מפרשי הפרשה
וארא
Parshas Vaera
Exodus
10 commentaries
אלשיך
Alshekh on Torah, Exodus 4:2
Q — Why, when sending Moshe to confront Pharaoh by the river, does Hashem reference the staff that turned into a snake — the original sign at the burning bush — rather than the staff-into-תנין sign that has just been performed for Pharaoh?
A — Because the three-stage staff sign was always a coded parable about Moshe and Pharaoh themselves. When Moshe was growing up in the palace ('המטה ביד משה'), Pharaoh was harmless — a staff in his hand. When Moshe withdrew ('ויגדל משה ויצא אל אחיו'), the staff became a serpent and Pharaoh sought to kill him; Moshe fled to Midyan. The lesson Hashem is reminding him: 'בשלחך יד לאחוז בו... לשים פניך נגדו בכח בלי פחד, יהי למטה בכפך כעץ דומם.' Confront Pharaoh head-on, by the river where he goes in shame to relieve himself, with no fear — and he reverts to a powerless stick.
כמשל הזה, הוא ענין משה עם פרעה... כי כשהיה פרעה, שהוא נחש בריח... בהיותו ביד משה שהיה גדל עמו בהיכלו היה מטה... אך אחרי כן, כאשר השלכתו ארצה שנפרדת ממנו, שהוא כאשר 'ויגדל משה ויצא אל אחיו', שיצא מבית המלך, שרפתה ידך ממנו בארצו ואין אומר לו דבר, אז היה לנחש, שבקש להרוג את משה... עם כל זה, בשלחך יד לאחוז בו ותחזק בו לשים פניך נגדו בכח בלי פחד, יהי למטה בכפך כעץ דומם, שלא ירע ולא ישחית לך.
רבינו בחיי
Rabbeinu Bahya, Shemot 6:3
וָאֵרָ֗א אֶל־אַבְרָהָ֛ם אֶל־יִצְחָ֥ק וְאֶֽל־יַעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם׃
Q — The Avos plainly knew the Shem Havayah — Avraham builds altars in its name. In what sense was it "לא נודעתי להם"?
A — Rabbeinu Bachya (following Ramban) distinguishes two registers of divine self-disclosure. אל שדי is the מדה ש"שודד המזלות" — it bends mazal from inside the system, producing נסים נסתרים (a barren matriarch conceives, a famine ends at the right moment). The Shem Hameforash is the מדה through which Hashem creates new realities outside the natural order — נסים מפורסמים בשנוי הטבע (a sea splits, a sun stands still). The Avos engaged the first; only Moshe engaged the second. RBB locks this onto the verbal forms: וארא (visual, indirect — אספקלריא שאינה מאירה, מראות הלילה) versus נודעתי (cognitive, פנים אל פנים — אספקלריא המאירה). The pasuk isn't denying that the Avos used the name; it is announcing that the mode of revelation has just changed, and from here on Hashem will speak to history in a different vocabulary.
וארא שנראיתי אל האבות באל שדי, כלומר באותו הכח שהוא שודד המזלות, אבל בשמי המיוחד שבו נהיה כל הווה לא נודעתי להם לברא להם חדשות בנסים מפורסמים בשנוי הטבע... אבל לפי שהיתה נבואת האבות במראות הלילה הוצרך לומר וארא, ונבואת משה שהיתה פנים אל פנים הוצרך לומר לא נודעתי להם כאשר נודעתי לך.
משך חכמה
Meshekh Chokhmah, Vaera:7
וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל־פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
Q — Why did Israel not listen to Moshe's exalted four-fold redemption, and why does Hashem immediately re-send Moshe to them despite the failure?
A — People crushed by "קוצר רוח ועבודה קשה" can only hear about immediate relief — not about lofty future promises like entering the Land; Moshe's first message included the distant goal, which is why they could not absorb it. Hashem therefore re-commands him to speak only of the IMMEDIATE redemption from Egypt — adjusting the message to what they were capable of hearing in their present state.
ענין הבאה לארץ ישראל — מקוצר רוח ומעבודה קשה. כי דרך קשי-יום אשר יחפוצו לשמוע רק כדי לצאת מצרתם, ולא לשמוע בהבטחות עתידות ובהצלחות נפלאות.
אור החיים
Or HaChaim on Exodus 7:4
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ׃
Q — At the end of Bo, Moshe accepts Pharaoh's banishment, declaring 'I will not see your face again' (לא אוסיף עוד ראות פניך). But how could Moshe commit to this — what if God should command him to return to Pharaoh? On whose authority did he speak?
A — Or HaChaim raises this difficulty in Vaera and resolves it through the framework God laid out before the plagues began: God told Moshe 'I have made you a god to Pharaoh, and Aharon your brother will be your prophet,' and foretold the full sequence ending with the Exodus. Knowing the divinely-ordained script of the confrontation, Moshe could speak with confidence that no further audience with Pharaoh would be required — his declaration matched what God had already revealed would unfold.
וקשה על משה רבינו על מי סמך לומר 'לא אוסיף וגו'', ואם יאמר לו אלהינו לך אל פרעה פעם אחרת, מה יענה?!
ספורנו
Sforno on Exodus 7:3
וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת־אֹתֹתַ֛י וְאֶת־מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
Q — The classic problem of hashkafa: how could Hashem "harden Pharaoh's heart" and still hold him accountable — doesn't that strip his בחירה?
A — Sforno offers a strikingly original answer that flips the question. Hashem's purpose for the makkot was teshuvah — Egyptian and Israelite — not just liberation. If Hashem had not hardened Pharaoh's heart, Pharaoh would certainly have released Bnei Yisrael "בלי ספק" — but not from teshuvah: only because he could no longer bear the makkot. "וזאת לא היתה תשובה כלל." That kind of forced capitulation would have defeated the makkot's redemptive purpose. So Hashem hardened Pharaoh's heart against the capitulation reflex — giving him the strength to keep going, to keep the test alive. But — and this is the radical move — "אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע." Genuine teshuvah remained available the entire time. Only the cheap surrender was blocked. Pharaoh's בחירה for true teshuvah was never touched; what was hardened was his power to resist pain. The Pharaoh narrative becomes paradigmatic of how Hashem treats every person: protecting the possibility of authentic return by frustrating cheap exits.
ואני אקשה. הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם, כאמרו "חי אני נאם ה', אם אחפוץ במות הרשע, כי אם בשוב הרשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג, יא), אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו, וזה להשיב את המצרים בתשובה... ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל בלי ספק, לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך... אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות... וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להכנע לאל יתברך, ולשוב אליו בתשובה שלמה, לא היה לו מזה שום מונע.
הכתב והקבלה
HaKtav VeHaKabalah, Exodus 7:4
וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים׃
Q — 'ונתתי את ידי במצרים' is usually translated as 'I will lay my hand against Mitzrayim' — i.e., I will strike them. But why then the conjunction 'ולא ישמע אלכם פרעה' — what causal connection is there?
A — HaKtav VeHaKabbalah re-reads 'נתתי את ידי' not as smiting but as extending my hand in entreaty — like a king who pleads with his subjects before raising the sword. The plagues are designed as patient warnings, an invitation to teshuvah. The verse therefore reads: Pharaoh will not listen [precisely because] I am extending my hand to him in patient supplication — 'במקום גדולתי ענותנותי' (Megillah 31a). Pharaoh sees the divine humility and reads it as weakness; he 'goes the opposite way' instead of repenting. The plagues themselves are Hashem's outstretched hand, not His fist — and Pharaoh's misreading of that posture is the hinge of his hardening.
אף שהמכוון ממני בכל המכות האלה להיותן אותות וראיות על עצמותי והתנהגותי, להביאם לידי הכרות האמתיות, הנה ידעתי כי כל זה לא יעשה רושם בלבבו, כי בראותו התנהגותי עמו בדרך ענותנותי, כאילו אני פושט ידי אליהם לבקש מהם לשלח העם מרצון טוב, הוא יזיל בתר איפכא, לא ישים אל לבו שבמקום גדולתי ענותנותי, לא יבין כי כן דרכי את בני אדם להורותם דרך תשובה, אבל יחשוב כי נתינת ידי זאת והתנהגותי בענוה עמהם היא [חולשה].
אבן עזרא
Ibn Ezra on Exodus 7:24
וַיַּחְפְּר֧וּ כׇל־מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר׃
Q — Did Israel suffer from the makkot, or were they spared from all of them? Chazal (Shemot Rabba 9) read that even from dam Israel profited — they had water from the Egyptians' jars in exchange for payment, becoming wealthy from the makkah.
A — Ibn Ezra rejects this on a single methodological principle: "אחר הכתוב נרדוף" — follow the text. The Torah explicitly notes the distinction between Israel and Egypt only at arov, dever, barad, choshech, and makkat bechorot. The absence of any such distinction at dam, tzefarde'a, kinim, sh'chin, and arbeh proves there was no distinction: Israel was hit too. Even the pasuk in our parsha — "ויחפרו כל מצרים" — includes Israel ("כל מצרים" covers both, like Avraham's 318 included the natives). Why the difference? "אלה השלש מעט הזיקו" (the first three didn't cause death); arov, dever, barad threatened life — God spared Israel; sh'chin had no fatality, arbeh struck crops that wouldn't matter to Israel anyway since they were leaving. Five makkot hit Israel, five distinguished. Rambam later disagreed and held all ten distinguished — Ibn Ezra preceded him by a generation.
ולפי דעתי, כי מכת הדם והצפרדעים והכנים היתה כוללת המצרים והעברים, כי אחר הכתוב נרדוף. ואלה השלש מעט הזיקו, רק מכת הערוב שהיתה קשה, ה' הפריש בין המצריים ובין ישראל. וככה מכת הדבר והברד בעבור מקניהם, ולא כן בשחין, ולא בארבה, כי הם יוצאים ממצרים, וכאשר חפרו המצרים כן חפרו העברים.
כלי יקר
Kli Yakar on Exodus 9:30
וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃
Q — Why does Moshe pause specifically at the end of barad to tell Pharaoh 'ואתה ועבדיך ידעתי כי טרם תיראון' — and what about this plague's resolution prompted the remark?
A — Kli Yakar's careful read: Pharaoh requested only that the קולות (thunder) and ברד (hail) stop — never the מטר (rain), since Mitzrayim depends on rain more than other lands. Moshe promised the rain would also cease, which it did ('ומטר לא נתך ארצה'). Moshe foresaw that Pharaoh might later mock him as a 'בדאי' — claiming Moshe had over-promised. The pre-emptive 'טרם תיראון' tells Pharaoh: had you been God-fearing, I would have given you exactly what you asked for; since you're not, the additional cessation of rain is a mercy you don't deserve and won't appreciate.
הוצרך לומר לו כן דווקא בהסרת מכה זו לפי שפרעה לא ביקש כי אם על הסרת הקולות והברד, שנאמר 'ורב מהיות קולות אלהים וברד'. אבל על המטר לא אמר שיחדל לפי שארץ מצרים צריכה למטר ביותר משאר ארצות... ולסוף לא היה כן אלא 'ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה', וחשב משה פן יחזיקו פרעה לבדאי ויאמר שלא כן הבטיחו.
רמב"ן
Ramban on Exodus 9:31
וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃
Q — Pesukim 31-32 — that flax and barley were struck but wheat and kusemet weren't because they were 'afilot' (late developers) — interrupt the narrative of Moshe's tefilla. Ibn Ezra: a parenthetical narrative report ('ספר הכתוב מה שאירע'). Rasag: Moshe is telling Pharaoh that tefilla won't help flax and barley (already destroyed) but will help wheat and kusemet. What does Ramban hear?
A — It is Moshe's warning to Pharaoh, but neither narrative nor commentary on tefilla efficacy. 'I know your יראה is only while plagues are striking; once they pass, you return to folly. Now: the wheat and kusemet, which are your main sustenance, weren't hit by barad — not because tefilla saves them but because they were too young. But they remain ביד האלהים to destroy if you persist.' This sets up arbe ('ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד') as the realized threat. The chiddush: Moshe converts a botanical fact (timing of growth) into a moral warning — Hashem has 'הרבה שלוחים' to destroy what one plague spared.
ועל דעתי שהם דברי משה אל פרעה, שאמר להם ידעתי כי טרם סור המכות תיראון, ואחרי כן תשנו באולתכם, אבל הפשתה והשעורה נכתה והחטה והכסמת שהן לכל חיתכם לא נכו במכה הזאת, והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו, רמז להם למה שאמר 'ואכל את יתר הפלטה הנשארת לכם מן הברד'.
עקידת יצחק
Akeidat Yitzchak 35:1
Q — Why ten plagues in a fixed order, the first seven in this parsha? Why warn before some and not others? Why harden Pharaoh's heart, seemingly removing his choice?
A — The plagues are arranged as a structured demonstration to make God's glory known — establishing in stages that He exists and is Master (against denial of His being), that He governs and watches (against denial of hashgachah), and that nothing limits His power. Each cluster targets one false belief; the warnings and their absence track which lesson each plague teaches. Pharaoh's heart was strengthened so he could withstand the plagues and exercise real choice rather than capitulate from mere pain, letting the full demonstration unfold.
בבאור דעת תורני בנבואה. והמעלות המחוייבות שיוקדמו אליה אשר לפיהן אי אפשר שיטעה הנביא לפעמים לדבר דבר שלא כהוגן:
Chassidus on the parsha
חסידות
Sefat Emet, Shem MiShmuel and Peri Tzadik — indexed by parsha, not by pasuk
Sefat Emet — R' Yehuda Aryeh Leib Alter of Ger
וידעתם כי אני ה'... וצריך אדם לידע אף בעת רצון שיש לו קצת דביקות, עם כל זה לא ישוכח ממנו שמוכן מצד עצמו לכל חטא ועון, רק בעזר השי"ת, וזה שאמר למען תזכור וגו' כל ימי חייך, שהוא אף בשעה שנדבק בה' חיים וכן כתבו חז"ל לרבות ימות המשיח, שהוא עת הטובה שאין יצר הרע שולט, אעפ"כ יזכור היטב, כי לולי רחמיו כבר היה במצרים, כמו שאמרו אילו לא הוציא וכו' אנו משועבדים וכו', …
ברש"י חבל על דאבדין וכו', אף כי כתוב שמדרגת משה רבינו ע"ה היתה למעלה יותר, אף על פי כן הוטב בעיני השי"ת עבודת האבות לפרסום כבוד שמו יתברך, כמו שהוא נסתר בעולם הזה, כמו שכתוב למען אברהם שקראך אדון, והוא שם ש-די שהוא חיותו יתברך לכל הנבראים, שנקודה חיות ממנו יתברך מחיה כל העולמות, ואף הטבע נמשך מחיות נקודה הפנימיות שלמעלה מהטבע, ומשה רבינו ע"ה היה דבוק במה שלמ…
והוצאתי וכו' וידעתם כי אני ה' המוציא וכו', ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים היה לידע שהשי"ת הוציאנו משם, ולכן צריכין לזכור תמיד יציאת מצרים, והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל, לכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים, וכפי מה שיודעין וזוכרין שהשי"ת הוציאנו אין צריך להיות בפועל תוך המיצר, כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כחי ועוצם ידי וכו', אז צריכין להביאו במיצר, ושיראה …
וארא כו' ושמי ה' לא נודעתי כו'. כי האבות כל עבודתם הי' עבור בנ"י לכן נקראו אבות והלכו בכל המקומות הנסתרים תוך הטבע. ויגעו עד שמצאו גם שם הארה הקדושה. ובחי' זו היא ההנהגה בשם אל שדי. כמ"ש ז"ל שיש די באלקותו לכל ברי'. פי' זה שהש"י נתן בכל דבר נקודה חיות אלקות. שיהי' כח להיות נמשך כל הסביבות לנקודה זו. כי בעוה"ז שנק' עלמא דשקרא יש הרבה שקר לכל נקודה של אמת. כמ"…
והוצאתי והצלתי ולקחתי כו' וידעתם כי אני ה' המוציא כו'. ראינו כי כל הרצון בגאולת מצרים הי' לידע שהש"י הוציאנו משם ולכן צריכין לזכור תמיד יצ"מ. והאמת כי בכל עת יש מצרים לכל איש ישראל. לכן מזכירין בכל יום יצ"מ. וכפי מה שיודעין וזוכרין שהש"י הוציאנו. א"צ להיות בפועל תוך המיצר. כי כשאדם שוכח ומתגאה לומר כחי ועוצם ידי כו'. אז צריכין להביאו במיצר. ושיראה כי הכל מהש…
במדרש ראה נתתיך אלהים לפרעה, מי זה מלך הכבוד, לולי שאמר שלמה וכו', פירוש זה, כי זה נקרא מלך הכבוד מה שהכבוד בידו לתתו לאחרים כי זה שמכבדין אותו אינו נקרא בזה מלך הכבוד, אדרבא, הוא מקבל מן הכבוד והכבוד עושהו למלך. ... ושלמה המלך ע"ה שנתן לו הקב"ה הרבה כבוד, הודיע זה לבני אדם, כי זה כבודו של הקב"ה מה שנותן הכבוד לאחרים, ואיתא הממליך מלכים ולו המלוכה, כי בזה שנ…
במדרש תנן אפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק כו'. נראה כי ירידת בנ"י למצרים הי' הכנה לא"י כדאיתא במד' פ' שמות ג' מתנות ע"י יסורין א"י כו'. וכדאיתא מאן דנצח לחויא ליסב ברתא דמלכא והוא הנחש הסובב מבחוץ שלא כל הרוצה ליטול השם יטול. וז"ש הקב"ה למרע"ה וארא כו' הקמתי כו' לתת להם כו' ארץ כנען כו' ארץ מגוריהם. פי' בזוה"ק לשון יראה כי א"י הוא קבלת מלכותו ית' וכל מגמת אבו…
במדרש ראה נתתיך אלהים לפרעה מי זה מלך הכבוד כו' לולי שאמר שלמה זה ביקשו לרוץ ראשו כו' בו"ד אין משתמשין כו' והקב"ה אמר למשה נתתיך אלקים כו'. פי' זה כי זה נק' מלך הכבוד מה שהכבוד בידו לתתו לאחרים. כי זה שמכבדין אותו אינו נק' בזה מלך הכבוד. אדרבא הוא מקבל מן הכבוד והכבוד עושהו למלך. וכן הרשעים שהם ברשות לבם נקראו חסרי לב. כי אין להם הלב. רק אדרבא הלב מושל בהם. …
וידבר אלקים וגו'... כמו כן נעשה בגאולה זה, התחיל במדת הדין ושיתף מדת הרחמים. ולהבין דבריהם ז"ל, כי חס ושלום שמחשבת השי"ת לא נתקיימה, אכן פירוש דבריהם, כי מעשה בראשית בפועל אי אפשר להתקיים במדת הדין, פירוש שיתנהגו כל הברואים ממש במשפט השי"ת, אך נתקיימה מחשבתו בבני ישראל, אשר הם עלו במחשבה לפניו, ואנחנו בני ישראל צריכין בודאי לקיים הכל על פי התורה, ואם אמנם גם…
וידבר אלקים כו' ויאמר אליו אני ה' כו'. במדרש התחיל במדה"ד וראה שבשביל צער ישראל דיבר חזר למדה"ר כו'. אשר חכמים יגידו ושמענו מרבותינו ז"ל כי יצ"מ הי' תיקון כל מעשה בראשית. וכלל הדברים שבאמצעות עשר מכות נתקנו עשרה מאמרות ונעשה אח"כ עשרת הדברות. אשר ע"כ כמו שמצינו בראשית הבריאה עלה במחשבה לפניו לבראותו במדה"ד וראה שאינו מתקיים חזר ושיתף עמו מדה"ר. כמו כן נעשה ב…
בפסוק והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כו'. אמו"ז ז"ל פי' שבנ"י עצמם לא יוכלו לסבול תאות מצרים. וזה קצת גאולה. וכן פי' מ"ש וימת מלך מצרים ויאנחו שזה הי' התחלת גאולה מה שהרגישו מרירות הגלות ע"ש ודפח"ח. ויש עוד לפרש כי בוודאי אם היו בנ"י דבקים בשורשם כראוי. אין אומה ולשון שולטת עליהם. כי דביקות ישראל במקום שאין שם מגע נכרי כלל. כמאמר חלק ה' עמו. אך כשבנ"י נופלים …
במדרש מה וכו' שיבא וכו' כבר עשוהו וכו', שלמה שהחכים על גזרתו וכו' עלתה יו"ד שבירבה וכו'. ביאור הענין כי ראינו שהוצרכה היו"ד לטעון לפני המקום, משמע שהיה בכחו שלא לסור לבבו כמו שאמר אתי א-ל ואוכל, אך לא היה זה בזכות מעשיו בעצם, כי בודאי מאמר ה' חי וקיים, כי אם ירבה נשים יסירו לבבו, אך לאשר שלמה המלך ע"ה השיג בצדקות מעשיו מדרגות רבות וישפע עליו כח משמים כאשר כן…
ברש"י וארא. אל האבות. בא"ש כו' חבל על דאבדין כו'. ביאור הענין כי בוודאי גם האבות היו יכולין להשיג שם הוי' ב"ה. אמנם בחירת האבות הי' בבחי' אל שדי שהוא כבוד מלכותו ית' בעולמות שברא. כענין שכ' לתקן עולם במלכות שדי. וזה עצמו מ"ש ארץ כנען כו' מגוריהם אשר גרו בה כו'. כי רצו לתקן עולמות השפלים לפרסם ולגלות כבוד ה' לידע כי מלכותו מלכות כ"ע. כמ"ש במד' ע"פ התהלך לפני …
חבל ע"ד ולא משתכחין. פי שרצון ה' הי' שבנ"י ימלאו מקום האבות. ואם היו נמשכין אחר מעשה האבות לגמרי. פי' במדרגה הסמוכה להם כמו בן תחת אביו. הי' מצטרפין מעשה אבות להם. והי' כאילו קיימים האבות. אבל כיון שלא היו יכולין למשוך. ונפסק החיבור. וזה ולא משתכחין. לכן הי' הגאולה בקישוי: חבל ע"ד ולא משתכחין. פי שרצון ה' הי' שבנ"י ימלאו מקום האבות. ואם היו נמשכין אחר מעשה ה…
בפסוק וארא כו' ובמד' חבל על דאבדין. וקשה מאחר שהשיג מרע"ה למעלה עליונה מהם כאמור ושמי ה' כו'. א"כ מה חבל. אך ביאור הענין בשם אל שדי אמרו חכמים שיש די באלקותו לכל ברי'. פי' כח אלקות שנמצא בכל הוה שהוא כח הנטבע בטבע. והנה באמת אבות הקדושים שהי' כ"א מהם איש אלקים ממש. והי' מוצא כח אלקות תוך הטבע כמ"ש שיש די באלקותו לכל ברי'. אכן לית כל מוחא סביל דא. ולכן בנ"י ע…
בפסוק והוצאתי כו' מתחת סבלות כו' והצלתי אתכם מעבודתם. ביאור הענין ב' חלוקות הללו. סבלות פרש"י טורח משא מצרים. כי הנה ידוע שכל עסק עשיות אדם בשום דבר גשמי. נדבק בנפשו קצת הרגש ממעשים אלו. והמעט רשימה שנדבק בעצמות האדם. בע"כ צריך הוא לתקנו. וע"ז נא' כחמור למשא. שבוודאי צריך אדם לתקן החומריות בכח נשמתו. ונמצא כי בנ"י לבד שעבדו בפרך. לבד זה נדבק בהם רוב גשמיות מ…
בענין הכבדת לב פרעה. כבר כתבתי במ"א כי הי' רצון הבורא ית' להיות במצרים כל מיני כחות סט"א כדי שיהי' מפתח לכל גאולות העתידין להיות. כמ"ש ד' לשונות נגד ד' גליות ישראל. ולכן מרע"ה שאמר למה הרעותה לעם הזה דייקא. כלומר שהבין כי לדור זה בפרט הי' יכול להיות הגאולה בלי תוספת רעות פרעה שהרע להם יותר. ולכן אמרו במד' שהשיב לו הבורא טוב אחרית דבר מראשיתו ע"ש. פי' שע"י שב…
יש ללמוד מפרשה זו שצוה המקום ב"ה לומר לבני ישראל זאת הפרשה, אם כי לא שמעו מקוצר רוח וגו', עם כל זה נשאר בודאי בהם קצת רושם מדיבורים אלו, אשר אחר הגאולה נתברר להם למפרע כל הדיבורים, כי נמצא קצת ידיעה בלב אדם, אשר השי"ת בוחן כליות ולב מבין זאת המחשבה מה שאדם עצמו לא יכול להרגיש...
בפסוק וארא אל אברהם כו' באל שדי כו'. זה תשובה על שאלת מרע"ה למה הרעותה כו'. והענין הוא דאיתא בעשרה מאמרות נה"ע ומה ת"ל כו' כדי להפרע כו'. והיינו שתיקון הבריאה בעשר מדרגות ולא באחדות. כדי שיהי' שכר ועונש והוא תיקון הבריאה בעצם. וזו היתה עבודת אבותינו הקדושים שתיקנו הטבע והקנו להבורא ית' שמים וארץ. וביררו כי הבורא ית' הוא המקיים ומחי' הבריאה. ולכן סידרו חכמים …
בפסוק לכן אמור כו' אני ה' כו' וידעתם כו'. פי' כי השי"ת אמר להודיע לבנ"י כי הגלות הוא לכבודו ית'. וע"י יצ"מ יתגדל שמו ית' כמ"ש וידעתם כי אני ה' כו'. ועי"ז יטו שכמם לסבול עול הגלות. וממילא הי' נהפך גוף הגלות לחירות. ובאמת ידיעה זו היא הכנה לגאולה כמו שהי' באחרונה שקודם הגאולה קיבלו מלכות שמים כמ"ש משכו כו'. אכן מרוב עבודה קשה לא היו יכולים לשמוע אל משה כו'. וע…
ברש"י חבל על דאבדין וכו'... והענין הוא, כי השי"ת נתן בהטבע גם כן חיות אשר יש למצא בכל דבר הארה אלקיות, רק שצריכין להיות לזה צדיק גדול, והאבות זכו לתקן הטבע, כי עדיין לא היה להם התורה, והאמת כי התורה ומצוות הם סיועים ועצות מן השמים לבני ישראל מהכח שלמעלה מן הטבע... אכן עבודת האבות היה בכחם, כמו שאמרו ז"ל אברהם היה מתחזק בצדקו מאליו, וזה היה הקדמה שיזכו בני יש…
בפסוק וארא אל האבות... וזה החילוק בין קול ודיבור, כמ"ש בזהר הקדש שהדיבור היה בגלות, כי קול הוא חירות שאין שם מגע סט"א, והדיבור הוא להנהיג כל המעשים אחר דרך התורה. וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל על מה שכתוב בהמכות אחר כך ויעתר משה, ויצעק וגו', כי על ידי המכות נפתחו עשרה לשונות של תפלה, וכל הצרות שעברו על אבותינו במצרים היה כדי לבא לבחינת התפלה, כמ"ש חז"ל שהיה חביב צע…
בפסוק וארא אל האבות בא"ש ושמי ה' ל"נ. כי בחי' מרע"ה הוא הפנימיות בחי' שם הוי' והתורה. ושם א"ש הוא כמ"ש חז"ל שאמר לעולמו די והוא התפשטות חיות התורה בכל מעשה בראשית במדה וגבול. וזה הדרך תיקנו האבות. והכלל כי האותיות הם חיות הכל. אך יש אותיות התורה. ויש אותיות תפילה. ולכן ג' תפילות אבות תיקנום. וזה החילוק בין קול ודיבור כמ"ש בזוה"ק שהדיבור הי' בגלות. כי קול הוא…
במדרש חייך שיש לך לידע שנא' טוב אחרית דבר מראשיתו כו'. דכ' למה הרעותה כו' למה זה שלחתני. והענין הוא דכ' במשה כי טוב הוא. והי' זה תמיהת מרע"ה כיון שהוא השליח. לא הי' מקום להרע להם. אך הש"י הכין רפואה לדורות האחרונים. כדכתיב ביום טוב כו' וביום רעה ראה. שעיקר תיקון ימי הרעה הוא בימי הטובה. ולכן הוצרך לקשר כל הגאולות בזמן משה רבינו. ולכן סבלו הדור ההוא כל הרעות …
בפסוק וארא כו' ושמי ה' ל"נ וגם הקימותי א"ב כו'. כבר כ' במ"א ענין המדריגות בין האבות למרע"ה. כי מרע"ה הי' מיוחד להיות איש אלקים מיד כשנברא. כמ"ש משה משה לא פסיק טעמא בגוייהו. והי' מוכן להתורה שהיא למעלה מהבריאה. והאבות היו מוכנים לתקן מעשה בראשית והטבע. והוא בחי' הדבור שאמרו בזוה"ק שהי' עוד בגלות. היינו הנהגתו ית' את העולם והטבע. וע"ז הי' העצה עמוקה של אותו צ…
אך בני ישראל לא יכלו (לשמע) מרוב עבודה קשה וטומאת מצרים, וזה שאמר משה רבינו ע"ה בני ישראל לא שמעו ואיך תהיה הגאולה, אכן בודאי היו בתוך בני ישראל הרבה שקבלו הדברים, ולכן כתב אחר כך אלה ראשי בית אבותם, דרשו רז"ל שיצטרף עמו הראשים של בני ישראל, וכמו כן וידבר וגו' אל משה ואל אהרן ויצום, כפירוש שנעשו המה שלוחים בעבור הכלל, וקבלו הם המאמר, ושיתף הקב"ה מעשה הצדיקים…
בפסוק וארא כו' וגם הקמותי א"ב לתת כו' וגם א"ש את נאקת בנ"י כו' ואזכור א"ב. דהנה מרע"ה אמר למה הרעותה כו' פי' בזוה"ק למה יהיב חילא לסטרא דרע לשלוט בהם כו'. דמרע"ה הי' מיוחד להנהגה המיוחדת לבנ"י. והיא קבלת התורה שנק' טוב שאין שם תערובות טו"ר. ולכן כ' במשה כי טוב הוא. אכן האבות הם עמודים שכל העולמות עומדין עליהם. וכמו כן בנ"י נבראו לתקן כל העולמות ולברר זאת התע…
בפסוק וגם הקימותי וגו', ופרשה זו היא תשובה למאמר משה רבינו ע"ה למה הרעותה וגו' כי כדי לזכות לארץ ישראל צריכין מקודם לסבול גלות מצרים, ומדרגת משה רבינו ע"ה היה כולו טוב, כמו שכתוב כי טוב הוא, ולא היה בו מתערובת טוב ורע, אבל בני ישראל היו צריכין לתקן זאת התערובות שנעשה אחר חטא הראשון... וזה היה הכנת האבות לתקן העולם ולברר ארץ ישראל לבנות בית המקדש שהוא בנין הק…
בפסוק וגם הקמותי כו' ופרשה זו היא תשובה למאמר מרע"ה למה הרעותה כו' כי כדי לזכות לא"י צריכין מקודם לסבול גלות מצרים. ומדרגת מרע"ה הי' כולו טוב כמ"ש כי טוב הוא ולא הי' בו מתערובת טוב ורע. אבל בנ"י הי' צריכין לתקן זאת התערובות שנעשה אחר חטא הראשון וישכן מקדם לג"ע כו' להט החרב המתהפכת הוא מקום התערובות שנתהפך פעם לטוב פעם לרע וא"י לזכות לדרך עץ החיים עד שמתקנים …
בענין ד' לשונות של גאולה. כי הגלות הי' בכל העולמות. ויש מקומות שאין הגלות שולט כל כך לכן נחלק לכמה לשונות. מתחת סבלות מצרים הוא הגלות בעשי' ממש. שהי' שליטת הרע מאוד. והצלתי אתכם מעבודתם הוא מקום שלפעמים יש מנוחה ולפעמים עבודה [והוא עולם היצירה]. וגאלתי אתכם שלא להיות משועבד כלל. [והוא עולם הבריאה שהרע מעט]. ולקחתי הוא עולם שאין שם שליטת סט"א. אך ע"י השעבודים…
בפסוק וארא כו' וגם הקמותי כו' לתת להם כו'. שמשה רבינו ע"ה שאל למה הרעותה והי' התשובה כי כן הוא סדר שסידר השי"ת כדאיתא בזוה"ק כי מקודם הי' צריך להיות א"י תחת הכנעני ואח"כ לצאת משם. וכמו כן היו בנ"י צריכין מקודם להיות משועבדין לפרעה. אח"כ להכניסם להיות עבדי ה'. וכדאיתא במד' מסעי אמר הקב"ה יכול הייתי לברוא לכם ארץ חדשה כו' רק כח מעשיו הגיד כו'. וכמו כן יכול הי'…
בפסוק וארא וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם וגו', ומדרש, חבל על דאבדין וכו', הענין הוא, כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא, ועל זה נבראו בני ישראל לברר כבוד מלכותו יתברך בעולם, אכן הרשעים וחומריות עולם הזה מסתירים הקדושה, ולכן הוצרכו בני ישראל שיעשה לנו הקב"ה הנסים לשנות הטבע, אכן האבות הקדושים היה כחם יפה לברר כבוד מלכותו יתברך בעולם בלי נסים, וגברו על כל הטבע…
בפסוק וארא כו' ושמי ה' לא נודעתי כו'. ובמד' חבל על דאבדין כו'. הענין הוא כי כל מה שברא הקב"ה בעולמו לכבודו ברא וע"ז נבראו בנ"י לברר כבוד מלכותו ית' בעולם. אכן הרשעים וחומריות עוה"ז מסתיר הקדושה ולכן הוצרכו בנ"י שיעשה לנו הקב"ה נסים לשנות הטבע. אכן האבות הקדושים הי' כחם יפה לברר כבוד מלכותו ית' בעולם בלי נסים וגברו על כל הטבע. כמ"ש במשנה עשרה נסיונות נתנסה אא…
כבר כתבנו במ"א כי הוצרך להיות תיקון במעשה אבות מקודם ועי"ז נעשו בנ"י כלים לקבל התורה שהוא דרך המיוחד להנהגת משה רבינו ע"ה. כי לא לחנם בחר הש"י בבנ"י רק שהאבות נטעו בתוכנו דרך אמונה. וכ' שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. בורך הוא שורש כנס"י מכח האבות. ובארך הוא התורה. ושלשה עמודים אלו שכ' בזוה"ק קוב"ה ואורייתא וישראל כולא חד. וע"ז כ' וזכור את בוראך רמזו רז"ל ב…
והנה מרע"ה אמר למה הרעותה לעם הזה. והש"י השיבו פרשה זו וארא כו' וגם הקמותי כו'. והענין הוא כמ"ש חז"ל לא הי' צריך התורה להתחיל אלא מהחדש הזה לכם רק משום כח מעשיו כו' לתת להם נ"ג. וזה עצמו הי' קושית משה רבינו ע"ה כי בוודאי התורה שמיוחד לבנ"י מצד עצמותם. הי' צריך להתחיל מהחדש הזה. אכן ע"י חטא הקדום ונתערב טו"ר בעולם הי' צריך להיות מקודם התקונים של האבות והוא תי…
ענין הפרש האבות לבחי' משה רבינו ע"ה. שהוריד תורה מן השמים. והאבות נעשו מרכבה לשכינה והוא התיקון בארץ. וזה נצרך מקודם כמ"ש ד"א קדמה לתורה. והוא בחי' א"י מקום מקודש. מוכן להשראת השכינה. ולכן מזכירין בתפילה אלקי אברהם יצחק ויעקב כו'. שיכולין לקבל אלקות בכח האבות. וזה עיקר הגאולה בגוף שהוא מורכב מד' יסודות. וזה ד' לשונות של גאולה כי יש לד' יסודות שרשים גדולים מא…
איתא בשם ש-די שאמר לעולמו די, והוא בחינת הצימצום והקטנות, שכן היתה הנהגתו יתברך את העולם קודם קבלת התורה... אבל בקבלת התורה התחיל בחינת גדלות, כמו שכתוב ומי גוי גדול וגו' וכן כתב אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו', שהתחילה בחינת הגדלות. ובמדרש ביצחק ויגדל הילד ויגמל, ושנגמל מיצר הרע, שבחינת הקטנות היא כמו הנקה, וכשנעשה גדול נקרא גמולי מחלב עתיקי משדים, וכ…
איתא בשם שדי שאמר לעולמו די. והוא בחי' הצימצום והקטנות שכן הי' הנהגתו ית' את העולם קודם קבלת התורה דכ' שמש ומגן ה"א. ולכן בכל הארה היורדת מן השמים נותן הקב"ה גם הכלי להיות ראוי לקבל. וכן באותות שנתן לנו הקב"ה. מילה הוא ג"כ שם הנ"ל מלבר. והארת שם הוי' מבפנים. וכמו כן במזוזה שם הוי' מלגאו ש"ש מלבר. וכ"כ בתפילין. וזה בחי' שדים והנקה. שלכן נק' דדים ע"ש שיש בשדים…
בענין המטה יהי לתנין, ובמדרש שהוקשו המלכיות לנחש... הענין הוא כי הגלות באה לברר התערובות טוב ורע שנעשה על ידי החטא מעץ הדעת טוב ורע... והוא עצמו ענין היפך הנחש למטה ומטה לנחש, כי רצונו ית"ש להיות דביקות האדם בעץ החיים דרך התורה הנהגה פנימיות, ולולי החטא לא היה כל הטבע מעכב את האדם... ועל ידי החטא בעץ הדעת היה העונש שלא יוכל להתקרב אל עץ החיים, עד שיתקן זה הד…
בענין המטה יהי לתנין ובמד' שהוקשו המלכות לנחש ע"ש. ובפ' שמות השליכהו ארצה כו' וינס משה כו' אחוז בזנבו כו'. הענין הוא כי הגלות בא לברר התערובות טו"ר שנעשה ע"י החטא מעה"ד טו"ר דכ' ויגרש כו' האדם כו' להט החרב המתהפכת כו'. והוא עצמו ענין היפוך הנחש למטה ומטה לנחש. כי רצונו ית"ש הי' להיות דביקות האדם בעץ החיים. דרך התורה. ההנהגה פנימיות. ולולי החטא לא הי' כל הטבע…
Showing 40 of 49 — the rest on Sefaria ↗
Mekoros on the pasuk
מקראות גדולות
Browse the parsha by aliyah — click a pasuk to open its commentaries
All Parshiyot
Genesis
Exodus
Leviticus
Numbers
Deuteronomy