Source 12 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim
Me'or Einayim, Lech Lecha 1:1
R. Menachem Nachum of Chernobyl emphasizes cleaving to God through the attachment to the Tzaddik, or righteous individual, as the Tzaddik serves as a conduit to divine connection.
ואגדלה את שמך כי כתב האר״י ז״ל כי כל איש ישראל יש לו שם בקדושה היינו השם שקראו אביו הוא נשמתו וחיותו ועוד יש לו שם אחר מחמת שהוא מעורב מטוב ורע יש לו שם שני מחלק רע לכן הרשעים אחרי מותם אינם יודעים את שמם מחמת שלא הטיבו מעשיהם ועדיין קיים השם של הרע שלו לאפוקי הצדיק אחר שביטל את הרע שלו ביטל שמו הרע ונכלל בשם טוב שלו וזהו ואגדלה את שמך ששמך יתגדל שגם הרע יחזור למוטב והיה ברכה כי אחר שתעשה כנ״ל אזי כל ההשפעות והברכות שיבואו לעולם הוא יהא הכל ממך כי תהיה צינור להוריד השפע מעולם העליון וזהו והיה ברכה:
Source 13 · Hasidic
VerifiedChovat HaTalmidim
Chovat HaTalmidim, Introduction
The Piaseczner Rebbe writes about how students should connect to the tzaddikim and scholars to strengthen their relationship with God, emphasizing the educational role of the tzaddik.
לא את אומנות החנוך של הפדגוגיה כונתנו בזה להורות, איך לשמש בשכל התלמיד ואמצעים, איך להרחיב את בינתו בידיעת פשט התורה, כי לא את השכל של התלמיד בלבד אנו מחפשים עתה, רק את כל התלמיד, את הנפש, רוח ונשמה של הילד הישראלי אנו מחפשים לקשרו באלהי ישראל ויהיה יהודי חרד לדבר ד' וכל מאויו אליו יתברך יהיו.
Source 14 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Vaera
Me'or Einayim, Vaera
The Me'or Einayim expounds that Moses, as the archetypal tzaddik, served as the conduit of divine speech — 'the Shekhinah speaks from Moses' throat.' This illustrates the ideal of complete devekut: the tzaddik's very being becomes a vehicle for divine expression.
ט׳) דע את אלהי אביך ועבדהו כי באמת הדעת הוא העיקר המביא לידי יראה ואהבה הגמורה כי אחר שידע ויאמין כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והוא תענוג כל התענוגים ברוך הוא וברוך שמו חי החיים אם כן בכל התענוגים אילו יצוייר ח״ו העדר שפעת אורו וחיותו יתברך בהדברים הנבראים היו חוזרים הנבראים לתהו ובהו וכן בכל העולמות עליונים ותחתונים אילו יצוייר ח״ו העדר חיותו מהן היו כלא היו ואם כן הוא העיקר בכל הדברים ואם כן כשיאמין בזה ודאי לא יתאוה לשום תענוג בעולם מאחר שעיקרו הוא הבורא ברוך הוא ואם כן טוב יותר לדבק את עצמו בתענוג האמיתי ולא להפרידו ח״ו משרשו ליקח התענוג כמו שרואה בעין הגשמי ויקרא ח"ו נרגן מפריד אלוף (משלי ט״ז כ״ח) מפריד אלופו של עולם משכינתיה כי כל הדברים מכונים בשם שכינה דהיינו חיות השם יתברך השוכן בכל הדברים ואם הוא עושה הדבר כמו שעושים אנשי המונים אזי מפריד ח״ו על כן בודאי מי שיש לו דעת זה יראה בכל דבר הפנימיות המקיימו שהוא שכינתו ברוך הוא וידבק בו ויבוא לידי יראה ואהבה.
Source 15 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Lech Lecha
Me'or Einayim, Lech Lecha
On Abraham's journey, the Me'or Einayim expounds that 'going to yourself' (lech lecha) means the soul's inward journey toward God. The tzaddik embodies this quality and teaches others how to nullify the self (bitul) and cleave to the divine Ein Sof.
ויאמר ה׳ אל אברם לך לך פירש רש״י להנאתך ולטובתך וקשה הא כתיב אברהם אוהבי שעבד את השם מאהבתו אותו ולא משום פנייה ויש לומר דכתיב אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה היינו כי חלק ה׳ עמו והצדיק כמו שהוא כאן בעולם השפל כן הוא שורשו למעלה ולזה נברא פה בכדי שאף שהוא נתלבש בגוף עכור אף על פי כן בטוב בחירתו עובד את השם ולא מכחיש פומבי דמלכא היינו חותם המלך והוא בזה העולם צדיק כמו שהוא צדיק בשורשו שלמעלה וזהו אברהם אברהם שהוא אברהם פה צדיק כמו שהוא צדיק בשרשו שלמעלה וכן ביתר צדיקים ששמם פה כמו שהם למעלה צדיקים וידוע כי הנשמות נהנים למעלה מזיו השכינה רק שהוא נהמא דכיסופא כי מאן דאכיל לאו דיליה בהיל לאיסתכלא ביה ולזה הוריד השם ב״ה הנשמה למטה בכדי שבטוב בחירתה שתעבוד אל השם ישולם לה שכר פעולתה ולא יהיה לה נהמא דכיסופא וזהו לך לך להנאתך ולטובתך שבשכר פעולתך יתנו לך הנאה וטובה ולא נהמא דכיסופא. והנה הגם שהנשמה הוא מלובשת בחומר עכור ומתאווה לתאוות גשמיות וארציות מזה גופא תוכל לילך בעבודת השם וזהו מארצך מתוך ארציות שלך תוכל לילך בעבודת השם וכל זמן שאין האדם בגדר השפלות אינו יכול לעבוד השם כי אין אני והוא כו׳ ומאין יבוא לאדם השפלות אמר התנא מאין באת כו׳ ובהיות האדם נותן אל לבו שתחלת בואו הוא מדבר סרוח כזה וסופו לבוא לעפר מה לו להתגאות אם ההתחלה והסוף המה דברים שאין בהם להתגאות גם זה מה שהוא באמצע אין בגדר חשיבות וזהו וממולדתך אם תזכור מאין נולדת מטפה סרוחה מחמת זה תראה להשפיל עצמך אל הארץ אשר כו׳ כי דוד המלך ע״ה אמר (תהלים קט״ז ט׳) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים כי דברים גשמיים כגון אכילה ושתיה ושאר צרכי בני אדם אם עושין אותן בשביל תאוה אין בהן חיות מה שאין כן אם אוכל לשובע נפשו ומעלה האכילות והשתיות ושארי צרכי בני אדם אל השם בטוב כוונתו כדכתיב בכל דרכיך דעהו כל מעשיך יהיו לשם שמים אז הם נקראים ארצות החיים כי בארציות שלו שוכן בהם חי החיים וזהו אל הארץ אשר אראך שיהיו נקראים ארצות החיים:
Source 16 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Vayetzei
Me'or Einayim, Vayetzei
Drawing on Jacob's dream of the ladder, the Me'or Einayim teaches that the tzaddik is the ladder whose feet are on the ground and whose head reaches the heavens — he connects the earthly community to the divine realm and facilitates collective devekut.
או יאמר פירוש הפסוק ויצא יעקב וגו׳ על פי פירוש רש״י מלמד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שכל זמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא מן העיר פנה הודה וכו׳ והבנת ענין זה הוא דהצדיק נקרא כל דאחיד בשמיא וארעא שהוא מקשר עצמו תמיד עם כל המדריגות שבארץ ועם המקום אשר הוא שם באופן שעל ידי זה נעשו עמו כולם אחדות אחד שבעלייתו עולין עמו ונכללין בקדושה עליונה באופן שהמקום אשר בו הצדיק קונה איכות קדושה וזיו והדר העליון והתקשרות הצדיק שהם בחינת ארבע אמות של הלכה שאמרו רז״ל אין להקב״ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה שהוא כמ״ש שעל ידי התקשרות הצדיק בבורא ברוך הוא תמיד נקשר ונכלל גם כן בזיו והדר העליון ונעשה בחינת מקדש כמבואר במקום אחר מזה ועל כן ביציאת הצדיק מן המקום פנה הודה וכו׳ כי מה שהיה הוד והדר וזיו העליון הקדוש על המקום בתחלה אינן כי אם בשביל התקשורת הצדיק עם המקום כאמור ועכשיו כשהצדיק נתקשר במקום אחר פנה הקדושה מזה המקום שהיה אחדות עם הצדיק ונכלל בשרשו שהוא בקדושת הצדיק וכל מקום שהצדיק הולך תמיד קשור עמו קדושת המקום הראשון והזיו והדר שהמשיך הצדיק עליו בעת שהיה במקום הראשון וכל מקום שהולך הצדיק נקרא פוגע במקום הראשון שהיא בחינת המקום ההוא שהמשיך לשם על ידי התכללותו עם המקום והחיות ההוא הוא בחינת ארץ ישראל ובאר שבע היא כללות ארץ ישראל ויעקב אבינו המשיך חיות עליון למקום הנקרא באר שבע בעודו כלול במקום ההוא ואחר זה אף שיצא ופסע פסיעה לבר ללכת לחרן להביא לבירור כל התגלות התורה מכל מקום כל בחינת חיות הראשון פגע בו בכל מקום מדרך כף רגלו.
Source 17 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Vayera
Me'or Einayim, Vayera
The Me'or Einayim discusses how cleaving to a tzaddik who is himself in a state of devekut enables even ordinary people to ascend spiritually. The tzaddik 'carries' the people upward, much as Abraham elevated his guests toward awareness of the divine.
אך האמת הוא כך דעשיית המצוה הוא העיקר על ידי בחינת קבלת פני השכינה שהוא הדביקות מלשון צוותא כדמשמע מלשון מצוה כמו שכתוב באבות ששכר מצוה מצוה שעיקר שכר מן המצוה הוא המצוה שהוא הדביקות האלהי והתענוג הרוחני שבעשיית המצוה שהיא בחינת קבלת פני השכינה כי לולא זאת נקרא מצוה בריקניא שהוא בלי חיות ונשמה ואינו רק גוף המצוה כנודע ואינו נקרא מצוה רק על ידי התשוקה והדביקות חלק האלקי השוכן בתוכו אל השורש ברוך הוא עם כל חלקי ישראל כנודע שבכל עבודת אלהי הן בדבור הן במעשה הם בחינת גוף ונשמה המחיה הדיבור או המעשה ההוא שבלעדי זאת הוא בלי חיות ולכך נקראים הרשעים בחייהם מתים על שם שמעשיהם בלי חיות. אך שבאמת בקשת אברהם אבינו עליו השלום היתה כך אל נא תעבור וגו׳ כי הוא היה עוסק בקבלת פני השכינה בודאי כמפורש בפסוק וירא אליו ה׳ ובעת שראה את האורחים ביקש מאתו יתברך שמו שגם שם כשאלך לקיים הכנסת אורחים לא תעבור מעל עבדך וגם שם אהיה דבוק בך שלא יהיה מצוה בריקניא ח״ו רק שתהיה עמדי גם שם שאקיים המצוה בדביקות שהוא בחינת קבלת פני השכינה והוכחת רב יהודה שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני השכינה הוא כי לולא שהכנסת אורחים גדולה בודאי לא היה אברהם אבינו ע״ה מניח את הודאי קבלת פני השכינה והולך להכנסת אורחים שהוא ספק שהרי הוצרך לבקש על זה שגם שם יהי קבלת פני השכינה ודביק
Source 18 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Vayeshev
Me'or Einayim, Vayeshev
The Me'or Einayim explains that the tzaddik must remain in a constant state of devekut even when descending into worldly matters to uplift fallen sparks. This teaching emphasizes that unbroken cleaving to God is the tzaddik's primary obligation and the source of his power to redeem.
אך הנה היה לו להתחיל התורה ממצותיה ולמה נתלבשה בסיפורי מעשיות אך הענין דמצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כמו שאמר בעל הגדה וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח והנה להבין הענין המרבה דקאמר אך הנה אמרו רז״ל שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד כי בודאי אי אפשר ללמוד תורה תמיד וצריך לדבר דברים גשמיים וצדיקים ילכו בם כשמדברים אפילו דברים גשמיים הם דבקים בהם יתברך וממש שיחתן תורה היא כי מעלים בזה נשמות כמו בעסק התורה ויש נשמות שיכולים להתעלות בדבורים יותר מבעסק התורה שאין להם כח להתכלל בתורה ולהתעלות עם התורה רק עם הדבור הגשמי וזה ענין יציאת מצרים מלשון מיצר ים רצה לומר סמוך לשפת ים החכמה האמיתית ולכן מצוה לספר תמיד ביציאת מצרים פירוש בכל עת ובכל שעה כשמדבר איזה דבר יהיה דבריו ביציאת מצרים וזהו וכל המרבה כו׳ דלאו דווקא בפסח אלא אפילו תמיד יהיה סיפורו ביציאת מצרים: וזהו וישראל אהב את יוסף דהנה איתא בזוהר הקדוש דהשם יתברך נקרא ישראל סבא ויוסף הוא הצדיק כי תמיד מוסיף ביראת שמים להעלות מדריגות תחתונות אליו יתברך כי בן זקונים הוא לו ותרגום אונקלוס ארי בר חכים הוא ליה פירוש שמעלה כל הנשמות בדבורו וכולם בחכמה אתברירו ועשה לו כתונת פסים כי הצדיק עושה להשם יתברך לבושין במה שיתלבש בו השם יתברך פסי״ם הוא ראשי תיבות ״פה ״סח ״יציאת ״מצרים והבן ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
Source 19 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Beshalach
Me'or Einayim, Yitro
The passage teaches that a person must first exert effort in service to God (naaseh) even when fallen from a spiritual level, clinging to God within that current state, and only afterward reaches understanding and elevation to a higher level (nishma), with the tzaddik serving as a model of constant connection to God from east to west.
אך האמת שהאדם הוא אינו יכול לעמוד תמיד על מדריגה אחת כי החיות רצוא ושוב שבא ומסתלק דהיינו כשהוא דבוק בהשם יתברך הוא מרגיש חיות ותענוג ואחר כך מסתלק ונופל מדריגתו ויש בזה רזין דאורייתא בטעם הדבר למה צריך ליפול ממדריגתו וטעם אחד הוא כדי שיבוא אחר כך למדריגה יותר גדולה שבכל דבר צריך להיות העדר קודם להויה וכשרוצים להגביה למדריגה יותר גדולה צריך להיות העדר קודם לכן צריך ליפול ממדריגה שהוא עכשיו: והנה צריך האדם שגם בנפלו ממדריגתו יתאמץ לעלות אל ה׳ באותו מדריגה שהוא עכשיו כי צריך להאמין שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואפילו במדריגה שהוא עכשיו יש גם כן השם יתברך כי לית אחר פנוי מיניה רק שהוא מצומצם מאוד וזהו (תהלים קי״ג ג׳) ממזרח שמש עד מבואו וגו׳ שהצדיק נקרא שמש כמאמר עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל וכו׳ הרי שהצדיק נקרא שמש וזהו ממזרח שמש דהיינו שהמוח שלו בהיר וזך ודבוק בהשם יתברך עד מבואו דהיינו כשמסתלק הבהירות ונפל ממדריגתו ולעולם צריך להיות מהולל שם ה׳ ולמתאמץ לעלות אל השם יתברך באותו מדריגה שהוא עכשיו: וזהו נקרא נעשה קודם ונשמע אף בנפילתינו ממדריגתינו להדבק בהשם יתברך באותה מדריגה כנ״ל ואחר כך נשמע שעיקר השמיעה הוא לשון הבנה דהיינו שבא למדריגה יותר גדולה כנ״ל וזה הוא עיקר קבלת התורה שקבלו ישראל ולכן התפאר השם יתברך בזה מאוד שקבלו התורה בגודל האמת והשיגו האמת שלעולם יהיו דבוקים בהשם יתברך ולא יפרדו ממנו אף בנפלם ממדריגתם וזהו עיקר ההילוך וההנהגה הישראלית ובזה צריך להלך ובמה יבוא להשם יתברך כשנפל ממדריגתו שהרי ניטל ממנו המוחין והדעת אף שהשם יתברך הוא מלא כל הארץ כבודו דהיינו אפילו במקום שהוא כל הארץ שכולו ארציות שהוא רק חומר עב אף על פי כן מלא כבודו יתברך והנה השם יתברך נקרא חיי החיים דהיינו שכל החיים שבעולם בהמות חיות ועופות ומין האדם החיות שלהם הוא השם יתברך וזהו חי החיים שהוה יתברך החיות של כל החיים ויחשוב כשנפל ממדרגתו הלא חי אני ומי הוא החיות שלי הלא הבורא יתברך ונמצא יש כאן גם כן הוא יתברך אך שהוא מצומצם מאוד:
Source 20 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Mishpatim
Me'or Einayim, Mishpatim
The Me'or Einayim addresses how even mundane laws and daily life can become vehicles for devekut. By performing all actions 'for the sake of heaven' and in attachment to the tzaddik's guidance, one's ordinary deeds are elevated and unified with God.
אכן הן אמת נודע מה שאמרו רז״ל בראשית ברא וגו׳ בשביל התורה שנקרא ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראים ראשית תבואתו ואורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולא חד שישראל מתאחדין בהקב״ה על ידי התורה כי הנה כל התורה היא צירופי אותיות ואיתא בסיפר יצירה קבען בפה שקבע הקב״ה צירופי אותיות התורה בפה כל אחד ואחד מישראל להטותם לכל אשר יחפץ וזהו מאמר רז״ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין כו׳ וצריך להבין מי נתן כח לרשעים שיוכלו לאבד את העולם אך עם מאמרינו יובן כי הצירופי אותיות נמסרו לישראל והרשע מהפך צירופי אותיות מטוב לרע וזהו פגם גדול שמכריח את המלך להתלבש בצירופי אותיות הרע כי מפי עליון לא תצא הרעות
Source 21 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Achrei Mot
Me'or Einayim, Achrei Mot
The Me'or Einayim discusses the deaths of Aaron's sons as a teaching about devekut taken to its ultimate limit — the soul's dissolution in God (kalot hanefesh). It explains that the highest form of cleaving approaches self-annihilation before the divine, and explores the fine balance the tzaddik maintains between ecstatic devekut and remaining present for his community.
כי נדב ואביהוא בעבודתם וצדקתם השלימה השלימו את נפשם ומסרו את עצמם למיתה בהתדבקם בדביקות נפלא עד שנשארה נשמתם דבוקה באור העליון בסוד מיין נוקבין ויצאתה נשמתה כא׳ וזהו בקרבתם לפני ה׳ וימותו שכל כך קרבו ונתדבקו בדביקה ותשוקה גדולה עד שנגנזה נשמתם ונדבקה למעלה אמנם באמת העובד עבודה כזו בדביקות נפלא חוזר וממשיך שפע חיות מלמעלה אליו בחיים חיותו כאמור (דברים ד׳ ד׳) ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום שמחמת הדביקות נתוסף חיים כי זה רצונו יתברך המחיה חיים אך מפני שהיה בהם חטא המעכב על פי דברי רז״ל באמרם שתויי יין וכו׳ או שהורו הלכה וכו׳ נמנע מהם השתלשלות השפע ההוא באור החוזר אליהם ונשארו נשמתם דבוקות שם בסוד מיין נוקבין. ע״כ הזהיר את אהרן ואמר ואל יבא בכל כו׳ ר״ל שבאמת כל עבודות הצדיקים צריך להיות על דרך זה למסור נפשם בסוד מיין נוקבין וזהו ואל יבוא בכל עת שבלתי אפשר לבוא בכל עת אל הקודש כי אם בזאת יבוא וגו׳ בבחי׳ זאת של בניו שהיו בסוד מיין נוקבין אף לא כדרך שמתו בניו ונשארו גנוזות שם רק להוסיף שפע חיות וקדושה אליו על ידי זה וזהו ואל ימות כדרך שמתו בניו.
Source 22 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Metzora
Me'or Einayim, Metzora:2
The Me'or Einayim connects the idea of tzara'at (spiritual affliction) to the danger of pride and self-assertion, which sever one's devekut. The antidote is cleaving to the tzaddik and nullifying the ego, allowing the divine light to flow unimpeded.
והנה השם יתברך אינו מדבר לשון הרע על ישראל כמו שהאב אינו מדבר על בנו נמצא כשהאדם מדבר לשון הרע מראה בעצמו שהוא מכחיש שדבורו הוא מלכות שמים מדת אדנ״י ולכן הוא כעובד עבודה זרה וזהו מאמר דוד המלך ע״ה (תהלים י״ב, ה׳) אשר אמרו ללשונינו נגביר ר״ל שאומרים הרשעים נגביר לשונינו לדבר כי שפתינו אתנו מי אדון לנו ר״ל שהם מכחישים שהאדנות הוא בפיהם אבל צריך להאמין שדבורו הוא מלכות שמים וזהו מאמרם ז״ל ומי מושל בי צדיק ר״ל שהצדיק מושל עמי עם הדבור שלי שהוא מלכות שמים המושלים בכל העולמות וכל הברואים והאיך באים לאמונה זו היינו על ידי עסק התורה דהיינו כשמדבר בדברי תורה ומקשר דבורו באותיות התורה הוא מביא בו מלכות שמים, והנה איתא בערכין פלוגתא חד אמר סיפר אין לו תקנה וחד אמר יעסוק בתורה שנאמר (משלי ט״ו, ד׳) מרפה לשון עץ חיים והנה בודאי לא פליגי שזה כלל בכל התורה אלו ואלו דברי אלהים חיים והנה גם כאן לפי כשעוסק בתורה שלא לשמה בודאי אין לו תקנה אבל כשעוסק לשמה ומקשר דבורו באותיות התורה הוא מביא בו מלכות שמים וזהו מרפא לשון עץ חיים: וזהו זאת תהיה תורת המצורע ר״ל התורה ולימוד של מוציא רע ביום טהרתו יהיה כדי להעלות ולקשר את דבורו שהוא מלכות שמים הנקרא זאת לקשר אל התורה ואז והובא אל הכהן ר״ל אל השם יתברך הנקרא כהן:
So it is that Blessed God does not speak evil about Israel like the father does not speak [evil] about his son; so we find that when a person speaks evil he presents himself as someone who deny that his words are Heavenly Sovereignty, the Attribute of ADONAI-ness, and therefore he is like one who worships idolatry. And this is the statement of King David, peace be upon him, [May the LORD cut off all flattering lips, the tongue that speaks proud things!] Who have said: “Our tongue will we make mighty” (Psalm 12:5), which is to say that the wicked say “Let us make our tongues mighty to speak because our lips are ours, who is a Lord over us?” Which is to say they deny that the ADONAI-ness is in their mouths. But one must have faith that his speech is Heavenly Sovereignty; and this is the statement of [our Sages] of Blessed Memory, “Who rules over me? The tzaddik!” (Babylonian Talmud, Moed Katan 16b), which is to say “The tzaddik rules with me, with My speech, which is Heavenly Sovereignty, ruling over all the Worlds and all the Creations.” And how do we arrive at this faith? It is through engaging in the Torah, meaning when a person speaks words of Torah and connects his speech to the letters of the Torah, through that he brings about Heavenly Sovereignty. So it is that we find a disagreement in [Babylonian Talmud] Arakhin 15b, “One says that a person who told [evil speech] has no remedy, and one said he should engage in Torah as is stated, the Tree of Life heals the tongue (Proverbs 15:4).” And yet they certainly do not disagree, for this is a principle in all of Torah: “These and these are the words of the Living God” (Babylonian Talmud, Eruvin 14a), so too here when a person engages in Torah not for its own sake he has no remedy, but when he engages [in Torah] for its own sake and connects his speech to the letters of the Torah he thereby brings about Heavenly Sovereignty; and this is [the meaning of] the Tree of Life heals the tongue. And this is [the meaning of] This shall be the Torah concerning the one struck with skin blanch [metzora], which is to say the Torah and learning of the one who speaks evil [motzi ra] on the day he becomes clean will be in order to elevate and connect his speech, which is Heavenly Sovereignty, called this, to connect with the Torah; and then He shall be brought to the priest, which is to say to Blessed God who is called “Priest.”
Source 23 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Bereshit
Me'or Einayim, Nasso
The passage explains that one can cleave to God by attaching oneself to the Torah, which contains God's presence, and that the thirteen interpretive methods through which Torah is studied are themselves the divine attributes, allowing a person limited in nature to connect with the infinite God by elevating fallen letters and thoughts back to their divine source.
והנה כתיב ולדבקה בו ודרשו רז״ל איך אפשר לדבקה בהשם יתברך, והלא אש אוכלה הוא, וכתיב בזוה״ק אשא אכלא כל אשין דעלמא, ואם כן איך אפשר לבשר ודם לדבק באלהי כזה, אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אך אתה רחום וכו׳. וצריך להבין מה תירץ לו על קושייתו, הן אמת שבמדותיו יכולים לדבק אבל בפסוק נאמר ולדבקה בו. אך האמת הוא שהשם יתברך נתן לנו התורה כדי שיוכל האדם לדבק בהשם יתברך, כי איך היה אפשר להאדם שהוא בעל גבול ותכלית, לדבק בהשם יתברך שהוא בלתי בעל תכלית שאין לו תחלה ולא תכלה, ולכן לנו השם יתברך התורה וצמצם כביכול עצמו בתורתינו הקדושה, כדי שבדבקנו בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה. וזהו מאמר רז״ל הדבק במדותיו, פי׳ בהתורה שהתורה נדרשת בשלש עשרה מדות דהיינו מקל וחומר ומג״ש וכו׳, והן הן עצמם הי״ג מדות רחום וחנון גו׳, וכשידבק בהתורה הרי הוא דבוק בהשם יתברך השוכן בתוך התורה.
Source 24 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim – Vayikra
Me'or Einayim, Toldot
The passage explains that the phrase "These are the generations of Isaac" comes to add to previous teachings through the letter "vav" (representing knowledge), which enables the elevation of fallen love and other attributes from impurity to holiness, building upon the inherited spiritual qualities of Abraham (love), Isaac (fear), and Jacob (knowledge) that were transmitted to the Jewish people.
אך דנודע כי האבות הן הן המרכבה וברא כרעה דאבוה לכן אנחנו נקראים בחינת רגלין מהמרכבה עליונה כמאמר שש מאות אלף רגלי והנה האב מזכה את בנו בנוי בחכמה בכח כו׳ וזאת גם כן נחלת עבדי ה׳ אנחנו עם סגולתו אשר נחלנו מאבותינו הקדוישם והוא כי כתיב בתורתינו הקדושה (דברים ו׳, ה׳) ואהבת את ה׳ אלהיך ואיך אפשר זה הלא אין אנו משיגים אותו יתברך לכן הנחיל לנו אברהם אבינו ע״ה מדת אהבה שנוכל לאהוב אותו יתברך. וכל כך את ה׳ אלהיך תירא ולא היה אפשר גם כן לכן הנחיל לנו יצחק אבינו עליו השלום מדת היראה וכן כתיב גם כן שם, י״ג דע את אלהי אביך ועבדהו וזהו הנחיל לנו יעקב אבינו ע״ה שהוא סוד הדעת כנודע בספרי קבלה שנוכל לידע אותו יתברך אם נרצה.
Source 25 · Hasidic
VerifiedMe'or Einayim, Lech Lecha.1
Me'or Einayim, Lech Lecha.1
The passage teaches that God commanded Abraham to leave his land for his own benefit, explaining that the righteous soul must descend into a physical body and serve God through free choice so that by elevating physical acts and worldly matters with proper intention to serve God, one transforms them into "lands of life" and avoids the shame of receiving unearned reward.
ויאמר ה׳ אל אברם לך לך פירש רש״י להנאתך ולטובתך וקשה הא כתיב אברהם אוהבי שעבד את השם מאהבתו אותו ולא משום פנייה ויש לומר דכתיב אברהם אברהם יעקב יעקב משה משה היינו כי חלק ה׳ עמו והצדיק כמו שהוא כאן בעולם השפל כן הוא שורשו למעלה ולזה נברא פה בכדי שאף שהוא נתלבש בגוף עכור אף על פי כן בטוב בחירתו עובד את השם ולא מכחיש פומבי דמלכא היינו חותם המלך והוא בזה העולם צדיק כמו שהוא צדיק בשורשו שלמעלה וזהו אברהם אברהם שהוא אברהם פה צדיק כמו שהוא צדיק בשרשו שלמעלה וכן ביתר צדיקים ששמם פה כמו שהם למעלה צדיקים וידוע כי הנשמות נהנים למעלה מזיו השכינה רק שהוא נהמא דכיסופא כי מאן דאכיל לאו דיליה בהיל לאיסתכלא ביה ולזה הוריד השם ב״ה הנשמה למטה בכדי שבטוב בחירתה שתעבוד אל השם ישולם לה שכר פעולתה ולא יהיה לה נהמא דכיסופא וזהו לך לך להנאתך ולטובתך שבשכר פעולתך יתנו לך הנאה וטובה ולא נהמא דכיסופא. והנה הגם שהנשמה הוא מלובשת בחומר עכור ומתאווה לתאוות גשמיות וארציות מזה גופא תוכל לילך בעבודת השם וזהו מארצך מתוך ארציות שלך תוכל לילך בעבודת השם וכל זמן שאין האדם בגדר השפלות אינו יכול לעבוד השם כי אין אני והוא כו׳ ומאין יבוא לאדם השפלות אמר התנא מאין באת כו׳ ובהיות האדם נותן אל לבו שתחלת בואו הוא מדבר סרוח כזה וסופו לבוא לעפר מה לו להתגאות אם ההתחלה והסוף המה דברים שאין בהם להתגאות גם זה מה שהוא באמצע אין בגדר חשיבות וזהו וממולדתך אם תזכור מאין נולדת מטפה סרוחה מחמת זה תראה להשפיל עצמך אל הארץ אשר כו׳ כי דוד המלך ע״ה אמר (תהלים קט״ז ט׳) אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים כי דברים גשמיים כגון אכילה ושתיה ושאר צרכי בני אדם אם עושין אותן בשביל תאוה אין בהן חיות מה שאין כן אם אוכל לשובע נפשו ומעלה האכילות והשתיות ושארי צרכי בני אדם אל השם בטוב כוונתו כדכתיב בכל דרכיך דעהו כל מעשיך יהיו לשם שמים אז הם נקראים ארצות החיים כי בארציות שלו שוכן בהם חי החיים וזהו אל הארץ אשר אראך שיהיו נקראים ארצות החיים: