Chassidusחסידות

Kislev in Kabbalah, Philosophy, and Hasidic Teaching

Sources explore Kislev through rabbinic foundations, mystical frameworks, and Hasidic interpretation. They address the month's calendrical and seasonal significance, its central observance of Hanukkah, and the spiritual dimensions of light and divine revelation associated with this period in Jewish mystical tradition.

צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסלו הוא ויה״ה יוצא מר״ת

70 sources · 64 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The root of Kislev's character in Kabbalah begins with Sefer Yetzirah's placement of the month within the twelve-fold scheme of letters, constellations, and limbs that structures the created year, assigning Kislev its letter and sign within that cosmic order (Sefer Yetzirah 5:2).

The Bnei Yissaschar reads the very name of the month as a divine permutation: the letters of כסלו are drawn from the verse describing the Canaanite's sight of the mourning at Yaakov's burial, and he ties this name-structure to the seventy days culminating in Chanukah, making Kislev's name itself a kabbalistic cipher bound up with Yaakov and with the festival that falls in it (Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 1:1-3, Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 2:1-18). Peri Tzadik develops the same letter-association, explaining that Kislev's name evokes בטחון, trust in Hashem, and linking this to the letter ס that Sefer Yetzirah assigns to the month, and further to the sign ס as roused anger over the yetzer hara that is itself subdued through the Chanukah miracle that occurs in this month (Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 2, Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 6).

Chassidic thought builds on this by tying Kislev specifically to Yaakov: the Kedushat Levi states that Kislev stands opposite Yaakov, through whom the miracles come, and that Chanukah's miracle is perceived through sight and intellect rather than through speech or deed, distinguishing it from Purim and Pesach (Kedushat Levi, Bereishit, Homilies for Chanukah 1-3). The Shem MiShmuel reinforces the intellectual cast of the month by describing the one surviving flask of pure oil as representing chochmah that can only be received through yirah, reading the Chanukah miracle as a model of how divine wisdom enters a person (Shem MiShmuel, Chanukah 3), and elsewhere ties Kislev to the tribes of Gad and Binyamin via the order of the birth of the tribes and the degalim, finding in both associations the theme of victory over enemies and the subsequent consecration of the Beit HaMikdash (Shem MiShmuel, Chayei Sara 3:2).

The Sefat Emet deepens the philosophical dimension by describing the Chanukah miracle as occurring 'within time' even though its root is above time and nature, so that the hidden vitality of Hashem becomes revealed specifically through the days of Kislev (Sefat Emet, Bereishit, For Chanuka 2), and elsewhere explains that the lighting of the Menorah drew on a miracle that persists through the generations, so that the mitzvah of candle-lighting remains the vessel carrying that light forward even now (Sefat Emet, Bereishit, For Chanuka 1:3-5). His broader teaching on renewal, that Hashem renews the act of creation daily through Israel's efforts in Torah, situates the theme of ongoing chiddush that Kislev's Chanukah embodies within the yearly cycle of new months generally (Sefat Emet, Vayikra, Parashat HaChodesh 6:3).

The kabbalistic inner meaning of Rosh Chodesh itself, as elaborated in the Pri Etz Chaim, frames the rising of the Nukva into the Keter of Zeir Anpin and the letter-structure of ראשחדש, giving the monthly renewal that Kislev shares in its own mystical scaffolding (Pri Etz Chaim, Gate of The New Month, Chanukah, and Purim 2), and the Sha'ar HaKavanot likewise opens its discussion of Chanukah by first establishing the sanctity of these days before addressing the halachot of the lights, treating Chanukah's kedushah as akin to that of Shabbat, Yom Tov, and Rosh Chodesh (Sha'ar HaKavanot, Sermons on the Festival of Hanukkah 2-4). The Sha'arei Orah similarly grounds the kindling of the Menorah's seven lights in the structure of the soul, reading the lighting as drawing divine light into and elevating all dimensions of the human being (Sha'arei Orah 10).

Chassidic practice gives these ideas a lived form: Sefer HaMinhagim records that the nineteenth of Kislev is marked as the covenantal day of the chasid, with Tachanun omitted and immersion customary before the morning prayer, while elsewhere it links Kislev to the teachings of Torah Or and Shaarei Orah and to the theme of Chanukah drawing down abundant salvation (Sefer HaMinhagim, p. 92, Sefer HaMinhagim, p. 72). The Igros Kodesh describes Kislev as the month of miracles and redemption bound up with the spreading of light, which enables a person to discern good from evil and proceed with confidence (Igros Kodesh letter 3064), and Rav Mordechai Eliyahu cites the Kedushat Levi and the custom of the Chatam Sofer to intensify Torah study specifically during these days, since the yetzer hara seeks to distract people from Torah in Chanukah, while also describing Kislev itself as a month segulah for miracles for which one must become a fitting vessel (Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:9, Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:1).

The Tanya's teaching on the hishtalshelut of the worlds, the garments that conceal divine light down to the lowest material world, supplies the broader machshava framework in which Chanukah's light-revelation in Kislev operates, since the purpose of the descent is specifically the revelation of light within concealment (Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:4-5), and the Torah Ohr on Miketz develops related themes of concealment and revelation of light through the Yosef narrative that unfolds in this season (Torah Ohr, Miketz 1).

On the halachic and historical foundation beneath all this, the Gemara in Shabbat establishes the basic law of the eight days of Chanukah beginning the twenty-fifth of Kislev, with the miracle of the single cruse of oil as its cause, and the prohibition on eulogy and fasting during these days (Shabbat 21b:10), while Avodah Zarah discusses the eight-day festivals surrounding the winter solstice that fall in this general season (Avodah Zarah 8a:6-8). The Rambam's discussion of the astronomical calculations behind the calendar situates the technical basis of the months, including Kislev, within the wisdom of the tekufot (Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 17:24), the Akeidat Yitzchak reflects on the sanctity entrusted to the moon's renewal that underlies Rosh Chodesh generally (Akeidat Yitzchak), and the Maharzu's comment on Bereshit Rabbah notes the association of the constellation Keshet with Kislev's season (Perush Maharzu on Bereshit Rabbah 98:20:1).

Source 1 · TanachBRIDGE
Verified

Zechariah 7:1-5

זכריה ז׳:א׳-ה׳

Zechariah 7:1-5

Kislev is explicitly named in the context of questions about fasting and ritual memory, inviting reflection on how historical suffering is transformed through spiritual observance.

וַֽיְהִי֙ בִּשְׁנַ֣ת אַרְבַּ֔ע לְדָרְיָ֖וֶשׁ הַמֶּ֑לֶךְ הָיָ֨ה דְבַר־יְהֹוָ֜ה אֶל־זְכַרְיָ֗ה בְּאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֥דֶשׁ הַתְּשִׁעִ֖י בְּכִסְלֵֽו׃ וַיִּשְׁלַח֙ בֵּֽית־אֵ֔ל שַׂרְאֶ֕צֶר וְרֶ֥גֶם מֶ֖לֶךְ וַֽאֲנָשָׁ֑יו לְחַלּ֖וֹת אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ לֵאמֹ֗ר אֶל־הַכֹּֽהֲנִים֙ אֲשֶׁר֙ לְבֵית־יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְאֶל־הַנְּבִיאִ֖ים לֵאמֹ֑ר הַֽאֶבְכֶּה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַחֲמִשִׁ֔י הִנָּזֵ֕ר כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי זֶ֖ה כַּמֶּ֥ה שָׁנִֽים׃ {ס}

In the fourth year of King Darius, on the fourth day of the ninth month, Kislev, the word of GOD came to Zechariah— when Bethel-sharezer and Regem-melech and his men sent to entreat the favor of GOD, [and] to address this inquiry to the priests of the House of GOD and to the prophets: “Shall I weep and practice abstinence in the fifth month, as I have been doing all these years?”

Edition: Miqra according to the Masorah · THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition — License: CC-BY-NC ↗

Source 2 · TanachKISLEV IN KABBALAH
Verified

Psalms 104:19

תהילים ק״ד:י״ט

Psalms 104:19

The moon is appointed to mark seasons, providing a biblical basis for reflection on the lunar calendar and the spiritual symbolism of months.

עָשָׂ֣ה יָ֭רֵחַ לְמוֹעֲדִ֑ים שֶׁ֝֗מֶשׁ יָדַ֥ע מְבוֹאֽוֹ׃

[God] made the moon to mark the seasons; the sun knows when to set.

Edition: Miqra according to the Masorah · THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition — License: CC-BY-NC ↗

Source 3 · TanachKISLEV IN KABBALAH
Verified

Song of Songs 2:11-12

שיר השירים ב׳:י״א-י״ב

Song of Songs 2:11-12

The imagery of winter passing and hidden growth has traditionally supported symbolic readings of seasonal renewal and concealed divine activity, themes relevant to Kislev.

כִּֽי־הִנֵּ֥ה הַסְּתָ֖ו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃ הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃

For now the winter is past, The rains are over and gone. The blossoms have appeared in the land, The time of pruning has come; The song of the turtledove Is heard in our land.

Edition: Miqra according to the Masorah · THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition — License: CC-BY-NC ↗

Source 4 · TanachKISLEV IN KABBALAH
Verified

Genesis 1:14-18

בראשית א׳

Genesis 1:14-16

The creation of the luminaries establishes the biblical framework for sacred times, including the months and their cyclical relationship to light and darkness.

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃ וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃ וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃

Source 5 · TanachKISLEV IN KABBALAH
Verified

Jeremiah 36:22-30

ירמיהו ל״ו:כ״ב-ל׳

Jeremiah 36:22-30

The winter month of Kislev appears explicitly in the narrative of King Jehoiakim burning Jeremiah’s scroll, linking the month with prophetic resistance and the contrast between divine word and royal power.

וְהַמֶּ֗לֶךְ יוֹשֵׁב֙ בֵּ֣ית הַחֹ֔רֶף בַּחֹ֖דֶשׁ הַתְּשִׁיעִ֑י וְאֶת־הָאָ֖ח לְפָנָ֥יו מְבֹעָֽרֶת׃ וַיְהִ֣י ׀ כִּקְר֣וֹא יְהוּדִ֗י שָׁלֹ֣שׁ דְּלָתוֹת֮ וְאַרְבָּעָה֒ יִֽקְרָעֶ֙הָ֙ בְּתַ֣עַר הַסֹּפֵ֔ר וְהַשְׁלֵ֕ךְ אֶל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֣ר אֶל־הָאָ֑ח עַד־תֹּם֙ כׇּל־הַמְּגִלָּ֔ה עַל־הָאֵ֖שׁ אֲשֶׁ֥ר עַל־הָאָֽח׃ וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֶֽל־יִרְמְיָ֑הוּ אַחֲרֵ֣י ׀ שְׂרֹ֣ף הַמֶּ֗לֶךְ אֶת־הַמְּגִלָּה֙ וְאֶת־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֨ר כָּתַ֥ב בָּר֛וּךְ מִפִּ֥י יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃

Since it was the ninth month, the king was sitting in the winter house, with a fire burning in the brazier before him. And every time Jehudi read three or four columns, [the king] would cut it up with a scribe’s knife and throw it into the fire in the brazier, until the entire scroll was consumed by the fire in the brazier. The word of GOD came to Jeremiah after the king had burned the scroll containing the words that Baruch had written at Jeremiah’s dictation:

Edition: Miqra according to the Masorah · THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition — License: CC-BY-NC ↗

Source 6 · TanachKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

Haggai 2:18-23

חגי ב׳:י״ח-כ״ג

Haggai 2:18-23

On the twenty-fourth day of Kislev, Haggai marks a turning point: from this day onward God will bless, overturn hostile powers, and establish Zerubbabel. This is the Bible's clearest explicit association of a redemptive transformation with Kislev 24.

שִׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִיּוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַתְּשִׁיעִ֗י לְמִן־הַיּ֛וֹם אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד הֵֽיכַל־יְהֹוָ֖ה שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶֽם׃ הַע֤וֹד הַזֶּ֙רַע֙ בַּמְּגוּרָ֔ה וְעַד־הַגֶּ֨פֶן וְהַתְּאֵנָ֧ה וְהָרִמּ֛וֹן וְעֵ֥ץ הַזַּ֖יִת לֹ֣א נָשָׂ֑א מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ׃ {פ} וַיְהִ֨י דְבַר־יְהֹוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר׃

Take note, from this day forward—from the twenty-fourth day of the ninth month, from the day when the foundation was laid for GOD’s Temple—take note while the seed is still in the granary, and the vine, fig tree, pomegranate, and olive tree have not yet borne fruit. For from this day on I will send blessings. And the word of GOD came to Haggai a second time on the twenty-fourth day of the month:

Edition: Miqra according to the Masorah · THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition — License: CC-BY-NC ↗

Source 7 · TanachKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

Zechariah 4:6-7

זכריה ד׳:ו׳-ז׳

Zechariah 4:6-7

The prophet describes restoration not through military might but through God's spirit, culminating in the removal of an imposing mountain. The passage became a central scriptural lens for the spiritual victory associated with Chanukah and Kislev.

וַיַּ֜עַן וַיֹּ֤אמֶר אֵלַי֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֚ה דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־זְרֻבָּבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֤א בְחַ֙יִל֙ וְלֹ֣א בְכֹ֔חַ כִּ֣י אִם־בְּרוּחִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ מִֽי־אַתָּ֧ה הַֽר־הַגָּד֛וֹל לִפְנֵ֥י זְרֻבָּבֶ֖ל לְמִישֹׁ֑ר וְהוֹצִיא֙ אֶת־הָאֶ֣בֶן הָרֹאשָׁ֔הֿ תְּשֻׁא֕וֹת חֵ֥ן חֵ֖ן לָֽהּ׃ {פ}

Then he explained to me as follows: “This is the word of GOD to Zerubbabel: Not by might, nor by power, but by My spirit—said GOD of Hosts. Whoever you are, O great mountain in the path of Zerubbabel, turn into level ground! For he shall produce that excellent stone; it shall be greeted with shouts of ‘Beautiful! Beautiful!’”

Edition: Miqra according to the Masorah · THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition — License: CC-BY-NC ↗

Source 8 · TanachKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

Psalms 30

תהילים ל׳:א׳-י״ג

Psalms 30:1-13

The psalm moves from mourning to joy, darkness to morning, and concealed divine help to song. It is closely associated in Jewish liturgy with Chanukah and offers a biblical template for Kislev's theme of light emerging from obscurity.

מִזְמ֡וֹר שִׁיר־חֲנֻכַּ֖ת הַבַּ֣יִת לְדָוִֽד׃ כִּ֤י רֶ֨גַע ׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֢ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃ הָפַ֣כְתָּ מִסְפְּדִי֮ לְמָח֢וֹל לִ֥֫י פִּתַּ֥חְתָּ שַׂקִּ֑י וַֽתְּאַזְּרֵ֥נִי שִׂמְחָֽה׃

A psalm of David. A song for the dedication of the House. For [God] is angry but a moment, and when pleased, there is life. One may lie down weeping at nightfall; but at dawn there are shouts of joy. You turned my lament into dancing, you undid my sackcloth and girded me with joy,

Edition: Miqra according to the Masorah · THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition — License: CC-BY-NC ↗

Source 9 · TanachBRIDGE
Verified

Haggai 2:10-23

חגי ב׳:י׳-כ״ג

Haggai 2:10-23

Haggai’s prophecies in the month of Kislev address the rebuilding of the Temple, the shaking of nations, and Zerubbabel’s future role, making Kislev a biblical month of renewal and messianic hope.

בְּעֶשְׂרִ֤ים וְאַרְבָּעָה֙ לַתְּשִׁיעִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶל־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃ שִׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִיּוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַתְּשִׁיעִ֗י לְמִן־הַיּ֛וֹם אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד הֵֽיכַל־יְהֹוָ֖ה שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶֽם׃ הַע֤וֹד הַזֶּ֙רַע֙ בַּמְּגוּרָ֔ה וְעַד־הַגֶּ֨פֶן וְהַתְּאֵנָ֧ה וְהָרִמּ֛וֹן וְעֵ֥ץ הַזַּ֖יִת לֹ֣א נָשָׂ֑א מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ׃ {פ}

On the twenty-fourth day of the ninth [month], in the second year of Darius, the word of GOD came to the prophet Haggai: Take note, from this day forward—from the twenty-fourth day of the ninth month, from the day when the foundation was laid for GOD’s Temple—take note while the seed is still in the granary, and the vine, fig tree, pomegranate, and olive tree have not yet borne fruit. For from this day on I will send blessings.

Edition: Miqra according to the Masorah · THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition — License: CC-BY-NC ↗

Source 10 · Chazal
Verified

recovered from “Sefer Yetzirah 5:5”

Sefer Yetzirah 5:5

ספר יצירה ה׳:ב׳ — ד"ה שתים עשרה פשוטות ה"ו ז"ח ט"י

Sefer Yetzirah 5:2

The chapter associates Kislev with the Hebrew year’s monthly structure and its corresponding sense or faculty, providing a primary early Jewish mystical framework for the month.

שתים עשרה פשוטות ה"ו ז"ח ט"י ל"נ ס"ע צ"ק חקקן חצבן שקלן צרפן המירן וצר בהם שנים עשר מזלות בעולם סימן טש"ת סא"ב מע"ק גד"ד. ואלו הן שנים עשר חדשים בשנה ניסן אייר סיון תמוז אב אלול תשרי מרחשון כסלו טבת שבט אדר. ואלו הן שנים עשר מנהיגין בנפש שתי ידים ושתי רגלים שתי כליות טחול כבד מרה המסס קיבה קרקבן [שתי לועזים ושתי עליזים שתי יועצים ושתי יעוצים שתי טורפין ושתי ציידים]. עשאן כמין (מדינה) [מריבה] וערכן כמין מלחמה גם את זה לעומת זה עשה האלהים: כיצד צרפן. המליך אות ה' וקשר לו כתר וצר בו טלה בעולם וניסן בשנה ויד ימין בנפש זכר ונקבה. המליך אות ו' וקשר לו כתר וצר בו שור בעולם ואייר בשנה ויד שמאל בנפש. המליך אות ז' וקשר לו כתר וצר בו תאומים בעולם וסיון בשנה ורגל ימין בנפש. המליך אות ח' וקשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם ותמוז בשנה ורגל שמאל בנפש. המליך אות ט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם ואב בשנה וכוליא ימין בנפש. המליך אות י' וקשר לו כתר וצר בו בתולה בעולם ואלול בשנה וכוליא שמאל בנפש. המליך אות ל' וקשר לו כתר וצר בו מאזנים בעולם ותשרי בשנה וכבד בנפש. המליך אות נ' וקשר לו כתר וצר בו עקרב בעולם ומרחשוון בשנה וטחול בנפש. המליך אות ס' וקשר לו כתר וצר בו קשת בעולם וכסלו בשנה ומרה בנפש. המליך אות ע' וקשר לו כתר וצר בו גדי בעולם וטבת בשנה והמסס בנפש. המליך אות צ' וקשר לו כתר וצר בו דלי בעולם ושבט בשנה וקיבה בנפש. המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם ואדר בשנה וקרקבן בנפש:

Twelve Simple Letters, Heh-Waw Zayin-Chet Tet-Yod Lamed-Nun ʽAyin-Samekh Tzadi-Qof—He carved them, hewed them, weighed them, exchanged them, transformed them, and formed with them the Twelve Constellations in the World. A cipher: Teshat Seʼav Meʽaq Gedad. And these are the Twelve Months in the Year: Nisan, Iyyar, Siwan, Tammuz, Av, Elul, Tishri, Marcheshwan, Kislew, Tevet, Shevat, Adar. And these are the Twelve Leaders in the Person: two hands, two legs, two kidneys, spleen, liver, gall, rumen, abomasum, craw. Like what did He make them? (A city) [strife]. And like what did He arrange them? War. God made them as this one compared with that one. How did He combine them? He made the letter Heh reign, and bound to it a crown, and formed with it Aries in the World, and Nisan in the year, and the right hand in the Person, male and female. He made the letter Waw reign, and bound to it a crown, and formed with it Taurus in the World, and Iyyar in the Year, and the left hand in the Person. He made the letter Zayin reign, and bound to it a crown, and formed with it Gemini in the World, and Siwan in the year, and the right leg in the Person. He made the letter Chet reign, and bound to it a crown, and formed with it Cancer in the World, and Tammuz in the year, and the left leg in the Person. He made the letter Tet reign, and bound to it a crown, and formed with it Leo in the World, and Av in the Year, and the the right kidney in the Person. He made the letter Yod reign, and bound to it a crown, and formed with it Virgo in the World, and Elul in the Year, and the left kidney in the Person. He made the letter Lamed reign, and bound to it a crown, and formed with it Libra in the World, and Tishri in the Year, and the liver in the Person. He made the letter Nun reign, and bound to it a crown, and formed with it Scorpio in the World, and Marcheshwan in the Year, and the spleen in the Person. He made the Samekh reign, and bound to it a crown, and formed with it Sagittarius in the World, and Kislew in the year, and the gall in the Person. He made the letter ʽAyin reign, and bound to it a crown, and formed with it Capricorn in the World, and Tevet in the Year, and the rumen in the Person. He made the letter Tzadi reign, and bound to it a crown, and formed with it Aquarius in the World, and Shevat in the Year, and the abomasum in the Person. He made the letter Qof reign, and bound to it a crown, and formed with it Pisces in the World, and Adar in the Year, and the craw in the Person.

Source 11 · Chazal
Verified

Shabbat 21b

שבת כ״א ב — ד"ה מַאי חֲנוּכָּה

Shabbat 21b:10

The Talmud records the miracle of Hanukkah, the search for pure oil, and the institution of the eight-day festival, supplying the foundational rabbinic account of Kislev’s central observance.

מַאי חֲנוּכָּה? דְּתָנוּ רַבָּנַן: בְּכ״ה בְּכִסְלֵיו יוֹמֵי דַחֲנוּכָּה תְּמָנְיָא אִינּוּן דְּלָא לְמִסְפַּד בְּהוֹן וּדְלָא לְהִתְעַנּוֹת בְּהוֹן. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָוֽנִים לַהֵיכָל טִמְּאוּ כׇּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת בֵּית חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם, בָּדְקוּ וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁהָיָה מוּנָּח בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל, וְלֹא הָיָה בּוֹ אֶלָּא לְהַדְלִיק יוֹם אֶחָד. נַעֲשָׂה בּוֹ נֵס וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ שְׁמוֹנָה יָמִים. לְשָׁנָה אַחֶרֶת קְבָעוּם וַעֲשָׂאוּם יָמִים טוֹבִים בְּהַלֵּל וְהוֹדָאָה.

The Gemara asks: What is Hanukkah, and why are lights kindled on Hanukkah? The Gemara answers: The Sages taught in Megillat Ta’anit: On the twenty-fifth of Kislev, the days of Hanukkah are eight. One may not eulogize on them and one may not fast on them. What is the reason? When the Greeks entered the Sanctuary they defiled all the oils that were in the Sanctuary by touching them. And when the Hasmonean monarchy overcame them and emerged victorious over them, they searched and found only one cruse of oil that was placed with the seal of the High Priest, undisturbed by the Greeks. And there was sufficient oil there to light the candelabrum for only one day. A miracle occurred and they lit the candelabrum from it eight days. The next year the Sages instituted those days and made them holidays with recitation of hallel and special thanksgiving in prayer and blessings.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 12 · Chazal
Verified

Avodah Zarah 8a

עבודה זרה ח׳ א — ד"ה גְּמָ׳ אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא

Avodah Zarah 8a:6-8

The account of Adam’s anxiety as the days darken and his later establishment of festivals after the solstice gives a rabbinic conceptual backdrop for Kislev’s seasonal movement from darkness toward increasing light.

גְּמָ׳ אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: קָלֶנְדָּא — שְׁמוֹנָה יָמִים אַחַר תְּקוּפָה, סְטַרְנוּרָא — שְׁמוֹנָה יָמִים לִפְנֵי תְּקוּפָה, וְסִימָנָךְ — ״אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וְגוֹ׳״. תָּנוּ רַבָּנַן: לְפִי שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, אָמַר: אוֹי לִי! שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם. עָמַד וְיָשַׁב שְׁמוֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית [וּבִתְפִלָּה]. כֵּיוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת, וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא. הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים טוֹבִים. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת עֲשָׂאָן לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים. הוּא קְבָעָם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהֵם קְבָעוּם לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה.

GEMARA: Rav Ḥanan bar Rava says: When are these festivals celebrated? Kalenda is celebrated during the eight days after the winter solstice, and Saturnalia is celebrated during the eight days before the winter solstice. And your mnemonic to remember which festival is that the one that occurs after the solstice is mentioned first in the mishna, and the festival that takes place before the solstice is mentioned after, as in the verse: “You have hemmed me in behind and before, and laid Your Hand upon me” (Psalms 139:5), where the word “before” appears after the term “behind.” With regard to the dates of these festivals, the Sages taught: When Adam the first man saw that the day was progressively diminishing, as the days become shorter from the autumnal equinox until the winter solstice, he did not yet know that this is a normal phenomenon, and therefore he said: Woe is me; perhaps because I sinned the world is becoming dark around me and will ultimately return to the primordial state of chaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven, as it is written: “And to dust shall you return” (Genesis 3:19). He arose and spent eight days in fasting and in prayer. Once he saw that the season of Tevet, i.e., the winter solstice, had arrived, and saw that the day was progressively lengthening after the solstice, he said: Clearly, the days become shorter and then longer, and this is the order of the world. He went and observed a festival for eight days. Upon the next year, he observed both these eight days on which he had fasted on the previous year, and these eight days of his celebration, as days of festivities. He, Adam, established these festivals for the sake of Heaven, but they, the gentiles of later generations, established them for the sake of idol worship.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 13 · ChazalKISLEV IN KABBALAH
Verified

Rosh Hashanah 7a

ראש השנה ז׳ א

Rosh Hashanah 7a:9

רַב כָּהֲנָא אָמַר מֵהָכָא: ״בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּכִסְלֵו״. רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר מֵהָכָא: ״וַיִּקָּרְאוּ סוֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן״. רַב אָשֵׁי אָמַר מֵהָכָא: ״הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר״. וְאִיבָּעֵית אֵימָא, מֵהָכָא: ״בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן״.

Rav Kahana said: It is derived from here: “On the fourth day of the ninth month, in Kislev” (Zechariah 7:1). Rav Aḥa bar Ya’akov said: It is derived from here, as it is stated: “And the scribes of the king were called at that time in the third month, that is the month of Sivan” (Esther 8:9). Rav Ashi said: It is derived from here: “He cast pur, that is, the lot, before Haman from day to day, and from month to month, to the twelfth month, that is, the month of Adar” (Esther 3:7). And if you wish, say that it is derived from here: “In the first month, that is, the month of Nisan” (Esther 3:7).

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 14 · ChazalKISLEV IN KABBALAH
Verified

Megillah 14a

מגילה י״ד א

Megillah 14a:3-5

The discussion of prophetic revelation and redemption helps frame Kislev’s themes of hidden providence and deliverance, though it is not specific to the month itself.

״וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ״, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא: גְּדוֹלָה הֲסָרַת טַבַּעַת יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת שֶׁנִּתְנַבְּאוּ לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכּוּלָּן לֹא הֶחֱזִירוּם לְמוּטָב, וְאִילּוּ הֲסָרַת טַבַּעַת הֶחְזִירָתַן לְמוּטָב. תָּנוּ רַבָּנַן: אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה נְבִיאִים וְשֶׁבַע נְבִיאוֹת נִתְנַבְּאוּ לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, וְלֹא פִּחֲתוּ וְלֹא הוֹתִירוּ עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, חוּץ מִמִּקְרָא מְגִילָּה. מַאי דְּרוּשׁ? אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה: וּמָה מֵעַבְדוּת לְחֵירוּת אָמְרִינַן שִׁירָה — מִמִּיתָה לְחַיִּים לֹא כׇּל שֶׁכֵּן.

§ The verse states: “And the king removed his ring from his hand” (Esther 3:10). Rabbi Abba bar Kahana said: The removal of Ahasuerus’s ring for the sealing of Haman’s decree was more effective than the forty-eight prophets and the seven prophetesses who prophesied on behalf of the Jewish people. As, they were all unable to return the Jewish people to the right way, but the removal of Ahasuerus’s ring returned them to the right way, since it brought them to repentance. The Sages taught in a baraita: Forty-eight prophets and seven prophetesses prophesied on behalf of the Jewish people, and they neither subtracted from nor added onto what is written in the Torah, introducing no changes or additions to the mitzvot except for the reading of the Megilla, which they added as an obligation for all future generations. The Gemara asks: What exposition led them to determine that this was a proper mode of action? On what basis did they add this mitzva? Rabbi Ḥiyya bar Avin said that Rabbi Yehoshua ben Korḥa said that they reasoned as follows: If, when recalling the exodus from Egypt, in which the Jews were delivered from slavery to freedom, we recite songs of praise, the Song of the Sea and the hymns of hallel, then, in order to properly recall the miracle of Purim and commemorate God’s delivering us from death to life, is it not all the more so the case that we must sing God’s praise by reading the story in the Megilla?

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 15 · ChazalKISLEV IN KABBALAH
Verified

Rosh Hashanah 11a-11b

ראש השנה י״א א

Rosh Hashanah 11a:3-4

The sages debate whether the world was created in Nisan or Tishrei; this discussion provides a Chazal framework for the yearly cycle and the place of winter within sacred time.

תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי״. אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מוֹצִיאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מָלֵא פֵּירוֹת — הֱוֵי אוֹמֵר זֶה תִּשְׁרִי. וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק זְמַן רְבִיעָה הָיְתָה, וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים וְצִימֵּחוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵד יַעֲלֶה מִן הָאָרֶץ״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁבְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי״. אֵיזֶהוּ חֹדֶשׁ שֶׁהָאָרֶץ מְלֵיאָה דְּשָׁאִים וְאִילָן מוֹצִיא פֵּירוֹת — הֱוֵי אוֹמֵר, זֶה נִיסָן. וְאוֹתוֹ הַפֶּרֶק, זְמַן בְּהֵמָה וְחַיָּה וָעוֹף שֶׁמִּזְדַּוְּוגִין זֶה אֵצֶל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וְגוֹ׳״.

The Gemara explains these matters in detail: It is taught in a baraita that Rabbi Eliezer says: From where is it derived that the world was created in the month of Tishrei? As it is stated: “And God said: Let the earth bring forth grass, herb yielding seed, and fruit tree yielding fruit after its kind” (Genesis 1:11). Which is the month in which the earth brings forth grass and the trees are full of ripe fruit? You must say that this is Tishrei. And a further proof that the world was created in Tishrei is that when the world was first created, it needed rain so that the plants would grow, and the period beginning with Tishrei is a time of rain, and rain fell and the plants grew, as it is stated: “But there went up a mist from the earth, and watered the whole face of the ground” (Genesis 2:6). Rabbi Yehoshua says: From where is it derived that the world was created in the month of Nisan? As it is stated: “And the earth brought forth grass, herb yielding seed after its kind, and tree yielding fruit” (Genesis 1:12). Which is the month in which the earth is full of grass and the trees begin to bring forth fruit? You must say that this is Nisan. And further proof that the world was created in Nisan is that when the world was first created, the animals had to breed in order to fill the world, and the period beginning with Nisan is a time when cattle, and beasts, and birds mate with one another, as it is stated: “The flocks are clothed in the meadows, and the valleys are wrapped in grain; they shout for joy, they also sing” (Psalms 65:14).

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 16 · ChazalKISLEV IN KABBALAH
Verified

Shabbat 113a

שבת קי״ג א

Shabbat 113a:11

מַתְנִי׳ מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִילּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְּעָמִים, וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים, וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִיּוֹם הַכִּיפּוּרִים לְשַׁבָּת. וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים, אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים, וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּיפּוּרִים קְרֵיבִין בְּשַׁבָּת.

MISHNA: One may fold the garments after removing them even four or five times, and one may make the beds from Shabbat evening in preparation for Shabbat day, but not from Shabbat in preparation for the conclusion of Shabbat, since one may not perform an action on Shabbat that is preparation for a weekday. Rabbi Yishmael says: One may fold the garments and make the beds from Yom Kippur in preparation for Shabbat if Yom Kippur occurs on Friday. And the fats of the offerings that were sacrificed on Shabbat are offered on Yom Kippur, but not those of Yom Kippur on Shabbat, because the sanctity of Shabbat is greater than the sanctity of Yom Kippur. Rabbi Akiva says: Neither are the fats of the offerings sacrificed on Shabbat offered on Yom Kippur, nor are those of Yom Kippur offered on Shabbat.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 17 · ChazalKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

Avodah Zarah 8a

עבודה זרה ח׳ א

Avodah Zarah 8a:7-8

The Talmud describes Adam's fear as daylight diminished and his later establishment of winter-season festivals after the days began lengthening. The sugya provides an early Jewish spiritual interpretation of the winter solstice and the human response to darkness.

תָּנוּ רַבָּנַן: לְפִי שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, אָמַר: אוֹי לִי! שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי עוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם. עָמַד וְיָשַׁב שְׁמוֹנָה יָמִים בְּתַעֲנִית [וּבִתְפִלָּה]. כֵּיוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת, וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא. הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים טוֹבִים. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת עֲשָׂאָן לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים. הוּא קְבָעָם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהֵם קְבָעוּם לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה.

With regard to the dates of these festivals, the Sages taught: When Adam the first man saw that the day was progressively diminishing, as the days become shorter from the autumnal equinox until the winter solstice, he did not yet know that this is a normal phenomenon, and therefore he said: Woe is me; perhaps because I sinned the world is becoming dark around me and will ultimately return to the primordial state of chaos and disorder. And this is the death that was sentenced upon me from Heaven, as it is written: “And to dust shall you return” (Genesis 3:19). He arose and spent eight days in fasting and in prayer. Once he saw that the season of Tevet, i.e., the winter solstice, had arrived, and saw that the day was progressively lengthening after the solstice, he said: Clearly, the days become shorter and then longer, and this is the order of the world. He went and observed a festival for eight days. Upon the next year, he observed both these eight days on which he had fasted on the previous year, and these eight days of his celebration, as days of festivities. He, Adam, established these festivals for the sake of Heaven, but they, the gentiles of later generations, established them for the sake of idol worship.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 18 · ChazalKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

Rosh Hashanah 18b

ראש השנה י״ח ב

Rosh Hashanah 18b:12-14

The teaching that the fate of the world is judged at different times, including Chanukah-related seasonal cycles in rabbinic calendrical consciousness, supports reflection on sacred time and recurring renewal.

מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: מַעֲשֶׂה וְגָזְרוּ תַּעֲנִית בַּחֲנוּכָּה בְּלוֹד, וְיָרַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרָחַץ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְסִיפֵּר. וְאָמְרוּ לָהֶם: צְאוּ וְהִתְעַנּוּ עַל מַה שֶּׁהִתְעַנִּיתֶם. אָמַר רַב יוֹסֵף: שָׁאנֵי חֲנוּכָּה דְּאִיכָּא מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִיבְטַיל אִיהִי וְתִיבְטַל מִצְוָתָהּ! אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף, שָׁאנֵי חֲנוּכָּה דְּמִיפַּרְסַם נִיסָּא.

Rav Kahana raised an objection against Rav and Rabbi Ḥanina from a baraita: There was an incident and the Sages decreed a fast on Hanukkah in Lod, and Rabbi Eliezer went down on that day and bathed in the bathhouse and Rabbi Yehoshua went down and cut his hair to show that they did not accept the fast. Furthermore, these two Sages said to the others: Go out and fast another fast as an act of penitence for what you have already fasted, as the days of Hanukkah are days of joy, on which fasting is forbidden. Hanukkah is one of the Festivals listed in Megillat Ta’anit. Even after the destruction of the Temple Hanukkah is celebrated, demonstrating that Megillat Ta’anit has not been nullified. Rav Yosef said: Hanukkah is different, as there is the mitzva of lighting candles, and so, unlike the other days listed in Megillat Ta’anit, the festival of Hanukkah was not nullified. Abaye said to him: What is this argument? Let Hanukkah itself be nullified, and let its mitzva of lighting candles be nullified with it. Rather, Rav Yosef retracted his previous explanation and said: Hanukkah is different, as its miracle is well known, and it has become so widely accepted by all the Jewish people that it would be inappropriate to nullify it.

Edition: William Davidson Edition - Vocalized Aramaic · William Davidson Edition - English — License: CC-BY-NC ↗

Source 19 · Rishonim
External

Sha'arei Orah, Gate 10

שערי אורה — ג,ב

Sha'arei Orah 10

The passage explains that the Menorah’s seven lights symbolize the seven divine attributes encompassing all Jewish souls, and that lighting them elevates and illuminates each soul by transforming its material and negative traits through divine light.

שער החנוכה א) בכ"ה בכסליו יומי דחנוכ' כו' עד לשנ' האחרת קבעו' ועשאום ימים טובי' בהלל והודאה. להבין ענין ההלל וההודאה וגם להבין למה בנס זה דחנוכה תלו לעיקר הנס בהדלק' הנרות דמקד' מפני שלא מצאו רק פך א' כו' הלא עיקר הנס היה נצחון המלחמה וגם מהו ענין ההלל וההודאה להדלקת הנרות. והנה יש להקדים ענין נרות המנורה דמקדש דכתיב ובהעלות אהרן כו' שהיה מדליק בערב ובבקר בערב כל ז' הנרות ובבקר רק נר א' שנק' נר המערבי (נר הששי) שבו מתחיל ובו מסיים בערב כידוע והנה ידוע בשרש ז' הנרות דמנורה שהן כלולים מכללות נש"י

Source 20 · Rishonim
attested

Akeidat Yitzchak

עקדה, שמות יב ב

Akeidat Yitzchak

The passage explains that the mitzvah of kiddush hachodesh is not worship of the moon, whose dependence on the sun and subjection to higher forces demonstrate that it is not divine, but the establishment of the calendar, thereby rejecting the belief that celestial bodies control Israel’s destiny.

החודש הזה - ...על כן קרא ה' חסידיו ומסר להם סוד קדוש החודש, כי הלבנה יושבת ראשונה על השער, ועל פיה יוודע מה שבבית, וידוע שאין ראוי לעבד לצבא השמים בשום עבודה מהנ"ל, מצד חדושה נראה שאין לה אור מעצמה כי אם מהשמש, ואם כן אינה א-לוה כי אלקות לא יקבל מאחר ולא יחסר זיוו, וכן השמש שילקה מאורו. ומצד תנועתה שהיא מהירה מהשמש, ועל כן תדביק אותה ותקדימה למערב בזמן קדוש החודש, נראה ששניהם מוכרחים בתנועתם למערב על ידי גלגל עליון וחזק מהם, ומי שאינו יכול להציל עצמו מחזק ממנו, איך יועיל לזולתו. זה יבטל הדעת הב'. ומצות הקדוש אינה ללבנה עצמה, כי אם לקבע ממנה מועדי השנה... ולפי זה מבואר כמה רחוק להאמין כי טבע שום כוכב שולט על האומה הזאת ופעלה עד שיצטרכו לכוון מלאכתם לפיהם, ומצוה זו תיישרם אל היפך זאת, וכל שכן לדעת רב סעדיה גאון, האומר שמעולם לא קידשו על פי הראיה לבד, כי משבשת נתיבותיה וממהרת ומאחרת, כמו שאמר בראש השנה כ"ה, פעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה, והוכרחו לצרף לראיה חשבונות וכוונות אחרות... ועל דברים אלו אמר למשה כזה ראה וקדש, על פי עיונים אלו...

Source 21 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 17:24

משנה תורה, פרק יז א, וראה שם עוד, וערך קדוש החודש כג

Mishneh Torah, Sanctification of the New Month 17:24

Rambam states that the rationale for the calendrical calculations, including when numbers are added or subtracted and how each detail is known and proven, derives from the wisdom of tekufot and geometrical calculations developed in numerous books by Greek sages and held by scholars.

וְטַעַם כָּל אֵלּוּ הַחֶשְׁבּוֹנוֹת וּמִפְּנֵי מָה מוֹסִיפִים מִנְיָן זֶה וּמִפְּנֵי מָה גּוֹרְעִין. וְהֵיאַךְ נוֹדַע כָּל דָּבָר וְדָבָר מֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים. וְהָרְאָיָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. הִיא חָכְמַת הַתְּקוּפוֹת וְהַגִּימַטְרִיּוֹת שֶׁחִבְּרוּ בָּהּ חַכְמֵי יָוָן סְפָרִים הַרְבֵּה וְהֵם הַנִּמְצָאִים עַכְשָׁו בְּיַד הַחֲכָמִים.

Source 22 · RishonimKISLEV IN KABBALAH
Verified

recovered from “Zohar 3:195a-196a”

Zohar 3:195a-196a

ספר הזהר, בלק י״ג:קפ״ה-ט״ו:קצ״ד

Zohar, Balak 13:185

The Zohar’s discussion of the menorah and spiritual illumination connects the Chanukah season with the revelation of hidden light and the diffusion of holiness into the world.

מִכָּאן וּלְהָלְאָה אֶלְעָזָר בְּרִי, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עָבֵד מַה דְּעָבַד בְּהַהוּא חַיָּיבָא, וְרָזִין סְתִימִין אִלֵּין, לָא אִצְטְרִיכוּ לְגַלָּאָה, אֲבָל בְּגִין דְּחַבְרַיָּא דְּהָכָא יִנְדְּעוּן אָרְחִין סְתִימִין דְּעָלְמָא, גָּלֵינָא לְכוּ. דְּהָא כַּמָה נִמוּסִין סְתִימִין אִינּוּן בְּעָלְמָא, וּבְנֵי נָשָׁא לָא יַדְעִין, וְאִינּוּן פְּלִיאָן סְתִימִין, רַבְרְבָן וְעִלָּאִין. עָלֵיהּ, וְעַל דְּדָמֵי לֵיהּ, קְרָאן (משלי י׳:ז׳) וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב. זַכָּאִין אִינּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, עָלַיְיהוּ כְּתִיב, (תהילים ק״מ:י״ד) אַךְ צַדִּיקִים יוֹדוּ לִשְׁמֶךָ וְגוֹ'.

From that point, Eleazar my son, God did other things with that sinner, and these are secret mysteries which should not be revealed, only in order that the Companions here should know the hidden ways of the world I have revealed them.’

Source 23 · RishonimKISLEV IN KABBALAH
Verified

Rashi on Job 8:14

רש"י על איוב ח׳:י״ד

Rashi on Job 8:14

אֲשֶׁר יָקוֹט. יִקְצוֹר וְיִכְרוֹת כִּסְלָתוֹ וְהַבְטָחָתוֹ: כִּסְלוֹ. הִיא מַחֲשֶׁבֶת מִבְטַחוֹ, כְּמוֹ (איוב לא:כד) ״אִם שַׂמְתִּי זָהָב כִּסְלִי״. יָקוֹט, לְשׁוֹן קָצִיר, כְּמוֹ (יחזקאל טז:מז) ״כִּמְעַט קָט״:

whose confidence shall be cut off His confidence and his trust Will be cut off confidence Heb. כסלו. That is the thought of his confidence. like (below 31:24), “If I put my confidence (כסלי) in gold. יקוט is an expression of cutting off; as (Ezek. 16:47): “for after a very little while (קט).”

Edition: Sefaria Vocalized Edition · The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by A. J. Rosenberg — License: CC-BY ↗

Source 24 · RishonimKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3:4

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳:א׳-ד׳

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3:4

Maimonides codifies the events of Chanukah, the Hasmonean victory, the miracle of the oil, and the institution of the eight days of praise and thanksgiving. His formulation emphasizes publicizing the miracle and gratitude amid darkness.

וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ"ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר: וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ"ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס. וְיָמִים אֵלּוּ הֵן הַנִּקְרָאִין חֲנֻכָּה וְהֵן אֲסוּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית כִּימֵי הַפּוּרִים. וְהַדְלָקַת הַנֵּרוֹת בָּהֶן מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כִּקְרִיאַת הַמְּגִלָּה:

When the Jews overcame their enemies and destroyed them, they entered the Sanctuary; this was on the twenty-fifth of Kislev. They could not find any pure oil in the Sanctuary, with the exception of a single cruse. It contained enough oil to burn for merely one day. They lit the arrangement of candles from it for eight days until they could crush olives and produce pure oil. Accordingly, the Sages of that generation ordained that these eight days, which begin from the twenty-fifth of Kislev, should be commemorated to be days of happiness and praise [of God]. Candles should be lit in the evening at the entrance to the houses on each and every one of these eight nights to publicize and reveal the miracle. These days are called Chanukah. It is forbidden to eulogize and fast on them, as on the days of Purim. Lighting the candles on these days is a Rabbinic mitzvah, like the reading of the Megillah.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 25 · RishonimKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

Kuzari 2:50-2:55

הכוזרי ב׳:נ׳-נ״ה

Kuzari 2:50-2:55

Judah Halevi discusses Israel's sanctification of time and the festivals as embodied encounters with divine action. Though not a Chanukah chapter specifically, it offers a foundational medieval framework for understanding how sacred time—such as Kislev—becomes spiritually formative.

(נ) אָמַר הֶחָבֵר: וְתוֹרַת מֹשֶׁה לֹא הֶעֱבִידָה אוֹתָנוּ בִּפְרִישׁוּת, אַךְ בַּדֶּרֶךְ הַשָּׁוֶה וְלָתֵת לְכָל כֹּחַ מִכֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף חֶלְקוֹ בְצֶדֶק מִבְּלִי רִבּוּי בְּכֹחַ אֶחָד, קִצּוּר בְּכֹחַ אַחֵר, וּמִי שֶׁנָּטָה עִם כֹּחַ הַתַּאֲוָה קִצֵּר בְּכֹחַ הַמַּחֲשָׁבָה, וּבְהֶפֶךְ. וּמִי שֶׁנָּטָה עִם הַנִּצָּחוֹן קִצֵּר בְּזוּלָתוֹ. וְאֵין רֹב הַתַּעֲנִית עֲבוֹדָה לְמִי שֶׁתַּאֲווֹתָיו חֲלוּשׁוֹת וְכֹחוֹתָיו חֲלוּשִׁים וְגוּפוֹ רָזֶה, אֲבָל טוֹב שֶׁיְּעַדֵּן גוּפוֹ, וְלֹא הַמְעָטַת הַמָּמוֹן עֲבוֹדָה, כַּאֲשֶׁר יִזְדַּמֵּן מִן הַמֻּתָּר מִבְּלִי יְגִיעָה וְלֹא יַטְרִידֵהוּ קְנוֹתוֹ מִן הַחָכְמָה וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, כָּל שֶׁכֵּן לְמִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ טָפוּל וּבָנִים, וּמַאֲוַיָּיו לְהוֹצִיא לְשֵׁם שָׁמָיִם, אַךְ הָרִבּוּי יוֹתֵר נָכוֹן לוֹ. וּכְלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, כִּי תוֹרָתֵנוּ נֶחֱלֶקֶת בֵּין הַיִּרְאָה וְהָאַהֲבָה וְהַשִּׂמְחָה, תִּתְקָרֵב אֶל אֱלֹהֶיךָ בְּכָל אַחַת מֵהֵנָּה, וְאֵין כְּנִיעָתְךָ בִימֵי הַתַּעֲנִית יוֹתֵר קְרוֹבָה אֶל הָאֱלהִים מִשִּׂמְחָתְךָ בַּימֵי הַשַּׁבָּתוֹת וְהַמּוֹעֲדִים, כְּשֶׁתִּהְיֶה שִׂמְחָתְךָ בְכַוָּנָה וְלֵב שָׁלֵם. וּכְמוֹ שֶׁהַתַּחֲנוּנִים צְרִיכִים מַחֲשָׁבָה וְכַוָּנָה כֵּן הַשִּׂמְחָה בְמִצְוָתוֹ וּבְתוֹרָתוֹ צְרִיכִים מַחֲשָׁבָה וְכַוָּנָה, שֶׁתִּשְׂמַח בַּמִּצְוָה עַצְמָהּ מֵאַהֲבָתְךָ הַמְצַוֶּה בָהּ וְשֶׁתַּכִּיר מַה שֶּׁהֵטִיב לְךָ בָהּ, וּכְאִלּוּ אַתָּה בָא בְאַכְסַנְיָתוֹ קָרוּא אֶל שֻׁלְחָנוֹ וְטוּבוֹ, וְתוֹדֶה עַל זֶה בְּמַצְפּוּן וּבְגָלוּי, וְאִם תַּעֲבֹר בְּךָ הַשִּׂמְחָה אֶל הַנִּגּוּן וְהָרִקּוּד הִיא עֲבוֹדָה וּדְבֵקוּת בָּעִנְיָן הָאֱלֹהִי. וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים לֹא הִנִּיחָה אוֹתָם הַתּוֹרָה מֻפְקָרִים, אֲבָל כֻּלָּם תַּחַת מַסֹּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בִּיכֹלֶת בְּנֵי אָדָם לְחַלֵּק תַּקָּנוֹת כֹּחוֹת הַנֶּפֶשׁוְהַגּוּף, וְשִׁעוּר מַה שֶּׁרָאוּי לָהֶם מֵהַמְּנוּחָה וְהַתְּנוּעָה, וְשִׁעוּר מַה שֶּׁתּוֹצִיא הָאָרֶץ עַד שֶׁתִּשְׁבֹּת בַּשְּׁמִטָּה וְיוֹבֵל וְיִנָּתֵן מִמֶּנָּה הַמַּעַשְּׂרוֹת, וְזוּלָתִי זֶה. וְצִוָּה עַל שְׁבִיתַת הַשַּׁבָּת וּשְׁבִיתַת הַמּוֹעֲדִים וּשְׁבִיתַת הָאָרֶץ, וְהַכֹּל זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרַיִם וְזִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, מִפְּנֵי שֶׁשְֹׁנֵי הָעִנְיָנִים דּוֹמִים מִפְּנֵי שֶׁנַּעֲשׂוּ בְחֵפֶץ הָאֱלֹהִים לֹא בְמִקְרֶה וְלֹא בְטֶבַע. וְכַאֲשֶׁר אָמַר יִתְבָּרֶךְ: "כִּי שְׁאַל־נָא לְיָמִים רִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ", "הֲשָׁמַע עָם קוֹל אֱלֹהִים", "אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים". וְהָיְתָה שְׁמִירַת הַשַּׁבָּת הִיא בְעַצְמָהּ הַהוֹדָאָה בָאֱלֹהוּת, אֲבָל –כְּאִלּוּ הִיא הוֹדָאָה בְדִבּוּר מַעֲשִׂי, כִּי מִי שֶׁמְּקַבֵּל מִצְוַת שַׁבָּת בַּעֲבוּר שֶׁבָּהּ הָיָה כְלוֹת מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, כְּבָר הוֹדָה בַּחִדּוּשׁ מִבְּלִי סָפֵק, וּמִי שֶׁהוֹדָה בַּחִדּוּשׁ הוֹדָה בַמְחַדֵּשׁ הָעוֹשֶׂה יִתְבָּרָךְ. וּמִי שֶׁלֹּא קִבְּלָהּ יִפֹּל בִּסְפֵקוֹת הַקַּדְמוּת וְלֹא תִזַּךְ אֱמוּנָתוֹ לְבוֹרֵא הָעוֹלָם. אִם כֵּן שְׁמִירַת מִצְווֹת הַשַּׁבָּת מְקָרֶבֶת אֶל הַבּוֹרֵא יוֹתֵר מֵהַפְּרִישׁוּת וְהַנְּזִירוּת. וּרְאֵה הֵיאַךְ שָׁב הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי הַדָּבֵק בְּאַבְרָהָם וְאַחַר כֵּן בַּהֲמוֹן סְגֻלָּתוֹ וּבָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה, מֵבִיא הָאֻמָּה מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה, וְנִזְהָר בַּזֶּרַע עַד שֶׁלֹּא נִמְלַט מֵהֶם אֶחָד, וְהִנִּיחַ אוֹתָם בַּטּוֹב שֶׁבַּמְּקוֹמוֹת וְהַפּוֹרִי שֶׁבָּהֶם וְהִרְבָּם הָרִבּוּי הַהוּא הַמֻּפְלָא, עַד שֶׁהֶעְתִּיק אוֹתָם וּנְטָעָם בָּאֲדָמָה הָרְאוּיָה לַסְּגֻלָּה, וְנִקְרָא אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי יִצְחָק כַּאֲשֶׁר נִקְרָא יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים וְיוֹשֵׁב צִיּוֹן וְשׁוֹכֵן יְרוּשָׁלָיִם, לִדְמוֹתָם בַּשָּׁמָיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "הַיּשְֹבִי בַּשָּׁמָיִם", מִפְּנֵי הֵרָאוֹת אוֹרוֹ בָּאֵלֶּה כְּהֵרָאוֹתוֹ בַשָּׁמָיִם, אַךְ בְּמִצּוּעַ עָם רְאוּיִים לְקַבֵּל הָאוֹר הַהוּא, וְהוּא מַאֲצִיל אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם, וְנִקְרָא זֶה מִמֶּנּוּ אַהֲבָה. וְהִיא אֲשֶׁר נִקְבְּעָה לָנוּ וְנִתְחַיַּבְנוּ לְהַאֲמִינָהּ וּלְהוֹדוֹת עָלֶיהָ בְּ"אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּנוּ", כְּדֵי שֶׁנָּשִׂים אֶל לְבָבֵנוּ שֶׁהַהַתְחָלָה מִמֶּנּוּ לֹא מִמֶּנּוּ אֲנַחְנוּ, כְּמוֹ שֶׁנֹּאמַר בִּבְרִיאַת הַחַי עַל דֶּרֶךְ הַדִּמְיוֹן שֶׁהוּא לֹא בָרָא אֶת עַצְמוֹ אַךְ הָאֱלֹהִים יְצָרוֹ וְהִתְקִינוֹ כַּאֲשֶׁר רָאָה חֹמֶר שֶׁרָאוּי לַצּוּרָה הַהִיא כֵּן הוּא יִתְבָּרֵךְ הַמַּתְחִיל לְהוֹצִיאֵנוּ מִמִּצְרַיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה וְיִהְיֶה לָנוּ לְמֶלֶךְ, כַּאֲשֶׁר הוּא אוֹמֵר וְשׁוֹנֶה (ויקרא כב, כג ובמדבר טו, מא): "אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים". וְעוֹד, שֶׁאָמַר: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר". (נא) אָמַר הַכּוּזָרִי: כַּמָּה יָצָא הַמַּאֲמָר בַּמָּקוֹם הַזֶּה יְצִיאָה גְדוֹלָה, וּמָחֲלָה הַמְּלִיצָה מְחִילָה רַבָּה שֶׁיִהְיֶה הַבּוֹרֵא מִתְפָּאֵר בְּבָשָׂר. (נב) אָמַר הֶחָבֵר: הֶהָיָה זֶה קַל בְּעֵינֵיךָ בִּבְרִיאַת הַשֶּׁמֶשׁ.

50. The Rabbi: The divine law imposes no asceticism on us. It rather desires that we should keep the equipoise, and grant every mental and physical faculty its due, as much as it can bear, without overburdening one faculty at the expense of another. If a person gives way to licentiousness he blunts his mental faculty; he who is inclined to violence injures some other faculty. Prolonged fasting is no act of piety for a weak person who, having succeeded in checking his desires, is not greedy. For him feasting is a burden and self-denial. Neither is diminution of wealth an act of piety, if it is gained in a lawful way, and if its acquisition does not interfere with study and good works, especially for him who has a household and children. He may spend part of it in almsgiving, which would not be displeasing to God; but to increase it is better for himself. Our law, as a whole, is divided between fear, love, and joy, by each of which one can approach God. Thy contrition on a fast day does nothing the nearer to God than thy joy on the Sabbath and holy days, if it is the outcome of a devout heart. Just as prayers demand devotion, so also is a pious mind necessary to find pleasure in God's command and law; that thou shouldst be pleased with the law itself from love of the Lawgiver. Thou seest how much He has distinguished thee, as if thou hadst been His guest invited to His festive board. Thou thankest Him in mind and word, and if thy joy lead thee so far as to sing and dance, it becomes worship and a bond of union between thee and the Divine Influence. Our law did not consider these matters optional, but laid down decisive injunctions concerning them, since it is not in the power of mortal man to apportion to each faculty of the soul and body its right measure, nor to decide what amount of rest and exertion is good, or to determine how long the ground should be cultivated till it finds rest in the years of release and jubilee, or the amount of tithe to be given, etc. God commanded cessation of work on Sabbath and holy days, as well as in the culture of the soil, all this 'as a remembrance of the exodus from Egypt,' and 'remembrance of the work of creation.' These two things belong together, because they are the outcome of the absolute divine will, but not the result of accident or natural phenomena. It is said: 'For ask now of the days that are past--Did ever a people hear the voice of God--Or hath God assayed,' etc. (Deuteronomy 4:32, sqq.). The observance of the Sabbath is itself an acknowledgment of His omnipotence, and at the same time an acknowledgment of the creation by the divine word. He who observes the Sabbath because the work of creation was finished on it acknowledges the creation itself. He who believes in the creation believes in the Creator. He, however, who does not believe in it falls a prey to doubts of God's eternity and to doubts of the existence of the world's Creator. The observance of the Sabbath is therefore nearer to God than monastic retirement and ascetism. Behold how the Divine Influence attached itself to Abraham, and then to all those who shared his excellence and the Holy Land. This Influence followed him everywhere, and guarded his posterity, preventing the detachment of any of them, it brought them to the most sheltered and best place, and caused them to multiply in a miraculous manner, and finally raised them to occupy a degree worthy of such excellence. He is, therefore, called: 'God of Abraham' (Genesis 28:13),'God of the land' (I Samuel 4:4),'Dwelling between the Cherubim' (Psalms 9:12), 'Dwelling in Zion' (Psalms 135:21), 'Abiding in Jerusalem' (Psalms 123:1), these places being compared to heaven, as it is said: 'Dwelling in heaven' (Psalms 123:1). His light shines in these places as in heaven, although through mediums which are fit to receive this light. He sheds it upon them, and this it is that is called love. It has been taught us, and we have been enjoined to believe in it, as well as to praise and thank Him in the prayer: "With eternal love Thou lovest us"; so that we should bear in mind that it originally came from Him, but not from us. To give an instance, we do not say that an animal created itself, but that God formed and fashioned it, having selected the proper matter for it. In the same manner it was He who initiated our delivery from Egypt to be His people and to acknowledge Him as king, as He said: 'I am the Lord your God who led you out of the land of Egypt to be unto you a God' (Leviticus 22:33, Numbers 15:41). He also says: 'O Israel, in whom I will be glorified' (Isaiah 44:3). 51. Al Khazari: This sentence seems to go too far, and is overbold in expressing that the Creator is glorified through mortal man. 52. The Rabbi: Wouldst thou find this less strange in the creation of the sun?

Edition: Sefer haKuzari - Project Ben-Yehuda · Kitab al Khazari, translated by Hartwig Hirschfeld, 1905 — License: CC-BY-SA ↗

Source 26 · RishonimKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ג׳

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 3:1-3

Maimonides describes the Hasmonean victory, the restoration of Jewish sovereignty, and the institution of the eight days of Chanukah as days of praise and thanksgiving.

וְצָר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵיהֶם וּלְחָצוּם לַחַץ גָּדוֹל עַד שֶׁרִחֵם עֲלֵיהֶם אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְהוֹשִׁיעָם מִיָּדָם וְהִצִּילָם וְגָבְרוּ בְּנֵי חַשְׁמוֹנַאי הַכֹּהֲנִים הַגְּדוֹלִים וַהֲרָגוּם וְהוֹשִׁיעוּ יִשְׂרָאֵל מִיָּדָם וְהֶעֱמִידוּ מֶלֶךְ מִן הַכֹּהֲנִים וְחָזְרָה מַלְכוּת לְיִשְׂרָאֵל יֶתֶר עַל מָאתַיִם שָׁנָה עַד הַחֻרְבָּן הַשֵּׁנִי: וּכְשֶׁגָּבְרוּ יִשְׂרָאֵל עַל אוֹיְבֵיהֶם וְאִבְּדוּם בְּכ"ה בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו הָיָה וְנִכְנְסוּ לַהֵיכָל וְלֹא מָצְאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר בַּמִּקְדָּשׁ אֶלָּא פַּךְ אֶחָד וְלֹא הָיָה בּוֹ לְהַדְלִיק אֶלָּא יוֹם אֶחָד בִּלְבַד וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ נֵרוֹת הַמַּעֲרָכָה שְׁמוֹנָה יָמִים עַד שֶׁכָּתְשׁוּ זֵיתִים וְהוֹצִיאוּ שֶׁמֶן טָהוֹר: וּמִפְּנֵי זֶה הִתְקִינוּ חֲכָמִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹנַת הַיָּמִים הָאֵלּוּ שֶׁתְּחִלָּתָן כ"ה בְּכִסְלֵו יְמֵי שִׂמְחָה וְהַלֵּל וּמַדְלִיקִין בָּהֶן הַנֵּרוֹת בָּעֶרֶב עַל פִּתְחֵי הַבָּתִּים בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה מִשְּׁמוֹנַת הַלֵּילוֹת לְהַרְאוֹת וּלְגַלּוֹת הַנֵּס.

Source 27 · RishonimKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12-14

משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה ד׳:י״ב-י״ד

Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah 4:12-14

Maimonides explains the mitzvah of Chanukah lights, publicizing the miracle, and the precedence of the household’s lighting, presenting Kislev’s light as a public yet intimate religious act.

מִצְוַת נֵר חֲנֻכָּה מִצְוָה חֲבִיבָה הִיא עַד מְאֹד וְצָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בָּהּ כְּדֵי לְהוֹדִיעַ הַנֵּס וּלְהוֹסִיף בְּשֶׁבַח הָאֵל וְהוֹדָיָה לוֹ עַל הַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה לָנוּ. אֲפִלּוּ אֵין לוֹ מַה יֹּאכַל אֶלָּא מִן הַצְּדָקָה שׁוֹאֵל אוֹ מוֹכֵר כְּסוּתוֹ וְלוֹקֵחַ שֶׁמֶן וְנֵרוֹת וּמַדְלִיק: הֲרֵי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא פְּרוּטָה אַחַת וּלְפָנָיו קִדּוּשׁ הַיּוֹם וְהַדְלָקַת נֵר חֲנֻכָּה מַקְדִּים לִקְנוֹת שֶׁמֶן לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה עַל הַיַּיִן לְקִדּוּשׁ הַיּוֹם. הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים מוּטָב לְהַקְדִּים נֵר חֲנֻכָּה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זִכְרוֹן הַנֵּס: הָיָה לְפָנָיו נֵר בֵּיתוֹ וְנֵר חֲנֻכָּה אוֹ נֵר בֵּיתוֹ וְקִדּוּשׁ הַיּוֹם נֵר בֵּיתוֹ קוֹדֵם מִשּׁוּם שְׁלוֹם בֵּיתוֹ שֶׁהֲרֵי הַשֵּׁם נִמְחָק לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. גָּדוֹל הַשָּׁלוֹם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה נִתְּנָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יז) "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבֹתֶיהָ שָׁלוֹם":

The mitzvah of kindling Chanukah lamps is very dear. A person should be very careful in its observance to publicize the miracle and thus increase our praise of God and our expression of thanks for the miracles which He wrought on our behalf. Even if a person has no resources for food except [what he receives] from charity, he should pawn or sell his garments and purchase oil and lamps to kindle them [in fulfillment of the mitzvah]. When a person has only a single prutah and he [is required to fulfill both the mitzvot of] sanctifying the [Sabbath] day and lighting the Chanukah lamp, he should give precedence to purchasing oil to kindle the Chanukah lamp over [purchasing] wine to recite kiddush. Since both [of these mitzvot] are Rabbinic in origin, it is preferable to give precedence to the kindling of the Chanukah lamp, for it commemorates the miracle. If [a person has the opportunity to fulfill only one of two mitzvot,] lighting a lamp for one's home [i.e., Sabbath candles] or lighting a Chanukah lamp - or, alternatively, lighting a lamp for one's home or reciting kiddush - the lamp for one's home receives priority, since it generates peace within the home. [Peace is of primary importance, as reflected by the mitzvah requiring] God's name to be blotted out to create peace between a husband and his wife. Peace is great, for the entire Torah was given to bring about peace within the world, as [Proverbs 3:17] states: "Its ways are pleasant ways and all its paths are peace." Blessed be the Merciful One who grants assistance. This concludes the third book.

Edition: Torat Emet 363 · Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 — License: CC-BY-NC ↗

Source 28 · RishonimKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

Kuzari 4:3-5

הכוזרי ד׳:ג׳-ה׳

Kuzari 4:3-5

Judah Halevi’s account of Jewish holiness as generated through concrete commandments, sacred times, and embodied practice provides a philosophical lens for understanding Chanukah in Kislev as lived, not merely remembered, redemption.

(ד) אָמַר הַכּוּזָרִי: וַהֲלֹא כְּשֶׁאֱלֹהוּתוֹ נִכְנְסָה בַדֵּעוֹת, וְאַחְדּוּתוֹ וִיכָלְתּוֹ וְחָכְמָתוֹ, וְשֶׁהַכֹּל מֵאִתּוֹ, וְצֹרֶךְ הַכֹּל אֵלָיו, וְשֶׁאֵין לוֹ צֹרֶךְ אֶל הַכֹּל, יִכָּנֵס הַמּוֹרָא מִמֶּנּוּ וְהָאַהֲבָה לוֹ, וְלֹא נִצְטָרֵךְ לַגַּשְׁמוּת הַזֶּה. (ה) אָמַר הֶחָבֵר: זֹאת טַעֲנַת הַפִּילוֹסוֹפִים, וַאֲשֶׁר נִרְאֶה מִנֶּפֶשׁ הָאָדָם כִּי הִיא יְרֵאָה בְהִמָּצֵא הַמַּפְחִידוֹת מֻרְגָּשׁוֹת, מַה שֶּׁאֵינָהּ יְרֵאָה כַּאֲשֶׁר יְסֻפַּר לָהּ עֲלֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר הִיא אוֹהֶבֶת הַצּוּרָה הַיָּפָה הַנִּמְצֵאת, מַה שֶּׁאֵינָהּ אוֹהֶבֶת כְּשֶׁיְּסֻפַּר עָלֶיהָ. וְאַל תַּאֲמִין לַמִּתְחַכֵּם, שֶּׁיֹּאמַר כִּי מַחֲשַׁבְתּוֹ מִתְחַבֶּרֶת עַל סֵדֶר עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֶל כָּל הָעִנְיָנִים הַצְּרִיכִים בָּאֱלֹהוּת בְּשִׂכְלוֹ בִּלְבַד מִבִּלְתִּי שֶׁיִּסְמֹךְ אֶל מֻרְגָּשׁ, בִּרְאוֹת דִּמְיוֹן מִמִּלּוֹת אוֹ מִכְּתָב אוֹ מִצּוּרוֹת נִרְאוֹת אוֹ מִתְדַּמּוֹת. הֲלֹא תִרְאֶה שֶׁאֵינְךָ יָכוֹל לִכְלֹל כָּל עִנְיָנֵי תְפִלָּתְךָ בַּמַּחֲשָׁבָה לְבַדָּהּ בִּלְתִּי קְרִיאָה, וְלֹא תוּכַל לִסְפֹּר עַד מֵאָה, דֶּרֶךְ מָשָׁל, בַּמַּחֲשָׁבָה לְבַדָּהּ בְּלֹא דִּבּוּר, כָּל שֶׁכֵּן אִם תִּהְיֶה הַמֵּאָה מִמִּנְיָנִים מִתְחַלְּפִים, וְלוּלֵא הַהֶרְגֵּשׁ שֶׁהוּא כוֹלֵל הַסֵּדֶר הַהוּא הַשִּׂכְלִי בְּדִמְיוֹנוֹת וּתְנוּעוֹת, לֹא הָיָה נִכְלָל. וְכֵן מִסְתַּדֶּרֶת לַנָּבִיא גְּדֻלַּת הָאֱלֹהִים וִיכָלְתּוֹ וְרַחֲמָנוּתוֹ וְחָכְמָתוֹ וְחַיּוּתוֹ וּתְמִידוּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ, וְשֶׁאֵינֶנּוּ צָרִיךְ לַכֹּל וְשֶׁהַכֹּל צְרִיכִים לוֹ, וּמַעֲלָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת וּקְדֻשָּׁתוֹ, בְּמַה שֶּׁהוּא רוֹאֶה פִתְאוֹם בְּרֶגַע אֶחָד מִגְּדֻלַּת הַצּוּרָה הַהִיא הַנִּבְרֵאת לוֹ וְהוֹדָהּ וַהֲדָרָהּ, וְהַתְּכוּנוֹת וְהַכֵּלִים הַמּוֹרִים עַל הַיְכֹלֶת, כַּיָּד הַנְּטוּיָה וְהַחֶרֶב הַשְּׁלוּפָה וְהָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַבְּרָקִים וְהָרְעָמִים הַמְשַׁמְּשִׁים בְּמַאֲמָרוֹ, וְהַדִּבּוּר הַיּוֹצֵא מִבֵּינֵיהֶם בְּאַזְהָרוֹת וּבְהוֹדָעַת מַה שֶּׁהָיָה וְיִהְיֶה, וּמַעֲמַד בְּנֵי אָדָם, וְהַמַּלְאָכִים לְפָנָיו נִכְנָעִים, וִיצִיאַת כָּל צָרְכֵיהֶם מֵאִתּוֹ, יַסְפִּיק לָהֶם וְלֹא יֶחְסַר מְאוּמָה, יַגְבִּיהַּ הַשָּׁפָל וְיַשְׁפִּיל הַגָּבֹהַּ, וְיִפְשֹׁט יְמִינוֹ לַשָּׁבִים וְיִקְרָא אֲלֵיהֶם: מִי־יוֹדֵעַ יָשׁוּב וְנִחַם הָאֱלֹהִים, וְיֶאֱנַף וְיִכְעַס עַל הָרְשָׁעִים, מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקִים מַלְכִין, וּלְפָנָיו אֶלֶף אַלְפִין יְשַׁמְּשׁוּנֵהּ וְגוֹ', כָּל זֶה וְהַדּוֹמֶה לָזֶה יִרְאֶה הַנָּבִיא בְּרֶגַע אֶחָד, וְיִכָּנֵס הַמּוֹרָא וְהָאַהֲבָה תְּקוּעִים בְּנַפְשׁוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, וְהוֹלֵךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו חוֹשֵׁק, הוֹמֶה וּמְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתְרָאֶה אֵלָיו פַּעַם שְׁנִיָּה אוֹ שְׁלִישִׁית. וּכְבָר נֶחְשַׁב לִשְׁלֹמֹה לְדָבָר גָּדוֹל הַשְׁתֵּי פְעָמִים, בְּאָמְרוֹ: 'הַנִּרְאֶה אֵלָיו פַּעֲמָיִם'. מָתַי הִגִּיעַ הַפִּילוֹסוֹף עַל כָּזֶה בִּתְבוּנָתוֹ?

4. Al Khazari: If there be conviction in the mind that God's is the kingdom, the unity, omnipotence, and omniscience, and that everything is dependent upon Him, He being dependent upon no one, then is not reverence and love for Him a necessary consequence, without such anthropomorphisms? 5. The Rabbi: This is a doctrine of philosophers. We see that the human soul shows fear whenever it meets with anything terrible, but not at the mere report of such a thing. It is likewise attracted by a beautiful form which strikes the eye, but not so much by one that is only spoken of. Do not believe him who considers himself wise in thinking that he is so far advanced that he is able to grasp all metaphysical problems with the abstract intellect alone, without the support of anything that can be conceived or seen, such as words, writing, or any visible or imaginary forms. Seest thou not that thou art not able even to collect the burden of thy prayer in thought alone, without reciting it? Neither canst thou reckon up to a hundred without speaking, still less if this hundred be composed of different numbers. Were it not for the sensible perception which encompasses the organization of the intellect by means of similar sayings, that organization could not be maintained. In this way, prophets’ images picture God's greatness, power, loving kindness, omniscience, life, eternity, government, and independence, the dependence of everything on Him, His unity, and holiness, and in one sudden flash stands revealed this grand and majestic figure with its splendour, its characteristics, the instruments which typify power, etc., the up-lifted hand, the unsheathed sword, fire, wind, thunder and lightning which obey his behest, the word which goes forth to warn, to announce what has happened, and to predict. Many angels stand humbly before Him, and He gives them according to their requirements without stint. He raises the lowly, humbles the mighty, and holds out His hand to the repentant, saying to them: 'Who is conscious [of a sin] shall repent' (Jonah 3:9). He is wroth with the wicked, deposes and appoints, whilst before Him 'thousand thousands minister unto Him' (Daniel 7:10). Such are the visions which the prophet sees in one second. Thus fear and love come to him naturally, and remain in his heart for the whole of his life. He even yearns and longs to behold the vision again and again. Such a repetition was considered a great event for Solomon, in the words: 'The Lord who has appeared to him twice' (I Kings 11:9). Will a philosopher ever achieve the same result?

Edition: Sefer haKuzari - Project Ben-Yehuda · Kitab al Khazari, translated by Hartwig Hirschfeld, 1905 — License: CC-BY-SA ↗

Source 29 · RishonimKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

Guide for the Perplexed, Part 3 43

מורה נבוכים, חלק ג' מ״ג

Guide for the Perplexed, Part 3 43:1

Maimonides’ discussion of the festivals and their rationales shows how Jewish sacred time preserves historical memory while cultivating theological and ethical dispositions, a useful framework for Kislev and Chanukah.

קבוצה ח: שבתות ומועדים פתיחה 1 המצוות שהקבוצה השמינית כוללת הן המצוות שמנינו בספר זמנים, ולכולן טעם ברור בכתוב, פרט למעטות. ימים טובים: שמחה והתכנסויות 4 ימים טובים – כולם נועדו לאדם: 1) לשמחה 2) ולהתאספויות מהנות, שלרוב הן הכרחיות לאדם. לחברה) הם גם מועילים לחברויות שצריכות לשרור בין בני האדם בהתקבצויות המדיניות. לייחודם של ימים אלה דווקא, יש טעם: סוכות ופסח: דעה ומידה 9 שני החגים האלה יחד, כלומר סוכות ופסח, מקנים דעה ומידה: הדעה בפסח היא זיכרון אותות מצרים והנצחתם לדורות, והדעה בסוכות היא הנצחת אותות המדבר לדורות; והמידה היא שהאדם יזכור תמיד את ימי המצוקה בימי הרווחה, כדי שתגדל תודתו לה' ויזכה בענווה והכנעה באוכלו מצה ומרור בפסח כדי שיזכור מה שאירע לנו; וכן יצא מן הבתים ויגור בסוכות, כמו שעושים האומללים שוכני המדבריות והשממות, כדי שיזכור שכך היה מצבנו בימי קדם, "כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל [בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם]" (ויקרא כג,מג). ועברנו מכך לשכון בבתים מפוארים, על האדמות הטובות והפוריות ביותר, בשל חסדי ה' והבטחותיו לאבותינו, אברהם יצחק ויעקב, משום שהיו אנשים שלמים בדעותיהם ובמידותיהם. כי גם זה ציר שעליו סובבת התורה, כלומר שכל טובה שה' ייטיב והיטיב לנו אינה אלא בזכות אבות, הואיל ושָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח,יט).

THE precepts of the eighth class are enumerated in “the Section on Seasons” (Sefer zemannim). With a few exceptions, the reasons for all of them are stated in the Law. Other holy days are appointed for rejoicing and for such pleasant gathering as people generally need. They also promote the good feeling that men should have to each other in their social and political relations. The appointment of the special days for such purposes has its cause. The two festivals, Passover and the Feast of Tabernacles, imply also the teaching of certain truths and certain moral lessons. Passover teaches us to remember the miracles which God wrought in Egypt, and to perpetuate their memory; the Feast of Tabernacles reminds us of the miracles wrought in the wilderness. The moral lessons derived from these feasts is this: man ought to remember his evil days in his days of prosperity. He will thereby be induced to thank God repeatedly, to lead a modest and humble life. We eat, therefore, unleavened bread and bitter herbs on Passover in memory of what has happened unto us, and leave [on Succoth] our houses in order to dwell in tabernacles, as inhabitants of deserts do that are in want of comfort. We shall thereby remember that this has once been our condition; [comp.] “I made the children of Israel to dwell in booths” (Lev. 23:43); although we dwell now in elegant houses, in the best and most fertile land, by the kindness of God, and because of His promises to our forefathers, Abraham, Isaac, and Jacob, who were perfect in their opinions and in their conduct. This idea is likewise an important element in our religion; that whatever good we have received and ever will receive of God, is owing to the merits of the Patriarchs, who “kept the way of the Lord to do justice and judgment” (Gen. 18:19).

Source 30 · Acharonim
Verified

Pri Etz Chaim, Sha'ar Chanukah

פרי עץ חיים, שער ר"ח חנוכה ופורים ב׳ — ד"ה ענין ר"ח

Pri Etz Chaim, Gate of The New Month, Chanukah, and Purim 2

This Lurianic exposition explains the mystical intentions of Hanukkah, the lighting of the menorah, and the rectification of spiritual lights during Kislev.

והנה ר"ח הוא, הנה ראש, הוא עליית הנוקבא בכתר דזעיר אנפין, שהוא ראש ממש. חדש הוא להורות על חידוש זה, הבא מזמן לזמן, שאינו נעשה בכל יום ויום. והנה הנוקבא נקרא אלהים, ונעשה ראש, לכן צריך לכוין לג' אותיות ראש אלו, והוא - כי הנוקבא יוצאת מאחורי הז"א, כי גם הוא נקרא אלהים, והאחוריים דאלהים, הוא גי' ר' דראש, וא' רומז על אלהים פשוט, וש' הוא בגי' אלהים דיודין, שהוא גי' ש' דראש, וזהו ראשחד"שהוא גימ' אל"ף ה"י יו"ד ה"י, אל"ף ה"ה יו"ד ה"ה: צריך האדם לכוין בר"ח, בשם שדי במלואו, כזה שי"ן דלת יוד בניקוד קמץ בכל אות, גי' תתי"ד, והוא בגי' ראש חדש: מוסף ראשי חדשים - יש להבין, למה אמר ראשי חדשים בלשון רבים, וכי כמה ראשים יש לנוקבא רחל העולה עתה, והיא רמוזה בר"ת "ראשי "חדשים "לעמך, ר"ת רחל. והענין - כי בתחלה יש לה כמה בחי', אשר כל אחת נקראת ראש, והוא כי הלא בתחלה יש לרחל מוחין מנצח הוד יסוד דז"א, והם לה בחי' ראש. ואחר כך בעמידה עולה לחג"ת שלה, ונעשין לה בחי' ראש, ובמוסף עולה עד חב"ד דז"א, ונעשין לה מהם בחינת ראש, ובכתר יתנו לך עולה עד כתר דזעיר אנפין, כי הוא בראשו ממש, ובהעלותה בכל בחי' ובחי', נעשה ממנה בחי' ראש, לכן אמר ראשי בלשון רבים, כי כפי גודל המוחין שהיא עולה, נעשה לה ראש כנ"ל. ראשי חדשים, ב' ראשים יש לה בראש חדש, והם נצח הוד דז"א כנ"ל. מהחברים - ניקוד הוי"ה בראש חדש במוסף אמצעית, שוין עם מוסף שבת ור"ח, צירי ושורוק. נ"א ראש חדש שורק ואהי"ה. הצירופים של י"ב הויות וי"ב אהי"ה שצריך לכוין בכל חדש, לקמן בשער היחודים):

Source 31 · Acharonim
Verified

Sha'ar HaKavanot, Derushei Chanukah

שער הכוונות, דרושי חג חנוכה ב׳-ד׳ — ד"ה בענין חנוכה סדר הדלקת הנרות היה

Sha'ar HaKavanot, Sermons on the Festival of Hanukkah 2-4

The Ari’s kavanot for Hanukkah develop the sefirotic and liturgical significance of the festival, including the spiritual dynamics of the menorah and its blessings during Kislev.

בענין חנוכה סדר הדלקת הנרות היה נוהג כנוסח הכתוב בבית יוסף ז"ל על הטורים וגם בספר שולחן ערוך. והוא כי בלילה הא' ידליק הנר שבצד ימינו שהוא היותר רחוק מן הפתח מכל ז' נרות ובליל ב' ידליק נר הב' לו שהוא יותר סמוך אל הפתח יותר מן הא' ואח"כ יפנה אל ימין וידליק הנר הא' וכעד"ז כל שאר הלילות עד שנמצא כי בלילה האחרונה מדליק הנר שבצד שמאלו שהוא הנר היותר קרוב וסמוך אל הפתח ומתחיל בו, ונפנה לצד ימינו, הקרוב קרוב קודם ונמצא כי הנר הא' מכולם שהוא בצד ימין המדליק, נדלק אחרון בלילה אחרונה. ואמנם נבאר תחילה ענין קדושת הימים האלו ואח"כ נבאר ענין ברכות נר של חנוכה והנה כמו שנתבאר שבשבתות ויו"ט ור"ח יש בהם תוספת קדושה על ימי החול, גם בחנוכה ופורים יש בהם תוספת קדושה יותר מימי החול אמנם אין מדריגתם שוה למדריגת השבתות ויו"ט ור"ח והנה הם נתבארו כל אחד במקומו. אבל ענין חנוכה ופורים הוא באופן אחר כי תרוייהו אינון בהוד ואעפ"י שבתפלת שחרית בחול ביארנו דיעקב בנצח ומלכות בהוד וכפ"ז החול הוא קדוש יותר מחנוכה ופורים אשר תרוייהו אינון בהוד אבל הענין הוא על דרך שביארנו בדרוש ר"ח בענין הי"ט כי הנוק' יש לה אז תוספות קדושה לפי שאז מקבלת הארותיה ע"י עצמה שלא ע"י בעלה וכן הוא כאן כי הנה בחול יעקב יונק הארתו וחלק הארה שלה מן הנצח ומן ההוד ואח"כ נוחן לה הארתה ונמשך מן ההוד על ידו. אבל עתה בחנוכה ופורים היא יונקת חלק הארותיה מן ההוד ע"י עצמה שלא ע"י בעלה ואינה טפילה אליו כימי החול. והנה ענין זה הוא תוספת קדושה אליה בזמנים אלו יותר מבחול: ואמנם ענין כוונת ברכות הדלקת הנר הם סובבים על יחוד א' עליון ושלם הנקרא נר כמבואר אצלינו בתפילת שחרית דחול בברכת שים שלום כי שם נתבאר יחוד זה על מתכונתו ועיין שם. ועניינו בקיצור הוא כי שלשה בחי' של יחוד יש לזו"ן א' הוא בבחי' ידוד אהיה ומספרו מ"ז הב' הוא בבחי' ידוד אלקים ומספרו יב"ק. הג' הוא בבחי' ידוד אדני ומספרו צ"א ולפעמים מתייחדים בבחי' א' ולפעמים בשתיה' ולפעמים בשלשתם ואז הוא היחוד הגמור ואז הנוק' נקרא נ"ר כמספר ו' שמות הנז'. והנה בברכה הא שהיא להדליק נר חנוכה נרמזו שלשתם ובברכה ב' שהיא שעשה נסים נרמזה הב' ובברכה הג' שהיא שהחיינו נרמזה התחתונה מכולם וזהו מה שמצאתי בקונטריס אחר כי ההויה הא' שעם אהי"ה תהיה במילוי יודין דע"ב וההויה הב' שעם אלקים היא דס"ג וההויה הג' שעם אדני היא הויה דמ"ה וג' הויות אלו עצמם הם שתכוין במילת להדליק שהיא בגי' ע"ב ס"ג מ"ה של להדליק ומן האהי"ה שבחיבו' ההויה דע"ב דיודין גם הוא יהיה במילוי יודין שהוא קס"א ועם ההויה עצמה שהיא ע"ב יהיו שניהם בגי' רג"ל לרמוז כי גם חנוכה נקר' רג"ל מכלל המועדים כנז' בכתיבת יד בהקדמת התיקונים: ואמנם בקונטריס אדם אחר מצאתי כי בברכה א' של להדליק כשיאמר ברוך אתה ידוד יכוין שזו ההויה היא דע"ב דיודין ותכוין לחבר עמו גם אהיה דיודין ושניהם בגימט' רג"ל וז"ס עד שתכלה רגל מן השוק. ובברכת שעשה נסים יכוין באות' הויה למילוי ס"ג ויחבר עמו שם אלקים ולכן גם ההויה דס"ג יכוין שהוא בניקו' אלקים. ובברכת שהחיינו יכוין באותה ההויה שהוא במילוי מ"ה דאלפין ויחבר עמה שם אדני:

Source 32 · Acharonim
Verified

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 2

פרי צדיק, ראש חדש כסלו ב

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 2

Reb Tzadok explains that Kislev derives from a term for trust and security, and that the month’s focus is for every Jew to place strong trust in God; Sefer Yetzirah associates the letter samekh with sleep and Kislev with the year.

ושם חודש זה כסלו והוא מלשון אם שמתי זהב כסלי וכן כי ה׳ יהיה בכסלך שהוא לשון מבטח עוז. נראה שעסק חודש זה שכל א׳ מישראל יהיה לו מבטח עז בה׳. ובס׳ יצירה המליך אות ס׳ בשינה כו׳ וכסלו בשנה.

Source 33 · Acharonim
Verified

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 6

פרי צדיק, ראש חדש כסלו ו

Peri Tzadik, Rosh Chodesh Kislev 6

Reb Tzadok describes this month as created through the letter samekh, symbolizing the Oral Torah and the consuming fire of the evil inclination, whose anger is repaired through wisdom; he connects this to the future slaughter of the evil inclination and to the miracle of Chanukah that occurred during this month.

וזה עסק חודש זה שנברא באות ס׳ שמורה על תושבע״פ אש אוכלה אש של יצה״ר. הרב חכמה לתקן הרב כעס. וז״ש ס׳ ברוגז וכמו שיהיה לעתיד שישחוט הקב״ה ליצה״ר. ובחודש זה היה נס חנוכה.

Source 34 · Acharonim
Verified

Perush Maharzu on Bereshit Rabbah 98:20:1

פירוש מהרז״ו על בראשית רבה צ״ח:כ׳:א׳

Perush Maharzu on Bereshit Rabbah 98:20:1

Zev Wolf Einhorn explains that “בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ” is interpreted as referring to the zodiac sign Sagittarius rather than a literal battle with a bow, but questions this identification because Sagittarius is associated with Kislev’s cold season while kesil is associated with heat, suggesting that the term may not mean kesil.

באיתן קשתו. ולא מצינו שנלחם יוסף בקשת ע"כ דורש על מזל קשת וצ"ע שמזל קשת הוא בכסליו שהעת קר וכסיל הוא חם כמ"ש ברכות דף ס' כימה צינה וכסיל חמה וכן הוא בקינה של ציון ב' נראה בתמוז כסיל בך יעלה היינו כסיל בסרטן בעת חום ואולי עכסילו אינו כסיל:

Source 35 · AcharonimKISLEV IN KABBALAH
Verified

Magen Avraham 188:7

מגן אברהם קפ״ח

Magen Avraham 188:7

אשר נתן. ובר"ה א"א בזה ודברך מלכנו כו' דסגי לן בהזכרת זכרון לחוד ולא דמי להפטרה דהתם נתקנה הברכה לשם חובת קדושת היום וגם צ"ל מעין חתימה סמוך לחתימה אבל ב"ה עיקר קדושת היום יעלה ויבא וזו נתקנה דוקא לשכח ויש שם מעין חתימה סמוך לחתימה כמו בשאר י"ט ושבת (תשובת מהרי"ל עיין סי' תקצ"ז) ונ"ל דבר"ה א"א לששון ולשמחה ומ"מ צ"ע דנראה לכאורה דאין מחזירין אותו דהא י"א דמצוה להתענות בר"ה וצ"ל דלא חיישינן להך סברא כלל ועסי' תקצ"ז דסומכין אהאי סברא אפי' לקולא דא"צ ליתב תענית לתענית' ולכן נ"ל דאומר בר"ה בלא חתימה כמו בר"ח ופשוט דחולה שאכל בי"ה ושכח יעלה ויבוא דאין מחזירין אותו ואם נזכר קודם הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ימים קדושים לישראל את יה"כ ואינו חותם דהוי כר"ח כנ"ל דלא כמ"ש בכ"ה דחותם:

See also

Source 36 · AcharonimKISLEV IN KABBALAH
Verified

Mishnah Berurah 583:3

משנה ברורה תקפ״ג

Mishnah Berurah 583:3

(ג) תפוח מתוק בדבש - והתפוח עיקר ומברך עליו ופוטר הדבש. ואף שאוכל התפוח אחר ברכת המוציא מ"מ צריך לברך עליו. ויש נוהגין לטבל המוציא בדבש:

See also

Source 37 · AcharonimKISLEV IN KABBALAH
Verified

Magen Avraham 181:10

מגן אברהם קפ״א

Magen Avraham 181:10

וצריך ליטול. משמע בטור דוקא המברך ומיהו המקובלים כתבו דכל אדם יזהר במים אחרונים וכ"כ היש"ש שנהג לשטוף הכוס ורחץ ידיו במים וע' מה שכתבתי ס"א בשם רי"ו:

See also

Source 38 · AcharonimKISLEV IN KABBALAH
Verified

Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 214:5

שפתי כהן על שולחן ערוך יורה דעה רי״ד:ה׳

Siftei Kohen on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 214:5

מחמת שסוברים שהם אסורים. ועכשיו נתברר שהוא מותר ומנהגן היה בטעות שנסתפקו בדבר ועכשיו שנתברר שמותר לא הוי כאילו קבלום בנדר ונראה דה"ה אם היו סוברים שהוא איסור גדול ואח"כ נתברר שאין בו איסור כ"כ לא הוי נדר כדלקמן סימן רל"ב סעיף י':

Source 39 · AcharonimKISLEV IN KABBALAH
Verified

recovered from “Mishnah Berurah 692:16”

Mishnah Berurah

משנה ברורה תרצ״ב

Mishnah Berurah 692:1

(א) ושהחיינו - ונכון לכוין בברכת שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות ויודיע זה להש"ץ המברך דבעי כונת שומע ומשמיע. ויכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום ומי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט [מ"א] וי"א דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן ועיין בבה"ל אכן אם היה לו מגילה בלילה ובירך אז שהחיינו לכו"ע א"צ שוב לברך ביום אם אבל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא את המגילה:

See also

Source 40 · Hasidic
Verified

Bnei Yissaschar, Maamarei Chodshei Kislev-Tevet 1

בני יששכר, כסלו-טבת א׳:א׳-ג׳ — ד"ה בו ידובר מענין צירופי שמות הקדש

Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 1:1-3

R. Tzvi Elimelech of Dinov presents Kislev–Tevet as a season of hidden providence, miracle, and the revelation of holiness through the lights of Hanukkah.

בו ידובר מענין צירופי שמות הקדש של החדשים הנ"ל ומהות החדשים ולהיות ימי חנוכה המה מחוברים בב' חדשים הנ"ל ע"ב חיברתם ביחד ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכ"ה: צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסל"ו הוא ויה"ה יוצא מר"ת הפסיק ו"ירא י"ושב ה"ארץ ה"כנעני וגו' בפ' ויחי אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה ולפי הקבלה בידינו הי' הדבר בכסל"ו בימי חנוכ"ה כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' בסוכות כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק ויעקב נסע סכות"ה ונשלמים השבעים יום בחנוכ"ה ע"כ נרמז שם הצירוף של חדש כסלי"ו נ"ל ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה: צירוף השם הנכבד של חדש טב"ת הוא היה"ו יוצא מס"ת הפסוק גדלו ל"ה את"י ונרוממ"ה שמ"ו יחדיו ג"ל להיות זה החודש ג"כ מצורף לימי חנוכ"ה עם החדש כסל"ו וניתנו הימים להודות ולהלל הנה נרמז צירוף השם של החדש בפסוק גדלו לי"י אתי ונרוממה שמו יחדיו ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה: בספר יצירה המליך אות ס' בשינ'. וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זו"נ עוד שם המליך אות ע' ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם גדי בעולם וטבת בשנ' וכבד בנפש זו"נ ע"כ הנה ידובר בזה אי"ה במאמרי חנוכ"ה הנ' אלו הב' חדשי' היו מסוגלי' מבראשי' לנ"ר מצוה הנה סמ"ך עי"ן בגימ' נ"ר ויבואר אי"ה להלן:

Source 41 · Hasidic
Verified

Bnei Yissaschar, Maamarei Chodshei Kislev-Tevet 2

בני יששכר, כסלו-טבת ב׳:א׳-י״ח — ד"ה בו ידובר מענין הנס דחנוכ' ורמיזתו

Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 2:1-18

A focused Hasidic treatment of the spiritual meaning of Hanukkah and its lights, drawing together rabbinic, Kabbalistic, and calendrical motifs associated with Kislev.

בראשית ידוע דבתיבת בראשי"ת התחלת התור"ה יש בתיב' תש"ך צירופים וכבר ידוע מהקדמונים דבתש"ך צירופים אלו נרמזים מצות התור' וסודותי' ואוריי' ודרבנן וכל מה שעתיד להיות ולא נעלם מכל המשכילים דברי התיקוני זוהר והנה גם אנחנו בעניינו רמזנו בר"ת הרבה עניינים בתש"ך צירופים וכתבנו שם בראשי"ת יצורף יר"ת בש"א 'ישועה 'רבה 'תהיה 'בזמן 'שימלוך אנטיכוס א' נטיכוס (הוא היה המלך יון הרשע שדחק את ישראל ורצה להעבירם על דת והש"י נקם את נקמתם) ועוד בצירוף יר"ת שב"א 'ישועה 'רבה 'תהי' 'שינצחו 'בני 'אהרן ואי"ה להלן תתבונן למה רמזתי לך הענין בבראשי': כתב הרב עיר וקדיש אשר דבריו דברי קבלה וקיב"ל מאליה"ו ז"ל ה"ה בעל הרוקח וז"ל בפרשת אמור אל הכהני"ם. התחיל שבת ורגלים פסח ועצרת ר"ה ויוה"כ סוכות וידבר משה את מועדי י"י אל ב"י וסמיך לי' ויקחו אליך שמן זת זך כתית למאו"ר רמז לחנוכ"ה שמן זית מצוה מן המובחר עכ"ל. ונ"ל דלשם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן כשתוסיף הכולל והוא דבר נחמד כאשר כבר השמעתיך שאלו הג' חדשים תשר"י מרחשו"ן כסל"ו המה מסוגלים לחנוכ"ת הבי"ת כי הן המה החדשים המתייחסים לבני' של רח"ל (עקרת הבי"ת) אפרי"ם מנש"ה בנימי"ן. והנה כסל"ו לבנימי"ן והנה מה שהמקובלים נוהגין להוסיף הכולל במקום המצטרך מקובל היא בידם בסמיכה על המקרא שבתורה אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והנ' ראוב"ן ושמעו"ן בגימ' אפרי"ם מנש"ה כשתוסיף הכולל על ראובן שמעו"ן ממילא נפקא לן מן התורה דבר זה מן אפרי"ם מנש"ה והנה החנוכ"ה הזאת בימי מתתיהו יהי' לבנימי"ן שהוא כמו אפרי"ם ומנש"ה הגם שלא היה גאול' שלימ'. עכ"ז נחשב לחינוך כמו החנוכי' הגדולים שבחדש אפרים ומנש'. ע"כ נצטרך להוסיף בכאן הכולל שהיא נלמד מן אפרי"ם ומנשה. ולא יהי' הדבר הזה קל בעיניך: ועוד אומר לך דבר נכון צ"ו את בני ישראל הוא יותר א' מן מספר בימי מתתיה"ו בן יוחנ"ן להורות כי האור ההוא אשר ניתקן בימי מתתיהו בן יוחנן הוא הארה מן האור שנברא ביום א' (כאשר אכתוב לך להלן אי"ה אשר האור הניסיי בימים ההם בזה"ז היה אור ניסיי והאור מן הארת אור הגנוז. וכ"ה למשמרת בכל שנה ושנה) והנה האור הגנוז נגנז בתורה כמו שכתבתי כ"פ מפי קדמונינו ז"ל וע"כ האור ונר מצו"ה רומזים לתור"ה אוריית' מחכמה נפקת והנה רצו היונים לבטל את התור"ה או"ר וע"כ נעשה הנ"ס בשמ"ן רמז לחכמ"ה כמשארז"ל כ"פ ששמ"ן זית מצוי שם החכמה מצוי' ולמדוהו מן המקרא וישלח יואב תקוע"ה ויקח משם אשה חכמ"ה (משם דייקא כי תקיע"ה אלפ"א לשמן) ונעשה הנס במנורה ג"כ רמז לחכמ"ה הרוצה להחכי"ם ידרי"ם (ומנור"ה בדרו"ם אותן הרוח היא תמיד אור בקיץ ובחורף משא"כ שאר הרוחות) הנה ידוע אות א' רמז לחכמ"ה כמד"א ואאלפ"ך חכמ"ה וע"כ תבין לפי"ז. בימי"י מתתיה"ו בן יוחנן עם א' (היינו עם הארת הא' שנעשה בימיו) הוא בגימ' צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל (אז) ויקחו אליך שמ"ן זי"ת זך כתית למאו"ר: ועפ"י הדברים האלה תבין לפרש בגמ'. והיכן צונ"ו ר' אוויא אמר מלא תסור וכו' ר' נחמיה אמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך והנה ידוע מה דהקשו מ"ש דהקש' הש"ס כאן יותר משאר מצות דרבנן היכ"ן ציונ"ו ותו יש להתבונן במאי פליגי ר' אוויא ור"נ ויש לפרש עפ"י הדברי' הנ"ל דהיה מקובל ביד' כקבלת הרוקח ז"ל דנרמזת המצוה בתור' בפ' אמו"ר אל הכהני"ם ושם נאמר ג"כ ולרמז המועד אשר יתחדש ע"י הכהנים והמצוה אשר תתחדש וכמו שרמז הרוקח ז"ל צ"ו א"ת בנ"י ישראל וסמוך לי' ויקחו אליך שמן זית זך וכמו שרמזתי צ"ו א"ת בנ"י ישראל בגימטריא בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן. והנה המקשה שהקשה היכן ציונ"ו היא משום דהי' ג"כ מקובל בידו הרמז הנ"ל בסדר אמו"ר אל הכהני"ם צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנן. ע"כ שפיר שייך לברך וצונ"ו. אבל הוקש' לו כיון דקבלתינו הוא מן צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' כנ"ל הרי חסר א' וצריכין להוסיף כולל. ומהיכן נרמז לנו הוספת הכולל בחשבון. הנה אמר ר' אוויא מלא תסו"ר מכ"ל הדברי' אשר יגידו לך ימי"ן ושמא"ל רמז לנו הכתוב הענין שאמר יעקב בעת עשייתו מימי"ן שמא"ל. ומשמא"ל ימי"ן ואמר על שמא"ל שהוא ימי"ן וכו' דהיינו באפרי"ם ומנש"ה ושם נאמר אפרי"ם ומנש"ה כראוב"ן ושמעו"ן יהיו לי ומשם בארה שמוסיפין הכולל והדבר הזה צודק לחנוכ"ה ללמוד חדשו של בנימי"ן בחנוכת"ו מן אפרי"ם ומנש"ה כנ"ל. ר' נחמיה אמר שאל אבי"ך ויגד"ך היינו הטעם הב' שכתבתי לעיל. מה שמקובל להוסיף א' על מספר בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ואז יעלה למספר צ"ו את בנ"י ישרא"ל הוא להורות הוספת הארת א' בימ"י מתתיה"ו היינו הארת החכמ"ה נק' אב"א ואאלפ"ך חכמ"ה וכמו שכתבתי לעיל (פטטייא דאורייתא טבין אינון) וזה שאמר שאל אבי"ך ויגדך היינו הארת אבא חכמה וכן זקניך ויאמרו לך זק"ן זה שקנה חכמ"ה: עוד כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל וז"ל ואמר (שם בפ' אמור) להעלות נר (ואח"כ) יערוך את הנרו"ת ללמד לילה הראשונה נר אחד ואח"כ נרו"ת עכ"ל. אנן נמי נימא שם נאמר כתית למאו"ר בגימ' זר"ע הוא שאמרז"ל הרגיל בנ"ר הווין לי' בנים ת"ח והנה כמה מהראשונים אסברו לה על נ"ר חנוכ"ה כיון שבכאן רמז נ"ר חנוכ"ה וכמ"ש הרב הקדוש הנ"ל: עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל סמך שמ"ן ונרות לסוכות מה סוכות ח' ימים אף חנוכה ח' ימים. ומעת' אזדא להו קושיית הפוסקים למה קבעו גם ביום הראשון יו"ט והדלק' הרי בו לא נעשה הנס הנה נ"ל לפי הנ"ל דודאי חכמי הדור כשקבעו המצו' לדורות האיר הש"י את עיניהם למצוא הסמך בתור'. והנה ראו שהסמיך הש"י פ' הנרות לסוכות הבינו ברוח קדשם שהוא כדי ללמוד מסוכות ח' ימים וזהו הנרצה במגילת תענית ובגמרא אומרם ז"ל לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' ולמה לא תיכף בשנ' ראשונה אבל הוא באמת בשנה הראשונה ידוע ג"כ מן סמיכת התור' שצריכין לעשות ולהדליק ח' ימים אבל לא ידעו מהיכן יתחילו הח' ימים דסברו דילמא תדלק המנור' ט' ימים ויהיו ח' ימים ניסים וא"כ קביעות הח' ימים יתחילו מן יום כ"ו דכסליו אבל אח"כ כאשר ראו דהמנור' לא דלק' רק ח' ימים ואעפ"כ סמיכת התור' מרמז שצריכין להדליק ולקבוע מועד ח' ימים ע"כ רצון הש"י שגם יום הראשון יעשו יו"ט וידליקו וא"כ מתחילין הח' ימים מן יום כ"ה: על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה חנ"ו כ"ה להורות שיתחילו הימים מן יום כ"ה וזהו שצודק שפיר בגמרא מא"י חנוכ"ה ומפרש דת"ר בכ"ה דכסליו יומי דחנוכ"ה תמני"א אינו"ן וכו' לשנ"ה אחר"ת קבעום וכו' ולמה לשנ"ה אחר"ת דייקא קבעו"ם הוא מטעם הנ"ל ע"כ קראו שמו חנוכ"ה חנ"ו כ"ה כנ"ל: זית זך כתית למאו' להעלו"ת. ר"ת בגימ' בהלל והודא"ה כלשון הש"ס הנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח הנ"ל אשר בנוסח ההודא' יש קכ"ה תיבות כמנין כהני"ם ואינו יודע נוסחתו (ואי"ה אפרש במקומו המאמר) ולפי נוסחתינו הוא עד סיום תיבת להודו"ת פ"ט תיבות מנין חנוכ"ה שהוא ההודא"ה שקבע ורק לימי חנוכ"ה ומסיים אח"כ ולהלל לשמך הגדול היינו להורות שצריכים ג"כ לומר הלל הנאמר בכל המועדים ובזה תמצא טוב טעם למה יש שינוי בהודא' מלשון הגמ' שבגמ' אמרו בהל"ל והודא"ה ובנוסח ההודא' אמרו להודות ולהלל (ויתבאר אי"ה במקומו במאמר הנ"ל) והנה כפי נוסחתינו יש בהודא' צ"ב תיבות מנין הנ"ל והודא"ה: והנה בצירוף נוסח על הניסים י"ו תיבין הנה יש ק"ח תיבין נ"ל לרמז על ריבוי האור כי טוב הייני ריבוי טו"ב זה על זה (כנהוג בין המקובלים) כזה ט' פעמים ו' הוא נ"ד ב' פעמים נ"ד הוא ק"ח כמספר תיבות ההודא' כנ"ל ולרמז שהמצוה הזאת מצלת מן דינה של גיהנ"ם בגימ' ק"ח ויתבאר אי"ה: עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל זא"ת חנוכ"ת המזבח בגימ' זא"ת יהי"ה בימ"י החשמונאי"ם עכ"ל ואוסיף לומר י זא"ת חנוכ"ת בגימטריא א"ל מתתיה"ו ויתבאר אי"ה: עוד כתב הרב הקדוש הנ"ל תקנו ל"ו נרות כנגד האור הראשון ששימש לאדה"ר ל"ו שעות כמשארז"ל בפסיקתא וכתב עוד שעל אות ט' של וירא אלקים את האור כי טו"ב יש על הט' ד' תגין להורות ד' פעמים ט' היינו רמז אל ל"ו נרות של חנוכ"ה ע"ש עוד בדבריו והנך רואה ידידי דברי עיר וקדיש שכל דבריו דברי קבלה מפי אליהו ז"ל אמר שהארת המצוה נ"ר חנוכ"ה הוא מהארת אור הגנו"ז (וממילא תבין כיון שבימי הנס בזמן החשמונאים דלקה המנורה באו"ר שלא כטבע רק בנס והנה המנור"ה רמוז לחכמת התור"ה הרוצה להחכים ידרי"ם ומנור"ה בדרו"ם א"כ ע"כ האור' באה מן האור הגנוז שנגנז בתורה) וכיון שנקבע לדורו"ת ברוה"ק הוא מפני שידעו בכל שנ' יתגל' האו"ר ההוא עיין עוד בסי' י"ב: על כן קראו לימים האלה חנוכ"ה שהיא חינוך והרגל על לעתיד גאולה העתידה שאז יתגלה לנו האו"ר הגנו"ז בשלימות כמשארז"ל וגנזו לצדיקים לע"ל כדכתיב לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך והיה לך ה' לאור עול"ם והנה זה יהיה אחר שתשלם הגלות החל הזה מלכות רביעית והנה עוד בהשלמת מלכות יון מלכות שלישית האיר לנו הש"י במעט קט מן האור ההוא אחר שנפסק' הנבוא"ה בכדי שיעמוד לנו האו"ר ההוא בגלות החל הזה במקום נבוא' כי האור הזה אדם מביט בו מסוף העולם וע"ס ע"כ נקר' נ"ר חנוכ"ה נ"ר חינוך והרגל לאור עולם בגאול' העתיד' שיתגל' אור הגנוז נאמר בי' יה"י אור (רל"ב ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן) וזהו והי"ה לך הוי"ה לאו"ר עול"ם היינו השם הוי"ה בד' מילואיו כנ"ל בגימ' יה"י אור ונגנז בתור' והנה נ"ר חנוכ"ה חינוך והרגל להאור ההוא וע"כ הוא מסוגל לתור"ה ע"כ הרגיל בנ"ר (אמרו לשון הרגי"ל מרגיל א"ע לאור העתיד) הוויין לי' בנים תלמידי חכמים: ומתוק האו"ר לעיני אחרי רואי בדברי הרב הקדוש הנ"ל כתב תקנו ל"ו נרות (כנגד השעות ששימש האו"ר הראשון כנ"ל) כנגד לשון או"ר ומאורו"ת ונ"ר נזכר בתור' ל"ו פעמים ע"ש הוא מ"ש שהאור הגנוז נגנז בתור' והיא ששימש ל"ו שעות (נגד מנין ה' פעמים או"ר שנזכר בתור' ביום א' בגימ' אלף ל"ה ובהחזרת אלף לאל"ף (סוד הכתוב איכה ירדוף אחד אלף) הנה הם אל"ה בגימ' ל"ו. והנה נגנז בתור' כשרצו היוונים לבטל התורה אשר בה אור הגנוז הלזה. הנה הש"י התנוסס להאיר להם בנר מצוה ותור' אור' הוא אור התורה מן הארת אור הגנוז וע"כ נזכר בתור' ל"ו פעמים אור ונ"ר ומאורו"ת כנ"ל וע"כ תקנו ל"ו נרות אשרי העם שככה לו: והנה מ"ש הרב הקדוש הנ"ל שעל האות ט' של האור כי טו"ב יש בה ד' תגין לרמז על ל"ו נרות ד"פ ט' הנה אוסיף על דבריו הנה שארי האותיות של טו"ב הם ו"ב בגימ' ח' לרמז על ח' יומין דחנוכ"ה ידליקו ל"ו נרות ומה שנחלקו הח' ימים לאות ו' ולאות ב' היא לרמז שמדריגות יש באותן הימים כי יום א' ויום ח' רבו יתירא אית להו כמ"ש המהרי"ל ז"ל שנהגו שלא לעשו' בהם מלאכה והטעם נ"ל ע"פ מ"ש האריז"ל לכוין בהדלקות הנרו' אל הי"ג מדות היינו ביום א' למד' הראשונ' א"ל ובליל ב' רחום וכו' עד בליל ח' מן ונוצ"ר עד ונק"ה ע"כ יום ראשון אית לי' רבו יתירא שהוא המד' הראשונה שהוא א"ל כתיב חסד א"ל כל היום והנה ממדת החס"ד משם שורש הכהני"ם אנשי החס"ד אשר על ידם נעשה הנס (והנה הראשונה כחה בכל המדות כאשר תדע בתפילי"ן יש בהם ת"ג תיבות כמנין י"ג פעמים א"ל הבן) ויום הח' ג"כ רבו איתייהב לי' שבו מאירין מזל עליון ומזל תחתון נוצ"ר ונק"ה ע"כ בתיבת טו"ב יתחלקו הח' ימים לשתי מערכות אות ו' בפ"ע ואות ב' בפ"ע כנ"ל: והנה כשבאתי לכלל זה הנה אומר לך הדבר אשר מרגלא בפומייהו דרבנן רבותינו כת הקודמים אשר בחנוכ"ה יש מקום לעורר פקודת עקרים ועקרות כעין רא"ש השנ"ה: הנה לדעתי עיקר הענין עיקר הסגולה ביום האחרון הנקרא בפי כל זאת חנוכ"ה אשר כוונתו מן נוצ"ר עד ונק"ה מזל עליון ומזל תחתון ובני חיי ומזונא לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזל"א תליא מלתא ואעפ"כ יש לרמז על כל ימי חנוכ"ה ותבין מתוך הדברים שיתבארו להלן אי"ה ואומר לך כעת מתתיה"ו בגימ' רא"ש השנ"ה ודי בזה כעת: בחלום שרא' נבוכדנצר ופתר לו דניאל הנה שם מבואר זהב רמז למלכות בבל אנת הוא רישא דדהב"א כס"ף מלכות מדי ופרס נחש"ת רמז למלכות יו"ן נק' נחש"ת וכן דרשו רז"ל בכמ' מקומות ויתבאר אי"ה. והנה כתב הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל פ' תרומה מסיימת בתיבת נחש"ת רמז למלכות יו"ן ומתחיל תיכף ואת' תצוה את ב"י ויקחו אליך שמ"ן זי"ת וכו' רמז שבמלכות יו"ן יתחילו הנ"ר מצו"ה ע"כ ע"ש והנני מוסיף דלפ"ז יתכן ואתה תצו"ה את ב"י סופך לצוות (כפרש"י) דעיקר הציוו היה בפ' אמור אל הכהני"ם ושם נאמר צ"ו א"ת בנ"י ישרא"ל בגימ' בימ"י מתתיה"ו ב"ן יוחנ"ן ע"ה. וכמו שכתבתי לעיל נחש"ת ר"ת נ"ר חנוכ"ה ש"ם תדליקי"ו: והנה כתבתי לך לעיל סימן ח' סימן ט' אשר נ"ר חנוכ"ה הוא מבחי' או"ר הגנו"ז וכתבתי לך בזה דברי עיר קודיש בעל הרוקח ז"ל שקיבל מאליהו ז"ל בסמיכות מן דברי תורה עם הפרפראות שחנן הש"י אותנו הנה אוסיף שנית ידי' דברי קדוש עליון קרוב לזמנינו מפורסים ברוח קדשו ה"ה הרב הקדוש מהר"פ מקארעץ זצק"ל בכדי שיהיו הדברים קשורים אל לבך וענדם על גרגרותיך ותדע עד היכן מגיע קדושת נ"ר המצו"ה הזאת והטובה הגדולה הנפלא' אשר הפליא הש"י בחסדו לבניו הקדושים במצו' הלזו: הנה אמר הקדוש מהר"פ הנ"ל (מצאתי בכתבי תלמודיו) ל"ו נרות של חנוכ"ה הם כנגד ל"ו מסכתות כי התור"ה או"ר עכ"ד (הנכתבים מפי תלמידיו) ונ"ל לבאר ע"פ מ"ש דהיונים רצו לבטל חכמת התור"ה שנק' או"ר (ובתוכה גנוז האור הראשון כנ"ל) ולהגביר חכמות החיצוניות הנקרא חש"ך (מפני שכל החכמות החיצוניות המה כסילות נגד חכמת התורה וכתיב כסיל בחש"ך הולך משא"כ חכמ"ה נק' או"ר חכמת אדם תאיר פניו ע"כ מלכות יו"ן נק' חש"ך כמשארז"ל בפסוק והארץ היתה תהי (בבל) ובהו (מדי) וחשך (יון) ע"פ תהום (מלכו' הרביעי') עכ"פ מלכות יון נק' חש"ך ויתבאר אי"ה בארוכה) והנה בעת הישועה ליהודים היתה אור"ה (ע"י המנורה (חכמת התור' הרוצה להחכי"ם ידרים ע"כ מנור"ה בדרו"ם (עיין בלק"ת להאריז"ל פ' בהעלותך) חכמת נשים בנת' בית"ה חצבה עמודים שבעה ונעשה הנס בשמן הטהור כמש"ל כ"מ ששמ"ן זי"ת מצוי שם החכמ"ה מצוי' (וישלח יואב תקוע' ויקח משם אשה חכמ"ה כי תקועה אלפא לשמ"ן ואם עיני שכל לך תבין מה שלקח יואב דייקא אש"ה ולא אי"ש) והנה נמשך שמ"ן החכמ"ה אל המנור"ה היא ע"ד הכתוב בפסוק: מה רבו מעשיך י"י כולם בחכמ"ה עשית מלאה האר"ץ קניניך (דייקא אר"ץ אשר י"י אלקיך דורש אותה תמיד עיני י"י אלקיך בה וכו') קניניך ה"ס אב"א יסד ברת"א. ע"כ תמצא טוב טעם ודעת מה שבימים ההם בזמן ההוא לקחו הכהנים הגדולים את המלכו"ת דהנה כבר ידעת כה"ן גדו"ל רמז לחכמה ויירשו המלכו"ת לעת כזאת סוד המשכת השמן אל המנור"ה ה"ס תור"ה שבע"ל פ"ה ע"כ ניתקן לדורות ל"ו נרו"ת נגד ל"ו מסכתו"ת שבתור' שבעל פ"ה המפורשת: הג"ה ומזה תתבונן גודל האיסור והפגם הנעש' בנפש מי שעוסק ח"ו בשחוק הקארטי"ן (בגימ' שטן) אשר המציא' הקליפה בימי שליטת היונים ל"ו קלפי' זה לעומת זה שרצו לבטל עי"ז התורה הנתונה בידינו בל"ו מסכתות מפורשת ורצו להגביר חכמות החיצוניות לא באלה חלק יעקב ליהודים היתה אור"ה זו תור' ואת' דע לך: והנה ע"פ הדברים האלה תתבונן בנוסח ההודא' אומרין ואח"כ באו בניך וכו' והדלק"ו נרו"ת בחצרות וכו' מהו השייכות להודא"ה שהדליקו נרות דייקא יאמרו סתם שעשו עבודה בבית המקדש. וע"פ הנ"ל תבין. ואבאר לך את אשר רמזנו לעיל וישלח יואב תקוע"ה (שהיא אלפא לשמן ע"כ שם החכמה מצוי') ויקח משם אש"ה חכמ"ה (דייקא ולא אי"ש חכ"ם) והוא דבר נפלא דהנה יואב רצה אז לפייס את המל"ך דו"ד שהוא מרכבה למדת מלכו"ת והנ' מדת מלכו"ת היא בחי' נוק' כידוע והנה כשנתמלאת ח"ו בדינין וגבורות כשנמשך לה סוד השמ"ן חכמ"ה מתמתקים הדינין. והנה ע"פ סגולה זו עשה יואב כשרצה לפייס את המלך שלח למקו' השמן ויקח אש"ה חכמה דייקא ה"ס המשכ' השמ"ן (חכמ"ה) אל המנור"ה (מלכו"ת) ועי"ז נמתקין הדינין של המלכו"ת והנה בכאן כשטיהרו הביהמ"ק ורצה הש"י להודיע להם שכבר נמתקו הדינין דמלכו' נזדמן להם עבוד' הראשונ' הדלקת המנור"ה בשמ"ן הטהו"ר אז נתבשרו וידעו כי כבר נמתקו דינ"י המלכו"ת כסגולת יואב בפייסו למלך הבן. ומעתה יתורץ לך ג"כ בטוב טעם מה שהקשו הראשונים והאחרונים מה היה הנס ביום הראשון. וע"פ הדברים הנ"ל תבין כי עיקר תוקף הנס הי' ביום הראשון מה שהזמין להם הש"י שמ"ן טהו"ר לעבוד' הראשונה בכדי לבשר להם שנמתקו דינ"י המלכות וז"ש בהודא"ה ואח"כ באו ברך וכו' והדליקו נרו"ת וכו' וקבעו שמנ"ת ימי חנוכה שמנ"ת דייקא להודות ולהלל וכו' כי רוב תודות להש"י גם ביום הראשון שנתבשרו שנמתקו הדינין באו"ר פני מל"ך חיי"ם: עיין בסימן ח' מ"ש בשם הרב הקדוש בעל הרוקח ז"ל שכתב שתיקנו נ"ר חנוכ"ה ל"ו נרו"ת נגד האו"ר הראשון הגנוז ששימש ל"ו שעות והנה כן מצאתי ג"כ בספרי התלמידים של הקדוש מהר"פ זצוק"ל. והנה כעת אבאר לך את אשר עם לבבי האור הראשון היו מביטין בו מסוף העולם וע"ס כמשארז"ל וגנזו הקב"ה לצדיקים והיכן גנזו בתורה כמ"ש קדמונינו בעלי רוה"ק (וכל) מה שהאדם רואה בכל פעם דבר חדש בתורה הוא מהאור הגנוז ע"כ נקרא התורה או"ר וע"כ חכם (בחכמת התור') עדיף מנביא כי ע"י התור"ה יתגלה לו אור הגנוז בכל פעם. לכ"א לפי עסקו ועמלו בתורה וע"י אור הגנוז יכול להביט בכ"פ נסתרות מסוף העולם וכו' (משא"כ הנביא לא בכל פעם תתגלה לו הנבואה) והנה לבעבור זה רואין הצדיקים ראי' רוחניות למרחוק גם בעולמות העליונים כ"א כפי השגתו בתורה וכפי מה שמשיג שם מאותו האור הראשון הגנוז) והנה היונים הרשעים רצו לבטל התורה אור אשר בה נגנז האור הראשון הנה בעת הישועה ליהודים היתה אור"ה בנס להראות התגברות אור התור' אשר האור הראשון גנוז בה ע"כ ניתקן ל"ו נרות נגד אור הגנוז ששימש ל"ו שעות וכבר כתבתי לך לעיל ובזה יתורץ ג"כ קושיית הראשונים והאחרונים למה תקנו להדליק ולהודות ביום הראשון הרי לא היה הנס רק מיום ב' ואילך אבל הוא שתקנו להדליק להודות ולהלל לי"י כי טוב על התגברות אור התורה שבה נגנז האור הראשון והאיר לישראל באור הנסיי הזה הבן הדברים ועל כן מוסיפין והולכין כבית הלל להורות כל מה שמוסיף האדם ימי התעסקות בתורה יתרבה לו האור הגנוז וטהר ידים יוסיף אומץ: ותשכיל ותדע לפי"ז למה הנ"ס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב בדברי נבואה כשארי הניסים (כמשארז"ל) דהנה הנס הזה נעשה בזמן הפסקת הנבוא' וכדי שלא יאמרו ישראל ח"ו אבד' תקותינו באין חזון נפרץ ואין נביא וחוזה הנה עשה הש"י בזמן ההיא את הנס הזה להורות על מעלת התור"ה שהוא עדיפא מנבוא' ועל ידה רוא' האיש הישראלי כל הנסתרות ע"י האו"ר הגנוז בה. הנה לבעבור זה הנס ל"א ני"תן לכתו"ב בדברי נבוא' כי זה כל עיקרו של הנס להתוודע ולהיגלות אשר שגב' מעלת אור התור' ברבו יתיר' מדברי נבוא' והבן הדב': ועוד תבין לפי"ז ל"א נית"ן לכתו"ב הנ"ס הזה באותיות כי הוא רומז לאור הראשון קודם שנגנז בהאותיו' והיו הדברים האל"ה (אל"ה ל"ו נרו"ת נגד האור הראשון ששימש לאדה"ר ל"ו שעות וגם אל"ה בהחזרת האלף לאלף בגימ' ה' פעמים או"ר הנזכרים ביום ראשון של מ"ב וכמש"ל) אשר אנכי מצוך היום על לבבך הבן הדבר ועוד יתבאר אי"ה: עוד אמר הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל שבכל חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת נתגלה האו"ר הגנוז והיא אור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח עכ"ד ונ"ל רמז הדבר עפ"י דברי התורה כפי מה שדרשו חז"ל (יתבאר אי"ה בארוכה) והארץ היתה תה"ו (בב"ל) ובהו (מד"י) וחשך (יו"ן) ע"פ תהו"ם (אדו"ם) ורוח אלקים מרחפת וכו' (זהו רוחו של מלך המשיח וסמיך לי' ויאמר אלקים יה"י או"ר הנה היא בריאת האור הא' שנגנז והנה כבר כתבנו (יתבאר אי"ה) שע"כ קראו לימים האל' חנוכ"ה לשון חינו"ך (כמו שמחנכין הנערים למצו' קודם הזמן של החיוב כדי שיכירו וידעו בעת החיוב) שהוא חינוך להגאולה שתהיה אחר מפלת מלכות הרשע' וע"כ נעש' הנס באור ההיא אור הגנוז מעין האור העתיד אור של מלך המשיח אור הגנוז שיתגל' בשלימו' ב"ב והוא ברמז הכתו' (יתבא' להלן אי"ה): כהניך' (החשמונאי"ם) ילבשו צד"ק (מלכות לשעת') וחסיד"ך רנן ירננו (בהלל והודאה) שם אצמיח קר"ן לדו"ד (היינו אור של מלך המשיח דקאתי מבית דוד) וז"ש ערכתי נר למשיחי וכו' הבן הדבר: הדבר להבין לפי"ז בנוסח ההודא' כשעמד"ה מלכות יון וכו' למה תקנו בלשון עמיד"ה ולא אמרו נתגבר"ו או שלט"ו אבל תדע עפ"י כתבי האריז"ל כתב הצלם דקליפ' היא כך מצרי"ם (כתר דקליפה) בב"ל (חב"ד שבה) פרס ומדי ב' ידים חו"ג לכן מינייהו מלכי ומינייהו איפרכי) יון (ת"ת שבה) אדו"ם וישמעאל (רגלין דקליפה) והנה תתבונן להיות יו"ן בחי' ת"ת שבקליפה הנה בחי' ת"ת כולל כל הגוף ממילא היה בה ג"כ כח מלכות הרביעית שהיא בחי' רגלי"ן ע"כ במפלתה נעשה נס באור מעין אור העתיד שיהיה בעת מפלת מלכות אדום שיתגלה אז בשלימות אור הגנוז אשר ממנו יבהק אורו של מלך המשיח ע"כ תקנו בהודאה לשון כשעמד"ה מלכו"ת יון וכו' שהי' בה ג"כ כח הרגלי"ן ע"כ בעת הישועה באו בניך לדביר וכו' והדליק"ו נרו"ת וכו' מעין דוגמת הגאולה העתידה ב"ב ולפי"ז תבין ג"כ למה תקנו בנוסח ההודאה כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל ובנוסח ההודאה דפורים תקנו כשעמד עליה"ם וכו' ולא אמרו על עמ"ך ישרא"ל אבל בדקדוק גדול אמרו בכאן על עמך ישרא"ל דכיון שמלכות יון היא ת"ת דקליפה ניגוד לת"ת ישרא"ל הנה עמד' על עמך ישרא"ל וגם להשכיחם תורתי"ך דייקא שהיא תפאר"ת ישרא"ל סוד התור' הבן הדבר: הנה לפי מ"ש לך לעיל בשם הרב עיר וקדיש בעל הרוקח ז"ל שהאור הניסיי הלז הוא האר' מן האור הגנוז וכן נראה מדברי הגאון הקדוש מהר"ל מפראג בספרו אור חדש (כאשר יתבאר אי"ה) וכ"כ הרב הקדוש מהר"פ זצוק"ל וכמו שכתבתי לך ועוד הוסיף הקדוש הנ"ל לומר שבכל חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת מתגל' (האר' מן) האור הגנוז והוא אור"ו ש"ל מל"ך המשי"ח וכמו שהבאתי דבריו בסמוך והנני אומר לך עוד דברים המשיבים את הנפש הנה הקשו הראשונים ואחרונים למה תקנו ח' ימים חנוכ"ה הרי הנס לא הי' רק ז' ימים והרבה טעמים נאמרו ע"ז גם אנחנו בעניינו אמרנו וענינו כמה טעמים והנה כעת אומר לך עוד הנה ידוע מן הזהר ומתלמודא דידן דברכתא דלעילא אינה פחותה מאלף הג"ה במקום אחר כתבתי טעם לזה משום דמספר אלף הוא בלי גבול דמספר אלף הנה הוא חוזר לאלף וא"כ הוא דבר שאין לו גבול וסוף (ותתבונן הדבר באלפא בית"א דאי"ק בכ"ר עד עצ"ץ הנה הוא ט' מאות ותשעי' ותשע' ושוב הא' משלים מספר אלף. הבן) וע"כ תמצא הברכה שבירך יצחק ליעקב יש בה קי"א אותיות מנין תיבת אלף להורות שהוא מבלי גבול וסוף כנ"ל: וא"כ בכאן כששרתה הברכה העליונה על הפ"ך עכ"פ לא הי' פחות מאלף וא"כ לפי"ז הפך הטבעי' לא היה לו מציאות והי' כלא היה כי נתבטל באלף וע"כ תקנו ח' ימים הבן הדבר ולפי"ז כיון שבאנו לידי מחקר הלז בע"כ הברכ' לא היתה פחותה מאלף פכים והוה ליקח מהם שמנ"ה פכים להאיר בשמנת ימ"י חנוכ"ה והנה נשאר לברכ' ברכת עולם אשר אור צדיקים ישמח ב"ב בנ"ר ישרא"ל שהיה הרומז למלכו"ת (כמו שכבר ידעת הג' יחודין שבה בגימ' נ"ר) וכמו שאמרו לדו"ד שהוא מרכב' למלכות שמים ולא תכבה את נ"ר ישראל ע"כ סך הפכ"ים (שנשארו לברכ' בגניז') הם תתקצ"ב בגימ' עו"ל מלכו"ת שמי"ם הוא היום המקוו' לי"י והלכו גוים לאור"ך ומלכים לנוגה זרחך ויעביר הש"י הגלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכו"ת שדי יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לך תכרע כל ברך תשבע כל ל' וכו' ויקבלו כולם את עול מלכות"ך ותמלוך עליהם מהרה לעולם ועד והוא בגימ' באו"ר ש"ל מל"ך המשי"ח אשר על ידו יקבלו כל באי עולם עו"ל מלכו"ת שמי"ם חושבני דדין כחושבני' דדין תתקצ"ב מנין הפכי"ם הנשארים לברכה בגניז' תתקצ"ב. ומעתה תשכיל ותדע דברי חז"ל שדרשו יה"י או"ר זה אור"ו של מלך המשי"ח ותבין מה שאמר הקדוש מהר"פ זצוק"ל אשר בכל שנה ושנה בימי חנוכ"ה בשעת הדלק"ת הנרו"ת נתגלה (הארת) האור הגנוז והוא אורו של מלך המשיח יהא רעוא שנזכה ב"ב להאור הנערב ההוא מה רב טוב"ך אשר צפנת ליריאך:

Source 42 · Hasidic
Verified

Kedushat Levi, Chanukah

קדושת לוי, בראשית, דרושים לחנוכה א׳-ג׳ — ד"ה בכסליו הוא חנוכה

Kedushat Levi, Genesis, Homilies for Chanukah 1-3

R. Levi Yitzchak of Berditchev reads the Hanukkah lights as a manifestation of divine compassion and the elevation of ordinary physical existence toward holiness.

בכסליו הוא חנוכה, כי כסליו הוא נגד יעקב ועל ידי יעקב הם הניסים כנודע ולכן היה נס בחודש הזה והוא חודש השלישי מתשרי התחלת שנה שהוא נגד לוי שלישי שבשבטים ולכן היה בו הנס על ידי הכהנים חשמונאי ובניו שכהנים הם שבט לוי: הכלל הוא, בראש השנה ויום הכפורים הקדוש ברוך הוא פוקד את ישראל לטובה, רק בחנוכה ישראל רואין הטובה בשכל והוא במחשבה. כי עיני עדה, פירש רש"י ז"ל חכמי העדה, ולכך בחנוכה בנרות כי הוא לשון ראיה ואחר כן פורים הוא הדיבור כי קורין את המגילה ובפסח הוא במעשה שאוכל מצה ולכך חנוכה שהוא על הראיה והוא בחודש כסליו הצירוף הוא וירא יושב הארץ הכנעני, שמורה על הראיה: חינוך המשכן היה בראש חודש ניסן. החנוך מבית ראשון היה בתשרי, החינוך מבית שני היה בכסליו כל אחד לפי בחינתו. הניסים שהיו אז בשעת המשכן היו סמוך לניסן לכך היה בו החינוך ובבית שני שהיה הנס חשמונאי בכסליו ולכך היה החינוך בכסליו, והחינוך של בית ראשון היה בתשרי. הכלל המשכן היה מה שהגוף משיג שיש בורא עולם ברוך הוא, ובית המקדש הוא מה שהנשמה משיג שיש בורא עולם. וזהו שהנשמה משיג שיש בורא עולם הוא בתשרי מחמת מחילת העונות אז הנשמה משגת הבורא עולם ובניסן הגוף משיג שיש בורא עולם כי על ידי ניסים ונפלאות הגוף הוא משיג ולכך נקראת בית המקדש בית עולמים (מלכים א' ח, יג) כי הנשמה הוא קיום והגוף אינו קיום. וזהו הרמז מה שאמרו חכמינו ז"ל (עירובין ב.) מנין למקדש שנקרא משכן ומשכן נקרא מקדש, כי באמת זה שהגוף נהנה הוא גם כן מה שהנשמה נהנית, כי על ידי קיום הגוף הוא קיום הנשמה בזה העולם לעבוד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו ומה שהנשמה עושה שעובדת את הבורא ברוך הוא הוא גם כן נחת להגוף. וזה משכן שהוא המרומז על הגוף נקרא מקדש, ומקדש נקרא משכן ודו"ק: בחנובה אנו מדליקין ל"ו נרות ובעובדא דלתתא איתער לעילא כנגדו נדלק למעלה ל"ו נרות ול"ו דלמעלה עם ל"ו דלמטה הוא ע"ב כנגד שם ע"ב ברוך הוא, ועם השמש שבכל לילה נרות חנוכה הם מ"ד ונגדם למעלה מ"ד הרי למעלה ולמטה פ"ח. הרמז בזה הפ"ח נשבר ואנחנו נמלטנו (תהלים קכד, ז) על ידי הפ"ח שנשבר מלכות אנטיוכוס אנו גורמים להדליק למטה ולמעלה פ"ח נרות ולכן כתב האר"י ז"ל שראשי תיבות נפשינו חכתה לה' (שם לג, כ) הוא פ"ח וכן להדליק נר חנוכה ראשי תיבות פ"ח עיין שם משום הכי ראשי תיבות דברכות נר חנוכה פ"ח רמז לפ"ח נרות כנ"ל: בנוסח הברכה אומרים, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כי כל הניסים היו למעלה מהזמן כמו ניסי מצרים וים סוף וירדן וכל הניסים היו למעלה מהטבע. מה שאין כן נס חנוכה ופורים היה בתוך הטבע דחשמונאי ובניו עשו מלחמה ובפורים היתה אסתר המלכה לכן מברכין בחנוכה שעשה ניסים כו', בזמן הזה. רצה לומר בתוך הזמן שהוא עולם הזה בתוך הטבע עשה ניסים שהכל היה מאתו יתברך ולכן נקרא חנוכה שרבותינו ז"ל אמרו משה נתנבא בזה, וכל הנביאים בכה, כי בחינת כה נקרא מה שהוא בעולם הזה, מה שאין כן משה רבינו עליו השלום היה דבוק תמיד למעלה מזמן נקרא זה ולכן נקרא חנוכה, רצה לומר חנוכ"ה בבחינת כה היה חניתם, היינו מנוחתם שהיה הנס בתוך הטבע ובכל שנה בימים הללו מתגלה הנס ההוא והשם יתברך ברוך הוא משפיע בימים הללו לעמו תשועה ופדיון. וזהו שאנו אומרים בשמונה עשרה ולעמך ישראל עשית כו' כהיום הזה, כהיום דייקא, רצה לומר דגם היום התשועה ופדיון בימים ההם כמו בעת ההוא: הטעם שאנו מברכין בחנוכה ובפורים שעשה ניסים וכו' ואין מברכין ברכה זו בפסח שנעשה בו גם כן נס. ונראה, דהנה הנס של חנוכה ופורים נעשים על ידי אשה. ונראה דהנה הקדוש ברוך הוא עושה נס למעלה מן הטבע כמו שעשה במצרים שהכה מצרים בדצ"ך עד"ש באח"ב וקרע את הים ויש נס שהקדוש ברוך הוא עושה בהטבע כמו בחנוכה שנתנה לו חלב וישן והרגתו וכן באסתר שמתחלה אהב את המן ואחר כך אהב את אסתר ונמצא הנס נעשה בהזמן שהוא הטבע. וזהו שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. וזהו בחנוכה שנעשה הנס בהזמן שהוא הטבע אבל בפסח שנעשה הנס למעלה מן הזמן ולכך אין מברכין ברכה זו שנעשה הנס למעלה מהטבע ולכך נעשה הנס על ידי אשה, כי זה העולם הוא בבחינת מקבל כי השם יתברך הוא המשפיע והעולם הוא המקבל. וכבר כתבנו שהנס נעשה בזה העולם בהטבע וזה העולם הוא בבחינת מקבל ולכך נעשה הנס על ידי אשה שהיא בבחינת מקבל: למה כל הימים טובים במילוי לבנה כגון פורים פסח סוכות חוץ מחנוכה וכן יום טוב של ראש השנה הוא גם כן בתחילת ימי הלבנה. אכן ראש השנה שהוא יום המשפט אין להחשב. הכלל הוא, כי לפעמים עושה השם יתברך נסים ונפלאות לעמו ישראל לעשות נקמה בהקמים עליהם מחמת שרוצים לעשות רעה לישראל ולפעמים השם יתברך הוא עושה נסים ונפלאות לעמו ישראל להנקם מהקמים עליהם מחמת שרוצים להעביר ישראל מתורתו אף על פי שאינם רוצים לעשות רעה לישראל עצמם. וכמו שהיה בימי חשמונאי ובניו שהיה אנטיוכוס רוצה להשכיח ישראל מתורתו הקדושה אף על פי שלא היו רוצים לעשות לישראל עצמם שום רעה. וזה הוא הרמז מה שאנו אומרים ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם, כלומר זה היה צרתם מה שרצו להשכיחם מתורתך אף על פי שאינם רוצים לעשות להם רעה בגופם זה היה צרתם מה שרצו להשכיחם אותם מתורת ה'. והנה כתיב (תהלים פד, יב) כי שמש ומגן ה' צבאות, וכנסת ישראל נקראו לבנה, כי השמש משפיע אור ללבנה. והנה כל הניסים ונפלאות שעשה ה' לנו כגון פורים פסח ושאר ימים טובים עיקר הנס היה מחמת שרצו לעשות לישראל רעה בגופם לכך הימים טובים הם במלוי לבנה לרמוז על ישראל כו'. אבל כאן בחנוכה היה עיקר הנס מחמת שקמו האויבים על התורה להעביר ישראל ממנו חס ושלום ואינו מרומז על הלבנה לכך הנס זה אינו במילוי לבנה. וכן ביום טוב של שבועות הוא על נתינת התורה לכך הוא גם כן אינו במילוי לבנה וחנוכה אינו במילוי לבנה רק בחסרון ובתחלת (ימי מלואים)[ימים מלאים]: ותרב משאת בנימין ממשאת כולם חמש ידות (בראשית מג, לד). הנה ידוע שישראל עם קדושו מכונים בשם ימין, כידוע שכל השפעת שפע טוב אשר נשפע לעמו ישראל הוא על ידי בחינת ימין, והשפעת שאר האומות הוא על ידי בחינת שמאל (זוה"ק ח"ג לז, א; תיקו"ז תיקון סט). והנה בנס דחנוכה שגברה יד ישראל על האומות, הוא על ידי שגברה יד ימין על יד שמאלמד. וזהו ותרב משאת בנימי"ן, שהוא מרומז על נס דחנוכה, כלומר ב"ן ימי"ן, שאנו נקראים בנים למקום (דברים יד, א; אבות פ"ג משנה יד), בבחינת ימי"ן. ממשאת כולם היינו משאר האומות. חמש ידות פירוש בחמש נסים שגברה בחינת יד ימי"ן, היינו: מסרת גבורים ביד חלשים, ורבים ביד מעטים, וטמאים ביד טהורים, ורשעים ביד צדיקים, וזדים ביד עוסקי תורתך (נוסח ועל הניסים), באלו חמש גברה יד ימין;

Source 43 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Chanukah 5631

שפת אמת, בראשית, לחנוכה ב׳ — תרל"ב

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 2

The Sefat Emet interprets Hanukkah as the revelation of an inner Jewish point of holiness that persists even under Greek cultural and spiritual domination.

(ליל ז) בס' קדושת לוי פי' בזמן הזה שגם עתה מתעורר הנס ע"ש. וי"ל כי הנס למעלה מן הזמן והטבע. כי הזמן תוך הטבע שנסתר חיות השי"ת הפנימיות וכשנתגלה חיות הפנימי נקרא זמן הזה. וז"ש בזמן הזה שהי' הנס תוך הזמן שהרי כמה נסים נעשו ולא נעשה יו"ט מהם רק כי חז"ל הרגישו בנס זה שהיה תוך הזמן שההארה נשאר בזמן והוא זמן בירור ונק' זמן הזה כנ"ל וז"ש בימים ההם שהוא הארות הנסים שלמעלה מההשגה ונק' ההם לשון נסתר ומ"מ נעשו בזמן הזה כנ"ל. גם מ"ש נר חנוכה משמאל הוא ג"כ כנ"ל שיש בכח נרות חנוכה להאיר גם לשמאל לעשותו גם כן ימין כמ"ש ז"ל ימינך ימינך כשעושין רצונו של מקום השמאל ג"כ ימין. וכ"כ בסה"ק כי ימי חנוכה נותנים הארה לימים הקשים שהם טבת כו' ע"ש. פי' טבת נראה ג"כ שצריכין לעשות אותם טוב ברש"י ז"ל טבת כ' חסר כשמטיבין אותם ע"ש פ' בראשית. משמע כי טבת חסר וא"ו הפירוש שנעשין טוב על ידי פעולה כנ"ל: (ליל ב) בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה שהנס מתחדש בכל שנה ע"ש. והיינו שנס הקבוע בזמן נקבע הארת הקדושה תוך הזמן לדורות אף כי כל נס הוא למעלה מהזמן מ"מ שורש הזמן והטבע דבוק בלמעלה. וצריך האדם להאמין שאין שינוי וז"ש בימים ההם בזמן הזה שהכל זמן אחד הוא רק שעתה נסתר בהטבע ואז הי' מתעלה לשורשו כנ"ל. ובאמת נס שנשאר דבוק בזמן והטבע הוא פלא יותר ואפשר לכך נשאר פך אחד אף כי הי' יכול להיות דולק בנס בלי שמן רק שיהי' שייכות הנס תוך הטבע כנ"ל להיות נשאר לעולם. וע"י הנרות יכולין למצוא הארה הגנוזה בימים אלו שזה ענין המצות להאיר למצוא על ידן אור הגנוז בעוה"ז ומצות נר חנוכה שמיוחד לימים אלו הוא ע"י שיש אורות מיוחדים בימים אלו שצריכין חיפוש בנרות כנ"ל. וכן אמר מו"ז ז"ל ע"פ זכר עשה לנפלאותיו שבסיבת המצות נעשה זכר להתעורר הנפלאות שהיו בימים האלו כנ"ל: (ליל ג) טמאו כל השמנים. אף שנשאר פך אחד. אם הי' נגנז בקרקע א"ש דלא הי' בהיכל. אכן נראה שזה באמת הנס אף שטמאו כל השמנים נשאר פך זה ואותו פך שהי' בנס נתעלה ויצא מן הגשם ולא היה ממשות של שמן וכן כל נס שיוצא מן הגשמיות וא"ש שהי' הנס בליל א' ג"כ שנודע שהי' למפרע נס בפך זה. ואדמו"ז ז"ל אמר שפך זה רמז שלעולם נשאר נקודה בישראל אשר הקב"ה מגין עליה שלא יש שם מגע נכרי וע"ז נאמר מגן אברהם. בחותמו של כ"ג רמז על אברהם אתה כהן כו' אדם הגדול כו' והוא ג"כ כנ"ל רק שנקודה זו צריכה חיפוש על ידי שאדם מאמין שיש בכל דבר נקודה גנוזה וחופש בכל כחו נמצאת לו וכ"כ בדקו ולא מצאו רק פך אחד מכלל שצריכה חיפוש. וזה עצמו נרות חנוכה שמאירין שנוכל למצוא נקודה הגנוזה כי כמו כן בגלות זה נמצא נקודה גנוזה שלא נטמאת כנ"ל. וכן בנפש כל איש ישראל יש נקודה נשמת אלוה ממעל. והמצות הם נרות שנוכל למצוא נקודה הנ"ל. וכ' נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ובזמן זה שיש מצוה בנרות נפתחים כל דברים שנקראים נרות כי כן הם ענין המצות שכל דבר שיש לו אחיזה בהמצוה בשם או ברמז. יש לו עלי' ע"י המצוה וז"ש דרושים לכל חפציהם:

Source 44 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chanukah

שם משמואל, חנוכה ג׳ — ד"ה ליל ג'

Shem MiShmuel, Chanukah 3

The Sochatchover teaching presents Kislev and Hanukkah as a process of inner purification, restoring the sanctuary of the person and revealing holiness within concealment.

כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג, הנה שמן הוא חכמה כבהש"ס מפני ששמן זית מצוי להם לפיכך חכמה מצוי' בהם, וכתיב ראשית חכמה יראת ה', והיינו כי חכמה הבאה לאדם היא רק שפע אלקי, וזולתה איננה נקרא חכמה רק דרך השאלה, כדכתיב כי השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וע"כ אי אפשר לאדם לקבל החכמה מהש"י רק ע"י יראה שהוא עומד מרחוק כדכתיב מרחוק ה' נראה לי, וכמ"ש במשה רבינו ע"ה אסורה נא ואראה את המראה וגו' ופירשו המפורשים במלת אסורה לעמוד מרחוק היינו להתרחק עוד יותר עי"כ ואראה את המראה, ויראה הוא אותיות ראי', היינו באותה מדה שיש בו מדת יראה זוכה לבחי' ראי' וחכמה הוא בחי' ראי' שהוא ראית השכל וחכז"ל השתמשו תמיד במלת ראי' על החכמה נראין דברי פלוני רואה אני את דברי פלוני היינו שחכמתו ודעתו מסכימים לזה, והנה היכל הוא במספר ס"ה כמספר שם א"ד שהוא מרות ואדנות שהוא שם של יראה, וע"כ חכמה אלקית שבישראל מכונה בשם שמנים שבהיכל, והיוונים הארורים הם לגמרי בהיפוך זה שמדתם חוצפה ועזות שהוא היפוך מדת היראה והרמב"ן הביא על אריסטו שחשב הוא ותלמידיו הרשעים שכל שאינו משיג בשכלו איננו אמת, והם כששלטו על ישראל הכניסו מדתם זה בישראל היפוך מדת היראה וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל וטומאה הוא מלשון טמטום כבש"ס יומא אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמטם בם שפירש"י עבירה אוטמת וסותמת הלב מכל חכמה, והיוונים הארורים במה שהכניסו מדתם מדת העזות שהוא היפוך היראה בלב ישראל אטמו השפעת שפע חכמת אלקית מישראל ורצו להכניס בהם חכמתם חכמת חיצונית אשר באמת אין ראוי לקראותו חכמה כי הוא בנוי על שכל אנושי שבמה נחשב הוא, שהרי קצת חכמות תמצא גם בבע"ח הטבעיים כמו שספרו חכמי הטבע, וכמו שאנו רואין מבנין הכוורת של דבורים, ותחבולת בע"ח לצוד קצתם את קצתם, ומעט חכמה שנמצא בהם בחקירות אלקית שאיננה נמצא מסוג זה בבע"ח גנוב הוא אתם מספרי שלמה המלך ע"ה שהגיעו ליד אריסטו וגרע והוסיף והתליף לפי הֵלך רוחו עד שנהפכה לו לרועץ וכל שאר חכמתם שנמצא גם ביתר בע"ח בזה מעט ובזה מעט על אופן אחר זה לעד אמת שאיננה נקרא חכמה בהחלט אלא דרך השאלה, וחכמה שראוי לקראותו חכמה הוא רק חכמה אלקית שמשיג בכח הנשמה שבו ולא מפאת כח הגוף והרגלו, וזהו הוא שטמאו כל השמנים שבהיכל עד שלא נמצא אלא פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, היינו כדכתיב באהרן הכהן ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא, וכן מצינו בו מדת היראה מאד ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, וספרו ז"ל שהי' רואה את המזבח בדמות עגל והי' מתירא לקרב אליו ופי' הרמב"ן שכ"כ קיים בעצמו וחטאתי נגדי תמיד עד שמחמת יראתו מחטא העגל נדמה כאלו העגל עומד ומעכב בקרבנותיו, והנה כה"ג הוא נקודה הפנימית שבישראל, ובכח קדושת הכה"ג עורר נקודה הפנומית שבישראל ושם שוכן מדת היראה למעלה מהשכל והדעת רק מצד עצם נפש ישראל ומן נקודה זו התפשט שוב מדת היראה בכל ישראל ונתרבה החכמה מאד, וע"כ נעשה הנס בשמן להורות ענין נכבד הזה: ולא הי' בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, הקשה הב"י למה עושין חנוכה שמונה ימים הלא על יום אחד הי' בו להדליק וא"כ לא הי' הנס רק על ז' ימים, ונראה דהנה כל גשם הוא בעל גבול ששה קצוות ד' רוחות מעלה ומטה ואינו יוצא מגדר גבולו, אך כשנעשה בו נס, ונס הוא לשון הגבהה כמ"ש שאו נס אלא עמים ארים נסי, נעשה מוגבה מגבול הגשם ופשט צורת הגשם בעל גבול ולבש צורה נסית בלתי בעל גבול, וע"כ הי' בו להדליק כמה ימים, ובודאי אם לא הי' להם עוד שמן טהור אחר שמונה הי' דולק והולך יותר, וכמו שנראה מדברי הר"ן שגם בנר המערבי בזמן עדות קבועה אלמלא כיבו אותו והטיבוהו מחדש הי' דולק והולך לעולם, והכל מטעם הנ"ל שהנס עשאהו בלתי בעל גבול, רק שלא הוצרכו יותר לא רצו להשתמש בנס יותר, וא"כ לפי"ז שפיר מובן שכל שמונה ימים הי' הנס ודלק שמן נסיי ולא שמן טבעי כלל שהרי כבר פשט צורה הטבעית ולבש צורה הנסית והבן הדברים שאי אפשר לפרש בכתב יותר: הנה בטור שו"ב ר"ח הם כננד י"ב שבטים, ולפי סדר השבטים הכתובים באבני האפוד כמ"ש הרמב"ם בה' כלי המקדש, ר"ח טבת הוא נגד שבט אשר, ונראה שיש בו רמז שר"ח שלו הוא תמיד בחנוכה, בברכת יעקב מאשר שמנה לחמו, ובברכת משה וטובל בשמן רגלו, ונרמז שבר"ח שלו יהי' בו ברכת שמן, ונראה עוד דברכת שמן הוא ענין נכבד מאד, דהנה בזוה"ק ח"א פ"ח. דבשעה שהשיבה אשת עובדי' לאלישע אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, אמר לה נחמתני וכו' אבל השתא דאית לך שמן דא הוא אתר לאשתכחא בי' ברכאן מנלן דכתיב כשמן הטוב וכו' עד שמן לסטר ימינא ומסטרא דימינא נפקי ברכאן לעלמא עי"ש כל המאמר, ונראה דבחנוכה שהי' הנס בשמן, זה מורה שהגיעו למקור הברכה דמתמן נפקי ברכאן לעלמא וכל הנסים שהי' בנצחון היוונים הכל נכלל בנס ברכת השמן, ומיושב מה שמקשין העולם מה רבותא כ"כ שהי' נס במקדש הלוא עשרה נסים נעשים בכל יום במקדש, ואפי' בגבולין הי' מלומדים בנסים וההולך למוד את גרנו אמר יהי רצון שתשלח ברכה בכרי הזה, ואח"כ מודה על שנשלח לו ברכה בכרי הזה, הרי שהי' ברכה מצוי' אצלם בתמידיות ומאי אולמא דנס חנוכה, ולהנ"ל ניחא שעיקר רבותא שבאו למקור הברכה, ושוב נשלח ברכה לכל הפרטים בכל ענינים, ולא הי' ברכה פרטית בדבר אחד בלבד:

Source 45 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 1

שפת אמת, בראשית, לחנוכה א׳:ג׳-ה׳ — ד"ה (ליל א) אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 1:3-5

Sfas Emes teaches that the miraculous illumination of the Temple menorah remains present during Chanukah, and that lighting the Chanukah candles through the mitzvah awakens this hidden light within each Jew; perceiving it requires withdrawal from immersion in nature and physicality.

(ליל א) אא"ז מו"ר זצלה"ה אמר מה שמברכין שעשה נסים על ראיית נר חנוכה. כי הארת הנסים הם בהנרות. ובאמת כ' הנרות הללו קודש הם. ונראה כי מאחר שהיה הדלקת המנורה בימים אלו עפ"י נס אף שלא הי' שמן לבנ"י להדליק. א"כ גם עתה אף שאין לנו מנורה ושמן טהור. ג"כ שייך ההדלקה עפ"י הנס. מאחר שנס זה נשאר לדורות. רק הכלי להדלקה הזו הוא מצות הדלקת נר חנוכה דכתיב נר מצוה ותורה אור. הפי' נר הוא כלי לקבל שמן ופתילה ואור. כן המצות נגד רמ"ח איברים ויראה ואהבה גי' נר כ"כ בתיקונים. והוא שהמצות הם במעשה. ואור התורה נתלה בהם. שהרי המצות כתובים בתורה ועי"ז יתוקן המעשה ג"כ. והוא תיקון גוף איברי האדם. והתורה להביא דעת וחכמה לאדם. וגם לשון נר חנוכה שתיקנו חז"ל בברכת המצוה ג"כ כנ"ל דלא כ' להדליק נר בחנוכה. רק שיש נר חנוכה. ועל ידי קיום המצוה מדליקין זה הנר הידוע. ובאמת הלא המשכן נגנז וכן המנורה וא"כ בימים האלו שהי' ההדלקה אז עפ"י נס גם עתה היא דולקת. וכעין זה אמר אא"ז מו"ר זצלה"ה על נר מערבי כיון שדולק בנס. דולק גם עתה במקום שנגנז כנ"ל. ורק לעורר ולהדליק זה ע"י מצות נר חנוכה שתקנו חז"ל. שע"י המצוה נזכר הארת הנס. [וכן הלשון בטור להזכיר הנס ולא לזכור ע"ש סי' תרע"ט] וכל אלו הענינים משכן ומנורה הם נמצאים ברמז בכל איש מישראל שזה מה שיש לכל אחד מישראל חלק בתורה [והארת המנורה שגנוזים כמו כן באדם ובימים הללו יכולין לעורר ההארות הנ"ל שהם בחי' המדות]: בספר קדושת לוי פי' בזמן הזה ממש עתה שיש בכל שנה הארה מהנסים שהי' אז ע"ש. אך מ"מ להרגיש הארת הנס צריך האדם להיות נפרש מהטבע. וכפי מה שאינו משוקע בטבע וגשמיות יכולין להרגיש. כי נס הוא למעלה מהטבע. ומ"מ ע"י המצוה נ"ח להיות נדבק במה שלמעלה מהטבע. שזה עיקר בחי' המצות לדבק ולחבר האדם במה שלמעלה מן הטבע. אף שעושה עניני עוה"ז מ"מ יוכל להיות נדבק ע"י אור המצות שהם בבחי' עשי' גשמיות כנ"ל. ואא"ז מו"ר זצלה"ה אמר קבעום ימים טובים בהלל והודאה. שתקנו שע"י הלל והודאה יעורר האדם הארת הימים שיהיו נפתחים ומאירים לו. וכן פירש זכר עשה לנפלאותיו להיות נזכר הארת הנסים והנפלאות בכל שנה בימים ההם עכ"ד ז"ל: (ליל ב) כתיב נר ה' נשמת אדם חופש כו' חדרי בטן. ובגמ' חיפוש מנרות. נר מנר. אחפש ירושלים בנרות כו' ע"ש. כי ענין המשכן וביהמ"ק נמצא בכל איש ישראל ג"כ כענין ושכנתי בתוכם. וכפי מה שמברר האדם אצלו כי כל החיות מהנשמה שאומרים כל יום נשמה שנתת בי טהורה כו'. והיינו שיש נקודה א' טהורה בכל איש ישראל רק שהיא נסתרת וגנוזה באמת. ובזמן שהיה ביהמ"ק קיים הי' זה נגלה כי כל החיות מהשי"ת. וזה ענין השראת השכינה עדות הוא שהשי"ת שורה בישראל. ועתה שהמשכן נגנז. מ"מ יכול להיות נמצא ע"י חיפוש בנרות כנ"ל. ופי' נרות המצות כמ"ש לעיל והיינו כשמחפשין בכל לב ונפש לעשות המצוה בכל החיות. שנר הוא נפש רוח וג"כ רמ"ח איברים העושין המצוה בדחילו ורחימו שגי' נר כנ"ל. אז הוא הכנה וכח למצוא ע"י בחי' המשכן שהוא לבוא לנקודה הגנוזה כנ"ל. ומכש"כ בימים הללו שנעשה נסים שיהי' להדליק הנרות עפ"י נס אף שגם בחי' הנרות הי' חסר לבנ"י אז. ממילא ההארה גם עתה למצוא סיוע ע"י מצות נר חנוכה למצוא ע"י הנרות בחי' הנגנז. ועיקר גניזה הוא בחושך שצריכין נרות לחפש ולמצוא כנ"ל. ובספר קדושת לוי פי' חנוכה בחי' כה כי משה נתנבא בזה הדבר והיא הארה המבוררת. ונביאים בכה אף שנסתר הוא אספקלריא דלא נהרא. ובחנוכה יש הארה גם לבחי' כה להיות מנוחה גם במקום החושך וההסתר כנ"ל. ועכ"פ מאחר דכתיב אחפש כו' בנרות. מבואר כי יש למצוא גם עתה בחי' ביהמ"ק וירושלים ע"י החיפוש. וכ"כ דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. והוא ע"י כח המצות שאדם עושה בכל החיות נתעורר החיות הפנימיות שהיא נקודה הטהורה ועליה נאמר חופש כל חדרי בטן שיוכל למצוא בכח הפנימיות הארה הגנוזה בכל חדרי בטן כנ"ל. [וזה ענין כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו. וכשאדם מתקן עצמו כן. נאמר ועשו לי כו' ושכנתי בתוכם ממש כנ"ל]:

Source 46 · Hasidic
Verified

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ו:ד׳-ה׳

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:4-5

The chapter’s account of the purpose of creation as the revelation of divine unity in the lower realms provides a broad Chabad metaphysical lens for understanding Hanukkah’s light within darkness.

וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.

This is the concept of the hishtalshelut (downward gradation) of the worlds and their descent, degree by degree, through a multitude of “garments” which screen the light and life that emanate from Him, until there was created this material and gross world, the lowest in degree, than which there is none lower in the aspect of concealment of His light, blessed be He; [a world of] doubled and redoubled darkness, so much so that it is full of kelipot and the sitra achara which actually oppose G–d, saying: “I am, and there is nothing else besides me.” Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence.

Edition: Kehot Publication Society · Kehot Publication Society (English Translation) — License: CC-BY-NC ↗

Source 47 · Hasidic
Verified

Torah Ohr, Miketz

תורה אור, מקץ א׳ — ד"ה ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם

Torah Ohr, Miketz 1

The Alter Rebbe’s discourse on Miketz, traditionally read in the Kislev season, explores the descent of divine vitality into concealment and its eventual disclosure—an important Chabad framework for the month’s symbolism.

וזהו שאמר הכתוב ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ויהי מקץ פי' כי ע"י ולא זכר בחי' יוסף שהוא להרבות תענוג לפניו ית' נתהוה עי"ז ויהי מקץ לשון סוף ותכלה לבחי' שנתים ימים פי' שיכלה ח"ו אצלו בחי' התורה שהיא בחי' שנתים ימים כמ"ש ואהיה שעשועים יום יום אלפים שנה קדמה התורה לעולם. והיינו כמ"ש בתיקונים חכים ולא בחכמה ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא בחי' חכמה תשב"כ בחי' בינה תשבע"פ כי מחמת שכוונתו בשביל עצמו אינו חושש לגנוז האור בכלי ודי לו בהתגלות האור לבד בתפלה. אך במשך הזמן נעשה ופרעה חולם פי' שאפילו בחי' התגלות בחי' יין הנ"ל שיש לו אינן אמתיים כ"א דרך דמיון וחלום שגורם הסתלקות האור כו'. ולכן נופל לבחינת מדות שהמדות הן נרגשות בנפשו שבע פרות הטובות כו' ומיד עולות אחריהן שבע פרות אחרות ותאכלנה כו' ולא נודע כי באו אל קרבנה פי' שנסתלק ונתעלם האור כ"כ עד שנדמה לו כאלו לא התפלל מעולם. משא"כ בבחי' יוסף שהוא מוסיף ומרבה תענוג ונח"ר לפניו ית' להיות מכון לשבתו ולהיות לו דירה בתחתונים ואז אין המדות נרגשות בנפשו כלל לא שבע פרות הטובות כו' ומכש"כ שאין רע יורד מלמעלה רק טוב גנוז בתוכו: והנה עומד על היאור. שממנו ג"כ נמשך בחי' המשכה לשבע פרות הטובות שהם ז' מדות אהבה ויראה וכו' הטבעיי' שיהיה אחר התפלה מחמת זה בסור מרע ועשה טוב. אך אחר זה הנה שבע פרות אחרות כו'. ותאכלנה כו' ולא נודע כו'. שבערך זמן רב אחר התפלה יוכל להתעורר מדות ותאוות גשמיות ומשכחות לגמרי את מדות הטובות אהוי"ר כו' שבשעת התפלה. משא"כ בבחי' הטעמים שהם בחי' שירה וזמרה הנ"ל. ע"ז אמרו (ע"ז ג) כל העוסק בתורה בלילה חוט של חסד נמשך עליו ביום שנאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי שחוט של חסד ואהבה עליונה באה עליו מלמעלה אהבה חדשה יותר מכדי טבעו של נפש אלקות לדבקה בו ית' בחי' אהבה בתענוגים ומשם נמשך יאור והמשכה לבחי' נקודה ברישי אתוון שהיאור הוא עומד על החולם וממשיך עליו הארה רבה ועצומה שלא יהיו פרות הרעות כלל כי אין רע יורד מלמעלה כו':

Edition: Kehot Publication Society · Sefaria Community Translation — License: CC-BY-NC ↗

Source 48 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Chayei Sara 3:2

שם משמואל, ראש חודש כסלו תרע"ב

Shem MiShmuel, Chayei Sara 3:2

Shem Mishmuel links Kislev first to Gad through the tribes’ birth order and to Benjamin through the דגלים, associating the month with victory over enemies and the subsequent dedication of the Temple; following the Arizal, it explains these achievements through Benjamin’s role as the earthly tzaddik, whose longing elevates Israel’s prayer and service, reflected in the name Kislev and Benjamin’s desire for the Temple.

הנה לפי סדר לידת השבטים מתיחס חודש כסלו לגד, ולפי סדר הדגלים [שלפי קבלת האר"י מתיחסים החדשים אל השבטים כפי סדר הדגלים] מתיחס לבנימין, והנה גד מתברך מיאע"ה וממרע"ה בגבורה ובניצוח האויבים, גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב, ברוך מרחיב גד כלביא שכן וטרף זרוע אף קדקוד, והרמב"ן במדבר הביא מדרש בענין דגל ראובן, ראובן בתשובה וגד בגבורה ושמעון באמצע לכפר עליו ובנימין מתברך בענין בהמ"ק בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד ולערב יחלק שלל, ובתרגום בארעי' תשרי שכינתא ובאחסנתי' יתבני מקדשא וגו' ובברכת משה חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן, והנה בשניהם זכו ישראל בחודש כסלו בימי היונים, ניצוח האויבים, ואח"כ חנוכת בהמ"ק ונרות חנוכה, ולפי קבלת האר"י ז"ל שאין חודש כסלו מתיחס אלא לבנימין, יש לומר דגם ניצוח האויבים בא מכח בנימין והיינו דהנה ידוע שיוסף הוא צדיק דלעילא ובנימין הוא צדיק דלתתא, וענין צדיק דלעילא הוא להמשיך השפעה ממעלה למטה כמ"ש ויכלכל יוסף וגו', וענין צדיק דלתתא הוא להלהיב לבן של ישראל לאביהן שבשמים ולהעלות את תפילתם ועבודתם לרצון לפניו יתברך שמו ממטה למעלה, וזה עצמו הוא שם החודש כסלו והוא נגזר מלשון כסל כסלים והכליות נקראו כסלים, ותשוקה בא מן הכליות ובאבן עזרא ויקרא ג' שנקראו כליות בעבור כח התאוה והוא מגזירת נכספה וגם כלתה נפשי, וכתיב איוב ל"א אם שמתי זהב כסלי שפירש"י תקותי ומתשבותי ובתרגום אין שויתי על דהב סכויי, הרי שפירושו תשוקה ותאוה, ומדה זו מצינו בבנימין כמו שאמרו ז"ל והי' בנימין הצדיק מצטער עלי' לבולעה שנאמר חופף עליו כל היום ופירש"י יומא (יב) כאדם המתחכך מפני שאינו משיג תאותו

Source 49 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Leviticus, Parashat HaChodesh 6:3

שפת אמת, ויקרא החודש תרל"ה

Sefat Emet, Leviticus, Parashat HaChodesh 6:3

Sfas Emes explains “this month is for you” as granting Bnei Yisrael the power, through Torah, to bring renewal to the world and continually renew the work of Creation, with this renewal beginning with them before reaching all creatures.

וזה עצמו פי' החודש הזה לכם שניתן לבנ"י כח לעורר התחדשות דאיתא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. פי' שהקב"ה מחדש ע"י בנ"י בכל יום מעשה בראשית. וז"ש החודש הזה לכם שביד בנ"י להביא התחדשות לעולם בכח התורה באמת דאין כל חדש תחת השמש וכדאיתא אני מעיר השחר ואין השחר מעיר אותי. וי"ל לכם ראש חדשים כי וודאי מגיע מזה התחדשות לכל הברואים אבל הראשית והתחלה היא לכם:

Source 50 · Hasidic
Verified

Shem MiShmuel, Noach 4

שם משמואל, נח ד׳:ח׳-י׳ — ד"ה הנה בזוה"ק דנח הוא שבת

Shem MiShmuel, Noach 4:8-10

Shem Mishmuel explains that Noach could not save his generation because they scorned him, whereas people who honor and love a rebuker are more receptive to his influence; by analogy, Shabbat counters the external forces that dominate during the weekdays and are associated with the generation of the Flood’s spiritual and moral corruption.

הנה בזוה"ק דנח הוא שבת, ובודאי צריכין למצוא דוגמא דידהו, ונראה דכמו דנח הי' מוכיח את דורו כבמדרש כרוז אחד עמד לי בדור המבול והוא נח, ובודאי אם הי' נכנעין אליו הי' מוציא אותם משאול תחתית שהי' טבועין בו, וכבר אמרנו שמפני שהי' מבזין אותו, היפוך שהי' להם להיות נכנע אליו, ע"כ לא הי' יכול להושיעם ותוכחתו לא פעל בהם מאומה, כי מה שדבריו של המוכיח יכולין לחדור תוך לב השומעים, אף שלא חידש להם מאומה מה שלא הי' יודעים בעצמם, הוא מחמת קישור הנפשות, והם שהי' מבזין אותו הי' נפרדים ממנו לגמרי ע"כ אפס מהם כל תקוה, וכן הוא בפרשת התוכחה שבתורת כהנים מואס באחרים העושים, וכבמדרש איכה אי קציפא אית סבר דכל מאן דרתח סופי מתפייס ואי מאיסה לית סבר, ע"כ באשר הגיע לגדר מיאוס שהי' מבזין אותו, לא הי' יכול להושיעם עוד לעולם [וממוצא הדברים נשמע שכל כמה שהשומעים אוהבים ביותר את המוכיח ונכבד בעיניהם כן יכול ביותר להושיעם ומקבלין תועלת ממנו]: ובדוגמא יש לומר שכן היא שבת לעומת ששת ימי המעשה, דהנה אמרנו במאמר הקדום שדור המבול הי' מקולקלים בד' דברים בגוף ונפש ושכל וצלם אלקים, היינו שהי' בהם כוחות רעות שנדבק בהם שהי' מושכים אותם לע"ז פגם השכל, ג"ע פגם הגוף שפ"ד פגם הנפש, גזל וחמס ומה שהי' נזקקין לשאינן מינן הוא פגם צלם אלקים, והוא כלל כל כוחות הרעות הנמצא בעולם ואביהם של כולם, והנה בכל ימי החול ידוע שיש שליטה לכוחות חיצוניות בעולם ובשבת כולם ערקין לנוקבא דתהומא רבא, וע"כ מנהג ספרדים לומר בע"ש קודם מנחה הודו שמוזכר בו ארבעה שצריכים להודות, תעו במדבר, יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל, כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות, יורדי הים, ויש לומר שארבעה אלו הם מעין ארבעה כוחות חיצוניות שנדבקו בדור המבול, תעו במדבר הוא רומז לתועה מדרך השכל, והוא מחמת פגם השכל, יושבי חשך וצלמות הוא מחמת פגם הגוף, כל אוכל תתעב נפשם הוא מחמת פגם הנפש, ויובן זה עם מה שאיתא בספרים שכל מאכל מצפה מתי יגיע להאכל לאדם שבזה הוא קונה שלימותו שנעשה מצומח חי למדבר, אבל כשהנפש פגום והמאכל מתקלקל בו עוד יותר, ע"כ ממאן המאכל להאכל לאיש ההוא וזה כל אוכל תתעב נפשם היינו שהאוכל מתעב את נפש מקולקל זה להאכל לו, יורדי הים וגו' ויעמד רוח סערה ותרומם גליו הוא מחמת פגם צלם אלקים, ויתבאר זה עפ"י דברי הזוה"ק פ' ויקהל (קצ"ט.) שדורש פסוקי יונה על הנשמה שהוא בגוף וכדין אזיל בר נש בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא כד"א והאני' חשבה להשבר ובר נש כד איהו בהאי עלמא חטי וכו' וכדין אטיל קב"ה רוח סערה תקיפו דא איהו גזרת דינא דקיימא תדיר קמי קב"ה וכו' כיון דאתפס בר נש על ידא דההיא סערה וכו', וכבר אמרנו במאמר הקדום שצלם אלקים הוא המחבר את גוף ונפש ושכל, וזה הוא קיומו של אדם בזה העולם כד"א אך בצלם יתהלך איש, ורוח הסערה תקיפא הוא היפוך מזה, והנה נתבאר שיסורי ארבעה אלו ר"ל נסתעף בשביל כוחות חיצוניות המושכים לפגם גוף ונפש ושכל וצלם, וקדושת שבת מוציא מזה, ע"כ אומרים קודם מנחה מזמור זה, להורות שניצולין מכל אלה וצריכין להודות לה' וכמו שכתוב מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה': וממוצא הדברים ששבת לעומת ששת ימי המעשה הוא בערך נח נגד דור המבול, ויש לומר עוד דכיון שאתה מקישו תקישו לכל צד דכמו דדור המבול מפני שלא הי' נכנעין לנח לא הי' יכול להושיעם, וכל כמה שהשומעים אוהבים להמוכיח ונכבד בעיניהם ודבקים בו, כן באותו מדה מקבלים טובה ותועלת ממנו, בדוגמא זו הוא בשבת דבאותו מדה שמשתוקקים להשבת ושמחים בבואו ודבקים בקדושתו בו במדה מקבלין תועלת מהשבת ודו"ק:

Source 51 · Hasidic
External

לקוטי שיחות ח"א, וישלח יט כסלו

Likkutei Sichos 1 וישלח

The passage examines Rashi’s interpretation that “גרתי” alludes to Jacob’s observance of the 613 mitzvos, asking how this homiletic reading connects with the word’s plain meaning of dwelling as a stranger.

על הפסוק: "עם לבן גרתי" – מוסיף רש"י "ותרי"ג מצות שמרתי", כי אותיות "גרתי" הן "תרי"ג". דברי רש"י אלו טעונים הבהרה: א) כיצד, בכל זאת, משתלב פירושה הפשוט של המלה "גרתי" – שהוא במובן של גרות – עם הדרשה של תרי"ג?

In this sichaThe sicha addresses Rashi's commentary on Jacob's statement to Esau, "I have sojourned with Laban" ("עם לבן גרתי"), which notes that the letters of "גרתי" equal 613, indicating he kept the mitzvos. It questions how this homiletic interpretation connects with the literal meaning of sojourning as a alien, why Jacob needed to inform Esau of this, and what timeless instruction it holds for daily life.

Open the original PDF ↗

Likutei Sichos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 52 · HasidicKISLEV IN KABBALAH
Verified

Bnei Yissaschar, Kislev-Tevet, Maamar 1

בני יששכר, כסלו-טבת א׳

Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 1:1

The Bnei Yissaschar presents Kislev and Chanukah as a season of hidden light, spiritual renewal, and the revelation of holiness within darkness.

בו ידובר מענין צירופי שמות הקדש של החדשים הנ"ל ומהות החדשים ולהיות ימי חנוכה המה מחוברים בב' חדשים הנ"ל ע"ב חיברתם ביחד ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכ"ה: צירוף השם הנכבד המאיר בחדש כסל"ו הוא ויה"ה יוצא מר"ת הפסיק ו"ירא י"ושב ה"ארץ ה"כנעני וגו' בפ' ויחי אצל אבלו של יעקב אבינו כשנטמן במערת המכפלה ולפי הקבלה בידינו הי' הדבר בכסל"ו בימי חנוכ"ה כי יעקב אסף רגליו אל המטה ביום א' בסוכות כפי הקבלה שבידינו מן הרמז בפסוק ויעקב נסע סכות"ה ונשלמים השבעים יום בחנוכ"ה ע"כ נרמז שם הצירוף של חדש כסלי"ו נ"ל ויתבאר אי"ה במאמרי חנוכה: בספר יצירה המליך אות ס' בשינ'. וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם קשת בעולם וכסלו בשנה וקיבה בנפש זו"נ עוד שם המליך אות ע' ברוגז וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהם גדי בעולם וטבת בשנ' וכבד בנפש זו"נ ע"כ הנה ידובר בזה אי"ה במאמרי חנוכ"ה הנ' אלו הב' חדשי' היו מסוגלי' מבראשי' לנ"ר מצוה הנה סמ"ך עי"ן בגימ' נ"ר ויבואר אי"ה להלן: כסל"ו. עיין להלן במאמרים הבאים הגם של או"ר המנור"ה אשר בחדש הזה הי' מבחי' אור הגנו"ז שנגנז בתורה ועיין שם מ"ש בשם הרוקח שע"כ ניתקנו ל"ו נרות כנגד ל"ו או"ר ונ"ר ומאורו"ת שנזכרו בתורה הוא רמיזת אור הגנוז ששימש ל"ו שעות לאדה"ר ואח"כ נגנז ונתכסה בתורה ולדעתי ע"כ שם החדש (שהאיר בו הארה מן האור הגנוז ומכסה בתורה נקרא כסל"ו כ"ס ל"ו כיסו"ו ל"ו או"ר ונ"ר ומאורות נתגלה הארה בחדש הזה ומצורף לאור הזה טב"ת. או"ר כי טו"ב:

Source 53 · HasidicKISLEV IN KABBALAH
Verified

Me'or Einayim, Miketz

מאור עינים, מקץ

Me'or Einayim, Miketz 3-5

The reading of Miketz, traditionally occurring during Kislev, is interpreted through the descent into concealment and the emergence of divine purpose from hiddenness.

וזהו ויהי מקץ שנתים ימים שנתים לשון שינה ויהי מסוף כלות ימי השינה שנתעורר האדם משינת הזמן ולומד במוחו שכל ופרעה הוא התגלות חולם הוא לשון בריאות הדר חלים, שנתחזק התגלות הנסים והנה עומד על היאור היא התורה. והנה מן היאור עולות שבע פרות בריאות וטובות כי אדם ובהמה תושיע ה׳ הם בני אדם שערומים בדעת ומשימין עצמם כבהמה כי האדם מגרמיה לית ליה כלום ומה שיש בו איזה דבר טוב ומעלה הוא מן השם הוא זה כי ה׳ יתן חכמה מפיו וגו׳ והנה שבעה מדות הם אהבה לאהוב את השם ויראה לירא מלפניו ותפארת לפאר את השם נצח לנצח את היצר הרע לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע והוד להודות את השם ויסוד שיהא מקושר אל כל המדות הנ״ל ומלכות הוא ליתן ממשלה ושררות להשם להמליכו על כל העולם לכן נקראו המדות בשם פרות שצריך האדם להשים עצמו כבהמה ותרעינה באחו ומתרגם באחווא כי מה שאדם שונא את חבירו הוא מחמת גדלות ודומה לו שלו ראוי הכבוד והגדולה ומקנא לחבירו אבל אם משים עצמו כבהמה אז הוא אוהב את כל העולם ואין לו שום שנאה על חבירו: והנה שבע פרות אחרות ג׳ כי היצר הרע בא להחטיאו בשבעה המדות לאהוב חמדת ממון ושארי תענוגים ולירא את העונש ולהתפאר בעצמו ולנצח את שונאו ולהודות את עצמו ויהא מקושר בכל דבר הנ״ל ולהשתרר הוא בעצמו ותבלענה הפרות גו׳ כי גם כל המצוות שאדם עושה הוא נותן כח בקליפה רחמנא ליצלן וזהו ותבלענה כי הקליפה בולע רצה לומר את התורה והמצוות. ולא נודע כי באו אל קרבנה וגו׳ ולכן בעשות האדם תשובה זדונות נעשין זכיות היינו שהזכיות שעשה מוציא אותם מתחת יד הקליפה. ויקץ פרעה והנה חלום כשמקיץ אדם משינת הזמן והנה חלום לשון הדר חלים כנ״ל ומהאי טעמא קורין פרשה הנ״ל בחנוכה כי התורה הוא עצה כמו שאמר הכתוב (משלי ח׳, י״ד) לי עצה שמייעצת לאדם איך לעבוד את השם ולשוב אליו נשמט לכן אסור להשתמש לאורה כי לא יהיה לאדם שום פנייה בלתי להשם לבדו לא בשביל עולם הזה גם לא בשביל עולם הבא: זמן שיעור הדלקת נר חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק כי מאן דרגיל בנר זוכה לבנים זכרים תלמידי חכמים ובודאי תלמידי חכמים אינם יוצאים לשוק כי אם עוסקים בתורה וזהו שתכלה רגל מן השוק. עד שתכלה רגלי דתרמודאי כי ידוע כל המצוות זמניות בבוא הזמן של המצוה נתעורר הדבר שהיה בעת הראשון כשנצטוה המצוה בחג המצות יצאנו ממצרים והעיקר שיצאנו מן מ״ט שערי טומאה וכמו כן בכל עת בא חג הנ״ל יוצאים אנחנו בני ישראל כל אחד מקליפיות כי לולא היה חג המצות בכל שנה לא היה באפשרי לאדם להתחזק בהשם וכן בשבועות מקבל כל האדם את התורה דהיינו שבאיזה שכל ילך לעבוד את השם באותה שנה ובסוכות אנו מוקפין בחסד אל וחסד יסובבנו כמאז ומקדם שהיינו מוקפין בענני כבוד ובפורים הוא עת וזמן מפלת עמלק גם עתה בכל דור הוא מפלת רשעי אומות העולם ובחנוכה בהיות שהיו משניאי הדת ורצו לבטל את ישראל מתורה ולהעבירם מן החוקים ונעשו להם נסים שעמדנו בתורתינו ובחוקים שלנו וכן בכל דור ודור בבוא הזמן הוא מסוגל לזה שנחזיק בתורתינו ובחוקים שלנו. ועל כל זה מה שאנו יכולים להתחזק בדברי תורה ובחוקים הוא מחמת שהראשונים התפללו על זה כי ידוע כי האבות התפללו בימיהם על העתיד להיות עד ביאת המשיח במהרה בימינו לכן כתיב באברהם וירדוף עד דן שם תשש כחו והתפלל על הדבר כן רמז אברהם אבינו עליו השלום על חנוכה באומרו (בראשית כ״ב, ה׳) שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה, הוא כ״ה בכסליו שהתפלל שינצחו את היונים בימי מתתיהו וכמו כן יוסף הצדיק חרד על הדבר ורמז בדברו עם בנימין אלהים יחנך בני (שם מ״ג, כ״ט) יחנך לשון חנוכה שיעשה השם ניסים ונפלאות בחנוכה ובכל שנה ושנה יש מפלת הרשעים של אומות העולם שונאי הדת עד שיפלו ויתבטלו לגמרי ויבוא משיח צדקינו במהרה בימינו וזהו ערכתי נר למשיחי (תהלים קל״ב, י״ז) מן נר חנוכה הוא הערכה שיבוא משיח צדקינו ויתבטלו כל הקליפות וזהו עד שתכלה רגלי דתרמודאי הוא הקליפה כדכתיב תרמוד בהרים:

Source 54 · HasidicBRIDGE
Verified

Tanya 36

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ו

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:1

Tanya’s discussion of the purpose of creation and the revelation of divine unity in the lower realms supplies a broader Chabad framework for understanding Chanukah’s illumination, though the chapter is not specifically about Kislev.

וְהִנֵּה, מוּדַעַת זֹאת מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁתַּכְלִית בְּרִיאַת עוֹלָם הַזֶּה הוּא – שֶׁנִּתְאַוָּה הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לִהְיוֹת לוֹ דִּירָה בַּתַּחְתּוֹנִים. וְזֶהוּ עִנְיַן הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, עַל יְדֵי רִיבּוּי הַלְּבוּשִׁים הַמַּסְתִּירִים הָאוֹר וְהַחַיּוּת שֶׁמִּמֶּנּוּ יִתְבָּרֵךְ, עַד שֶׁנִּבְרָא עוֹלָם הַזֶּה הַגַּשְׁמִי וְהַחוּמְרִי מַמָּשׁ, וְהוּא הַתַּחְתּוֹן בַּמַּדְרֵגָה, שֶׁאֵין תַּחְתּוֹן לְמַטָּה מִמֶּנּוּ בְּעִנְיַן הֶסְתֵּר אוֹרוֹ יִתְבָּרֵךְ וְחֹשֶׁךְ כָּפוּל וּמְכוּפָּל, עַד שֶׁהוּא מָלֵא קְלִיפּוֹת וְסִטְרָא אָחֳרָא, שֶׁהֵן נֶגֶד ה׳ מַמָּשׁ, לוֹמַר: ״אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד״. וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.

It is a well-known Rabbinic statement that the purpose of the creation of this world is that the Holy One, blessed is He, desired to have an abode in the lower worlds. This is the concept of the hishtalshelut (downward gradation) of the worlds and their descent, degree by degree, through a multitude of “garments” which screen the light and life that emanate from Him, until there was created this material and gross world, the lowest in degree, than which there is none lower in the aspect of concealment of His light, blessed be He; [a world of] doubled and redoubled darkness, so much so that it is full of kelipot and the sitra achara which actually oppose G–d, saying: “I am, and there is nothing else besides me.” Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence.

Edition: Kehot Publication Society · Kehot Publication Society (English Translation) — License: CC-BY-NC ↗

Source 55 · HasidicKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

Kedushat Levi, Chanukah

קדושת לוי, בראשית, דרושים לחנוכה

Kedushat Levi, Genesis, Homilies for Chanukah 2-3

The Kedushat Levi interprets the Chanukah lights as a means of drawing holiness into the physical world and publicizing God's unity. Its focus on blessing, praise, and illumination makes it a central Hasidic source for Kislev.

הכלל הוא, בראש השנה ויום הכפורים הקדוש ברוך הוא פוקד את ישראל לטובה, רק בחנוכה ישראל רואין הטובה בשכל והוא במחשבה. כי עיני עדה, פירש רש"י ז"ל חכמי העדה, ולכך בחנוכה בנרות כי הוא לשון ראיה ואחר כן פורים הוא הדיבור כי קורין את המגילה ובפסח הוא במעשה שאוכל מצה ולכך חנוכה שהוא על הראיה והוא בחודש כסליו הצירוף הוא וירא יושב הארץ הכנעני, שמורה על הראיה: חינוך המשכן היה בראש חודש ניסן. החנוך מבית ראשון היה בתשרי, החינוך מבית שני היה בכסליו כל אחד לפי בחינתו. הניסים שהיו אז בשעת המשכן היו סמוך לניסן לכך היה בו החינוך ובבית שני שהיה הנס חשמונאי בכסליו ולכך היה החינוך בכסליו, והחינוך של בית ראשון היה בתשרי. הכלל המשכן היה מה שהגוף משיג שיש בורא עולם ברוך הוא, ובית המקדש הוא מה שהנשמה משיג שיש בורא עולם. וזהו שהנשמה משיג שיש בורא עולם הוא בתשרי מחמת מחילת העונות אז הנשמה משגת הבורא עולם ובניסן הגוף משיג שיש בורא עולם כי על ידי ניסים ונפלאות הגוף הוא משיג ולכך נקראת בית המקדש בית עולמים (מלכים א' ח, יג) כי הנשמה הוא קיום והגוף אינו קיום. וזהו הרמז מה שאמרו חכמינו ז"ל (עירובין ב.) מנין למקדש שנקרא משכן ומשכן נקרא מקדש, כי באמת זה שהגוף נהנה הוא גם כן מה שהנשמה נהנית, כי על ידי קיום הגוף הוא קיום הנשמה בזה העולם לעבוד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו ומה שהנשמה עושה שעובדת את הבורא ברוך הוא הוא גם כן נחת להגוף. וזה משכן שהוא המרומז על הגוף נקרא מקדש, ומקדש נקרא משכן ודו"ק: בנוסח הברכה אומרים, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, כי כל הניסים היו למעלה מהזמן כמו ניסי מצרים וים סוף וירדן וכל הניסים היו למעלה מהטבע. מה שאין כן נס חנוכה ופורים היה בתוך הטבע דחשמונאי ובניו עשו מלחמה ובפורים היתה אסתר המלכה לכן מברכין בחנוכה שעשה ניסים כו', בזמן הזה. רצה לומר בתוך הזמן שהוא עולם הזה בתוך הטבע עשה ניסים שהכל היה מאתו יתברך ולכן נקרא חנוכה שרבותינו ז"ל אמרו משה נתנבא בזה, וכל הנביאים בכה, כי בחינת כה נקרא מה שהוא בעולם הזה, מה שאין כן משה רבינו עליו השלום היה דבוק תמיד למעלה מזמן נקרא זה ולכן נקרא חנוכה, רצה לומר חנוכ"ה בבחינת כה היה חניתם, היינו מנוחתם שהיה הנס בתוך הטבע ובכל שנה בימים הללו מתגלה הנס ההוא והשם יתברך ברוך הוא משפיע בימים הללו לעמו תשועה ופדיון. וזהו שאנו אומרים בשמונה עשרה ולעמך ישראל עשית כו' כהיום הזה, כהיום דייקא, רצה לומר דגם היום התשועה ופדיון בימים ההם כמו בעת ההוא:

Source 56 · HasidicKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

recovered from “Sefat Emet, Chanukah Chanukah, 5658”

Sefat Emet, Chanukah, 5658

שפת אמת, בראשית, לחנוכה כ״ו

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 26:3-4

This teaching emphasizes that Chanukah reveals enduring divine light beyond ordinary natural limits, and that human beings participate through lighting, praise, and thanksgiving. It frames Kislev as a time of renewed attachment to God.

איתא במדרש וישלח חדשים לבקרים רבה אמונתך ממה שאתה מחדשנו בכל בוקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחיית המתים. וממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלינו. כמו שבכל יום נעשין בריה חדשה וכל סדר הלילה הוא בשביל זה ההתחדשות. כן כל גלות כדי להביא התחדשות כמ"ש לעיל בפ' ויצא על פסוק ואומר אך חושך כו' ולילה אור בעדני. גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר. פי' כי גם בלילה יש אור רק שהוא בדרך נסתר. אור הבא מתוך החושך. ובגלות יון שנק' חשך כמ"ש במדרשים והי' הכנה להתחדשות אור בעדינו ולכן נקרא חנוכה על התחדשות שנעשה אחר זה המלכות יון. ואיתא שאומרים בכל יום מזמור שיר חנוכת בשביל הארה שנתחדש בכל יום ונפשות שנתבררין בכל יום מחושך לאור. כי הקב"ה עושה פלא. ובכל יום נמצא רמז מתחלת העולם ועד סופו. כמ"ש מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ומ"ב כולל כל הבריאה עד תחיית המתים ועוה"ב וע"י חדשים לבקרים צריך האדם להחזיק באמונתו ית"ש. ומכש"כ כשנתחדש גאולה מבוקרן של מלכיות שהוא לחזק אמונת בני ישראל: איתא בחנוכה קורין בנשיאים. והענין הוא כמ"ש במשכן וידעו כי אני ה' כו' הוצאתי אותם מארץ מצרים לשכני בתוכם. שהשראת השכינה במשכן הי' גמר ותכלית יציאת מצרים. כמו כן בכל גאולה ממלכות אחד זוכין אח"כ להשראת השכינה. וכן הי' בחנוכה גילוי שכינה. ולכן עשו חנוכה כמו בשעת בנין הבית. כי אחר שנטהרו מטומאת היונים הי' השראת השכינה בבית המקדש. ונאמר עוד כי מאחר שתקנו שמונה ימים. ראי' שהי' זה בבחי' בעלי תשובה. ולפי שבמקום שבע"ת עומדין אין צדיקים יכולין לעמוד. א"כ נגלה להם אח"כ אור חדש ביותר ממה שהי' מקודם. ולכן עשו חינוך עתה. וגם המשכן היה בבחי' בעלי תשובה. והנה נשאר מזה חנוכה לכל שנה ושנה שנפתחין שערי תשובה בימים האלו. ולכן המצוה על הפתח. לומר שנפתח פתח לקבל הרוצה לשוב בתשובה בימים אלו ולחדש מעשיו לטובה:

Source 57 · HasidicKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

recovered from “Sefat Emet, Chanukah Chanukah, 5654”

Sefat Emet, Chanukah, 5654

שפת אמת, בראשית, לחנוכה כ״ב

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 22:4-5

The Sefat Emet presents Chanukah as the revelation of an inner point of holiness that survives foreign domination. The lights disclose the hidden sanctity of Israel and transform physical darkness into spiritual perception.

שם חנוכה על שם חנוך לנער על פי דרכו. וזהו ענין מזוזה מימין ונ"ח משמאל. ומה שתקנו בהלל והודאה. כי באמת התורה שנתן לנו הקב"ה משמים היא העיקר ואם היו בני ישראל מחזיקים כראוי בתורת ה' לא היו נמסרין ביד מלכיות כמ"ש על עזבם את תורתי. כי התורה ניתנה לדור דיעה שהיו בעצמם מוכנים לקבל התורה. ואחר החטא ששלטו בנו ד' מלכיות. מה שהקב"ה עשה עמנו נסים ונפלאות להאיר לנו מתוך החשיכה. זה חסד לפנים משורת הדין. והוא ממש כמו שמחנכין הנער לידע לילך בדרך הישר אשר הוא מכח חסרון דעת הנער. כמו כן מה שהחשיכו הרשעים עינינו בגלות הוא מצד חסרון הדעת שלנו. זה לא הי' בדין על הקב"ה שהוא דבר המוטל עלינו. ואף על פי כן הקב"ה ברוב רחמיו האיר לנו כמ"ש גם שם ידך תנחני. והוא בחי' נר חנוכה משמאל. וע"ז צריכין הודאה כמ"ש גבי לאה שנתנה הודאה שנטלה יותר מחלקה. וימי חנוכה המה מסייעין לבנ"י לתקן מעשיהם ולהאיר עיניהם מתוך החושך: עוד יובן שם חנוכה וענין מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל הוא בחי' התורה וביהמ"ק שזה ב' המתנות הגדולות שזכו בנ"י. והם בחי' יששכר וזבולון. יששכר בתורה. וזבולון כמ"ש בנה בניתי בית זבול לך. והתורה היא מן השמים. ובנין ביהמ"ק הוא שזכו בנ"י לבנות בנין במעשה בעוה"ז שישרה בו השכינה לכן זה בימין וזה בשמאל. והנה בנין ביהמ"ק אינו מוכן רק לבנ"י ולכן בית שני שהי' בו חלק לבני יפת לא שרתה בו שכינה בשלימות כמ"ש חז"ל יפת אלקים ליפת אעפ"כ ישכון רק באהלי שם. ולכן אחר מפלת יון נעקר אותו חלק שהי' לכורש במקדש. ויתכן לומר שנתחנך הבית ממש אז. שהרי הנס דמנורה עדות שהשכינה שורה בישראל לכן נק' חנוכה. והנה כל זה עדות שאין שייכות לביהמ"ק רק לבנ"י. ולכן אפילו מה שזכה יפת להיות לו קצת שייכות לא נתקיים. ובאמת אם הי' מבטל עצמו לגמרי כמו שהי' כוונת נח באמרו וישכון באהלי שם שיהי' בטל אליו. הי' טוב. כי מסתמא בנין בית שני הי' במדריגה קטנה מבית ראשון והיה צריך להיות הבנין בבחי' שמאל. וכיון שעמדה מלכות יון על בני ישראל ודימו להם כי המה עיקר כמו בנ"י הי' להם מפלה והוצרכו בנ"י לעמוד גם במקום חלק זה שהי' ליפת. ורמז לדבר דכתיב ביון וירכתי' די נחש. ופי' החיזוק שהי' לו מכח חלק שהי' לו בביהמ"ק. מול זה כתיב בזבולון וירכתו על צידון. וי"ל עוד רמז כמ"ש ועוררתי בניך ציון על בניך יון. וצידון כולל ציון ויון. הגם כי נכתב חסר תיבת צידון בתורה מ"מ י"ל כן. לכן מצות נר חנוכה מבחוץ כמ"ש שמח זבולון בצאתך. והוא הארת הקדושה אפילו למי שעוסק בסחורה כדי להחזיק לומדי תורה כמ"ש בשמאלה עושר וכבוד:

Source 58 · HasidicKISLEV IN CHASSIDIC THOUGHT
Verified

recovered from “Bnei Yissaschar, Kislev–Tevet Kislev–Tevet 2”

Bnei Yissaschar, Kislev–Tevet, Maamar 2

בני יששכר, כסלו-טבת ב׳:א׳

Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 2:1

This discourse explores Chanukah's light as a revelation that reaches into spiritual darkness, linking the festival's practices with deeper patterns of holiness, Israel's endurance, and the sanctification of the month.

בו ידובר מענין הנס דחנוכ' ורמיזתו בפסוקי התורה ונביאים וכתובים ויתבארו בהם כמה עניינים ע"פ כמה הקדמות ויתבאר אשר הנס הזה רמז לאור תורה אשר רצו היונים לבטל והש"י הפר עצתם וליהודים היתה אורה זו תורה ונק' או"ר תור"ה: נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתוב (כמשארז"ל) רק הוא בבחי' תור' שבע"פ והטעם יתבא' לפנינו אי"ה במאמרי' הבאים כיד י"י הטובה עלינו אבל עכ"פ ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא תורה שבכתב. ע"כ אבאר מקודם כמה עניינים ברמיזה ובדרך הדרש בפסוקים בתורה ובנביאים בענין הנס דחנוכה ובענין הנר מצוה שתיקנו החכמים בעלי רוה"ק שבדור ההוא לדורות עולם לזכרון לבני ישראל לפני י"י ע"ע ויתבאר שהאור הוא מבחי' אור הגנוז ע"כ הוא בתורה רק בגניז' ויתבררו בצירוף מאמרי הזוה"ק אשר נרמז בו שמציל מדינ' גיהנ"ם ומסוגל לתחיית המתים:

Source 59 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

Bnei Yissaschar, Kislev-Tevet, Maamar 3

בני יששכר, כסלו-טבת ג׳

Bnei Yissaschar, Kislev and Tevet 3:4-14

This discourse develops the inner meaning of Chanukah’s light and its relationship to Israel’s spiritual identity, emphasizing illumination that appears precisely amid darkness.

והנה אמרז"ל דו"ד ושלמ"ה שנמשחו בקר"ן נמשכה מלכות"ם שאול ויהיא שנמשחו בפ"ך לא נמשכה מלכותם ומהראוי להבין מהו הרמז בפ"ך וקר"ן כבר כתבנו במ"א קר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד מורה על קיום המלכות לעד ומורה שהוא מרכבה למלכות שמים דכתיב י"י ימל"ך לעל"ם וע"ד משא"כ פ"ך בגימ' ימל"ך בלבד מורה רק על מלוכה לשעת' ואינה מקויימת לעד והנ' דוד שנמשח בקרן מן הסתם שהיו מושחין בו היה קר"ן השו"ר כי עיקר שבח הקר"ן הוא בשו"ר כענין שנא' שור פר מקרין מפריס: והנה מלכות יון אמרה לישראל כתב"ו לכם על קרן השור אין לכם חלק וכו' (היינו שהיה אומרים להם שיכפרו לגמרי במלכו' בית דו"ד היינו בביאת משי"ח הבא מן דו"ד ב"ב אחרי כלות כל המלכיות ובזה לא יהיה להם ח"ו חלק וכו' כענין שאמרז"ל איש לאהלי"ך ישראל איש לאלקי"ך וכו' והיו אומרים בלשון כתב"ו לכם כי מלכותא דדו"ד ה"ס תורה שבע"פ מלכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה. והנה הכפיר' הוא כפיר' בתורה שבע"פ ע"כ היו אומרים כתב"ו לכם דייקא רק מה שבכתב הוא אמת והבן. והנה היוצר כל הוא אלקינו בעת הישוע' הראה לישראל ע"ק הענין המקוו' ב"ב עם היות שלא הגיע עדיין זמן החזרת המלוכה לדו"ד (כי זה יהי' בביטול עש"ו אזי הו"י' ימל"ך לעל"ם וע"ד בגימ' שט"ו) אז יהפוך אל עמים שפה ברורה וכו' והי' הוי' למלך על כל הארץ ובית דו"ד (שנמשח בקר"ן בגימ' ימל"ך לעל"ם וע"ד) יהי' נכון לפני הוי' עד עולם והנה כעת בביטול יון עדיין לא הגיע זמן החזרת המלוכה לדוד. עכ"ז הרא' להם הש"י אז ענין המקוו' לעתיד ב"ב ע"כ הרא' הש"י אותותיו בפ"ך ליתן מלוכ"ה לחשמונאי"ם לפי שעה כמש"ל כי פ"ך בגימ' ימל"ך אבל לא לעל"ם וע"ד. כי תחזור המלוכה לבעלים לדוד ולזרעו ע"ע והנה קר"ן נוסף על הפ"ך מספר נ"ר. ע"כ כאן נוסף על מציאת פ"ך נס של הנ"ר להורות על הקר"ן היינו מלכות בי"ת דו"ד שיהי' ב"ב והנ' לפ"ז אדרבא מן הענין הזה נתוודע להם בקיום מלכות משי"ח הבא בן דו"ד הבן הדבר: וזה שאמר דוד ברוה"ק כהני"ך (היינו החשמונאים) ילבשו צד"ק (היינו מלכות שיקחו המלוכ' לשעת') וחסידך ירננו (בהלל והודא') ובקש בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך (היינו שביקש ושאל מאת הש"י שלא ישיב פני משיח"ו היינו שלא יסברו ח"ו שאין משיח לישראל כשיראו שהכהנים לקחו המלוכה והנ' ביקש דוד שלא ישיב פני משיחו ויתוודע לכל עריכת נ"ר לבן ישי משיחו) וז"ש אח"כ נשבע י"י לדו"ד אמת לא ישוב ממנ' מפרי בטנך וכו' והנ' סיים ברוה"ק כהני"ה אלביש יש"ע (בגדי יש"ע היינו בגדי מלכו"ת) וחסידי' רנן ירננו (בהלל הוודא' הנה) שם אצמיח קר"ן לדוד (היינו בהוספת נס של נ"ר על פ"ך הנה יתהווה קר"ן לרמז על דוד שנמשח בקר"ן. וז"ש) ערכתי נ"ר בהוספ' על פ"ך הוא למשיחי והיינו להורות על משי"ח אלקי יעקב שנמשח בקר"ן וכנ"ל) אויביו אלביש בשת (שהיו אומרים כתבו לכם על קר"ן השור כמש"ל) ועליו יצין נזר"ו הנזר והעדות: (טעם א' מה שהנס דחנוכ"ה לא ניתן לכתו"ב): הנה יצא לך מכל דברינו הנ"ל טוב טעם למה נס דחנוכ"ה לא ניתן לכתו"ב רק הוא בתור"ה שבע"פ שהרי היוני' בקשו שיכפרו במלכות בית דוד שה"ס תורה שבע"פ מ"לכות פה ותורה שבע"פ קרינן לה ע"כ אמרו כתב"ו לכם כנ"ל ע"כ הנס הזה שהי' בזמן הישועה לא ניתן לכתו"ב רק הוא בדרגא דתורה שבע"פ: (טעם א' למה המליכו את החשמונאי') ותתבונן טע"ם על מה סמכו א"ע החשמונאים ליקח מלוכה לעצמם כיון שהמלוכה שייכת לבית דוד וגם חכמי הדור על מה סמכו א"ע להמליכם והוא על שמצאו פ"ך שמור' על מלוכה לשעת' בגימ' ימל"ך ותוספת נס נ"ר על פ"ך יהי' קר"ן הנה נרמז על מלוכה עולמיית שתהי' לבית דו"ד שנמשח בקרן בגימ' ימל"ך לעולם וע"ד: (טעם א' על מציאת פ"ך דייקא: וג"כ תתבונן טוב טע"ם למה מצאו בנס דייקא כלי ששמו פ"ך נרמז על מלוכה לשעתה פ"ך בגימ' ימל"ך כנ"ל: (טעם א' על לשון הודא"ה): וג"כ תתבונן למה תקנו הימים האלה רק להודא"ה כי הודא"ה הוא על תוס' טוב' מן הראוי נלמד מן לא"ה אמנו שאמר' בלידת יהודה הפעם אוד"ה את י"י. והוא על שנטלה יותר מהמגיע לה והוא תוס' טובה הנה אמרה לשון הודא"ה וכן היא בחנוכ"ה ניתקן לשון הודא"ה על תוספת טובה דהגם שלא הגיע עדיין זמן מלכות יהודה עד שתכלה מלכות אדו"ם עכ"ז תוספת טובה ניתן לישראל גם בזמן מפלת מלכות יו"ן מלוכה לשעת"ה ע"כ ניתקן לשון הודאה המורה על תוספת טובה: טעם ב על לשון הודאה שהיו מודים על מלכות בית דוד במה שרצו היונים שיכפרו וכאן בזמן הישוע' ניתן להם אות ומופת ע"ז. בהוספת נ"ר על. הפ"ך כנ"ל רמז על צמיחת קר"ן לדוד ועריכת נ"ר לבן ישי הנה אז הודו כולם כאחד וזהו לשון הודאה: וג"כ תבין למה לא תקנו משת"ה ושמח"ה כי שמח"ה לא שייכא רק במלכות בית דוד כדכתיב בד"ה בעת שהמליכו את דו"ד וגם הקרובים וכו' מביאים לחם וכו' וצמוקי' ויין ושמן ובקר וצאן לרוב כי שמח"ה בישראל. וכן בשלמ' אוכלים ושותים ושמחי"ם וטעם הדבר דלא שייכא שמח' אלא במלכות בית דוד (טעם א' לזה לא תקנו משת' ושמח') הוא כי במלכות בית דוד מרכב' למלכות שמים וכתיב שמחת לב אשה אשת חיל יראת י"י ירא את י"י בני ומלך (הבן מה שרמזתי לך): ובאלה הדברים (תבין טעם רביעי) עיין סי' א' ב' ג' למה קראו לימים האלה חנוכ"ה שבכאן היה רק מלוכה לשעתה ולרמז בה המלוכה המקיימת והוא כמו חינוך שעושין לקטן בכדי שידע להתנהג בגדלותו. ע"כ קראו לימים האלה חנוכ"ה: ויתפרש בזה ג"כ מה דשאל מסדר הש"ס מא"י חנוכ"ה (עיין מש"ל סימן א' ב' ג') דשאל השואל מהו שם חנוכ"ה והשיב דת"ר בכ"ה כסל"ו וכו' כשנכנסו היוני' וכו' וכשגבר' מלכות בית חשמונאי וכו' לא מצאו אלא פ"ך וכו' והנה במגילת תענית כתבו י"ד בית חשמונאי ובגמ' שינו לכתוב לשון מלכו"ת להורות על המכוון הנ"ל להיות שמצאו פ"ך הבינו ברוח קדשם אשר מן השמים הוא ליתן מלוכה לשעת' לחשמונאים שמסרו נפשם על קדושת השם ונעשה הנס בהדלקת הנ"ר להורות החזרת המלוכ' לעתיד לבעלים למי שנמשח בקרן כמש"ל ערכתי נ"ר למשיח"י (ובזה תבין מש"ל בשם הקדוש מהר"פ מאמר תור"ה או"ר סימן ט"ז שבשעת הדלקת נר חנוכ"ה נתגלה אורו של מלך המשי"ח עיי"ש) ע"כ רמזו מלמעלה הנס בפ"ך להורות שהוא רק מלוכה לשעתה (ותוחזר המלוכה לבעלי') והמלוכ' לשעתה הוא תוספ"ת טוב"ה והוא חינוך למלכות שמים שלימה כי הנה במלכות הלזה מקבלת מלכות שמים הארה במקומה ואינה בהתפשטות בשיעור קומת' (כמ"ש בנוסח ההודאה והדליקו נרות בחצרות קדשך) משא"כ במלכות בית דוד יהיה יחודא שלים בהתפשטות כל שיעור קומה (ואז יאמרו כל הגוים בית יעקב לכ"ו ונלכ"ה באו"ר י"י בגימ' רג"ל כמו הארת יו"ט. הבן) ע"כ נק' הימים האלה הנזכרים ונעשים בכל דור ימי חנוכ"ה כמו החינו"ך שעושין לקטן שיעשה הדבר הזה בגדולתו ע"כ שינו בגמ' מתיבת י"ד לתיבת מלכו"ת כדי להשיב תשובה על שאלת מא"י חנוכ"ה לשון חינוך והרג"ל למלכו' מלך המשיח ואי"ה יבואר עוד בענין יעקב ששכח פכי"ם קטנים וחזר בעבורם הבן: נר חנוכה בגימ' של"ט להורות על הנ"ל כי בימים ההם ניתן למלכות רק בחי' שליט"ה ולא מלוכ"ה כי מלוכה לשעתה שליטה יקרא לה חינו"ך למלוכ"ה אשר תהי' ב"ב למלכות בית דו"ד אשר נ"ר ישראל קרא לה כמ"ש לדוד ולא תכבה את נ"ר ישרא"ל והנה כבר נאמר ונשנ' ענין חנוכ"ה חינו"ך לגאולה האחרונה וכמו שמחנכין את הקטן אע"פ שאין שכלו עדיין בשלימות עכ"ז החינוך הוא להיות לו לעזר לכשיהי' גדול. הנה הגאול' האחרונ' ב"ב תהי' אור הלבנה כאור החמה ותתפשט מלכות שמים בגדלות בכל שיעור קומה (ותהי' נק' נ"ר ישרא"ל כמ"ש לדו"ד כנ"ל) והנה כבר כתבנו ייחוד חב"ד הוא הו"י' אה"י'. חג"ת. הו"י' אלקי"ם. נה"י הו"י' אד"נ'. שלשתן בגימ' נ"ר כמ"ש האריז"ל רק שכעת בנר חנוכ"ה מקבלת האר' הזאת כשהיא בקטנות עדיין במקומה למט' והוא כעין חינו"ך למה שיהי' בגדלות בהתפשטו' שיעור קומה המלכו' ביתר שאת ויהי' אור הלבנה כאור החמה הבן הדבר היטב: (טעם א' למה נעשה הנס ע"י כהנים): והנה נעשה הנס ע"י כהנים המה יורו לבני ישראל החינו"ך הזה והוא בשור' לבני ישראל למה שיהי' במהרה בימינו אחר כלות גלות החל הזה דהנה הכהנים הללו כפי הנראה בודאי היו מזרע פינח"ס הוא אליה"ו. אשר הש"י נתן לו ברית שלום שיבא ב"ב לבשרינו בשלו"ם ע"כ ביום שעלה אליה"ו בסער' השמים. בו ביום עמד מלך לאדו"ם כמו שאמרז"ל במדרש שיר השירים ומזה נדע שביום בואו בהחזר' ב"ב תתבטל המלוכה מן אדו"ם ותחזור העטר' ליושנ' ויוצמח קר"ן לבית דוד וזה שאנו אומרים בברכ' הפטר' שמחינו י"י אלקינו באליהו הנביא עבדך ובמלכות בית דוד משיחך כי הא בהא תליא ממילא תתבונן דלבעבור זה גם החינוך לגאולה האחרונה נעש' ג"כ ע"י הכהני"ם מזרע פינח"ס הוא אליה"ו אשר הוא יהי' המבשר למלכות שמים שלימה ב"ב אמן. הנה עד כאן ביארתי לך כמה פעמים לכל הנהו מילי אגב גררא. אבל יתבאר אי"ה כל אחד במאמר בפ"ע: תקנו חז"ל הדליק' עושה מצוה. ולא הנחה. הנה ע"פ כתבי מרן זלה"ה יש לפרש הטעם ע"פ מה דמקובל בידינו שעל מגינו של דוד הי' מצוייר צורת המנור"ה (עיין בס' תורת העולה למרן מהרמ"א ז"ל) וסוד הדבר נ"ל דהנה סוד המנור"ה ה"ס נוק' דז"א רחל (מלכות בית דוד) וז' נירותי' ה"ס בנין גופה מן הג' המתפשטים בחג"ת נ"ה שבה מחסד עד היד ונכללים ביסוד"ה ואח"כ במלכות"ה כידוע מכתבי מרן ח' אורות הנתלים בנירותי' הם הח' המתפשטים בה באופן הנ"ל והנה מגינו של דו"ד להגביר הגבורות על שונאי ישראל בשביל זה היה מצוייר עליו צורת המנור"ה (סוד מלכות"א דילי') בז' נירותי' (סוד הגבירות כנ"ל) וז"ש דו"ד כי אתה תאיר נר"י וכו' בך ארוץ גדוד וכו': ועתה תתבונן ג"כ כשגבר' יד בית חשמונאי על מלכו"ת יו"ן נעשה נס באור המנור"ה ולכאורה הנה זה הנס לא הי' מצטרך לענין הישוע' אך הוא דהנה מלכות יו"ן הוא בחי' חש"ך כמשארז"ל בפסוק והארץ היתה תהו ובהו חשך וכו' והתגברות שלהם בהתקשרות הדינים דפח"ד יצח"ק עיין במג"ע) סוד החש"ך ותכהן עיניו מראות וכו' וכאשר הש"י גבר עלינו חסד"ו הנה נמשכו האורו"ת שהם החסדי"ם בנרו"ת שהם הגבורו"ת והנה לכל ב"י הי' או"ר או"ר מהחסדים והדינים והגבורות נמשכו להתגבר על שונאינו והנה להוראה עצומה הלזו נעשה נס במנור"ה והנה כל זמן שלא האירו האורו"ת שהם החסדי"ם בנרו"ת המנור"ה אז היה הדין ונתגבר' הערלים. אך כאשר האירו האורו"ת גבר חסד"ו עלינו והושם זכרון זה לדורות עולם בימי הניסים הללו ע"כ הדלקה עושה מצוה דוקא תליית האור בנר והבן. ותתבונן מעתה אשר הוא מקובל בידינו לומר מזמור ס"ז (אלקים יחנונו וכו' יאר פניו וכו' בכל גוים ישועתיך) בצורת המנורה והבן: עוד טעם למה שתיקנו הדלק' עושה מצוה נתבאר במאמר הל"ל והודאה מן סימן מ"ט עד סימן נ"ב קחנו משם ועיניך שים עליו אין מן הצורך לכפול הדברים עיי"ש הדברים ברחב ידים: איפסק גם כן להלכה פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכ"ה וטעמא בעי למה לא תיקנו בנר מצוה הלזה לתקן דייקא פתילות ושמנים טובים ויפים מאירים היטב למצוה ונ"ל דהנה פתילה ושמ"ן רומזים לגו"ף ולשכ"ל דהנה הפתיל"ה הוא דבר ממשיי דבר עב רמז לגו"ף (ויציבא מילתא ע"פ דברי חכמי האמת פתיל"ה נק' המלכו"ת כמ"ש בס' מאורי אור כי נעשית פתילה לאחוז בה אור הדכורא עכ"ל וכבר ידעת כי המלכו"ת נק' גופ"א קדיש"א מזה תתבונן אשר יכונה לגו"ף פתיל"ה) ושמ"ן רמז לחכמ"ה דבר שבחשאי (כ"ה בס' הנ"ל) כמד"א וישלח יואב תקועה ויקח משם אשה חכמה כי תקועה אלפא לשמן ע"כ שם החכמ"ה מצוי' וע"י השמ"ן מאירה הפתיל' (ויציבא מלתא בסוד אבא יסד ברתא) כמו השכל המאיר לגו"ף ושלמה הזהיר בכל עת יהיו בגדיך לבנים (רמז לאיברי הגוף שהם מלבושי השכל של הנשמה) ושמן על ראשך אל יחסר (התבוננת בשכל בתורה ועבודה) והנה כבר אמרתי לך כ"פ שהנ"ר מצו"ה הלזה ניתקן למעלת התורה שרצו היוני' לבטל והאיר להם הש"י אור ניסיי מן אור הגנו"ז שבתור"ה והנה כל ההלכות שאמרו בנר מצוה הלזה הכל רמז למעלת חכמת התור"ה והנה בכל החכמות שבעולם אם אין בכלי הגוף הכנה לזה בכח א"א לו לעסוק בהם ומכש"כ אם אין לו הכנה בשכ"ל כגון הכפריי שיש לו שכל עב א"א לו לעסוק בעסק החכמו' משא"כ חכמת התור' הנה התור' בראש הומיו' תקרא מי פתי יסור הנה חסר לב ואמרה לו כי סגולת התורה בעסוק האדם בה היא מחכימת הפת"י אשר לא הי' גופו ושכלו לזה ואין לאדם תירוץ בהתבטלו מחכמת התור"ה באמור חכמ"ה ודעת לא נתנו לו מן השמי' כאשר אמר אחד מן ההמוניים לאליהו (עיין בתד"א) ע"כ תיקנו בנר מצוה הלזה (הרומז לאור תור') להכשיר בה אפ' פתילו"ת שאינ' דולקים יפה רמז לגו"ף שאין לו הכנ' לזה האור וגם כשר שמ"ן שאינו נמשך אחר הפתיל' רמז לשכל ע"ב שאינו מאיר כ"כ לאיברי הגוף אעפ"כ הכל יוכשר לאור תורה הבן: עוד ירמוז לדרך הנ"ל אפי' לא טיהר עדיין גופו ונפשו מחלאתם אשר קיבלו ע"י חטאתם אל ימנע א"ע מעסק התור' הגם שמבואר בדברי רבותינו המקובלים הנאמנים שכל התור' שהאדם עוסק בעודו רשע הוא חלילה מוסיף כח לסט"א ואסמכוה אקרא נירו לכם ניר ואל תזרעו אל הקוצים אעפ"כ אל יפול לב האדם עליו למנוע עסק התור' כי כוונת רבותינו הוא דוקא בעוסק בתור' שלא בחרטה מהעונות שקדמו והוא קורא ושונה ובועט וכו' אבל אם הוא מודה ועוזב ומתקרב אל התורה אדרבא היא תלמדהו דעת איך לשוב ולטהר נגעו נפשו וגופו רטפש בשרו מנוע' וישוב למי עלומיו וכבר הארכנו בזה במ"א וזהו רמז פתילו"ת ושמנים וכו' הבן: איפסקא הלכתא כבתה אין זקוק לה וע"ז גם כן יפלא האדם למה הקילו כ"כ בנר מצוה הלזה ולפרסומ"י ניס"א יותר הי' מהראוי לתקן שיהיה זקוק לחזור ולהדליק' וי"ל דגם בזה רמזו מעלת חכמות התור'ה (הרמיז' בנ"ר מצוה הלזה) על כל חכמות שבעולם דהנה כל החכמו"ת שבעולם כשאדם עוסק בהן ולא יכוין הענין האמיתי בעיונו יתקלקל הענין הנרצ' ויגיעת עיונו לריק ואדרבא קלקל הענין והזמן משא"כ חכמת התורה באהבת' תשגה תמיד בעסקו בתור' לשמה אפי' לא כיון את ההלכ' קוב"ה חדי בפלפולא. אמרו רז"ל שנים שעסקו בתורה זה אומר בית אב של הלכ' וזה אינו אומר בית אב של הלכ' וכו' ואפי' פטטייא דאוריי' טבין (וידוע היא למשכילים אשר אפי' רק העסק בלבד שהאדם עוסק באותיות התור"ה גורם יחודין עילאין בגבהי מרומים אפי' לא כיון את ההלכ' ואפי' טעה כבר אמרו חז"ל אין אדם עומד ע"ד ההלכ' אא"כ נכשל בה) ולרמז זה תקנו נר מצוה הלזה (הרמוז לתור') כבתה אין זקוק לה לרמז שכן הוא מעלת עס"ק התור' אפי' לא כיון את ההלכ"ה להאיר שילכ"ו רבים לאורו אין זקוק לה ויש לו שכר כמו המאיר לארץ ולדרים בדת וכהלכ' ויישלם ע"י עסקו בחכמת התור' אור נפשו והש"י ישמור רגליו מלכד. ואפי' בחכמת הקבל"ה אשר ח"ו האדם לא יכוין אל האמת הנה תסמר שערות ראשו פן וכו' אעפ"כ כיון שכוונת האדם בעוסקו בתור' לש"ש לא יחוש אפי' יטעה לשעה קלה הש"י ינחהו במעגלי צדק. פיק חזי בפסק הגאון מהר"י דלטאש בעסק הדפוס של ספרי הזהר ותתבונן היטב: ונ"ל דלבעבור זה אחר שליטת מלכות יו"ן נתרבו המחלוקת ופלוגתות בהלכות עד שנתחברו סדרי המשניות בפלוגתות וכן התלמוד בפלוגתות ומו"מ. ומאת י"י היתה זאת להורות מה בין חכמת התור' לחכמת החיצוני' ופלסיפיא היוני"ת שהתור"ה כל ההוגה בה ועוסק בה אפי' לא כיון את ההלכ' ירצה לפני י"י משא"כ בשארי החכמות וכנ"ל: עוד אטעים לך מלתא בטעמא מה שאמרו בהלכות נ"ח מצו"ה הזאת כבת"ה אין זקוק לה ויוצאין ידי חובת הנר הזה גם בכבת"ה הוא ג"כ עפ"י הקדמה הנ"ל שהנר מצוה הלז רמז למעלת התור"ה דהנה אמרו בגמ' ר' יוחנן הקפיד על שלא אמר ר"א שמועה מפיו ואמר שהוא דבר שביקש עליו דו"ד אגורה באהלך עולמים היינו ב' עולמות כי גם כשנפטר הת"ח אם אומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות וכו' ומהראוי לידע מהו הנחת רוח להנפטר אשר שפתותיו דובבת (ע"ש בגמ') ונ"ל ע"פ מ"ש בגמ' שבת דף נ"ח זוג שיש בו עינבל מקבל טומאה דמקרי שפיר כלי ונפקא לי' מדכתיב כ"ל דב"ר אשר יבא באש וכו' אפי' דיבו"ר יבא וכו' היינו אפי' כלי הזאת שאינה עשויי' רק לדיבור היינו לקשקש להשמיע קול אח"כ אמרו בגמ' שם אפי' ניטל העינבל טמא ומקש' ע"ז בגמ' למאי חזי ומסיק שם אליבא דר' יוחנן שכן ראוי להקישו ע"ג כלי חרס וכרש"י ומשמיע קול כבתחלה ולא בטל לי' ממלאכתו הראשונה וכו' ע"ש הרי לך להלכ' כל כלי שבטל ממלאכתו אם אפשר שתעשה מעין מלאכה הראשונה בצירוף כלי אחרת שפיר מיקרי כלי והנה הת"ח הצדיק בעוסקו בתורה כל ימי חייו כל מה שעוסק בכל פעם יותר ניתוסף לו שכר בכל פעם אבל כשמשלים ימי חייו והולך לג"ע ומפשיט הגוף הגשמיי שהוא הכלי הנה הגם כי גם בג"ע עוסקים הנשמות בתורה מזה אין לו בכל פעם תוספת שכר כי היום לעשותם ומחר לקבל שכרם כי עשי' לא מקרי רק ע"י כלי הנשמה שהוא הגוף הג"ה רק אם יתגלגל שוב הצדיק לעוה"ז ע"י איזה סיבה ושוב יעסוק בתורה הנה יתוסף לו שכר: ולזה נקרא הצדיק בעוה"ז הול"ך ולעוה"ב עומד אבל כשהתלמידים אומרים דברי תורה משמו של החכם אחר פטירתו הנה שפתותיו של הגוף בעוה"ז דובבות נמצא הוא לומד בכלי הגוף בעוה"ז כמו בחייו הגם שהוא ע"י דבר אחר מיקרי עוש' מעין מלאכתו ראשונה הנה ניתוסף שכרו בכל פעם גם אחר פטירתו ונקרא מהל"ך ז"ש ליהושע בן יהוצדק ונתתי לך מהלכים בין העומדי"ם האלה והוא כמו שפסק ר' יוחנן בשבת ניטל העינבל כיון שראוי להקישו ע"ג כלי חרס ועושה מעין מלאכתו ע"י דבר אחר מיקרי כלי ע"כ ע"ז התפלל דוד אגורה באהליך עולמים וזה שהקפיד ר' יוחנן על שלא אמר ר' אליעזר שמועה מפיו הבן: והנה נר י"י נשמת אדם והנה כשנפטר האדם נכבה הנר מן הגוף והלך למקומו והנה בנ"ר חנוכ"ה הרומז למעלת התורה תקנו להלכה כבתה אין זקוק לה כי גם אחר כביית הנר מן העוה"ז נחשב לו לימוד התור' מה שהתלמידים לומדים שמועותיו ושפתותיו דובבות כאלו הוא בחיים וניתוסף שכרו בכל פעם כמו שיהי' בשעת הדלקת נר הנשמה אצל הגוף והבן: איפסק להלכה אסור להשתמש לאורה הנה עפ"י כתבי מרן זלה"ה הטעם הוא להיות אנו ממשיכין לה האור העליון למטה למקומ' ושם קרוב ליניקת החיצונים וחיישינן שלא יבוא ח"ו ליהנות מן האור העליון ע"כ אסור ליהנות לאורה והנה אבינך הדבר לפי קט שכלי דכיון שהגוף נהנה בכל הנאת הגוף נותר מקום להנאת החיצונ ם (ע"כ צריך הגוף לחיבוט הקבר להתם פשע אשר נהנה הגוף מן העוה"ז רק הצדיק ם אשר לא נהנו מן עוה"ז וכענין רבינו הקדוש א"צ לחיבוט הקבר) ע"כ חיישינן כשיהנ' האדם מן האור הזה כן יתן מקום להנאת החיצונים וח"ו יהנו מן האור העליון ובזה תתבונן דעת בעל המאור וסייעתו דס"ל דתשמיש מצוה וקדושה מותר כי לאו ליהנות נתנו אין בזה חלק להנאת החיצונים ולדעת הרי"ף וסייעתו גם תשמיש מצוה וקדושה הגוף נהנה בעשייתן וזעירין אינון אשר עבודתם לצורך גבו' לבד כברא דאשתדל בתר אבוי ואימי' דרחום לון יתיר מגרמי' והדברים ארוכים להמבינים סוד העבודה האמיתיית:

Source 60 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

recovered from “Sefat Emet, Chanukah 5651”

Sefat Emet, Chanukah 5651

שפת אמת, בראשית, לחנוכה י״ט

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 19:5-6

The Sefat Emet interprets Chanukah as the persistence of inner holiness and Torah even when external conditions conceal it, with Kislev serving as a season of uncovering latent sanctity.

פרסומי ניסא הוא דבר גדול. כי כל הנסים נעשו שיתגלה ושיתפרסם כבודו ית' בעולם כי אנו יודעין שהקב"ה מנהיג ומחדש בכל יום מעשה בראשית. אבל הוא בהסתר תוך הטבע. וכשהקב"ה עושה נס. רצונו ית' שיתגלה כבוד מלכותו בעולם. וע"ז אנו מבקשים לשמך תן כבוד על חסדך כו'. וחסד ואמת שהקב"ה עושה תמיד יהי' נגלה. ולא יהי' נכסה תוך הטבע. וע"י הנסים נתפרסם כבודו ית' וע"ש זה נק' נס שהוא אות ועדות על השי"ת וכשנעשה נס מתחדשין עובדי השי"ת וע"ש זה נקרא חנוכה שנתחדשו נפשות בנ"י כי בנ"י צריכין להתדבק בעולם העליון והטבע מסתיר. וע"י הנס שהוא למעלה מהטבע. מתדבקין בנ"י בשורש העליון. גם נראה כי אז נתחנך הבית ממש ע"י הנס כי כל השראת השכינה במשכן ובית ראשון ושני הי' ע"י נס הורדת אש מה"ש. ובשני ג"כ ויזעקו בקול גדול כמ"ש בפסוק ובדברי חז"ל. אכן ע"י הרשעים נסתלק הקדושה כמ"ש ובאו בה פרוצים וחללוה. לכן הי' צריך להתחנך מחדש ע"י הנס. וע"ז אומרים ואח"כ באו בניך כו' ופינו וטהרו כו' שחזר להיות חל עליו שמו ית': איתא כי היונים רצו לבטל החודש. כי חרה להם על זה שהזמן נמסר ביד בנ"י כמ"ש החודש הזה לכם מסורה. ולכן כשנקם הקב"ה נקמתינו מהם ניתן לישראל עוד כח לתקן יו"ט דחנוכה שבכחם עשאום לימים טובים. וחנוכה הוא ג"כ ע"י התחדשות. וחודש בלשון קודש וחנוכה בלשון תרגום שהוא התמשכות התחדשות במקום שפל ונסתר ביותר:

Source 61 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

Shem MiShmuel, Chanukah 8

שם משמואל, חנוכה ח׳

Shem MiShmuel, Chanukah 8:2-3

This discourse examines the menorah’s light as a spiritual force that penetrates concealment, connecting the Chanukah season with purification, courage, and the renewal of Israel’s service.

כשנכנסו יוונים בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכו' ולא נשאר בו רק פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג, הנה יין נפסל במגע נכרי ושמן אינו נפסל ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כי יין הוא באתגליא ומשנכנס יין יצא סוד ע"כ יש להם אחיזה בו, אבל שמן הוא דבר שבחשאי, ומאחר שהגוים הם באתגליא כבש"ס עירוכין סתם גוי מפעא פעי אין להם כח לפסול את השמן עכ"ד, והנה במד"ר פ' מטות שלשה מתנות נבראו בעולם זכה באחת מהן נטל כל חמדת העולם חכמה, גבורה, עושר, והנה עושר הוא כל ענינו בהתגלות כי הוא חוץ לגוף האדם גבורה הוא יותר פנימי שאיננו ניכר כ"כ מבחוץ, ולפעמים ימצא מי שמבנה גופו איננו גדול מסתם בני אדם ועכ"ז יש בו כח גדול, חכמה היא פנימית לגמרי שהשכל יושב בחדרי חדרים, והנה בשלשה אלה הי' אחיזה לשלשה מלכיות הראשונות, בבל מדתה הכח הגבורה פרס ומדי מדת העושר, בהראותו את עושר וגו', יון מדת החכמה שהעמידו פלסופים וחכמי יון כידוע, ובאשר הי' להם אחיזה בפנימית שהוא חכמה לכן יכלו לטמאות את כל השמנים שבהיכל שהוא פנימית, שכל שמן הוא בחשאי, ועוד שהוא בהיכל: אך הנה יש תעלומות חכמה שהוא פנימית שבפנימית שם לא הי' להיוונים שום אחיזה, ויראה דעל תעלומות חכמה נאמר והחכמה מאין תמצא, וע"כ אי אפשר להשיגה רק מי שהוא אפס ואין בעצמו, וזה שאמרו ז"ל שאמר הקב"ה למשה לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה שבאשר סודה גבוה מאד אי אפשר להשיגה רק משה רבינו ע"ה שהוא הי' ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, ובכלל זה הם כל תעלומות חכמה, שלעומת מדתו בבחי' אין, בה במדה הוא זוכה לתעלומות חכמה, וע"כ תמצא שהלכה כב"ה מפני שהיו ענוים ביותר כבש"ס שבת, ע"כ כיוונו ביותר לתעלומות החכמה והלכה, וזהו פך השמן שהי' מונח בחתמו של כה"ג כי אהרן הי' נמי ענו ושפל בעיניו מאד כמאמר הכתוב ואהרן מה הוא וגו' ואנחנו מה ונכלל אהרן עם משרע"ה בזה, וזה עצמו הי' צריך לכהונה כמ"ש האר"י לכך נבחרת, לכך דייקא משום שאתה בוש, וכל בחי' מדה זו שהי' נמצא אז בישראל הי' באמצעות הכהנים, ויורו משפטיך ליעקב, ולזה לא הי' להיוונים שום אחיזה שהרי הם לגמרי היפוך מזה שמדתם עזות כידוע, ע"כ משם בא הנס:

Source 62 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

recovered from “Shem MiShmuel, Chanukah, Chanukah 1”

Shem MiShmuel, Chanukah

שם משמואל, חנוכה

Shem MiShmuel, Chanukah 3-4

The Shem MiShmuel analyzes the conflict between Greek culture and Torah holiness and presents Chanukah as the restoration of Jewish inwardness, wisdom, and sanctification.

כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' מונח בחותמו של כה"ג, הנה שמן הוא חכמה כבהש"ס מפני ששמן זית מצוי להם לפיכך חכמה מצוי' בהם, וכתיב ראשית חכמה יראת ה', והיינו כי חכמה הבאה לאדם היא רק שפע אלקי, וזולתה איננה נקרא חכמה רק דרך השאלה, כדכתיב כי השם יתן חכמה מפיו דעת ותבונה, וע"כ אי אפשר לאדם לקבל החכמה מהש"י רק ע"י יראה שהוא עומד מרחוק כדכתיב מרחוק ה' נראה לי, וכמ"ש במשה רבינו ע"ה אסורה נא ואראה את המראה וגו' ופירשו המפורשים במלת אסורה לעמוד מרחוק היינו להתרחק עוד יותר עי"כ ואראה את המראה, ויראה הוא אותיות ראי', היינו באותה מדה שיש בו מדת יראה זוכה לבחי' ראי' וחכמה הוא בחי' ראי' שהוא ראית השכל וחכז"ל השתמשו תמיד במלת ראי' על החכמה נראין דברי פלוני רואה אני את דברי פלוני היינו שחכמתו ודעתו מסכימים לזה, והנה היכל הוא במספר ס"ה כמספר שם א"ד שהוא מרות ואדנות שהוא שם של יראה, וע"כ חכמה אלקית שבישראל מכונה בשם שמנים שבהיכל, והיוונים הארורים הם לגמרי בהיפוך זה שמדתם חוצפה ועזות שהוא היפוך מדת היראה והרמב"ן הביא על אריסטו שחשב הוא ותלמידיו הרשעים שכל שאינו משיג בשכלו איננו אמת, והם כששלטו על ישראל הכניסו מדתם זה בישראל היפוך מדת היראה וזהו שטמאו כל השמנים שבהיכל וטומאה הוא מלשון טמטום כבש"ס יומא אל תקרי ונטמאתם בם אלא ונטמטם בם שפירש"י עבירה אוטמת וסותמת הלב מכל חכמה, והיוונים הארורים במה שהכניסו מדתם מדת העזות שהוא היפוך היראה בלב ישראל אטמו השפעת שפע חכמת אלקית מישראל ורצו להכניס בהם חכמתם חכמת חיצונית אשר באמת אין ראוי לקראותו חכמה כי הוא בנוי על שכל אנושי שבמה נחשב הוא, שהרי קצת חכמות תמצא גם בבע"ח הטבעיים כמו שספרו חכמי הטבע, וכמו שאנו רואין מבנין הכוורת של דבורים, ותחבולת בע"ח לצוד קצתם את קצתם, ומעט חכמה שנמצא בהם בחקירות אלקית שאיננה נמצא מסוג זה בבע"ח גנוב הוא אתם מספרי שלמה המלך ע"ה שהגיעו ליד אריסטו וגרע והוסיף והתליף לפי הֵלך רוחו עד שנהפכה לו לרועץ וכל שאר חכמתם שנמצא גם ביתר בע"ח בזה מעט ובזה מעט על אופן אחר זה לעד אמת שאיננה נקרא חכמה בהחלט אלא דרך השאלה, וחכמה שראוי לקראותו חכמה הוא רק חכמה אלקית שמשיג בכח הנשמה שבו ולא מפאת כח הגוף והרגלו, וזהו הוא שטמאו כל השמנים שבהיכל עד שלא נמצא אלא פך אחד של שמן חתום בחותמו של כהן גדול, היינו כדכתיב באהרן הכהן ואתנם לו מורא ויראני ומפני שמי נחת הוא, וכן מצינו בו מדת היראה מאד ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, וספרו ז"ל שהי' רואה את המזבח בדמות עגל והי' מתירא לקרב אליו ופי' הרמב"ן שכ"כ קיים בעצמו וחטאתי נגדי תמיד עד שמחמת יראתו מחטא העגל נדמה כאלו העגל עומד ומעכב בקרבנותיו, והנה כה"ג הוא נקודה הפנימית שבישראל, ובכח קדושת הכה"ג עורר נקודה הפנומית שבישראל ושם שוכן מדת היראה למעלה מהשכל והדעת רק מצד עצם נפש ישראל ומן נקודה זו התפשט שוב מדת היראה בכל ישראל ונתרבה החכמה מאד, וע"כ נעשה הנס בשמן להורות ענין נכבד הזה: ליל ד' ולא הי' בו להדליק אלא יום אחד ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, הקשה הב"י למה עושין חנוכה שמונה ימים הלא על יום אחד הי' בו להדליק וא"כ לא הי' הנס רק על ז' ימים, ונראה דהנה כל גשם הוא בעל גבול ששה קצוות ד' רוחות מעלה ומטה ואינו יוצא מגדר גבולו, אך כשנעשה בו נס, ונס הוא לשון הגבהה כמ"ש שאו נס אלא עמים ארים נסי, נעשה מוגבה מגבול הגשם ופשט צורת הגשם בעל גבול ולבש צורה נסית בלתי בעל גבול, וע"כ הי' בו להדליק כמה ימים, ובודאי אם לא הי' להם עוד שמן טהור אחר שמונה הי' דולק והולך יותר, וכמו שנראה מדברי הר"ן שגם בנר המערבי בזמן עדות קבועה אלמלא כיבו אותו והטיבוהו מחדש הי' דולק והולך לעולם, והכל מטעם הנ"ל שהנס עשאהו בלתי בעל גבול, רק שלא הוצרכו יותר לא רצו להשתמש בנס יותר, וא"כ לפי"ז שפיר מובן שכל שמונה ימים הי' הנס ודלק שמן נסיי ולא שמן טבעי כלל שהרי כבר פשט צורה הטבעית ולבש צורה הנסית והבן הדברים שאי אפשר לפרש בכתב יותר:

Source 63 · HasidicKISLEV IN JEWISH PHILOSOPHY (MACHSHAVA)
Verified

recovered from “Sefat Emet, Chanukah 5654”

Sefat Emet, Chanukah 5654

שפת אמת, בראשית, לחנוכה כ״ב

Sefat Emet, Genesis, For Chanuka 22:4

This Chanukah teaching explores the miracle as a recurring spiritual reality: Israel can reveal holiness through a small, faithful act that transforms the surrounding darkness.

שם חנוכה על שם חנוך לנער על פי דרכו. וזהו ענין מזוזה מימין ונ"ח משמאל. ומה שתקנו בהלל והודאה. כי באמת התורה שנתן לנו הקב"ה משמים היא העיקר ואם היו בני ישראל מחזיקים כראוי בתורת ה' לא היו נמסרין ביד מלכיות כמ"ש על עזבם את תורתי. כי התורה ניתנה לדור דיעה שהיו בעצמם מוכנים לקבל התורה. ואחר החטא ששלטו בנו ד' מלכיות. מה שהקב"ה עשה עמנו נסים ונפלאות להאיר לנו מתוך החשיכה. זה חסד לפנים משורת הדין. והוא ממש כמו שמחנכין הנער לידע לילך בדרך הישר אשר הוא מכח חסרון דעת הנער. כמו כן מה שהחשיכו הרשעים עינינו בגלות הוא מצד חסרון הדעת שלנו. זה לא הי' בדין על הקב"ה שהוא דבר המוטל עלינו. ואף על פי כן הקב"ה ברוב רחמיו האיר לנו כמ"ש גם שם ידך תנחני. והוא בחי' נר חנוכה משמאל. וע"ז צריכין הודאה כמ"ש גבי לאה שנתנה הודאה שנטלה יותר מחלקה. וימי חנוכה המה מסייעין לבנ"י לתקן מעשיהם ולהאיר עיניהם מתוך החושך: בשם אמו"ז ז"ל שביאר מחלוקת ב"ש וב"ה אי מוסיף והולך או פוחת. ואמר דיש בנר ענין המאיר והשורף והוא לשרוף הפסולת ולהבעיר הפנימיות אש התשוקה אליו ית' וב"ש ס"ל כי מקודם צריכין להיות סור מרע וזה פוחת והולך. וב"ה ס"ל העיקר להיות מוסיף והולך ובזה ההתלהבות המאיר בו מטהר גופו ומבער ממילא הפסולת. ואמר שזה ג"כ מה שכתוב שיוסף הקדים למנשה ויעקב הקדים לאפרים כי שם מנשה על כי נשני אלקים כו' עמלי כמו שכחי עמך ובית אביך. וחשב זה לעיקר. ויעקב אע"ה ראה כי אין הכל מוכנים לזה. והקדים אפרים כדעת ב"ה עכ"ד ז"ל. ולפי"ז א"ש לשון מוסיף והולך פוחת והולך כי המה באמת ב' דרכים יש מי שהולך בכח הפחיתות של הכנעת הגוף. ויש מי שהולך ע"י תוספות אור הנפש והפנימיות וזה אחד המרבה ואחד הממעיט. והם ב' בחי' הלל והודאה כמ"ש במ"א מזה: ובענין המאיר והשורף איתא בזוה"ק כי בימי המעשה יש מאור האש ובשבת מאורי אור ולכן מבדילין במוצש"ק בורא מאורי האש לדבק מאור האש במאורי אור של שבת ע"ש בפ' בראשית ופ' ויקהל. ולבאר הענין נראה דיש אור הבא בכח שריפת הפסולת. שהרי כל נר שלנו מאיר רק כפי מה שיש לו לכלות ולשרוף. וזה תכלית כל המלאכות בימי המעשה לברר ולהסיר הפסולת ובכח זה הבירור זוכין לאור. אבל אור המאיר הוא עצם האור שאינו שורף רק מאיר והוא מאור שנברא בראשון שהי' מאיר מסוף העולם ועד סופו וגנזו הקב"ה לצדיקים. ובשבת יש הארה מאור הגנוז וכמ"ש מתנה טובה יש לי כו' ולכן נקרא מתנה שאין זה בכח מעשה האדם. ואיתא דאחר שבת הראשון שנגנז האור הזמין הקב"ה לאדם למצוא אור ע"י אבן. וזהו בחי' מאורי האש ואש השורף שכפי מה שיברר כך ימצא הארה וזה שכתב ויהי ערב ויהי בוקר פי' שכפי בירור התערובות ושריפת הפסולת ימצא בוקר. ולכן בשבת קודש לא כתיב ויהי ערב כי שולט בו מאורי אור כנ"ל. ולכן מפורש בתורה לא תבערו אש ביום השבת וכל המלאכות אין מפורשין בתורה ואיתא בגמ' דהבערה יצא ללמד על הכלל כולו. ונראה הרמז כנ"ל שכל המלאכות הם בכלל הבערה כי הם בחי' אש השורף כנ"ל. ולכן אסור בשבת. והנה הקב"ה נתן לנו חלק באור הגנוז המאיר כמ"ש אור זרוע לצדיק וזה בעולם שנה נפש. בנפש המילה שנק' ברית אש כי האדם אש והיו"ד שבאיש הוא בחי' אור זרוע הנ"ל. ובשנה הוא השבת שיש בו מאורי אור. ובעולם הוא במקדש שהיה בו מאור הגנוז והאיר לכל העולם:

Source 64 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:9)

מאמר מרדכי הלכות חנוכה ב׳:ט׳ — ד"ה ובסה"ק קדושת לוי

Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:9

The passage cites Kedushat Levi and the Chatam Sofer’s customs as urging intensified Torah study during Chanukah, since the holiday’s miracle involved salvation from a decree against Torah and these days are especially suited to Torah learning and its secrets.

ובסה"ק קדושת לוי (דרושים לחנוכה ד"ה ידוע): "וא"כ שעיקר הנס היה רק על שרצו להעבירנו מתורתנו הקדושה והקב"ה ברוב רחמיו הצילנו מהגזירה הזאת, מהראוי לכל אחד אשר בשם ישראל יכונה לשום בשכלו להתמיד בתורתו ית' כי הם ימים ראויים לכך", וע"ע במנהגי בעל החת"ס (פ"ט אות א'): "בחנוכה הזהיר להתאמץ בלימוד תורה הקדושה יותר מבשאר ימים, והקפיד מאוד על זה שמבלים ימים האלו בהבלי שחוק, כי אמר שעצת יצר הרע הוא להפריע את העם מעבודת השם ומתלמוד תורה בימי החנוכה, אשר תיקנו חז"ל להודות והלל, והלימוד הוא ענין גדול בזמן הזה, כי אז נמסרו סודות התורה למשה רבינו ע"ה".

Source 65 · Modern
Verified

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:1)

מאמר מרדכי הלכות חנוכה ב׳:א׳ — ד"ה פרק ב – מנהגי חנוכה סגולת

Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 2:1

Rabbi Mordechai Eliyahu states that Kislev is a month suited for miracles and wonders, and that one must become a worthy vessel to receive them; he also mentions studying the Book of Haggai.

סגולת החודש חודש כסלו הוא חודש המסוגל לנסים ונפלאות, ואנו צריכים להיות כלי ראוי לקבלתם. לימוד ספר חגי

Source 66 · Modern
External

Igros Kodesh, letter 3064

אגרות קודש — ח"י אגרת ג'סד

Igros Kodesh letter 3064

The passage describes Kislev as a month of miracles and redemption connected with spreading light, which enables people to distinguish good from evil and falsehood from truth and proceed confidently in life.

ג'סד ב"ה, כ"ט מ"ח, תשט"ו ברוקלין. מחות' הוו"ח אי"א נו"נ בעל מדות בנש"ק מוה"ר שמואל אבא שי' שלום וברכה! מאשר הנני בזה קבלת מכתביו מאז. ונתעכב המענה שלי עד עתה, כיון שמפני סיבה לא עלתה בידי לעשות צילום מהמכתבים עד אתמול. וכיון שרציתי להחזיר לו גוף המכתבים (אשר אליו שייכים כיון שאליו נשלחו) נתעכב גם המענה, ואתו רוב הסליחה. ובהכנסנו לחדש כסלו הוא חדש הנסים והגאולה, ונסים וגאולה קשורים עם הפצת אור ומאור. יה"ר שיתוסף ג"כ בהאור שבתוככי כל אחד ואחד הן בענינים גשמים והן בענינים רוחנים. והרי נוסף על פעולת

Source 67 · Modern
External

Sefer HaMinhagim, p. 92

ספר המנהגים — הוספה — רשימת ימי הולדת, הילולא וגאולה (עמ׳ צ״ב)

Sefer HaMinhagim, p. 92

The passage states that 19 Kislev is the covenantal day of the chasid, that Tachanun is omitted on 19–20 Kislev and at the preceding afternoon service, and that chasidim customarily immerse before the morning prayer of 19 Kislev.

Sefer HaMinhagim, p. 92 — page scan on HebrewBooks
Page 100

compiled from the writings and oral directives of the Chabad Rebbeim by R' Menachem Zev Greenglass and R' Yehudah Leib Groner (Otzar HaChassidim/Kehot, Brooklyn 5726) Sefer HaMinhagim (Chabad) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 68 · Modern
External

Sefer HaMinhagim, p. 72

ספר המנהגים — דיני ומנהגי פורים (עמ׳ ע״ב)

Sefer HaMinhagim, p. 72

The passage mentions Kislev in connection with Torah Or, its explanations in Shaarei Orah and Ohr HaTorah, a story involving “Kove’a Yeshuah,” and Chanukah as drawing down an abundant gift and continued salvation.

Sefer HaMinhagim, p. 72 — page scan on HebrewBooks
Page 80

compiled from the writings and oral directives of the Chabad Rebbeim by R' Menachem Zev Greenglass and R' Yehudah Leib Groner (Otzar HaChassidim/Kehot, Brooklyn 5726) Sefer HaMinhagim (Chabad) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.

Source 69 · ModernKISLEV IN KABBALAH
Verified

Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 1:1

מאמר מרדכי הלכות חנוכה א׳:א׳ — ד"ה פרק א – חנוכה ימי חנוכה

Maamar Mordechai Hilchot Chanukah 1:1

ימי חנוכה מראש שורש ימי חנוכה כתב הרמב"ן: "וכלשון הזה מצאתיה במגילת סתרים לרבנו ניסים שהזכיר האגדה הזו ואמר:

Source 70 · ModernKISLEV IN KABBALAH
Verified

recovered from “Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 481:13”

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim

כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תפ״א

Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 481:10-11

י) [סעיף ב'] חייב אדם לעסוק בה' פסח וכו' וע"כ בתוך הסעודה קודם בהמ"ז י"ל מס' פסחים שהיא מענינא דיומא ואם אינו יכול לומר כל המס' יאמר ד' פרקים אחרונים ויכוין שהם כנגד ד' אותיות הוי"ה וד' אותיות אדני ואם לומד כל המס' יכוין שהיא יו"ד פרקים כנגד יו"ד אותיות שם ע"ב שהוא שם הוי"ה במילוי יודי"ן שגי' ע"ב והוא בבחי' חכמה כנודע וכל סדר דליל פסח הוא בבחי' חכמה. ועיין לעיל סי' תע"ג או' נ"ח וסי' תכ"ט או' ו' ודוק. יא) שם. עד שתחטפנו שינה. וכל המרבה לספר ה"ז משובח. ח"י או' ב' ויש נוהגין להיות נעורין עד לאחר חצות כדי לשבח להשי"ת בנקודת חצות בזאת הלילה זכר ליציאת מצרים וכמ"ש בזוהר פ' בהעלותך דקמ"ט ע"א בשעתא דאתפלג לילה אתער רוח צפון וקב"ה כדין עבד נוקמין וישראל עבדין שירתא בקול רם יעו"ש. ואחר חצות י"ל ברה"ש חוץ מברכת התורה ואח"כ פתיחת אליהו הנביא ואיזה קצת ד"ת או שירות ותשבחות ואח"כ לישן. יד) וכתב מהרי"ו דצ"ל ברכת המפיל. מ"א שם. ח"י שם א"ר או' ג' ר"ז שם. אמנם לפי דברי האר"י ז"ל אין לה מקום לברכת המפיל בליל פסח כיון שאין מסתלקין המוחין כל הלילה ההוא וכל היום כמ"ש בשער הכוו' בדרושי הפסח דרוש ג' יעו"ש. ועוד עיין בדברינו לעיל סי' רל"ט סוף או' ז' יעו"ש.

Related sources· 8 found, not yet verifiedSign in to verify
  • ח״ג סימן א׳ וסימן ב׳ וח״ו סימן ס״ח, משנה הלכות ח״ה סימן מ״א, המאור אלול תשל״ג מאמרו של הרב היבנר, הפרדס ניסן תשל״ה מאמרו של הרה״ג ר׳ רפאל סולבייציק, המאור כסליו טבת תשל״ה מאמרו של הרה״ג ר׳ אברהם שלזיער, הפרדס תמח תשל״ו

  • בפסוק תקעו בחדש שופר וכו', דכתיב וביום החודש יפתח, ובחודש הזה החודש מתכסה, והיינו שאין מתגלה זה הפתח שנפתח בכל החדשים, וצריכים לעורר ההתחדשות על ידי תקיעת שופר. והאמת כי כל זה הוא לברר כחן של בני ישראל, כי גם בהסתלקות כח המיוחד להם... יש להם כח לעורר התחדשות, ומזה בא אחר כך הארת חג הסוכות... ואפשר דלכך בשבת אין תוקעין דביום השבת יפתח, וזה הפתח אינו נכסה, ולכך אין צריך לתקוע בשבת...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • והנה ארמוז לך סודות: אמרו המעתיקים שראש השנה יום הדין, והתרועה זכר למלכות ה', ואחר שהעיקר כל ראש חודש (בו יקבע הדין או המזלות), ראש חודש ניסן נכבד, כי בו הוקם המשכן, וכן יוקם בעתיד כביחזקאל, והט"ו לנכח (הירח לנוכח השמש), ויום ז' גם כן מרובע, (רביע החודש). ובפסח שני יתחלפו הגדול והקטן, (מעתה הימים ארוכים מהלילות), ועל כן ראש השנה גדול מכולם, (שהוא בראשון לרבוע הראשון בו נברא העולם), ואף על פי שהוא יום דין אסור להתענות בו. ויום כיפור הקטן במחברת, (120 מעלות בגלגל הנקרא מבט שלישי ומורה על אהבה גמורה, וששים מעלות הוא חצי אהבה, וביום כיפור הלכה הלבנה שליש מהלכה, וזה מורה אהבה). סוכות כפסח, רק שבו שמיני, ומזה יתברר לך הסוד, וסוד השבת, (שהמועדים בשביעיות שבהם יתהוו שינויים בעולם).

    from our library copy — not yet checked against the original

  • חנוכה הוא נס האחרון... הגם שיש ביד הקב"ה לשמור את בני ישראל שלא ישלטו עליהם השונאים ושלא יצטרכו לנס, אך אדרבא הוא להראות כי אין לבני ישראל קיום רק בהארות הבאים מעולם העליון למעלה מהטבע, והנסים הם מיוחדים להנהגת בני ישראל, וזה עצמו טעם כל הד' מלכיות, כדי שיצטרכו בני ישראל תמיד לעשות להם נסים כנ"ל, ולכן כשעשה הקב"ה נס לאבותינו היה להם מזה חיות...

    from our library copy — not yet checked against the original

  • ...והנה לכל חודש יש ענין מיוחד לעסוק, וחודש מרחשון העסק להתחזק להחל לקום מהנפילה ולהכניס עצמו לקדושה ביראת ה'. איתא מהרב הקדוש ר"מ מרימנוב זצוקללה"ה, שבחדש מרחשון הם רוב גזירות מפני שאז נתחלקה מלכות בית דוד, ומן הסתם אינו רק לעונש, רק שבו הזמן מסוגל לתקן זה... וכן כתוב במדרש רבה (אחרי), אורי - בראש השנה, שאז מתחילה התחדשות בדברי תורה עד שמיני עצרת, שהוא נביעו דאורייתא כמו שכתוב בתיקונים (י"ג), שאז נקבע אור תורה שבעל פה התחדשות בדברי תורה, ומאז הזמן מ' יום לקבל השפעה והתחדשות בדברי תורה בקביעות,וכן זמן הגשמים איתא (תענית ו') יורה במרחשון, שמורה את הבריות להטיח... מרמז גם כן שמורה את הבריות לקבל עול תורה באמת... וזה שאמר חכמי ישראל מונין למבול כרבי אליעזר, שאף שהעולם נברא בניסן, מכל מקום זמן השפעת דברי תורה שהם מי המבול כשזוכין ונעשים גשמי ברכה השפעה בנביעו דאורייתא, ועל זה הזמן בחשון כרבי אליעזר, והזמן בחדש במרחשון לקבל עליו עול תורה באמת, ועיקר עול תורה הוא בלימוד תורה שבעל פה שיש בה צער ונידוד שינה.

    from our library copy — not yet checked against the original

  • Filed under: דברי קבלה

  • Filed under: דברי קבלה

  • Filed under: דברי קבלה

Related sheets

Chassidusחסידות

Kislev's Inner Service and Spiritual Illumination

Chanukah

These sources explore the spiritual work (avodah) unique to Kislev and Chanukah, centered on the theme of bringing divine light into darkness and transforming concealment into revelation. Biblical prophecy, rabbinic teachings on the holiday's miracles, and philosophical commentary on the role of illumination in worship converge to present Kislev as a season of deepening inner recognition of God's presence and unity.

View Sources21 sources
Chassidusחסידות

Chassidic Teachings on the Month of Elul

Chassidic and related sources explore Elul as a month of spiritual preparation and return to God, emphasizing teshuvah as transformation, divine accessibility, and the deepening of the soul's relationship with the Divine. The sources present Elul through the lens of mercy, broken-heartedness balanced with vitality, and the rectification of the soul before the High Holidays.

View Sources23 sources
Machshavaמחשבה

The Inner Spiritual Meaning of Jewish Months

Acharonim and Chassidic masters explore how each month of the Jewish calendar carries distinct spiritual qualities and divine influence. Drawing on classical sources from Sefer Yetzirah through the Maharal and Hasidic teachers, these texts reveal how the Jewish people's mastery over sacred time reflects their unique relationship with the divine.

View Sources18 sources
Chassidusחסידות

Chassidus, Mussar, and Kabbalah on Hoshana Rabbah

Sources examining the spiritual dimensions of Hoshana Rabbah, including its role in purification and divine revelation, alongside the halachic and customary practices that frame the day's observance. The sources span classical rabbinic law, Hasidic thought, and practical devotional guidance.

View Sources17 sources
Chassidusחסידות

Chassidic Teachings on Elul and Repentance

Sources exploring the spiritual significance of the month of Elul through Chassidic and classical Jewish thought, emphasizing teshuvah (repentance) as a return to God, divine closeness, and the preparatory work of the High Holy Days.

View Sources24 sources
Chassidusחסידות

The Sefas Emes on Vayeshev and Chanukah's Hidden Light

VayeshevChanukah

The Sefas Emes draws a profound connection between the portion of Vayeshev and the festival of Chanukah, teaching that both speak to the preservation of an inner, inextinguishable point of holiness in darkness and spiritual exile. Joseph's maintenance of his faith and purity in Egypt parallels the Maccabees' discovery of the pure oil, illustrating how divine light endures even when hidden from perception.

View Sources5 sources