבעלים למי שנמשח בקרן כמש"ל ערכתי נ"ר למשיח"י (ובזה תבין מש"ל בשם הקדוש מהר"פ מאמר תור"ה או"ר סימן ט"ז שבשעת הדלקת נר חנוכ"ה נתגלה אורו של מלך המשי"ח עיי"ש) ע"כ רמזו מלמעלה הנס בפ"ך להורות שהוא רק מלוכה לשעתה (ותוחזר המלוכה לבעלי') והמלוכ' לשעתה הוא תוספ"ת טוב"ה והוא חינוך למלכות שמים שלימה כי הנה במלכות הלזה מקבלת מלכות שמים הארה במקומה ואינה בהתפשטות בשיעור קומת' (כמ"ש בנוסח ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשך) משא"כ במלכות בית דוד יהיה יחודא שלים בהתפשטות כל שיעור קומה (ואז יאמרו כל הגוים בית יעקב לכ"ו ונלכ"ה באו"ר י"י בגימ' רג"ל כמו הארת יו"ט. הבן) ע"כ נק' הימים האלה הנזכרים ונעשים בכל דור ימי חנוכ"ה כמו החינו"ך שעושין לקטן שיעשה הדבר הזה בגדולתו ע"כ שינו בגמ' מתיבת י"ד לתיבת מלכו"ת כדי להשיב תשובה על שאלת מא"י חנוכ"ה לשון חינוך והרג"ל למלכו' מלך המשיח ואי"ה יבואר עוד בענין יעקב ששכח פכי"ם קטנים וחזר בעבורם הבן: נר חנוכה בגימ' של"ט להורות על הנ"ל כי בימים ההם ניתן למלכות רק בחי' שליט"ה ולא מלוכ"ה כי מלוכה לשעתה שליטה יקרא לה חינו"ך למלוכ"ה אשר תהי' ב"ב למלכות בית דו"ד אשר נ"ר ישראל קרא לה כמ"ש לדוד ולא תכבה את נ"ר ישרא"ל והנה כבר נאמר ונשנ' ענין חנוכ"ה חינו"ך לגאולה האחרונה וכמו שמחנכין את הקטן אע"פ שאין שכלו עדיין בשלימות עכ"ז החינוך הוא להיות לו לעזר לכשיהי' גדול. הנה הגאול' האחרונ' ב"ב תהי' אור הלבנה כאור החמה ותתפשט מלכות שמים בגדלות בכל שיעור קומה (ותהי' נק' נ"ר ישרא"ל כמ"ש לדו"ד כנ"ל) והנה כבר כתבנו ייחוד חב"ד הוא הו"י' אה"י'. חג"ת. הו"י' אלקי"ם. נה"י הו"י' אד"נ'. שלשתן בגימ' נ"ר כמ"ש האריז"ל רק שכעת בנר חנוכ"ה מקבלת האר' הזאת כשהיא בקטנות עדיין במקומה למט' והוא כעין חינו"ך למה שיהי' בגדלות בהתפשטו' שיעור קומה המלכו' ביתר שאת ויהי' אור הלבנה כאור החמה הבן הדבר היטב: (טעם א' למה נעשה הנס ע"י כהנים): והנה נעשה הנס ע"י כהנים המה יורו לבני ישראל החינו"ך הזה והוא בשור' לבני ישראל למה שיהי' במהרה בימינו אחר כלות גלות החל הזה דהנה הכהנים הללו כפי הנראה בודאי היו מזרע פינח"ס הוא אליה"ו. אשר הש"י נתן לו ברית שלום שיבא ב"ב לבשרינו בשלו"ם ע"כ ביום שעלה אליה"ו בסער' השמים. בו ביום עמד מלך לאדו"ם כמו שאמרז"ל במדרש שיר השירים ומזה נדע שביום בואו בהחזר' ב"ב תתבטל המלוכה מן אדו"ם ותחזור העטר' ליושנ' ויוצמח קר"ן לבית דוד וזה שאנו אומרים בברכ' הפטר' שמחינו י"י אלקינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך כי הא בהא תליא ממילא תתבונן דלבעבור זה גם החינוך לגאולה האחרונה נעש' ג"כ ע"י הכהני"ם מזרע פינח"ס הוא אליה"ו אשר הוא יהי' המבשר למלכות שמים שלימה ב"ב אמן. הנה עד כאן ביארתי לך כמה פעמים לכל הנהו מילי אגב גררא. אבל יתבאר אי"ה כל אחד במאמר בפ"ע: תקנו חז"ל הדליק' עושה מצוה. ולא הנחה. הנה ע"פ כתבי מרן זלה"ה יש לפרש הטעם ע"פ מה דמקובל בידינו שעל מגינו של דוד הי' מצוייר צורת המנור"ה (עיין בס' תורת העולה למרן מהרמ"א ז"ל) וסוד הדבר נ"ל דהנה סוד המנור"ה ה"ס נוק' דז"א רחל (מלכות בית דוד) וז' נירותי' ה"ס בנין גופה מן הג' המתפשטים בחג"ת נ"ה שבה מחסד עד היד ונכללים ביסוד"ה ואח"כ במלכות"ה כידוע מכתבי מרן ח' אורות הנתלים בנירותי' הם הח' המתפשטים בה באופן הנ"ל והנה מגינו של דו"ד להגביר הגבורות על שונאי ישראל בשביל זה היה מצוייר עליו צורת המנור"ה (סוד מלכות"א דילי') בז' נירותי' (סוד הגבירות כנ"ל) וז"ש דו"ד כי אתה תאיר נר"י וכו' בך ארוץ גדוד וכו': ועתה תתבונן ג"כ כשגבר' יד בית חשמונאי על מלכו"ת יו"ן נעשה נס באור המנור"ה ולכאורה הנה זה הנס לא הי' מצטרך לענין הישוע' אך הוא דהנה מלכות יו"ן הוא בחי' חש"ך כמשארז"ל בפסוק והארץ היתה תהו ובהו חשך וכו' והתגברות שלהם בהתקשרות הדינים דפח"ד יצח"ק עיין במג"ע) סוד החש"ך ותכהן עיניו מראות וכו' וכאשר הש"י גבר עלינו חסד"ו הנה נמשכו האורו"ת שהם החסדי"ם בנרו"ת שהם הגבורו"ת והנה לכל ב"י הי' או"ר או"ר מהחסדים והדינים והגבורות נמשכו להתגבר על שונאינו והנה להוראה עצומה הלזו נעשה נס במנור"ה והנה כל זמן שלא האירו האורו"ת שהם החסדי"ם בנרו"ת המנור"ה אז היה הדין ונתגבר' הערלים. אך כאשר האירו האורו"ת גבר חסד"ו עלינו והושם זכרון זה לדורות עולם בימי הניסים הללו ע"כ הדלקה עושה מצוה דוקא תליית האור בנר והבן. ותתבונן מעתה אשר הוא מקובל בידינו לומר מזמור ס"ז (אלקים יחנונו וכו' יאר פניו וכו' בכל גוים ישועתיך) בצורת המנורה והבן: עוד טעם למה שתיקנו הדלק' עושה מצוה נתבאר במאמר הל"ל והודאה מן סימן מ"ט עד סימן נ"ב קחנו משם ועיניך שים עליו אין מן הצורך לכפול הדברים עיי"ש הדברים ברחב ידים: איפסק גם כן להלכה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכ"ה וטעמא בעי למה לא תיקנו בנר מצוה הלזה לתקן דייקא פתילות ושמנים טובים ויפים מאירים היטב למצוה ונ"ל דהנה פתילה ושמ"ן רומזים לגו"ף ולשכ"ל דהנה הפתיל"ה הוא דבר ממשיי דבר עב רמז לגו"ף (ויציבא מילתא ע"פ דברי חכמי האמת פתיל"ה נק' המלכו"ת כמ"ש בס' מאורי אור כי נעשית פתילה לאחוז בה אור הדכורא עכ"ל וכבר ידעת כי המלכו"ת נק' גופ"א קדיש"א מזה תתבונן אשר יכונה לגו"ף פתיל"ה) ושמ"ן רמז לחכמ"ה דבר שבחשאי (כ"ה בס' הנ"ל) כמד"א וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה כי תקועה אלפא לשמן ע"כ שם החכמ"ה מצוי' וע"י השמ"ן מאירה הפתיל' (ויציבא מלתא בסוד אבא יסד ברתא) כמו השכל המאיר לגו"ף ושלמה הזהיר בכל עת יהיו בגדיך לבנים (רמז לאיברי הגוף שהם מלבושי השכל של הנשמה) ושמן על ראשך אל יחסר (התבוננת בשכל בתורה ועבודה) והנה כבר אמרתי לך כ"פ שהנ"ר מצו"ה הלזה ניתקן למעלת התורה שרצו היוני' לבטל והאיר להם הש"י אור ניסיי מן אור הגנו"ז שבתור"ה והנה כל ההלכות שאמרו בנר מצוה הלזה הכל רמז למעלת חכמת התור"ה והנה בכל החכמות שבעולם אם אין בכלי הגוף הכנה לזה בכח א"א לו לעסוק בהם ומכש"כ אם אין לו הכנה בשכ"ל כגון הכפריי שיש לו שכל עב א"א לו לעסוק בעסק החכמו' משא"כ חכמת התור' הנה התור' בראש הומיו' תקרא מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו כי סגולת התורה בעסוק האדם בה היא מחכימת הפת"י אשר לא הי' גופו ושכלו לזה ואין לאדם תירוץ בהתבטלו מחכמת התור"ה באמור חכמ"ה ודעת לא נתנו לו מן השמי' כאשר אמר אחד מן ההמוניים לאליהו (עיין בתד"א) ע"כ תיקנו בנר מצוה הלזה (הרומז לאור תור') להכשיר בה אפ' פתילו"ת שאינ' דולקים יפה רמז לגו"ף שאין לו הכנ' לזה האור וגם כשר שמ"ן שאינו נמשך אחר הפתיל' רמז לשכל ע"ב שאינו מאיר כ"כ לאיברי הגוף אעפ"כ הכל יוכשר לאור תורה הבן: עוד ירמוז לדרך הנ"ל אפי' לא טיהר עדיין גופו ונפשו מחלאתם אשר קיבלו ע"י חטאתם אל ימנע א"ע מעסק התור' הגם שמבואר בדברי רבותינו המקובלים הנאמנים שכל התור' שהאדם עוסק בעודו רשע הוא חלילה מוסיף כח לסט"א ואסמכוה אקרא נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים אעפ"כ אל יפול לב האדם עליו למנוע עסק התור' כי כוונת רבותינו הוא דוקא בעוסק בתור' שלא בחרטה מהעונות שקדמו והוא קורא ושונה ובועט וכו' אבל אם הוא מודה ועוזב ומתקרב אל התורה אדרבא היא תלמדהו דעת איך לשוב ולטהר נגעו נפשו וגופו רטפש בשרו מנוע' וישוב למי עלומיו וכבר הארכנו בזה במ"א וזהו רמז פתילו"ת ושמנים וכו' הבן: איפסקא הלכתא כבתה אין זקוק לה וע"ז גם כן יפלא האדם למה הקילו כ"כ בנר מצוה הלזה ולפרסומ"י ניס"א יותר הי' מהראוי לתקן שיהיה זקוק לחזור ולהדליק' וי"ל דגם בזה רמזו מעלת חכמות התור'ה (הרמיז' בנ"ר מצוה הלזה) על כל חכמות שבעולם דהנה כל החכמו"ת שבעולם כשאדם עוסק בהן ולא יכוין הענין האמיתי בעיונו יתקלקל הענין הנרצ' ויגיעת עיונו לריק ואדרבא קלקל הענין והזמן משא"כ חכמת התורה באהבת' תשגה תמיד בעסקו בתור' לשמה אפי' לא כיון את ההלכ' קוב"ה חדי בפלפולא. אמרו רז"ל שנים שעסקו בתורה זה אומר בית אב של הלכ' וזה אינו אומר בית אב של הלכ' וכו' ואפי' פטטייא דאוריי' טבין (וידוע היא למשכילים אשר אפי' רק העסק בלבד שהאדם עוסק באותיות התור"ה גורם יחודין עילאין בגבהי מרומים אפי' לא כיון את ההלכ' ואפי' טעה כבר אמרו חז"ל אין אדם עומד ע"ד ההלכ' אא"כ נכשל בה) ולרמז זה תקנו נר מצוה הלזה (הרמוז לתור') כבתה אין זקוק לה לרמז שכן הוא מעלת עס"ק התור' אפי' לא כיון את ההלכ"ה להאיר שילכ"ו רבים לאורו אין זקוק לה ויש לו שכר כמו המאיר לארץ ולדרים בדת וכהלכ' ויישלם ע"י עסקו בחכמת התור' אור נפשו והש"י ישמור רגליו מלכד. ואפי' בחכמת הקבל"ה אשר ח"ו האדם לא יכוין אל האמת הנה תסמר שערות ראשו פן וכו' אעפ"כ כיון שכוונת האדם בעוסקו בתור' לש"ש לא יחוש אפי' יטעה לשעה קלה הש"י ינחהו במעגלי צדק. פיק חזי בפסק הגאון מהר"י דלטאש בעסק הדפוס של ספרי הזהר ותתבונן היטב: ונ"ל דלבעבור זה אחר שליטת מלכות יו"ן נתרבו המחלוקת ופלוגתות בהלכות עד שנתחברו סדרי המשניות בפלוגתות וכן התלמוד בפלוגתות ומו"מ. ומאת י"י היתה זאת להורות מה בין חכמת התור' לחכמת החיצוני' ופלסיפיא היוני"ת שהתור"ה כל ההוגה בה ועוסק בה אפי' לא כיון את ההלכ' ירצה לפני י"י משא"כ בשארי החכמות וכנ"ל: עוד אטעים לך מלתא בטעמא מה שאמרו בהלכות נ"ח מצו"ה הזאת כבת"ה אין זקוק לה ויוצאין ידי חובת הנר הזה גם בכבת"ה הוא ג"כ עפ"י הקדמה הנ"ל שהנר מצוה הלז רמז למעלת התור"ה דהנה אמרו בגמ' ר' יוחנן הקפיד על שלא אמר ר"א שמועה מפיו ואמר שהוא דבר שביקש עליו דו"ד אגורה באהלך עולמים היינו ב' עולמות כי גם כשנפטר הת"ח אם אומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות וכו' ומהראוי לידע מהו הנחת רוח להנפטר אשר שפתותיו דובבת (ע"ש בגמ') ונ"ל ע"פ מ"ש בגמ' שבת דף נ"ח זוג שיש בו עינבל מקבל טומאה דמקרי שפיר כלי ונפקא לי' מדכתיב כ"ל דב"ר אשר יבא באש וכו' אפי' דיבו"ר יבא וכו' היינו אפי' כלי הזאת שאינה עשויי' רק לדיבור היינו לקשקש להשמיע קול אח"כ אמרו בגמ' שם אפי' ניטל העינבל טמא ומקש' ע"ז בגמ' למאי חזי ומסיק שם אליבא דר' יוחנן שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס וכרש"י ומשמיע קול כבתחלה ולא בטל לי' ממלאכתו הראשונה וכו' ע"ש הרי לך להלכ' כל כלי שבטל ממלאכתו אם אפשר שתעשה מעין מלאכה הראשונה בצירוף כלי אחרת שפיר מיקרי כלי והנה הת"ח הצדיק בעוסקו בתורה כל ימי חייו כל מה שעוסק בכל פעם יותר ניתוסף לו שכר בכל פעם אבל כשמשלים ימי חייו והולך לג"ע ומפשיט הגוף הגשמיי שהוא הכלי הנה הגם כי גם בג"ע עוסקים הנשמות בתורה מזה אין לו בכל פעם תוספת שכר כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם כי עשי' לא מקרי רק ע"י כלי הנשמה שהוא הגוף הג"ה רק אם יתגלגל שוב הצדיק לעוה"ז ע"י איזה סיבה ושוב יעסוק בתורה הנה יתוסף לו שכר: ולזה נקרא הצדיק בעוה"ז הול"ך ולעוה"ב עומד אבל כשהתלמידים אומרים דברי תורה משמו של החכם אחר פטירתו הנה שפתותיו של הגוף בעוה"ז דובבות נמצא הוא לומד בכלי הגוף בעוה"ז כמו בחייו הגם שהוא ע"י דבר אחר מיקרי עוש' מעין מלאכתו ראשונה הנה ניתוסף שכרו בכל פעם גם אחר פטירתו ונקרא מהל"ך ז"ש ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדי"ם האלה והוא כמו שפסק ר' יוחנן בשבת ניטל העינבל כיון שראוי להקישו ע"ג כלי חרס ועושה מעין מלאכתו ע"י דבר אחר מיקרי כלי ע"כ ע"ז התפלל דוד אגורה באהליך עולמים וזה שהקפיד ר' יוחנן על שלא אמר ר' אליעזר שמועה מפיו הבן: והנה נר י"י נשמת אדם והנה כשנפטר האדם נכבה הנר מן הגוף והלך למקומו והנה בנ"ר חנוכ"ה הרומז למעלת התורה תקנו להלכה כבתה אין זקוק לה כי גם אחר כביית הנר מן העוה"ז נחשב לו לימוד התור' מה שהתלמידים לומדים שמועותיו ושפתותיו דובבות כאלו הוא בחיים וניתוסף שכרו בכל פעם כמו שיהי' בשעת הדלקת נר הנשמה אצל הגוף והבן: איפסק להלכה אסור להשתמש לאורה הנה עפ"י כתבי מרן זלה"ה הטעם הוא להיות אנו ממשיכין לה האור העליון למטה למקומ' ושם קרוב ליניקת החיצונים וחיישינן שלא יבוא ח"ו ליהנות מן האור העליון ע"כ אסור ליהנות לאורה והנה אבינך הדבר לפי קט שכלי דכיון שהגוף נהנה בכל הנאת הגוף נותר מקום להנאת החיצונ ם (ע"כ צריך הגוף לחיבוט הקבר להתם פשע אשר נהנה הגוף מן העוה"ז רק הצדיק ם אשר לא נהנו מן עוה"ז וכענין רבינו הקדוש א"צ לחיבוט הקבר) ע"כ חיישינן כשיהנ' האדם מן האור הזה כן יתן מקום להנאת החיצונים וח"ו יהנו מן האור העליון ובזה תתבונן דעת בעל המאור וסייעתו דס"ל דתשמיש מצוה וקדושה מותר כי לאו ליהנות נתנו אין בזה חלק להנאת החיצונים ולדעת הרי"ף וסייעתו גם תשמיש מצוה וקדושה הגוף נהנה בעשייתן וזעירין אינון אשר עבודתם לצורך גבו' לבד כברא דאשתדל בתר אבוי ואימי' דרחום לון יתיר מגרמי' והדברים ארוכים להמבינים סוד העבודה האמיתיית:
Source 60 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verifiedrecovered from “Sefat Emet, Chanukah 5651”
Sefat Emet, Chanukah 5651
שפת אמת, בראשית, לחנוכה י״ט
Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 19:5-6
The Sefat Emet interprets Chanukah as the persistence of inner holiness and Torah even when external conditions conceal it, with Kislev serving as a season of uncovering latent sanctity.
פרסומי ניסא הוא דבר גדול. כי כל הנסים נעשו שיתגלה ושיתפרסם כבודו ית' בעולם כי אנו יודעין שהקב"ה מנהיג ומחדש בכל יום מעשה בראשית. אבל הוא בהסתר תוך הטבע. וכשהקב"ה עושה נס. רצונו ית' שיתגלה כבוד מלכותו בעולם. וע"ז אנו מבקשים לשמך תן כבוד על חסדך כו'. וחסד ואמת שהקב"ה עושה תמיד יהי' נגלה. ולא יהי' נכסה תוך הטבע. וע"י הנסים נתפרסם כבודו ית' וע"ש זה נק' נס שהוא אות ועדות על השי"ת וכשנעשה נס מתחדשין עובדי השי"ת וע"ש זה נקרא חנוכה שנתחדשו נפשות בנ"י כי בנ"י צריכין להתדבק בעולם העליון והטבע מסתיר. וע"י הנס שהוא למעלה מהטבע. מתדבקין בנ"י בשורש העליון. גם נראה כי אז נתחנך הבית ממש ע"י הנס כי כל השראת השכינה במשכן ובית ראשון ושני הי' ע"י נס הורדת אש מה"ש. ובשני ג"כ ויזעקו בקול גדול כמ"ש בפסוק ובדברי חז"ל. אכן ע"י הרשעים נסתלק הקדושה כמ"ש ובאו בה פרוצים וחללוה. לכן הי' צריך להתחנך מחדש ע"י הנס. וע"ז אומרים ואח"כ באו בניך כו' ופינו וטהרו כו' שחזר להיות חל עליו שמו ית': איתא כי היונים רצו לבטל החודש. כי חרה להם על זה שהזמן נמסר ביד בנ"י כמ"ש החודש הזה לכם מסורה. ולכן כשנקם הקב"ה נקמתינו מהם ניתן לישראל עוד כח לתקן יו"ט דחנוכה שבכחם עשאום לימים טובים. וחנוכה הוא ג"כ ע"י התחדשות. וחודש בלשון קודש וחנוכה בלשון תרגום שהוא התמשכות התחדשות במקום שפל ונסתר ביותר:
Source 61 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
VerifiedShem MiShmuel, Chanukah 8
שם משמואל, חנוכה ח׳
Shem MiShmuel, Chanukah 8:2-3
This discourse examines the menorah’s light as a spiritual force that penetrates concealment, connecting the Chanukah season with purification, courage, and the renewal of Israel’s service.
כשנכנסו יוונים בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכו' ולא נשאר בו רק פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג, הנה יין נפסל במגע נכרי ושמן אינו נפסל ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי יין הוא באתגליא ומשנכנס יין יצא סוד ע"כ יש להם אחיזה בו, אבל שמן הוא דבר שבחשאי, ומאחר שהגוים הם באתגליא כבש"ס עירוכין סתם גוי מפעא פעי אין להם כח לפסול את השמן עכ"ד, והנה במד"ר פ' מטות שלשה מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל כל חמדת העולם חכמה, גבורה, עושר, והנה עושר הוא כל ענינו בהתגלות כי הוא חוץ לגוף האדם גבורה הוא יותר פנימי שאיננו ניכר כ"כ מבחוץ, ולפעמים ימצא מי שמבנה גופו איננו גדול מסתם בני אדם ועכ"ז יש בו כח גדול, חכמה היא פנימית לגמרי שהשכל יושב בחדרי חדרים, והנה בשלשה אלה הי' אחיזה לשלשה מלכיות הראשונות, בבל מדתה הכח הגבורה פרס ומדי מדת העושר, בהראותו את עושר וגו', יון מדת החכמה שהעמידו פלסופים וחכמי יון כידוע, ובאשר הי' להם אחיזה בפנימית שהוא חכמה לכן יכלו לטמאות את כל השמנים שבהיכל שהוא פנימית, שכל שמן הוא בחשאי, ועוד שהוא בהיכל: אך הנה יש תעלומות חכמה שהוא פנימית שבפנימית שם לא הי' להיוונים שום אחיזה, ויראה דעל תעלומות חכמה נאמר והחכמה מאין תמצא, וע"כ אי אפשר להשיגה רק מי שהוא אפס ואין בעצמו, וזה שאמרו ז"ל שאמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה שבאשר סודה גבוה מאד אי אפשר להשיגה רק משה רבינו ע"ה שהוא הי' ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, ובכלל זה הם כל תעלומות חכמה, שלעומת מדתו בבחי' אין, בה במדה הוא זוכה לתעלומות חכמה, וע"כ תמצא שהלכה כב"ה מפני שהיו ענוים ביותר כבש"ס שבת, ע"כ כיוונו ביותר לתעלומות החכמה והלכה, וזהו פך השמן שהי' מונח בחתמו של כה"ג כי אהרן הי' נמי ענו ושפל בעיניו מאד כמאמר הכתוב ואהרן מה הוא וגו' ואנחנו מה ונכלל אהרן עם משרע"ה בזה, וזה עצמו הי' צריך לכהונה כמ"ש האר"י לכך נבחרת, לכך דייקא משום שאתה בוש, וכל בחי' מדה זו שהי' נמצא אז בישראל הי' באמצעות הכהנים, ויורו משפטיך ליעקב, ולזה לא הי' להיוונים שום אחיזה שהרי הם לגמרי היפוך מזה שמדתם עזות כידוע, ע"כ משם בא הנס:
Source 62 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verifiedrecovered from “Shem MiShmuel, Chanukah, Chanukah 1”
Shem MiShmuel, Chanukah
שם משמואל, חנוכה
Shem MiShmuel, Chanukah 3-4
The Shem MiShmuel analyzes the conflict between Greek culture and Torah holiness and presents Chanukah as the restoration of Jewish inwardness, wisdom, and sanctification.
כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג, הנה שמן הוא חכמה כבהש"ס מפני ששמן זית מצוי להם לפיכך חכמה מצוי' בהם, וכתיב ראשית חכמה יראת ה', והיינו כי חכמה הבאה לאדם היא רק שפע אלקי, וזולתה איננה נקרא חכמה רק דרך השאלה, כדכתיב כי השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וע"כ אי אפשר לאדם לקבל החכמה מהש"י רק ע"י יראה שהוא עומד מרחוק כדכתיב מרחוק ה' נראה לי, וכמ"ש במשה רבינו ע"ה אסורה נא ואראה את המראה וגו' ופירשו המפורשים במלת אסורה לעמוד מרחוק היינו להתרחק עוד יותר עי"כ ואראה את המראה, ויראה הוא אותיות ראי', היינו באותה מדה שיש בו מדת יראה זוכה לבחי' ראי' וחכמה הוא בחי' ראי' שהוא ראית השכל וחכז"ל השתמשו תמיד במלת ראי' על החכמה נראין דברי פלוני רואה אני את דברי פלוני היינו שחכמתו ודעתו מסכימים לזה, והנה היכל הוא במספר ס"ה כמספר שם א"ד שהוא מרות ואדנות שהוא שם של יראה, וע"כ חכמה אלקית שבישראל מכונה בשם שמנים שבהיכל, והיוונים הארורים הם לגמרי בהיפוך זה שמדתם חוצפה ועזות שהוא היפוך מדת היראה והרמב"ן הביא על אריסטו שחשב הוא ותלמידיו הרשעים שכל שאינו משיג בשכלו איננו אמת, והם כששלטו על ישראל הכניסו מדתם זה בישראל היפוך מדת היראה וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל וטומאה הוא מלשון טמטום כבש"ס יומא אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמטם בם שפירש"י עבירה אוטמת וסותמת הלב מכל חכמה, והיוונים הארורים במה שהכניסו מדתם מדת העזות שהוא היפוך היראה בלב ישראל אטמו השפעת שפע חכמת אלקית מישראל ורצו להכניס בהם חכמתם חכמת חיצונית אשר באמת אין ראוי לקראותו חכמה כי הוא בנוי על שכל אנושי שבמה נחשב הוא, שהרי קצת חכמות תמצא גם בבע"ח הטבעיים כמו שספרו חכמי הטבע, וכמו שאנו רואין מבנין הכוורת של דבורים, ותחבולת בע"ח לצוד קצתם את קצתם, ומעט חכמה שנמצא בהם בחקירות אלקית שאיננה נמצא מסוג זה בבע"ח גנוב הוא אתם מספרי שלמה המלך ע"ה שהגיעו ליד אריסטו וגרע והוסיף והתליף לפי הֵלך רוחו עד שנהפכה לו לרועץ וכל שאר חכמתם שנמצא גם ביתר בע"ח בזה מעט ובזה מעט על אופן אחר זה לעד אמת שאיננה נקרא חכמה בהחלט אלא דרך השאלה, וחכמה שראוי לקראותו חכמה הוא רק חכמה אלקית שמשיג בכח הנשמה שבו ולא מפאת כח הגוף והרגלו, וזהו הוא שטמאו כל השמנים שבהיכל עד שלא נמצא אלא פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, היינו כדכתיב באהרן הכהן ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא, וכן מצינו בו מדת היראה מאד ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, וספרו ז"ל שהי' רואה את המזבח בדמות עגל והי' מתירא לקרב אליו ופי' הרמב"ן שכ"כ קיים בעצמו וחטאתי נגדי תמיד עד שמחמת יראתו מחטא העגל נדמה כאלו העגל עומד ומעכב בקרבנותיו, והנה כה"ג הוא נקודה הפנימית שבישראל, ובכח קדושת הכה"ג עורר נקודה הפנומית שבישראל ושם שוכן מדת היראה למעלה מהשכל והדעת רק מצד עצם נפש ישראל ומן נקודה זו התפשט שוב מדת היראה בכל ישראל ונתרבה החכמה מאד, וע"כ נעשה הנס בשמן להורות ענין נכבד הזה: ליל ד' ולא הי' בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, הקשה הב"י למה עושין חנוכה שמונה ימים הלא על יום אחד הי' בו להדליק וא"כ לא הי' הנס רק על ז' ימים, ונראה דהנה כל גשם הוא בעל גבול ששה קצוות ד' רוחות מעלה ומטה ואינו יוצא מגדר גבולו, אך כשנעשה בו נס, ונס הוא לשון הגבהה כמ"ש שאו נס אלא עמים ארים נסי, נעשה מוגבה מגבול הגשם ופשט צורת הגשם בעל גבול ולבש צורה נסית בלתי בעל גבול, וע"כ הי' בו להדליק כמה ימים, ובודאי אם לא הי' להם עוד שמן טהור אחר שמונה הי' דולק והולך יותר, וכמו שנראה מדברי הר"ן שגם בנר המערבי בזמן עדות קבועה אלמלא כיבו אותו והטיבוהו מחדש הי' דולק והולך לעולם, והכל מטעם הנ"ל שהנס עשאהו בלתי בעל גבול, רק שלא הוצרכו יותר לא רצו להשתמש בנס יותר, וא"כ לפי"ז שפיר מובן שכל שמונה ימים הי' הנס ודלק שמן נסיי ולא שמן טבעי כלל שהרי כבר פשט צורה הטבעית ולבש צורה הנסית והבן הדברים שאי אפשר לפרש בכתב יותר:
Source 63 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verifiedrecovered from “Sefat Emet, Chanukah 5654”
Sefat Emet, Chanukah 5654
שפת אמת, בראשית, לחנוכה כ״ב
Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 22:4
This Chanukah teaching explores the miracle as a recurring spiritual reality: Israel can reveal holiness through a small, faithful act that transforms the surrounding darkness.
שם חנוכה על שם חנוך לנער על פי דרכו. וזהו ענין מזוזה מימין ונ"ח משמאל. ומה שתקנו בהלל והודאה. כי באמת התורה שנתן לנו הקב"ה משמים היא העיקר ואם היו בני ישראל מחזיקים כראוי בתורת ה' לא היו נמסרין ביד מלכיות כמ"ש על עזבם את תורתי. כי התורה ניתנה לדור דיעה שהיו בעצמם מוכנים לקבל התורה. ואחר החטא ששלטו בנו ד' מלכיות. מה שהקב"ה עשה עמנו נסים ונפלאות להאיר לנו מתוך החשיכה. זה חסד לפנים משורת הדין. והוא ממש כמו שמחנכין הנער לידע לילך בדרך הישר אשר הוא מכח חסרון דעת הנער. כמו כן מה שהחשיכו הרשעים עינינו בגלות הוא מצד חסרון הדעת שלנו. זה לא הי' בדין על הקב"ה שהוא דבר המוטל עלינו. ואף על פי כן הקב"ה ברוב רחמיו האיר לנו כמ"ש גם שם ידך תנחני. והוא בחי' נר חנוכה משמאל. וע"ז צריכין הודאה כמ"ש גבי לאה שנתנה הודאה שנטלה יותר מחלקה. וימי חנוכה המה מסייעין לבנ"י לתקן מעשיהם ולהאיר עיניהם מתוך החושך: בשם אמו"ז ז"ל שביאר מחלוקת ב"ש וב"ה אי מוסיף והולך או פוחת. ואמר דיש בנר ענין המאיר והשורף והוא לשרוף הפסולת ולהבעיר הפנימיות אש התשוקה אליו ית' וב"ש ס"ל כי מקודם צריכין להיות סור מרע וזה פוחת והולך. וב"ה ס"ל העיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר בו מטהר גופו ומבער ממילא הפסולת. ואמר שזה ג"כ מה שכתוב שיוסף הקדים למנשה ויעקב הקדים לאפרים כי שם מנשה על כי נשני אלקים כו' עמלי כמו שכחי עמך ובית אביך. וחשב זה לעיקר. ויעקב אע"ה ראה כי אין הכל מוכנים לזה. והקדים אפרים כדעת ב"ה עכ"ד ז"ל. ולפי"ז א"ש לשון מוסיף והולך פוחת והולך כי המה באמת ב' דרכים יש מי שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף. ויש מי שהולך ע"י תוספות אור הנפש והפנימיות וזה אחד המרבה ואחד הממעיט. והם ב' בחי' הלל והודאה כמ"ש במ"א מזה: ובענין המאיר והשורף איתא בזוה"ק כי בימי המעשה יש מאור האש ובשבת מאורי אור ולכן מבדילין במוצש"ק בורא מאורי האש לדבק מאור האש במאורי אור של שבת ע"ש בפ' בראשית ופ' ויקהל. ולבאר הענין נראה דיש אור הבא בכח שריפת הפסולת. שהרי כל נר שלנו מאיר רק כפי מה שיש לו לכלות ולשרוף. וזה תכלית כל המלאכות בימי המעשה לברר ולהסיר הפסולת ובכח זה הבירור זוכין לאור. אבל אור המאיר הוא עצם האור שאינו שורף רק מאיר והוא מאור שנברא בראשון שהי' מאיר מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים. ובשבת יש הארה מאור הגנוז וכמ"ש מתנה טובה יש לי כו' ולכן נקרא מתנה שאין זה בכח מעשה האדם. ואיתא דאחר שבת הראשון שנגנז האור הזמין הקב"ה לאדם למצוא אור ע"י אבן. וזהו בחי' מאורי האש ואש השורף שכפי מה שיברר כך ימצא הארה וזה שכתב ויהי ערב ויהי בוקר פי' שכפי בירור התערובות ושריפת הפסולת ימצא בוקר. ולכן בשבת קודש לא כתיב ויהי ערב כי שולט בו מאורי אור כנ"ל. ולכן מפורש בתורה לא תבערו אש ביום השבת וכל המלאכות אין מפורשין בתורה ואיתא בגמ' דהבערה יצא ללמד על הכלל כולו. ונראה הרמז כנ"ל שכל המלאכות הם בכלל הבערה כי הם בחי' אש השורף כנ"ל. ולכן אסור בשבת. והנה הקב"ה נתן לנו חלק באור הגנוז המאיר כמ"ש אור זרוע לצדיק וזה בעולם שנה נפש. בנפש המילה שנק' ברית אש כי האדם אש והיו"ד שבאיש הוא בחי' אור זרוע הנ"ל. ובשנה הוא השבת שיש בו מאורי אור. ובעולם הוא במקדש שהיה בו מאור הגנוז והאיר לכל העולם: