Biblical prophecies and rabbinic interpretations describing Israel's gathering from exile, return to and cultivation of the land, and the spiritual and physical renewal that accompanies restoration to the ancestral soil.
Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.
What the sources say
The prophetic vision of geulas ha'aretz begins with the ingathering of exiles and the physical renewal of the land itself, as Yechezkel 36:24-27 describes God bringing the people back to their land and giving them a new heart, while Yechezkel 36:33-36 describes the ruined cities rebuilt and the desolate land becoming like the garden of Eden, a theme echoed in Yeshayahu 11:11-12 and Amos 9:14-15.
The Torah itself grounds this return in Devarim 30:1-2, and Mishneh Torah, Melachim and Wars 11:1 cites this very passage as the Torah's own testimony that the Messianic king will gather the dispersed of Israel and restore them to their land.
Chazal treat the physical flourishing of Eretz Yisrael as the clearest sign of the coming redemption, as Sanhedrin 98a records Rabbi Abba's teaching that the mountains of Israel yielding their fruit is the most explicit manifestation of the end of days, a reading later applied by Rav Eliezer Melamed (Peninei Halakhah, Zemanim 4:2) to the ingathering of exiles and flourishing of the land in his own time.
Yet Ketubot 111a records a countervailing tradition of oaths restraining Israel from ascending to the land as a mass movement before the appointed time, showing that the classical sources themselves contain tension between active return and awaiting divine initiative.
Rishonim develop the deeper meaning of this return: Rashi (Devarim 30:3) explains that the Divine Presence itself is, as it were, exiled with Israel and returns together with them, while the Ramban (Devarim 30:6) links the return to an inner transformation in which the choice for good becomes natural in the Messianic era, and the Ramban (Vayikra 26:16) ties the shemitah-years of desolation directly to the exile that precedes this restoration.
Later thinkers frame exile and return as a metaphysical necessity, as Netzach Yisrael 1:2 argues that exile is itself proof of the coming redemption since Israel's displacement from its natural place in Eretz Yisrael cannot be permanent, and Orot, Lights from Darkness, Land of Israel 1:1-2 describes the land as intrinsically bound to the nation's inner sanctity rather than a mere external possession.
Teshuvos V'hanhagos 3:140 holds that redemption itself carries an obligation to sing a new song, reflecting the incomplete joy of the present exile that will be perfected in the future geulah through God's wonders.
Mishpat Kohen 21 addresses the sacred value of expanding settlement in the Land of Israel, describing its fruit-bearing hills as a revealed sign of approaching salvation.
Tzitz Eliezer 10:10 expresses the hope for the imminent and complete fulfillment of the redemption promise, bringing joy and a new song.
Responsa on this question
Mishpat Kohen (Mishpat Kohen 19) — Mishpat Kohen permits grafting an apricot shoot onto an almond rootstock below the ground surface when the rootstock exhibits branching characteristics similar to roots, provided the tree is cut slightly below the point where the roots diverge and the orlah years are counted from the time of grafting rather than from the original planting, based on the reasoning that such a graft may not constitute a biblical prohibition of diverse kinds and that settling the Land of Israel justifies seeking leniencies in this matter.
·
Source 1 · Tanach
Verified
Ezekiel 36:24-28
יחזקאל ל״ו
Ezekiel 36:24-27
God promises to gather Israel from the nations, bring them onto their soil, purify them, and establish them in the land under a renewed covenantal relationship.
Thus said the Sovereign GOD: When I have purified you of all your iniquities, I will people your settlements, and the ruined places shall be rebuilt; and the desolate land, after lying waste in the sight of every passerby, shall again be tilled. And it shall be said, “That land, once desolate, has become like the garden of Eden; and the cities, once ruined, desolate, and ravaged, are now populated and fortified.”
§ And Rabbi Abba says: You have no more explicit manifestation of the end of days than this following phenomenon, as it is stated: “But you, mountains of Israel, you shall give your branches, and yield your fruit to My people of Israel, for they will soon be coming” (Ezekiel 36:8). When produce will grow in abundance in Eretz Yisrael, it is an indication that the Messiah will be coming soon. Rabbi Eliezer says: You have no greater manifestation of the end of days than this following phenomenon as well, as it is stated: “For before these days there was no hire for man, nor any hire for beast; nor was there peace from the oppressor to him who exits and to him who enters” (Zechariah 8:10). When there are no wages for work and no rent paid for use of one’s animal, that is an indication that the coming of the Messiah is at hand.
The sugya develops the idea of the oath-bound relationship between Israel and the land and discusses the eschatological return and settlement of the land.
The Gemara asks: And how does Rav Yehuda respond to this argument? The verse is clearly referring to the Temple vessels, not to the people. The Gemara answers that another verse is written: “I adjure you, O daughters of Jerusalem, by the gazelles and by the hinds of the field, that you not awaken or stir up love, until it please” (Song of Songs 2:7). Rabbi Yehuda derived from here that no act of redemption should be performed until a time arrives when it pleases God to bring about the redemption. And Rabbi Zeira maintains that the oath mentioned in that verse means that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, i.e., en masse, whereas individuals may immigrate as they wish. The Gemara asks: And what does Rav Yehuda reply to this? The Gemara answers that this command is derived from another verse in which “I adjure you” (Song of Songs 3:5) is written. The Gemara asks: And how does Rabbi Zeira explain the repetition of this oath in these verses? The Gemara explains: That verse is necessary for that which was taught by Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, who said: Why are these three oaths (Song of Songs 2:7, 3:5, 8:4) needed? One, so that the Jews should not ascend to Eretz Yisrael as a wall, but little by little. And another one, that the Holy One, Blessed be He, adjured the Jews that they should not rebel against the rule of the nations of the world. And the last one is that the Holy One, Blessed be He, adjured the nations of the world that they should not subjugate the Jews excessively.
2. “And you shall disinherit them and settle in their land” (Dt. 12:29). The story is told: R. Judah b. Betyra and R. Matya b. Heresh, R. Hananiah b. Ahi, R. Joshua, and R. Jonathan, were leaving [to journey beyond] the Land. When they reached Poltos, they recalled the Land of Israel. They lifted up their eyes and their tears flowed. They tore their garments, and recited this verse: “And you shall dispossess them and settle there, and take care to preserve all these laws” (Dt. 11:31-32). They said: settling the Land of Israel outweighs all the commandments of the Torah! The story is told: R. Elazar b. Shammua and R. Yohanan the Sandler, were going to Nisibis, to the home of R. Judah b. Betyra, to learn Torah from him. When they reached Sidon, they recalled the Land of Israel. They lifted up their eyes and their tears flowed. They tore their garments, and recited this verse: “And you shall dispossess them and settle there and take care to preserve all these laws” (Dt. 11:31-32). They said: settling the Land of Israel outweighs all the commandments of the Torah! So they turned around and returned to the Land of Israel.
The passage states that purchasing a field in Syria is treated like purchasing land near Jerusalem, permitting a bill of sale to be written through a gentile even on Shabbat because the Sages suspended the usual decree against such instruction for the mitzvah of settling Eretz Yisrael.
The baraita further teaches: And one who purchases a field in Syria is like one who purchases a field in the outskirts of Jerusalem. The Gemara asks: With regard to which halakha was this stated? What practical ruling is taught by this statement? Rav Sheshet says: This serves to say that one writes a bill of sale [ono] for this purchase, and one may write a bill of sale even on Shabbat. The Gemara asks: Can it enter your mind that one may write this bill of sale on Shabbat? Writing on Shabbat is a prohibited labor for which one is liable to receive court-imposed capital punishment. The Gemara explains: This is as Rava says with regard to a similar issue, that one tells a gentile that he should do it, and he does so. Here too, it is referring to a situation where one tells a gentile that he should write a bill of sale, and he does so. And even though the halakha generally is that telling a gentile to perform an action that is prohibited for a Jew on Shabbat violates a rabbinic decree, since the Sages prohibited instructing a gentile to perform prohibited labor on behalf of a Jew on Shabbat, here the Sages did not impose this decree, due to the mitzva of settling Eretz Yisrael.
Ramban reads the future return and repentance as a redemptive process culminating in the restoration of Israel to its land and complete covenantal renewal.
Ramban explains the covenantal curses and the land’s desolation in exile, emphasizing the land’s refusal to accept Israel’s enemies as a sign of its special bond with Israel.
The Maharal frames exile and redemption as movements governed by Israel’s essential national and metaphysical relationship to its proper land and sovereignty.
ועוד שיש לבאר ענין הגלות תחלה, כי הגלות בעצמו הוא ראיה והוכחה ברורה על הגאולה. וזה כי אין ספק כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הסדר, שהשם יתברך סדר כל אומה במקומה הראוי לה, וסדר את ישראל במקום הראוי להם, שהוא ארץ ישראל. והגלות מן מקומם הוא שנוי ויציאה לגמרי. וכל הדברים כאשר הם יוצאים ממקום הטבעי, והם חוץ למקומם, אין להם עמידה במקום הבלתי טבעי להם, רק הם חוזרים למקומם הטבעי. כי אם היו נשארים במקומם הבלתי טבעי להם, היה הבלתי טבעי נעשה טבעי, ודבר זה אי אפשר שיהיה הבלתי טבעי נעשה טבעי. משל זה, אם אתה מכריח את חלק האש שיהיה עומד בארץ, שמקומו הטבעי שלו הוא למעלה, ואתה מכריח אותו חוץ למקום הטבעי להיות עומד למטה. וכן הארץ, מקומה הטבעי למטה, ואם אתה מכריח את חלק ממנו לעמוד למעלה, אם היה נשאר עומד שלא במקום הטבעי, כבר היה הבלתי טבעי נעשה טבעי: וכן ישראל בעצמם, אם היו עומדים בגלות לעולם, שאין זה מקומם הראוי להם, כי מקומם הראוי להם לפי סדר המציאות להיותם בארץ ישראל ברשות עצמם, ולא ברשות אחר. כמו כל דבר ודבר מן הנמצאים הטבעים יש להם לכל אחד מקום בפני עצמו, כמו שגזרו חז"ל (אבות פ"ד, מ"ג) 'אין לך דבר שאין לו מקום', וכל דבר הוא ברשות עצמו. ואם היו נשארים בגלותם לעולם, היה הדבר הזה - שהוא העמידה חוץ למקומם, שהוא בלתי טבעי - נעשה טבעי. שאין עומד בתמידות רק הדברים הטבעיים, כי הטבע שנתן השם יתברך לכל דבר ודבר מקיים אותו עד שהוא מקוים עומד תמיד. ואם הדבר הבלתי הטבעי קיים תמיד גם כן, אף כי אינו כסדר וכטבע המציאות, היה הטבע ההוא דבר מותר ובטל לגמרי ללא צורך, ודבר זה לא יתכן:
There is another reason to explain the concept of exile first. The exile itself is proof and clear imperative for redemption. This is because there is no doubt that exile is an alteration and departure from the normal order. The Blessed Holy One arranged each nation in the place which is appropriate for it, so he arranged the People of Israel into the place which is appropriate for it, namely the Land of Israel. Exile from their place is a complete alteration and departure [from that order]. Anything which departs from its natural place, which is outside its place, is unable to stay in the place which is not natural for it. Rather they need to return to their natural place. Because if they remain in a place which is unnatural for them, then the unnatural would become natural. And it is impossible for the unnatural to become natural. A metaphor: it is like trying to force fire to stay down, when it's natural state is to rise - or like trying to hold up solid matter, when its natural state is to fall to the earth. If you could achieve that, then you would be making the unnatural natural. Similarly with the People of Israel themselves. If they were to stay in exile for ever, which is not the right place for them to be (since the right place for them, according to the order of existence, is the Land of Israel under their own sovereignty and not under the sovereignty of any other). Just like everything in natural existence, each one has its own place as our sages decreed (Pirkei Avot 4:3) "There is nothing which does not have its place". Each thing under its own sovereignty. If they would remain in exile forever, then this thing (unnaturally standing outside their place) would become natural. Only natural things can stand permanently, because the nature which the Blessed Holy One gave to each thing is what sustains it such that it is established to stand forever. If an unnatural state of affairs were to exist forever, even though it was not according to the order and nature of existence, then the nature of that thing would be loosened and nullified completely for no purpose, and such a thing could not happen.
Or HaChaim presents redemption as a process of restoring Israel’s inheritance, with the land and its redemption expressing the recovery of Israel’s spiritual identity.
The Maharal analyzes the redemptive restoration of Israel as a return to its natural national order, including the land that constitutes Israel’s proper place.
אחר שבארנו לך בפרק הקודם ענין הארץ הקדושה ומעלתה, יש לדעת גם כן ממעלת* עיר קדשינו ותפארתינו, ירושלים עיר הקדושה, תבנה ותכונן במהרה בימינו. כי יש לך ללמוד דכל שכן וכל שכן הדבר שהיה במעלה אלקית כבר, שיוסיף בקדושה ובמעלה אלקית ממה שהיה לו. ובבבא בתרא (עה.) "ושמתי כדכד שמשותיך" (ישעיה נד, יב), אמר רבי שמואל בר נחמני, פליגי ביה תרי אמוראי דארץ ישראל; יהודה, ויחזקיה בניו של רבי חייא. ותרי מלאכי ברקיע; מיכאל, וגבריאל. חד אמר דשוהם, וחד אמר דישפה. אמר להם הקב"ה להוי כדין וכדין. "ושעריך לאבני אקדח" (שם), כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש, עתיד הקדוש ברוך הוא להביא אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר ברום עשרים, ומעמידם בשערי ירושלים. לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דציצלתא לא משכחן, כולי האי אשכחן. לימים הפליגה ספינתו בים, חזא מלאכי שרת דקא מנסרי אבנים טובות ומרגליות, שהן שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר ברום עשרים. אמר להו, הני למאן. אמרו ליה, שעתיד הקדוש ברוך הוא להעמידן בשערי ירושלים. אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה דרוש רבי, ולך נאה לדרוש, כאשר אמרת כן ראיתי. אמר ליה, ריקא, אלמלא לא ראית לא האמנת, מלגלג על דברי אתה. נתן עיניו בו, ונעשה גל של עצמות. מתיבי, "ואוליך אתכם קוממיות" (ויקרא כו, יג), רבי מאיר אומר מאתים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון. ורבי יודא אומר, מאה אמה, כנגד היכל וכותליו, שנאמר (תהלים קמד, יב) "אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל". כי קאמר רבי יוחנן לכוי דבי זיקי. וביאור ענין זה, כי ירושלים אינה עיר טבעית כמו שאר עיר, רק היא עיר אלקית במעלתה האלקית. ולפיכך אמר הכתוב "ושמתי כדכד שמשותיך", כי "כדכד" היא אבן יקרה. ולפיכך אמר, כי לעתיד למעלת ירושלים, שתהיה מעלתה יותר אלקית עוד ממה שהיה קודם, וראוי שיהיה בניינה לפי מעלתה, מאבנים טובות ויקרות. ולכך חושן המשפט, שהיה בו אורים ותומים שמות הקדושים, היה חושן המשפט מאבנים טובות. ופליגי מיכאל וגבריאל בענין החומה הזאת, כי החומה בה יוגדר העיר, עד שנקרא המקום על שם החומה, "בית מושב עיר חומה" (ויקרא כה, כט). וכן השער במה שהוא כניסת העיר, שגם המקום נקרא על שם השער, כדכתיב (דברים טז, יח) "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך". ולפיכך החומה והשער, שהם צורת המקום, ראוי שיהיו כפי מדריגתה*.
Reb Tzadok explains that the primary sanctity of Eretz Yisrael lies in the “nine measures of wisdom” it possesses; while the nations held the land, they drew opposing vitality from this wisdom, but after Israel conquered it, the nine measures remained with Israel.
הענין הוא דעיקר קדושת א"י הוא התשעה קבין חכמה שנטלה א"י (קידושין מ"ט:) וכל זמן שהיתה א"י ביד האומות הי' זאת החיות שלהם מה שינקו מהט' קבין חכמה לההיפך. ואח"כ כשבאו ישראל וכבשום אז זכו ישראל לכל הט' קבין חכמה שזה בחי' הרוב חכמה. וע"ז אמרו (נדרים כ"ב:) אלמלא חטאו ישראל לא נתנה להם אלא ה' חומשי תורה וס' יהושע שערכה של א"י הוא שהוא הרב חכמה. ואז כבשו והוציאו מהם כל החיות כמו שנא' עליהם לא תחי' כל נשמה והט' קבין חכמה נשאר ביד ישראל.
מאמר הגאולה, פתיחה א׳:ב׳ — ד"ה הכנת הגאולה בתקופת הגלות
Maamar HaGeulah, Peticha 1:2
Ramhal’s passage describes preparations made during the exile for a complete and speedy redemption, including hidden stores of immense goodness, blessing, wealth, and royal treasures that will be revealed as wisdom spreads throughout the world.
הכנת הגאולה בתקופת הגלות. זה הפסוק מודיע סוד בטחון ישראל ותקותם שיגאלו גאולה שלימה במהרה בימינו אמן. ולגאלה ימצאו הכנות רבות ופעלות גדולות וחזקות מאד, נודעים למשכילים אשר נסו ללכת בדרכי החכמה ועמדו על אמתה. וכאשר תתפשט החכמה בעולם אז יראו וידעו הכל כמה "הגדיל ה' לעשות עמנו" (תהלים קכו, ג), כי כאשר חשבו ישראל שהסתיר הב"ה את פניו מהם ועזב אותם, אז היה מכין להם טובה וברכה, כי אז היה מכין להם אוצרות גדולים אשר לרחבם אין קץ ולגדלתם אין תכלית, ובאוצרות האלה היה נותן כל הון יקר ונעים וכל סגולת מלכים בכל עת ובכל שעה, עד שנתמלאו אלה האוצרות מה שאין הפה יכולה לדבר ואזן לשמוע ואפילו לב להרהר.
מאמר הגאולה, פרק ח׳ · תיקון העולם י״ג:ו׳ — ד"ה והרי פירשתי לך עניני הגאולה באר
Maamar HaGeulah, Chapter 8 13:6
Ramhal states that he has explained the matters of redemption in detail, according to the rectifications needed for Israel’s success and the repair of the entire world through the rectification of the higher luminaries, and expresses the hope that this will occur soon.
והרי פירשתי לך עניני הגאולה באר היטב בסדר לפי התקונים אשר יתתקנו להשלים הצלחת ישראל ותיקון כל העולם בתיקון המאורות העליונים. יהי רצון שיהיה במהרה בימינו אמן.
Netziv explains that land in the ancestral portion must be redeemed even after being sold to a non-Jew, especially to prevent its being worked during Shemitah, and that redeeming such land serves the settlement of Eretz Yisrael even in the present era.
ובכל ארץ אחוזתכם גאלה תתנו לארץ. אפילו כבר נמכרה לעובד כוכבים מצוה לגאול אותה שלא תהא נעבדת בשביעית. ומש״ה אין מצות גאולה אלא ביד הקרובים אבל גאולת הארץ מיד הקונה העובד כוכבים העובד בה בשביעית מצוה לגאלה. והרי אפילו בזה״ז אי׳ בגיטין ד״ח ב׳ דמשום ישוב א״י מצוה לגאול שדה מעובד כוכבים.
The passage states that redemption must be provided for land sold to a non-Jew, even during the Sabbatical year, but only when the land is in the possession of its Israelite owners and not when the entire land is held by non-Jews.
גאולה תתנו לארץ - בשדה שנמכרה לעכו"ם, ואפילו בשביעית, והוא רק בזמן שהיא ארץ אחוזתם, ולא בזמן שכולה ביד עכו"ם.
Gra states that in the future Gehinom will be purified of its impurity and incorporated into Gan Eden, and both will be established in the Land of Israel.
לעתיד לבוא יטהר הגיהנם מטומאתו ויוכלל בגן עדן,ושניהם יוקבעו בארץ ישראל )דברים לד ג,חבקוק ג ח.(
שפת אמת, ויקרא, פסח ז׳ — ד"ה אסרו חג בעבותים ע"ק המזבח
Sefat Emet, Leviticus, Passover 7:12
Sfas Emes explains that Eretz Yisrael is the chosen place, the festivals the chosen times, and Israel the chosen souls, whose longing binds them to the festivals and the land; even in exile, this inner connection endures through Torah, prayer, mitzvos, and sincere desire, which God joins to the deeds of the ancestors until the Temple is rebuilt.
אסרו חג בעבותים ע"ק המזבח. דכתיב שלש פעמים בשנה כו' כל זכורך כו' במקום אשר יבחר. דכלל כל הבריאה עולם שנה נפש. ובחירת העולם היינו המקום ארץ ישראל שהוא פנימיות העולם. ובחירת המועדים הם בחירת הזמן שנה. ובחירת בני ישראל הוא פנימיות הנפשות. לכן בזמנים המובחרים יראו המובחרים במקום הנבחר לפניו ית'. והנפש מחבר הזמנים למקום. וז"ש אסרו חג בעבותים הוא עבותות אהבה ותשוקות נפשות בני ישראל למקום ב"ה ע"ק המזבח ע"י עלי' ברגלים: ויש לנו בגלות להתחזק באלה המועדות כי הפנימיות של המועדות יש גם עתה כמ"ש במדרש אני ישנה מן הקרבנות מביהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות ולמצות וצדקות כו'. והיינו כי תיקון המקדש הי' בבחי' המעשה וחיצוניות. כמ"ש במ"א פי' העשוי' בהר סיני. ולכן הפסדנו עתה ע"י החטא. אבל הפנימיות בחי' נשמע נשאר לנו לעולם. וז"ש וידבר משה את מועדי ה' אל בנ"י שהניח הכח של המועדות בפרשיות התורה. כמ"ש ואלפינון לבנ"י. ואפשר עתה יכולין להתדבק יותר במועדות דאין יפה מן הצניעות. ואז הי' בפרהסיא בהתגלות לכן היה צריך עזר ה' כמ"ש ולא יחמוד איש את ארצך שלא יתדבק חיצוניות בהרצון. ועתה הוא רק בלב כנ"ל. ובלי ספק ההשתוקקות והרצון של בנ"י בכל מועד עולה למעלה כי נתגרשנו מארצנו אם שבמעשה עשינו הקרבנות רק לא הי' רצון שלם ועתה יש רצון בלי מעשה והקב"ה מצרף רצון שלנו למעשה אבותינו. וכדכתיב אז תשבת הארץ כו' השמה. ויפלא מה תועלת בהשמה. רק שע"י השתוקקות שהי' לבנ"י בהשבעים שנה. עי"ז נתרצה הקב"ה. וכן גם עתה עד שיבנה ביהמ"ק בב"א:
Sfas Emes states that just as Israel’s redemption involved both physical and spiritual deliverance from among the nations, the Land of Israel was redeemed from the seven nations in both physical and spiritual terms.
כי בנ"י נבראו לתקן העולם והזמן דכתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי ואין אדם אלא ישראל כמ"ש אדם אתם. וכמו שיש גאולה בנפש כמו כן כ' גאולה תתנו לארץ. וכמו שהיו בנ"י מקודם מעורבין בכלל האומות ואח"כ נבחרו כדאיתא במד' בורר וחוזר ובורר שע"ז כתי' הבדלתי אתכם מן העמים. וביציאת מצרים נגאלו בגשמיות וברוחניות. וכמו כן הי' א"י מקודם תחת השבעה אומות ויצא אח"כ להיות ארץ ישראל והיא גאולה בגשמיות ורוחניות.
Sfas Emes connects the Exodus from Egypt and the redemption of Eretz Yisrael, explaining that just as the souls of Bnei Yisrael were redeemed from Egypt, Eretz Yisrael was freed from the Canaanites and became Hashem’s inheritance, an expansive inheritance without boundaries.
ותלה הכ' הכל ביצ"מ ובא"י שמיוחד אל הקדושה. וכמו שנגאלו נפשות בנ"י ממצרים כן יצא א"י מתחת יד הכנעני ונעשה נחלת ה' נחלה בלי מצרים. והוא ממש היפוך מארץ מצרים. דכתי' ארץ טובה ורחבה היא בחי' נחלה בלי מצרים.
Shem Mishmuel explains that Israel’s redemption differs from that of other nations: it requires both liberation from Egyptian oppression and the creation of Israel’s enduring existence through attachment to God, achieved through the Torah, as reflected in the doubled redemption and the four expressions of redemption.
והיינו דהנה יש להבין ענין גאולה כפולה, ונראה שהוא להורות שגאולת ישראל איננה באופן אחד עם גאולת שאר אומות אומה מן אומה אחרת כי כל אומה יש לה מהות בפני עצמה, אלא שלפעמים תתגבר אומה על זולתה, וא"כ כאשר אך מסירין את כח אומה השולטת עלי' תשוב אומה הנכנעת למהותה, אך בני ישראל אינם באופן זה, כי ישראל אין להם שום מציאות בעולם זה הגשמי ונשמות צדיקים נקראים גרים בעוה"ז ותדע שהרי לפי הסדר של גרמיים השמימיים לא הי' אברהם ראוי להוליד כלל, א"כ אין להם שום מציאות בעוה"ז, וכל מציאותם הכל הוא מפאת דביקתם בהשי"ת, ודבר זה ביאר מהר"ל בספר הנצח באריכות, וא"כ גאולת ישראל איננה כמו שאר האומות שדי בהסרת כח זולתה השולטת עלי', כי ישראל אף שמסירין כח אומה השולטת עלי' עדיין אין לה מהות ומציאות בפני עצמה וזה עצמו הי' שאלת משה אח"כ כשנתבשר בהגאולה שאל מה זכות יש להם, כי אינו די כמו שאר אומות שבהסרת המעיק לבד נגאלין ואינם צריכין לזכות יותר, כי ישראל צריכין עוד שהשי"ת יתן להם מציאות וזה בזכותא תליא מילתא, עד שהשיבו השי"ת בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה ויהי' דבוקים בהשי"ת וזה יהי' מציאותם, ולפי הדברים האלה יובן ענין גאולה הכפולה אחת להוציאם מתחת סבלות מצרים והשנית שהשי"ת יתן להם מציאות, וזה הי' מתן תורה, וכן מסודר ד' לשונות של גאולה שאחד מהם הוא ולקחתי אתכם לי לעם שהוא מתן תורה, הרי שמתן תורה נחשב מהגאולה:
The passage derives from “ושב ה' אלקיך” that the Shechinah is present with Israel in the distress of their exile.
אך מכאן, מן הפסוק בפרשתנו "ושב ה' אלקיך" לומדים רבותינו "שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם", שהשכינה עצמה נמצאת, כביכול, ביחד עם ישראל בגלות.
In this sichaThe sicha analyzes Rashi's commentary on the verse 'ושב ה' אלקיך את שבותך', explaining that the term 'ושב' (and He will return) rather than 'והשיב' (and He will bring back) teaches that God dwells with Israel in exile and is, so to speak, redeemed along with them. The discourse resolves several textual difficulties in Rashi, distinguishing between God's general empathy with Israel's suffering and this unique dimension of shared exile and redemption. Ultimately, this reveals the deep, intrinsic bond between God and the Jewish people, which guarantees the ultimate personal and collective redemption of every Jew.
The passage explains that Jacob sought to reveal the Keitz to bring an immediate and permanent redemption, but this was withheld because enduring redemption requires the Jewish people’s spiritual refinement through exile; his effort nevertheless empowered every generation to seek and prepare for the Messiah’s immediate arrival.
מכך נובעת גם הוראה לכל ישראל בכל הדורות, שצריך להיות הענין של „ביקש .. לגלות .. קץ הימין": יהודי צריך לרצות ולבקש את גילוי הקץ
In this sichaThe sicha explains that Jacob's desire to reveal the "End of Days" (Keitz) was an attempt to facilitate an immediate and eternal redemption. G-d prevented this because a truly permanent redemption requires the Jewish people's independent spiritual refinement and labor throughout the challenges of exile. Nonetheless, Jacob's effort successfully empowered all future generations with the ability and responsibility to demand and prepare for the immediate arrival of the Messiah.
The passage describes the establishment of the State of Israel, the Six-Day War’s liberation of Jerusalem and the holy cities of Judea and Samaria, the ingathering of exiles, and the flowering of the land as the beginning of redemption and a clear sign that its end is near.
והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש השם גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, עת שחררנו את ירושלים והערים הקדושות שביהודה ושומרון. תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, שקיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, הוא התחלת הגאולה. "כשתיתן ארץ ישראל פריה בעין יפה אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה יותר".
Rav Kook presents the Land of Israel as the organic setting of Israel’s national and spiritual life, not merely a geographical possession, and describes its redemptive significance.
אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ. ומתוך כך אי אפשר לעמוד על התוכן של סגולת קדושת ארץ ישראל, ולהוציא לפועל את עומק חבתה, בשום השכלה רציונלית אנושית כי אם ברוח ד' אשר על האומה בכללה, בהטבעה הטבעית הרוחנית אשר בנשמת ישראל, שהיא ששולחת את קויה בצבעים טבעיים בכל הארחות של ההרגשה הבריאה, ומזרחת היא את זריחתה העליונה על פי אותה המדה של רוח הקדושה העליונה, הממלאת חיים ונעם עליון את לבב קדושי הרעיון ועמוקי המחשבה הישראלית.
recovered from “Orot, Lights from Darkness, Land of Israel 6:7”
Orot, Lights from Darkness, Land of Israel
אורות, אורות מאופל, ארץ ישראל ו׳ — ד"ה כל מה שקשה יותר לסבול את
Orot, Lights from Darkness, Land of Israel 6:2
Rav Kook explains that the land’s holiness is bound to the distinctive collective life of Israel and that the return to the land enables the nation’s spiritual mission.
כל מה שקשה יותר לסבול את אויר חוץ לארץ, כל מה שמרגישים יותר את רוח הטומאה של אדמה טמאה, זהו סמן לקליטה יותר פנימית של קדושת ארץ ישראל, לחסד עליון, אשר לא יעזב ממנו מי שזכה להסתופף בצלצח של ארץ חיים, גם בהתרחקו ונודו, גם בגלותו וארץ נדידתו. הזרות שמרגישים בחוץ לארץ הרי היא מקשרת יותר את כל חשק הרוח הפנימי לארץ ישראל וקדושתה, הצפית לראותה מתגברת וציור חקיקת תבנית הקדש של ארץ אשר עיני ד' בה תמיד, מראשית השנה עד אחרית שנה, מתעמקת יותר ויותר, ועומק תשוקת הקדש של חבת ציון, של זכירת הארץ, שכל חמודות בה קשורות, כשהיא מתגברת בנשמה, אפילו יחידית, הרי היא עושה פעולת נביעה מעינית לכל הכלל, לרבבות נשמות הקשורות עמה, וקול שופר של קבוץ נדחים מתעורר ורחמים רבים מתגברים, ותקות חיים לישראל מתנוצצת, וצמח ד' הולך ופורח, ואור ישועה וגאולה מתפצל ומתפשט, כשחר פרוש על ההרים.
Rav Kook (Otzrot HaRaayah, Volume 6, Part ב 108:13)
אוצרות הראי"ה, Volume 6 ק״ח:י״ג — ד"ה [יא] אין כמעט גם ספר-קבלה אחד
Otzrot HaRaayah, Volume 6, Part ב 108:13
Kook states that nearly every kabbalistic work discusses the Land of Israel and redemption, since Kabbalah looks beyond the flawed present toward a perfected, holy future; he especially notes that the Zohar contains scarcely a section without discussion of redemption and the Land of Israel.
[יא] אין כמעט גם ספר-קבלה אחד שלא ידבר על דבר ארץ ישראל והגאולה, כי הקבלה כולה היא צפיית ישועה כראוי לחכמה עליונה שאינה מתפשרת עם ההוה הלקוי כי אם עולה היא ברוח-ד' אל העתיד המתוקן הנהדר בקודש. וכו' ראש לכל הלא בספר הזוהר אין כמעט פרשה אחת שלא ידובר בה על דבר גאולה וארץ ישראל (אגרות ח"ב עמ' צא)
The passage explains that redemption carries an obligation to sing, interpreting “a new song” in light of the incomplete joy and enthusiasm of the present exile, which will be perfected in the future redemption through the wonders of God.
On this pageThe passage explains that redemption carries an obligation to sing, interpreting “a new song” in light of the incomplete joy and enthusiasm of the present exile, which will be perfected in the future redemption through the wonders of God.
Page 154
Rav Moshe Sternbuch Teshuvos V'hanhagos is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage distinguishes between “ga’al Yisrael” in the Shema, affirming that Israel is already inwardly redeemed, and “Go’el Yisrael” in the Amidah, through which prayer, anticipation, and hope arouse the redemption.
On this pageThe passage distinguishes between “ga’al Yisrael” in the Shema, affirming that Israel is already inwardly redeemed, and “Go’el Yisrael” in the Amidah, through which prayer, anticipation, and hope arouse the redemption.
Page 45
Rav Yaakov Leiner of Izhbitz-Radzin (1814-1878), the Beis Yaakov's author; Bereishis is on Sefaria ("Beit Yaakov on Torah") — this covers only Shemos and Vayikra, held here as page scans. Beis Yaakov (R' Yaakov Leiner of Izhbitz-Radzin) is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage offers a brief note on the sacred work of expanding settlement in the Land of Israel, describing the fruit-bearing hills of Israel as a revealed sign of approaching salvation and rays of divine mercy.
On this pageThe passage offers a brief note on the sacred work of expanding settlement in the Land of Israel, describing the fruit-bearing hills of Israel as a revealed sign of approaching salvation and rays of divine mercy.
Page 50
Rav Avraham Yitzchak HaKohen Kook Mishpat Kohen is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage notes the significance of expanding Jewish settlement in the Land of Israel, describing it as part of sacred service through which God may open a path of salvation and mercy, signaled by the revealed end when the mountains of Israel begin to bear branches and fruit.
On this pageThe passage notes the significance of expanding Jewish settlement in the Land of Israel, describing it as part of sacred service through which God may open a path of salvation and mercy, signaled by the revealed end when the mountains of Israel begin to bear branches and fruit.
Page 47
Rav Avraham Yitzchak HaKohen Kook Mishpat Kohen is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
The passage expresses hope for the imminent, complete fulfillment of the stated promise, which will bring גאולה שלימה, prompting a new song, laughter, and rejoicing.
On this pageThe passage expresses hope for the imminent, complete fulfillment of the stated promise, which will bring גאולה שלימה, prompting a new song, laughter, and rejoicing.
Page 74
Tzitz Eliezer is not freely available in text. This PDF surfaced in our research. Please use the feedback buttons below to help us improve.
Rav Kook (Otzrot HaRaayah, Volume 6, Part ב 71:25)
אוצרות הראי"ה, Volume 6 ע״א:כ״ה — ד"ה רוח חדש יעלה
Otzrot HaRaayah, Volume 6, Part ב 71:25
Kook describes a new spirit of grace and supplication that awakens a natural love for the Jewish people and their land, raising Israel’s banner through the holiness of the eternal God even amid bitter decline and darkness in the land of the living, Jacob’s everlasting inheritance.
רוח חדש יעלה, רוח חן ותחנונים 130,רוח מרגיש גדולת עולמים וכבוד פנימי, ה[מעורר] את האהבה הטבעית ה[נרדמה] לעמנו ולארצנו המביא להרים את דגל ישראל בקדושת אלהי עולם המופיעה עליו, והזורחת לעד אפילו מתוך המחשך והמאפל של הנפילה המרה -בארץ החיים שהיא חבל נחלת יעקב לעד.
The passage says that the light of repentance, which contains the key to redemption, will soon appear, causing the nations and the people of Israel to recognize God’s name upon them with awe, and calls for consultation about what should be done for the benefit of the people of God and the Holy Land in the coming period.
ואור תשובה, שבה גנוז המפתח של הגאולה, יופיע עלינו בקרוב, וראו כל עמי הארץ הגויים וגס כל עמי הארץ שלנו כי שם ד׳ נקרא עלינו וייראו ממנו יראת רוממות יראת כבוד ותפארת, הראויה לבא מבני עם המונהג למטרתו אשרו ופדותו על ידי מנהיגיו וצופיו הנאמנים. דברתי ידידי הדר״ג מקירות לבי עד כה, ויותר מזה היה ראוי לדבר ולחזור ולדבר בענין זה, שנחל שוטף צדקה לישראל יצא ממנו בעה״י. ואם דברי אלה רצויים ומקובלים יהיו לכ״ג וגאוני רבני הגולה ואשר ילוו אלינו, יודיעני נא דברי אמת וצדק, ונראה מה לעשות לטובת עם ד׳ ואה״ק לפי המצב לימים הבעל״ט בחסדי גואל ישראל ב״ה והנני בזה חותם בכל חותמי ברכות באה"ר ונאמנה וצפיית ישועה קרובה לגוי קדוש על אדמת קדשו כנה״י ונפש ידי״ע דוש״ת באה״ר מהר הקודש מירושלם.
Contemporary Halakhic Problems, Vol II, Part II, Chapter IX Judea and Samaria, Settlement and Return
בעיות הלכתיות עכשוויות, כרך ב, חלק שני, פרק ט: יהודה ושומרון: התנחלות או החזרה
Contemporary Halakhic Problems, Vol II, Part II, Chapter IX Judea and Samaria, Settlement and Return
The passage presents the return of liberated territories as a debated issue involving strategic, political, historical, and emotional considerations, as well as a fundamental question of Jewish law concerning settlement in the Land of Israel and obligations arising from it.
Over the past number of years one of the most heatedly debated issues in Israel and in centers of Jewish population throughout the world has been the question of return of the liberated territories. Quite apart from strategic and political considerations as well as historical and emotional attachments, this issue involves a fundamental question of Jewish law. Analysis of the halakhic permissibility of return of portions of sanctified territory involves an examination of the ramifications of the mizvah concerning settlement in the Land of Israel and of the obligations which flow therefrom.
Contemporary Halakhic Problems, Vol I, Part I, CHAPTER I Israel
בעיות הלכתיות עכשוויות, כרך א, חלק ראשון, פרק א: מדינת ישראל
Contemporary Halakhic Problems, Vol I, Part I, CHAPTER I Israel
The passage states that establishing a Jewish commonwealth after the ancestors crossed the Jordan fulfilled a biblical commandment, and asks whether that commandment remains binding after the Temple’s destruction and the ensuing exile.
The establishment of a Jewish commonwealth following the crossing of the Jordan by our ancestors constituted the fulfillment of a biblical commandment. But does this commandment retain its binding force throughout the epoch following the destruction of the Temple and subsequent exile?
The passage describes Eretz Yisrael as a great gift whose holiness provides heavenly assistance for attaining higher levels of serving God, while warning that it can also lead to sin, as reflected in Chazal’s interpretation that exile results from the land causing people to sin.
ארץ ישראל מתנה גדולה היא, ולא רק גשמיותה של ארץ ישראל, אלא ובעיקר קדושת הארץ הנה סייעתא דשמיא עליונה לבא לידי דרגות עליונות בעבודת ה'... אך יש סכנה בכלי אדיר זה ארץ ישראל, כי עלול הוא גם להביא לידי חטא, ואמנם גם כיום רואים אנו זאת ותמהים, אבל מפורש בחז"ל, עיין רש"י עקב דברים י"א: "ואבדתם מהרה מעל הארץ, אגלה אתכם מן האדמה שגרמה לכם לחטא", הרי שהפושע בבחירתו ילמד לחטא אפילו מארץ ישראל.
ולכן אין לפרש ענין הגאולה האחרונה, אם לא שנבאר ענין הגלות והחורבן, שבזה יוודע הטוב והתשועה שאנו מקוין. וכאשר אנו באים לבאר ענין הגלות ידיעה אמיתית, צריך לבאר קודם הסבה לגלות, והדברים השייכים אל הגלות: ועוד שיש לבאר ענין הגלות תחלה, כי הגלות בעצמו הוא ראיה והוכחה ברורה על הגאולה. וזה כי אין ספק כי הגלות הוא שנוי ויציאה מן הסדר, שהשם יתברך סדר כל אומה במקומה הראוי לה, וסדר את ישראל במקום הראוי להם, שהוא ארץ ישראל.
נשחרשו בה בגולה לא״י ואח״כ ואעשך לגד גדול שנזכה לחשובה עילאה דעי״ז נקראים גד גדול במהרה בימינו אמן ע״ש. ומבואר דקודם ביאח המשיח ילכו ישראל לארצינו הקדושה ואפי׳ ח״ו בלי חשובה ובחטאם אשר נשחרשו בגולה ואח״כ יעשו חשובה והוא
הפסוק מלחמה לה׳ בעמלק מדור דור״. ג( בפרק ראשון מביא להדיא שהגאולה תלויה בלימוד חכמת הקבלה ועל ידי זה תתגלה קימעא קימעא תורת משיח צדקינו והיא תורת ארץ ישראל. ד( בפ״א שם ־ קיבוץ גלויות תלוי בזכות קיום מצוות התלויות בארץ,
א״ע לנצוח ביד חזקה . והשי״ת יושיע אח״כ להוציא ולפדות דברו מהגלות לקיים מוצא פיו ית׳ שלא יהי׳ נאבד ח״ו ואז נגמר הישועה בשלימות . ובזה יהי׳ גאולה שלימה שיהי׳ נקרא גס על שם יגיע כפיהם של ישראל שבאה להם הגאולה ע״י צעקתם אל
יש לו לדור בארץ ישראל. שבועות הללו וכו'. פי' כאשר הש"י גזר הגלות על ישראל. והגלות הזה אינו לפי הסדר שראוי להיות בעולם, כי לא תמצא שהאומה יהי' גולה ויהי' יושבים בתוך ארץ אומה אחרת, רק כל אומה ואומה היא תחת רשותה, והש"י
226 בית פרשת אמור יעהב ת ע נ י ן כזה דאייוא בגמרא דקריאה שמס גאל ישראל לצלוהא גואל ישראל היינז כי כיציאת מצרים הי׳ אז הגאולה כשלימות לישראל כמו שהקנו אנשי גה״ג ויוצא את עמו ישראל מחוכם לחירות מולם וכדאיתא בזוה״ק )קדושים
