Discover
Machshavaמחשבה

The Mutual Purpose of Torah and Israel

These sources explore the foundational relationship between Torah and Klal Yisrael in creation, examining whether one was created for the sake of the other or whether both share a reciprocal purpose. The texts present various perspectives from Chazal, Rishonim, and Acharonim on how Torah and Israel relate to the world's ultimate purpose.

בשביל התורה נברא – שהוא הראשית והתחלה, ובשביל ישראל – שהם תכלית

27 sources · 26 verified

Opens as a working sheet — explore, annotate, and export.

What the sources say

The clearest statement from Chazal comes from Sifrei Devarim 47:8, which declares outright that the Torah "was not created except for the honor of Israel" — making Israel the purpose for which the Torah exists, and then drawing a kal va-chomer: if the Torah, which was created for Israel's honor, endures forever, how much more so will the righteous, for whose sake the world itself was made.

Yet Midrash Tanchuma, Re'eh 1 presents the complementary frame: when Moshe pleaded for mercy after the sin of the Golden Calf, the Holy One told him that the world was created solely for the Torah's sake — raising the concern of how the world could stand without it — which positions the Torah, not Israel, as the stated rationale for creation.

The Gur Aryeh (Bereishit 1:1) resolves the apparent tension by holding both simultaneously: the world was created for the Torah as the beginning and initiating principle, and for Israel as the ultimate purpose and telos — since Israel serve God through the Torah's commandments, the two are inseparable.

The Sefat Emet (Shemot, Vayakhel 14) deepens this synthesis, teaching that the purpose of creation is God's glory, and that Israel, through the power of the Torah, testify to and clarify His governance of the world — making Israel and Torah jointly the sustaining force of existence rather than rivals for priority.

Peri Tzadik (Parshat Shekalim 1:2) adds a striking structural dimension: the roots of Jewish souls derive from the Torah itself, so that the sixty myriads of the generation of the wilderness correspond to the Written Torah — meaning Israel and Torah are not merely correlated purposes but are ontologically bound, each the inner source of the other.

Source 1 · Tanach
Verified

Deuteronomy 4:5-8

דברים ד׳:ה׳-ח׳

Deuteronomy 4:5-8

Vaetchanan

Israel's observance of Torah is presented as its wisdom and understanding before the nations, linking Israel's identity and social vocation to Torah.

וּשְׁמַרְתֶּם֮ וַעֲשִׂיתֶם֒ כִּ֣י הִ֤וא חׇכְמַתְכֶם֙ וּבִ֣ינַתְכֶ֔ם לְעֵינֵ֖י הָעַמִּ֑ים אֲשֶׁ֣ר יִשְׁמְע֗וּן אֵ֚ת כׇּל־הַחֻקִּ֣ים הָאֵ֔לֶּה וְאָמְר֗וּ רַ֚ק עַם־חָכָ֣ם וְנָב֔וֹן הַגּ֥וֹי הַגָּד֖וֹל הַזֶּֽה׃ וּמִי֙ גּ֣וֹי גָּד֔וֹל אֲשֶׁר־ל֛וֹ חֻקִּ֥ים וּמִשְׁפָּטִ֖ים צַדִּיקִ֑ם כְּכֹל֙ הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃

Observe them faithfully, for that will be proof of your wisdom and discernment to other peoples, who on hearing of all these laws will say, “Surely, that great nation is a wise and discerning people.” Or what great nation has laws and rules as perfect as all this Teaching that I set before you this day?

Full text on Sefaria ↗
Source 2 · Tanach
Verified

Exodus 19:3-6

שמות י״ט:ג׳-ו׳

Exodus 19:3-6

Yitro

Israel is called a treasured people and a kingdom of priests precisely in preparation for receiving and embodying God's covenantal teaching.

וְעַתָּ֗ה אִם־שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת־בְּרִיתִ֑י וִהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכׇּל־הָ֣עַמִּ֔ים כִּי־לִ֖י כׇּל־הָאָֽרֶץ׃ וְאַתֶּ֧ם תִּהְיוּ־לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

Now then, if you will obey Me faithfully and keep My covenant, you shall be My treasured possession among all the peoples. Indeed, all the earth is Mine, but you shall be to Me a kingdom of priests and a holy nation.’ These are the words that you shall speak to the children of Israel.”

Full text on Sefaria ↗
Source 3 · Tanach
Verified

Psalms 147:19-20

תהילים קמ״ז:י״ט-כ׳

Psalms 147:19-20

God declares His words and statutes to Jacob and Israel uniquely, emphasizing that Israel is the people through whom Torah is received and lived.

מַגִּ֣יד דְּבָרָ֣ו לְיַעֲקֹ֑ב חֻקָּ֥יו וּ֝מִשְׁפָּטָ֗יו לְיִשְׂרָאֵֽל׃ לֹ֘א־עָ֤שָׂה כֵ֨ן ׀ לְכׇל־גּ֗וֹי וּמִשְׁפָּטִ֥ים בַּל־יְדָע֗וּם הַֽלְלוּ־יָֽהּ׃ {פ}

Divine commands were issued to Jacob, God’s statutes and rules to Israel. This was not done for any other nation; of such rules they know nothing. Hallelujah.

Full text on Sefaria ↗
Source 4 · Chazal
Verified

Sifrei Devarim 47:8

Sifrei Devarim 47:8

Rabbi Shimon ben Yochai states that the Torah is called a tree of life, and argues by a fortiori reasoning that just as the Torah—which was created only for the honor of Israel—endures forever, how much more so will the righteous endure, for whom the world itself was created.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (ישעיה סה כב): ״כִּי כִימֵי הָעֵץ יְמֵי עַמִּי״, וְאֵין עֵץ אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג יח): ״עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ״. וַהֲלֹא דְבָרִים קַל וָחוֹמֶר: וּמָה הַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִבְרֵאת אֶלָּא לִכְבוֹדָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, קַל וָחוֹמֶר לַצַּדִּיקִים, שֶׁבַּעֲבוּרָם נִבְרָא הָעוֹלָם!

Full text on Sefaria ↗
Source 5 · Chazal
Verified

Midrash Tanchuma, Re'eh 1

Midrash Tanchuma, Re'eh 1

Re'eh

When Moshe sought mercy for Israel, the Holy One Blessed Be He told him that the world was created only for the sake of Torah, as stated in Yeshayahu, and asked how the world could stand without Torah after Israel exchanged His glory for a calf-idol and Moshe broke the tablets.

וּכְשֶׁבִּקֵּשׁ מֹשֶׁה רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֹשֶׁה, לֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ וְגוֹ' (ישעיה נא, טז). וְהֵם הֵמִירוּ כְּבוֹדִי בְּתַבְנִית שׁוֹר, וְאַתָּה שִׁבַּרְתָּ אֶת הַלֻּחוֹת, וְהֵיאַךְ הָעוֹלָם עוֹמֵד בְּלֹא תּוֹרָה.

Full text on Sefaria ↗
Source 6 · Chazal
Verified

Pirkei Avot 3:14

משנה אבות ג׳:י״ד

Pirkei Avot 3:14

Rabbi Akiva praises Israel as beloved because they were created in God's image, and additionally beloved because they were given the Torah—distinguishing human creation from Israel's Torah vocation.

חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:

Beloved are Israel in that a precious vessel was given to them. Especially beloved are they for it was made known to them that the desirable instrument, with which the world had been created, was given to them, as it is said: “for I give you good instruction; forsake not my teaching” (Proverbs 4:2).

Full text on Sefaria ↗
Source 7 · Chazal
Verified

Shabbat 88a

שבת פ״ח א — ד"ה אָמַר חִזְקִיָּה

Shabbat 88a:6

The revelation at Sinai is portrayed as the condition upon which creation stands: Israel's acceptance of Torah gives the world's existence its covenantal validation.

אָמַר חִזְקִיָּה, מַאי דִּכְתִיב: ״מִשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּ דִּין אֶרֶץ יָרְאָה וְשָׁקָטָה״, אִם יָרְאָה — לָמָּה שָׁקְטָה? וְאִם שָׁקְטָה — לָמָּה יָרְאָה? אֶלָּא בַּתְּחִילָּה יָרְאָה וּלְבַסּוֹף שָׁקְטָה. וְלָמָּה יָרְאָה? כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ. דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, מַאי דִּכְתִיב: ״וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי״, ה׳ יְתֵירָה לָמָּה לִי? — מְלַמֵּד שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה — אַתֶּם מִתְקַיְּימִין, וְאִם לָאו — אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתוֹהוּ וָבוֹהוּ. דָּרַשׁ רַבִּי סִימַאי: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ בָּאוּ שִׁשִּׁים רִיבּוֹא שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל קָשְׁרוּ לוֹ שְׁנֵי כְתָרִים, אֶחָד כְּנֶגֶד ״נַעֲשֶׂה״ וְאֶחָד כְּנֶגֶד ״נִשְׁמָע״. וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל, יָרְדוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים רִיבּוֹא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה וּפֵירְקוּם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם מֵהַר חוֹרֵב״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ. בְּחוֹרֵב טָעֲנוּ — כְּדַאֲמַרַן, בְּחוֹרֵב פֵּרְקוּ — דִּכְתִיב: ״וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּן זָכָה מֹשֶׁה וּנְטָלָן. דִּסְמִיךְ לֵיהּ: ״וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם״ — שִׂמְחָה שֶׁמֵּעוֹלָם עַל רֹאשָׁם. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהִקְדִּימוּ יִשְׂרָאֵל ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״ יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶן: מִי גִּלָּה לְבָנַי רָז זֶה שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מִשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ? דִּכְתִיב: ״בָּרְכוּ ה׳ מַלְאָכָיו גִּבֹּרֵי כֹחַ עֹשֵׂי דְבָרוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל דְּבָרוֹ״ — בְּרֵישָׁא ״עֹשֵׂי״, וַהֲדַר ״לִשְׁמֹעַ״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב ״כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר וְגוֹ׳״ — לָמָּה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְתַפּוּחַ, לוֹמַר לָךְ: מָה תַּפּוּחַ זֶה פִּרְיוֹ קוֹדֶם לְעָלָיו, אַף יִשְׂרָאֵל הִקְדִּימוּ ״נַעֲשֶׂה״ לְ״נִשְׁמָע״.

Ḥizkiya said: What is the meaning of that which is written: “You caused sentence to be heard from heaven; the earth feared, and was silent” (Psalms 76:9)? If it was afraid, why was it silent; and if it was silent, why was it afraid? Rather, the meaning is: At first, it was afraid, and in the end, it was silent. “You caused sentence to be heard from heaven” refers to the revelation at Sinai. And why was the earth afraid? It is in accordance with the statement of Reish Lakish, as Reish Lakish said: What is the meaning of that which is written: “And there was evening and there was morning, the sixth day” (Genesis 1:31)? Why do I require the superfluous letter heh, the definite article, which does not appear on any of the other days? It teaches that the Holy One, Blessed be He, established a condition with the act of Creation, and said to them: If Israel accepts the Torah on the sixth day of Sivan, you will exist; and if they do not accept it, I will return you to the primordial state of chaos and disorder. Therefore, the earth was afraid until the Torah was given to Israel, lest it be returned to a state of chaos. Once the Jewish people accepted the Torah, the earth was calmed. Rabbi Simai taught: When Israel accorded precedence to the declaration “We will do” over the declaration “We will hear,” 600,000 ministering angels came and tied two crowns to each and every member of the Jewish people, one corresponding to “We will do” and one corresponding to “We will hear.” And when the people sinned with the Golden Calf, 1,200,000 angels of destruction descended and removed them from the people, as it is stated in the wake of the sin of the Golden Calf: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb onward” (Exodus 33:6). Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: At Horeb they put on their ornaments, and at Horeb they removed them. The source for this is: At Horeb they put them on, as we have said; at Horeb they removed them, as it is written: “And the children of Israel stripped themselves of their ornaments from Mount Horeb.” Rabbi Yoḥanan said: And Moses merited all of these crowns and took them. What is the source for this? Because juxtaposed to this verse, it is stated: “And Moses would take the tent [ohel]” (Exodus 33:7). The word ohel is interpreted homiletically as an allusion to an aura or illumination [hila]. Reish Lakish said: In the future, the Holy One, Blessed be He, will return them to us, as it is stated: “And the ransomed of the Lord shall return, and come with singing unto Zion, and everlasting joy shall be upon their heads” (Isaiah 35:10). The joy that they once had will once again be upon their heads. Rabbi Elazar said: When the Jewish people accorded precedence to the declaration “We will do” over “We will hear,” a Divine Voice emerged and said to them: Who revealed to my children this secret that the ministering angels use? As it is written: “Bless the Lord, you angels of His, you mighty in strength, that fulfill His word, hearkening unto the voice of His word” (Psalms 103:20). At first, the angels fulfill His word, and then afterward they hearken. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “As an apple tree among the trees of the wood, so is my beloved among the sons. Under its shadow I delighted to sit and its fruit was sweet to my taste” (Song of Songs 2:3)? Why were the Jewish people likened to an apple tree? It is to tell you that just as this apple tree, its fruit grows before its leaves, so too, the Jewish people accorded precedence to “We will do” over “We will hear.”

Full text on Sefaria ↗
Source 8 · Chazal
Verified

Berakhot 6a

ברכות ו׳ א — ד"ה אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק

Berakhot 6a:20

God's phylacteries contain a verse about Israel being one nation, and God declares that because Israel makes Him a single unified entity in the world by affirming His oneness, He in turn makes Israel a single treasured nation, establishing a reciprocal relationship of mutual glorification.

אֲמַר לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק לְרַב חִיָּיא בַּר אָבִין: הָנֵי תְּפִילִּין דְּמָרֵי עָלְמָא מָה כְּתִיב בְּהוּ? אֲמַר לֵיהּ ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״. וּמִי מִשְׁתַּבַּח קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּשִׁבְחַיְיהוּ דְּיִשְׂרָאֵל? אִין, דִּכְתִיב: ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם״. וּכְתִיב: ״וַה׳ הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם״, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם. אַתֶּם עֲשִׂיתוּנִי חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה׳ אֱלֹהֵינוּ ה׳ אֶחָד״, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶתְכֶם חֲטִיבָה אַחַת בָּעוֹלָם״, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ״.

Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rav Ḥiyya bar Avin: What is written in the phylacteries of the Master of the world? Rav Ḥiyya bar Avin replied: It is written: “Who is like Your people, Israel, one nation in the land?” (I Chronicles 17:21). God’s phylacteries serve to connect Him, in a sense, to the world, the essence of which is Israel. Rav Naḥman bar Yitzḥak continues: Is the Holy One, Blessed be He, glorified through the glory of Israel? Rav Ḥiyya bar Avin answered: Yes, as indicated by the juxtaposition of two verses; as it is stated: “You have affirmed, this day, that the Lord is your God, and that you will walk in His ways and keep His laws and commandments, and listen to His voice.” And the subsequent verse states: “And the Lord has affirmed, this day, that you are His treasure, as He spoke to you, to keep His commandments” (Deuteronomy 26:17–18). From these two verses it is derived that the Holy One, Blessed be He, said to Israel: You have made Me a single entity [ḥativa] in the world, as you singled Me out as separate and unique. And because of this, I will make you a single entity in the world, and you will be a treasured nation, chosen by God. You have made Me a single entity in the world, as it is stated that Israel declares God’s oneness by saying: “Hear, Israel, the Lord is our God, the Lord is One” (Deuteronomy 6:4). And because of this, I will make you a single entity in the world, unique and elevated with the utterance: “Who is like Your people, Israel, one nation in the land?” Consequently, the Holy One, Blessed be He, is glorified through the glory of Israel whose praises are written in God’s phylacteries.

Full text on Sefaria ↗
Source 9 · Chazal
Verified

Sanhedrin 99b

סנהדרין צ״ט ב — ד"ה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר

Sanhedrin 99b:2

The Talmud interprets 'this book of the Torah' as an object of lifelong engagement, underscoring that Torah is not merely created for Israel's benefit but constitutes Israel's defining labor.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל אָדָם לְעָמָל נִבְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד״. אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא אִם לַעֲמַל מְלָאכָה נִבְרָא. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ״, הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל פֶּה נִבְרָא. וַעֲדַיִין אֵינִי יוֹדֵעַ אִם לַעֲמַל תּוֹרָה אִם לַעֲמַל שִׂיחָה. כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר ״לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ״, הֱוֵי אוֹמֵר לַעֲמַל תּוֹרָה נִבְרָא. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רָבָא: כּוּלְּהוּ גּוּפֵי דְּרוּפְתְּקֵי נִינְהוּ. טוּבֵיהּ לִדְזָכֵי דְּהָוֵי דְּרוּפְתְּקֵי דְּאוֹרָיְיתָא.

Rabbi Elazar says: Every man was created for labor, as it is stated: “Man is born for toil” (Job 5:7). Based on this verse, I do not know whether he was created for toil of the mouth, speech, or whether he was created for the toil of labor. When the verse states: “For his mouth presses upon him” (Proverbs 16:26), you must say that he was created for toil of the mouth. And still I do not know with regard to the toil of the mouth whether it is for the toil of Torah or for the toil of conversation. When the verse states: “This Torah scroll shall not depart from your mouth” (Joshua 1:8), you must say that he was created for the toil of Torah. And that is the meaning of what Rava said: All bodies are like receptacles to store items until use. Happy is one who is privileged, who is a receptacle for Torah.

Full text on Sefaria ↗
Source 10 · Chazal
Verified

Sifrei Devarim 343

ספרי דברים שמ״ג — ד"ה מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִתֵּן מַתָּנָה

Sifrei Devarim 343:8

The verse's language about Israel's wisdom is interpreted as showing that Torah makes Israel distinctive among the nations and that Israel's public identity is measured through Torah.

מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִתֵּן מַתָּנָה לְאֶחָד מִבָּנָיו, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ מִתְיָרֵא מִפְּנֵי אֶחָיו וּמִפְּנֵי אוֹהֲבָיו וּמִפְּנֵי קְרוֹבָיו. מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הַבֵּן? עָמַד וּפִרְכֵּס אֶת עַצְמוֹ, וְסִפֵּר אֶת שְׂעָרוֹ. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֲנִי נוֹתֵן מַתָּנָה. כָּךְ כְּשֶׁבָּא אַבְרָהָם אָבִינוּ לָעוֹלָם יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת יִשְׁמָעֵאל וּבְנֵי קְטוּרָה, חָזְרוּ לִהְיוֹת רָעִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים. וּכְשֶׁבָּא יִצְחָק, יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת עֵשָׂו וְכָל אַלּוּפֵי אֱדוֹם, חָזְרוּ לִהְיוֹת רָעִים יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנִים. וּכְשֶׁבָּא יַעֲקֹב, לֹא יָצָא מִמֶּנּוּ פְּסֹלֶת אֶלָּא נוֹלְדוּ כָּל בָּנָיו תְּמִימִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כה כז): ״וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים״. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לְךָ אֲנִי נוֹתֵן אֶת הַתּוֹרָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: ה׳ מִסִּינַי בָּא וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִסִּינַי בָּא כְּשֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה הִרְעִישׁ כָּל הָעוֹלָם עַל יוֹשְׁבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט ג): ״קוֹל ה׳ עַל הַמָּיִם״, וְאוֹמֵר: ״קוֹל ה׳ בַּכֹּחַ״. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקַבְּצוּ כָּל הָאֻמּוֹת אֵצֶל בִּלְעָם, אָמְרוּ לוֹ: כִּמְדֻמִּים אָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם בַּמַּיִם. אָמַר לָהֶם (בראשית ט טו): ״לֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל״. אָמְרוּ לוֹ: מַה הַקּוֹל הַזֶּה? אָמַר לָהֶם (תהלים כט יא): ״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן״, וְאֵין עֹז אֶלָּא תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב יב טז): ״עִמּוֹ עֹז וְתוּשִׁיָּה״. אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן (תהלים כט יא) ״ה׳ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם״.

4. An analogy— A king wanted to give a gift to one of his sons. But the king was afraid of his brothers, his allies, and his relatives. What did that son do? He arose, put on his make-up, and cut his hair. The king said to him: I’m giving you that gift [because you have prepared yourself for it]! In the same way, when Father Abraham came into the world, filth proceeded from him— Ishmael and the sons of Keturah. They pursued villainous deeds, even worse than former generations. Then, when Isaac came, filth proceeded from him— Esau and all the princes of Edom. They pursued villainous deeds, even worse than former generations. Now, when Jacob came into the world, no filth proceeded from him! Rather, all his sons were born perfected, Similar to what is said: “And Jacob was a perfected man, dwelling in shelters” (Gn.25:27). Therefore, the Blessed Holy One said: I’ll give the Torah to you! Therefore it is stated: “HASHEM has come from Sinai, He arose to them from Se`ir” (Dt.33:2). Another word: “HASHEM has come from Sinai” (Dt.33:2)— when the Blessed Holy One disclosed Himself to give the Torah, He shook up the entire world for its inhabitants, as it is said: “The voice of HASHEM is over the waters” (Ps.29:3). And He says: “The voice of HASHEM is full of power” (Ps.29:4). At that moment, all the nations gathered around Bilam, saying: It seems to us that the Blessed Holy One is devastating the world with water! He said to them: “The waters will never again become a Deluge” (Gn.9:15). They replied: Then, what is this voice? He said: “HASHEM gives power to His people” (Ps.29:11)— actually, power is equivalent to Torah, for it is said: “With Him is power and wisdom” (Job12:16). They replied to him: If so, “HASHEM will bless His people with peace” (Ps.29:11).

Full text on Sefaria ↗
Source 11 · Rishonim
Verified

Sforno on Leviticus 13:47

Sforno on Leviticus 13:47

Tazria

God chose the Jewish nation because the intended purpose of God—namely knowledge of the Creator's existence and unity—is more fittingly and abundantly found among this nation's members than others, as the fathers received from the written Torah both the theoretical component (knowledge of God) and the practical component (commandment), as stated in the verse about teaching them Torah and commandment together.

וְכַאֲשֶׁר בָּחַר בָּאֻמָּה הַיִּשְׂרְאֵלִית, כְּאָמְרוֹ ״בְּךָ בָּחַר ה׳ אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה״ (דברים ז:ו), וְזֶה מִפְּנֵי שֶׁתִּקְוַת הַמְכֻוָּן מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ הִיא יוֹתֵר רְאוּיָה וּמְצוּיָה בְּאִישֵׁי זֹאת הָאֻמָּה מִמַּה שֶׁתִּהְיֶה בְּאִישֵׁי זוּלָתָהּ, כִּי אָמְנָם מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא וְאַחְדּוּתוֹ נוֹדַע בְּקִצְתָהּ וּמְקֻבָּל בְּכֻלָּהּ מֵהָאָבוֹת כָּתַב לְהוֹרוֹתָם הַתּוֹרָה וְהוּא הַחֵלֶק הָעִיּוּנִי, וְהַמִּצְוָה וְהוּא הַחֵלֶק הַמַּעֲשִׂי, כַּאֲשֶׁר הֵעִיד בְּאָמְרוֹ ״וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם״ (שמות כד:יב).

Full text on Sefaria ↗
Source 12 · Rishonim
Verified

Guide for the Perplexed, Part 3 27

מורה נבוכים, חלק ג' כ״ז — ד"ה התורה האמיתית – שילוב שתי המטרות

Guide for the Perplexed, Part 3 27:7

Maimonides presents the Torah's commandments as directed toward human perfection and the ordering of society, explaining Torah in relation to the purposes of its human recipients.

התורה האמיתית – שילוב שתי המטרות למען שתי השלמויות 6 והנה התורה האמיתית, שהבהרנו (ב,לט) שהיא אחת ואין אחרת, והיא תורת משה רבינו – באה רק להועיל לנו במתן שתי השלמויות יחד, כלומר: ב) תיקון מצבי בני האדם זה עם זה על ידי סילוק העושק והקניית מידות נכבדות ונעלות כך שאנשי הארץ יוכלו להתקיים ולהתמיד בסדר אחיד כדי שכל אחד מהם יוכל להגיע לשלמותו הראשונה; א) ותיקון ההאמנות ומתן דעות נכונות שעל ידיהן תושג השלמות האחרונה. 7 התורה דיברה במפורש על שתי השלמויות האלה, והודיעה לנו שתכלית כל התורה הזאת היא השגת שתי השלמויות האלה. הוא יתעלה אמר: "וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ א) לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים ב) לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" (דברים ו,כד). א) הוא הקדים כאן את השלמות האחרונה, בהתאם למעלתה, כמו שביארנו שהיא התכלית האחרונה, והם דבריו: "לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים". ידועים לך דבריהם (של חכמינו) ז"ל בביאור דבריו יתעלה "לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים" (שם כב,ז). הם אמרו: "לְמַעַן יִיטַב לָךְ – לעולם שכולו טוב, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים – לעולם שכולו ארוך" (בבלי חולין קמב,א בכתבי היד; משנה תורה, הלכות תשובה ח,א). כך בדבריו כאן "לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים" הכוונה היא אותו עניין עצמו, כלומר לנחול עולם שכולו טוב וארוך, שהוא הקיום המתמיד. ב) ודבריו "לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה" הם הקיום הגופני הראשון הזה הנמשך פרק זמן מסוים, שאינו מוסדר אלא על ידי החברה המדינית, כמו שביארנו.

The true Law, which as we said is one, and beside which there is no other Law, viz., the Law of our teacher Moses, has for its purpose to give us the twofold perfection. It aims first at the establishment of good mutual relations among men by removing injustice and creating the noblest feelings. In this way the people in every land are enabled to stay and continue in one condition, and every one can acquire his first perfection. Secondly, it seeks to train us in faith, and to impart correct and true opinions when the intellect is sufficiently developed. Scripture clearly mentions the twofold perfection, and tells us that its acquisition is the object of all the divine commandments. Comp. “And the Lord commanded us to do all these statutes, to fear the Lord our God, for our good always, that he might preserve us alive as it is this day” (Deut. 6:24). Here the second perfection is first mentioned because it is of greater importance, being, as we have shown, the ultimate aim of man’s existence. This perfection is expressed in the phrase, “for our good always.” You know the interpretation of our Sages, “‘that it may be well with thee’ (ibid. 22:7), namely, in the world that is all good, ‘and that thou mayest prolong thy days’ (ibid.), i.e., in the world that is all eternal.” In the same sense I explain the words, “for our good always,” to mean that we may come into the world that is all good and eternal, where we may live permanently; and the words, “that he might preserve us alive as it is this day, “I explain as referring to our first and temporal existence, to that of our body, which cannot be in a perfect and good condition except by the co-operation of society, as has been shown by us.

Full text on Sefaria ↗
Source 13 · Rishonim
Verified

Sefer HaIkkarim, Maamar 3 27

ספר העקרים, מאמר ג כ״ז — ד"ה כלל גדול יהיה בידך בעשית המצות

Sefer HaIkkarim, Maamar 3 27:1

Albo discusses Torah as a divine means for moral and spiritual perfection, placing the human and communal purpose of Israel at the center of Torah's function.

כלל גדול יהיה בידך בעשית המצות שהכל הולך אחר כונת הלב, כמו שאמרו רבותינו ז״ל רחמנא לבא בעי. ולפי זה יש מי שעושה מצות הרבה ואינן עולות לו כלום או בשעור שיספיקו להקנאת השלמות האנושי ולא לחלק ממנו שיהיה מורגש, ויש עושה מצוה אחת תספיק יותר ממצות הרבה כפי כונת העושה אותה לקנות הלק גדול מהשלמות. ואחר שהענין הולך אחר הכונה, יתבאר מזה גם כן שכל המצות שבתורה הן שיהיו מצות עשה או מצות לא תעשה הם דרך להקנאת השלמות האנושי או מדרגה מה ממנו בהיותן נעשות על הכונה הראויה, כי לא עשית המעשים הטובים בלבד תביא את האדם לחיי העולם הבא, אבל גם ההמנע מעשות המעשים הרעים מפני יראת ה׳ יתן שלמות בנפש. וזה כי לפי מה שבא מפורש בתורה והלכת בדרכיו, נראה שההליכה בדרכי השם היא עקר העבודה שיעבוד בה האדם את השם, ונמצא המשורר מפרש שמי שהוא נמנע מעשות רע מפני יראת השם נקרא הולך בדרכי ה׳, אמר אשרי תמימי דרך ההולכים בתורת ה׳, כלומר אשריהם המון המאמינים הנקראים תמימי דרך שאינם מתחכמים על השם אבל הולכים בתמימות בתורת השם יתברך, ובאר שההולכים בתורת ה׳ הם השומרים מצותיו בכונת הלב, ולזה אמר אשרי נוצרי עדותיו בכל לב ידרשוהו. וכדי שלא ידומה שאין נקרא הולך בדרכי ה׳ ולא נוצר עדותיו אלא השומר מצות עשה, כי מצות לא תעשה לא יצוייר שיתנו שלמות בנפש, לזה אמר אחר זה אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו, כלומר אף הנמנע מלעשות עולה בכונת הלב נקרא הולך בדרכי השם, וזהו שאמר בדרכיו הלכו. וכן אמרו רבותינו ז״ל ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה.

An important principle to bear in mind in connection with the performance of the commandments is that all depends upon intention, as the Rabbis say, “God requires the heart.” One may, therefore, perform many commandments without any benefit at all, or at least without enough benefit to realize human perfection or an appreciable part thereof. On the other hand, one may observe one commandment and succeed, according to his intention in the performance thereof, in acquiring a great part of perfection, more than the performer of many commandments. Since, therefore, intention is the important thing, it follows that all the commandments of the Torah, whether positive or negative, are a means to the attainment of human perfection, or a certain degree thereof, if they are done with the proper intention. A man attains to eternal life not only by doing good deeds. The soul’s perfection is attained also by abstaining from evil deeds through fear of God. This is proved as follows: The Torah says explicitly, “And walk in His ways.” From this we see that walking in God’s ways is the essence of man’s service of God. Now we find that the Psalmist explains that he who refrains from doing evil for fear of God is called one who walks in the ways of God, “Happy are they that are upright in the way, who walk in the law of the Lord.” The meaning is, happy are the mass of believers who are described as, “upright in the way,” i. e., they do not seek to be too clever in their relation to God, but follow the law of God with simplicity. Then he explains that those who walk in the law of the Lord are those who keep His commandments with the intention of the heart, “Happy are they that keep His testimonies, that seek Him with the whole heart.” And to obviate the idea that only he is described as walking in the ways of the Lord and keeping His testimonies, who keeps the positive commandments, and that a negative commandment can not be conceived as bestowing perfection upon the soul, he adds in the sequel, “Yea, they do no unrighteousness; they walk in His ways.” The meaning is, a person who intentionally refrains from doing evil is also a man walking in the ways of God; as the text says, “They walk in His ways.” The Rabbis also say, if one refrains from committing a transgression, he is rewarded as if he had performed a positive commandment.

Full text on Sefaria ↗
Source 14 · Rishonim
Verified

Mishneh Torah, Repentance 5:1

משנה תורה, הלכות תשובה ה׳:א׳

Mishneh Torah, Repentance 5:1

Maimonides teaches that every person has free will, making Torah meaningful as a command addressed to responsible human beings rather than to predetermined instruments.

רְשׁוּת לְכָל אָדָם נְתוּנָה. אִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ טוֹבָה וְלִהְיוֹת צַדִּיק הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. וְאִם רָצָה לְהַטּוֹת עַצְמוֹ לְדֶרֶךְ רָעָה וְלִהְיוֹת רָשָׁע הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה (בראשית ג כב) "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע".

Free will is granted to all men. If one desires to turn himself to the path of good and be righteous, the choice is his. Should he desire to turn to the path of evil and be wicked, the choice is his. This is [the intent of] the Torah's statement (Genesis 3:22 : "Behold, man has become unique as ourselves, knowing good and evil," i.e., the human species became singular in the world with no other species resembling it in the following quality: that man can, on his own initiative, with his knowledge and thought, know good and evil, and do what he desires.

Full text on Sefaria ↗
Source 15 · Acharonim
Verified

Gur Aryeh on Bereishit 1:1

Gur Aryeh on Bereishit 1:1

Bereshit

The passage states that Klal Yisrael serves the Holy One blessed be He through observance of the mitzvot and Torah, and that the world was created for the sake of both Yisrael and Torah—with all else created for Yisrael's sake—because Torah is the beginning and primary cause while Yisrael is the ultimate purpose.

וישראל אינם עובדים להקב"ה אלא במצוותיו שמקיימים את התורה, וזה בשביל ישראל ובשביל התורה נברא העולם, וכל שאר העולם נברא בשביל ישראל. לפיכך בשביל התורה נברא – שהוא הראשית והתחלה, ובשביל ישראל – שהם תכלית הכל.

Full text on Sefaria ↗
Source 16 · Acharonim
Verified

Tiferet Yisrael 1

תפארת ישראל א׳

Tiferet Yisrael 1

The Maharal explains the unique relationship between Israel and Torah as a natural, essential correspondence: Torah is the form suited to Israel, while Israel is the nation uniquely prepared for Torah.

לא ישאר לומר רק כי הפעולות המתיחסות אל מעלת נפשו הם הפעולות האלקיות, והם מצות התורה. והם הם מיוחדים אל האדם לפי מעלת נפשו האלקית.

Full text on Sefaria ↗
Source 17 · Acharonim
Verified

Tiferet Yisrael 11

תפארת ישראל י״א

Tiferet Yisrael 11

The Maharal presents Torah as preceding the world's order in a conceptual sense and as the purpose for which the world was created, while Israel is the people that actualizes that purpose.

וקאמר 'בריך רחמנא דיהיב לון אוריין תליתאי', שדברי התורה אינם יוצאים מן היושר. ונתן אותם לעם תליתאי, לאשר יש בהם היושר. והכל הוא בשביל מעלת התורה, שהיא היושר בעצמה. ולפיכך אם לא היו ישראל ישרים, לא היה אפשר שתנתן להם התורה שהיא היושר הגמור.

Full text on Sefaria ↗
Source 18 · Acharonim
Verified

Tiferet Yisrael 17

תפארת ישראל י״ז

Tiferet Yisrael 17

After establishing that the Torah is suitable only for Israel, the passage resolves why the Torah was not given at the world's creation: the Holy One said to Israel that He created the Torah before He created the world (comparing Torah to a craftsman, as derived from Mishlei 8:30), and gave it to no other nation, but only to Israel once they stood at Mount Sinai and accepted it by saying "all that the Lord has spoken we will do" (Shemot 19:8).

אחר שהתבאר בפרקים הקודמים* כי התורה הזאת בלתי מוכנים אליה כי אם ישראל. ואם כן הוסר* השאלה למה לא נתן התורה בתחלת העולם כאשר עדיין לא היו עם ישראל*. כך אמר הקב"ה לישראל, עד שלא בראתי העולם בראתי התורה, שנאמר (משלי ח, ל) "ואהיה אצלו אמון", מה "אמון", 'אומן', שנאמר (במדבר יא, יב) "כאשר ישא האומן את היונק". ולא נתתיה לאחד מן האומות, אלא לישראל, שכיון שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו (שמות יט, ח) "כל אשר דבר ה' נעשה", מיד ניתנה להם.

Full text on Sefaria ↗
Source 19 · Acharonim
Verified

Tiferet Yisrael 1:9

Tiferet Yisrael 1:9

The Torah was created before the natural world was created, and Israel was also created before the natural world was created.

והתורה נבראת קודם שנברא העולם הטבעי, וישראל נבראו גם כן קודם שנברא העולם הטבעי.

Full text on Sefaria ↗
Source 20 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Exodus, Vayakhel 14

שפת אמת, שמות, ויקהל י״ד

Sefat Emet, Exodus, Vayakhel 14

Vayakhel

The passage states that the purpose of creation was for God's honor, and Chazal taught that the world was created for the sake of the Torah (called "reshit") and for the sake of Israel (called "reshit"), since Israel through the power of the Torah testify to and clarify God's governance of the world, and this constitutes the world's sustenance.

כי הנה תכלית בריאת עולם הי' לכבודו ית'. וכמ"ש ז"ל בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל ישראל שנקראו ראשית. שבנ"י בכח התורה מעידין ומבררין הנהגתו ית' את העולם. וזה קיום העולם.

Full text on Sefaria ↗
Source 21 · Hasidic
Verified

Peri Tzadik, Parshat Shekalim 1:2

Peri Tzadik, Parshat Shekalim 1:2

Each individual in Israel is distinguished and elevated in some particular matter in which no other Israelite is his equal, and the root of the souls of Israel derives from the Torah—the 600,000 of the desert generation come from the written Torah—such that according to one view in Bamidbar, the Torah would not have been given if even one of them had been missing.

כי בישראל כל אחד הוא דגול ומנושא באיזה דבר מה שאין בכל ישראל כמותו בדבר זה כידוע דשורש נפשות ישראל הוא מהתורה ששים ריבוא דדור המדבר הם מהתורה שבכתב ועל כן א' במד' (ב"ר ויצא פ' ע) דאלו היה חסר א' מהם לא נתנה תורה. כי בישראל כל אחד הוא דגול ומנושא באיזה דבר מה שאין בכל ישראל כמותו בדבר זה כידוע דשורש נפשות ישראל הוא מהתורה ששים ריבוא דדור המדבר הם מהתורה שבכתב ועל כן א' במד' (ב"ר ויצא פ' ע) דאלו היה חסר א' מהם לא נתנה תורה.

Full text on Sefaria ↗
Source 22 · Hasidic
Verified

recovered from “Sefat Emet, Numbers, Shavuot 1894”

Sefat Emet, Shavuot

שפת אמת, במדבר, שבועות א׳

Sefat Emet, Numbers, Shavuot 1

The Sefat Emet presents Sinai as the revelation of an intrinsic bond between Israel and Torah: Israel's inner identity is disclosed through receiving Torah, and Torah is realized through Israel.

כי באורייתא ברא קוב"ה עלמא. נמצא חיות פנימיות של כל הנבראים הוא כח הראשית שמהתורה. אך כי נברא להיות נעלם הפנימיות אבל ביום מתן תורה נתגלה זה ונדבק הכל בהשורש. הכל כנ"ל שאז נתגלה ונמשך חיות התורה לכל הנבראים.

Full text on Sefaria ↗
Source 23 · Hasidic
Verified

Sefat Emet, Numbers, Bamidbar 24

שפת אמת, במדבר, במדבר כ״ד

Sefat Emet, Numbers, Bamidbar 24

Balak

The world was a wilderness before the Torah was given, and according to Chazal, the entire world was created for the sake of the Torah.

וזה שניתנה תורה במדבר כמ"ש במד' בפסוק ימצאהו בארץ מדבר מדבר הי' העולם קודם שניתנה תורה כי באמת כל העולם נברא בשביל התורה כמ"ש חז"ל.

Full text on Sefaria ↗
Source 24 · Hasidic
Verified

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36

תניא, חלק ראשון; ליקוטי אמרים ל״ו — ד"ה וְהִנֵּה

Tanya, Part I; Likkutei Amarim 36:5

The Alter Rebbe explains that the purpose of creation is the revelation of divine sovereignty in the lowest realm, achieved especially through Torah and mitzvot performed by embodied souls.

וְהִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת. וְלָזֶה נָתַן הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא לְיִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנִּקְרֵאת עוֹז וְכֹחַ, וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ־זִכְרוֹנָם־לִבְרָכָה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בַּצַּדִּיקִים לְקַבֵּל שְׂכָרָם לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁלֹּא יִתְבַּטְּלוּ בִּמְצִיאוּת מַמָּשׁ בְּאוֹר ה׳ הַנִּגְלֶה לֶעָתִיד בְּלִי שׁוּם לְבוּשׁ, כְּדִכְתִיב: ״וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ [פֵּירוּשׁ, שֶׁלֹּא יִתְכַּסֶּה מִמְּךָ בְּכָנָף וּלְבוּשׁ], וְהָיוּ עֵינֶיךָ רוֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ״, וּכְתִיב: ״כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ וְגוֹ׳״, וּכְתִיב: ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם וְגוֹ׳, כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְגוֹ׳״.

Clearly, the purpose of the hishtalshelut of the worlds and their descent, degree by degree, is not for the sake of the higher worlds, because for them this is a descent from the light of His Countenance, blessed be He. But the ultimate purpose [of creation] is this lowest world, for such was His will, blessed be He, that He shall have satisfaction when the sitra achara is subdued and the darkness is turned to light, so that the Divine light of the En Sof, blessed is He, shall shine forth in the place of the darkness and sitra achara throughout this world, all the more strongly and intensely, with the excellence of light emerging from darkness, than its effulgence in the higher worlds, where it shines through “garments” and in concealment of the Countenance, which screen and conceal the light of the En Sof, blessed is He, in order that they should not dissolve out of existence. For this purpose, the Holy One, blessed is He, gave to Israel the Torah which is called “might” and “strength,” as the Rabbis, of blessed memory, have said that the Almighty puts strength into the righteous in order that they may receive their reward in the hereafter, without being nullified in their very existence, in the Divine light that will be revealed to them in the hereafter without any cloak, as is written, “Your teacher shall no longer be concealed from you [literally: He will not conceal Himself from you with robe and garment]…but your eyes shall see your Teacher.” It is also written, “For they shall see eye to eye…” and “You shall no longer have the sun for light by day…for the Lord shall be to you for an everlasting light….”

Full text on Sefaria ↗
Source 25 · Hasidic
Verified

Likkutei Torah, Nitzavim

לקוטי תורה, נצבים — ד"ה שוש אשיש בה׳ תגל נפשי באלקי

Likkutei Torah, Nitzavim:4

Nitzavim

The discourse on Nitzavim develops the covenantal unity of Israel and Torah, portraying Torah observance as the means by which Israel reveals and unites with its divine root.

והנה בר״ה אומרים זה היום תחלת מעשיך הגם שר״ה הוא יום ברוא אדה״ר והוא יום ו׳ למע״ב הוא מפני כי סוף מעשה במחשבה תחלה וכמ״ש בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ישראל עלה במחשבה ופי׳ במחשבה זו הוא עד״מ כמו שבאדם עיקר הנהגתו הוא ע״י המחשבה שאחריה נמשכו כל האברים ונשמעים לה כך המחשבה העליונה הקדומה אנא אמלוך היתה ע״י ישראל שבשביל ישראל שנק׳ ראשית כו׳ וביום ברוא אדם ביום ו׳ נגמרה תחלת המחשבה ולכן נק׳ תחלת מעשיך שהמחשבה היא כמעשה לגבי הקב״ה שאף המחשבה נחשבת אצלו לבחי׳ עשיה.

Full text on Sefaria ↗
Source 26 · Modern
attested

מכתב מאליהו, חלק ד עמוד מה

מכתב מאליהו, חלק ד עמוד מה

The passage states that Israel was chosen because they cleave to the Holy One, and for this reason the Torah was given to them; the Sages taught that God created the evil inclination and created Torah as its remedy, a remedy available only to Israel who engage in Torah study out of their attachment to God's teaching, and through this study Torah possesses a special quality whereby even one occupied with dialectical reasoning about laws seemingly unrelated to character refinement is nonetheless transformed through learning toward the correction of one's attributes.

"אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". בחירת ישראל - משום שהם דבוקים במקום ב"ה, ומשום כך ניתנה להם התורה. "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין". התבלין הזה הוא רק לישראל, העוסקים בתורה מחמת דבקותם בתורת ה'. ובדרך זו יש בתורה סגולה, שאפילו הוא עוסק בפלפול ובבירור ההלכה בדבר שלכאורה אין לו שום שייכות למדות, מכל מקום פועל בו הלימוד לתיקון מדותיו.

View in Aspaklaria ↗
Source 27 · Modern
Verified

Ein Aya, Shabbat 9:17

עין איה, שבת ט׳:י״ז (שבת פ״ו ע״ב) — ד"ה ת"ר בששי בחודש ניתנו עשרת הדברות

Ein Aya, Shabbat 9:17

The Torah, which is the form of humanity and the supreme thought that makes a person human, is also the form of the entire world; after the Torah imprints its seal on the human heart, the divine ideals of true Torah become rooted in the essence of the universe's soul, and therefore the Torah was fittingly given on the sixth day of the month, corresponding to humanity's creation on the sixth day of creation.

התורה, שהיא צורת האדם, המחשבה העליונה העושה את האדם לאדם מצד אחד, היא ג"כ צורת העולם כולו, אחרי אשר תחתום התורה את חותמה על האדם, אחרי שתכתב על לוח לבו. אחרי שהאידיאלים האלהיים של תורת אלהים אמת, ישתרשו בתוכיות נשמת היקום כולו, מצד הערך הראשון של הופעת התורה על האדם, להשלים אותו, לבראותו כבריה חדשה בצורה תמימה, ראויה היא התורה להנתן בששי בחודש, במנין המתאים ליצירת האדם בששי לימי בראשית.

View on Mekoros Sefarim ↗
Related sources· 26 found, not yet verifiedSign in to verify
  • Yoma 39aunverified

    התורה חסה על ממונן של ישראל.

  • Tiferet Yisrael 17:5unverified

    ...באורו: כי כמו שהשי"ת מחוייב המציאות, כן התורה דבריה מחוייבים ומוכרחים מן השי"ת אשר סדר וגזר כך. ולפיכך לא היה נכנס לתוכו שום בריאה בעולם, רק השי"ת שהוא מחוייב המציאות, וכל הנבראים הם אפשריים מצד עצמם, כי לא נבראו כי אם לשמש לזולתם. וכן ישראל הם מחוייבים מצד העילה בעצמה, כי כל עלול אף שהוא אפשרי מצד עצמו, הוא מחויב מצד עילתו יתברך. אבל שאר הנבראים ומלאכי השרת אינם מחוייבים מצד העילה, כי נבראו לשמש זולתם, ואין זה דבר מחוייב... כי ישראל נקראו בנים למקום, והבן אינו נברא לשמש את אחר, ולכך ראויה התורה לישראל בפרט ולא לזולתם... ואף שנתן לאומות מקצת מצוות במה שיש בהם מדרגת האדם במקצת, וכפי מדרגתם נתן להם קצת מצוות, אבל ישראל שהיו אדם בכל ולא רק במקצת, נתן להם הכל כראוי.

  • Tanna DeBei Eliyahu Zuta 2unverified

    ...ואף על פי שכל העולם כולו של הקב"ה לא נטל הקב"ה חלק בעולמו שברא אלא את ישראל בלבד, להודיע לבריות שכל מי שהוא עוסק בתורה מתוך הצער ומכל שכן אם הוא עוסק גם כן בדרך ארץ עם התורה נותן לו הפירות בעולם הזה והקרן שמורה לו לעולם הבא.

  • Tanna DeBei Eliyahu Rabbah:18unverified

    שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן תורה וישראל אבל איני יודע איזה מהם קודם, אמרתי לו בני דרכן של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו וגו', אבל אני אומר ישראל קדמו, שנאמר (ירמיה ב') קודש ישראל לה' ראשית תבואתה...

  • Midrash Tanchuma, Noach 3:9unverified

    ואף הקב"ה כרת ברית עם ישראל שלא תשכח תורה שבעל פה מפיהם ומפי זרעם עד סוף כל הדורות, שנאמר (ישעיה נ"ט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו וגו'... ולפיכך קבע הקב"ה שתי ישיבות לישראל שיהיו הוגין בתורה יומם ולילה ומתקבצין שתי פעמים בשנה באדר ובאלול מכל המקומות נושאין ונותנין במלחמתה של תורה עד שמעמידין דבר על בוריו והלכה לאמתה ומביאין ראיה ומן המקרא ומן המשנה ומן התלמוד, כדי שלא יכשלו ישראל בדברי תורה...

  • Midrash Tehillim 104unverified

    אמר רבי זעירא אפילו שיחתן של ישראל תורה היא...

  • Bereshit Rabbah 1:2unverified

    ששה דברים קדמו לבריית העולם, יש מהן שנבראו, ויש מהן שעלו במחשבה להבראות, התורה והכסא כבוד נבראו, תורה מנין, שנאמר (משלי ח') ה' קנני ראשית דרכו... א"ר אבא בר כהנא התורה קדמה לכסא הכבוד, שנאמר (שם) ה' קנני ראשית דרכו וגו' קודם לאותו שכתוב בו (תהלים צ"ג) נכון כסאך מאז... אילולא שצפה הקב"ה שאחר כ"ו דורות ישראל עתידין לקבל את התורה לא היה כותב בתורה צו את בני ישראל, דבר אל בני ישראל.

  • Sulam on Zohar, Toldot 2:2unverified

    אמר הקב"ה לעולם בשעה שברא אותו, וברא את האדם, אמר לו עולם עולם, אתה וטבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם כדי שיעסוק בתורה, ואם לא (יעסוק בתורה) הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו, והכל הוא בשביל האדם...

  • Sulam on Zohar, Toldot 2unverified

    אמר הקב"ה לעולם בשעה שברא אותו, וברא האדם, אמר לו, עולם עולם, אתה וטבעך אינם עומדים אלא על התורה, ומשום זה בראתי בך אדם, כדי שיעסוק בתורה, ואם לא הרי אני מחזירך לתוהו ובוהו, והכל הוא בשביל האדם, וזהו שכתוב אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי...

  • Rabbeinu Yonah on Pirkei Avot 3:14unverified

    חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, זאת התורה שכל העולם נברא בה, שכל הנבראים לא נבראו אלא כדי לקיימה. וכל הדברים אשר תחת השמים שכלם סבה לסבה לצרכי משמשי התורה, ומשל ליוצר שיש לו כלי לאומנותו ובו עושה כל מלאכתו, כך התורה כליו של הקב"ה ובה נברא כל העולם כלו.

  • Yalkut Shimoni on Torah 405unverified

    כשבא הקב"ה ליתן את התורה אמר למשה על סדר המקרא והמשנה והאגדה והתלמוד שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה, אפילו מה שישאל תלמיד ותיק לרבו. אמר ליה הקב"ה לך ולמדה את בני ישראל, א"ל משה, רבונו של עולם כתוב אתה לבניך, אמר ליה מבקש אני ליתן אותה לכם בכתב, אלא שגלוי לפני שעתידים אומות העולם לשלוט בהם וליטול אותה מהם ויהיו בני כאומות העולם, אלא המקרא תתן להם בכתב והאגדה והמשנה והתלמוד על פה. ויאמר אל משה כתב לך זה מקרא, כי על פי המשנה והתלמוד שהן מבדילים בין ישראל ובין אומות העולם...

  • Ein Aya, Shabbat 9:31unverified

    הוסיף יום אחד מדעתו. הכנת האדם והאומה אל התורה הרי היא בכלל תורה, וההכנה הזאת גם היא מהמקור האלהי נובעת. אמנם ישנן הכנות כאלה, שכליות ומוסריות, שהן צריכות להיות מוכרות ברוח האדם פנימה, וכח ודאותן צריך להיות מחודר בתוכיות הנשמה, עד שעל ידו יוכל האדם להיות כבר כלי מוכן לההדרכה האלהית שתופיע עליו, ולתורה אלהית מסורה שתלמדהו ארחות חיים. וגם זאת ההכנה לישראל מכחו של משה צריכה להיות. אורה של תורה שהיתה ספוגה כולה ברוח רועה נאמן, מקושרת עם דעת רוח קדשו, היא הסגולה המיחדת את ישראל מכל עם ולשון. "איה השם בקרבו את רוח קדשו מוליך לימין משה זרוע תפארתו", 1 . ואב לכל זה היא הוספה זו של הכנה אשר לקבלת התורה, שהוסיף יום אחד משה מדעתו , והסכים הקב"ה עמו._ לא. .1 ישעיה סג, יא-יב._

  • Sefer HaBahir 1-3unverified

    ומפני מה התחיל התורה בבי"ת כמה דאתחיל ברכה ומנלן דהתורה נקראת ברכה, שנאמר (דברים ל"ג כ"ג) ומלא ברכת ה' ים ודרום ירשה, ואין ים אלא תורה שנאמר (איוב י"א ט) ורחבה מני ים, מאי ומלא ברכת ה' אלא כל מקום שנאמר בי"ת הוא לשון ברכה כדאמרינן בראשית, ואין ראשית אלא חכמה שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה', ואין חכמה אלא ברכה שנאמר ויברך אלהים את שלמה וכתיב (מלכים א ה כו) וה' נתן חכמה לשלמה, משל למלך שהשיא את בתו לבנו ונתנה לו בחתונה ואמר לו עשה בה כרצונך:

  • Sefat Emet, Genesis, Bereshit 3unverified

    במדרש ואהי' אמון כו' אומן הביט בתורה וברא העולם. וז"ש הביט בתורה וברא. פי' שבכל דבר מהבריאה יש בו ענין התורה ללמוד איזה הנהגה או סוד. וזה שהתורה מתגאה עצמה שידע האדם שעיקר הכל התורה שהרי כל הבריאה הי' ע"פ התורה מכלל שהיא עיקר טובת האדם כנ"ל:

  • Sefat Emet, Numbers, Balak 17:3unverified

    במדרש הצור תמים פעלו כו' שלא יהי' להם פתחון פה כו'. עוד שם טוב פת חריבה ושלוה בה כו'. הענין הוא שהקב"ה רצה להראות כי בנ"י הם מיוחדים להנבואה. כי הנביא הוא להוציא מכח אל הפועל כל עבודת הציבור להעלות מעשיהם עד השורש לעשות פירות. והוא מלשון ניב שפתים וכמ"ש נביא מקרבך כו'. וכמו שבאדם בפרט שלימות הדיבור תלוי בתיקון כל המעשים כך יוכל להוציא מפיו דברי אלקים חיים כל אחד לפי מה שהוא. כן בכלל הנביא הוא הבל פיהן של כלל ישראל. ובאמת חסר לנו כח הנבואה בגלות כי בנ"י צריכין אל הנביאים וע"ז מתאוננים אותותינו לא ראינו אין עוד נביא כו'. אבל לאוה"ע אדרבא אינם ראוים אל השלימות וכשהי' להם נביא היו מעשיהם פגומים הרבה יותר. והיו רוצין לעקור את הכל. וכשאין מעשיהם מתעלין כ"כ נוח להם ונוח לעולם כמ"ש במד' נוח להם להיות סומין ע"ש. ובנ"י הם בעצם שייכים אל השלימות. והרמז פת חריבה הוא בגלות שאין לנו נביאים וביהמ"ק. ואעפ"י כן האמונה מאירה בישראל וצדיק באמונתו יחי' ויש להם דביקות בשורש אפלו כשנחסר להם הנבואה השייכה להם. והאומות להיפוך. אפילו שהי' להם הנבואה שהיא יתירה למעלה מהשייך להם לא היו באין אל השלימות ואדרבא הוסיפו להרע. וזהו טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב: במדרש הצור תמים פעלו לא הניח הקב"ה פתחון פה לאומות לומר שאתה ריחקתנו כו'. דהנה קודם בחירת בנ"י היו גם נביאי אוה"ע. ואח"כ זכו בנ"י כמ"ש ונפלינו אני ועמך כו' וניטל הנבואה מן האומות. והרשעים הרגישו זאת כי בנ"י יקחו הכל. ובאמת כן הי' כוונת הבורא ית' להיות מקודם הכל מעורבב ואח"כ בנ"י בכח התורה יבדלו ויבחרו הטוב מן הרע. וכמ"ש ואבדיל אתכם בורר וחוזר ובורר. וזה שהשיב בלעם כי מראש צורים אראנו כו'. כי כל העולם נברא בעבור בנ"י שנקראו ראשית והכל שייך רק להם. וכל מה שנמצא ניצוצי קדושה באומות הוא קודם התיקון והבירור. וכ' והרשעים כים נגרש כו' השקט לא יוכל כו'. ובאמת גם מבלק יצא אח"כ רות ומלך המשיח והרגיש בנפשו כי יש בו איזה שייכות להקדושה ולא יכול להוציאו מכח אל הפועל. ובנ"י הם כלים להוציא כל נ"ק כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים. וזה הענין הוא בעולם שנה נפש. ואיתא בגמ' קודם שנכנסו בנ"י לארץ ישראל נאמרה שירה בנס שבחוץ לארץ וכשנכנסו בנ"י לארץ נפסלו כל המקומות לומר שירה. והיינו כי הוציאו כל הנ"ק מכל המקומות להיות בא"י וכמו כן בזמנים שקידשו בנ"י המועדות כמ"ש ישראל דקדשינהו לזמנים והבדילו בין קודש לחול. וכמו כן בנפשות ונפלינו אני ועמך. וכל אלה הבדלות הם בכח התורה כדאיתא אם אין דעת הבדלה מנין. וכשנכנסו בנ"י לארץ ישראל נגמר הבירור זה במקום ולכן לא הניחו הרשעים שיכנסו לארץ ישראל. וכמו כן קדושת הזמן כמ"ש במדרש שרמז לו שביקש לעקור אומה החוגגת ג' רגלים פי' שע"י הבירור יוציאו מכח אל הפועל הקדושה שבזמן שנתגלה בשלש רגלים. כי כל זמן שיש תערובות אין הקדושה יכולה להתגלות. וז"ש הצור תמים פעלו לא כמו שאומרים האומות שבנ"י גזלו אשר להם רק הכל הי' עפ"י התורה ורצונו ית'. וכאשר ביאר מו"ז ז"ל בפ' בראשית במד' כח מעשיו הגיד לעמו שלא יאמרו לסטים אתם כו' לכן הראה הקב"ה שכן הי' סדר הבריאה מקודם תוהו ובוהו ואח"כ הבדיל בין אור לחושך כו' ע"ש. והם דברינו הנ"ל מראש צורים אראנו רק שמקודם הי' בחי' תוהו וכדאיתא במד' כ"ז שהי' תוהו ובוהו לא נראה מלאכת שמים ע"ש. ובנ"י ביררו והבדילו בין אור לחושך. ומסיים הפסוק הן עם לבדד כו' כי לבסוף יוציאו בנ"י כל הנצוצי קדושה ולבדד ישכון. רק לעת עתה נמצא עוד ניצוצי קדושה באומות ולעתיד בגוים לא יתחשב. רק הקב"ה חפץ לזכות בנ"י שיוציאו מכח אל הפועל אותן הנצוצי קדושה שנמצא בהם. ונמצא שאין זה גזילה ביד ישראל רק החזרת הדברים לראשיתן:

  • Sefer HaChinukh, Author's Introduction:2unverified

    וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים. וְאִם יִשְׁאַל שׁוֹאֵל, מַהוּ הָעִנְיָן שֶׁנָּתַן הַשֵּׁם תּוֹרָה יְקָרָה כָּזוֹ לִבְנֵי אָדָם, הֲלֹא לַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא הַכֹּל וּלְמַעֲלָתוֹ וְלִכְבוֹדוֹ אֵין שִׁעוּר, וּבִידִיעַת בְּנֵי אָדָם כֹּחַ מַעֲשָׂיו אֵין תּוֹסֶפֶת לִכְבוֹדוֹ, כִּי לְתַכְלִית הַכָּבוֹד וְהַהוֹד לֹא יִהְיֶה תּוֹסֶפֶת וְגֵרָעוֹן בִּשְׁבִיל דָּבָר. תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל זֶה פְּשׁוּטָה, שֶׁאֵין דַּעַת בְּנֵי אָדָם מַשִּׂיג בְּדַרְכֵי יוֹצְרוֹ לָדַעַת טַעַם מַעֲשָׂיו לָמָּה, כִּי גָּבְהוּ דְּרָכָיו מִדַּרְכֵיהֶם וּמַחְשְׁבוֹתָיו מִמַּחְשְׁבוֹתֵיהֶם. ואע"פ שֶׁאֵין טַעַם הַדָּבָר נִגְלֶה לָנוּ, יֵשׁ לָנוּ לְהַאֲמִין כִּי אַב הַחָכְמוֹת אֲדוֹן הַכֹּל, כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְצֹרֶךְ עָשָׂה וּלְעִנְיָן מְחֻיָּב. וּמִכָּל מָקוֹם אֶפְשָׁר לָנוּ לִמְצֹא בַּדָּבָר קְצָת טַעַם וְלוֹמַר, כִּי יְדִיעַת בְּנֵי אָדָם דַּרְכֵי הַשֵּׁם מְחֻיֶּבֶת לְמַעֲלָתוֹ ית', שֶׁאַחַר שֶׁעָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנָיו לִבְראוֹת עוֹלָם רָאוּי לִהְיוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת, כִּי הַשָּׁלֵם כָּל מַעֲשָׂיו שְׁלֵמוּת, וְכֵן הוּא הָאֱמֶת כִּי ב"ה הִשְׁלִימוֹ בַּכֹּל כִּי לֹא חִסֵּר מִמֶּנּוּ דָּבָר שֶׁיְּהֵא אָדָם יָכוֹל לוֹמַר עָלָיו, לָמָּה לֹא עָשָׂה בְּעוֹלָמוֹ כֵּן שֶׁיִּוָּדַע מִמֶּנּוּ יִתְרוֹן חָכְמָה. כִּי הִנֵּה בָּרָא בְּעוֹלָמוֹ שְׂכָלִים נִבְדָּלִים וְהֵם הַמַּלְאָכִים. וְכֵן בָּרָא שְׂכָלִים בְּגוּף קַיָּם וְהֵם הַשָּׁמַיִם וְכָל צְבָאָם, וּבָרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּלִי שֵׂכֶל כְּלָל, וְהֵם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת וּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁכַּיּוֹצֵא בָּם, וְעוֹד בָּרָא בָּאָרֶץ בְּרִיּוֹת גּוּפָנִיּוֹת בְּשֵׂכֶל וְהוּא מִין הָאָדָם, לְהוֹדִיעַ כִּי לֹא נִמְנַע לְפָנָיו כָּל דָּבָר. שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהַחֹמֶר וְהַשֵּׂכֶל הֲפָכִים גְּמוּרִים, עֵרְבָם יַחַד בְּגֹדֶל חָכְמָתוֹ וְעָשָׂה בָּהֶם אֶת הָאָדָם. וְאִם כֵּן עַל כָּל פָּנִים יִתְחַיֵּב שֶׁיְּהֵא אוֹתוֹ שֵׂכֶל הַמְּעֹרָב בְּחֹמֶר, וְהוּא הָאָדָם, יוֹדֵעַ יוֹצְרוֹ וּמַכִּירוֹ כְּדֵי לְהַשְׁלִים הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאָתוֹ. וְאִם לֹא הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ יִמָּשֵׁךְ הַשֵּׂכֶל אַחַר הַחֹמֶר בְּכָל תַּאֲווֹתָיו לְגַמְרֵי, וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ, וּבְכֵן לֹא תִּשְׁלַם הַמְּלָאכָה, לְפִי שֶׁיִּהְיֶה גּוּף הָאָדָם וְגוּף הַבְּהֵמָה אֶחָד בָּעִנְיָן אע"פ שֶׁאֵינוֹ אֶחָד בַּצּוּרָה, וְנִמְצָא בַּיְּצִירָה חֶסְרוֹן. נִמְצָא לְפִי דְּבָרֵינוּ שֶׁנְּתִינַת הַתּוֹרָה לְהַשְׂכִּיל לִבּוֹת בְּנֵי אָדָם מְחֻיֶּבֶת לְתַשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁהִיא תַּשְׁלוּם הַיְּצִירוֹת, לָמָּה נִתְּנָה לְעַם אֶחָד מֵעַמֵּי הָעוֹלָם וְלֹא לְכֻלָּם. גַּם בָּזֶה הָיְתָה תְּשׁוּבָתוֹ פְּשׁוּטָה לְהָשִׁיב, שֶׁאֵין דַּעַת הַנּוֹצָר מַשִּׂיג כַּוָּנַת יוֹצְרוֹ, אֲבָל מ"מ גַּם לָזֶה אֶפְשָׁר לִמְצוֹא בּוֹ קְצָת טַעַם לְפִי מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם. הֲלֹא יָדוּעַ כִּי בְּכָל דִּבְרֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל פְּסֹלֶת מְרֻבֶּה בּוֹ עַל הָעִקָּר, גַּם בָּעִקָּר חֵלֶק מִמֶּנּוּ נִבְחָר בּוֹ מִן הַכֹּל, כְּאִלּוּ תֹּאמַר רֹב קַרְקַע שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָם עִדִּית אֶלָּא מִעוּטָם, וְגַם בָּעִדִּית חֵלֶק מִמֶּנּוּ עִדֵּי עִדִּית. וְכֵן הַדָּבָר גַּם בְּפֵרוֹת הָעוֹלָם וּבְמִינֵי הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת. וא"כ גַּם בַּמִּין הָאֱנוֹשִׁי נִהְיָה הַדָּבָר כֵּן, לְדַמּוֹתוֹ לְמִינֵי הָעוֹלָם הַשָּׁפָל אַחֵר שֶׁהוּא מְשֻׁתָּף עִמּוֹ בִּקְצָתוֹ, שֶׁהוּא בַּעַל גּוּף נִפְסָד כָּהֶם, אֵין תֵּמַהּ בַּדָּבָר. וע"כ נִבְחַר מִמִּין הָאָדָם חֵלֶק א', וְהוּא יִשְׂרָאֵל, וְהוּא הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, וּבָרוּךְ הַשֵּׁם הַיּוֹדֵעַ כִּי הֵם מִבְחַר הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי, וּבְחָרָם לִהְיוֹת נִקְרָאִים עַמּוֹ, וְנָתַן לָהֶם כָּל עִקְּרֵי הַחָכְמָה. וְאוּלָם גַּם לְכָל שְׁאָר מִין הָאָדָם נָתַן דֶּרֶךְ לְהַבְדִּילָם מִן הַבְּהֵמוֹת, וְהֵם ז' מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בָּהֶם כָּל בְּנֵי הָעוֹלָם בִּכְלָל, כְּמוֹ שֶׁנִּכְתֹּב עַל כָּל אֶחָד מֵהֶם בע"ה. וְגַם בְּעַם יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמוֹ חֵלֶק מֵהֶם נִבְחַר יוֹתֵר, וְהוּא שֵׁבֶט הַלֵּוִי שֶׁנִּבְחַר לַעֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד. וְכֵן הַדָּבָר ג"כ בְּכַדּוּר הָאָרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶק נִבְחָר מִן הַכֹּל, וְיָדַע הַשֵּׁם כִּי הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ הִיא אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה רְצוֹנוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ מִבְחַר מִין הָאָדָם, גַּם בְּאוֹתוֹ הַטּוֹב שֶׁבּוֹ הוּא יְרוּשָׁלַיִם, וע"כ נִבְחֲרָה לִהְיוֹת מִשְׁכַּן הַתּוֹרָה וּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, וּמִמֶּנָּה יִתְבָּרֵךְ כָּל כַּדּוּר הָאָרֶץ כִּי שָׁם צִוָּה י"י אֶת הַבְּרָכָה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתִּי עִקַּר הַכֹּל וְהַחֵלֶק הַנִּבְחָר הֵם עַם יִשְׂרָאֵל, אֵיךְ הַדָּבָר שֶׁהֵם סוֹבְלֵי הַגָּלוּת וְהַצָּרוֹת מֵעוֹלָם. הַתְּשׁוּבָה, יָדוּעַ הַדָּבָר וּמְפֻרְסָם בֵּין בְּנֵי הָעוֹלָם כִּי אֲדוֹן הַכֹּל בָּרָא ב' עוֹלָמוֹת, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. וְעוֹלַם הַגּוּפוֹת כְּאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשָׁב כְּנֶגֶד עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, שֶׁזֶּה כְּצֵל עוֹבֵר וְזֶה קַיָּם לַעֲדֵי עַד. וע"כ בִּהְיוֹת הַנֶּפֶשׁ עִקַּר הָאָדָם וְהַדָּבָר הַקַּיָּם שֶׁבּוֹ וְנִשְׁאָר לַעֲדֵי עַד, וְהַגּוּף כְּלִי לַנֶּפֶשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵלֶיהָ זְמַן מוּעָט ואח"כ נִפְסָד וְנֶאֱלָח, הִנְחִיל הַשֵּׁם לְעַמּוֹ עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁהוּא עוֹלָם נִצְחִי, וְלַתַּעֲנוּג שֶׁבּוֹ אֵין שִׁעוּר.וְאִם יִשְׁאַל הַשּׁוֹאֵל עוֹד, וְלָמָּה לֹא נָתַן הָאֵל לְעַמּוֹ אֲשֶׁר בָּחַר שְׁנֵי מָנוֹת תַּעֲנוּג, עוֹלַם הַגּוּפוֹת וְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת. הַתְּשׁוּבָה, כִּי יָדוּעַ לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְבַעַל חֹמֶר בָּעוֹלָם מִבְּלִי שֶׁיֶּחֱטָא, וּמִמִּדּוֹת הָאֵל ב"ה הַקְּבוּעוֹת עֲדֵי עַד הִיא מִדַּת הַדִּין, וְהִיא תְּחַיֵּב כָּל בַּעַל שֵׂכֶל לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל, וּבִנְטוֹתוֹ לְהִתְחַיֵּב לְמֶלֶךְ. וְאַחַר שֶׁחִיְּבָה מִדַּת הַדִּין, לִפְטוֹר בְּלֹא כְלוּם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר יָצָא חַיָּב מִבֵּית מִדַּת הַדִּין, וְעַל כֵּן מֵחַסְדֵי הַשֵּׁם עָלֵינוּ שָׂם חֶלְקֵנוּ לְצָרֵף הַחֵטְא מִמֶּנּוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה הַנִּפְסָד, לִהְיוֹת נַפְשׁוֹתֵינוּ נְקִיּוֹת וְקַיָּמוֹת לְעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁיָּפָה שָׁם שָׁעָה אַחַת מִכָּל חַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה. וְאוּלָם יֵשׁ לְהַאֲמִין שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן שֶׁנִּזְכֶּה לִשְׁנֵי הַמָּנוֹת, וְהֵם יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְהַטַּעַם כִּי אָז בַּיָּמִים הָהֵם לֹא נִהְיֶה צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּפִים כְּלָל, כִּי יִבְטַל מִמֶּנּוּ יֵצֶר הָרַע, כְּדִכְתִיב וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְגוֹ'. וְאִם גַּם בָּעֵת הַהִיא מְעַט סִיג הַחֵטְא יִשָּׁאֵר, יִפּוֹל הַחִיּוּב עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, אִם בְּחֻקּוֹתַי תֵּלֵכוּ אַנְחִיל אֶתְכֶם טוּב הָעוֹלָם הַזֶּה, כְּלוֹמַר אִם תִּהְיוּ שְׁלֵמִים וְלֹא תִּהְיוּ צְרִיכִים לְצֵרוּף הַגּוּף, תִּזְכּוּ אַף לְטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ ע"ה שֶׁבֵּרְכוֹ הַשֵּׁם בַּכֹּל אַף בְּטוֹבַת הָעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁלֹּא נִצְטָרֵךְ בָּעֵת הַהִיא לְצֵרוּף הַגּוּף כְּלָל. וְאַחֲרֵי זֹאת אֵין לִתְמֹהַּ בְּצַעֲרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּיוֹת יוֹתֵר מִכָּל הָאֻמּוֹת, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָתָם וְלִכְבוֹדָם. וְאַתָּה הַשּׁוֹאֵל תֵּן עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ עַל זֶה, כִּי דָּבָר גָּדוֹל הוּא, לֹא יָבִינוּ אוֹתוֹ כָּל רְשָׁעִים, וְהַמַּשְׂכִּלִים יָבִינוּ, כִּי הַרְבֵּה מִן הַיְּהוּדִים עֲנִיִּים בְּרוֹב הַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת אֲשֶׁר תְּכָפוּם בַּגָּלוּיוֹת, וְהֵם לֹא יָדְעוּ וְלָא הֵבִינוּ אֶת טוּב עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת, כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלֵיהֶם בְּרוֹב הַדְּאָגוֹת וְלִבָּם לֹא נָכוֹן עִמָּם בְּרוֹב רַעֲיוֹנוֹת, הַשֵּׁם בַּחֲסָדָיו יַעֲבִיר מִלִּבֵּנוּ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן וְיַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֵׂכֶל טוֹב וְדֵעוֹת נְכוֹנוֹת לְהַשְׁלִים חֶפְצוֹ, אָמֵן כֵּן יַעֲשֶׂה. וְאִם יִשְׁאַל עוֹד, אַחַר שֶׁאָמַרְתָּ שֶׁעִקַּר הַכֹּל הוּא עוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת וְסוֹף שְׂכַר הַמִּצְוֹת בּוֹ, לָמָּה לֹא יַזְכִּירֶנּוּ בַּתּוֹרָה וְיֹאמַר בַּעֲשׂוֹתְכֶם מִצְוֹתַי אַנְחִילְכֶם הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְּשׁוּבָה, מִפְּנֵי שֶׁעִנְיַן הָעוֹלָם הַבָּא יָדוּעַ וְנִגְלֶה לְכָל בַּעַל שֵׂכֶל וּבָרוּר כַּשֶּׁמֶשׁ, אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שֶׁלֹּא יַסְכִּימוּ כִּי יֵשׁ לַנְּפָשׁוֹת הִשָּׁאֲרוּת אַחַר כְּלוֹת הַגּוּפִים, וְאֵין חוֹלֵק גַּם כֵּן כִּי לְפִי טוֹבָתָהּ שֶׁל נֶפֶשׁ וְחָכְמָתָהּ וְכֹשֶׁר פְּעָלֶיהָ תַּעֲנוּגָהּ יוֹתֵר, כִּי מַחְצַב הַנֶּפֶשׁ הַשִּׂכְלִית מִמּוֹצָא הַשֵּׂכֶל, וְכָל הַמִּתְקָרֵב יוֹתֵר אֶל טִבְעוֹ מָקוֹם שֶׁחֻצַּב מִמֶּנּוּ, תַּעֲנוּגוֹ יוֹתֵר. אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֵין צְרִיכִין חִזּוּק בִּרְאָיוֹת וְעֵדִים, הֵן הֵן עֵדֵיהֶן וּרְאָיוֹתֵיהֶן מֻשְׂכָּל רִאשׁוֹן הֵן, וְעַל כֵּן לֹא תַּאֲרִיךְ הַתּוֹרָה לְעוֹלָם בְּמָה שֶׁהוּא יָדוּעַ מִן הַסְּבָרָא הָאֱנוֹשִׁית, וְזֶהוּ אָמְרָם זַ"ל בְּכָל מָקוֹם, סְבָרָא הוּא, כְּלוֹמַר וְאֵין צָרִיךְ קְרָא בַּמֶּה שֶׁהַסְּבָרָא נוֹתֶנֶת. וְעַל כֵּן הִבְטִיחַתְנוּ הַתּוֹרָה בְּקִיּוּם הַמִּצְוֹת בְּעוֹלָם הַזֶּה לוֹמַר שֶׁלֹּא נִהְיֶה טְרוּדִים בִּמְזוֹנוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת הָאוֹיְבִים, וְנוּכַל לְהִשְׁתַּדֵּל בַּעֲבוֹדוֹת הָאֵל וְנַשִּׂיג רְצוֹנוֹ. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ עוֹד וְלוֹמַר וּכְשֶׁתַּשִּׂיגוּ רְצוֹנוֹ תִּזְכּוּ לְתַעֲנוּג הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי יָדוּעַ הַדָּבָר מֵאֵלָיו שֶׁכָּל נִבְרָא אֲשֶׁר יַשִּׂיג רְצוֹן בּוֹרְאוֹ יִתְעַלֶּה יִתְקָרֵב אֵלָיו וְיִתְעַנֵּג בְּזִיווֹ. וְעוֹד טַעַם אַחֵר, שֶׁאִלּוּ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בִּגְמוּל הָעוֹלָם הַבָּא וְלֹא בָּזֶה, לֹא תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה נִרְאֵית בַּחַיִּים, וְהָיָה אוּלַי לֵב קְטַנֵּי אֲמָנָה נוֹקֵף בַּדְּבָרִים.

  • Tanya, Part I; Likkutei Amarim 37:12unverified

    וּמֵאַחַר שֶׁכְּלָלוּת נֶפֶשׁ הַחִיּוּנִית שֶׁבִּכְלָלוּת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה מֶרְכָּבָה קְדוֹשָׁה לַה׳ – אֲזַי גַּם כְּלָלוּת הַחַיּוּת שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהִיא קְלִיפַּת נוֹגַהּ עַכְשָׁיו, תֵּצֵא אָז מִטּוּמְאָתָהּ וְחֶלְאָתָהּ, וְתַעֲלֶה לִקְדוּשָּׁה לִהְיוֹת מֶרְכָּבָה לַה׳, בְּהִתְגַּלּוּת כְּבוֹדוֹ, ״וְרָאוּ כָל בָּשָׂר יַחְדָּיו״, וְיוֹפִיעַ עֲלֵיהֶם בַּהֲדַר גְּאוֹן עוּזּוֹ, ״וְיִמָּלֵא כְבוֹד ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״, וְיִשְׂרָאֵל יִרְאוּ עַיִן בְּעַיִן כִּבְמַתַּן תּוֹרָה, דִּכְתִיב: ״אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה׳ הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ״. כִּי כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם שִׁשִּׁים רִבּוֹא נְשָׁמוֹת פְּרָטִיּוֹת, הֵם כְּלָלוּת הַחַיּוּת שֶׁל כְּלָלוּת הָעוֹלָם, כִּי בִּשְׁבִילָם נִבְרָא, וְכָל פְּרָט מֵהֶם הוּא כּוֹלֵל וְשַׁיָּיךְ לוֹ הַחַיּוּת שֶׁל חֵלֶק אֶחָד מִשִּׁשִּׁים רִבּוֹא מִכְּלָלוּת הָעוֹלָם הַתָּלוּי בְּנַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית, לְהַעֲלוֹתוֹ לַה׳ בַּעֲלִיָּיתָהּ, דְּהַיְינוּ, בְּמַה שֶּׁמִּשְׁתַּמֵּשׁ מֵעוֹלָם הַזֶּה לְצוֹרֶךְ גּוּפוֹ וְנַפְשׁוֹ הַחִיּוּנִית לַעֲבוֹדַת ה׳, כְּגוֹן, אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה וְדוֹמֵיהֶם, וְדִירָה וְכָל כְּלֵי תַּשְׁמִישָׁיו.

  • Shenei Luchot HaBerit, Toldot Adam, Beit Yisrael (tinyana):4unverified

    הרי התורה נדרשת ע"י האדם, ודביקותם בשם יהו"ה. והתורה נדרשת בכלל ופרט, רצוני לומר דברנו מענין סוד אדם יחידי. אמנם אומה הישראלית בכלל נקראת אדם, ואין בכלל אלא מה שבפרט. כי הכלל דבקות גדול של יהו"ה כמו שכתוב (דברים ד, ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכם חיים כלכם היום. והנה נודע המילואים של יהו"ה, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כזה, ע"ב במילוי יודי"ן, יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ס"ג במילוי ג' י' וא' אחת כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מ"ה במילוי ג' א' וי' אחד כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א ומילוי זה עולה כמנין אד"ם. ב"ן מילוי ההי"ן כזה, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. וברוך הוא אשר שמו הגדול קרא עלינו בבחינת שם ע"ב שורש ישראל הם שבעים זקנים, כמו שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה ואהרן על גביהם, וכן היה נוהג תמיד נשיא ואב בית דין, הרי ע"ב, וסימנם (שם ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל, ע"ב ראשי תיבות על בני. ועוד יש רמז גדול בהצטרף שם ע"ב עם ישראל עולה תרי"ג, כמו תרי"ג מצות: הרי התורה נדרשת ע"י האדם, ודביקותם בשם יהו"ה. והתורה נדרשת בכלל ופרט, רצוני לומר דברנו מענין סוד אדם יחידי. אמנם אומה הישראלית בכלל נקראת אדם, ואין בכלל אלא מה שבפרט. כי הכלל דבקות גדול של יהו"ה כמו שכתוב (דברים ד, ד) ואתם הדבקים ביהו"ה אלהיכם חיים כלכם היום. והנה נודע המילואים של יהו"ה, ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. כזה, ע"ב במילוי יודי"ן, יו"ד ה"י וי"ו ה"י. ס"ג במילוי ג' י' וא' אחת כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א. מ"ה במילוי ג' א' וי' אחד כזה, יו"ד ה"א וא"ו ה"א ומילוי זה עולה כמנין אד"ם. ב"ן מילוי ההי"ן כזה, יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה. וברוך הוא אשר שמו הגדול קרא עלינו בבחינת שם ע"ב שורש ישראל הם שבעים זקנים, כמו שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ומשה ואהרן על גביהם, וכן היה נוהג תמיד נשיא ואב בית דין, הרי ע"ב, וסימנם (שם ו, כז) ושמו את שמי על בני ישראל, ע"ב ראשי תיבות על בני. ועוד יש רמז גדול בהצטרף שם ע"ב עם ישראל עולה תרי"ג, כמו תרי"ג מצות:

  • Sukkah 46aunverified
  • Eruvin 86aunverified
  • Sotah 14aunverified
  • Sukkah 51bunverified
  • Ketubot 43aunverified
  • Berakhot 5bunverified
  • Megillah 2aunverified
  • Ketubot 47aunverified
Find sources for your own idea