הלכה

בת כוהן הנשואה לנכרי

מקורות הלכתיים עוסקים באיסור הנישואין לאנשים מיוחסים בכוהנה, במעמד הוולדים הנולדים מקשרים כאלה, ובהשלכות על קדושת הכהונה והייחוס הישראלי.

לֹא תִתְחַתֵּן בָּם

48 מקורות · 47 מאומתים

נפתח כדף עבודה — חקור, הוסף הערות וייצא.

מה אומרים המקורות

שו״תים מודרניים דנים במקרים מעשיים המחברים בין מעמד כהן לנישואין הקשורים לגוי: ב׳במראה הבזק׳ נדונה שאלת נישואי כהן לאישה שנבעלה בעבר לגוי, והנדון נכרע שם לאיסור בעקבות פסיקת הטור והמחבר, אף אם דעת הרמב״ם מקילה (שו"ת במראה הבזק חלק שני ק״ה:ג׳-ה׳; שו"ת במראה הבזק חלק שני ק״ז:ז׳-ט׳). באותו קובץ תשובות נדון גם מקרה שבו חתן שנחשד ככהן ביקש להינשא לאישה שהייתה נשואה לגוי, ונפסק שם שהוא נאמן לומר שאינו כהן (שו"ת במראה הבזק חלק שביעי צ״א:ג׳). שו״ת חתם סופר באגרת לידידו דן אף הוא בנושא הקרוב לכך (שו"ת חתם סופר, אבן העזר ב׳:קנ״ט).

מקור 1 · תנ״ך
מאומת

Ezra 9:1-2

עזרא ט׳:א׳-ב׳

Ezra 9:1-2

עזרא מתאר את נישואי העם, ובכללם הכוהנים והלוויים, לנשים נכריות; הפסוקים מציגים את התערובת כפגיעה בקדושת הזרע ובייחוד ישראל.

וּכְכַלּ֣וֹת אֵ֗לֶּה נִגְּשׁ֨וּ אֵלַ֤י הַשָּׂרִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־נִבְדְּל֞וּ הָעָ֤ם יִשְׂרָאֵל֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם לַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הַפְּרִזִּ֣י הַיְבוּסִ֗י הָֽעַמֹּנִי֙ הַמֹּ֣אָבִ֔י הַמִּצְרִ֖י וְהָאֱמֹרִֽי׃ כִּֽי־נָשְׂא֣וּ מִבְּנֹֽתֵיהֶ֗ם לָהֶם֙ וְלִבְנֵיהֶ֔ם וְהִתְעָֽרְבוּ֙ זֶ֣רַע הַקֹּ֔דֶשׁ בְּעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת וְיַ֧ד הַשָּׂרִ֣ים וְהַסְּגָנִ֗ים הָ֥יְתָ֛ה בַּמַּ֥עַל הַזֶּ֖ה רִאשׁוֹנָֽה׃

When this was over, the officers approached me, saying, “The people of Israel and the priests and Levites have not separated themselves from the peoples of the land whose abhorrent practices are like those of the Canaanites, the Hittites, the Perizzites, the Jebusites, the Ammonites, the Moabites, the Egyptians, and the Amorites. They have taken their daughters as wives for themselves and for their sons, so that the holy seed has become intermingled with the peoples of the land; and it is the officers and prefects who have taken the lead in this trespass.”

מקור 2 · תנ״ך
מאומת

Nehemiah 13:23-30

נחמיה י״ג:כ״ג-ל׳

Nehemiah 13:23-30

נחמיה מספר על נישואי יהודים לנשים אשדודיות, עמוניות ומואביות, ובפרט על בן של כוהן גדול שנשא בת סנבלט; הוא מטהר את הכהונה מן הנישואין הללו.

וּמִבְּנֵ֨י יוֹיָדָ֤ע בֶּן־אֶלְיָשִׁיב֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל חָתָ֖ן לְסַנְבַלַּ֣ט הַחֹרֹנִ֑י וָאַבְרִיחֵ֖הוּ מֵעָלָֽי׃ זׇכְרָ֥ה לָהֶ֖ם אֱלֹהָ֑י עַ֚ל גׇּאֳלֵ֣י הַכְּהֻנָּ֔ה וּבְרִ֥ית הַכְּהֻנָּ֖ה וְהַלְוִיִּֽם׃ וְטִֽהַרְתִּ֖ים מִכׇּל־נֵכָ֑ר {פ} וָאַעֲמִ֧ידָה מִשְׁמָר֛וֹת לַכֹּהֲנִ֥ים וְלַלְוִיִּ֖ם אִ֥ישׁ בִּמְלַאכְתּֽוֹ׃

One of the sons of Joiada son of the high priest Eliashib was a son-in-law of Sanballat the Horonite; I drove him away from me. Remember to their discredit, O my God, how they polluted the priesthood, the covenant of the priests and Levites. I purged them of every foreign element, and arranged for the priests and the Levites to work each at his task by shifts,

מקור 3 · תנ״ך
מאומת

Leviticus 21:1-4

ויקרא כ״א

Leviticus 21:1

הקטע מצווה את הכוהנים מבני אהרן שלא להיטמא למת בקרב עמם.

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃

ראה גם

מקור 4 · תנ״ךKOHEN TUMAH
מאומת

Leviticus 21:10-12

ויקרא כ״א:י׳-י״ב

Leviticus 21:10-12

The high priest is held to stricter standards: he may not mourn for the dead or leave the sanctuary, emphasizing his distinctive sanctity and permanent ritual status.

וְעַ֛ל כׇּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃ וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃

He shall not go in where there is any dead body; he shall not defile himself even for his father or mother. He shall not go outside the sanctuary and profane the sanctuary of his God, for upon him is the distinction of the anointing oil of Mine, the ETERNAL’s.

מקור 5 · תנ״ךKOHEN TUMAH
מאומת

Ezekiel 44:25-27

יחזקאל מ״ד:כ״ה-כ״ז

Ezekiel 44:25-27

The priests of the restored Temple may approach a dead person only for close relatives and must undergo purification before resuming sanctuary service.

וְאֶל־מֵ֣ת אָדָ֔ם לֹ֥א יָב֖וֹא לְטׇמְאָ֑ה כִּ֣י אִם־לְאָ֡ב וּ֠לְאֵ֠ם וּלְבֵ֨ן וּלְבַ֜ת לְאָ֗ח וּלְאָח֛וֹת אֲשֶֽׁר־לֹא־הָיְתָ֥ה לְאִ֖ישׁ יִטַּמָּֽאוּ׃ וְאַחֲרֵ֖י טׇהֳרָת֑וֹ שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים יִסְפְּרוּ־לֽוֹ׃ וּבְיוֹם֩ בֹּא֨וֹ אֶל־הַקֹּ֜דֶשׁ אֶל־הֶחָצֵ֤ר הַפְּנִימִית֙ לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֔דֶשׁ יַקְרִ֖יב חַטָּאת֑וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽה׃

[A priest] shall not defile himself by entering [a house] where there is a dead person. He shall defile himself only for father or mother, son or daughter, brother or unmarried sister. After he has become pure, seven days shall be counted off for him; and on the day that he reenters the inner court of the Sanctuary to minister in the Sanctuary, he shall present his purgation offering—declares the Sovereign GOD.

מקור 6 · תנ״ךKOHEN TUMAH
מאומת

Numbers 19:11-13

במדבר י״ט:י״א-י״ג

Numbers 19:11-13

Contact with a corpse renders a person impure for seven days; failure to undergo purification results in defilement of the sanctuary and exclusion from the community.

הַנֹּגֵ֥עַ בְּמֵ֖ת לְכׇל־נֶ֣פֶשׁ אָדָ֑ם וְטָמֵ֖א שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃ ה֣וּא יִתְחַטָּא־ב֞וֹ בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י יִטְהָ֑ר וְאִם־לֹ֨א יִתְחַטָּ֜א בַּיּ֧וֹם הַשְּׁלִישִׁ֛י וּבַיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י לֹ֥א יִטְהָֽר׃ כׇּֽל־הַנֹּגֵ֡עַ בְּמֵ֣ת בְּנֶ֩פֶשׁ֩ הָאָדָ֨ם אֲשֶׁר־יָמ֜וּת וְלֹ֣א יִתְחַטָּ֗א אֶת־מִשְׁכַּ֤ן יְהֹוָה֙ טִמֵּ֔א וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִיִּשְׂרָאֵ֑ל כִּי֩ מֵ֨י נִדָּ֜ה לֹא־זֹרַ֤ק עָלָיו֙ טָמֵ֣א יִהְיֶ֔ה ע֖וֹד טֻמְאָת֥וֹ בֽוֹ׃

Anyone who touches the corpse of any human being shall be impure for seven days. They shall undergo cleansing with [the ashes] on the third day and on the seventh day, and then be pure; if they fail to undergo cleansing on the third and seventh days, they shall not be pure. Whoever touches a corpse—the body of a person who has died—and does not undergo cleansing, defiles GOD’s Tabernacle; that person shall be cut off from Israel. Since the water of lustration was not dashed on them, they remain impure; their impurity is still upon them.

מקור 7 · תנ״ךINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Deuteronomy 7:3-4

דברים ז׳:ג׳-ד׳

Deuteronomy 7:3-4

The Torah prohibits giving a son or daughter in marriage to members of the seven Canaanite nations, warning that such a relationship may turn the Israelite spouse away from serving God. The text frames the prohibition around its religious consequences.

וְלֹ֥א תִתְחַתֵּ֖ן בָּ֑ם בִּתְּךָ֙ לֹא־תִתֵּ֣ן לִבְנ֔וֹ וּבִתּ֖וֹ לֹא־תִקַּ֥ח לִבְנֶֽךָ׃ כִּֽי־יָסִ֤יר אֶת־בִּנְךָ֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְעָבְד֖וּ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְחָרָ֤ה אַף־יְהֹוָה֙ בָּכֶ֔ם וְהִשְׁמִידְךָ֖ מַהֵֽר׃

You shall not intermarry with them: do not give your daughters to their sons or take their daughters for your sons. For they will turn your children away from Me to worship other gods, and GOD’s anger will blaze forth against you, promptly wiping you out.

מקור 8 · תנ״ךINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Nehemiah 13:23-27

נחמיה י״ג:כ״ג-כ״ז

Nehemiah 13:23-27

Nehemiah rebukes Judeans who married women from Ashdod, Ammon, and Moab, emphasizing that Solomon was led into sin through foreign marriages and insisting on communal separation from this practice.

גַּ֣ם ׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם רָאִ֤יתִי אֶת־הַיְּהוּדִים֙ הֹשִׁ֗יבוּ נָשִׁים֙ (אשדודיות) [אַשְׁדֳּדִיּ֔וֹת] (עמוניות) [עַמֳּנִיּ֖וֹת] מוֹאֲבִיּֽוֹת׃ וָאָרִ֤יב עִמָּם֙ וָאֲקַֽלְלֵ֔ם וָאַכֶּ֥ה מֵהֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים וָֽאֶמְרְטֵ֑ם וָאַשְׁבִּיעֵ֣ם בֵּֽאלֹהִ֗ים אִם־תִּתְּנ֤וּ בְנֹֽתֵיכֶם֙ לִבְנֵיהֶ֔ם וְאִם־תִּשְׂאוּ֙ מִבְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם לִבְנֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃ הֲל֣וֹא עַל־אֵ֣לֶּה חָטָֽא־שְׁלֹמֹ֣ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וּבַגּוֹיִ֣ם הָרַבִּים֩ לֹֽא־הָיָ֨ה מֶ֜לֶךְ כָּמֹ֗הוּ וְאָה֤וּב לֵֽאלֹהָיו֙ הָיָ֔ה וַיִּתְּנֵ֣הוּ אֱלֹהִ֔ים מֶ֖לֶךְ עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל גַּם־אוֹת֣וֹ הֶחֱטִ֔יאוּ הַנָּשִׁ֖ים הַנׇּכְרִיּֽוֹת׃

Also at that time, I saw that Jews had married Ashdodite, Ammonite, and Moabite women; I censured them, cursed them, flogged certain ones, tore out their hair, and adjured them by God, saying, “You shall not give your daughters in marriage to their sons, or take any of their daughters for your sons or yourselves. It was just in such things that King Solomon of Israel sinned! Among the many nations there was not a king like him, and so well loved was he by his God that God made him king of all Israel, yet foreign wives caused even him to sin.

מקור 9 · תנ״ךINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Ezra 9:1-3

עזרא ט׳:א׳-ג׳

Ezra 9:1-3

Ezra responds with shock when he learns that Israelites, priests, and Levites have intermarried with surrounding peoples. The passage presents the issue as a threat to the community’s distinct covenantal identity.

וּכְכַלּ֣וֹת אֵ֗לֶּה נִגְּשׁ֨וּ אֵלַ֤י הַשָּׂרִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־נִבְדְּל֞וּ הָעָ֤ם יִשְׂרָאֵל֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֔ם מֵעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת כְּ֠תֹעֲבֹֽתֵיהֶ֠ם לַכְּנַעֲנִ֨י הַחִתִּ֜י הַפְּרִזִּ֣י הַיְבוּסִ֗י הָֽעַמֹּנִי֙ הַמֹּ֣אָבִ֔י הַמִּצְרִ֖י וְהָאֱמֹרִֽי׃ כִּֽי־נָשְׂא֣וּ מִבְּנֹֽתֵיהֶ֗ם לָהֶם֙ וְלִבְנֵיהֶ֔ם וְהִתְעָֽרְבוּ֙ זֶ֣רַע הַקֹּ֔דֶשׁ בְּעַמֵּ֖י הָאֲרָצ֑וֹת וְיַ֧ד הַשָּׂרִ֣ים וְהַסְּגָנִ֗ים הָ֥יְתָ֛ה בַּמַּ֥עַל הַזֶּ֖ה רִאשׁוֹנָֽה׃ וּכְשׇׁמְעִי֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה קָרַ֥עְתִּי אֶת־בִּגְדִ֖י וּמְעִילִ֑י וָאֶמְרְטָ֞ה מִשְּׂעַ֤ר רֹאשִׁי֙ וּזְקָנִ֔י וָאֵשְׁבָ֖ה מְשׁוֹמֵֽם׃

When this was over, the officers approached me, saying, “The people of Israel and the priests and Levites have not separated themselves from the peoples of the land whose abhorrent practices are like those of the Canaanites, the Hittites, the Perizzites, the Jebusites, the Ammonites, the Moabites, the Egyptians, and the Amorites. They have taken their daughters as wives for themselves and for their sons, so that the holy seed has become intermingled with the peoples of the land; and it is the officers and prefects who have taken the lead in this trespass.” When I heard this, I rent my garment and robe, I tore hair out of my head and beard, and I sat desolate.

מקור 10 · תנ״ךINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Malachi 2:10-12

מלאכי ב׳:י׳-י״ב

Malachi 2:10-12

Malachi condemns Judah for profaning the covenant by marrying the daughter of a foreign god, linking intermarriage with betrayal of Israel’s religious commitments.

בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּ֣י ׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר׃ יַכְרֵ֨ת יְהֹוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאׇהֳלֵ֖י יַעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַיהֹוָ֖ה צְבָאֽוֹת׃ {פ}

Judah has broken faith; abhorrent things have been done in Israel and in Jerusalem. For Judah has profaned what is holy to, and desired by, GOD—and espoused daughters of alien gods. May GOD leave to any man who has done this no descendants dwelling in the tents of Jacob and presenting offerings to GOD of Hosts.

מקור 11 · חז״ל
מאומת

Yevamot 45a

יבמות מ״ה א — ד"ה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר

Yevamot 45a:7-8

הסוגיה דנה במעמד הוולד ובקבלת גרים שנולדו מקשר בין ישראלית לנכרי, ומחדדת את ההבדל בין פסול ייחוס לבין עצם שייכות הוולד לישראל.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: הַוָּלָד מְקוּלְקָל. לְמַאן? אִילֵימָא לַקָּהָל — הָא אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַוָּלָד כָּשֵׁר! אֶלָּא לִכְהוּנָּה, דְּכוּלְּהוּ אָמוֹרָאֵי דְּמַכְשְׁרִי — מוֹדוּ שֶׁהַוָּלָד פָּגוּם לִכְהוּנָּה. מִקַּל וְחוֹמֶר מֵאַלְמָנָה: מָה אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, שֶׁאֵין אִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל — בְּנָהּ פָּגוּם, זוֹ שֶׁאִיסּוּרָהּ שָׁוֶה בַּכֹּל — אֵינוֹ דִּין שֶׁבְּנָהּ פָּגוּם. דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִנַּיִן לְגוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל הַכֹּהֶנֶת וְעַל הַלְּוִיָּה וְעַל הַיִּשְׂרְאֵלִית שֶׁפְּסָלוּהָ — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה״, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, יָצְאוּ גּוֹי וְעֶבֶד שֶׁאֵין לָהֶם אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ.

Rabbi Yehoshua ben Levi says: The lineage of the offspring is sullied, and if the child is a girl she is restricted in whom she may marry. The Gemara asks: To whom is she prohibited from marrying? If we say it is to the congregation of Israel, but didn’t Rabbi Yehoshua himself say that the lineage of the offspring is unflawed and he or she may marry into the congregation of Israel? Rather, the offspring is prohibited to marry into the priesthood, as all of the amora’im who render the offspring fit to enter the congregation of Israel agree that the offspring has flawed lineage and is forbidden to marry into the priesthood. This is derived from an a fortiori inference from the halakha of a widow, as follows: Just as in the case of a widow who is married to a High Priest, where the prohibition that pertains to her is not equally applicable to all Jews, i.e., only a High Priest is prohibited from marrying a widow, and nevertheless her child from that union will have flawed lineage, then so too with regard to this woman who engaged in relations with a gentile or slave, where the prohibition that pertains to her is equally applicable to all Jews, isn’t it logical that her child from that union will have flawed lineage? As Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Shimon: From where is it derived with regard to a gentile or a slave who engaged in intercourse with a daughter of a priest or with a female Levite or with a female Israelite that they thereby render her unfit to marry into the priesthood? As it is stated: “But a priest’s daughter when she will become a widow, or a divorcée, and have no child, she returns to her father’s house as in her youth” (Leviticus 22:13). The verse indicates that she returns to her father’s house and enjoys the rights of the priesthood only in a case where she engaged in intercourse with one to whom widowhood and divorce can apply, i.e., one with whom her marriage would be valid and would be broken only through death or divorce. Excluded from this is a union with a gentile or a slave, to whom neither widowhood nor divorce can apply, as no marriage bond can be formed with them.

מקור 12 · חז״ל
מאומת

Kiddushin 68b-69a

קידושין ס״ח ב-ס״ט א

Kiddushin 68b-69a

הסוגיה מבררת את מעמד הוולד בנישואי ישראלית לנכרי ואת העיקרון שהוולד הולך אחר האם; היא חיונית להבנת השלכות נישואי בת כוהן לנכרי על הייחוס.

וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן? דְּאָמַר קְרָא: ״הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ״. נׇכְרִית מְנָלַן? אָמַר קְרָא: ״לֹא תִתְחַתֵּן בָּם״. אַשְׁכַּחְנָא דְּלָא תָּפְסִי בַּהּ קִידּוּשֵׁי, וְלָדָהּ כְּמוֹתָהּ מְנָלַן? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי: דְּאָמַר קְרָא: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ – בִּנְךָ הַבָּא מִיִּשְׂרְאֵלִית קָרוּי בִּנְךָ, וְאֵין בִּנְךָ הַבָּא מִן הַנׇּכְרִית קָרוּי בִּנְךָ, אֶלָּא בְּנָהּ.

מקור 13 · חז״ל
מאומת

Sanhedrin 82a

סנהדרין פ״ב א — ד"ה תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶׁה

Sanhedrin 82a:12-14

הסוגיה מביאה את מעשה פינחס וזמרי ואת חומרת הקשר עם בת נכר, תוך הצגת קנאותו של פינחס כהגנה על קדושת ישראל.

תְּפָשָׂהּ בִּבְלוֹרִיתָהּ וֶהֱבִיאָהּ אֵצֶל מֹשֶׁה. אָמַר לוֹ: בֶּן עַמְרָם, זוֹ אֲסוּרָה אוֹ מוּתֶּרֶת? וְאִם תֹּאמַר אֲסוּרָה, בַּת יִתְרוֹ מִי הִתִּירָה לָךְ? נִתְעַלְּמָה מִמֶּנּוּ הֲלָכָה. גָּעוּ כּוּלָּם בִּבְכִיָּה, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד״. וּכְתִיב: ״וַיַּרְא פִּנְחָס בֶּן אֶלְעָזָר״. מָה רָאָה? אָמַר רַב: רָאָה מַעֲשֶׂה וְנִזְכַּר הֲלָכָה. אָמַר לוֹ: אֲחִי אֲבִי אַבָּא, לֹא כָּךְ לִימַּדְתַּנִי בְּרִדְתְּךָ מֵהַר סִינַי: הַבּוֹעֵל אֲרָמִית קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ? אָמַר לוֹ: קַרְיָינָא דְּאִיגַּרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַּרְוָונְקָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רָאָה שֶׁאֵין חׇכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה׳. כׇּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִילּוּל הַשֵּׁם, אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב. רַבִּי יִצְחָק אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: רָאָה שֶׁבָּא מַלְאָךְ וְהִשְׁחִית בָּעָם.

He seized her by her forelock and brought her before Moses. Zimri said to Moses: Son of Amram, is this woman forbidden or permitted? And if you say that she is forbidden, as for the daughter of Yitro to whom you are married, who permitted her to you? The halakha with regard to the proper course of action when encountering a Jewish man engaging in intercourse with a gentile woman eluded Moses. All of the members of the Sanhedrin bawled in their weeping, and that is the meaning of that which is written: “And they are crying at the entrance of the Tent of Meeting” (Numbers 25:6). And it is written thereafter: “And Pinehas, son of Elazar, son of Aaron the priest, saw and arose from the midst of the congregation and took a spear in his hand” (Numbers 25:7). The Gemara asks: What did Pinehas see that led him to arise and take action? Rav says: He saw the incident taking place before him and he remembered the halakha. He said to Moses: Brother of the father of my father, as Moses was the brother of his grandfather Aaron, did you not teach me this during your descent from Mount Sinai: One who engages in intercourse with a gentile woman, zealots strike him? Moses said to him: Let the one who reads the letter be the agent [parvanka] to fulfill its contents. And Shmuel says: Pinehas saw and considered the meaning of the verse: “There is neither wisdom nor understanding nor counsel against the Lord” (Proverbs 21:30), which the Sages interpreted to mean: Anywhere that there is desecration of the Lord’s name, one does not show respect to the teacher. In those situations, one need not consult his teacher, but must immediately proceed to right the wrong that is transpiring. Therefore, he took the spear and took immediate action. Rabbi Yitzḥak says that Rabbi Eliezer says: He saw that an angel came and destroyed among the people in punishment for the sin of Zimri, and he realized that he must take immediate action to ameliorate the situation.

מקור 14 · חז״ל
מאומת

Avodah Zarah 36b

עבודה זרה ל״ו ב — ד"ה גּוּפָא

Avodah Zarah 36b:2-4

הסוגיה דנה בגזירות על בנות נכריות ובאיסור קשרי חיתון עם עובדי כוכבים, ומסבירה את ההתרחקות ההלכתית והחברתית מן ההתבוללות.

גּוּפָא, אָמַר בָּאלִי אָמַר אֲבִימִי נִוְתָאָה מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: פִּיתָּן וְשַׁמְנָן, יֵינָן וּבְנוֹתֵיהֶן — כּוּלָּן מִשְּׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר הֵן. בְּנוֹתֵיהֶן מַאי הִיא? אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל בְּנוֹתֵיהֶן נִידּוֹת מֵעֲרִיסוֹתָן. וּגְנִיבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב אָמַר: כּוּלָּן מִשּׁוּם עֲבוֹדָה זָרָה גָּזְרוּ בָּהֶן, דְּכִי אֲתָא רַב אַחָא בַּר אַדָּא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: גָּזְרוּ עַל פִּיתָּן מִשּׁוּם שַׁמְנָן, מַאי אוּלְמֵיהּ דְּשֶׁמֶן מִפַּת? אֶלָּא, עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר.

§ The Gemara discusses the matter itself: Balei says that Avimi of Nota says in the name of Rav: The prohibitions with regard to gentiles’ bread and their oil, their wine and their daughters, are all from the eighteen matters issued in a single day in the time of the students of Shammai and Hillel. The Gemara asks: With regard to their daughters, what is the decree? Rabbi Naḥman bar Yitzḥak says: They decreed upon their daughters that they should be classified as menstruating women from the time they are in their cradle, i.e., they decreed that from when they are young, gentile women are always considered to be menstruating. The Gemara presents another opinion. And Geneiva says in the name of Rav: Gentiles’ bread, oil, wine, and daughters were all decreed upon due to the concern that Jews might participate in idol worship with gentiles as a result of intermingling with them. As, when Rav Aḥa bar Adda came from Eretz Yisrael to Babylonia he said that Rabbi Yitzḥak says: They decreed a prohibition upon their bread due to their oil. The Gemara asks: In what way is the prohibition with regard to oil stronger than the prohibition with regard to bread? That is, why does the primary concern relate to the oil of gentiles rather than their bread? The Gemara offers a different interpretation: Rather, they issued a decree prohibiting their bread and their oil due to their wine. And they issued the decree prohibiting their wine due to the fact that this leads to familiarity, and Jews will come to marry their daughters. And they issued a decree prohibiting their daughters due to something else, idolatry. And they further issued a decree on something else due to something else, which will be explained by the Gemara.

מקור 15 · חז״ל
מאומת

Yevamot 76b-77a

יבמות ע״ו ב-ע״ז א

Yevamot 76b-77a

חכמי בבל מביאים בשם רבי יוחנן שבת גר עמוני כשרה לכהונה, ודנים במקור הדין אף שמדובר במי שאינו ראוי לבוא בקהל, תוך השוואה לכהן גדול שנשא אלמנה.

אָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּת גֵּר עַמּוֹנִי כְּשֵׁרָה לַכְּהוּנָּה. אֲמַר לֵיהּ רָבָא בַּר עוּלָּא לְעוּלָּא: כְּמַאן? אִי כְּרַבִּי יְהוּדָה, הָא אָמַר: בַּת גֵּר זָכָר — כְּבַת חָלָל זָכָר! וְאִי כְּרַבִּי יוֹסֵי, פְּשִׁיטָא, הָא אָמַר: אַף גֵּר שֶׁנָּשָׂא גִּיּוֹרֶת — בִּתּוֹ כְּשֵׁרָה לִכְהוּנָּה. וְכִי תֵּימָא, בְּהָנָךְ דִּרְאוּיִן לָבֹא בַּקָּהָל, אֲבָל הַאי דְּאֵין רָאוּי לָבֹא בַּקָּהָל — לָא, מְנָא לֵיהּ? דְּיָלֵיף מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. מָה לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה — שֶׁכֵּן בִּיאָתוֹ בַּעֲבֵירָה.

מקור 16 · חז״ל
מאומת

Ketubot 111a

כתובות קי״א א — ד"ה הָהוּא גַּבְרָא דִּנְפַלָה לֵיהּ יְבָמָה בֵּי

Ketubot 111a:11-12

הקטע מספר על אדם מארץ ישראל ששאל את רבי חנינא אם לרדת לבי חוזאה כדי לייבם את יבמתו, ורבי חנינא השיב שאחיו שנשא כותית ומת — מבורך המקום שהרגו — ואין ראוי לו לרדת בעקבותיו.

הָהוּא גַּבְרָא דִּנְפַלָה לֵיהּ יְבָמָה בֵּי חוֹזָאָה, אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אֲמַר לֵיהּ: מַהוּ לְמֵיחַת וּלְיַבֹּמַהּ? אֲמַר לֵיהּ: אָחִיו נָשָׂא כּוּתִית וָמֵת — בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁהֲרָגוֹ. וְהוּא יֵרֵד אַחֲרָיו?!

The Gemara relates with regard to a certain man from Eretz Yisrael that a yevama, i.e., a woman whose childless husband died and left a surviving brother, happened before him, the surviving brother, for levirate marriage. This yevama was living in the district of Bei Ḥoza’a, far away in southeast Babylonia. The man came before Rabbi Ḥanina and said to him: What is the halakha as to whether I may descend to Babylonia to enter into levirate marriage with this woman? Rabbi Ḥanina said to him: His brother married a Samaritan woman [kutit] and died. Rabbi Ḥanina described the man’s late brother in these terms because he had left Eretz Yisrael to marry, and for the same reason he called his wife a Samaritan. Blessed be the Omnipresent who killed him. And yet the brother wishes to follow in his footsteps and descend after him? Better that he stay in Eretz Yisrael.

מקור 17 · חז״ל
מאומת

Shir HaShirim Rabbah 1:6:4

מדרש רבה, שיר א ה מב

Shir HaShirim Rabbah 1:6:4

הקטע מבאר את הפסוק „כרמי שלי לא נטרתי” כהודאה באי־שמירת משמרת הכהונה והלוויה, ומספר שביום נישואי שלמה לבת פרעה נכה נעץ מיכאל שר הגדול קנה בים, שסביבו הצטברה לחות ונוצר מקום שהפך לימים לרומי.

כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי, לֹא הָיִיתִי מְשַׁמֵּר מִשְׁמֶרֶת כְּהֻנָּה וּלְוִיָה, הֱוֵי: כַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי. אָמַר רַבִּי לֵוִי יוֹם שֶׁנִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה לְבַת פַּרְעֹה נְכֹה, יָרַד מִיכָאֵל הַשַֹּׂר הַגָּדוֹל מִן הַשָּׁמַיִם וְנָעַץ קָנֶה גָּדוֹל בַּיָּם וְעָלָה לַחְלוּחִית מִכָּן וּמִכָּן וְעָשׂוּ אוֹתוֹ מָקוֹם כְּחֹרֶשׁ, וְהוּא הָיָה מְקוֹמָהּ שֶׁל רוֹמִי.

מקור 18 · חז״ל
מאומת

Sifrei Devarim 215:13

ספרי, תצא רטו, וראה גם ירושה, פנחס קלד

Sifrei Devarim 215:13

הקטע דורש את הפסוק «וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים» כך שדיני הבכורה חלים על בנים ולא על בנות, אף שבנות יורשות עם האחים בשווה.

דָּבָר אַחֵר: וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים – הַבָּנִים בַּתּוֹרָה הַזֹּאת, וְאֵין הַבָּנוֹת בַּתּוֹרָה הַזֹּאת. לְפִי שֶׁמָּצִינוּ שֶׁהַבָּנוֹת נִכְנָסוֹת לְנַחֲלָה תַּחַת הָאַחִים, לַחֲלוֹק בְּשָׁוֶה, יָכוֹל תְּהֵא בְּכוֹרָה נוֹהֶגֶת בָּהֶן? תַּלְמוּד לוֹמַר: וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, הַבָּנִים בַּתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֵין הַבָּנוֹת בַּתּוֹרָה הַזֹּאת.

מקור 19 · חז״לKOHEN TUMAH
מאומת

Mishnah Parah 3:5-6

משנה פרה ג׳:ה׳-ו׳

Mishnah Parah 3:5-6

The Mishnah describes the preparation of the red heifer and the ritual participants' impurity, including the tension between deliberately rendering the preparers impure and preserving the rite's validity.

וְכֶבֶשׁ הָיוּ עוֹשִׂים מֵהַר הַבַּיִת לְהַר הַמִּשְׁחָה, כִּפִּין עַל גַּבֵּי כִפִּין, וְכִפָּה כְנֶגֶד הָאֹטֶם, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם, שֶׁבּוֹ כֹהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה, וּפָרָה וְכָל מְסַעֲדֶיהָ, יוֹצְאִין לְהַר הַמִּשְׁחָה:

They made a ramp from the Temple Mount to the Mount of Olives, being constructed of arches above arches, each arch placed directly above each foundation [of the arch below] as a protection against a grave in the depths, whereby the priest who was to burn the cow, the cow itself and all who aided in its preparation went forth to the Mount of olives.

מקור 20 · חז״לKOHEN TUMAH
מאומת

Mishnah Oholot 1:1-4

משנה אהלות א׳:א׳-ד׳

Mishnah Oholot 1:1-4

The opening laws of Oholot define corpse impurity and the ways it spreads through tents, establishing the technical framework relevant to a kohen's avoidance of tumat met.

שְׁנַיִם טְמֵאִים בְּמֵת, אֶחָד טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. שְׁלשָׁה טְמֵאִין בְּמֵת, שְׁנַיִם טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אַרְבָּעָה טְמֵאִין בְּמֵת, שְׁלשָׁה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. כֵּיצַד שְׁנַיִם. אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת, טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְאָדָם הַנּוֹגֵע בּוֹ, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב: כֵּיצַד שְׁלשָׁה. כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת, וְכֵלִים בַּכֵּלִים, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין אָדָם וּבֵין כֵּלִים, טְמֵאִין טֻמְאַת עָרֶב: כֵּיצַד אַרְבָּעָה. כֵּלִים נוֹגְעִין בְּמֵת, וְאָדָם בַּכֵּלִים, וְכֵלִים בָּאָדָם, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הָרְבִיעִי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, יֶשׁ לִי חֲמִישִׁי, הַשַּׁפּוּד הַתָּחוּב בָּאֹהֶל, הָאֹהֶל וְהַשַּׁפּוּד וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּשַּׁפּוּד וְכֵלִים בָּאָדָם, טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה. הַחֲמִישִׁי, בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים, טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב. אָמְרוּ לוֹ, אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב:

Two are defiled through a corpse, one being defiled with seven days' defilement and one being defiled with a defilement lasting until the evening. Three are defiled through a corpse, two being defiled with seven days’ defilement and one with a defilement lasting until the evening. Four are defiled through a corpse, three being defiled with seven days’ defilement and one with a defilement lasting until the evening. What [is the case of] two? A person who touches a corpse is defiled with seven days’ defilement and a person who touches him is defiled with a defilement lasting until the evening. What [is the case of] three? Vessels touching a corpse and [other] vessels [touching these] vessels are defiled with seven days’ defilement. The third: whether a person or vessels, is defiled with a defilement lasting until the evening. What is the case of four? Vessels touching a corpse, a person [touching these] vessels, and [other] vessels [touching this] person, are defiled with seven days' defilement. The fourth, whether a person or vessels, is defiled with a defilement [lasting until the] evening. Rabbi Akiva said: I have a fifth, [if] a peg was fixed in a tent, the tent, the peg, a person touching the peg and vessels [touching] the person are defiled with seven days' defilement. The fifth, whether a person or vessels, is defiled with a defilement [lasting until the] evening. They said to him: the tent does not count.

מקור 21 · חז״לKOHEN TUMAH
מאומת

Niddah 33b-34a

נדה ל״ג ב:א׳

Niddah 33b:1

The Talmud discusses the impurity of a zavah and related ritual categories, illustrating that tumah is a structured legal status rather than simply physical contamination.

אוֹ דִילְמָא נוֹגַעַת הָיְתָה וְלָא סָתְרָה?

Or perhaps it is because she was touching the semen, and if so she has not thereby negated her count, just as a zav does not negate his count if he touches semen.

מקור 22 · חז״לKOHEN TUMAH
מאומת

Sotah 3b-4a

סוטה ג׳ ב:א׳

Sotah 3b:1

The sugya contrasts different forms of impurity and discusses the relationship between ritual status, transgression, and spiritual consequences.

וְרַבִּי עֲקִיבָא — אִם כֵּן, לִיכְתּוֹב רַחֲמָנָא ״לָהּ״ וְלִישְׁתּוֹק, ״יִטַּמָּא״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ.

מקור 23 · חז״לKOHEN TUMAH
מאומת

Sifra, Emor, Section 1

ספרא, אמור, פרשה א א׳

Sifra, Emor, Section 1 1

The halakhic midrash expounds the opening verses of Leviticus 21, deriving the priestly restrictions on impurity and the special rules for the high priest.

[א] "ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו" – בני אהרן אין מיטמים למתים, מִטמאות הן בנות אהרן למתים. "בני אהרן" – יכול חללים? תלמוד לומר "הכהנים", יצאו חללים. ומנין לרבות בעלי מומין? תלמוד לומר "בני אהרן". "בני אהרן" – אף הקטנים במשמע.

1) (Vayikra 21:1) ("And the L–rd said to Moses, saying: Speak to the Cohanim, the sons of Aaron, and you shall say to them: For a dead body he shall not become tamei among his people." The sons of Aaron may not become tamei for a dead body; the daughters of Aaron may become tamei for a dead body. "the sons of Aaron": I might think that challalim (those of imperfect priestly status are also included in the interdict); it is, therefore, written "Cohanim" — to exclude challalim. And whence is it derived that those with blemishes are included? From "the sons of Aaron." "the sons of Aaron": even the minors.

מקור 24 · חז״לINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Avodah Zarah 36b

עבודה זרה ל״ו ב

Avodah Zarah 36b:4-6

The Talmud records rabbinic restrictions concerning intimacy and social relations with non-Jews, presenting them as safeguards against idolatry and intermarriage. The passage is a major rabbinic source for the broader separation policy.

אֶלָּא, עַל פִּיתָּן וְשַׁמְנָן מִשּׁוּם יֵינָן, וְעַל יֵינָן מִשּׁוּם בְּנוֹתֵיהֶן, וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר, וְעַל דָּבָר אַחֵר מִשּׁוּם דָּבָר אַחֵר. בְּנוֹתֵיהֶן, דְּאוֹרָיְיתָא הִיא, דִּכְתִיב: ״לֹא תִתְחַתֵּן בָּם״, דְּאוֹרָיְיתָא שִׁבְעָה גּוֹיִם, אֲבָל שְׁאָר אוּמּוֹת — לָא, וַאֲתוֹ אִינְהוּ וּגְזוּר אֲפִילּוּ דִּשְׁאָר אוּמּוֹת. וּלְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי, דְּאָמַר: ״כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי״ לְרַבּוֹת כׇּל הַמְּסִירוֹת, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶלָּא דְּאוֹרָיְיתָא אִישׁוּת דֶּרֶךְ חַתְנוּת, וַאֲתוֹ אִינְהוּ גְּזוּר אֲפִילּוּ דֶּרֶךְ זְנוּת.

The Gemara offers a different interpretation: Rather, they issued a decree prohibiting their bread and their oil due to their wine. And they issued the decree prohibiting their wine due to the fact that this leads to familiarity, and Jews will come to marry their daughters. And they issued a decree prohibiting their daughters due to something else, idolatry. And they further issued a decree on something else due to something else, which will be explained by the Gemara. It was stated that the prohibition against marrying the daughters of gentiles was decreed on account of idolatry. The Gemara raises an objection: But the prohibition against marrying their daughters is prescribed by Torah law, as it is written: “Neither shall you make marriages with them” (Deuteronomy 7:3). The Gemara explains: By Torah law intermarriage is prohibited only with the seven Canaanite nations, but intermarriage with the other nations of the world is not prohibited, and the students of Shammai and Hillel came and decreed that intermarriage is prohibited even with the other nations. The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Shimon ben Yoḥai, who says that the subsequent verse: “For he will turn away your son from following Me” (Deuteronomy 7:4) serves to include all who turn away one’s son from God, i.e., all gentiles, what is there to say? Rather, by Torah law only sexual relations by way of marriage are prohibited, and they came and decreed that sexual relations are prohibited even by way of licentiousness.

מקור 25 · ראשונים
מאומת

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 12:1-2

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ב:א׳-ב׳

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 12:1-2

הרמב״ם מגדיר את איסור הביאה והנישואין עם גוי ואת ההבחנות ההלכתיות הנלוות, כולל השלכות המעשה על מעמד האישה והוולד.

יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעַל עַכּוּ"ם מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת דֶּרֶךְ אִישׁוּת. אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּבְעֲלָה לְעַכּוּ"ם דֶּרֶךְ אִישׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ג) "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ". אֶחָד שִׁבְעָה עֲמָמִין וְאֶחָד כָּל אֻמּוֹת בְּאִסּוּר זֶה. וְכֵן מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא (נחמיה י לא) "וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ": וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא דֶּרֶךְ חַתְנוּת אֲבָל הַבָּא עַל הַכּוּתִית דֶּרֶךְ זְנוּת מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבוֹא לְהִתְחַתֵּן. וְאִם יִחֲדָהּ לוֹ בִּזְנוּת חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם נִדָּה וּמִשּׁוּם שִׁפְחָה וּמִשּׁוּם כּוּתִית וּמִשּׁוּם זוֹנָה. וְאִם לֹא יִחֲדָהּ לוֹ אֶלָּא נִקְרֵאת מִקְרֶה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם כּוּתִית [ג.] וְכָל חִיּוּבִין אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶן:

When a Jew engages in relations with a woman from other nations, [taking her] as his spouse or a Jewess engages in relations with a non-Jew as his spouse, they are punished by lashes, according to Scriptural Law. As [Deuteronomy 7:3] states: "You shall not intermarry with them. Do not give your daughter to his son, and do not take his daughter for your son." This prohibition applies equally to [individuals from] the seven [Canaanite] nations and all other gentiles. This was explicitly stated in Ezra [Nechemiah 10:31]: "That we will not give our daughters to the gentiles in the land and that we will not take their daughters for our sons." The Scriptural prohibition applies only to marital relations. When, by contrast, one engages in relations with a gentile woman with a licentious intent, he is given "stripes for rebellious conduct" according to Rabbinic Law. [This is a] decree, lest this lead to marriage. If [a Jew] designates [a gentile woman] for licentious relations, he is liable for relations with a niddah, a maid-servant, a gentile woman, and a licentious woman. If he did not designate her for himself, but instead, [engage in relations with her] spontaneously, he is only liable for relations with a gentile woman. All of these liabilities are Rabbinic in origin.

מקור 26 · ראשונים
מאומת

Mishneh Torah, Kings and Wars 8:7-8

משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ח׳

Mishneh Torah, Kings and Wars 8:7-8

הרמב"ם מתאר שאם היא אינה רוצה להתגייר, ממתינים עמה שנים־עשר חודש; אם אינה מוכנה לקבל את שבע מצוות בני נח, משלחים אותה, והיא נחשבת כגר תושב, ואסור לשאת אישה שלא התגיירה.

לֹא רָצְתָה לְהִתְגַּיֵּר מְגַלְגְּלִין עִמָּהּ שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לֹא רָצְתָה מְקַבֶּלֶת שֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ וּמְשַׁלְּחָהּ לְנַפְשָׁהּ. וַהֲרֵי הִיא כְּכָל הַגֵּרִים הַתּוֹשָׁבִים. וְאֵינוֹ נוֹשְׂאָהּ שֶׁאָסוּר לִשָּׂא אִשָּׁה שֶׁלֹּא נִתְגַּיְּרָה:

מקור 27 · ראשונים
מאומת

Abarbanel on I Kings 3:1

אברבנאל, מלכים א ג א

Abarbanel on I Kings 3:1

הקטע מבאר שלפי קבלת חז״ל, נישואי ישראלית לנכרי או ישראל לנוכרייה אסורים מן התורה בכל האומות, ואילו בעילת נוכרייה דרך זנות אינה בכלל נישואין ולכן עונשה מכת מרדות, אך ביאת בת גר תושב כרוכה בכרת לפי הכתוב במלאכי.

אבל חכמינו ז"ל קבלו אמתת המצות התוריות אשר זכרתי באופן אחר, אמרו ישראל שבא על הגויה דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לגוי דרך אישות לוקין מן התורה, שנאמר (דברים ז' ג') ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך, אחד שבעה עממין ואחד כל שאר האומות באיסור זה, וכן מפורש על ידי עזרא (נחמיה י' ל"א) ואשר לא נתן בנותינו לעמי הארץ ואת בנותיהם לא נקח לבנינו כמו שבא זה מפורש בגמרא (ע"ז פ"ב ל'ו) והביאו הרמב"ם ז"ל בספר קדושה הלכות איסורי ביאה פרק שנים עשר, ולפי זה קבלו לא תתחתן בם בכל האומות והמצריים בכללם, והבינו שהחתון הוא הנשואין והתיחדות איש ואשתו, ולכן אמרו שהבא על הגויה דרך זנות מכין אותו מכת מרדות מדברי סופרים (מיימוני שם), גזרה שמא יבא להתחתן כי אין הזנות בכלל חתון. ועוד נאמר שם (שם מ"ה) ישראל הבא על בת גר תושב אין הקנאין פוגעין בו אלא מכין אותו מכת מרדות, לא פגעו בו קנאין ולא הלקוהו, הרי עונשו מפורש בקבלה שהוא בכרת, שנאמר (מלאכי ב' י"א) כי חלל יהודה את קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר, יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה.

מקור 28 · ראשונים
מאומת

Rabbeinu Bahya, Devarim 7:3

רבינו בחיי, דברים ז ג

Rabbeinu Bahya, Devarim 7:3

הקטע מסביר שאיסור «ולא תתחתן בם» חל אפילו לאחר גיור, משום שמדובר באנשים רעים וחוטאים ומקולקלים בעבירות יותר משאר האומות, שאצלן נישואין מותרים לאחר הגיור.

ולא תתחתן בם. אפילו אחר גרות, לפי שהם רעים וחטאים ומקולקלין בעברות יותר משאר האומות, ולכך החמיר עליהם יותר משאר האומות שהן מותרין אחר גרות.

מקור 29 · ראשונים
מאומת

Rashi on Deuteronomy 21:11-13

רש"י על דברים כ״א:י״א-י״ג

Rashi on Deuteronomy 21:11-13

רש״י מפרש שהתורה התירה את האישה היפת־תואר כנגד יצר הרע, אך מזהירה שסופו של הנושא אותה לשנאותה ולהוליד ממנה בן סורר ומורה, ולכן נסמכו פרשיות אלה זו לזו.

ולקחת לך לאשה. לֹא דִּבְּרָה תוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד יֵצֶר הָרַע, שֶׁאִם אֵין הַקָּבָּ"ה מַתִּירָהּ יִשָּׂאֶנָּה בְאִסּוּר, אֲבָל אִם נְשָׂאָהּ סוֹפוֹ לִהְיוֹת שׂוֹנְאָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר אַחֲרָיו "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ וְגוֹ'", וְסוֹפוֹ לְהוֹלִיד מִמֶּנָּה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, לְכָךְ נִסְמְכוּ פָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ (תנחומא):

מקור 30 · ראשונים
attested

Radak

רד"ק, מלכים יא ב

Radak

הקטע מפרש את האיסור «לא תבואו» כקשור לאיסור «לא תתחתן בם», ומרחיבו מעבר לשבעת העמים לכל העמים, תוך הבחנה בין גיור כן ושלם לבין גיור שאינו מאהבה או מיראה.

לא תבואו - שנאמר לא תתחתן בם, ואף על פי שאמר זה בז' גוים, הוא הדין לכולם, שלא היו אסורות אם יתגיירו מלב שלם לא מאהבה ומיראה. אכן יטו - באמת יטו...

מקור 31 · ראשוניםKOHEN TUMAH
מאומת

Mishneh Torah, Mourning 3:1-6

משנה תורה, הלכות אבל ג׳:א׳-ו׳

Mishneh Torah, Mourning 3:1-6

Maimonides codifies the laws of priestly contact with the dead, distinguishing ordinary kohanim from the high priest and clarifying the permitted close-relative exceptions.

כָּל כֹּהֵן שֶׁנִּטְמָא לְמֵת חוּץ מִשִּׁשָּׁה מֵתִים הַמְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה אוֹ אִשְׁתּוֹ. בְּעֵדִים וְהַתְרָאָה. הֲרֵי זֶה לוֹקֶה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא א) "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו". וְאֶחָד הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת אוֹ הַמַּאֲהִיל אוֹ הַנּוֹשֵׂא. וְאֶחָד הַמֵּת וְאֶחָד שְׁאָר הַטֻּמְאוֹת הַפּוֹרְשׁוֹת מִן הַמֵּת שֶׁנֶּאֱמַר לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. וּכְבָר פֵּרַשְׁנוּ בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת כָּל דְּבָרִים הַמְטַמְּאִין מִן הַמֵּת מִן הַתּוֹרָה אוֹ מִדִּבְרֵיהֶם: וְכֵן אִם נָגַע הַכֹּהֵן בְּקֶבֶר לוֹקֶה. אֲבָל נוֹגֵעַ הוּא בִּבְגָדִים שֶׁנָּגְעוּ בְּמֵת אַף עַל פִּי שֶׁמִּטַּמֵּא בָּהֶן טֻמְאַת שִׁבְעָה: וְכֵן אִם נִכְנַס לְאֹהֶל טָמֵא שֶׁנִּכְנְסָה לוֹ הַטֻּמְאָה לוֹקֶה. אַף עַל פִּי שֶׁעַצְמָהּ שֶׁל טֻמְאָה בְּבַיִת אַחֵר. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ כָּל הָאֹהָלִים שֶׁתִּכָּנֵס לָהֶן הַטֻּמְאָה אוֹ שֶׁתֵּצֵא מֵהֶן וְדִין הַסְּכָכוֹת וְהַפְּרָעוֹת. וְכָל הַדְּבָרִים הַמְּבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה וְהַחוֹצְצִין בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְאֵי זֶה מֵהֶן דִּין תּוֹרָה וְאֵי זֶה מֵהֶן מִדִּבְרֵיהֶן. הַכּל בְּהִלְכוֹת טֻמְאַת מֵת. וְשָׁם בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין עַכּוּ"ם מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל וּלְפִיכָךְ קִבְרוֹתֵיהֶם טְהוֹרִים וּמֻתָּר לְכֹהֵן לִכָּנֵס לְשָׁם וְלִדְרֹךְ עַל קִבְרוֹתֵיהֶם. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא שֶׁיִּגַּע בַּטֻּמְאָה אוֹ שֶׁיִּשָּׂאֶנָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ שָׁם:

With the exception of the six relatives mentioned in the Torah and his wife, whenever a priest becomes impure because of contact with a corpse, if there are witnesses and a warning is administered, he is punished by lashes, as Leviticus 21:1 states: "No one shall contract ritual impurity for the sake of a deceased person among his people." This applies whether one touches the corpse, stands over it, or carries it. And it applies to a corpse and to all other forms of ritual impurity stemming from a corpse, as implied by "No one shall contract ritual impurity for the sake of a deceased person among his people." In Hilchot Tumat Meit, we already described all the factors associated with a corpse that convey ritual impurity according to Scriptural Law and according to Rabbinic Law. Similarly, a priest receives lashes if he touches a grave. He may, however, touch clothes that touched a corpse, even though by doing so, he contracts ritual impurity that continues for seven days. Similarly, if a priest enters a covered structure into which ritual impurity enters, he is lashed. This applies even though the source of impurity itself is in another building. We have already explained all the types of "tents" into which ritual impurity can enter and depart, the laws involving foliage and projections, the entities which bring ritual impurity and those which interpose between ritual impurity, which involve Scriptural Law and which involve Rabbinic Law. All of this is discussed in Hilchot Tumat Meit. There we explained that non-Jews do not convey ritual impurity through overhangs. Therefore their graves are pure and a priest may enter their cemetery and walk on their graves. He is forbidden only to touch impurity or carry it, as we explained there.

מקור 32 · ראשוניםKOHEN TUMAH
מאומת

Mishneh Torah, Defilement by a Corpse 1:1-5

משנה תורה, הלכות טומאת מת א׳:א׳-ה׳

Mishneh Torah, Defilement by a Corpse 1:1-5

Maimonides systematically defines corpse impurity, its sources, and its transmission, providing the legal foundation for the restrictions on kohanim.

הַמֵּת מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל טֻמְאַת שִׁבְעָה. וְטֻמְאַת מַגָּע וְאֹהֶל מְפֹרָשִׁין בַּתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט יא) "הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל נֶפֶשׁ אָדָם וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים". וְנֶאֱמַר (במדבר יט יד) "כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים": טֻמְאַת מַשָּׂא מִפִּי הַשְּׁמוּעָה. וְקַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים אִם נְבֵלָה שֶׁהִיא טֻמְאַת עֶרֶב וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּאֹהֶל מְטַמְּאָה בְּמַשָּׂא שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא כח) "וְהַנּשֵֹׁא אֶת נִבְלָתָם" הַמֵּת לֹא כָּל שֶׁכֵּן. וּמַה נְּבֵלָה שֶׁמַּגָּעָהּ טֻמְאַת עֶרֶב מַשָּׂאָהּ טֻמְאַת עֶרֶב אַף הַמֵּת שֶׁמַּגָּעוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה מַשָּׂאוֹ טֻמְאַת שִׁבְעָה. אֵין טֻמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים אֶלָּא דִּין תּוֹרָה. וְיֵרָאֶה לִי שֶׁשָּׁתַק מִמֶּנָּה הַכָּתוּב כְּדֶרֶךְ שֶׁשָּׁתַק מֵאִסּוּר הַבַּת לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בַּת הַבַּת. וְשָׁתַק מֵאִסּוּר אֲכִילַת בָּשָׂר בְּחָלָב לְפִי שֶׁאָסַר בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ בִּשּׁוּלוֹ. כָּךְ שָׁתַק מִטֻּמְאַת מַשָּׂא בְּמֵת לְפִי שֶׁטִּמֵּא בְּפֵרוּשׁ אֲפִלּוּ טֻמְאַת אָהֳלוֹ כָּל שֶׁכֵּן מַשָּׂאוֹ:

A human corpse imparts ritual impurity that persists for a minimum of seven days when it is touched or carried or when one is under the same structure (ohel). The impurity imparted by touching a corpse or being under the same structure is explicitly mentioned in the Torah, as Numbers 19:11 states: "One who touches a corpse of any human being will be impure for seven days" and ibid.:14 states: "Anyone who enters the tent and anything in the tent will be impure for seven days. The impurity stemming from carrying a human corpse is derived from the Oral Tradition. It is based on an inference from a lesser matter to a more severe one. If the carcass of animal makes a person impure only until the evening, but does not cause a person to incur ritual impurity when under the same shelter, and yet causes him to incur impurity when carrying it, as Leviticus 11:40 states: "One who carries their carcasses," how much more so should this apply with regard to a human corpse. And the process of reasoning continues: if touching an animal carcass causes one to become impure until the evening and carrying it causes a person to be impure until the evening, so too, since touching a corpse causes a person to be impure for seven days, it should cause him to be impure for seven days if he carries it. The impurity resulting from carrying a corpse is not considered of Rabbinic origin, but is instead, a Scriptural Law. It appears to me that Scripture remained silent concerning this type of impurity in the same way that it remained silent concerning the prohibition against relations with one's daughter, because it explicitly forbade relations with the daughter of one's daughter. And it remained silent concerning the prohibition against partaking of meat cooked with milk, because it explicitly forbade cooking it. Similarly, Scripture did not mention the impurity incurred by carrying a human corpse because it explicitly mentioned that one who was under the same shelter as a corpse incurs impurity. Thus one can infer that this certainly applies to one who carries it.

מקור 33 · ראשוניםINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 12:1-9

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה י״ב:א׳-ט׳

Mishneh Torah, Forbidden Intercourse 12:1-9

Maimonides codifies the laws of relations between Jews and non-Jews, including the prohibition of intercourse and the status of a child born from such a relationship. He also discusses the circumstances in which rabbinic safeguards apply.

יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעַל עַכּוּ"ם מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת דֶּרֶךְ אִישׁוּת. אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּבְעֲלָה לְעַכּוּ"ם דֶּרֶךְ אִישׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ג) "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ". אֶחָד שִׁבְעָה עֲמָמִין וְאֶחָד כָּל אֻמּוֹת בְּאִסּוּר זֶה. וְכֵן מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא (נחמיה י לא) "וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ": וְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָּא דֶּרֶךְ חַתְנוּת אֲבָל הַבָּא עַל הַכּוּתִית דֶּרֶךְ זְנוּת מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבוֹא לְהִתְחַתֵּן. וְאִם יִחֲדָהּ לוֹ בִּזְנוּת חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם נִדָּה וּמִשּׁוּם שִׁפְחָה וּמִשּׁוּם כּוּתִית וּמִשּׁוּם זוֹנָה. וְאִם לֹא יִחֲדָהּ לוֹ אֶלָּא נִקְרֵאת מִקְרֶה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם כּוּתִית [ג.] וְכָל חִיּוּבִין אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶן: עָוֹן זֶה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין אַל יְהִי קַל בְּעֵינֶיךָ. אֶלָּא יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵד שֶׁאֵין בְּכָל הָעֲרָיוֹת כְּמוֹתוֹ. שֶׁהַבֵּן מִן הָעֶרְוָה בְּנוֹ הוּא לְכָל דָּבָר וּבִכְלַל יִשְׂרָאֵל נֶחְשָׁב אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַמְזֵר וְהַבֵּן מִן הַכּוּתִית אֵינוֹ בְּנוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ד) "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי" מֵסִיר אוֹתוֹ מִלִּהְיוֹת אַחֲרֵי ה':

When a Jew engages in relations with a woman from other nations, [taking her] as his spouse or a Jewess engages in relations with a non-Jew as his spouse, they are punished by lashes, according to Scriptural Law. As [Deuteronomy 7:3] states: "You shall not intermarry with them. Do not give your daughter to his son, and do not take his daughter for your son." This prohibition applies equally to [individuals from] the seven [Canaanite] nations and all other gentiles. This was explicitly stated in Ezra [Nechemiah 10:31]: "That we will not give our daughters to the gentiles in the land and that we will not take their daughters for our sons." The Scriptural prohibition applies only to marital relations. When, by contrast, one engages in relations with a gentile woman with a licentious intent, he is given "stripes for rebellious conduct" according to Rabbinic Law. [This is a] decree, lest this lead to marriage. If [a Jew] designates [a gentile woman] for licentious relations, he is liable for relations with a niddah, a maid-servant, a gentile woman, and a licentious woman. If he did not designate her for himself, but instead, [engage in relations with her] spontaneously, he is only liable for relations with a gentile woman. All of these liabilities are Rabbinic in origin. Although this transgression is not punishable by execution by the court, it should not be regarded lightly, for it leads to a detriment that has no parallel among all the other forbidden sexual relations. For a child conceived from any other forbidden sexual union, is [the father's] son with regard to all matters and is considered a member of the Jewish people, even if he is a mamzer. A son conceived by a gentile woman, by contrast, is not considered his son. [This is derived from Deuteronomy 7:4:] "For he shall sway your son away from following Me." She turns him away from being one of those who follow God.

מקור 34 · ראשוניםINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 52

ספר המצוות, מצוות לא תעשה נ״ב

Sefer HaMitzvot, Negative Commandments 52

Maimonides identifies the prohibition of intermarriage with the nations as a negative commandment derived from Deuteronomy 7:3. His explanation focuses on the danger of being drawn toward idolatry and abandoning Torah practice.

הזהירנו מהתחתן בכופרים. והוא אמרו יתעלה לא תתחתן בם, ובאר החתנות מהו בתך לא תתן לבנו, ובבאור אמרו דרך חתנות אסרה תורה. והעובר על לאו זה יש בענשו הפרש, וזה שהבועל ארמית כשבא עליה בפרהסיא כל מי שיהרגהו והוא דבק בעבירה הנה קיים העונש כמו שעשה פנחס לזמרי, ואמרו (סנהדרין פ"א:) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, אבל בתנאים שאמרנו והוא שיבא עליה בפרהסיא ובשעת מעשה וכמעשה שהיה, ואם לא עשה זה בפרהסיא או שפירש ולא פגעו בו קנאין הנה הוא מחוייב כרת אבל לא התבאר זה הכרת בתורה

מקור 35 · ראשוניםINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Sefer HaChinukh 427

ספר החינוך תכ״ז

Sefer HaChinukh 427:1-2

The Sefer HaChinukh presents the prohibition against marrying members of the seven nations, explaining that marriage creates deep attachment and can lead a person away from the true faith. It discusses the principle behind the commandment as well as its scope.

לֹא לְהִתְחַתֵּן בְּעוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה – שֶׁלֹּא נִתְחַתֵּן עִם הָאֻמּוֹת. וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (מאיסורי ביאה יב א) לֹא עִם שִׁבְעָה עֲמָמִים וְלֹא עִם שְׁאָר הָאֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז ג) וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם. וְעִנְיַן הַחַתְנוּת הוּא, שֶׁיִּתֵּן בִּתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ בְּנוֹ לְבִתּוֹ, וּכְמוֹ שֶׁבֵּאֵר הַכָּתוּב (שם) בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ. וְכָל שֶׁכֵּן הַמִּזְדַּוֵּג עִמָּהֶם, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ בִּכְלַל הָאִסּוּר, וְאָמְרִינַן בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (לו, ב) דֶּרֶךְ חַתְנוּת אָסְרָה תּוֹרָה, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכָּתוּב הַזֶּה דְּלֹא תִתְחַתֵּן בְּשִׁבְעָה עֲמָמִים הוּא דִּכְתִיב וּבְגֵרוּתָן דַּוְקָא, וְהָכִי מַשְׁמַע לְהוּ לְרַבָּנָן שֶׁאָמְרוּ בַּגְּמָרָא (יבמות עו, א) בְּגֵרוּתָן אִית לְהוּ חַתְנוּת, בְּגַיּוּתָן לֵית לְהוּ חַתְנוּת, בַּמֶּה שֶׁחָזַר הַכָּתוּב בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ יְרַבֶּה שִׁבְעָה עֲמָמִים וְכָל שְׁאָר הָאֻמּוֹת בָּאִסּוּר אַף בְּגַיּוּתָן, אֲבָל שִׁבְעָה עֲמָמִין נֶאֶסְרוּ אַף בְּגֵרוּתָן לְפִי שֶׁהָיוּ עִקַּר עֲבוֹדָה זָרָה וִיסוֹדָהּ הָרִאשׁוֹן, וּשְׁאָר עֲמָמִין מֻתָּרִין בְּגֵרוּת, וְאִסּוּר זֶה יִהְיֶה דַּוְקָא כְּשֶׁהוּא מְיַחֲדָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, אֲבָל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה דֶּרֶךְ מִקְרֶה, כְּאָדָם שֶׁבָּא עַל זוֹנָתוֹ שֶׁלֹּא בְּפַרְהֶסְיָא, אֵין בָּזֶה אֶלָּא אִסּוּר דִּבְרֵיהֶם, וְהוּא אִסּוּר נשג"ז (נדה, שפחה, גויה, זונה), הַמֻּזְכָּר בַּעֲבוֹדָה זָרָה (שם). מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. לְפִי שֶׁרֹב הֲמוֹן הָעָם, דֶּרֶךְ טִפְּשׁוּת יִמָּשְׁכוּ אַחַר עֲצַת נְשׁוֹתֵיהֶם, וְאִם יִשָּׂא אָדָם בַּת אֵל נֵכָר תִּמְשְׁכֵהוּ לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְעוֹד כִּי גַּם בָּנֶיהָ הַנּוֹלָדִים מִמֶּנּוּ תְּגַדֵּל לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאוֹי לוֹ לַפּוֹסֵל אֶת זַרְעוֹ.

To not marry with idolaters: That we should not marry with the nations — and Rambam, may his memory be blessed, wrote (Mishneh Torah, Laws of Forbidden Intercourse 12:1), “Not with the seven nations and with the other nations” — as it is stated (Deuteronomy 7:3), “You shall not marry with them.” And the matter of marriages is that he give his daughter to [the idolater’s] son or his son to his daughter, and as the verse elucidates, “you shall not give your daughter to his son, and his daughter you shall not take for your son.” And all the more so one who mates with them [himself], as he himself is included in this prohibition. And we say in Tractate Avodah Zarah 36b [that it is] by way of marriages that the Torah forbade. But even though this verse of “You shall not marry them” is written specifically about the seven nations and in their being converts — and so is it understood by our Rabbis, who said in the Gemara (Yevamot 76a), “In their being converts, they have marriages, in their being gentiles, they do not have marriages” — in that which the Scripture restates [that which is already understood], “you shall not give your daughter to his son, and his daughter you shall not take for your son,” it [comes to] include the seven nations and all of the other nations even in their being gentiles. But the seven nations are forbidden even in their being converts because they were the main [source] of idolatry and its first foundation, whereas the other nations are permitted by conversion. But one who has sexual relations on occasion, such as a man who has sexual relations privately with his harlot — this is only a rabbinic prohibition, and it is the prohibition of nashgaz (the Hebrew initials of the four types of women included: menstruant, maidservant, gentile, harlot) mentioned in Avodah Zarah 76a. It is from the roots of the commandment [that it is that] since most of the masses — in their stupidity — are drawn after the counsel of their wives, if one marries the “daughter of a foreign god,” she will draw him to worship idolatry. And also because her children that are born from her will be raised towards idolatry. And woe to the one who disqualifies his seed.

מקור 36 · אחרונים
מאומת

Shulchan Arukh, Even HaEzer 16:1-2

שולחן ערוך, אבן העזר ט״ז:א׳-ב׳

Shulchan Arukh, Even HaEzer 16:1-2

השולחן ערוך פוסק את איסור נישואי ישראלית לנכרי ואת תוצאותיו ההלכתיות, ובכללן שאלת הוולד ומעמד הקשר.

איסור כותית ושפחה. ובו ו סעיפים: ישראל שבעל כותית דרך אישות או ישראלית שנבעלה לכותי (דרך אישות) הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם (ויש חולקין בזה) (טור) אבל הבא על הכותית דרך זנות במקרה חייב עליה מדרבנן משום כותית ומשום זונה ומכין אותו מכת מרדות ואם ייחדה לו בזנות חייב עליה מדרבנן משום נדה שפחה כותית זונה ואם היה כהן אפי' בא עליה דרך מקרה לוקה עליה מן התורה משום זונה: הבא על הכותית אם לא פגעו בו קנאים ולא הלקוהו ב"ד הרי עונשו מפורש בדברי הקבלה שהוא בכרת שנאמר כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ולא יהיה לו ער ועונה אם ישראל הוא לא יהיה לו ער בחכמים ולא עונה בתלמידים: הגה ועון זה יש בו הפסד שאין בכל העריות שבנו הבא מן השפחה ומן הנכרית אינו בנו משא"כ בשאר עריות (טור בשם הרמב"ם) הבא על הכותית בפרהסיא שדינו שקנאים פוגעים בו כמו שיתבאר בחשן המשפט סימן תכ"ה הוא בכלל עריות ודינו ליהרג ולא יעבור כמו בשאר עריות (ב"י בשם א"ח שכ"כ בשם הרמב"ן) (וכמו שיתבאר ביורה דעה סימן קנ"ז):

If a Jew engages in sexual relations with a female idolater, derech ishut (that is, for the purpose of marriage), or a Jewess engages in sexual relations with a male idolater, that Jew or Jewess is given lashes on a Biblical level. As it is written (Deuteronomy 7:3): "You shall not marry them." (There are those who disagree with this ruling). However, if he engages in sexual relations derech zenut (that is, for licentiousness), casually, he is culpable only on a Rabbinic level for idolatry and for engaging in relations with a prostitute and he is given makat mardut (that is, lashes on a Rabbinic level). And, if he sets her aside for licentious activity, he is culpable on a Rabbinic level for having sexual relations with a nida (that is, menstruant), having sexual relations with a shifcha, (that is, slavewoman), idolatry, and having sexual relations with a prostitute. And, if he is a Kohen (that is, a priest), even if he engages in sexual relations casually, he receives lashes on a Biblical level, as it is written (Leviticus 21:7) ["(A kohen) may not marry a prostitute..."] A man who has sexual relations with an idol worshiper, if zealots have not killed him and he has not received lashes at the hands of the court, his punishment is explicit in the words of tradition (Prophets), that he receives excision, as is written, “…For Judah has profaned the holiness of God which He loves, and has married the daughter of his strange god. May God cut off the man that does this, he that calls and he that answers…” (Malachi 2:11-12). He shall not have a caller among the wise nor a responder among the students. Note: This sin has a deficit which is not present among all the other sexual proscriptions, for the son derived from a (Canaanite) female slave or from a Kuthite (non-Jewish) female is not considered his son, as opposed to descendents from other sexually proscribed women (Tur in the name of Rambam). One who has sexual relations with an idol worshiper in public, whose law is that zealots kill him, as will be explained Choshen Mishpat chapter 425, is included in the classification of sexual proscriptions, and the law is that he should permit himself to be killed rather than transgress (Beit Yosef in the name of Orchot Chaim in the name of Rambam) as is the case with other sexual proscriptions and as explained in Yoreh Deah chapter 157.

מקור 37 · אחרונים
מאומת

Shulchan Arukh, Even HaEzer 6:8

שולחן ערוך, אבן העזר ו׳

Shulchan Arukh, Even HaEzer 6:8

הקטע מגדיר זונה האסורה לכהונה כמי שנבעלה למי שאסור לה להינשא לו, וכן גיורת, שפחה משוחררת ויבמה שנבעלה לזר; לעומת זאת, בעילה לבהמה, לנידה או לפנויה אינה פוסלתה, ויש הסוברים שבעילה לחייבי עשה או לאו אינה עושה זונה מלבד ביבמה.

איזהו היא זונה כל שאינה בת ישראל או בת ישראל שנבעלת לאדם שהיא אסורה לינשא לו איסור השוה לכל או שנבעלה לחלל אף על פי שהיא מותרת לינשא לו לפיכך הנרבעת לבהמה אע"פ שהיא בסקילה לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי לא נבעלה לאדם הבא על הנדה אע"פ שהיא בכרת לא נעשית זונה ולא נפסלה לכהונה שהרי אינה אסורה לינשא לו וכן הבא על הפנויה אפי' היתה קדשה שהפקירה עצמה שהיא במלקות לא נעשית זונה ולא נפסלה מהכהונה שהרי אינה אסורה לינשא לו אבל הנבעלת לאחד מאיסורי לאוין השוין בכל ואינה מיוחדת בכהנים או מאיסורי עשה וא"צ לומר למי שהיא אסורה לו משום ערוה או לכותי ועבד הואיל והיא אסורה לינשא לו הרי זו זונה וכן הגיורת והמשוחררת אפילו נתגיירה ונשתחררה פחות מבת ג' שנים הואיל ואינה בת ישראל הרי זו זונה ואסורה לכהן וכן יבמה שבא עליה זר עשאה זונה וי"א שהבא על חייבי עשה או על חייבי לאוין אפי' חייבי לאוין דשאר לא עשאה זונה חוץ מהבא על היבמה:

ראה גם

מקור 38 · אחרונים
מאומת

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 372:1-2

שולחן ערוך, יורה דעה שע״ב:א׳-ב׳

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 372:1-2

הסימן עוסק באיסור כוהן להיטמא למת ובחריגים לקרובים; הוא מספק את המסגרת המעשית למושג טומאת כוהן, ללא קשר ישיר לנישואי בת כוהן.

היתר טומאה במקום מצוה ודין קברי עובדי כוכבים. ובו ב' סעיפים: אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס (פי' שדה שאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים אם צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור דרך שם אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר וכן אבל העובר דרך שם יכול לילך אחריו לנחמו וכן מטמא בטומאה של דבריהם לדון עם עובדי כוכבים ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם וכן כל כיוצא בזה: הגה כהן ששוכב ערום והוא באהל עם המת ולא ידע אין להגיד לו אלא יקראו לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תחלה אבל אם כבר הגידו לו אסור להמתין עד שילביש עצמו ודוקא אם הוא באהל המת שהוא טומאה דאורייתא אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים שהיא טומאה דרבנן ילביש עצמו תחלה דגדול כבוד הבריות (ת"ה סימן רפ"ה) כמו שנתבאר לעיל סימן ש"ג לענין כלאים. כהן שהוא ישן ומת עמו באהל צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא (תשובת מהרי"ל סימן ס"ט):

In spite of the fact that the Kohen is prohibited to enter a Peras-area, i.e., a field in which there was a lost grave or in which a grave had been ploughed up and the extent [of the prohibited area being] a hundred cubits [in every direction], or the country of the heathens, — if he must go there [in order] to take a wife or to study Torah, and he has no other road, he may pass through there, even if he can manage to study elsewhere. And so too, [with respect to] a mourner who passes through there, — [the law is that] he may go after him to console him. Likewise, may he incur uncleanness [which is forbidden] by a Rabbinical decree, [viz., by going] to argue [matters] with heathens and to contest [in court the legality of their acts], for he is as one who saves [his property] from their hand, and so also anything that is similar to this. Gloss: A Kohen who lies undressed whilst in the [same] tent with a corpse and was not aware [of this], should not be informed thereof, but he should be called [out] without specifying [the reason thereof], so that he leave, [and the grounds for not specifying the reason being] in order that he dress himself first. But if they had already told him [the reason], he is forbidden to remain [there] until he dresses himself. And [this applies] only if he is in the corpse's tent, which is an uncleanness [forbidden] Biblically, but if he is in a Peras-area or in the country of the heathens, which is an uncleanness forbidden [only] Rabbinically, he should dress himself first, for human dignity [in proper appearance] is very important as has been explained supra § 303 regarding the subject of Kilay'im. A Kohen who was asleep and there was a corpse with him in the [same] tent must be awakened and told [about it] in order that he leave.

מקור 39 · אחרונים
מאומת

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 373:1-2

שולחן ערוך, יורה דעה שע״ג:א׳-ב׳

Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 373:1-2

הסימן ממשיך את דיני טומאת הכוהן, ובפרט מצבים שבהם כוהן עשוי להיטמא ואת גבולות ההיתר והאיסור.

אפי' בעל מום מוזהר מליטמא אבל חלל וכהנת מותרים ליטמא:

Even [a Kohen] who has a blemish, is cautioned not to defile himself, but one of profaned [Priestly stock] and a daughter of a Kohen, are permitted to defile themselves.

מקור 40 · אחרונים
מאומת

Responsa Chatam Sofer, Even HaEzer 2:159

שו"ת חתם סופר, אבן העזר ב׳:קנ״ט

Responsa Chatam Sofer, Even HaEzer 2:159

תשובה העוסקת בנישואין אסורים ובמעמד הנולד מקשר עם נכרי, ומדגימה את יישום דיני ייחוס, קדושת ישראל ותוצאות נישואי תערובת.

שלום וכ"ט לידידי החרוץ השנון המופלג בנן של קדושים כבוד מהו' אברהם נ"י:

מקור 41 · אחרוניםINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Arukh HaShulchan, Even HaEzer 16:1-8

ערוך השולחן, אבן העזר ט״ז:א׳-ח׳

Arukh HaShulchan, Even HaEzer 16:1-8

Arukh HaShulchan surveys the Torah and rabbinic foundations of the prohibition of intermarriage and relations with non-Jews, clarifying the legal categories and practical consequences.

[איסור שפחה וכותית ובו י"א סעי'] כתב הרמב"ם ז"ל בפי"ב מא"ב: ישראל שבעל כותית משאר האומות דרך אישות, או ישראלית שנבעלה לכותי דרך אישות – הרי אלו לוקין מן התורה, שנאמר "וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ" (דברים ז ג). אחד ז' אומות ואחד שאר עממין באיסור זה, וכן מפורש ע"י עזרא: "וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ" (נחמיה י לא), עכ"ל. וכבר בארנו בסי' ד' סעי' ג' דדעת הרמב"ם דקרא דלא תתחתן בם מיירי בכל האומות בגיותן, והרבה מרבותינו חולקים עליו וס"ל דקרא מיירי בשבעה אומות ובגירותן, אבל בגיותן לית להו חתנות כלל. ונמצא דלהרמב"ם לא לקי רק בחיתון וביאה כמו דס"ל בכל חייבי לאוין, ולהחולקים עליו חייב בשבעה אומות בגיותן בביאה בלבד, ובגירותן חייב משום לא תתחתן בם בחיתון בלבד ובשאר אומות בגירותן שרי לגמרי ובגיותן לית להו חתנות וביאה הוי זנות בעלמא. וצ"ל לדעת הרמב"ם אע"ג דקדושין אין להם מ"מ נשואין יש להם [ב"ח], ושארי פוסקים לא ס"ל האי סברא. [ע' בהגר"א סק"ב שכתב להחולקים אינו חייב בז' אומות בגיותן רק בקידש ובעל מדכתיב לשון קיחה, וצ"ע הא לית להו קיחה וכן פירוש הפסוק כמ"ש התוס' ס"פ האומר]. ומ"מ יראה לי דאפילו להחולקים על הרמב"ם, מ"מ אם היא בביתו ובועל אותה תמיד כדרך איש ואשתו – חייב עלה מדאורייתא, דהא הכי איתא בהדיא בגמ' [ע"א ל"ו:] דאורייתא אישות דרך חתנות, ודוחק לומר דזהו אינו אליבא דהלכתא, ולכן אע"ג דאין להם חתנות מ"מ כיון דהוא דרך אישות לקי עלה מדאורייתא [כנ"ל ודו"ק]. וכתב הרמב"ם דהבא על הכותית דרך זנות במקרה – חייב עליה מדרבנן משום כותית [וי"א גם משום זונה] ומכין אותו מכת מרדות, ואם ייחדה לו בזנות – חייב עליה מדרבנן משום נדה ומשום שפחה ומשום כותית ומשום זונה. ואם היה כהן – אפילו בא עליה דרך מקרה חייב עליה מן התורה משום זונה ולוקה עליה. וכותית שיש לה בעל – יש איסור דאורייתא דהיא כא"א דכתיב "וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (בראשית ב כד) – ולא באשת חבירו [ב"ש]. וי"א דמן התורה אין איסור כלל [רשב"א קדושין כ"א:]. וזה שכתב הרמב"ם דבכהן חייב משום זונה, יש פוסקים דס"ל דדווקא כשנבעלה פעם אחת – אז הוא חייב מן התורה משום זונה, אבל אם עדיין לא נבעלה – אין עליה שם זונה. ואע"ג דבסי' ו' נתבאר דבגיורת חייב משום זונה, וכהן שנשאה דינו כנשא זונה – זהו מפני ששייך בה קיחה וחתנות גרע טפי [שם] דקרינן ביה "זונה לא יקח". וזה שמחלק הרמב"ם בין בא עליה באקראי בין יחדה לו – זהו לפי גירסתו בש"ס [שם], אבל לפי גירסא שלנו ליכא חילוק זה ואפילו בא באקראי חייב משום ד' דברים שנתבאר. וביחדה לו – לפמ"ש בסעי' ב' הוי איסור דאורייתא. [הרמב"ם נראה דגירסתו כי גזרו ב"ד של חשמונאי יחוד, כלומר מיוחדת לו. אבל ביאה לא, כלומר במקרה. וע"ש ברש"י ד"ה דאורייתא וכו', ודרך חתנות יפרש הרמב"ם כשנשאה דרך אישות ממש, ע"ש ודו"ק].

מקור 42 · אחרוניםINTERMARRIAGE WITH NON-JEW
מאומת

Shulchan Arukh, Even HaEzer

שולחן ערוך, אבן העזר מ״ד

Shulchan Arukh, Even HaEzer 44:8

This section addresses the validity of kiddushin involving a non-Jew and makes clear that a Jewish marriage cannot be created through a union with someone who is not Jewish.

המקדש כותית או שפחה אינו כלום שאינן בני קדושין וכן כותי ועבד שקידשו ישראלית אינו כלום:

One who betrothed a non-Jewess or maid-servant has done nothing, for they are not eligible for betrothal. Similarly, a non-Jew or slave that betrothed a Jewess has done nothing.

מקור 43 · מודרני
מאומת

Rav Mordechai Eliyahu (Maamar Mordechai Limot HaChol 20:4)

מאמר מרדכי לימות החול, כ׳:ד׳ — ד"ה בן או בת – רק מאשתו

Maamar Mordechai Limot HaChol 20:4

הקטע קובע שכוהן נטמא לבן או לבת רק מאישה יהודייה, ואינו נטמא לילדים שנולדו מגויה אף אם היא וילדיה התגיירו; כמו כן אינו נטמא לארוסה, לאישה האסורה לו או לגרושתו, גם אם יש לו ממנה ילדים.

בן או בת – רק מאשתו שהיא יהודיה, אבל אם בא על גויה וילדה לו בן או בת, אפילו אם אחרי כן נתגיירה ונתגיירו ילדיה – אינו מיטמא להם. אישה – אם היא הייתה רק משודכת לו או אפילו מאורסת לו – לא מיטמא לה. וכן אינו מיטמא לאישה שאסורה לו, כגון גרושה שנישאה לו (באיסור) ומתה, ואפילו אם הייתה גרושתו שהחזירה נגד הדין. וכן אם גרש את אשתו אפילו שיש לו בנים ממנה – אינו מיטמא לה. [הערה 8] שו"ע יו"ד סי' שע"ג סעי' ג', ד'. עוד יוסף חי פרשת תצוה סעי' ז'.

מקור 44 · מודרני
מאומת

Sulam on Zohar, Shemot 26

זהר, שמות כד

Sulam on Zohar, Shemot 26

הקטע מתאר את השוכב עם גויה כמי שמכניס את ברית הקודש ואות הברית לרשות אחרת, ומדגיש שקנאת הברית היא הקנאה שלפני הקב״ה, שבעקבות זנות ישראל עם בנות מואב חרו אפו.

מאן דשכיב וכו': ב) מי ששוכב עם בת אל נכר, דהיינו גויה, שמכניס ברית קדש ואות הברית ברשות אחרת, שכתוב, ובעל בת אל נכר, ולמדנו שאין קנאה לפני הקב"ה זולת קנאת הברית, שהוא ברית של השם הקדוש וסוד האמונה. מה כתוב, ויחל העם לזנות אל בנות מואב, מיד, ויחר אף ה' בישראל.

מקור 45 · מודרני
מאומת

Sulam on Zohar, Yitro 434

הסולם על ספר הזהר, יתרו תל״ד

Sulam on Zohar, Yitro 434

הקטע מביא את שאלת רבי חייא על היתר אשת יפת תואר אף שנאמר «לא תתחתן בם», ומשיב שהאיסור חל כשהיא ברשותם, ואילו לאחר שנשבתה ובאה לרשות ישראל התורה התירה אותה.

לא תשתחוה להם ולא תעבדם: ר' אלעזר היה הולך בדרך, והיה ר' חייא עמו. אמר ר' חייא כתוב, וראית בשביה אשת יפת תואר וגו'. מהו הטעם התירה התורה, והרי כתוב, לא תתחתן בם. אמר לו לא תתחתן היינו בעוד שעומדת ברשותם. אבל כאן שנשבתה ובאה לרשות ישראל התירה התורה.

מקור 46 · מודרני
מאומת

B'Mareh HaBazak Volume VII 91

שו"ת במראה הבזק חלק שביעי צ״א:ג׳ — ד"ה השאלה

B'Mareh HaBazak Volume VII 91:3

הקטע דן בזוג עולים יהודים שהכלה הייתה נשואה לגוי והחתן נושא שם משפחה המזוהה עם כהונה, וקובע שלרוב הדעות הוא נאמן לומר שאינו כהן, משום שלא הוחזק ככהן ושם המשפחה לבדו אינו מוכיח זאת.

השאלה: חתן וכלה עולים מחבר העמים. שניהם יהודים משני הצדדים. הכלה הייתה נשואה לגוי על-פי הצהרתו. החתן שמו כגנוביץ, שהוא שם של כהן, אך כמסיח לפי תומו הוא סיפר כי זה שם משפחתה של אמו. את אביו הוא לא הכיר, ולכן הוא קיבל את שמה. האם יש להתיר להם להינשא? ב. הוא הדין והוא והטעם שיהודי שלא הוחזק ככהן יהיה נאמן לומר "ישראל אני ואיני כהן". מקרה דנן ייתכן שקל וחומר הוא. ד. בנדון דידן המבקש לא הוחזק ככהן. שם המשפחה אינו מוכיח כי המבקש כהן, והמבקש הסביר בצורה הגיונית מדוע הוא מחזיק בשם זה אף שאינו כהן. על כן, לרוב הדעות אין צורך בשני עדים, והוא נאמן.

מקור 47 · מודרני
מאומת

B'Mareh HaBazak Volume II 105

שו"ת במראה הבזק חלק שני ק״ה:ג׳-ה׳ — ד"ה קה

B'Mareh HaBazak Volume II 105:3-5

הקטע מציג שאלה על אישה שחזרה בתשובה, הייתה נשואה בעבר לנכרי והתגרשה ממנו, ונשאל אם מותר לה להינשא לכהן.

קה. נישואי כהן לאשה שנבעלה לגוי שאלה: עובדת אצלנו אשה צעירה שחזרה זה עכשיו בתשובה. לפנים הייתה נשואה לנכרי (והתגרשה לפי חוקי המדינה). יש לה ילד מהנישואין ההם. שאלתי היא, האם יש איזה שהוא צד היתר בשבילה להתחתן עם כהן?

מקור 48 · מודרני
מאומת

B'Mareh HaBazak Volume II 107

שו"ת במראה הבזק חלק שני ק״ז:ז׳-ט׳ — ד"ה שאלה נכבדה זו אם בת עכו"ם

B'Mareh HaBazak Volume II 107:7-9

הקטע דן בכשרות בת שנולדה לישראלית מאב נכרי לכהונה, ומכריע שאין להתיר את נישואיה לכהן בניגוד לפסקם המפורש של הטור והשולחן ערוך, אף שיש דעה מקילה ברמב"ם.

שאלה נכבדה זו אם בת עכו"ם מישראלית כשרה לכהונה, נדונה ונתלבנה כבר אצל הראשונים, שכן מסקנתה המפורשת של הגמרא היא: "הלכתא עו"כ ועבד הבא על ישראלית הולד כשר…" וראשונים נחלקו אם כשר לכל דבר, או שאינו ממזר אבל פגום הוא לכהונה. כפי שכבודו מציין, נפסק הדבר מפורש בשו"ע לאיסורא, והדבר מופיע פעמים מספר. לאור זה, הרי גם אם דעת רמב"ם להקל אף לכתחילה, אין מקום להורות בניגוד לפסקם החד-משמעי של הטור והמחבר. והנה מנוסח השאלה משמע שאין ספק בגויותו של אבי הנערה, וגם אין מצב שלפיו אותו הכהן אינו ידוע ככהן (כגון שאינו נושא כפיו ואינו עולה לתורה ראשון). והואיל והזוג טרם נישא, והם באים להימלך, איננו מוצאים פתח להקל, עם כל הכאב ועגמת-הנפש שיש בכך. אנו ממליצים לקיים שיחות רציניות עם הבחור ועם הבחורה (ואף עם המשפחות) כדי שישתכנעו ויבואו מתוך עצמם להכיר בדעת תורה שהיא דעת ה'. ויהי רצון שהקב"ה ימציאם את זיווגם האמיתי מהרה.

מקורות קשורים· נמצאו 4, טרם אומתוהתחבר כדי לאמת
  • Tractate Soferim 18:6לא מאומת

    ביום שהושיבו ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה פתח ואמר (דברים כט) אתם נצבים היום כלכם טפכם נשיכם אנשים באין לשמוע נשים כדי לקבל שכר פסיעות טף למה בא כדי ליתן שכר למביאיהן מכאן נהגו בנות ישראל קטנות לבא לבתי כנסיות כדי ליתן שכר למביאיהן והן לקבל שכר:

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • בוא וראה כמה טובה אשה טובה שהרי הכתוב קורא אותה מציאה טובה אם באשה ממש הכתוב מדבר הרי נקראת טוב. אם בתורה הכתוב מדבר הרי המשילה הכתוב באשה ללמדך שבחה של אשה טובה. וכן הוא אומר (משלי ל״א:י׳) אשת חיל מי ימצא. וכן דוד אומר (תהילים ל״ב:ו׳) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ודרשו בו רבותינו לעת מצוא אשה. ורבותינו אמרו הרוצה שילמוד תורה בטהרה ישא אשה וילמוד תורה. וכן אמרו בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה. וצריך אדם שישא אשה ההוגנת לו לפי שהבנים הזכרים הולכים אחר האשה והנקבות אחר האיש. וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר. ואומר (בראשית כ״ב:כ׳) הנה ילדה מלכה גם היא בנים. ובתואל ילד את מלכה. וכתיב (דברי הימים א ב׳:מ״ט) ובת כלב עכסה. ואומר (בראשית מ״ו:ט״ו) ואת דינה בתו. למדנו שהנקבות נתלו באנשים והזכרים נתלו בנשים. לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וכל כך למה לפי שאם האשה מזרעת תחלה יולדת זכר. האיש מזריע תחלה יולדת נקבה. ואם הזריעו שניהם יולדת תאומים זכר ונקבה. או שתי נקבות או שני זכרים בזמן שהזרע מתחלק לשנים. ד"א אשה כי תזריע מה כתיב למעלה מן הענין והתקדשתם והייתם קדושים לאחר שהזהיר הקב"ה את ישראל להיות קדושים והבדילם מן הטמאות משקוצי חיה ועוף ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל נתן להם מצות טהרת גוף ולפי שיש בזכר מצות המילה הקדים הזכר לנקבה לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל דבור אל משה דבור אל ישראל שליח נאה לשולחו שלא היה משנה משליחותו. ישראל בענין הזה ואין העובדי כוכבים בענין הזה לפי שכתוב (ויקרא ט״ו:ל״א) והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם צריך להפריש את היולדת מביאת המקדש לכך נאמר דבר אל בני ישראל. לאמר. להזהיר נשותיהן. אשה. אחת גיורת ואשה משוחררת ושפחה. כי. לכשיהיה. תזריע. יש לומר שהוא לשון נקבה שהביא הכתוב אשה כי תזריע כמו אשה כי תהיה זבה. ויבא על מדרש שאמרנו למעלה שהוציא הכתוב מצוה זו על לשון אשה כי תזריע כמו אשה כי תזריע ללמד שאם האשה מזרעת ראשון היא יולדת זכר. ויש לומר תזריע לשון זכר כמו תרביע כלאים. (איוב מ) ובחבל תשקיע. והיא מצוה על האיש וכן הוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע כלומר אם תעבר האשה וילדה זכר. פתח בזכר לפי שעליו מצות המילה. וילדה. כל שתלד. בין בן תשעה ובין בן שמנה ובן שבעה ובן ששה ובן חמשה ובן ארבעה ובן שלשה, ומנין למפלת סנדל או שפיר או שליא והיוצא מחותך ת"ל כי תזריע וילדה זכר כל זרע שתלד. יכול המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים תהא טמאה ת"ל זכר. מה זכר מיוחד שיש בו מצורת האדם יצא אלו שאין בהם מצורת האדם. יכול המפלת ברית ראש שאינו חתוך ברית גוף שאינו חתוך הואיל ויש בהן מצורת האדם תהא טמאה ת"ל וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו מה זה מיוחד שהוא ראוי לברית נשמה יצאו אלו שאינן ראוין לברית נשמה. המפלת שפיר מלא דם מלא מים מלא גנינים אינה חוששת לולד. אם היה שפיר מרוקם תשב לזכר ולנקבה. פירוש לחומרא בטהרה הזכר ל"ג של זכר ולא ס"ו ימים וטומאת הנקבה שבועים ולא שבעה ימים בלבד וצריכה לישב שבועים בדמי טומאה ול"ג בדמי טהרה. ואיזה הוא שפיר מרוקם. אבא שאול אומר תחלת בריתו גויתו כעדשה פיו פתוח כחוט השערה. שתי עיניו כשני טיפין של זבוב ומקורבות זו לזו. ונקבה נדונה כחוט השערה ואין לה חתוך ידים ורגלים: (מפורש בקכלה). (איוב י׳:י׳-י״א) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. ואין בודקין אותו במים מפני שהמים עזים וטורדין אותו אלא בודקין אותו בשמן שהשמן רך ומצחצהו ואין רואין אותו אלא בהמה. כיצד בודקין אותו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא מביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מקום התורף אם מסכסך כידוע שהוא זכר ואם לאו בידוע שהיא נקבה. ונקבה כשעורה סדוקה ושני זרועות כשני חוטין של זהורית של שתי ושתי ירכות כשתי חוטין של זהורית. דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפינקס ושני ידיו בין ברכיו פיו סתום וטבורו פתוח. אוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה. ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לעמוד אפילו שעה אחת וכו'. מפורש במסכת נדה תנו רבנן שליא תחלתה דומה כחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרות ואין שליא פחותה מטפח. רבן שמעון בן גמליאל אומר שליא דומה לקרקבן של תרנגולין שהדקים יוצאים הימנה והיינו דתנן באבות עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ושלשתן מפסוק הזה (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך קרי ביה בוראיך שאתה עתיד ליתן דין וחשבון לפניו. וקרי ביה באריך כגון שמלה ושלמה. זה מקומו שבאתה. וקרי ביה בורך זה הקבר שנא' (שם) ונרוץ הגלגל אל הבור. וילדה זכר. לכך נקרא שמו זכר שחייב לזכור את בוראו ואת מצותיו ולידע כי לכך נוצר ולכך נולד ולכך קיים. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם לעשות נחת רוח לקוני. וטמאה שבעת ימים. היא טמאה. ואין הולד טמא. זה הוא שאמר רבי אליעזר קליר המת בבית הבית טהור יצא מן הבית הוא טהור והבית טמא. וילדה זכר וטמאה שבעת ימים. שתספור שבעה לולד האחרון מה שאין כן בנדה שהרי הנדה סופרת מראיה ראשונה שבעת ימים והיולדת סופרת מלידה אחרונה כגון שילדה האחד באחד בשבת והשני בשבת סופרת עוד שבעת ימים משום שנאמר וילדה וטמאה שבעת ימים רצופין זה אחר זה. כימי נדת דותה. הקיש ימי נדתה לימי לידתה מה ימי נדתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם אף ימי לידתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם. פירוש שהיולדת זכר אסורה לבעלה ז' ימים ויום שביעי לערב שהוא אור יום שמיני טובלת ומותרת לבעלה. ואע"פ שראתה דם בכל אלו ז' ימים אינה קובעת בזיבה שתהא צריכה שבעה נקיים כדין הזיבות אלא מותרת לאלתר ואין סופרת שבעת הימים עולה מהם שאם ילדה בזוב סופרת שבעה ושבעה שבעה ללידה וז' נקיים אחריהם. ולפי שהיא חולה מן הלידה אינה טובלת לאלתר עד שתבא בכח לפי שסתם יולדות חולות. דוותה תטמא. לרבות את בועלה. דוותה תטמא. לרבות את היולדת בזוב שאם היתה זבה קודם הלידה ויולדת בזוב שלא תהא טהורה עד שתבוא ז' נקיים והשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה וכן לנקבה בימיה או מתוך שלשים ושלש לאחר שלשים ושלש וכן לנקבה בימיה רב אמר מעין אחד התורה טימאתו והתורה טיהרתו והלכה כדבריו ואע"פ שלא הפסיק בין דם טמא לדם טהור או בין הטהור לטמא. בימי טומאה טמא בימי טהרה טהור: בוא וראה כמה טובה אשה טובה שהרי הכתוב קורא אותה מציאה טובה אם באשה ממש הכתוב מדבר הרי נקראת טוב. אם בתורה הכתוב מדבר הרי המשילה הכתוב באשה ללמדך שבחה של אשה טובה. וכן הוא אומר (משלי ל״א:י׳) אשת חיל מי ימצא. וכן דוד אומר (תהילים ל״ב:ו׳) על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא. ודרשו בו רבותינו לעת מצוא אשה. ורבותינו אמרו הרוצה שילמוד תורה בטהרה ישא אשה וילמוד תורה. וכן אמרו בן עשרים ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה. וצריך אדם שישא אשה ההוגנת לו לפי שהבנים הזכרים הולכים אחר האשה והנקבות אחר האיש. וכן הוא אומר אשה כי תזריע וילדה זכר. ואומר (בראשית כ״ב:כ׳) הנה ילדה מלכה גם היא בנים. ובתואל ילד את מלכה. וכתיב (דברי הימים א ב׳:מ״ט) ובת כלב עכסה. ואומר (בראשית מ״ו:ט״ו) ואת דינה בתו. למדנו שהנקבות נתלו באנשים והזכרים נתלו בנשים. לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וכל כך למה לפי שאם האשה מזרעת תחלה יולדת זכר. האיש מזריע תחלה יולדת נקבה. ואם הזריעו שניהם יולדת תאומים זכר ונקבה. או שתי נקבות או שני זכרים בזמן שהזרע מתחלק לשנים. ד"א אשה כי תזריע מה כתיב למעלה מן הענין והתקדשתם והייתם קדושים לאחר שהזהיר הקב"ה את ישראל להיות קדושים והבדילם מן הטמאות משקוצי חיה ועוף ובין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל נתן להם מצות טהרת גוף ולפי שיש בזכר מצות המילה הקדים הזכר לנקבה לכך נאמר אשה כי תזריע וילדה זכר. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל דבור אל משה דבור אל ישראל שליח נאה לשולחו שלא היה משנה משליחותו. ישראל בענין הזה ואין העובדי כוכבים בענין הזה לפי שכתוב (ויקרא ט״ו:ל״א) והזרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטומאתם בטמאם את משכני אשר בתוכם צריך להפריש את היולדת מביאת המקדש לכך נאמר דבר אל בני ישראל. לאמר. להזהיר נשותיהן. אשה. אחת גיורת ואשה משוחררת ושפחה. כי. לכשיהיה. תזריע. יש לומר שהוא לשון נקבה שהביא הכתוב אשה כי תזריע כמו אשה כי תהיה זבה. ויבא על מדרש שאמרנו למעלה שהוציא הכתוב מצוה זו על לשון אשה כי תזריע כמו אשה כי תזריע ללמד שאם האשה מזרעת ראשון היא יולדת זכר. ויש לומר תזריע לשון זכר כמו תרביע כלאים. (איוב מ) ובחבל תשקיע. והיא מצוה על האיש וכן הוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע כלומר אם תעבר האשה וילדה זכר. פתח בזכר לפי שעליו מצות המילה. וילדה. כל שתלד. בין בן תשעה ובין בן שמנה ובן שבעה ובן ששה ובן חמשה ובן ארבעה ובן שלשה, ומנין למפלת סנדל או שפיר או שליא והיוצא מחותך ת"ל כי תזריע וילדה זכר כל זרע שתלד. יכול המפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים תהא טמאה ת"ל זכר. מה זכר מיוחד שיש בו מצורת האדם יצא אלו שאין בהם מצורת האדם. יכול המפלת ברית ראש שאינו חתוך ברית גוף שאינו חתוך הואיל ויש בהן מצורת האדם תהא טמאה ת"ל וטמאה שבעת ימים וביום השמיני ימול בשר ערלתו מה זה מיוחד שהוא ראוי לברית נשמה יצאו אלו שאינן ראוין לברית נשמה. המפלת שפיר מלא דם מלא מים מלא גנינים אינה חוששת לולד. אם היה שפיר מרוקם תשב לזכר ולנקבה. פירוש לחומרא בטהרה הזכר ל"ג של זכר ולא ס"ו ימים וטומאת הנקבה שבועים ולא שבעה ימים בלבד וצריכה לישב שבועים בדמי טומאה ול"ג בדמי טהרה. ואיזה הוא שפיר מרוקם. אבא שאול אומר תחלת בריתו גויתו כעדשה פיו פתוח כחוט השערה. שתי עיניו כשני טיפין של זבוב ומקורבות זו לזו. ונקבה נדונה כחוט השערה ואין לה חתוך ידים ורגלים: (מפורש בקכלה). (איוב י׳:י׳-י״א) הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני. עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תסוככני. חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי. ואין בודקין אותו במים מפני שהמים עזים וטורדין אותו אלא בודקין אותו בשמן שהשמן רך ומצחצהו ואין רואין אותו אלא בהמה. כיצד בודקין אותו לידע אם זכר הוא אם נקבה היא מביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מקום התורף אם מסכסך כידוע שהוא זכר ואם לאו בידוע שהיא נקבה. ונקבה כשעורה סדוקה ושני זרועות כשני חוטין של זהורית של שתי ושתי ירכות כשתי חוטין של זהורית. דרש ר' שמלאי למה הולד דומה במעי אמו מקופל ומונח כפינקס ושני ידיו בין ברכיו פיו סתום וטבורו פתוח. אוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה. ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח שאלמלא כן אינו יכול לעמוד אפילו שעה אחת וכו'. מפורש במסכת נדה תנו רבנן שליא תחלתה דומה כחוט של ערב וסופה דומה כתורמוס וחלולה כחצוצרות ואין שליא פחותה מטפח. רבן שמעון בן גמליאל אומר שליא דומה לקרקבן של תרנגולין שהדקים יוצאים הימנה והיינו דתנן באבות עקביא בן מהללאל אומר הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. ושלשתן מפסוק הזה (קהלת י״ב:א׳) וזכור את בוראיך בימי בחורותיך קרי ביה בוראיך שאתה עתיד ליתן דין וחשבון לפניו. וקרי ביה באריך כגון שמלה ושלמה. זה מקומו שבאתה. וקרי ביה בורך זה הקבר שנא' (שם) ונרוץ הגלגל אל הבור. וילדה זכר. לכך נקרא שמו זכר שחייב לזכור את בוראו ואת מצותיו ולידע כי לכך נוצר ולכך נולד ולכך קיים. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם לעשות נחת רוח לקוני. וטמאה שבעת ימים. היא טמאה. ואין הולד טמא. זה הוא שאמר רבי אליעזר קליר המת בבית הבית טהור יצא מן הבית הוא טהור והבית טמא. וילדה זכר וטמאה שבעת ימים. שתספור שבעה לולד האחרון מה שאין כן בנדה שהרי הנדה סופרת מראיה ראשונה שבעת ימים והיולדת סופרת מלידה אחרונה כגון שילדה האחד באחד בשבת והשני בשבת סופרת עוד שבעת ימים משום שנאמר וילדה וטמאה שבעת ימים רצופין זה אחר זה. כימי נדת דותה. הקיש ימי נדתה לימי לידתה מה ימי נדתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם אף ימי לידתה אינן ראוין לזיבה ואין ספירת שבעה עולה מהם. פירוש שהיולדת זכר אסורה לבעלה ז' ימים ויום שביעי לערב שהוא אור יום שמיני טובלת ומותרת לבעלה. ואע"פ שראתה דם בכל אלו ז' ימים אינה קובעת בזיבה שתהא צריכה שבעה נקיים כדין הזיבות אלא מותרת לאלתר ואין סופרת שבעת הימים עולה מהם שאם ילדה בזוב סופרת שבעה ושבעה שבעה ללידה וז' נקיים אחריהם. ולפי שהיא חולה מן הלידה אינה טובלת לאלתר עד שתבא בכח לפי שסתם יולדות חולות. דוותה תטמא. לרבות את בועלה. דוותה תטמא. לרבות את היולדת בזוב שאם היתה זבה קודם הלידה ויולדת בזוב שלא תהא טהורה עד שתבוא ז' נקיים והשופעת מתוך שבעה לאחר שבעה וכן לנקבה בימיה או מתוך שלשים ושלש לאחר שלשים ושלש וכן לנקבה בימיה רב אמר מעין אחד התורה טימאתו והתורה טיהרתו והלכה כדבריו ואע"פ שלא הפסיק בין דם טמא לדם טהור או בין הטהור לטמא. בימי טומאה טמא בימי טהרה טהור:

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • בת בתך - בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר, ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה...

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

  • Ramban on Genesis 24:1לא מאומת

    ברך את אברהם בכל - לרבותינו בזה ענין נפלא, אמרו וה' ברך את אברהם בכל, ר' מאיר אומר שלא היתה לו בת, ר' יהודה אומר בת היתה לו, אחרים אומרים בת היתה לו ובכל שמה. דרש רבי מאיר שלא היתה לו בת לאברהם וזו לו לברכה, כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם ע"ז כמותם, כי האשה ברשות בעלה... ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו, דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא, והיא הברכה בכל כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים לא חסר דבר. ובאו אחרים והזכירו שם הבת, ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה שיאמר הכתוב כי ברך אותו השם בבת אחת ששמה כך, אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד, ודרש בזה סוד מסודות התורה, ואמרו כי בכל תרמוז על ענין גדול הוא שיש בהקב"ה מדה תקרא כל, מפני שהיא יסוד הכל... ומדה אחרת בת נאצלת ממנה ובה הוא מנהיג את הכל, והיא בית דינו של הקב"ה הנרמז במלת וה' בכל מקום... והמדה הזאת היתה לאברהם כבת, כי הוא איש החסד ויתנהג בזו, ולכך אמרו אחרים כי אין הברכה הזאת שנתברך בכל רומזת על שהוליד בת משרה אשתו או שלא הוליד, אבל היא רומזת ענין גדול שברך אותו במדה שהיא בתוך מדת הכל, ולכן תקרא גם היא בת...

    מתוך עותק הספרייה שלנו — טרם נבדק מול המקור

דפים קשורים

תנ״ך

שיעורי חיים מפרשת וירא

וירא

פרשת וירא מציגה דמויות העומדות בפני רגעים של הכנסת אורחים, אמונה, תפילה ואומץ מוסרי. המקורות מעלים הנחיות מעשיות לנערה היוצאת לחיים: יוזמה בחסד, קבלת אפשרויות בלתי צפויות, התרה עבור האחר, סבלנות בהמתנה, והשפעה דרך מעשים ויחס חם לכל בן אדם.

צפה במקורות37 מקורות
הלכה

נישואי כהן לאישה שחלצה

הלכה יהודית אוסרת על כהן להישא לאישה שחלצה (אישה שעברה טקס חליצה לשחרור עצמה מנישואי יבום). ההגבלה הזו חלה בכל עת וזמן, בלא תלות בודאות או ספק סביב מעמדה של האישה.

צפה במקורות27 מקורות
מוסר

חוכמה ומידות לנערה צעירה

מקורות בתנ״ך וברבנות מציעים הדרכה לטיפוח מידות טובות, אחריות אישית, כנות ואיזון בדמות האדם. התורה מדגישה חסד, דבור אמת, למידה מזולת והפוכת הלימוד לפעולה אתית.

צפה במקורות22 מקורות
הלכה

הגבלות הנישואין לכוהנים וגרים

המקורות בוחנים את איסור התורה על כהן להנשא לגיורת, מנתחים את הבסיס התנכ״י להגבלה וההיקף שלה בתרבויות הלכתיות שונות. המקורות מבחינים בין דרישות היחוס לנישואי כהנים לבין דין הנישואין הכללי בעם ישראל.

צפה במקורות20 מקורות
הלכה

הלכות שאר אבות הטומאה

מקורות אלה בוחנים את קטגוריית אבות טומאה אחרות, כולל שרץ, שכבת זרע וכתבים קדושים. הם מתאר את היסודות התורתיים, הקביעות הרבניות, ואת אופן העברת טומאה לאנשים, לכלים ולדברים קדושים.

צפה במקורות10 מקורות
הלכה

עלייה של החתן בימי שבע הברכות

מקורות עוסקים בדין וחיוב של חתן לקבל עלייה לתורה בשבעת ימי החגיגה. הדיון כולל את מעמדו המיוחד של החתן בתקופה זו ודרך חלוקת העליות בשבת כשיש חתונה.

צפה במקורות5 מקורות