The Noam Elimelech's Core Teachings

״קְווּצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים״, אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא: מְלַמֵּד שֶׁיֵּשׁ לִדְרוֹשׁ עַל כׇּל קוֹץ וָקוֹץ תִּילֵּי תִּילִּים שֶׁל הֲלָכוֹת.

With regard to the verse, “His head is as the most fine gold, his locks [kevutzotav] are wavy [taltalim], and black as a raven” (Song of Songs 5:11), Rav Ḥisda said that Mar Ukva said: This teaches that it is possible to expound from each and every stroke [kotz] of the letters in the Torah mounds upon mounds [tilei tilim] of laws.

בָּתַר דִּסְעוּד אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יַעֲקֹב אָבִינוּ לֹא מֵת. אֲמַר לֵיהּ: וְכִי בִּכְדִי סְפַדוּ סַפְדָּנַיָּא וַחֲנַטוּ חָנְטַיָּיא וּקְבַרוּ קַבָּרַיָּיא? אֲמַר לֵיהּ: מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה׳ וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם״, מַקִּישׁ הוּא לְזַרְעוֹ: מָה זַרְעוֹ בַּחַיִּים — אַף הוּא בַּחַיִּים.

After they had eaten, Rabbi Yitzḥak said to Rav Naḥman that Rabbi Yoḥanan said as follows: Our patriarch Jacob did not die. Rav Naḥman asked him in surprise: And was it for naught that the eulogizers eulogized him and the embalmers embalmed him and the buriers buried him? Rabbi Yitzḥak replied to Rav Naḥman: I am interpreting a verse, as it is stated: “Therefore do not fear, Jacob My servant, says the Lord, neither be dismayed, Israel, for I will save you from afar, and your seed from the land of their captivity” (Jeremiah 30:10). This verse juxtaposes Jacob to his seed: Just as his seed is alive when redeemed, so too, Jacob himself is alive.

נ"ל דהנה צריך האדם לעבוד הבורא ב"ה בשלש מדריגות זו אחר זו, דהיינו [א] מתחילה צריך לשבר כח התאווה המוטבע באדם מדרך הטבע כגון אכילה ושתיה וכיוצא בהם שיהא אכילתו בקדושה ובטהרה, ועל ידי זה הוא משבר כח 'אלקים אחרים' ד'אלקים' גימטריה 'הטבע', ואחר שמשבר כח אלקים אחרים, זוכה לבוא למדריגת יראה שהוא אלקים חיים, צריך האדם לשבר המידות השפלות שבו שהם אצלו בתולדה מיום צאתו מרחם אמו, יש בני אדם שמידותיהם יותר גרועים משאר בני אדם במידה זו, דהיינו למשל מדת כעס וכדומה, ששאר מידותיו גרועים מחבירו בתולדה, ואחר שמשבר כח המידות השפלות והגרועות הוא זוכה לבוא לאהבת הבורא ב"ה. [ג] ואחר כל זאת צריך לבוא למדריגה ג' שהיא התפארות, כמו שמבואר לעיל בפרשת נח, שכל מעשיו יהיו יפים ומפוארים, כמו שאמר התנא "כל שהיא תפארת כו׳ ותפארת לו מן האדם". וזה הוא רמז "לך לך מארצך", רמז למדריגה ראשונה שהיא התאוות הארציות הגשמיות שהוא מוטבע בהחומר וצריך לצאת ממנה, "וממולדתך" רמז למדריגה ב׳ שהם המידות הגרועות הנולדים עם האדם, "ומבית אביך" רמז למדריגה ג׳, דהנה עיקר התפארות השפלות באים לאדם ע"י שהוא מתגאה ומתפאר באבותיו שהוא בן גדולים, וצריך לצאת מהמידה הגרועה הזאת להתפארות אחרת הטוב בעיני ה׳ ואדם כנ"ל, "אל הארץ אשר אראך" רמז לארץ עליונה. וזהו "השתחוו לה׳ בהדרת קודש", פירוש להדר ולפאר בתפארת את הקדושה שהיא מדריגת התפארת. וזהו "נופת תטופנה שפתותיך כלה כו׳", רמז ג"כ לשלש מדריגות הנ"ל, "נופת תטופנה" רמז למדריגת יראה, 'נוטפות מור' ודרשו חז"ל 'אל תקרי מור' כו׳, ו"שפתותיך כלה" רמז למדריגת אהבה, ככלה האהובה לארוס שלה, "דבש וחלב תחת לשונך" רמז למדריגה ג׳, שכל מעשיו הם כדבש ומפוארים לכל אדם. או יאמר "נופת תטופנה", דהנה בהתחלת האדם לבוא בעבודתו יתברך ויתעלה, צריך להיות ביראה, ומחמת שעדיין אינו מתוקן כל צורכו, לכן לפעמים מדבר דברים בגלוי בלא בושה, ואח"כ כשעולה במדריגה יתירה, הרי הוא מתבייש מלדבר לגלות את מעשיו בדיבוריו ככלה שמעשיה בחשאי, וזה הוא בעבור כי יראתו על פניו, ואח"כ כשעולה למדריגה יתירה הרי הוא צנוע בכל מעשיו, וזה "נופת תטופנה" רמז שמתחיל בהתחלת עבודתו, אזי הוא מטפטף דברים כנ"ל כי עדיין אין יראתו שלימה, ואח"כ "שפתותיך כלה", ר"ל שדבריו נאמרים בבושה ומעשיו הן בחשאי ככלה, ואח"ז "דבש וחלב", פירוש דברים המתוקים כדבש וחלב, הם "תחת לשונך", שהוא הצנע לכת לגמרי.

Examples are eating and drinking, and such, so that one's eating will be in holiness and purity, through that one breaks the strength of "other gods" (elohim acherim) since "gods" has the same gematria as "the nature" (hateva), and one the forces of "other gods" are broken, one merits to come to the level "living God" (E-lohim chayim". (2) A person needs to break the lower traits that they have. From the moment one comes from their mother's womb, there are those who have worse traits than others, for example, they are easily angered and so on, and the rest of their traits are worse than the traits of their fellows. And after the breaking of the lower traits, one merits to come to the [level of] loving the Blessed Creator. (3) And after all this, one needs to come to the third level, which is making oneself splendid, as explained before in parshat Noach, that all Noach's deeds were beautiful and splendid, just as the tanna said "all that is a splendor etc and splendor for him from other people." And this is a hint of "go forth to yourself from your land [eretz]", a hint to the first level, which is the desire of the materialistic corporeality which is natural in the [human] raw material, and one needs to go out of that [level]. "And from your birthplace" is a hint to the second level which are the ugly traits that are born in every human. "And from the house of your father" is a hint to the third, that behold, the essence of the lower splendors come to a person through their arrogance and self-boasting of one's ancestors, if one is the descendant of great people. And a person needs to come out of this ugly trait to glorify oneself after what is good in the eyes of both God and humans, as explained.

נ"ל דהנה שלשה אלה - בני חיי ומזוני - צריך אתערותא דלתתא, שיתן הצדיק את דעתו עליהם שהם צורך לעולם, ועל ידי זה יוכל הצדיק להשפיע אותם לעולם. אבל אם לא יהיה אתערותא דלתתא, בלתי אפשרי שיושפעו לעולם, גם אם יהיה צדיק בכל מחשבותיו וקדושתו לה', כי אם שצריך הצדיק לירד קצת ממדרגתו לחשוב עליהם שהם צורכי עולם אז הם נשפעים לעולם. וזהו שאמרו חז"ל "בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא", ר"ל לאו בזכות וצלילות של אדם לבד תליא מילתא, אלא במזלא לשון "יזל מים מדליו", ר"ל אלא ע"י הצדיק הממשיך השפעות שנותן דעתו ומחשבתו להזיל ולהמשיך אלו חיי בני ומזוני.

This tzadik, sowing awe in people, is as if he was giving them life. Through this he caused a fixing to the known 100 gates, since every person has their own gate, and one who sustains a person fixes that person's specific gate. "And all the wells that the servants of Avraham had dug" (Gen. 26:15) - at a first glance, how does this verse connected to this part? And also - what does this come to teach us? And we also have to understand why Avimelech said to him "go from us" (Gen. 26:16).

או יאמר "צדיק תמים היה בדורותיו", דהצדיק ע"י מעשיו הקדושים שעושה איזה דבר קדושה, הוא ממשיך את הבורא ב"ה יתעלה לעוה"ז, נמצא עושה טובה לדורותיו שמזכה להם, ששכינתו יתברך עמהם ע"י הצדיק, וכשהצדיק עולה במדריגה יתירה, אזי הוא גורם לקשר ולהמשיך את שמו יתעלה בכל העולמות, וזהו "איש צדיק תמים היה בדורותיו", ר"ל שתמימות צדקתו היה מועיל לדורותיו, וגם זאת הועילה צדקתו "את האלקים התהלך נח" פירוש גם לעולמות העליונים היה משפיע להם, וזהו 'את' אלקים, פירוש עם אלקים, דהיינו עולמות עליונים, גם שם היה מתהלך נח.

And the waters continued to diminish until the tenth month (Gen. 8:4) - the explanation for the word "waters": the holy Torah is called water, as in "all those who are thirsty go to the waters" (Isaiah 55:1) - this is the [impulses to] holiness and the clinging that are inside a person, ["continued to diminish"] is that it is impossible to go on [that level] forever only at certain points does a person lacks, that is, interrupts their clinging, as in "he wanted to reach but did not reach" (Yerushalmi Chagigah 2:2:6). "Until the tenth month" - meaning until a person renews within the tenth level, which is the upper holiness, as in "the tenth will be holy"(Leviticus 27:32). "On the first of the month the tops of the mountains were seen" (Gen. 8:5) - meaning

‎וזהו "וישב יעקב בארץ מגורי אביו", "מגורי" לשון "ויגר מואב", דהיינו שהיה לו ישיבה ועכבה במדריגה זאת תמיד להיותו ביראה ופחד, יראת ה' אביו שבשמים, "בארץ כנען", ר"ל ע"י שהיה עובד בגופו ועסק בתורתו ובמצוותיו יתברך תמיד, "ארץ כנען" רמז להגוף, עי"ז היה באפשר לו שיתקיים בדביקותו והסתכלותו ברוממות אל יתברך במחשבה. וזהו שאמר השי"ת לאדם הראשון "איכה" - "אי כה", דהיינו איך גרמת גלות השכינה, ואיה תפנה עצמה בגלות. שהם משתתפים עצמם בצער השכינה הנקראת תמר כנ"ל.

It seems to me that in combination with the verse "may there be peace in your walls, harmony in your palaces" (Ps. 122:7) that there is in the Gemarah "From the day that the Holy One of Blessing created the world there was no person who called him “Adon” until Abraham came and called him Adon" (Berakhot 7b) - and at the surface, why is it remarkable in that that he called God "Adon"? Yet, see that we need to unify the names Havaya"h and Ad-nai and then God's Blessed Name is called Adon, through what we sing "El Adon over all His Deeds", that "El" is Chesed as it is written "El's faithfulness [chesed] never fails" (Ps. 52:3), and through our unifying of the Blessed Name we cause and continue lovingkindness [chasadim] and compassion to the world, and this is "El", meaning when we arouse lovingkindnesses through our unifying of God's Blessed Name then God is "Adon over all His deeds".

והנה לפעמים יתעורר אדם בתשובה ומתחרט על מה שעשה ומודה ועוזב את חטאיו. וזהו "בשלח פרעה" פירוש ששלחו מחטאיו, "את העם" רמז לפשוטי עם, "ולא נחם אלקים" פירוש אעפ"כ אין הנחה לפניו ית"ש ואין נחמה לפניו על עוזבו את חטאיו, מחמת שאוחז את החבל בשני ראשין, שאע"פ שאוחז במדות טובות אינם בשלימות, וזהו "דרך ארץ פלשתים" רמז שמצינו שהפלשתים היו בדרך ארץ קצת יותר משאר אומות, שהיו מקרבים את יצחק כמ"ש אבימלך "הנה ארצי לפניך" כו', ואעפ"כ נאמר "ויקנאו אותו פלשתים" שלא היו טובתם בשלימות

It seems one can explain this as follows: "Pharaoh" (Par'oh) is a name for the yetzer hara (evil inclination), as it is the same letters as "ha-oref" (הערף) — that which stiffens a person's neck. Sometimes a person stirs himself toward repentance, regrets what he has done, confesses, and abandons his sins. "When Pharaoh sent out" — meaning: when [the yetzer hara] released him from his sins. "The people" — this alludes to simple, ordinary folk. "And God did not lead them" — meaning: even so, there is no rest before the Blessed Holy One

נראה שהאדם צריך לקדש עצמו מלמטה, ולהאמין בשם הוי"ה ב"ה המנהיג העולמות כולם ע"י עשר ספירות, וישראל עם הקודש מאמינים בא"ס ב"ה, אשר השתלשל העולמות כולם ע"י עשר ספירות בהשפעת השם הוי"ה ב"ה המאיר בהם, אבל האומות אינם מאמינים בשם הוי"ה ב"ה, ומכח זה נתפקרו המינים באמרם שהעולם קדמון, מחמת שאינם מאמינים בהשתלשלות העולמות ע"י עשר ספירות בכח השם הוי"ה ב"ה. וזה אומרו "קדושים תהיו כו׳ אני ד׳ אלקיכם" פי׳ שאני מהוה העולמות כולם בכח השם הוי"ה, ו"אלהיכם" ר"ל אלהותכם, פירוש שלכם אבל לא של האומות, כי הם אינם מאמינים בזה, וזה הוא המצוה "קדושים תהיו" שגם האדם למטה יקדש עצמו כהעולמות העליונים הקדושים, כי העולמות מכוונים וכל מה שיש בעולם הזה השפל יש דוגמתו בעולמות עליונים הקדושים, ובכל דבר שאדם עושה צריך לקדש עצמו בשורש הדבר של מעלה הוא כך.

And this is "the one who gets up at night", this is the tzadik who wakes up, and does not slumber nor sleep in this bitter exile which is called night. And the tzadik constantly prays for Israel's happiness and greatness. "And the one who walks alone in the way", meaning, one who walks in the way of truth in solitude and in modesty so as not to reveal one's devotion to others, and such a person walks singly to unify God's great name. "And the ones who turns their heart to emptiness" meaning, one who turns one's heart from all one's work

ונראה כי המקובלים כתבו שקרח היה גלגול קין, לכך נאבד ע"י פתיחת הארץ כדי לתקן אשר פצתה האדמה את פיה לקחת דמי הבל אחיו, ולזה הוצרך קין להתגלגל בקרח לתקן זה, ולמה לא תיקן קין אז בעצמו זה הדבר באותו הפעם? אלא שברא השי"ת ב"ה בגלגולים כדי שיהיה תורתו שלימה, שאל"כ היה חסר פרשת ויקח קרח בתורה. ובזה דברי המדרש המה מבוארין היטב "למה תורת ה' תמימה? בשביל שהיא משיבת נפש" פירוש בשביל שהקב"ה ברא העולם ע"י גלגולים כנ"ל . ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי. פירש רש"י "ולא הזכיר בן יעקב שביקש כו' והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן".

And this is the explanation for "there be a divider between the waters" - meaning, the tzadik is called raki'a 'divider' because of the subtlety and the spirituality. That word comes from "and they beat out וַֽיְרַקְּעוּ the sheets of gold" (Ex. 39:3) - meaning, that a tzadik should have the strength to fix, through the holy Torah, which is called 'water'. "and it will separate between water and water" meaning, if so, there is a necessity of there being a divider between waters, and this is that a person will be a tzadik and it is also given into someone's hand the choice of being the opposite, God forbid.

דהנה כתבנו פעמים רבות דהצדיק נקרא "איש אלקים", כמ"ש "משה איש אלקים", מפני שהצדיק הוא בעל הדינים והם בידו לכל אשר יחפוץ יטנו להכניעם ולהמתיק אותם, והצדיק הוא הדיין, כי הדיינים נקראים אלקים, וכאשר ידין ויגזור למטה כן יקום, כי כשיש דין למטה אין דין למעלה, ולכן ע"י זה יכול לבטל כל הדינים מישראל וכל הגזירות, ולכן נקרא הצדיק איש אלקים פירוש בעל אלקים. וזהו דאמרינן בגמרא "הקב"ה גוזר והצדיק מבטל שנאמר (איוב כב, כח) ותגזור אומר ויקם", והנה לכאורה האיך מוכח מזה שהצדיק יבטל הדינים והגזירות שהקב"ה גוזר, והלא משמעות הפסוק הוא כשהצדיק גוזר הקב"ה מקיים, ועפ"י הדברים הנ"ל ניחא שפיר, כשהצדיק דן למטה וגוזר, אין דין למעלה וממילא הם בטלים. ‎אך זאת צריך להבין, מאין הוא להצדיק שיכול לרפאות לחולה ע"י תפילתו ולהמשיך לו חיות שיחי' האדם, והלא חיותו של הצדיק איננו לעולם, הלא הוא כמקריות והאיך דבר מקרה יכול ליתן חיות לאדם, השי"ת ב"ה וב"ש שהוא חי וקים לעד ולעולמי עולמים וחיותו הוא עצמיות יכול ליתן חיות לאדם המקרי, אבל לא כן האדם שאין חיותו עצמיות. אמנם אין זה כי אם מחמת שהצדיק מדבק עצמו בהש"י ב"ה, ונמצא חיותו דבוק בהחיים הנצחיים העצמיות, והוי ליה חיותו של הצדיק ג"כ עצמיות ונצחיות, כי עצם אל עצם יחד ידובקו, ולכן יש כח ביד הצדיק להמשיך חיות אל החולה.

אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו. נ"ל דהנה האדם העוסק בעבודת הבורא יתברך ויתעלה בכל מעשיו, דהיינו אפילו בדברים הגשמיים כמו אכילה ושתיה, שאוכל ושותה בקדושה, עכ"פ בכוונה לדחות את הפסולת ולהעלות את הרוחניות שבו, אזי בכל פעם שעולה ובא בבחינה אחרת יתירה זה נקרא בשם 'דור', דהבחינה הראשונה שהיה מתנהג בה, כל ימי נהוגו בה היא כמו 'דור', ואחר שנופל מבחינה זאת ונופל לבחינה אחרת, הרי הוא כמו שבא בדור אחר. וזה הוא "דור הולך ודור בא", פירושו כנ"ל, שזה נופל מבחינה ראשונה שהיה מתנהג עד הנה, הבחינה הזאת הולכת ממנו זה "דור הולך", "ודור בא", ג"כ כנ"ל שבא לבחינה אחרת, ואמר הכתוב אך צריך שיהיה באופן "והארץ לעולם עומדת", פירוש שהארציות, דהיינו הגשמיות, צריך להעמידה שיהא מתנהג בהם בקדושה כנ"ל, והיינו "לעולם עומדת", ר"ל לעולם העליון. והאדם המתנהג כנ"ל, בא בכל פעם בבחינה אחרת, אבל מי שאינו מתנהג בקדושה לא שייך בו כל זאת, שאין עולה כלל לבחינה אחרת. וזהו "דור לדור", פירוש אדם הרוצה לצאת ולבוא מדור לדור, דהיינו מבחינה לבחינה כנ"ל, "ישבח מעשיך", פירוש צריך לקדש עצמו אף בגשמיות כ"כ, עד שגם מעשיו הגשמיים ישבחו להשי"ת ב"ה. וזהו "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו", פירוש בכל בחינותיו שהיה בו, בכל פעם היה צדיק תמים בהם, וכל זה היה לו מחמת ש"את האלקים התהלך נח", ר"ל שכל מעשיו לא היו רק לשמו הגדול יתברך, לכן הלך בכל פעם מבחינה לבחינה.

These are the generations of Noach, Noach was a righteous person, complete in his time (Genesis 6:9) It appears to me that the person who deals with serving the Blessed and Exalted Creator in all their deeds, meaning, even in physical things such as eating and drinking, that that person eats and drinks in holiness, in any instance trying to distance from the dross and to raise the spirituality in themselves, then in every time that they raise up and get to a different, more complete, level, this is called "generation". This is because the first aspect that they were acting on, all the days they are acting on that aspect, that aspect is called "generation". And after they fall into a different aspect, behold, that person is like one who came into a different generation. And this is the meaning of "a generation goes and a generation comes", as just explained, that the one who falls from one's first aspect in which they were acting until now, that aspect is gone from them, like "a generation goes". "And a generation comes" it is also as explained, that they came to a different aspect, and the text says that nevertheless the person needs to get through the method "and the land [eretz] stands forever", meaning, that the corporeality [artziut], that is, physicality, needs to be maintained so that one will act in it with holiness, as explained, and "stands forever [le'olam]" really means to the Upper World [olam]. And a person that acts as described come to a different aspect every moment, but to one who does not act with holiness, none of this applies, since they do not go to any other aspect at all. And this is "from generation to generation", meaning, a person who wants to go out and enter from a generation to another generation, that is, from one aspect to another, as explained, "Your deed will be praised", meaning, one needs to make even oneself holy even in their corporeality, to the point that even one's physical deeds will be praise to the Holy Exalted Name, Blessed be. And this is "Noach was a righteous man, perfect in his generations" - the explanation is that in all his aspects, all that was in him, in every moment he was righteous and perfect, and all that was due to "Noach walked with E-lohim", meaning, all his deeds were only for the Great Blessed Name, and so he always went from one aspect to another aspect.

‎וזהו "לוויתן זה יצרת לשחק בו", ר"ל כנ"ל, שהצדיק נקרא בשם "לוויתן" לשון חיבור ודביקות, "זה יצרת", גם שאינו אלא מעולם יצירה, "לשחק בו", השי"ת משחק ומשתעשע עמו מאד, ועי"ז "כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו", שע"י הצדיק הזה הקב"ה משפיע לכל העולם, ור"ל "בעתו" כאשר כתבנו מזה במקום אחר דיש כ"ח עיתים שאמר שלמה המלך ע"ה, י"ד ימין וי"ד שמאל, והצדיק מכניס גם השמאל אל הימין ועי"ז באים רחמים והשפעות גדולות לעולם וזהו "עת לעשות לה'" ר"ל "עת" הוא הצדיק שעושה ומכניס כ"ח עיתים לעת אחד לימין כנ"ל, "לעשות לה'" ר"ל ע"ד דאיתא כביכול כאילו עשאני, "הפרו תורתך" ר"ל הצדיקים כאלו מפירים גזרותיו של הקב"ה, שהוא גוזר והצדיק מבטל. ‎וזהו "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני", ר"ל דהצדיקים יש להם כח כנ"ל להכניס השמאל אל הימין, והשמאל והימין הם ברשות הצדיק, וזהו "שמאלו תחת לראשי" ר"ל שהשמאל הוא בא אל העולם העליון הנקרא "ראשי", "וימינו תחבקני" עי"ז אני מחבק ומשתעשע עצמי עם הצדיק שהכניס הכל לימין.

Beforehand, let's explain the verse "they will speak of the memory of Your goodness etc" (Psalms 145:7) - we already wrote many times about this, that the tzadik arouses compassion at all times, and that through the tzadik's doing the mitzvot of the Blessed One, and through the tzadik's praises and songs and exalting of the Holy Blessed One [this all is] the arousing of Below becoming arousing of Above, and this is what is said in the Gemara "not one drop comes from above if two drops did not come from below" (Zohar III:247b; Bereishit Rabbah 13:13).

או יאמר "וירא אליו ה'", ונקדים לפרש פסוק "כי צדיק ה' צדקות אהב כו'", דאיתא בגמרא האי דנחית קמיה דרב חנינא אמר האל כו' האמיץ כו' עיין שם, אמר לו סיימתינהו לשבחיה דמרא, ולכאורה הלא אנו משבחין להשי"ת שבחים רבים גם מה שלא אמרו אנשי כנסת הגדולה? אך נראה דהנה השי"ת ב"ה נקרא בשם רחום וחנון וצדיק, ובמדה שעובד אדם את הבורא, מעורר המדה זו למעלה בעולמות ונקרא הבורא בשם אותו המדה, וצריך האדם לעבוד את הבורא בכל המדות כדי לעורר אותו המדה למעלה, וכאשר מעורר האדם המדה הנקרא צדיק, אז השי"ת נקרא בשם צדיק וכדומה בכל העולמות, ואז נתעורר רחמים גדולים על כל העולם וכל הדינין נהפכין לרחמים ע"י הצדיק הזה, וזהו "צדיק ה'", ר"ל בעת שהשי"ת נקרא בשם 'צדיק' ע"י המשכת הצדיק בעבודתו, אז "צדקות אהב", דהיינו רחמים וצדקות לעולם, "ישר יחזה פנימו", פירוש הכתוב מפרש מי הוא זה הגורם זאת? "ישר כו'", ר"ל הוא הישר אשר יחזה תמיד להמשיך הבורא ב"ה להפנימיות של העולמות, אבל האי דנחית קמיה דרב חנינא שהיה מזכיר שבחים בכינוי אשר לא ברא הבורא ית' עולמות כאלו, לכן אמר סיימתינהו לשבחיה דמרא. וזהו "אליו ה' באלוני", "אליו" ר"ל בשבילו, ע"י עבודתו היה נראה "ה'" במדת רחמים, "באלוני", היינו העולמות העליונים כאשר כתבתי לעיל, "ממרא" ר"ל ע"י אמרות הטהורות של אברהם אבינו ע"ה שהיו כדי להמשיך הבורא יתעלה לעולמות כנ"ל. וק"ל.

Or say - And Ad-nai appeared to him etc (Genesis 18:1) - beforehand, let's explain the verse "for Ad-nai is righteous; He loves righteous deeds; the upright shall behold His face" (Psalms 11:7). There is in the Gemara "a certain one lead prayers in the presence of Rav Hanina, and that one said 'the great, etc, the fearless' and Rav Hanina asked 'have you concluded all the praise due to your Master?' (Berakhot 33b:22, Megillah 25a:8). And on a first glance, don't we actually praise the Holy Exalted name with many praises that were not said by the Men of the Great Assembly? Yet, see that the Blessed Holy Exalted Name is described with [words such as] compassionate, gracious and righteous. And through the trait with which a person serves their Creator, that same trait is aroused Above, in the Worlds, and the Creator is described by that same trait, and a person needs to serve the Creator with all the traits so as to arouse that trait Above, and when a person arouses that trait they are called tzadik, and then the Blessed Name is described as 'tzadik', and so on in all the worlds. And then a great compassion is aroused towards the world, and all judgments are converted into compassion through that tzadik. And this is "Righteous is Ad-nai", meaning, at the moment the Blessed Name is called 'tzadik' through the continuation of the work of the tzadik, then 'He loves righteous deeds', meaning, compassion and righteousness for this world, and then 'the upright shall behold His face'. The explanation: who caused this? 'the upright, etc', meaning, the upright that looks out always to continue the [presence of] the Blessed Creator to the internalness of the worlds, but 'that one that prayed in the presence of Rav Hanina' that was mentioning the praises through words, did it in a way that implied that the Creator did not create the worlds like that, and therefore Rav Hanina asked 'did you finish praising your Master?' And this is "to him, Ad-nai, in the woods of"(Genesis 18:1). "To him" meaning, for him, through his service, "Ad-nai" appeared, that is, the trait of compassion; "in the woods" that is the Upper Worlds as I wrote above, "Mamre" meaning through the untarnished sayings (imrot) of our father Avraham, PBUH, which were to continue [the presence of] the Exalted Creator to the worlds, as explained above, and this is easy to understand.

נראה לפרש בצירוף הפסוק שאמר דוד המלך ע"ה "רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו וכו'". נ"ל דהנה לכאורה יש להבין האיך אפשר שהצדיק יפעול נפלאות לרפאות החולה ולהתיר אסורים וכדומה, הלא אין כל חדש תחת השמש, או כשהצדיק מחדש סודות התורה מהיכן היתה זאת להצדיק? אך הענין הוא, דהנה השי"ת ב"ה עמיה שריה נהורא, והנה כתיב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", יש לומר הפירוש דהיינו באומרו "יהי אור ויהי אור", ר"ל שנתהוה אור חדש שם במקומו ומשם נמשך האור למטה, ונמצא השורש נשאר למעלה וכן כל דבר ודבר עשה הקב"ה שורשו למעלה וכל הנעשה למטה הוא ע"י התנועה שאדם מנענע מתנועע השורש למעלה ונמשך הדבר למטה. ‎וזהו "רבות עשית", ר"ל שהרבה סיבות ופעולות פעלת ועשית "אתה ה'", ונמצא שהשורש הוא למעלה, לכן "נפלאותיך" שאנו מחדשים, דהיינו רפואה ופרנסה וכל דבר, "ומחשבותיך" דהיינו סודות התורה, "אלינו" אנחנו יכולים לעשות הכל.

It appears to me that apparently one must understand: How is it possible that a Tzaddik performs wonders to cure the sick or free the imprisoned, and other such acts, if, after all, there is nothing new under the sun, or that a Tzaddik innovates secrets of the Torah, how does this come about for the Tzaddik? The matter is as follows: Behold, Hashem, May He be Blessed, His nation and His ministers are light, as it is written, "And G-d said, "Let there be light, and there was light," which signifies that light was created anew there in its place and from there the light is brought down below; and we find that the root remains above. And so the Holy One Blessed be He did with everything He made, the root above and everything made below is through the movement of man moves and shakes the root above that is [then] brought down below. And that is the meaning of, "Great [deeds] have [You] accomplished," meaning that "You, Hashem," have performed and made the many causes and actions, and we find that the root [of these actions] is above, and so, "Your wonders" that we innovate, meaning the cure and the livelihood and every [other] matter, and "Your thoughts," meaning the secrets of the Torah

ונראה דאיתא בגמרא בא דוד והעמידן כו׳ עד בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה, וי"ל ע"פ דכתבנו כבר שמתחילה צריך אדם הנכנס בעבודתו ית"ש לעשות לעצמו סייגים וגדרים והנהגות רבות כדי שיתנהג כשורה בעבודתו, ואחר שיעלה במדרגות גדולות בכל פעם שוב אין צריך אותן הנהגות שהיה צריך קודם בואו לתכלית העבודה, כי בכל פעם שעולה מעלה א׳ הוא בא יותר אל האחדות והוא מתאחד ג"כ במעשיו ובהנהגותיו. כן הדבר הזה בכאן שבא דוד והעמידן על אחד עשר, כי אחד עשר רמז על העולמות המתאחדים בעבודת הצדיק כידוע ליודעי חן, וזה עיקר תכלית תורה ומעשים טובים לעשות יחודים בעולמות כידוע, וישעיה העמידו על שבע, פירוש כשאדם עולה בעבודה אז הוא מביא הכל אל השבע מאורות העליונים, עד שבא חבקוק והעמידן על אחת, פירוש בתכלית העבודה שיבא כולו אל האחדות הגמור, וזה תכלית המכוון. ‎וזה שציוה ה׳ להצדיק "בהעלותך את הנרות" פירוש כשתרצה לעלות התורה והמצוות הנקרא מאורות המתאחדים באורות העליונים שהם שבע, תראה עיקר שיבא הכל אל האחדות הגמור, והוא "אל מול פני המנורה", הכוונה אל השורש הכל והמקור העליון.

נ"ל דהנה לכאורה יש להבין האיך אפשר שהצדיק יפעול נפלאות לרפאות החולה ולהתיר אסורים וכדומה, הלא אין כל חדש תחת השמש, או כשהצדיק מחדש סודות התורה מהיכן היתה זאת להצדיק? אך הענין הוא, דהנה השי"ת ב"ה עמיה שריה נהורא, והנה כתיב "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", יש לומר הפירוש דהיינו באומרו "יהי אור ויהי אור", ר"ל שנתהוה אור חדש שם במקומו ומשם נמשך האור למטה, ונמצא השורש נשאר למעלה וכן כל דבר ודבר עשה הקב"ה שורשו למעלה וכל הנעשה למטה הוא ע"י התנועה שאדם מנענע מתנועע השורש למעלה ונמשך הדבר למטה. ‎וזהו "רבות עשית", ר"ל שהרבה סיבות ופעולות פעלת ועשית "אתה ה'", ונמצא שהשורש הוא למעלה, לכן "נפלאותיך" שאנו מחדשים, דהיינו רפואה ופרנסה וכל דבר, "ומחשבותיך" דהיינו סודות התורה, "אלינו" אנחנו יכולים לעשות הכל.

The matter is as follows: Behold, Hashem, May He be Blessed, His nation and His ministers are light, as it is written, "And G-d said, "Let there be light, and there was light," which signifies that light was created anew there in its place and from there the light is brought down below; and we find that the root remains above. And so the Holy One Blessed be He did with everything He made, the root above and everything made below is through the movement of man moves and shakes the root above that is [then] brought down below. And that is the meaning of, "Great [deeds] have [You] accomplished," meaning that "You, Hashem," have performed and made the many causes and actions, and we find that the root [of these actions] is above, and so, "Your wonders" that we innovate, meaning the cure and the livelihood and every [other] matter, and "Your thoughts," meaning the secrets of the Torah are "upon us," we are able to do all of them.

רש"י ז"ל פירש הפסוק על אופניו, והתורה כפטיש יפוצץ סלע, ויש לפרש דהנה הצדיק בעת תפילתו כשרוצה להתפלל או לעשות מצות הבורא יתברך, צריך להכין עצמו בשלש מדריגות, א' כדאיתא בגמרא חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללים, והיינו שחשבו רוממות אל טרם התפללם, ו"שוהין" מלשון והאיש משתאה, דהיינו בחושבם רוממותו וגדלותו הם מתמיהים על גודל תפארתו וכל אחד צריך שיחשוב רוממות אל עד מקום שידו מגעת בעולמות העליונים לפי מדריגתו, ועי"ז הוא ממשיך את נשמתו למעלה בעולמות העליונים, ומקבלת משם השפעת קדושה ויורדת למטה, וזהו הפירוש בזוהר הקדוש "מטי ולא מטי". הבחינה הב' צריך להכין את עצמו להשפיע השפעות גדולות לכל ישראל די פרנסתם, בחינה ג' בעת עשיית המצוות לעשותם בשלימות ובכונה ובשמחה ובתמימות גדול.