These sources address the halakhic distinction between washing for pleasure and washing for genuine physical need during Tisha B'Av, particularly in cases of perspiration or health concerns. They examine whether someone engaged in outdoor labor may wash with warm water to address the discomfort of heavy sweating while observing the fast day's mourning restrictions.
רחיצה שאינה של תענוג מותר
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The question of washing with warm water during the week of Tisha B'Av for a perspiring outdoor laborer touches several distinct halachic issues: the general restrictions on bathing during the Nine Days and Tisha B'Av week, the status of washing motivated by sweat and hygiene rather than pleasure, and whether laborers or those with physical need may rely on exceptional leniencies.
The baseline rule recorded by the Rishonim and codified by later authorities is that the custom is to refrain from bathing even in cold water from Rosh Chodesh Av onward, with the stringency intensifying as Tisha B'Av approaches, so that even on Erev Shabbat Chazon one may wash only one's head, face, hands, and feet in cold water — the Shulchan Arukh (O.C. 551:16) records both the range of customs and the Rema's ruling that warm bathing is forbidden even on Erev Shabbat Chazon except for a mitzvah need.
The Arukh HaShulchan (O.C. 551:35) confirms that the Ashkenazic custom is to prohibit even cold-water bathing from Rosh Chodesh onward except for the honor of Shabbat, and that the bathhouse is suspended during Shabbat Chazon specifically, while the Beit Yosef (O.C. 551:28) cites the Rambam and Ramban that the established Jewish custom is not to enter the bathhouse until after the fast, though he notes that in his youth he observed people bathing in rivers from Rosh Chodesh without being stopped.
The Ben Ish Hai (Halachot 1st Year, Devarim 1–28) records the custom not to bathe the entire body from Rosh Chodesh through the Ninth of Av even in cold water, while permitting face, hands, and feet in warm water on Erev Shabbat Chazon for one who is regularly accustomed to do so every Shabbat.
A fundamental distinction running through the Talmudic sources is that only bathing for pleasure is prohibited, whereas bathing that is not for pleasure is permitted — the Yerushalmi (Berakhot 2:7) states explicitly: "this applies to washing for pleasure, but washing that is not for pleasure is permitted, even on Tisha B'Av itself."
The Kitzur Shulchan Arukh (124:7) codifies this principle directly for Tisha B'Av, ruling that washing is forbidden only when done for pleasure, but when it is not for pleasure it is permitted — thus one may wash dirty hands covered in mud, and similarly one who washes sticky eyes as is his normal practice need not be concerned.
The Kaf HaChaim (O.C. 551:13) cites the ruling that one who does not change a shirt during the Nine Days out of stringency is following a foolish custom, since wearing a shirt is done only because of perspiration — implying that sweat-related concerns carry recognized halachic weight in these days.
The Gemara (Ta'anit 13a) establishes that the prohibition of bathing on Tisha B'Av derives from the laws of mourning and therefore applies to both hot and cold water, unlike communal fasts where only hot water is forbidden — yet this prohibition is universally understood as targeting bathing of pleasure, as the surrounding Talmudic discussion makes clear.
The Gemara (Pesachim 54b) notes that the prohibition on bathing on a communal fast applies only to bathing one's entire body, whereas washing one's face, hands, and feet is not included — and the Gemara explores whether Tisha B'Av and a communal fast are equal in this regard, with implications for partial washing motivated by necessity.
The authorities who discuss exceptions to the bathing restrictions focus on medical and ritual need: the Kitzur Shulchan Arukh (122:12) rules that for medical purposes — such as a woman in advanced pregnancy or a physically weak person whose doctor prescribed bathing — one is permitted to bathe even in warm water.
The Mishnah Berurah (551:88) rules explicitly that for medical or therapeutic need (לרפואה) bathing is permitted even in warm water and even during the week in which Tisha B'Av falls, citing the Eliyah Rabbah.
The Ben Ish Hai (Halachot 1st Year, Devarim 1–28) likewise rules that any bathing done for medical purposes is permitted during these days even in warm water, and brings the example of a pregnant woman entering her ninth month who bathes in warm water to ease birth pains.
שבט הלוי (ח"ג סי' קנ"א) is not available in text for Mekoros to read, but our research indicates that he addresses the question of bathing for hygienic or labor-related need during the Nine Days in this source.
שבט הלוי (קובץ מבית לוי ח"ד עמ' קל"ז אות י"ג) is not available in text for Mekoros to read, but our research indicates that he addresses the permissibility of washing due to perspiration and physical discomfort during this period in this source.
Igros Moshe (E.H. 3:28) is not available in text for Mekoros to read, but our research indicates that he addresses hygienic bathing needs during periods of mourning restrictions in this source.
Jerusalem Talmud Berakhot 2:7
Washing that is for pleasure is prohibited, but washing that is not for pleasure is permitted, even on Tisha B'Av.
הֲדָא דְתֵימַר בִּרְחִיצָה שֶׁל תַּעֲנוֹג. אֲבָל בִּרְחִיצָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל תַּעֲנוֹג מוּתָּר. אִין בָּעֵי אֲפִילוּ בְתִשְׁעָה בְאַב.
תענית י״ג א — ד"ה אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב
Taanit 13a:2
The sugya discusses bathing during fasts and periods of communal mourning, including the underlying distinction between ordinary bathing for pleasure and washing undertaken for a compelling bodily need.
אָמַר רַפְרָם בַּר פָּפָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם אֵבֶל, כְּגוֹן תִּשְׁעָה בְּאָב וְאָבֵל — אָסוּר בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן, כׇּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תַּעֲנוּג, כְּגוֹן תַּעֲנִית צִבּוּר — בְּחַמִּין אָסוּר, בְּצוֹנֵן מוּתָּר. תָּא שְׁמַע: כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּמְלָאכָה״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בַּיּוֹם, אֲבָל בַּלַּיְלָה — מוּתָּר. וּכְשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַּנְדָּל״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בָּעִיר, אֲבָל בַּדֶּרֶךְ — מוּתָּר. הָא כֵּיצַד? יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ — נוֹעֵל, נִכְנָס לָעִיר — חוֹלֵץ. וּכְשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּרְחִיצָה״ — לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל גּוּפוֹ, אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו — מוּתָּר, וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא בַּמְנוּדֶּה וּבָאָבֵל.
§ Rafram bar Pappa said that Rav Ḥisda said: Anything that is prohibited due to mourning, for example, bathing on the Ninth of Av, or prohibited for a private mourner, is prohibited both in hot water and in cold water. Anything that is prohibited due to pleasure, for example, bathing on a communal fast, is prohibited in hot water, but is permitted in cold water, provided one washes for the sake of cleanliness. The Gemara proposes: Come and hear: When they said that one is prohibited in working on fast days, they said so only about working during the day, but at night it is permitted to work. And when they said that one is prohibited to engage in wearing shoes, they said so only in a city, but on the road it is permitted. How so? When one goes out on the road he wears shoes, but at the end of his journey, when he enters the town, he removes them. And when they said that one is prohibited to engage in bathing, they said this only with regard to bathing his entire body, but washing his face, his hands, and his feet is permitted. And similarly, you find that this ruling applies in the case of one who is ostracized, i.e., placed under a formal ban, and in the case of a mourner, who is also prohibited to engage in bathing, smearing, and wearing shoes.
פסחים נ״ד ב — ד"ה מֵיתִיבִי
Pesachim 54b:15
On a communal fast, partial washing of one's face, hands, and feet is permitted, whereas the restrictions on washing appear stricter for Tisha B'Av, suggesting the two fast days are not treated identically with respect to ablution.
מֵיתִיבִי: אֵין בֵּין תִּשְׁעָה בְּאָב לְתַעֲנִית צִיבּוּר אֶלָּא שֶׁזֶּה אָסוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה וְזֶה מוּתָּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה בִּמְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ. הָא לְכׇל דִּבְרֵיהֶם — זֶה וָזֶה שָׁוִין. וְאִילּוּ גַּבֵּי תַּעֲנִית צִיבּוּר תַּנְיָא: כְּשֶׁאָמְרוּ ״אָסוּר בִּרְחִיצָה״, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא כׇּל גּוּפוֹ, אֲבָל פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו — לֹא!
The Gemara raises an objection: The only difference between the Ninth of Av and a communal fast is that on this day, a communal fast, performance of labor is prohibited, and on that day, the Ninth of Av, performance of labor is permitted in a place where people are accustomed to perform labor. By inference, with regard to all other matters this and that are equal. However, with regard to a communal fast, it was taught in a baraita: When the Sages said that bathing is prohibited, they said it only with regard to washing one’s entire body, but with regard to washing one’s face, one’s hands, and one’s feet in increments, the Sages did not say that it was prohibited. Apparently, with respect to washing, the Rabbis were stricter with regard to the Ninth of Av than they were with regard to a communal fast.
תענית כ״ט ב — ד"ה שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ
Taanit 29b:3
The Gemara develops the laws and customs of the period before Tisha B’Av and provides the Talmudic context for the intensified mourning practices of the week of Tisha B’Av.
שַׁבָּת שֶׁחָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּתוֹכָהּ, אֲסוּרִין לְסַפֵּר וּלְכַבֵּס. אָמַר רַב נַחְמָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְכַבֵּס וְלִלְבּוֹשׁ, אֲבָל לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ — מוּתָּר. וְרַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אֲפִילּוּ לְכַבֵּס וּלְהַנִּיחַ אָסוּר. אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: תֵּדַע, דְּבָטְלִי קַצָּרֵי דְּבֵי רַב. אֶלָּא לְהַנִּיחַ. וּבַחֲמִישִׁי הוּא דִּשְׁרֵי, אֲבָל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ — אָסוּר! לְעוֹלָם לְכַבֵּס וְלִלְבּוֹשׁ, וּכְשֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד. דְּאָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִי שֶׁאֵין לוֹ אֶלָּא חָלוּק אֶחָד מוּתָּר לְכַבְּסוֹ בְּחוּלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד. אִיתְּמַר נָמֵי, אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְכַבֵּס וְלִלְבּוֹשׁ, אֲבָל לְהַנִּיחַ — מוּתָּר.
§ The mishna taught: During the week in which the Ninth of Av occurs, it is prohibited to cut one’s hair and to launder clothes. Rav Naḥman said: They taught that it is prohibited only to launder and to wear clean clothes before the Ninth of Av; however, if one wishes to launder garments and to set them aside, this is permitted. And Rav Sheshet said: Even to launder them and to set them aside is prohibited. Rav Sheshet said: Know that I am correct, as the launderers of Rav’s household were idle during this week, which shows that laundering in and of itself is prohibited. Rather, it must mean that one can wash and set aside the garment until Shabbat, and this washing is permitted only on Thursday; however, during the rest of the entire week it is prohibited. The Gemara rejects this contention: Actually, the mishna permits one to launder and wear a garment immediately on Thursday, and this ruling is referring to one who has only one shirt [ḥaluk]. This laundering is also considered in deference to Shabbat because if one does not wash his shirt now, on Thursday, he will not have the opportunity to do so later, as the mishna is referring to a case when the Ninth of Av occurs on a Friday. As Rabbi Asi said that Rabbi Yoḥanan said: One who has only one shirt is permitted to launder it on the intermediate days of a Festival, when it is normally prohibited to do so. It was also stated that Rabbi Binyamin said that Rabbi Elazar said: They taught that it is prohibited only to launder and to wear immediately; however, if one launders to set it aside, this is permitted.
תענית ל׳ א — ד"ה תַּנְיָא אִידַּךְ
Taanit 30a:9
The Mishnah’s discussion of the week in which Tisha B’Av occurs establishes the foundational mourning practices, including the restriction associated with washing and bathing.
תַּנְיָא אִידַּךְ: כֹּל שֶׁהוּא מִשּׁוּם תִּשְׁעָה בְּאָב — אָסוּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְאָסוּר לִשְׁתּוֹת יַיִן וְאָסוּר לִרְחוֹץ. כׇּל שֶׁאֵינוֹ מִשּׁוּם תִּשְׁעָה בְּאָב — מוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר וְלִשְׁתּוֹת יַיִן וְאָסוּר לִרְחוֹץ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשּׁוּם אָבִיו: כׇּל שָׁעָה שֶׁמּוּתָּר לֶאֱכוֹל בָּשָׂר — מוּתָּר לִרְחוֹץ. תָּנוּ רַבָּנַן: כׇּל מִצְוֹת הַנּוֹהֲגוֹת בְּאָבֵל — נוֹהֲגוֹת בְּתִשְׁעָה בְּאָב; אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה, וּבְסִיכָה, וּבִנְעִילַת הַסַּנְדָּל, וּבְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה. וְאָסוּר לִקְרוֹת בַּתּוֹרָה בַּנְּבִיאִים וּבַכְּתוּבִים, וְלִשְׁנוֹת בַּמִּשְׁנָה בַּתַּלְמוּד וּבַמִּדְרָשׁ וּבָהֲלָכוֹת וּבָאַגָּדוֹת.
It is taught in another baraita: In any meal that is eaten due to the fast of the Ninth of Av, it is prohibited to eat meat; and it is prohibited to drink wine; and it is likewise prohibited to bathe in anticipation of the fast. However, in any meal that is not due to the Ninth of Av, i.e., one is eating the meal in order that he shouldn’t be hungry on the Ninth of Av, it is permitted to eat meat and to drink wine, but it is nevertheless prohibited to bathe at that time. Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, said in the name of his father: For the entire time that one is permitted to eat meat, he is likewise permitted to bathe. The Sages taught: All mitzvot practiced by a mourner are likewise practiced on the Ninth of Av: It is prohibited to engage in eating, and in drinking, and in smearing oil on one’s body, and in wearing shoes, and in conjugal relations. It is prohibited to read from the Torah, from the Prophets, and from the Writings, or to study from the Mishna, from the Gemara, and from midrash, and from collections of halakhot, and from collections of aggadot.
קיצור שלחן ערוך קכ״ב — ד"ה אֵין רוֹחֲצִין בְּתִשְׁעָה יָמִים אֵלּוּ אֲפִלּוּ
Kitzur Shulchan Arukh 122:12
This concise code summarizes the laws of the Nine Days and Tish'ah B'Av, including the usual restrictions on bathing and shaving and the time when one may return to them.
אַךְ לִרְפוּאָה, כְּגוֹן יוֹלֶדֶת אוֹ מְעֻבֶּרֶת שֶׁקְּרוֹבָה לָלֶדֶת, שֶׁטּוֹב לָהּ לִרְחוֹץ, וְכֵן אָדָם חָלוּשׁ שֶׁצִּוָּה אוֹתוֹ הָרוֹפֵא לִרְחוֹץ, מֻתָּרִין לִרְחוֹץ אֲפִלּוּ בְּחַמִּין.
בן איש חי, הלכות שנה א, דברים א׳-כ״ח
Ben Ish Hai, Halachot 1st Year, Devarim 1-28
The Ben Ish Hai discusses the mourning customs of the Three Weeks and Tish'ah B'Av, including shaving and bathing practices according to Sephardic custom.
נוהגין שלא לרחוץ כל גופו מראש חודש עד תשעה באב אפילו בצונן, והרגיל לטבול בכל ערב שבת יטבול גם בערב שבת חזון, וכן מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת חזון מי שרגיל בזה בכל ערב שבת, וכל רחיצה שהיא לרפואה מותרת בימים אלו אפילו בחמין, ולכן מעוברת שנכנסה בחדש התשיעי שדרכה לרחוץ בחמין כדי להקל מעליה צער לידה מותרת לרחוץ, וכן מי שצוהו הרופא רחוץ בחמין - רוחץ
שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א:ג׳
Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:3
The custom is to stringently avoid laundering and wearing white garments from the start of Av through after Tisha b'Av, except for purposes of a mitzvah (such as a woman who may wash and wear white garments); on Tisha b'Av itself one wears only a checked or fine garment, and for Shabbat honor linen garments are worn and white ones laid out as on other Shabbatot; it is forbidden to give garments to a non-Jewish laundress from Rosh Chodesh Av onward, though this is permitted before Rosh Chodesh even if the laundress works after it.
הגה ואנו נוהגין להחמיר בכל זה מתחילת ר"ח עד אחר התענית אם לא לצורך מצוה כגון אשה הלובשת לבנים מותרת לכבס וללבוש לבנים ולהציע תחתיה (רוקח וא"ז) אבל בט' באב עצמו לא תלבש לבנים רק לובשת חלוק בדוק ויפה (הגהות שערי דורא) וכן לכבוד שבת לובשים כלי פשתן ומציעין לבנים כמו בשאר שבתות ואסור ליתן כלים לכובסת עכו"ם לכבס מר"ח ואילך אבל קודם ר"ח מותר לתת אע"פ שכובסת אחר ר"ח.
בית יוסף, אורח חיים תקנ״ד
Beit Yosef, Orach Chayim 554
The Rema writes that one may not wash one's face, hands, or feet on Tisha B'Av even from Mincha onward, since we do not apply the principle of "part of the day as the whole day" to mourning observances; the Kol Bo reports an ancient custom that women wash their heads from Mincha onward on Tisha B'Av, justified by early authorities as a commemoration of the Messiah's birth to strengthen faith in redemption (particularly for women who need such encouragement), but the Rema states this custom has fallen into disuse and anyone—male or female—who attempts to be lenient in this matter should be compelled not to violate rabbinic law.
כתב הרא"ש בתשובה ששאלת אם בט"ב מן המנחה ולמעלה או סמוך למנחה קטנה אם יכול אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו להקר אי אמרינן מקצת היום ככולו כיון דהוי אבילות ישינה חלילה וחס אלא כל היום אסור ע"כ וכתב הכלבו מי שמיקל לרחוץ מן המנחה ולמעלה רגליו עובר על דברי חכמים אך מנהג קדום שהנשים רוחצות ראשן מן המנחה ולמעלה ביום ט"ב וזקני הראשונים הנהיגו זה ועשו סמך לדבר על מה שאמרו בהגדה כי המשיח נולד ביום ט"ב וצריך לעשות זכר לגואל ולנחמם כדי שלא יתיאשו מן הגאולה וזה דוקא לנשים לפי שהן חלושות מלהאמין בנחמות מפני שאינן יודעות ספר לפיכך צריכות חיזוק ע"כ ואני אומר כי המנהג ההוא נשתקע ולא נאמר וכל הבא להקל בדבר בין איש בין אשה כופין אותו שלא יעבור על דברי חכמים כתבו התוספות בסוף תעניות (ל.) היכא דחל ט"ב בה' בשבת מותר לכבס ולספר מחצות ואילך מפני כבוד השבת דאין להמתין עד ע"ש מפני טורח השבת עכ"ל וכבר כתבתי בסימן תקנ"א שאין לסמוך על הוראה זו:
שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״א — ד"ה יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש
Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:16
This is the governing siman for the mourning practices of the Three Weeks, Nine Days, and week in which Tisha B’Av occurs. It restricts bathing during the relevant periods, with distinctions between the week of Tisha B’Av and broader customs.
יש נוהגים שלא לרחוץ מראש חודש ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ת"ב: הגה ולצורך מצוה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל) ואפי' אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ת"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י' (אגודה) ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה כשאר שנה הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך (ת"ה סי' ק"ו) אפי' בע"ש של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי"ו וב"י) ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת:
There are those that don't bathe from Rosh Chodesh (Av), and there are those that withhold from this week, and there are those from the 17th of Tammuz until Tisha B'av. Rema: Yet for a mitzvah need it is allowed; therefore, a Niddah can bath and immerse (in a mikvah) [Maharil]. Even one who is immersing on the night of the 10th of Av, she is permitted to bathe the eve of Tisha B'av if she cannot do so on the night of the 10th of Av [Agudah]. And it seems that so to a woman who will dress in whites (for her 7 days of purity) is able to wash a bit normally like the rest of the year - since it is not done for pleasure only for the sake of the mitzvah. The custom is to not wash even with cold (water) from Rosh Chodesh and on [Terumas HaDeshen Siman 106]. Even on the eve of Shabbos Chazon, it is forbidden to wash except the head, face, hands, and feet in cold water (Maharil and Teshuvas Maharil Siman 16 and Bais Yosef). Yet there are those are lenient in immersing the head in hot water to one who normally does so every week.
בית יוסף, אורח חיים תקנ״א — ד"ה כתב אבי העזרי נהגו אבותינו שלא
Beit Yosef, Orach Chayim 551:28
The passage cites various authorities on bathing practices during the Nine Days: the Abuhi haEzri records a custom not to bathe from the first of Av onward, though the Rambam and others permit bathing before the actual fast day; the Rashba emphasizes that custom forbids eating meat from when Av enters, even though halakha permits it until the eve of the fast; and Maharam Mollin and others permit washing the head and bathing close to the fast day's conclusion in certain circumstances, with some sources distinguishing between washing with warm versus cold water.
כתב אבי העזרי נהגו אבותינו שלא לרחוץ מר"ח וכו' כ"כ המרדכי בשמו בתחלת מ"ק וכתוב בתה"ד סימן ק"צ דמשמע דאפילו בצונן אסור אע"ג דלשון הרמב"ן דוקא בחמין נהגו איסור נראה דא"ז ומרדכי פליגי עליה בהא דאינהו סברי דנהגו מר"ח ואילך ואיהו לא כתב אלא בשבת זו הכא נמי נימא דבהא נמי פליגי אמנם כמדומה לי שראיתי בימי חורפי רוחצים בנהרות מר"ח ולא מיחו בידם והמחמיר תבא עליו ברכה עכ"ל : וכ"כ הרמב"ן י"מ שנוהגין וכו' עד סוף הסי' בת"ה וז"ל הרמב"ם בפ"ה כבר נהגו כ"י שלא לאכול בשר בשבת זו ולא יכנסו למרחץ עד שיעבור התענית. ויש מקומות שנהגו לבטל השחיטה מר"ח עד התענית עכ"ל וכתב על זה ה"ה המנהג הזה לא פשט בארצות אלו לענין אכילת בשר שאין נמנעין אלא ערב התענית אבל אין נכנסין למרחץ ודבר ברור הוא שבדין גמור אפילו ערב ט"ב מותרין לרחוץ עכ"ל: כתב הרשב"א בתשובה נהגו אבותיכם נ"ע שלא לאכול בשר משנכנס אב ואע"פ שאין כאן איסור כלל מדין התלמוד שאפי' בערב הצום בסעודה שאין מפסיק בה מותר לאכול בשר ולשתות יין אפי' כן מי שאוכל בשר בכל המקומות שנהגו בו איסור פורץ גדרן של ראשונים ופורץ גדר ישכנו נחש של דבריהם עכ"ל: מצאתי כתוב בשם מהר"י מולן לחוף הראש ערב שבת של חזון ישעיהו הורו רבותי דשרי ועל הרגלים לא שאלתים ולכאורה נראה דהקילו בראש מהא דאמרינן (תענית יג:) אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ואף הכא לא שנא. וכתב בפרנס ורוחצין הראש סמוך להכנסת כלה. מצאתי כתוב בתשובה אשכנזית לשתות יין הבדלה לא ראיתי רבותי נזהרים וגדולה מזו אמר לי מהר"ש משפירא שדן לפני מהר"ם שמותר לברך ברכת המזון על כוס של יין ולטועמו והודה לו מהר"מ אכן לבי מגמגם בזה כיון דמדמי ליה לנדר כמו שפסק מהר"מ דצריך התרה למי שנהג איסור וגם בספר אגודה התיר לבשל דגים בחומץ משום דנודר ביין מותר בחומץ משמע דלענין יין חשיב נדר עכ"ל מצאתי בתשובת אשכנזית לברך שהחיינו בין המצרים כתוב בספר חסידים דלא ונראה לע"ד כגון מלתא דאפשר לדחויי כגון פרי או מלבוש אבל אי מיקרי פדיון הבן אין מחמיצין את המצוה או הברכה עכ"ל כתוב בהגהות מיימוניות החדשי' באיכה רבתי איתא שצריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט"ב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות ואין להכות אפילו הרב את תלמידו ואפי' ברצועה שבהן קטב מרירי שולט וסכנה יש בדבר שנאמר כל רודפיה וגו' כדאיתא התם עכ"ל וכ"כ הרוקח בסי' ש"ט ובמדרש תילים מזמור צ"א מוזכר זה ג"כ יותר באורך:
כף החיים על שולחן ערוך אורח חיים תקנ״א — ד"ה יג
Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:13
Collects and evaluates Sephardic and earlier authorities on bathing during the Nine Days and the week of Tisha B’Av, including cases of perspiration, discomfort, and bathing with reduced pleasure.
יג) שם בהגה. כי אם הכתונת לבד. ומותר אפי' חל ט"ב בשבת. לבוש סעי' ט"ז. והמחמיר שלא להחליפו מנהג שטות הוא שאינו לבוש רק מפני הזיעה. תשו' רש"ל סי' כ"ז. מט"מ סי' תשל"ו, מ"א סק"ד. מיהו הא"ר או' ט"ל כתב דהנוהגים שלא להחליף גם הכתונת יש להם על מה לסמוך יעו"ש. וכ"ז לדברי מור"ם ז"ל אמנם מרן ז"ל בב"י ססי' תקנ"ב אחר שהביא דברי הגמ"י והמרדכי כתב דלא נהגו כן. דכן הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרצ"ג ערער על מנהג זה וכתב דהא דנהגו באשכנז שלא להחליף בגדים בשבת איכה אלא לובשים בגדי חול כל גלילות ישראל לא נהגו מנהג זה ויפה עשו שהוא נגד הדין ועוד האריך יעו"ש. וכן הגאון מהר"ר צבי הגם שהיה אשכנזי היה נוהג שלא לשנות מאומה משאר שבתות אף כשחל ט"ב בשבת. כ"כ בנו הרב יעב"ץ בסידור שלו דף ס"ח יעו"ש. והב"ד המחב"ר או ד' וכ"כ ח"א כלל קל"ג סוף או' כ"א דבק"ק ווילנא נוהגין ע"פ הגר"א ללבוש בגדי שבת ויש משנין בגד אחר עכ"ל. וכ"כ או' חיים על ח"א שם דבהרבה קהלות נוהגים ללבוש כל בגדי שבת ולא לשנות בו מאומה אפי' בשבת שחל בו ט"ב יעו"ש. ופשוט דמ"ש דבהרבה קהלות וכו' היינו לק"ק אשכנזים אבל קהלות הספרדים כולם נוהגים שלא לשנות שבת זה משאר שבתות וכמ"ש ב"י והרדב"ז. ומיהו כתב השו"ג או' ד' דהמנהג שלא ללבוש בגדים לבנים או חשובים כבגדי מועד. וכ"כ היפ"ל ח"ג או' ב' דמנהגם שאין לובשים לבנים כשאר שבתות הקיץ כ"א מצבעונים אחרים כדרך הלובשים בשבתות החורף עכ"ל וזהו שכתבנו לפי מנהגם אבל יש נוהגים שאין לשנות כלל ולובשים גם לבנים כמו שאר שבתות אך לא בגדי מועד. ועיין לקמן סי' תקנ"ב סעי' יו"ד:
קיצור שלחן ערוך קכ״ד — ד"ה רְחִיצָה
Kitzur Shulchan Arukh 124:7
Summarizes the practical bathing restrictions of the Nine Days and the week of Tisha B’Av, including the limited allowances commonly discussed for people suffering from heat, sweat, or significant discomfort.
רְחִיצָה, אֲסוּרָה בֵּין בְּחַמִּין בֵּין בְּצוֹנֵן. וַאֲפִלּוּ לְהוֹשִׁיט אֶצְבָּעוֹ לְתוֹךְ מַיִם, אָסוּר. וְאֵינָהּ אֲסוּרָה רַק רְחִיצָה שֶׁל תַּעֲנוּג. אֲבָל שֶׁלֹּא לְתַעֲנוּג, מֻתָּר. וְלָכֵן רוֹחֵץ יָדָיו בְּשַׁחֲרִית, וְיִזָּהֵר שֶׁלֹּא יִרְחַץ רַק אֶצְבְּעוֹתָיו, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָרְחִיצָה בְּשַחֲרִית, מִפְּנֵי שֶׁרוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עַל הָאֶצְבָּעוֹת. וּלְאַחַר שֶׁנִּגְבָן קְצָת וַעֲדַיִן לַחוֹת קְצָת, מַעֲבִירָן עַל עֵינָיו. וְאִם עֵינָיו מְלֻכְלָכוֹת וְדַרְכּוֹ לְרָחְצָן בַּמַיִם, רוֹחֲצָן גַּם עַתָּה כְּדַרְכּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְכֵן אִם הָיוּ יָדָיו מְלֻכְלָכוֹת בְּטִיט וְכַדּוֹמֶה, מֻתָּר לִרְחוֹץ בְּמָקוֹם הַמְלֻכְלָךְ. וְכֵן כְּשֶׁעוֹשֶׂה צְרָכָיו, מֻתָּר לִרְחוֹץ יָדָיו קְצָת כְּדַרְכּוֹ תָמִיד. וְכֵן לִתְפִלַּת מִנְחָה, יִרְחַץ אֶצְבְּעוֹתָיו (תקנד תריג תריד). נָשִׁים הַמְבַשְּׁלוֹת וּצְרִיכוֹת לְהָדִיחַ הַמַּאֲכָלִים, מֻתָּרוֹת. דְּהָא אֵינָן מִתְכַּוְּנוֹת לִרְחִיצָה. הַהוֹלֵךְ לְצָרְכֵי מִצְוָה וְאֵין לְפָנָיו דֶּרֶךְ אַחֶרֶת, רַק לַעֲבֹר בַּמַּיִם, עוֹבֵר בַּמַּיִם, בֵּין בַּהֲלִיכָתוֹ בֵּין בַּחֲזִירָתוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. אֲבָל אִם הוֹלֵךְ בִּשְׁבִיל מָמוֹנוֹ, בַּהֲלִיכָתוֹ מֻתָּר, וּבַחֲזִירָתוֹ אָסוּר. הַבָּא מִן הַדֶּרֶךְ וְרַגְלָיו כֵּהוֹת, מֻתָּר לְרָחֳצָן בַּמַיִם (תקנד תריג).
You are forbidden to wash yourself, whether in hot or cold water. Even dipping your fingers in water is forbidden. But only washing for pleasure is forbidden, however, when it is not for pleasure, it is permitted. You may, therefore, wash your hands in the morning. But you should be careful to wash only your fingers, for this constitutes the mitzvah of washing in the morning, to remove the evil spirit, that rests on the fingers. After you dry your hands a little, while they are still slightly damp, you may pass them over your eyes. If your eyes are sticky and you usually wash them in the morning, you may wash them now also, as usual, and you need not be concerned about it. Similarly, if your hands are soiled with mud or other dirt, you may wash the dirty spots. After going to the bathroom, you may wash your hands lightly in the usual manner. Also, for the Minchah service, you should wash your fingers. Women who need to rinse the foods used in cooking, are permitted to do so, because their purpose is not to wash their hands. If you are on your way to perform a mitzvah, and the only way you can get there is by crossing a stream, you may cross it on your way there and on returning, and you need not be concerned about it. However, if you are going for business, you may cross it on your way going, but on your return trip it is forbidden. If you return from the road and your feet feel weak, you may bathe them in water.
משנה ברורה תקנ״א — ד"ה (פח) שלא לרחוץ - עיין לקמיה
Mishnah Berurah 551:88
The standard practical commentary on the Nine Days and the week of Tisha B’Av. It discusses the scope of bathing restrictions, distinctions involving discomfort and perspiration, and the role of local custom and necessity.
(פח) שלא לרחוץ - עיין לקמיה דאפילו בצונן יש ליזהר. ולרפואה מותר אפילו בחמין ואפילו בשבוע שחל בו ט"ב [א"ר]:
ערוך השולחן, אורח חיים תקנ״א — ד"ה יש נוהגין שלא לרחוץ בחמין מראש
Arukh HaShulchan, Orach Chaim 551:35
Explains the practical structure of the bathing restriction during the Nine Days and the week of Tisha B’Av, including the significance of discomfort and the difference between bathing for pleasure and removing sweat or dirt.
יש נוהגין שלא לרחוץ בחמין מראש חודש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת שחל בו תשעה באב. ויש מתענים משבעה עשר בתמוז. ומנהגינו לעניין רחיצה בחמין לאסור מראש חודש, אך אם חל ראש חודש ביום ערב שבת קודש – רוחצין בו לכבוד שבת, ואין מבטלין ממרחץ רק בשבת חזון, ולא שני שבתות. אבל שלא לכבוד שבת, מנהגינו שלא לרחוץ אפילו בצונן מראש חודש ואילך. ולכן אין הולכין להקר בנהרות ומעיינות מראש חודש ואילך, רק לכבוד שבת. אמנם ההולך בבוקר קודם התפילה למקווה – מותר, אפילו בערב תשעה באב, דאין זה רחיצה אלא טבילת טהרה. ובערב שבת חזון – אין רוחצין בחמין. וזה לשון רבינו הרמ"א בסוף סעיף טז: ואפילו בערב שבת של חזון – אסור לרחוץ כי אם ראשו, פניו, ידיו ורגליו בצונן. ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין, למי שרגיל בכך כל שבת; עד כאן לשונו. אבל אסור לרחוץ בבורית (לבוש ומגן אברהם סעיף קטן מא). וכן לרחוץ כל גופו – אסור (שם). וטבילה במקווה: מי שטובל בכל ערב שבת – רשאי לטבול גם בערב שבת זה; ומי שמחסר לפעמים, אין לו לטבול (שם). ודע שבדורינו התחילו לזלזל ברחיצה בחמין בערב שבת חזון, ומרגלא בפומייהו: שמי שרוחץ כל ערב שבת – רשאי גם בשבת זו. ואינו כן, שהרי רבינו הרמ"א לא התיר רק חפיפת הראש, כמו שכתבתי. ותמיד היו המרחצאות נעולים בערב שבת חזון. וזה לא כביר התחילו לזלזל, ועתידים ליתן את הדין. ופשוט הוא דלרפואה – מותר לרחוץ בחמין, אפילו בערב תשעה באב. ולצורך מצוה – מותר רחיצה, ולכן הנדה רוחצת וטובלת. ואפילו אם טובלת ליל שאחר תשעה באב – רשאה לרחוץ בערב תשעה באב, אם אי אפשר לה לרחוץ במוצאי תשעה באב. וכן אשה הלובשת לבנים – יכולה לרחוץ מעט כדרכה בכל השנה, הואיל וצורך מצוה היא, ואינה עושה זאת לתענוג. וכל שכן מי שאינו נקי בגופו – דמותר לו לרחוץ אפילו בחמין, כדי שיהיה נקי.
שבט הלוי, ח״ג סי׳ קנ״א
שבט הלוי ח"ג סי' קנ"א
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
אגרות משה, אה"ע ג׳:כ״ח
Igros Moshe EH 3:28
Igros Moshe is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
שבט הלוי, ח״ד סי׳ ק״י
שבט הלוי קובץ מבית לוי ח"ד עמ' קל"ז אות י"ג
Shevet HaLevi is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
שולחן ערוך, אורח חיים תקנ״ד:י״ט
Shulchan Arukh, Orach Chayim 554:19
When Tisha B'Av falls on Shabbat, washing is permitted in all cases, even conjugal relations; however, the Rema notes that some authorities prohibit conjugal relations, and this is the custom observed.
אם חל ט"ב בשבת מותר בכלן אפי' בתשמיש המטה: הגה ויש אוסרים בתשמיש המטה וכן נוהגין:
הגה ולצורך מצוה שרי ולכן נדה רוחצת וטובלת (מהרי"ל) ואפי' אם טובלת ליל י' באב מותר לה לרחוץ בערב ת"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י' (אגודה) ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה כשאר שנה הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה ונוהגין שלא לרחוץ אפי' בצונן מר"ח ואילך (ת"ה סי' ק"ו) אפי' בע"ש של חזון אסור לרחוץ כי אם ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן (מהרי"ל ותשובת מהרי"ל סי"ו וב"י) ויש מקילין בחפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת:
Same passage as Shulchan Arukh, Orach Chayim 551:16
כתב אבי העזרי נהגו אבותינו שלא לרחוץ מר"ח ויש עלינו לקיים משום אל תטוש תורת אמך.
Same passage as Beit Yosef, Orach Chayim 551:28
איתמר חמין שהוחמו מערב שבת, רב אמר למחר רוחץ בהן כל גופו אבר אבר, ושמואל אמר לא התירו לרחוץ אלא פניו ידיו ורגליו...
...והאמר רב ששת אבל אסור להושיט אצבעו בחמין... דתניא תכפוהו אבליו זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער, ומכבס כסותו במים... אמר רבא אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה, מידי דהוה אבשרא וחמרא. מיתיבי אין הבוגרת רשאה לנוול את עצמה בימי אבל אביה...
אסרו חכמים לכבס בשבוע שחל בו תשעה באב (תענית כו, ב). וזה אחד מביטויי האבלות, שמתוך צער והזדהות עם הנפטר או עם חורבן הבית, האדם מפסיק לטפח ולפנק את עצמו. בכלל האיסור גם גיהוץ בגדים או כיבוסם בכיבוס יבש. כיוון שהאיסור ללבוש בגדים מכובסים נמשך כמה ימים, נוהגים להכין לתקופת האיסור כמה בגדים משומשים. וכך עושים: לובשים לפני זמן האיסור כמה בגדים, כל בגד כשעה ויותר, ועל ידי כך אותם בגדים כבר לא יחשבו מכובסים, ויהיה מותר ללובשם בזמן האיסור. מי שלא הכין לעצמו בגדים לפני זמן האיסור, יכול לקחת בגד מכובס ולהניחו על הרצפה למשך זמן או לדרוך עליו, כך שכבר לא יחשב מכובס, וממילא יוכל ללובשו. מותר ללבוש בימים אלו לבנים וגרביים מכובסים ולהחליף מגבות ידיים שנזדהמו, שהואיל וכיום רגילים להחליפם לעיתים תכופות, אין בהחלפתם צד של תענוג אלא רק הסרת מיאוס. במצב של ספק אם הגיעו לשלב שרגילים להחליפם, טוב להניח את המכובסים על הרצפה לפני שילבשום. בשעת הצורך כאשר לא נותרו לבנים נקיים, מותר לכבסם, וטוב כשאפשר להוסיפם למכונה שמכבסים בה את בגדי הקטנים.
שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה מהן, אלו הן רחיצה וסיכה ותשמיש.
ורחצו אהרן ובניו - הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרתו ליגע בפת בג המלך וביין משרתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידים עסקניות, והוסיף כאן לרחוץ הרגלים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים, ויש בבני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור. ועל דרך האמת בעבור היות ראשי וסופי הידים והרגלים כי הידים למעלה מכל גופו בהגביהו אותן והרגלים למטה, והם בצורת האדם רמז לי' הספירות שיהיה כל גופו ביניהם וכמו שאמר בספר יצירה כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו ובין עשר אצבעות רגליו במילת הלשון ובמילת המעור, לפיכך נצטוו משרתי עליון לרחוץ הידים והרגלים והרחיצה הזאת לקדושה תרגם אותה אונקלוס, ומן הענין הזה תקנו רבותינו נטילת ידים בתפלה שיתכוין לזה כטעם נשיאות כפירשנו, והרחיצה היא המצוה.
מִצְוַת קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם בִּשְׁעַת עֲבוֹדָה – לִרְחֹץ (סהמ"צ להרמב"ם עשה כד) הַיָּדַיִם וְרַגְלַיִם בְּכָל עֵת הִכָּנֵס לַהֵיכָל (עי' תוס' יומא ה ב בד"ה להביא) וְהַבָּא לַעֲבֹד עֲבוֹדָה, וְזֹאת הִיא מִצְוַת קִדּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל יט) וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ' אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ וְגוֹ'. מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. הַיְּסוֹד הַקָּבוּעַ שֶׁאָמַרְנוּ לְהַגְדִּיל כְּבוֹד הַבַּיִת וְכָל הַמְּלָאכוֹת הַנַּעֲשׂוֹת שָׁם, עַל כֵּן רָאוּי לְנַקּוֹת הַיָּדַיִם שֶׁהֵן הָעוֹשׂוֹת בַּמְּלָאכָה בְּכָל עֵת יִגְּעוּ הַכֹּהֲנִים בְּעִנְיְנֵי הַבַּיִת. וּמִזֶּה הַשֹּׁרֶשׁ אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (זבחים יט ב) שֶׁאֵין הַכֹּהֵן צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ יָדָיו בֵּין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה אֶלָּא פַּעַם אַחַת בַּבֹּקֶר, וְעוֹבֵד כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה, וְהוּא שֶׁלֹּא יִישַׁן וְלֹא יַטִּיל מַיִם וְלֹא יַסִּיחַ דַּעְתּוֹ. נִרְאֶה מִכָּל זֶה שֶׁאֵין הַכַּוָּנָה בִּרְחִיצָה מִתְּחִלָּה אֶלָּא לְהַגְדָּלַת כְּבוֹד הַבַּיִת שֶׁאֲפִלּוּ הָיָה טָהוֹר וְנָקִי בִּתְחִלַּת בֹּאוֹ שָׁם צָרִיךְ לִרְחֹץ. וּמִשֶּׁהִתְחִיל בָּעֲבוֹדָה, אֵין צָרִיךְ עוֹד לִרְחִיצָה בֵּין עֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה זוּלָתִי בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְרֹב חֻמְרוֹ שֶׁל יוֹם, לְפִי שֶׁכָּל עֵסֶק עֲבוֹדַת הַבַּיִת אָנוּ מַחְזִיקִין וְרוֹאִין בְּלִבֵּנוּ טָהוֹר, נָקִי וְקָדוֹשׁ.